לא, כי צחקת

שרה נשחקה. ‘אחרי בלותי’, כבר שבעה גם חסד נעורים וגם חטאת נעורים, ‘חדל להיות לשרה אורח כנשים’, גם המעגל החודשי של ימי אהבה וימי שנאה כבר תמה, הכל בכל יום כפי שהיה אתמול. כבר השלימה שזה מה שזה, גם את התקווה לבנים גנזה, והייתה אופה עוגות.

ביום חם אחד עמד בעלה מאחורי פתח האהל והיא שומעת אותו משוחח עם הויה ‘כעת חיה ולשרה בן’. זה היה כזה פלא וחידוש שהתפלאה וצחקה בלבה. ‘לי בן’, וואו. וה’, בפניו אין פליאה, לגבי עצמו אין חידוש, הנס אינו קשה עליו יותר מן היומיומי, ממשיך הוא לדבר על אברהם, מה היא צוחקת שם, וכי נפלא משהו ממני. מבחינתי אין כאן דבר קשה. אתם לא צריכים להגיד אפילו תודה.

שרה שומעת את זה ואומרת נכון, הלא גם אני מאמינה כך, אין נס ופלא אצל ה’, הכל שווה באותו מידה, מבטלת היא את ההתפעלות שלה מן הבשורה המפתיעה וחוזרת אל השתוות יראתה.

ויאמר ה’, לא, כי צחקת. את לא צריכה להתבייש ולחזור בתשובה על הצחוק שלך. נכון אצלי לא נפלא דבר. אבל אני רציתי את הצחוק הזה. אחר שהאיר את עיניה ובישר לה את הבן ממקום חוסר הפליאה שלו, ניחמה ואמר לה את לא צריכה להתבייש בהסתרה שהיית בו, כי דווקא בגלל הצחוק הזה עשיתי את כל זה. ואת הבן תקראי יצחק על שם צחוק זה, שרציתי שתהיי בהסתרה ותשמחו על הנס ותתפלאו עליו.

אשר אראך

אל הארץ אשר אראך. לא גילה לו את הארץ מיד.

הסוד שכך תכונת ההדרכה האלוהית לגלות לאדם בדיוק את מה שהוא צריך באותו הרגע, בכדי שהאדם יאזין אל הנראה אליו באותו יום. ואין האדם פטור לעולם מלהקשיב כעין ‘ויצא קין מלפני הויה’, כי עוד לא ידע אלא הנצרך לאותו רגע ועוד צריך להאזין אל ההמשך. תכונת מאמר הויה להיות אמת לאמיתו ואף לא משקרת את העתיד שאינו קיים בפועל.

גם כאשר מופיע נבואה וסיפור ארוך אין זה לטובת הזמן העתיד אלא לפי מה שצריך המתנבא לדעת באותו הזמן כסיפור ארוך. ולכן גם נבואות ברית בין הבתרים הנמשכים לאורך זמן צריך לדעת אותם כפי הצורך לעבודת אברהם באותו היום, ואילו היישום בפועל לא היה צריך להיות דווקא כפי הנבואה כי אז היה משהו חדש.

נשמות חול שבת ומועד

אית נשמות של ימות החול, והם אנשי יישוב העולם. הם מרגישים טוב עם החיים, מתפללים בזמן לומדים בזמן שומרים את המצוות וטוב להם.

ואית נשמות של שבת, והם תלמידי חכמים שאינם מרגישים טוב עם חיי מעשה וזקוקים לקביעות יותר גדולה בעולם החכמה. השבת הוא הזמן שלהם בו העולם מסכים לשיטתם ופורש מעסקי חול לקודש.

ואית נשמות של המועדים. והם כאלה שאינם מרוצים מיישוב העולם בלבד אבל גם אינם מרוצים מקביעות תלמידי חכמים. כאשר עונים להם ביום ראשון שעוד ששה ימים מגיע שבת זה לא מרצה אותם. ימות החול אינם נראים להם נייטראליים חסרי קודש בלבד הם נראים להם מעוררי רוע. הזמן של נשמות אלה הוא בימי המועדים. בו העולם מסכים שכל המעגל הזה של ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות חיוור מדי צריך לעשות משהו עם החיים האלה.

