לנעוץ סוף התורה לתחילתה

לנעוץ סוף התורה לתחילתה.
 
***
 
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו הויה פנים אל פנים. לכל האתות והמופתים אשר שלחו הויה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.
 
הרי שלשה פסוקים מצד זה ושלשה פסוקים מצד זה וגלילת התורה מסופה לתחילתה באמצע. שלשה פסוקים אחרונים הם גניזת האור של ידעו הויה פנים אל פנים. שלשה פסוקים ראשונים הם פתיחתו מחדש מתוך תהו ובהו.
 
***
 
רבים קוראים את הפסוקים האחרונים בתנועת עוז, כקריאת שבח על משה רבינו בלבד, או כדוגמה על מעלת נבואת משה וקביעותו. אך עיקר תנועתם איננה תנועת עוז אלא קול ענות חלושה. הם הפסוקים העצובים ביותר בתורה. משה רבינו מת ומאז לא היה לנו נביא כמשה. וכמה הצטער משה עצמו על כך בטרם מותו ואמר מי יתן כל עם הויה נביאים כי יתן הויה את רוחו עליהם. ואף הבטיח בפירוש במשנה תורה נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך הויה אלהיך אליו תשמעון. ואחר כל הזמן הזה עוד לא מצאנו אותו. ביקשתיו ולא מצאתיו קראתיו ולא ענני.
 
כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו חיים. המספיד את החכם בתנועת עוז, ומתפעל בליבו איזה רבי גדול היה לנו. ועל עפרו מי יקום לעולם לא יהיה לנו כמותו. הרי הוא מרפה ידיהם של הכל וגורם לתורה שתשתכח. מוטב יקברוהו כבר עם החכם, שהלא הוא שם את מבטחו עם המתים. על כן מתכיפים התחלה להשלמה שלא יתעצלו ותישאר התורה שקר עם קבורתו של משה. אבל הקורא הספדו של חכם ואומר מעתה חזרנו להתחלה, מתהו ובהו יהי אור, יהיה לו אור.
 
***
שלש מול שלש. שלש אחרונות מורידות אותנו מידיעת הויה פנים אל פנים אל האותות והמופתים ועד המורא הגדול שנשאר לעיני כל ישראל. בראשית מחזירה אותנו שוב מבראשית שהוא זכרון שנשאר דרך הארץ היתה תהו ורוח אלהים מרחפת בו ועד ויהי אור ידעו הויה פנים אל פנים. מתוך חזק חזק שאנו מתחזקים בסיומו לפתוח את התחלתו ולנגוע בבראשית ולהאיר בויהי אור.

סוד האושפיזין

סוד האושפיזין. שפעמים יושב יהודי בסוכתו בימי החג והוא בודד, כי כל חברי בית מדרשו יושבים כל אחד בסוכתו עם משפחתו ואין לו עם מי להשתעשע בדברי תורה. והוא מרצה דברי תורה ושמחה לבני ביתו לשמחם לפי דעתם והוא יודע בנפשו שלא על זה נכנס לסוכה, והלא וודאי אין עיקר ישיבת הסוכה אלא לעשות שם מקום מסתור לרזים עליוניים ולדבר בהם בחברת אוהבים.

שתו משכילים הראשונים עצה בנפשם, והזמינו לסוכתם את האבות ואת משה ואת אהרן, ואת דוד המלך. וכך אמרו בכניסתם תיבו אושפיזין עילאין תיבו, הגישו להם כסא וכיוונו להאכילם במזון שנתנו לאורחים. וכך אמרו בדברי תורתם נדמיין בפנינו את האורחים העליונים, העומדים על האורחים התחתונים, בהם ובשמחתם נשתעשע ובהארתם נאיר מילים עליונים.

וכך ישבו בסוכה שבעת ימים והאריכו בדברים אלה עד שחשו את רעות חכמי הדורות אשר את דבריהם למדו ובדבריהם חידשו ולא חסר להם בעולמם כלום, אמרו כל שבעת ימי בראשית יושבים בסוכתנו, ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם.

***

ודע, שעצה זו כוחה יפה לכל ימות השנה, בכל עת שהאדם צריך לחבר בדברי תורה, ובפרט עמקי תורה שאין העוסקים בהם שכיחים ואינו מוצא עם מי להתחבר בחבורה, יזמין בפה את החכם או את הצדיק בעל הספר או הדמות בתורה שיודע שהיה עסקו בעמק הזה, ויצרף את נשמתם להרוות נפשו באותו הדבר תורה.
 
