הלכות יסודי התורה פרק ב

🎧 שמיעה / Listen

אין דעם שיעור לערנט מען דורך רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב׳ — די מצוות פון אהבת ה׳ און יראת ה׳, וואו דער רמב"ם מסביר אז דורך התבוננות אין דער בריאה כאפט א מענטש סיי א ברענענדיגע תאווה צו וויסן מער וועגן דעם באשעפער, סיי א טיפע יראה ווען ער זעט ווי קליין ער איז קעגן דער גרויסקייט פון דער בריאה. דער שיעור גייט אריין אין די דריי עולמות — מלאכים, גלגלים, און אונזער וועלט — און דער רמב"ם׳ס געוואלדיגער חידוש אז ביים אייבערשטן איז „הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה — הכל אחד," וואס איז דער יסוד פון אחדות ה׳ און דער שליסל צו פארשטיין וויאזוי דער אייבערשטער ווייסט אלעס דורך וויסן זיך אליינס.

⬇ הורדה / Download

▶ וידאו / Video

📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›

הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". וְנֶאֱמַר (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא":

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. מֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה וְהֵם הוִֹים וְנִפְסָדִים תָּמִיד כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּין מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה לְעוֹלָם בְּגָלְמָם וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּין כְּמוֹ אֵלּוּ. וְהֵם הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן. וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים צוּרָה בְּלֹא גּלֶם כְּלָל וְהֵם הַמַּלְאָכִים. שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם גּוּף וּגְוִיָּה אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ:

וּמַהוּ זֶה שֶׁהַנְּבִיאִים אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם. הַכּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְדֶרֶךְ חִידָה. לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ גּוּף וְאֵינוֹ כָּבֵד כַּגּוּפוֹת הַכְּבֵדִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד כד) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" וְאֵינוֹ אֵשׁ אֶלָּא מָשָׁל. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קד ד) "עשֶֹׁה מַלְאָכָיו רוּחוֹת":

וּבַמֶּה יִפָּרְדוּ הַצּוּרוֹת זוֹ מִזּוֹ וַהֲרֵי אֵינָן גּוּפִין. לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוִין בִּמְצִיאוּתָן אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְהוּא מָצוּי מִכֹּחוֹ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְהַכּל נִמְצָאִים מִכֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְטוּבוֹ. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר (קהלת ה ז) "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר":

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לְמַטָּה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינָהּ מַעֲלַת מָקוֹם. כְּמוֹ אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בִּשְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁאֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִין בְּעִלָּה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הֶעָלוּל:

שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל וְאוֹפַנִּים וְאֶרְאֶלִּים וְחַשְׁמַלִּים וּשְׂרָפִים וּמַלְאָכִים וֵאלֹהִים וּבְנֵי אֱלֹהִים וּכְרוּבִים וְאִישִׁים. כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם:

וְכָל הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ חַיִּים וּמַכִּירִין אֶת הַבּוֹרֵא וְיוֹדְעִים אוֹתוֹ דֵּעָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד. כָּל צוּרָה וְצוּרָה לְפִי מַעֲלָתָהּ לֹא לְפִי גָּדְלָהּ. אֲפִלּוּ מַעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא אֶלָּא דַּעְתָּהּ קְצָרָה לְהַשִּׂיג וְלֵידַע אֲבָל מַשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת וְיוֹדַעַת צוּרָה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. וְכֵן כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה עַד מַעֲלָה עֲשִׂירִית גַּם הִיא יוֹדַעַת הַבּוֹרֵא דֵּעָה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּנֵי הָאָדָם הַמְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג וְלֵידַע כְּמוֹתָהּ. וְהַכּל אֵינָן יוֹדְעִין הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ:

כָּל הַנִּמְצָאִים חוּץ מִן הַבּוֹרֵא מִצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה עַד יַתּוּשׁ קָטָן שֶׁיִּהְיֶה בְּטַבּוּר הָאָרֶץ הַכּל מִכֹּחַ אֲמִתָּתוֹ נִמְצְאוּ. וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ וּמַכִּיר גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ וַאֲמִתָּתוֹ הוּא יוֹדֵעַ הַכּל וְאֵין דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ:

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אֲמִתּוֹ וְיוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין. שֶׁאֵין אָנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶחָד אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא וְדַעְתּוֹ וְחַיָּיו אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. שֶׁאִלְמָלֵי הָיָה חַי בַּחַיִּים וְיוֹדֵעַ בְּדֵעָה חוּץ מִמֶּנּוּ הָיוּ שָׁם אֱלֹהוּת הַרְבֵּה הוּא וְחַיָּיו וְדַעְתּוֹ, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ וְהוּא הַדֵּעָה עַצְמָהּ הַכּל אֶחָד. וְדָבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בֻּרְיוֹ. וּלְפִיכָךְ אוֹמֵר חֵי פַרְעֹה וְחֵי נַפְשְׁךָ וְאֵין אוֹמֵר חֵי ה' אֶלָּא חַי ה'. שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא וְחַיָּיו שְׁנַיִם כְּמוֹ חַיֵּי הַגּוּפִים הַחַיִּים אוֹ כְּחַיֵּי הַמַּלְאָכִים. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַכִּיר הַבְּרוּאִים וְיוֹדְעָם מֵחֲמַת הַבְּרוּאִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתָם אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ יְדָעֵם. לְפִיכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ יוֹדֵעַ הַכּל שֶׁהַכּל נִסְמָךְ לוֹ בַּהֲוָיָתוֹ:

יא

דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ כְּמוֹ טִפָּה מִן הַיָּם הֵם מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְבָאֵר בְּעִנְיָן זֶה. וּבֵאוּר כָּל הָעִקָּרִים שֶׁבִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה:

יב

צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא לִדְרשׁ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא לְאִישׁ אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁמֶץ מִן הַדָּבָר וְהוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְיֵדַע סוֹף הַדָּבָר וְעָמְקוֹ. וּדְבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים עֲמֻקִּים הֵם עַד לִמְאֹד וְאֵין כָּל דַּעַת וְדַעַת רְאוּיָה לְסָבְלָן. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל (משלי כז כו) "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ" כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מָשָׁל זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ לִלְבוּשְׁךָ כְּלוֹמַר לְךָ לְבַדְּךָ וְאַל תִּדְרשׁ אוֹתָם בָּרַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר (משלי ה יז) "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ". וַעֲלֵיהֶם אָמַר (שיר השירים ד יא) "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשוֹנֵךְ", כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים דְּבָרִים שֶׁהֵן כִּדְבַשׁ וְחָלָב יִהְיוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ:

↗ קרא בספריה

📄 תמלולים / Transcripts

סיכום השיעור 📋

סיכום פון דעם שיעור – רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב'

---

כללי'ע הקדמה

דער שיעור באהאנדלט פרק ב' פון הלכות יסודי התורה, וואס כולל די דריטע און פערטע מצוה – אהבת ה' און יראת ה'. דער מגיד שיעור חזר'ט איבער אז די ערשטע צוויי מצוות (פרק א') זענען געווען: (1) וויסן אז ס'איז דא א באשעפער ("אנכי ה' אלקיך"), (2) נישט מיינען אז ס'איז דא אן אנדערע גאט ("שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתי ה'"), צוזאמען מיט דער מצוה פון אחדות. דער פרק גייט ווייטער צו מסביר זיין די דריי עולמות (מלאכים, גלגלים, עולם השפל), די הייערארכיע פון מלאכים, ידיעת ה', און דינים פון מעשה מרכבה.

---

הלכה א' – מצות אהבת ה' ויראתו: דער יסוד

רמב"ם'ס ווערטער:

> "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלקיך', ונאמר 'את ה' אלקיך תירא'."

פשט:

דער באשעפער וואס איז נכבד ונורא – ס'איז דא א מצוה אים ליב צו האבן און מורא צו האבן פון אים. די מקורות זענען די פסוקים פון קריאת שמע (אהבה) און "את ה' אלקיך תירא" (יראה).

חידושים און ביאורים:

1) "האל הנכבד והנורא הזה" – דאפעלטע באדייטונג:

"האל הנכבד והנורא" איז א לשון הפסוק (ווי עס שטייט אין די הערות), אבער ביים רמב"ם האט עס נאך א מיינונג: דאס רעפערירט צום באשעפער וואס דער רמב"ם האט אין פרק א' מסביר געווען זיין מציאות און אחדות. "נכבד" מיינט אז ער איז ווייט פון אונז – מיר האבן א "יראת הכבוד" ווייל מיר קענען אים ווייניק באגרייפן (ווי דער רמב"ם האט געזאגט אז ווילאנג מ'האט א גוף קען מען נישט באגרייפן מציאותו יתברך). "נורא" מיינט פחד – דער מהות הבורא איז זייער אפגעטיילט פון אונז. זיינע מעשים זענען נענטער צו אונז, אבער דער מהות השם איז נכבד ונורא.

2) אהבה = קירבה, יראה = ריחוק:

אהבה איז אן ענין פון קירבה (מ'וויל נענטער ווערן, מער וויסן), און יראה איז אן ענין פון ריחוק (מ'האט מורא, מ'רוקט זיך צוריק). ביידע זענען דא אויף איינמאל – פון דער זעלבער התבוננות קומט ארויס סיי אהבה סיי יראה.

3) מעשה מיט'ן ישמח משה:

דער ישמח משה (ר' משה טייטלבוים) האט געבעטן דעם אייבערשטן אין א תפילה אז ער וויל האבן די יראת שמים פון דעם רמב"ם. ווען ער האט עס באקומען, האט ער זיך ממש געווארפן אויף דער ערד פון פחד, ביז ער האט געבעטן אז מ'זאל אים אוועקנעמען די פחד ווייל ער קען עס נישט דערהייבן. דער מגיד שיעור זאגט: "דא גייען מיר לערנען פון וואו איז די פחד פון דעם רמב"ם אנגעקומען – וואס איז געווען די תורה מאחורי הפחד."

מקורות:

- "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו:ה) – מקור פאר מצות אהבה

- "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו:יג) – מקור פאר מצות יראה

---

הלכה ב' – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ – מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לאלקים לאל חי'."

> "וכשמתבונן בדברים אלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד, וידע שהוא בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו'."

פשט:

דער וועג צו אהבה ויראה איז דורך התבוננות אין די בריאה. ווען מ'זעט די חכמה פון דעם באשעפער אין זיינע ברואים, באקומט מען א גרויסע ליבשאפט און א תאוה צו וויסן מער. און ווען מ'טראכט אריין אין די זעלבע זאכן, פילט מען ווי קליין מ'איז – א "בריה קטנה שפלה ואפלה" – און מ'באקומט יראה.

חידושים און ביאורים:

1) "והיאך היא הדרך" – נישט אן עצה, נאר א דעפיניציע:

"והיאך היא הדרך" מיינט נישט "זוך א טריק ווי צו באקומען יראה." עס מיינט: "וואס באשטייט אהבה ויראה? וואס איז עס?" – עס איז א דעפיניציע פון די מצוה, נישט אן עצה. ער פארגלייכט עס צו ווי דער רמב"ם זאגט "די מצוה איז צו לייגן תפילין – והיאך היא הדרך לעשותה?" – דאס מיינט וואס איז דער אינהאלט פון דער מצוה. ער ברענגט ראיה פון פרק א', אז אמאל זאגט דער רמב"ם קודם אז ס'איז דא א מצוה, און נאכדעם איז ער מסביר וואס די מצוה איז.

2) אהבה = וועלן וויסן מער וועגן דעם אייבערשטן:

דער רמב"ם דעפינירט אהבה ווי א תאוה גדולה לידע השם הגדול. אהבה מיינט וועלן וויסן מער. דער פסוק "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" מיינט – מיין נפש איז דורשטיג ווי א מענטש צו וואסער, צו וויסן מער, צו ווערן מער נאנט.

3) וויסן ברענגט מער וויסן – א שטייגענדער פראצעס:

מ'דארף אנהייבן מיט וויסן אביסל, און ווען מ'ווייסט אביסל, באקומט מען א נייגעריגקייט צו וועלן וויסן מער. "וויסן ברענגט נאך מער וויסן." דאס איז דער פראצעס פון התבוננות → אהבה → נאך מער התבוננות.

4) "בדברים אלו עצמן" – די זעלבע התבוננות ברענגט סיי אהבה סיי יראה:

וואס מיינט "עצמן"? ס'איז נישט דא אנדערע זאכן וואס מ'זאל זיך מתבונן זיין פאר יראה. די זעלבע מחשבה, די זעלבע התבוננות אין "מעשיו וברואיו הנפלאים", ברענגט ארויס סיי אהבה סיי יראה. "עצמן" מיינט – אין די זעלבע זאכן אליין.

5) "נרתע לאחוריו" – דער מענטש פאלט צוריק:

דאס ווערט פארבונדן מיט דעם פסוק פון מתן תורה: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" – ווען די אידן האבן געזען דעם אייבערשטן האבן זיי זיך צוריקגעפאלן. "וירא" איז יראה. פחד מיינט נישט סתם מורא – פחד מיינט "נרתע לאחוריו", דער פיזישער צוריקפאלן.

6) "בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה" – צוויי שטופן פון קלייניגקייט:

ערשטנס זעט דער מענטש ווי קליין זיין גוף איז קעגן דער גרויסער בריאה. אבער דאס אליין איז נישט דער עיקר חידוש (ס'איז "נישט קיין הוה אמינא אז דער גוף איז גרויס"). דער עיקר איז: דער מענטש טראכט "אבער איך האב דאך א דעת, א שכל!" – און דעמאלטס כאפט ער אז זיין שכל איז אויך זייער קליין קעגן "תמים דעות". "דעת קלה מעוטה" – סיי בכמות (ווייניג) סיי באיכות (שוואך).

7) "כי אראה שמיך" – נישט "כי אראה השם":

דוד זאגט "כי אראה שמיך" – ער קוקט אויף די הימלען, נישט אויף דעם אייבערשטן אליין. דער מענטש קוקט אויף די בריאה – די הימלען, די מלאכים – און פון דעם כאפט ער ווי קליין ער איז. "מה אנוש כי תזכרנו."

8) דעפיניציע: אהבה = וועלן וויסן מער; יראה = פארשטיין ווי קליין מ'איז:

אהבה מיינט וועלן וויסן מער, און יראה מיינט פארשטיין ווי קליין איך בין, אז א מענטש איז נישט קיין גרויסע זאך. ביידע קומען ארויס פון וויסן די בריאה. "דו קענסט רופן דאס גדלות השם, אבער אין א געוויסן זין איז דאס גדלות הבורא."

9) יראה אן אהבה איז נישט קיין אמת'ע יראה – דער דינאמישער פראצעס:

קודם דארף מען האבן אהבה (וועלן לערנען), און נאכדעם כאפט מען אן יראה (ווי קליין מ'איז), און דעמאלטס דארף מען זיך צוריק מחזק זיין און נאכאמאל מתבונן זיין. שארפער פונקט: אויב איינער האט נישט קיין רצון לדעת את ה', האט ער נישט קיין אמת'ע יראה. "אויב איינער האט נישט קיין רצון לדעת את ה', ער זאגט 'דו קענסט אבער נישט וויסן, דו ביסט אזוי קליין' – 'איך האב נישט געוואלט, איך בין העפי.'" די יראה איז נאר א "קלאפ" ווען מ'האט געוואלט – ס'איז נאר א שמערץ ווייל מ'האט יא געוואלט וויסן. אן דעם רצון איז נישטא קיין יראה, נאר סתם א פחד.

10) דער "סטראגל" – ייאוש און חיזוק:

דער פראצעס ווערט באשריבן ווי א סטראגל: מ'הייבט אן וויסן, מ'באקומט א ייאוש ("איך קען עניוועי קיינמאל גארנישט וויסן"), אבער מ'איז זיך מחזק – "ס'איז נישטא קיין אפציע נישט צו וויסן" – און מ'שטרעבט ווייטער. אבער דער רמב"ם אליין זאגט נישט אז ס'איז א "סטראגל" – "ס'איז מער מאדערנע מענטשן וואס האבן סטראגלס." דער רמב"ם באשרייבט עס ווי א נאטירלעכן פראצעס.

דער מגיד שיעור חילק צווישן צוויי מצבים:

- "בזדון על עצמו" – איינער וואס פילט נישט אז די חכמה איז גרעסער פון אים, פארשטייט ער נישט ווייל זי איז טאקע גרעסער פון אים.

- "נפשו לא חפצה" – איינער וואס ווייסט סתם אז ער ווייסט נישט גארנישט, און דערפאר וויל ער בכלל נישט וויסן. דאס קען ברענגען צו ייאוש.

11) דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק-ספר:

"דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק ספר, ער איז נישט באזארגט וועגן די נארישע מענטשן וואס האבן קאפ קליינע נארישע פראבלעמען." דער רמב"ם באשרייבט די רעאליטעט פון אהבה ויראה, נישט עצות פאר מענטשן וואס האבן שוועריגקייטן. אויב מ'האט א פראבלעם פון ייאוש – "גיי צו ר' נחמן מברסלב, ער וועט דיר סאלוון דיין ייאוש."

12) פאראלעל צו תורה-לערנען:

דאס זעלבע געפיל האט יעדער וואס האט אמאל געקוקט אין א ספר, אין סייענס, אדער אין עני חכמה. "ער זעט אזוי געוואלדיג, איך וויל לערנען. פלוצלינג קוק איך, איך ווייס קוים דריי פסוקים קאמפערט צו די טויזנטער מיליאנען וואס איז דא. ס'פילט ער קליין." דאס איז דער זעלבער פראצעס פון אהבה → יראה.

מקורות:

- "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב:ג) – דוד המלך'ס דורשט צו וויסן דעם אייבערשטן

- "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח:ד-ה) – דוד המלך'ס יראה

- "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ:טו) – מתן תורה, פארבונדן מיט "נרתע לאחוריו"

- רמב"ם פרק א' – צוריקגערופן וועגן "בריה קטנה שפלה ואפלה" און אז מ'קען נישט באגרייפן מציאותו ווילאנג מ'האט א גוף

---

הלכה ב' (המשך) – "ולפי הדברים האלו אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "ולפי הדברים האלו אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה – שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם."

פשט:

לויט דעם וואס דער רמב"ם האט מסביר געווען אז דער וועג צו אהבה ויראה איז דורך התבוננות, וועט ער מסביר זיין "כללים גדולים" פון דער בריאה, כדי צו געבן א "פתח" – א טיר – פאר דעם וואס וויל פארשטיין.

חידושים און ביאורים:

1) צוויי טייטשן אין "כללים גדולים":

1. גרויסע כללים – די וויכטיגסטע, הויפט-כללים.

2. זייער גרויסע כללים – ריזיגע, ברייטע כללים וואס נעמען אריין די גאנצע וועלט אויף איינמאל (אין קאנטראסט צו א "קליינע כלל" וואס נעמט אריין נאר איין זאך).

ביידע טייטשן זענען אמת.

2) "פתח למבין" – נאר א טיר, נישט דאס גאנצע הויז:

די כללים זענען נאך נישט די אייגנטליכע "בחינה" (דאס טיפע פארשטיין), נאר א פתח – א טיר פאר דעם וואס וויל פארשטיין.

3) "מי שאמר והיה העולם" – פארשטיין חכמת העולם:

פארשטיין די חכמת העולם, וואס דאס איז חכמת הקב"ה – דורך דעם קומט מען צו אים מכיר זיין.

4) קיין צמצום אין וואס ברענגט אהבת השם:

דער רמב"ם זאגט ער גייט נאר ברענגען "מה שנוגע לענין וואס ברענגט אן אהבת השם" – אבער אין אמת'ן, אלעס ברענגט אן אהבת השם. דער רמב"ם מיינט נאר אז ער קען נישט אויסלערנען די גאנצע חכמה אויף איינמאל – ער גיט נאר דעם "אופן כללי." ער מאכט כביכול א "סאמערי פון דער גאנצער וויקיפעדיע" – דעם מערסטן הויכן כלל.

5) דער סקאָופּ פון די נעקסטע דריי פרקים:

דער רמב"ם גייט אין די נעקסטע דריי פרקים (מער ווייניגער) מאפּן אלעס וואס עקזיסטירט, און דורך דעם קענען האבן אן אהבת השם.

מקורות:

- ספרי – "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם"

---

הלכה ג' – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

רמב"ם'ס ווערטער:

דער רמב"ם שטעלט אוועק דעם ערשטן און גרעסטן כלל: אלעס וואס עקזיסטירט טיילט זיך אין דריי חלקים.

---

חלק א' – עולם השפל (עולם התחתון)

רמב"ם'ס לשון:

> "בריות שהן מחוברות מגולם וצורה, והן הוות ונפסדות תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות."

פשט:

- גולם וצורה (= חומר וצורה): "גולם" איז דער רמב"ם'ס לשון הקודש פאר "חומר" – דאס וואס א זאך איז געמאכט פון. "צורה" איז וואס די זאך איז – איר וועזן.

- משל: א טיש איז געמאכט פון האלץ (= גולם/חומר) און האט א צורת טיש (= צורה). א טיש איז נישט נאר האלץ – ער איז דאס וואס ער איז געמאכט פון און וואס ער איז.

- הוות ונפסדות תמיד – זיי ווערן און זיי ווערן אויס. א מענטש ווערט געבוירן און שטארבט. אפילו א שטיין בלייבט נישט אייביג – ס'טוישט זיך כסדר. דער גוף טוישט זיך פון איין גוף צו א צווייטן, באקומט אן אנדערע צורה.

---

חלק ב' – עולם האמצעי (די גלגלים/ספערס)

רמב"ם'ס לשון:

> "ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה, אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם ואינם משתנים כמו אלו."

פשט:

אויך געמאכט פון גולם וצורה – זיי האבן א גוף. אבער זיי טוישן זיך נישט – "צורתם קבועה בגולמם לעולם." דאס זענען "הגלגלים" – די ספערס וואס אויף זיי ליגן די שטערנס און פלאנעטן. ס'איז ליטעראלי א sphere, א באלי, וואס אויף דעם ליגן די שטערן. "ואין גופם כשאר גופים ולא צורתם כשאר צורות" – זייער חומר איז אנדערש פון אונזער חומר.

חידושים:

1) פארוואס איז דאס א סוד:

געווענליך ווייסן מיר אז א זאך איז צוזאמגעשטעלט פון חומר וצורה פון זען אז ס'הייבט זיך אן און ס'ענדיגט זיך – מ'זעט אז ס'איז געווען מאלעקולס/פארטיקלס, און ס'האט באקומען א צורה, און שפעטער גייט עס אוועק. אבער עפעס וואס איז אייביג – וואלטן מיר נישט געוואוסט אז ס'איז אויך צוזאמגעשטעלט פון חומר וצורה. דאס איז דער רמב"ם'ס חידוש – אז אויך די אייביגע גלגלים זענען מחובר מחומר וצורה. דאס איז א שטיקל פרדס.

2) פארוואס שטארבט א מענטש אבער נישט א גלגל:

דאס איז אפשר א ריזן פארוואס א מענטש קען נישט לעבן אויף אייביג – ווייל ער איז געמאכט פון די ד' יסודות וואס ווערן צוגיין. מה שאין כן די גלגלים זענען געמאכט פון עפעס אנדערש – א סארט יסוד וואס איז מער שטארק, ער בלייבט אויף אייביג.

מקורות:

- "חק נתן ולא יעבור" (תהילים) – אויף די שטערנס/שמים

- "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" – קידוש לבנה

---

חלק ג' – עולם העליון (מלאכים)

רמב"ם'ס לשון:

> "ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו."

פשט:

זאכן וואס זענען נאר צורה אן גולם – זיי זענען עפעס, אבער נישט געמאכט פון קיין חומר. דאס זענען מלאכים.

חידושים:

1) וואס מיינט "צורה בלא גולם":

ס'איז נישט נאר א שכל אדער אן איידיע אין מיין קאפ. ס'איז די איידיע אליינס – א זאך וואס איז עקטשועלייזד (actualized). ער איז, אבער ער איז נישט געמאכט פון עפעס. ווען מיר טראכטן פון שכל, טראכטן מיר פון אן איידיע אין מיין קאפ – ניין, דער רמב"ם רעדט פון די איידיע אליינס אלס א זעלבסטשטענדיגע זאך. "די צורה איז די איסנעס דערפון" – ער איז, אבער ער איז נישט געמאכט פון עפעס.

2) דער באגריף "צורה" = "שכל" = "מלאך":

דער רמב"ם ניצט דעם לשון צורה אדער מלאכים, אבער אין אנדערע פלעצער ניצט ער דעם לשון שכל. א מלאך = צורה בלא חומר = שכל. "שכל" מיינט נישט א ברעין (brain) – א ברעין איז א חומר וואס אין אים ליגט שכל. שכל איז די אידיע אליין – נישט דער וואס טראכט די אידיע, און נישט דער פראצעס פון טראכטן, נאר די אידיע כשלעצמה. ביי א שכל (מלאך) איז דער סובדזשעקט (דער וואס ווייסט) און דער אבדזשעקט (דאס וואס ווערט געוואוסט) איינס – "די זאך וואס ווייסט און ווערט געוויסן."

3) "חיים" ביי מלאכים – נישט גוף-לעבן נאר דעת-לעבן:

דער אייבערשטער לעבט נישט בחיים של חי בגוף – לעבן פון א גוף מיינט אז דער גוף האלט זיך לעבעדיג, עס איז א תקופה צווישן הויה ונפסד. אבער ווען מ'רעדט פון א שכל, רופט מען עס אויך "לעבעדיג" – ווייל חיים מיינט עפעס טון, און א שכל טוט – ער ווייסט כסדר. א שכל טוט אפילו מער ווי א גוף.

4) קשיא – וויאזוי קען זיין מער ווי איין מלאך?

געווענליך ווערן צוויי זאכן צוטיילט דורך זייער גוף – צוויי טישן זענען נאר אנדערע טישן ווייל זיי האבן אן אנדערע שטיקל האלץ. אויב מלאכים האבן נישט קיין גוף – מיט וואס ווערן זיי צוטיילט? (ווערט באלד באהאנדלט.)

---

די דריי עולמות אין ראשונים און קבלה

חידוש – דריי עולמות vs. פיר עולמות:

דאס זענען די דריי עולמות וואס מ'טרעפט אסאך מאל אין ראשונים:

1. עולם העליון – מלאכים (צורה בלא גולם, נאר שכל)

2. עולם האמצעי – כוכבים/גלגלים (גולם וצורה, אבער אייביג)

3. עולם התחתון / עולם השפל והאפל – אונזער וועלט (גולם וצורה, הוות ונפסדות תמיד)

מקורות: אבן עזרא, רמב"ן, זוהר – אלע רעדן פון דריי עולמות. אין קבלה שטייט אז ס'איז דא פיר עולמות – "דאס דארף מען פארשטיין" (ער לאזט עס אפן).

---

דער מענטש'ס פלאץ – דער שוואכסטער אבער דער וואס קען אנקומען ווייטער

חידוש – פארוואס "נרתע לאחוריו":

שוין פון דעם כלל אליין האט מען א סיבה פארוואס א מענטש זאל ווערן "נרתע לאחוריו" – ער פארשטייט אז ער איז די שוואכסטע קאטעגאריע פון די דריי: ער איז חומר וצורה (שוואכער ווי צורה אליין), און ער איז נאך דערצו הווה ונפסד תמיד.

אבער: ערגעץ וועט מען זען אז דוקא דער חומר וצורה, דער שוואכסטער, איז גאר דער וואס קען אנקומען ווייטער צו דעם אייבערשטן – א מענטש וואס נוצט זיין שכל איז "א שטיקל מלאך."

חידוש – דער רמב"ם האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון מלאכים:

דער רמב"ם האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון מלאכים. וואס דער רמב"ם יא זאגט וועגן "קירבת השם" איז אז א מענטש איז מכירו ומקומו – ער ווייסט אז ער איז נישט אזוי גרויס. וויפיל ער איז קליין, קען ער טון גרויסע זאכן – אבער לפי גדלו, נישט גרעסער ווי וואס ער קען.

[Digression: דער מגיד שיעור דערמאנט אז ס'איז דא א "גרעסערע פאליטיק" וועגן דעם נושא (צי א מענטש איז העכער פון מלאכים), און דערמאנט דעם מהר"ל וואס זאגט אז מ'טאר נישט לערנען רמב"ם – אפשר וועגן אזעלכע ענינים – אבער ער זאגט אז קודם לערנט מען וואס דער רמב"ם זאגט.]

---

הלכה ג' (המשך) – מלאכים זענען נישט קיין גוף: די קשיא פון פסוקים

רמב"ם'ס ווערטער:

דער רמב"ם שטעלט זיך אליין א קשיא: ער האט געזאגט אז מלאכים זענען צורה בלא גוף – אבער מהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים? – פייער און פליגלען זענען דאך תכונות פון א גוף!

תירוץ:

הכל במראה הנבואה ודרך חידה – אלעס וואס די נביאים האבן געזען איז געווען אין א נבואה-וויזיע, און ס'איז א משל/חידה. דאס איז פונקט די זעלבע קשיא ווי ביי דער אייבערשטער (פסוקים וואס רעדן ווי ער איז א גוף), מיט די זעלבע תירוץ.

חידושים:

1) "מראה הנבואה" און "דרך חידה" זענען צוויי באזונדערע ענינים:

- מראה הנבואה – דער פאקט: זיי האבן עס געזען אין א נבואה-וויזיע, נישט אין דער פיזישער וועלט. דאס איז א וויזואליזעישאן, א רעפרעזענטעישאן פון מלאכים – נישט דער מלאך אליין, נאר עפעס וואס איז מדמה א מלאך.

- דרך חידה – דער טעם: פארוואס פונקט פייער? ווייל פייער איז א גוטע משל פאר עפעס וואס איז נישט קיין גוף.

2) פארוואס פונקט אש (פייער) אלס משל פאר מלאכים – ברייטע אנאליז:

א גוף האט פארשידענע תכונות: ער איז שווער (כבד), מ'קען נישט דורכגיין דורך אים, ער פאלט אראפ, ער האט א קביעות. אש (פייער) איז א "טיילווייזער גוף" – ער האט עטליכע תכונות פון א גוף (ער עקזיסטירט, ער האט א געוויסע צורה), אבער פעלט אים וויכטיגע תכונות: ער איז נישט שווער, ער פאלט נישט אראפ, מ'קען דורכגיין דורך אים. דער עיקר פון דער משל איז א שלילה (נעגאציע): ווען מ'זאגט "אש", מיינט מען "נישט שווער, נישט פעסט, נישט א רעגולערע גוף."

דער לאגישער גאנג: א מענטש וואס איז "איינגעגופ'ט" קען נישט פארשטיין עפעס וואס איז טאטאל נישט גוף. מ'קען אים נישט גלייך געבן די הפשטה גמורה. דעריבער נעמט מען אש – וואס איז דאס נאנטסטע צו "נישט גוף" וואס א מענטש קען נאך פארשטיין – אלס א שטאפל צום פארשטיין.

3) ראיה פון "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא":

אויך דער אייבערשטער – וואס מיר ווייסן זיכער אז ער האט נישט קיין גוף – ווערט אויך פארגעשטעלט אלס פייער. דאס באווייזט אז פייער איז א שטענדיגע משל פאר "נישט קיין גוף."

4) נאך ראיות פון פסוקים אז מלאכים-באשרייבונגען זענען משלים:

- "ואש אחד ממשרתי ה'" – אש איז בלויז איינער פון די מלאכים, נישט אלע. אויב אש וואלט געווען דער עצם פון א מלאך, וואלטן אלע מלאכים געווען אש. קומט אויס אז א מלאך איז נישט אש, אלא משל.

- "עושה מלאכיו רוחות" – מלאכים ווערן אויך באשריבן אלס רוחות (ווינטן). ווינט איז אויך א זאך וואס האט א ענין פון גוף, אבער איז נישט כבד – ווידער א משל.

דער לאגישער באווייז: אויב איין פסוק זאגט מלאכים זענען אש און אן אנדערער זאגט זיי זענען רוחות – על כרחך זענען ביידע משלים, ווייל זיי קענען נישט ביידע ליטעראל זיין.

[Digression: צי רוח/לופט איז א גוף? ער ענטפערט: יא – לופט איז א גוף, רוח איז לופט וואס גייט שנעלער. אבער ס'איז א גוף וואס פעלט אים כבדות – דעריבער טויגט עס אלס משל.]

5) פאראלעל צו נעכטיגער שיעור: "רחום וחנון":

דער תלמוד ברענגט אז "רחום וחנון" איז נאר א משל, ווייל אמאל שטייט "רחום וחנון" און אמאל "חנון ורחום" – אויב ס'וואלט געווען ליטעראל, וואלט דער סדר נישט זיך געביטן. די זעלבע מעטאדע ווערט דא אנגעווענדט.

---

הלכה ג' (המשך) – וויאזוי קענען זיין פארשידענע מלאכים אויב זיי זענען אלע צורה בלא גוף?

א. די למדנ'ישע קשיא

ביים אייבערשטער איז ס'נישט קיין פראבלעם – ער איז נישט ממש א צורה, ער איז א דבר שאינו גוף, און ס'איז נאר איינס – ווי מ'האט געלערנט, אויב ס'וואלט געווען צוויי, וואלט ער געווען א גוף (ווייל צוויי זאכן פון דער זעלבער סארט דארפן א גוף צו זיי אויסצוטיילן). אבער מלאכים – דער רמב"ם זאגט אז זיי זענען צורה בלא גוף, און דאך זענען זיי אסאך! וואס טיילט זיי אויס איינער פון דעם צווייטן?

ב. דער רמב"ם'ס תירוץ: הייערארכיע פון מציאות

> "שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו, והוא נמצא מכחו, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו."

יעדער מלאך איז נידריגער פון דעם פריערדיגן. ער עקזיסטירט פון דער כח פון דעם העכערן מלאך. אלע עקזיסטירן פון דער כח פון דעם אייבערשטן.

חידושים:

1) דער חילוק צווישן מלאכים איז נישט "מדריגה" אין דעם געווענליכן זין – ס'איז א חילוק אין מציאות:

"לעוועלס" מיינט נישט אז איינער איז א גרעסערע מדריגה אין דעם געווענליכן זין. וואס ס'מיינט:

- דער ערשטער מלאך האט א דירעקטע עקזיסטענס פון דעם אייבערשטן

- דער צווייטער מלאך האט אן עקזיסטענס וואס דארף אנקומען דורך דעם ערשטן מלאך

- דער ערשטער מלאך "מאכט" כביכול דעם צווייטן (נישט אינגאנצן אליין – "הכל נמצאים מכחו של הקב"ה" – נאר אלס א צינור)

דאס איז דער חילוק: נישט א חילוק אין "קוואליטעט" אדער "פלאץ", נאר א חילוק אין קדימה אין מציאות – ער איז קודם אין די מציאות.

2) די תלות-סטרוקטור – פאראלעל צום אייבערשטן:

ביים אייבערשטן: ווען נישט דער אייבערשטער, איז נישט דא גארנישט. אבער ווען ס'איז נישט דא גארנישט, בלייבט דער אייבערשטער. די זעלבע סטרוקטור ביי מלאכים:

- ווען דער צווייטער מלאך ווערט אויס – ווערט דער ערשטער נישט אויס

- אבער ווען דער ערשטער מלאך וואלט געווארן אויס – וואלט דער צווייטער יא געווארן אויס

דאס מאכט א חילוק צווישן זיי – אן א גוף.

3) ביי מלאכים איז נישטא קיין "האריזאנטאלע" פארשידנקייט – נאר "ווערטיקאלע":

מענטשן – איך און דו זענען "איקוועל" אין מציאות. וואס מאכט אונז אנדערש? אונזערע גופים. (ער ציטירט דעם תניא אז די נשמה פון יעדעם איז אלעס נאר איין נשמה, אבער די גופים מאכן אונז אנדערש.) מענטשן האבן א האריזאנטאלע פארשידנקייט.

מלאכים – ס'איז נישט דא צוויי מלאכים אויף דער זעלבער מדריגה. ס'איז נישט דא צו זיין צוויי מלאכים, סיידן אז איינער איז כביכול א "טאטע" און איינער איז אזויווי א "זון." ווייל אויב ס'איז נישטא קיין וועג וויאזוי צו זיין אנדערש (קיין גוף וואס טיילט זיי אויס), קענסטו נישט זאגן אז ס'איז דא צוויי – סיידן דורך דער תלות-סטרוקטור.

4) אפענע שאלה: צי מלאכים באשאפן אנדערע מלאכים אינטענציאנעל?

צי די מלאכים זענען ממציא אנדערע מלאכים מיט כוונה, אדער דער אייבערשטער האט אלע באשאפן באופן טבעי אז איינער שטאמט פונעם צווייטן? דאס זענען טיפע זאכן וואס דער רמב"ם זאגט נישט אויס.

מקורות:

- "כי גבוה מעל גבוה שומר" (קהלת ה:ז) – שלמה המלך'ס רמז אויף די הייערארכיע. "שומר" – אפשר מיינט עס אז דער העכערער "היט אפ" דעם נידריגערן – ווייל ער גיט אים זיין מציאות. (דער פשוט'ער פשט אין דעם פסוק רעדט נישט פון מלאכים – ס'איז א משל.)

---

הלכה ג' (המשך) – "למעלה ולמטה" ביי מלאכים: נישט מקום נאר מעלה

רמב"ם'ס ווערטער:

> "וזה שאמרו למעלה ולמטה ממעלתו, אינו מעלת מקום"

פשט:

ווען מ'רעדט פון מלאכים אז איינער איז "העכער" פונעם אנדערן, מיינט מען נישט אז ער געפינט זיך אויף א העכערן פלאץ. מלאכים זענען צורות בלא גוף, זענען נישט תופס מקום – מקום איז נאר שייך ביי חומר.

חידושים:

1) צוויי משלים – צוויי סטעידזשעס:

דער רמב"ם ברענגט צוויי משלים:

- משל א' – צוויי חכמים: ווען מ'זאגט אז א חכם איז "העכער" פון א צווייטן, מיינט מען נישט אז ער וואוינט אויף א העכערע שטאק, נאר אז ער האט א העכערע מדרגה, גרעסערע חכמה. דאס ווייזט אויס אז "למעלה" מיינט נישט פיזיש העכער, נאר א העכערע לעוועל/מדרגה.

- משל ב' – עילה ועלול: דער עילה (cause/סיבה) איז דער וואס האט געמאכט געשען, און דער עלול איז דער וואס איז געווארן געמאכט. דער עלול איז "נידריגער" – נישט אין פלאץ, נאר אין מעלה, ווייל ער איז תלוי אין דער עילה. דאס לייגט צו א צווייטע נקודה: "העכער" מיינט אויך אז דער העכערער איז משפיע אויף דעם נידריגערן – אזוי ווי א טאטע איז "העכער" פון א זון, ווייל ער איז די סיבה/עילה פון דעם זון'ס מציאות.

דער מגיד שיעור פארבינדט דאס מיט מלאכים: דער גרעסערער מלאך איז משפיע אויף די קלענערע – "נותנים באהבה רשות זה לזה".

[Digression: "משה ואהרן שקולים כאחד" – "שקולים" מיינט נישט אז זיי וועגן פיזיש דאס זעלבע, נאר אז זיי האבן די זעלבע מדרגה אין רוחניות – נאך א דוגמא ווי רוחניות'דיגע באגריפן ווערן אויסגעדריקט מיט גשמיות'דיגע ווערטער.]

---

הלכה ג' (המשך) – צען נעמען פון מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "וכל אלו עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם."

פשט:

יעדע מדרגה פון מלאכים האט א באזונדער נאמען. דער נאמען ווייזט אויף זייער מעלה/מדרגה.

די ליסט:

חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלהים, בני אלהים, כרובים, אישים.

חידושים:

1) דער נאמען איז אויף די מעלה, נישט אויף דעם מלאך:

ביי מענטשן איז א נאמען אויף דעם גוף/פערזאן. אבער ביי מלאכים, וואס זענען צורה בלא גוף, איז דער נאמען אויף די מעלה אליין – דאס איז וואס טיילט זיי אפ איינס פון דאס אנדערע.

2) "מלאכים" – סיי שם כולל סיי שם פרטי:

"מלאכים" איז סיי א שם כולל פאר אלע מלאכים (ווייל זיי זענען אלע שלוחים פון אייבערשטן – ווי רש"י זאגט), סיי א שם פרטי פאר איין ספעציפישע מדרגה.

3) "אלהים" און "בני אלהים":

"אלהים" איז א נאמען פון א מלאך – אינטערעסאנט ווייל "בני אלהים" איז א נידריגערע מדרגה, אזוי ווי דער עילה-עלול פרינציפ: "אלהים" איז אזוי ווי דער "טאטע" פון "בני אלהים".

4) קשיא: לשון רבים ביי נעמען פון מלאכים:

אלע נעמען פון מלאכים זענען אין לשון רבים (חיות, אופנים, שרפים וכו'). לויט דעם רמב"ם, וואס זאגט אז יעדע מדרגה איז איין צורה (נישט מערערע), איז שווער צו פארשטיין פארוואס דער נאמען איז אין לשון רבים. **"איך האב נישט קיין תירוץ...

לאמיר עס אריינלייגן אין די ליסט פון קשיות."**

5) קשיא: "חיות הקודש" – וואס טייטשט "חיות"?

לויט'ן רמב"ם, אויב ס'איז נאר איין צורה פאר יעדע מדרגה, וואס טייטשט "חיות" אין לשון רבים? דער חסידישער פירוש אז "חיות הקודש" מיינט אז זייער חיות (לעבעדיגקייט) קומט פון קדושה – מאכט די קשיא פון לשון רבים נאך שטערקער.

6) דער רמב"ם'ס שרייב-סטיל:

דער רמב"ם איז געווען א גרויסער מומחה אויף זאגן פשוט'ע זאכן. מ'קען פארשטיין אלע ווערטער אין די פרקים. די קשיות זענען גוטע קשיות און טיפע ענינים, אבער די בעיסיקס קען מען נאכזאגן.

מקורות:

- זוהר – דער רמב"ם האט די ליסט פון צען מעלות גענומען פון דער זוהר, און כמעט אלע ספרים שטימען צו. דער זוהר פארבינדט דאס מיט צען ספירות.

- רש"י – א מלאך הייסט "מלאך" ווייל ער איז א שליח.

---

הלכה ג' (המשך) – חיות הקודש: "תחת הכסא"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "ומעלה על מעלה עד מעלת יתברך שמו, והמעלה שהיא על הכל, ואין קיומה תלוי בזולתה, היא מעלת הצורות שנקראת חיות."

> "ולפיכך אמרו הנביאים שהם תחת הכסא."

פשט:

די העכסטע מדרגה פון מלאכים – חיות הקודש – איז "אין קיומה תלוי בזולתה": זייער מציאות איז נישט תלוי אין קיין אנדערע באשעפעניש, נאר דירעקט אין דער אייבערשטער אליין.

חידושים:

1) "כסא" אלס כינוי פאר'ן אייבערשטן:

"כסא" איז דא נישט נאך א מלאך, נאר א כינוי פאר'ן אייבערשטן אליין. "תחת הכסא" מיינט נישט א פיזישן פלאץ, נאר אז זיי זענען איין מדרגה אונטער דעם אייבערשטן אליין. אויף אנדערע מלאכים קען מען אויך זאגן אז זיי זענען "תחת הכסא", אבער זיי זענען מערערע לעוועלס אונטער.

2) לשון יחיד ביי דער רמב"ם:

דער רמב"ם שרייבט "שנקראת חיות" (לשון יחיד – "שנקראת", נישט "שנקראות"), וואס שטיצט דעם פשט אז יעדע מדרגה איז איין צורה, נישט מערערע.

---

הלכה ג' (המשך) – אישים: די צענטע מדרגה

רמב"ם'ס ווערטער:

> "ומעלה עשירית היא מעלת הצורות שנקראת אישים, והם המלאכים שמדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה, ולפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה למעלת דעת האדם."

פשט:

"אישים" זענען די מלאכים וואס זענען אין טאטש מיט מענטשן – ספעציפיש מיט נביאים, די העכסטע מדרגה פון מענטשן. זיי ווערן גערופן "אישים" (פון "איש") ווייל זייער מעלה איז די נאנטסטע צו מענטשליכע דעת – איין לעוועל העכער פון מענטשן.

חידושים:

1) לשון רבים ביי אישים:

ביי אישים שרייבט דער רמב"ם "והם המלאכים" (לשון רבים), כאטש ביי חיות האט ער געשריבן לשון יחיד. תירוץ: ס'קען זיין אז אסאך נביאים האבן געהאט נבואות אויפאיינמאל, און יעדער איינער האט געזען אן אנדערע צורה – מ'וואלט געמיינט אז זיי רעדן מיט אנדערע מלאכים, אבער לויט דעם רמב"ם רעדן זיי אלע מיט איין דרגא פון מלאכים. ווייל מלאכים זענען נישט חומר, קען איין צורה האבן אסאך רעפרעזענטעישנס – אסאך וועגן ווי א מענטש קען עס מדמה זיין.

ער פארבינדט דאס מיט דעם מאמר "מלאך אחד אינו עושה שתי שליחויות" – "מלאך אחד" מיינט איין לעוועל מלאך, נישט איין אינדיווידועלער מלאך.

2) אנערקענונג פון שוועריגקייטן:

"איך בין נאך אלץ אין די אפיניען אז די קשיות זענען בעסער ווי די תירוצים" – די פראבלעמען מיט דעם פשט (אז יעדע מדרגה איז נאר איין צורה) זענען נישט פולשטענדיג אויסגעלייזט. אבער: "דער רמב"ם איז געווען א גרויסער מומחה, וואס ער זאגט איז ריכטיג" – מ'דארף עס נאר ריכטיג פארשטיין.

[Digression: דער מגיד שיעור באמערקט אז ביים דאווענען זאגט מען "שרפים ואופנים וחיות הקודש" – דריי לעוועלס פון מלאכים. די איידיע פון קלארע לעוועלס פון מלאכים קומט פונעם רמב"ם – ער האט דאס אריינגעברענגט אין א סיסטעמאטישע פארם.]

מקורות:

- תפארת ישראל (מהר"ל) – באטאנט אז ס'איז פונקט צען מעלות, נישט א רענדאם נומער. די צען מעלות מאכן זיי דברים נפרדים.

---

הלכה ד' – די מעלות פון ידיעה ביי מלאכים

רמב"ם'ס ווערטער:

> "מכל הצורות – חיים, ומכירים את הבורא, ויודעים אותו דעת גדולה עצומה, כל צורה וצורה לפי מעלתה."

> "אפילו מעלה ראשונה אינו יכול להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתו כצורת עצמו."

> "עד מעלה עשירית, גם היא יודעת את הבורא דעה שאין כח באדם... והכל אינם יודעים את הבורא כמו שיודע את עצמו."

פשט:

אלע מלאכים לעבן, ווייסן דעם בורא, און האבן א גרויסע הבנה – אבער יעדער לויט זיין מעלה. אפילו דער ערשטער מלאך פארשטייט נישט דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליינס. אפילו דער צענטער (נידריגסטער) מלאך ווייסט מער ווי יעדער מענטש.

חידושים:

1) "לפי גדלו" – נישט לפי גדלו של השם:

יעדער מלאך ווייסט דעם אייבערשטן לויט זיין אייגענע גרויסקייט, נישט לויט דער אייבערשטער'ס גרויסקייט. קיינער פון זיי ווייסט נישט דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליין – ווייל צו וויסן דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליין וואלט געווען צו זיין דער אייבערשטער. דו קענסט וויסן דעם אייבערשטן בתור דער וואס האט דיך געמאכט – דאס איז דיין קשר צו אים.

2) הייערארכיע פון ידיעה שפיגלט אפ הייערארכיע פון מציאות:

אזוי ווי ס'איז דא א הייערארכיע פון מציאות (איינס איז נאך דעם צווייטן), אזוי איז דא א הייערארכיע פון ידיעה. דעת איז די רעזולטאט פון מציאות – ווי גרויס דיין מציאות איז, אזוי גרויס איז דיין דעת.

ביאור: דעת איז צו וויסן די סיבה פון עפעס – א חכמה, ווען מ'ווייסט פון וואו עפעס קומט. ממילא, ווי ווייט דו ביסט פון די סיבה, אזוי ווייט איז דיין דעת. א מענטש וואס לעבט נאר א קורצע צייט, איז זיין דעת בערך לויט דעם.

3) מעלה עשירית = שכל הפועל:

דער צענטער מלאך הייסט אויף אן אנדער פלאץ "שכל הפועל" (active intellect). אפילו ער ווייסט מער ווי יעדער מענטש, ווייל א מלאך איז א צורה בלי גולם – א בעסערע סארט דעת.

4) קשר צו הלכה א'-ב' – "מחשבות בורא מעלה":

ווען א מענטש טראכט איבער די גרויסע בריאות וואס זענען אבאווען אים, און ער כאפט ווי קליין ער איז, דאס איז "מחשבות בורא מעלה" וואס ברענגט צו פחד. ער קען טראכטן: "אפילו דער ערשטער מלאך פארשטייט נישט דעם אייבערשטן – ווער בין איך?"

אבער – א מענטש דארף נישט נאר זאגן "ווער בין איך?" און אויפהערן. ער דארף ווייטער טראכטן מיט'ן אייבערשטן – ווייל אויב נישט, ביסטו ממש גארנישט. כאטש א מענטש איז א מיליאן מדריגות שוואכער ווי א מלאך, איז ער נאך אלץ אין דער וועלט פון ידיעה. איינער וואס איז גארנישט אין דער וועלט פון ידיעה איז טאקע נאר א גוף – "עפר מן האדמה". אבער אויב ער נוצט זיין שכל, איז ער א שטיקל מלאך.

---

הלכה ה' – ידיעת השם: "הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעת שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעים, שאין אנו ודעתנו אחד."

> "אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד."

> "שאילו היה חי בחיים ויודע בדעת – היו שם אלוהות הרבה."

> "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה, הכל אחד."

פשט:

דער אייבערשטער ווייסט זיין אמת'דיגקייט אזוי ווי זי איז. ער ווייסט נישט מיט א וויסן וואס איז חוץ פון אים. ער, זיין וויסן, און זיין לעבן זענען איינס – פון יעדע זייט. ווען דאס וואלט נישט געווען אזוי, וואלט דא געווען אסאך געטער.

חידושים:

1) דער חילוק צווישן אונזער ידיעה און דעם אייבערשטנ'ס ידיעה:

ביי אונז, איך און מיין ידיעה זענען צוויי באזונדערע זאכן. ווייל: נעכטן האב איך נישט געוואוסט, הייסט עס ס'איז דא א "מיך" חוץ פון דער ידיעה. אפילו נאכדעם וואס איך ווייס, איז די ידיעה נאך אלץ נישט אינגאנצן מיר – ווייל נעכטן איז זי נישט געווען. שאין אנו ודעתנו אחד – יצחק און יצחק'ס ידיעה זענען צוויי זאכן.

2) הוא ודעתו וחייו אחד – דער תוכן פון אחדות ה':

"חייו" מיינט אויך דעת – פון יעדע זייט וואס מ'קוקט, איז אלעס איינס. צו זאגן אז דער אייבערשטער איז א יודע, אדער א חי, אדער אז ער עקזיסטירט – דאס איז אלעס די זעלבע זאך, נאר אנדערע ווערטער. און דאס שטייט אין "אחד" – דאס איז דער תוכן פון אחדות ה'.

שאילו היה חי בחיים ויודע בדעת – היו שם אלוהות הרבה: ווען דער אייבערשטער וואלט געלעבט מיט א באזונדער לעבן, אדער געוואוסט מיט א באזונדערע דעת – וואלט דא געווען דריי געטער (הוא, חייו, דעתו) – אזוי ווי עובדי עבודה זרה זאגן, אבער דאס איז נישט אמת.

3) ביאור פון "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה":

- הוא היודע – ער איז דער וואס ווייסט.

- הוא הידוע – ער איז אויך די זאך וואס ער ווייסט. ווייל: וואס ווייסט דער אייבערשטער? ער ווייסט דעם אייבערשטן. ווייל הוא ודעתו אחד – ער ווייסט זיך אליין.

- הוא הדעת עצמה – די knowledge אליין איז אויך דער אייבערשטער.

משל פון א מענטש: ווען איך ווייס א בוים – ס'איז דא דער איך (דער יודע), ס'איז דא די זאך וואס איך ווייס (דער ידוע – דער בוים), און ס'איז דא די knowledge (דער דעת). ביי א מענטש זענען דאס דריי באזונדערע זאכן. ביים אייבערשטן – אלעס איז איינס.

4) "מתוך שיודע עצמו – יודע הכל":

דער אייבערשטער ווייסט אלעס דורך וויסן זיך אליינס. ווייל: וואס איז דער אייבערשטער? ער איז דער וואס איז גורם אלעס. ממילא, צו וויסן דעם אייבערשטן איז אויטאמאטיש צו וויסן אז אלעס איז ארויסגעקומען פון אים.

משל: אזוי ווי צו וויסן א טאטע איז שוין צו וויסן זיין זון – ווייל א טאטע איז א זאך וואס מאכט א זון – אזוי דער אייבערשטער איז א זאך וואס מאכט אלעס, ממילא צו וויסן אים איז צו וויסן אלעס.

נאך א משל: דער חיות הקודש ווייסט אלע מלאכים (ווייל ער איז זייער סיבה). אבער א מענטש – אדם הראשון – איז נישט עכט די קאוז פון אלע מענטשן. דער אייבערשטער יא, ער איז די קאוז פון אלעס, ממילא ווייסט ער אלעס.

5) דאס לייזט א קשיא:

אז דער אייבערשטער ווייסט אלעס, קומט אויס אז ער האט עפעס אין זיין "קאפ" – ער און נאך א זאך, צוויי זאכן? זאגט דער רמב"ם: ניין – דער אייבערשטער ווייסט אלעס, און ס'בלייבט נאך איין ידיעה, ס'בלייבט נאך גאט. ווייל ער ווייסט זיך אליינס, און מתוך וויסן זיך אליינס ווייסט ער אלעס.

6) דער גרויסער חילוק צווישן ידיעת ה' און ידיעת הנבראים:

- אונז קענען דער אייבערשטער מתוך הנבראים – מ'קען נישט קיין מציאות מתוך עצמו.

- דער אייבערשטער ווייסט די בריאה נישט מצד די בריאה, נאר מצד דער בורא – מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל.

- א נברא ווייסט אז ער עקזיסטירט נאכדעם וואס ער עקזיסטירט. אבער דער אייבערשטער ווייסט אלעס פאר עס עקזיסטירט, ווייל ער ווייסט אלעס וואס קומט פון אים.

7) "אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו":

- פה – ווען איך זאג "הוא היודע והוא הדעת והוא הידוע" – זענען דאס שוין דריי ווערטער, דריי זאכן. אבער איך וויל דיר פארשטיין אז ס'איז איין זאך. אויב מיר וואלטן געהאט איין ווארט וואס מיינט אלעס אויפאמאל, וואלטן מיר געקענט זאגן.

- אוזן – די זעלבע זאך – מ'קען נישט הערן איין זאך אויפאמאל.

- לב – וויכטיגע דיוק: ס'שטייט "להכירו על בוריו" – נישט "להכיר בכלל"! מ'קען עס א ביסל אפשר משיג זיין. זאגן קען מען עס קיינמאל נישט, ווייל ווערטער זענען מצומצם. פארשטיין קען מען עס אפשר, אבער נישט על בוריו.

דער רמב"ם ברענגט דריי גוף'ישע זאכן (פה, אוזן, לב) – ווייל ער וויל זאגן אז די סיבה פארוואס מיר קענען עס נישט פארשטיין איז ווייל מיר זענען א גוף.

8) ראיה פון "חי ה'" vs. "חי פרעה" – דער חילוק אין ניקוד:

- "חי פרעה" (מיט א צירה) – טייטש: דאס לעבן פון פרעה. א סמיכות. פרעה און זיין לעבן זענען צוויי באזונדערע זאכן. אזוי אויך "חי נפשך", "חי אחיך", "חי המלך".

- "חי ה'" (מיט א פתח) – טייטש: אזוי ווי דער אייבערשטער לעבט. נישט "דאס לעבן פון דער אייבערשטער" – ווייל "דאס לעבן פון דער אייבערשטער" איז נישטא אלס א באזונדערע זאך. מ'זאגט קיינמאל נישט "חי השם" מיט א צירה.

דער יסוד: א מענטש האט א לעבן – ער האט נישט געלעבט, יעצט לעבט ער. אבער דער אייבערשטער איז א לעבן – ער האט נישט לעבן, ער איז לעבן. דאס איז דער יסוד פון אחדות ה'.

שאלה: וואס מיט א מלאך – דער מלאך'ס מציאות איז דאך אויך זיין לעבן? ענטפער: ניין – דער מלאך קען נישט זיין, דער אייבערשטער האט אים באשאפן. ביים אייבערשטן – לעבן מיט אים איז די זעלבע זאך.

9) ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, נישט מחמת הבריאה:

דער רמב"ם זאגט: וויבאלד אז הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה – איז נישט דומה די ידיעה פון די יודעים מחמת הברואים. אונז ווען מ'ווייסט א זאך, ווייסט מען עס מצד די בריאה. אבער דער אייבערשטער – מחמת עצמו יודעם. מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל, שהכל נסמך במציאותו עליו.

מקורות:

- "חי ה'" vs. "חי פרעה" – דער חילוק אין ניקוד אלס ראיה פאר אחדות ה'

- דאס איז אויך פארבונדן מיט איינע פון די י"ג עיקרים – אז דער אייבערשטער ווייסט אלעס

---

סוף פרק ב' – מעשה מרכבה און דער גדר פון לערנען די ענינים

רמב"ם'ס ווערטער:

> "שני פרקים אלו הם כמו טיפה מן הים ממה שצריך לבאר בענין זה."

> "וביאור כל העיקרים אשר בשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה."

פשט:

די צוויי פרקים (פרק א' און פרק ב') זענען נאר ווי א טראפ פון ים פון וואס מ'דארף מבאר זיין. דער ביאור פון אלע עיקרים אין די צוויי פרקים הייסט מעשה מרכבה.

חידושים:

1) וואס טייטשט "מעשה מרכבה"?

דער פשוט'סטער פשט איז אז יחזקאל'ס נבואה ברענגט ארויס די מערסטע משלים, ממילא רופט מען עס אזוי. אבער דער רמב"ם אין מורה נבוכים חלק א' איז מסביר אז "מרכבה" איז א משל: אזוי ווי דער ראטער פירט די פערד, אזוי פירט דער אייבערשטער די גאנצע וועלט. דער אייבערשטער איז "רוכב שמים" – ווייל ער פירט די וועלט, הייסט עס כביכול אז די וועלט איז א מרכבה.

באמערקונג: "מרכבה" מיינט נישט "מורכב" (צוזאמענגעשטעלט) – דאס וואלט געווען א סתירה. "מרכבה" מיינט א ראדוואגן (chariot).

---

הלכה ד' (סוף פרק ב') – דינים פון מעשה מרכבה: ווי אזוי מ'טאר לערנען

רמב"ם'ס ווערטער:

> "צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהא חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי פרקים."

פשט:

די חכמים (בעלי המשנה) האבן געזאגט מ'זאל נישט אריינגיין טיף אין די זאכן, נאר צו איין מענטש אויפאמאל, וואס איז שוין חכם ומבין מדעתו, און מ'גיט אים נאר ראשי פרקים.

חידושים:

1) דריי תנאים אין מסירת מעשה מרכבה:

א. נאר פאר איין מענטש – מ'טאר נישט לערנען ברבים.

ב. דער מענטש דארף זיין "חכם ומבין מדעתו" – "מבין מדעתו" מיינט נישט אז ער דארף שוין אליין וויסן אלעס, נאר אז ער איז א זאכליכער איד – ווען מ'לערנט מיט אים, פארשטייט ער, ער קען אויפכאפן קורצע רמזים.

ג. אפילו פאר דעם חכם ומבין מדעתו – נאר ראשי פרקים – מ'איז מודיע אביסל פון דער זאך, מ'גיט א רמז, און דער חכם – "והוא מבין מדעתו ויודע סוף הדבר ועומקו" – ער וועט אליין קומען צו דער סוף און דער עומק.

וויכטיגער נקודה: אפילו די ראשי פרקים טאר מען נאר זאגן פאר איין מענטש. די טיפערע לעוועל – דער „סוף הדבר ועומקו" – זאגט מען גאר נישט אויס, אפילו נישט פאר דעם חכם ומבין מדעתו.

2) א גרויסע קשיא אויפ'ן רמב"ם – פארוואס האט ער עס געשריבן?

אויב דער רמב"ם פסק'נט אז מ'טאר אפילו ראשי פרקים נאר זאגן פאר איין מענטש, ווי קען דער רמב"ם אליין שרייבן די הלכות יסודי התורה – וואס איז א ספר וואס יעדער קען ליינען?

"איך פארענטפער נישט די קשיא, איך האב נישט קיין תירוץ. די קשיא איז בעסער פון די תירוץ."

דער תירוץ וואס עקזיסטירט איז דער זעלבער תירוץ וואס דער רמב"ם אליין זאגט אין אנהייב פון מורה נבוכים: אז ס'איז דא לעוועלס – דער רמב"ם פארשטייט אז ס'איז א צורך הדור אז מ'זאל יא זאגן ראשי פרקים פאר יעדן, ווייל ס'איז נאך דא א טיפערע לעוועל וואס מ'טאר נישט זאגן, און וואס דער רמב"ם שרייבט איז נאר ראשי פרקים. אבער דער תירוץ איז נישט גאר גלאט.

3) צוויי קשיות אויפ'ן רמב"ם:

א. ווי קען זיין א מצוה צו וויסן זאכן וואס מ'טאר נישט אויסזאגן? תירוץ: ס'איז דא לעוועלס – די בעיסיקס (פון "מנה פשוטה" – פון דער פשוט'ער בריאה – קען מען שוין אויספינען) איז א מצוה פאר יעדן, אבער די טיפערע לעוועלס זענען באגרענעצט.

ב. ווי קען דער רמב"ם אליין שרייבן די אלע זאכן? – דאס איז די גרעסערע קשיא.

4) פסוקים און מאמרי חז"ל וועגן דעם סוד פון חכמה:

- "כבשים ללבושך" (משלי כ"ז:כ"ו) – חז"ל: "דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושך" – זאכן וואס זענען כבושים ונעלמים (טיף פארבארגן, פנימי'דיג) זאלן זיין נאר דיין אייגענע מלבוש. "כבוש" מיינט פנימי – ווי די אינעווייניגסטע שיכט פון א באנטש לעיערס.

- "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה':י"ז) – די חכמה זאל זיין צו דיר אליין.

- "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד':י"א) – חז"ל: "דברים שהם כדבש וחלב יהיו תחת לשונך" – זאכן וואס זענען זיס ווי האניג און מילך זאל מען האלטן אונטער דער צונג – אין סוד.

5) דער זוהר הקדוש – "נודע בשערים בעלה":

די ידיעה וואס א מענטש איז משיג דעם אייבערשטן איז א סוד, א רז וואס ער דארף האלטן פאר זיך. ס'איז א געוויסע הרגשה – אזוי ווי א מענטש האט א זייער טיפע אהבה – ס'איז נישט עפעס וואס מ'רעדט פון ברבים. יעדער איד האט עפעס א געוויסע השגת אלוקות, אבער דאס איז א פערזענליכע זאך.

6) א מוסר'דיגער ענין – פארוואס מ'זאל נישט שערן – צוויי לעוועלס:

א. פראקטיש: א מענטש האט א שטארקע דחף צו שערן וואס ער ווייסט. אבער נישט אלעס קען מען שערן – ווען ער שערט, גייט יענער עס פארדרייען און נישט פארשטיין.

ב. א טיפערע לעוועל [חידוש]: ווען א מענטש ווייסט עפעס און ער האט עס שוין פארציילט – איז עס שוין געענדיגט, ער האט עס „געזיגלט", ער האט שוין געטראפן די ווערטער עס איבערצוגעבן, און ער גייט שוין נישט טיפער אריינטראכטן דערין. אבער ווען ס'איז נאך אן אפענע חכמה וואס ער האט נאך נישט געשערט, ער האט עס נאך נישט אריינגעלייגט אין ווערטער און משלים – האט ער נאך א טשענס צו גראבן טיפער אין דעם. אזוי אז דאס שווייגן אליין איז א כלי פאר טיפערע השגה.

---

סיום

דער מגיד שיעור פארענדיגט מיט א סיכום:

- „ברוך השם, האבן מיר געענדיגט מעשה מרכבה, גאנץ מעשה מרכבה" – היינט און נעכטן.

- „אוודאי האבן מיר געלערנט נאר ראשי פרקים, אבער די גאנצע רמב"ם איז נאר ראשי פרקים, ס'איז נישט אנדערש."

- ער ברענגט א מדרש משלי (א „זייער פעימעס מדרש"): אז ווען א מענטש קומט אין הימל, פרעגט מען אים פארוואס ער האט נישט געלערנט מעשה מרכבה. „ברוך השם, זאלן מיר זוכה געווען צו לערנען מעשה מרכבה."

- ער ברענגט אז ווער ס'לערנט רמב"ם איז אויך יוצא די מצוה פון מעשה מרכבה.

- ער מודיע אז די נעקסטע שיעורים וועלן זיין אויף מעשה בראשית.

מקורות:

| קוועל | ווי ס'ווערט גענוצט |

|---|---|

| גמרא חגיגה | „מוסרין לו ראשי פרקים" – דער מקור פאר דעם לשון |

| משלי כ"ז:כ"ו | כבשונו של עולם יהיו ללבושך |

| משלי ה':י"ז | יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך |

| שיר השירים ד':י"א | דבש וחלב תחת לשונך |

| זוהר הקדוש | נודע בשערים בעלה |

| מדרש משלי | אין הימל פרעגט מען פארוואס מ'האט נישט געלערנט מעשה מרכבה |

| רמב"ם, מורה נבוכים חלק א' | ביאור "מרכבה" אלס משל; תירוץ פארוואס ער האט עס דאך געשריבן |

תמלול מלא 📝

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ – מצוות אהבת ה׳ ויראת ה׳

הקדמה: איבערבליק פון די ערשטע פיר מצוות

זאגט דער הייליגער רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ב׳. זאג רבינו – געוואלדיג. פרק ב׳.

אונז גייען לערנען די דריטע און פערטע מצוה וואס דער רמב"ם האט אנגעהויבן הלכות יסודי התורה. ער האט אנגעהויבן מיט וויסן דעם אייבערשטן, מצוה פון "אנכי ה׳ אלקיך" – וויסן אז ס׳איז דא א באשעפער. און יעצט גייען מיר אונז די מצוה פון אהבת ה׳ [ahavas Hashem: love of God] און יראת ה׳ [yiras Hashem: fear/awe of God].

די ערשטע צוויי מצוות זענען געווען וויסן אז ס׳איז דא א באשעפער, און די לאו שבאותו ענין [the prohibition related to that same topic], אז מ׳זאל נישט חלילה האבן קיין טעותים [errors], און מ׳זאל נישט מאכן קיין – "שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתי ה׳" [that one should not entertain the thought that there is another god besides God] – אן אנדערע גאט. און אויך די מצוה פון אחדות [unity of God]. האבן מיר ריעלי צוויי מצוות געלערנט. שטימט?

יעצט גייען מיר אונז לערנען די נעקסטע צוויי מצוות, וואס דאס איז אהבת ה׳ און יראת ה׳.

---

די מעשה מיט׳ן ישמח משה און דעם רמב"ם׳ס יראה

זאגט דער הייליגער רמב"ם אזוי. ס׳איז דאך באקאנט אז דער ישמח משה [R' Moshe Teitelbaum, author of the work "Yismach Moshe"] האט געבעטן דעם אייבערשטן א תפילה [prayer] אז ער וויל האבן די יראת שמים [fear of Heaven] פון דעם רמב"ם. און ער האט אנגעהויבן אזוי פחד׳ן [to be terrified] און זיך ארומווארפן אויף דער ערד פון פחד, אזויווי מ׳פארציילט די מעשה, אזויווי איך האב געהערט אין די יונגע יארן. ער האט זיך ממש געווארפן אויף דער ערד פון פחד, ביז ער האט געבעטן אז מ׳זאל אים אוועקנעמען די פחד ווייל ער קען עס נישט דערהייבן [endure it].

איז דא גייען מיר אונז לערנען פון וואו איז די פחד פון דעם רמב"ם אנגעקומען. וואס איז געווען די תורה מאחורי הפחד [the Torah behind the fear]? יראת ה׳ און אהבת ה׳.

---

הלכה א׳ – "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו"

דער רמב"ם׳ס טעקסט

זאגט דער הייליגער רמב"ם: "האל הנכבד והנורא הזה" – דער באשעפער וואס איז נכבד ונורא [honored and awesome], דער געוואלדיגער, מכובד׳דיגער און מורא׳דיגער באשעפער. "האל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאהבו וליראה אותו."

ביאור: "נכבד ונורא" – ווייטקייט פון דעם באשעפער

שטייט דא פון אונטן אין מיינע הערות [notes] אז "האל הנכבד והנורא הזה" איז א לשון הפסוק [language of the verse]. אבער דא אין רמב"ם לכאורה האט עס נאך א מיינונג, וואס ס׳מיינט דער גאט וואס ער האט דא מסביר געווען זיין מציאות [existence] און זיין אחדות [unity] אין די פריערדיגע פרק.

> [חידוש] אבער איך מיין אז "נכבד ונורא" מיינט ביידע אז ס׳איז עפעס ווייט פון אונז. אונז האבן כבוד, א יראת הכבוד [awe of honor], ווייל אונז קענען אים ווייניג באגרייפן. אזויווי דער רמב"ם האט געזאגט אז אונז קענען ווייניג באגרייפן – ווילאנג מ׳האט א גוף קען מען נישט באגרייפן מציאותו יתברך [His existence, blessed be He].

לאמיר זען. "נורא" מיינט פחד, די זאך וואס אונז האבן א פחד און א מורא פון. דער אייבערשטער איז זייער ווייט פון אונז, דער מהות הבורא [the essence of the Creator]. זיינע מעשים, ווי מיר גייען זען, זיינע מעשים זענען נענטער צו אונז, אבער דער מהות השם איז נכבד ונורא, איז זייער אפגעטיילט פון אונז.

