פרשת במדבר
מקרא מסודר החדש 1›
מקרא מסודר 1›
מקרא מסודר פרשת במדבר
שיעורים בפרשת השבוע ובזוהר 6›
פרשת במדבר: רשימת הקרדיטים של התורה, לשמוח גם בקרדיט של חבריך. חג השבועות: בעינן לכם אפילו לתלמידי חכמים, שאין עבודתם בקציר אלא בתורה. סוד מתן תורה: להרגיש שהחכמה נתונה לך מן השמים.
פרשת במדבר: רשימת הקרדיטים של התורה, לשמוח גם בקרדיט של חבריך. חג השבועות: בעינן לכם אפילו לתלמידי חכמים, שאין עבודתם בקציר אלא בתורה. סוד מתן תורה: להרגיש שהחכמה נתונה לך מן השמים.
השיעור נתנדב על ידי ידידי הרה"ח ר' יואל הכהן כץ שליט"א בברכה והערכה זכות ואור התורה יגן בעדו
א) וידבר הויה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית. כמה פרטים של ציור המקום והזמן והאיש נאמרו פה, פרטים המתפרטים והולכים במשך הפרשה איש איש למשפחותיו לבית אבותיו. כמה רעננות והתחלה, תחושת בראשית, טועמים בריבוי הפירוטים הללו. כך היא דרכה של עולם בתחילה ניכר כל צד ופרט בפני עצמו ומזהיר באור כולם ובאורו המיוחד, כאשר ממשיכים בהמשך מתאבקים הפרטים ומתטשטשים כולם ואין יופי כל אחד ניכר בו בפני עצמו. בשבוע הראשון של בראשית יש יום אחד יום שני יום שלישי, כל אחד כמרגליות מתנוצצת מאליו. ברבות הימים שבועות רבות כבר נשכחו ובקושי שמים לב שכבר עברה שבוע. בתחילתו של כל סדר ומסכת מוצאים אנחנו העמקות וחידושים רבים עומדים על כל פרט ופרט, גם על ציוני המקומות והדרכים הנראים טכניים, ובסופו בקושי על גופי תורה נתעכב להתעמק. אלה הם שורשי הבראשית שמתחדש עלינו בכל התחלה, וכאשר פותחים אנחנו ספר חדש הרי הוא נובע ממעיין בראשית ומראה לנו מקום לראות בכל אות וכל פרט מילה שמחה ומאירה לכל איש ואיש. כך והבאתם את עומר ראשית קצירכם, אחר ראשית הגאולה בפסח, הרי זה מאיר לנו לראות בכל יום ויום דבר בפני עצמו, מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי.
[יש בענין זה צד חסדים וצד גבורות, החסדים אמרנו. הגבורות הוא שהתעכבות זו בגבורה הוא כסדר כל עיכוב והמתנה, שמאחר ואין אנו מכילים את שלימות הענין בקלות ומהירות הרי צריכים אנחנו לחכות יום אחד לומר א יום שני לומר ב וכן הלאה, כתינוק המתחיל בלימודו שאינו יכול להתפלל תפלה שלמה אך חודש אחד לומד לומר מודה אני וחודש שני לומד לומר ברוך שאמר. וכבר דברנו רבות על גבורות העומר אך הם מחוברים בחסדים אלה שהם הארת כל פרט ברעננות ובהתקרבנו לסופו הרי הוא מוחש כך יותר]
ב) כל התחלה הוא התחלה מבראשית וכל התורה הוא סיפור אחד נובע מבראשית, נוהג היה בעל דברי חיים באמירת תורה שלו בפרשיות רבות לפתוח מתחילת הכל בא"ס וצמצום ושבירת הכלים ומעשה בראשית ואדם וחוה ומבול והפלגה ועד שהגיע לפרשה שעמד בה. כך פתח רבי אבא "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". פסוק זה אע"פ שכבר הכל יודעים אותו יש להסתכל בו ולראות את הכל ממנו. כאשר נברא האדם היה הוא כולל עליונים ותחתונים והיה מאיר מסוף העולם ועד סופו. והיו כל הנבראים יראים ממנו. האדם המדובר כאן הרבה יותר רחב וגדול מ'אדם' שאפשר לדבר עליו. כי בוודאי מה שנאמר עליו בצלם אלהים אי אפשר כמעט לקרוא שמו אדם בצורה המצומצמת שאנחנו רגילים לקרוא בשם הזה. אבל אם תרצה ציור לאדם זה אמור אדם דאצילות. היינו האדם הוא המחבר ומביא את אור א"ס בתוך כלים להיותו נקרא בשם ומוכל לפי מידות וסדרים קיימים בעולם. זהו המציאות שאנחנו קוראים אותו אדם, שהוא צלם אלהים. וציור זה הוא עצמו אדם ממש שכן זה כל מהותו להביא את שאינו מוכל להיות מוכל, זהו עצמו הדבר הנורא שיש באדם זה שהוא האדם הוא בצלם אלהים, הוא הכולל את המופשט ביותר שאין לו מילה והוא המילה ממש.
ג) אדם זה היו הכל יראים ממנו, אמר רמ"ק שכך היה בדין שכן כל מציאות האלהות שהיו מכירים דרכם היה שכן הוא קרא בשם הא"ס בפניהם, וחשבו לעבוד אותו כאלוה עד שאמר להם אדם בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני הויה. כלומר כאן ניתן מקום לטעות לפי צד אחד של האדם וצריך אותו האדם לבטל טעות זה בצידו השני. על כך אומר רבי אבא צריך לדייק שהפסוק כפל בצלמו, ושוב בצלם אלהים ברא אותו. אם כן הוא צלם כפול. צלמו היינו צלמו של אלהים, הוא צלם הראשון צלם התפארת. בצלם אלהים ברא אותו צלם שני צלם המלכות, והרי הפסוק מסיים דלפי ששני צלמים אלה בו ממילא וודאי זכר ונקבה ברא אותם. שכן בו זכר בצלמו ובו נקבה בצלם אלהים. ולא תטעה שאלה הם שני פרצופים שונים דהרי כאן היה הזכר והנקבה בגוף אחד, אך שניהם בצלמו ובצלם אלהים, שכך הוא כל גדר האנושי להיות לא אנושי ולהיות אנושי בבת אחת והוא שלים בכולא.
ד) האדם הראשון היה מסתכל בחכמתו בעליונים ותחתונים, זו היתה כל חכמתו להיות בעליונם ותחתונים. כיון שחטא אדם נתמעט דמותו וכבר לא היה מסתכל אלא בענייני גופו. היינו היה רואה את התחתונים ולא את העליונים, חשבו בני אדם את הכלים לאורות ואת השמות למהויות ואת המספרים לדברים המסופרים בהם. והתבטל מהות האדם שהוא צלם אלהים. כל מאמץ שאר הסיפור מימי אדם ועד כאן הם הקמת דמות האדם מעפרו בחזרה להיות אדם בצלמו בלם זכר ונקבה. היה אדם הראשון מוליד בנים ולא הצליחו, קין היה בארץ הבל היה בשמים ולא התחברו. הוליד שת והתחיל הארץ להתיישב אך לא היה כאן אדם. הגיע אברהם אבינו והושיט יד ימינו להקים את האדם מן העפר, כמי שהולך בדרך ורואה אדם שוכב לעפר ומושיט לו יד ימינו, התחיל האדם של בראשית ללכת מעט בתמיכת יד אברהם. הגיע יצחק ותמך בידו השמאלית וכבר הוא נסחב על גביהם. הגיע יעקב ואחזו באמצעית גופו וכבר עומד האדם שוב בעולם.
ה) אך כל זה איננו מספיק. כי כל אלה הם הבנת הנקודות השורשיות של הענין. כמו שאני אומר שיעור ומסביר יש נקודה של שמים יש נקודה של ארץ ויש נקודה של חיבור ביניכם והכל מובן אך בנקודה השורשית שלו, והרי העולם כולו וודאי יש בו נקודות רבות הרבה יותר משלשת העקרונות שאני יכול להביא בשיעורי וליישב ביניהם. היה יעקב צריך להוליד י"ב שבטים שהם שתים עשרה דרכים בעולם, והם פי ארבע מציאויות משלשת האבות, ומתקרבים אנחונו להיות אדם. התרבו אלה הי"ב לשבעים נפש כמספר שבעים אומות היינו התפשטו בשאר דרכי העולם והתקרבנו יותר. עד שיצאו ישראל ממצרים, וקיבלו התורה, והקימו המשכן, ועמדו בשלימות שש מאות אלף רגלי צבאות ה', על מספר כזה ניתן לומר ויקרא שמם אדם. כבר הוקם האדם מעפרו. וראה והתבונן איך היחס בין הבנת נקודה אחת או שלש לבין שש מאות אלף הוא הפירוט העצום והריבוי הגדול באיכות שצריכים בכדי להקים את האדם בעולם.
ו) גם יציאת מצרים לא הספיקה ואחר יציאת מצרים יש לנו שתי מאורעות גדולים המחזירות אותנו אל האדם. והם מתן תורה והקמת המשכן. (וראה כי מתן תורה שבועות הקמת המשכן סוכות). וכיון שעברנו את כל זה, הגיע עת המספר. אפשר להקב"ה כביכול לחזור אל העולם ולספור לומר ראה זה אדם שבראתי וזה אדם שבראתי. כמלך עובר בין גדודיו לבקר אותם ולספור אותם. כמה הם חיילי התורה כמה הם חיילי המשכן.
