139. זוהר האזינו – דף רפו ע"א עד דף רפז ע"ב

  • קריאת מיתת משה בטעמים של פרשת אני ישנה וליבי ער.. קול דודי דופק.. פתחתי אני לדודי.. ודודי חמק עבר.. ביקשתוהו ולא מצאתיהו..
  • ולא קם נביא בישראל כמשה בניגון ביקשתוהו ולא מצאתיהו
  • אדרא זוטא של רשב"י כמו שירת האזינו
  • לדבר בשפת התורה – ויקרא להם שמות כשמות אשר קרא להם אביו
  • שירת האזינו מפרשת את הסוד בשפה גלויה שאין לטעות בו

 

אנא תמכו בהמשכת השיעורים

https://cash.app/$yitzchoklowy

paypal.me/iyunlemachshava

139. זוהר האזינו – דף רפו ע"א עד דף רפז ע"ב
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 31:27
 
1X
 

130. עקב: גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך

דרשת משה בפרשת עקב מול דרשתו בפרשת דברים –

פרשת דברים מצדיקה ומחזקת את המעבר מדור המדבר לדור באי הארץ.

פרשת עקב מייסרת את יושבי הארץ שלא ישכחו את ה' מתוך עושרם, ולפיכך מדברת דווקא כמו איומי המרגלים.

ותאמר ציון עזבני ה' מול נחמו הוא כמו השלב השני הזה שבו צריך להיזכר

זיכרון הוא כניסה  למסתרים ולכן אין מעשה עגל שבגילוי 'אלה' נזכר אלא אנכי שהוא מדרגה פנימית

התשובה הוא לשכוח את החטא לא להיזכר בה.

130. עקב: גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 24:53
 
1X
 

עד דלא ידע ז

עד דלא ידע ז

אמרו קדמונים שמן הסימנים על אמיתות התורה שאינה מתעלמת מפגמי הגיבורים שלה. וכי היא מבקרת ורושמת גם את חטאי הצדיקים הגדולים שהיא באה לפאר ולשבח. התפיסה השטחית בסימן זה שהוא מין נאמנות במיגו. הלא התורה היתה יכולה לשקר ולהגיד שמשה רבינו לא היה בו כל מום. ובמקום זה סיפרה על המקרה שבא לכלל כעס ובא לכלל טעות, ועל חטאיו במסה ומריבה. תפיסה מעט יותר עמוקה מבינה שמיגו זה בטל הוא, כי חטאי הצדיקים שבתורה באים דווקא בכדי להסביר את החסרונות שבעולם. דרך משל משה רבינו לא נכנס לארץ. ולא היתה למקרא אפשרות להתעלם מזה ולשקר שהוא נכנס הרי כולנו עינינו ראינו שנקבר בגיא מול בית פעור. והמציאות הזו היתה קושיא גדולה והרי הבטיח משה אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ולא קיים הבטחתו. ובכדי לתרץ קושיא זו סיפרה לנו התורה מה שחטא משה ולמה נגזר עליו שלא ייכנס לארץ אלא יהושע.

משכך אנחנו מבינים שחטאים המסופרים בתורה כמו שאר התורה לא באו אלא להסביר ולהצדיק את המציאות ואת חסרונותיה. והכרת חסרונות אלה קדמה לתורה. שכך היא התורה היא דרך בעולם הזה, ובעיות העולם הזה אין אנו צריכים לתורה שתספר לנו עליה ואם היתה התורה באה ומספרת לנו שאין שום בעיות היינו צוחקים עליה זו וודאי לאו תורת אמת הוא. אבל תורת אמת היא כזו שמכירה בכל חסרונות העולם מתחילה ועד סוף, כי ידעתי את יצרך ואת ערפך הקשה, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. הידיעה הזו היא שעליה באה התורה לדרוש, והחסרונות האלה היא באה לתת אליהם דרך תיקון. התורה היא אמתית במידה שהיא עונה בדיוק לבעיות המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיא מספרת לנו סיפורים על מציאות מושלמת שאינה קיימת לנו.

