סוד משנה תורה

'משה מפי עצמו אמרו' (מגילה דף לא עמוד ב). פירוש שכל נביא וכל משיג מתדבק הוא במידה מסוימת ומשם מקבל נבואתו. ויש הרבה דרכים ומדרגות להידבק בהם, יש מתקשר בשם זה ויש מתקשר בשם אחר. משה רבינו כאשר אמר את כל התורה כולה התדבק בשם הוי"ה ומשם קיבל את נבואתו. אך במשנה תורה התדבק במדרגה הנקראת משה רבינו עצמו ומשם קיבל נבואתו.

כשם שיש מי שמדבק נפשו בנשמת צדיק שבדור קודם לו בכדי להשיג השגה, כמו שיש מי שיתדבק באליהו הנביא ויבשר לו השגות חדשות, או יש מי שיתדבק בנשמת רשב"י או בנשמת צדיק קדמון אחר בכדי להשיג השגה. כי נשמות הצדיקים אחר התפשטותם אינם אלא צורת השגתם, וכל צדיק עושה דרך להגיע בה אל ההשגה ודרך זו נשארת תפוסה בנשמתו. וכאשר מתחבר בו נשמה מאוחרת הרי זה נקרא בחינת עיבור או גלגול שנשמת הצדיק הקודם מדבר בו.

וכך ממש במשנה תורה התדבק משה בנשמתו בעצמו ומשם דיבר את הדברים האלה. כי גם הנשמה של אותו צדיק עצמו מיום אתמול יכול להיות בערך היום הזה כמו צדיק אחר שנפטר לבית עולמו, באשר מה שפעל באותו היום נחשב כמו ניצוץ אחד מנשמתו או חלק אחד מנפשו, והיא נשלמה ועלתה לה למקומה. וכאשר השלים משה רבינו את כל התורה הרי עמד בפניו כל מדרגה זו של נשמת משה רבינו במלואה, וממנה חזר להתדבק באמרו משנה תורה.

וכן כל אחד לפעמים הוא לומד דברי עצמו, אשר השיג ביום אתמול, ועכשיו אינו עומד באותו מקום, אבל הוא נזכר באותו המדרגה ומתעבר בה, וממנו מקבל עוד השראה לגבי מה שנצרך אליו היום.

וזה פירוש, 'ואתחנן אל הויה בעת ההוא לאמר'. פירוש לפעמים אין אדם יודע להתפלל היום, אבל הוא נזכר שהיה עת שבה התפלל כראוי, והוא מתעבר באותו התפלה שהתפלל באותו הזמן, ומתוך זיכרון זה הוא ממשיך להתפלל על מה שהוא צריך היום.

הנני נותן לו את בריתי שלום

יש דברים שנודע לנו שהם טובים טרם עשייתם, ומתכוננים אנחנו לעשותם כראוי, ושוב בעשייתם נתגלה פגם ואינו טוב כפי שהיה נראה במחשבה (כמו תחלת מעשה בראשית ויאמר יהי אור, ולא היה כן). כן להיפך, דברים שכאשר חושבים עליהם במחשבה מתכוונת נראים גרועים, ואך משנעשו נגלה לנו שהיו טובים מאד (כמו סוף מעשה בראשית וירא והנה טוב מאד). השלימות הוא המצוה המפורשת, שיודעים אנחנו את טובו בטרם עשייתו ומתכוננים אליו, ובשעת עשייתו, ובהסתכלות אחורה אנו שמחים עליה (וזה תורת משה בשורשה).

מעשי קנאות הם המעשים שאי אפשר להתכוון אליהם, כי אין ידוע טרם עשייתם אם טובים יהיו אם לאו. וכאלה הם רבים ממעשי העולם הזה, בפרט אחר מיתת משה בשעת חורבן וגלות ואין לנו נבואה ברורה כמותו. אין אדם יודע אם טוב יעשה אם רע. ואין משה רוצה לענות לו הלכה. במצבים כאלה נעשים הרבה דברים, אשר עוד לא נודע מסקנת הדין עליהם. וספק זה רודף אותנו גם אחרי המעשה אין אנו יודעים אם עשינו את הטוב.

נתינת ברית שלום לפנחס הוא היפך מצוות הניתנות למשה. מצוות משה מודיעים לנו טרם עשייתם שהם טובים ונכוון לעשותם. ועל פי רוב אין אנחנו מצליחים להוציא אותם לפועל כראוי. שלום פנחס מודיע לנו אחרי המעשה שכיווננו אל האמת, וכי נתקבלו מעשינו לטובה. והם מדווחים לנו שאכן הוצאנו אותם לפועל כראוי גם בלי דעת, ויש בהם שמחה כפולה של התרת הספיקות ושל שמחת שלימות המעשה.

פנחס זה אליהו, המבקר גם בימינו בבשורת שלום בעיני מוח מבקשיו. נתנו חכמים סימן אחרי מעשה רע אדם מתחרט על פי רוב, גם אם בשעת מעשה בערה תאוותו וכיסתה על העוול. ואם אחרי המעשה אדרבה הוקל לו, יודע שהסיבה לא לעשותו היתה התאווה או העצלות וניתן לו ברית שלום.

סוד חקת התורה

סוד חוקת התורה

כאשר נודע לאדם באמת מה הוא  צריך לעשות זה נודע לו בכל הקומה שלו, מן הכתר ועד הרגלים שלו. שהרצון שלו מתעורר לו לעשות את זה, וזה ברור לו במוחו שכך הוא צריך, והוא יכול להסביר את זה לאחרים במשלים מוסברים ושבעה משיבי טעם, וידיו ורגליו רצים כמעט מאליהם לעשות את הדבר. הידיעה הזו בשלימותה נקראת מצוה, נבואת משה בזה הדבר.

