אוגוסט 2, 2020
אין תגובות
נפרש מעט נבואות הנחמה כסדרם לפי פשטותם לתת ליעף כח. הפרק הזה הוא הרבה קטעים קטנים מחוברים, כפי הפרשיות, הם סובבים על תמה אחת, כל
עומק הכאב של איכה הוא בגידת האלוהות בנו ‘היה אדני כאויב’, ודבר זה מבוטא בחריפות הכי גדולה באיכה פרק ב’, כאשר נתבאר. ונגעתי גם מעט
זוהר [1] סוד זמני בין המצרים ותשעה באב [2] סוד הדין בחודשי השנה פרשת שמות זוהר חלק ב יב, א א – ותצפנהו שלשה ירחים
סוד חורבן בית המקדש. כל דבר הקורה בעולם הזה אינו אלא השתקפות של אידיאות בעולמות עליונים. אנשים פנימיים יודעים להשתמש במקרים הקורים בעולם הזה כדי
הנדרים הם התורה במקום הפרטי שאין התורה הכללית מגעת אליו על האדם לקדש את דברי עצמו כלפי עצמו כשם שהוא מקדש את דברי התורה הכלליים
כל עמה. כאשר המקונן התחיל לדבר על האלמנה ציון, שהוא הדמות היותר מופשטת והיותר פנימית, עד שתיאר כל חורבנה בפסוק ויצא מבת ציון כל הדרה,
היו צריה לראש. בפסוק זה הגיע המקונן לבטא שתי דברים שלא ביטא עוד. הוא נקב בשם צריה. תחת אשר בכל הפסוקים הקודמים לא היה מתעכב
דרכי ציון. נשים לב אל סדר הקינה השירית, אל מה שהוא מעלים ואל מה שהוא מגלה, אשר אלה הם העליות והירידות של נפש ירמיהו המקוננת.