ולכן גם לספר לנו על צדיקים מושלמים שלא חטאו מעולם, כאילו שהדבר הזה מציאות אפשרית בעולם הזה, וכאילו שהדרך לתקן את החסרון של העולם הוא פשוט להיות צדיק שלא חטא מעולם. הסיפור הזה שקר וודאי. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וגם ארבעה שמתו בעטיו של נחש פירוש הדבר שעצת הנחש גרם להם בהכרח לחטוא, כי אין מיתה בלא חטא, ואע"פ שמצד עצמם היו מושלמים גרם להם מציאות העולם שאינה מושלמת שלא יצליחו שלא יחטוא. וכל עיקר התורה הוא דווקא לספר על חטאי הצדיקים. שהם החסרונות שלנו. דהיינו הסיבות שבגללם גם כאשר אנחנו מנסים אין אנחנו מצליחים תמיד למצוא את הדרך הטובה.

***

וכאשר אנחנו מתעמקים להבין דווקא את החסרונות של מרדכי בבחינת ארור מרדכי, שם אנחנו מבינים מה מפריע בעדנו ואנחנו לומדים את דרכי התיקון וההצלה מתוך החסרונות הללו. כי לדעת את החסרונות של המן ואת המעלות של מרדכי בבחינת ארור המן ברוך מרדכי זה וודאי מילתא דפשיטא, זיל קרי בי רב הוא, כל ילד יודע שהטובים טובים והרעים רעים. הטובים עושים טוב והרעים רע. ולגנות את הרשעים על רשעותם ולשבח את הצדיקים על צדקותם אין בכך שום חידוש. וידענו כל זאת גם טרם נולדה תורה לעולם, כי מי לא יודע שיש לעשות טוב ולא רע ושהטוב משובח והרע מגונה. אבל כל זה אינו עוזר לנו בעולם הבלבול שבו הטוב נדמה לפעמים רע והרע טוב. ושבו גם המבקש לעשות טוב אינו מצליח בכך ונמצא עושה רע. ובכדי לתרץ את זה צריכים אנחנו להתעמק דווקא בחסרונות הצדיקים, ולהבין מהו הדבר היסודי הנמצא בעולם המעכב בעדנו מלהצליח את הטוב, ומהו הדבר היסודי הנמצא בעולם הגורם גם לרשעים להימצא בהם טוב. ועל ידי הכרת טבעים אלו היסודיים בעולם נוכל למצוא בה את הדרך להפוך את ארור מרדכי לברוך מרדכי ואת ברוך המן לארור המן.