די פסוקים פאר אהבה און יראה

מצוה – דער באשעפער איז "מצוה לאהבו וליראה ממנו" – צו ליב האבן און מורא האבן פון אים. "שנאמר" – ברענגט ער דער פסוק וואס אונז זאגן יעדן טאג ביי קריאת שמע [the Shema prayer] – "ואהבת את ה׳ אלקיך" (דברים ו:ה) [Deuteronomy 6:5: "And you shall love the Lord your God"], וואס ליב האבן דעם באשעפער. "ונאמר" – דאס איז די מצוה פון אהבה, און די מצוה פון יראה איז דער פסוק שנאמר "את ה׳ אלקיך תירא" (דברים י:כ) [Deuteronomy 10:20: "The Lord your God you shall fear"], וואס מורא האבן פון דעם באשעפער.

אהבה = קירבה, יראה = ריחוק – ביידע אויף איינמאל

> [חידוש] ס׳זעט אויס אביסל ווי... ס׳איז אביסל א קלייניגקייט נאר – ס׳זעט אויס ווי יראה איז עפעס אן ענין פון ריחוק [distancing], אזויווי איך האב מורא פון דעם, איז עס אן ענין פון ריחוק, און אהבה איז אן ענין פון קירבה [closeness]. איז דא אין דעם עפעס א... ביידע אויף איינמאל. דער רמב"ם גייט מסביר זיין וואס דאס מיינט.

---

הלכה ב׳ – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

דער רמב"ם׳ס שאלה

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?" – וויאזוי קען א מענטש אנקומען צו ליב האבן און מורא האבן פון דעם אייבערשטן? אונז ווייסן דאך אז אונז פארשטייען אים נישט, אונז ווייסן דאך אז דער אייבערשטער איז אזוי ווייט פון אונז, אונז פארשטייען נישט מציאותו. אבער וואס יא?

חידוש: "והיאך היא הדרך" – א דעפיניציע, נישט אן עצה

> [חידוש] "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו" – איך מיין נישט אז עס מיינט אז ס׳איז דא א מצוה ליב האבן, און די שאלה איז "זוך א טריק." איך מיין "והיאך היא הדרך" מיינט צו זאגן: פון וואס באשטייט די אהבה ויראה? וואס איז עס? ווייל איך זע נישט אז ס׳איז דא אן עצה. ס׳זעט מיר אויס מער די דעפינישן [definition].

> איך געדענק אז מיר האבן געלערנט נעכטן אז אמאל זאגט דער רמב"ם קודם וואס די מצוה איז, און נאכדעם אז ס׳איז דא א מצוה. דא איז איינע פון די פלעצער וואו ער זאגט קודם אז ס׳איז דא א מצוה, און נאכדעם איז ער מסביר וואס די מצוה איז. אזוי ווי דו קענסט זאגן: "די מצוה איז צו לייגן תפילין – והיאך היא הדרך לעשותה?" – און ער שטעלט אויף א בנין וואס דאס זאל זיין צען טפחים וכו׳. זעט מיר אויס אז די זעלבע וועג איז דא. "והיאך היא הדרך" מיינט נישט "זוך א טריק צו האבן יראה." "והיאך היא הדרך" מיינט "וואס מיינט אהבה ויראה?"

---

אהבה: התבוננות אין דער בריאה ברענגט א תאוה צו וויסן מער

"בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים" – ווען א מענטש איז זיך מתבונן [contemplates] אין די מעשים פון דעם אייבערשטן, די בריאה הנפלאים הגדולים וואס דער אייבערשטער האט אלעס באשאפן, די בריאה׳ם – "ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ" – און ער זעט פון זיי זיין חכמה [wisdom] וואס האט נישט קיין געוועלד און וואס האט נישט קיין וועג עס אפצושאצן – "מיד" – ווען א מענטש איז זיך מתבונן אין דעם – "הוא אוהב" – האט ער ליב דעם אייבערשטן – "ומשבח ומפאר" – און ער הייבט אן דאנקען און לויבן דעם אייבערשטן – "ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול" – און דעמאלט כאפט אים אן א גרויסע תאוה צו וויסן מער וועגן דעם אייבערשטן.

"כמו שאמר דוד" – אזויווי דוד המלך האט געזאגט – "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב:ג) [Psalms 42:3: "My soul thirsts for God, for the living God"] – מיין נפש איז דורשטיג, אזויווי א מענטש איז דורשטיג צו וואסער, איז מיין נפש דורשטיג צו וויסן מער, צו קענען מער, צו ווערן מער נאנט – "לאלקים לאל חי" – צום לעבעדיגן באשעפער.

איז דאס איז לכאורה אהבה.

וויסן ברענגט מער וויסן – א שטייגענדער פראצעס

> [חידוש] כאטש די טייטש פון אהבה איז "וועלן וויסן דעם אייבערשטן" – וויאזוי גייסטו וועלן וויסן? אוודאי, דורך התבוננות אין זיינע מעשים. קענסט זאגן אז דאס איז וואס דו האסט געזאגט, אז מ׳קען נישט וויסן דעם אייבערשטן אליינס. איך בין מיר נישט זיכער אינגאנצן וועגן דעם.

נאך פאר מיר גייען ווייטער, ס׳איז פשוט אזוי: וויסן מער דעם אייבערשטן איז נאך אהבה, סאו מ׳דארף אנהייבן מיט וויסן אביסל, און ווען מ׳ווייסט אביסל, באקומט מען א נייגעריגקייט צו וועלן וויסן מער. סאו וויסן ברענגט נאך מער וויסן, יא? דאס איז התבוננות, און נאכדעם איז דא אהבה גדולה יתירה צו וויסן אסאך מער.

---

הלכה ג׳ – יראה: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו"

חידוש: "בדברים אלו עצמן" – די זעלבע התבוננות ברענגט סיי אהבה סיי יראה

און ער גייט ווייטער: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן" – ווען ער טראכט אריין טיפער אין די זאכן... וואס איז די "עצמן"? דאס שטייט נישט טיפער. דער רמב"ם זאגט דאך "כשמחשב" – ער טראכט אריין, ער איז מתבונן, און נאכדעם "מתבונן." אקעי, אדרבה, איך וואלט געוואלט הערן צו טייטשן.

> [חידוש] און דא שטייט דאך "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו". און נאכדעם, וואס איז יראה? טראכט אין די זעלבע זאכן. ס׳הייסט, ס׳איז נישט דא פונקט אנדערע זאכן וואס דו זאלסט זיך מתבונן זיין וואס קומט אים ארויס אהבה און יראה. די "דברים אלו עצמן", די אנדערע ווערטער, די "מעשיו וברואיו הנפלאים" – איז אין די זעלבע מחשבה, און פון דעם קומט אויס אויך די יראה. דאס איז ליין איך וואס ער זאגט.

"נרתע לאחוריו" – דער מענטש פאלט צוריק

"וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו" – ער ווערט... ס׳כאפט אים אן א גרויסע פחד און ער פאלט צוריק, אזוי ווי א מענטש וואס האט א פחד רוקט ער זיך צוריק. אזוי ווי מיר האבן יעצט געלערנט אין די פרשה: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ:טו) [Exodus 20:15: "And the people saw and trembled and stood from afar"] – ווען די אידן האבן געזען דעם אייבערשטן האבן זיי זיך צוריקגעפאלן, צוריקגעפארן. יא, איך וואלט געזאגט backwards. "וירא העם וינועו" – "וירא" איז יראה.

> [חידוש] פחד מיינט נישט מורא. פחד מיינט די "נרתע לאחוריו."

"בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה"

"וידע" – און ער וועט וויסן... "וידע" – נישט ער וועט וויסן, און ער ווייסט. "וידע"? אקעי, די אנדערע גירסא איז "וידע"? איך האב געמיינט אז ס׳איז דא אנדערע גירסאות [variant readings].

"וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה" – ער האט שוין גענוצט די לשון פריער – יא, ער וועט וויסן אז ער איז א קליינטשיגע, נידריגע, טונקעלע בריאה. "עומדת בדעת קלה מעוטה" – ער שטייט, וואס מאכט אים שטיין איז זיין דעת [mind/knowledge], אבער ער שטייט מיט א קליינע דעת, א קלה – א לייכטע און א קליינע, בכמות ובאיכות [both in quantity and quality] – סיי ווי ווייניג און סיי די וואס ער האט יא איז שוואך – "לפני תמים דעות" (איוב לז:טז) [Job 37:16: "the Perfect in knowledge"] – אקעגן דעם אייבערשטן וואס איז די שלימות פון דעות.

"כי אראה שמיך – מה אנוש כי תזכרנו"

"כמו שאמר דוד" – אזויווי דוד האט געזאגט – "כי אראה שמיך" (תהלים ח:ד-ה) [Psalms 8:4-5] – ווען איך באטראכט די שמים און די בריאה פון דעם אייבערשטן – דארטן שטייט ער ווערט excited, ער ווערט אנגעפילט מיט אהבה, אבער נאכדעם באקומט ער יראה און ער זעט ווי קליין ער איז, און ער זאגט ווייטער: "מה אנוש כי תזכרנו" – דעמאלטס זע איך ווי קליין א מענטש איז, compared צו די גרויסקייט פון דעם באשעפער און זיין בריאה, זע איך ווי קליין דער מענטש איז. "מה אנוש כי תזכרנו" [What is man that You are mindful of him?]. זייער גוט.

חידוש: דקדוק – "כי אראה שמיך" נישט "כי אראה השם"

> [חידוש] ס׳שטייט נישט "כי אראה השם" – דער מענטש קוקט אויף די הימל, ער זעט די מלאכים [angels], ער זעט וואסערע זאכן עקזיסטירן, כאפט ער אז ער איז גאנץ א שוואכע נייעס.

---

צוזאמענפאסונג: אהבה = וועלן וויסן מער; יראה = פארשטיין ווי קליין מ׳איז

דאס איז די טייטש פון אהבה ויראה. אהבה מיינט וועלן וויסן מער, און יראה מיינט פארשטיין ווי קליין איך בין, אז א מענטש איז נישט קיין גרויסע זאך. דאס קומט ארויס פון וויסן די בריאה. דו קענסט רופן דאס גדלות השם [the greatness of God], אבער אין א געוויסן זין איז דאס גדלות הבורא [the greatness of the Creator].

זיי האבן גערעדט נעכטן אז אונז זענען בריות שפלות קטנות ואפלות [lowly, small, and dark creatures], ס׳זענען אבער דא בריות מאירות ועליונות וגדולות [luminous, elevated, and great creatures], און דער אייבערשטער איז דאך די חכמה וואס האט געמאכט די אלע זאכן – שטעל דיר פאר וואס מיינט אים. איז ממילא, ווען א מענטש איז זיך מתבונן אויף די רעאליטי, זעט ער ווי קליין א מענטש איז. דאס איז "כי אראה שמיך" – ס׳שטייט נישט "כי אראה השם" – דער מענטש קוקט אויף די הימל, ער זעט די מלאכים, ער זעט וואסערע זאכן עקזיסטירן, כאפט ער אז ער איז גאנץ א שוואכע נייעס.

חידוש: צוויי שטופן פון קלייניגקייט – גוף און שכל

> [חידוש] ער האט אפשר געזאגט אזוי: ווען ער זעט די גרויסע בריאה, זעט ער ווי קליין ער איז, ווי קליין זיין גוף איז. אבער נאכדעם טראכט ער: "אבער איך האב דאך א דעת, איך האב דאך א שכל, האב איך דאך יא." אבער דעמאלטס כאפט ער אז זיין שכל איז זייער קליין קעגן די גרויסע שכל, די תמים דעות.

> ס׳איז נישט קיין הוה אמינא [initial assumption] אז דער גוף איז גרויס – ס׳איז אפילו נישט קיין הוה אמינא מיינעך. אבער "בריה קטנה שפלה ואפלה" מיינט זיין עס איז א קליינע פיצי גוף. וויאזוי ווייסט ער די ידיעה? Compared צו די גרויסע בערג און צו די גרויסע באשעפענישן. ארויס ווייזט עס נישט די פוינט. וויאזוי ווייסט ער אז ער איז... ער האט זיך אן ידיעה. איך גלייב נישט אז יענץ איז אפילו א הוה אמינא. קען זיין, איך האב געטראכט אז ס׳איז נישט קיין הוה אמינא.

---

חידוש: יראה אן אהבה איז נישט קיין אמת׳ע יראה – דער דינאמישער פראצעס

זאגט דער רמב"ם, לאמיר אביסל פארליינען פון דא, ווייל דא גייט עס ווערן אביסל complicated, וועלן מיר זען וואס מיר קענען.

און דאס איז די מצוה פון אהבה ויראה. די מצוה פון אהבה ויראה איז צו מתבונן זיין אויף די בריאה, און מ׳זעט ווי... מ׳וויל וויסן מער, ווייל ס׳זעט אויס אזוי אינטערעסאנט, אזוי גרויס, האב איך אלעמאל א תאווה צו וויסן מער. זייער סימפל.

פאראלעל צו תורה-לערנען און חכמה

בסדר. דער חכם, יעדער איינער וואס האט אמאל געקוקט אין א ספר אדער אין א סייענס [science], אדער אין עני חכמה [any matter of wisdom], עני זאך פון די בריאה, האט אלעמאל די צוויי feelings. ער זעט אזוי געוואלדיג – איך וויל לערנען. איך קוק אפילו אויף די תורה קען מען זאגן די זעלבע זאך. יא, ס׳איז אזוי געוואלדיג. פלוצלינג קוק איך – איך ווייס קוים דריי פסוקים compared צו די טויזנטער מיליאנען וואס איז דא. ס׳פילט ער קליין, פילט ער "נרתע לאחוריו." וואס איז ער? טיפה מן הים [a drop from the sea].

דער פראצעס: אהבה → יראה → חיזוק → נאכאמאל אהבה

> [חידוש] סאו וואס איז אינטערעסאנט: קודם דארף מען האבן די אהבה, יא, צו וועלן לערנען, און נאכדעם כאפט מען אן די פחד ווי קליין מ׳איז, און מ׳דארף זיך צוריק מחזק זיין און נאכאמאל מתבונן זיין, יא, צו לערנען.

> איך מיין אזוי, ווייל אויב מ׳וועט נישט וועלן, איז נישטא וואס... די יראה איז נאר א קלאפקייט וואס מ׳האט געוואלט. אויב איינער האט נישט קיין רצון לדעת את ה׳ [desire to know God], ער זאגט: "דו קענסט אבער נישט וויסן, דו ביסט אזוי קליין" – "איך האב נישט געוואלט, איך בין happy." אויב איינער איז זיך מתייאש אינגאנצן, האט ער נישט קיין יראה. ער האט סתם א פחד פון מורא.

דער "סטראגל" – ייאוש און חיזוק

> [חידוש] דאס איז די סטראגל [struggle]. די סטראגל איז וויסן, און נאכ׳ן אנהייבן וויסן איז דא א ייאוש [despair] אז איך קען anyway קיינמאל גארנישט וויסן. אבער ער איז זיך מחזק, זאגט ער: "ס׳איז נישטא קיין אפציע נישט צו וויסן." איז ער זיך נאכאמאל פושט צו וויסן מער און מער.

> און אזוי שטייט מער... דער רמב"ם זאגט נישט אז ס׳איז א סטראגל. ס׳איז מער מאדערנע מענטשן וואס האבן סטראגלס. ער האט עס אזוי געזאגט: "נרתע לאחוריו ויירא ויפחד" – ווייל ס׳איז אזוי ווייט, מ׳וויל וויסן אלעס. ווייל ס׳איז פארט פון די זעלבע זאך.

איינער וואס וויל בכלל נישט וויסן

ס׳איז זייער וויכטיג, די "בדברים הגדולים ממנו" [in matters greater than him]. איינער וואס ער פילט נישט אז די חכמה איז גרעסער פון אים, פארשטייט ער נישט די חכמה, ווייל ס׳איז טאקע גרעסער פון אים. אבער איינער וואס וויל בכלל נישט וויסן די חכמה איז סתם אן ערוואקסענער, ער ווייסט נישט גארנישט. ס׳איז נישט קיין סתירה [contradiction], ס׳איז נישט קיין פראבלעם. פארוואס זאל דאס זיין א פראבלעם? אבער די "נרתע לאחוריו" קען מאכן א מענטש זאל זאגן: "אקעי, איך וויל anyway נישט וויסן."

דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק-ספר

און ער זאגט דא, קומט ער אן, אז מ׳ווייסט נאר אז ס׳איז א מצוה, גייט מען ווייטער, און איך דארף קיין יאר איינגיין אין די טעם? איך מיין אז ס׳איז נאריש. אזוי ווייט איך מיין אז ס׳איז נאריש. נעמען מיר געזאגט אנדערע – דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק-ספר [inspirational book], ער איז נישט באזארגט וועגן די נארישע מענטשן וואס האבן קאפ קליינע נארישע פראבלעמען. זיי ווילן זאגן וואס – די פאקט אז א פראבלעמ׳סטער גייט צו ר׳ נחמן מברסלב וועט ער דאך סייווי זיין א יאר. אקעי.

---

Anyway, זאגט דער רמב"ם, אז די פיוט בן אלי שטייט יעצט...

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב׳ (המשך) – כללים גדולים ממעשה רבון העולמים

"נפשו לא חפצה" – דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק ספר

דער רמב"ם האט נישט געזאגט אז ס׳איז א struggle — דאס איז מער מאדערנע מענטשן וואס האבן א struggle. אבער ער האט געזאגט "נפשו לא חפצה וירא ויירא", ווייל ס׳איז אזוי ווייט פון וויסן אלעס.

וואס איז פארט פון די זעלבע זאך — ס׳איז זייער וויכטיג די "בזדון על עצמו." איינער וואס ער פילט נישט אז די חכמה [khokhma: wisdom] איז גרעסער פון אים, פארשטייט ער נישט די חכמה, ווייל ס׳איז טאקע גרעסער פון אים. אבער איינער וואס וויל בכלל נישט וויסן די חכמה, ער ווייסט סתם אז ער ווייסט נישט גארנישט — ס׳איז נישט קיין סתירה [stira: contradiction], ס׳איז נישט קיין פראבלעם. איך זאג נישט אז ס׳איז א סתירה, אבער די "נפשו לא חפצה" קען מאכן א מענטש זאל וויסן: "אקעי, איך ווייס נישט, איך וועל anyway נישט וויסן."

ס׳איז נישט קיין פלאן. מענטשן זאגן: "דו קענסט האבן א פראבלעם, אבער דו ווייסט אז ס׳איז א מצוה, גייט מען ווייטער." מ׳דארף טאקע יא האבן א מצוה. איך מיין אז ס׳איז נאריש, אזוי ווי איינער האט געזאגט: "איך בין זיך מייאש פון נארישע מענטשן," נאכדעם האט ער געזאגט "אנדערע דרכים." דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק ספר [khizuk sefer: inspirational book], ער רעדט נישט וועגן נארישע מענטשן וואס האבן קאפ קליינע נארישע פראבלעמען. ער וויל זאגן וואס דער פאקט איז. אלס א פראבלעם — ס׳איז א פראבלעם, גיי צו ר׳ נחמן מברסלב, ער וועט דיר סאלוון דיין ייאוש [ye'ush: despair].

---

הלכה ד׳ – "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים"

"כללים גדולים ממעשה רבון העולמים" – צוויי טייטשן

אקעי, anyway, זאגט דער רמב"ם: "ולפי הדברים האלו" — שטייט יא, איך וועל אייך מער געזאגן. לויט דעם וואס איך האב יעצט געזאגט אז ס׳איז דער איינציגסטער וועג צו האבן אהבה ויראה [ahava v'yira: love and awe], זיך מתבונן זיין במעשה בורא נפלאים — "אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים" [ani modi'akha klalim g'dolim mi'ma'aseh ribon ha'olamos: I will inform you of great general principles of the works of the Master of the worlds]. איך וועל מסביר זיין "באופן כלל" — די "כללים גדולים" מיינט צו זאגן: איך קען נישט מסביר זיין די אלע פרטים [pratim: details], ס׳וועט נעמען אויף אייביג אז איך וועל מסביר זיין פונקטליך אלעס.

אבער "כללים גדולים" — איך מיין אז מ׳קען עס טייטשן צוויי וועגן:

1. דאס זענען די גרויסע כללים — די וויכטיגסטע, הויפט-כללים.

2. ס׳זענען זייער גרויסע כללים — דאס הייסט ריזיגע זאכן, מ׳ברענגט די גאנצע וועלט אויף איינמאל. דו האסט א קליינע כלל וואס איז אן אפגערעדטע מאן שטייט אויף איינמאל — א גרויסע כלל איז די גאנצע וועלט אויף איינמאל.

[חידוש] אז דאס זענען גרויסע כללים — ביידע זענען אמת. גרויסע כללים פון מעשה רבון העולמים, די ספירות, די וועלטן.

"פתח למבין לאהוב את השם"

פארוואס טוט ער דאס? "כדי שיהיו פתח למבין" [k'dei she'yihyu petakh la'mevin: so that they will be an opening for the one who understands] — ס׳גייט נישט זיין די בחינה [b'khina: the level/test], ס׳איז נאכנישט די בחינה. די בחינה איז ווער ס׳לערנט אמת׳דיג. אבער די כללים וואס דער רמב"ם גייט יעצט זאגן זענען א "פתח למבין" — ווער ס׳גייט זיך פארשטיין, גייט עס זיין א פתח "לאהוב את השם" — ער גייט קענען מיט דעם ליב האבן דעם אייבערשטן, דאס מיינט ער "לאהוב את השם."

און ער ברענגט א חז"ל [Chazal: the Sages]: "כמו שאמרו חכמים בענין אהבה" — אזוי ווי די חכמים האבן געזאגט אויף אהבה, ווי ס׳שטייט אין ספרי [Sifrei], וויאזוי קען מען האבן אהבה? האבן די חכמים געזאגט — אזוי ברענגט דער רמב"ם אין הלכות יסודי התורה — "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם" [she'mitokh kakh ata makir es mi she'amar v'haya ha'olam: through this you come to know the One who spoke and the world came into being]. לערנען די וועלט וויאזוי דער אייבערשטער ארבעט, אז דו זאלסט קענען "מי שאמר והיה העולם."

וואס מיינט "מי שאמר והיה העולם"? דו זאלסט פארשטיין די חכמת העולם [khokhmas ha'olam: the wisdom of the world], וואס דאס איז חכמת הקדוש ברוך הוא, אז דו זאלסט אים קענען.

דער סקאָופּ פון די נעקסטע דריי פרקים

ממילא, זאגט דער רמב"ם, גייט ער טאקע טון אין די נעקסטע דריי פרקים, מער ווייניגער — איז דער רמב"ם׳ס כללים גדולים, כללי המציאות [klalei ha'metzi'us: general principles of existence]. ער גייט מאפּן אלעס וואס עקזיסטירט, און דורך דעם קענען האבן אן אהבת השם.

[חידוש] ער זאגט ער גייט נישט פארציילן ענינים וועגן די בריאה [b'ri'a: creation], אבער ס׳זעט אויס ווי נאר מה שנוגע לענין וואס ברענגט אן אהבת השם. יא — אלעס ברענגט אן אהבת השם! וואס ברענגט נישט אן אהבת השם? ער גייט, ער קוקט דורך די גאנצע וויקיפעדיע וואס איז געווען ביז היינט, און ער מאכט א summary — די מערסטע high-level summary וואס מ׳קען מאכן פון די גאנצע וויקיפעדיע. אלעס אין די וועלט איז מביא לאהבת השם. איך זע נישט אז ס׳איז א צמצום פון געוויסע זאכן. ער מיינט נאר צו זאגן אז איך קען דיר נישט זאגן, איך קען דיך נישט אויסלערנען די גאנצע חכמה אויף איינמאל, ס׳איז אריכות. איך וויל אבער מאכן יא א שטיקל פתח למבין — ס׳איז א חשבון: איך זאג דיר דאך דעם אופן כללי, צו לערנען מער בדיוק בעומק וועסטו מוזן גיין לערנען אליינס. שוין.

---

הלכה ה׳ – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

סאו, יא, בסדר, דו ביסט נישט מסכים. און דער רמב"ם הייבט אן און ער מאכט די כלל, ער זאגט די כלל. די כלל גייט אזוי: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו נחלק לשלושה חלקים" [kol ma she'bara ha'Kadosh Barukh Hu b'olamo nekhlak li'shlosha khalakim: everything that God created in His world is divided into three parts]. אלעס דרייפט זיך — דאס הייסט אלעס וואס איז דא — ס׳איז דא דריי סארט זאכן אויף די וועלט. אזוי.

חלק א׳ – עולם השפל: גולם וצורה, הוות ונפסדות

די ערשטע חלק איז — יא, ס׳שטימט מיינע נאמבערס — די ערשטע חלק איז: "בריות שהן מחוברות מגולם וצורה, והן הוות ונפסדות תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות" [b'riyos she'hen m'khubros mi'golem v'tzura, v'hen hovos v'nifsados tamid: creatures that are composed of matter and form, and they are constantly coming into being and passing away, like the bodies of humans, animals, plants, and metals].

דאס איז די ערשטע סארט זאכן, דאס איז זאכן וואס אונז קענען. זיי זענען זאכן וואס זענען באשאפן פון צוויי זאכן, וואס הייסט, דער רמב"ם רופט א גולם וצורה [golem v'tzura: matter and form].

גולם [golem] איז דער רמב"ם׳ס לשון אויף לשון הקודש, וואס אין אנדערע מאל רופט מען עס חומר [khomer: material/matter]. חומר איז טייטש די זאך וואס ס׳איז געמאכט פון, באופן פשוט.

למשל: א טיש איז געמאכט פון האלץ — און ס׳האט אויך א צורה [tzura: form], ס׳זעט אויס ווי א טיש. ס׳איז א טיש, ס׳איז נישט נאר האלץ. אז דו זאגסט "וואס איז א טיש?" — א טיש איז נישט האלץ. א טיש איז דאס וואס ס׳איז געמאכט פון און וואס ס׳איז. דאס איז א חומר וצורה אדער גולם וצורה, ווי ס׳שטייט אין רמב"ם. און נישט נאר א טיש איז אזוי, נאר אלע זאכן — א מענטש, א בהמה, אלעס. א מענטש איז געמאכט פון עפר מן האדמה [afar min ha'adama: dust from the earth], וואטעווער — וועלן מיר זען באלד — און ס׳האט א צורה, ער איז א מענטש און נישט סתם זאמד וכו׳.

און צווייטנס — דאס איז איין זאך. צווייטנס, האבן די אלע זאכן וואס אונז קענען, וואס מיר רופן בעולם השפל [b'olam ha'shafel: in the lower world] אין די וועלט, אויך אז זיי זענען הוות ונפסדים [hovos v'nifsadim: coming into being and passing away] — זיי ווערן און זיי ווערן אויס. יא, א מענטש ווערט געבוירן און ער שטארבט. אפילו א שטיין — וועלן מיר זען באלד — ס׳בלייבט נישט אלעמאל א שטיין, ס׳טוישט זיך כסדר.

סאו אלעס — דאס איז די ערשטע קאטעגאריע, די ערשטע סארט זאך וואס איז דא — איז סיי ס׳איז די חיבור פון גולם וצורה, און סיי ס׳איז הוות ונפסדים, ס׳האלט אין איין ווערן און ווערן אויס, ס׳בלייבט נישט, אפילו ס׳בלייבט נישט.

חלק ב׳ – עולם האמצעי: די גלגלים

נאכדעם איז דא א צווייטע סארט. די צווייטע סארט בריאה: "ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה" — ס׳איז אויך געמאכט פון עפעס, קען מען זאגן ס׳האט א גוף — יא, גולם איז basically וואס מאכט א גוף. ס׳איז געמאכט פון עפעס און ס׳איז עפעס, דאס איז גולם וצורה.

"אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים" — אבער ס׳איז אנדערש. זיי טוישן זיך נישט כסדר פון איין גוף. יא, א מענטש איז געמאכט פון עפר, מארגן שטארבט ער, גייט זיין עפר אריין אין די זאמד, און ס׳ווערט פון דעם רימה ותולעה [rima v'tole'a: worms and maggots], וואטעווער. דער גוף טוישט זיך צו א צווייטע גוף, ער באקומט אן אנדערע צורה. דאס איז די ערשטע סארט זאך.

נאכדעם איז דא א צווייטע סארט זאך, וואס זיי טוישן זיך נישט. "אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם ואינם משתנים כמו אלו" — זייער צורה איז קבוע אין זייער גולם, אין זייער חומר, אויף אייביג. ס׳איז א גופניות׳דיגע זאך, אבער ס׳בלייבט אויף אייביג — at least ווי לאנג די וועלט איז.

"ואיזה דברים הם אלו? הגלגלים" [ha'galgalim: the spheres] — די ספערס, די זאכן וואס אויף זיי ליגן די שטערנס און די פלאנעטן. דאס האבן מיר נעכטן געלערנט אז דער כח וואס אויף דעם שטייען אלע שטערנס, וואס דאס איז דער אייבערשטער מנהיג [manhig: directing] א גאנצע צייט... נישט דער כח, ס׳איז א זאך, א גוף. ס׳איז נישט נאר א כח, ס׳איז literally א sphere, א באלי, וואס אויף דעם ליגן די שטערן. די שטערן זענען נישט אין די לופט.

ס׳איז א גוף, אבער "ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות" [v'ein golmam ki'sh'ar golamim v'lo tzurasam ki'sh'ar tzuros: their matter is not like other matter and their form is not like other forms]. ס׳איז נישט אזא סארט חומר ווי דיר, ס׳האט נישט אזא סארט צורה ווי דיר. וואס איז די חילוק? ער בלייבט נישט — ער שטארבט. ער לעבט אויף אייביג.

[חידוש] סאו אין סאם וועג מוז זיין אז ער איז געמאכט פון עפעס אנדערש. דאס איז דאך אפשר א ריזן פארוואס א מענטש קען נישט לעבן אויף אייביג — ווייל מיר וועלן זען אז ער איז געמאכט פון די ד׳ יסודות [daled yesodos: four elements] וואס ווערן צוגיין. מה שאין כן דאס איז געמאכט פון עפעס אנדערש, א סארט יסוד, ער איז מער שטארק, ער בלייבט אויף אייביג.

דער סוד פון חומר וצורה ביי די גלגלים

[חידוש] דער רמב"ם זאגט אז דאס איז א גרויסע סוד [sod: secret], ווייל געווענליך ווייסן מיר אז א זאך איז צוזאמגעשטעלט פון חומר וצורה טאקע פון זען אז ס׳הייבט זיך אמאל אן און ס׳ענדיגט זיך. טראכטן מיר אז — אה, ס׳איז געווען מאלעקולס, איך ווייס נישט וואס, פארטיקלס, וואטעווער, אויף אדם אזויווי דו זאגסט — און ס׳ווערט אנגעטאן א צורת אדם דורך די נשמה, די צורה. אבער עפעס וואס איז אייביג וואלטן מיר נישט... דארף מען האבן א חכמת הרמב"ם אונז מחדש צו זיין אז ס׳איז אויך צוזאמגעשטעלט פון חומר וצורה.

יא, אמת, ס׳איז א פרדס [pardes: esoteric knowledge], צו פארשטיין וואס דאס גרייכט — דאס איז א שטיקל פרדס, וואס מיינט עס אז ס׳איז מחובר מחומר וצורה. די גאנצע איידיע פון חומר וצורה איז דאך געווען צו מסביר זיין, אזויווי דו זאגסט, אז א מענטש — וואס ער איז געמאכט — קען זיין עפעס אנדערש.

אקעי, דאס איז איינע פון די זאכן וואס זענען נישט פון די פשט [pshat: plain meaning]. At some point אויב מ׳וועט לערנען בעיון [b'iyun: in depth] און פארשטיין די תורה, וויאזוי מ׳פארשטייט דאס, ביז מ׳ווייסט עס — אמת. אבער ס׳איז נישט קיין תורה [אין דעם זין אז ס׳ליגט נישט אויפ׳ן טיש], דער רמב"ם זאגט אז דאס איז א סוד. דער רמב"ם זאגט די מסקנא [maskana: conclusion] פון אסאך חקירות [khakiros: investigations].

---

הלכה ו׳ – חלק ג׳: עולם העליון – די מלאכים

דאכט זיך מיר אין די דריטע חלק: "ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו" [u'mehem b'ru'im tzura b'lo golem klal, v'hem ha'malakhim: and among them are creatures of form without any matter at all, and they are the angels].

ס׳איז דא זאכן וואס ער איז נאר א זאך, ער איז עפעס, אבער ער איז נישט געמאכט פון גארנישט — נישט געמאכט פון א חומר. "והם המלאכים" — דאס זענען די מלאכים [malakhim: angels]. "שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו" — א מלאך איז א צורה, עקסטער איינער פון די צווייטע.

ס׳איז דא מער ווי איין מלאך. באלד גייען מיר זען וויאזוי ס׳קען זיין מער ווי איין מלאך, ווייל געווענליך צוויי זאכן — דאס האבן מיר שוין געלערנט נעכטן, רייט? — וואס צוטיילט זיי איז די גוף. און אויב איז נישטא קיין גוף, מיט וואס ווערן זיי צוטיילט? מיר וועלן באלד זען. דאס האבן מיר שוין געזען נעכטן — אזוי ווי אלע טישן זענען נאר אנדערע טישן ווייל זיי האבן אן אנדערע שטיקל האלץ, אויב נישט איז אלעס איין טיש. טיש איז דאך די צורה — אז ס׳האט א טאפּ מיט פיר פיס.

וואס מיינט "צורה בלא גולם"?

[חידוש] וואס דו האסט געזאגט אז ס׳איז נאר דא איין מלאך — אבער ניין, ס׳איז דא אסאך מלאכים. זיי האבן נישט קיין מאטעריאל, זיי האבן נאר א צורה. די צורה מיינט ער איז עפעס. דאס איז אויך פשוט׳ס פשט, וויפיל איך קען טרייען צו זאגן — ס׳איז עפעס. ס׳איז נישט נאר שכל [sekhel: intellect], די איידיע פון עפעס. ס׳איז א זאך. ס׳איז א שכל וואס איז געווארן actualized. ס׳איז די actual זאך.

ער זאגט ס׳איז נישט א שכל. ווען אונז טראכטן פון שכל, טראכטן מיר פון עפעס — אן איידיע אין מיין קאפ. ניין. ער רעדט פון די איידיע אליינס. ס׳איז א זאך. ווען מ׳זאגט אז די צורה איז די "איסנעס" [essence] דערפון — ער איז, אבער ער איז נישט געמאכט פון עפעס. דאס איז דער מלאך.

אמת, ס׳איז שווער דאס צו פארשטיין. דער רמב"ם ווייסט אז ס׳איז נישט גרינג צו פארשטיין. ער זאגט עס נאר בדרך כללות [b'derekh klalus: in a general way].

---

די דריי עולמות – דער כלל הכי כללי

אבער דאס איז יעצט — אקעי, עד כאן איז די כלל הבריאה [klal ha'b'ri'a: the general principle of creation]. דאס איז די ערשטע כלל, די כלל הכי כללי [the most general principle]. די גאנצע וועלט איז דא דריי חלקים. דאס לערנט מען אין די ראשונים [Rishonim: early medieval authorities]. אסאך מאל זעט מען אז ס׳איז דא דריי עולמות [olamos: worlds].

אין קבלה [Kabbala] שטייט אז ס׳איז דא פיר עולמות — דאס דארף מען פארשטיין. אבער אסאך מאל — דער אבן עזרא [Ibn Ezra] און אנדערע ראשונים, טרעפט מען זייער אסאך מאל, אפילו אין זוהר [Zohar] sometimes, אין רמב"ן [Ramban] — אז ס׳איז דא דריי עולמות. דאס זענען די דריי עולמות:

1. עולם העליון [olam ha'elyon: the upper world] — איז די מלאכים, וואס זיי זענען צורה ולא גולם, נאר א שכל.

2. עולם האמצעי [olam ha'emtza'i: the middle world] — רופט מען עס אסאך מאל אין די ראשונים — איז די כוכבים [kokhavim: stars]. זיי זענען גולם וצורה, אבער זיי טוישן זיך נישט. "חק נתן ולא יעבור" [khok nasan v'lo ya'avor: He set a law that shall not be transgressed] (תהילים קמ״ח:ו׳) — זאגט מען אויף די שטערנס, ווי ס׳שטייט אין תהילים, שטייט אויף די שמים. אויך "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" [khok u'zman nasan lahem she'lo y'shanu es tafkidam: He gave them a law and a time that they should not change their function] — זאגט מען אין קידוש לבנה [Kiddush Levana: the blessing of the new moon]. ער פארט אויף איין זאך, ער שטארבט נישט. ער לעבט אויף אייביג. די זון און די לבנה, זייט ששת ימי בראשית [sheshes y'mei b'reishis: the six days of creation] גייט אן די זעלבע זאך. דאס איז די עולם האמצעי.

3. עולם התחתון, עולם השפל והאפל [olam ha'takhton, olam ha'shafel v'ha'afel: the lower world, the lowly and dark world] — ער איז סיי גולם וצורה, און סיי ער שטארבט די גאנצע צייט, ער האלט זיך אין איין טוישן.

דאס זענען די דריי עולמות. דאס איז די כלל הכי כללי. אלעס וואס מיר גייען לערנען איז יעצט פרטים פון דעם כלל.

---

דער מענטש׳ס פלאץ – דער שוואכסטער קאטעגאריע

[חידוש] האבן מיר זיך שוין דא א סיבה פארוואס א מענטש זאל ווערן "נרתע לאחוריו" [nirta l'akhorav: recoils backward] — ווייל ער פארשטייט אז ער איז די שוואכסטע קאטעגאריע פון די דריי קאטעגאריעס. ער איז א חומר וצורה — וואס דאס איז שוואכער ווי א צורה אליין — און נאך דערצו איז ער נאך הווה ונפסד תמיד [hoveh v'nifsad tamid: constantly coming into being and passing away].

אבער ערגעץ וועלן מיר זען אז דער חומר וצורה, דער שוואכסטער, איז גאר דער וואס קען אנקומען ווייטער אן צו דעם אייבערשטן און ליב האבן דעם אייבערשטן. ער איז זייער גוט, אבער ער איז דאך דער שוואכסטער. באלד וועלן מיר זען אז דער מענטש האט א נשמה [n'shama: soul], וואס דאס איז אויך מער קאמפליצירט.

דער רמב"ם האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון מלאכים

אבער יא, ענדליך — [חידוש] דער רמב"ם האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון די מלאכים, למשל. די קוואטש פון דאס וואס ער זאגט "קירבת השם" [kirvas Hashem: closeness to God] איז אזוי ווי דו זאגסט — אז א מענטש איז מכירו ומקומו [makiro u'mkomo: knows himself and his place], ער ווייסט אז ער איז נישט אזוי גרויס. וויפיל ער איז קליין, קען ער טון גרויסע זאכן. ווי? לפי גדלו [l'fi godlo: according to his level], נישט גרעסער ווי וואס ער קען.

דאס איז חסידיש גערעדט. אבער דער רמב"ם זאגט דאך קלאר. שוין, איך וועל נישט אריינגיין אין די פאליטיק. ס׳איז דאך דא א גרעסערע פאליטיק [referring to the broader debate about whether humans are higher than angels].

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך) – מלאכים: צורה בלא גוף, משלים פון פסוקים, און די הייערארכיע פון מלאכים

---

צי א מענטש איז העכער פון מלאכים – א קורצע באמערקונג

דאס איז זייער גוט, אבער איך האלט אז ס׳איז שוואך. ווייל איינמאל דו האסט געזען אז א מענטש האט א נשמה [neshama: soul], איז עס אויך נישט קיין מער קאמפליקירט. אבער יא, אמת. דער רמב"ם [Rambam: Maimonides] האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון די מלאכים [malakhim: angels], למשל [l'mashal: for example]. א חלק פון דאס וואס ער זאגט יראת השם [yiras Hashem: fear/awe of God] איז אזוי ווי דו זאגסט — אז א מענטש איז מוגבל [limited], און ער ווייסט אז ער איז נישט גארנישט. ווייל ער איז קליין, קען ער טון גרויסע זאכן ווי לפי גדלו [l'fi godlo: according to his capacity], נישט גרעסער ווי וואס ער קען.

דאס איז חסידות׳דיג גערעדט, אבער דער רמב"ם זאגט דאס נישט בכלל. שוין, איך וועל נישט אריינגיין אין די פאליטיק, אבער ס׳איז דא א גרויסע פאליטיק וועגן דעם.

---

דער מהר"ל וועגן לערנען רמב"ם

יעצט, ווען מ׳לערנט אבער רמב"ם — דער מהר"ל [Maharal: Rabbi Yehuda Loew of Prague] זאגט אז מ׳טאר נישט לערנען רמב"ם, אפשר וועגן דעם. ווייל קודם לערנט מען וואס דער רמב"ם זאגט.

---

הלכה ז׳ – מלאכים זענען נישט קיין גוף: די קשיא פון פסוקים

די קשיא: נביאים האבן געזען מלאכים מיט גוף-תכונות

יעצט איז אבער זייער אינטערעסאנט. געדענקסט אז נעכטן האבן מיר געהאט א שמועס אז דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, און ס׳איז געווען קשיות [kushyos: difficulties] אז ס׳איז דא אסאך פסוקים [pesukim: verses] וואס זאגן אז דער אייבערשטער איז א גוף — וואס טוט מען מיט זיי? לכאורה דא איז די זעלבע קשיא.

דער רמב"ם, קענסטו זען, ער זאגט אז די מלאכים זענען נישט קיין גוף. דער רמב"ם זאגט אז די מלאכים זענען צורה בלבד אן א גוף [tzura bilvad: form alone, without a body]. פרעגט ער אויף זיך אליין א קשיא: מהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים? [What is this that the prophets say they saw the angel as fire and with wings?] — וואס דאס זענען תכונות [tekhunos: characteristics] פון א גוף.

דער תירוץ: הכל במראה הנבואה ודרך חידה

זאגט דער רמב"ם די זעלבע תירוץ [terutz: answer] וואס ער האט געזאגט נעכטן לגבי [regarding] די פריערדיגע קשיא. זאגט ער אז הכל — די אלע פסוקים וואו מ׳זעט ווי ס׳זעט אויס מלאכים פון אש [esh: fire] און בעל כנפים [ba'al kenafayim: with wings] — איז במראה הנבואה [b'mar'eh ha'nevuah: in a prophetic vision]. דאס איז וואס זיי האבן געזען. ס׳איז די וויזואליזעישאן, די רעפרעזענטעישאן פון די מלאכים. דאס הייסט, זיי האבן נישט געזען דעם מלאך אליין, נאר זיי האבן געזען עפעס וואס איז מדמה [medameh: represents/resembles] א מלאך, עפעס וואס העלפט זיי פארשטיין א מלאך. און ס׳איז דרך חידה [derekh khida: by way of a riddle/allegory].

צוויי זאכן: מראה הנבואה און דרך חידה.

---

חידוש: "מראה הנבואה" און "דרך חידה" זענען צוויי באזונדערע ענינים

לכאורה איז מראה הנבואה און דרך חידה צוויי זאכן. מראה הנבואה איז א חידה — לאמיר זאגן אז ס׳איז א פאקט [the fact of the vision]. פארוואס האבן זיי געזען א פייער? פארוואס פונקט פייער? פארוואס איז פייער א גוטע משל [mashal: parable/metaphor]?

---

פארוואס פונקט אש (פייער) אלס משל פאר מלאכים

אש — א "טיילווייזער גוף"

ווייל פייער איז א גוטע משל. פייער איז אויך אן אייגענע גוף. מיט וואס איז פייער אן אייגענע גוף? ווייל ער האט אן אייגענע קביעות [kevi'us: permanence/fixedness]. א גוף וואס האט א קביעות, אבער ס׳האט נישט קיין וואג [weight], ס׳איז זייער אנדערש ווי געווענליכע גופים.

דאס הייסט, די נבואה איז צו מאכן עפעס וואס איז עצם יא — ס׳האט פארשידענע תכונות מיט וואס ס׳איז יא א גוף, אבער ס׳איז נישט ממש די גוף וואס אונז ווייסן — איז אש. ווייל מ׳וויל דאס זאל זיין: ס׳איז נישט די רעגולערע גוף וואס דו ווייסט.

א מענטש קען נישט פארשטיין "טאטאל נישט גוף"

אבער מ׳קען דאך נישט ווייזן פאר א human being — וואס איז, אזוי ווי דו האסט נעכטן געלערנט, א גוף מיט א נשמה וואס האט אבער אויך א גוף — קען מען נישט ווייזן עפעס וואס איז טאטאלי נישט גוף. ברענגט מען אים אש, וואס איז דאס מערסטע נאנט צו "נישט קיין גוף."

א מלאך איז נישט קיין גוף בכלל, אבער אש איז א סארט גוף. א סארט גוף וואס איז נישט כבד [kaved: heavy]. ס׳פעלט איין זאך וואס רוב גופים האבן — וואס עס פאלט אראפ, ס׳איז שווער. ס׳איז נישט שווער, ס׳גייט ארויף. ממילא, דאס איז אזוי ווי א משל. ס׳איז נישט א גאנצע תורת המקום [toras ha'makom: a complete theory of physicality], קענסט עס אדורכוואקן [walk through it] אזוי ווי...

דער עיקר פון דער משל: א שלילה (נעגאציע)

דאס מיינט נישט גוף. גוף מיינט נישט אז מ׳קען נישט אדורכוואקן. אן אש איז א גוף, טיילווייז א גוף. ס׳איז נאר א לייכטע גוף. ס׳איז א לייכטע גוף — ווי איינער וואס האט נישט קיין גוף איז א כבד.

כמשל נאר — ברענגט ער א פלאץ וואו מ׳זעט אז אויך דער אייבערשטער, וואס אונז ווייסן אז דער אייבערשטער האט זיכער נישט קיין גוף, און דער אייבערשטער ווערט נאכגעמאכט פון די זעלבע סיבה צו א פייער. ווי ס׳שטייט "כי ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא" [Devarim 4:24 — "For the Lord your God is a consuming fire"]. ווייל מ׳וויל אויך דאס ארויסברענגען אז ער איז נישט קיין גוף. אזוי נישט קיין גוף — זאגן אונז אז עס איז די ווייטסטע פון א גוף וואס מענטשן קענען פארשטיין.

דער לאגישער גאנג: פון גוף צו הפשטה

אפשר האב איך אנגעזאגט אזוי. א גוף — וואס מיינט גוף? לאמיר זאגן, א גוף מיינט אסאך זאכן. גוף איז heavy, גוף איז אזוי אז דו קענסט נישט אדורכגיין, גוף האט פארשידענע תכונות.

יעצט, אמת׳דיג — א גוף מיינט עפעס נישט די אלע תכונות. ס׳איז דא א הגדרה [hagdara: definition] וואס הייסט גוף, וואס דאס איז כולל פאר אלע עולמות [olamos: worlds], אז אפילו די זון איז א גוף.

אבער ווען מ׳וויל זאגן אז עפעס איז נישט קיין גוף — דו ביסט א מענטש, איך גיי דיר זאגן גלייך די הפשטה גמורה [hafshata gemura: complete abstraction] — "האט נישט קיין גוף" — וועסטו עס נישט פארשטיין. סאו דו נעמסט איינע פון די תכונות פון א גוף, און דו זאגסט אז ער האט נישט דאס.

אש איז א גוף, אבער אן אנדערע תכונה פון גוף האט עס נישט — ס׳איז נישט heavy. סאו דער עצם איז מער די שלילה [shlila: negation]. ווען דו זאגסט אש, מיינסטו צו זאגן "נישט heavy." גראדע אויך נישט... אייער אויך נישט. אבער אש מיינט נישט heavy, ס׳איז הויך.

ממילא איז עס א משל. ס׳איז א חידוש פאר א "איינגעגופ׳טן" [eingeguft'n: an embodied being]. פאר איינער וואס קען זיכער נישט פארשטיין אין גאנצן — איינגעגופ׳ט קען ער נישט פארשטיין — אש איז יא עפעס וואס ער פארשטייט, אז ס׳איז דא אזא זאך וואס איז נישט ממש א גוף אזוי ווי ער קען, און מ׳נעמט עס פאר א משל.

---

ראיות פון פסוקים אז מלאכים-באשרייבונגען זענען משלים

ראיה א׳: "ואש אחד ממשרתי ה׳"

זאגט ער אז ער ברענגט א ראיה [ra'aya: proof] אז ס׳איז א משל. ער זאגט "ואש אחד ממשרתי ה׳" — איינער פון די מלאכים. א מלאך איז נישט אש, אלא משל.

ראיה ב׳: "עושה מלאכיו רוחות"

זאגט ער אזוי, ער ברענגט נאך א ראיה. פון אן אנדערע פלאץ זאגט מען "עושה מלאכיו רוחות" [Tehillim 104:4 — "He makes His angels winds"] — מלאכים זענען אזוי ווי רוחות [rukhos: winds/spirits], אזוי ווי ווינטן.

פארוואס ווינטן? ווייל ווינטן איז אויך א זאך וואס איז אן ענין פון א גוף, אבער ס׳איז נישט כבד, ס׳האט נישט קיין weight.

דער לאגישער באווייז: צוויי סותר׳דיגע פסוקים

זעט מען אז ער וויל בסך הכל ברענגען א געוויסע משל — צו ברענגען די גופים וואס זענען אנדערש ווי געווענליכע גופים, כדי צו פארשטיין אז א מלאך איז נאך ווייטער פון א געווענליכע גוף.

---

פאראלעל צו נעכטיגער שיעור: "רחום וחנון"

ס׳קען אויך זיין אזוי ווי מיר האבן געלערנט נעכטן — איך טראכט יעצט. נעכטן, געדענקסטו, אז דער תלמוד [Talmud] ברענגט א משל אז "רחום וחנון" [rakhum v'khanun: merciful and gracious] איז נאר א משל, ווייל אמאל שטייט פארקערט "חנון ורחום" [khanun v'rakhum], אמאל שטייט אז דער אייבערשטער איז א רחמן [rakhman: merciful one] אמאל.

ס׳איז די זעלבע זאך — א מלאך. איינער זאגט אז א מלאך איז אן אש, ס׳איז דאך א פסוק. יא, אבער וואס טוט מען מיט דעם פסוק "עושה מלאכיו רוחות"? על כרחך [al korkhakh: necessarily] מיינט עס א משל.

ס׳איז נישט דאס איז די ראיה. ס׳שטייט נישט קלאר, קען מען נעמען...

---

דיגרעסיע: צי רוח/לופט איז א גוף?

און דאך — איז דען רוחות יא א גוף? רוחות איז בסך הכל... א גוף מיינט מען צו זאגן: א גוף מיינט א body, א זאך, עפעס, א זאך. א זאך וואס איז א גוף.

בסך הכל איז רוח [ruakh: wind/spirit] — איז לופט וואס גייט שנעלער. לופט איז א גוף, ס׳איז א גוף וואס האט א געוויסע צורה [tzura: form]. יעדע גוף האט א געוויסע צורה, אבער ס׳איז א גוף — איז דען נישט?

---

הלכה ח׳ – וויאזוי קענען זיין פארשידענע מלאכים אויב זיי זענען אלע צורה בלא גוף?

איבערבליק פון דער נושא

ס׳איז לאנג. יעצט גייען מיר לערנען... מ׳האט געשמועסט אז מלאכים זענען צורה אן א חומר [khomer: matter]. ס׳איז דא צוויי קשיות כולי [in total].

דער רמב"ם קומט דאך ארויס א גרויסע חידוש [khidush: novel insight]. די נושא פון מלאכים איז געווארן "stuck" אביסל, ווייל מענטשן האבן אסאך ideas וועגן מלאכים.

די דריי כללים פון דער וועלט: מענטשן, שטערנס, און מלאכים

מ׳האט גערעדט די דריי כללים [klalim: categories] פון דער וועלט: מענטשן, שטערנס, און מלאכים. אופס — נישט קיין פשוט׳ע זאך, רייט? מענטשן, שטערנס, און מלאכים.

יעצט, מענטשן ווייסט מען — ס׳איז נישט קיין חידוש, יעדער איינער ווייסט אז מענטשן זענען וואס זיי זענען. שטערנס אויך, מער ווייניגער קען מען זען. מלאכים איז א חידוש. נישט נאר ס׳איז א חידוש — ס׳האט פארשידענע קשיות.

צוויי סארטן קשיות אויף מלאכים

ס׳איז דא קשיות פון דער תורה — לכאורה שטייט אין דער תורה אז מלאכים זענען יא גוף.

ס׳איז דא אויך די למדנ׳ישע [lamdanishe: analytical/scholarly] קשיות. אז דו האסט געזאגט אז ס׳איז א צורה, ווערט שווער גלייך די קשיא:

די למדנ׳ישע קשיא: וויאזוי קענען זיין מערערע צורות אן א גוף?

מילא דער אייבערשטער איז נישט קיין פראבלעם — דער אייבערשטער איז נישט ממש א צורה, אבער דער אייבערשטער איז א דבר [davar: entity] וואס איז אינו גוף [eino guf: is not a body], און ס׳איז דאך טאקע נאר דא איינס. אזוי ווי מיר האבן געלערנט נעכטן — אויב ס׳זאל געווען צוויי, וואלט ער געווען א גוף [because two things of the same kind require a body to differentiate them].

אבער מלאכים — זאגסטו אז ס׳איז דא אסאך פון זיי! ער זאגט דאך אז ער איז נישט קיין גוף, און דאך מוז מען זאגן אז ס׳איז דא מער ווי איינס. אלס רחמנות [as a difficulty] — דאס איז דער חילוק [khiluk: distinction] פון מלאך און דער אייבערשטער, איין גרויסע חילוק, יא? אייבערשטער איז דא נאר איינס, אבער מלאכים — איז דאך שווער: במאי פרידא צורות אלו זו מזו בר אחד גופא? [By what are these forms separated from one another, if not by a body?] — וואס טיילט זיי איינער פון דעם צווייטן, זיי האבן נישט קיין גופים?

---

דער רמב"ם׳ס תירוץ: הייערארכיע פון מציאות

יעדער מלאך עקזיסטירט פון דער כח פון דעם העכערן

זאגט דער רמב"ם אין דער תורה [i.e., in his Mishneh Torah] אזוי: לפי שאינן שוין במציאתן [because they are not equal in their existence] — זיי האבן נישט די זעלבע סארט עקזיסטענס, זיי זענען אנדערע צורות.

וואס איז דער חילוק? וואס הייסט אנדערע צורות? אלע זענען צורות!

זאגט ער אזוי: שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו [that each one of them is below the level of its fellow] — יעדער איינס איז נידריגער פון דעם אנדערן פריערדיגן מלאך. מיר גייען אין א מינוט גיין וואס דאס מיינט "נידריגער."

והוא נמצא מכחו [and it exists from its (the higher one's) power] — ער עקזיסטירט פון דער כח פון דעם אנדערן. שעל מעלה מזו, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו [the one above this level, and all exist from the power and goodness of the Holy One, blessed be He] — סך הכל, דער טאפ פון דער לייטער, כביכול, איז דער אייבערשטער.

חידוש: דער חילוק צווישן מלאכים איז א חילוק אין מציאות, נישט אין "מדריגה"

וואס דער רמב"ם זאגט איז א פשוט׳ע זאך. ווען איך זאג אז איין מלאך איז אנדערש ווי דער צווייטער, מיינען מיר סך הכל צו זאגן אז דער מלאך איז געווארן פון דעם צווייטן מלאך.

למשל, דער ערשטער מלאך — ער מאכט דעם צווייטן מלאך. נישט אינגאנצן אליין, אזוי ווי ער זאגט דאך הכל נמצאים מכחו של הקב"ה — ווייל עקזיסטענס האט נאר דער אייבערשטער, און ער גיט עקזיסטענס פאר יעדער איינער. אבער דער אייבערשטער האט קודם געגעבן די עקזיסטענס פאר דעם ערשטן מלאך. דער ערשטער מלאך, ער מאכט כביכול — נישט ער מאכט אינגאנצן אזוי ווי דער אייבערשטער מאכט — אבער ער מאכט דעם נעקסטן מלאך.

ממילא איז דא א חילוק, ווייל דער ערשטער מלאך האט א דירעקטע עקזיסטענס פון דעם אייבערשטן, לאמיר זאגן. משא"כ [in contrast] דער צווייטער מלאך האט שוין אן עקזיסטענס וואס עס דארף אנקומען צו דעם ערשטן מלאך.

חידוש: די תלות-סטרוקטור — פאראלעל צום אייבערשטן

מ׳קען זאגן די זעלבע זאך וואס מ׳זאגט ביים אייבערשטן — אז ווען נישט דער אייבערשטער, איז נישט דא גארנישט, אבער ווען ס׳איז דא גארנישט, בלייבט נישט אויס דער אייבערשטער.

די זעלבע זאך איז לגבי דעם צווייטן מלאך. דער צווייטער מלאך — ווען ער ווערט אויס, ווערט נישט דער ערשטער מלאך אויס. אבער ווען דער ערשטער מלאך וואלט געווארן אויס, וואלט דער צווייטער מלאך יא געווארן אויס.

קומט אויס אז ס׳איז תלוי זה בזה [talui zeh b'zeh: dependent on one another]. סאו די נידריגערע מלאכים זענען תלוי אין זייער אסאך לעוועלס פון פריערדיגע, און מ׳מאכט שוין גארנישט דעם ערשטן מלאך. און דאס מאכט א חילוק צווישן איין מלאך און דעם צווייטן מלאך.

חידוש: ביי מלאכים איז נישטא קיין "האריזאנטאלע" פארשידנקייט — נאר "ווערטיקאלע"

ס׳איז נישטא — מ׳קען זאגן אז ס׳איז נישטא קיין האריזאנטאלע אנדערע מלאכים אזוי ווי מענטשן. איך און דו זענען, לאמיר זאגן, equal. אבער וואס מאכט א חילוק אין אונזערע גופים?

יא, ס׳שטייט אין תניא [Tanya: foundational work of Chabad Chasidus] אז די נשמה פון יעדעם איז אלעס נאר איין נשמה, אבער די גופים מאכן אונז אנדערש. דאס איז... אבער מיר זענען ביידע די זעלבע מציאות [metzi'us: existence/reality].

א מלאך איז נישט דאס. נאר דארט איז אזוי ווי טאטעס און זין. ס׳איז נישט דא צו זיין צוויי מלאכים, סיידן אז איינער איז כביכול א טאטע און איינער איז אזוי ווי א זון. ווייל אויב ס׳איז נישטא קיין וועג וויאזוי צו זיין אנדערש, קענסטו זאגן ער איז א — ווייסט וואס — א מלאך? א מלאך. דאס איז דער רמב"ם, וואס דער רמב"ם זאגט.

---

אפענע שאלה: צי מלאכים באשאפן אנדערע מלאכים אינטענציאנעל?

ס׳איז נישט אזוי קלאר צי די מלאכים זענען ממציא [mamtzi: bring into existence] אנדערע מלאכים intentionally, אדער כאילו אלע האט דער אייבערשטער באשאפן, אדער ער האט געמאכט באופן טבעי [b'oifen tiv'i: in a natural manner] אז ביז...

אקעי, מ׳דארף נישט אריינגיין אין די אלע ווערטער וואס ער זאגט נישט — ס׳גייט זיין פראבלעמען. וואס מיינט intentionally? טיפע זאכן.

מיר זאגן נאר וואס מיר האבן געהערט פשוט וואס ס׳שטייט.

---

באמערקונג וועגן דעם רמב"ם׳ס שרייב-סטיל

דער רמב"ם איז געווען א גרויסער מומחה [mumkhe: expert] אויף זאגן פשוט׳ע זאכן. מ׳קען פארשטיין אלע ווערטער אין די פרקים. אויב ס׳איז דא ווערטער וואס מ׳קען נישט, דארף מען זאגן טייטש [taitsh: translation/meaning]. אבער מ׳קען פארשטיין אלע ווערטער אין די פרקים, און די אלע קשיות זענען גוטע קשיות, זענען טיפע ענינים, אבער די basics דערפון קען מען נאכזאגן.

אבער די ווערטער — דער רמב"ם איז געווען זייער גוט אויף אריינלייגן זאכן אין ווערטער וואס מ׳קען אלעס זאגן. ס׳שטימט די sentence, דו ווייסט וואס ס׳שטייט.

---

דער פסוק "כי גבוה מעל גבוה שומר" — שלמה המלך׳ס רמז

דער רמב"ם׳ס ראיה פון קהלת

איז זאגט דער רמב"ם: וזהו שרמז שלמה בחכמתו [And this is what Solomon hinted at in his wisdom]. דאס איז וואס שלמה המלך [Shlomo HaMelekh: King Solomon] האט מרמז געווען. ווען ער רעדט וועגן מלאכים, האט ער אונז געוואלט פארענטפערן די קשיא: וויאזוי קענען זיין פארשידענע צורות אויב זענען זיי אלע נאר א צורה?

זאגט ער, דאס איז ווייל "כי גבוה מעל גבוה שומר" [Koheles 5:7 — "For one higher than the high watches"] — אז מלאכים זענען אין א לעוועל פון גבוה מעל גבוה [gavo'ah me'al gavo'ah: one higher above the other], זיי זענען אין א הייערארכיע, זיי זענען איינער העכער פונעם צווייטן.

וואס מיינט "שומר"?

"שומר" [shomer: guardian/watcher] — איז א נאמען פאר מלאכים? איך ווייס נישט. וויאזוי האט דער רמב"ם מלאכים מיט שמירה [shmira: guarding]?

ניין — אפשר מיינט ער צו זאגן אז דער העכערע היט אפ דעם נידריגערן, ווייל ער גיט אים זיין מציאות.

באמערקונג: דער פשוט׳ער פשט אין דעם פסוק

פשוט׳ע פשט [pashut pshat: the plain meaning] אין דעם פסוק רעדט נישט פון מלאכים — ס׳איז א משל. מ׳דארף דאך וויסן ווי דער רמב"ם האט גענומען דעם פשט אין דעם פסוק, אבער ס׳איז א גוטע פסוק וואס גיט ארויס די נושא פון א הייערארכיע — גבוה מעל גבוה.

"גבוה מעל גבוה" מיינט נישט וואס מיר נוצן היינט צו טאגס — "הויך הויך." ניין, ס׳מיינט טאקע איין זאך העכער פונעם צווייטן.

---

לעוועלס פון מלאכים אין דאווענען

ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל ווען מיר רעדן וועגן מלאכים, געווענליך דערמאנען מיר טאקע לעוועלס. למשל, ביים דאווענען [davening: prayer] זאגט מען "שרפים ואופנים וחיות הקודש" [Seraphim, Ophanim, and Holy Chayos]. האט מען דערמאנט דריי לעוועלס פון מלאכים.

אמת, אבער די איידיע פון לעוועלס פון מלאכים קומט פונעם רמב"ם. דער רמב"ם האט דאס אריינגעברענגט. איך מיין, די קלארסטע וואו ס׳שטייט אז איין מלאך איז העכער...

---

הלכה ט׳ – "למטה ממעלתו": וואס מיינט "מעלה" ביי מלאכים?

"לעוועלס" מיינט קדימה אין מציאות

יעצט גייט דער רמב"ם זאגן וואס מיינט די לעוועלס אבער. זייער א ריכטיגע זאך. לעוועלס מיינט נישט אז איינער איז א גרעסערע מדריגה [madreiga: level/rank]. ס׳איז א גרעסערע מדריגה, אבער וואס "גרעסערע מדריגה" מיינט, איז אז ער איז קודם אין די מציאות [kodem ba'metzi'us: prior in existence]. ער איז קודם אין מציאות? יא.

זאגט דער רמב"ם — יא, קענסט מיר זאגן? דאס איז וואס דער רמב"ם גייט זאגן.

דיסקוסיע: "למטה ממעלת מקום" — מיינט דאס א פיזישער פלאץ?

Speaker 2: יא, דער רמב"ם זאגט "למטה ממעלתו" [below its level]. ס׳מיינט נישט אז מען לייגט זיי אויף אנדערע פלעצער?

Speaker 1: ס׳מיינט נישט אז אדם הראשון [Adam HaRishon: the first man] איז געזעצן למעלה מחבריו [above his fellows]?

Speaker 2: ער דארף שטיין העכער אין שטאק [floor/story of a building]?

Speaker 1: ס׳איז נישטא קיין שטאק. ס׳איז דאך אלץ בצורות [b'tzuros: in forms]. ס׳איז דאך אלץ צורה. אזוי ווי דו זאגסט — צורה איז נישט תופס מקום [tofes makom: does not occupy space] לכאורה.

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך) – "למעלה ולמטה" ביי מלאכים: מעלה, נישט מקום

---

הלכה ט׳ – "למעלה ולמטה" מיינט נישט מקום

דאס איז די ריכטיגע זאך. "לעוועלס" מיינט נישט דא אז איינער איז א גרעסערע מדריגה – אבער וואס "גרעסערע מדריגה" מיינט, איז אז ער איז קודם אין די מציאות, ער גייט פאר אין די מציאות. יא, אזוי זאגט דער רמב"ם. יא, קענסטו מיר זאגן:

"וזה שאמרנו למטה ממעלתו, אינו מעלת מקום" – עס מיינט נישט אז זיי לייגן זיך אויף אנדערע פלעצער. "כמו אדם שיושב למעלה מחבירו" – אז ער שטייט העכער. ס׳איז נישטא קיין שטאק, ס׳איז דאך אלעס בצורות [b'tzuros: in forms]. ס׳איז דאך אלעס צורות, אזוי ווי דו זאגסט – צורות איז נישט תופס מקום [tofes makom: occupying space], לכאורה. ער האט עס נאך נישט דא געזאגט, אבער יא, אזוי דארף מען צו פארשטיין. מקום איז נאר פון חומר [chomer: matter/physical substance].

---

משל א׳: צוויי חכמים – "למעלה" מיינט א העכערע מדרגה

סאו וואס דען מיינט "למעלה" און "למטה"? ס׳איז נישטא למעלה און למטה אויב ס׳איז נישטא קיין מקום. אלא – נאר וואס דען? "כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה" – אזוי ווי מ׳זאגט אויף צוויי חכמים וואס איינער פון זיי איז גרעסער פונעם צווייטן בחכמה, זאגט מען "שהוא למעלה ממעלתו של זה."

אוודאי מיינט מען נישט צו זאגן אז ער וואוינט אויף א העכערע שטאק אדער אז ער איז העכער. נאר אז "ער איז העכער" מיינט צו זאגן אז ער האט עפעס א געוויסע מעלה, ער האט עפעס קוואליטיס וואס דער אנדערער האט נישט, אדער זיין חכמה איז גרעסער.

---

משל ב׳: עילה ועלול – "העכער" מיינט דער וואס האט געמאכט געשען

אדער נאך א דוגמא: "וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול" – אזוי ווי מ׳זאגט אויף עפעס וואס ווערט נגרם פון אן אנדערע זאך. ווען ס׳איז דא אן עילה [ilah: cause] מיט אן עלול [alul: effect] – וואס הייסט עילה? עפעס וואס איז געשען, דורכדעם זאגט מען אז ס׳איז נידריגער פון דער וואס האט עס געמאכט געשען.

אבער ער זאגט דאך ארויס די טייטש – נישט יעדער איינער ווייסט וואס טייטשט דאס ווארט עילה. איך ווייס אויך נישט. עילה מיינט א סיבה [sibah: reason/cause], just another word for סיבה. עילה טייטשט א cause. אזוי ווי מ׳זאגט: עילה איז דער וואס האט געמאכט, און עלול איז דער וואס איז געווארן געמאכט. ממילא איז עס נידריגער אין די מעלה פון דער וואס האט עס געטון.

סאו, ווייטער איז דאס נישט... דער עילה און דער עלול זענען ביידע אויף די זעלבע האריזאנטל, אזוי ווי דו האסט געזאגט, אז זיי זענען ביידע אויף די זעלבע שטאק – נאר ס׳איז שוואכער במעלה, ס׳איז ווייניגער. ער איז גע-caused-ט געווארן.

---

חידוש: פארוואס צוויי משלים? – צוויי סטעידזשעס פון "מעלה"

ממילא, אונז רופן עס "העכער." ער וויל נאר זאגן אז ס׳איז נישטא קיין נאמען אויף דער אייבערשטער – יא, איז די ווארט פון זאגן "דער אייבערשטער" איז "דער אויבערשטער," יא, "דער אייבערשטער" איז "דער העכערער." אזוי ווי ס׳שטייט "משה ואהרן שקולים כאחד" [Moshe and Aharon are equal to one another] – יא, איז געווען אזא דזשאוק אז מ׳דארף זיין אזא האר וואס זאל זיין זייער גראד, ווייל זיי וועגן די זעלבע. ניין, זיי וועגן נישט די זעלבע – ס׳מיינט אז זיי האבן די זעלבע מדריגה אין רוחניות.

ס׳איז דאך ווייל די צוויי משלים וואס דער רמב"ם כאפט אן – די זאך פארוואס ער כאפט עס אן איז ווייל צו זאגן אז "מעלה" מיינט נישט אין פלאץ. אבער ביידע איז די ענין אז איינס ווערט נשפע [nishpa: influenced/emanated] פון די אנדערע. דאס הייסט, דער וואס איז קלענער אין חכמה איז מקבל חכמה פון דער וואס איז גרעסער פון אים אין חכמה. און דאס איז דאך לכאורה אויך די ענין פון די מלאכים, אז דער גרעסערער מלאך גיבט פאר די קלענערע מלאכים.

איך וואלט געזאגט אזוי, יא – אזוי ווי ס׳שטייט "נותנים באהבה רשות זה לזה" [they lovingly give permission to one another] – כאילו דער גרעסערער מלאך איז משפיע אויף די קלענערע מלאכים. איך וואלט געזאגט אז די ביידע דוגמאות זענען דוגמאות ווי כאילו די עילה איז די יוצר [yotzer: creator/former] פון די עלול, און די קליינע חכם איז א תלמיד, ער איז נשפע פון די גרויסע חכם.

איך וואלט געזאגט אז ביי די חכם מוז עס נישט זיין – ער קען נאך זיין א תלמיד פון א צווייטן. אבער ער ברענגט נאר ארויס צוויי זאכן. איך וואלט געזאגט אז ס׳איז צוויי סטעידזשעס:

- ביי די חכם ברענגט ער ארויס אז ווען מ׳זאגט "למעלה מכולם," "למעלה" איז "העכער פון אים" – מיינט מען נישט ער שטייט אויף זיין קאפ, מ׳מיינט נישט אז ער איז זעקס פיס און ער איז אכט פיס. יא, ס׳מיינט נאר אז ער איז א העכערע לעוועל. "לעוועל" מיינט –

- און ביי עילה זעט מען די צווייטע נקודה, אז "העכער" מיינט צו זאגן אז ער – אזוי ווי א טאטע איז העכער פון א זון. די זאל פון דעם אלע מאל זיין "למעלה מכולם." א טאטע איז העכער פון א זון – קען זיין אז די זון איז גרעסער, ס׳מיינט נישט דאס. ס׳מיינט אז ער איז די סיבה, די עילה פון די זון וואס איז די עלול.