ז) מנין זה חייב הוא להתקיים בפה נוסף על עצם הקמת האדם התורה העם הצבא. כי כל דבר אינו נגמר להתיישב על מקומו עד שקוראים לו בשם בפה. כזה הוא העולם של האדם שקרא שמות לכל אין האמת נמצאת בהפשטתו הנעלמה בלבד אבל הוא חייב להיות מדובר בין הבריות כקריאת שם, חייב הוא לקבל המדרגה של הכרה כמו משהו שאפשר לדבר עליו בפשטות. משל הדיוט אומר אם העץ נופל ביער ואין שומע כאילו לא נפל. משל עליון אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך. לא כי המברך צריך הוא לאמן שלך לאישור אך להיפך כי הברכה צריכה להכרה בעולם למי שיבוא ויענה אמן. לפעמים יורדת לעולם תורה גדולה ונמסרת אך לפי שאין מי שיאמר למוסרה אחר הדיבור יישר כח הוא נעלם שוב בעיבור. ואכן מקום זה של הכרה ואמירה בפה מסוכן הוא לטעות זה של המרת הצפיה ליישר כח לעצם המהות ולכן הנגף שורה על המנין ונצרך לבטל אותו, אך לא בכך אנחנו עסוקים במקום זה שכבר נמתק זה בפרשת כי תשא וכעת מתקיים האמירה וקריאת שם של ה' בעולם המעשה על כל חיילותיו, של התורה ושל המשכן.
ח) כל החיבור הזה שומעים אנחנו כבר במילות הראשונות והמתארות את התיאור היבש של זמן ומקום האירוע. הגענו לספור את חיילי התורה ואת חיילי המשכן. שהם וודאי חיל אחד שש מאות אלף אך מעשיהם כפולים, הם חיילי התורה העומדים על גובה רזי המחשבה והם חיילי המשכן העושים ככל אשר צוה עבור השכינה. והנה הם במדבר סיני, הוא מקום התורה, באהל מועד, הוא מקום השכינה. הוא בחודש השני, מקום התורה, החודש השני הנקרא חודש זיו המאיר כהראת התורה, בשנה השנית הוא השכינה הנקראת שנה השנית. וכל זה אחר צאתם מארץ מצרים שאז היתה השכינה בלבד וכעת התחברה שכינה בתורה והיה המשכן אחד ונקרא שמו עליו.
השיעור נתנדב על ידי ידידי הרה"ח ר' יואל הכהן כץ שליט"א בברכה והערכה זכות ואור התורה יגן בעדו
א) וידבר הויה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית. כמה פרטים של ציור המקום והזמן והאיש נאמרו פה, פרטים המתפרטים והולכים במשך הפרשה איש איש למשפחותיו לבית אבותיו. כמה רעננות והתחלה, תחושת בראשית, טועמים בריבוי הפירוטים הללו. כך היא דרכה של עולם בתחילה ניכר כל צד ופרט בפני עצמו ומזהיר באור כולם ובאורו המיוחד, כאשר ממשיכים בהמשך מתאבקים הפרטים ומתטשטשים כולם ואין יופי כל אחד ניכר בו בפני עצמו. בשבוע הראשון של בראשית יש יום אחד יום שני יום שלישי, כל אחד כמרגליות מתנוצצת מאליו. ברבות הימים שבועות רבות כבר נשכחו ובקושי שמים לב שכבר עברה שבוע. בתחילתו של כל סדר ומסכת מוצאים אנחנו העמקות וחידושים רבים עומדים על כל פרט ופרט, גם על ציוני המקומות והדרכים הנראים טכניים, ובסופו בקושי על גופי תורה נתעכב להתעמק. אלה הם שורשי הבראשית שמתחדש עלינו בכל התחלה, וכאשר פותחים אנחנו ספר חדש הרי הוא נובע ממעיין בראשית ומראה לנו מקום לראות בכל אות וכל פרט מילה שמחה ומאירה לכל איש ואיש. כך והבאתם את עומר ראשית קצירכם, אחר ראשית הגאולה בפסח, הרי זה מאיר לנו לראות בכל יום ויום דבר בפני עצמו, מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי.
[יש בענין זה צד חסדים וצד גבורות, החסדים אמרנו. הגבורות הוא שהתעכבות זו בגבורה הוא כסדר כל עיכוב והמתנה, שמאחר ואין אנו מכילים את שלימות הענין בקלות ומהירות הרי צריכים אנחנו לחכות יום אחד לומר א יום שני לומר ב וכן הלאה, כתינוק המתחיל בלימודו שאינו יכול להתפלל תפלה שלמה אך חודש אחד לומד לומר מודה אני וחודש שני לומד לומר ברוך שאמר. וכבר דברנו רבות על גבורות העומר אך הם מחוברים בחסדים אלה שהם הארת כל פרט ברעננות ובהתקרבנו לסופו הרי הוא מוחש כך יותר]
ב) כל התחלה הוא התחלה מבראשית וכל התורה הוא סיפור אחד נובע מבראשית, נוהג היה בעל דברי חיים באמירת תורה שלו בפרשיות רבות לפתוח מתחילת הכל בא"ס וצמצום ושבירת הכלים ומעשה בראשית ואדם וחוה ומבול והפלגה ועד שהגיע לפרשה שעמד בה. כך פתח רבי אבא "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". פסוק זה אע"פ שכבר הכל יודעים אותו יש להסתכל בו ולראות את הכל ממנו. כאשר נברא האדם היה הוא כולל עליונים ותחתונים והיה מאיר מסוף העולם ועד סופו. והיו כל הנבראים יראים ממנו. האדם המדובר כאן הרבה יותר רחב וגדול מ'אדם' שאפשר לדבר עליו. כי בוודאי מה שנאמר עליו בצלם אלהים אי אפשר כמעט לקרוא שמו אדם בצורה המצומצמת שאנחנו רגילים לקרוא בשם הזה. אבל אם תרצה ציור לאדם זה אמור אדם דאצילות. היינו האדם הוא המחבר ומביא את אור א"ס בתוך כלים להיותו נקרא בשם ומוכל לפי מידות וסדרים קיימים בעולם. זהו המציאות שאנחנו קוראים אותו אדם, שהוא צלם אלהים. וציור זה הוא עצמו אדם ממש שכן זה כל מהותו להביא את שאינו מוכל להיות מוכל, זהו עצמו הדבר הנורא שיש באדם זה שהוא האדם הוא בצלם אלהים, הוא הכולל את המופשט ביותר שאין לו מילה והוא המילה ממש.
ג) אדם זה היו הכל יראים ממנו, אמר רמ"ק שכך היה בדין שכן כל מציאות האלהות שהיו מכירים דרכם היה שכן הוא קרא בשם הא"ס בפניהם, וחשבו לעבוד אותו כאלוה עד שאמר להם אדם בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני הויה. כלומר כאן ניתן מקום לטעות לפי צד אחד של האדם וצריך אותו האדם לבטל טעות זה בצידו השני. על כך אומר רבי אבא צריך לדייק שהפסוק כפל בצלמו, ושוב בצלם אלהים ברא אותו. אם כן הוא צלם כפול. צלמו היינו צלמו של אלהים, הוא צלם הראשון צלם התפארת. בצלם אלהים ברא אותו צלם שני צלם המלכות, והרי הפסוק מסיים דלפי ששני צלמים אלה בו ממילא וודאי זכר ונקבה ברא אותם. שכן בו זכר בצלמו ובו נקבה בצלם אלהים. ולא תטעה שאלה הם שני פרצופים שונים דהרי כאן היה הזכר והנקבה בגוף אחד, אך שניהם בצלמו ובצלם אלהים, שכך הוא כל גדר האנושי להיות לא אנושי ולהיות אנושי בבת אחת והוא שלים בכולא.
ד) האדם הראשון היה מסתכל בחכמתו בעליונים ותחתונים, זו היתה כל חכמתו להיות בעליונם ותחתונים. כיון שחטא אדם נתמעט דמותו וכבר לא היה מסתכל אלא בענייני גופו. היינו היה רואה את התחתונים ולא את העליונים, חשבו בני אדם את הכלים לאורות ואת השמות למהויות ואת המספרים לדברים המסופרים בהם. והתבטל מהות האדם שהוא צלם אלהים. כל מאמץ שאר הסיפור מימי אדם ועד כאן הם הקמת דמות האדם מעפרו בחזרה להיות אדם בצלמו בלם זכר ונקבה. היה אדם הראשון מוליד בנים ולא הצליחו, קין היה בארץ הבל היה בשמים ולא התחברו. הוליד שת והתחיל הארץ להתיישב אך לא היה כאן אדם. הגיע אברהם אבינו והושיט יד ימינו להקים את האדם מן העפר, כמי שהולך בדרך ורואה אדם שוכב לעפר ומושיט לו יד ימינו, התחיל האדם של בראשית ללכת מעט בתמיכת יד אברהם. הגיע יצחק ותמך בידו השמאלית וכבר הוא נסחב על גביהם. הגיע יעקב ואחזו באמצעית גופו וכבר עומד האדם שוב בעולם.
ה) אך כל זה איננו מספיק. כי כל אלה הם הבנת הנקודות השורשיות של הענין. כמו שאני אומר שיעור ומסביר יש נקודה של שמים יש נקודה של ארץ ויש נקודה של חיבור ביניכם והכל מובן אך בנקודה השורשית שלו, והרי העולם כולו וודאי יש בו נקודות רבות הרבה יותר משלשת העקרונות שאני יכול להביא בשיעורי וליישב ביניהם. היה יעקב צריך להוליד י"ב שבטים שהם שתים עשרה דרכים בעולם, והם פי ארבע מציאויות משלשת האבות, ומתקרבים אנחונו להיות אדם. התרבו אלה הי"ב לשבעים נפש כמספר שבעים אומות היינו התפשטו בשאר דרכי העולם והתקרבנו יותר. עד שיצאו ישראל ממצרים, וקיבלו התורה, והקימו המשכן, ועמדו בשלימות שש מאות אלף רגלי צבאות ה', על מספר כזה ניתן לומר ויקרא שמם אדם. כבר הוקם האדם מעפרו. וראה והתבונן איך היחס בין הבנת נקודה אחת או שלש לבין שש מאות אלף הוא הפירוט העצום והריבוי הגדול באיכות שצריכים בכדי להקים את האדם בעולם.
