תוכן העניינים
הלכות יסודי התורה פרק א
🎧 שמיעה / Listen
דער שיעור גייט דורך די ערשטע פרק פון הלכות יסודי התורה, וואו דער רמב"ם לערנט אונז די יסוד פון אלע יסודות - אז דער אייבערשטער איז דער "מצוי ראשון" וואס אלע זאכן עקזיסטירן וועגן אים, און ער עקזיסטירט נישט וועגן זיי. מיר לערנען אויך וויאזוי דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, ער האט נישט קיין שינויים, און וואס מיינט עס ווען די תורה רעדט "כלשון בני אדם" מיט משלים און כינויים וועגן דעם אייבערשטער. 📌 Related Content
▶ וידאו / Video
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria)
א
יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן. וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא. וְכָל הַנִּמְצָאִים מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ:
ב
וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי אֵין דָּבָר אַחֵר יָכוֹל לְהִמָּצְאוֹת:
ג
וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מָצוּי. וְלֹא יִבָּטֵל הוּא לְבִטּוּלָם. שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים צְרִיכִין לוֹ וְהוּא בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְלֹא לְאֶחָד מֵהֶם. לְפִיכָךְ אֵין אֲמִתָּתוֹ כַּאֲמִתַּת אֶחָד מֵהֶם:
ד
הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר (ירמיה י י) "וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת". הוּא לְבַדּוֹ הָאֱמֶת וְאֵין לְאַחֵר אֱמֶת כַּאֲמִתָּתוֹ. וְהוּא שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת (דברים ד לה) "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". כְּלוֹמַר אֵין שָׁם מָצוּי אֱמֶת מִלְּבַדּוֹ כְּמוֹתוֹ:
ה
הַמָּצוּי הַזֶּה הוּא אֱלֹהֵי הָעוֹלָם אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. וְהוּא הַמַּנְהִיג הַגַּלְגַּל בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית. בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ הֶפְסֵק. שֶׁהַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּסֹּב בְּלֹא מְסַבֵּב. וְהוּא בָּרוּךְ הוּא הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ בְּלֹא יָד וּבְלֹא גּוּף:
ו
וִידִיעַת דָּבָר זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". וְכָל הַמַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אַחֵר חוּץ מִזֶּה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". וְכוֹפֵר בָּעִקָּר שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ:
ז
אֱלוֹהַּ זֶה אֶחָד הוּא וְאֵינוֹ שְׁנַיִם וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁנַיִם. אֶלָּא אֶחָד. שֶׁאֵין כְּיִחוּדוֹ אֶחָד מִן הָאֲחָדִים הַנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם. לֹא אֶחָד כְּמִין שֶׁהוּא כּוֹלֵל אֲחָדִים הַרְבֵּה. וְלֹא אֶחָד כְּגוּף שֶׁהוּא נֶחְלָק לְמַחְלָקוֹת וְלִקְצָווֹת. אֶלָּא יִחוּד שֶׁאֵין יִחוּד אַחֵר כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם. אִלּוּ הָיוּ אֱלֹהוּת הַרְבֵּה הָיוּ גּוּפִין וּגְוִיּוֹת. מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַנִּמְנִים הַשָּׁוִין בִּמְצִיאוּתָן נִפְרָדִין זֶה מִזֶּה אֶלָּא בִּמְאֹרָעִין שֶׁיֶּאֶרְעוּ בַּגּוּפוֹת וְהַגְּוִיּוֹת. וְאִלּוּ הָיָה הַיּוֹצֵר גּוּף וּגְוִיָּה הָיָה לוֹ קֵץ וְתַכְלִית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת גּוּף שֶׁאֵין לוֹ קֵץ. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לְגוּפוֹ קֵץ וְתַכְלִית יֵשׁ לְכֹחוֹ קֵץ וָסוֹף. וֵאלֹהֵינוּ בָּרוּךְ שְׁמוֹ הוֹאִיל וְכֹחוֹ אֵין לוֹ קֵץ וְאֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁהֲרֵי הַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד. אֵין כֹּחוֹ כֹּחַ גּוּף. וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ גּוּף לֹא יֶאֶרְעוּ לוֹ מְאֹרְעוֹת הַגּוּפוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶחְלָק וְנִפְרָד מֵאַחֵר. לְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶלָּא אֶחָד. וִידִיעַת דָּבָר זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ד) "ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד":
ח
הֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוּף וּגְוִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב יא) "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". וְהַגּוּף לֹא יִהְיֶה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. וְנֶאֱמַר (דברים ד טו) "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה". וְנֶאֱמַר (ישעיה מ כה) "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה". וְאִלּוּ הָיָה גּוּף הָיָה דּוֹמֶה לִשְׁאָר גּוּפִים:
ט
אִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "וְתַחַת רַגְלָיו". (שמות לא יח) "כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים". "יַד ה'". "עֵינֵי ה'". "אָזְנֵי ה'". וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. הַכּל לְפִי דַּעְתָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם הוּא שֶׁאֵינָן מַכִּירִין אֶלָּא (הַנּוֹפוֹת) [הַגּוּפוֹת] וְדִבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְהַכֹּל כִּנּוּיִים הֵן. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב מא) "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי". וְכִי חֶרֶב יֵשׁ לוֹ וּבְחֶרֶב הוּא הוֹרֵג אֶלָּא מָשָׁל וְהַכֹּל מָשָׁל. רְאָיָה לַדָּבָר שֶׁנָּבִיא אֶחָד אוֹמֵר שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דניאל ז ט) "לְבוּשֵׁיִהּ כִּתְלַג חִוֵּר". וְאֶחָד רָאָהוּ (ישעיה סג א) "חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה". משֶׁה רַבֵּנוּ עַצְמוֹ רָאָהוּ עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמָה. וּבְסִינַי כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר עָטוּף. לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת וְצוּרָה אֶלָּא הַכּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וּבְמַחֲזֶה. וַאֲמִתַּת הַדָּבָר אֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵבִין וְלֹא יְכוֹלָה לְהַשִּׂיגוֹ וּלְחָקְרוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב יא ז) "הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא":
י
מַהוּ זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ לְהַשִּׂיג כְּשֶׁאָמַר (שמות לג יח) "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". בִּקֵּשׁ לֵידַע אֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּהְיֶה יָדוּעַ בְּלִבּוֹ כְּמוֹ יְדִיעַת אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאָה פָּנָיו וְנֶחְקְקָה צוּרָתוֹ בְּלִבּוֹ שֶׁנִּמְצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ נִפְרָד בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים. כָּךְ בִּקֵּשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ לִהְיוֹת מְצִיאוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרֶדֶת בְּלִבּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּמְצָאִים עַד שֶׁיֵּדַע אֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ כַּאֲשֶׁר הִיא. וֶהֱשִׁיבוֹ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין כֹּחַ בְּדַעַת הָאָדָם הַחַי שֶׁהוּא מְחֻבָּר מִגּוּף וְנֶפֶשׁ לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ. וְהוֹדִיעוֹ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁלֹּא יָדַע אָדָם לְפָנָיו וְלֹא יֵדַע לְאַחֲרָיו. עַד שֶׁהִשִּׂיג מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ דָּבָר שֶׁנִּפְרָד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּמְצָאִים. כְּמוֹ שֶׁיִּפָּרֵד אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאָה אֲחוֹרָיו וְהִשִּׂיג כָּל גּוּפוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר גּוּפֵי הָאֲנָשִׁים. וְעַל דָּבָר זֶה רָמַז הַכָּתוּב וְאָמַר (שמות לג כג) "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ":
יא
וְכֵיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר שֶׁאֵינוֹ גּוּף וּגְוִיָּה יִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ אֶחָד מִמְּאֹרְעוֹת הַגּוּפוֹת. לֹא חִבּוּר וְלֹא פֵּרוּד. לֹא מָקוֹם וְלֹא מִדָּה. לֹא עֲלִיָּה וְלֹא יְרִידָה. וְלֹא יָמִין וְלֹא שְׂמֹאל. וְלֹא פָּנִים וְלֹא אָחוֹר. וְלֹא יְשִׁיבָה וְלֹא עֲמִידָה. וְאֵינוֹ מָצוּי בִּזְמַן עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רֵאשִׁית וְאַחֲרִית וּמִנְיַן שָׁנִים. וְאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם לוֹ שִׁנּוּי. וְאֵין לוֹ לֹא מָוֶת וְלֹא חַיִּים כְּחַיֵּי הַגּוּף הַחַי. וְלֹא סִכְלוּת וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת הָאִישׁ הֶחָכָם. לֹא שֵׁנָה וְלֹא הֲקִיצָה. וְלֹא כַּעַס וְלֹא שְׂחוֹק וְלֹא שִׂמְחָה וְלֹא עַצְבוּת. וְלֹא שְׁתִיקָה וְלֹא דִּבּוּר כְּדִבּוּר בְּנֵי אָדָם. וְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין לְמַעְלָה לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא עֲמִידָה וְלֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי:
יב
וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן הוּא. כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי נְבִיאִים הַכּל מָשָׁל וּמְלִיצָה הֵן. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ב ד) "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק". (דברים לב כא) "כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם". (דברים כח סג) "כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה'" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. עַל הַכּל אָמְרוּ חֲכָמִים דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ז יט) "הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים". הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (מלאכי ג ו) "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי". וְאִלּוּ הָיָה פְּעָמִים כּוֹעֵס וּפְעָמִים שָׂמֵחַ הָיָה מִשְׁתַּנֶּה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵינָן מְצוּיִין אֶלָּא לַגּוּפִים הָאֲפֵלִים הַשְּׁפָלִים שׁוֹכְנֵי בָּתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם אֲבָל הוּא בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם עַל כָּל זֶה:
↗ קרא בספריה
📄 תמלולים / Transcripts
YI ייִדיש
סיכום השיעור 📋 סיכום שיעור: ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א׳ הקדמה: דער פסוק פון ספר המדע דער רמב"ם'ס שיטה: דער…

