לא לדרשה קא אתינא
"לא לדרשה קא אתינא" ביטוי זה רווח בספרות אחרונים, כאשר מישהו בא לומר מוסר או משהו חשוב ואומר 'לא באתי לדרוש דרשות' אלא להגיד את
"לא לדרשה קא אתינא" ביטוי זה רווח בספרות אחרונים, כאשר מישהו בא לומר מוסר או משהו חשוב ואומר 'לא באתי לדרוש דרשות' אלא להגיד את
רבי שם טוב אבן שם טוב היה ראש ישיבה ממשפחת רבנים חשובה בספרד. כאשר חווה את הגזירות והשמדות בשנת קנ"א (1391) הזדעזע מן הגזירות ומכך
צרור המור במדבר פרשת קרח ויצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. וידוע כי סבת המגפה היא מצד רוח עועים הנכנס באדם מצד רוח הטומאה. והרופאים
הבחנה ראשונה: צמצום כל-יכולת לעשות דבר אחד א) א"ס שלפני הצמצום מוגדר ככל-יכולת. רמח"ל קורא כאן כל-יכולת לא רק כתיאור של אפשרות, ה' יכול לעשות
א) קיים ממד מוחלט להווייה, שהוא המציאות בעצמה. עומד מעבר ומעל לכל, והווה ושולט בכל. [מציאות האל] ב) מוחלט זה הוא המאחד את כל התופעות
תנו רבנן, בזמן שהחמה לוקה (סוכה כט, א). על פי פרד"ס: פשט (נאיבי): החמה לוקה להזהיר את מי שחטא. ובפרט בחטאים מסוימים הנמנים בגמרא. פשט
בתקופה זו שבשנה שמענו שיחות רבות על ערכו וחשיבותו של התשובה, וביותר על אפשרותו של כל אדם באשר הוא שם לשנות את עצמו ודרכו ולהיות
להלן ליקוט נקודות מתוך האשכול מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, העוסקים בנקודה שאין טעם לעבוד לאלקים כפי שהוא התגלה פעם, אלא לאלקים כפי שהוא מתגלה
הפוסט הזה הוא נסיון לחשוף את משמעותם היסודי ביותר של י"ג העיקרים, לבור את התוך מתך הקליפה והלבוש שלהם, וניסוחם מחדש בנוסח שלי לאור הבנה
[הפוסט הזה מלוקט מכל מה שכתבתי באשכול בשם הזה, הלינק אליו נמצא בסוף הפוסט. בשונה מרוב הפוסטים שאינם כוללים אלא את קטעי הפתיחה שכתבתי. ועוד
חלק א' אחרי שבחוברת הזה [תודה לספרן] מצאתי בפעם הראשונה דיון הלכתי חצי נורמלי בשאלה הזאת, ולא רק סיסמאות וקלישאות, אנסה לרשום כאן ראשי פרקים
שאלת חופש הדעות וחופש הביטוי ביהדות, כלומר האם היהדות מאשרת את חופש הדעות, ובאיזה מידה יש לנו להרשות חופש הדעות בכלל, היא אחת השאלות החשובות