עוד נגע אחד

הורגלנו לקרוא את ההמשך הארוך של שליחת משה אל פרעה ועשרת המכות כדיאלוג מתמשך בין השם לפרעה. כאילו השם מתווכח עם פרעה מי גדול ממי ואם הוא מסוגל להתגבר על השם או השם יכריח אותו לשלח את בני ישראל. תחרות זו היא מגוחכת למעשה, כי אין באמת הוה אמינא שפרעה גדול מהשם, ובכלל מה כל הדיון מעיקרא מאי קסבר פרעה ולבסוף מאי קסבר, ואם העניין שמכת בכורות היה הדבר שהכי הפריע לו או הפחיד אותו וגרם לו לשלוח אותם, למה דחק השם את המכה הזו לסוף המכות ולשם מה פילפל עמו את כל הפלפול הזה. גם כבר הקשו כל המפרשים מה חטא פרעה שיקשה השם את ליבו ואיזה מין יושר הוא זה.
אך כאשר נדע לקרוא את הכתובים על דיוקם נבין שעיקר הדיאלוג פה אינו בין פרעה להשם בשליחות משה כלל. בכלל האישיות של פרעה לא מאד מעניינת אותנו, אין להשם איתו דיאלוג של שכר ועונש. מסתמא יש כזה חשבון בין השם לפרעה אליבא דאמת באיזה עולם כמו שיש לו עם כל נברא, אבל לא זה הסיפור פה. (והאמת אין בכל הסיפור פה סוגיה של שכר ועונש, לא הגלות הוא עונש לאיזה חטא שחטאו ישראל ולא המכות הם עונש לאיזה חטא שחטאו מצרים, וכבר הארכנו בשיעורי פסח שתפיסת גאולה קדמה לתפיסת שכר ועונש).
הרבה יותר משהסיפור הוא בין השם לפרעה הוא בין השם לאמונת משה ובני ישראל. הרי בני ישראל נמצאים במצרים זה כמה שנים. ובידם הבטחה שהבטיח השם לאבות שיגאלם. לישראל היושבים במצרים אין הבטחה זו נראית אמתית כלל. הם חוזרים עליה כאמונה מקובלת אבל תחושת הלב שלהם הוא תמיד שזה חלום הזוי. הדברים הללו מפורשים בפסוקים אבל כל כך שכחנו לקרוא אותם ככה. אפילו משה ממאן להאמין כאשר השם מצווה אותו ללכת אל פרעה. יש לנו כל מיני פירושים למה הוא ממאן ומה פשט טענותיו. אבל הסובטקסט של כולם הוא שזה לא פרויקט רציני. זה יפה לחזור בשלשידעס ואפילו להתנבא לפעמים על הגאולה, אבל מה פשוט ללכת למשרד של פרעה ולתבוע ממנו שישלח את ישראל, השתגעת? ומשה מוצא כל מיני תירוצים אני ערל שפתיים ואני עניו ואהרן ובני ישראל לא ישמעו ומה השם שלך וזה הכל דרכים אחרות להגיד שנו באמת זה לא יקרה.
והפסוק פה מעלים את זה, אבל רזל סיפרו לנו מתוך מדרש פסוקי תנך שמשה לא היה הגואל הראשון שניסה להוציא את ישראל ממצרים. כבר הגיעו כמה משיחי שקר שהסתמכו על אותם הבטחות של האבות ויזמו כל מיני גאולות. והחכמים והזקנים כבר למדו שרק צרות נוחלים מכל המשיחים הללו. וכבר נהרגו מבני אפרים שחשבו ייגאלו. וכל פעם יש קצת מהעם שמאמינים לבשורות וכבר ומתחילים להתכונן לגאולה ולמרוד בנוגשיהם, אבלזו טקטיקה רעה מאד ובסוף רק צרות יותר גדולות נהיים מזה . חוכמת הזקנים שלהם כבר לימדו אותם שמוטב להרכין ראש ולהשלים עם המציאות ולא למרוד באומות ולעלות בחומה. כן וודאי הם מאמינים במשיח. אבל לא ככה לא היום לא אתה.
וכבר קרה כך למשה עצמו, שבא ועשה קצת מופתים ואנשים הפשוטים ששמחים לכל בשורה טובה האמינו לו. ובסוף מה קרה, פרעה כבר הכיר את הטריק הזה, נרפים אתם נרפים, והרע להם עוד. והנה פגשו משה ואהרן את זקני בני ישראל ומה אמרו, אמרנו לכם. מי ביקש מכם עוד ניסוי של גאולה. וכי לא ידעתם שזה כבר מסורת הזקנים שמדברים הללו יש רק צרות. ומשה מעביר את התלונה הזאת להשם. זה צריך ללמד אותנו מה בעצם עומד מאחורי כל הוויכוחים של משה עם השם. הוא אומר להשם הנה ראית צדקתי. זה לא עניין ראלי הגאולה הזו. הזקנים כבר צדקו. לא לחינם אמרתי שאני ערל שפתיים. נו אולי יבוא פעם איזה גואל ניסי מן השמים שיפעל גאולה אמיתית, אני מאמין בזה, אבל זה לא זה.