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור: ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א׳

הקדמה: דער פסוק פון ספר המדע

דער רמב"ם'ס שיטה:

דער רמב"ם האט א מנהג אז יעדער ספר הייבט ער אן מיט א פסוק - אויסער די פסוקים פון די מצוות, ברענגט ער א פסוק פון תהלים אדער אן אגדה'דיגע פסוק.

דער פסוק פאר ספר המדע:

"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך צדקתך לישרי לב" (תהלים)

חידוש אין פארשטיין דעם פסוק:

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען דעם פסוק אויף צוויי וועגן:

1. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" - דער רמב"ם זאגט אין אנדערע פלעצער אז פאר מענטשן וואס זענען יראי ה׳ האבן זיי השגחה פרטית, האבן זיי מער חסד ה׳. אין ספר המדע גייט ער אויסלערנען אידן צו ווערן יראי ה׳, דערפאר פאסט דער פסוק.

2. "צדקתך לישרי לב" - אין ספר המדע איז נישט נאר ידיעת ה׳, נאר אויך הלכות דעות וואס איז מידות טובות. דאס איז פארבונדן מיט דעם כלל "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים" - איינער וואס איז ישר צו אנדערע מענטשן, באקומט צוריק יושר.

---

הקדמה צו די ערשטע פיר פרקים

וויכטיגע הנחה:

חוץ פון דעם וואס עס איז "יסודי התורה", איז עס אויך "סודות התורה". דער רמב"ם אליין זאגט אין סוף פון צווייטן פרק און סוף פון פערטן פרק אז ער פארשטייט נישט אלעס פון דעם וואס שטייט.

מעטאדאלאגישער צוגאנג:

- מ׳קען פרובירן נישט צו זאגן קיין פאלשע זאכן

- מ׳קען פרובירן צו טייטשן די ווערטער וואס שטייט

- מ׳קען מער-ווייניגער פארשטיין די סטרוקטור - וואס דער רמב"ם טוט, וואס ער זאגט נישט, וואס ער מיינט צו טון

הערה וועגן מורה נבוכים:

מ׳קען אפשר זאגן אז מורה נבוכים איז די "גמרא" פון הלכות דעות - דאס הייסט, עס גיט די שקלא וטריא און פלפול הינטער די פסקים וואס שטייען אין משנה תורה.