---

הלכה י׳ – צען נעמען פון מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם"

עד כאן האט דער רמב"ם מסביר געווען וואס איז די מושג פון א מלאך און וואס איז די מושג פון לעוועלס פון מלאכים. יעצט וועסטו פארשטיין, זאגט דער רמב"ם:

איך האב נאר געוואלט זאגן – דו ווילסט אפשר מאכן א הפסקה? יא, שוין.

---

פארוואס פארשידענע נעמען?

זאגט דער רמב"ם: יעצט אז איך האב דיר מסביר געווען אז ס׳איז דא צען סארטן מלאכים, יעדע איינס האט אן אנדערע לעוועל – יעצט פארשטייסטו אויך פארוואס זענען דא פארשידענע נעמען פאר מלאכים. דאס הייסט, אונז ווייסן איין נאמען: מלאך. "מלאך" איז אפשר א נאמען כללי פאר אלע אויך. אבער ווען מ׳קוקט אריין אין די חומש זעט מען אז ס׳איז דא פארשידענע סארטן נעמען.

זאגט דער רמב"ם: איך האב געזוכט אין די חומש און איך האב געטראפן פונקט צען נעמען פון מלאכים. אזוי זאגט דער רמב"ם. ממילא זאגט דער רמב"ם: ס׳איז דא צען לעוועלס – ס׳איז פון דער אייבערשטער ביז אונז, ביז דער מענטש – און אינצווישן איז דא צען לעוועלס, צען מלאכים, און זיי האבן אלע א נאמען. יעדן איינעם פון די נעמען קען מען טרעפן אין די תנ"ך, אין די נביאים.

---

חידוש: דער נאמען איז אויף די מעלה, נישט אויף דעם מלאך

ממילא זאגט ער אזוי: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם" – פארוואס האבן זיי אנדערע נעמען? על שם מעלתם. א נאמען איז סתם ביי צוויי מענטשן – א נאמען איז סתם ווייל זיין טאטע האט אים געגעבן א נאמען. אבער ביי די תורה שטייט א נאמען, פשט אז ס׳ווייזט אויף עפעס. פארוואס שטייט צוויי נעמען פון מלאכים? פשט אז ס׳איז צוויי לעוועלס מלאכים.

דאס איז שוין אפילו צו זאגן אז ס׳איז צוויי אנדערע מענטשן, ווייל זיי זענען אנדערע נעמען. מלאכים זענען דאך נישט אנגעטיילט בצורה – ס׳איז דאך נישטא קיין שינוי. אלא מאי, דער שינוי נאר על שם המעלה. איז אויך, יעדער מלאך האט אן אנדערע נאמען וועגן די מעלה – האבן זיי אנדערע נעמען.

ס׳איז דאך – קענסט זאגן אן אנדערע ווארט: אז דער נאמען איז נישט אויף די מלאכים, נאר דער נאמען איז אויף די מעלה. דאס איז וואס ס׳טיילט די מלאכים – נישט אויף זיין גוף, אזוי ווי א מענטש וואס דער נאמען איז אויך אויף זיין גוף.

---

די ליסט פון צען נעמען

פארוואס הייסן זיי... אקעי, ס׳איז דאך – קען מען זאגן די קשיא. פארוואס ווערן זיי גערופן אזוי?

1. חיות הקודש – זאגט דער רמב"ם: "והם למעלה מן הכל" – זיי זענען די העכסטע לעוועל. ער טייטשט נישט די ווארט – וואס טייטשט "חיות הקודש"? אז זייער חיות קומט פון קדושה, אדער... אקעי.

ס׳איז דאך דא א שטיקל קשיא: וואס שטייט "חיות"? לויט׳ן רמב"ם קען דאך נאר זיין איין חיה [אויב יעדע מדרגה איז איין צורה]. אבער שטייט "חיות הקודש" – די לעבעדיגע חיות. אזוי ווי די חסידים טייטשן אלעמאל אז "חיות פון קדושה" – אזוי ווי זייער חיות איז קדושה. ס׳איז דאך לכאורה א בעסערע קשיא.

2. אופנים

3. אראלים

4. חשמלים

5. שרפים

6. מלאכים – ס׳איז אינטערעסאנט: די שם הכולל [general name] איז "מלאכים," אבער ס׳איז אויך א שם פרטי [specific name for one level].

7. אלהים – אויך א נאמען פון א מלאך.

8. בני אלהים – ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל יא, "אלהים" איז אזוי ווי די טאטע פון די "בני אלהים." יא, אבער מ׳האט געשמועסט אז יעדער לעוועל נידריגער איז מושפע פון די לעוועל העכער.

9. כרובים

10. אישים – און די צענטע מדרגה פון מלאכים, די שוואכערע מדרגה פון מלאכים, ווערט גערופן אישים.

---

קשיא: לשון רבים ביי נעמען פון מלאכים

ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל איך וואלט אייביג געמיינט אז זיי האבן לשונות פון רבים – זיי ווערן גערופן א לשון רבים ווייל זיי זענען מערערע. רייט? זעט דא אויס ווי ס׳איז א קאטעגאריע פון א מלאך. ס׳איז א קשיא – איך האב נישט קיין תירוץ צו די קשיא. ס׳איז – לאמיר עס אריינלייגן אין די ליסט פון קשיות.

---

הלכה י"א – חיות הקודש: "תחת הכסא" / אישים: "קרובה ממעלת דעת האדם"

דער מהר"ל אויף צען מעלות

יעצט איז דער מהר"ל [Maharal] דא מסביר צוויי נקודות וועגן די מעלות וואס מ׳האט יעצט געלערנט:

"וכל אלו עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם" – פארוואס זענען דא די צען עקסטערע נעמען? על שם די עשר מעלות, וואס דאס מאכט זיי דברים נפרדים [separate entities], וואס מאכט זיי עקסטער.

אה, דא לייגט ער צו... איך האב געפרעגט וואס לייגט דער תפארת ישראל [Tiferes Yisrael, the Maharal's work] צו. לכאורה, דא לייגט ער צו אז ס׳איז טאקע דא צען מעלות פון די מלאכים, וועגן דעם איז דא צען – פונקט צען. נישט אז דו מיינסט אז ס׳איז סתם א רענדאם נאמבער. ניין, דער רמב"ם זאגט דא פונקטליך צען. דער רמב"ם האט עס גענומען פון די זוהר [Zohar], און אלע ספרים כמעט וואס איך האב געזען זענען אלע מסכים צו גיין מיט די ליסט פון די רמב"ם, אז ס׳איז דא צען לעוועלס מלאכים. די זוהר זאגט אז ס׳איז דא צען ספירות [sefiros: divine emanations] וכדומה, אבער מ׳גייט מיט דעם סדר און די נעמען.

---

חיות הקודש – "תחת הכסא"

און ממילא זאגט דער רמב"ם, יעצט קענסטו פארשטיין צוויי זאכן וואס מ׳האט געזען אין די פריערדיגע ליסט. מ׳האט געזען אז די ערשטע הייסט חיות הקודש, און די לעצטע הייסט אישים. קענסט פארשטיין פארוואס.

זאגט ער אזוי, הער וואס ער זאגט: "ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך שמו, היא מעלת הצורות שנקראת חיות" – דאס איז לשון הרמב"ם: "מעלת הצורות שנקראת חיות." "שנקראת" – נישט "שנקראות." דאס הייסט, די מעלה, די לעוועל, ווערט גערופן "חיות."

"לפיכך נאמר בנבואה שהם תחת הכיסא" – וואס מיינט "תחת הכסא"? זיי זענען דאך נישט תופס מקום – דאס האבן מיר געזאגט פריער. זיי זענען נישט תופס מקום. אבער וואס ער מיינט צו זאגן איז אז זיי זענען איין מדרגה אונטער כביכול די אייבערשטער אליין. דאס הייסט, אז זייער מציאות איז נישט מושפע, נישט תלוי אין קיין אנדערע נאר אין די אייבערשטער אליין – ממילא זענען זיי דירעקט "תחת הכסא."

חידוש: "כסא" אלס כינוי פאר׳ן אייבערשטן

און די אייבערשטער אליין איז דאך הייסט "כסא" [kisei: throne]. אינטערעסאנט – אז דו קענסט זאגן אז "כסא" איז נאך עפעס א מלאך? ניין, "כסא" איז א כינוי [kinui: appellation] פאר׳ן אייבערשטן. אבער ער זעט דאס.

אויף די אנדערע מלאכים קען מען זאגן אז זיי זענען אויך "תחת הכסא," אבער זיי זענען לעוועלס אונטער די כסא, ווייל זיי זענען אויך אונטער די אנדערע מעלה.

---

אישים – "שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם"

"ומעלה עשירית" – די שוואכערע – "היא המעלה העשירית שנקראת" – דא זאגט ער יא "עשירית" מיט א לשון יחיד – "שנקראת אישים." "והם המלאכים" – ווייטער לשון רבים – "והם המלאכים שמדברים עם הנביאים" – דאס זענען די מלאכים וואס זענען אין טאטש מיט מענטשן, די העכסטע מדרגה פון מענטשן – די מענטשן וואס זענען נביאים, מענטשן וואס זענען זוכה צו רעדן מיט צורות.

"ונראים להם במראה הנבואה" – די "אישים" זענען די וואס אנטפלעקן זיך במראה הנבואה [b'mar'eh ha'nevuah: in the prophetic vision].

"ולפיכך נקראו אישים" – וועגן דעם ווערן זיי גערופן "אישים," ווייל זיי האבן די מערסטע שייכות מיט "איש" [ish: man/person] – "שמעלתם קרובה" – זייער מעלה איז די נאנטסטע, איין לעוועל העכער – "ממעלת דעת האדם."

---

דיון: לשון רבים ביי אישים – ווי קען איין צורה האבן אסאך רעפרעזענטעישנס?

ס׳קען זיין, פארוואס דער רמב"ם זאגט דא לשון רבים און לשון יחיד – און איך האב דיר געפרעגט די קשיא, און אנדערע ברענגען אז ס׳איז דא זייער אסאך מלאכים – איז אז "אסאך" איז אויך דער ענין פון צורות נפרדות. אבער אויב ס׳איז נאר איין צורה, קענען זיי דאך זיין אויף זייער אסאך פלעצער אויפאיינמאל, ווייל זיי זענען נישט תחת מקום [tachas makom: subject to spatial location].

ס׳איז ווייטער באופן משל, ווייל איך קען מיר זאגן אזוי ווי אז דער מלאך וואס הייסט חשמלים איז אין מיליאנען פלעצער אויפאיינמאל, אדער ער טוט מיליאנען פעולות אויפאיינמאל. סאו, פון די אויגן פון א פשוט׳ן מענטש וועלן זיין טויזנטער מלאכים וואס ווערן אנגערופן חשמלים, אבער בעצם – ווייל זיי זענען נאר א צורה – זענען זיי נאר איין צורה, ווייל זיי זענען נאר איין מעלה, נאר איין מדרגה. ס׳קען זיין.

איך בין נאך אלץ אין די אפיניען אז די קשיות זענען בעסער ווי די תירוצים. ס׳איז נישטא קיין צייט צו אריינגיין אין דעם.

אבער דאס וואס דו זאגסט ביי די צענטע מלאך מאכט סענס, ווייל מושכל קען דאך זיין אסאך נביאים וואס באקומען נבואה אויפאיינמאל. טראכט: אסאך נביאים האבן געהאט נבואות, און יעדער איינער האט געזען אן אנדערע צורה – אבער ער האט דאך זיכער געזאגט אז זיי רעדן מיט אנדערע מלאכים. אבער ער זאגט דאך אין רמב"ם: ניין, זיי רעדן מיט איין דרגא פון מלאכים. נאר וואס דען? אזוי ווי זיי זענען נישט קיין חומר, איז זיכער אז דאס וואס ער ווייסט פונעם מלאך איז נאר געוויסע מושכל וואס ער ווייסט.

ס׳קען דאך זיין אז אייביג ווען מ׳רעדט וועגן מערערע מלאכים, מיינט מען צו זאגן דעם מלאך וואס איז איין צורה, און ס׳האט אסאך רעפרעזענטעישנס אדער אסאך וועגן וויאזוי א מענטש קען עס מדמה זיין. ס׳איז אזוי ווי ס׳שטייט "מלאך אחד אינו עושה שתי שליחויות" [one angel does not perform two missions] – מיינט איין לעוועל מלאך.

לאמיר נישט אריינגיין. יא, איך זאג דיר, ס׳איז אסאך בעסער צו גלייבן און צו נישט גלייבן.

---

אנערקענונג פון שוועריגקייטן

צו וויסן די ווערטער וואס דער רמב"ם זאגט דא – ווייל די אלע קשיות זענען גוטע זאכן, אבער מ׳דארף ענדערש פארשטיין. אבער דער רמב"ם איז געווען א גרויסער מומחה. וואס ער זאגט איז ריכטיג, אויסגעארבעט, אדער טאקע צו פארשטיין פונקטליך.

---

"מלאך" – שם הכולל: א שליח

איז אין רש"י למשל, און אנדערע פלעצער, זעסטו אז א מלאך הייסט א מלאך ווייל ער איז א שליח [shaliach: emissary/messenger]. דאס איז די שם הכולל פון מלאכים – ס׳הייסט, קען מען אוועקנעמען הייסן אלע מלאכים "מלאך" ווייל זיי זענען אלע שליחים פון אייבערשטן. רייט, קען דאך אלעס זיין.

---

אקעי, יעצט גייט ער אריין אין א זייער אינטערעסאנטע נושא.

צורה, שכל, און ידיעה: די הייערארכיע פון וויסן ביי מלאכים און ביים אייבערשטן

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך)

---

דער באגריף "צורה" = "שכל" = "מלאך"

יא, איך זאג דיר, אונז איז בעסער צו גלייבן צו נישט גלייבן, אבער צו וויסן די ווערטער וואס דער רמב"ם זאגט דא. ווייל די אלע קשיות זענען גוטע זאכן, אבער מען דארף עמטליך פארשטיין. אבער דער רמב"ם האט געווען א גרויסער מומחה — וואס ער זאגט איז ריכטיג, לויט אויסגעארבעט, נאר דארף טאקע צו פארשטיין פונקטליך.

נאך א קלייניגקייט איז: אין "ראש עולם" וואס איז אן אנדערע וועלט, דאס הייסט אז עס הייסט א מלאך [malach: angel], ווייל עס איז א שליח [shaliach: messenger/emissary]. יא, קען נאך אלץ זיין. און דאס איז דער שם הכולל [shem hakolel: the general/inclusive name] פון מלאכים. סאו עס קען אויבערדעם הייסן אלע מלאכים, ווייל מען רופט זיי מלאכים, ווייל זיי זענען אלע שלוחים [shluchim: emissaries] פון דער אייבערשטער.

---

הקדמה צום נושא פון ידיעת הצורות

אקעי, יעצט גייען מיר אריין אין א זייער אינטערעסאנטע נושא. ס'איז א צוויי-level — די נושא איז זייער שווער, איך ווייס נישט אז מען גייט עס קענען אפילו קלאר זאגן אליינס. אבער וואס ער רעדט וועגן יעצט, און די נעקסטע ביז די ענד פון דער פרק, איז דער נושא פון די ידיעה פון די צורות [tzuros: forms].

צורה = שכל

נאר דו דארפסט דיר געדענקען אז ווען מיר זאגן "די צורות," דער רמב"ם שטייט נישט אויף לשון, און ער זאגט נאר דער לשון צורה [tzura: form] אדער מלאכים [malachim: angels]. נאך א לשון וואס אונז ווייסן וואס דער רמב"ם ניצט אין אנדערע פלעצער, איז דער לשון שכל [seichel: intellect]. דאס הייסט אז דו ווילסט פארשטיין וואס איז דאס א מלאך, וואס מיר זאגן צורה בלא חומר [tzura b'lo chomer: form without matter] — דאס איז א שכל.

שכל איז נישט א brain

שכל מיינען אונז נישט א brain — א brain איז א חומר [chomer: matter/material] וואס אין דעם ליגט שכל. שכל איז — קען זאגן — די אידיע [the idea]. די אידיע איז נישט די אידיע וואס אונז טראכטן, אדער דער וואס אונז קענען טראכטן פאר'ן א אידיע, נאר די אידיע אליין.

ידיעה: דער סובדזשעקט און אבדזשעקט זענען איינס

סאו, וואס מיינט א ידיעה [yedia: knowledge]? אז ער ווייסט עפעס, רייט? ממילא, אויב מען וויל אמת, אויב מען וויל רעדן וועגן דער... ידיעה מיינט אז ער ווייסט עפעס, אבער דער ידיעה איז די וויסנשאפט. ס'איז א מוח [moach: brain] איז דער וואס ווייסט, אבער ער ווייסט דורך הלכה. אבער זאלסט א זאך וואס מיך מיין ווייסט.

אבער די point איז — נישט קענען יעצט מסביר זיין — אבער קענסט זאגן ס'איז א subject און אן object צוזאמען. אבער איך מיין ווי דער איז פארשטיין בעסער, טיפער האבן מיר נישט דא צו עס מסביר זיין. אבער אין אנדערע שיעורים און אנדערע פלעצער קען מען פרובירן אריינצופארשטיין די זאך. אבער די point איז: קענסטו עס רופן אזוי ווי די זאך וואס ווייסט און ווערט געוויסן.

---

"חיים" ביי מלאכים — נישט גוף-לעבן נאר דעת-לעבן

יעצט איז דא נאך א זאך וואס הייסט חיים [chaim: life]. און זיי האבן גערעדט לעצט נעכטן אז דער אייבערשטער לעבט נישט בחיים של חי בגוף [b'chaim shel chai b'guf: with the life of a living body]. לעבן פון א גוף מיינט עס וואס דער גוף האלט זיך לעבעדיג — חיים versus הויה ונפסד [havaya v'nefsad: coming into being and passing away]. דאס שטייט — תקופה, ווען מ'לעבט, עס איז דער חיים. רייט? עס איז דער חיים פון א גוף.

א שכל לעבט אויך — אבער אנדערש

אבער ווען עס ווענדט פון א שכל, רופט מען עס אויך לעבעדיג. ווייל א חיים טוט — ער אויך עפעס. ער ווייסט כסדר. דאס איז וואס ער טוט. חיים מיינט עס אקטיוו טון עפעס. א שכל טוט אפילו מער פון א גוף.

אבער דאס איז נאכאמאל א זאך וואס צו פארשטיין איז זייער שווער. דער רמב"ם זאגט קיינמאל פולמים אז פארשטיין שכל איז זייער א שווערע זאך — וואס אונז רופן א שכל איז נישט שכל. אבער כ'פריים ער לעבט — עוודאי לעבט ער. אבער נישט דער סארט לעבן וואס אונז רופן לעבן, נאר צו אמת'דיג וואס הייסט לעבן.

---

הלכה י"ב — כל הצורות חיים ומכירים את הבורא

ממילא זאגט דער רמב"ם: מכל הצורות — אלע מלאכים — חיים — זיי אלע לעבן. סאו זיי לעבן — עס זיי אטעמען? ניין. אטעמען איז נאר אויף די וועג ווי דער גוף — עס איז א גאנצע שוואכערע סארט לעבן. זיי לעבן אזוי ווי דער אייבערשטער לעבט — עס איז ווי א דעת-לעבן.

וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא ויודעין אותו דעה גדולה עד למאד

זיי ווייסן דעם בורא [Bore: Creator]. דעת — זיי ווייסן, זיי פארשטייען דעם אייבערשטער. ויודעין אותו דעה גדולה עצומה — א גאר גוטע, א גרויסע הבנה [havana: understanding].

כל צורה וצורה לפי מעלתה

יעדער איינער ווייסט עס לויט זיין מעלה [maala: level], לויט זיין level.

חידוש: "לפי גדלו" — נישט לפי גדלו של השם

לא כפי גדלו — קיינער פון זיי ווייסט נישט לויט דער אייבערשטער'ס גרויסקייט. יודע כפי גדלו — נישט לויט דער אייבערשטער אליינס. קיינער ווייסט נישט דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליינס. ווייל צו וויסן דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליינס וואלט געווען צו זיין דער אייבערשטער. דו קענסט וויסן דעם אייבערשטן בתור דער וואס האט דיך געמאכט — ווייל דאס איז דיין קשר [kesher: connection].

---

די הייערארכיע פון ידיעה ביי מלאכים

און יעדער מלאך, לויט ווי גרויס ער איז, אזוי פארשטייט ער דעם אייבערשטן. ער ווייסט אים מער אפגערוקט.

אפילו מעלה ראשונה פארשטייט נישט דעם אייבערשטן

אבער ממילא, אפילו מעלה ראשונה, אפילו דער מלאך חיות הקודש, אינו יכול להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא [eino yachol l'hasig amitas haBore k'mo she'hu: cannot grasp the truth of the Creator as He is]. ער קען נאר וויסן דעם בורא אזוי ווי ער פארשטייט אים — ער מקבל [m'kabel: receives] זיין מציאות [m'tzius: existence]. אבער דער אייבערשטער אליינס איז דאך דער גורם [gorem: cause] פון אים, ממילא דער אייבערשטער אליינס ווייסט זיך אליינס כביכול בעסער ווי וואס אפילו דער ערשטער מלאך ווייסט נישט דעם אייבערשטן אליינס. ער ווייסט דאס וואס ער איז א נברא [nivra: creation] פון דעם אייבערשטן.

אלא דעתו כצורת עצמו

יא, זיין דעת, און אזוי ווי זיין מציאות איז קלענער פון דעם אייבערשטנ'ס מציאות, איז זיין דעת קלענער פון דעם אייבערשטנ'ס מציאות.

הלכה י"ג — יעדע מעלה ווייסט מער פון די נידריגערע

אבל מה שכן, הוא משיג בדעתו יותר ממה שמשיג בדעתו מי שלמטה ממנו — און ער ווייסט מער פון די פריערדיגע. וכן כל מעלה ומעלה — יעדע מעלה ווייסט מער פון די פריערדיגע און ווייניגער פון די העכערע.

מעלה עשירית — דער שכל הפועל

עד מעלה עשירית — ביז די צענטע מעלה — גם היא יודעת את הבורא דעה שאין כח בני האדם [she'ein koach bnei ha'adam: that human beings don't have the capacity]. אה, ווייל א מענטש איז דאך געמאכט פון גולם וצורה [golem v'tzura: matter and form], און ער איז א צורה בלי גולם [tzura b'li golem: form without matter], און דאס איז א בעסערע סארט דעת. ממילא קיין איין מענטש קען נישט וויסן אזוי ווי דער צענטער מלאך.

יא, און דער מלאך הייסט אויף אן אנדער פלאץ דער שכל הפועל [seichel hapo'el: the Active Intellect].

והכל אינם יודעים את הבורא כמו שהוא יודע את עצמו — קיינער פון זיי ווייסט נישט דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליינס.

---

חידוש: דער קשר צוריק צו "מחשבות בורא מעלה" — הלכה ב'-ג'

און דאס גייט צוריק צו וואס ער האט פריער געזאגט: אז ווען א מענטש כאפט וואסערע גרויסע בריות [brios: creations] ס'זענען דא אבאווען אים, און ער כאפט ווי קליין ער איז, דעמאלטס כאפט ער ווי קליין זיין דעת איז. ממילא — דעת תמים דעים [daas tamim de'im: the knowledge of the Perfect in Knowledge (Iyov 37:16)].

דעת איז די רעזולטאט פון מציאות

ווייל די דעת איז בעצם די רעזולטאט פון מציאות. דעת — מ'קען עס פארשטיין — ס'איז זייער א קשיא. איך זאג אז פשוט פארשטייט מען דעת איז א זאך, איך ווייס וואס, פערציג טעג אדער עפעס. אבער דעת איז דאך צו וויסן די סיבה [siba: cause] פון עפעס.

וואס מיינט דאס? א חכמה [chochma: wisdom], ווען מ'ווייסט פון וואו עפעס קומט. סאו ווי ווייט דו ביסט פון די סיבה, אזוי ווייט איז טאקע דיין דעת. אויב איז א מענטש קוים אזא זאך — ער לעבט פאר א פאר וואכן — איז זיין דעת בערך לויט א פאר וואכן, אויב מ'קען זיך אזוי מצייר זיין.

פארוואס ברענגט דער רמב"ם דאס דא?

איך ווייס נישט פארוואס פונקטליך דער רמב"ם זאגט די גאנצע תורה וועגן דעת. איך מיין, ס'זעט אויס ווי ס'איז זייער basic, אבער ס'איז זייער שווער צו פארשטיין, און ווער ס'וועט אנקומען ווייס איך נישט קלאר.

דער קשר צו "מחשבות בורא מעלה"

קען זיין אז ס'קומט צוריק צו די מחשבות בורא מעלה [machshavos Bore maala: thoughts about the Creator above]. עקזעקטלי — דאס איז די זאך מיט וואס מ'טראכט און מ'כאפט אן א פחד [pachad: fear/awe]. ס'איז די טראכטן — ווען מ'ווייסט דאס, דאס איז די מחשבה וואס מאכט א מענטש פחד.

א מענטש קען טראכטן — דארפסט אביסל ארויסהאלטן — איך ווייס נישט צו לערנען דעם פרק קען מען עס גרינג ארויסהאלטן — אבער א מענטש קען טראכטן: אפילו דער ערשטער מלאך פארשטייט נישט דעם אייבערשטן — ווער בין איך? דאס איז אפשר די נקודה [nekuda: the point].

חידוש: נישט נאר "ווער בין איך?" — נאר ווייטער טראכטן

אבער יעצט קומט ער אן צו דער אייבערשטער אליין — דאס איז אפשר נאך א נקודה. יא, ער דארף נישט נאר זאגן "ווער בין איך?", נאר ער דארף ווייטער טראכטן מיט'ן אייבערשטן. ווייל אויב נישט — ביסטו ממש גארנישט.

אזוי, כאטש ביסטו א מיליאן מדריגות שוואכער ווי דער מלאך, אבער דו ביסט נאך אלץ אין דער וועלט פון ידיעה — אין דער וועלט פון וויסן און וועלן וויסן. איינער וואס איז גארנישט אין דער וועלט פון ידיעה איז טאקע נאר א גוף — ער איז עפר מן האדמה [afar min ha'adama: dust from the earth]. אויב ער נוצט זיין שכל, איז ער א שטיקל מלאך. אונז גייען רעדן וועגן דעם שפעטער.

---

הלכה י"ד — דער אייבערשטער ווייסט אלעס דורך וויסן זיך אליינס

די הייערארכיע פון ידיעה — דער אייבערשטער אויבנאן

יעצט זאגט דער רמב"ם אבער נאך א וויכטיגע זאך. יעצט אז דו פארשטייסט אז ס'איז דא א הייערארכיע [hierarchy], אזוי ווי ס'איז דא א הייערארכיע פון מציאות וואס די טאפ איז דער אייבערשטער, אזוי איז דא א הייערארכיע פון ידיעה.

יעצט קען מען שוין רעדן א משהו פון די ידיעת השם עצמו [yedias Hashem atzmo: God's own knowledge]. דאס איז זייער וויכטיג לכאורה, ווייל איינע פון די עיקרים [ikkarim: principles of faith] איז צו וויסן אז דער אייבערשטער ווייסט אלעס — הכל מעשה ידיו [hakol ma'aseh yadav: everything is His handiwork], ווי ס'שטייט אין די י"ג עיקרים [13 Principles of Faith]. סאו איך מיין אז דאס איז אפשר א ריזן [reason] פארוואס ס'קומט דא אן זייער וויכטיג.

יעדע זאך ווייסט לויט זיין level אין מציאות

ממילא זאגט דער רמב"ם: דו פארשטייסט אז יעדע זאך ווייסט לויט זיין level אין מציאות. יא, איך ווייס מיין כוס [kos: cup], און איך ווייס אפשר אויך וואס איך בין גורם. יא, ער קען אויך זאגן אז די העכערע מדריגות ווייסן די נידריגערע מדריגות, ווייל זיי מאכן זיי זאלן זיין.

כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ

ממילא זאגט דער רמב"ם: אלעס חוץ פון דער אייבערשטער — יא, דער אייבערשטער איז א גאנץ אנדערע קאטעגאריע פון אלעס — אלעס חוץ פון דער אייבערשטער, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ [mi'tzura harishona ad yatush katan she'yihyeh b'tabur ha'aretz: from the first form to a tiny gnat at the center of the earth] — פון דער ערשטער מלאך, דער ערשטער חיה [chaya: the highest angel], ביז א קליינע יתוש [yatush: gnat] וואס איז אין די טיפענישן פון דער ערד — דער קלענסטער באג ערגעץ אינמיטן אין דער וועלט, כביכול, די ווייטסטע פון דער אייבערשטער —

הכל מכח אמיתת המצאו

אלעס איז געמאכט געווארן פון אים, און ערגעץ דארט הייבט זיך אלעס אן.

חידוש: "מתוך שיודע עצמו — יודע הכל"

אלא לפי שהוא יודע עצמו — דער אייבערשטער ווייסט זיך אליינס.

וואס מיינט אז דער אייבערשטער ווייסט זיך אליינס? גייען מיר זען אין א סעקונד. ס'מיינט נישט אז דער אייבערשטער טראכט און ווייסט זיך אליינס אזוי ווי אונז טראכטן. אבער דאס — אז ער איז א סארט ידיעה כביכול —

וממילא משיג גדלו ותפארתו האמיתית — ער קען זיך אליינס, ער ווייסט אז דער אייבערשטער... נאר דער אייבערשטער ווייסט ווי גרויס דער אייבערשטער איז.

וממילא הוא יודע הכל — וויבאלד דער אייבערשטער ווייסט זיך אליינס, און וואס איז דער אייבערשטער זיך אליינס? דאס איז וואס איז גורם אלעס. איז צו וויסן דעם אייבערשטן איז אויך צו וויסן אז אלעס איז ארויסגעקומען פון אים.

דער ביאור: צו וויסן עפעס איז צו וויסן וואס ער איז

ס'איז cool — ער זאגט זייער א פשוט'ע זאך. ער זאגט אז ס'איז זייער טיף, אבער די basic language איז זייער פשוט. צו וויסן עפעס איז צו וויסן וואס ער איז. וואס איז דער אייבערשטער? וואס ער איז פאר זיך ווייס איך נישט, אבער וואס טוט ער כביכול? ער איז די cause פון אלעס — אלעס. סאו דער אייבערשטער, וואס ער ווייסט זיך אליינס — מיט דעם וואס ער ווייסט זיך אליינס ווייסט ער שוין אלעס.

די זעלבע זאך — כביכול אויב א מענטש וואלט געקענט וויסן דעם אייבערשטן אזוי ווי ער ווייסט זיך אליינס, וואלט ער אויך געוואוסט אלעס. אבער ס'איז נישט מעגליך — א מענטש איז א מורכב [murkav: composite] גולם וצורה וכו'.

משל: צו וויסן א טאטע איז שוין צו וויסן זיין זון

אזוי ווי איך קען זאגן: צו וויסן א טאטע איז שוין צו וויסן זיין זון — ווייל א טאטע איז א זאך וואס מאכט א זון. און דער אייבערשטער איז א זאך וואס מאכט אלעס.

דער חיות הקודש ווייסט אלע מלאכים, און מענטשן. לאמיר זאגן דער ערשטער מענטש — אדם הראשון ווייסט... אדם הראשון איז נישט עכט די cause פון אלע מענטשן. אבער דער אייבערשטער איז — היות ער איז די cause פון אלעס, ווייסט ער אלעס.

מסקנא

סאו — מתוך ידיעת עצמו איז מוכרח ידיעת הכל [mitoch yedias atzmo iz muchrach yedias hakol: from knowledge of Himself, knowledge of everything necessarily follows].

---

הלכה ט"ו — דער חילוק צווישן דעם אייבערשטנ'ס ידיעה און אונזער ידיעה

אונזער ידיעה איז א שינוי — דעם אייבערשטנ'ס ידיעה נישט

אבער וויסן פון דעם אייבערשטן מיינט נישט אזוי ווי אונז וויסן — אז מ'איז געוואויר געווארן. אונזער ידיעה איז: פארדעם איז געווען א חוסר ידיעה [choser yedia: lack of knowledge], און נאכדעם איז מען געוואויר געווארן — ס'איז א שינוי [shinui: change]. דער אייבערשטער איז אן אנדער מין ידיעה. דאס גייט ער ווייטער מסביר זיין.

הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו ויודע אותה כמות שהיא

ער זאגט דער רמב"ם — דא איז דער חילוק [chiluk: distinction], יא, דער חילוק פון דעם אייבערשטנ'ס ידיעה און אונזער ידיעה. זאלסט נישט מאכן א טעות אז דער אייבערשטער ווייסט די זעלבע וועג ווי אונז ווייסן. ניין.

הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו ויודע אותה כמות שהיא — ער ווייסט עס אזוי ווי ס'איז, נישט אזוי ווי אונז ווייסן — אפילו נישט אזוי ווי דער גרעסטער משיג [masig: one who grasps/comprehends] אין אייבערשטן. ער איז נישט אונזער קאלעקטיוו — ער איז נישט אליינס.

ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו, כמו שאנו יודעים

אבער נאך א זאך: ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו [v'eino yodea b'deya she'hi chutz mimenu: He does not know with a knowledge that is external to Him]. דער אייבערשטער ווייסט נישט מיט א וויסנשאפט וואס איז חוץ פון אים — כמו שאנו יודעים [k'mo she'anu yod'im: as we know]. אזוי האט ער גוט ארויסגעברענגט.

הלכה ט"ו–י"ז: ידיעת ה' – הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת

דער אייבערשטער'ס וויסן איז נישט ווי אונזער וויסן

מ'זאל נישט מאכן א טעות אז דער אייבערשטער ווייסט די זעלבע וועג ווי אונז ווייסן. ניין. הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתתו – ער ווייסט זיין אמת'דיגקייט – ויודע אותה כמו שהיא – ער ווייסט עס אזוי ווי ס'איז, נישט אזוי ווי אונז ווייסן. אפילו דער גרעסטער – ווייסט דער אייבערשטער אזוי ווי ער איז דער אייבערשטער, יא, אזוי ווי ער איז. אונזער קאפ אבער – ער איז נישט אליין, זעסט.

אבער נאך א זאך: ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו – דער אייבערשטער ווייסט נישט מיט א וויסן וואס איז חוץ פון אים – כמו שאנו יודעים – אזוי ווי אונז ווייסן.

ער האט זייער גוט ארויסגעברענגט: כמו שאנו יודעים – אונז ווייסן. ווען אונז ווייסן, איז אונז און די ידיעה נישט די זעלבע זאך. פארוואס? ווייל נעכטן האב איך נישט געוואוסט – מוז דאך זיין אז ס'איז דא א "מיך" חוץ פון די וויסן. און אפילו נאכדעם וואס איך ווייס, איז די ידיעה נאך אלץ נישט אינגאנצן מיך, ווייל דו זעסט דאך אז נעכטן איז עס נישט געווען.

איז ממילא: שאין אנו ודעתנו אחד – אונז, יצחק, און יצחק'ס ידיעה – צוויי זאכן. ס'איז קאנעקטעד [connected] מיט מיר, ס'איז מיינס אין סאם וועי [in some way], אבער ס'איז נישט א חלק פון מיר – ס'איז אן אנדערע זאך.

---

הוא ודעתו וחייו אחד – דער יסוד פון אחדות ה'

אבל הבורא יתברך, הוא ודעתו וחייו – וואס מיר האבן גערעדט, "חייו" מיינט אויך די דעת – אחד מכל צד ומכל פינה – פון יעדע זייט וואס דו קוקסט, כביכול. ס'איז נישט קיין צד, איך זאג עס נאר א משל'דיג, אבער פון יעדע זייט און וועג וואס דו זאלסט קוקן אויף דעם, איז צו וויסן אז דאס איז איינס.

אין אנדערע ווערטער, סימפּל [simple]: ס'איז נאר דא דעת, אדער עצמות. אן אנדערע וועג פון דעם צו זאגן וואלט געווען: צו זאגן אז דער אייבערשטער איז א יודע, אדער צו זאגן אז דער אייבערשטער איז א חי, אדער צו זאגן אז ער עקזיסטירט [exists] – איז דאס די זעלבע זאך, ס'איז נאר אנדערע ווערטער פאר די זעלבע זאך. און דאס שטייט אין "אחד." יא.

---

שאילו היה חי בחיים – וואלט געווען אלוהות הרבה

שאילו היה חי בחיים – זאגט דער רמב"ם [Rambam: Maimonides], ווען ער וואלט געלעבט מיט א לעבן אזוי ווי מיר – איך קען דאך זיין טויט, כביכול, מיין גוף קען זיין טויט, יעצט לעב איך – איז דאס צוויי זאכן. ויודע בדעה – היו שם אלוהות הרבה – וואלט דא געווען אסאך געטער, וואלט גאט געווען מער ווי איין זאך. הוא וחייו ודעתו וואלט געווען דריי געטער – אזוי ווי ס'איז דא מענטשן וואס זאגן. פאר איינער וואס איז עובד עבודה זרה [idol worshipper], אבער נישט אמת. אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד – פון יעדע זייט, יעדע ווינקל, יעדע וועג וואס מ'קען מייחד זיין, איז דער אייבערשטער איינס.

---

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה – ביאור פון די דריי לשונות

אבער יעצט גייט דער רמב"ם זאגן: אויב האבן מיר נישט פארשטאנען דאס ביז יעצט, וועט ער אונז געבן א משל [mashal: analogy] פון אונז, און ער וועט אונז מסביר זיין אז ס'איז פשוט – אבער ס'איז נישט אזוי. און ער זאגט: צו פארשטיין דאס איז א טיפע זאך. דער רמב"ם גייט דאך מסביר זיין.

און ער זאגט אזוי: אילו היה אפשר להבין דבר זה – ווען ס'איז מעגליך צו פארשטיין דאס – הוא היודע – ער איז דער וואס ווייסט – והוא הידוע – ער איז די זאך וואס ער ווייסט.

ווייל מיר האבן דאך געזאגט: דער אייבערשטער – וואס ווייסט דער אייבערשטער? ער ווייסט דעם אייבערשטן. ווייל הוא ודעתו אחד – ער ווייסט דעם אייבערשטן. אונז ווייסן – דאס איז אן אנדערע וועג פון זאגן דעם אייבערשטן.

דער משל פון א מענטש – דריי באזונדערע זאכן

ווייל וואס דו דענקסט, ווען דו זאגסט אז איך און מיין דעת זענען צוויי זאכן – וואס ווייס איך? דעת איז די זאך וואס מ'ווייסט, רייט [right]? די ידיעה, דאס איז די זאך וואס מ'ווייסט. יא, לאמיר נישט זאגן גרויסע ווערטער, ווייל אין כלל נישט דא וואס צו מאכן קאמפּליצירט [complicated].

ווען איך ווייס – דער רמב"ם נוצט דעם משל אין א פלאץ – איך ווייס א בוים, יא? וואס ווייס איך? דעם בוים. דער בוים איז מיך? ניין, איך בין נישט דער בוים. סאו [so] "מיך" איז די זאך וואס איך ווייס – זענען צוויי זאכן.

ס'איז דא דער "איך," ס'איז דא די זאך וואס איך ווייס, די ידיעה איז מיך, די ידיעה איז די זאך וואס איך ווייס, און די knowledge, די דעת – דאס איז אז איך ווייס עס. ביי מיר זענען דריי זאכן.

ביים אייבערשטן – אלעס איז איינס

דער אייבערשטער אבער – וואס ווייסט ער? ער ווייסט אלעס. אבער פארוואס ווייסט ער אלעס? ניין – ער ווייסט זיך אליין. ובידיעת עצמו יודע את הכל [and through knowing Himself He knows everything].

דער אייבערשטער ווייסט נישט גארנישט וואס איז נישט אים, ווייל ער איז דאך די מקור [makor: source] פון אלעס. מיר קענען זאגן אז ער איז אלעס, אויב מיר ווילן, אין די לענגווידזש [language] – און דאס איז טאקע א חסיד'ישע שפראך, און ער זאגט דאס. די חסידים באנוצן זיך אסאך מיט דעם: דורכ'ן וויסן זיך אליין ווייסט ער אלעס.

אבער ווען איך ווייס עפעס אנדערש, איז עס נפרד [nifrad: separate] פון מיר, ווייל ס'איז נאך א זאך. אבער דער אייבערשטער – אלעס וואס ער ווייסט איז כלול [kalul: included] אין ידיעת עצמו.

סאו: הוא היודע – ער איז דער וואס ווייסט. והוא הידוע – ער ווייסט אויך זיך אליין. והוא הדעת – ווערט דאך א שטיקל חכמה וואס איז נישט דא עקסטער [extra] פון די אלע זאכן. די knowledge איז אז ער איז דער אייבערשטער. וואס ווייסט דער אייבערשטער? אז ער איז דער אייבערשטער, אמת? סאו די דעת איז אויך דער אייבערשטער.

דער אייבערשטער איז הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה, הכל אחד. און דאס איז א טיפע זאך וואס דער רמב"ם איז מסביר אין אנדערע פלעצער מער באריכות, אבער דאס איז די פשט פון די דריי לשונות.

---

"אין כח בפה לאמרו" – פארוואס מ'קען דאס נישט אויסזאגן

פארוואס איז נישט שייך צו פארשטיין דאס? פארוואס זאגט ער "אין כח בפה לאמרו"? קענסט נישט זאגן מיין פשוט'ע זאך?

ווייל איך זאג דריי ווערטער: הוא היודע, והוא הדעת, והוא הידוע. וואס איז שוין דריי ווערטער? האסט שוין געזאגט דריי זאכן. אבער איך וויל דיר פארשטיין אז ס'איז איין זאך, רייט?

איז ממילא: "אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמעו" – רייט? אזוי ווי ער זאגט "זכר ונקבה בראם" [Bereishis 1:27] – יא, איין כח. אבער א מענטש קען נישט הערן איין זאך אויפאמאל.

"ולא בלב האדם להכירו על בוריו."

דיוק: דריי גוף'ישע זאכן – פה, אוזן, לב

איך האב דא דריי גוף'ישע זאכן, ווייל ער וויל זאגן אז די סיבה פארוואס אונז קענען עס נישט פארשטיין איז ווייל אונז זענען א גוף.

- פה – דארף איך מיינען אז "פה לאמרו" איז פשוט: א פה זאגט א ווארט, איך קען נישט זאגן איין ווארט. דער רמב"ם זאגט אין א פלאץ: אויב אונז וואלטן געהאט איין ווארט וואס מיינט די אלע זאכן אויפאמאל, וואלטן אונז געקענט זאגן. אבער אונז זענען דאך מענטשן – אונז פארשטייען א ווארט אויפאמאל.

- אוזן – די זעלבע זאך.

- לב – איך מיין אז ס'שטייט נישט אין רמב"ם "אין כח בלב האדם לדעת" – דארף איך נאכקוקן.

חידוש: "להכירו על בוריו" – נישט "להכיר בכלל"

ווייל א דעת קען א חלק נישט פארשטיין צוויי זאכן אויף איינמאל. א מענטש קען פארשטיין א זאך וואס בשעת מען מיינט די זעלבע זאך, זאגט מען אן אנדערע ווארט, און די שכל קענסט עס פארשטיין. פארשטייט זיך, דער אייבערשטער פארשטייט – די שכל איז גאר א טיפע זאך. אבער להכיר על בוריו – קלאר, אזוי ווי דער אייבערשטער פארשטייט, אזוי קען מען נישט פארשטיין. דער אייבערשטער איז נישט אזוי צו פארשטיין אמת'דיג מיט די זעלבע זאך.

אבער ס'איז נישט "לבב אדם להכיר בכלל" – יא? באמערקט?

דאס איז א וויכטיגע דיוק לדעתי: מ'קען עס א ביסל אפשר קענען משיג זיין. זאגן קען מען עס קיינמאל נישט, ווייל ווערטער זענען מצומצם – ווערטער זאגן איין זאך אויף אמאל. פארשטיין קען מען עס אפשר, אבער נישט על בוריו – זיכער נישט אזוי ווי דער אייבערשטער, און אפילו נישט אזוי ווי די מלאכים אפילו.

---

הלכה ט"ז: ראיה פון "חי ה'" לעומת "חי פרעה" – דער חילוק אין ניקוד

דא ברענגט דער רמב"ם א ראיה פאר דעם. ס'איז דא גאר לאנגע זאכן – ס'איז יעדע זאך דא ברענגט דער רמב"ם א ראיה פון א פסוק [pasuk: verse] אדער פון חז"ל [Chazal: the Sages].

זאגט דער רמב"ם: איך האב א ראיה פאר דיר. "לפיכך אומרים" – פארדעם זאגט מען, ווען מ'רעדט פון דער אייבערשטער, זאגט מען אנדערש ווי מ'רעדט פון דער אייבערשטער'ס לעבן – וואס דאס איז עצמותו – רעדט מען אנדערש ווי מ'רעדט פון א מענטש'ס לעבן.

"חֵי פרעה" מיט א צירה – דאס לעבן פון פרעה

ווען מ'זאגט "חֵי פרעה" [Bereishis 42:15], זאגט מען עס מיט א צירה. "חֵי" – אזוי ווי אין לשון הקודש [lashon hakodesh: the Holy Tongue/Hebrew] איז דא א צירה. "חֵי פרעה" טייטש: די לעבן פון פרעה. דאס איז נישט פרעה – און זיין לעבן איז נישט איינס. ס'איז א קיצור פון "חיי פרעה" – יא, מ'איז דאס מסביר, ס'איז נסמך [nismakh: construct state], מ'רופט דאס "חֵי." אבער "חֵי פרעה" איז "די לעבן פון פרעה" – די לעבן פון פרעה איז געווען אזוי. אדער אפילו אז מ'זאגט "חֵי נפשך" [Shmuel I 1:26] – דיין לעבן. דיין לעבן. יא?

"חַי ה'" מיט א פתח – אזוי ווי דער אייבערשטער לעבט

ווען מ'רעדט פון דער אייבערשטער, זאגט מען קיינמאל נישט – ווי דער רמב"ם זאגט – מ'זאגט נישט קיינמאל "חֵי השם" מיט א צירה. נאר ווייל ס'שטייט "חַי השם" [Shoftim 8:19]. אבער מ'זאגט נישט "חֵי השם" מיט א צירה – אלא "חַי ה'" מיט א פתח.

"חַי ה'" טייטש: אזוי ווי דער אייבערשטער לעבט. אז דער אייבערשטער לעבט – דאס קען מען זאגן. אבער נישט אז דער אייבערשטער "האט" א לעבן.

דאס איז דער חילוק – ס'איז א ביסל אן אנדערע חילוק: ס'איז נישט אז ס'איז דא דער אייבערשטער און ס'קומט צו צו אים לעבן, נאר ס'איז דער שיעור [shi'ur: the measure/meaning] אז זיין לעבן איז ער.

וואס מיט א מלאך?

איינמאל א ווארט: "חֵי נפשך," "חֵי אחיך," "חֵי המלך" – אפילו דער מלאך. ווייל דו קענסט זיך טראכטן: דער מלאך – וואס איז מיט "חי" דער אייבערשטער? דאס איז די מציאות [metzi'us: existence] פון דער אייבערשטער, רייט? דער אייבערשטער קען נישט "נישט זיין"? ניין – ס'איז נישט דא אים און ער "האט" דאס.

אבער דער מלאך – דער מלאך קען נישט זיין, דער אייבערשטער האט אים באשאפן. יא? איז דער אייבערשטער... א לעבן מיט אים איז די זעלבע זאך. פון דעם רעדט מען.

מ'זאגט "חַי ה'" – אזוי ווי מ'שוואוערט בשם ה' – "חַי ה'" – אזוי ווי דער אייבערשטער לעבט, אזוי ווי דער אייבערשטער איז. אז דער אייבערשטער איז, קען איך זאגן... מ'קען נישט זאגן "דאס לעבן פון דער אייבערשטער." ס'איז נישטא "דאס לעבן פון דער אייבערשטער." דאס לעבן פון דער אייבערשטער איז נישטא. א מענטש האט א לעבן פון – ער האט נישט געלעבט, יעצט לעבט ער. אבער דער אייבערשטער איז א לעבן. ער האט נישט לעבן – ער איז א לעבן.

דאס איז דער יסוד פון אחדות ה'.

---

הלכה י"ז: ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, נישט מחמת הבריאה

לפיכך – ממילא, לכאורה זאגט ער דא איבער, מ'דארף עס פארשטיין בעסער.

יעצט איז ער מסביר די ידיעת ה': וויבאלד אז דער אייבערשטער איז הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה – אלעס איז איינס – איז נישט דומה די ידיעה פון די יודעים מחמת הברואים כמו שהן יודעים. אונז, ווען מ'ווייסט א זאך, ווייסט מען עס ווייל ס'איז א נברא [nivra: created being], מצד די בריאה [bri'ah: creation].

אבער דער אייבערשטער – מחמת עצמו ידעם. דער אייבערשטער ווייסט די בריאה נישט מצד די בריאה, נאר מצד דער בורא [Bore: Creator]. מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל, שהכל נסמך בהווייתו לו – אלעס אין די וועלט איז געוואנדן אין זיין מציאות אויף דער אייבערשטער.

סאו: ווען דער אייבערשטער ווייסט פון וויסן זיך אליינס, ווייסט ער אלעס וואס איז תלוי [talui: dependent] אין אים, אלעס וואס איז נסמך במציאותו. אז דער אייבערשטער ווייסט נישט נאר דער אייבערשטער – נאר וועגן דעם ווייסט ער אלעס.

דער חילוק צווישן ידיעת ה' און ידיעת הנבראים

אונז ווייסן דער אייבערשטער וועגן די בריאה – אונז קענען דער אייבערשטער מתוך הנבראים [mi'tokh ha'nivra'im: from within the created beings]. מ'קען נישט קיין מציאות מתוך עצמו. סאו ווי גוט מ'זאל נאר קענען דער אייבערשטער – אפילו דער גרעסטער נברא קען עס נאר אלץ מצד א נברא, קען נישט זיין א ידיעה אזוי גוט ווי דער אייבערשטער'ס ידיעה.

דער אייבערשטער'ס ידיעה פון אן אנדערע נברא – איז נאר ווייל דאס איז א נברא, דאס איז ער עקזיסטירט. נאכדעם וואס ער עקזיסטירט, ווייסט ער אז ער עקזיסטירט. אבער דער אייבערשטער ווייסט אלעס פאר עס עקזיסטירט, ווייל ער ווייסט אלעס וואס קומט פון אים.

חידוש: דער אייבערשטער ווייסט אלעס – און ס'בלייבט נאך איינס

דאס איז דער חילוק. עד כאן איז דער ביאור פון ידיעת ה'.

ממילא, דער אייבערשטער ווייסט אלעס. אבער אזוי ווי מענטשן האבן געפרעגט די קשיא: אז דער אייבערשטער ווייסט אלעס, קומט אויס אז דער אייבערשטער האט עפעס אין זיין קאפ – וואס איז ער און צוויי זאכן?

זאגט דער רמב"ם: ניין. דער אייבערשטער ווייסט אלעס, און ס'בלייבט נאך איין ידיעה, ס'בלייבט נאך גאט. ווייל ער ווייסט זיך אליינס, און מתוך וויסן זיך אליינס ווייסט ער. ווייל דער אייבערשטער – סיי זיך אליינס, סיי אלעס אנדערש – ווייסט דער אייבערשטער בעסער ווי עניטינג עלס [anything else].

דאס איז א גרויסע חידוש פון דער רמב"ם – איך מיין, אפשר שטייט עס פארדעם וכו', אבער זייער א טיפע זאך.

אזוי זאגט דער הייליגער רמב"ם. האסט נישט פארשטאנען קיין ווארט וואס איך האב יעצט געזאגט? זייער גוט. דו דארפסט טאקע נישט פארשטיין.

---

הלכה י"ח: "טיפה מן הים" – מעשה מרכבה

אזוי זאגט דער רמב"ם: "שני פרקים אלו" – און זיי האבן יעצט געלערנט די צוויי פרקים – "כמו טיפה מן הים."

"כמו טיפה מן הים, ממה שצריך לבאר בענין זה" – איך האב דיר נאר געגעבן אזוי ווי א טראפ פון דער ים פון וואס מען דארף מבאר זיין אין דעם ענין.

"וביאור כל העיקרים אשר בשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה" – מבאר זיין די אלע עיקרים פון די צוויי פרקים – דאס איז וואס ווערט גערופן "מעשה מרכבה" [ma'aseh merkavah: the Work of the Chariot].

וואס טייטשט "מעשה מרכבה"?

יעצט, וואס טייטשט די ווארט "מעשה מרכבה"? איז "מרכבה" על שם מרכבת יחזקאל [merkeves Yechezkel: Ezekiel's Chariot vision], אדער דער רמב"ם זאגט אז ס'מיינט די עצם הבנת השם [etzem havanas Hashem: the essential understanding of God] טייטשט "מעשה מרכבה"?

אמת, אמת. ס'איז א שטיקל סתירה [stira: contradiction] – מען דארף דאס צולייגן. ווייל דער אייבערשטער איז נישט מורכב [murkav: composite], איז נישט... "מרכבה" מיינט נישט "מורכב" – "מרכבה" מיינט א ראדוואגן [chariot], יא.

ס'מיינט: דער רמב"ם'ס טייטש איז – ס'איז א משל, לכאורה. ווייל... דו ווילסט וויסן, איך שטייג נישט אויף טייטשן וואס איך זאג, אבער דער רמב"ם אין מורה נבוכים [Moreh Nevukhim: Guide for the Perplexed] פרק א', חלק א', איז ער מסביר אז "מרכבה" איז א משל: אזוי ווי דער ראטער [rider] פירט די פערד וואס ער פירט, אזוי דער אייבערשטער פירט די גאנצע וועלט. דער אייבערשטער איז "רוכב שמים" [rokhev shamayim: He who rides the heavens] – ווייל ער פירט די וועלט, הייסט עס כביכול אז די וועלט איז א מרכבה.

אקעי [okay], דאס איז דער פשוט'סטער פשט – אז יחזקאל'ס נבואה ברענגט ארויס די מערסטע משלים, די מערסטע וויזשואלייזעישן [visualization] פון כביכול, ממילא רופט מען עס אזוי. אבער דער רמב"ם האט פארשטאנען אביסל אנדערש.

---

הלכה י"ט: דער איסור צו לערנען מעשה מרכבה ברבים

"ציוו חכמים הראשונים" – די חכמים אין דער גמרא [Gemara], די ערשטע חכמים, די בעלי המשנה [ba'alei ha'Mishnah] שוין, די בעלי המשנה.

זיי האבן געזאגט: "שלא לדרוש בדברים אלו" – מ'זאל נישט אריינגיין טיף אין די דברים אלו – "אלא לאיש אחד בלבד" – נאר צו איין מענטש.

ניין, מ'זאל נישט בכלל רעדן. ס'מיינט נישט אז דער רמב"ם מיינט אז מ'טאר נישט פארלערנען א שיעור אין רמב"ם. קודם כל, לאמיר זען וואס ס'שטייט דאך – צו פרעגן קשיות.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" – מ'זאל נישט רעדן וועגן די זאכן נאר צו איין מענטש.

די תנאים אין דעם תלמיד

והוא – נאך א זאך. נאך א תנאי, רייט? איין תנאי: נאר איין מענטש. דו טארסט נישט לערנען דעם רמב"ם ברבים [b'rabim: in public]. קען דיר נישט העלפן. אזוי שטייט דא.

והוא – נאך א תנאי: דער מענטש דארף זיין שוין חכם ומבין מדעתו [khakham u'mevin mi'da'ato: wise and understanding on his own]. בעצם, דער מענטש דארף מען שוין האבן די יראה, ווייל ער פארשטייט עס שוין אליין.

הלכה י"ט–כ': דינים פון מסירת מעשה מרכבה – ווי אזוי מ'טאר לערנען

דריי תנאים אין מסירת מעשה מרכבה

קודם כל, לאמיר ליינען וואס עס שטייט, נאכדעם וועלן מיר פרעגן א קשיא.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" — מען זאל נישט רעדן וועגן די זאכן נאר צו איין מענטש.

תנאי א': נאר פאר איין מענטש

נאך א זאך, איך דארף מאכן דא א קליינע הקדמה אז דו זאלסט פארשטיין. איין תנאי — נאר איין מענטש. מ'טאר נישט לערנען דעם רמב"ם [Rambam: Maimonides] ברבים [b'rabim: publicly, to a group]. קען איך נישט העלפן, אזוי שטייט.

תנאי ב': חכם ומבין מדעתו

"והוא" — נאך א תנאי. דער מענטש דארף זיין "חכם ומבין מדעתו" [chacham u'meivin mi'da'ato: wise and understanding on his own]. בעצם, דער מענטש דארף האבן די ישיבה ווייל ער פארשטייט שוין אליין? ניין. "מבין מדעתו" מיינט אז ער איז א זאכליכער איד, וואס ווען ער לערנט פארשטייט ער, די קורצע פארשטייט ער. אזוי זאגט דער רמב"ם, לייען וואס עס שטייט.

תנאי ג': נאר ראשי פרקים

"ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים" [roshei perakim: chapter headings, general outlines]. נאך א תנאי — נאכדעם וואס מ'זעט אז דער מענטש איז א חכם ומבין מדעתו, אפילו פאר יענעם מענטש איז מען נישט מפרש [mefaresh: explaining in detail] געהעריג. "ואין מפרשין לו אלא ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר" — מ'איז אים מודיע אביסל פון די זאך.

"ראשי פרקים" — דאס איז א לשון וואס שטייט אין די גמרא [Gemara: Talmud], "מוסרין לו ראשי פרקים". דער רמב"ם טייטשט, וואס מיינט ראשי פרקים? "ומודיעין אותו שמץ מן הדבר, ומרמזין לו רמז" — אזוי ווי דער רמב"ם זאגט, "טיפה מן הים" [tipa min ha'yam: a drop from the sea]. און נאכדעם — "והוא מבין מדעתו ויודע סוף הדבר ועמקו" — ער איז א חכם, ער וועט קומען צו דער סוף אליינס.

---

א גרויסע קשיא אויפ'ן רמב"ם: פארוואס האט ער עס געשריבן?

סאו, לויט וואס דער רמב"ם פסק'נט דא — מעשה בראשית [ma'aseh bereishis: the account of Creation] און מעשה מרכבה [ma'aseh merkavah: the account of the Divine Chariot] טאר מען נישט זאגן אפילו פאר איינעם, אפילו נישט די ראשי פרקים. ווייל דו קענסט ליינען צוויי וועגן אין די גמרא, עס איז דא א מחלוקת ראשונים [machlokes rishonim: a dispute among early authorities]. אבער דער רמב"ם זאגט דא: אפילו די ראשי פרקים טאר מען נאר זאגן פאר איין מענטש, און נאך א תנאי — יענער מענטש דארף זיין א מבין מדעתו, און ממילא וועט ער משלים זיין [mashlim: complete] פון די ראשי פרקים ביז די סוף הדבר. אבער אפילו די ראשי פרקים טאר מען נישט זאגן נאר פאר איין מענטש.

ממילא איז דאך אן גאר א גרויסע קשיא [kushya: difficulty, question] אויף די הלכות פון רמב"ם — פארוואס ער האט עס געשריבן, ווייל ס'איז נישט נאר פאר איין מענטש!

[חידוש] איך פארענטפער נישט די קשיא, איך האב נישט קיין תירוץ [teirutz: answer]. די קשיא איז בעסער פון די תירוץ. איך מיין אז ס'איז דא א תירוץ, אבער דאס איז וואס עס שטייט.

דיון: קען מען אנדערש טייטשן דעם רמב"ם?

Speaker 2: ביסט מסכים? איך מיין אז דאס איז וואס ער זאגט. ס'איז נישט דא קיין אנדערע פשט [pshat: plain meaning].

Speaker 1: דו ווייסט, אפשר לערנט דער רמב"ם אז "שלא לדרוש בדברים אלו" מיינט די טיפערע לעוועל [level].

Speaker 2: אבער קען נישט זיין, ווייל ער זאגט דאך אז ס'איז דא א חילוק [chiluk: distinction] פון ראשי פרקים — וואס דאס איז די "שמץ מן הדבר" — און די טיפערע לעוועל זאגט ער נישט אפילו פאר די חכם ומבין מדעתו. אפילו פאר די חכם ומבין מדעתו זאגט מען נישט די טיפערע לעוועל. אזוי שטייט דא מפורש אין רמב"ם.

Speaker 1: דער רמב"ם האט דאך אויך געזאגט אז דאס אליין איז א מצוה [mitzvah: commandment] צו וויסן.

Speaker 2: און דו פרעגסט א קשיא אז דאס איז די basics — אביסל פון די זאכן וואס מען זאגט נישט אויס.

דיון: קען מען דרש'נען אין די זאכן?

Speaker 1: נאך א גוטע קשיא — סאו עס קען זיין לדרוש בדברים אלו [lidrosh b'dvarim eilu: to expound on these matters], מען מעג מרמז זיין אין די זאכן? דארשענען [darshenen: to expound]?

Speaker 2: סאו ווי אריין? סאו ווי קען נישט זיין! ער האט יעצט געזאגט — עס שטייט דא אז מ'טאר נישט אפילו ראשי פרקים זאגן נאר פאר איין מענטש. ס'קען נישט זיין אז עס איז דא ווייניגערע פרקים וואס מ'טאר פאר יעדן.

צוויי קשיות אויפ'ן רמב"ם

Speaker 1: דער רמב"ם האט דאך געזאגט אז וויסן דער זאך איז אן זיך א מצוה.

Speaker 2: איך האב דיר געפרעגט — עס איז צוויי גוטע קשיות:

קשיא א': ווי קען זיין א מצוה צו וויסן זאכן וואס מ'טאר נישט אויסזאגן? דאס איז נישט א זייער גרויסע קשיא, ווייל דער תירוץ איז — עס איז דא לעוועלס. ער וויל אז אויפ'ן פשוט'ן לעוועל איז א מצוה צו וויסן, און ווייל עס האט געלערנט נעכטן אז מען קען פון "מנה פשוטה" [maneh peshutah: a simple portion — referring to basic observable creation] — אז פון דער פשוט'ער בריאה האט מען אויסגעפונען די אמת'דיגע פשט.

קשיא ב': דאס איז אביסל א גרעסערע קשיא — אויב דער רמב"ם האט געזאגט אלע די זאכן, אויב ער אליינס זאגט אז מ'טאר נישט — דאס איז א געוואלדיגע קשיא! מען קען אפילו זאגן אז עס איז נאר ראשי פרקים וואס ער שרייבט, עס איז נאך אלץ נישט קיין גוטער תירוץ. ער זאגט אליינס — אפילו ראשי פרקים טאר מען נאר אויסזאגן פאר איין מענטש.

דער תירוץ פון מורה נבוכים

און איך מיין אז דער תירוץ איז דער זעלבער תירוץ וואס דער רמב"ם אליין זאגט אין אנהייב פון מורה נבוכים [Moreh Nevuchim: Guide for the Perplexed] — דער זעלבער תירוץ פונקט: ס'איז דא א צורך הדור [tzorech ha'dor: a need of the generation], מ'זאל יא זאגן ראשי פרקים פאר יעדן איינעם. אבער ס'איז נאך דא איין לעוועל וואס מ'טאר נישט זאגן, און דער רמב"ם פארשטייט אז עס איז א צורך. עס איז נישט אזוי שווער — דאס איז בערך דער תירוץ וואס מ'קען זאגן, נישט אנדערש וואס מ'קען זאגן, און דער רמב"ם אליין זאגט יענעם תירוץ.

---

הלכה כ': פסוקים און מאמרי חז"ל וועגן דעם סוד פון חכמה

"כבשים ללבושך" — טיפע זאכן זאלן בלייבן פנימי

אקעי, און יעצט נאך א זאך. כיצד [keitzad: how so] — דער רמב"ם זאגט וואס מ'טאר נישט לערנען, נאר וויסן אויכעט:

"ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסבלן" — עס זענען זייער טיפע זאכן, און נישט יעדער דעת [da'as: mind, intellect] קען דאס סובל זיין [sovel: bear, absorb] און פארנעמען. נישט יעדער קען עס פארשטיין.

"ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל: כבשים ללבושך" [k'vasim l'lvushecha: lambs for your clothing] (משלי כ"ז:כ"ו) — אויף דער זאכן האט שלמה [Shlomo: King Solomon] געזאגט דרך משל [derech mashal: by way of parable]...

און וואס איז דער פירוש? "כך אמרו חכמים בפירוש משל זה" — וואס האבן די חכמים [chachamim: the Sages] געזאגט? זאגן די חכמים: "דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושך" [kivshoino shel olam: the hidden secrets of the world] — זאכן וואס זענען כבושים ונעלמים [k'vushim v'ne'elamim: hidden and concealed].

"כבוש" מיינט טיפע זאכן, זייער פנימי'סדיגע [p'nimi'sdige: inner, internal] זאכן. אונז רופן עס "פנימי" [p'nimi: inner]. פנימי מיינט ווען ס'איז ארומגענומען — ס'איז די אינעווייניגסטע layer פון א באנטש layers. אנצוקומען דערצו דארפסטו עפענען אסאך אסאך layers.

דאס איז "דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושך" — כלומר, "יהיו לבושך" — זאל זיין נאר דיין אייגענע מלבוש [malbush: garment], "לך לבדך" — זאל זיין פאר דיר, "ואל תדרוש אותן ברבים" — זאלסט עס נישט דרש'נען ברבים.

"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"

"ועליהם אמר" — און אויף דעם זאגט דער פסוק [pasuk: verse]: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה':י"ז) — אז די חכמה זאל זיין צו דיר אליין, זאלסט נישט אריינברענגען קיין זרים [zarim: strangers] מיט דעם.

"דבש וחלב תחת לשונך"

"ועליהן אמר" — און אויף דעם איז דא נאך א פלאץ וואו מ'זעט די זעלבע געדאנק: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד':י"א). "כך פירשו חכמים הראשונים" — אויף דעם זאגט די גמרא: "דברים שהם כדבש וחלב יהיו תחת לשונך" — זאכן וואס זענען אזוי ווי דבש וחלב [d'vash v'chalav: honey and milk], זאלסטו האלטן אונטער דיין צונג — זאלסט עס האלטן בסוד [b'sod: in secret].

חלב איז זייער זיס, ס'איז זייער געשמאקע זאכן, אבער מ'דארף עס נישט געבן פאר קיינעם.

---

דער זוהר הקדוש: "נודע בשערים בעלה" — השגת אלוקות איז א פערזענליכער סוד

מ'זאל זיין happy, און מ'ווייסט אז יעדער איד האט עפעס א געוויסע השגת אלוקות [hasagas Elokus: perception/apprehension of the Divine]. ער האט א געוויסע... דער זוהר הקדוש [Zohar HaKadosh: the holy Zohar] אויף דעם פסוק "נודע בשערים בעלה" [noda ba'she'arim ba'alah: her husband is known in the gates] (משלי ל"א:כ"ג) זאגט, אז די ידיעה [yedi'ah: knowledge] וואס א מענטש איז משיג [masig: grasps] דעם אייבערשטן איז א סוד [sod: secret], ס'איז א סיקרעט, א רז [raz: mystery] וואס ער דארף האלטן פאר זיך. ס'איז א געוויסע הרגשה [hargasha: feeling, sensation] — אזוי ווי א מענטש האט א זייער טיפע אהבה [ahavah: love], ס'איז נישט עפעס וואס ער רעדט פון ברבים.

אקעי, דאס איז אן אנדערע לעוועל.

---

פארוואס דער רמב"ם האט עס דאך געשריבן — א תירוץ

אבער יעצט קומט אויס אזוי, אז דער רמב"ם זאגט אז די הבנה [havanah: understanding] — ווען א מענטש הייבט אן פארשטיין וואס מיינט די יצירה [yetzirah: creation/formation], וואס מיינט די שכל [seichel: intellect], וואס מיינט די שכל היודע את עצמו [ha'seichel ha'yodei'a es atzmo: the intellect that knows itself] — דאס זענען טיפע זאכן, און ממילא איז שווער צו רעדן וועגן דעם מיט אנדערע מענטשן.

אבער דער רמב"ם האט אונז עס יא פארציילט, ווייל דאס איז דאך די מצוה — מ'זאל עס יא וויסן.

איך פיר נאר אויס מיט דעם, אז איין זאך וואס דער רמב"ם מיינט — אז ס'איז אסור צו זאגן פאר א צווייטן, ווייל ער גייט עס נישט פארשטיין, ער גייט עס misunderstand'ן, און אזוי ווייטער.

---

א מוסר'דיגער ענין: פארוואס מ'זאל נישט שערן

לעוועל א': יענער גייט עס פארדרייען

און איך מיין אויך אז דאס איז אן ענין פון אזוי ווי מוסר [mussar: ethical teaching] — אז געווענליך די טבע [teva: nature] פון א מענטש איז, אז וואס ער ווייסט וויל ער share'ן. זייער א שטארקע דחף [d'chifah: drive, urge] פון א מענטש. און אסאך מאל ווען ער share'ט — נישט אלעס קען מען share'ן — ווען ער share'ט עס, גייט יענער עס פארדרייען און גייט עס נישט פארשטיין.

ממילא זאגט דער פסוק: ס'איז טאקע דבש וחלב — זיי happy אז דו ווייסט עס, זאג שתיקה [shtikah: silence] און גיי ווייטער, זאג נישט פאר קיינעם.

לעוועל ב': שווייגן איז א כלי פאר טיפערע השגה

[חידוש] איך מיין אפשר נאך א לעוועל: אז ווען א מענטש ווייסט עפעס און ער האט עס שוין פארציילט — איז עס שוין געענדיגט. ער האט עס שוין "געזיגלט" [sealed], ער האט שוין געטראפן די ווערטער עס איבערצוגעבן, ער גייט שוין נישט טיפער אריינטראכטן דערין.

אבער ווען ס'איז נאך אן אפענע חכמה [chochmah: wisdom] וואס ער האט נאך נישט געשערט, ער האט עס נאך נישט דווקא אריינגעלייגט אין ווערטער און אין משלים [meshalim: parables] — האט ער נאך א chance צו dig'ן deeper אין אים.

סאו דאס איז אויך א לעוועל. דאס איז אלץ מער שיינע תורות, ס'איז אויך אמת'ע זאכן.

---

סיום: מ'האט געענדיגט מעשה מרכבה

שוין, ברוך השם, האבן מיר געענדיגט מעשה מרכבה — גאנץ מעשה מרכבה.

יעצט, אויב איינער וויל — מיר האבן געזאגט אז מ'גייט לערנען כל התורה כולה [kol ha'Torah kulah: the entire Torah]. די כל התורה כולה האט דאך included אויך מעשה בראשית און מעשה מרכבה.

ס'איז גוט אז איר זאלט וויסן אז דער וויזשניצער רבי [the Vizhnitzer Rebbe] האט אונז געלערנט היינט גאנץ מעשה מרכבה — היינט און נעכטן. אוודאי האבן מיר געלערנט נאר די ראשי פרקים, אבער די גאנצע רמב"ם איז נאר ראשי פרקים — ס'איז נישט אנדערש.

