סיכום השיעור
- השאלה של ר שעיה הוא הייתכן שדברים כאלה חשובים ובסיסיים, ובמקרה צריך לפגוש ספר או רב שמסביר אותם, ואחרים אפילו אנשים מאד חכמים וטובים לא יודעים כלל וטועים.
- מהו השאלה? אני חושב לא סתם העולם לא הוגן, או באיזה זכות יש לנו טענות על אחרים, אלא מהו בעצם הדרך להתקדם. כי אם זה נס או מקרה שמצליחים להתקדם, אין שום דרך שאפשר לעבוד עליו.
- הנקודה הראשונה הוא שזה לא שרוב בני אדם טועים לפי דעתנו. אלא שהם מרמים את עצמם. דהיינו שהם עצמם מבולבלים כלומר מאמינים בדברים סותרים וחוששים מלברר לעצמם מה הם יודעים ומה לא, מסיבות רבות, עכפ לא אני אומר שהם טועים אלא שהם עצמם.
- כאשר אדם מרמה את עצמו חסר לו המידה היסודית שהוא אמת ולכן חוץ מזה שאינו יודע גם נהיה אדם שאי אפשר לסמוך עליו, וזה בעיה עצומה.
- אנשים שלפחות במובן פשוט מנסים להיות כנים עם עצמם, דהיינו להיות קוהירנטיים עם עצמם, רק הם אנשים שכדאי לדבר איתם בכלל. אפילו אם הם טיפשים כלומר לא מספיק חכמים להבים שהם טועים, שזה בעצם שגם הם מאמינים בסתירות, אבל זה בשוגג וזה במזיד
- יש מכשולות בפני הרוצה לא לרמות את עצמם שצריכים להזהר מהם. ואני לא יודע אם די להגיד שעוד יותר צריך להיזהר לא לרמות את עצמך,אולי כאן יש כן איזה מזל, אבל האמת שאני רוצה לנסח גם את זה באופן של לא לרמות.
- הרבה אנשים שמתחילים לברר, העצה שלהם הוא פשוט לזרוק צד אחד של הסתירה. הבעיה הוא שעל הרוב אינם יודעים באמת למה יש את הצד השני ונדמה להם שצד מסוים כן מובן להם. אבל זה שטויות לרוב כי גם הצד הזה לא באמת מבינים, (כמו המשל מי שזורק את ההפשטה כי הוא מבין את הכתוב כפשוטו. אבל באמת אי אפשר להבין הפשט זה לא הבנה אלא אמונה מקובלת מעדות שאינו מסורת וגם בזה הוא סותר את עצמו כי לא באמת מאמין שהגוי עליו להאמין במסורת)
- מכשול יותר יסודי הוא שבני אדם מניחים הרבה הנחות אודות מהו "שכל פשוט וברור". אבל עובדתית הנחות אלה תלויים מאד בהסכמות שבעולם , וכפי שאפשר לראות שמה שהוא שכל ברור היום לא היה כן אתמול בעולם.
- העצה שלי לזה הוא א לא להיות עם הארץ. להכיר את ההיסטוריה של המחשבה לא במובן של היסטוריה אלא במובן של להיות חבר של החכמים הקדמונים, להתרשם מהטענות והפשטות שלהם.
- ועוד לחשוב האם באמת מסתבר שבדברים מאד בסיסיים פשוט כל העולם עד אתמול היו משוגעים ורשעים, אם זה דבר שניתן להאמין בו בכנות מבלי להיות טיפש או עיוור.
הברקות מתוך השיעור
* מחלוקת באיזה גיל הכיר אברהם את בוראו. דהיינו שיש הרבה קושיות נגד העבודה זרה של תרח. יש ברמה של בן שלוש ,שבאמת יש להם תירוצים טובים לשיטתם. ויש עוד עד בן מח. המפרש שחושב שבאמת הקושיא של בן ג טובה אמר שבן ג הכיר אבל אברהם עצמו אחר כך התיישב על זה עד שרק בן 75 באמת דיבר אליו השם.
since philosophy is the human kind of thought, it is the only kind proper for normal humans which are thinking animals, not only the kind of animal known as academics.
This lesson examines whether we should genuinely be happy about receiving the Torah, distinguishing between defending an abstract religious ideal and evaluating the actual lived tradition as it exists among real people and teachers. The discussion argues that Torah exists not as a book but as a system of trained character traits (middot) that must be cultivated through education, and that being happy with Torah means recognizing which virtues we've been taught are genuinely good versus which need refinement. The framework suggests that religious authenticity depends on teachers being sincere in using Torah to become better people, not on defending correct beliefs, since children naturally continue traditions only when they witness genuine virtue in their educators.
SPE032