ו) גם יציאת מצרים לא הספיקה ואחר יציאת מצרים יש לנו שתי מאורעות גדולים המחזירות אותנו אל האדם. והם מתן תורה והקמת המשכן. (וראה כי מתן תורה שבועות הקמת המשכן סוכות). וכיון שעברנו את כל זה, הגיע עת המספר. אפשר להקב"ה כביכול לחזור אל העולם ולספור לומר ראה זה אדם שבראתי וזה אדם שבראתי. כמלך עובר בין גדודיו לבקר אותם ולספור אותם. כמה הם חיילי התורה כמה הם חיילי המשכן.
ז) מנין זה חייב הוא להתקיים בפה נוסף על עצם הקמת האדם התורה העם הצבא. כי כל דבר אינו נגמר להתיישב על מקומו עד שקוראים לו בשם בפה. כזה הוא העולם של האדם שקרא שמות לכל אין האמת נמצאת בהפשטתו הנעלמה בלבד אבל הוא חייב להיות מדובר בין הבריות כקריאת שם, חייב הוא לקבל המדרגה של הכרה כמו משהו שאפשר לדבר עליו בפשטות. משל הדיוט אומר אם העץ נופל ביער ואין שומע כאילו לא נפל. משל עליון אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך. לא כי המברך צריך הוא לאמן שלך לאישור אך להיפך כי הברכה צריכה להכרה בעולם למי שיבוא ויענה אמן. לפעמים יורדת לעולם תורה גדולה ונמסרת אך לפי שאין מי שיאמר למוסרה אחר הדיבור יישר כח הוא נעלם שוב בעיבור. ואכן מקום זה של הכרה ואמירה בפה מסוכן הוא לטעות זה של המרת הצפיה ליישר כח לעצם המהות ולכן הנגף שורה על המנין ונצרך לבטל אותו, אך לא בכך אנחנו עסוקים במקום זה שכבר נמתק זה בפרשת כי תשא וכעת מתקיים האמירה וקריאת שם של ה' בעולם המעשה על כל חיילותיו, של התורה ושל המשכן.
ח) כל החיבור הזה שומעים אנחנו כבר במילות הראשונות והמתארות את התיאור היבש של זמן ומקום האירוע. הגענו לספור את חיילי התורה ואת חיילי המשכן. שהם וודאי חיל אחד שש מאות אלף אך מעשיהם כפולים, הם חיילי התורה העומדים על גובה רזי המחשבה והם חיילי המשכן העושים ככל אשר צוה עבור השכינה. והנה הם במדבר סיני, הוא מקום התורה, באהל מועד, הוא מקום השכינה. הוא בחודש השני, מקום התורה, החודש השני הנקרא חודש זיו המאיר כהראת התורה, בשנה השנית הוא השכינה הנקראת שנה השנית. וכל זה אחר צאתם מארץ מצרים שאז היתה השכינה בלבד וכעת התחברה שכינה בתורה והיה המשכן אחד ונקרא שמו עליו.
להשתתף בקמפיין --
אפשר גם לנדב בפייפאל -
או לעשות מעמבערשיפ -
והכל יצטרף לחשבון
להשתתף בקמפיין --
אפשר גם לנדב בפייפאל -
או לעשות מעמבערשיפ -
והכל יצטרף לחשבון
שיעורי 5 דקות לפרק - אידיש 5›
Originally published on July 19, 2022 at 7:05 PM, reissued on February 10, 2026 at 12:00 AM
Originally published on July 19, 2022 at 7:05 PM, reissued on February 10, 2026 at 12:00 AM
די פרשה באשרייבט ווי די אידן זענען מסודר געווארן אין פיר מחנות ארום דער משכן, יעדער שבט מיט זיין אייגענער פאן און פלאץ. דער באזונדערער סדר האט געהאלפן אז יעדער איינער זאל וויסן גענוי וואו ער באלאנגט - סיי ווען מען רוט, סיי ווען מען פארט - און מען איז געבליבן צוזאמען מיט די משפחה און שבט, וואס האט געשאפן א שטארקערע און מער פאראייניגטע ארמיי.
די פרשה באשרייבט ווי די אידן זענען מסודר געווארן אין פיר מחנות ארום דער משכן, יעדער שבט מיט זיין אייגענער פאן און פלאץ. דער באזונדערער סדר האט געהאלפן אז יעדער איינער זאל וויסן גענוי וואו ער באלאנגט - סיי ווען מען רוט, סיי ווען מען פארט - און מען איז געבליבן צוזאמען מיט די משפחה און שבט, וואס האט געשאפן א שטארקערע און מער פאראייניגטע ארמיי.
Originally published on July 22, 2022 at 7:03 PM, reissued on February 12, 2026 at 12:00 AM
Originally published on July 22, 2022 at 7:03 PM, reissued on February 12, 2026 at 12:00 AM
Originally published on July 24, 2022 at 7:04 PM, reissued on February 15, 2026 at 12:00 AM
Originally published on July 24, 2022 at 7:04 PM, reissued on February 15, 2026 at 12:00 AM
Fifteen Minute Chapter Classes - English 3›
Sefer Bamidbar presents a unique structural challenge among the books of the Torah—unlike Shemot or Vayikra, it resists easy division into coherent sections because mitzvot appear scattered throughout rather than grouped together. This introduction reveals how the book can be understood through a three-part narrative framework: the organization at Sinai, the troubled wanderings marked by complaints and sins, and finally the successful march toward Eretz Yisrael with its conquests and preparations for entering the land.
Introduction to Bamidbar
Sefer Bamidbar presents a unique structural challenge among the books of the Torah—unlike Shemot or Vayikra, it resists easy division into coherent sections because mitzvot appear scattered throughout rather than grouped together. This introduction reveals how the book can be understood through a three-part narrative framework: the organization at Sinai, the troubled wanderings marked by complaints and sins, and finally the successful march toward Eretz Yisrael with its conquests and preparations for entering the land.
Introduction to Bamidbar
EN English ›
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור מבוא לספר במדבר
הנושא/השאלה המרכזית
מהו המבנה הארגוני של ספר במדבר, ומדוע כל כך קשה לחלקו לחלקים קוהרנטיים בהשוואה לשאר ספרי התורה?
הבעיה המרכזית
בניגוד לספר בראשית, שמות או ויקרא, ספר במדבר אינו ניתן לחלוקה קלה לחלקים נפרדים ועצמאיים. החלקים הפנימיים אינם מתחברים זה לזה בצורה ברורה, וכל ניסיון ליצור חלוקות מוביל לקטגוריות חופפות.
שלושה יסודות חוזרים שמתנגדים לארגון פשוט
1. מצוות
- לפחות שבעה קטעי מצוות לדורות מופיעים לאורך כל הספר
- בניגוד לשמות או ויקרא שבהם המצוות מתקבצות בתוך הקשרים סיפוריים מסוימים, כאן הן מפוזרות לאורך כל הספר
2. מניינים/פקודים
- הספר נקרא "חומש הפקודים" אצל חז"ל ובתרגום השבעים
- חומר המפקדים מופיע בתחילה וחוזר בפרשת פינחס
- תוכן הקשור למניינים משתרע על פני כל הספר במקום להיות מרוכז בחלק אחד
3. סיפור כרונולוגי
- הספר עוקב אחר המסע מסיני לערבות מואב (פתחה של ארץ ישראל)
- זהו העיקרון המארגן העקבי היחיד, אף שמצוות קוטעות אותו
- ספר במדבר מכיל את הסיפור כמעט השלם של נדודי המדבר
הקשר למשכן
- המפקד קשור לארגון צבאות לכיבוש הארץ
- המשכן משמש כמרכז המחנה
- חנוכת המשכן משתרעת על פני שלושה ספרים: שמות (הבנייה), ויקרא (קרבנות/מילואים), ובמדבר (חנוכת הלויים והנשיאים)
- הדבר מרמז ששלושת הספרים האמצעיים של התורה מאורגנים סביב המשכן
- חנוכת הלויים בבמדבר מייצגת כיצד ארגון המשכן מתפשט החוצה אל כל המחנה
מבנה הסיפור התלת-חלקי
חלק ראשון: ההתארגנות בסיני (עד פרשת בהעלותך)
- הכל "יפה" ו"מושלם" בשלב ההתארגנות
- כולל מצוות שמגיבות לסיפורים (כמו פסח שני)
- חלק מהמצוות קשות יותר להסבר הקשרי (כמו טמאים היוצאים מהמחנה)
חלק שני: המסע ובעיותיו (מבהעלותך עד חוקת/פינחס)
- מתחיל במסע הממשי לעבר ארץ ישראל
- מכיל את כל הבעיות והתלונות העיקריות:
- תבערה, קברות התאווה
- מרגלים
- מקושש
- קורח
- מי מריבה
- חטאים אלו גרמו למסע להפוך לארבעים שנות נדודים
- מצוות מופיעות בקבוצות (לא באקראי): מנחות ונסכים, חלה, ציצית, תרומות ומעשרות, טהרת מת
- סיפור בלק ובלעם משתלב כאן כמפגש במהלך מסעם (הצלחה עם סיבוכים דרך זמרי ופינחס)
חלק שלישי: הצלחה והכנה לכיבוש (מטות-מסעי)
- מציג את הדור החדש צועד בהצלחה לעבר ארץ ישראל
- כולל מלחמות מוצלחות: סיחון ועוג, מלחמת מדין
- מפקד שני נערך להקמת צבא הכיבוש
- יהושע מתמנה למנהיג הבא
- מסתיים בדיני כיבוש הארץ וחלוקתה
- מצוות נוספות: קרבנות מוסף, הלכות נדרים
- המלחמות המוצלחות שמשה הוביל לעתים קרובות "מוזנחות בסיפורים שאנו מספרים" אך מהוות חלק חשוב מקטע זה
פתרונות מוצעים להבנת המצוות
- יש המציעים שהמצוות בכל קטע שייכות איכשהו לאותו סיפור מבחינה הקשרית
- מדרשים מקשרים בין סיפורים למצוות (למשל: שלח, קורח, חוקת)
- בחצי השני, מצוות רבות ממוסגרות במפורש כתגובות למצבים (הלכות גלעד, מדין, נחלות)
מסקנות
- הגישה הטובה ביותר היא לעקוב אחר מבנה הסיפור הכרונולוגי תוך התייחסות למצוות כשאלה משנית וכפופה
- מסגרת תלת-חלקית זו תואמת את נאום משה בספר דברים, המחלק במפורש את חוויית המדבר לשלושה שלבים
- הקשת הסיפורית נעה מהכנה מושלמת, דרך כישלון ונדודים, להצלחה סופית על סף ארץ ישראל
תמלול מלא 📝
הקדמה לספר במדבר: בעיית המבנה
הקדמה לספר
אנחנו מתחילים היום את ספר במדבר ואני רוצה לתת מעין שיעור מבוא על ספר במדבר באופן כללי, באמת להעלות את השאלות והבעיות עם הסדר שלו, יותר מאשר להציע פתרון, ואז יהיה לנו שיעור נוסף על הפרק הראשון.
