זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל, קערות כסף שתים עשרה וגו’. ללמדך שהיו כלי המקדש שווים במשקלם, שוקלן אחד אחד, ושוקלן כולן

מדרש הפסיקתא לחנוכה (על פסוק ויהי ביום כלות משה, שהוא תחילת קריאת התורה לחנוכה), פותח בו כך: “באתי לגני אחותי כלה (שיר השירים ה, א).

בספר אחד ראיתי דברי שבח והלל על הפלא של חנוכה, אשר מתוך כמה עמודים בגמרא, ועמוד אחד בכתבי האר”י, נוצרה ספרייה שלימה של דברי תורה

טעם הדלקת המנורה בבית המקדש כתב רבינו בח”ג פמ”ה שהוא “לכבוד ולתפארת לבית – כי הבית שדולק בו הנר תמיד, הנסתר בפרוכת, יש לו בנפש

הנרות הללו קדש ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. היינו ששנינו ודאשתמש בתגא חלף. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. הדברים

בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. הרמז בזה ביאר

הגעה למדרגת טעמי תורה בלילה פסוק זה נדרש וודאי על נר חנוכה. נפרשנו כפי פשוטו ושוב נרחיב ממנו אל הבנה כללית בחג הזה ואל שורשי

בסדר הדלקת נר חנוכה כתב ביאור הלכה (סימן תרע”א ד”ה וי”א) שהביאו בגמרא מעשה של שני זקנים שהיו בצידון שאחד עשה כדברי ב”ש ואחד עשה