סאו מ'קען זיך האלטן — ווער ס'לערנט רמב"ם איז אויך יוצא [yotzei: fulfills] די מצוה.

ס'שטייט אין מדרש משלי [Midrash Mishlei: Midrash on Proverbs] — א זייער famous מדרש משלי — אז מ'קומט אין הימל פרעגט מען א מענטש פארוואס ער האט נישט געלערנט מעשה מרכבה.

ברוך השם, זאלן מיר זוכה געווען צו לערנען מעשה מרכבה.

די נעקסטע שיעורים גייען זיין אויף מעשה בראשית.

זייער גוט. געוואלדיג.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

YI ייִדיש ›

סיכום השיעור 📋 סיכום פון דעם שיעור – רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב' --- כללי'ע הקדמה דער שיעור באהאנדלט פרק ב' …

סיכום השיעור 📋

סיכום פון דעם שיעור – רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב'

---

כללי'ע הקדמה

---

הלכה א' – מצות אהבת ה' ויראתו: דער יסוד

רמב"ם'ס ווערטער:

> "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלקיך', ונאמר 'את ה' אלקיך תירא'."

פשט:

חידושים און ביאורים:

1) "האל הנכבד והנורא הזה" – דאפעלטע באדייטונג:

2) אהבה = קירבה, יראה = ריחוק:

3) מעשה מיט'ן ישמח משה:

מקורות:

- "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו:ה) – מקור פאר מצות אהבה

- "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו:יג) – מקור פאר מצות יראה

---

הלכה ב' – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

רמב"ם'ס ווערטער:

פשט:

חידושים און ביאורים:

1) "והיאך היא הדרך" – נישט אן עצה, נאר א דעפיניציע:

2) אהבה = וועלן וויסן מער וועגן דעם אייבערשטן:

3) וויסן ברענגט מער וויסן – א שטייגענדער פראצעס:

4) "בדברים אלו עצמן" – די זעלבע התבוננות ברענגט סיי אהבה סיי יראה:

5) "נרתע לאחוריו" – דער מענטש פאלט צוריק:

6) "בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה" – צוויי שטופן פון קלייניגקייט:

7) "כי אראה שמיך" – נישט "כי אראה השם":

8) דעפיניציע: אהבה = וועלן וויסן מער; יראה = פארשטיין ווי קליין מ'איז:

9) יראה אן אהבה איז נישט קיין אמת'ע יראה – דער דינאמישער פראצעס:

10) דער "סטראגל" – ייאוש און חיזוק:

דער מגיד שיעור חילק צווישן צוויי מצבים:

11) דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק-ספר:

12) פאראלעל צו תורה-לערנען:

מקורות:

- "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב:ג) – דוד המלך'ס דורשט צו וויסן דעם אייבערשטן

- "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח:ד-ה) – דוד המלך'ס יראה

- "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ:טו) – מתן תורה, פארבונדן מיט "נרתע לאחוריו"

---

הלכה ב' (המשך) – "ולפי הדברים האלו אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים"

רמב"ם'ס ווערטער:

פשט:

חידושים און ביאורים:

1) צוויי טייטשן אין "כללים גדולים":

1. גרויסע כללים – די וויכטיגסטע, הויפט-כללים.

ביידע טייטשן זענען אמת.

2) "פתח למבין" – נאר א טיר, נישט דאס גאנצע הויז:

3) "מי שאמר והיה העולם" – פארשטיין חכמת העולם:

פארשטיין די חכמת העולם, וואס דאס איז חכמת הקב"ה – דורך דעם קומט מען צו אים מכיר זיין.

4) קיין צמצום אין וואס ברענגט אהבת השם:

5) דער סקאָופּ פון די נעקסטע דריי פרקים:

מקורות:

- ספרי – "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם"

---

הלכה ג' – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

רמב"ם'ס ווערטער:

דער רמב"ם שטעלט אוועק דעם ערשטן און גרעסטן כלל: אלעס וואס עקזיסטירט טיילט זיך אין דריי חלקים.

---

חלק א' – עולם השפל (עולם התחתון)

רמב"ם'ס לשון:

> "בריות שהן מחוברות מגולם וצורה, והן הוות ונפסדות תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות."

פשט:

---

חלק ב' – עולם האמצעי (די גלגלים/ספערס)

רמב"ם'ס לשון:

פשט:

חידושים:

1) פארוואס איז דאס א סוד:

2) פארוואס שטארבט א מענטש אבער נישט א גלגל:

מקורות:

- "חק נתן ולא יעבור" (תהילים) – אויף די שטערנס/שמים

- "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" – קידוש לבנה

---

חלק ג' – עולם העליון (מלאכים)

רמב"ם'ס לשון:

> "ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו."

פשט:

זאכן וואס זענען נאר צורה אן גולם – זיי זענען עפעס, אבער נישט געמאכט פון קיין חומר. דאס זענען מלאכים.

חידושים:

1) וואס מיינט "צורה בלא גולם":

2) דער באגריף "צורה" = "שכל" = "מלאך":

3) "חיים" ביי מלאכים – נישט גוף-לעבן נאר דעת-לעבן:

4) קשיא – וויאזוי קען זיין מער ווי איין מלאך?

---

די דריי עולמות אין ראשונים און קבלה

חידוש – דריי עולמות vs. פיר עולמות:

דאס זענען די דריי עולמות וואס מ'טרעפט אסאך מאל אין ראשונים:

1. עולם העליון – מלאכים (צורה בלא גולם, נאר שכל)

2. עולם האמצעי – כוכבים/גלגלים (גולם וצורה, אבער אייביג)

3. עולם התחתון / עולם השפל והאפל – אונזער וועלט (גולם וצורה, הוות ונפסדות תמיד)

---

דער מענטש'ס פלאץ – דער שוואכסטער אבער דער וואס קען אנקומען ווייטער

חידוש – פארוואס "נרתע לאחוריו":

חידוש – דער רמב"ם האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון מלאכים:

---

הלכה ג' (המשך) – מלאכים זענען נישט קיין גוף: די קשיא פון פסוקים

רמב"ם'ס ווערטער:

תירוץ:

חידושים:

1) "מראה הנבואה" און "דרך חידה" זענען צוויי באזונדערע ענינים:

- דרך חידה – דער טעם: פארוואס פונקט פייער? ווייל פייער איז א גוטע משל פאר עפעס וואס איז נישט קיין גוף.

2) פארוואס פונקט אש (פייער) אלס משל פאר מלאכים – ברייטע אנאליז:

3) ראיה פון "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא":

4) נאך ראיות פון פסוקים אז מלאכים-באשרייבונגען זענען משלים:

5) פאראלעל צו נעכטיגער שיעור: "רחום וחנון":

---

הלכה ג' (המשך) – וויאזוי קענען זיין פארשידענע מלאכים אויב זיי זענען אלע צורה בלא גוף?

א. די למדנ'ישע קשיא

ב. דער רמב"ם'ס תירוץ: הייערארכיע פון מציאות

> "שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו, והוא נמצא מכחו, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו."

חידושים:

1) דער חילוק צווישן מלאכים איז נישט "מדריגה" אין דעם געווענליכן זין – ס'איז א חילוק אין מציאות:

"לעוועלס" מיינט נישט אז איינער איז א גרעסערע מדריגה אין דעם געווענליכן זין. וואס ס'מיינט:

- דער ערשטער מלאך האט א דירעקטע עקזיסטענס פון דעם אייבערשטן

- דער צווייטער מלאך האט אן עקזיסטענס וואס דארף אנקומען דורך דעם ערשטן מלאך

2) די תלות-סטרוקטור – פאראלעל צום אייבערשטן:

- ווען דער צווייטער מלאך ווערט אויס – ווערט דער ערשטער נישט אויס

- אבער ווען דער ערשטער מלאך וואלט געווארן אויס – וואלט דער צווייטער יא געווארן אויס

דאס מאכט א חילוק צווישן זיי – אן א גוף.

3) ביי מלאכים איז נישטא קיין "האריזאנטאלע" פארשידנקייט – נאר "ווערטיקאלע":

4) אפענע שאלה: צי מלאכים באשאפן אנדערע מלאכים אינטענציאנעל?

מקורות:

---

הלכה ג' (המשך) – "למעלה ולמטה" ביי מלאכים: נישט מקום נאר מעלה

רמב"ם'ס ווערטער:

> "וזה שאמרו למעלה ולמטה ממעלתו, אינו מעלת מקום"

פשט:

חידושים:

1) צוויי משלים – צוויי סטעידזשעס:

דער רמב"ם ברענגט צוויי משלים:

---

הלכה ג' (המשך) – צען נעמען פון מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "וכל אלו עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם."

פשט:

יעדע מדרגה פון מלאכים האט א באזונדער נאמען. דער נאמען ווייזט אויף זייער מעלה/מדרגה.

די ליסט:

חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלהים, בני אלהים, כרובים, אישים.

חידושים:

1) דער נאמען איז אויף די מעלה, נישט אויף דעם מלאך:

2) "מלאכים" – סיי שם כולל סיי שם פרטי:

3) "אלהים" און "בני אלהים":

4) קשיא: לשון רבים ביי נעמען פון מלאכים:

לאמיר עס אריינלייגן אין די ליסט פון קשיות."**

5) קשיא: "חיות הקודש" – וואס טייטשט "חיות"?

6) דער רמב"ם'ס שרייב-סטיל:

מקורות:

- רש"י – א מלאך הייסט "מלאך" ווייל ער איז א שליח.

---

הלכה ג' (המשך) – חיות הקודש: "תחת הכסא"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "ומעלה על מעלה עד מעלת יתברך שמו, והמעלה שהיא על הכל, ואין קיומה תלוי בזולתה, היא מעלת הצורות שנקראת חיות."

> "ולפיכך אמרו הנביאים שהם תחת הכסא."

פשט:

חידושים:

1) "כסא" אלס כינוי פאר'ן אייבערשטן:

2) לשון יחיד ביי דער רמב"ם:

---

הלכה ג' (המשך) – אישים: די צענטע מדרגה

רמב"ם'ס ווערטער:

פשט:

חידושים:

1) לשון רבים ביי אישים:

2) אנערקענונג פון שוועריגקייטן:

מקורות:

---

הלכה ד' – די מעלות פון ידיעה ביי מלאכים

רמב"ם'ס ווערטער:

> "מכל הצורות – חיים, ומכירים את הבורא, ויודעים אותו דעת גדולה עצומה, כל צורה וצורה לפי מעלתה."

> "אפילו מעלה ראשונה אינו יכול להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתו כצורת עצמו."

> "עד מעלה עשירית, גם היא יודעת את הבורא דעה שאין כח באדם... והכל אינם יודעים את הבורא כמו שיודע את עצמו."

פשט:

חידושים:

1) "לפי גדלו" – נישט לפי גדלו של השם:

2) הייערארכיע פון ידיעה שפיגלט אפ הייערארכיע פון מציאות:

3) מעלה עשירית = שכל הפועל:

4) קשר צו הלכה א'-ב' – "מחשבות בורא מעלה":

---

הלכה ה' – ידיעת השם: "הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה"

רמב"ם'ס ווערטער:

> "אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד."

> "שאילו היה חי בחיים ויודע בדעת – היו שם אלוהות הרבה."

> "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה, הכל אחד."

פשט:

חידושים:

1) דער חילוק צווישן אונזער ידיעה און דעם אייבערשטנ'ס ידיעה:

2) הוא ודעתו וחייו אחד – דער תוכן פון אחדות ה':

3) ביאור פון "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה":

- הוא היודע – ער איז דער וואס ווייסט.

- הוא הדעת עצמה – די knowledge אליין איז אויך דער אייבערשטער.

4) "מתוך שיודע עצמו – יודע הכל":

5) דאס לייזט א קשיא:

6) דער גרויסער חילוק צווישן ידיעת ה' און ידיעת הנבראים:

- אונז קענען דער אייבערשטער מתוך הנבראים – מ'קען נישט קיין מציאות מתוך עצמו.

7) "אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו":

- אוזן – די זעלבע זאך – מ'קען נישט הערן איין זאך אויפאמאל.

8) ראיה פון "חי ה'" vs. "חי פרעה" – דער חילוק אין ניקוד:

9) ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, נישט מחמת הבריאה:

מקורות:

- "חי ה'" vs. "חי פרעה" – דער חילוק אין ניקוד אלס ראיה פאר אחדות ה'

- דאס איז אויך פארבונדן מיט איינע פון די י"ג עיקרים – אז דער אייבערשטער ווייסט אלעס

---

סוף פרק ב' – מעשה מרכבה און דער גדר פון לערנען די ענינים

רמב"ם'ס ווערטער:

> "שני פרקים אלו הם כמו טיפה מן הים ממה שצריך לבאר בענין זה."

> "וביאור כל העיקרים אשר בשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה."

פשט:

חידושים:

1) וואס טייטשט "מעשה מרכבה"?

---

הלכה ד' (סוף פרק ב') – דינים פון מעשה מרכבה: ווי אזוי מ'טאר לערנען

רמב"ם'ס ווערטער:

> "צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהא חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי פרקים."

פשט:

חידושים:

1) דריי תנאים אין מסירת מעשה מרכבה:

א. נאר פאר איין מענטש – מ'טאר נישט לערנען ברבים.

2) א גרויסע קשיא אויפ'ן רמב"ם – פארוואס האט ער עס געשריבן?

"איך פארענטפער נישט די קשיא, איך האב נישט קיין תירוץ. די קשיא איז בעסער פון די תירוץ."

3) צוויי קשיות אויפ'ן רמב"ם:

ב. ווי קען דער רמב"ם אליין שרייבן די אלע זאכן? – דאס איז די גרעסערע קשיא.

4) פסוקים און מאמרי חז"ל וועגן דעם סוד פון חכמה:

- "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה':י"ז) – די חכמה זאל זיין צו דיר אליין.

5) דער זוהר הקדוש – "נודע בשערים בעלה":

6) א מוסר'דיגער ענין – פארוואס מ'זאל נישט שערן – צוויי לעוועלס:

---

סיום

דער מגיד שיעור פארענדיגט מיט א סיכום:

- „ברוך השם, האבן מיר געענדיגט מעשה מרכבה, גאנץ מעשה מרכבה" – היינט און נעכטן.

- „אוודאי האבן מיר געלערנט נאר ראשי פרקים, אבער די גאנצע רמב"ם איז נאר ראשי פרקים, ס'איז נישט אנדערש."

- ער ברענגט אז ווער ס'לערנט רמב"ם איז אויך יוצא די מצוה פון מעשה מרכבה.

- ער מודיע אז די נעקסטע שיעורים וועלן זיין אויף מעשה בראשית.

מקורות:

| קוועל | ווי ס'ווערט גענוצט |

|---|---|

| גמרא חגיגה | „מוסרין לו ראשי פרקים" – דער מקור פאר דעם לשון |

| משלי כ"ז:כ"ו | כבשונו של עולם יהיו ללבושך |

| משלי ה':י"ז | יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך |

| שיר השירים ד':י"א | דבש וחלב תחת לשונך |

| זוהר הקדוש | נודע בשערים בעלה |

| מדרש משלי | אין הימל פרעגט מען פארוואס מ'האט נישט געלערנט מעשה מרכבה |

| רמב"ם, מורה נבוכים חלק א' | ביאור "מרכבה" אלס משל; תירוץ פארוואס ער האט עס דאך געשריבן |

תמלול מלא 📝

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ – מצוות אהבת ה׳ ויראת ה׳

הקדמה: איבערבליק פון די ערשטע פיר מצוות

זאגט דער הייליגער רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ב׳. זאג רבינו – געוואלדיג. פרק ב׳.

יעצט גייען מיר אונז לערנען די נעקסטע צוויי מצוות, וואס דאס איז אהבת ה׳ און יראת ה׳.

---

די מעשה מיט׳ן ישמח משה און דעם רמב"ם׳ס יראה

---

הלכה א׳ – "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו"

דער רמב"ם׳ס טעקסט

ביאור: "נכבד ונורא" – ווייטקייט פון דעם באשעפער

די פסוקים פאר אהבה און יראה

אהבה = קירבה, יראה = ריחוק – ביידע אויף איינמאל

---

הלכה ב׳ – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

דער רמב"ם׳ס שאלה

חידוש: "והיאך היא הדרך" – א דעפיניציע, נישט אן עצה

---

אהבה: התבוננות אין דער בריאה ברענגט א תאוה צו וויסן מער

איז דאס איז לכאורה אהבה.

וויסן ברענגט מער וויסן – א שטייגענדער פראצעס

---

הלכה ג׳ – יראה: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו"

חידוש: "בדברים אלו עצמן" – די זעלבע התבוננות ברענגט סיי אהבה סיי יראה

"נרתע לאחוריו" – דער מענטש פאלט צוריק

> [חידוש] פחד מיינט נישט מורא. פחד מיינט די "נרתע לאחוריו."

"בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה"

"כי אראה שמיך – מה אנוש כי תזכרנו"

חידוש: דקדוק – "כי אראה שמיך" נישט "כי אראה השם"

---

צוזאמענפאסונג: אהבה = וועלן וויסן מער; יראה = פארשטיין ווי קליין מ׳איז

חידוש: צוויי שטופן פון קלייניגקייט – גוף און שכל

---

חידוש: יראה אן אהבה איז נישט קיין אמת׳ע יראה – דער דינאמישער פראצעס

זאגט דער רמב"ם, לאמיר אביסל פארליינען פון דא, ווייל דא גייט עס ווערן אביסל complicated, וועלן מיר זען וואס מיר קענען.

פאראלעל צו תורה-לערנען און חכמה

דער פראצעס: אהבה → יראה → חיזוק → נאכאמאל אהבה

דער "סטראגל" – ייאוש און חיזוק

איינער וואס וויל בכלל נישט וויסן

דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק-ספר

---

Anyway, זאגט דער רמב"ם, אז די פיוט בן אלי שטייט יעצט...

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב׳ (המשך) – כללים גדולים ממעשה רבון העולמים

"נפשו לא חפצה" – דער רמב"ם איז נישט קיין חיזוק ספר

---

הלכה ד׳ – "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים"

"כללים גדולים ממעשה רבון העולמים" – צוויי טייטשן

אבער "כללים גדולים" — איך מיין אז מ׳קען עס טייטשן צוויי וועגן:

1. דאס זענען די גרויסע כללים — די וויכטיגסטע, הויפט-כללים.

[חידוש] אז דאס זענען גרויסע כללים — ביידע זענען אמת. גרויסע כללים פון מעשה רבון העולמים, די ספירות, די וועלטן.

"פתח למבין לאהוב את השם"

דער סקאָופּ פון די נעקסטע דריי פרקים

---

הלכה ה׳ – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

חלק א׳ – עולם השפל: גולם וצורה, הוות ונפסדות

חלק ב׳ – עולם האמצעי: די גלגלים

דער סוד פון חומר וצורה ביי די גלגלים

---

הלכה ו׳ – חלק ג׳: עולם העליון – די מלאכים

וואס מיינט "צורה בלא גולם"?

---

די דריי עולמות – דער כלל הכי כללי

1. עולם העליון [olam ha'elyon: the upper world] — איז די מלאכים, וואס זיי זענען צורה ולא גולם, נאר א שכל.

דאס זענען די דריי עולמות. דאס איז די כלל הכי כללי. אלעס וואס מיר גייען לערנען איז יעצט פרטים פון דעם כלל.

---

דער מענטש׳ס פלאץ – דער שוואכסטער קאטעגאריע

דער רמב"ם האלט נישט אז א מענטש איז העכער פון מלאכים

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך) – מלאכים: צורה בלא גוף, משלים פון פסוקים, און די הייערארכיע פון מלאכים

---

צי א מענטש איז העכער פון מלאכים – א קורצע באמערקונג

---

דער מהר"ל וועגן לערנען רמב"ם

---

הלכה ז׳ – מלאכים זענען נישט קיין גוף: די קשיא פון פסוקים

די קשיא: נביאים האבן געזען מלאכים מיט גוף-תכונות

דער תירוץ: הכל במראה הנבואה ודרך חידה

צוויי זאכן: מראה הנבואה און דרך חידה.

---

חידוש: "מראה הנבואה" און "דרך חידה" זענען צוויי באזונדערע ענינים

---

פארוואס פונקט אש (פייער) אלס משל פאר מלאכים

אש — א "טיילווייזער גוף"

א מענטש קען נישט פארשטיין "טאטאל נישט גוף"

דער עיקר פון דער משל: א שלילה (נעגאציע)

דער לאגישער גאנג: פון גוף צו הפשטה

---

ראיות פון פסוקים אז מלאכים-באשרייבונגען זענען משלים

ראיה א׳: "ואש אחד ממשרתי ה׳"

ראיה ב׳: "עושה מלאכיו רוחות"

פארוואס ווינטן? ווייל ווינטן איז אויך א זאך וואס איז אן ענין פון א גוף, אבער ס׳איז נישט כבד, ס׳האט נישט קיין weight.

דער לאגישער באווייז: צוויי סותר׳דיגע פסוקים

---

פאראלעל צו נעכטיגער שיעור: "רחום וחנון"

ס׳איז נישט דאס איז די ראיה. ס׳שטייט נישט קלאר, קען מען נעמען...

---

דיגרעסיע: צי רוח/לופט איז א גוף?

---

הלכה ח׳ – וויאזוי קענען זיין פארשידענע מלאכים אויב זיי זענען אלע צורה בלא גוף?

איבערבליק פון דער נושא

די דריי כללים פון דער וועלט: מענטשן, שטערנס, און מלאכים

צוויי סארטן קשיות אויף מלאכים

ס׳איז דא קשיות פון דער תורה — לכאורה שטייט אין דער תורה אז מלאכים זענען יא גוף.

די למדנ׳ישע קשיא: וויאזוי קענען זיין מערערע צורות אן א גוף?

---

דער רמב"ם׳ס תירוץ: הייערארכיע פון מציאות

יעדער מלאך עקזיסטירט פון דער כח פון דעם העכערן

וואס איז דער חילוק? וואס הייסט אנדערע צורות? אלע זענען צורות!

חידוש: דער חילוק צווישן מלאכים איז א חילוק אין מציאות, נישט אין "מדריגה"

חידוש: די תלות-סטרוקטור — פאראלעל צום אייבערשטן

חידוש: ביי מלאכים איז נישטא קיין "האריזאנטאלע" פארשידנקייט — נאר "ווערטיקאלע"

---

אפענע שאלה: צי מלאכים באשאפן אנדערע מלאכים אינטענציאנעל?

מיר זאגן נאר וואס מיר האבן געהערט פשוט וואס ס׳שטייט.

---

באמערקונג וועגן דעם רמב"ם׳ס שרייב-סטיל

---

דער פסוק "כי גבוה מעל גבוה שומר" — שלמה המלך׳ס רמז

דער רמב"ם׳ס ראיה פון קהלת

וואס מיינט "שומר"?

ניין — אפשר מיינט ער צו זאגן אז דער העכערע היט אפ דעם נידריגערן, ווייל ער גיט אים זיין מציאות.

באמערקונג: דער פשוט׳ער פשט אין דעם פסוק

---

לעוועלס פון מלאכים אין דאווענען

---

הלכה ט׳ – "למטה ממעלתו": וואס מיינט "מעלה" ביי מלאכים?

"לעוועלס" מיינט קדימה אין מציאות

זאגט דער רמב"ם — יא, קענסט מיר זאגן? דאס איז וואס דער רמב"ם גייט זאגן.

דיסקוסיע: "למטה ממעלת מקום" — מיינט דאס א פיזישער פלאץ?

Speaker 2: יא, דער רמב"ם זאגט "למטה ממעלתו" [below its level]. ס׳מיינט נישט אז מען לייגט זיי אויף אנדערע פלעצער?

Speaker 1: ס׳מיינט נישט אז אדם הראשון [Adam HaRishon: the first man] איז געזעצן למעלה מחבריו [above his fellows]?

Speaker 2: ער דארף שטיין העכער אין שטאק [floor/story of a building]?

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך) – "למעלה ולמטה" ביי מלאכים: מעלה, נישט מקום

---

הלכה ט׳ – "למעלה ולמטה" מיינט נישט מקום

---

משל א׳: צוויי חכמים – "למעלה" מיינט א העכערע מדרגה

---

משל ב׳: עילה ועלול – "העכער" מיינט דער וואס האט געמאכט געשען

---

חידוש: פארוואס צוויי משלים? – צוויי סטעידזשעס פון "מעלה"

---

הלכה י׳ – צען נעמען פון מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם"

איך האב נאר געוואלט זאגן – דו ווילסט אפשר מאכן א הפסקה? יא, שוין.

---

פארוואס פארשידענע נעמען?

---

חידוש: דער נאמען איז אויף די מעלה, נישט אויף דעם מלאך

---

די ליסט פון צען נעמען

פארוואס הייסן זיי... אקעי, ס׳איז דאך – קען מען זאגן די קשיא. פארוואס ווערן זיי גערופן אזוי?

2. אופנים

3. אראלים

4. חשמלים

5. שרפים

6. מלאכים – ס׳איז אינטערעסאנט: די שם הכולל [general name] איז "מלאכים," אבער ס׳איז אויך א שם פרטי [specific name for one level].

7. אלהים – אויך א נאמען פון א מלאך.

9. כרובים

10. אישים – און די צענטע מדרגה פון מלאכים, די שוואכערע מדרגה פון מלאכים, ווערט גערופן אישים.

---

קשיא: לשון רבים ביי נעמען פון מלאכים

---

הלכה י"א – חיות הקודש: "תחת הכסא" / אישים: "קרובה ממעלת דעת האדם"

דער מהר"ל אויף צען מעלות

יעצט איז דער מהר"ל [Maharal] דא מסביר צוויי נקודות וועגן די מעלות וואס מ׳האט יעצט געלערנט:

---

חיות הקודש – "תחת הכסא"

חידוש: "כסא" אלס כינוי פאר׳ן אייבערשטן

---

אישים – "שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם"

"ונראים להם במראה הנבואה" – די "אישים" זענען די וואס אנטפלעקן זיך במראה הנבואה [b'mar'eh ha'nevuah: in the prophetic vision].

---

דיון: לשון רבים ביי אישים – ווי קען איין צורה האבן אסאך רעפרעזענטעישנס?

לאמיר נישט אריינגיין. יא, איך זאג דיר, ס׳איז אסאך בעסער צו גלייבן און צו נישט גלייבן.

---

אנערקענונג פון שוועריגקייטן

---

"מלאך" – שם הכולל: א שליח

---

אקעי, יעצט גייט ער אריין אין א זייער אינטערעסאנטע נושא.

צורה, שכל, און ידיעה: די הייערארכיע פון וויסן ביי מלאכים און ביים אייבערשטן

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך)

---

דער באגריף "צורה" = "שכל" = "מלאך"

---

הקדמה צום נושא פון ידיעת הצורות

צורה = שכל

שכל איז נישט א brain

ידיעה: דער סובדזשעקט און אבדזשעקט זענען איינס

---

"חיים" ביי מלאכים — נישט גוף-לעבן נאר דעת-לעבן

א שכל לעבט אויך — אבער אנדערש

---

הלכה י"ב — כל הצורות חיים ומכירים את הבורא

וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא ויודעין אותו דעה גדולה עד למאד

כל צורה וצורה לפי מעלתה

יעדער איינער ווייסט עס לויט זיין מעלה [maala: level], לויט זיין level.

חידוש: "לפי גדלו" — נישט לפי גדלו של השם

---

די הייערארכיע פון ידיעה ביי מלאכים

און יעדער מלאך, לויט ווי גרויס ער איז, אזוי פארשטייט ער דעם אייבערשטן. ער ווייסט אים מער אפגערוקט.

אפילו מעלה ראשונה פארשטייט נישט דעם אייבערשטן

אלא דעתו כצורת עצמו

הלכה י"ג — יעדע מעלה ווייסט מער פון די נידריגערע

מעלה עשירית — דער שכל הפועל

יא, און דער מלאך הייסט אויף אן אנדער פלאץ דער שכל הפועל [seichel hapo'el: the Active Intellect].

---

חידוש: דער קשר צוריק צו "מחשבות בורא מעלה" — הלכה ב'-ג'

דעת איז די רעזולטאט פון מציאות

פארוואס ברענגט דער רמב"ם דאס דא?

דער קשר צו "מחשבות בורא מעלה"

חידוש: נישט נאר "ווער בין איך?" — נאר ווייטער טראכטן

---

הלכה י"ד — דער אייבערשטער ווייסט אלעס דורך וויסן זיך אליינס

די הייערארכיע פון ידיעה — דער אייבערשטער אויבנאן

יעדע זאך ווייסט לויט זיין level אין מציאות

כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ

הכל מכח אמיתת המצאו

אלעס איז געמאכט געווארן פון אים, און ערגעץ דארט הייבט זיך אלעס אן.

חידוש: "מתוך שיודע עצמו — יודע הכל"

אלא לפי שהוא יודע עצמו — דער אייבערשטער ווייסט זיך אליינס.

דער ביאור: צו וויסן עפעס איז צו וויסן וואס ער איז

משל: צו וויסן א טאטע איז שוין צו וויסן זיין זון

מסקנא

סאו — מתוך ידיעת עצמו איז מוכרח ידיעת הכל [mitoch yedias atzmo iz muchrach yedias hakol: from knowledge of Himself, knowledge of everything necessarily follows].

---

הלכה ט"ו — דער חילוק צווישן דעם אייבערשטנ'ס ידיעה און אונזער ידיעה

אונזער ידיעה איז א שינוי — דעם אייבערשטנ'ס ידיעה נישט

הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו ויודע אותה כמות שהיא

ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו, כמו שאנו יודעים

הלכה ט"ו–י"ז: ידיעת ה' – הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת

דער אייבערשטער'ס וויסן איז נישט ווי אונזער וויסן

---

הוא ודעתו וחייו אחד – דער יסוד פון אחדות ה'

---

שאילו היה חי בחיים – וואלט געווען אלוהות הרבה

---

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה – ביאור פון די דריי לשונות

דער משל פון א מענטש – דריי באזונדערע זאכן

ביים אייבערשטן – אלעס איז איינס

---

"אין כח בפה לאמרו" – פארוואס מ'קען דאס נישט אויסזאגן

פארוואס איז נישט שייך צו פארשטיין דאס? פארוואס זאגט ער "אין כח בפה לאמרו"? קענסט נישט זאגן מיין פשוט'ע זאך?

"ולא בלב האדם להכירו על בוריו."

דיוק: דריי גוף'ישע זאכן – פה, אוזן, לב

- אוזן – די זעלבע זאך.

- לב – איך מיין אז ס'שטייט נישט אין רמב"ם "אין כח בלב האדם לדעת" – דארף איך נאכקוקן.

חידוש: "להכירו על בוריו" – נישט "להכיר בכלל"

אבער ס'איז נישט "לבב אדם להכיר בכלל" – יא? באמערקט?

---

הלכה ט"ז: ראיה פון "חי ה'" לעומת "חי פרעה" – דער חילוק אין ניקוד

"חֵי פרעה" מיט א צירה – דאס לעבן פון פרעה

"חַי ה'" מיט א פתח – אזוי ווי דער אייבערשטער לעבט

וואס מיט א מלאך?

דאס איז דער יסוד פון אחדות ה'.

---

הלכה י"ז: ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, נישט מחמת הבריאה

לפיכך – ממילא, לכאורה זאגט ער דא איבער, מ'דארף עס פארשטיין בעסער.

דער חילוק צווישן ידיעת ה' און ידיעת הנבראים

חידוש: דער אייבערשטער ווייסט אלעס – און ס'בלייבט נאך איינס

דאס איז דער חילוק. עד כאן איז דער ביאור פון ידיעת ה'.

דאס איז א גרויסע חידוש פון דער רמב"ם – איך מיין, אפשר שטייט עס פארדעם וכו', אבער זייער א טיפע זאך.

---

הלכה י"ח: "טיפה מן הים" – מעשה מרכבה

אזוי זאגט דער רמב"ם: "שני פרקים אלו" – און זיי האבן יעצט געלערנט די צוויי פרקים – "כמו טיפה מן הים."

וואס טייטשט "מעשה מרכבה"?

---

הלכה י"ט: דער איסור צו לערנען מעשה מרכבה ברבים

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" – מ'זאל נישט רעדן וועגן די זאכן נאר צו איין מענטש.

די תנאים אין דעם תלמיד

הלכה י"ט–כ': דינים פון מסירת מעשה מרכבה – ווי אזוי מ'טאר לערנען

דריי תנאים אין מסירת מעשה מרכבה

קודם כל, לאמיר ליינען וואס עס שטייט, נאכדעם וועלן מיר פרעגן א קשיא.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" — מען זאל נישט רעדן וועגן די זאכן נאר צו איין מענטש.

תנאי א': נאר פאר איין מענטש

תנאי ב': חכם ומבין מדעתו

תנאי ג': נאר ראשי פרקים

---

א גרויסע קשיא אויפ'ן רמב"ם: פארוואס האט ער עס געשריבן?

דיון: קען מען אנדערש טייטשן דעם רמב"ם?

Speaker 2: ביסט מסכים? איך מיין אז דאס איז וואס ער זאגט. ס'איז נישט דא קיין אנדערע פשט [pshat: plain meaning].

Speaker 1: דו ווייסט, אפשר לערנט דער רמב"ם אז "שלא לדרוש בדברים אלו" מיינט די טיפערע לעוועל [level].

Speaker 1: דער רמב"ם האט דאך אויך געזאגט אז דאס אליין איז א מצוה [mitzvah: commandment] צו וויסן.

Speaker 2: און דו פרעגסט א קשיא אז דאס איז די basics — אביסל פון די זאכן וואס מען זאגט נישט אויס.

דיון: קען מען דרש'נען אין די זאכן?

צוויי קשיות אויפ'ן רמב"ם

Speaker 1: דער רמב"ם האט דאך געזאגט אז וויסן דער זאך איז אן זיך א מצוה.

Speaker 2: איך האב דיר געפרעגט — עס איז צוויי גוטע קשיות:

דער תירוץ פון מורה נבוכים

---

הלכה כ': פסוקים און מאמרי חז"ל וועגן דעם סוד פון חכמה

"כבשים ללבושך" — טיפע זאכן זאלן בלייבן פנימי

אקעי, און יעצט נאך א זאך. כיצד [keitzad: how so] — דער רמב"ם זאגט וואס מ'טאר נישט לערנען, נאר וויסן אויכעט:

"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"

"דבש וחלב תחת לשונך"

חלב איז זייער זיס, ס'איז זייער געשמאקע זאכן, אבער מ'דארף עס נישט געבן פאר קיינעם.

---

דער זוהר הקדוש: "נודע בשערים בעלה" — השגת אלוקות איז א פערזענליכער סוד

אקעי, דאס איז אן אנדערע לעוועל.

---

פארוואס דער רמב"ם האט עס דאך געשריבן — א תירוץ

אבער דער רמב"ם האט אונז עס יא פארציילט, ווייל דאס איז דאך די מצוה — מ'זאל עס יא וויסן.

---

א מוסר'דיגער ענין: פארוואס מ'זאל נישט שערן

לעוועל א': יענער גייט עס פארדרייען

לעוועל ב': שווייגן איז א כלי פאר טיפערע השגה

סאו דאס איז אויך א לעוועל. דאס איז אלץ מער שיינע תורות, ס'איז אויך אמת'ע זאכן.

---

סיום: מ'האט געענדיגט מעשה מרכבה

שוין, ברוך השם, האבן מיר געענדיגט מעשה מרכבה — גאנץ מעשה מרכבה.

סאו מ'קען זיך האלטן — ווער ס'לערנט רמב"ם איז אויך יוצא [yotzei: fulfills] די מצוה.

ברוך השם, זאלן מיר זוכה געווען צו לערנען מעשה מרכבה.

די נעקסטע שיעורים גייען זיין אויף מעשה בראשית.

זייער גוט. געוואלדיג.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור – רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב'

---

הקדמה כללית

השיעור עוסק בפרק ב' מהלכות יסודי התורה, הכולל את המצוה השלישית והרביעית – אהבת ה' ויראת ה'. מגיד השיעור חוזר על כך שהמצוות הראשונות (פרק א') היו: (1) לדעת שיש בורא ("אנכי ה' אלקיך"), (2) שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתי ה', יחד עם מצות האחדות. הפרק ממשיך לבאר את שלושת העולמות (מלאכים, גלגלים, עולם השפל), את היררכיית המלאכים, ידיעת ה', ודיני מעשה מרכבה.

---

הלכה א' – מצות אהבת ה' ויראתו: היסוד

לשון הרמב"ם:

> "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלקיך', ונאמר 'את ה' אלקיך תירא'."

פשט:

הבורא שהוא נכבד ונורא – יש מצוה לאהוב אותו ולירא ממנו. המקורות הם הפסוקים מקריאת שמע (אהבה) ו"את ה' אלקיך תירא" (יראה).

חידושים וביאורים:

1) "האל הנכבד והנורא הזה" – משמעות כפולה:

"האל הנכבד והנורא" הוא לשון הפסוק (כמובא בהערות), אך אצל הרמב"ם יש לו משמעות נוספת: הוא מתייחס לבורא שהרמב"ם ביאר בפרק א' את מציאותו ואחדותו. "נכבד" פירושו שהוא רחוק ממנו – יש לנו "יראת הכבוד" מפני שאנו יכולים להשיגו מעט בלבד (כפי שאמר הרמב"ם שכל זמן שיש לאדם גוף אינו יכול להשיג מציאותו יתברך). "נורא" פירושו פחד – מהות הבורא מופרדת מאיתנו מאוד. מעשיו קרובים אלינו יותר, אך מהות השם הוא נכבד ונורא.

2) אהבה = קירבה, יראה = ריחוק:

אהבה היא עניין של קירבה (רוצים להתקרב, לדעת יותר), ויראה היא עניין של ריחוק (יראים, נסוגים לאחור). שניהם קיימים בו-זמנית – מאותה התבוננות עצמה נובעים גם אהבה גם יראה.

3) מעשה עם הישמח משה:

הישמח משה (ר' משה טייטלבוים) ביקש מהקב"ה בתפילתו שיזכה ליראת שמים של הרמב"ם. כשקיבל אותה, ממש נפל על הארץ מפחד, עד שביקש שיסירו ממנו את הפחד כי אינו יכול לשאת אותו. מגיד השיעור אומר: "כאן אנו הולכים ללמוד מהיכן הגיע הפחד של הרמב"ם – מה הייתה התורה שמאחורי הפחד."

מקורות:

- "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו:ה) – מקור למצות אהבה

- "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו:יג) – מקור למצות יראה

---

הלכה ב' – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

לשון הרמב"ם:

פשט:

הדרך לאהבה ויראה היא באמצעות התבוננות בבריאה. כשרואים את חכמת הבורא בברואיו, מתעוררת אהבה גדולה ותשוקה לדעת יותר. וכשמעמיקים באותם דברים עצמם, מרגישים כמה קטנים אנו – "בריה קטנה שפלה ואפלה" – ומתעוררת יראה.

חידושים וביאורים:

1) "והיאך היא הדרך" – לא עצה, אלא הגדרה:

"והיאך היא הדרך" אין פירושו "חפש טריק איך להשיג יראה." פירושו: "ממה מורכבת אהבה ויראה? מהי?" – זוהי הגדרה של המצוה, לא עצה. הוא משווה זאת לאופן שבו הרמב"ם אומר "המצוה להניח תפילין – והיאך היא הדרך לעשותה?" – כלומר מהו תוכן המצוה. הוא מביא ראיה מפרק א', שלפעמים הרמב"ם אומר תחילה שיש מצוה, ואחר כך מבאר מהי המצוה.

2) אהבה = רצון לדעת יותר על הקב"ה:

הרמב"ם מגדיר אהבה כתאוה גדולה לידע השם הגדול. אהבה פירושה רצון לדעת יותר. הפסוק "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" פירושו – נפשי צמאה כאדם למים, לדעת יותר, להתקרב יותר.

3) ידיעה מביאה לידיעה נוספת – תהליך עולה:

צריך להתחיל בידיעה מועטת, וכשיודעים מעט, מתעוררת סקרנות לרצות לדעת יותר. "ידיעה מביאה עוד ידיעה." זהו תהליך של התבוננות → אהבה → התבוננות נוספת.

4) "בדברים אלו עצמן" – אותה התבוננות מביאה גם אהבה גם יראה:

מה פירוש "עצמן"? אין דברים אחרים שצריך להתבונן בהם ליראה. אותה מחשבה, אותה התבוננות ב"מעשיו וברואיו הנפלאים", מוציאה גם אהבה גם יראה. "עצמן" פירושו – באותם דברים עצמם.

5) "נרתע לאחוריו" – האדם נסוג לאחור:

הדבר מתקשר לפסוק ממתן תורה: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" – כשישראל ראו את הקב"ה נסוגו לאחור. "וירא" הוא יראה. פחד אינו סתם מורא – פחד פירושו "נרתע לאחוריו", הנסיגה הפיזית לאחור.

6) "בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה" – שתי דרגות של קטנות:

תחילה רואה האדם כמה קטן גופו לעומת הבריאה הגדולה. אך זה כשלעצמו אינו החידוש העיקרי (אין "הוה אמינא שהגוף גדול"). העיקר הוא: האדם חושב "אבל יש לי הרי דעת, שכל!" – ואז הוא תופס שגם שכלו קטן מאוד לעומת "תמים דעות". "דעת קלה מעוטה" – גם בכמות (מעט) גם באיכות (חלשה).

7) "כי אראה שמיך" – לא "כי אראה השם":

דוד אומר "כי אראה שמיך" – הוא מסתכל על השמים, לא על הקב"ה עצמו. האדם מסתכל על הבריאה – השמים, המלאכים – ומתוך כך תופס כמה הוא קטן. "מה אנוש כי תזכרנו."

8) הגדרה: אהבה = רצון לדעת יותר; יראה = הבנה כמה קטן אני:

אהבה פירושה רצון לדעת יותר, ויראה פירושה להבין כמה קטן אני, שאדם אינו דבר גדול. שניהם נובעים מידיעת הבריאה. "אפשר לקרוא לזה גדלות השם, אך במובן מסוים זוהי גדלות הבורא."

9) יראה בלי אהבה אינה יראה אמיתית – התהליך הדינמי:

תחילה צריך אהבה (רצון ללמוד), ואחר כך תופסים יראה (כמה קטנים אנו), ואז צריך להתחזק ולהתבונן שוב. נקודה חדה: אם לאדם אין רצון לדעת את ה', אין לו יראה אמיתית. "אם לאדם אין רצון לדעת את ה', הוא אומר 'אי אפשר לדעת, אתה כל כך קטן' – 'לא רציתי, אני מרוצה.'" היראה אינה אלא 'מכה' כשרצית – זהו כאב רק מפני שכן רצית לדעת. בלי אותו רצון אין יראה, רק סתם פחד.

10) ה"מאבק" – ייאוש וחיזוק:

התהליך מתואר כמאבק: מתחילים לדעת, מגיע ייאוש ("ממילא לעולם לא אדע כלום"), אך מתחזקים – "אין אפשרות שלא לדעת" – וממשיכים לשאוף. אך הרמב"ם עצמו אינו אומר שזה "מאבק" – "זה יותר אנשים מודרניים שיש להם מאבקים." הרמב"ם מתאר זאת כתהליך טבעי.

מגיד השיעור חילק בין שני מצבים:

- "בזדון על עצמו" – מי שאינו מרגיש שהחכמה גדולה ממנו, אינו מבין מפני שהיא אכן גדולה ממנו.

- "נפשו לא חפצה" – מי שסתם יודע שאינו יודע כלום, ולכן אינו רוצה לדעת כלל. זה עלול להביא לייאוש.

11) הרמב"ם אינו ספר חיזוק:

"הרמב"ם אינו ספר חיזוק, הוא אינו מודאג מאנשים שטיפשים שיש להם בעיות קטנות וטיפשיות." הרמב"ם מתאר את המציאות של אהבה ויראה, לא עצות לאנשים שיש להם קשיים. אם יש בעיית ייאוש – "לך לר' נחמן מברסלב, הוא יפתור לך את הייאוש."

12) מקבילה ללימוד תורה:

אותה תחושה יש לכל מי שפעם הסתכל בספר, במדע, או בכל חכמה. "הוא רואה דבר נפלא, רוצה ללמוד. פתאום מסתכל, הוא יודע בקושי שלושה פסוקים לעומת אלפי מיליונים שיש. הוא מרגיש קטן." זהו אותו תהליך של אהבה → יראה.

מקורות:

- "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב:ג) – צמאונו של דוד המלך לדעת את ה'

- "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח:ד-ה) – יראתו של דוד המלך

- "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ:טו) – מתן תורה, מקושר ל"נרתע לאחוריו"

- רמב"ם פרק א' – מוזכר בהקשר "בריה קטנה שפלה ואפלה" ושאי אפשר להשיג מציאותו כל זמן שיש גוף

---

הלכה ב' (המשך) – "ולפי הדברים האלו אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים"

לשון הרמב"ם:

פשט:

לפי מה שביאר הרמב"ם שהדרך לאהבה ויראה היא דרך התבוננות, הוא יבאר "כללים גדולים" מהבריאה, כדי לתת "פתח" – דלת – למי שרוצה להבין.

חידושים וביאורים:

1) שני פירושים ב"כללים גדולים":

1. כללים גדולים – הכללים החשובים ביותר, הכללים הראשיים.

2. כללים גדולים מאוד – כללים עצומים ורחבים שמקיפים את כל העולם בבת אחת (בניגוד ל"כלל קטן" שמקיף רק דבר אחד).

שני הפירושים נכונים.

2) "פתח למבין" – רק דלת, לא כל הבית:

הכללים אינם עדיין ה"בחינה" עצמה (ההבנה העמוקה), אלא רק פתח – דלת למי שרוצה להבין.

3) "מי שאמר והיה העולם" – הבנת חכמת העולם:

הבנת חכמת העולם, שהיא חכמת הקב"ה – דרך כך מגיעים להכיר אותו.

4) אין צמצום במה שמביא אהבת השם:

הרמב"ם אומר שיביא רק "מה שנוגע לעניין מה שמביא אהבת השם" – אך באמת, הכל מביא אהבת השם. הרמב"ם מתכוון רק שאינו יכול ללמד את כל החכמה בבת אחת – הוא נותן רק את ה"אופן הכללי." הוא עושה כביכול "סיכום של כל האנציקלופדיה" – הכלל הגבוה ביותר.

5) היקף שלושת הפרקים הבאים:

הרמב"ם הולך בשלושת הפרקים הבאים (בערך) למפות את כל מה שקיים, ודרך כך אפשר להגיע לאהבת השם.

מקורות:

- ספרי – "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם"

---

הלכה ג' – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

לשון הרמב"ם:

הרמב"ם מציב את הכלל הראשון והגדול ביותר: כל מה שקיים מתחלק לשלושה חלקים.

---

חלק א' – עולם השפל (עולם התחתון)

לשון הרמב"ם:

> "בריות שהן מחוברות מגולם וצורה, והן הוות ונפסדות תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות."

פשט:

- גולם וצורה (= חומר וצורה): "גולם" הוא לשון הקודש של הרמב"ם ל"חומר" – ממה שהדבר עשוי. "צורה" היא מה שהדבר הוא – מהותו.

- משל: שולחן עשוי מעץ (= גולם/חומר) ויש לו צורת שולחן (= צורה). שולחן אינו רק עץ – הוא מה שהוא עשוי ממנו וגם מה שהוא.

- הוות ונפסדות תמיד – הן נהוות והן כלות. אדם נולד ומת. אפילו אבן אינה קיימת לנצח – היא משתנה תמיד. הגוף משתנה מגוף אחד לאחר, מקבל צורה אחרת.

---

חלק ב' – עולם האמצעי (הגלגלים/הספירות)

לשון הרמב"ם:

פשט:

גם הם עשויים מגולם וצורה – יש להם גוף. אך הם אינם משתנים – "צורתם קבועה בגולמם לעולם." אלה הם "הגלגלים" – הספירות שעליהן נמצאים הכוכבים והפלנטות. זוהי ממש ספירה, כדור, שעליו נמצאים הכוכבים. "ואין גופם כשאר גופים ולא צורתם כשאר צורות" – חומרם שונה מחומרנו.

חידושים:

1) מדוע זהו סוד:

בדרך כלל אנו יודעים שדבר מורכב מחומר וצורה מכך שרואים שהוא מתחיל ונגמר – רואים שהיו מולקולות/חלקיקים, וקיבלו צורה, ואחר כך נפסדו. אך דבר שהוא נצחי – לא היינו יודעים שגם הוא מורכב מחומר וצורה. זהו חידושו של הרמב"ם – שגם הגלגלים הנצחיים מחוברים מחומר וצורה. זהו קצת פרדס.

2) מדוע אדם מת אך גלגל לא:

אולי זו סיבה גדולה מדוע אדם אינו יכול לחיות לנצח – מפני שהוא עשוי מארבעת היסודות שמתפרקים. מה שאין כן הגלגלים שעשויים מדבר אחר – מעין יסוד חזק יותר, שנשאר לנצח.

מקורות:

- "חק נתן ולא יעבור" (תהלים) – על הכוכבים/שמים

- "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" – קידוש לבנה

---

חלק ג' – עולם העליון (מלאכים)

לשון הרמב"ם:

> "ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו."

פשט:

דברים שהם רק צורה בלי גולם – הם משהו, אך אינם עשויים מחומר כלל. אלה הם מלאכים.

חידושים:

1) מה פירוש "צורה בלא גולם":

אין זה רק שכל או רעיון בראשי. זהו הרעיון עצמו – דבר שמאוקטל (מומש). הוא קיים, אך אינו עשוי ממשהו. כשאנו חושבים על שכל, אנו חושבים על רעיון בראשנו – לא, הרמב"ם מדבר על הרעיון עצמו כדבר עצמאי. "הצורה היא ה'ישנות' שלו" – הוא קיים, אך אינו עשוי ממשהו.

2) המושג "צורה" = "שכל" = "מלאך":

הרמב"ם משתמש בלשון צורה או מלאכים, אך במקומות אחרים משתמש בלשון שכל. מלאך = צורה בלא חומר = שכל. "שכל" אינו מוח – מוח הוא חומר שבתוכו שוכן שכל. שכל הוא הרעיון עצמו – לא מי שחושב את הרעיון, ולא תהליך החשיבה, אלא הרעיון כשלעצמו. אצל שכל (מלאך) הסובייקט (היודע) והאובייקט (הנודע) הם אחד – "הדבר שיודע ונודע."

3) "חיים" אצל מלאכים – לא חיי גוף אלא חיי דעת:

הקב"ה אינו חי בחיים של חי בגוף – חיי גוף פירושם שהגוף מתקיים, יש תקופה בין הוויה להיפסדות. אך כשמדברים על שכל, קוראים לו גם "חי" – מפני שחיים פירושם לעשות משהו, ושכל עושה – הוא יודע תמיד. שכל עושה אפילו יותר מגוף.

4) קושיה – כיצד יכולים להיות כמה מלאכים?

בדרך כלל שני דברים נבדלים על ידי גופם – שני שולחנות הם שונים רק מפני שיש להם חתיכת עץ אחרת. אם למלאכים אין גוף – במה הם נבדלים? (יטופל בהמשך.)

---

שלושת העולמות בראשונים ובקבלה

חידוש – שלושה עולמות לעומת ארבעה עולמות:

אלה הם שלושת העולמות שמוצאים פעמים רבות בראשונים:

1. עולם העליון – מלאכים (צורה בלא גולם, רק שכל)

2. עולם האמצעי – כוכבים/גלגלים (גולם וצורה, אך נצחיים)

3. עולם התחתון / עולם השפל והאפל – עולמנו (גולם וצורה, הוות ונפסדות תמיד)

מקורות: אבן עזרא, רמב"ן, זוהר – כולם מדברים על שלושה עולמות. בקבלה כתוב שיש ארבעה עולמות – "צריך להבין את זה" (הוא משאיר זאת פתוח).

---

מקומו של האדם – החלש ביותר אך מי שיכול להגיע רחוק יות

מקומו של האדם – החלש ביותר אך מי שיכול להגיע רחוק יותר

חידוש – מדוע "נרתע לאחוריו":

כבר מכלל זה לבדו יש סיבה מדוע אדם צריך להיות "נרתע לאחוריו" – הוא מבין שהוא הקטגוריה החלשה ביותר מבין השלוש: הוא חומר וצורה (חלש יותר מצורה לבדה), ועוד הוא הווה ונפסד תמיד.

אך: במקום מסוים נראה שדווקא חומר וצורה, החלש ביותר, הוא דווקא מי שיכול להגיע קרוב יותר לקב"ה – אדם המשתמש בשכלו הוא "חתיכת מלאך."

חידוש – הרמב"ם אינו סובר שאדם גבוה ממלאכים:

הרמב"ם אינו סובר שאדם גבוה ממלאכים. מה שהרמב"ם כן אומר על "קירבת השם" הוא שאדם מכירו ומקומו – הוא יודע שאינו כל כך גדול. כמה שהוא קטן, יכול הוא לעשות דברים גדולים – אך לפי גודלו, לא גדול יותר ממה שהוא יכול.

[הערת אגב: מגיד השיעור מזכיר שיש "פוליטיקה גדולה יותר" בנושא זה (האם אדם גבוה ממלאכים), ומזכיר את המהר"ל שאומר שאסור ללמוד רמב"ם – אולי בגלל עניינים כאלה – אך הוא אומר שקודם לומדים מה שהרמב"ם אומר.]

---

הלכה ג' (המשך) – מלאכים אינם גוף: הקושיה מן הפסוקים

לשון הרמב"ם:

הרמב"ם מקשה על עצמו: הוא אמר שמלאכים הם צורה בלא גוף – אך מהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים? – אש וכנפיים הרי הן תכונות של גוף!

תירוץ:

הכל במראה הנבואה ודרך חידה – כל מה שהנביאים ראו היה בחזיון נבואה, והוא משל/חידה. זוהי בדיוק אותה קושיה כמו אצל הקב"ה (פסוקים המדברים כאילו יש לו גוף), עם אותו תירוץ.

חידושים:

1) "מראה הנבואה" ו"דרך חידה" הם שני עניינים נפרדים:

- מראה הנבואה – העובדה: הם ראו זאת בחזיון נבואה, לא בעולם הפיזי. זוהי ויזואליזציה, ייצוג של מלאכים – לא המלאך עצמו, אלא משהו שמדמה מלאך.

- דרך חידה – הטעם: מדוע דווקא אש? מפני שאש היא משל טוב לדבר שאינו גוף.

2) מדוע דווקא אש כמשל למלאכים – ניתוח מורחב:

לגוף יש תכונות שונות: הוא כבד, אי אפשר לעבור דרכו, הוא נופל למטה, יש לו קביעות. אש היא "גוף חלקי" – יש לה כמה תכונות של גוף (היא קיימת, יש לה צורה מסוימת), אך חסרות לה תכונות חשובות: היא אינה כבדה, אינה נופלת למטה, אפשר לעבור דרכה. עיקר המשל הוא שלילה (נגציה): כשאומרים "אש", הכוונה "לא כבד, לא מוצק, לא גוף רגיל."

ההיגיון: אדם ש"מגושם" אינו יכול להבין דבר שהוא לגמרי לא גוף. אי אפשר לתת לו מיד את ההפשטה הגמורה. לכן לוקחים אש – שהיא הדבר הקרוב ביותר ל"לא גוף" שאדם עדיין יכול להבין – כמדרגה להבנה.

3) ראיה מ"כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא":

גם הקב"ה – שאנו יודעים בוודאות שאין לו גוף – גם הוא מתואר כאש. זה מוכיח שאש היא משל קבוע ל"לא גוף."

4) ראיות נוספות מפסוקים שתיאורי מלאכים הם משלים:

- "ואש אחד ממשרתי ה'" – אש היא רק אחד מן המלאכים, לא כולם. אילו אש הייתה עצם המלאך, כל המלאכים היו אש. מכאן שמלאך אינו אש, אלא משל.

- "עושה מלאכיו רוחות" – מלאכים מתוארים גם כרוחות (רוחות). רוח גם היא דבר שיש בו עניין של גוף, אך אינה כבדה – שוב משל.

ההוכחה הלוגית: אם פסוק אחד אומר שמלאכים הם אש ופסוק אחר אומר שהם רוחות – על כרחך שניהם משלים, כי אינם יכולים להיות שניהם כפשוטם.

[הערת אגב: האם רוח/אוויר הוא גוף? הוא עונה: כן – אוויר הוא גוף, רוח היא אוויר שנע מהר יותר. אך זהו גוף שחסרה לו כבדות – לכן הוא מתאים כמשל.]

5) מקבילה לשיעור אתמול: "רחום וחנון":

התלמוד מביא ש"רחום וחנון" הוא רק משל, כי לפעמים כתוב "רחום וחנון" ולפעמים "חנון ורחום" – אילו היה כפשוטו, הסדר לא היה משתנה. אותה שיטה מיושמת כאן.

---

הלכה ג' (המשך) – כיצד יכולים להיות מלאכים שונים אם כולם צורה בלא גוף?

א. הקושיה הלמדנית

אצל הקב"ה אין בעיה – הוא אינו ממש צורה, הוא דבר שאינו גוף, ויש רק אחד – כפי שלמדנו, אילו היו שניים, היה גוף (כי שני דברים מאותו סוג צריכים גוף להבדיל ביניהם). אך מלאכים – הרמב"ם אומר שהם צורה בלא גוף, ובכל זאת הם רבים! מה מבדיל ביניהם?

ב. תירוץ הרמב"ם: היררכיה של מציאות

> "שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו, והוא נמצא מכחו, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו."

כל מלאך נמוך מקודמו. הוא קיים מכוחו של המלאך הגבוה ממנו. כולם קיימים מכוחו של הקב"ה.

חידושים:

1) ההבדל בין מלאכים אינו "מדרגה" במובן הרגיל – זהו הבדל במציאות:

"רמות" אין פירושן שאחד במדרגה גבוהה יותר במובן הרגיל. הכוונה:

- המלאך הראשון יש לו קיום ישיר מהקב"ה

- המלאך השני יש לו קיום שצריך להגיע דרך המלאך הראשון

- המלאך הראשון "עושה" כביכול את השני (לא לגמרי לבדו – "הכל נמצאים מכחו של הקב"ה" – אלא כצינור)

זהו ההבדל: לא הבדל ב"איכות" או "מקום", אלא הבדל בקדימה במציאות – הוא קודם במציאות.

2) מבנה התלות – מקבילה לקב"ה:

אצל הקב"ה: ללא הקב"ה, אין כלום. אך ללא כלום, הקב"ה נשאר. אותו מבנה אצל מלאכים:

- כשהמלאך השני נפסד – הראשון אינו נפסד

- אך כשהמלאך הראשון היה נפסד – השני כן היה נפסד

זה יוצר הבדל ביניהם – בלי גוף.

3) אצל מלאכים אין שונות "אופקית" – רק "אנכית":

בני אדם – אני ואתה "שווים" במציאות. מה עושה אותנו שונים? גופותינו. (הוא מצטט את התניא שנשמת כל אחד היא רק נשמה אחת, אך הגופות עושים אותנו שונים.) לבני אדם יש שונות אופקית.

מלאכים – אין שני מלאכים באותה מדרגה. אי אפשר שיהיו שני מלאכים, אלא אם כן אחד הוא כביכול "אב" ואחד כביכול "בן." כי אם אין דרך להיות שונים (אין גוף שמבדיל ביניהם), אי אפשר לומר שיש שניים – אלא רק דרך מבנה התלות.

4) שאלה פתוחה: האם מלאכים בוראים מלאכים אחרים בכוונה?

האם המלאכים ממציאים מלאכים אחרים בכוונה, או שהקב"ה ברא את כולם באופן טבעי שאחד נובע מהשני? אלה דברים עמוקים שהרמב"ם אינו מפרש.

מקורות:

- "כי גבוה מעל גבוה שומר" (קהלת ה:ז) – רמזו של שלמה המלך להיררכיה. "שומר" – אולי פירושו שהגבוה "שומר" על הנמוך – כי הוא נותן לו את מציאותו. (הפשט הפשוט בפסוק אינו מדבר על מלאכים – זהו משל.)

---

הלכה ג' (המשך) – "למעלה ולמטה" אצל מלאכים: לא מקום אלא מעלה

לשון הרמב"ם:

> "וזה שאמרו למעלה ולמטה ממעלתו, אינו מעלת מקום"

פשט:

כשמדברים על מלאכים שאחד "גבוה" מהשני, אין הכוונה שהוא נמצא במקום גבוה יותר. מלאכים הם צורות בלא גוף, אינם תופסים מקום – מקום שייך רק בחומר.

חידושים:

1) שני משלים – שתי דרגות:

הרמב"ם מביא שני משלים:

- משל א' – שני חכמים: כשאומרים שחכם "גבוה" מחכם אחר, אין הכוונה שהוא גר בקומה גבוהה יותר, אלא שיש לו מדרגה גבוהה יותר, חכמה גדולה יותר. זה מראה ש"למעלה" אינו גבוה פיזית, אלא רמה/מדרגה גבוהה יותר.

- משל ב' – עילה ועלול: העילה (סיבה) היא מי שגרם, והעלול הוא מי שנגרם. העלול "נמוך" – לא במקום, אלא במעלה, כי הוא תלוי בעילה. זה מוסיף נקודה שנייה: "גבוה" פירושו גם שהגבוה משפיע על הנמוך – כשם שאב "גבוה" מבן, כי הוא הסיבה/העילה למציאות הבן.

מגיד השיעור מקשר זאת למלאכים: המלאך הגדול משפיע על הקטנים – "נותנים באהבה רשות זה לזה".

[הערת אגב: "משה ואהרן שקולים כאחד" – "שקולים" אין פירושו ששוקלים פיזית אותו דבר, אלא שיש להם אותה מדרגה ברוחניות – עוד דוגמה לאופן שבו מושגים רוחניים מתבטאים במילים גשמיות.]

---

הלכה ג' (המשך) – עשרה שמות של מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם"

לשון הרמב"ם:

> "וכל אלו עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם."

פשט:

לכל מדרגה של מלאכים יש שם נפרד. השם מצביע על מעלתם/מדרגתם.

הרשימה:

חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלהים, בני אלהים, כרובים, אישים.

חידושים:

1) השם הוא על המעלה, לא על המלאך:

אצל בני אדם השם הוא על הגוף/אדם. אך אצל מלאכים, שהם צורה בלא גוף, השם הוא על המעלה עצמה – זה מה שמבדיל ביניהם.

2) "מלאכים" – גם שם כולל וגם שם פרטי:

"מלאכים" הוא גם שם כולל לכל המלאכים (כי כולם שלוחי הקב"ה – כפי שרש"י אומר), וגם שם פרטי למדרגה ספציפית אחת.

3) "אלהים" ו"בני אלהים":

"אלהים" הוא שם של מלאך – מעניין ש"בני אלהים" היא מדרגה נמוכה יותר, כעיקרון העילה-עלול: "אלהים" הוא כביכול ה"אב" של "בני אלהים".

4) קושיה: לשון רבים בשמות מלאכים:

כל שמות המלאכים הם בלשון רבים (חיות, אופנים, שרפים וכו'). לפי הרמב"ם, שאומר שכל מדרגה היא צורה אחת (לא מרובות), קשה להבין מדוע השם בלשון רבים. **"אין לי תירוץ...

נכניס את זה לרשימת הקושיות."**

5) קושיה: "חיות הקודש" – מה פירוש "חיות"?

לפי הרמב"ם, אם יש רק צורה אחת לכל מדרגה, מה פירוש "חיות" בלשון רבים? הפירוש החסידי ש"חיות הקודש" פירושו שחיותם (חיוניותם) באה מהקדושה – עושה את קושיית לשון הרבים חזקה עוד יותר.

6) סגנון הכתיבה של הרמב"ם:

הרמב"ם היה מומחה גדול באמירת דברים פשוטים. אפשר להבין כל מילה בפרקים אלה. הקושיות הן קושיות טובות ועניינים עמוקים, אך את הבסיס אפשר לחזור עליו.

מקורות:

- זוהר – הרמב"ם לקח את רשימת עשר המעלות מהזוהר, וכמעט כל הספרים מסכימים. הזוהר מקשר זאת לעשר ספירות.

- רש"י – מלאך נקרא "מלאך" כי הוא שליח.

---

הלכה ג' (המשך) – חיות הקודש: "תחת הכסא"

לשון הרמב"ם:

> "ומעלה על מעלה עד מעלת יתברך שמו, והמעלה שהיא על הכל, ואין קיומה תלוי בזולתה, היא מעלת הצורות שנקראת חיות."

> "ולפיכך אמרו הנביאים שהם תחת הכסא."

פשט:

המדרגה הגבוהה ביותר של מלאכים – חיות הקודש – "אין קיומה תלוי בזולתה": מציאותם אינה תלויה בשום נברא אחר, אלא ישירות בקב"ה עצמו.

חידושים:

1) "כסא" ככינוי לקב"ה:

"כסא" כאן אינו מלאך נוסף, אלא כינוי לקב"ה עצמו. "תחת הכסא" אין פירושו מקום פיזי, אלא שהם מדרגה אחת מתחת לקב"ה עצמו. על מלאכים אחרים אפשר גם לומר שהם "תחת הכסא", אך הם כמה רמות מתחת.

2) לשון יחיד אצל הרמב"ם:

הרמב"ם כותב "שנקראת חיות" (לשון יחיד – "שנקראת", לא "שנקראות"), מה שתומך בפשט שכל מדרגה היא צורה אחת, לא מרובות.

---

הלכה ג' (המשך) – אישים: המדרגה העשירית

לשון הרמב"ם:

פשט:

"אישים" הם המלאכים שנמצאים בקשר עם בני אדם – ספציפית עם נביאים, המדרגה הגבוהה ביותר של בני אדם. הם נקראים "אישים" (מלשון "איש") כי מעלתם הקרובה ביותר לדעת האדם – רמה אחת מעל בני אדם.

חידושים:

1) לשון רבים אצל אישים:

אצל אישים הרמב"ם כותב "והם המלאכים" (לשון רבים), אף שאצל חיות כתב לשון יחיד. תירוץ: ייתכן שנביאים רבים קיבלו נבואות בו-זמנית, וכל אחד ראה צורה אחרת – היינו חושבים שהם מדברים עם מלאכים שונים, אך לפי הרמב"ם כולם מדברים עם דרגה אחת של מלאכים. כיוון שמלאכים אינם חומר, יכולה צורה אחת להיות לה ייצוגים רבים – דרכים רבות שאדם יכול לדמות אותה.

הוא מקשר זאת למאמר "מלאך אחד אינו עושה שתי שליחויות" – "מלאך אחד" פירושו רמה אחת של מלאך, לא מלאך אינדיבידואלי אחד.

2) הכרה בקשיים:

"אני עדיין בדעה שהקושיות טובות יותר מהתירוצים" – הבעיות עם הפשט (שכל מדרגה היא רק צורה אחת) לא נפתרו לגמרי. אך: "הרמב"ם היה מומחה גדול, מה שהוא אומר נכון" – צריך רק להבין נכון.

[הערת אגב: מגיד השיעור מעיר שבתפילה אומרים "שרפים ואופנים וחיות הקודש" – שלוש רמות של מלאכים. הרעיון של רמות ברורות של מלאכים בא מהרמב"ם – הוא הכניס זאת בצורה שיטתית.]

מקורות:

- תפארת ישראל (מהר"ל) – מדגיש שיש בדיוק עשר מעלות, לא מספר אקראי. עשר המעלות עושות אותם דברים נפרדים.

---

הלכה ד' – מעלות הידיעה אצל מלאכים

לשון הרמב"ם:

> "מכל הצורות – חיים, ומכירים את הבורא, ויודעים אותו דעת גדולה עצומה, כל צורה וצורה לפי מעלתה."

> "אפילו מעלה ראשונה אינו יכול להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתו כצורת עצמו."

> "עד מעלה עשירית, גם היא יודעת את הבורא דעה שאין כח באדם... והכל אינם יודעים את הבורא כמו שיודע את עצמו."

פשט:

כל המלאכים חיים, מכירים את הבורא, ויש להם הבנה גדולה – אך כל אחד לפי מעלתו. אפילו המלאך הראשון אינו משיג את הקב"ה כפי שהוא יודע את עצמו. אפילו המלאך העשירי (הנמוך ביותר) יודע יותר מכל אדם.

חידושים:

1) "לפי גודלו" – לא לפי גודלו של השם:

כל מלאך יודע את הקב"ה לפי גודלו שלו, לא לפי גודלו של הקב"ה. אף אחד מהם אינו יודע את הקב"ה כפי שהוא יודע את עצמו – כי לדעת את הקב"ה כפי שהוא יודע את עצמו משמעו להיות הקב"ה. אתה יכול לדעת את הקב"ה בתור מי שבראך – זהו הקשר שלך אליו.

2) היררכיית הידיעה משקפת היררכיית המציאות:

כשם שיש היררכיה של מציאות (אחד אחרי השני), כך יש היררכיה של ידיעה. דעת היא תוצאה של מציאות – כמה שמציאותך גדולה, כך דעתך גדולה.

ביאור: דעת היא לדעת את הסיבה של דבר – חכמה, כשיודעים מהיכן דבר בא. ממילא, כמה שאתה רחוק מהסיבה, כך רחוקה דעתך. אדם שחי רק זמן קצר, דעתו בערך לפי כך.

3) מעלה עשירית = שכל הפועל:

המלאך העשירי נקרא במקום אחר "שכל הפועל" (active intellect). אפילו הוא יודע יותר מכל אדם, כי מלאך הוא צורה בלי גולם – **סוג טוב יותר של דעת

4) קשר להלכה א'-ב' – "מחשבות בורא מעלה":

כשאדם מהרהר בבריות הגדולות שמעליו, ותופס כמה הוא קטן, זוהי "מחשבות בורא מעלה" שמביאה לפחד. הוא יכול לחשוב: "אפילו המלאך הראשון אינו משיג את הקב"ה – מי אני?"

אך – אדם אינו צריך רק לומר "מי אני?" ולהפסיק. הוא צריך להמשיך לחשוב עם הקב"ה – כי אם לא, אתה ממש כלום. אף שאדם נמוך מיליון מדרגות ממלאך, הוא עדיין בעולם הידיעה. מי שאינו כלום בעולם הידיעה הוא אכן רק גוף – "עפר מן האדמה". אך אם הוא משתמש בשכלו, הוא חתיכת מלאך.

---

הלכה ה' – ידיעת השם: "הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה"

לשון הרמב"ם:

> "אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד."

> "שאילו היה חי בחיים ויודע בדעת – היו שם אלוהות הרבה."

> "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה, הכל אחד."

