השיעור הזה הוקדש על ידי ידידי הרה”ג ר’ מיכאל אוהר שליט”א לרגל שמחת נישואי בנו החתן חיים שיחי’ יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה’ בידו
חכמי אשכנז שיסדו את תשובת יום הכיפורים להתחיל מחודש אלול התבססו בזה על חשבון עליית משה בארבעים יום אחרונים שהיו ברצון, כפי שהביא הטור מפרקי
דף מקורות לזוהר א) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בהויה ואשמה הנפש ההיא. [פסוק זה הוא פתיחת הזוהר, אע”פ שבדפוסים
א – דעת המאירי כתב המאירי יומא דף פ”ה (ובאריכות בחיבור התשובה) מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה שזהו כלל גדול שאין שום דבר מכפר
ענין הלומד לשמה שהוא הלומד בצורה רלבנטית שממילא כל מקום שלומד בו רלבנטי לאותו סוגיה שלו. ועוד שהוא דבוק בצורה סגורה באותו נושא הנוגע לו
דרשת משה בפרשת עקב מול דרשתו בפרשת דברים – פרשת דברים מצדיקה ומחזקת את המעבר מדור המדבר לדור באי הארץ. פרשת עקב מייסרת את יושבי
הכלל הוא ‘כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו’. או במילים אחרות, אם אתה יכול, אתה לא צריך.
הפשט בעיני (אבל אל תאמינו לי, לי יש אותו הפשט על כל דבר) בסיפור הזה, שאחד הטכסיסים הרוחניים החשובים ביותר הוא הקדשת משך זמן לפעילות
כי ירחיב ה’ אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כו’ בכל אות נפשיך תאכל בשר. לא נאמר שיצאו חוץ לגבולם רק שגבולם יתרחב (מי השילוח