ואם תבקש ראיה לדבר כך מצינו מפורש בתחילת ספר תיקוני זוהר, וכך ראיתי לקדוש אחד שמח שנהג בלילי שבתות באמירת הזמנת רב המנונא סבא לצרף אל הזמנת השכינה את הזמנת הצדיקים שאת הארתם היו מבקשים באותו העת.
***
ויש עתים מתאימים להזמנת נשמות הצדיקים, לפי אותו הזמן שהוא מחלקם, אם לפי התורה דרך משל להזמין את יצחק אבינו בפרשיות העוסקות בעניינו ואת יעקב בפרשיות הנלמדות מעניינו, או בכל ספר שעוסק בה באותו העת להזמין את המחבר. או לפי דרכי העבודה, להזמין את הצדיק שהיה בחינתו באהבה ביום השייך לבחינה זו והצדיק שהיה בחינתו ביראה ביום השייך לבחינה זו.
אבל יש בחינה עליונה מכך שהוא אפשרות ההזמנה בכל עת גם למי שאינו שייך לאותו העת. ובחינה זו נקראת זכות משה רבינו. כמו שאמרו חז"ל שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל מן בזכות משה ענני הכבוד בזכות אהרן באר בזכות מרים. וכאשר נסתלקו אהרן ומרים חזרו כולם בזכות משה. כי משה רבינו יש לו בחינת דעת פנימית הכוללת את כל הדרכים. ולפיכך לא היה צריך להזמנה מיוחדת להזמין את השכינה לפי העת אלא היה מתנבא בכל עת שירצה.
ובימי הסוכות שאנחנו מזמינים בכל יום את כל שבעת האושפיזין העליונים, אין הזמנה זו לפי העת בלבד, שזה לא היה צריך להזמנה רבה, אבל עיקר חג הסוכות בבחינת יצחק, ולפי שרוצים אנחנו להזמין את כולם בכל יום צריכים אנחנו להזמנה רבה בסוד זכות משה רבינו שהוא פנימיות הדעת (כך כתב רמ"ק באור יקר) ובכך עושים אנחנו שורש לכל ימות השנה שיהיו הנשמות מצויות אלינו בכל עת.

139. זוהר האזינו – דף רפו ע"א עד דף רפז ע"ב

  • קריאת מיתת משה בטעמים של פרשת אני ישנה וליבי ער.. קול דודי דופק.. פתחתי אני לדודי.. ודודי חמק עבר.. ביקשתוהו ולא מצאתיהו..
  • ולא קם נביא בישראל כמשה בניגון ביקשתוהו ולא מצאתיהו
  • אדרא זוטא של רשב"י כמו שירת האזינו
  • לדבר בשפת התורה – ויקרא להם שמות כשמות אשר קרא להם אביו
  • שירת האזינו מפרשת את הסוד בשפה גלויה שאין לטעות בו

 

אנא תמכו בהמשכת השיעורים

https://cash.app/$yitzchoklowy

paypal.me/iyunlemachshava

139. זוהר האזינו – דף רפו ע"א עד דף רפז ע"ב
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 31:27
 
1X
 

130. עקב: גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך

דרשת משה בפרשת עקב מול דרשתו בפרשת דברים –

פרשת דברים מצדיקה ומחזקת את המעבר מדור המדבר לדור באי הארץ.

פרשת עקב מייסרת את יושבי הארץ שלא ישכחו את ה' מתוך עושרם, ולפיכך מדברת דווקא כמו איומי המרגלים.

ותאמר ציון עזבני ה' מול נחמו הוא כמו השלב השני הזה שבו צריך להיזכר

זיכרון הוא כניסה  למסתרים ולכן אין מעשה עגל שבגילוי 'אלה' נזכר אלא אנכי שהוא מדרגה פנימית

התשובה הוא לשכוח את החטא לא להיזכר בה.