(אגב רק כך אפשר להבין את הקל וחומר של משה רבינו למעלה הן בני ישראל לא שמעו עלי וכו', וכולם הקשו שזו קל וחומר פריכא, הרי בני ישראל לא שמעו מעבודה קשה. אבל המסקנה שהוא מנסה לטעון מכל הקל וחומר הזה הוא לא שלא יאמין לו פרעה אלא שהוא בעצמו לא מאמין בזה. הוא אומר תראה נו באמת. בני ישראל לא מאמינים לי, הם מכירים כבר את האמת על העבודה הקשה והקוצר רוח שלהם, ואתה מצפה ממני שאאמין שהמשחק הזה יעבוד ופרעה ישלח אותם. איך ישמעני פרעהדאין פירושו איך יאמין שאני נביא , זה דרך להגיד איך יקרה הגאולה הזו באמת).
ואיכשהו משה השתכנע בכל זאת לקפוץ אל העולם ולעשות את כל הדברים הללו לפני פרעה. והפסוק מספר לנו את הסיבה לכך לפני המכות ובאמצעיתם. לפי שכבר הסביר לו השם (סוף פרק ג הוא כמעט כפילות של הפסוקים כאן). 'ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך'. השם הבטיח לו שהוא יודע שהצרות רק יגבירו. ושפרעה כמו תמיד לא יתרשם מכל המשיח הזה. אבל השם אומר תדע שהפעם זה לא פרעה שממאן לגאול, זה אני. ההכבדה של הגלות שתקרה בתחילת הגאולה הוא לא סימן שהגאולה הזו הזויה. להיפך, אני הכבדתי את ליבו. ויש לי תוכנית וסיבות לזה למה זה דווקא יקרה ככה. למען רבות מופתי, כי אני דווקא רוצה שיהיו הרבה מכות. ולמען תספר. כי אני צריך שיהיה מזה מה לספר. וזה שתראה שהצרות מתגברים דע שזה לא פרעה, זה לא בגלל שהגלות חזקה מהגאולה. זה בכוונה כך. תראה את זה כמו הגברת הדראמה של הגאולה לא כמו התגברות הצרה על הגאולה.
ובאמצע אחרי שכבר עשה משה תשע מכות, וכבר הבטיח פרעה וכבר הגיע לידי איזה משא ומתן איתו מי ומי ההולכים, ומה יקחו, וכבר חשב משה הנה זה מתחיל להיות עניין רציני , זה כבר לא אגדה. פתאום ננעלים שוב כל הדלתות. וכבר נכנס שוב למשה המחשבה נו הזקנים צדקו. זה הזוי הסיפור הזה. אז מזכיר לו השם. כבר אמרתי לך אתה באמת לא צריך להסתכל על פרעה כלל. יפה אמר לא תראו עוד פני. כי הוא לא הסובייקט בסיפור הזה. זה לא ויכוח ביני ובינו. זה לא הוא שמקשה את ליבו וחזק ממך וממני. זה הכל אני. זה הכל בגלל המשחק שלי ובגלל התוכנית שלי מראש להרבות מופתי.
(אפשר שענין השאלה החוזר בהקשר זה הוא שענין זה הוא אחד היתרונות למה השם רוצה גאולה כזו שעד רגע היותה רק מתגבר ההסתרה. כי אילו היו ישראל ומצרים מאמינים שיצאו לגמרי וודאי לא היו מלווים להם את כליהם. והאמת גם ישראל בעצמם לא האמינו שהם יוצאים לתמיד. השם לא אומר להם פה שישקרו וישאלו על מנת שלא להחזיר. הם שאלו בכנות. היו בטוחים שהגאולה הזו כמו כל שאר הגאולות תיגמר אחרי יומיים שלושה והנה הם חוזרים לפרעה. רק בקריעת ים סוף האמינו שזה גאולה באמת. וכך באמת רצה השם לנהל את ישראל באיטיות לפי השגתם שזו גאולה קצרה בלבד, ולא נחם דרך ארץ פלשתים).
עלה בידינו שענין הכבדת לב פרעה אין כוונתו לסוגיא של בחירה או עונש כלל. הנקודה שלו הוא לאפוקי ממה שמשה וישראל חושבים בלבם כל הזמן שפרעה והמציאות עדיין חזקים מהגאולה. והראיה לזה שהרי פרעה לא מתפעל ומקשה את הגזירות. כלפי זה אומר להם השם אל תתפעלו מפרעה, זה לא הוא כלל, אני זה שתכננתי את כל זה למען רבות מופתי. ודומה לכך אומר השם כלפי אריכות הגלות לגאולה העתידה, אל תתייאשו ותחשבו שבאורך הזמן שכחתי מכם והאריכות והתגברות הצרות הוא סימן לכך, אלא אני הארכתי את הגלות זה הכל אני הכל מתוכנן מראש אני הויה בעתה אחישנה.