דגול מרבבה
הדגל נוסד לרכז סביבו את המחנה בעשן המלחמה. בשעת שלום מדבר המפקד אל הקבוצה בדיבור, על פיו הם הולכים ועל פיו הם חונים. בשעת הקרב
הדגל נוסד לרכז סביבו את המחנה בעשן המלחמה. בשעת שלום מדבר המפקד אל הקבוצה בדיבור, על פיו הם הולכים ועל פיו הם חונים. בשעת הקרב
רעד. כשבא לאדם צער חדש ידע שבזה העת רוצים לתת לו תורה והשגה חדשה. ולכן כשהוא מתפלל על צערו צריך לכלול בתפילתו שיאיר השם עיניו
ואברכה מברכיך ומקללך אאר. זה הפסוק סוד נפלא. כי בלעם הונגד לאברהם אבינו במשנה ועליו נאמר כי את אשר תברך מברך ואשר תאור יואר. היינו
משה רבינו: להתחיל מהאמצע. אמרו רז”ל: “אין מוקדם ומאוחר בתורה”. והבנו את זה תמיד כאומר שאין התורה כתובה דווקא על הסדר כהמשך אחד והיא מצורפת
מוצאי יום הכיפורים ממורי הרימ”מ שמעתי שביום כיפור צריכים לקבל השגות חדשות וחידושים שזה כל עניין התענית ולוחות שניות. אמנם כבר כתב באמרי פנחס שבשעת
“יום הכיפורים הוא קץ מחילה וסליחה לישראל” (לשון הרמב”ם תשובה ב, ז, וכך נוסח התפלה שלו בנעילה). פירוש מילת קץ בעברית הוא מה שאנו קוראים
כאשר נסגרת לה מעגל השנה וננעצת לה אחרית שנה בראשית שנה, אנו שבים ובטוחים. בישיבה לימדו אותנו שיש להשתנות כל שנה, שיש לקבוע התחלות טובות
פעמים רבות נעמדים אנחנו בפני מחזורים פתוחים, בפני מילות תפילה, בפני שערי שמים פתוחים, בפני עולמות נחרבים ונבראים, בפני מאורעות זמנים ומועדים, ואנו תועים. זה
המבדיל בין קודש לחול חטאתנו הוא ימחל – כך סיפרו, כאשר באו ששת ימי בראשית אל קיצם, קדש היום ועוד לא סיימו כל הברואים להיבראות.
במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה – בתחילה היה ‘סליחה’ מענה האל – “סלחתי”, אחריה היה ‘סליחות’ סדר הבקשה. בתחילה היה סליחה, אחריה היה ‘סליחה’ פיוט כתוב,
מאמר הקאצקער ‘אל תפנו אל האלולים’ והנה כולם חושבים שזה סתם קשור לקריאה הפולנית שאינה מבחינה בין ‘הוא’ ל’היא’. אך הנה בירמיהו יד, יד כתיב
הכלל הוא ‘כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו’. או במילים אחרות, אם אתה יכול, אתה לא צריך.