פשט:

הקב"ה יודע את אמיתתו כפי שהיא. אינו יודע בדעת שהיא חוץ ממנו. הוא, ידיעתו וחייו הם אחד – מכל צד. אילו לא היה כך, היו כאן אלוהות הרבה.

חידושים:

1) ההבדל בין ידיעתנו לידיעת הקב"ה:

אצלנו, אני וידיעתי הם שני דברים נפרדים. מדוע: אתמול לא ידעתי, משמע יש "אני" מחוץ לידיעה. אפילו אחרי שאני יודע, הידיעה עדיין אינה לגמרי אני – כי אתמול לא הייתה. שאין אנו ודעתנו אחד – יצחק וידיעתו של יצחק הם שני דברים.

2) הוא ודעתו וחייו אחד – תוכן אחדות ה':

"חייו" פירושם גם דעת – מכל צד שמסתכלים, הכל אחד. לומר שהקב"ה הוא יודע, או חי, או שקיים – זה הכל אותו דבר, רק מילים שונות. וזה עומד ב"אחד" – זהו תוכן אחדות ה'.

שאילו היה חי בחיים ויודע בדעת – היו שם אלוהות הרבה: אילו הקב"ה היה חי בחיים נפרדים, או יודע בדעת נפרדת – היו כאן שלושה אלוהות (הוא, חייו, דעתו) – כפי שאומרים עובדי עבודה זרה, אך זה אינו אמת.

3) ביאור "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה":

- הוא היודע – הוא מי שיודע.

- הוא הידוע – הוא גם הדבר שהוא יודע. מדוע: מה יודע הקב"ה? הוא יודע את הקב"ה. כי הוא ודעתו אחד – הוא יודע את עצמו.

- הוא הדעת עצמה – הידיעה עצמה היא גם הקב"ה.

משל מאדם: כשאני יודע עץ – יש את האני (היודע), יש את הדבר שאני יודע (הידוע – העץ), ויש את הידיעה (הדעת). אצל אדם אלה שלושה דברים נפרדים. אצל הקב"ה – הכל אחד.

4) "מתוך שיודע עצמו – יודע הכל":

הקב"ה יודע הכל על ידי שיודע את עצמו. מדוע: מה הוא הקב"ה? הוא מי שגורם לכל. ממילא, לדעת את הקב"ה פירושו אוטומטית לדעת שהכל יצא ממנו.

משל: כשם שלדעת אב פירושו כבר לדעת את בנו – כי אב הוא דבר שעושה בן – כך הקב"ה הוא דבר שעושה הכל, ממילא לדעת אותו פירושו לדעת הכל.

משל נוסף: חיות הקודש יודעות את כל המלאכים (כי הן סיבתם). אך אדם – אדם הראשון – אינו באמת הסיבה של כל בני האדם. הקב"ה כן, הוא הסיבה של הכל, ממילא יודע הכל.

5) זה פותר קושיה:

שהקב"ה יודע הכל, יוצא שיש לו משהו "בראשו" – הוא ועוד דבר, שני דברים? אומר הרמב"ם: לא – הקב"ה יודע הכל, ונשאר עדיין ידיעה אחת, נשאר עדיין אלוה. כי הוא יודע את עצמו, ומתוך שיודע את עצמו יודע הכל.

6) ההבדל הגדול בין ידיעת ה' לידיעת הנבראים:

- אנו מכירים את הקב"ה מתוך הנבראים – אי אפשר להכיר מציאות מתוך עצמה.

- הקב"ה יודע את הבריאה לא מצד הבריאה, אלא מצד הבורא – מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל.

- נברא יודע שהוא קיים אחרי שהוא קיים. אך הקב"ה יודע הכל לפני שזה קיים, כי הוא יודע כל מה שבא ממנו.

7) "אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו":

- פה – כשאני אומר "הוא היודע והוא הדעת והוא הידוע" – אלה כבר שלוש מילים, שלושה דברים. אך אני רוצה להסביר שזה דבר אחד. אילו הייתה לנו מילה אחת שמשמעה הכל בבת אחת, היינו יכולים לומר.

- אוזן – אותו דבר – אי אפשר לשמוע דבר אחד בבת אחת.

- לב – דיוק חשוב: כתוב "להכירו על בוריו" – לא "להכיר בכלל"! אפשר אולי להשיג קצת. לומר אי אפשר לעולם, כי מילים מצומצמות. להבין אפשר אולי, אך לא על בוריו.

הרמב"ם מביא שלושה דברים גופניים (פה, אוזן, לב) – כי הוא רוצה לומר שהסיבה שאיננו יכולים להבין היא מפני שאנו גוף.

8) ראיה מ"חי ה'" לעומת "חי פרעה" – ההבדל בניקוד:

- "חי פרעה" (עם צירה) – פירוש: חיי פרעה. סמיכות. פרעה וחייו הם שני דברים נפרדים. כך גם "חי נפשך", "חי אחיך", "חי המלך".

- "חי ה'" (עם פתח) – פירוש: כשם שה' חי. לא "חיי ה'" – כי "חיי ה'" אינם קיימים כדבר נפרד. לעולם לא אומרים "חי השם" עם צירה.

היסוד: אדם יש לו חיים – לא חי, עכשיו חי. אך הקב"ה הוא חיים – אין לו חיים, הוא הוא חיים. זהו יסוד אחדות ה'.

שאלה: מה עם מלאך – הרי מציאות המלאך היא גם חייו? תשובה: לא – המלאך יכול שלא להיות, הקב"ה בראו. אצל הקב"ה – חיים ומציאותו הם אותו דבר.

9) ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, לא מחמת הבריאה:

הרמב"ם אומר: מכיוון שהוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה – אינו דומה לידיעת היודעים מחמת הברואים. אנו כשיודעים דבר, יודעים אותו מצד הבריאה. אך הקב"ה – מחמת עצמו יודעם. מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל, שהכל נסמך במציאותו עליו.

מקורות:

- "חי ה'" לעומת "חי פרעה" – ההבדל בניקוד כראיה לאחדות ה'

- זה מקושר גם לאחד מי"ג העיקרים – שהקב"ה יודע הכל

---

סוף פרק ב' – מעשה מרכבה וגדר לימוד עניינים אלה

לשון הרמב"ם:

> "שני פרקים אלו הם כמו טיפה מן הים ממה שצריך לבאר בענין זה."

> "וביאור כל העיקרים אשר בשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה."

פשט:

שני הפרקים (פרק א' ופרק ב') הם רק כטיפה מן הים ממה שצריך לבאר. ביאור כל העיקרים בשני פרקים אלה נקרא מעשה מרכבה.

חידושים:

1) מה פירוש "מעשה מרכבה"?

הפשט הפשוט ביותר הוא שנבואת יחזקאל מביאה את רוב המשלים, ולכן קוראים לזה כך. אך הרמב"ם במורה נבוכים חלק א' מבאר ש"מרכבה" הוא משל: כשם שהרוכב מנהיג את הסוסים, כך הקב"ה מנהיג את כל העולם. הקב"ה הוא "רוכב שמים" – כי הוא מנהיג את העולם, נמצא שהעולם הוא כביכול מרכבה.

הערה: "מרכבה" אין פירושה "מורכב" (מחובר) – זו הייתה סתירה. "מרכבה" פירושה רכב (chariot).

---

הלכה ד' (סוף פרק ב') – דיני מעשה מרכבה: כיצד מותר ללמוד

לשון הרמב"ם:

> "צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהא חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי פרקים."

פשט:

החכמים (בעלי המשנה) אמרו שלא להיכנס לעומק דברים אלה, אלא לאדם אחד בלבד, שהוא כבר חכם ומבין מדעתו, ומוסרים לו רק ראשי פרקים.

חידושים:

1) שלושה תנאים במסירת מעשה מרכבה:

א. רק לאדם אחד – אסור ללמד ברבים.

ב. האדם צריך להיות "חכם ומבין מדעתו" – "מבין מדעתו" אין פירושו שהוא צריך כבר לדעת הכל בעצמו, אלא שהוא אדם רציני – כשלומדים איתו, הוא מבין, הוא יכול לתפוס רמזים קצרים.

ג. אפילו לחכם ומבין מדעתו – רק ראשי פרקים – מודיעים מעט מהעניין, נותנים רמז, והחכם – "והוא מבין מדעתו ויודע סוף הדבר ועומקו" – הוא בעצמו יגיע לסוף ולעומק.

נקודה חשובה: אפילו ראשי הפרקים מותר לומר רק לאדם אחד. הרמה העמוקה יותר – "סוף הדבר ועומקו" – אין אומרים כלל, אפילו לא לחכם ומבין מדעתו.

2) קושיה גדולה על הרמב"ם – מדוע כתב זאת?

אם הרמב"ם פוסק שאפילו ראשי פרקים מותר לומר רק לאדם אחד, כיצד הרמב"ם עצמו כותב את הלכות יסודי התורה – שהוא ספר שכל אחד יכול לקרוא?

"אינני מתרץ את הקושיה, אין לי תירוץ. הקושיה טובה מהתירוץ."

התירוץ הקיים הוא אותו תירוץ שהרמב"ם עצמו אומר בתחילת מורה נבוכים: שיש רמות – הרמב"ם מבין שיש צורך הדור שכן יאמרו ראשי פרקים לכולם, כי יש עוד רמה עמוקה יותר שאסור לומר, ומה שהרמב"ם כותב הוא רק ראשי פרקים. אך התירוץ אינו חלק לגמרי.

3) שתי קושיות על הרמב"ם:

א. כיצד יכולה להיות מצוה לדעת דברים שאסור לאמרם? תירוץ: יש רמות – הבסיס (מ"מנה פשוטה" – מהבריאה הפשוטה – כבר אפשר לגלות) הוא מצוה לכולם, אך הרמות העמוקות מוגבלות.

ב. כיצד הרמב"ם עצמו כותב את כל הדברים האלה? – זוהי הקושיה הגדולה יותר.

4) פסוקים ומאמרי חז"ל על סוד החכמה:

- "כבשים ללבושך" (משלי כ"ז:כ"ו) – חז"ל: "דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושך" – דברים שכבושים ונעלמים (מוסתרים עמוק, פנימיים) יהיו רק לבושך שלך. "כבוש" פירושו פנימי – כמו השכבה הפנימית ביותר של ערימת שכבות.

- "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה':י"ז) – החכמה תהיה לך לבדך.

- "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד':י"א) – חז"ל: "דברים שהם כדבש וחלב יהיו תחת לשונך" – דברים מתוקים כדבש וחלב יש להחזיק מתחת ללשון – בסוד.

5) הזוהר הקדוש – "נודע בשערים בעלה":

הידיעה שאדם משיג את הקב"ה היא סוד, רז שעליו לשמור לעצמו. זוהי הרגשה מסוימת – כשם שלאדם יש אהבה עמוקה מאוד – אין זה דבר שמדברים עליו ברבים. לכל יהודי יש השגת אלוקות מסוימת, אך זהו דבר אישי.

6) עניין מוסרי – מדוע לא לשתף – שתי רמות:

א. מעשית: לאדם יש דחף חזק לשתף מה שהוא יודע. אך לא הכל אפשר לשתף – כשהוא משתף, השני הולך לעוות ולא להבין.

ב. רמה עמוקה יותר [חידוש]: כשאדם יודע דבר וכבר סיפר אותו – הדבר כבר נגמר, הוא "חתם" אותו, כבר מצא את המילים להעביר אותו, והוא כבר לא מעמיק יותר בו. אך כשזו עדיין חכמה פתוחה שעדיין לא שיתף, עדיין לא הכניס למילים ומשלים – יש לו עוד סיכוי לחפור עמוק יותר בה. כך שהשתיקה עצמה היא כלי להשגה עמוקה יותר.

---

סיום

מגיד השיעור מסיים בסיכום:

- "ברוך השם, סיימנו מעשה מרכבה, כל מעשה מרכבה" – היום ואתמול.

- "ודאי למדנו רק ראשי פרקים, אך כל הרמב"ם הוא רק ראשי פרקים, אין זה שונה."

- הוא מביא מדרש משלי ("מדרש מפורסם מאוד"): שכשאדם בא לשמים, שואלים אותו מדוע לא למד מעשה מרכבה. "ברוך השם, שנזכה ללמוד מעשה מרכבה."

- הוא מביא שמי שלומד רמב"ם גם יוצא ידי חובת מצות מעשה מרכבה.

- הוא מודיע שהשיעורים הבאים יהיו על מעשה בראשית.

מקורות:

| מקור | כיצד משמש |

|---|---|

| גמרא חגיגה | "מוסרין לו ראשי פרקים" – המקור ללשון |

| משלי כ"ז:כ"ו | כבשונו של עולם יהיו ללבושך |

| משלי ה':י"ז | יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך |

| שיר השירים ד':י"א | דבש וחלב תחת לשונך |

| זוהר הקדוש | נודע בשערים בעלה |

| מדרש משלי | בשמים שואלים מדוע לא למד מעשה מרכבה |

| רמב"ם, מורה נבוכים חלק א' | ביאור "מרכבה" כמשל; תירוץ מדוע בכל זאת כתב |

תמלול מלא 📝

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ – מצוות אהבת ה׳ ויראת ה׳

הקדמה: סקירה כללית של ארבע המצוות הראשונות

אומר הרמב"ם הקדוש, הלכות יסודי התורה פרק ב׳. אומר רבינו – נפלא. פרק ב׳.

אנחנו הולכים ללמוד את המצוה השלישית והרביעית שהרמב"ם פתח בהן את הלכות יסודי התורה. הוא פתח בידיעת הקב"ה, מצות "אנכי ה׳ אלקיך" – לדעת שיש בורא. ועכשיו אנחנו הולכים ללמוד את מצות אהבת ה׳ ויראת ה׳.

שתי המצוות הראשונות היו לדעת שיש בורא, והלאו שבאותו ענין, שלא יהיו חלילה טעויות, ושלא יעשו – "שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתי ה׳" – אלוה אחר. וגם מצות האחדות. למעשה למדנו שתי מצוות. נכון?

עכשיו אנחנו הולכים ללמוד את שתי המצוות הבאות, שהן אהבת ה׳ ויראת ה׳.

---

המעשה עם הישמח משה ויראתו של הרמב"ם

אומר הרמב"ם הקדוש כך. הרי ידוע שהישמח משה (ר׳ משה טייטלבוים, בעל הספר "ישמח משה") ביקש מהקב"ה בתפילה שירצה לקבל את יראת השמים של הרמב"ם. והוא התחיל לפחד פחד נורא ולהתגלגל על הארץ מרוב פחד, כפי שמספרים את המעשה, כפי ששמעתי בשנות נעורי. הוא ממש השליך עצמו על הארץ מפחד, עד שביקש שיסירו ממנו את הפחד כי לא יכול היה לשאת אותו.

אם כן, כאן אנחנו הולכים ללמוד מהיכן באה היראה של הרמב"ם. מה היתה התורה שמאחורי הפחד? יראת ה׳ ואהבת ה׳.

---

הלכה א׳ – "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו"

לשון הרמב"ם

אומר הרמב"ם הקדוש: "האל הנכבד והנורא הזה" – הבורא שהוא נכבד ונורא, הבורא הנפלא, המכובד והמורא. "האל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאהבו וליראה אותו."

ביאור: "נכבד ונורא" – ריחוקו של הבורא

כתוב כאן למטה בהערות שלי ש"האל הנכבד והנורא הזה" הוא לשון הפסוק. אבל כאן ברמב"ם לכאורה יש לזה עוד משמעות, שהכוונה לאותו אלוה שהוא הסביר את מציאותו ואחדותו בפרק הקודם.

> [חידוש] אבל אני סבור ש"נכבד ונורא" משמעו שניהם – שזה דבר רחוק מאיתנו. יש לנו כבוד, יראת הכבוד, מפני שאנו יכולים להשיגו מעט בלבד. כפי שהרמב"ם אמר שאנו יכולים להשיג מעט – כל זמן שיש לאדם גוף אינו יכול להשיג מציאותו יתברך.

נראה. "נורא" פירושו פחד, הדבר שיש לנו ממנו פחד ומורא. הקב"ה רחוק מאוד מאיתנו, מהות הבורא. מעשיו, כפי שנראה, מעשיו קרובים יותר אלינו, אבל מהות ה׳ הוא נכבד ונורא, מופרד מאוד מאיתנו.

הפסוקים לאהבה וליראה

מצוה – הבורא הוא "מצוה לאהבו וליראה ממנו" – לאהוב אותו ולירא ממנו. "שנאמר" – הוא מביא את הפסוק שאנו אומרים כל יום בקריאת שמע – "ואהבת את ה׳ אלקיך" (דברים ו:ה), לאהוב את הבורא. "ונאמר" – זו מצות האהבה, ומצות היראה היא הפסוק שנאמר "את ה׳ אלקיך תירא" (דברים י:כ), לירא מן הבורא.

אהבה = קירבה, יראה = ריחוק – שניהם בבת אחת

> [חידוש] זה נראה קצת כמו... זו נקודה קטנה בלבד – נראה שיראה היא ענין של ריחוק, כמו שאני ירא מדבר מסוים, זהו ענין של ריחוק, ואהבה היא ענין של קירבה. אם כן יש כאן משהו... שניהם בבת אחת. הרמב"ם הולך להסביר מה הכוונה.

---

הלכה ב׳ – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

שאלת הרמב"ם

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?" – כיצד יכול אדם להגיע לאהוב ולירא מהקב"ה? הרי אנו יודעים שאיננו מבינים אותו, הרי אנו יודעים שהקב"ה רחוק מאוד מאיתנו, איננו מבינים מציאותו. אבל מה כן?

חידוש: "והיאך היא הדרך" – הגדרה, לא עצה

> [חידוש] "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו" – אינני סבור שהכוונה שיש מצוה לאהוב, והשאלה היא "חפש תחבולה." אני סבור ש"והיאך היא הדרך" בא לומר: ממה מורכבים האהבה והיראה? מהם? כי אינני רואה שיש כאן עצה. נראה לי יותר שזו הגדרה.

> אני זוכר שלמדנו אתמול שלפעמים הרמב"ם אומר תחילה מהי המצוה, ואחר כך שיש מצוה. כאן זה אחד המקומות שבהם הוא אומר תחילה שיש מצוה, ואחר כך מסביר מהי המצוה. כמו שאפשר לומר: "המצוה היא להניח תפילין – והיאך היא הדרך לעשותה?" – והוא מקים בנין שיהיה עשרה טפחים וכו׳. נראה לי שאותו דרך הוא כאן. "והיאך היא הדרך" אין פירושו "חפש תחבולה ליראה." "והיאך היא הדרך" פירושו "מהי אהבה ויראה?"

---

אהבה: התבוננות בבריאה מביאה לתשוקה לדעת יותר

"בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים" – כשאדם מתבונן במעשי הקב"ה, הבריאה הנפלאה והגדולה שהקב"ה ברא הכל, הבריות – "ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ" – ורואה מהם את חכמתו שאין לה שיעור ואין דרך להעריכה – "מיד" – כשאדם מתבונן בזה – "הוא אוהב" – הוא אוהב את הקב"ה – "ומשבח ומפאר" – ומתחיל להודות ולשבח את הקב"ה – "ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול" – ואז תוקפת אותו תשוקה גדולה לדעת יותר על הקב"ה.

"כמו שאמר דוד" – כמו שדוד המלך אמר – "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב:ג) – נפשי צמאה, כמו שאדם צמא למים, כך נפשי צמאה לדעת יותר, להכיר יותר, להתקרב יותר – "לאלקים לאל חי" – לבורא החי.

אם כן, זו לכאורה האהבה.

ידיעה מביאה לידיעה נוספת – תהליך עולה

> [חידוש] אף שפירוש האהבה הוא "לרצות לדעת את הקב"ה" – כיצד תרצה לדעת? כמובן, על ידי התבוננות במעשיו. אפשר לומר שזה מה שאמרת, שאי אפשר לדעת את הקב"ה עצמו. אינני בטוח לגמרי בזה.

עוד לפני שנמשיך, פשוט כך: לדעת יותר את הקב"ה זו עוד אהבה, כך שצריך להתחיל בידיעה מועטת, וכשיודעים מעט, מתעוררת סקרנות לרצות לדעת יותר. כך ידיעה מביאה לעוד ידיעה, כן? זו ההתבוננות, ואחר כך יש אהבה גדולה יתירה לדעת הרבה יותר.

---

הלכה ג׳ – יראה: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו"

חידוש: "בדברים אלו עצמן" – אותה התבוננות מביאה גם אהבה וגם יראה

והוא ממשיך: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן" – כשהוא מעמיק לחשוב באותם דברים... מהו ה"עצמן"? זה לא כתוב בפירוש. הרמב"ם אומר הרי "כשמחשב" – הוא מעמיק, הוא מתבונן, ואחר כך "מתבונן." בסדר, אדרבה, הייתי רוצה לשמוע פירוש.

> [חידוש] והרי כתוב כאן "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו". ואחר כך, מהי יראה? לחשוב באותם דברים עצמם. כלומר, אין כאן דברים אחרים שצריך להתבונן בהם שמהם יוצאים אהבה ויראה. "דברים אלו עצמן", במילים אחרות, "מעשיו וברואיו הנפלאים" – באותה מחשבה עצמה, וממנה יוצאת גם היראה. כך אני קורא את דבריו.

"נרתע לאחוריו" – האדם נסוג לאחור

"וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו" – הוא נתפס... תוקף אותו פחד גדול והוא נסוג לאחור, כמו אדם שמפחד ונרתע לאחוריו. כמו שלמדנו עכשיו בפרשה: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ:טו) – כשבני ישראל ראו את הקב"ה הם נסוגו לאחור, נרתעו. כן, הייתי אומר לאחור. "וירא העם וינועו" – "וירא" זו יראה.

> [חידוש] פחד אין פירושו מורא. פחד פירושו ה"נרתע לאחוריו."

"בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה"

"וידע" – והוא יידע... "וידע" – לא שהוא יידע, אלא הוא יודע. "וידע"? בסדר, הגרסה האחרת היא "וידע"? חשבתי שיש גרסאות שונות.

"וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה" – הוא כבר השתמש בלשון הזה קודם – כן, הוא יידע שהוא בריה קטנה, שפלה, חשוכה. "עומדת בדעת קלה מעוטה" – הוא עומד, מה שמעמיד אותו הוא דעתו, אבל הוא עומד עם דעת קטנה, קלה – קלילה וקטנה, בכמות ובאיכות – גם מעט וגם מה שיש לו חלש – "לפני תמים דעות" (איוב לז:טז) – מול הקב"ה שהוא שלמות הדעות.

"כי אראה שמיך – מה אנוש כי תזכרנו"

"כמו שאמר דוד" – כמו שדוד אמר – "כי אראה שמיך" (תהלים ח:ד-ה) – כשאני מתבונן בשמים ובבריאת הקב"ה – שם כתוב שהוא מתלהב, מתמלא אהבה, אבל אחר כך באה יראה והוא רואה כמה הוא קטן, ואומר הלאה: "מה אנוש כי תזכרנו" – אז אני רואה כמה קטן האדם, לעומת גדולת הבורא ובריאתו, אני רואה כמה קטן האדם. "מה אנוש כי תזכרנו". יפה מאוד.

חידוש: דקדוק – "כי אראה שמיך" ולא "כי אראה השם"

> [חידוש] לא כתוב "כי אראה השם" – האדם מסתכל על השמים, רואה את המלאכים, רואה אילו דברים קיימים, ותופס שהוא חדשות חלשות למדי.

---

סיכום: אהבה = לרצות לדעת יותר; יראה = להבין כמה קטן אני

זהו פירוש אהבה ויראה. אהבה פירושה לרצות לדעת יותר, ויראה פירושה להבין כמה קטן אני, שאדם אינו דבר גדול. זה נובע מידיעת הבריאה. אפשר לקרוא לזה גדלות ה׳, אבל במובן מסוים זו גדלות הבורא.

דיברו אתמול על כך שאנו בריות שפלות קטנות ואפלות, אבל יש בריות מאירות ועליונות וגדולות, והקב"ה הרי הוא החכמה שעשתה את כל הדברים הללו – תארו לעצמכם מה משמעותו. ממילא, כשאדם מתבונן במציאות, הוא רואה כמה קטן האדם. זהו "כי אראה שמיך" – לא כתוב "כי אראה השם" – האדם מסתכל על השמים, רואה את המלאכים, רואה אילו דברים קיימים, ותופס שהוא חדשות חלשות למדי.

חידוש: שתי מדרגות של קטנות – גוף ושכל

> [חידוש] אולי אמר כך: כשהוא רואה את הבריאה הגדולה, הוא רואה כמה קטן הוא, כמה קטן גופו. אבל אחר כך הוא חושב: "אבל יש לי הרי דעת, יש לי שכל, יש לי כן." אבל אז הוא תופס שהשכל שלו קטן מאוד לעומת השכל הגדול, תמים הדעות.

> אין הוה אמינא שהגוף גדול – זו אפילו לא הוה אמינא כוונתי. אבל "בריה קטנה שפלה ואפלה" פירושו שזהו גוף קטנטן. כיצד הוא יודע את הידיעה הזו? לעומת ההרים הגדולים ולעומת הבריות הגדולות. מכאן לא יוצאת הנקודה. כיצד הוא יודע שהוא... יש לו ידיעה. אינני מאמין שזו אפילו הוה אמינא. יכול להיות, חשבתי שזו לא הוה אמינא.

---

חידוש: יראה בלי אהבה אינה יראה אמיתית – התהליך הדינמי

אומר הרמב"ם, נקרא קצת מכאן, כי כאן זה הולך להיות קצת מורכב, ונראה מה נוכל.

וזו מצות אהבה ויראה. מצות אהבה ויראה היא להתבונן בבריאה, ורואים כמה... רוצים לדעת יותר, כי זה נראה כל כך מעניין, כל כך גדול, תמיד יש לי תשוקה לדעת יותר. פשוט מאוד.

מקבילה ללימוד תורה וחכמה

בסדר. החכם, כל מי שפעם הסתכל בספר או במדע, או בכל ענין של חכמה, כל דבר מן הבריאה, תמיד יש לו את שתי ההרגשות הללו. הוא רואה כמה נפלא – אני רוצה ללמוד. אפילו מסתכל על התורה אפשר לומר אותו דבר. כן, זה כל כך נפלא. פתאום אני מסתכל – אני בקושי יודע שלושה פסוקים לעומת אלפי המיליונים שיש. הוא מרגיש קטן, מרגיש "נרתע לאחוריו." מה הוא? טיפה מן הים.

התהליך: אהבה → יראה → התחזקות → שוב אהבה

> [חידוש] אז מה מעניין: תחילה צריך את האהבה, כן, לרצות ללמוד, ואחר כך תוקף אותו הפחד כמה קטן הוא, וצריך להתחזק מחדש ושוב להתבונן, כן, ללמוד.

> אני סבור כך, כי אם לא ירצה, אין מה... היראה אינה אלא מכה על כך שרצית. אם לאדם אין רצון לדעת את ה׳, ואומרים לו: "אתה הרי לא יכול לדעת, אתה כל כך קטן" – "לא רציתי, אני מרוצה." אם אדם מתייאש לגמרי, אין לו יראה. יש לו סתם פחד מאימה.

ה"מאבק" – ייאוש והתחזקות

> [חידוש] זהו המאבק. המאבק הוא לדעת, ואחרי שמתחילים לדעת יש ייאוש שבכל מקרה לעולם לא אדע כלום. אבל הוא מתחזק ואומר: "אין אפשרות שלא לדעת." והוא שוב שואף לדעת יותר ויותר.

> וכך כתוב עוד... הרמב"ם אינו אומר שיש מאבק. אלו יותר בני אדם מודרניים שיש להם מאבקים. הוא אמר כך: "נרתע לאחוריו ויירא ויפחד" – כי זה כל כך רחוק, רוצים לדעת הכל. כי זה בכל זאת מאותו דבר.

מי שאינו רוצה לדעת כלל

זה חשוב מאוד, ה"בדברים הגדולים ממנו". מי שאינו מרגיש שהחכמה גדולה ממנו, אינו מבין את החכמה, כי היא אכן גדולה ממנו. אבל מי שאינו רוצה כלל לדעת את החכמה הוא סתם מבוגר שאינו יודע כלום. אין סתירה, אין בעיה. למה שזו תהיה בעיה? אבל ה"נרתע לאחוריו" יכול לגרום לאדם לומר: "בסדר, בכל מקרה אינני רוצה לדעת."

הרמב"ם אינו ספר חיזוק

והוא אומר כאן, הוא מגיע לכך שיודעים רק שיש מצוה, ממשיכים הלאה, ואני צריך להיכנס לטעם? אני סבור שזה שטות. עד כמה שאני סבור שזה שטות. אמרו אחרים – הרמב"ם אינו ספר חיזוק, הוא אינו מודאג מאנשים שוטים שיש להם בעיות קטנות שטותיות. הם רוצים לומר מה – העובדה שבעל בעיות הולך לר׳ נחמן מברסלב, הוא בכל מקרה יהיה שנה. בסדר.

---

בכל אופן, אומר הרמב"ם, שהפיוט בן עלי עומד עכשיו...

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב׳ (המשך) – כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים

"נפשו לא חפצה" – הרמב"ם אינו ספר חיזוק

הרמב"ם לא אמר שיש מאבק – אלו יותר בני אדם מודרניים שיש להם מאבק. אבל הוא אמר "נפשו לא חפצה וירא ויירא", כי זה כל כך רחוק מלדעת הכל.

מה שבכל זאת מאותו דבר – חשוב מאוד ה"בזדון על עצמו." מי שאינו מרגיש שהחכמה גדולה ממנו, אינו מבין את החכמה, כי היא אכן גדולה ממנו. אבל מי שאינו רוצה כלל לדעת את החכמה, הוא סתם יודע שאינו יודע כלום – אין סתירה, אין בעיה. אינני אומר שיש סתירה, אבל ה"נפשו לא חפצה" יכול לגרום לאדם לדעת: "בסדר, אינני יודע, בכל מקרה לא אדע."

זה לא תוכנית. אנשים אומרים: "יכול להיות לך בעיה, אבל אתה יודע שזו מצווה, אז ממשיכים הלאה." צריך באמת כן שתהיה מצווה. אני חושב שזה שטותי, כמו שמישהו אמר: "אני מתייאש מאנשים שוטים," ואחר כך אמר "דרכים אחרות." הרמב"ם הוא לא ספר חיזוק, הוא לא מדבר על אנשים שוטים שיש להם בעיות קטנות וטפשיות. הוא רוצה לומר מה העובדה היא. בתור בעיה — זו בעיה, לך לר' נחמן מברסלב, הוא יפתור לך את הייאוש שלך.

---

הלכה ד׳ – "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים"

"כללים גדולים ממעשה רבון העולמים" – שני פירושים

בסדר, בכל מקרה, אומר הרמב"ם: "ולפי הדברים האלו" — כתוב כן, אני אגיד לכם עוד. לפי מה שאמרתי עכשיו שזו הדרך היחידה להגיע לאהבה ויראה, להתבונן במעשה בורא נפלאים — "אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים". אני אסביר "באופן כללי" — ה"כללים גדולים" פירושם: אני לא יכול להסביר את כל הפרטים, זה ייקח נצח אם אסביר בדיוק הכל.

אבל "כללים גדולים" — אני חושב שאפשר לפרש את זה בשני אופנים:

1. אלו הם הכללים הגדולים — החשובים ביותר, כללי היסוד.

2. אלו כללים גדולים מאוד — כלומר דברים עצומים, מביאים את כל העולם בבת אחת. יש לך כלל קטן שהוא עניין מוגדר שעומד בפני עצמו — כלל גדול זה כל העולם בבת אחת.

[חידוש] שאלו כללים גדולים — שני הפירושים נכונים. כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, הספירות, העולמות.

"פתח למבין לאהוב את השם"

למה הוא עושה את זה? "כדי שיהיו פתח למבין" — זו לא תהיה הבחינה, זו עדיין לא הבחינה. הבחינה היא מי שלומד באמת. אבל הכללים שהרמב"ם הולך לומר עכשיו הם "פתח למבין" — מי שילך ויבין, זה יהיה פתח "לאהוב את השם" — הוא יוכל באמצעות זה לאהוב את הקב"ה, זה מה שהוא מתכוון "לאהוב את השם."

והוא מביא מחז"ל: "כמו שאמרו חכמים בענין אהבה" — כמו שחכמים אמרו על אהבה, כמו שכתוב בספרי, איך אפשר להגיע לאהבה? אמרו חכמים — כך מביא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה — "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". ללמוד את העולם, איך הקב"ה פועל, כדי שתוכל להכיר את "מי שאמר והיה העולם."

מה פירוש "מי שאמר והיה העולם"? שתבין את חכמת העולם, שהיא חכמת הקב"ה, כדי שתכיר אותו.

היקף שלושת הפרקים הבאים

ממילא, אומר הרמב"ם, הוא אכן הולך לעשות בשלושת הפרקים הבאים, פחות או יותר — אלו הכללים הגדולים של הרמב"ם, כללי המציאות. הוא הולך למפות את כל מה שקיים, ודרך זה אפשר להגיע לאהבת השם.

[חידוש] הוא אומר שהוא לא הולך לספר עניינים על הבריאה, אבל נראה שרק מה שנוגע לעניין שמביא לאהבת השם. כן — הכל מביא לאהבת השם! מה לא מביא לאהבת השם? הוא הולך, הוא עובר על כל האנציקלופדיה שהייתה עד היום, והוא עושה סיכום — הסיכום הכי עליון שאפשר לעשות מכל האנציקלופדיה. הכל בעולם מביא לאהבת השם. אני לא רואה שיש כאן צמצום של דברים מסוימים. הוא מתכוון רק לומר שאני לא יכול לומר לך, אני לא יכול ללמד אותך את כל החכמה בבת אחת, זה אריכות. אבל אני רוצה כן לעשות קצת פתח למבין — זה חשבון: אני אומר לך באופן כללי, ללמוד יותר בדיוק ובעומק תצטרך ללכת ללמוד לבד. נו.

---

הלכה ה׳ – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

אז כן, בסדר, אתה לא מסכים. והרמב"ם מתחיל והוא עושה את הכלל, הוא אומר את הכלל. הכלל הולך כך: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו נחלק לשלושה חלקים". הכל מסתובב — כלומר כל מה שיש — יש שלושה סוגי דברים בעולם. כך.

חלק א׳ – עולם השפל: גולם וצורה, הוות ונפסדות

החלק הראשון הוא — כן, המספרים שלי מתאימים — החלק הראשון הוא: "בריות שהן מחוברות מגולם וצורה, והן הוות ונפסדות תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות".

זהו הסוג הראשון של דברים, אלו דברים שאנחנו מכירים. הם דברים שנבראו משני דברים, כלומר, הרמב"ם קורא לזה גולם וצורה.

גולם הוא הלשון של הרמב"ם בלשון הקודש, שבפעמים אחרות קוראים לזה חומר. חומר פירושו הדבר שממנו הוא עשוי, באופן פשוט.

למשל: שולחן עשוי מעץ — ויש לו גם צורה, הוא נראה כמו שולחן. הוא שולחן, הוא לא רק עץ. כשאתה אומר "מה זה שולחן?" — שולחן זה לא עץ. שולחן זה מה שהוא עשוי ממנו וגם מה שהוא. זה חומר וצורה או גולם וצורה, כמו שכתוב ברמב"ם. ולא רק שולחן הוא כך, אלא כל הדברים — אדם, בהמה, הכל. אדם עשוי מעפר מן האדמה, מה שלא יהיה — נראה בקרוב — ויש לו צורה, הוא אדם ולא סתם חול וכדומה.

ושנית — זה דבר אחד. שנית, לכל הדברים האלה שאנחנו מכירים, שאנחנו קוראים להם בעולם השפל בעולם הזה, יש גם שהם הוות ונפסדים — הם נהיים והם נפסדים. כן, אדם נולד והוא מת. אפילו אבן — נראה בקרוב — היא לא נשארת תמיד אבן, היא משתנה כל הזמן.

אז הכל — זו הקטגוריה הראשונה, הסוג הראשון של דבר שקיים — הוא גם החיבור של גולם וצורה, וגם הוא הווה ונפסד, הוא כל הזמן נהיה ונפסד, הוא לא נשאר, אפילו לא נשאר.

חלק ב׳ – עולם האמצעי: הגלגלים

אחר כך יש סוג שני. הסוג השני של בריאה: "ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה" — גם הוא עשוי ממשהו, אפשר לומר שיש לו גוף — כן, גולם זה בעצם מה שעושה גוף. הוא עשוי ממשהו והוא משהו, זה גולם וצורה.

"אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים" — אבל זה שונה. הם לא משתנים כל הזמן מגוף אחד. כן, אדם עשוי מעפר, מחר הוא מת, העפר שלו נכנס לאדמה, ונעשה ממנו רימה ותולעה, מה שלא יהיה. הגוף משתנה לגוף שני, הוא מקבל צורה אחרת. זה הסוג הראשון של דבר.

אחר כך יש סוג שני של דבר, שהם לא משתנים. "אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם ואינם משתנים כמו אלו" — צורתם קבועה בגולמם, בחומר שלהם, לעולם. זה דבר גשמי, אבל הוא נשאר לעולם — לפחות כל זמן שהעולם קיים.

"ואיזה דברים הם אלו? הגלגלים" — הספירות, הדברים שעליהם נמצאים הכוכבים והפלנטות. את זה למדנו אתמול, שהכוח שעליו עומדים כל הכוכבים, שזה הקב"ה מנהיג כל הזמן... לא הכוח, זה דבר, גוף. זה לא רק כוח, זה ממש ספירה, כדור, שעליו נמצאים הכוכבים. הכוכבים לא באוויר.

זה גוף, אבל "ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות". זה לא אותו סוג חומר כמו שלך, אין לו אותו סוג צורה כמו שלך. מה ההבדל? הוא לא נשאר — הוא מת. הוא חי לעולם.

[חידוש] אז באיזשהו אופן חייב להיות שהוא עשוי ממשהו אחר. זו אולי סיבה גדולה למה אדם לא יכול לחיות לעולם — כי נראה שהוא עשוי מארבעת היסודות שנפסדים. מה שאין כן זה עשוי ממשהו אחר, סוג של יסוד, הוא יותר חזק, הוא נשאר לעולם.

הסוד של חומר וצורה אצל הגלגלים

[חידוש] הרמב"ם אומר שזה סוד גדול, כי בדרך כלל אנחנו יודעים שדבר מורכב מחומר וצורה דווקא מכך שרואים שהוא מתחיל מתישהו ונגמר. אנחנו חושבים — אה, היו מולקולות, אני לא יודע מה, חלקיקים, מה שלא יהיה, על אדם כמו שאתה אומר — ומתלבשת עליו צורת אדם על ידי הנשמה, הצורה. אבל משהו שהוא נצחי לא היינו... צריך חכמת הרמב"ם לחדש לנו שגם הוא מורכב מחומר וצורה.

כן, נכון, זה פרדס, להבין מה זה מגיע — זה קצת פרדס, מה פירוש שהוא מחובר מחומר וצורה. כל הרעיון של חומר וצורה הרי היה כדי להסביר, כמו שאתה אומר, שאדם — ממה שהוא עשוי — יכול להיות משהו אחר.

בסדר, זה אחד מהדברים שאינם מהפשט. בשלב מסוים אם ילמדו בעיון ויבינו את התורה, איך מבינים את זה, עד שיודעים — אמת. אבל זו לא תורה שמונחת על השולחן, הרמב"ם אומר שזה סוד. הרמב"ם אומר את המסקנה של הרבה חקירות.

---

הלכה ו׳ – חלק ג׳: עולם העליון – המלאכים

נדמה לי בחלק השלישי: "ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו".

יש דברים שהם רק דבר, הם משהו, אבל הם לא עשויים מכלום — לא עשויים מחומר. "והם המלאכים" — אלו הם המלאכים. "שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו" — מלאך הוא צורה, נפרד מהאחר.

יש יותר ממלאך אחד. בקרוב נראה איך יכול להיות יותר ממלאך אחד, כי בדרך כלל שני דברים — את זה כבר למדנו אתמול, נכון? — מה שמפריד ביניהם זה הגוף. ואם אין גוף, במה הם נפרדים? נראה בקרוב. את זה כבר ראינו אתמול — כמו שכל השולחנות הם שולחנות שונים רק בגלל שיש להם חתיכת עץ אחרת, אחרת הכל שולחן אחד. שולחן הרי זו הצורה — שיש לו משטח עם ארבע רגליים.

מה פירוש "צורה בלא גולם"?

[חידוש] מה שאמרת שיש רק מלאך אחד — אבל לא, יש הרבה מלאכים. אין להם חומר, יש להם רק צורה. הצורה פירושה שהוא משהו. זה גם הפשט הפשוט, כמה שאני יכול לנסות לומר — הוא משהו. זה לא רק שכל, הרעיון של משהו. זה דבר. זה שכל שהתממש. זה הדבר עצמו.

הוא אומר שזה לא שכל. כשאנחנו חושבים על שכל, אנחנו חושבים על משהו — רעיון בראש שלי. לא. הוא מדבר על הרעיון עצמו. זה דבר. כשאומרים שהצורה היא ה"ישות" שלו — הוא קיים, אבל הוא לא עשוי ממשהו. זה המלאך.

נכון, קשה להבין את זה. הרמב"ם יודע שזה לא קל להבין. הוא אומר את זה רק בדרך כללות.

---

שלושת העולמות – הכלל הכי כללי

אבל זה עכשיו — בסדר, עד כאן זה כלל הבריאה. זה הכלל הראשון, הכלל הכי כללי. כל העולם יש בו שלושה חלקים. את זה לומדים בראשונים. הרבה פעמים רואים שיש שלושה עולמות.

בקבלה כתוב שיש ארבעה עולמות — את זה צריך להבין. אבל הרבה פעמים — האבן עזרא וראשונים אחרים, מוצאים הרבה מאוד פעמים, אפילו בזוהר לפעמים, ברמב"ן — שיש שלושה עולמות. אלו הם שלושת העולמות:

1. עולם העליון — הם המלאכים, שהם צורה ולא גולם, רק שכל.

2. עולם האמצעי — קוראים לו הרבה פעמים בראשונים — הם הכוכבים. הם גולם וצורה, אבל הם לא משתנים. "חק נתן ולא יעבור" (תהילים קמ"ח:ו) — אומרים על הכוכבים, כמו שכתוב בתהילים, כתוב על השמים. גם "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" — אומרים בקידוש לבנה. הוא נוסע על דבר אחד, הוא לא מת. הוא חי לעולם. השמש והירח, מששת ימי בראשית ממשיך אותו דבר. זה העולם האמצעי.

3. עולם התחתון, עולם השפל והאפל — הוא גם גולם וצורה, וגם הוא מת כל הזמן, הוא כל הזמן משתנה.

אלו הם שלושת העולמות. זה הכלל הכי כללי. כל מה שנלמד עכשיו הוא פרטים של כלל זה.

---

מקומו של האדם – הקטגוריה החלשה ביותר

[חידוש] כבר יש לנו כאן סיבה למה אדם צריך להיות "נרתע לאחוריו" — כי הוא מבין שהוא הקטגוריה החלשה ביותר משלוש הקטגוריות. הוא חומר וצורה — שזה חלש יותר מצורה לבדה — ועוד יותר מזה הוא הווה ונפסד תמיד.

אבל איפשהו נראה שהחומר וצורה, החלש ביותר, הוא דווקא זה שיכול להגיע רחוק יותר אל הקב"ה ולאהוב את הקב"ה. הוא טוב מאוד, אבל הוא הרי החלש ביותר. בקרוב נראה שלאדם יש נשמה, שזה גם יותר מורכב.

הרמב"ם לא סובר שאדם גבוה ממלאכים

אבל כן, לבסוף — [חידוש] הרמב"ם לא סובר שאדם גבוה מהמלאכים, למשל. העניין של מה שהוא אומר "קרבת השם" הוא כמו שאתה אומר — שאדם מכירו ומקומו, הוא יודע שהוא לא כל כך גדול. כמה שהוא קטן, הוא יכול לעשות דברים גדולים. איך? לפי גודלו, לא יותר ממה שהוא יכול.

זה מדובר בסגנון חסידי. אבל הרמב"ם אומר בבירור. נו, לא אכנס לפוליטיקה. הרי יש פוליטיקה גדולה יותר בנושא הזה.

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך) – מלאכים: צורה בלא גוף, משלים מפסוקים, וההיררכיה של מלאכים

---

האם אדם גבוה ממלאכים – הערה קצרה

זה טוב מאוד, אבל אני חושב שזה חלש. כי ברגע שראית שלאדם יש נשמה, זה גם לא יותר מסובך. אבל כן, נכון. הרמב"ם לא סובר שאדם גבוה מהמלאכים, למשל. חלק ממה שהוא אומר יראת השם הוא כמו שאתה אומר — שאדם מוגבל, והוא יודע שהוא לא כלום. כי הוא קטן, הוא יכול לעשות דברים גדולים לפי גודלו, לא יותר ממה שהוא יכול.

זה מדובר בסגנון חסידי, אבל הרמב"ם לא אומר את זה כלל. נו, לא אכנס לפוליטיקה, אבל יש פוליטיקה גדולה בנושא הזה.

---

המהר"ל על לימוד רמב"ם

עכשיו, כשלומדים רמב"ם — המהר"ל אומר שאסור ללמוד רמב"ם, אולי בגלל זה. כי קודם לומדים מה הרמב"ם אומר.

---

הלכה ז׳ – מלאכים אינם גוף: הקושיה מהפסוקים

הקושיה: נביאים ראו מלאכים עם תכונות גופניות

עכשיו, זה מאוד מעניין. זוכרים שאתמול דיברנו על כך שהקב"ה אינו גוף, והיו קושיות שיש הרבה פסוקים שאומרים שהקב"ה הוא גוף — מה עושים איתם? לכאורה כאן אותה קושיה.

הרמב"ם, אפשר לראות, אומר שהמלאכים אינם גוף. הרמב"ם אומר שהמלאכים הם צורה בלבד בלא גוף. הוא שואל על עצמו קושיה: מהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים? — שהרי אלו תכונות של גוף.

התירוץ: הכל במראה הנבואה ודרך חידה

אומר הרמב"ם אותו תירוץ שאמר אתמול לגבי הקושיה הקודמת. הוא אומר שהכל — כל הפסוקים שבהם רואים מלאכים של אש ובעלי כנפים — הוא במראה הנבואה. זה מה שהם ראו. זו הוויזואליזציה, הייצוג של המלאכים. כלומר, הם לא ראו את המלאך עצמו, אלא ראו משהו שמדמה מלאך, משהו שעוזר להם להבין מלאך. וזה דרך חידה.

שני דברים: מראה הנבואה ודרך חידה.

---

חידוש: "מראה הנבואה" ו"דרך חידה" הם שני עניינים נפרדים

לכאורה מראה הנבואה ודרך חידה הם שני דברים. מראה הנבואה זו חידה — נאמר שזו עובדה של החזון. למה הם ראו אש? למה דווקא אש? למה אש היא משל טוב?

---

למה דווקא אש כמשל למלאכים

אש — "גוף חלקי"

כי אש היא משל טוב. אש היא גם גוף מיוחד. במה אש היא גוף מיוחד? כי יש לה קביעות מסוימת. גוף שיש לו קביעות, אבל אין לו משקל, הוא שונה מאוד מגופים רגילים.

כלומר, הנבואה באה לעשות משהו שמצד עצמו כן — יש לו תכונות שונות שבהן הוא כן גוף, אבל הוא לא ממש הגוף שאנחנו מכירים — וזו האש. כי רוצים שזה יהיה: זה לא הגוף הרגיל שאתה מכיר.

אדם אינו יכול להבין "לא גוף לחלוטין"

אבל הרי אי אפשר להראות לבן אדם — שהוא, כפי שלמדתם אתמול, גוף עם נשמה שיש לה גם גוף — אי אפשר להראות לו משהו שהוא לחלוטין לא גוף. מביאים לו אש, שהיא הדבר הקרוב ביותר ל"לא גוף".

מלאך אינו גוף כלל, אבל אש היא סוג של גוף. סוג של גוף שאינו כבד. חסרה בו תכונה אחת שיש ברוב הגופים — שהוא נופל, הוא כבד. הוא לא כבד, הוא עולה למעלה. ממילא, זה כמו משל. זו לא תורת המקום שלמה, אפשר לעבור דרכו כמו...

עיקר המשל: שלילה (נגאציה)

הכוונה לא גוף. גוף פירושו שאי אפשר לעבור דרכו. אש היא גוף, חלקית גוף. היא רק גוף קל. היא גוף קל — כמו מישהו שאין לו גוף כבד.

כמשל בלבד — הוא מביא מקום שבו רואים שגם הקב"ה, שאנחנו יודעים שבוודאי אין לו גוף, גם הקב"ה מיוצג מאותה סיבה כאש. כמו שכתוב "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" (דברים ד:כד). כי רוצים גם להוציא את הרעיון שהוא אינו גוף. כל כך לא גוף — אומרים לנו שזה הדבר הרחוק ביותר מגוף שבני אדם יכולים להבין.

המהלך הלוגי: מגוף להפשטה

אולי אמרתי כך. גוף — מה פירוש גוף? נאמר, גוף פירושו הרבה דברים. גוף הוא כבד, גוף הוא כזה שאי אפשר לעבור דרכו, לגוף יש תכונות שונות.

עכשיו, באמת — גוף פירושו משהו שאין לו את כל התכונות הללו. יש הגדרה של מה נקרא גוף, שזה כולל את כל העולמות, שאפילו השמש היא גוף.

אבל כשרוצים לומר שמשהו אינו גוף — אתה בן אדם, אני אגיד לך ישר את ההפשטה הגמורה — "אין לו גוף" — לא תבין את זה. אז אתה לוקח אחת מתכונות הגוף, ואומר שאין לו את זה.

אש היא גוף, אבל תכונה אחרת של גוף אין לה — היא לא כבדה. אז העיקר הוא יותר השלילה. כשאתה אומר אש, הכוונה לומר "לא כבד". ממש גם לא... גם לא. אבל אש פירושה לא כבד, היא קלה.

ממילא זה משל. זה חידוש עבור "מגושם" — עבור מי שהוא בתוך גוף. עבור מי שבוודאי לא יכול להבין לגמרי — מגושם הוא לא יכול להבין — אש היא כן משהו שהוא מבין, שיש דבר כזה שאינו ממש גוף כפי שהוא מכיר, ולוקחים אותו כמשל.

---

ראיות מפסוקים שתיאורי מלאכים הם משלים

ראיה א': "ואש אחד ממשרתי ה'"

הוא אומר שהוא מביא ראיה שזה משל. הוא אומר "ואש אחד ממשרתי ה'" — אחד מהמלאכים. מלאך אינו אש, אלא משל.

ראיה ב': "עושה מלאכיו רוחות"

הוא אומר כך, מביא עוד ראיה. ממקום אחר נאמר "עושה מלאכיו רוחות" (תהלים קד:ד) — מלאכים הם כמו רוחות, כמו רוחות.

למה רוחות? כי רוחות הן גם דבר שהוא עניין של גוף, אבל הוא לא כבד, אין לו משקל.

ההוכחה הלוגית: שני פסוקים סותרים

רואים שהוא רוצה בסך הכל להביא משל מסוים — להביא את הגופים שהם שונים מגופים רגילים, כדי להבין שמלאך הוא עוד יותר רחוק מגוף רגיל.

---

מקבילה לשיעור של אתמול: "רחום וחנון"

יכול להיות גם כמו שלמדנו אתמול — אני חושב עכשיו. אתמול, זוכרים, שהתלמוד מביא משל ש"רחום וחנון" הוא רק משל, כי לפעמים כתוב הפוך "חנון ורחום", לפעמים כתוב שהקב"ה הוא רחמן לפעמים.

זה אותו דבר — מלאך. אחד אומר שמלאך הוא אש, הרי זה פסוק. כן, אבל מה עושים עם הפסוק "עושה מלאכיו רוחות"? על כרחך הכוונה למשל.

זו לא הראיה. לא כתוב ברור, אפשר לקחת...

---

סטייה: האם רוח/אוויר הוא גוף?

ובכל זאת — האם רוחות הן גוף? רוחות הן בסך הכל... גוף הכוונה לומר: גוף פירושו גוף, דבר, משהו, דבר. דבר שהוא גוף.

בסך הכל רוח — זה אוויר שנע מהר יותר. אוויר הוא גוף, הוא גוף שיש לו צורה מסוימת. לכל גוף יש צורה מסוימת, אבל הוא גוף — האם לא?

---

הלכה ח' – איך יכולים להיות מלאכים שונים אם כולם צורה בלא גוף?

סקירת הנושא

זה ארוך. עכשיו נלמד... דיברנו על כך שמלאכים הם צורה בלא חומר. יש שתי קושיות בסך הכל.

הרמב"ם מוציא חידוש גדול. נושא המלאכים נתקע קצת, כי לאנשים יש הרבה רעיונות על מלאכים.

שלושת הכללים של העולם: בני אדם, כוכבים ומלאכים

דיברנו על שלושת הכללים של העולם: בני אדם, כוכבים ומלאכים. אופס — זה לא דבר פשוט, נכון? בני אדם, כוכבים ומלאכים.

עכשיו, בני אדם יודעים — זה לא חידוש, כל אחד יודע שבני אדם הם מה שהם. כוכבים גם, פחות או יותר אפשר לראות. מלאכים זה חידוש. לא רק שזה חידוש — יש בזה קושיות שונות.

שני סוגי קושיות על מלאכים

יש קושיות מהתורה — לכאורה כתוב בתורה שמלאכים הם כן גוף.

יש גם קושיות למדניות. שאמרת שזו צורה, מיד קשה הקושיה:

הקושיה הלמדנית: איך יכולות להיות צורות מרובות בלא גוף?

בסדר, הקב"ה אינו בעיה — הקב"ה אינו ממש צורה, אבל הקב"ה הוא דבר שאינו גוף, והרי באמת יש רק אחד. כמו שלמדנו אתמול — אם היו שניים, היה גוף.

אבל מלאכים — אתה אומר שיש הרבה מהם! הוא אומר הרי שאינו גוף, ובכל זאת צריך לומר שיש יותר מאחד. כקושיה — זה ההבדל בין מלאך לקב"ה, הבדל גדול אחד, כן? הקב"ה יש רק אחד, אבל מלאכים — הרי קשה: במאי פרידא צורות אלו זו מזו בר אחד גופא? — מה מפריד ביניהם זה מזה, הרי אין להם גופים?

---

תירוץ הרמב"ם: היררכיה של מציאות

כל מלאך קיים מכוחו של העליון ממנו

אומר הרמב"ם במשנה תורה כך: לפי שאינן שוין במציאתן — אין להם אותו סוג קיום, הם צורות שונות.

מה ההבדל? מה פירוש צורות שונות? כולם צורות!

אומר הוא כך: שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו — כל אחד נמוך מהמלאך הקודם. נסביר בעוד רגע מה פירוש "נמוך".

והוא נמצא מכחו — הוא קיים מכוחו של האחר. שעל מעלה מזו, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו — בסך הכל, ראש הסולם, כביכול, הוא הקב"ה.

חידוש: ההבדל בין מלאכים הוא הבדל במציאות, לא ב"מדרגה"

מה שהרמב"ם אומר הוא דבר פשוט. כשאני אומר שמלאך אחד שונה מהשני, הכוונה בסך הכל לומר שהמלאך נוצר מהמלאך השני.

למשל, המלאך הראשון — הוא עושה את המלאך השני. לא לגמרי לבד, כמו שהוא אומר הרי הכל נמצאים מכחו של הקב"ה — כי קיום יש רק לקב"ה, והוא נותן קיום לכל אחד. אבל הקב"ה נתן קודם את הקיום למלאך הראשון. המלאך הראשון, הוא עושה כביכול — לא הוא עושה לגמרי כמו שהקב"ה עושה — אבל הוא עושה את המלאך הבא.

ממילא יש הבדל, כי למלאך הראשון יש קיום ישיר מהקב"ה, נאמר. לעומת זאת המלאך השני כבר יש לו קיום שצריך להגיע דרך המלאך הראשון.

חידוש: מבנה התלות — מקבילה לקב"ה

אפשר לומר אותו דבר שאומרים לגבי הקב"ה — שבלי הקב"ה אין כלום, אבל אם אין כלום, הקב"ה לא נפגע.

אותו דבר לגבי המלאך השני. המלאך השני — אם הוא נעלם, המלאך הראשון לא נעלם. אבל אם המלאך הראשון היה נעלם, המלאך השני כן היה נעלם.

יוצא שזה תלוי זה בזה. אז המלאכים הנמוכים תלויים בהרבה מאוד רמות של קודמים, ואינם עושים כלל את המלאך הראשון. וזה עושה הבדל בין מלאך אחד לשני.

חידוש: אצל מלאכים אין שונות "אופקית" — רק "אנכית"

אין — אפשר לומר שאין מלאכים אחרים באופן אופקי כמו בני אדם. אני ואתה, נאמר, שווים. אבל מה עושה הבדל בגופים שלנו?

כן, כתוב בתניא שהנשמה של כל אחד היא הכל רק נשמה אחת, אבל הגופים עושים אותנו שונים. זה... אבל שנינו אותה מציאות.

מלאך זה לא כך. שם זה כמו אבות ובנים. אי אפשר שיהיו שני מלאכים, אלא אם כן אחד הוא כביכול אב ואחד הוא כמו בן. כי אם אין דרך להיות שונה, אתה יכול לומר שהוא — יודעים מה — מלאך? מלאך. זה הרמב"ם, מה שהרמב"ם אומר.

---

שאלה פתוחה: האם מלאכים בוראים מלאכים אחרים בכוונה?

לא כל כך ברור אם המלאכים ממציאים מלאכים אחרים בכוונה, או כאילו את כולם הקב"ה ברא, או שהוא עשה באופן טבעי שעד...

אוקיי, לא צריך להיכנס לכל המילים שהוא לא אומר — יהיו בעיות. מה פירוש בכוונה? דברים עמוקים.

אנחנו אומרים רק מה ששמענו פשוט מה שכתוב.

---

הערה על סגנון הכתיבה של הרמב"ם

הרמב"ם היה מומחה גדול באמירת דברים פשוטים. אפשר להבין את כל המילים בפרקים. אם יש מילים שלא מבינים, צריך לתרגם. אבל אפשר להבין את כל המילים בפרקים, וכל הקושיות הן קושיות טובות, הן עניינים עמוקים, אבל את היסודות שלהם אפשר לחזור ולומר.

אבל המילים — הרמב"ם היה מאוד טוב בלהכניס דברים למילים שאפשר לומר הכל. המשפט מדויק, אתה יודע מה כתוב.

---

הפסוק "כי גבוה מעל גבוה שומר" — רמזו של שלמה המלך

ראיית הרמב"ם מקהלת

אומר הרמב"ם: וזהו שרמז שלמה בחכמתו. זה מה ששלמה המלך רמז. כשהוא מדבר על מלאכים, הוא רצה לענות לנו על הקושיה: איך יכולות להיות צורות שונות אם כולן רק צורה?

הוא אומר, זה בגלל ש"כי גבוה מעל גבוה שומר" (קהלת ה:ז) — שמלאכים הם ברמה של גבוה מעל גבוה, הם בהיררכיה, הם אחד גבוה מהשני.

מה פירוש "שומר"?

"שומר" — זה שם למלאכים? אני לא יודע. איך הרמב"ם קישר מלאכים עם שמירה?

לא — אולי הכוונה לומר שהעליון שומר על התחתון, כי הוא נותן לו את מציאותו.

הערה: הפשט הפשוט בפסוק

הפשט הפשוט בפסוק לא מדבר על מלאכים — זה משל. צריך הרי לדעת איך הרמב"ם לקח את הפשט בפסוק, אבל זה פסוק טוב שמוציא את הנושא של היררכיה — גבוה מעל גבוה.

"גבוה מעל גבוה" לא אומר מה שאנחנו משתמשים היום — "גבוה גבוה". לא, הכוונה ממש דבר אחד גבוה מהשני.

---

רמות של מלאכים בתפילה

זה מעניין, כי כשאנחנו מדברים על מלאכים, בדרך כלל מזכירים דווקא רמות. למשל, בתפילה אומרים "שרפים ואופנים וחיות הקודש". הזכרנו שלוש רמות של מלאכים.

נכון, אבל הרעיון של רמות של מלאכים בא מהרמב"ם. הרמב"ם הכניס את זה. כלומר, המקום הברור ביותר שבו כתוב שמלאך אחד גבוה...

---

הלכה ט' – "למטה ממעלתו": מה פירוש "מעלה" אצל מלאכים?

"רמות" פירושן קדימה במציאות

עכשיו הרמב"ם הולך לומר מה פירוש הרמות אבל. דבר מאוד נכון. רמות לא אומר שאחד הוא מדרגה גדולה יותר. זו מדרגה גדולה יותר, אבל מה ש"מדרגה גדולה יותר" אומר, הוא שהוא קודם במציאות. הוא קודם במציאות? כן.

אומר הרמב"ם — כן, אתה יכול לומר לי? זה מה שהרמב"ם הולך לומר.

דיון: "למטה ממעלת מקום" — האם הכוונה למקום פיזי?

דובר 2: כן, הרמב"ם אומר "למטה ממעלתו". הכוונה לא שמניחים אותם במקומות אחרים?

דובר 1: הכוונה לא שאדם הראשון ישב למעלה מחבריו?

דובר 2: הוא צריך לעמוד בקומה גבוהה יותר?

דובר 1: אין קומות. הרי הכל בצורות. הרי הכל צורה. כמו שאתה אומר — צורה אינה תופסת מקום לכאורה.

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב' (המשך) – "למעלה ולמטה" אצל מלאכים: מעלה, לא מקום

---

הלכה ט' – "למעלה ולמטה" אינו מקום

זה הדבר הנכון. "רמות" לא אומר כאן שאחד הוא מדרגה גדולה יותר — אבל מה ש"מדרגה גדולה יותר" אומר, הוא שהוא קודם במציאות, הוא קודם במציאות. כן, כך אומר הרמב"ם. כן, אתה יכול לומר לי:

"ומה שאמרנו למטה ממעלתו, אינו מעלת מקום" – הכוונה אינה שהם שוכנים במקומות אחרים. "כמו אדם שיושב למעלה מחבירו" – שהוא עומד גבוה יותר. אין כאן קומה, הרי הכל בצורות. הרי הכל צורות, כפי שאתה אומר – צורות אינן תופסות מקום, לכאורה. הוא עדיין לא אמר זאת כאן, אבל כן, כך צריך להבין. מקום הוא רק מצד החומר.

---

משל א׳: שני חכמים – "למעלה" פירושו מדרגה גבוהה יותר

אם כן, מה פירוש "למעלה" ו"למטה"? אין למעלה ולמטה אם אין מקום. אלא – מה אם כן? "כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה" – כמו שאומרים על שני חכמים שאחד מהם גדול מהשני בחכמה, אומרים "שהוא למעלה ממעלתו של זה."

ודאי שאין הכוונה שהוא גר בקומה גבוהה יותר או שהוא גבוה יותר פיזית. אלא "הוא גבוה יותר" פירושו שיש לו מעלה מסוימת, יש לו תכונות שלשני אין, או שחכמתו גדולה יותר.

---

משל ב׳: עילה ועלול – "גבוה יותר" פירושו מי שגרם לדבר להתרחש

או דוגמה נוספת: "וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול" – כמו שאומרים על דבר שנגרם מדבר אחר. כשיש עילה עם עלול – מה פירוש עילה? משהו שקרה, ועל ידי כך אומרים שהוא נמוך יותר ממי שגרם לו לקרות.

אבל הוא מפרש את המשמעות – לא כל אחד יודע מה פירוש המילה עילה. גם אני לא יודע. עילה פירושה סיבה, פשוט מילה נוספת לסיבה. עילה פירושה cause. כמו שאומרים: עילה הוא מי שעשה, ועלול הוא מי שנעשה. ממילא הוא נמוך יותר במעלה ממי שעשה אותו.

אם כן, הלאה – זה לא... העילה והעלול שניהם באותו מישור אופקי, כפי שאמרת, ששניהם באותה קומה – אלא שהוא חלש יותר במעלה, הוא פחות. הוא נגרם.

---

חידוש: למה שני משלים? – שני שלבים של "מעלה"

ממילא, אנו קוראים לזה "גבוה יותר." הוא רוצה רק לומר שאין שם לקב"ה – כן, המילה "אייבערשטער" פירושה "העליון," כן, "אייבערשטער" פירושו "הגבוה יותר." כמו שכתוב "משה ואהרן שקולים כאחד" – כן, הייתה בדיחה כזו שצריך להיות שערה שתהיה מאוד ישרה, כי הם שוקלים אותו דבר. לא, הם לא שוקלים אותו דבר – הכוונה שיש להם אותה מדרגה ברוחניות.

הרי שני המשלים שהרמב"ם תופס – הסיבה שהוא תופס אותם היא כדי לומר ש"מעלה" אינה במקום. אבל בשניהם העניין הוא שאחד נשפע מהשני. כלומר, מי שקטן יותר בחכמה מקבל חכמה ממי שגדול ממנו בחכמה. וזה הרי לכאורה גם העניין של המלאכים, שהמלאך הגדול יותר נותן למלאכים הקטנים יותר.

הייתי אומר כך, כן – כמו שכתוב "נותנים באהבה רשות זה לזה" – כאילו המלאך הגדול יותר משפיע על המלאכים הקטנים יותר. הייתי אומר ששתי הדוגמאות הן דוגמאות כאילו העילה היא היוצר של העלול, והחכם הקטן הוא תלמיד, הוא נשפע מהחכם הגדול.

הייתי אומר שאצל החכם זה לא מוכרח – הוא יכול עדיין להיות תלמיד של אחר. אבל הוא מביא רק שני דברים. הייתי אומר שיש כאן שני שלבים:

- אצל החכם הוא מביא שכשאומרים "למעלה מכולם," "למעלה" פירושו "גבוה ממנו" – אין הכוונה שהוא עומד על ראשו, אין הכוונה שהוא שש רגל והוא שמונה רגל. כן, הכוונה רק שהוא ברמה גבוהה יותר. "רמה" פירושה –

- ואצל עילה רואים את הנקודה השנייה, ש"גבוה יותר" פירושו – כמו שאב גבוה מבן. זה צריך תמיד להיות "למעלה מכולם." אב גבוה מבן – יכול להיות שהבן גדול יותר, אין הכוונה לזה. הכוונה שהוא הסיבה, העילה של הבן שהוא העלול.

---

הלכה י׳ – עשרה שמות של מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם"

עד כאן הרמב"ם הסביר מהו המושג של מלאך ומהו המושג של רמות של מלאכים. עכשיו תבין, אומר הרמב"ם:

רציתי רק לומר – אולי תרצה לעשות הפסקה? כן, כבר.

---

למה שמות שונים?

אומר הרמב"ם: עכשיו שהסברתי לך שיש עשרה סוגי מלאכים, כל אחד ברמה אחרת – עכשיו אתה מבין גם למה יש שמות שונים למלאכים. כלומר, אנו מכירים שם אחד: מלאך. "מלאך" הוא אולי שם כללי לכולם גם. אבל כשמסתכלים בחומש רואים שיש סוגים שונים של שמות.

אומר הרמב"ם: חיפשתי בחומש ומצאתי בדיוק עשרה שמות של מלאכים. כך אומר הרמב"ם. ממילא אומר הרמב"ם: יש עשר רמות – מהעליונה ביותר ועד אלינו, עד האדם – ובינתיים יש עשר רמות, עשרה מלאכים, ולכולם יש שם. כל אחד מהשמות ניתן למצוא בתנ"ך, בנביאים.

---

חידוש: השם הוא על המעלה, לא על המלאך

ממילא הוא אומר כך: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם" – למה יש להם שמות שונים? על שם מעלתם. שם אצל שני בני אדם – שם הוא סתם כי אביו נתן לו שם. אבל בתורה כתוב שם, הפשט שהוא מצביע על משהו. למה כתובים שני שמות של מלאכים? הפשט שיש שתי רמות של מלאכים.

זה כבר אפילו לומר שמדובר בשני ישויות שונות, כי יש להם שמות שונים. מלאכים הרי אינם מחולקים בצורה – הרי אין שינוי. אלא מאי, השינוי רק על שם המעלה. גם כן, לכל מלאך יש שם אחר בגלל המעלה – יש להם שמות שונים.

הרי – אפשר לומר במילים אחרות: שהשם אינו על המלאכים, אלא השם הוא על המעלה. זה מה שמחלק את המלאכים – לא על גופו, כמו אדם שהשם הוא גם על גופו.

---

הרשימה של עשרה שמות

למה הם נקראים... אוקיי, הרי – אפשר לשאול את השאלה. למה הם נקראים כך?

1. חיות הקודש – אומר הרמב"ם: "והם למעלה מן הכל" – הם הרמה הגבוהה ביותר. הוא לא מפרש את המילה – מה פירוש "חיות הקודש"? שחיותם באה מקדושה, או... אוקיי.

הרי יש כאן קושיה: מה כתוב "חיות"? לפי הרמב"ם הרי יכולה להיות רק חיה אחת [אם כל מדרגה היא צורה אחת]. אבל כתוב "חיות הקודש" – החיות החיות. כמו שהחסידים מפרשים תמיד ש"חיות של קדושה" – כאילו חיותם היא קדושה. זו הרי לכאורה קושיה טובה יותר.

2. אופנים

3. אראלים

4. חשמלים

5. שרפים

6. מלאכים – מעניין: השם הכולל הוא "מלאכים," אבל זה גם שם פרטי [לרמה אחת].

7. אלהים – גם שם של מלאך.

8. בני אלהים – מעניין, כי כן, "אלהים" הוא כמו האב של "בני אלהים." כן, אבל דיברנו שכל רמה נמוכה יותר מושפעת מהרמה הגבוהה יותר.

9. כרובים

10. אישים – והמדרגה העשירית של מלאכים, המדרגה החלשה ביותר של מלאכים, נקראת אישים.

---

קושיה: לשון רבים בשמות המלאכים

מעניין, כי תמיד הייתי חושב שיש להם לשונות של רבים – הם נקראים בלשון רבים כי הם מרובים. נכון? נראה כאן שזו קטגוריה של מלאך. זו קושיה – אין לי תירוץ לקושיה הזו. זה – בואו נכניס את זה לרשימת הקושיות.

---

הלכה י"א – חיות הקודש: "תחת הכסא" / אישים: "קרובה ממעלת דעת האדם"

המהר"ל על עשר מעלות

עכשיו המהר"ל מסביר כאן שתי נקודות על המעלות שלמדנו עכשיו:

"וכל אלו עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם" – למה יש עשרה שמות נוספים? על שם עשר המעלות, שזה מה שעושה אותם דברים נפרדים, מה שעושה אותם נפרדים.