---

הלכה א׳: יסוד היסודות - מציאות ה׳

דער רמב"ם'ס ווערטער:

> "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"

פשט:

"יסוד היסודות" - יעדע זאך האט א יסוד, אזוי ווי א בנין האט א יסוד וואס עס איז געבויט אויף. די וועלט האט אויך א יסוד. מ׳קען אויך טייטשן: עס איז דא אסאך לעוועלס פון יסודות, דאס איז דער יסוד פון אלע יסודות.

"עמוד החכמות" - דער בים, דער עמוד התווך וואס אלע ידיעות שטייען אויף.

"מצוי ראשון" - "ראשון" מיינט נישט ערשט אין צייט, נאר ערשט אין סדר הסיבה - ער איז דער קאוז וואס האט גורם געווען אלע אנדערע זאכן.

חידושים און הסברים:
א) די סטרוקטור פון דער הלכה - פארוואס הייבט זיך נישט אן מיט די מצוה

חידוש: דער רמב"ם האט צוויי וועגן וויאזוי ער ארגאנייזט זיינע הלכות לגבי מצוות:

1. איין וועג - ער הייבט אן מיט די מצוה: "ס׳איז דא א מצות עשה כך וכך"

2. צווייטער וועג - קודם דיסקרייבט ער די ריאליטי אדער דער נושא, און נאכדעם זאגט ער וויאזוי א מצוה

דא הייבט זיך אן מיט דער צווייטער וועג - ער הייבט זיך אן מיט דער פאקט, נאכדעם זאגט ער אז צו וויסן דעם פאקט איז א מצוה.

פארוואס פאסט דאס דא: דער פאקט עקזיסטירט פאר דער מצוה. ווען א מענטש טוט א מצוה האט ער א באפעל פון מלך. אבער דא, די מצוה איז צו וויסן די מציאות - סאו ער זאגט דיר דאך די מציאות, און נאכדעם זאגט ער דיר דאס צו וויסן.

נפקא מינה: עס איז מער וויכטיג צו פארשטיין די ריאליטי, נישט נאר די גדר המצוה.

ב) וויאזוי מ׳קען מקיים זיין די מצוה

שאלה: וויאזוי קען מען מקיים זיין די מצוה פון ידיעת ה׳?

ערשטע שיטה (פון מגיד שיעור): מ׳קען נאר טון די מצוה מיט׳ן זיך אינטערעסירן וויאזוי די וועלט ארבעט, און אנקומען צו די מסקנא אז דער אייבערשטער עקזיסטירט און פירט די וועלט. נאכדעם ווען מ׳האט אנגעקומען צו די מסקנא האט מען געטון די מצוה.

קשיא און אנדערע שיטה: דער רמב"ם זאגט נישט דאס בפירוש. אבער פריערדיגע ראשונים - רב סעדיה גאון, חובת הלבבות, און אנדערע - האבן געזאגט זייער קלאר אז ס׳איז דא צוויי לעוועלס:

1. בדיעבד (רוב מענטשן): מ׳איז יוצא מיט׳ן וויסן וואס שטייט - מ׳גלייבט וואס שטייט אין רמב"ם אז ס׳איז דא א גאט, מ׳גלייבט דעם רמב"ם, איז מען יוצא לכתחילה די מצוה פאר א פשוט׳ער איד.

2. לכתחילה (העכערע מדריגה): איינער וואס וויל אליינס פארשטיין, דארף ער אליינס חוקר זיין און טאקע פארשטיין.

וואס מיינט "גלייבן": נישט נאר זיך אויפפירן אין א וועג ווי אז די הנחות זענען אמת, נאר כפשוטו - איינער האט טראסט אין א חכם (אמונת חכמים). ער שטעלט זיך פאר אז דער רמב"ם האט געוואוסט וואס ער רעדט, אזוי ווי אין אלע הלכות וואו ער זאגט נישט די שקלא וטריא, נאר די מסקנא.