כפי שאתם יכולים לראות מתוכן העניינים שלי על המסך כאן, זה באמת קשה למצוא דרך אחת לחלק את ספר במדבר לנרטיב רציף או למבנה רציף. יש דרכים שונות שבהן הוא רציף, כמובן, ואני אדון בהן, אבל הבעיה הגדולה עם ספר במדבר היא שהחלקים הפנימיים לנרטיב הזה או לכמה נושאים שונים בספר לא נראים מתחברים זה לזה.
השוואה לספרים אחרים
לדוגמה, ספר שמות, או ספר בראשית אפילו יותר קל, אפילו ספר ויקרא, יכולנו לחלק לשניים, שלושה, ארבעה חלקים בקלות רבה ולקבל פחות או יותר כל חלק כעומד בפני עצמו. כמו שתחילת שמות היא סיפור יציאת מצרים, אחר כך סיפור מתן תורה, אחר כך סיפור המשכן וכן הלאה. באותו אופן לויקרא, יש לנו את הסיפור הפותח או המסגרת כפי שקראנו לזה, ואז כל ההלכות שהולכות פחות או יותר בסדר, ואז הסוף, שיש קצת קושי שהיה לנו לגבי הסדר בסוף, אבל פחות או יותר זה מאורגן.
בבמדבר, אין לנו סוג כזה של ארגון שאנחנו יכולים לשים בפשטות על הספר. אנחנו לא יכולים לחתוך בקלות את הספר לחלקים. אפשר לעשות את זה, אבל הבעיה שתהיה לך אם תעשה את זה היא שבכל חלק בודד, לדוגמה, מופיעות הלכות.
בעיית המצוות לאורך הספר
כמו שאתם רואים כאן, עשיתי, אז מה שעשיתי בסדר הרמה הגבוהה ביותר שלי, בחומש שלי, זה לחלק לאזורים שונים ואז לתת מספרים לכל אחד, ואתם רואים איך זה הולך הלוך ושוב.
לדוגמה, סוג אחד של פרשה שמופיע לאורך כל הספר הוא מצוות. יש מצוות, וכשאני אומר מצוות, אני מתכוון לסגנון פרשה, שאנחנו יכולים לראות שהיא נועדה להיות מצווה. אני חושב בעיקר מצווה לדורות, מצווה היא משהו שהוא חוק שצריך לקיים לתמיד, ויש לפחות שבעה חלקים כאלה, והם מופיעים לאורך כל הספר.
אז זה לא כאילו יש לך חלק שיש בו מצוות, כמו בתוך סיפור שבו המצוות ניתנו, משהו כמו שיש לנו בספר שמות או ויקרא, ואז כמה סיפורים. לא, יש מצוות לאורך כולו. אז זו קטגוריה אחת שמקשה מאוד ליצור חלוקה של הספר לחלק קוהרנטי, שלכל אחד תהיה הקוהרנטיות שלו. זה מאוד קשה לעשות את זה. יש כמה רעיונות לפתור את זה, אבל אני רק מציג את הקושי כאן.
ספר הפקודים
דבר נוסף שהספר ידוע בו, הוא ידוע כספר המספרים, או חומש הפקודים. זה בחז"ל ותרגום השבעים קראו לו כך, ספר המספרים. ויש לנו לאורכו מתחיל עם הספירות ובאמת מפקד העם כשהם הולכים למדבר ובאמת הולכים לארץ ישראל, ובמובן מסוים זה גם חוזר בסוף, לפחות בפרשת פנחס באופן מפורש מאוד, חוזר.
אז שוב, זה לא כאילו ההתחלה מדברת על מספרים והמאוחר יותר דברים אחרים. מספרים מופיעים לאורך כל הספר, או כמעט לאורך כל הספר, ואנחנו לא יכולים באמת לשים חלק אחד שקשור לזה וחלק אחר שקשור למשהו אחר.
המסגרת הכרונולוגית
יש דבר נוסף אחד, לפחות, שהוא מסגרת שאנחנו יכולים בערך לקבל באופן עקבי אם נחליט לתעדף את זה. אני לא בטוח שיש סיבה שמכריחה אותנו לעשות את זה. אולי אם אתה רוצה שתהיה איזושהי חלוקה שמחלקת את זה יפה, תצטרך לעשות את זה, וזה הסדר הכרונולוגי.
עכשיו הספר הזה הוא לא לגמרי כרונולוגי בגלל המצוות ודברים שאולי לא בסדר שלהם, אבל בדיוק כמו כל סדרת הספרים מבראשית עד סוף במדבר, וכמובן גם דברים, אבל זה עושה את זה קצת יותר מסובך, בדיוק כמו שהקשר בין ויקרא לבמדבר הוא מסובך, כפי שנראה בעוד רגע.
יש התקדמות כרונולוגית שבה זה התחיל, אתם יודעים, כל הסיפור התחיל בשמות עם יציאת מצרים, ועכשיו ממשיך בספר במדבר, לדוגמה, ממשיך פחות או יותר ממשיך מאחרי שהמשכן נוצר לשלבים הבאים, ואז בערך עוקב. ספר במדבר מסתיים עד לפתחה של ארץ ישראל, הם נכנסים לארץ ישראל, ספר במדבר בערבות מואב.
ספר במדבר לוקח אותנו לאורך כל ההתקדמות הזו, וזו סיבה אחת למה, או לפחות זו לא באמת הסיבה, אבל זו סיבה אחת למה אפשר לומר שזה ספר במדבר, ספר הנדודים במדבר. זה הספר האחד שיש בו נרטיב כמעט שלם של הנדודים במדבר, כל הדרך מסיני לערבות מואב, אלה שני קצוות הספר של הנדודים האלה בספר במדבר, נכון. זה לא מתחיל מיציאת מצרים, לזה צריך ללכת לספר שמות, אבל זה כן מתחיל אחרי מתן תורה, אחרי הקמת המשכן בסיני, עד לערבות מואב, שזה הצעד האחרון.
ואז אפשר לראות את כל ספר דברים כהרחבה של הצעד האחרון הזה, כשהוא מתחיל עם נאום משה שניתן בערבות מואב, ואז נותן לנו בפרשיות האחרונות את הפעולות הסופיות האמיתיות של משה שמת, של העם שמתקרב להיכנס לארץ ישראל, אבל באמת החלק הזה של הנרטיב הזה הוא באמת ספר במדבר מביא אותנו עד לשם, או כמעט עד לשם, כמעט עד לרגע האחרון.
פתרונות אפשריים
אז זו הדרך השלישית שבה ספר במדבר יכול להתחלק, וברור שזו הדרך היחידה אם אתה רוצה שיהיה איזשהו סדר, זו הדרך היחידה, אבל שוב, המצוות שיש לנו לא בהכרח מחוברות, וזו לדעתי הבעיה הגדולה לעשות סוג כזה של ארגון.
סוג ההצעה שאנשים הציעו, או הצעה אחת שאנשים הציעו, היא לנסות לטעון שהמצוות האלה בכל חלק איכשהו שייכות לסיפור הזה. אז בפרשת קרח הסיפורים של, בפרשת שלח יש סיפור של ציצית, ואז יש פרשת קרח, חייבת להיות איזושהי דרך לשים את כל הסדרה הזו, כל החלקים האלה של מצוות. אולי נוכל לומר משהו כמו שזה מתי המצוות האלה ניתנו למשה, ופשוט קרה שהיה בשלב הזה של הסיפור.
או שיש מדרשים כמובן שכולם מכירים על שלח, קרח, חוקת, שמסבירים את הקשרים בין הסיפורים למצוות, כמה מצוות. עכשיו זו תהיה דרך נוספת, למרות שחלקם הם רק מדרש, הם מאולצים, אין דרך ברורה לחבר.