130. עקב: גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 24:53
 
1X
 

עד דלא ידע ז

עד דלא ידע ז

אמרו קדמונים שמן הסימנים על אמיתות התורה שאינה מתעלמת מפגמי הגיבורים שלה. וכי היא מבקרת ורושמת גם את חטאי הצדיקים הגדולים שהיא באה לפאר ולשבח. התפיסה השטחית בסימן זה שהוא מין נאמנות במיגו. הלא התורה היתה יכולה לשקר ולהגיד שמשה רבינו לא היה בו כל מום. ובמקום זה סיפרה על המקרה שבא לכלל כעס ובא לכלל טעות, ועל חטאיו במסה ומריבה. תפיסה מעט יותר עמוקה מבינה שמיגו זה בטל הוא, כי חטאי הצדיקים שבתורה באים דווקא בכדי להסביר את החסרונות שבעולם. דרך משל משה רבינו לא נכנס לארץ. ולא היתה למקרא אפשרות להתעלם מזה ולשקר שהוא נכנס הרי כולנו עינינו ראינו שנקבר בגיא מול בית פעור. והמציאות הזו היתה קושיא גדולה והרי הבטיח משה אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ולא קיים הבטחתו. ובכדי לתרץ קושיא זו סיפרה לנו התורה מה שחטא משה ולמה נגזר עליו שלא ייכנס לארץ אלא יהושע.

משכך אנחנו מבינים שחטאים המסופרים בתורה כמו שאר התורה לא באו אלא להסביר ולהצדיק את המציאות ואת חסרונותיה. והכרת חסרונות אלה קדמה לתורה. שכך היא התורה היא דרך בעולם הזה, ובעיות העולם הזה אין אנו צריכים לתורה שתספר לנו עליה ואם היתה התורה באה ומספרת לנו שאין שום בעיות היינו צוחקים עליה זו וודאי לאו תורת אמת הוא. אבל תורת אמת היא כזו שמכירה בכל חסרונות העולם מתחילה ועד סוף, כי ידעתי את יצרך ואת ערפך הקשה, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. הידיעה הזו היא שעליה באה התורה לדרוש, והחסרונות האלה היא באה לתת אליהם דרך תיקון. התורה היא אמתית במידה שהיא עונה בדיוק לבעיות המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיא מספרת לנו סיפורים על מציאות מושלמת שאינה קיימת לנו.

ולכן גם לספר לנו על צדיקים מושלמים שלא חטאו מעולם, כאילו שהדבר הזה מציאות אפשרית בעולם הזה, וכאילו שהדרך לתקן את החסרון של העולם הוא פשוט להיות צדיק שלא חטא מעולם. הסיפור הזה שקר וודאי. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וגם ארבעה שמתו בעטיו של נחש פירוש הדבר שעצת הנחש גרם להם בהכרח לחטוא, כי אין מיתה בלא חטא, ואע"פ שמצד עצמם היו מושלמים גרם להם מציאות העולם שאינה מושלמת שלא יצליחו שלא יחטוא. וכל עיקר התורה הוא דווקא לספר על חטאי הצדיקים. שהם החסרונות שלנו. דהיינו הסיבות שבגללם גם כאשר אנחנו מנסים אין אנחנו מצליחים תמיד למצוא את הדרך הטובה.

***

וכאשר אנחנו מתעמקים להבין דווקא את החסרונות של מרדכי בבחינת ארור מרדכי, שם אנחנו מבינים מה מפריע בעדנו ואנחנו לומדים את דרכי התיקון וההצלה מתוך החסרונות הללו. כי לדעת את החסרונות של המן ואת המעלות של מרדכי בבחינת ארור המן ברוך מרדכי זה וודאי מילתא דפשיטא, זיל קרי בי רב הוא, כל ילד יודע שהטובים טובים והרעים רעים. הטובים עושים טוב והרעים רע. ולגנות את הרשעים על רשעותם ולשבח את הצדיקים על צדקותם אין בכך שום חידוש. וידענו כל זאת גם טרם נולדה תורה לעולם, כי מי לא יודע שיש לעשות טוב ולא רע ושהטוב משובח והרע מגונה. אבל כל זה אינו עוזר לנו בעולם הבלבול שבו הטוב נדמה לפעמים רע והרע טוב. ושבו גם המבקש לעשות טוב אינו מצליח בכך ונמצא עושה רע. ובכדי לתרץ את זה צריכים אנחנו להתעמק דווקא בחסרונות הצדיקים, ולהבין מהו הדבר היסודי הנמצא בעולם המעכב בעדנו מלהצליח את הטוב, ומהו הדבר היסודי הנמצא בעולם הגורם גם לרשעים להימצא בהם טוב. ועל ידי הכרת טבעים אלו היסודיים בעולם נוכל למצוא בה את הדרך להפוך את ארור מרדכי לברוך מרדכי ואת ברוך המן לארור המן.