לבא חמא בנבואה במצרים
ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה (רש”י). לבא חמא בנבואה במצרים…ולא מטא לנבואה דויחי אלא במצרים. והיא נבואה מעלייתא דלא אתנביאו דכוותה.
ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה (רש”י). לבא חמא בנבואה במצרים…ולא מטא לנבואה דויחי אלא במצרים. והיא נבואה מעלייתא דלא אתנביאו דכוותה.
ויחי יעקב בארץ מצרים וגו’. רש”י שאל למה פרשה זו סתומה, דהיינו הבין שכאן הוא התחלת ענין חדש ופרשה חדשה, בין יהיה פירושו פרשת השבוע
את שר המשקים השיב על כנו כי אינו פשיעה ואת שר האופים תלה כי הוא פשיעה. הרמז לחם מרמז לנגלות התורה שבו הכללים ברורים ואסור
כלל הפרשיות הללו הם סימנים על מנהיגות פנימית בתוך עם ישראל, מי בראש מי למעלה ומי למטה. יש י”ב שבטים שכל אחד בגופו מייצג את
מעשה אבות סימן לבנים. אבל מה דין פרשיות יוסף ואחיו. לכאורה אלה הם כבר ה’בנים’ שמעשה האבות סימן אליהם.. הלא למשל אברהם ירד למצרים וזה
ומה? לעולם מגיע ומתאים לצדיקים שיהיו תחת האורות, שינצנצו ויזהירו כמיטב הסלבס, שיהיה ברומו של עולם הזוהר האורות והנצנצים. לא שזה הם, אלא שזה רמת
ויחלום והנה סלם וגו’ ויאמר אין זה כי אם בית אלהים וגו’. בהרבה מקומות התגלה ה’ לאבות, ובכולם נתקדשה האדמה במקום שנגעה שם התגלות ה’[1].
שרה נשחקה. ‘אחרי בלותי’, כבר שבעה גם חסד נעורים וגם חטאת נעורים, ‘חדל להיות לשרה אורח כנשים’, גם המעגל החודשי של ימי אהבה וימי שנאה
לנעוץ סוף התורה לתחילתה. *** ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו הויה פנים אל פנים. לכל האתות והמופתים אשר שלחו הויה
פעם בא אברך אל הרבי מקאצק והתלונן בפניו שאין לו כסף לקנות טלית. ענה לו הרבי אז תתעטף בארבע רוחות השמים. לפעמים אין לנו טלית
‘משה מפי עצמו אמרו’ (מגילה דף לא עמוד ב). פירוש שכל נביא וכל משיג מתדבק הוא במידה מסוימת ומשם מקבל נבואתו. ויש הרבה דרכים ומדרגות