כמובן, מצד שני, וזה יותר מפורש בחצי השני של הספר, שבו יש לנו את הנרטיב של העם שמתקרב לארץ ישראל, וכל הכיבושים של סיחון ועוג, וכל הדברים, המלחמות שקרו בדרך לארץ ישראל, בפרשיות האלה, יש לנו כמה פרשיות של מצוות שממוסגרות במפורש כתגובה למצבים שהיו שם, כמו הלכות גלעד ומדין, כמו הלכות נחלות, אולי נוכל לראות את כל ההלכות של חלוקת הארץ, וכמה מצוות שממוסגרות במפורש.
הפעם היחידה, המצווה האחת שהיתה לנו בספר ויקרא, שהיתה ממוסגרת ככה, היתה שדנו בסיפור המקלל עם הפרשה הישנה של מצווה שבאה אחרי זה, אבל כאן בספר במדבר יש הרבה מהמצוות שממוסגרות ככה, במיוחד בחצי השני של הספר.
אז זה מפתח אחד שאולי יעזור לנו להבין את כל ההיגיון של הספר, אבל עדיין יהיו לך מצוות בכל מקום אחר שלא באמת מתחברות לשום דבר. אז באמת המצוות האלה הן שגורמות לקושי הגדול ביותר מסוג זה בספר הזה, וזו הסיבה שהרמה הגבוהה ביותר של הכותרות שלי נראית ככה.
למרות שכנראה הפתרון, כביכול, לזה יהיה שאם נלך לרמה הבאה של כותרות נוכל לראות שכנראה צריך איכשהו פחות או יותר פשוט להשאיר את המצוות בצד ולקבל את הנרטיב הבסיסי של המבנה, הסדר הכרונולוגי של הנרטיב, ואז לקבל את המצוות כשאלה משנית לזה, ואני אסקור את התחושה הזו של נרטיב עכשיו ואסביר קצת עליה.
מבנה הנרטיב: מפקד וארגון
אז ההתחלה שלו, כמובן היא ממוסגרת כמתחילה עם הפקודים, עם ספירת מפקד העם, אבל יותר ספציפית, ואני הולך לומר את זה, יותר ספציפית המפקד הזה באמת קשור למפקדים בדרך כלל לא נעשים רק כדי לדעת את מספרי האנשים, זו לא שאלה של סקרנות, זו שאלה של ארגון, זו שאלה של ארגון העם לקראת מטרה כלשהי, וזה ספציפית כאן לקראת המטרה של יצירת הצבאות שילכו לכבוש את הארץ אחרי הספר הזה, אחרי ארץ ישראל באמת, אבל כל סיפור הנדודים, שאנחנו קוראים לו הנדודים, שאולי צריך לקרוא לו הצעידה דרך המדבר, ממוסגר מאוד במפורש ככה, זו מסגרת אחת.
המשכן כמסגרת מרכזית
עכשיו המסגרת הזו עצמה יוצאת מהמסגרת של סיפור המשכן, וראינו חלק מזה בסיפורי המשכן בספר שמות. המשכן הוא המרכז, זה מרכז המחנה, מרכז המחנה, זה המקום שה', כביכול, הולך ומהלך איתם וגם יוצא למלחמה איתם, עם העם. סביב זה יש מחנה לויה, מחנה כהנים, הלויים, כל זה.
ודבר אחד מאוד ספציפי שספר במדבר מדגיש, שהוא באמת חלק, במילים אחרות, נוכל לראות, כמו שאמרתי, דרך אחת לראות את זה היא להתחיל את זה עם המפקד, דרך אחרת לראות את החלק הזה של הסיפור היא שההתחלה הזו היא באמת ההשלמה של סיפור חנוכת המשכן, שהיו לנו חלקים ממנו גם בספר שמות וגם בספר ויקרא וגם בספר במדבר.
שלושת הספרים האמצעיים וחנוכת המשכן
אז שלושת הספרים האלה, שלושת הספרים האמצעיים של התורה, נכון, אם נשים את בראשית בצד אחד כמו פתיחה ודברים בצד השני כסיום, אז יש לנו את שלושת הספרים האמצעיים של התורה, ויש סיפור אחד שחוזר על עצמו בכל שלושתם באופן מאוד מפורש.
כמובן, יש כמה מצוות שחוזרות במידה מסוימת בכל שלושתם וכן הלאה, אבל יש סיפור אחד, סיפור מרכזי שחוזר בכל שלושתם, או שחלקים ממנו מופיעים בכל אחד מהם, וזה סיפור חנוכת המשכן.
אז חנוכת המשכן, ההקמה בפועל, בניית המשכן היא בסוף ספר שמות, החנוכה עם הקרבנות היא בצו שמיני, המילואים של ויקרא, והחלק, שהוא בעיקר החלק של הלויים, חנוכת הלויים, וגם חנוכת הנשיאים, נכון, בהעלותך ישראל, שאנחנו קוראים בחנוכה, נכון, זו פרשת חנוכה, המזבח, היא בבמדבר.
אז זה כנראה איזה סוד או איזה רמז לארגן את שלושת הספרים האלה סביב המשכן הזה, וכמו שאני אומר, יש את החלק של הלויים, שאפשר לומר שהוא החלק החיצוני ביותר, נכון, הדרך שבה הארגון של המשכן מתפשט החוצה לכיוון כל המחנה.
מבנה שלושת החלקים של ספר במדבר
אז זה באמת החלק הראשון של הספר, שאפשר לומר שהולך עד פרשת בהעלותך, פחות או יותר עד כאן. באמצע, בתווך, יש לך את המצוות האלה, שחלקן אנחנו יכולים בערך להבין איך הן מתחברות - כמו שהטמאים צריכים לצאת מהמחנה - אבל חלקן קשה יותר להסביר למה הן שייכות לכאן. אבל זה מה שיש לנו כאן, עד לכאן.
מצוות פסח שני אנחנו יכולים להבין שהיא מצווה גם - שכחתי לומר - אחת מהמצוות שממוסגרות במפורש כתגובה לסיפור. אז זה גם אחד מהסודות, אחד מסוגי המצוות שפופולריות במיוחד בספר במדבר, למרות שיש כמה דוגמאות להן בספר ויקרא ואולי אפילו בספר שמות, כפי שדנו.
חלק ראשון: מפקד וארגון
עכשיו החלק השני של הסיפור, שאפשר לומר שהוא כאן - איפה שהתחלתי מסעי, אבל אולי אעשה אות גדולה יותר של כותרות כדי להראות את החלק הזה, את החלוקה הזו, כי זה פשוט מקל להיות מסוגל איכשהו לחלק את הספר - הוא שאחרי כל זה, אחרי שכל זה מוקם, ככה הסיפור הולך. אחרי שכל זה מוקם, יש לנו את המשכן, יש לנו את העם מוקם סביב המשכן, עכשיו אנחנו מתחילים לנסוע לארץ ישראל.
זה משהו שקורה סביב פסח שני, פרשת בהעלותך. היא מתארת בדיוק איך זה יעבוד ואיך הם הלכו לשם ואיך כל זה, כל הסדר עם ישראל, כל הסיפורים שם - זו ההתחלה של הצעידה לכיוון ארץ ישראל. ומה שקורה בצעידה הזו הוא באמת, שם אנחנו מקבלים את כל הבעיות.
אז אנחנו מתחילים עם תבערה, קברות התאווה, סיפור המרגלים, מאוחר יותר סיפור המקושש, אולי סיפור קרח, סיפור מי מריבה - כל הסיפורים האלה הם איכשהו בעיות שקרו בחלק השני הזה, לא בחלק הראשון של הסיפור שבו הם הוקמו. הכל באמת יפה; זה החלק שבו הכל עדיין מושלם.
מבהעלותך - אנחנו אומרים בהעלותך, חצי שני - בהעלותך, שלח, קרח, חוקת, בלק, פנחס, סיפור זמרי ובני מדין - כל אלה הן בעיות שספציפיות לשלב הזה של העם שצועד לכיוון ארץ ישראל וכל התלונות שלהם, כל הבעיות שלהם, כל הסיבות שגרמו לצעידה הזו להפוך לסוג של נדודים של 40 שנה וכן הלאה.
באמצע, יש חבורה של מצוות מפוזרות: מצוות מנחות ונסכים וחלה וקרבנות בפרשת שלח, מצוות ציצית מאוחר יותר, מצוות תרומות ומעשרות וכהונה בפרשת קרח, מצוות טהרת מת - כל אלה, הן כולן מאורגנות בקבוצות, כפי שאתם יכולים לראות. זה לא כאילו יש מצוות באקראי; בדרך כלל יש כמו קבוצה, סדרה של מצוות שאיכשהו נכנסת. אולי נוכל להבין אם נמצא אחת בכל קבוצה ששייכת לסיפור, אולי השאר הן איכשהו דרך אגב. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה החצי השני, החלק השני של הספר הזה.
יש סיפור של בלק ובלעם, שגם צריך להיראות כחלק מזה. זה אחד מהאנשים שהם פגשו בדרכם - כמובן סיפור של הצלחה, למרות שיש כמה סיבוכים בזה עם זמרי ופנחס וכל זה - אבל איכשהו סיפור הוא חלק מזה. אז זה החלק השני של המסע של הספר הזה והסיפור הזה.
חלק שני: הצעידה ובעיותיה
אז יש לנו את החלק השלישי, ששוב זה לא לגמרי ברור איפה להתחיל אותו, אבל אולי נוכל להתחיל אותו רק בפרשת מטות, או שנוכל להתחיל אותו כבר בפרשת חוקת. יש שאלה כאן איפה צריך להתחיל את החלק הזה. אבל נוכל לקרוא לזה - במסגרת של ספר דברים, בנאום של משה, זה ממסגר באופן מאוד מפורש את המדבר כשלושת השלבים האלה. יש שלב בהר סיני שבו הכל היה נהדר. יש שלב מסיני והחניה שלו עד קדש ברנע, שזה חוקת - וזו הסיבה שזו הסיבה לעקוב אחרי משה רבינו בארגון הסיפור בדרך הזו - הוא המקום שבו הקללה של הדור הראשון, הבעיות שבהן הם לא רצו ללכת, הם עדיין עצרו.