הערות

לפי דברי הרשש והאריזל כל המועדים הם רק בגלל חטא אדם הראשון ואילו ימות החול ושבת הם סדר שיש גם לפני החטא ולכן נראה שאדם הראשון עצמו היה בו נשמה של מועדים ולכן לא התאפק לחכות לשבת לפי הסדר הראשון.
כאשר התפרסמו כתבי החרם על החסידים אמר אחד הצדיקים “כל ההאשמות שבהם שקר חוץ מאחד, והוא מה שכתוב שם שעושים כל ימיהם כחגים”.
והסביר שכתוב בגמרא שכל הזובח יצרו כאילו מביא קרבן והוא יום חג שלו וחסידים זובחים את היצר כל יום.

סוד שירת האזינו

פעם בא אברך אל הרבי מקאצק והתלונן בפניו שאין לו כסף לקנות טלית. ענה לו הרבי אז תתעטף בארבע רוחות השמים.

לפעמים אין לנו טלית או ספר או מילה שיזכיר לנו את הנעלם. עדיין אנחנו מתחת לשמים הכחולים ומעל הארץ. יורד גשם מן השמים והעבים מכסים את הרקיע והרוחות מנשבות על הדשאים.

מי שיכול להסתכל בשמים ובכנפות הארץ לא יחסר לו לעולם ספר או סידור.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב.

סוד בנין הסוכה

סוד בנין הסוכה

שהיו לנו ימים ששהינו בהם בגן עדן, שהסתכלנו בקיר ימין וראינו ספירת החסד, הסתכלנו בקיר שמאל וראינו ספירת הגבורה, הסתכלנו קדימה ראינו ספירת התפארת, הסתכלנו אחורה ראינו ספירת היסוד, הסתכלנו למעלה ראינו ספירת הנצח, הסתכלנו למטה ראינו ספירת ההוד, התרכזנו באמצע חשנו ספירת המלכות. מראה עיניים שלנו כשהבטנו מסביב היה מלא אור ה’, ובוודאי במקום כזה נקל להתפלל, לא צריכים לעצום עיניים ולהתכוון כאילו עומדים לפני ה’ זה נראה גם בפתיחת העיניים. מעין מצב כזה הוא כאשר עומדים בבית הכנסת ביום הקדוש ורואים מכל צד יהודים מעוטפים בטלית מתפללים, בוודאי זה נראה דבר טבעי ונורמלי להתפלל.

אבל נגרשנו מגן העדן, ואנחנו קמים לתוך עולם שבו מסתכלים לצד ימין ורואים פקק של מכוניות מסתכלים לצד שמאל ורואים רמזור מסתכלים קדימה ורואים את האחורה של הרכב שמלפניך מסתכלים למעלה רואים חוטי חשמל מסתכלים למטה רואים ביוב. ובעולם כזה אי אפשר להתפלל גם כאשר עוצמים עיניים ומדמיינים את השכינה זה דמיון בכאילו.

לפיכך צריכים ללכת אל הגן עדן ולהביא משם עצים וקירות וסכך, ולבנות לעצמנו סוכה שהקירות שלו יהיו בנויים מאותיות התורה ויהיה מסוכך מן התפילות ויהיה מקושט עם פיוטים וחידושי תורה. ואת הסוכה הזו נבנה בכל החושים הפנימיים שלנו ונדע איזה קיר נבנה מתפלת מעריב ואיזה מתפילת נעילה ואיזה מן הוידוי. ואם חסרים כמה קירות אין זה משנה שתים כהלכתם ושלישית אפילו טפח. העיקר שיש מעט אהבה מעט יראה מעט תורה, ויהיה מסודר כמו בנין ויהיה מסוכך באימא עילאה.

ואז במשך כל השנה גם כאשר נימצא ברחוב נוכל להיכנס רגע לתוך הסוכה שלנו ולא נצטרך לעצום עיניים בכדי להתפלל כי תהיה לנו סוכה מוכנת להתפלל ולהתייחד בתוכה.