וכל עוד אין דבר ברור לאדם בכל הקומה, אפילו אם חסר רק פרט אחד כמו שאינו יכול להסביר אותה ולשכנע אחרים בכך אע"פ שבמוחו וליבו הדבר ברור. או להיפך אפילו שנראה הדבר ברור בכל דרכי השכנוע וההסברים וכולם כבר השתכנעו ממנו, אבל חסר לו ברירות בפנימיות מוחו שכך צריך, או חסר לו רצון ומוטיבציה לעשות את זה, אין זה מצוה. ואמרו אם אין הדבר ברור לך כאחותך אל תאמרהו. ולפיכך היה משה מחוקק המצוות ולא שום נביא אחר כי בהירות כזו שתהיה גם קבועה לדורות הוא משהו נדיר ביותר.

אבל לפעמים קורה ומשהו כופה את עצמו על האדם. ברור לו שחסר לו חלק מן הקומה לעשיית דבר זה. אבל כמו כן ברור לו שאין לו ברירה והוא חייב לעשות את זה. הוא יודע שהדבר נשאר מסופק ואולי הוא חטא. אבל הוא פשוט אנוס לעשות את זה ומה לו לעשות גם אם הדבר לא נכון. זה נקרא במצב כזה עושה האדם את הדבר ומקבל על עצמו את הדין שינבע מכך שלא היה הדבר ברור בכל הקומה. וזה נקרא חוקת התורה. וזהו סוד חטא משה. שהוא שמשה היה כפוי לעשות את זה אע"פ שידע שאינו יכול להסביר אותו לאחרים וקיבל עליו את דינו.

סוד מחלוקת קרח

סוד מחלוקת קרח. והוא סוד הרבה מחלוקות בין אנשים גדולים מן המקרא ועד ימינו.

שההנהגה באמת נותנת לאדם מוחין עליונים והשגות עליונות שלא ניתן לבני אדם רגילים לשער כלל. ודווקא אנשים הקרובים למצב ההנהגה הן מבחינת כישוריהם הנפשיים והן מבחינת ההנהגה עצמה, יכולים לשער בנפשם ההתעלות הנפלאה שההנהגה תיתן להם. ולפי שהם מכירים בגדלות הקירבה וההשגה הזאת נכפסה נפשם בכליון אינסופי להשיג את ההשגות הללו כי זה כל האדם. עד שהם מתירים לעצמם לעבור על כל התורה כולה והכל נדמה עבירה לשמה לעומת גודל הפלאת ההשגה של המנהיג.

ויש ראיות באריכות לכל מילה ומילה כאן מן הכתובים ומן המקורות. אבל מחלוקת קרח הוא שורש הכל בתורה ולכן הוא מראה בגילוי כיצד הכל הוא שאיפה לזכות כהונה גדולה שאין עיקרה שררה אבל עיקרה עבודה עליונה להויה בקדש הקדשים, והשרהה נלווית לזה. וכיצד חמישים ומאתיים איש אנשי שם היו מוכנים למסור נפשם על זכות הקטורת. וכך אין לחשוד באנשים גדולים שהם לוחמים על ההנהגה תמורת הכבוד הגשמי אבל ההשגה העליונה שהיא מביאה איתה מסנוורת אותם לגמרי, כי באמת הורגלו לוותר על הכל עבור קירבת הויה ומה יעצור בעדם.

וסוד ההצלה מניסיון זה נעלם מאד עד שהיה צריך משה לברוא בריאה חדשה, כי מי יעיד על משה עצמו שאינו נכשל באותו דבר, אין אדם יכול להעיד זאת על עצמו, והוא תלוי בענווה אינסופית וביטול אינסופי לדעת שאין המנהיג מבקש כלום עבור עצמו וכל השגתו משעובדת באינסופיות לצרכי הציבור, ולדעת שגם ההשגה העליונה ביותר אינה שווה נגד עשיית הרצון ממקום שאתה שם וכי יש השגה נמסרת על הפרישה כשם שהיא נמסרת על הדרישה.

סוד המרגלים

סוד המרגלים בקדושה הוא שיש טכסיס לתייר במדרגה עליונה או תחתונה ממה ששייך לנפשך, גם מבלי להיות כשיר לאותו מדרגה עליונה באמת או להידבק מאותו המדרגה התחתונה באמת. ולהחזיר משם דבר למקום ערכך.
וסוד החטא הוא שאין לטעות שאכן זוהי מדרגתך, לא בצד העליון שזהו חטא הגאות, ולא בצד התחתון שזהו חטא השפלות שנדבק בו מאותו שפלות. אבל הוא בסוד מרגלים, ולפעמים זה הכנה להגיע לאותו מדרגה עליונה ולפעמים הוא בדיקה לראות שאכן אין השפלות מתאים לך.
ולכן אין להתבלבל שלפעמים מוצא אדם עצמו במדרגה שהוא מכיר את עצמו שאינו שייך לשם, וחושב שהשיג אותה, או חושב שהוא אכן רשע כזה, יש לדעת שאין זה אלא ריגול. וידע איניש בנפשיה מה הוא בעצם ומה הוא במקרה.
(ובלשון הרב מרגלים היינו רגלים דהיינו נה"י של מדרגה עליונה שנשפלת לתחתונה)