ולבסוף יש לנו דור חדש ואנחנו צועדים לכיוון ארץ ישראל. בסדרת הסיפורים הזו יש לנו סדרה של הצלחות. זה באמת המקום שבו יש לנו את החצי השני של סיפור המפקד. שוב, העם נספר בעיקר למטרת יצירת הצבא הזה שהולך ללכת לארץ ישראל. יש לנו נקום את מדין, שאנחנו יכולים לדון לאיזו סדרה זה שייך. ואז יש לנו כבר כאן איך יהושע מתמנה להיות המנהיג הבא, למרות שמשה מת הרבה יותר מאוחר. ויש לנו את סדרת המלחמות הזו: נקום את מדין, נקום שיש לנו בסיחון ועוג, ועוד כמה מלחמות, או הימנעות ממלחמות שנדונה בפרשת חוקת.
אז זה הסיפור שבו הדברים מתחילים להסתדר. הם מתחילים לנצח במלחמות שלהם באמת. הדברים מתחילים להסתדר, וזה החלק השלישי של הסיפור. וזה מוביל אותנו עד לפרשת מטות-מסעי, שזה ממש ההלכות של איך יכבשו את הארץ, למי יתנו אותה ויחלקו אותה ביניהם, וכן הלאה. ובין לבין יש לנו עוד כמה הלכות: הלכות נדרים בתחילת מטות, וכן הלאה, שאפשר איכשהו לחבר כל אחת מהן באופן מקומי לחלק שלה בסיפור, אבל אין בהירות גדולה בעניין הזה.
חלק שלישי: הצלחה וכיבוש
אז זו החלוקה לשלושה חלקים של הספר שאפשר לעשות אם רוצים לקחת את הנרטיב הזה של המסע במדבר כעיקרי.
אז יש לנו את החלק הראשון עד בהעלותך, שבו הם מסדרים הכל בסיני.
החלק השני מבהעלותך עד אמצע חוקת, או אולי עד פינחס-מטות, שזה הנדודים במדבר, כל הבעיות שהיו להם במדבר שהם יצרו, החטאים שלהם, הבעיות שלהם, וכן הלאה.
ואז החלק השלישי הוא אחרי שהקללה הזו עברה, אחרי שהבעיה הזו עוברת, כשהדברים מתחילים להסתדר. הם מתחילים לעשות את ה... יש את השלב המוזר הזה של מלחמות, שבדרך כלל מוזנחות בסיפורים שאנחנו מספרים, של המלחמות המוצלחות שמשה הוביל, והסף של ארץ ישראל, נכון, כיבוש עבר הירדן, וכן הלאה, וכל ההלכות שהולכות יחד עם זה. זה החלק השלישי של הספר, וזה מביא אותנו לסוף הספר.
אז זו ההקדמה שלי לספר במדבר.
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור מבוא לספר במדבר
הנושא/השאלה המרכזית
מהו המבנה הארגוני של ספר במדבר, ומדוע כל כך קשה לחלקו לחלקים קוהרנטיים בהשוואה לשאר ספרי התורה?
הבעיה המרכזית
בניגוד לספר בראשית, שמות או ויקרא, ספר במדבר אינו ניתן לחלוקה קלה לחלקים נפרדים ועצמאיים. החלקים הפנימיים אינם מתחברים זה לזה בצורה ברורה, וכל ניסיון ליצור חלוקות מוביל לקטגוריות חופפות.
שלושה יסודות חוזרים שמתנגדים לארגון פשוט
1. מצוות
- לפחות שבעה קטעי מצוות לדורות מופיעים לאורך כל הספר
- בניגוד לשמות או ויקרא שבהם המצוות מתקבצות בתוך הקשרים סיפוריים מסוימים, כאן הן מפוזרות לאורך כל הספר
2. מניינים/פקודים
- הספר נקרא "חומש הפקודים" אצל חז"ל ובתרגום השבעים
- חומר המפקדים מופיע בתחילה וחוזר בפרשת פינחס
- תוכן הקשור למניינים משתרע על פני כל הספר במקום להיות מרוכז בחלק אחד
3. סיפור כרונולוגי
- הספר עוקב אחר המסע מסיני לערבות מואב (פתחה של ארץ ישראל)
- זהו העיקרון המארגן העקבי היחיד, אף שמצוות קוטעות אותו
- ספר במדבר מכיל את הסיפור כמעט השלם של נדודי המדבר
הקשר למשכן
- המפקד קשור לארגון צבאות לכיבוש הארץ
- המשכן משמש כמרכז המחנה
- חנוכת המשכן משתרעת על פני שלושה ספרים: שמות (הבנייה), ויקרא (קרבנות/מילואים), ובמדבר (חנוכת הלויים והנשיאים)
- הדבר מרמז ששלושת הספרים האמצעיים של התורה מאורגנים סביב המשכן
- חנוכת הלויים בבמדבר מייצגת כיצד ארגון המשכן מתפשט החוצה אל כל המחנה
מבנה הסיפור התלת-חלקי
חלק ראשון: ההתארגנות בסיני (עד פרשת בהעלותך)
- הכל "יפה" ו"מושלם" בשלב ההתארגנות
- כולל מצוות שמגיבות לסיפורים (כמו פסח שני)
- חלק מהמצוות קשות יותר להסבר הקשרי (כמו טמאים היוצאים מהמחנה)
חלק שני: המסע ובעיותיו (מבהעלותך עד חוקת/פינחס)
- מתחיל במסע הממשי לעבר ארץ ישראל
- מכיל את כל הבעיות והתלונות העיקריות:
- תבערה, קברות התאווה
- מרגלים
- מקושש
- קורח
- מי מריבה
- חטאים אלו גרמו למסע להפוך לארבעים שנות נדודים
- מצוות מופיעות בקבוצות (לא באקראי): מנחות ונסכים, חלה, ציצית, תרומות ומעשרות, טהרת מת
- סיפור בלק ובלעם משתלב כאן כמפגש במהלך מסעם (הצלחה עם סיבוכים דרך זמרי ופינחס)
חלק שלישי: הצלחה והכנה לכיבוש (מטות-מסעי)
- מציג את הדור החדש צועד בהצלחה לעבר ארץ ישראל
- כולל מלחמות מוצלחות: סיחון ועוג, מלחמת מדין
- מפקד שני נערך להקמת צבא הכיבוש
- יהושע מתמנה למנהיג הבא
- מסתיים בדיני כיבוש הארץ וחלוקתה
- מצוות נוספות: קרבנות מוסף, הלכות נדרים
- המלחמות המוצלחות שמשה הוביל לעתים קרובות "מוזנחות בסיפורים שאנו מספרים" אך מהוות חלק חשוב מקטע זה
פתרונות מוצעים להבנת המצוות
- יש המציעים שהמצוות בכל קטע שייכות איכשהו לאותו סיפור מבחינה הקשרית
- מדרשים מקשרים בין סיפורים למצוות (למשל: שלח, קורח, חוקת)
- בחצי השני, מצוות רבות ממוסגרות במפורש כתגובות למצבים (הלכות גלעד, מדין, נחלות)
מסקנות
- הגישה הטובה ביותר היא לעקוב אחר מבנה הסיפור הכרונולוגי תוך התייחסות למצוות כשאלה משנית וכפופה
- מסגרת תלת-חלקית זו תואמת את נאום משה בספר דברים, המחלק במפורש את חוויית המדבר לשלושה שלבים
- הקשת הסיפורית נעה מהכנה מושלמת, דרך כישלון ונדודים, להצלחה סופית על סף ארץ ישראל
תמלול מלא 📝
הקדמה לספר במדבר: בעיית המבנה
הקדמה לספר
אנחנו מתחילים היום את ספר במדבר ואני רוצה לתת מעין שיעור מבוא על ספר במדבר באופן כללי, באמת להעלות את השאלות והבעיות עם הסדר שלו, יותר מאשר להציע פתרון, ואז יהיה לנו שיעור נוסף על הפרק הראשון.
כפי שאתם יכולים לראות מתוכן העניינים שלי על המסך כאן, זה באמת קשה למצוא דרך אחת לחלק את ספר במדבר לנרטיב רציף או למבנה רציף. יש דרכים שונות שבהן הוא רציף, כמובן, ואני אדון בהן, אבל הבעיה הגדולה עם ספר במדבר היא שהחלקים הפנימיים לנרטיב הזה או לכמה נושאים שונים בספר לא נראים מתחברים זה לזה.
השוואה לספרים אחרים
לדוגמה, ספר שמות, או ספר בראשית אפילו יותר קל, אפילו ספר ויקרא, יכולנו לחלק לשניים, שלושה, ארבעה חלקים בקלות רבה ולקבל פחות או יותר כל חלק כעומד בפני עצמו. כמו שתחילת שמות היא סיפור יציאת מצרים, אחר כך סיפור מתן תורה, אחר כך סיפור המשכן וכן הלאה. באותו אופן לויקרא, יש לנו את הסיפור הפותח או המסגרת כפי שקראנו לזה, ואז כל ההלכות שהולכות פחות או יותר בסדר, ואז הסוף, שיש קצת קושי שהיה לנו לגבי הסדר בסוף, אבל פחות או יותר זה מאורגן.