אה, כאן הוא מוסיף... שאלתי מה מוסיף התפארת ישראל. לכאורה, כאן הוא מוסיף שאכן יש עשר מעלות של מלאכים, ולכן יש עשרה – בדיוק עשרה. לא שתחשוב שזה סתם מספר אקראי. לא, הרמב"ם אומר כאן בדיוק עשרה. הרמב"ם לקח את זה מהזוהר, וכמעט כל הספרים שראיתי כולם מסכימים ללכת עם הרשימה של הרמב"ם, שיש עשר רמות מלאכים. הזוהר אומר שיש עשר ספירות וכדומה, אבל הולכים עם הסדר והשמות הללו.

---

חיות הקודש – "תחת הכסא"

וממילא אומר הרמב"ם, עכשיו אתה יכול להבין שני דברים שראינו ברשימה הקודמת. ראינו שהראשונה נקראת חיות הקודש, והאחרונה נקראת אישים. אתה יכול להבין למה.

הוא אומר כך, שמע מה הוא אומר: "ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך שמו, היא מעלת הצורות שנקראת חיות" – זה לשון הרמב"ם: "מעלת הצורות שנקראת חיות." "שנקראת" – לא "שנקראות." כלומר, המעלה, הרמה, נקראת "חיות."

"לפיכך נאמר בנבואה שהם תחת הכיסא" – מה פירוש "תחת הכסא"? הם הרי אינם תופסים מקום – את זה אמרנו קודם. הם אינם תופסים מקום. אבל מה שהוא מתכוון לומר הוא שהם מדרגה אחת מתחת לכביכול הקב"ה עצמו. כלומר, שמציאותם אינה מושפעת, אינה תלויה בשום דבר אחר אלא בקב"ה עצמו – ממילא הם ישירות "תחת הכסא."

חידוש: "כסא" ככינוי לקב"ה

והקב"ה עצמו הרי נקרא "כסא." מעניין – שאתה יכול לומר ש"כסא" הוא עוד מלאך? לא, "כסא" הוא כינוי לקב"ה. אבל הוא רואה את זה.

על המלאכים האחרים אפשר לומר שגם הם "תחת הכסא," אבל הם רמות מתחת לכסא, כי הם גם מתחת למעלה האחרת.

---

אישים – "שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם"

"ומעלה עשירית" – החלשה ביותר – "היא המעלה העשירית שנקראת" – כאן הוא כן אומר "עשירית" בלשון יחיד – "שנקראת אישים." "והם המלאכים" – שוב לשון רבים – "והם המלאכים שמדברים עם הנביאים" – אלה המלאכים שנמצאים במגע עם בני אדם, המדרגה הגבוהה ביותר של בני אדם – בני אדם שהם נביאים, בני אדם שזוכים לדבר עם צורות.

"ונראים להם במראה הנבואה" – ה"אישים" הם אלה שמתגלים במראה הנבואה.

"ולפיכך נקראו אישים" – לכן הם נקראים "אישים," כי יש להם את השייכות הרבה ביותר ל"איש" – "שמעלתם קרובה" – מעלתם היא הקרובה ביותר, רמה אחת מעל – "ממעלת דעת האדם."

---

דיון: לשון רבים אצל אישים – איך יכולה צורה אחת להיות בהרבה ייצוגים?

יכול להיות, למה הרמב"ם אומר כאן לשון רבים ולשון יחיד – ושאלתי את השאלה, ואחרים מביאים שיש הרבה מאוד מלאכים – הוא שגם "הרבה" הוא עניין של צורות נפרדות. אבל אם יש רק צורה אחת, הם הרי יכולים להיות בהרבה מאוד מקומות בו-זמנית, כי הם אינם תחת מקום.

זה שוב באופן משל, כי אני יכול לומר לעצמי שהמלאך שנקרא חשמלים נמצא במיליוני מקומות בו-זמנית, או שהוא עושה מיליוני פעולות בו-זמנית. אז, מנקודת המבט של אדם פשוט יהיו אלפי מלאכים שנקראים חשמלים, אבל למעשה – כיוון שהם רק צורה – הם רק צורה אחת, כי הם רק מעלה אחת, רק מדרגה אחת. יכול להיות.

אני עדיין בדעה שהקושיות טובות יותר מהתירוצים. אין זמן להיכנס לזה.

אבל מה שאתה אומר לגבי המלאך העשירי הגיוני, כי מובן שיכולים להיות הרבה נביאים שמקבלים נבואה בו-זמנית. חשוב: הרבה נביאים קיבלו נבואות, וכל אחד ראה צורה אחרת – אבל הוא בוודאי אמר שהם מדברים עם מלאכים שונים. אבל הרמב"ם אומר: לא, הם מדברים עם דרגה אחת של מלאכים. אלא מה? כיוון שהם אינם חומר, בוודאי שמה שהוא יודע מהמלאך הוא רק מושכל מסוים שהוא יודע.

יכול להיות שתמיד כשמדברים על מלאכים מרובים, הכוונה לומר את המלאך שהוא צורה אחת, ויש לו הרבה ייצוגים או הרבה דרכים שאדם יכול לדמות אותו. זה כמו שכתוב "מלאך אחד אינו עושה שתי שליחויות" – הכוונה רמה אחת של מלאך.

בואו לא ניכנס לזה. כן, אני אומר לך, הרבה יותר טוב להאמין ולא להאמין.

---

הכרה בקשיים

לדעת את המילים שהרמב"ם אומר כאן – כי כל הקושיות הללו הן דברים טובים, אבל צריך להבין אחרת. אבל הרמב"ם היה מומחה גדול. מה שהוא אומר נכון, מעובד, או שצריך באמת להבין בדיוק.

---

"מלאך" – שם הכולל: שליח

ברש"י למשל, ובמקומות אחרים, רואים שמלאך נקרא מלאך כי הוא שליח. זהו השם הכולל של מלאכים – כלומר, אפשר לקרוא לכל המלאכים "מלאך" כי כולם שלוחים של הקב"ה. נכון, הכל יכול להיות.

---

אוקיי, עכשיו הוא נכנס לנושא מאוד מעניין.

צורה, שכל, וידיעה: ההיררכיה של ידיעה אצל מלאכים ואצל הקב"ה

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך)

---

המושג "צורה" = "שכל" = "מלאך"

כן, אני אומר לך, עדיף לנו להאמין ולא להאמין, אבל לדעת את המילים שהרמב"ם אומר כאן. כי כל הקושיות הללו הן דברים טובים, אבל צריך להבין כראוי. אבל הרמב"ם היה מומחה גדול – מה שהוא אומר נכון, מעובד, רק צריך באמת להבין בדיוק.

עוד דבר קטן: ב"ראש עולם" שהוא עולם אחר, כלומר שהוא נקרא מלאך, כי הוא שליח. כן, עדיין יכול להיות. וזהו השם הכולל של מלאכים. אז אפשר בנוסף לקרוא לכל המלאכים כך, כי קוראים להם מלאכים, כי כולם שלוחים של הקב"ה.

---

הקדמה לנושא ידיעת הצורות

אוקיי, עכשיו אנחנו נכנסים לנושא מאוד מעניין. יש כאן שתי רמות – הנושא מאוד קשה, אני לא יודע אם אפשר בכלל לומר את זה בבהירות לבד. אבל מה שהוא מדבר עליו עכשיו, ומכאן עד סוף הפרק, הוא הנושא של ידיעת הצורות.

צורה = שכל

רק צריך לזכור שכשאנו אומרים "הצורות," הרמב"ם אינו עומד על הלשון, והוא משתמש רק בלשון צורה או מלאכים. עוד לשון שאנו יודעים שהרמב"ם משתמש בה במקומות אחרים, היא הלשון שכל. כלומר, אתה רוצה להבין מהו מלאך, מה שאנו אומרים צורה בלא חומר – זהו שכל.

שכל אינו מוח

שכל אין כוונתנו למוח – מוח הוא חומר שבתוכו שוכן שכל. שכל הוא – אפשר לומר – הרעיון. הרעיון אינו הרעיון שאנו חושבים, או מי שאנו יכולים לחשוב על רעיון, אלא הרעיון עצמו.

ידיעה: הסובייקט והאובייקט הם אחד

אם כן, מה פירוש ידיעה? שהוא יודע משהו, נכון? ממילא, אם רוצים באמת, אם רוצים לדבר על... ידיעה פירושה שהוא יודע משהו, אבל הידיעה היא המדע. מוח הוא מי שיודע, אבל הוא יודע דרך הלכה. אבל דבר שאני מתכוון שהוא יודע.

אבל הנקודה היא – לא ניתן עכשיו להסביר – אבל אפשר לומר שזה סובייקט ואובייקט יחד. אבל אני חושב שכך מבינים יותר טוב, עמוק יותר אין לנו כאן להסביר את זה. אבל בשיעורים אחרים ובמקומות אחרים אפשר לנסות להבין את העניין. אבל הנקודה היא: אפשר לקרוא לזה הדבר שיודע ונודע.

---

"חיים" אצל מלאכים – לא חיי גוף אלא חיי דעת

עכשיו יש עוד דבר שנקרא חיים. ודיברו אתמול בלילה שהקב"ה אינו חי בחיים של חי בגוף. חיים של גוף פירושם מה שהגוף מחזיק את עצמו חי – חיים לעומת הוויה ונפסד. זה כתוב – תקופה, כשחיים, זה החיים. נכון? אלה חיי הגוף.

שכל גם חי – אבל אחרת

אבל כשזה נובע מן השכל, קוראים לזה גם חי. כי חיים עושים — גם הם עושים משהו. הם יודעים תמיד. זה מה שהם עושים. חיים פירושו לעשות משהו באופן פעיל. שכל עושה אפילו יותר מגוף.

אבל זה שוב דבר שקשה מאוד להבין. הרמב"ם אומר כמה פעמים שלהבין שכל זה דבר קשה מאוד — מה שאנחנו קוראים שכל אינו שכל. אבל אני מדגיש שהוא חי — ודאי שהוא חי. אבל לא אותו סוג חיים שאנחנו קוראים חיים, אלא מה שבאמת נקרא חיים.

---

הלכה י"ב — כל הצורות חיים ומכירים את הבורא

ממילא אומר הרמב"ם: מכל הצורות — כל המלאכים — חיים — כולם חיים. אז הם חיים — הם נושמים? לא. נשימה היא רק הדרך שבה הגוף — זה סוג חיים הרבה יותר חלש. הם חיים כמו שהקב"ה חי — זה כמו חיי דעת.

וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא ויודעין אותו דעה גדולה עד למאד

הם יודעים את הבורא. דעת — הם יודעים, הם מבינים את הקב"ה. ויודעין אותו דעה גדולה עצומה — הבנה טובה מאוד, הבנה גדולה.

כל צורה וצורה לפי מעלתה

כל אחד יודע לפי מעלתו, לפי הדרגה שלו.

חידוש: "לפי גדלו" — נישט לפי גדלו של השם

לא כפי גדלו — אף אחד מהם אינו יודע לפי גדולתו של הקב"ה. יודע כפי גדלו — לא לפי הקב"ה עצמו. אף אחד אינו יודע את הקב"ה כמו שהוא יודע את עצמו. כי לדעת את הקב"ה כמו שהוא יודע את עצמו זה היה להיות הקב"ה. אתה יכול לדעת את הקב"ה בתור מי שעשה אותך — כי זה הקשר שלך.

---

ההיררכיה של ידיעה אצל מלאכים

וכל מלאך, לפי גודלו, כך הוא מבין את הקב"ה. הוא יודע אותו יותר מרוחק.

אפילו מעלה ראשונה אינה מבינה את הקב"ה

אבל ממילא, אפילו מעלה ראשונה, אפילו המלאך חיות הקודש, אינו יכול להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא. הוא יכול רק לדעת את הבורא כפי שהוא מבין אותו — הוא מקבל את מציאותו. אבל הקב"ה עצמו הרי הוא הגורם שלו, ממילא הקב"ה עצמו יודע את עצמו כביכול יותר טוב ממה שאפילו המלאך הראשון יודע את הקב"ה עצמו. הוא יודע את מה שהוא נברא מהקב"ה.

אלא דעתו כצורת עצמו

כן, דעתו, וכמו שמציאותו קטנה ממציאות הקב"ה, כך דעתו קטנה ממציאות הקב"ה.

הלכה י"ג — כל מעלה יודעת יותר מהנמוכה ממנה

אבל מה שכן, הוא משיג בדעתו יותר ממה שמשיג בדעתו מי שלמטה ממנו — והוא יודע יותר מהקודמים. וכן כל מעלה ומעלה — כל מעלה יודעת יותר מהקודמת ופחות מהגבוהה ממנה.

מעלה עשירית — השכל הפועל

עד מעלה עשירית — עד המעלה העשירית — גם היא יודעת את הבורא דעה שאין כח בני האדם. אה, כי אדם הרי עשוי מגולם וצורה, והוא צורה בלי גולם, וזה סוג דעת טוב יותר. ממילא אף אדם אחד אינו יכול לדעת כמו המלאך העשירי.

כן, והמלאך הזה נקרא במקום אחר שכל הפועל.

והכל אינם יודעים את הבורא כמו שהוא יודע את עצמו — אף אחד מהם אינו יודע את הקב"ה כמו שהוא יודע את עצמו.

---

חידוש: הקשר חזרה ל"מחשבות בורא מעלה" — הלכה ב'-ג'

וזה חוזר למה שאמר קודם: שכאשר אדם תופס אילו בריות גדולות יש מעליו, והוא תופס כמה קטן הוא, אז הוא תופס כמה קטנה דעתו. ממילא — דעת תמים דעים.

דעת היא התוצאה של מציאות

כי הדעת היא בעצם התוצאה של מציאות. דעת — אפשר להבין את זה — זו קושיה גדולה. אני אומר שבפשטות מבינים שדעת היא דבר, אני יודע מה, ארבעים יום או משהו. אבל דעת הרי היא לדעת את הסיבה של משהו.

מה הכוונה? חכמה, כשיודעים מאיפה משהו בא. אז כמה שאתה רחוק מהסיבה, כך באמת רחוקה דעתך. אם אדם הוא בקושי דבר כזה — הוא חי כמה שבועות — דעתו היא בערך לפי כמה שבועות, אם אפשר לצייר לעצמו כך.

למה הרמב"ם מביא את זה כאן?

אני לא יודע למה בדיוק הרמב"ם אומר את כל התורה הזו על דעת. כלומר, זה נראה מאוד בסיסי, אבל זה קשה מאוד להבין, ומי שיגיע לזה אני לא יודע בבירור.

הקשר ל"מחשבות בורא מעלה"

יכול להיות שזה חוזר למחשבות בורא מעלה. בדיוק — זה הדבר שחושבים עליו ותופסים פחד. זו המחשבה — כשיודעים את זה, זו המחשבה שגורמת לאדם פחד.

אדם יכול לחשוב — צריך קצת להחזיק מעמד — אני לא יודע אם על ידי לימוד הפרק הזה אפשר להחזיק מעמד בקלות — אבל אדם יכול לחשוב: אפילו המלאך הראשון אינו מבין את הקב"ה — מי אני? זו אולי הנקודה.

חידוש: לא רק "מי אני?" — אלא להמשיך לחשוב

אבל עכשיו הוא מגיע לקב"ה עצמו — זו אולי עוד נקודה. כן, הוא צריך לא רק לומר "מי אני?", אלא הוא צריך להמשיך לחשוב עם הקב"ה. כי אם לא — אתה ממש כלום.

כך, אף שאתה מיליון מדרגות חלש יותר מהמלאך, אבל אתה עדיין בעולם של ידיעה — בעולם של לדעת ולרצות לדעת. מי שהוא כלום בעולם של ידיעה הוא באמת רק גוף — הוא עפר מן האדמה. אם הוא משתמש בשכלו, הוא חתיכת מלאך. אנחנו נדבר על זה מאוחר יותר.

---

הלכה י"ד — הקב"ה יודע הכל דרך ידיעת עצמו

ההיררכיה של ידיעה — הקב"ה בראש

עכשיו אומר הרמב"ם עוד דבר חשוב. עכשיו שאתה מבין שיש היררכיה, כמו שיש היררכיה של מציאות שבראשה הקב"ה, כך יש היררכיה של ידיעה.

עכשיו אפשר כבר לדבר משהו על ידיעת השם עצמו. זה חשוב מאוד לכאורה, כי אחד מהעיקרים הוא לדעת שהקב"ה יודע הכל — הכל מעשה ידיו, כמו שכתוב בי"ג עיקרים. אז אני חושב שזו אולי סיבה למה זה מגיע כאן בצורה חשובה מאוד.

כל דבר יודע לפי דרגתו במציאות

ממילא אומר הרמב"ם: אתה מבין שכל דבר יודע לפי דרגתו במציאות. כן, אני יודע את הכוס שלי, ואולי אני יודע גם מה שאני גורם. כן, הוא יכול גם לומר שהמדרגות הגבוהות יודעות את המדרגות הנמוכות, כי הן גורמות להן להיות.

כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ

ממילא אומר הרמב"ם: הכל חוץ מהקב"ה — כן, הקב"ה הוא קטגוריה אחרת לגמרי מהכל — הכל חוץ מהקב"ה, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ — מהמלאך הראשון, החיה הראשונה, עד יתוש קטן שנמצא במעמקי הארץ — החרק הכי קטן איפשהו באמצע העולם, כביכול, הרחוק ביותר מהקב"ה —

הכל מכח אמיתת המצאו

הכל נעשה ממנו, ואיפשהו שם מתחיל הכל.

חידוש: "מתוך שיודע עצמו — יודע הכל"

אלא לפי שהוא יודע עצמו — הקב"ה יודע את עצמו.

מה פירוש שהקב"ה יודע את עצמו? נראה בעוד רגע. הכוונה היא לא שהקב"ה חושב ויודע את עצמו כמו שאנחנו חושבים. אבל זה — שהוא סוג של ידיעה כביכול —

וממילא משיג גדלו ותפארתו האמיתית — הוא מכיר את עצמו, הוא יודע שהקב"ה... רק הקב"ה יודע כמה גדול הקב"ה.

וממילא הוא יודע הכל — מכיוון שהקב"ה יודע את עצמו, ומהו הקב"ה עצמו? זה מה שגורם את הכל. אז לדעת את הקב"ה זה גם לדעת שהכל יצא ממנו.

הביאור: לדעת משהו זה לדעת מה הוא

זה מעניין — הוא אומר דבר פשוט מאוד. הוא אומר שזה מאוד עמוק, אבל השפה הבסיסית היא מאוד פשוטה. לדעת משהו זה לדעת מה הוא. מהו הקב"ה? מה הוא לעצמו אני לא יודע, אבל מה הוא עושה כביכול? הוא הסיבה של הכל — הכל. אז הקב"ה, כשהוא יודע את עצמו — בזה שהוא יודע את עצמו הוא כבר יודע הכל.

אותו דבר — כביכול אם אדם היה יכול לדעת את הקב"ה כמו שהוא יודע את עצמו, היה גם הוא יודע הכל. אבל זה לא אפשרי — אדם הוא מורכב מגולם וצורה וכו'.

משל: לדעת אב זה כבר לדעת את בנו

כמו שאפשר לומר: לדעת אב זה כבר לדעת את בנו — כי אב הוא דבר שעושה בן. והקב"ה הוא דבר שעושה הכל.

חיות הקודש יודע את כל המלאכים, ואנשים. נגיד האדם הראשון — אדם הראשון יודע... אדם הראשון אינו באמת הסיבה של כל בני האדם. אבל הקב"ה כן — מכיוון שהוא הסיבה של הכל, הוא יודע הכל.

מסקנה

אז — מתוך ידיעת עצמו מוכרח ידיעת הכל.

---

הלכה ט"ו — החילוק בין ידיעת הקב"ה לידיעתנו

ידיעתנו היא שינוי — ידיעת הקב"ה אינה כן

אבל לדעת מצד הקב"ה אין פירושו כמו שאנחנו יודעים — שנודע לנו. הידיעה שלנו היא: לפני כן היה חוסר ידיעה, ואחר כך נודע לנו — זה שינוי. הקב"ה הוא סוג אחר של ידיעה. את זה הוא ממשיך להסביר.

הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו ויודע אותה כמות שהיא

אומר הרמב"ם — כאן הוא החילוק, כן, החילוק בין ידיעת הקב"ה לידיעתנו. אל תטעה שהקב"ה יודע באותה דרך שאנחנו יודעים. לא.

הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו ויודע אותה כמות שהיא — הוא יודע את זה כמו שזה, לא כמו שאנחנו יודעים — אפילו לא כמו שהמשיג הגדול ביותר משיג בקב"ה. הוא אינו הקולקטיב שלנו — הוא אינו עצמו.

ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו, כמו שאנו יודעים

אבל עוד דבר: ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו. הקב"ה אינו יודע בידיעה שהיא חוץ ממנו — כמו שאנו יודעים. כך הוציא את זה היטב.

הלכה ט"ו–י"ז: ידיעת ה' – הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת

ידיעת הקב"ה אינה כידיעתנו

אל נטעה שהקב"ה יודע באותה דרך שאנחנו יודעים. לא. הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתתו – הוא יודע את אמיתותו – ויודע אותה כמו שהיא – הוא יודע את זה כמו שזה, לא כמו שאנחנו יודעים. אפילו הגדול ביותר – הקב"ה יודע כמו שהוא הקב"ה, כן, כמו שהוא. הראש שלנו אבל – הוא אינו לבד, אתם רואים.

אבל עוד דבר: ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו – הקב"ה אינו יודע בידיעה שהיא חוץ ממנו – כמו שאנו יודעים – כמו שאנחנו יודעים.

הוא הוציא את זה היטב מאוד: כמו שאנו יודעים – אנחנו יודעים. כשאנחנו יודעים, אנחנו והידיעה אינם אותו דבר. למה? כי אתמול לא ידעתי – מוכרח שיש "אותי" חוץ מהידיעה. ואפילו אחרי שאני יודע, הידיעה עדיין אינה לגמרי אני, כי הרי אתם רואים שאתמול היא לא הייתה.

אז ממילא: שאין אנו ודעתנו אחד – אנחנו, יצחק, וידיעתו של יצחק – שני דברים. זה מחובר אליי, זה שלי באיזשהו אופן, אבל זה אינו חלק ממני – זה דבר אחר.

---

הוא ודעתו וחייו אחד – היסוד של אחדות ה'

אבל הבורא יתברך, הוא ודעתו וחייו – מה שדיברנו, "חייו" פירושו גם הדעת – אחד מכל צד ומכל פינה – מכל צד שתסתכל, כביכול. אין צד, אני אומר את זה רק כמשל, אבל מכל צד ודרך שתסתכל על זה, צריך לדעת שזה אחד.

במילים אחרות, בפשטות: יש רק דעת, או עצמות. דרך אחרת לומר את זה היא: לומר שהקב"ה הוא יודע, או לומר שהקב"ה הוא חי, או לומר שהוא קיים – זה אותו דבר, אלו רק מילים אחרות לאותו דבר. וזה עומד ב"אחד." כן.

---

שאילו היה חי בחיים – היו שם אלוהות הרבה

שאילו היה חי בחיים – אומר הרמב"ם, אילו היה חי בחיים כמונו – הרי אני יכול להיות מת, כביכול, גופי יכול להיות מת, עכשיו אני חי – אז אלו שני דברים. ויודע בדעה – היו שם אלוהות הרבה – היו הרבה אלוהות, היה אלוקים יותר מדבר אחד. הוא וחייו ודעתו היו שלושה אלוהות – כמו שיש אנשים שאומרים. למי שעובד עבודה זרה, אבל לא אמת. אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד – מכל צד, כל פינה, כל דרך שאפשר לייחד, הקב"ה אחד.

---

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה – ביאור שלוש הלשונות

אבל עכשיו הרמב"ם הולך לומר: אם לא הבנו את זה עד עכשיו, הוא ייתן לנו משל מאיתנו, והוא יסביר לנו שזה פשוט – אבל זה לא כך. והוא אומר: להבין את זה הוא דבר עמוק. הרמב"ם הרי הולך להסביר.

והוא אומר כך: אילו היה אפשר להבין דבר זה – אם אפשר להבין את זה – הוא היודע – הוא זה שיודע – והוא הידוע – הוא הדבר שהוא יודע.

כי הרי אמרנו: הקב"ה – מה יודע הקב"ה? הוא יודע את הקב"ה. כי הוא ודעתו אחד – הוא יודע את הקב"ה. אנחנו יודעים – זו דרך אחרת לומר את הקב"ה.

המשל מאדם – שלושה דברים נפרדים

כי מה שאתה חושב, כשאתה אומר שאני ודעתי הם שני דברים – מה אני יודע? דעת היא הדבר שיודעים, נכון? הידיעה, זה הדבר שיודעים. כן, בואו לא נגיד מילים גדולות, כי בכלל אין מה לסבך.

כשאני יודע – הרמב"ם משתמש במשל הזה במקום אחר – אני יודע עץ, כן? מה אני יודע? את העץ. העץ הוא אני? לא, אני לא העץ. אז "אני" והדבר שאני יודע – הם שני דברים.

יש את ה"אני", יש את הדבר שאני יודע, הידיעה היא אני, הידיעה היא הדבר שאני יודע, והדעת – זה שאני יודע את זה. אצלי אלו שלושה דברים.

אצל הקב"ה – הכל אחד

הקב"ה אבל – מה הוא יודע? הוא יודע הכל. אבל למה הוא יודע הכל? לא – הוא יודע את עצמו. ובידיעת עצמו יודע את הכל.

הקב"ה אינו יודע שום דבר שאינו הוא, כי הרי הוא המקור של הכל. אנחנו יכולים לומר שהוא הכל, אם נרצה, בשפה הזו – וזו אכן שפה חסידית, והוא אומר את זה. החסידים משתמשים הרבה בזה: דרך ידיעת עצמו הוא יודע הכל.

אבל כשאני יודע משהו אחר, זה נפרד ממני, כי זה עוד דבר. אבל הקב"ה – כל מה שהוא יודע כלול בידיעת עצמו.

אז: הוא היודע – הוא זה שיודע. והוא הידוע – הוא יודע גם את עצמו. והוא הדעת – נמצא שיש חכמה שאינה דבר נוסף מעבר לכל הדברים האלו. הידיעה היא שהוא הקב"ה. מה יודע הקב"ה? שהוא הקב"ה, נכון? אז הדעת היא גם הקב"ה.

הקב"ה הוא הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה, הכל אחד. וזהו דבר עמוק שהרמב"ם מסביר במקומות אחרים ביתר הרחבה, אבל זהו הפשט של שלושת הלשונות.

---

"אין כח בפה לאמרו" – למה אי אפשר לבטא זאת

למה אי אפשר להבין את זה? למה הוא אומר "אין כח בפה לאמרו"? אי אפשר לומר דבר פשוט?

כי אני אומר שלוש מילים: הוא היודע, והוא הדעת, והוא הידוע. מה זה כבר שלוש מילים? כבר אמרת שלושה דברים. אבל אני רוצה שתבין שזה דבר אחד, נכון?

אם כן ממילא: "אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמעו" – נכון? כמו שהוא אומר "זכר ונקבה בראם" [בראשית א:כז] – כן, כוח אחד. אבל אדם אינו יכול לשמוע דבר אחד בבת אחת.

"ולא בלב האדם להכירו על בוריו."

דיוק: שלושה דברים גופניים – פה, אוזן, לב

יש כאן שלושה דברים גופניים, כי הוא רוצה לומר שהסיבה שאיננו יכולים להבין זאת היא משום שאנו גוף.

- פה – צריך לומר ש"פה לאמרו" הוא פשוט: פה אומר מילה, אני לא יכול לומר מילה אחת. הרמב"ם אומר במקום אחד: אילו היה לנו מילה אחת שמשמעותה כל הדברים בבת אחת, היינו יכולים לומר. אבל הרי אנו בני אדם – אנו מבינים מילה אחת בכל פעם.

- אוזן – אותו דבר.

- לב – אני חושב שלא כתוב ברמב"ם "אין כח בלב האדם לדעת" – צריך לבדוק.

חידוש: "להכירו על בוריו" – לא "להכיר בכלל"

כי דעת אינה יכולה להבין שני דברים בבת אחת. אדם יכול להבין דבר שבשעה שמתכוונים לאותו דבר, אומרים מילה אחרת, והשכל יכול להבין זאת. מובן מאליו, הקב"ה מבין – השכל הוא דבר עמוק מאוד. אבל להכיר על בוריו – ברור, כמו שהקב"ה מבין, כך אי אפשר להבין. את הקב"ה אי אפשר להבין באמת באותו אופן.

אבל זה לא "לבב אדם להכיר בכלל" – כן? שמתם לב?

זהו דיוק חשוב לדעתי: אפשר אולי להשיג את זה קצת. לומר אי אפשר לעולם, כי מילים מצומצמות – מילים אומרות דבר אחד בכל פעם. להבין אפשר אולי, אבל לא על בוריו – בוודאי לא כמו הקב"ה, ואפילו לא כמו המלאכים אפילו.

---

הלכה ט"ז: ראיה מ"חי ה'" לעומת "חי פרעה" – החילוק בניקוד

כאן מביא הרמב"ם ראיה לכך. יש כאן דברים ארוכים מאוד – על כל דבר כאן מביא הרמב"ם ראיה מפסוק או מחז"ל.

אומר הרמב"ם: יש לי ראיה עבורך. "לפיכך אומרים" – לפיכך אומרים, כשמדברים על הקב"ה, אומרים אחרת מכשמדברים על חיי הקב"ה – שזו עצמותו – מדברים אחרת מכשמדברים על חיי אדם.

"חֵי פרעה" בצירה – חייו של פרעה

כשאומרים "חֵי פרעה" [בראשית מב:טו], אומרים זאת בצירה. "חֵי" – כמו שבלשון הקודש יש צירה. "חֵי פרעה" פירושו: חייו של פרעה. זה לא פרעה – וחייו אינם אחד. זהו קיצור של "חיי פרעה" – כן, מסבירים שזה נסמך, קוראים לזה "חֵי." אבל "חֵי פרעה" הוא "חייו של פרעה" – חייו של פרעה היו כך. או אפילו כשאומרים "חֵי נפשך" [שמואל א א:כו] – חייך. חייך. כן?

"חַי ה'" בפתח – כמו שהקב"ה חי

כשמדברים על הקב"ה, לעולם אין אומרים – כמו שהרמב"ם אומר – אין אומרים לעולם "חֵי השם" בצירה. אלא משום שכתוב "חַי השם" [שופטים ח:יט]. אבל אין אומרים "חֵי השם" בצירה – אלא "חַי ה'" בפתח.

"חַי ה'" פירושו: כמו שהקב"ה חי. שהקב"ה חי – את זה אפשר לומר. אבל לא שלקב"ה "יש" חיים.

זהו החילוק – זה קצת חילוק אחר: לא שיש הקב"ה ומתווספים לו חיים, אלא השיעור הוא שחייו הם הוא.

מה עם מלאך?

אגב: "חֵי נפשך," "חֵי אחיך," "חֵי המלך" – אפילו המלאך. כי אתה יכול לחשוב: המלאך – מה עם "חי" הקב"ה? זוהי מציאותו של הקב"ה, נכון? הקב"ה אינו יכול "לא להיות"? לא – אין אותו והוא "יש לו" את זה.

אבל המלאך – המלאך יכול לא להיות, הקב"ה בראו. כן? אז הקב"ה... חיים אצלו הם אותו דבר. על זה מדברים.

אומרים "חַי ה'" – כמו שנשבעים בשם ה' – "חַי ה'" – כמו שהקב"ה חי, כמו שהקב"ה קיים. שהקב"ה קיים, אני יכול לומר... אי אפשר לומר "חייו של הקב"ה." אין "חייו של הקב"ה." חייו של הקב"ה אינם קיימים. לאדם יש חיים מ– הוא לא חי, עכשיו הוא חי. אבל הקב"ה הוא חיים. אין לו חיים – הוא הוא חיים.

זהו היסוד של אחדות ה'.

---

הלכה י"ז: ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, לא מחמת הבריאה

לפיכך – ממילא, לכאורה הוא חוזר כאן, צריך להבין יותר טוב.

עכשיו הוא מסביר את ידיעת ה': מכיוון שהקב"ה הוא הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה – הכל אחד – אז אינה דומה ידיעת היודעים מחמת הברואים כמו שהן יודעים. אנו, כשיודעים דבר, יודעים אותו מפני שהוא נברא, מצד הבריאה.

אבל הקב"ה – מחמת עצמו ידעם. הקב"ה יודע את הבריאה לא מצד הבריאה, אלא מצד הבורא. מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל, שהכל נסמך בהווייתו לו – הכל בעולם תלוי במציאותו של הקב"ה.

כלומר: כשהקב"ה יודע מתוך ידיעת עצמו, הוא יודע את הכל שתלוי בו, את הכל שנסמך במציאותו. כשהקב"ה יודע לא רק את הקב"ה – אלא מתוך כך הוא יודע הכל.

החילוק בין ידיעת ה' לידיעת הנבראים

אנו יודעים את הקב"ה דרך הבריאה – אנו מכירים את הקב"ה מתוך הנבראים. אי אפשר להכיר מציאות מתוך עצמו. כלומר כמה שנכיר את הקב"ה – אפילו הנברא הגדול ביותר יכול להכיר רק בתור נברא, אי אפשר שתהיה ידיעה טובה כמו ידיעתו של הקב"ה.

ידיעתו של הקב"ה על נברא אחר – היא רק מפני שזהו נברא, שהוא קיים. לאחר שהוא קיים, הוא יודע שהוא קיים. אבל הקב"ה יודע הכל לפני שזה קיים, כי הוא יודע את הכל שבא ממנו.

חידוש: הקב"ה יודע הכל – ונשאר עדיין אחד

זהו החילוק. עד כאן הביאור של ידיעת ה'.

ממילא, הקב"ה יודע הכל. אבל כמו שבני אדם שאלו את השאלה: אם הקב"ה יודע הכל, יוצא שלקב"ה יש משהו בראשו – שזה הוא ושני דברים?

אומר הרמב"ם: לא. הקב"ה יודע הכל, ונשארת עדיין ידיעה אחת, נשאר עדיין אלוקים. כי הוא יודע את עצמו, ומתוך ידיעת עצמו הוא יודע. כי הקב"ה – הן את עצמו, הן את כל השאר – יודע הקב"ה יותר טוב מכל דבר אחר.

זהו חידוש גדול של הרמב"ם – כלומר, אולי כתוב זאת לפני כן וכו', אבל זהו דבר עמוק מאוד.

כך אומר הרמב"ם הקדוש. לא הבנת מילה ממה שאמרתי עכשיו? מצוין. באמת אינך צריך להבין.

---

הלכה י"ח: "טיפה מן הים" – מעשה מרכבה

כך אומר הרמב"ם: "שני פרקים אלו" – ועכשיו למדנו את שני הפרקים – "כמו טיפה מן הים."

"כמו טיפה מן הים, ממה שצריך לבאר בענין זה" – נתתי לך רק כמו טיפה מן הים ממה שצריך לבאר בענין זה.

"וביאור כל העיקרים אשר בשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה" – לבאר את כל העיקרים של שני הפרקים – זהו מה שנקרא "מעשה מרכבה."

מה פירוש "מעשה מרכבה"?

עכשיו, מה פירוש המילה "מעשה מרכבה"? האם "מרכבה" על שם מרכבת יחזקאל, או שהרמב"ם אומר שהכוונה לעצם הבנת השם פירושה "מעשה מרכבה"?

אכן, אכן. יש כאן קצת סתירה – צריך ליישב. כי הקב"ה אינו מורכב, אינו... "מרכבה" אינה מלשון "מורכב" – "מרכבה" פירושה עגלה, כן.

הכוונה: פירושו של הרמב"ם הוא – זה משל, לכאורה. כי... אתה רוצה לדעת, אני לא עולה לפרש מה שאני אומר, אבל הרמב"ם במורה נבוכים פרק א', חלק א', מסביר ש"מרכבה" היא משל: כמו שהרוכב מנהיג את הסוסים שהוא מנהיג, כך הקב"ה מנהיג את כל העולם. הקב"ה הוא "רוכב שמים" – מפני שהוא מנהיג את העולם, נקרא כביכול שהעולם הוא מרכבה.

טוב, זהו הפשט הפשוט ביותר – שנבואת יחזקאל מוציאה את רוב המשלים, את רוב ההמחשה של כביכול, וממילא קוראים לזה כך. אבל הרמב"ם הבין קצת אחרת.

---

הלכה י"ט: האיסור ללמד מעשה מרכבה ברבים

"ציוו חכמים הראשונים" – החכמים בגמרא, החכמים הראשונים, בעלי המשנה כבר, בעלי המשנה.

הם אמרו: "שלא לדרוש בדברים אלו" – שלא להיכנס לעומק בדברים אלו – "אלא לאיש אחד בלבד" – רק לאדם אחד.

לא, שלא לדבר בכלל. הכוונה אינה שהרמב"ם סובר שאסור ללמד שיעור ברמב"ם. קודם כל, בואו נראה מה כתוב הרי – לשאול שאלות.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" – שלא לדבר על דברים אלו אלא לאדם אחד.

התנאים בתלמיד

"והוא" – עוד דבר. עוד תנאי, נכון? תנאי אחד: רק אדם אחד. אסור ללמד את הרמב"ם ברבים. אי אפשר אחרת. כך כתוב כאן.

"והוא" – עוד תנאי: האדם צריך להיות כבר חכם ומבין מדעתו. למעשה, האדם צריך שכבר תהיה לו היראה, כי הוא מבין כבר בעצמו.

הלכה י"ט–כ': דיני מסירת מעשה מרכבה – כיצד מותר ללמד

שלושה תנאים במסירת מעשה מרכבה

קודם כל, בואו נקרא מה שכתוב, ואחר כך נשאל שאלה.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" — שלא לדבר על דברים אלו אלא לאדם אחד.

תנאי א': רק לאדם אחד

עוד דבר, אני צריך לעשות כאן הקדמה קטנה כדי שתבין. תנאי אחד — רק אדם אחד. אסור ללמד את הרמב"ם ברבים. אי אפשר אחרת, כך כתוב.

תנאי ב': חכם ומבין מדעתו

"והוא" — עוד תנאי. האדם צריך להיות "חכם ומבין מדעתו". למעשה, האדם צריך שתהיה לו הישיבה כי הוא מבין כבר בעצמו? לא. "מבין מדעתו" פירושו שהוא אדם רציני, שכשהוא לומד הוא מבין, את הקצר הוא מבין. כך אומר הרמב"ם, קראו מה שכתוב.

תנאי ג': רק ראשי פרקים

"ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים". עוד תנאי — לאחר שרואים שהאדם הוא חכם ומבין מדעתו, אפילו לאותו אדם אין מפרשים כראוי. "ואין מפרשין לו אלא ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר" — מודיעים לו מעט מן הדבר.

"ראשי פרקים" — זהו לשון שמופיע בגמרא, "מוסרין לו ראשי פרקים". הרמב"ם מפרש, מה פירוש ראשי פרקים? "ומודיעין אותו שמץ מן הדבר, ומרמזין לו רמז" — כמו שהרמב"ם אומר, "טיפה מן הים." ואחר כך — "והוא מבין מדעתו ויודע סוף הדבר ועמקו" — הוא חכם, הוא יגיע לסוף בעצמו.

---

שאלה גדולה על הרמב"ם: למה כתב את זה?

אם כן, לפי מה שהרמב"ם פוסק כאן — מעשה בראשית ומעשה מרכבה אסור לומר אפילו לאחד, אפילו לא את ראשי הפרקים. כי אפשר לקרוא שני דרכים בגמרא, יש מחלוקת ראשונים. אבל הרמב"ם אומר כאן: אפילו את ראשי הפרקים מותר לומר רק לאדם אחד, ועוד תנאי — אותו אדם צריך להיות מבין מדעתו, וממילא הוא ישלים מראשי הפרקים עד סוף הדבר. אבל אפילו את ראשי הפרקים אסור לומר אלא לאדם אחד.

ממילא הרי זו שאלה גדולה מאוד על הלכות הרמב"ם — למה כתב את זה, הרי זה לא רק לאדם אחד!

[חידוש] אני לא מתרץ את השאלה, אין לי תירוץ. השאלה טובה יותר מהתירוץ. אני חושב שיש תירוץ, אבל זה מה שכתוב.

דיון: האם אפשר לפרש את הרמב"ם אחרת?

דובר 2: אתה מסכים? אני חושב שזה מה שהוא אומר. אין כאן פשט אחר.

דובר 1: אתה יודע, אולי הרמב"ם לומד ש"שלא לדרוש בדברים אלו" הכוונה לרמה העמוקה יותר.

דובר 2: אבל אי אפשר, כי הרי הוא אומר שיש חילוק של ראשי פרקים — שזהו ה"שמץ מן הדבר" — ואת הרמה העמוקה יותר הוא לא אומר אפילו לחכם ומבין מדעתו. אפילו לחכם ומבין מדעתו אין אומרים את הרמה העמוקה יותר. כך כתוב כאן מפורש ברמב"ם.

דובר 1: הרמב"ם הרי גם אמר שזה עצמו מצוה לדעת.

דובר 2: ואתה שואל שאלה שזה הדברים הבסיסיים — מעט מן הדברים שאין אומרים.

דיון: האם מותר לדרוש בדברים אלו?

דובר 1: עוד שאלה טובה — אז יכול להיות לדרוש בדברים אלו, מותר לרמוז בדברים? לדרוש?

דובר 2: איך? איך אפשר! הוא עכשיו אמר — כתוב כאן שאסור אפילו ראשי פרקים לומר אלא לאדם אחד. אי אפשר שיש פרקים פחותים שמותר לכל אחד.

שתי שאלות על הרמב"ם

דובר 1: הרמב"ם הרי אמר שלדעת את הדבר הוא כשלעצמו מצוה.

דובר 2: שאלתי אותך — יש שתי שאלות טובות:

שאלה א': איך יכולה להיות מצוה לדעת דברים שאסור לאומרם? זו אינה שאלה גדולה כל כך, כי התירוץ הוא — יש רמות. הוא רוצה שברמה הפשוטה יש מצוה לדעת, וכי למדנו אתמול שאפשר מ"מנה פשוטה" — שמהבריאה הפשוטה מגלים את הפשט האמיתי.

שאלה ב': זו שאלה קצת יותר גדולה — אם הרמב"ם אמר את כל הדברים האלה, אם הוא עצמו אומר שאסור — זו שאלה עצומה! אפשר אפילו לומר שהוא כותב רק ראשי פרקים, עדיין אין זה תירוץ טוב. הוא עצמו אומר — אפילו ראשי פרקים מותר לומר רק לאדם אחד.

התירוץ ממורה נבוכים

ואני חושב שהתירוץ הוא אותו תירוץ שהרמב"ם עצמו אומר בתחילת מורה נבוכים — אותו תירוץ בדיוק: יש צורך הדור, שכן יאמרו ראשי פרקים לכל אחד. אבל עדיין יש רמה אחת שאסור לומר, והרמב"ם מבין שיש צורך. זה לא כל כך קשה — זה בערך התירוץ שאפשר לומר, אין אחר שאפשר לומר, והרמב"ם עצמו אומר אותו תירוץ.

---

הלכה כ': פסוקים ומאמרי חז"ל על סוד החכמה

"כבשים ללבושך" — דברים עמוקים ישארו פנימיים

טוב, ועכשיו עוד דבר. כיצד — הרמב"ם אומר מה שאסור ללמד, רק לדעת גם כן:

"ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסבלן" — אלו דברים עמוקים מאוד, ולא כל דעת יכולה לסובלם ולקלוט אותם. לא כל אחד יכול להבין.

"ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל: כבשים ללבושך" (משלי כ"ז:כ"ו) — על דברים אלו אמר שלמה בחכמתו דרך משל...

ומה הפירוש? "כך אמרו חכמים בפירוש משל זה" — מה אמרו החכמים? אומרים החכמים: "דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושך" — דברים שהם כבושים ונעלמים.

"כבוש" פירושו דברים עמוקים, דברים פנימיים מאוד. אנחנו קוראים לזה "פנימי". פנימי פירושו כשזה מוקף — זו השכבה הפנימית ביותר מתוך אוסף שכבות. כדי להגיע לזה צריך לפתוח הרבה מאוד שכבות.

זהו "דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושך" — כלומר, "יהיו לבושך" — שיהיה רק הלבוש שלך, "לך לבדך" — שיהיה בשבילך, "ואל תדרוש אותן ברבים" — שלא תדרוש אותם ברבים.

"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"

"ועליהם אמר" — ועל זה אומר הפסוק: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה':י"ז) — שהחכמה תהיה לך לבדך, שלא תכניס זרים לתוך זה.

"דבש וחלב תחת לשונך"

"ועליהן אמר" — ועל זה יש עוד מקום שרואים את אותו רעיון: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד':י"א). "כך פירשו חכמים הראשונים" — על זה אומרת הגמרא: "דברים שהם כדבש וחלב יהיו תחת לשונך" — דברים שהם כמו דבש וחלב, תחזיק אותם מתחת ללשונך — תשמור אותם בסוד.

חלב זה מתוק מאוד, אלו דברים טעימים מאוד, אבל אין צורך לתת אותם לאף אחד.

---

הזוהר הקדוש: "נודע בשערים בעלה" — השגת אלוקות היא סוד אישי

שנהיה שמחים, ויודעים שלכל יהודי יש השגת אלוקות מסוימת. יש לו מידה מסוימת... הזוהר הקדוש על הפסוק "נודע בשערים בעלה" (משלי ל"א:כ"ג) אומר, שהידיעה שאדם משיג את הקב"ה היא סוד, זה סיקרט, רז שהוא צריך לשמור לעצמו. זו הרגשה מסוימת — כמו שלאדם יש אהבה עמוקה מאוד, זה לא דבר שמדברים עליו ברבים.

אוקיי, זו רמה אחרת.

---

למה הרמב"ם בכל זאת כתב את זה — תירוץ

אבל עכשיו יוצא כך, שהרמב"ם אומר שההבנה — כשאדם מתחיל להבין מה פירוש היצירה, מה פירוש השכל, מה פירוש השכל היודע את עצמו — אלו דברים עמוקים, וממילא קשה לדבר על זה עם אנשים אחרים.

אבל הרמב"ם כן סיפר לנו את זה, כי הרי זו המצוה — שכן נדע את זה.

אני רק מסיים עם זה, שדבר אחד שהרמב"ם מתכוון — שאסור לומר לאחר, כי הוא לא יבין את זה, הוא יבין את זה לא נכון, וכן הלאה.

---

עניין מוסרי: למה לא לשתף

רמה א': השני יעוות את הדברים

ואני גם חושב שזה עניין של מוסר — שבדרך כלל הטבע של אדם היא, שמה שהוא יודע הוא רוצה לשתף. זה דחף חזק מאוד של אדם. והרבה פעמים כשהוא משתף — לא הכל אפשר לשתף — כשהוא משתף את זה, השני יעוות את זה ולא יבין את זה.

ממילא אומר הפסוק: זה אכן דבש וחלב — תהיה שמח שאתה יודע את זה, שמור שתיקה ולך הלאה, אל תאמר לאף אחד.

רמה ב': שתיקה היא כלי להשגה עמוקה יותר

[חידוש] אני חושב אולי עוד רמה: שכאשר אדם יודע משהו והוא כבר סיפר את זה — זה כבר נגמר. הוא כבר "חתם" את זה, הוא כבר מצא את המילים להעביר את זה, הוא כבר לא יתעמק יותר בזה.

אבל כשזו עדיין חכמה פתוחה שהוא עדיין לא שיתף, הוא עדיין לא דווקא הכניס את זה למילים ולמשלים — יש לו עדיין הזדמנות לחפור עמוק יותר בתוכה.

אז זו גם רמה. אלו עוד תורות יפות, אלו גם דברים אמיתיים.

---

סיום: סיימנו מעשה מרכבה

נו, ברוך השם, סיימנו מעשה מרכבה — כל מעשה מרכבה.

עכשיו, אם מישהו רוצה — אמרנו שנלמד כל התורה כולה. כל התורה כולה הרי כוללת גם מעשה בראשית וגם מעשה מרכבה.

טוב שתדעו שהרבי מוויז'ניץ לימד אותנו היום את כל מעשה מרכבה — היום ואתמול. כמובן שלמדנו רק את ראשי הפרקים, אבל כל הרמב"ם הוא רק ראשי פרקים — זה לא אחרת.

אז אפשר להחזיק — מי שלומד רמב"ם גם יוצא ידי חובת המצוה.

כתוב במדרש משלי — מדרש משלי מפורסם מאוד — שכשמגיעים לשמים שואלים את האדם למה לא למד מעשה מרכבה.

ברוך השם, שנזכה שלמדנו מעשה מרכבה.

השיעורים הבאים יהיו על מעשה בראשית.

טוב מאוד. נפלא.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית ›

תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 …

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור – רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב'

---

הקדמה כללית

---

הלכה א' – מצות אהבת ה' ויראתו: היסוד

לשון הרמב"ם:

> "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלקיך', ונאמר 'את ה' אלקיך תירא'."

פשט:

חידושים וביאורים:

1) "האל הנכבד והנורא הזה" – משמעות כפולה:

2) אהבה = קירבה, יראה = ריחוק:

3) מעשה עם הישמח משה:

מקורות:

- "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו:ה) – מקור למצות אהבה

- "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו:יג) – מקור למצות יראה

---

הלכה ב' – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

לשון הרמב"ם:

פשט:

חידושים וביאורים:

1) "והיאך היא הדרך" – לא עצה, אלא הגדרה:

2) אהבה = רצון לדעת יותר על הקב"ה:

3) ידיעה מביאה לידיעה נוספת – תהליך עולה:

4) "בדברים אלו עצמן" – אותה התבוננות מביאה גם אהבה גם יראה:

5) "נרתע לאחוריו" – האדם נסוג לאחור:

6) "בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה" – שתי דרגות של קטנות:

7) "כי אראה שמיך" – לא "כי אראה השם":

8) הגדרה: אהבה = רצון לדעת יותר; יראה = הבנה כמה קטן אני:

9) יראה בלי אהבה אינה יראה אמיתית – התהליך הדינמי:

10) ה"מאבק" – ייאוש וחיזוק:

מגיד השיעור חילק בין שני מצבים:

- "בזדון על עצמו" – מי שאינו מרגיש שהחכמה גדולה ממנו, אינו מבין מפני שהיא אכן גדולה ממנו.

- "נפשו לא חפצה" – מי שסתם יודע שאינו יודע כלום, ולכן אינו רוצה לדעת כלל. זה עלול להביא לייאוש.

11) הרמב"ם אינו ספר חיזוק:

12) מקבילה ללימוד תורה:

מקורות:

- "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב:ג) – צמאונו של דוד המלך לדעת את ה'

- "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח:ד-ה) – יראתו של דוד המלך

- "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שמות כ:טו) – מתן תורה, מקושר ל"נרתע לאחוריו"

- רמב"ם פרק א' – מוזכר בהקשר "בריה קטנה שפלה ואפלה" ושאי אפשר להשיג מציאותו כל זמן שיש גוף

---

הלכה ב' (המשך) – "ולפי הדברים האלו אני מודיעך כללים גדולים ממעשה רבון העולמים"

לשון הרמב"ם:

פשט:

חידושים וביאורים:

1) שני פירושים ב"כללים גדולים":

1. כללים גדולים – הכללים החשובים ביותר, הכללים הראשיים.

2. כללים גדולים מאוד – כללים עצומים ורחבים שמקיפים את כל העולם בבת אחת (בניגוד ל"כלל קטן" שמקיף רק דבר אחד).

שני הפירושים נכונים.

2) "פתח למבין" – רק דלת, לא כל הבית:

הכללים אינם עדיין ה"בחינה" עצמה (ההבנה העמוקה), אלא רק פתח – דלת למי שרוצה להבין.

3) "מי שאמר והיה העולם" – הבנת חכמת העולם:

הבנת חכמת העולם, שהיא חכמת הקב"ה – דרך כך מגיעים להכיר אותו.

4) אין צמצום במה שמביא אהבת השם:

5) היקף שלושת הפרקים הבאים:

הרמב"ם הולך בשלושת הפרקים הבאים (בערך) למפות את כל מה שקיים, ודרך כך אפשר להגיע לאהבת השם.

מקורות:

- ספרי – "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם"

---

הלכה ג' – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

לשון הרמב"ם:

הרמב"ם מציב את הכלל הראשון והגדול ביותר: כל מה שקיים מתחלק לשלושה חלקים.

---

חלק א' – עולם השפל (עולם התחתון)

לשון הרמב"ם:

> "בריות שהן מחוברות מגולם וצורה, והן הוות ונפסדות תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות."

פשט:

---

חלק ב' – עולם האמצעי (הגלגלים/הספירות)

לשון הרמב"ם:

פשט:

חידושים:

1) מדוע זהו סוד:

2) מדוע אדם מת אך גלגל לא:

מקורות:

- "חק נתן ולא יעבור" (תהלים) – על הכוכבים/שמים

- "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" – קידוש לבנה

---

חלק ג' – עולם העליון (מלאכים)

לשון הרמב"ם:

> "ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו."

פשט:

דברים שהם רק צורה בלי גולם – הם משהו, אך אינם עשויים מחומר כלל. אלה הם מלאכים.

חידושים:

1) מה פירוש "צורה בלא גולם":

2) המושג "צורה" = "שכל" = "מלאך":

3) "חיים" אצל מלאכים – לא חיי גוף אלא חיי דעת:

4) קושיה – כיצד יכולים להיות כמה מלאכים?

---

שלושת העולמות בראשונים ובקבלה

חידוש – שלושה עולמות לעומת ארבעה עולמות:

אלה הם שלושת העולמות שמוצאים פעמים רבות בראשונים:

1. עולם העליון – מלאכים (צורה בלא גולם, רק שכל)

2. עולם האמצעי – כוכבים/גלגלים (גולם וצורה, אך נצחיים)

3. עולם התחתון / עולם השפל והאפל – עולמנו (גולם וצורה, הוות ונפסדות תמיד)

---

מקומו של האדם – החלש ביותר אך מי שיכול להגיע רחוק יות

מקומו של האדם – החלש ביותר אך מי שיכול להגיע רחוק יותר

חידוש – מדוע "נרתע לאחוריו":

חידוש – הרמב"ם אינו סובר שאדם גבוה ממלאכים:

---

הלכה ג' (המשך) – מלאכים אינם גוף: הקושיה מן הפסוקים

לשון הרמב"ם:

תירוץ:

חידושים:

1) "מראה הנבואה" ו"דרך חידה" הם שני עניינים נפרדים:

- דרך חידה – הטעם: מדוע דווקא אש? מפני שאש היא משל טוב לדבר שאינו גוף.

2) מדוע דווקא אש כמשל למלאכים – ניתוח מורחב:

3) ראיה מ"כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא":

גם הקב"ה – שאנו יודעים בוודאות שאין לו גוף – גם הוא מתואר כאש. זה מוכיח שאש היא משל קבוע ל"לא גוף."

4) ראיות נוספות מפסוקים שתיאורי מלאכים הם משלים:

5) מקבילה לשיעור אתמול: "רחום וחנון":

---

הלכה ג' (המשך) – כיצד יכולים להיות מלאכים שונים אם כולם צורה בלא גוף?

א. הקושיה הלמדנית

ב. תירוץ הרמב"ם: היררכיה של מציאות

> "שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו, והוא נמצא מכחו, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו."

כל מלאך נמוך מקודמו. הוא קיים מכוחו של המלאך הגבוה ממנו. כולם קיימים מכוחו של הקב"ה.

חידושים:

1) ההבדל בין מלאכים אינו "מדרגה" במובן הרגיל – זהו הבדל במציאות:

"רמות" אין פירושן שאחד במדרגה גבוהה יותר במובן הרגיל. הכוונה:

- המלאך הראשון יש לו קיום ישיר מהקב"ה

- המלאך השני יש לו קיום שצריך להגיע דרך המלאך הראשון

- המלאך הראשון "עושה" כביכול את השני (לא לגמרי לבדו – "הכל נמצאים מכחו של הקב"ה" – אלא כצינור)

זהו ההבדל: לא הבדל ב"איכות" או "מקום", אלא הבדל בקדימה במציאות – הוא קודם במציאות.

2) מבנה התלות – מקבילה לקב"ה:

אצל הקב"ה: ללא הקב"ה, אין כלום. אך ללא כלום, הקב"ה נשאר. אותו מבנה אצל מלאכים:

- כשהמלאך השני נפסד – הראשון אינו נפסד

- אך כשהמלאך הראשון היה נפסד – השני כן היה נפסד

זה יוצר הבדל ביניהם – בלי גוף.

3) אצל מלאכים אין שונות "אופקית" – רק "אנכית":

4) שאלה פתוחה: האם מלאכים בוראים מלאכים אחרים בכוונה?

מקורות:

---

הלכה ג' (המשך) – "למעלה ולמטה" אצל מלאכים: לא מקום אלא מעלה

לשון הרמב"ם:

> "וזה שאמרו למעלה ולמטה ממעלתו, אינו מעלת מקום"

פשט:

חידושים:

1) שני משלים – שתי דרגות:

הרמב"ם מביא שני משלים:

מגיד השיעור מקשר זאת למלאכים: המלאך הגדול משפיע על הקטנים – "נותנים באהבה רשות זה לזה".

---

הלכה ג' (המשך) – עשרה שמות של מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם"

לשון הרמב"ם:

> "וכל אלו עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם."

פשט:

לכל מדרגה של מלאכים יש שם נפרד. השם מצביע על מעלתם/מדרגתם.

הרשימה:

חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלהים, בני אלהים, כרובים, אישים.

חידושים:

1) השם הוא על המעלה, לא על המלאך:

2) "מלאכים" – גם שם כולל וגם שם פרטי:

"מלאכים" הוא גם שם כולל לכל המלאכים (כי כולם שלוחי הקב"ה – כפי שרש"י אומר), וגם שם פרטי למדרגה ספציפית אחת.

3) "אלהים" ו"בני אלהים":

4) קושיה: לשון רבים בשמות מלאכים:

נכניס את זה לרשימת הקושיות."**

5) קושיה: "חיות הקודש" – מה פירוש "חיות"?

6) סגנון הכתיבה של הרמב"ם:

מקורות:

- זוהר – הרמב"ם לקח את רשימת עשר המעלות מהזוהר, וכמעט כל הספרים מסכימים. הזוהר מקשר זאת לעשר ספירות.

- רש"י – מלאך נקרא "מלאך" כי הוא שליח.

---

הלכה ג' (המשך) – חיות הקודש: "תחת הכסא"

לשון הרמב"ם:

> "ומעלה על מעלה עד מעלת יתברך שמו, והמעלה שהיא על הכל, ואין קיומה תלוי בזולתה, היא מעלת הצורות שנקראת חיות."

> "ולפיכך אמרו הנביאים שהם תחת הכסא."

פשט:

חידושים:

1) "כסא" ככינוי לקב"ה:

2) לשון יחיד אצל הרמב"ם:

---

הלכה ג' (המשך) – אישים: המדרגה העשירית

לשון הרמב"ם:

פשט:

חידושים:

1) לשון רבים אצל אישים:

2) הכרה בקשיים:

מקורות:

- תפארת ישראל (מהר"ל) – מדגיש שיש בדיוק עשר מעלות, לא מספר אקראי. עשר המעלות עושות אותם דברים נפרדים.

---

הלכה ד' – מעלות הידיעה אצל מלאכים

לשון הרמב"ם:

> "מכל הצורות – חיים, ומכירים את הבורא, ויודעים אותו דעת גדולה עצומה, כל צורה וצורה לפי מעלתה."

> "אפילו מעלה ראשונה אינו יכול להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתו כצורת עצמו."

> "עד מעלה עשירית, גם היא יודעת את הבורא דעה שאין כח באדם... והכל אינם יודעים את הבורא כמו שיודע את עצמו."

פשט:

חידושים:

1) "לפי גודלו" – לא לפי גודלו של השם:

2) היררכיית הידיעה משקפת היררכיית המציאות:

3) מעלה עשירית = שכל הפועל:

4) קשר להלכה א'-ב' – "מחשבות בורא מעלה":

---

הלכה ה' – ידיעת השם: "הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה"

לשון הרמב"ם:

> "אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד."

> "שאילו היה חי בחיים ויודע בדעת – היו שם אלוהות הרבה."

> "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה, הכל אחד."

פשט:

חידושים:

1) ההבדל בין ידיעתנו לידיעת הקב"ה:

2) הוא ודעתו וחייו אחד – תוכן אחדות ה':

3) ביאור "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעת עצמה":

- הוא היודע – הוא מי שיודע.

- הוא הידוע – הוא גם הדבר שהוא יודע. מדוע: מה יודע הקב"ה? הוא יודע את הקב"ה. כי הוא ודעתו אחד – הוא יודע את עצמו.

- הוא הדעת עצמה – הידיעה עצמה היא גם הקב"ה.

4) "מתוך שיודע עצמו – יודע הכל":

5) זה פותר קושיה:

6) ההבדל הגדול בין ידיעת ה' לידיעת הנבראים:

- אנו מכירים את הקב"ה מתוך הנבראים – אי אפשר להכיר מציאות מתוך עצמה.

- הקב"ה יודע את הבריאה לא מצד הבריאה, אלא מצד הבורא – מפני שהוא יודע עצמו, לפיכך יודע הכל.

- נברא יודע שהוא קיים אחרי שהוא קיים. אך הקב"ה יודע הכל לפני שזה קיים, כי הוא יודע כל מה שבא ממנו.

7) "אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו":

- אוזן – אותו דבר – אי אפשר לשמוע דבר אחד בבת אחת.

8) ראיה מ"חי ה'" לעומת "חי פרעה" – ההבדל בניקוד:

9) ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, לא מחמת הבריאה:

מקורות:

- "חי ה'" לעומת "חי פרעה" – ההבדל בניקוד כראיה לאחדות ה'

- זה מקושר גם לאחד מי"ג העיקרים – שהקב"ה יודע הכל

---

סוף פרק ב' – מעשה מרכבה וגדר לימוד עניינים אלה

לשון הרמב"ם:

> "שני פרקים אלו הם כמו טיפה מן הים ממה שצריך לבאר בענין זה."

> "וביאור כל העיקרים אשר בשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה."

פשט:

חידושים:

1) מה פירוש "מעשה מרכבה"?

הערה: "מרכבה" אין פירושה "מורכב" (מחובר) – זו הייתה סתירה. "מרכבה" פירושה רכב (chariot).

---

הלכה ד' (סוף פרק ב') – דיני מעשה מרכבה: כיצד מותר ללמוד

לשון הרמב"ם:

> "צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהא חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי פרקים."

פשט:

חידושים:

1) שלושה תנאים במסירת מעשה מרכבה:

א. רק לאדם אחד – אסור ללמד ברבים.

2) קושיה גדולה על הרמב"ם – מדוע כתב זאת?

"אינני מתרץ את הקושיה, אין לי תירוץ. הקושיה טובה מהתירוץ."

3) שתי קושיות על הרמב"ם:

ב. כיצד הרמב"ם עצמו כותב את כל הדברים האלה? – זוהי הקושיה הגדולה יותר.

4) פסוקים ומאמרי חז"ל על סוד החכמה:

- "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה':י"ז) – החכמה תהיה לך לבדך.

5) הזוהר הקדוש – "נודע בשערים בעלה":

6) עניין מוסרי – מדוע לא לשתף – שתי רמות:

---

סיום

מגיד השיעור מסיים בסיכום:

- "ברוך השם, סיימנו מעשה מרכבה, כל מעשה מרכבה" – היום ואתמול.

- "ודאי למדנו רק ראשי פרקים, אך כל הרמב"ם הוא רק ראשי פרקים, אין זה שונה."

- הוא מביא שמי שלומד רמב"ם גם יוצא ידי חובת מצות מעשה מרכבה.

- הוא מודיע שהשיעורים הבאים יהיו על מעשה בראשית.

מקורות:

| מקור | כיצד משמש |

|---|---|

| גמרא חגיגה | "מוסרין לו ראשי פרקים" – המקור ללשון |

| משלי כ"ז:כ"ו | כבשונו של עולם יהיו ללבושך |

| משלי ה':י"ז | יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך |

| שיר השירים ד':י"א | דבש וחלב תחת לשונך |

| זוהר הקדוש | נודע בשערים בעלה |

| מדרש משלי | בשמים שואלים מדוע לא למד מעשה מרכבה |

| רמב"ם, מורה נבוכים חלק א' | ביאור "מרכבה" כמשל; תירוץ מדוע בכל זאת כתב |

תמלול מלא 📝

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ – מצוות אהבת ה׳ ויראת ה׳

הקדמה: סקירה כללית של ארבע המצוות הראשונות

אומר הרמב"ם הקדוש, הלכות יסודי התורה פרק ב׳. אומר רבינו – נפלא. פרק ב׳.

עכשיו אנחנו הולכים ללמוד את שתי המצוות הבאות, שהן אהבת ה׳ ויראת ה׳.

---

המעשה עם הישמח משה ויראתו של הרמב"ם

אם כן, כאן אנחנו הולכים ללמוד מהיכן באה היראה של הרמב"ם. מה היתה התורה שמאחורי הפחד? יראת ה׳ ואהבת ה׳.

---

הלכה א׳ – "האל הנכבד והנורא הזה – מצוה לאהבו וליראה אותו"

לשון הרמב"ם

ביאור: "נכבד ונורא" – ריחוקו של הבורא

הפסוקים לאהבה וליראה

אהבה = קירבה, יראה = ריחוק – שניהם בבת אחת

---

הלכה ב׳ – "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?"

שאלת הרמב"ם

חידוש: "והיאך היא הדרך" – הגדרה, לא עצה

---

אהבה: התבוננות בבריאה מביאה לתשוקה לדעת יותר

אם כן, זו לכאורה האהבה.

ידיעה מביאה לידיעה נוספת – תהליך עולה

---

הלכה ג׳ – יראה: "וכשמחשב בדברים האלו עצמן – מיד הוא נרתע לאחוריו"

חידוש: "בדברים אלו עצמן" – אותה התבוננות מביאה גם אהבה וגם יראה

"נרתע לאחוריו" – האדם נסוג לאחור

> [חידוש] פחד אין פירושו מורא. פחד פירושו ה"נרתע לאחוריו."

"בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה"

"כי אראה שמיך – מה אנוש כי תזכרנו"

חידוש: דקדוק – "כי אראה שמיך" ולא "כי אראה השם"

---

סיכום: אהבה = לרצות לדעת יותר; יראה = להבין כמה קטן אני

חידוש: שתי מדרגות של קטנות – גוף ושכל

---

חידוש: יראה בלי אהבה אינה יראה אמיתית – התהליך הדינמי

אומר הרמב"ם, נקרא קצת מכאן, כי כאן זה הולך להיות קצת מורכב, ונראה מה נוכל.

מקבילה ללימוד תורה וחכמה

התהליך: אהבה → יראה → התחזקות → שוב אהבה

ה"מאבק" – ייאוש והתחזקות

מי שאינו רוצה לדעת כלל

הרמב"ם אינו ספר חיזוק

---

בכל אופן, אומר הרמב"ם, שהפיוט בן עלי עומד עכשיו...

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב׳ (המשך) – כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים

"נפשו לא חפצה" – הרמב"ם אינו ספר חיזוק

---

הלכה ד׳ – "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים"

"כללים גדולים ממעשה רבון העולמים" – שני פירושים

אבל "כללים גדולים" — אני חושב שאפשר לפרש את זה בשני אופנים:

1. אלו הם הכללים הגדולים — החשובים ביותר, כללי היסוד.

[חידוש] שאלו כללים גדולים — שני הפירושים נכונים. כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, הספירות, העולמות.

"פתח למבין לאהוב את השם"

מה פירוש "מי שאמר והיה העולם"? שתבין את חכמת העולם, שהיא חכמת הקב"ה, כדי שתכיר אותו.

היקף שלושת הפרקים הבאים

---

הלכה ה׳ – "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלושה חלקים"

חלק א׳ – עולם השפל: גולם וצורה, הוות ונפסדות

חלק ב׳ – עולם האמצעי: הגלגלים

הסוד של חומר וצורה אצל הגלגלים

---

הלכה ו׳ – חלק ג׳: עולם העליון – המלאכים

מה פירוש "צורה בלא גולם"?

נכון, קשה להבין את זה. הרמב"ם יודע שזה לא קל להבין. הוא אומר את זה רק בדרך כללות.

---

שלושת העולמות – הכלל הכי כללי

1. עולם העליון — הם המלאכים, שהם צורה ולא גולם, רק שכל.

3. עולם התחתון, עולם השפל והאפל — הוא גם גולם וצורה, וגם הוא מת כל הזמן, הוא כל הזמן משתנה.

אלו הם שלושת העולמות. זה הכלל הכי כללי. כל מה שנלמד עכשיו הוא פרטים של כלל זה.

---

מקומו של האדם – הקטגוריה החלשה ביותר

הרמב"ם לא סובר שאדם גבוה ממלאכים

זה מדובר בסגנון חסידי. אבל הרמב"ם אומר בבירור. נו, לא אכנס לפוליטיקה. הרי יש פוליטיקה גדולה יותר בנושא הזה.

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך) – מלאכים: צורה בלא גוף, משלים מפסוקים, וההיררכיה של מלאכים

---

האם אדם גבוה ממלאכים – הערה קצרה

זה מדובר בסגנון חסידי, אבל הרמב"ם לא אומר את זה כלל. נו, לא אכנס לפוליטיקה, אבל יש פוליטיקה גדולה בנושא הזה.

---

המהר"ל על לימוד רמב"ם

עכשיו, כשלומדים רמב"ם — המהר"ל אומר שאסור ללמוד רמב"ם, אולי בגלל זה. כי קודם לומדים מה הרמב"ם אומר.

---

הלכה ז׳ – מלאכים אינם גוף: הקושיה מהפסוקים

הקושיה: נביאים ראו מלאכים עם תכונות גופניות

התירוץ: הכל במראה הנבואה ודרך חידה

שני דברים: מראה הנבואה ודרך חידה.

---

חידוש: "מראה הנבואה" ו"דרך חידה" הם שני עניינים נפרדים

---

למה דווקא אש כמשל למלאכים

אש — "גוף חלקי"

אדם אינו יכול להבין "לא גוף לחלוטין"

עיקר המשל: שלילה (נגאציה)

המהלך הלוגי: מגוף להפשטה

---

ראיות מפסוקים שתיאורי מלאכים הם משלים

ראיה א': "ואש אחד ממשרתי ה'"

הוא אומר שהוא מביא ראיה שזה משל. הוא אומר "ואש אחד ממשרתי ה'" — אחד מהמלאכים. מלאך אינו אש, אלא משל.

ראיה ב': "עושה מלאכיו רוחות"

הוא אומר כך, מביא עוד ראיה. ממקום אחר נאמר "עושה מלאכיו רוחות" (תהלים קד:ד) — מלאכים הם כמו רוחות, כמו רוחות.

