רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה’. חכמינו בחרו להתחיל מכאן את הפטרת שבת חנוכה, שהוא במראה המנורה של זכריה, לומר

הטוב שמך ולך נאה להודות. זהו חתימת ברכת ההודיה. כשם שברכת אבות פותחת בא”י אלהינו ואלהי אבותינו וחותמת בא”י מגן אברהם. כך ברכת מודים פותחת

חידושים הללו שחידשו נשיאים ביום כלות משה להקים את המשכן סכנה והעזה רבה היתה בהם, והלא בחידושם הראשון שחידשו לשאת את המשכן על גבי עגלות,

וכמה חנוכות הם, שבע חנוכות הם ואילו הן: א] חנוכת שמים וארץ שנאמר ויכולו השמים והארץ (בראשית ב’ א’) ומה חנוכה היה שם ויתן אותם

שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ממשיכים אנחנו לעקוב אחרי תחנות החג של חנוכה כשהוא עובר על אבותינו שבכל דור ודור וכיצד היא מלקטת

מעוז צור ישועתי וגו’. כאשר ביקשו להשוות את הייחוד כפי שהוא, נפגשנו כל פעם בבעיה אחרת. אין ברירה וצריך לדבר על המובן הפשוט של הייחוד

בחנוכה הנוק’ מקבלת חלקה מן ההוד על ידי עצמה ולא על ידי ז”א. בחנוכה כל הג’ ייחודים מאירים בנוק’ אע”פ שאין גדלותה אלא כנגד הנה”י