בבמדבר, אין לנו סוג כזה של ארגון שאנחנו יכולים לשים בפשטות על הספר. אנחנו לא יכולים לחתוך בקלות את הספר לחלקים. אפשר לעשות את זה, אבל הבעיה שתהיה לך אם תעשה את זה היא שבכל חלק בודד, לדוגמה, מופיעות הלכות.
בעיית המצוות לאורך הספר
כמו שאתם רואים כאן, עשיתי, אז מה שעשיתי בסדר הרמה הגבוהה ביותר שלי, בחומש שלי, זה לחלק לאזורים שונים ואז לתת מספרים לכל אחד, ואתם רואים איך זה הולך הלוך ושוב.
לדוגמה, סוג אחד של פרשה שמופיע לאורך כל הספר הוא מצוות. יש מצוות, וכשאני אומר מצוות, אני מתכוון לסגנון פרשה, שאנחנו יכולים לראות שהיא נועדה להיות מצווה. אני חושב בעיקר מצווה לדורות, מצווה היא משהו שהוא חוק שצריך לקיים לתמיד, ויש לפחות שבעה חלקים כאלה, והם מופיעים לאורך כל הספר.
אז זה לא כאילו יש לך חלק שיש בו מצוות, כמו בתוך סיפור שבו המצוות ניתנו, משהו כמו שיש לנו בספר שמות או ויקרא, ואז כמה סיפורים. לא, יש מצוות לאורך כולו. אז זו קטגוריה אחת שמקשה מאוד ליצור חלוקה של הספר לחלק קוהרנטי, שלכל אחד תהיה הקוהרנטיות שלו. זה מאוד קשה לעשות את זה. יש כמה רעיונות לפתור את זה, אבל אני רק מציג את הקושי כאן.
ספר הפקודים
דבר נוסף שהספר ידוע בו, הוא ידוע כספר המספרים, או חומש הפקודים. זה בחז"ל ותרגום השבעים קראו לו כך, ספר המספרים. ויש לנו לאורכו מתחיל עם הספירות ובאמת מפקד העם כשהם הולכים למדבר ובאמת הולכים לארץ ישראל, ובמובן מסוים זה גם חוזר בסוף, לפחות בפרשת פנחס באופן מפורש מאוד, חוזר.
אז שוב, זה לא כאילו ההתחלה מדברת על מספרים והמאוחר יותר דברים אחרים. מספרים מופיעים לאורך כל הספר, או כמעט לאורך כל הספר, ואנחנו לא יכולים באמת לשים חלק אחד שקשור לזה וחלק אחר שקשור למשהו אחר.
המסגרת הכרונולוגית
יש דבר נוסף אחד, לפחות, שהוא מסגרת שאנחנו יכולים בערך לקבל באופן עקבי אם נחליט לתעדף את זה. אני לא בטוח שיש סיבה שמכריחה אותנו לעשות את זה. אולי אם אתה רוצה שתהיה איזושהי חלוקה שמחלקת את זה יפה, תצטרך לעשות את זה, וזה הסדר הכרונולוגי.
עכשיו הספר הזה הוא לא לגמרי כרונולוגי בגלל המצוות ודברים שאולי לא בסדר שלהם, אבל בדיוק כמו כל סדרת הספרים מבראשית עד סוף במדבר, וכמובן גם דברים, אבל זה עושה את זה קצת יותר מסובך, בדיוק כמו שהקשר בין ויקרא לבמדבר הוא מסובך, כפי שנראה בעוד רגע.
יש התקדמות כרונולוגית שבה זה התחיל, אתם יודעים, כל הסיפור התחיל בשמות עם יציאת מצרים, ועכשיו ממשיך בספר במדבר, לדוגמה, ממשיך פחות או יותר ממשיך מאחרי שהמשכן נוצר לשלבים הבאים, ואז בערך עוקב. ספר במדבר מסתיים עד לפתחה של ארץ ישראל, הם נכנסים לארץ ישראל, ספר במדבר בערבות מואב.
ספר במדבר לוקח אותנו לאורך כל ההתקדמות הזו, וזו סיבה אחת למה, או לפחות זו לא באמת הסיבה, אבל זו סיבה אחת למה אפשר לומר שזה ספר במדבר, ספר הנדודים במדבר. זה הספר האחד שיש בו נרטיב כמעט שלם של הנדודים במדבר, כל הדרך מסיני לערבות מואב, אלה שני קצוות הספר של הנדודים האלה בספר במדבר, נכון. זה לא מתחיל מיציאת מצרים, לזה צריך ללכת לספר שמות, אבל זה כן מתחיל אחרי מתן תורה, אחרי הקמת המשכן בסיני, עד לערבות מואב, שזה הצעד האחרון.
ואז אפשר לראות את כל ספר דברים כהרחבה של הצעד האחרון הזה, כשהוא מתחיל עם נאום משה שניתן בערבות מואב, ואז נותן לנו בפרשיות האחרונות את הפעולות הסופיות האמיתיות של משה שמת, של העם שמתקרב להיכנס לארץ ישראל, אבל באמת החלק הזה של הנרטיב הזה הוא באמת ספר במדבר מביא אותנו עד לשם, או כמעט עד לשם, כמעט עד לרגע האחרון.
פתרונות אפשריים
אז זו הדרך השלישית שבה ספר במדבר יכול להתחלק, וברור שזו הדרך היחידה אם אתה רוצה שיהיה איזשהו סדר, זו הדרך היחידה, אבל שוב, המצוות שיש לנו לא בהכרח מחוברות, וזו לדעתי הבעיה הגדולה לעשות סוג כזה של ארגון.
סוג ההצעה שאנשים הציעו, או הצעה אחת שאנשים הציעו, היא לנסות לטעון שהמצוות האלה בכל חלק איכשהו שייכות לסיפור הזה. אז בפרשת קרח הסיפורים של, בפרשת שלח יש סיפור של ציצית, ואז יש פרשת קרח, חייבת להיות איזושהי דרך לשים את כל הסדרה הזו, כל החלקים האלה של מצוות. אולי נוכל לומר משהו כמו שזה מתי המצוות האלה ניתנו למשה, ופשוט קרה שהיה בשלב הזה של הסיפור.
או שיש מדרשים כמובן שכולם מכירים על שלח, קרח, חוקת, שמסבירים את הקשרים בין הסיפורים למצוות, כמה מצוות. עכשיו זו תהיה דרך נוספת, למרות שחלקם הם רק מדרש, הם מאולצים, אין דרך ברורה לחבר.
כמובן, מצד שני, וזה יותר מפורש בחצי השני של הספר, שבו יש לנו את הנרטיב של העם שמתקרב לארץ ישראל, וכל הכיבושים של סיחון ועוג, וכל הדברים, המלחמות שקרו בדרך לארץ ישראל, בפרשיות האלה, יש לנו כמה פרשיות של מצוות שממוסגרות במפורש כתגובה למצבים שהיו שם, כמו הלכות גלעד ומדין, כמו הלכות נחלות, אולי נוכל לראות את כל ההלכות של חלוקת הארץ, וכמה מצוות שממוסגרות במפורש.
הפעם היחידה, המצווה האחת שהיתה לנו בספר ויקרא, שהיתה ממוסגרת ככה, היתה שדנו בסיפור המקלל עם הפרשה הישנה של מצווה שבאה אחרי זה, אבל כאן בספר במדבר יש הרבה מהמצוות שממוסגרות ככה, במיוחד בחצי השני של הספר.
אז זה מפתח אחד שאולי יעזור לנו להבין את כל ההיגיון של הספר, אבל עדיין יהיו לך מצוות בכל מקום אחר שלא באמת מתחברות לשום דבר. אז באמת המצוות האלה הן שגורמות לקושי הגדול ביותר מסוג זה בספר הזה, וזו הסיבה שהרמה הגבוהה ביותר של הכותרות שלי נראית ככה.
למרות שכנראה הפתרון, כביכול, לזה יהיה שאם נלך לרמה הבאה של כותרות נוכל לראות שכנראה צריך איכשהו פחות או יותר פשוט להשאיר את המצוות בצד ולקבל את הנרטיב הבסיסי של המבנה, הסדר הכרונולוגי של הנרטיב, ואז לקבל את המצוות כשאלה משנית לזה, ואני אסקור את התחושה הזו של נרטיב עכשיו ואסביר קצת עליה.
מבנה הנרטיב: מפקד וארגון
אז ההתחלה שלו, כמובן היא ממוסגרת כמתחילה עם הפקודים, עם ספירת מפקד העם, אבל יותר ספציפית, ואני הולך לומר את זה, יותר ספציפית המפקד הזה באמת קשור למפקדים בדרך כלל לא נעשים רק כדי לדעת את מספרי האנשים, זו לא שאלה של סקרנות, זו שאלה של ארגון, זו שאלה של ארגון העם לקראת מטרה כלשהי, וזה ספציפית כאן לקראת המטרה של יצירת הצבאות שילכו לכבוש את הארץ אחרי הספר הזה, אחרי ארץ ישראל באמת, אבל כל סיפור הנדודים, שאנחנו קוראים לו הנדודים, שאולי צריך לקרוא לו הצעידה דרך המדבר, ממוסגר מאוד במפורש ככה, זו מסגרת אחת.
המשכן כמסגרת מרכזית
עכשיו המסגרת הזו עצמה יוצאת מהמסגרת של סיפור המשכן, וראינו חלק מזה בסיפורי המשכן בספר שמות. המשכן הוא המרכז, זה מרכז המחנה, מרכז המחנה, זה המקום שה', כביכול, הולך ומהלך איתם וגם יוצא למלחמה איתם, עם העם. סביב זה יש מחנה לויה, מחנה כהנים, הלויים, כל זה.