למה רוחות? כי רוחות הן גם דבר שהוא עניין של גוף, אבל הוא לא כבד, אין לו משקל.

ההוכחה הלוגית: שני פסוקים סותרים

---

מקבילה לשיעור של אתמול: "רחום וחנון"

זו לא הראיה. לא כתוב ברור, אפשר לקחת...

---

סטייה: האם רוח/אוויר הוא גוף?

ובכל זאת — האם רוחות הן גוף? רוחות הן בסך הכל... גוף הכוונה לומר: גוף פירושו גוף, דבר, משהו, דבר. דבר שהוא גוף.

---

הלכה ח' – איך יכולים להיות מלאכים שונים אם כולם צורה בלא גוף?

סקירת הנושא

זה ארוך. עכשיו נלמד... דיברנו על כך שמלאכים הם צורה בלא חומר. יש שתי קושיות בסך הכל.

הרמב"ם מוציא חידוש גדול. נושא המלאכים נתקע קצת, כי לאנשים יש הרבה רעיונות על מלאכים.

שלושת הכללים של העולם: בני אדם, כוכבים ומלאכים

דיברנו על שלושת הכללים של העולם: בני אדם, כוכבים ומלאכים. אופס — זה לא דבר פשוט, נכון? בני אדם, כוכבים ומלאכים.

שני סוגי קושיות על מלאכים

יש קושיות מהתורה — לכאורה כתוב בתורה שמלאכים הם כן גוף.

יש גם קושיות למדניות. שאמרת שזו צורה, מיד קשה הקושיה:

הקושיה הלמדנית: איך יכולות להיות צורות מרובות בלא גוף?

---

תירוץ הרמב"ם: היררכיה של מציאות

כל מלאך קיים מכוחו של העליון ממנו

אומר הרמב"ם במשנה תורה כך: לפי שאינן שוין במציאתן — אין להם אותו סוג קיום, הם צורות שונות.

מה ההבדל? מה פירוש צורות שונות? כולם צורות!

אומר הוא כך: שכל אחד מהן למטה ממעלת חבירו — כל אחד נמוך מהמלאך הקודם. נסביר בעוד רגע מה פירוש "נמוך".

חידוש: ההבדל בין מלאכים הוא הבדל במציאות, לא ב"מדרגה"

מה שהרמב"ם אומר הוא דבר פשוט. כשאני אומר שמלאך אחד שונה מהשני, הכוונה בסך הכל לומר שהמלאך נוצר מהמלאך השני.

חידוש: מבנה התלות — מקבילה לקב"ה

אפשר לומר אותו דבר שאומרים לגבי הקב"ה — שבלי הקב"ה אין כלום, אבל אם אין כלום, הקב"ה לא נפגע.

חידוש: אצל מלאכים אין שונות "אופקית" — רק "אנכית"

אין — אפשר לומר שאין מלאכים אחרים באופן אופקי כמו בני אדם. אני ואתה, נאמר, שווים. אבל מה עושה הבדל בגופים שלנו?

כן, כתוב בתניא שהנשמה של כל אחד היא הכל רק נשמה אחת, אבל הגופים עושים אותנו שונים. זה... אבל שנינו אותה מציאות.

---

שאלה פתוחה: האם מלאכים בוראים מלאכים אחרים בכוונה?

לא כל כך ברור אם המלאכים ממציאים מלאכים אחרים בכוונה, או כאילו את כולם הקב"ה ברא, או שהוא עשה באופן טבעי שעד...

אוקיי, לא צריך להיכנס לכל המילים שהוא לא אומר — יהיו בעיות. מה פירוש בכוונה? דברים עמוקים.

אנחנו אומרים רק מה ששמענו פשוט מה שכתוב.

---

הערה על סגנון הכתיבה של הרמב"ם

אבל המילים — הרמב"ם היה מאוד טוב בלהכניס דברים למילים שאפשר לומר הכל. המשפט מדויק, אתה יודע מה כתוב.

---

הפסוק "כי גבוה מעל גבוה שומר" — רמזו של שלמה המלך

ראיית הרמב"ם מקהלת

מה פירוש "שומר"?

"שומר" — זה שם למלאכים? אני לא יודע. איך הרמב"ם קישר מלאכים עם שמירה?

לא — אולי הכוונה לומר שהעליון שומר על התחתון, כי הוא נותן לו את מציאותו.

הערה: הפשט הפשוט בפסוק

"גבוה מעל גבוה" לא אומר מה שאנחנו משתמשים היום — "גבוה גבוה". לא, הכוונה ממש דבר אחד גבוה מהשני.

---

רמות של מלאכים בתפילה

---

הלכה ט' – "למטה ממעלתו": מה פירוש "מעלה" אצל מלאכים?

"רמות" פירושן קדימה במציאות

אומר הרמב"ם — כן, אתה יכול לומר לי? זה מה שהרמב"ם הולך לומר.

דיון: "למטה ממעלת מקום" — האם הכוונה למקום פיזי?

דובר 2: כן, הרמב"ם אומר "למטה ממעלתו". הכוונה לא שמניחים אותם במקומות אחרים?

דובר 1: הכוונה לא שאדם הראשון ישב למעלה מחבריו?

דובר 2: הוא צריך לעמוד בקומה גבוהה יותר?

דובר 1: אין קומות. הרי הכל בצורות. הרי הכל צורה. כמו שאתה אומר — צורה אינה תופסת מקום לכאורה.

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב' (המשך) – "למעלה ולמטה" אצל מלאכים: מעלה, לא מקום

---

הלכה ט' – "למעלה ולמטה" אינו מקום

---

משל א׳: שני חכמים – "למעלה" פירושו מדרגה גבוהה יותר

---

משל ב׳: עילה ועלול – "גבוה יותר" פירושו מי שגרם לדבר להתרחש

---

חידוש: למה שני משלים? – שני שלבים של "מעלה"

---

הלכה י׳ – עשרה שמות של מלאכים: "שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם"

עד כאן הרמב"ם הסביר מהו המושג של מלאך ומהו המושג של רמות של מלאכים. עכשיו תבין, אומר הרמב"ם:

רציתי רק לומר – אולי תרצה לעשות הפסקה? כן, כבר.

---

למה שמות שונים?

---

חידוש: השם הוא על המעלה, לא על המלאך

---

הרשימה של עשרה שמות

למה הם נקראים... אוקיי, הרי – אפשר לשאול את השאלה. למה הם נקראים כך?

2. אופנים

3. אראלים

4. חשמלים

5. שרפים

6. מלאכים – מעניין: השם הכולל הוא "מלאכים," אבל זה גם שם פרטי [לרמה אחת].

7. אלהים – גם שם של מלאך.

9. כרובים

10. אישים – והמדרגה העשירית של מלאכים, המדרגה החלשה ביותר של מלאכים, נקראת אישים.

---

קושיה: לשון רבים בשמות המלאכים

---

הלכה י"א – חיות הקודש: "תחת הכסא" / אישים: "קרובה ממעלת דעת האדם"

המהר"ל על עשר מעלות

עכשיו המהר"ל מסביר כאן שתי נקודות על המעלות שלמדנו עכשיו:

---

חיות הקודש – "תחת הכסא"

חידוש: "כסא" ככינוי לקב"ה

על המלאכים האחרים אפשר לומר שגם הם "תחת הכסא," אבל הם רמות מתחת לכסא, כי הם גם מתחת למעלה האחרת.

---

אישים – "שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם"

"ונראים להם במראה הנבואה" – ה"אישים" הם אלה שמתגלים במראה הנבואה.

---

דיון: לשון רבים אצל אישים – איך יכולה צורה אחת להיות בהרבה ייצוגים?

אני עדיין בדעה שהקושיות טובות יותר מהתירוצים. אין זמן להיכנס לזה.

בואו לא ניכנס לזה. כן, אני אומר לך, הרבה יותר טוב להאמין ולא להאמין.

---

הכרה בקשיים

---

"מלאך" – שם הכולל: שליח

---

אוקיי, עכשיו הוא נכנס לנושא מאוד מעניין.

צורה, שכל, וידיעה: ההיררכיה של ידיעה אצל מלאכים ואצל הקב"ה

רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ב׳ (המשך)

---

המושג "צורה" = "שכל" = "מלאך"

---

הקדמה לנושא ידיעת הצורות

צורה = שכל

שכל אינו מוח

ידיעה: הסובייקט והאובייקט הם אחד

---

"חיים" אצל מלאכים – לא חיי גוף אלא חיי דעת

שכל גם חי – אבל אחרת

---

הלכה י"ב — כל הצורות חיים ומכירים את הבורא

וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא ויודעין אותו דעה גדולה עד למאד

כל צורה וצורה לפי מעלתה

כל אחד יודע לפי מעלתו, לפי הדרגה שלו.

חידוש: "לפי גדלו" — נישט לפי גדלו של השם

---

ההיררכיה של ידיעה אצל מלאכים

וכל מלאך, לפי גודלו, כך הוא מבין את הקב"ה. הוא יודע אותו יותר מרוחק.

אפילו מעלה ראשונה אינה מבינה את הקב"ה

אלא דעתו כצורת עצמו

כן, דעתו, וכמו שמציאותו קטנה ממציאות הקב"ה, כך דעתו קטנה ממציאות הקב"ה.

הלכה י"ג — כל מעלה יודעת יותר מהנמוכה ממנה

מעלה עשירית — השכל הפועל

כן, והמלאך הזה נקרא במקום אחר שכל הפועל.

והכל אינם יודעים את הבורא כמו שהוא יודע את עצמו — אף אחד מהם אינו יודע את הקב"ה כמו שהוא יודע את עצמו.

---

חידוש: הקשר חזרה ל"מחשבות בורא מעלה" — הלכה ב'-ג'

דעת היא התוצאה של מציאות

למה הרמב"ם מביא את זה כאן?

הקשר ל"מחשבות בורא מעלה"

חידוש: לא רק "מי אני?" — אלא להמשיך לחשוב

---

הלכה י"ד — הקב"ה יודע הכל דרך ידיעת עצמו

ההיררכיה של ידיעה — הקב"ה בראש

כל דבר יודע לפי דרגתו במציאות

כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ

הכל מכח אמיתת המצאו

הכל נעשה ממנו, ואיפשהו שם מתחיל הכל.

חידוש: "מתוך שיודע עצמו — יודע הכל"

אלא לפי שהוא יודע עצמו — הקב"ה יודע את עצמו.

וממילא משיג גדלו ותפארתו האמיתית — הוא מכיר את עצמו, הוא יודע שהקב"ה... רק הקב"ה יודע כמה גדול הקב"ה.

הביאור: לדעת משהו זה לדעת מה הוא

משל: לדעת אב זה כבר לדעת את בנו

כמו שאפשר לומר: לדעת אב זה כבר לדעת את בנו — כי אב הוא דבר שעושה בן. והקב"ה הוא דבר שעושה הכל.

מסקנה

אז — מתוך ידיעת עצמו מוכרח ידיעת הכל.

---

הלכה ט"ו — החילוק בין ידיעת הקב"ה לידיעתנו

ידיעתנו היא שינוי — ידיעת הקב"ה אינה כן

הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו ויודע אותה כמות שהיא

ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו, כמו שאנו יודעים

הלכה ט"ו–י"ז: ידיעת ה' – הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת

ידיעת הקב"ה אינה כידיעתנו

---

הוא ודעתו וחייו אחד – היסוד של אחדות ה'

---

שאילו היה חי בחיים – היו שם אלוהות הרבה

---

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה – ביאור שלוש הלשונות

המשל מאדם – שלושה דברים נפרדים

אצל הקב"ה – הכל אחד

הקב"ה אבל – מה הוא יודע? הוא יודע הכל. אבל למה הוא יודע הכל? לא – הוא יודע את עצמו. ובידיעת עצמו יודע את הכל.

אבל כשאני יודע משהו אחר, זה נפרד ממני, כי זה עוד דבר. אבל הקב"ה – כל מה שהוא יודע כלול בידיעת עצמו.

---

"אין כח בפה לאמרו" – למה אי אפשר לבטא זאת

למה אי אפשר להבין את זה? למה הוא אומר "אין כח בפה לאמרו"? אי אפשר לומר דבר פשוט?

"ולא בלב האדם להכירו על בוריו."

דיוק: שלושה דברים גופניים – פה, אוזן, לב

יש כאן שלושה דברים גופניים, כי הוא רוצה לומר שהסיבה שאיננו יכולים להבין זאת היא משום שאנו גוף.

- אוזן – אותו דבר.

- לב – אני חושב שלא כתוב ברמב"ם "אין כח בלב האדם לדעת" – צריך לבדוק.

חידוש: "להכירו על בוריו" – לא "להכיר בכלל"

אבל זה לא "לבב אדם להכיר בכלל" – כן? שמתם לב?

---

הלכה ט"ז: ראיה מ"חי ה'" לעומת "חי פרעה" – החילוק בניקוד

כאן מביא הרמב"ם ראיה לכך. יש כאן דברים ארוכים מאוד – על כל דבר כאן מביא הרמב"ם ראיה מפסוק או מחז"ל.

"חֵי פרעה" בצירה – חייו של פרעה

"חַי ה'" בפתח – כמו שהקב"ה חי

"חַי ה'" פירושו: כמו שהקב"ה חי. שהקב"ה חי – את זה אפשר לומר. אבל לא שלקב"ה "יש" חיים.

זהו החילוק – זה קצת חילוק אחר: לא שיש הקב"ה ומתווספים לו חיים, אלא השיעור הוא שחייו הם הוא.

מה עם מלאך?

אבל המלאך – המלאך יכול לא להיות, הקב"ה בראו. כן? אז הקב"ה... חיים אצלו הם אותו דבר. על זה מדברים.

זהו היסוד של אחדות ה'.

---

הלכה י"ז: ידיעת ה' את הנבראים – מחמת עצמו, לא מחמת הבריאה

לפיכך – ממילא, לכאורה הוא חוזר כאן, צריך להבין יותר טוב.

החילוק בין ידיעת ה' לידיעת הנבראים

חידוש: הקב"ה יודע הכל – ונשאר עדיין אחד

זהו החילוק. עד כאן הביאור של ידיעת ה'.

זהו חידוש גדול של הרמב"ם – כלומר, אולי כתוב זאת לפני כן וכו', אבל זהו דבר עמוק מאוד.

כך אומר הרמב"ם הקדוש. לא הבנת מילה ממה שאמרתי עכשיו? מצוין. באמת אינך צריך להבין.

---

הלכה י"ח: "טיפה מן הים" – מעשה מרכבה

כך אומר הרמב"ם: "שני פרקים אלו" – ועכשיו למדנו את שני הפרקים – "כמו טיפה מן הים."

"כמו טיפה מן הים, ממה שצריך לבאר בענין זה" – נתתי לך רק כמו טיפה מן הים ממה שצריך לבאר בענין זה.

מה פירוש "מעשה מרכבה"?

---

הלכה י"ט: האיסור ללמד מעשה מרכבה ברבים

"ציוו חכמים הראשונים" – החכמים בגמרא, החכמים הראשונים, בעלי המשנה כבר, בעלי המשנה.

הם אמרו: "שלא לדרוש בדברים אלו" – שלא להיכנס לעומק בדברים אלו – "אלא לאיש אחד בלבד" – רק לאדם אחד.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" – שלא לדבר על דברים אלו אלא לאדם אחד.

התנאים בתלמיד

"והוא" – עוד דבר. עוד תנאי, נכון? תנאי אחד: רק אדם אחד. אסור ללמד את הרמב"ם ברבים. אי אפשר אחרת. כך כתוב כאן.

הלכה י"ט–כ': דיני מסירת מעשה מרכבה – כיצד מותר ללמד

שלושה תנאים במסירת מעשה מרכבה

קודם כל, בואו נקרא מה שכתוב, ואחר כך נשאל שאלה.

"שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד" — שלא לדבר על דברים אלו אלא לאדם אחד.

תנאי א': רק לאדם אחד

תנאי ב': חכם ומבין מדעתו

תנאי ג': רק ראשי פרקים

---

שאלה גדולה על הרמב"ם: למה כתב את זה?

ממילא הרי זו שאלה גדולה מאוד על הלכות הרמב"ם — למה כתב את זה, הרי זה לא רק לאדם אחד!

[חידוש] אני לא מתרץ את השאלה, אין לי תירוץ. השאלה טובה יותר מהתירוץ. אני חושב שיש תירוץ, אבל זה מה שכתוב.

דיון: האם אפשר לפרש את הרמב"ם אחרת?

דובר 2: אתה מסכים? אני חושב שזה מה שהוא אומר. אין כאן פשט אחר.

דובר 1: אתה יודע, אולי הרמב"ם לומד ש"שלא לדרוש בדברים אלו" הכוונה לרמה העמוקה יותר.

דובר 1: הרמב"ם הרי גם אמר שזה עצמו מצוה לדעת.

דובר 2: ואתה שואל שאלה שזה הדברים הבסיסיים — מעט מן הדברים שאין אומרים.

דיון: האם מותר לדרוש בדברים אלו?

דובר 1: עוד שאלה טובה — אז יכול להיות לדרוש בדברים אלו, מותר לרמוז בדברים? לדרוש?

שתי שאלות על הרמב"ם

דובר 1: הרמב"ם הרי אמר שלדעת את הדבר הוא כשלעצמו מצוה.

דובר 2: שאלתי אותך — יש שתי שאלות טובות:

התירוץ ממורה נבוכים

---

הלכה כ': פסוקים ומאמרי חז"ל על סוד החכמה

"כבשים ללבושך" — דברים עמוקים ישארו פנימיים

טוב, ועכשיו עוד דבר. כיצד — הרמב"ם אומר מה שאסור ללמד, רק לדעת גם כן:

"ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל: כבשים ללבושך" (משלי כ"ז:כ"ו) — על דברים אלו אמר שלמה בחכמתו דרך משל...

"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"

"דבש וחלב תחת לשונך"

חלב זה מתוק מאוד, אלו דברים טעימים מאוד, אבל אין צורך לתת אותם לאף אחד.

---

הזוהר הקדוש: "נודע בשערים בעלה" — השגת אלוקות היא סוד אישי

אוקיי, זו רמה אחרת.

---

למה הרמב"ם בכל זאת כתב את זה — תירוץ

אבל הרמב"ם כן סיפר לנו את זה, כי הרי זו המצוה — שכן נדע את זה.

---

עניין מוסרי: למה לא לשתף

רמה א': השני יעוות את הדברים

ממילא אומר הפסוק: זה אכן דבש וחלב — תהיה שמח שאתה יודע את זה, שמור שתיקה ולך הלאה, אל תאמר לאף אחד.

רמה ב': שתיקה היא כלי להשגה עמוקה יותר

אז זו גם רמה. אלו עוד תורות יפות, אלו גם דברים אמיתיים.

---

סיום: סיימנו מעשה מרכבה

נו, ברוך השם, סיימנו מעשה מרכבה — כל מעשה מרכבה.

עכשיו, אם מישהו רוצה — אמרנו שנלמד כל התורה כולה. כל התורה כולה הרי כוללת גם מעשה בראשית וגם מעשה מרכבה.

אז אפשר להחזיק — מי שלומד רמב"ם גם יוצא ידי חובת המצוה.

כתוב במדרש משלי — מדרש משלי מפורסם מאוד — שכשמגיעים לשמים שואלים את האדם למה לא למד מעשה מרכבה.

ברוך השם, שנזכה שלמדנו מעשה מרכבה.

השיעורים הבאים יהיו על מעשה בראשית.

טוב מאוד. נפלא.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of the Shiur – Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 2

---

General Introduction

The shiur deals with Chapter 2 of Hilchos Yesodei HaTorah, which includes the third and fourth mitzvos – love of God (ahavas Hashem) and fear of God (yiras Hashem). The maggid shiur reviews that the first two mitzvos (Chapter 1) were: (1) knowing that there is a Creator ("I am the Lord your God" – "Anochi Hashem Elokecha"), (2) not thinking that there is any other god ("shelo ya'aleh bamachshavah sheyesh sham eloha acher zulasi Hashem"), together with the mitzvah of unity (achdus). The chapter continues to explain the three worlds (angels, celestial spheres, the lower world), the hierarchy of angels, knowledge of God (yedi'as Hashem), and the laws of ma'aseh merkavah.

---

Halachah 1 – The Mitzvah of Loving and Fearing God: The Foundation

The Rambam's Words:

> "This honored and awesome God – it is a mitzvah to love Him and to fear Him, as it says 'And you shall love the Lord your God' (ve'ahavta es Hashem Elokecha), and it says 'The Lord your God you shall fear' (es Hashem Elokecha tira)."

Plain Meaning:

The Creator who is honored and awesome – there is a mitzvah to love Him and to fear Him. The sources are the verses from Krias Shema (love) and "es Hashem Elokecha tira" (fear).

Novel Insights and Explanations:

1) "Ha'Kel hanichbad vehanora hazeh" – A Double Meaning:

"Ha'Kel hanichbad vehanora" is a scriptural expression (as noted in the annotations), but in the Rambam it has an additional meaning: it refers to the Creator whose existence and unity the Rambam explained in Chapter 1. "Nichbad" (honored) means that He is distant from us – we have a "yiras hakavod" (awe of honor) because we can barely comprehend Him (as the Rambam said that as long as one has a body, one cannot comprehend His true existence). "Nora" (awesome) means fear – the essence of the Creator is very separated from us. His deeds are closer to us, but the essence of God is honored and awesome.

2) Love = Closeness, Fear = Distance:

Love (ahavah) is a matter of closeness (one wants to get closer, to know more), and fear (yirah) is a matter of distance (one is afraid, one pulls back). Both exist simultaneously – from the very same contemplation comes both love and fear.

3) A Story with the Yismach Moshe:

The Yismach Moshe (R' Moshe Teitelbaum) asked the Almighty in a prayer that he wanted to have the fear of Heaven of the Rambam. When he received it, he literally threw himself on the ground from terror, until he begged that it be taken away from him because he couldn't bear it. The maggid shiur says: "Here we are going to learn where the Rambam's fear came from – what was the Torah behind the fear."

Sources:

- "Ve'ahavta es Hashem Elokecha" (Devarim 6:5) – source for the mitzvah of love

- "Es Hashem Elokecha tira" (Devarim 6:13) – source for the mitzvah of fear

---

Halachah 2 – "And What Is the Path to Loving and Fearing Him?"

The Rambam's Words:

> "And what is the path to loving and fearing Him? When a person contemplates His wondrous and great deeds and creations, and sees from them His wisdom that has no measure or end – immediately he loves, praises, glorifies, and has a great desire to know the great Name, as David said, 'My soul thirsts for God, for the living God' (tzam'ah nafshi l'Elokim l'Kel chai)."

> "And when he contemplates these very same things – immediately he recoils backward, and fears and is terrified, and knows that he is a small, lowly, and dark creature, standing with meager and slight knowledge before the One of perfect knowledge, as David said, 'When I see Your heavens... what is man that You remember him?' (ki ereh shamecha... mah enosh ki tizkerenu)."

Plain Meaning:

The path to love and fear is through contemplation of creation. When one sees the Creator's wisdom in His creations, one develops a great love and a desire to know more. And when one reflects on those very same things, one feels how small one is – a "small, lowly, and dark creature" – and one develops fear.

Novel Insights and Explanations:

1) "And What Is the Path" – Not Advice, but a Definition:

"And what is the path" does not mean "find a trick to acquire fear." It means: "What does love and fear consist of? What is it?" – it is a definition of the mitzvah, not advice. He compares it to how the Rambam says "the mitzvah is to put on tefillin – and what is the path to doing it?" – meaning what is the content of the mitzvah. He brings proof from Chapter 1, that sometimes the Rambam first states that there is a mitzvah, and then explains what the mitzvah is.

2) Love = Wanting to Know More About God:

The Rambam defines love as a great desire to know the great Name (ta'avah gedolah leida Hashem hagadol). Love means wanting to know more. The verse "My soul thirsts for God, for the living God" means – my soul is thirsty like a person for water, to know more, to become closer.

3) Knowledge Brings More Knowledge – An Ascending Process:

One must begin by knowing a little, and when one knows a little, one develops a curiosity to want to know more. "Knowledge brings yet more knowledge." This is the process of contemplation → love → yet more contemplation.

4) "These Very Same Things" – The Same Contemplation Brings Both Love and Fear:

What does "themselves" (atzman) mean? There aren't other things to contemplate for fear. The same thought, the same contemplation of "His wondrous deeds and creations," brings out both love and fear. "Atzman" means – in those very same things themselves.

5) "Recoils Backward" – The Person Falls Back:

This is connected to the verse from the Giving of the Torah: "And the people saw and trembled and stood from afar" (vayar ha'am vayanu'u vaya'amdu merachok) – when the Jews saw the Almighty, they fell back. "Vayar" is fear. Fear (pachad) doesn't just mean being scared – pachad means "recoiling backward", the physical falling back.

6) "A Small, Lowly, and Dark Creature, Standing with Meager and Slight Knowledge" – Two Levels of Smallness:

First, a person sees how small his body is compared to the great creation. But that alone is not the main novelty (it's "not a reasonable assumption that the body is great"). The main point is: the person thinks "but I have a mind, an intellect!" – and then he grasps that his intellect is also very small compared to "the One of perfect knowledge" (temim de'os). "Meager and slight knowledge" (da'as kalah mu'atah) – both in quantity (little) and in quality (weak).

7) "When I See Your Heavens" – Not "When I See God":

David says "when I see Your heavens" – he looks at the heavens, not at the Almighty Himself. A person looks at creation – the heavens, the angels – and from that he grasps how small he is. "What is man that You remember him."

8) Definition: Love = Wanting to Know More; Fear = Understanding How Small One Is:

Love means wanting to know more, and fear means understanding how small I am, that a person is not such a great thing. Both come from knowing creation. "You can call this the greatness of God's Name, but in a certain sense it is the greatness of the Creator."

9) Fear Without Love Is Not True Fear – The Dynamic Process:

First one must have love (wanting to learn), and then one grasps fear (how small one is), and then one must strengthen oneself again and contemplate once more. A sharper point: If someone has no desire to know God, he has no true fear. "If someone has no desire to know God, he says 'you can't know anyway, you're so small' – 'I never wanted to, I'm happy.'" The fear is only a "blow" when one wanted – it's only painful because one did want to know. Without that desire, there is no fear, just plain fright.

10) The "Struggle" – Despair and Strengthening:

The process is described as a struggle: one begins to know, one gets a sense of despair ("I can never know anything anyway"), but one strengthens oneself – "there is no option not to know" – and one strives further. But the Rambam himself doesn't say it's a "struggle" – "it's more modern people who have struggles." The Rambam describes it as a natural process.

The maggid shiur distinguished between two states:

- "Brazenly upon himself" (bezedon al atzmo) – someone who doesn't feel that the wisdom is greater than him; he doesn't understand because it truly is greater than him.

- "His soul does not desire" (nafsho lo chaftzah) – someone who simply knows that he knows nothing, and therefore doesn't want to know at all. This can lead to despair.

11) The Rambam Is Not a Self-Help Book:

"The Rambam is not a chizuk book; he's not concerned about foolish people who have petty foolish problems." The Rambam describes the reality of love and fear, not advice for people who have difficulties. If one has a problem of despair – "go to R' Nachman of Breslov, he'll solve your despair."

12) Parallel to Torah Study:

The same feeling is had by anyone who has ever looked into a sefer, into science, or into any field of wisdom. "He sees something amazing, he wants to learn. Suddenly he looks – he barely knows three verses compared to the thousands of millions that exist. He feels small." This is the same process of love → fear.

Sources:

- "My soul thirsts for God, for the living God" (Tehillim 42:3) – King David's thirst to know the Almighty

- "When I see Your heavens... what is man that You remember him" (Tehillim 8:4-5) – King David's fear

- "And the people saw and trembled and stood from afar" (Shemos 20:15) – the Giving of the Torah, connected to "recoiling backward"

- Rambam Chapter 1 – referenced regarding "a small, lowly, and dark creature" and that one cannot comprehend His existence as long as one has a body

---

Halachah 2 (Continued) – "And According to These Matters, I Will Inform You of Great Principles of the Deeds of the Master of the Worlds"

The Rambam's Words:

> "And according to these matters, I will inform you of great principles of the deeds of the Master of the worlds, so that they may be an opening for the one who understands to love God, as the Sages said regarding love – that through this you come to recognize the One who spoke and the world came into being."

Plain Meaning:

Based on what the Rambam explained – that the path to love and fear is through contemplation – he will explain "great principles" of creation, in order to provide a "pesach" – a doorway – for one who wants to understand.

Novel Insights and Explanations:

1) Two Meanings of "Great Principles" (Kelalim Gedolim):

1. Great principles – the most important, main principles.

2. Very broad principles – enormous, sweeping principles that encompass the entire world at once (in contrast to a "small principle" that encompasses only one thing).

Both meanings are true.

2) "An Opening for the One Who Understands" – Only a Door, Not the Whole House:

The principles are not yet the actual "examination" (the deep understanding), but only a pesach – a doorway for one who wants to understand.

3) "The One Who Spoke and the World Came Into Being" – Understanding the Wisdom of the World:

Understanding the wisdom of the world, which is the wisdom of the Holy One, blessed be He – through this one comes to recognize Him.

4) No Limitation on What Brings Love of God:

The Rambam says he will only bring "what pertains to the matter of what brings love of God" – but in truth, everything brings love of God. The Rambam only means that he cannot teach all of wisdom at once – he gives only the "general approach." He is essentially making a "summary of the entire encyclopedia" – the highest-level principle.

5) The Scope of the Next Three Chapters:

The Rambam in the next three chapters (more or less) will map everything that exists, and through that one can have love of God.

Sources:

- Sifrei – "Through this you come to recognize the One who spoke and the world came into being"

---

Halachah 3 – "Everything That the Holy One, Blessed Be He, Created in His World Divides into Three Parts"

The Rambam's Words:

The Rambam establishes the first and greatest principle: Everything that exists divides into three parts.

---

Part 1 – The Lower World (Olam HaShafel)

The Rambam's Language:

> "Creatures that are composed of matter and form (golem vetzurah), and they are constantly coming into being and ceasing to be, such as the bodies of humans, animals, plants, and metals."

Plain Meaning:

- Golem and tzurah (= matter and form): "Golem" is the Rambam's Hebrew term for "matter" – what a thing is made of. "Tzurah" is what the thing is – its essence.

- Example: A table is made of wood (= golem/matter) and has the form of a table (= tzurah). A table is not just wood – it is what it is made of and what it is.

- Constantly coming into being and ceasing to be (hovos venifsados tamid) – they come into existence and they go out of existence. A person is born and dies. Even a stone doesn't last forever – it changes constantly. The body changes from one body to another, receiving a different form.

---

Part 2 – The Middle World (the Spheres/Galgalim)

The Rambam's Language:

> "Creatures that are composed of matter and form, but they do not change from body to body and from form to form like the first ones; rather, their form is fixed in their matter forever and they do not change like those."

Plain Meaning:

Also made of matter and form – they have a body. But they do not change – "their form is fixed in their matter forever." These are "the galgalim" – the spheres upon which the stars and planets rest. It is literally a sphere, a ball, upon which the stars rest. "And their body is not like other bodies, nor their form like other forms" – their matter is different from our matter.

Novel Insights:

1) Why This Is a Secret:

Normally we know that something is composed of matter and form from seeing that it begins and ends – we see that there were molecules/particles, and it received a form, and later it goes away. But something that is eternal – we would not have known that it too is composed of matter and form. This is the Rambam's novelty – that even the eternal spheres are composed of matter and form. This is a piece of pardes (esoteric knowledge).

2) Why a Person Dies but a Sphere Does Not:

This is perhaps a major reason why a person cannot live forever – because he is made of the four elements which decompose. In contrast, the spheres are made of something else – a type of element that is more enduring, it lasts forever.

Sources:

- "He gave a law that shall not be transgressed" (chok nasan velo ya'avor) (Tehillim) – regarding the stars/heavens

- "He gave them a law and a time that they should not change their function" – Kiddush Levanah

---

Part 3 – The Upper World (Angels)

The Rambam's Language:

> "And among them are creatures that are form without any matter at all, and these are the angels, for the angels are not a body or a physical form, but rather separate forms, one from another."

Plain Meaning:

Things that are only form without matter – they are something, but not made of any material. These are angels (malachim).

Novel Insights:

1) What Does "Form Without Matter" Mean:

It's not just an intellect or an idea in my head. It is the idea itself – a thing that is actualized. It is, but it is not made of anything. When we think of intellect, we think of an idea in my head – no, the Rambam is speaking of the idea itself as an independent entity. "The form is its very being" – it is, but it is not made of anything.

2) The Concept of "Form" = "Intellect" = "Angel":

The Rambam uses the term tzurah (form) or malachim (angels), but in other places he uses the term sechel (intellect). An angel = form without matter = intellect. "Sechel" does not mean a brain – a brain is matter in which intellect resides. Intellect is the idea itself – not the one who thinks the idea, and not the process of thinking, but the idea in and of itself. With an intellect (angel), the subject (the one who knows) and the object (that which is known) are one – "the thing that knows and is known."

3) "Life" in Angels – Not Bodily Life but Intellectual Life:

The Almighty does not live with the life of a living body – bodily life means the body sustains itself; it is a period between coming into being and ceasing to be. But when one speaks of an intellect, one also calls it "alive" – because life means doing something, and an intellect does – it knows constantly. An intellect does even more than a body.

4) A Question – How Can There Be More Than One Angel?

Normally, two things are distinguished by their body – two tables are only different tables because they have different pieces of wood. If angels have no body – what distinguishes them? (This will be addressed shortly.)

---

The Three Worlds in the Rishonim and Kabbalah

Novel Insight – Three Worlds vs. Four Worlds:

These are the three worlds that are found many times in the Rishonim:

1. The Upper World – angels (form without matter, only intellect)

2. The Middle World – stars/spheres (matter and form, but eternal)

3. The Lower World / the lowly and dark world – our world (matter and form, constantly coming into being and ceasing to be)

Sources: Ibn Ezra, Ramban, Zohar – all speak of three worlds. In Kabbalah it says there are four worlds – "that needs to be understood" (he leaves it open).

---

The Person's Place – The Weakest but the One Who Can Reach Furthest

Novel Insight – Why "Recoiling Backward":

Already from this principle alone, one has a reason why a person should become "recoiling backward" – he understands that he is the weakest category of the three: he is matter and form (weaker than form alone), and he is furthermore constantly coming into being and ceasing to be.

However: Somewhere one will see that specifically the one composed of matter and form, the weakest, is actually the one who can reach closest to the Almighty – a person who uses his intellect is "a piece of an angel."

Novel Insight – The Rambam Does Not Hold That a Person Is Higher Than Angels:

The Rambam does not hold that a person is higher than angels. What the Rambam does say about "closeness to God" (kirvas Hashem) is that a person knows his place (makiro umekomo) – he knows that he is not so great. However much he is small, he can do great things – but according to his level, not greater than what he can.

[Digression: The maggid shiur mentions that there is a "bigger politics" regarding this topic (whether a person is higher than angels), and mentions the Maharal who says that one should not study the Rambam – perhaps regarding such matters – but he says that first one learns what the Rambam says.]

---

Halachah 3 (Continued) – Angels Are Not Physical: The Question from Verses

The Rambam's Words:

The Rambam poses a question to himself: He said that angels are form without a body – but what is it that the prophets say that they saw an angel of fire and with wings? – fire and wings are characteristics of a body!

Answer:

Everything was in a prophetic vision and by way of riddle (hakol bemareh hanevuah vederech chidah) – everything the prophets saw was in a prophetic vision, and it is a parable/riddle. This is exactly the same question as regarding the Almighty (verses that speak as if He has a body), with the same answer.

Novel Insights:

1) "Prophetic Vision" and "By Way of Riddle" Are Two Separate Matters:

- Prophetic vision (mareh hanevuah) – the fact: they saw it in a prophetic vision, not in the physical world. This is a visualization, a representation of angels – not the angel itself, but something that represents an angel.

- By way of riddle (derech chidah) – the reason: why specifically fire? Because fire is a good parable for something that is not a body.

2) Why Specifically Fire (Esh) as a Parable for Angels – A Broad Analysis:

A body has various characteristics: it is heavy, one cannot pass through it, it falls down, it has permanence. Fire is a "partial body" – it has some characteristics of a body (it exists, it has a certain form), but lacks important characteristics: it is not heavy, it doesn't fall down, one can pass through it. The main point of the parable is a negation: when one says "fire," one means "not heavy, not solid, not a regular body."

The logical progression: A person who is "embodied" cannot understand something that is totally not a body. One cannot immediately give him the complete abstraction. Therefore one takes fire – which is the closest to "not a body" that a person can still understand – as a stepping stone to understanding.

3) Proof from "For the Lord Your God Is a Consuming Fire":

Even the Almighty – whom we know for certain has no body – is also depicted as fire. This proves that fire is a standard parable for "not a body."

4) Additional Proofs from Verses That Angel-Descriptions Are Parables:

- "And fire is one of the servants of God" – fire is merely one of the angels, not all of them. If fire were the actual substance of an angel, all angels would be fire. It follows that an angel is not fire, but rather a parable.

- "He makes His angels winds" (oseh malachav ruchos) – angels are also described as winds. Wind is also something that has an aspect of body but is not heavy – again a parable.

The logical proof: If one verse says angels are fire and another says they are winds – it must be that both are parables, because they cannot both be literal.

[Digression: Is wind/air a body? He answers: Yes – air is a body; wind is air that moves faster. But it is a body that lacks heaviness – therefore it serves as a parable.]

5) Parallel to Last Night's Shiur: "Merciful and Gracious":

The Talmud brings that "merciful and gracious" (rachum vechanun) is only a parable, because sometimes it says "rachum vechanun" and sometimes "chanun verachum" – if it were literal, the order would not change. The same method is applied here.

---

Halachah 3 (Continued) – How Can There Be Different Angels If They Are All Form Without Body?

A. The Analytical Question

With the Almighty, it's not a problem – He is not exactly a form; He is a thing that is not a body, and there is only one – as we learned, if there were two, He would be a body (because two things of the same type need a body to distinguish them). But angels – the Rambam says they are form without a body, and yet there are many! What distinguishes one from another?

B. The Rambam's Answer: A Hierarchy of Existence

> "For each one is below the level of its fellow, and it exists from its power, and all exist from the power and goodness of the Holy One, blessed be He."

Each angel is lower than the previous one. It exists from the power of the higher angel. All exist from the power of the Almighty.

Novel Insights:

1) The Difference Between Angels Is Not "Level" in the Usual Sense – It Is a Difference in Existence:

"Levels" does not mean that one has a greater level in the usual sense. What it means:

- The first angel has a direct existence from the Almighty

- The second angel has an existence that must come through the first angel

- The first angel "creates," so to speak, the second (not entirely on its own – "all exist from the power of the Holy One, blessed be He" – only as a conduit)

This is the distinction: not a difference in "quality" or "place," but a difference in priority in existence – it is prior in existence.

2) The Dependency Structure – Parallel to the Almighty:

With the Almighty: Without the Almighty, nothing exists. But without anything else, the Almighty remains. The same structure with angels:

- If the second angel ceases to exist – the first does not cease to exist

- But if the first angel were to cease to exist – the second would cease to exist

This creates a distinction between them – without a body.

3) With Angels There Is No "Horizontal" Difference – Only "Vertical":

People – you and I are "equal" in existence. What makes us different? Our bodies. (He cites the Tanya that the soul of everyone is really just one soul, but the bodies make us different.) People have a horizontal difference.

Angels – there are no two angels on the same level. There cannot be two angels unless one is, so to speak, a "father" and one is like a "son." Because if there is no way to be different (no body to distinguish them), you cannot say there are two – except through the dependency structure.

4) Open Question: Do Angels Create Other Angels Intentionally?

Do the angels bring other angels into existence with intention, or did the Almighty create them all in a natural manner where one stems from the other? These are deep matters that the Rambam does not spell out.

Sources:

- "For high above high watches" (ki gavoha me'al gavoha shomer) (Koheles 5:7) – King Solomon's hint at the hierarchy. "Shomer" (watches) – perhaps it means that the higher one "guards" the lower one – because it gives it its existence. (The simple meaning of the verse does not speak of angels – it is a parable.)

---

Halachah 3 (Continued) – "Above and Below" with Angels: Not Place but Level

The Rambam's Words:

> "And this that they said above and below its level, is not a level of place"

Plain Meaning:

When one speaks of angels that one is "higher" than another, one does not mean that it is located in a higher place. Angels are forms without body and do not occupy space – place is only relevant to matter.

Novel Insights:

1) Two Parables – Two Stages:

The Rambam brings two parables:

- Parable 1 – Two scholars: When one says a scholar is "higher" than another, one does not mean he lives on a higher floor, but that he has a higher level, greater wisdom. This shows that "above" does not mean physically higher, but a higher level/degree.

- Parable 2 – Cause and effect (ilah ve'alul): The ilah (cause) is the one that made something happen, and the alul (effect) is the one that was caused. The effect is "lower" – not in place, but in level, because it depends on the cause. This adds a second point: "higher" also means that the higher one influences the lower one – just as a father is "higher" than a son, because he is the cause of the son's existence.

The maggid shiur connects this to angels: the greater angel influences the lesser ones – "they lovingly give permission to one another" (nosnim be'ahavah reshus zeh lazeh).

[Digression: "Moshe and Aharon were equal" (shkulim ke'echad) – "shkulim" (weighed equally) does not mean they physically weigh the same, but that they have the same level in spiritual matters – another example of how spiritual concepts are expressed with physical words.]

---

Halachah 3 (Continued) – Ten Names of Angels: "The Names of the Angels Change According to Their Level"

The Rambam's Words:

> "And all these ten names by which the angels are called, are according to their ten levels."

Plain Meaning:

Each level of angels has a distinct name. The name indicates their level/degree.

The List:

Chayos HaKodesh, Ofanim, Erelim, Chashmalim, Serafim, Malachim, Elokim, Bnei Elokim, Keruvim, Ishim.

Novel Insights:

1) The Name Is for the Level, Not for the Angel:

With people, a name is for the body/person. But with angels, which are form without body, the name is for the level itself – that is what distinguishes one from another.

2) "Malachim" – Both a General Name and a Specific Name:

"Malachim" (angels) is both a general name for all angels (because they are all messengers of the Almighty – as Rashi says) and a specific name for one particular level.

3) "Elokim" and "Bnei Elokim":

"Elokim" is a name of an angel – interesting because "Bnei Elokim" is a lower level, just like the cause-and-effect principle: "Elokim" is like the "father" of "Bnei Elokim."

4) Question: Plural Language in the Names of Angels:

All names of angels are in plural form (Chayos, Ofanim, Serafim,

etc.). According to the Rambam, who says that each level is one form (not multiple), it is difficult to understand why the name is in plural form. **"I don't have an answer...

Let's put it on the list of questions."**

5) Question: "Chayos HaKodesh" – What Does "Chayos" Mean?

According to the Rambam, if there is only one form per level, what does "Chayos" mean in plural form? The Chassidic interpretation that "Chayos HaKodesh" means that their vitality (chiyus) comes from holiness – makes the question of the plural form even stronger.

6) The Rambam's Writing Style:

The Rambam was a great expert at saying simple things. One can understand every word in these chapters. The questions are good questions and deep matters, but the basics one can repeat.

Sources:

- Zohar – The Rambam took the list of ten levels from the Zohar, and almost all sefarim agree. The Zohar connects this with the ten sefiros.

- Rashi – An angel is called "malach" because he is a messenger (shaliach).

---

Halachah 3 (Continued) – Chayos HaKodesh: "Beneath the Throne"

The Rambam's Words:

> "Level upon level until the level above all, blessed be His Name, and the level that is above all, whose existence does not depend on anything else, is the level of the forms called Chayos."

> "Therefore the prophets said that they are beneath the Throne."

Plain Meaning:

The highest level of angels – Chayos HaKodesh – is "its existence does not depend on anything else": their existence does not depend on any other creature, but directly on the Almighty Himself.

Novel Insights:

1) "Throne" (Kisei) as a Reference to the Almighty:

"Throne" here is not another angel, but a reference to the Almighty Himself. "Beneath the Throne" does not mean a physical place, but that they are one level below the Almighty Himself. About other angels one can also say they are "beneath the Throne," but they are several levels below.

2) Singular Language in the Rambam:

The Rambam writes "shenikreis Chayos" (singular – "shenikreis," not "shenikreos"), which supports the interpretation that each level is one form, not multiple.

---

Halachah 3 (Continued) – Ishim: The Tenth Level

The Rambam's Words:

> "And the tenth level is the level of the forms called Ishim, and these are the angels that speak with the prophets and appear to them in prophetic vision, and therefore they are called Ishim (men), because their level is close to the level of human knowledge."

Plain Meaning:

"Ishim" are the angels that are in contact with people – specifically with prophets, the highest level of people. They are called "Ishim" (from "ish," man) because their level is the closest to human knowledge – one level above people.

Novel Insights:

1) Plural Language with Ishim:

With Ishim, the Rambam writes "and these are the angels" (plural), although with Chayos he wrote in singular. Answer: It could be that many prophets had prophecies simultaneously, and each one saw a different form – one might think they are speaking with different angels, but according to the Rambam they are all speaking with one level of angels. Because angels are not matter, one form can have many representations – many ways a person can imagine it.

He connects this with the statement "one angel does not perform two missions" (malach echad eino oseh shtei shelichuyos) – "one angel" means one level of angel, not one individual angel.

2) Acknowledgment of Difficulties:

"I am still of the opinion that the questions are better than the answers" – the problems with this interpretation (that each level is only one form) are not fully resolved. But: "The Rambam was a great expert; what he says is correct" – one just needs to understand it properly.

[Digression: The maggid shiur notes that in davening one says "Serafim and Ofanim and Chayos HaKodesh" – three levels of angels. The idea of clear levels of angels comes from the Rambam – he brought it into a systematic form.]

Sources:

- Tiferes Yisrael (Maharal) – emphasizes that there are exactly ten levels, not a random number. The ten levels make them distinct entities (devarim nifradim).

---

Halachah 4 – The Levels of Knowledge Among Angels

The Rambam's Words:

> "All of the forms – they live, and they recognize the Creator, and they know Him with great and mighty knowledge, each form according to its level."

> "Even the first level cannot grasp the truth of the Creator as He is, but its knowledge is according to its own form."

> "Down to the tenth level, it too knows the Creator with a knowledge that no human has the power... and all of them do not know the Creator as He knows Himself."

Plain Meaning:

All angels live, know the Creator, and have a great understanding – but each according to its level. Even the first angel does not understand the Almighty as He knows Himself. Even the tenth (lowest) angel knows more than any person.

Novel Insights:

1) "According to Its Greatness" – Not According to God's Greatness:

Each angel knows the Almighty according to its own greatness, not according to the Almighty's greatness. None of them knows the Almighty as He knows Himself – because to know the Almighty as He knows Himself would be to be the Almighty. You can know the Almighty as the One who made you – that is your connection to Him.

2) The Hierarchy of Knowledge Mirrors the Hierarchy of Existence:

Just as there is a hierarchy of existence (one comes after the other), so there is a hierarchy of knowledge. Knowledge is the result of existence – how great your existence is, so great is your knowledge.

Explanation: Knowledge means knowing the cause of something – wisdom, when one knows where something comes from. Therefore, the farther you are from the cause, the farther is your knowledge. A person who lives only a short time, his knowledge is proportionate to that.

3) The Tenth Level = Sechel HaPo'el (Active Intellect):

The tenth angel is called elsewhere "sechel hapo'el" (active intellect). Even it knows more than any person, because an angel is a form without matter – a better type of knowledge.

4) Connection to Halachos 1-2 – "Contemplating the Creations Above":

When a person thinks about the great creations that are above him, and he grasps how small he is, this is "contemplating the creations above" (machshavos Borei ma'alah) which brings to fear. He can think: "Even the first angel doesn't understand the Almighty – who am I?"

However – a person should not just say "who am I?" and stop. He must continue thinking with the Almighty – because if not, you are truly nothing. Although a person is a million levels weaker than an angel, he is still in the world of knowledge. Someone who is nothing in the world of knowledge is truly just a body – "dust from the ground" (afar min ha'adamah). But if he uses his intellect, he is a piece of an angel.

---

Halachah 5 – Knowledge of God: "He Is the Knower, He Is the Known, and He Is the Knowledge Itself"

The Rambam's Words:

> "The Holy One, blessed be He, recognizes His truth and knows it as it is, and He does not know with a knowledge that is outside of Him as we know, for we and our knowledge are not one."

> "But the Creator, blessed be He, He and His knowledge and His life are one from every side and every angle and in every manner of unity."

> "For if He were living with a life and knowing with a knowledge – there would be many gods."

> "He is the Knower, and He is the Known, and He is the Knowledge itself, all one."

Plain Meaning:

The Almighty knows His truth as it is. He does not know with a knowledge that is outside of Him. He, His knowledge, and His life are one – from every side. If this were not so, there would be many gods.

Novel Insights:

1) The Difference Between Our Knowledge and the Almighty's Knowledge:

With us, I and my knowledge are two separate things. Because: yesterday I didn't know, which means there is a "me" apart from the knowledge. Even after I know, the knowledge is still not entirely me – because yesterday it wasn't there. "For we and our knowledge are not one" – Yitzchak and Yitzchak's knowledge are two things.

2) He and His Knowledge and His Life Are One – The Content of God's Unity:

"His life" also means knowledge – from every angle one looks, everything is one. To say that the Almighty is a knower, or alive, or that He exists – these are all the same thing, just different words. And this is contained in "One" (Echad) – this is the content of God's unity.

If He were living with a life and knowing with a knowledge – there would be many gods: If the Almighty were living with a separate life, or knowing with a separate knowledge – there would be three gods (He, His life, His knowledge) – as idol worshippers say, but that is not true.

3) Explanation of "He Is the Knower, He Is the Known, and He Is the Knowledge Itself":

- He is the Knower – He is the one who knows.

- He is the Known – He is also the thing that He knows. Because: what does the Almighty know? He knows the Almighty. Because He and His knowledge are one – He knows Himself.

- He is the Knowledge itself – the knowledge itself is also the Almighty.

Parable from a person: When I know a tree – there is the I (the knower), there is the thing I know (the known – the tree), and there is the knowledge. With a person, these are three separate things. With the Almighty – everything is one.

4) "Because He Knows Himself – He Knows Everything":

The Almighty knows everything through knowing Himself. Because: what is the Almighty? He is the One who causes everything. Therefore, to know the Almighty is automatically to know that everything came from Him.

Parable: Just as to know a father is already to know his son – because a father is a thing that makes a son – so the Almighty is a thing that makes everything, therefore to know Him is to know everything.

Another parable: The Chayos HaKodesh knows all angels (because it is their cause). But a person – Adam HaRishon – is not truly the cause of all people. The Almighty is; He is the cause of everything, therefore He knows everything.

5) This Resolves a Question:

That the Almighty knows everything – it would seem that He has something in His "mind" – He and another thing, two things? The Rambam says: No – the Almighty knows everything, and it remains one knowledge, it remains God. Because He knows Himself, and through knowing Himself He knows everything.

6) The Great Difference Between God's Knowledge and the Knowledge of Created Beings:

- We know the Almighty through the creations – one cannot know His existence from within itself.

- The Almighty knows creation not from the side of creation, but from the side of the Creator – "because He knows Himself, therefore He knows everything."

- A created being knows that it exists after it exists. But the Almighty knows everything before it exists, because He knows everything that comes from Him.

7) "The mouth cannot speak it, the ear cannot hear it, and the human heart cannot recognize it fully":

- Mouth (peh) – When I say "He is the Knower and He is the Knowledge and He is the Known" – those are already three words, three things. But I want you to understand that it is one thing. If we had one word that means everything at once, we could say it.

- Ear (ozen) – The same thing – one cannot hear one thing all at once.

- Heart (lev) – Important precision: it says "to recognize it fully" (lehakiro al buriyo) – not "to recognize at all"! One can perhaps grasp it a little. Saying it one can never do, because words are limited. Understanding it one can perhaps do, but not fully.

The Rambam brings three bodily things (mouth, ear, heart) – because he wants to say that the reason we cannot understand it is because we are a body.

8) Proof from "As the Lord Lives" (Chai Hashem) vs. "As Pharaoh Lives" (Chei Pharaoh) – The Difference in Vowelization:

- "Chei Pharaoh" (with a tzeirei) – meaning: the life of Pharaoh. A construct form (smichut). Pharaoh and his life are two separate things. Similarly "chei nafshecha", "chei achicha", "chei hamelech".

- "Chai Hashem" (with a patach) – meaning: as the Lord lives. Not "the life of the Lord" – because "the life of the Lord" does not exist as a separate thing. One never says "chei Hashem" with a tzeirei.

The principle: A person has a life – he didn't live, now he lives. But the Almighty is life – He doesn't have life, He is life. This is the foundation of God's unity.

Question: What about an angel – the angel's existence is also its life? Answer: No – the angel might not have been; the Almighty created it. With the Almighty – life and Him are the same thing.

9) God's Knowledge of Created Beings – Because of Himself, Not Because of Creation:

The Rambam says: Since He is the Knower and He is the Known and He is the Knowledge itself – it is not comparable to the knowledge of those who know through created beings. When we know something, we know it from the side of creation. But the Almighty – because of Himself He knows them. "Because He knows Himself, therefore He knows everything, for everything depends in its existence upon Him."

Sources:

- "Chai Hashem" vs. "Chei Pharaoh" – the difference in vowelization as proof of God's unity

- This is also connected to one of the Thirteen Principles of Faith – that the Almighty knows everything

---

End of Chapter 2 – Ma'aseh Merkavah and the Parameters of Studying These Matters

The Rambam's Words:

> "These two chapters are like a drop from the sea of what needs to be explained regarding this matter."

> "And the explanation of all the principles in these two chapters is what is called ma'aseh merkavah."

Plain Meaning:

These two chapters (Chapter 1 and Chapter 2) are only like a drop from the sea of what needs to be explained. The explanation of all the principles in these two chapters is called ma'aseh merkavah.

Novel Insights:

1) What Does "Ma'aseh Merkavah" Mean?

The simplest explanation is that Yechezkel's prophecy brings out the most parables, therefore it is called this. But the Rambam in Moreh Nevuchim Part 1 explains that "merkavah" is a parable: just as the rider drives the horses, so the Almighty drives the entire world. The Almighty is "Rochev Shamayim" (Rider of the Heavens) – because He drives the world, it is as if the world is a chariot (merkavah).

Note: "Merkavah" does not mean "murkav" (composite) – that would be a contradiction. "Merkavah" means a chariot.

---

Halachah 4 (End of Chapter 2) – Laws of Ma'aseh Merkavah: How One May Study

The Rambam's Words:

> "The early Sages commanded that one should not expound on these matters except to one person alone, and he must be wise and understanding on his own, and one transmits to him only chapter headings."

Plain Meaning:

The Sages (the authors of the Mishnah) said one should not delve deeply into these matters except to one person at a time, who is already wise and understanding on his own, and one gives him only chapter headings (rashei perakim).

Novel Insights:

1) Three Conditions in Transmitting Ma'aseh Merkavah:

a. Only to one person – one may not teach publicly.

b. The person must be "wise and understanding on his own" – "understanding on his own" (meivin mida'ato) does not mean he must already know everything himself, but that he is a capable person – when one studies with him, he understands; he can pick up on brief hints.

c. Even to the wise and understanding person – only chapter headings – one conveys a little of the matter, gives a hint, and the wise person – "and he understands on his own and knows the end of the matter and its depth" – he will on his own arrive at the conclusion and the depth.

Important point: Even the chapter headings may only be said to one person. The deeper level – the "end of the matter and its depth" – one does not articulate at all, not even to the wise and understanding person.

2) A Major Question on the Rambam – Why Did He Write It?

If the Rambam rules that one may only say chapter headings to one person, how can the Rambam himself write Hilchos Yesodei HaTorah – which is a book that anyone can read?

"I don't answer the question; I don't have an answer. The question is better than the answer."

The answer that exists is the same answer the Rambam himself gives at the beginning of Moreh Nevuchim: that there are levels – the Rambam understands that there is a need of the generation that one should indeed say chapter headings to everyone, because there is still a deeper level that one may not say, and what the Rambam writes is only chapter headings. But the answer is not entirely smooth.

3) Two Questions on the Rambam:

a. How can there be a mitzvah to know things that one may not articulate? Answer: There are levels – the basics (from a "simple portion" – from simple creation – one can already figure things out) is a mitzvah for everyone, but the deeper levels are restricted.

b. How can the Rambam himself write all these things? – This is the bigger question.

4) Verses and Statements of the Sages About the Secret of Wisdom:

- "Lambs for your clothing" (kevasim lilbushecha) (Mishlei 27:26) – The Sages: "Things that are the hidden matters of the world (kivsono shel olam) should be your clothing" – things that are hidden and concealed (deeply internal) should be only your own garment. "Kavush" means internal – like the innermost layer of a bunch of layers.

- "Let them be for you alone, and not for strangers with you" (yihyu lecha levadecha ve'ein lezarim itach) (Mishlei 5:17) – The wisdom should be for you alone.

- "Honey and milk under your tongue" (devash vechalav tachas leshonech) (Shir HaShirim 4:11) – The Sages: "Things that are like honey and milk should be under your tongue" – things that are sweet like honey and milk should be kept under the tongue – in secret.

5) The Holy Zohar – "Her Husband Is Known in the Gates":

The knowledge that a person attains of the Almighty is a secret, a mystery (raz) that he must keep to himself. It is a certain feeling – just as a person has a very deep love – it is not something one discusses publicly. Every Jew has some degree of perception of Godliness (hasagas Elokus), but this is a personal matter.

6) A Mussar Point – Why One Should Not Share – Two Levels:

a. Practical: A person has a strong urge to share what he knows. But not everything can be shared – when he shares, the other person will distort it and not understand it.

b. A Deeper Level [novel insight]: When a person knows something and has already told it – it is already finished; he has "sealed" it; he has already found the words to convey it, and he no longer thinks deeper into it. But when it is still an open wisdom that he has not yet shared, he has not yet put it into words and parables – he still has a chance to dig deeper into it. Thus, the silence itself is a vessel for deeper perception.

---

Conclusion

The maggid shiur concludes with a summary:

- "Baruch Hashem, we have finished ma'aseh merkavah, the entire ma'aseh merkavah" – today and yesterday.

- "Of course we only learned chapter headings, but the entire Rambam is only chapter headings; it's no different."

- He brings a Midrash Mishlei (a "very famous Midrash"): that when a person comes to Heaven, he is asked why he didn't study ma'aseh merkavah. "Baruch Hashem, may we have merited to study ma'aseh merkavah."

- He brings that whoever studies the Rambam also fulfills the mitzvah of ma'aseh merkavah.

- He announces that the next shiurim will be on ma'aseh bereishis.

Sources:

| Source | How It Is Used |

|---|---|

| Gemara Chagigah | "One transmits to him chapter headings" – the source for the language |

| Mishlei 27:26 | The hidden matters of the world should be your clothing |

| Mishlei 5:17 | Let them be for you alone, and not for strangers with you |

| Shir HaShirim 4:11 | Honey and milk under your tongue |

| The Holy Zohar | Her husband is known in the gates |

| Midrash Mishlei | In Heaven one is asked why one didn't study ma'aseh merkavah |

| Rambam, Moreh Nevuchim Part 1 | Explanation of "merkavah" as a parable; answer for why he wrote it |

📝 Full Transcript

Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 2 – The Mitzvos of Loving God and Fearing God

Introduction: Overview of the First Four Mitzvos

The holy Rambam says, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 2. Says Rabbeinu – extraordinary. Chapter 2.

We are going to learn the third and fourth mitzvos with which the Rambam began Hilchos Yesodei HaTorah. He began with knowing God, the mitzvah of "Anochi Hashem Elokecha" – knowing that there is a Creator. And now we are going to learn the mitzvah of loving God (ahavas Hashem) and fearing God (yiras Hashem).

The first two mitzvos were knowing that there is a Creator, and the prohibition related to that same topic (lav she'b'oso inyan), that one should not, God forbid, have errors, and one should not make any – "shelo ya'aleh b'machshavah she'yesh sham elohah acher zulasi Hashem" – that one should not entertain the thought that there is another god besides God. And also the mitzvah of God's unity (achdus). So we actually learned two mitzvos. Correct?

Now we are going to learn the next two mitzvos, which are loving God and fearing God.

---

The Story with the Yismach Moshe and the Rambam's Yirah

The holy Rambam says as follows. It is well known that the Yismach Moshe (R' Moshe Teitelbaum, author of the work "Yismach Moshe") prayed to God that he wanted to have the fear of Heaven of the Rambam. And he began to be so terrified and to throw himself on the ground from fear, as the story is told, as I heard it in my younger years. He literally threw himself on the ground from fear, until he begged that this fear be taken away from him because he could not endure it.

So here we are going to learn where the Rambam's fear came from. What was the Torah behind the fear? Fear of God and love of God.

---

Halachah 1 – "This honored and awesome God – it is a mitzvah to love Him and to fear Him"

The Rambam's Text

The holy Rambam says: "Ha'Kel ha'nikhbad v'ha'nora ha'zeh" – the Creator who is honored and awesome, the extraordinary, honored, and awe-inspiring Creator. "Ha'Kel ha'nikhbad v'ha'nora ha'zeh, mitzvah l'ahavo u'l'yirah oso."

Explanation: "Nikhbad v'Nora" – The Distance of the Creator

It says below in my notes that "Ha'Kel ha'nikhbad v'ha'nora ha'zeh" is the language of a verse. But here in the Rambam it apparently has an additional meaning, referring to the God whose existence and unity he had been explaining in the previous chapter.

> [Chiddush] But I believe that "nikhbad v'nora" means both that it is something distant from us. We have honor, an awe of honor (yiras ha'kavod), because we can barely comprehend Him. Just as the Rambam said that we can barely comprehend – as long as one has a body, one cannot comprehend His existence, blessed be He (metzi'uso yisbarach).

Let's see. "Nora" means fear, the thing that we have dread and awe of. God is very distant from us, the essence of the Creator (mahus ha'Boreh). His works, as we will see, His works are closer to us, but the essence of God is nikhbad v'nora, is very separated from us.

The Verses for Love and Fear

It is a mitzvah – the Creator is "mitzvah l'ahavo u'l'yirah mimenu" – to love and to fear Him. "She'ne'emar" – he brings the verse that we say every day in the Shema prayer – "V'ahavta es Hashem Elokecha" (Deuteronomy 6:5: "And you shall love the Lord your God"), to love the Creator. "V'ne'emar" – that is the mitzvah of love, and the mitzvah of fear is the verse "Es Hashem Elokecha tira" (Deuteronomy 10:20: "The Lord your God you shall fear"), to fear the Creator.

Love = Closeness, Fear = Distance – Both at Once

> [Chiddush] It looks a bit like... it's a small point but – it appears that fear is a matter of distancing, like I am afraid of this, so it is a matter of distancing, and love is a matter of closeness. So there is something here... both at once. The Rambam is going to explain what this means.

---

Halachah 2 – "And what is the path to loving Him and fearing Him?"

The Rambam's Question

"V'hi'ach hi ha'derech l'ahavaso v'yiraso?" – How can a person come to love and fear God? We know that we don't understand Him, we know that God is so distant from us, we don't understand His existence. But what can we do?

Chiddush: "V'hi'ach hi ha'derech" – A Definition, Not Advice

> [Chiddush] "V'hi'ach hi ha'derech l'ahavaso v'yiraso" – I don't think it means that there is a mitzvah to love, and the question is "find a trick." I believe "v'hi'ach hi ha'derech" means to say: What does love and fear consist of? What is it? Because I don't see that there is advice here. It looks to me more like a definition.

> I remember that we learned yesterday that sometimes the Rambam first states what the mitzvah is, and then that there is a mitzvah. Here is one of the places where he first says there is a mitzvah, and then he explains what the mitzvah is. Just as you could say: "The mitzvah is to put on tefillin – v'hi'ach hi ha'derech la'asosah?" – and he sets up a structure that it should be ten tefachim, etc. It seems to me that the same approach applies here. "V'hi'ach hi ha'derech" does not mean "find a trick to have fear." "V'hi'ach hi ha'derech" means "What does love and fear mean?"

---

Love: Contemplation of Creation Brings a Desire to Know More

"B'sha'ah she'yisbonen ha'adam b'ma'asav u'vru'av ha'nifla'im ha'gedolim" – When a person contemplates the works of God, the wondrous and great creations that God created, the creations – "v'yireh mehem chochmaso she'ein lah erech v'lo ketz" – and he sees from them His wisdom which has no measure and no limit – "miyad" – when a person contemplates this – "hu ohev" – he loves God – "u'meshabe'ach u'mefa'er" – and he begins to thank and praise God – "u'mis'aveh ta'avah gedolah leida ha'Shem ha'gadol" – and then a great desire seizes him to know more about God.

"K'mo she'amar David" – as King David said – "Tzam'ah nafshi l'Elokim l'Kel chai" (Psalms 42:3: "My soul thirsts for God, for the living God") – my soul is thirsty, just as a person is thirsty for water, my soul is thirsty to know more, to understand more, to become closer – "l'Elokim l'Kel chai" – to the living Creator.

So this is apparently love.

Knowing Brings More Knowing – An Ascending Process

> [Chiddush] Although the meaning of love is "wanting to know God" – how do you come to want to know? Obviously, through contemplation of His works. You could say that this is what you said, that one cannot know God Himself. I'm not entirely sure about this.

Before we go further, it's simply like this: knowing more about God is itself more love, so one must begin with knowing a little, and when one knows a little, one gets a curiosity to want to know more. So knowing brings more knowing, yes? This is contemplation, and afterward there is a great and abundant love to know much more.

---

Halachah 3 – Fear: "And when he thinks about these very things – immediately he recoils backward"

Chiddush: "These very things" – The Same Contemplation Brings Both Love and Fear

And he continues: "U'ch'she'machshev ba'devarim ha'eilu atzman" – when he thinks more deeply into these things... What is the "atzman" (themselves)? It doesn't say deeper. The Rambam says "k'she'machshev" – he thinks into it, he contemplates, and then "contemplates." Okay, on the contrary, I would like to hear how to explain it.

> [Chiddush] And here it says "v'hi'ach hi ha'derech l'ahavaso v'yiraso." And then, what is fear? Think about the same things. That means, there aren't specifically different things that you should contemplate from which love and fear emerge. The "devarim eilu atzman," the same words, the "ma'asav u'vru'av ha'nifla'im" – in the same thought, and from this also comes the fear. That is how I read what he is saying.

"Nirtah l'achorav" – The Person Falls Back

"U'ch'she'machshev ba'devarim ha'eilu atzman, miyad hu nirtah l'achorav" – he becomes... a great fear seizes him and he falls back, just as a person who is afraid moves backward. Just as we just learned in the parshah: "Va'yar ha'am va'yanu'u va'ya'amdu me'rachok" (Exodus 20:15: "And the people saw and trembled and stood from afar") – when the Jews saw God, they fell back, moved backward. Yes, I would say backwards. "Va'yar ha'am va'yanu'u" – "va'yar" is fear.

> [Chiddush] Fear (pachad) doesn't mean being afraid (mora). Fear means the "nirtah l'achorav" – the recoiling backward.

"A small, lowly, dark creature, standing with slight and meager knowledge"

"V'yeida" – and he will know... "V'yeida" – not he will know, and he knows. "V'yeida"? Okay, the other version reads "v'yeida"? I thought there are variant readings.

"V'yeida she'hu briyah ketanah shefalah afelah" – he already used this language earlier – yes, he will know that he is a small, lowly, dark creature. "Omedes b'da'as kalah mu'atah" – he stands, what makes him stand is his mind (da'as), but he stands with a small mind, a kalah – a light and a small one, both in quantity and quality – both how little it is and also what he does have is weak – "lifnei temim de'os" (Job 37:16: "the Perfect in knowledge") – compared to God who is the perfection of knowledge.

"When I behold Your heavens – what is man that You are mindful of him?"

"K'mo she'amar David" – as David said – "Ki ereh shamecha" (Psalms 8:4-5) – when I behold the heavens and the creation of God – there it says he becomes excited, he becomes filled with love, but then he gets fear and he sees how small he is, and he says further: "Mah enosh ki tizkerenu" – then I see how small a person is, compared to the greatness of the Creator and His creation, I see how small the person is. "Mah enosh ki tizkerenu" – "What is man that You are mindful of him?" Very good.

Chiddush: Grammatical Precision – "When I behold Your heavens" not "When I behold God"

> [Chiddush] It doesn't say "ki ereh Hashem" – the person looks at the heavens, he sees the angels, he sees what kinds of things exist, and he grasps that he is quite a weak piece of news.

---

Summary: Love = Wanting to Know More; Fear = Understanding How Small One Is

This is the meaning of love and fear. Love means wanting to know more, and fear means understanding how small I am, that a person is not such a great thing. This comes out from knowing the creation. You can call this the greatness of God (gadlus Hashem), but in a certain sense this is the greatness of the Creator (gadlus ha'Boreh).

They spoke yesterday about how we are lowly, small, and dark creatures, but there are luminous, elevated, and great creatures, and God is the wisdom that made all these things – imagine what that means about Him. So consequently, when a person contemplates reality, he sees how small a person is. This is "ki ereh shamecha" – it doesn't say "ki ereh Hashem" – the person looks at the heavens, he sees the angels, he sees what kinds of things exist, and he grasps that he is quite a weak piece of news.

Chiddush: Two Levels of Smallness – Body and Intellect

> [Chiddush] He perhaps said it this way: when he sees the great creation, he sees how small he is, how small his body is. But then he thinks: "But I have a mind, I have an intellect, so I do have something." But then he grasps that his intellect is very small compared to the great intellect, the Perfect in Knowledge (temim de'os).

> It's not even a hava amina (initial assumption) that the body is great – it's not even a hava amina, I mean. But "briyah ketanah shefalah va'afelah" means it is a tiny little body. How does he know this? Compared to the great mountains and the great creatures. But that doesn't seem to be the point. How does he know that he is... he has a piece of knowledge. I don't believe that is even a hava amina. It could be, I thought that it's not a hava amina.

---

Chiddush: Fear Without Love Is Not True Fear – The Dynamic Process

The Rambam says, let's read a bit from here, because here it's going to get a bit complicated, and we'll see what we can do.

And this is the mitzvah of love and fear. The mitzvah of love and fear is to contemplate the creation, and one sees how... one wants to know more, because it looks so interesting, so great, I always have a desire to know more. Very simple.

Parallel to Torah Learning and Wisdom

Alright. The wise person, anyone who has ever looked into a book or into science, or into any matter of wisdom, any thing of creation, always has these two feelings. He sees something so extraordinary – I want to learn. I look even at the Torah, you can say the same thing. Yes, it's so extraordinary. Suddenly I look – I barely know three verses compared to the thousands of millions that exist. He feels small, he feels "nirtah l'achorav" – recoiling backward. What is he? A drop from the sea (tipah min ha'yam).

The Process: Love → Fear → Strengthening → Love Again

> [Chiddush] So what's interesting: first one needs to have the love, yes, to want to learn, and then one catches the fear of how small one is, and one needs to strengthen oneself again and contemplate again, yes, to learn.

> I mean it this way, because if one won't want to, then there's nothing... The fear is only a blow because one had wanted. If someone has no desire to know God (ratzon leida es Hashem), and you tell him: "But you can't know, you're so small" – "I didn't want to, I'm happy." If someone gives up entirely, he has no fear. He just has a plain fright.

The "Struggle" – Despair and Strengthening

> [Chiddush] This is the struggle. The struggle is knowing, and after beginning to know there is a despair that I can never know anything anyway. But he strengthens himself and says: "There is no option not to know." So he pushes himself again to know more and more.

> And so it says further... The Rambam doesn't say that it's a struggle. It's more modern people who have struggles. He said it this way: "Nirtah l'achorav v'yira v'yifchad" – because it is so far away, one wants to know everything. Because it is after all from the same thing.

Someone Who Doesn't Want to Know at All

It's very important, the "ba'devarim ha'gedolim mimenu" – in matters greater than him. Someone who doesn't feel that the wisdom is greater than him doesn't understand the wisdom, because it truly is greater than him. But someone who doesn't want to know the wisdom at all is simply an adult who knows nothing. It's not a contradiction, it's not a problem. Why should it be a problem? But the "nirtah l'achorav" can make a person say: "Okay, I don't want to know anyway."

The Rambam Is Not an Inspirational Book

And he says here, he comes to the point that one knows it's a mitzvah, one goes further, and do I need to spend a year going into the reasons? I think that's foolish. As far as I'm concerned, it's foolish. Others have said – the Rambam is not an inspirational book (chizuk-sefer), he is not concerned about foolish people who have small foolish problems in their heads. They want to say what – the fact that a person with problems goes to R' Nachman of Breslov, he'll be a year anyway. Okay.

---

Anyway, the Rambam says that the liturgical poem of Ben Ali now stands...

Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah Chapter 2 (Continued) – Great Principles from the Works of the Master of the Universe

"His Soul Does Not Desire" – The Rambam Is Not an Inspirational Book

The Rambam did not say that it's a struggle — that's more modern people who have a struggle. But he said "nafsho lo chaftzah v'yira v'yira," because it is so far from knowing everything.

What is after all from the same thing — it's very important, the "b'zadon al atzmo." Someone who doesn't feel that the wisdom is greater than him doesn't understand the wisdom, because it truly is greater than him. But someone who doesn't want to know the wisdom at all, he simply knows that he knows nothing — it's not a contradiction, it's not a problem. I'm not saying it's a contradiction, but the "nafsho lo chaftzah" can make a person know: "Okay, I don't know, I won't know anyway."

It's not a plan. People say: "You can have a problem, but you know it's a mitzvah, so you keep going." You do indeed need to have a mitzvah. I think it's foolish, just as someone said: "I despair of foolish people," and then he said "other approaches." The Rambam is not an inspirational book; he's not talking about foolish people who have small, trivial problems. He wants to state what the fact is. As a problem — it's a problem, go to Rabbi Nachman of Breslov, he'll solve your despair for you.

---

Halakha 4 – "And according to these things, I will explain great principles"

"Great principles of the works of the Master of the worlds" – Two Interpretations

Okay, anyway, the Rambam says: "And according to these things" — it does say, I will tell you more. According to what I have now said, that this is the only way to have love and awe (ahava v'yira), to contemplate the wondrous works of the Creator — "I will inform you of great general principles of the works of the Master of the worlds" (ani modi'akha klalim g'dolim mi'ma'aseh ribon ha'olamos). I will explain "in a general manner" — the "great principles" means to say: I cannot explain all the details (pratim), it would take forever if I were to explain everything precisely.

But "great principles" — I think it can be interpreted two ways:

1. These are the great principles — the most important, main principles.

2. These are very large principles — meaning enormous things, bringing the entire world at once. You have a small principle that is a defined matter standing at once — a great principle is the entire world at once.

[Insight] That these are great principles — both are true. Great principles of the works of the Master of the worlds, the spheres, the worlds.

"An opening for the one who understands to love God"

Why does he do this? "So that they will be an opening for the one who understands" (k'dei she'yihyu petakh la'mevin) — it's not going to be the test itself, it's not yet the test. The test is for whoever truly learns. But the principles that the Rambam is about to state are an "opening for the one who understands" — whoever will understand, it will be an opening "to love God" — he will be able through this to love the Almighty, that's what he means by "to love God."

And he brings a statement from the Sages (Chazal): "As the Sages said regarding love" — just as the Sages said about love, as it says in the Sifrei, how can one have love? The Sages said — so the Rambam brings in the Laws of the Foundations of the Torah — "through this you come to know the One who spoke and the world came into being" (she'mitokh kakh ata makir es mi she'amar v'haya ha'olam). Learning how the Almighty operates in the world, so that you should know "the One who spoke and the world came into being."

What does "the One who spoke and the world came into being" mean? You should understand the wisdom of the world (khokhmas ha'olam), which is the wisdom of the Holy One, blessed be He, so that you should know Him.

The Scope of the Next Three Chapters

Therefore, the Rambam says, he will indeed do this in the next three chapters, more or less — these are the Rambam's great principles, the general principles of existence (klalei ha'metzi'us). He is going to map everything that exists, and through that one can have love of God.

[Insight] He says he's going to relate matters about creation, but it appears to be only what is relevant to bringing about love of God. Yes — everything brings about love of God! What doesn't bring about love of God? He goes through the entire Wikipedia that existed until today, and he makes a summary — the highest-level summary one can make of the entire Wikipedia. Everything in the world brings about love of God. I don't see that there's a narrowing down to certain things. He only means to say that I can't tell you, I can't teach you all the wisdom at once, it's too lengthy. But I do want to make a bit of an opening for the one who understands — it's a calculation: I'm telling you the general manner, to learn more precisely and in depth you'll have to go learn on your own. That's it.

---

Halakha 5 – "Everything that God created in His world is divided into three parts"

So, yes, fine, you disagree. And the Rambam begins and makes the general principle, he states the principle. The principle goes like this: "Everything that the Holy One, blessed be He, created in His world is divided into three parts" (kol ma she'bara ha'Kadosh Barukh Hu b'olamo nekhlak li'shlosha khalakim). Everything revolves around — meaning everything that exists — there are three types of things in the world. So.

Part 1 – The Lower World: Matter and Form, Coming into Being and Passing Away

The first part is — yes, my numbers are correct — the first part is: "Creatures that are composed of matter and form, and they are constantly coming into being and passing away, like the bodies of humans, animals, plants, and metals" (b'riyos she'hen m'khubros mi'golem v'tzura, v'hen hovos v'nifsados tamid).

This is the first type of thing, these are things that we know. They are things that are created from two things, meaning, the Rambam calls it matter and form (golem v'tzura).

Golem is the Rambam's term in the holy tongue, which at other times is called material (khomer). Material means the thing it's made of, in a simple sense.

For example: a table is made of wood — and it also has a form (tzura), it looks like a table. It's a table, it's not just wood. If you say "what is a table?" — a table is not wood. A table is what it's made of and what it is. That is matter and form, or golem and tzura, as it says in the Rambam. And not only a table is like this, but all things — a person, an animal, everything. A person is made from dust of the earth (afar min ha'adama), whatever — we'll see shortly — and it has a form, he is a person and not just sand, etc.

And secondly — that's one thing. Secondly, all these things that we know, which we call in the lower world (b'olam ha'shafel), in this world, also that they are coming into being and passing away (hovos v'nifsadim) — they become and they cease to be. Yes, a person is born and he dies. Even a stone — we'll see shortly — it doesn't always remain a stone, it constantly changes.

So everything — this is the first category, the first type of thing that exists — is both the combination of matter and form, and also coming into being and passing away, it keeps becoming and ceasing, it doesn't last, it really doesn't last.

Part 2 – The Middle World: The Spheres

Then there is a second type. The second type of creation: "Creatures that are composed of matter and form" — it's also made of something, you can say it has a body — yes, golem is basically what makes a body. It's made of something and it is something, that is matter and form.

"But they do not change from body to body and from form to form like the first ones" — but it's different. They don't constantly change from one body. Yes, a person is made from dust, tomorrow he dies, his dust goes into the sand, and from that comes worms and maggots (rima v'tole'a), whatever. The body changes to a second body, it gets a different form. That's the first type of thing.

Then there is a second type of thing, which doesn't change. "Rather, their form is fixed in their matter forever and they do not change like those" — their form is permanent in their matter, in their material, forever. It's a physical thing, but it remains forever — at least as long as the world exists.

"And what things are these? The spheres" (ha'galgalim) — the spheres, the things upon which the stars and planets rest. This is what we learned yesterday, that the force upon which all the stars stand, which is the Almighty directing constantly... not the force, it's a thing, a body. It's not just a force, it's literally a sphere, a ball, upon which the stars rest. The stars are not in the air.

It's a body, but "their matter is not like other matter and their form is not like other forms" (v'ein golmam ki'sh'ar golamim v'lo tzurasam ki'sh'ar tzuros). It's not the same type of material as you, it doesn't have the same type of form as you. What's the difference? He doesn't last — he dies. It lives forever.

[Insight] So in some way it must be that it's made of something different. That is perhaps a huge reason why a person cannot live forever — because we will see that he is made of the four elements (daled yesodos) which disintegrate. Whereas this is made of something else, a type of element, it's stronger, it lasts forever.

The Secret of Matter and Form in the Spheres

[Insight] The Rambam says that this is a great secret (sod), because normally we know that something is composed of matter and form precisely from seeing that it begins at some point and ends. We think — ah, there were molecules, I don't know what, particles, whatever, for a person as you say — and a human form is put on through the soul, the form. But something that is eternal, we wouldn't... one needs the Rambam's wisdom to innovate for us that it too is composed of matter and form.

Yes, true, it's esoteric knowledge (pardes), to understand what this reaches — this is a piece of pardes, what it means that it's composed of matter and form. The whole idea of matter and form was to explain, as you say, that a person — what he's made of — can be something else.

Okay, this is one of those things that isn't from the plain meaning (pshat). At some point, if one will learn in depth (b'iyun) and understand the Torah, how one understands this, until one knows it — true. But it's not something lying on the table; the Rambam says that this is a secret. The Rambam states the conclusion (maskana) of many investigations (khakiros).

---

Halakha 6 – Part 3: The Upper World – The Angels

I believe it's in the third part: "And among them are creatures of form without any matter at all, and they are the angels, for the angels are not body or physical form, but rather separate forms, one from another" (u'mehem b'ru'im tzura b'lo golem klal, v'hem ha'malakhim).

There are things that are only a thing, it is something, but it's not made of anything — not made of any material. "And they are the angels" — these are the angels (malakhim). "For the angels are not body or physical form, but rather separate forms, one from another" — an angel is a form, distinct from one another.

There is more than one angel. Shortly we'll see how there can be more than one angel, because normally two things — we already learned this yesterday, right? — what separates them is the body. And if there is no body, what separates them? We'll see shortly. We already saw this yesterday — just as all tables are only different tables because they have a different piece of wood, otherwise it's all one table. Table is the form — that it has a top with four legs.

What Does "Form Without Matter" Mean?

[Insight] What you said, that there's only one angel — but no, there are many angels. They have no material, they only have a form. The form means it is something. This is also the simple meaning, as much as I can try to say — it is something. It's not just intellect (sekhel), the idea of something. It's a thing. It's an intellect that has become actualized. It's the actual thing.

He says it's not an intellect. When we think of intellect, we think of something — an idea in my head. No. He's talking about the idea itself. It's a thing. When one says that the form is the "is-ness" of it — it is, but it's not made of anything. That is the angel.

True, it's hard to understand this. The Rambam knows it's not easy to understand. He says it only in a general way (b'derekh klalus).

---

The Three Worlds – The Most General Principle

But this is now — okay, up to here is the general principle of creation (klal ha'b'ri'a). This is the first principle, the most general principle. The entire world has three parts. This is learned in the Rishonim (early medieval authorities). Many times one sees that there are three worlds (olamos).

In Kabbala it says there are four worlds — that needs to be understood. But many times — the Ibn Ezra and other Rishonim, one finds very many times, even in the Zohar sometimes, in the Ramban — that there are three worlds. These are the three worlds:

1. The upper world (olam ha'elyon) — is the angels, which are form without matter, only intellect.

2. The middle world (olam ha'emtza'i) — as it's often called in the Rishonim — is the stars (kokhavim). They are matter and form, but they don't change. "He set a law that shall not be transgressed" (khok nasan v'lo ya'avor) (Psalms 148:6) — this is said about the stars, as it says in Psalms, referring to the heavens. Also "He gave them a law and a time that they should not change their function" (khok u'zman nasan lahem she'lo y'shanu es tafkidam) — this is said in the blessing of the new moon (Kiddush Levana). It travels on one thing, it doesn't die. It lives forever. The sun and the moon, since the six days of creation (sheshes y'mei b'reishis), the same thing continues. This is the middle world.

3. The lower world, the lowly and dark world (olam ha'takhton, olam ha'shafel v'ha'afel) — it is both matter and form, and also it dies constantly, it keeps changing.

These are the three worlds. This is the most general principle. Everything we are going to learn is now details of this principle.

---

The Human Being's Place – The Weakest Category

[Insight] We already have here a reason why a person should "recoil backward" (nirta l'akhorav) — because he understands that he is the weakest category of the three categories. He is matter and form — which is weaker than form alone — and on top of that he is also constantly coming into being and passing away (hoveh v'nifsad tamid).

But somewhere we will see that the matter and form, the weakest, is actually the one who can reach further toward the Almighty and love the Almighty. He is very good, but he is indeed the weakest. Shortly we will see that a person has a soul (n'shama), which is also more complicated.

The Rambam Does Not Hold That a Person Is Higher Than Angels

But yes, finally — [Insight] the Rambam does not hold that a person is higher than the angels, for example. The essence of what he says about closeness to God (kirvas Hashem) is as you say — that a person knows himself and his place (makiro u'mkomo), he knows that he's not so great. However small he is, he can do great things. How? According to his level (l'fi godlo), not greater than what he can.

That's said in a Chassidic manner. But the Rambam says it clearly. Alright, I won't get into the politics. There is indeed a bigger debate about this.

Rambam, Laws of the Foundations of the Torah, Chapter 2 (continued) – Angels: Form Without Body, Parables from Verses, and the Hierarchy of Angels

---

Whether a Person Is Higher Than Angels – A Brief Remark

That's very good, but I hold that it's weak. Because once you've seen that a person has a soul (neshama), it's also not more complicated. But yes, true. The Rambam does not hold that a person is higher than the angels, for example. Part of what he says about fear of God (yiras Hashem) is as you say — that a person is limited, and he knows that he is nothing. Because he is small, he can do great things according to his capacity (l'fi godlo), not greater than what he can.

That's said in a Chassidic manner, but the Rambam doesn't say this at all. Alright, I won't get into the politics, but there is a big debate about this.

---

The Maharal on Learning Rambam

Now, when one learns Rambam — the Maharal says that one may not learn Rambam, perhaps because of this. Because first one learns what the Rambam says.

---

Halakha 7 – Angels Are Not Physical: The Question from Verses

The Difficulty: Prophets Saw Angels with Bodily Characteristics

Now this is very interesting. Remember that yesterday we had a discussion that God is not a body, and there were difficulties (kushyos) that there are many verses (pesukim) that say God is a body — what do we do with them? Seemingly here we have the same difficulty.

The Rambam, you can see, says that the angels are not bodies. The Rambam says that the angels are form alone without a body (tzura bilvad). He then asks a difficulty on himself: "What is this that the prophets say they saw the angel as fire and with wings?" — and these are characteristics (tekhunos) of a body.

The Answer: Everything Is in a Prophetic Vision and by Way of Allegory

The Rambam gives the same answer (terutz) that he gave yesterday regarding the previous difficulty. He says that everything — all the verses where we see what angels look like, made of fire (esh) and with wings (ba'al kenafayim) — is in a prophetic vision (b'mar'eh ha'nevuah). That is what they saw. It's the visualization, the representation of the angels. That means they didn't see the angel itself, but rather they saw something that represents (medameh) an angel, something that helps them understand an angel. And it is by way of allegory (derekh khida).

Two things: a prophetic vision and by way of allegory.

---

Novel Insight: "Prophetic Vision" and "By Way of Allegory" Are Two Separate Concepts

It would seem that prophetic vision and by way of allegory are two things. Prophetic vision is an allegory — let's say it's a fact [the fact of the vision]. Why did they see fire? Why specifically fire? Why is fire a good metaphor (mashal)?

---

Why Specifically Fire as a Metaphor for Angels

Fire — A "Partial Body"

Because fire is a good metaphor. Fire is also a kind of body on its own. In what way is fire a kind of body on its own? Because it has a certain permanence (kevi'us). A body that has permanence, but it doesn't have weight, it's very different from ordinary bodies.

That means, the prophecy is to create something that essentially is — it has various characteristics by which it is indeed a body, but it's not really the body as we know it — that is fire. Because the intent is that it should convey: this is not the regular body that you know.

A Human Being Cannot Understand "Totally Not a Body"

But you can't show a human being — who is, as you learned yesterday, a body with a soul that also has a body — you can't show something that is totally not a body. So you bring him fire, which is the closest thing to "not a body."

An angel is not a body at all, but fire is a sort of body. A sort of body that is not heavy (kaved). It lacks one thing that most bodies have — that it falls down, it's heavy. It's not heavy, it goes upward. So consequently, this is like a metaphor. It's not a complete theory of physicality (toras ha'makom), you can walk through it just like...

The Essence of the Metaphor: A Negation

This means not a body. Body means you can't walk through it. Fire is a body, partially a body. It's only a light body. It's a light body — like one who doesn't have a body that is heavy.

Only as a metaphor — he brings a place where we see that God too, whom we know certainly does not have a body, and God is represented for the same reason as fire. As it says "For the Lord your God is a consuming fire" (Devarim 4:24). Because the intent is also to convey that He is not a body. So not a body — they tell us that it is the furthest thing from a body that humans can understand.

The Logical Progression: From Body to Abstraction

Perhaps I said it this way. A body — what does body mean? Let's say, a body means many things. A body is heavy, a body is such that you can't pass through it, a body has various characteristics.

Now, truly — a body means something not all these characteristics. There is a definition (hagdara) of what is called a body, which includes all worlds (olamos), that even the sun is a body.

But when you want to say that something is not a body — you're a human being, I'm going to tell you straight away the complete abstraction (hafshata gemura) — "has no body" — you won't understand it. So you take one of the characteristics of a body, and you say that it doesn't have that.

Fire is a body, but another characteristic of a body it doesn't have — it's not heavy. So the essence is more the negation (shlila). When you say fire, you mean to say "not heavy." Also not exactly... yours also not. But fire means not heavy, it's high.

So consequently it's a metaphor. It's a novel concept for an "embodied being" (eingeguft'n). For someone who certainly cannot understand completely — being embodied he cannot understand — fire is indeed something he understands, that there is such a thing that is not really a body the way he knows, and one takes it as a metaphor.

---

Proofs from Verses That Descriptions of Angels Are Metaphors

Proof One: "And Fire Is One of the Servants of God"

He says that he brings a proof (ra'aya) that it's a metaphor. He says "and fire is one of the servants of God" — one of the angels. An angel is not fire, rather it's a metaphor.

Proof Two: "He Makes His Angels Winds"

He says further, he brings another proof. From another place it says "He makes His angels winds" (Tehillim 104:4) — angels are like winds (rukhos), like winds.

Why winds? Because winds are also something that has an aspect of being a body, but it's not heavy, it doesn't have weight.

The Logical Proof: Two Contradictory Verses

We see that he simply wants to bring a certain metaphor — to bring bodies that are different from ordinary bodies, in order to understand that an angel is even further from an ordinary body.

---

Parallel to Yesterday's Lecture: "Merciful and Gracious"

It could also be like what we learned yesterday — I'm thinking now. Yesterday, remember, the Talmud brings a metaphor that "merciful and gracious" (rakhum v'khanun) is only a metaphor, because sometimes it says the reverse "gracious and merciful" (khanun v'rakhum), sometimes it says that God is a merciful one (rakhman) sometimes.

It's the same thing — an angel. One says that an angel is fire, it's after all a verse. Yes, but what do you do with the verse "He makes His angels winds"? Necessarily (al korkhakh) it means a metaphor.

It's not that this is the proof. It doesn't say clearly, one could take...

---

Digression: Is Wind/Air a Body?

And yet — is wind indeed a body? Wind is simply... A body, what we mean to say: a body means a body, a thing, something, a thing. A thing that is a body.

Simply, wind (ruakh) is — air that moves faster. Air is a body, it's a body that has a certain form (tzura). Every body has a certain form, but it's a body — is it not?

---

Halakha 8 – How Can There Be Different Angels If They Are All Form Without a Body?

Overview of the Topic

It's lengthy. Now we're going to learn... We discussed that angels are form without matter (khomer). There are two difficulties in total.

The Rambam comes out with a great novel insight (khidush). The topic of angels has gotten "stuck" a bit, because people have many ideas about angels.

The Three Categories of the World: Humans, Stars, and Angels

We discussed the three categories (klalim) of the world: humans, stars, and angels. Oops — not a simple thing, right? Humans, stars, and angels.

Now, humans we know — it's no novelty, everyone knows that humans are what they are. Stars too, more or less you can see. Angels are a novelty. Not only is it a novelty — it has various difficulties.

Two Types of Difficulties Regarding Angels

There are difficulties from the Torah — seemingly the Torah states that angels do have bodies.

There are also the analytical/scholarly (lamdanishe) difficulties. Once you've said it's a form, the difficulty immediately becomes hard:

The Analytical Difficulty: How Can There Be Multiple Forms Without a Body?

Granted, God is not a problem — God is not really a form, but God is an entity (davar) that is not a body (eino guf), and there is indeed only one. As we learned yesterday — if there were two, He would be a body [because two things of the same kind require a body to differentiate them].

But angels — you say there are many of them! He says after all that it's not a body, and yet one must say there is more than one. As a difficulty — this is the distinction (khiluk) between an angel and God, one great distinction, yes? God — there is only one, but angels — it's difficult: By what are these forms separated from one another, if not by a body? — what divides them one from the other, they don't have bodies?

---

The Rambam's Answer: Hierarchy of Existence

Each Angel Exists from the Power of the Higher One

The Rambam says in his Torah [i.e., in his Mishneh Torah] as follows: "Because they are not equal in their existence" — they don't have the same type of existence, they are different forms.

What is the distinction? What does it mean different forms? They're all forms!

He says as follows: "That each one of them is below the level of its fellow" — each one is lower than the other previous angel. We'll go in a minute into what "lower" means.

"And it exists from its (the higher one's) power" — it exists from the power of the other one. "The one above this level, and all exist from the power and goodness of the Holy One, blessed be He" — altogether, the top of the ladder, as it were, is God.

Novel Insight: The Distinction Between Angels Is a Distinction in Existence, Not in "Rank"

What the Rambam is saying is a simple thing. When I say that one angel is different from the other, we simply mean to say that this angel came into being from the other angel.

For example, the first angel — it makes the second angel. Not entirely on its own, as he says after all "all exist from the power of the Holy One, blessed be He" — because only God has existence, and He gives existence to each one. But God first gave existence to the first angel. The first angel, it makes as it were — not that it makes entirely the way God makes — but it makes the next angel.

So consequently there is a distinction, because the first angel has a direct existence from God, let's say. In contrast (misha'kein), the second angel already has an existence that needs to come through the first angel.

Novel Insight: The Dependency Structure — Parallel to God

One can say the same thing that is said about God — that without God, nothing exists, but if nothing exists, God doesn't cease to exist.

The same thing applies regarding the second angel. The second angel — if it ceases to exist, the first angel doesn't cease to exist. But if the first angel were to cease to exist, the second angel would indeed cease to exist.

It turns out that they are dependent on one another (talui zeh b'zeh). So the lower angels are dependent on very many levels of predecessors, and one doesn't make the first angel at all. And this creates a distinction between one angel and the other angel.

Novel Insight: Among Angels There Is No "Horizontal" Difference — Only "Vertical"

There isn't — one can say that there is no horizontal difference among angels the way there is among humans. You and I are, let's say, equal. But what makes a difference in our bodies?

Yes, it says in the Tanya that the soul of everyone is all just one soul, but the bodies make us different. That is... but we are both the same existence (metzi'us).

An angel is not like that. Rather there it's like fathers and sons. There cannot be two angels unless one is, as it were, a father and one is like a son. Because if there is no way to be different, can you say it's a — you know what — an angel? An angel. This is the Rambam, what the Rambam says.

---

Open Question: Do Angels Create Other Angels Intentionally?

It's not so clear whether the angels bring into existence (mamtzi) other angels intentionally, or as if God created them all, or He made it in a natural manner (b'oifen tiv'i) that until...

Okay, we don't need to go into all the words that he doesn't say — there will be problems. What does intentionally mean? Deep matters.

We're just saying what we heard simply, what it says.

---

Remark About the Rambam's Writing Style

The Rambam was a great expert (mumkhe) at saying simple things. One can understand all the words in these chapters. If there are words one doesn't know, one needs to give the translation (taitsh). But one can understand all the words in these chapters, and all the difficulties are good difficulties, they are deep matters, but the basics of them one can repeat.

But the words — the Rambam was very good at putting things into words where one can say everything. The sentence works, you know what it says.

---

The Verse "For One Higher Than the High Watches" — King Solomon's Hint

The Rambam's Proof from Koheles

So the Rambam says: "And this is what Solomon hinted at in his wisdom." This is what King Solomon (Shlomo HaMelekh) hinted at. When he speaks about angels, he wanted to answer for us the difficulty: how can there be different forms if they are all just a form?

He says, this is because "For one higher than the high watches" (Koheles 5:7) — that angels are on a level of one higher above the other (gavo'ah me'al gavo'ah), they are in a hierarchy, they are one higher than the other.

What Does "Watches" Mean?

"Watches" (shomer) — is that a name for angels? I don't know. How did the Rambam connect angels with guarding (shmira)?

No — perhaps he means to say that the higher one guards the lower one, because it gives it its existence.

Remark: The Plain Meaning of the Verse

The plain meaning (pashut pshat) of the verse is not speaking about angels — it's a metaphor. One needs to know how the Rambam derived the meaning from this verse, but it's a good verse that brings out the topic of a hierarchy — one higher above the other.

"One higher above the other" doesn't mean what we use it for nowadays — "very very high." No, it actually means one thing higher than the other.

---

Levels of Angels in Prayer

It's interesting, because when we speak about angels, we usually do mention levels. For example, in prayer (davening) we say "Seraphim, Ophanim, and Holy Chayos." We've mentioned three levels of angels.

True, but the idea of levels of angels comes from the Rambam. The Rambam introduced this. I mean, the clearest place where it says that one angel is higher...

---

Halakha 9 – "Below Its Level": What Does "Level" Mean Regarding Angels?

"Levels" Means Priority in Existence

Now the Rambam is going to say what the levels mean, though. A very important point. Levels doesn't mean here that one has a greater rank (madreiga). It is a greater rank, but what "greater rank" means is that it is prior in existence (kodem ba'metzi'us). It is prior in existence? Yes.

The Rambam says — yes, can you tell me? This is what the Rambam is going to say.

Discussion: "Below Its Level of Place" — Does That Mean a Physical Place?

Speaker 2: Yes, the Rambam says "below its level." Doesn't it mean that they are placed in different locations?

Speaker 1: Does it mean that Adam, the first man (Adam HaRishon), sat above his fellows?

Speaker 2: He needs to stand on a higher floor?

Speaker 1: There is no floor. It's all in forms (b'tzuros). It's all form. As you say — form does not occupy space (tofes makom), seemingly.

Rambam, Laws of the Foundations of the Torah, Chapter 2 (Continued) – "Above and Below" Regarding Angels: Level, Not Place

---

Halakha 9 – "Above and Below" Does Not Mean Place

This is the correct point. "Levels" doesn't mean here that one has a greater rank — but what "greater rank" means is that it is prior in existence, it precedes in existence. Yes, so says the Rambam. Yes, can you tell me:

"And what we said 'below its level,' does not mean a level of place" – it doesn't mean that they lie in different places. "Like a person who sits above his fellow" – that he stands higher. There is no floor, it's all in forms [b'tzuros]. It's all forms, as you say – forms don't occupy space [tofes makom], seemingly. He hasn't said it here yet, but yes, that's how one needs to understand it. Place only applies to matter [chomer].

---

Parable 1: Two Sages – "Above" Means a Higher Level

So what then does "above" and "below" mean? There is no above and below if there is no place. Rather – what then? "Like when one says about two sages, that one is greater than the other in wisdom, that he is above the level of the other" – just as one says about two sages where one of them is greater than the other in wisdom, one says "he is above the level of the other."

Obviously one doesn't mean to say that he lives on a higher floor or that he is physically taller. Rather, "he is higher" means to say that he has a certain quality, he has certain qualities that the other one doesn't have, or his wisdom is greater.

---

Parable 2: Cause and Effect – "Higher" Means the One Who Caused It to Happen

Or another example: "And like when one says about a cause that it is above the effect" – just as one says about something that is caused by another thing. When there is a cause [ilah] and an effect [alul] – what does ilah mean? Something happened, and through that we say it is lower than the one who caused it to happen.

But he does explain the meaning – not everyone knows what the word ilah means. I don't know either. Ilah means a reason/cause [sibah], just another word for sibah. Ilah means a cause. Just as one says: the ilah is the one who made it, and the alul is the one that was made. Consequently, it is lower in the level of the one who did it.

So, furthermore this is not... the ilah and the alul are both on the same horizontal, as you said, that they are both on the same floor – only it is weaker in level, it is less. It was caused.

---

Novel Insight: Why Two Parables? – Two Stages of "Level"

Consequently, we call it "higher." He only wants to say that there is no name for the Almighty – yes, so the word for saying "the Almighty" [der Eibershter] is "the Uppermost One" [der Oibershter], yes, "the Almighty" is "the Higher One." Just as it says "Moshe and Aharon are equal to one another" [Moshe v'Aharon shekulin k'echad] – yes, there was such a joke that one needs to have a hair that should be very straight, because they weigh the same. No, they don't weigh the same – it means that they have the same level in spirituality.

It is because the two parables that the Rambam seizes upon – the reason he seizes upon them is because to say that "level" doesn't mean in place. But both share the concept that one is influenced/emanated [nishpa] from the other. That is, the one who is smaller in wisdom receives wisdom from the one who is greater than him in wisdom. And this is seemingly also the concept of the angels, that the greater angel gives to the lesser angels.

I would say it like this, yes – just as it says "they lovingly give permission to one another" [nosnim b'ahavah reshus zeh la'zeh] – as if the greater angel influences the lesser angels. I would say that both examples are examples where the cause is like the creator [yotzer] of the effect, and the lesser sage is a student, he is influenced by the greater sage.

I would say that with the sage it doesn't have to be so – he could still be a student of someone else. But he only brings out two things. I would say that there are two stages:

- With the sage he brings out that when one says "above all of them," "above" is "higher than him" – one doesn't mean he stands on his head, one doesn't mean that he is six feet and the other is eight feet. Yes, it only means that he is a higher level. "Level" means –

- And with cause one sees the second point, that "higher" means to say that he – just as a father is higher than a son. This should always be "above all of them." A father is higher than a son – it could be that the son is bigger, that's not what it means. It means that he is the cause, the ilah of the son who is the alul.

---

Halacha 10 – Ten Names of Angels: "The Different Names of Angels Are According to Their Levels"

Until here the Rambam has been explaining what the concept of an angel is and what the concept of levels of angels is. Now you will understand, says the Rambam:

I just wanted to say – do you maybe want to take a break? Yes, already.

---

Why Different Names?

The Rambam says: Now that I have explained to you that there are ten types of angels, each one has a different level – now you also understand why there are different names for angels. That is, we know one name: malach. "Malach" is perhaps a general name for all of them too. But when one looks into the Chumash one sees that there are different types of names.

The Rambam says: I searched in the Chumash and I found exactly ten names of angels. So says the Rambam. Consequently the Rambam says: there are ten levels – from the Almighty down to us, to the human being – and in between there are ten levels, ten angels, and they all have a name. Each one of the names can be found in the Tanach, in the Prophets.

---

Novel Insight: The Name Is for the Level, Not for the Angel

Consequently he says as follows: "The different names of the angels are according to their levels" – why do they have different names? According to their level. A name is simply, with two people – a name is simply because his father gave him a name. But in the Torah a name stands for something, the meaning is that it points to something. Why are there two names of angels? The meaning is that there are two levels of angels.

This is already even to say that they are two different beings, because they have different names. Angels are not divided in form – there is no difference. Rather, the difference is only according to the level. So also, each angel has a different name because of the level – they have different names.

It is – you can say it another way: that the name is not for the angels, rather the name is for the level. That is what divides the angels – not their body, like a person whose name is also for his body.

---

The List of Ten Names

Why are they called... okay, it is – one can ask the question. Why are they called this way?

1. Chayos HaKodesh – the Rambam says: "and they are above all" – they are the highest level. He doesn't explain the word – what does "Chayos HaKodesh" mean? That their vitality comes from holiness, or... okay.

There is a bit of a question here: what does "chayos" [plural] mean? According to the Rambam there can only be one chaya [if each level is one form]. But it says "Chayos HaKodesh" – the living holy creatures. Just as the Chassidim always explain that "the vitality of holiness" – as if their vitality is holiness. That is seemingly an even better question.

2. Ofanim

3. Erelim

4. Chashmalim

5. Serafim

6. Malachim – it's interesting: the general name [shem hakolel] is "malachim," but it is also a specific name [shem prati] for one level.

7. Elohim – also a name of an angel.

8. Bnei Elohim – it's interesting, because yes, "Elohim" is like the father of the "Bnei Elohim." Yes, but we discussed that each lower level is influenced by the level above it.

9. Keruvim

10. Ishim – and the tenth level of angels, the weakest level of angels, is called Ishim.

---

Question: Plural Language in the Names of Angels

It's interesting, because I would have always thought that they have plural forms – they are called in plural language because there are multiple ones. Right? It appears here like it is a category of angel. It's a question – I don't have an answer to this question. It is – let's put it into the list of questions.

---

Halacha 11 – Chayos HaKodesh: "Beneath the Throne" / Ishim: "Their Level Is Close to the Level of Human Knowledge"

The Maharal on Ten Levels

Now the Maharal explains here two points about the levels that we just learned:

"And all these ten names by which the angels are called, are according to their ten levels" – why are there these ten extra names? According to the ten levels, which makes them separate entities [devarim nifradim], which makes them distinct.

Ah, here he adds... I asked what the Tiferes Yisrael [the Maharal's work] adds. Seemingly, here he adds that there are indeed ten levels of the angels, and because of that there are ten – exactly ten. Don't think it's just a random number. No, the Rambam says here precisely ten. The Rambam took it from the Zohar, and almost all the sefarim that I have seen all agree to go with the Rambam's list, that there are ten levels of angels. The Zohar says that there are ten sefiros [divine emanations] and the like, but one follows this order and these names.

---

Chayos HaKodesh – "Beneath the Throne"

And consequently the Rambam says, now you can understand two things that we saw in the previous list. We saw that the first is called Chayos HaKodesh, and the last is called Ishim. You can understand why.

He says as follows, listen to what he says: "And the level above which there is no level except the level of God, blessed be His name, is the level of the forms called Chayos" – this is the language of the Rambam: "the level of the forms called Chayos." "Called" [singular] – not "called" [plural]. That is, the level, the rank, is called "Chayos."

"Therefore it is said in prophecy that they are beneath the Throne" – what does "beneath the Throne" mean? They don't occupy space – we said that earlier. They don't occupy space. But what he means to say is that they are one level beneath, so to speak, the Almighty Himself. That is, their existence is not influenced by, not dependent on, anything other than the Almighty Himself alone – consequently they are directly "beneath the Throne."

Novel Insight: "Throne" as an Appellation for the Almighty

And the Almighty Himself is called "Throne" [kisei]. Interesting – can you say that "Throne" is yet another angel? No, "Throne" is an appellation [kinui] for the Almighty. But he sees it this way.

About the other angels one can say that they are also "beneath the Throne," but they are levels below the Throne, because they are also beneath the other levels.

---

Ishim – "Their Level Is Close to the Level of Human Knowledge"

"And the tenth level" – the weakest – "is the tenth level that is called" – here he does say "tenth" in singular form – "that is called Ishim." "And they are the angels" – again plural language – "and they are the angels who speak with the prophets" – these are the angels who are in touch with human beings, the highest level of human beings – the people who are prophets, people who merit to speak with forms.

"And they appear to them in the prophetic vision" – the "Ishim" are the ones who reveal themselves in the prophetic vision [b'mar'eh ha'nevuah].

"And therefore they are called Ishim" – because of this they are called "Ishim," because they have the most connection to "man" [ish] – "because their level is close" – their level is the closest, one level higher – "to the level of human knowledge."

---

Discussion: Plural Language with Ishim – How Can One Form Have Many Representations?

It could be, why the Rambam says here plural language and singular language – and I asked you this question, and others bring that there are very many angels – is that "many" is also the concept of separate forms. But if it is only one form, they can be in very many places at once, because they are not subject to spatial location [tachas makom].

It is again by way of parable, because I can say to myself that the angel called Chashmalim is in millions of places at once, or it performs millions of actions at once. So, from the eyes of a simple person there will be thousands of angels called Chashmalim, but in reality – because they are only a form – they are only one form, because they are only one level, only one rank. It could be.

I am still of the opinion that the questions are better than the answers. There isn't time to go into this.

But what you say about the tenth angel makes sense, because an intellectual concept can certainly be that many prophets receive prophecy at once. Think: many prophets had prophecies, and each one saw a different form – but he surely would have said that they are speaking with different angels. But the Rambam says: no, they are speaking with one level of angels. Only what then? Since they are not matter, it is certain that what he knows from the angel is only certain intellectual concepts that he knows.

It could be that whenever one speaks about multiple angels, one means to say the angel that is one form, and it has many representations or many ways in which a person can imagine it. It is like it says "one angel does not perform two missions" [malach echad eino oseh shtei shelichuyos] – meaning one level of angel.

Let's not go into it. Yes, I'm telling you, it's much better to believe and not to believe.

---

Acknowledging Difficulties

To know the words that the Rambam says here – because all these questions are good things, but one needs to understand differently. But the Rambam was a great expert. What he says is correct, worked out, or indeed needs to be understood precisely.

---

"Malach" – The General Name: A Messenger

In Rashi for example, and other places, you see that an angel is called a malach because he is a messenger [shaliach]. This is the general name of angels – that is, one can remove and call all angels "malach" because they are all emissaries of the Almighty. Right, it could all be.

---

Okay, now he goes into a very interesting topic.

Form, Intellect, and Knowledge: The Hierarchy of Knowing Among Angels and the Almighty

Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 2 (continued)

---

The Concept "Form" = "Intellect" = "Angel"

Yes, I'm telling you, we are better off believing and not believing, but knowing the words that the Rambam says here. Because all these questions are good things, but one needs to properly understand. But the Rambam was a great expert — what he says is correct, thoroughly worked out, only one needs indeed to understand precisely.

Another small point is: in "Rosh Olam" which is another world, that is, it is called a malach [angel], because it is a messenger [shaliach]. Yes, it can still be. And this is the general name [shem hakolel] of angels. So it can additionally mean all angels, because they are called malachim, because they are all emissaries [shluchim] of the Almighty.

---

Introduction to the Topic of Knowledge of the Forms

Okay, now we are going into a very interesting topic. It's a two-level — the topic is very difficult, I don't know that one will be able to even say it clearly by oneself. But what he is talking about now, and the next sections until the end of the chapter, is the topic of the knowledge of the forms [tzuros].

Form = Intellect

Only you need to remember that when we say "the forms," the Rambam doesn't insist on language, and he only says the term tzura [form] or malachim [angels]. Another term that we know the Rambam uses in other places is the term seichel [intellect]. That is, you want to understand what an angel is, what we call form without matter [tzura b'lo chomer] — that is an intellect.

Intellect Is Not a Brain

Intellect doesn't mean a brain — a brain is matter [chomer] in which intellect resides. Intellect is — one can say — the idea [the idea]. The idea is not the idea that we think, or the one who can think of an idea, but the idea itself.

Knowledge: The Subject and Object Are One

So, what does knowledge [yedia] mean? That he knows something, right? Consequently, if one wants truth, if one wants to talk about the... knowledge means that he knows something, but the knowledge is the science. A brain [moach] is the one who knows, but he knows through halacha. But you should know a thing that I mean knows.

But the point is — I can't explain it now — but you can say it is a subject and an object together. But I mean how this is to be understood better, deeper we don't have here to explain it. But in other shiurim and other places one can try to delve into understanding this matter. But the point is: you can call it like the thing that knows and is known.

---

"Life" Among Angels — Not Bodily Life but Knowledge-Life

Now there is another thing called life [chaim]. And they discussed last night that the Almighty does not live with the life of a living body [b'chaim shel chai b'guf]. Life of a body means what keeps the body alive — life versus coming into being and passing away [havaya v'nefsad]. That stands — a period, when one lives, that is the life. Right? That is the life of a body.

An Intellect Also Lives — But Differently

But when it pertains to an intellect, we also call it alive. Because a living thing does — it also does something. It constantly knows. That is what it does. Life means actively doing something. An intellect does even more than a body.

But this is once again something that is very difficult to understand. The Rambam constantly emphasizes that understanding intellect is a very difficult matter — what we call intellect is not truly intellect. But I'll frame it: He lives — He certainly lives. But not the kind of life that we call life, rather the true meaning of what life is.

---

Halacha 12 — All the Forms Are Alive and Recognize the Creator

So the Rambam says: of all the forms — all the angels — are alive — they all live. So they live — does that mean they breathe? No. Breathing is only the way the body — it's a much weaker kind of life. They live the way the Almighty lives — it's like a knowledge-life.

And all these forms are alive and recognize the Creator and know Him with exceedingly great knowledge

They know the Creator. Knowledge — they know, they understand the Almighty. And they know Him with great, immense knowledge — a very good, a great understanding (havana).

Each form according to its level

Each one knows it according to its level (maala), according to its level.

Novel point: "According to its greatness" — not according to God's greatness

Not according to His greatness — none of them knows according to the Almighty's greatness. Each knows according to its own greatness — not according to the Almighty Himself. No one knows the Almighty the way He knows Himself. Because to know the Almighty the way He knows Himself would mean being the Almighty. You can know the Almighty as the One who made you — because that is your connection (kesher).

---

The Hierarchy of Knowledge Among Angels

And each angel, according to how great it is, that's how it understands the Almighty. It knows Him from a more distant vantage point.

Even the first level doesn't understand the Almighty

But consequently, even the first level, even the angel Chayos HaKodesh, cannot grasp the truth of the Creator as He is (eino yachol l'hasig amitas haBore k'mo she'hu). It can only know the Creator as it understands Him — it receives (m'kabel) its existence (m'tzius). But the Almighty Himself is the cause (gorem) of it, so the Almighty Himself knows Himself, so to speak, better than even the first angel knows the Almighty Himself. It knows only that it is a creation (nivra) of the Almighty.

Rather, its knowledge is according to its own form

Yes, its knowledge, and just as its existence is lesser than the Almighty's existence, so its knowledge is lesser than the Almighty's existence.

Halacha 13 — Each level knows more than the lower ones

But nevertheless, it grasps in its knowledge more than what is grasped in the knowledge of the one below it — and it knows more than the previous ones. And so each and every level — each level knows more than the previous one and less than the higher one.

The tenth level — the Active Intellect

Until the tenth level — until the tenth level — it too knows the Creator with a knowledge that human beings don't have the capacity for (she'ein koach bnei ha'adam). Ah, because a person is made of matter and form (golem v'tzura), and it is a form without matter (tzura b'li golem), and that is a better kind of knowledge. So no single person can know as much as the tenth angel.

Yes, and this angel is called in another place the Active Intellect (seichel hapo'el).

And all of them do not know the Creator the way He knows Himself — none of them knows the Almighty the way He knows Himself.

---

Novel point: The connection back to "thoughts about the Creator above" — Halachos 2-3

And this goes back to what he said earlier: that when a person grasps what great creations (brios) exist above him, and he grasps how small he is, then he grasps how small his knowledge is. So — the knowledge of the Perfect in Knowledge (daas tamim de'im, Iyov 37:16).

Knowledge is the result of existence

Because knowledge is essentially the result of existence. Knowledge — one can understand it — it's a very good question. I'm saying that simply one understands knowledge is a thing, I don't know what, forty days or something. But knowledge is really to know the cause (siba) of something.

What does that mean? A wisdom (chochma), when one knows where something comes from. So how far you are from the cause, that's how far your knowledge actually is. If a person is barely such a thing — he lives for a few weeks — then his knowledge is approximately according to a few weeks, if one can imagine it that way.

Why does the Rambam bring this here?

I don't know exactly why the Rambam says this whole teaching about knowledge. I mean, it looks like it's very basic, but it's very hard to understand, and who will arrive at it I don't know clearly.

The connection to "thoughts about the Creator above"

It could be that it goes back to the thoughts about the Creator above (machshavos Bore maala). Exactly — this is the thing with which one thinks and grasps a sense of awe (pachad). It's the thinking — when one knows this, this is the thought that makes a person feel awe.

A person can think — you need to hold out a bit — I don't know if by learning this chapter one can easily hold it out — but a person can think: even the first angel doesn't understand the Almighty — who am I? That is perhaps the point (nekuda).

Novel point: Not just "who am I?" — but to keep thinking further

But now he arrives at the Almighty Himself — that is perhaps another point. Yes, he doesn't just need to say "who am I?", rather he needs to keep thinking about the Almighty. Because if not — you are truly nothing at all.

So, even though you are a million levels weaker than the angel, but you are still in the world of knowledge — in the world of knowing and wanting to know. Someone who is nothing at all in the world of knowledge is truly just a body — he is dust from the earth (afar min ha'adama). If he uses his intellect, he is a piece of an angel. We will talk about this later.

---

Halacha 14 — The Almighty Knows Everything Through Knowing Himself

The hierarchy of knowledge — the Almighty at the top

Now the Rambam says yet another important thing. Now that you understand that there is a hierarchy, just as there is a hierarchy of existence where the top is the Almighty, so too there is a hierarchy of knowledge.

Now one can already speak a bit about God's own knowledge (yedias Hashem atzmo). This is apparently very important, because one of the principles of faith (ikkarim) is to know that the Almighty knows everything — everything is His handiwork (hakol ma'aseh yadav), as it says in the 13 Principles of Faith. So I think that this is perhaps a reason why it comes in here as very important.

Each thing knows according to its level in existence

So the Rambam says: you understand that each thing knows according to its level in existence. Yes, I know my cup (kos), and I perhaps also know what I cause. Yes, he can also say that the higher levels know the lower levels, because they cause them to exist.

All that exists aside from the Creator, from the first form to a tiny gnat at the center of the earth

So the Rambam says: everything aside from the Almighty — yes, the Almighty is an entirely different category from everything — everything aside from the Almighty, from the first form to a tiny gnat at the center of the earth (mi'tzura harishona ad yatush katan she'yihyeh b'tabur ha'aretz) — from the first angel, the first Chaya, to a tiny gnat that is in the depths of the earth — the smallest bug somewhere in the middle of the world, so to speak, the furthest from the Almighty —

Everything is from the power of His true existence

Everything was made by Him, and somewhere there everything begins.

Novel point: "Through knowing Himself — He knows everything"

Rather, since He knows Himself — the Almighty knows Himself.

What does it mean that the Almighty knows Himself? We'll see in a second. It doesn't mean that the Almighty thinks and knows Himself the way we think. But this — that He is a kind of knowledge, so to speak —

And consequently grasps His true greatness and splendor — He knows Himself, He knows that the Almighty... only the Almighty knows how great the Almighty is.

And consequently He knows everything — since the Almighty knows Himself, and what is the Almighty Himself? That is what causes everything. So to know the Almighty is also to know that everything came from Him.

The explanation: To know something is to know what it is

It's cool — he's saying a very simple thing. He says it's very deep, but the basic language is very simple. To know something is to know what it is. What is the Almighty? What He is for Himself I don't know, but what does He do, so to speak? He is the cause of everything — everything. So the Almighty, in that He knows Himself — through knowing Himself He already knows everything.

The same thing — if, so to speak, a person could know the Almighty the way He knows Himself, he would also know everything. But it's not possible — a person is a composite (murkav) of matter and form, etc.

Analogy: To know a father is already to know his son

Just as I can say: to know a father is already to know his son — because a father is a thing that makes a son. And the Almighty is a thing that makes everything.

The Chayos HaKodesh knows all the angels, and people. Let's say the first man — Adam HaRishon knows... Adam HaRishon is not truly the cause of all people. But the Almighty is — since He is the cause of everything, He knows everything.

Conclusion

So — from knowledge of Himself, knowledge of everything necessarily follows (mitoch yedias atzmo iz muchrach yedias hakol).

---

Halacha 15 — The Distinction Between the Almighty's Knowledge and Our Knowledge

Our knowledge is a change — the Almighty's knowledge is not

But knowing from the Almighty doesn't mean the way we know — that one became aware. Our knowledge is: before there was a lack of knowledge (choser yedia), and afterward one became aware — it's a change (shinui). The Almighty has a different kind of knowledge. He goes on to explain this further.

The Holy One, blessed be He, recognizes His truth and knows it as it is

The Rambam says — here is the distinction (chiluk), yes, the distinction between the Almighty's knowledge and our knowledge. Don't make the mistake that the Almighty knows the same way we know. No.

The Holy One, blessed be He, recognizes His truth and knows it as it is — He knows it as it is, not the way we know — not even the way the greatest one who comprehends (masig) the Almighty does. He is not our collective — He is not alone.

And He does not know with a knowledge that is external to Him, as we know

But another thing: And He does not know with a knowledge that is external to Him (v'eino yodea b'deya she'hi chutz mimenu). The Almighty does not know with a knowledge that is outside of Him — as we know (k'mo she'anu yod'im). He brought this out very well.

Halachos 15–17: God's Knowledge — He is the Knower, the Known, and the Knowledge

The Almighty's knowing is not like our knowing

One should not make the mistake that the Almighty knows the same way we know. No. The Holy One, blessed be He, recognizes His truth — He knows His true reality — and knows it as it is — He knows it as it is, not the way we know. Even the greatest — the Almighty knows as He is the Almighty, yes, as He is. Our mind, however — it is not alone, you see.

But another thing: And He does not know with a knowledge that is external to Him — the Almighty does not know with a knowledge that is outside of Him — as we know — the way we know.

He brought out very well: as we know — we know. When we know, we and the knowledge are not the same thing. Why? Because yesterday I didn't know — so it must be that there is a "me" apart from the knowing. And even after I know, the knowledge is still not entirely me, because you see that yesterday it wasn't there.

So consequently: we and our knowledge are not one — we, Yitzchak, and Yitzchak's knowledge — two things. It's connected with me, it's mine in some way, but it's not a part of me — it's a different thing.

---

He and His Knowledge and His Life Are One — The Foundation of God's Unity

But the Creator, blessed be He, He and His knowledge and His life — which we discussed, "His life" also means the knowledge — are one from every side and every corner — from every side you look, so to speak. There is no side, I'm just saying it as an analogy, but from every side and way that you should look at this, know that it is one.

In other words, simple: there is only knowledge, or essence. Another way of saying this would be: to say that the Almighty is a Knower, or to say that the Almighty is alive, or to say that He exists — it's the same thing, it's just different words for the same thing. And that is stated in "One." Yes.

---

If He were alive with a life — there would be multiple gods

If He were alive with a life — says the Rambam, if He would live with a life like ours — I can be dead, so to speak, my body can be dead, now I live — that's two things. And would know with a knowledge — there would be multiple gods — there would be many gods, God would be more than one thing. He and His life and His knowledge would be three gods — just as there are people who say. For someone who is an idol worshipper, but it's not true. Rather, one from every side and every corner and in every way of unification — from every side, every corner, every way one can unify, the Almighty is one.

---

He is the Knower and He is the Known and He is the Knowledge Itself — Explanation of the Three Expressions

But now the Rambam is going to say: if we haven't understood this until now, he will give us an analogy from ourselves, and he will explain that it's simple — but it's not so. And he says: to understand this is a deep matter. The Rambam is going to explain.

And he says as follows: If it were possible to understand this matter — if it is possible to understand this — He is the Knower — He is the one who knows — and He is the Known — He is the thing that He knows.

Because we said: the Almighty — what does the Almighty know? He knows the Almighty. Because He and His knowledge are one — He knows the Almighty. We know — that is another way of saying the Almighty.

The analogy from a person — three separate things

Because what you think, when you say that I and my knowledge are two things — what do I know? Knowledge is the thing one knows, right? The knowledge, that is the thing one knows. Yes, let's not use big words, because there's really nothing to make complicated.

When I know — the Rambam uses this analogy in one place — I know a tree, yes? What do I know? The tree. Is the tree me? No, I am not the tree. So "me" and the thing I know — are two things.

There is the "I," there is the thing I know, the knowledge is me, the knowledge is the thing I know, and the knowledge, the knowing — that is that I know it. For me these are three things.

With the Almighty — everything is one

The Almighty, however — what does He know? He knows everything. But why does He know everything? No — He knows Himself. And through knowing Himself He knows everything (u'v'yedias atzmo yodea es hakol).

The Almighty doesn't know anything that is not Him, because He is the source (makor) of everything. We can say that He is everything, if we want, in this language — and that is indeed a Chassidic expression, and he says this. The Chassidim use this a lot: through knowing Himself He knows everything.

But when I know something else, it is separate (nifrad) from me, because it's another thing. But the Almighty — everything He knows is included (kalul) in knowledge of Himself.

So: He is the Knower — He is the one who knows. And He is the Known — He also knows Himself. And He is the Knowledge — so there is a piece of wisdom that doesn't exist as something extra beyond all these things. The knowledge is that He is the Almighty. What does the Almighty know? That He is the Almighty, right? So the knowledge is also the Almighty.

The Almighty is He is the Knower, and He is the Known, and He is the Knowledge itself — all is one. And this is a deep concept that the Rambam explains in other places at greater length, but this is the meaning of the three expressions.

---

"There is no power in the mouth to express it" — Why one cannot articulate this

Why is it impossible to understand this? Why does he say "there is no power in the mouth to express it"? Can't you just say a simple thing?

Because I'm saying three words: He is the Knower, and He is the Knowledge, and He is the Known. What are three words already? You've already said three things. But I want you to understand that it's one thing, right?

So it follows: "There is no power in the mouth to express it, nor in the ear to hear it" — right? Just as it says "male and female He created them" [Bereishis 1:27] — yes, one entity. But a person cannot hear one thing all at once.

"Nor in the heart of man to know it thoroughly."

Precision: Three bodily things — mouth, ear, heart

I have here three bodily things, because he wants to say that the reason we cannot understand it is because we are a body.

- Mouth — I should understand that "mouth to express it" is simple: a mouth says a word, I cannot say one word. The Rambam says in one place: if we had one word that means all these things simultaneously, we could say it. But we are, after all, human beings — we understand one word at a time.

- Ear — the same thing.

- Heart — I believe it doesn't say in the Rambam "there is no power in the heart of man to know" — I need to check that.

Novel insight: "to know it thoroughly" — not "to know it at all"

Because an intellect cannot understand two things at once in part. A person can understand a concept where, while meaning the same thing, one says a different word, and the mind can understand it. It goes without saying, the Almighty understands — the intellect is a very deep matter. But to know it thoroughly — clearly, the way the Almighty understands, one cannot understand that way. The Almighty cannot be truly understood in that same manner.

But it doesn't say "the heart of man cannot know at all" — yes? Did you notice?

This is an important precision in my opinion: one can perhaps grasp it a little bit. Say it one can never do, because words are limited — words say one thing at a time. Understand it one can perhaps, but not thoroughly — certainly not the way the Almighty does, and not even the way the angels do.

---

Halakha 16: Proof from "as God lives" versus "as Pharaoh lives" — the difference in vowelization

Here the Rambam brings a proof for this. There are quite lengthy matters — for every point here the Rambam brings a proof from a verse or from the Sages.

The Rambam says: I have a proof for you. "Therefore they say" — for this reason, when one speaks of the Almighty, one speaks differently than when one speaks of the Almighty's life — which is His essence — one speaks differently than when one speaks of a person's life.

"Chei Pharaoh" with a tzeirei — the life of Pharaoh

When one says "chei Pharaoh" [Bereishis 42:15], one says it with a tzeirei. "Chei" — as in the Holy Language there is a tzeirei. "Chei Pharaoh" means: the life of Pharaoh. That is not Pharaoh — and his life is not one with him. It's a contraction of "chayei Pharaoh" — yes, this is explained, it's a construct state, it's called "chei." But "chei Pharaoh" is "the life of Pharaoh" — the life of Pharaoh was such. Or even when one says "chei nafshekha" [Shmuel I 1:26] — your life. Your life. Yes?

"Chai Hashem" with a patach — as the Almighty lives

When one speaks of the Almighty, one never says — as the Rambam says — one never says "chei Hashem" with a tzeirei. Rather, because it is written "chai Hashem" [Shoftim 8:19]. One doesn't say "chei Hashem" with a tzeirei — rather "chai Hashem" with a patach.

"Chai Hashem" means: as the Almighty lives. That the Almighty lives — that one can say. But not that the Almighty "has" a life.

This is the distinction — it's a slightly different distinction: it's not that the Almighty exists and life is added to Him, rather the meaning is that His life is Him.

What about an angel?

A word in passing: "chei nafshekha," "chei achikha," "chei ha'melekh" — even the king. Because you might think: the king — what about "chai" regarding the Almighty? That is the existence of the Almighty, right? The Almighty cannot "not be"? No — it's not that He exists and He "has" that.

But the angel — the angel could not exist, the Almighty created him. Yes? So the Almighty... life with Him is the same thing. That's what we're talking about.

One says "chai Hashem" — just as one swears in God's name — "chai Hashem" — as the Almighty lives, as the Almighty is. That the Almighty is, I can say... One cannot say "the life of the Almighty." There is no such thing as "the life of the Almighty." The life of the Almighty doesn't exist as a separate thing. A person has a life — he didn't live before, now he lives. But the Almighty is life. He doesn't have life — He is life.

This is the foundation of the unity of God.

---

Halakha 17: God's knowledge of created beings — from His own essence, not from creation

Therefore — consequently, seemingly he's repeating here, one needs to understand it better.

Now he explains God's knowledge: since the Almighty is He is the Knower and He is the Known and He is the Knowledge itself — everything is one — the knowledge of those who know from created beings is not comparable to how they know. We, when we know something, we know it because it's a created being, from the side of creation.

But the Almighty — from His own essence He knows them. The Almighty knows creation not from the side of creation, but from the side of the Creator. "Because He knows Himself, therefore He knows everything, for everything depends on Him for its existence" — everything in the world is dependent on the Almighty's existence.

So: when the Almighty knows from knowing Himself, He knows everything that is dependent on Him, everything that relies on His existence. That the Almighty doesn't only know the Almighty — but because of that He knows everything.

The difference between God's knowledge and the knowledge of created beings

We know the Almighty through creation — we know the Almighty from within the created beings. One cannot know the reality from within itself. So no matter how well one can know the Almighty — even the greatest created being can only know from the perspective of a created being, it cannot be a knowledge as good as the Almighty's knowledge.

The Almighty's knowledge of another created being — is only because it is a created being, it exists. After it exists, He knows that it exists. But the Almighty knows everything before it exists, because He knows everything that comes from Him.

Novel insight: The Almighty knows everything — and it still remains one

This is the distinction. Up to here is the explanation of God's knowledge.

Consequently, the Almighty knows everything. But as people have asked the question: if the Almighty knows everything, it turns out that the Almighty has something in His mind — which is Him and two things?

The Rambam says: No. The Almighty knows everything, and it still remains one knowledge, it still remains God. Because He knows Himself, and through knowing Himself He knows. Because the Almighty — both Himself and everything else — the Almighty knows better than anything else.

This is a great novel insight of the Rambam — I mean, perhaps it's stated before and so on, but it's a very deep concept.

So says the holy Rambam. You didn't understand a word of what I just said? Very good. You indeed don't need to understand.

---

Halakha 18: "A drop from the sea" — Ma'aseh Merkavah

So the Rambam says: "These two chapters" — and they have now learned the two chapters — "are like a drop from the sea."

"Like a drop from the sea, of what needs to be explained in this matter" — I have only given you like a drop from the sea of what needs to be explained in this subject.

"And the explanation of all the principles in these two chapters is what is called ma'aseh merkavah" — explaining all the principles of the two chapters — that is what is called "ma'aseh merkavah" [the Work of the Chariot].

What does "ma'aseh merkavah" mean?

Now, what does the term "ma'aseh merkavah" mean? Is "merkavah" named after Ezekiel's Chariot vision, or does the Rambam say that it means the essential understanding of God is what "ma'aseh merkavah" means?

True, true. It's somewhat of a contradiction — one needs to reconcile it. Because the Almighty is not composite, is not... "merkavah" doesn't mean "composite" — "merkavah" means a chariot, yes.

It means: the Rambam's interpretation is — it's a parable, seemingly. Because... you want to know, I'm not going to explain what I'm saying, but the Rambam in the Moreh Nevukhim, chapter 1, part 1, explains that "merkavah" is a parable: just as the rider drives the horses that he drives, so the Almighty drives the entire world. The Almighty is "He who rides the heavens" — because He drives the world, it is called, as it were, that the world is a merkavah.

Okay, that's the simplest explanation — that Ezekiel's prophecy brings out the most parables, the most visualization of, as it were, and therefore it's called that. But the Rambam understood it a bit differently.

---

Halakha 19: The prohibition of teaching ma'aseh merkavah publicly

"The early Sages commanded" — the Sages in the Gemara, the first Sages, already the masters of the Mishnah, the masters of the Mishnah.

They said: "One should not expound on these matters" — one should not go deep into these matters — "except to one person alone" — only to one person.

No, one shouldn't discuss it at all. It doesn't mean that the Rambam means one may not teach a shiur in Rambam. First of all, let's see what it says — to ask questions.

"One should not expound on these matters except to one person alone" — one should not speak about these things except to one person.

The conditions for the student

"And he" — another thing. Another condition, right? One condition: only one person. You may not learn this Rambam publicly. Can't help it. That's what it says here.

"And he" — another condition: the person must already be "wise and understanding on his own." Essentially, the person must already have the foundation because he understands it on his own? No. "Understanding on his own" means that he is a substantive person, who when he learns he understands, he grasps the brief points. So says the Rambam, read what it says.

Condition 3: Only chapter headings

"And afterward one transmits to him the chapter headings." Another condition — after one sees that the person is wise and understanding on his own, even for that person one does not explain properly. "And one only explains to him the chapter headings, and informs him a bit of the matter" — one informs him a little of the thing.

"Chapter headings" — this is a term that appears in the Gemara, "one transmits to him chapter headings." The Rambam explains, what does chapter headings mean? "And one informs him a bit of the matter, and hints to him a hint" — just as the Rambam says, "a drop from the sea." And afterward — "and he understands on his own and knows the end of the matter and its depth" — he is wise, he will arrive at the conclusion on his own.

---

A major question on the Rambam: Why did he write it?

So, according to what the Rambam rules here — ma'aseh bereishis and ma'aseh merkavah one may not say even to one person, not even the chapter headings. Because you can read two approaches in the Gemara, there is a dispute among the early authorities. But the Rambam says here: even the chapter headings one may only say to one person, and there's another condition — that person must be understanding on his own, and consequently he will complete from the chapter headings to the end of the matter. But even the chapter headings one may not say except to one person.

So there is indeed a very great question on these halakhos of the Rambam — why did he write it, since it's not just for one person!

[Novel insight] I'm not answering the question, I don't have an answer. The question is better than the answer. I believe there is an answer, but this is what it says.

Discussion: Can one interpret the Rambam differently?

Speaker 2: Do you agree? I believe that's what he's saying. There's no other interpretation.

Speaker 1: You know, perhaps the Rambam understands that "one should not expound on these matters" means the deeper level.

Speaker 2: But that can't be, because he says there's a distinction of chapter headings — which is the "bit of the matter" — and the deeper level he doesn't say even to the wise and understanding person. Even to the wise and understanding person one doesn't say the deeper level. That's what it says explicitly in the Rambam.

Speaker 1: But the Rambam also said that this itself is a mitzvah to know.

Speaker 2: And you're asking a question that these are the basics — a bit of the things that one doesn't articulate.

Discussion: Can one expound on these matters?

Speaker 1: Another good question — so can it be that one may expound on these matters, one may hint at these things? Expound?

Speaker 2: How so? That can't be! He just said — it says here that one may not even say chapter headings except to one person. It can't be that there are lesser chapters that one may share with everyone.

Two questions on the Rambam

Speaker 1: But the Rambam said that knowing the matter is itself a mitzvah.

Speaker 2: I've asked you — there are two good questions:

Question 1: How can there be a mitzvah to know things that one may not articulate? This is not a very great question, because the answer is — there are levels. He wants that on the simple level it's a mitzvah to know, and because we learned yesterday that one can derive from "a simple portion" — that from the simple creation one discovers the true meaning.

Question 2: This is a somewhat greater question — if the Rambam said all these things, if he himself says that one may not — that's a tremendous question! One can even say that what he writes is only chapter headings, it's still not a good answer. He himself says — even chapter headings one may only say to one person.

The answer from the Moreh Nevukhim

And I believe the answer is the same answer that the Rambam himself gives at the beginning of the Moreh Nevukhim — exactly the same answer: there is a need of the generation that one should indeed say chapter headings to everyone. But there is still one level that one may not say, and the Rambam understands that there is a need. It's not so difficult — that's approximately the answer one can give, there's nothing else one can say, and the Rambam himself gives that answer.

---

Halakha 20: Verses and statements of the Sages regarding the secret of wisdom

"Lambs for your clothing" — deep matters should remain internal

Okay, and now one more thing. How so — the Rambam says what one may not learn, but also to know:

"And these matters are exceedingly deep, and not every mind is fit to bear them" — these are very deep things, and not every intellect can bear and absorb them. Not everyone can understand them.

"And about them Solomon said in his wisdom by way of parable: 'Lambs for your clothing'" [Mishlei 27:26] — about these things King Solomon said by way of parable...

And what is the meaning? "So said the Sages in explaining this parable" — what did the Sages say? The Sages say: "Things that are the hidden secrets of the world should be your clothing" — things that are hidden and concealed.

"Kavush" means deep things, very inner (p'nimi'sdige) things. We call it "p'nimi" — inner. P'nimi means when something is surrounded — it's the innermost layer of a bunch of layers. To reach it, you have to open many, many layers.

This is "things that are the secrets of the world should be your garment" — meaning, "they should be your garment" — it should be only your own garment (malbush), "for you alone" — it should be for you, "and do not expound upon them in public" — you should not expound upon them publicly.

"They shall be for you alone, and no strangers with you"

"And about them it says" — and about this the verse (pasuk) says: "They shall be for you alone, and no strangers with you" (Proverbs 5:17) — that the wisdom should be for you alone, you should not bring in any strangers (zarim) with it.

"Honey and milk under your tongue"

"And about them it says" — and about this there is another place where we see the same idea: "Honey and milk under your tongue" (Song of Songs 4:11). "So the early sages explained" — about this the Gemara says: "Things that are like honey and milk should be under your tongue" — things that are like honey and milk (d'vash v'chalav), you should keep under your tongue — you should keep them secret (b'sod).

Milk is very sweet, it's very delicious things, but you shouldn't give it to anyone.

---

The Holy Zohar: "Her husband is known in the gates" — Perception of the Divine is a personal secret

One should be happy, and one knows that every Jew has a certain perception of the Divine (hasagas Elokus). He has a certain... The holy Zohar (Zohar HaKadosh) on the verse "Her husband is known in the gates" (noda ba'she'arim ba'alah) (Proverbs 31:23) says that the knowledge (yedi'ah) with which a person grasps (masig) the Almighty is a secret (sod), it's a secret, a mystery (raz) that he must keep to himself. It's a certain feeling (hargasha) — just as a person has a very deep love (ahavah), it's not something he speaks about publicly.

Okay, that's a different level.

---

Why the Rambam did write it — a resolution

But now it comes out that the Rambam says that the understanding (havanah) — when a person begins to understand what creation (yetzirah) means, what intellect (seichel) means, what the intellect that knows itself (ha'seichel ha'yodei'a es atzmo) means — these are deep things, and therefore it's difficult to speak about them with other people.

But the Rambam did tell us about it, because this is the mitzvah — one should indeed know it.

I'm just concluding with this, that one thing the Rambam means is — that it's forbidden to tell another person, because he won't understand it, he'll misunderstand it, and so on.

---

An ethical (mussar) point: Why one shouldn't share

Level A: The other person will distort it

And I also think this is a matter of ethical teaching (mussar) — that generally the nature (teva) of a person is that whatever he knows, he wants to share. It's a very strong drive (d'chifah) in a person. And many times when he shares — not everything can be shared — when he shares it, the other person will distort it and won't understand it.

Therefore the verse says: it is indeed honey and milk — be happy that you know it, be silent (shtikah) and move on, don't tell anyone.

Level B: Silence is a vessel for deeper perception

[Novel insight] I think perhaps there's another level: that when a person knows something and he has already told it over — it's already finished. He has already "sealed" it, he has already found the words to convey it, he won't think deeper into it anymore.

But when it's still an open wisdom (chochmah) that he hasn't yet shared, he hasn't yet specifically put it into words and parables (meshalim) — he still has a chance to dig deeper into it.

So that's also a level. These are all more beautiful Torah teachings, they are also true things.

---

Conclusion: We have finished Ma'aseh Merkavah

Well, thank God, we have finished Ma'aseh Merkavah — the entire Ma'aseh Merkavah.

Now, if anyone wants — we said that we are going to learn the entire Torah (kol ha'Torah kulah). The entire Torah also included Ma'aseh Bereishis and Ma'aseh Merkavah.

It's good that you should know that the Vizhnitzer Rebbe taught us today the entire Ma'aseh Merkavah — today and yesterday. Of course we only learned the chapter headings, but the entire Rambam is only chapter headings — it's no different.

So one can consider — whoever learns Rambam also fulfills (yotzei) the mitzvah.

It says in Midrash Mishlei (Midrash on Proverbs) — a very famous Midrash Mishlei — that when one comes to Heaven, they ask a person why he didn't learn Ma'aseh Merkavah.

Thank God, may we have merited to learn Ma'aseh Merkavah.

The next shiurim will be on Ma'aseh Bereishis.

Very good. Wonderful.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English ›

Auto Translated 📋 Shiur Overview Summary of the Shiur – Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 2 --- General…