ודבר אחד מאוד ספציפי שספר במדבר מדגיש, שהוא באמת חלק, במילים אחרות, נוכל לראות, כמו שאמרתי, דרך אחת לראות את זה היא להתחיל את זה עם המפקד, דרך אחרת לראות את החלק הזה של הסיפור היא שההתחלה הזו היא באמת ההשלמה של סיפור חנוכת המשכן, שהיו לנו חלקים ממנו גם בספר שמות וגם בספר ויקרא וגם בספר במדבר.
שלושת הספרים האמצעיים וחנוכת המשכן
אז שלושת הספרים האלה, שלושת הספרים האמצעיים של התורה, נכון, אם נשים את בראשית בצד אחד כמו פתיחה ודברים בצד השני כסיום, אז יש לנו את שלושת הספרים האמצעיים של התורה, ויש סיפור אחד שחוזר על עצמו בכל שלושתם באופן מאוד מפורש.
כמובן, יש כמה מצוות שחוזרות במידה מסוימת בכל שלושתם וכן הלאה, אבל יש סיפור אחד, סיפור מרכזי שחוזר בכל שלושתם, או שחלקים ממנו מופיעים בכל אחד מהם, וזה סיפור חנוכת המשכן.
אז חנוכת המשכן, ההקמה בפועל, בניית המשכן היא בסוף ספר שמות, החנוכה עם הקרבנות היא בצו שמיני, המילואים של ויקרא, והחלק, שהוא בעיקר החלק של הלויים, חנוכת הלויים, וגם חנוכת הנשיאים, נכון, בהעלותך ישראל, שאנחנו קוראים בחנוכה, נכון, זו פרשת חנוכה, המזבח, היא בבמדבר.
אז זה כנראה איזה סוד או איזה רמז לארגן את שלושת הספרים האלה סביב המשכן הזה, וכמו שאני אומר, יש את החלק של הלויים, שאפשר לומר שהוא החלק החיצוני ביותר, נכון, הדרך שבה הארגון של המשכן מתפשט החוצה לכיוון כל המחנה.
מבנה שלושת החלקים של ספר במדבר
אז זה באמת החלק הראשון של הספר, שאפשר לומר שהולך עד פרשת בהעלותך, פחות או יותר עד כאן. באמצע, בתווך, יש לך את המצוות האלה, שחלקן אנחנו יכולים בערך להבין איך הן מתחברות - כמו שהטמאים צריכים לצאת מהמחנה - אבל חלקן קשה יותר להסביר למה הן שייכות לכאן. אבל זה מה שיש לנו כאן, עד לכאן.
מצוות פסח שני אנחנו יכולים להבין שהיא מצווה גם - שכחתי לומר - אחת מהמצוות שממוסגרות במפורש כתגובה לסיפור. אז זה גם אחד מהסודות, אחד מסוגי המצוות שפופולריות במיוחד בספר במדבר, למרות שיש כמה דוגמאות להן בספר ויקרא ואולי אפילו בספר שמות, כפי שדנו.
חלק ראשון: מפקד וארגון
עכשיו החלק השני של הסיפור, שאפשר לומר שהוא כאן - איפה שהתחלתי מסעי, אבל אולי אעשה אות גדולה יותר של כותרות כדי להראות את החלק הזה, את החלוקה הזו, כי זה פשוט מקל להיות מסוגל איכשהו לחלק את הספר - הוא שאחרי כל זה, אחרי שכל זה מוקם, ככה הסיפור הולך. אחרי שכל זה מוקם, יש לנו את המשכן, יש לנו את העם מוקם סביב המשכן, עכשיו אנחנו מתחילים לנסוע לארץ ישראל.
זה משהו שקורה סביב פסח שני, פרשת בהעלותך. היא מתארת בדיוק איך זה יעבוד ואיך הם הלכו לשם ואיך כל זה, כל הסדר עם ישראל, כל הסיפורים שם - זו ההתחלה של הצעידה לכיוון ארץ ישראל. ומה שקורה בצעידה הזו הוא באמת, שם אנחנו מקבלים את כל הבעיות.
אז אנחנו מתחילים עם תבערה, קברות התאווה, סיפור המרגלים, מאוחר יותר סיפור המקושש, אולי סיפור קרח, סיפור מי מריבה - כל הסיפורים האלה הם איכשהו בעיות שקרו בחלק השני הזה, לא בחלק הראשון של הסיפור שבו הם הוקמו. הכל באמת יפה; זה החלק שבו הכל עדיין מושלם.
מבהעלותך - אנחנו אומרים בהעלותך, חצי שני - בהעלותך, שלח, קרח, חוקת, בלק, פנחס, סיפור זמרי ובני מדין - כל אלה הן בעיות שספציפיות לשלב הזה של העם שצועד לכיוון ארץ ישראל וכל התלונות שלהם, כל הבעיות שלהם, כל הסיבות שגרמו לצעידה הזו להפוך לסוג של נדודים של 40 שנה וכן הלאה.
באמצע, יש חבורה של מצוות מפוזרות: מצוות מנחות ונסכים וחלה וקרבנות בפרשת שלח, מצוות ציצית מאוחר יותר, מצוות תרומות ומעשרות וכהונה בפרשת קרח, מצוות טהרת מת - כל אלה, הן כולן מאורגנות בקבוצות, כפי שאתם יכולים לראות. זה לא כאילו יש מצוות באקראי; בדרך כלל יש כמו קבוצה, סדרה של מצוות שאיכשהו נכנסת. אולי נוכל להבין אם נמצא אחת בכל קבוצה ששייכת לסיפור, אולי השאר הן איכשהו דרך אגב. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה החצי השני, החלק השני של הספר הזה.
יש סיפור של בלק ובלעם, שגם צריך להיראות כחלק מזה. זה אחד מהאנשים שהם פגשו בדרכם - כמובן סיפור של הצלחה, למרות שיש כמה סיבוכים בזה עם זמרי ופנחס וכל זה - אבל איכשהו סיפור הוא חלק מזה. אז זה החלק השני של המסע של הספר הזה והסיפור הזה.
חלק שני: הצעידה ובעיותיה
אז יש לנו את החלק השלישי, ששוב זה לא לגמרי ברור איפה להתחיל אותו, אבל אולי נוכל להתחיל אותו רק בפרשת מטות, או שנוכל להתחיל אותו כבר בפרשת חוקת. יש שאלה כאן איפה צריך להתחיל את החלק הזה. אבל נוכל לקרוא לזה - במסגרת של ספר דברים, בנאום של משה, זה ממסגר באופן מאוד מפורש את המדבר כשלושת השלבים האלה. יש שלב בהר סיני שבו הכל היה נהדר. יש שלב מסיני והחניה שלו עד קדש ברנע, שזה חוקת - וזו הסיבה שזו הסיבה לעקוב אחרי משה רבינו בארגון הסיפור בדרך הזו - הוא המקום שבו הקללה של הדור הראשון, הבעיות שבהן הם לא רצו ללכת, הם עדיין עצרו.
ולבסוף יש לנו דור חדש ואנחנו צועדים לכיוון ארץ ישראל. בסדרת הסיפורים הזו יש לנו סדרה של הצלחות. זה באמת המקום שבו יש לנו את החצי השני של סיפור המפקד. שוב, העם נספר בעיקר למטרת יצירת הצבא הזה שהולך ללכת לארץ ישראל. יש לנו נקום את מדין, שאנחנו יכולים לדון לאיזו סדרה זה שייך. ואז יש לנו כבר כאן איך יהושע מתמנה להיות המנהיג הבא, למרות שמשה מת הרבה יותר מאוחר. ויש לנו את סדרת המלחמות הזו: נקום את מדין, נקום שיש לנו בסיחון ועוג, ועוד כמה מלחמות, או הימנעות ממלחמות שנדונה בפרשת חוקת.
אז זה הסיפור שבו הדברים מתחילים להסתדר. הם מתחילים לנצח במלחמות שלהם באמת. הדברים מתחילים להסתדר, וזה החלק השלישי של הסיפור. וזה מוביל אותנו עד לפרשת מטות-מסעי, שזה ממש ההלכות של איך יכבשו את הארץ, למי יתנו אותה ויחלקו אותה ביניהם, וכן הלאה. ובין לבין יש לנו עוד כמה הלכות: הלכות נדרים בתחילת מטות, וכן הלאה, שאפשר איכשהו לחבר כל אחת מהן באופן מקומי לחלק שלה בסיפור, אבל אין בהירות גדולה בעניין הזה.
חלק שלישי: הצלחה וכיבוש
אז זו החלוקה לשלושה חלקים של הספר שאפשר לעשות אם רוצים לקחת את הנרטיב הזה של המסע במדבר כעיקרי.
אז יש לנו את החלק הראשון עד בהעלותך, שבו הם מסדרים הכל בסיני.
החלק השני מבהעלותך עד אמצע חוקת, או אולי עד פינחס-מטות, שזה הנדודים במדבר, כל הבעיות שהיו להם במדבר שהם יצרו, החטאים שלהם, הבעיות שלהם, וכן הלאה.
ואז החלק השלישי הוא אחרי שהקללה הזו עברה, אחרי שהבעיה הזו עוברת, כשהדברים מתחילים להסתדר. הם מתחילים לעשות את ה... יש את השלב המוזר הזה של מלחמות, שבדרך כלל מוזנחות בסיפורים שאנחנו מספרים, של המלחמות המוצלחות שמשה הוביל, והסף של ארץ ישראל, נכון, כיבוש עבר הירדן, וכן הלאה, וכל ההלכות שהולכות יחד עם זה. זה החלק השלישי של הספר, וזה מביא אותנו לסוף הספר.
אז זו ההקדמה שלי לספר במדבר.