ג) דער צאל י"ג ווערטער

חידוש: דער רמב"ם האט מכוון געווען אז "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע" איז י"ג ווערטער - כנגד די י"ג עיקרים. דער רמב"ם האט געוואוסט אז ער האט י"ג עיקרים, סאו עס איז שיין אז דער ערשטער שטיקל איז "לידע י"ג עיקרים" - דאס איז די מצוה.

הערה: דאס איז א רמז פאר שיינקייט, נישט דער עיקר פשט.

ד) וואס מיינט "ראשון" - דער יסוד פון מציאות ה׳

חידוש אין פארשטיין "מצוי ראשון":

די ערשטע פיר שורות זענען זייער פשוט, אבער רוב מענטשן כאפן עס נישט.

שאלה: וואס מיינט עס אז ער איז דער "ערשטער"? נישט אז ער איז געווען פאר אלע זאכן (דאס איז גראדע אפשר אמת, אבער נישט דאס איז וואס עס מיינט).

תשובה: אויב מ׳זאל זאגן אויף אידיש:

- אויב ער וואלט נישט געווען, וואלט גארנישט געווען

- מה שאין כן, אלעס קען נישט זיין לולא ער

- אלע אנדערע זאכן קען יא אדער נישט זיין; דער אייבערשטער קען נישט נישט זיין

משל: א טיש עקזיסטירט ווייל ס׳איז דא אונטער דעם א פלאר וואס האלט אים - ס׳איז נישט די ערשטע זאך. אזוי אויך אלע זאכן אין דער וועלט האבן א ריזן, זיי זענען נישט די ערשטע זאך, זיי מאכן זיך נישט אליינס, זיי עקזיסטירן נישט וועגן זיך אליינס. חוץ פון דעם איז דא די ערשטע זאך וואס אלע זאכן קומען פון אים.

---

המשך הלכה א׳: "אם יעלה על הדעת"

דער רמב"ם'ס ווערטער:

> "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם"

פשט:

ערשטער צד: שטעל דיר פאר אז ער עקזיסטירט נישט - ס׳קען נישט עקזיסטירן גארנישט. פארוואס? ווייל מיר האבן געזאגט ער מאכט אז אלע אנדערע זאכן זאלן עקזיסטירן.

צווייטער צד: אויב אלעס אנדערש זאל נישט עקזיסטירן, טוישט זיך גארנישט אין אים - ער וועט נישט ווערן אויס ווייל זיי ווערן אויס, ווייל זיי דארפן אים און ער דארף זיי נישט.

מסקנא: "שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם" - ער דארף נישט קיינעם פון זיי, נישט די גאנצע פון זיי, נישט איינע פון די גאנצע.

חידושים און הסברים:
א) דער באגריף "מחויב המציאות"

חידוש: ס׳איז דא אן אנדערע וועג פון דאס זאגן די זעלבע זאך - "מחויב המציאות". די לשון שטייט נישט דא, אבער דער רמב"ם זאגט עס אויף אן אנדערע, אביסל מער סימפל וועג.

הסבר: אלע אנדערע זאכן אויסער דער אייבערשטער - happens to be אז זיי עקזיסטן, אבער זיי מוזן נישט עקזיסטן. מה שאין כן דער אייבערשטער איז די most basic existence אליין, ער איז די existence, די מציאות אליין.

באוואונג: נישט חס ושלום אז ער איז די existence אליין אין זין אז ער איז אידענטיש מיט existence - נאר ער עקזיסט נישט וועגן עפעס אנדערש.

ב) וואס מאכט דעם אייבערשטער פאר דעם אייבערשטער

חידוש: אויב אזאך איז א מציאות, וואס מאכט דער אייבערשטער זאל זיין דער אייבערשטער? דאס וואס ער איז דער "מצוי ראשון" - נישט אלע אנדערע מיני תארים וואס מען קען זאגן, אדער מעשים וכו׳.

משל: א מענטש איז א וועקער (ער וועקט אויף), אבער דאס מאכט אים נישט פאר א מענטש. וואס מאכט אים פאר א מענטש איז דער שכל שבו. אזוי אויך ביי דער אייבערשטער - זיין עסענס איז דאס וואס ער איז דער מצוי ראשון.

הערה וועגן טעקסט-קריטיק:

עס איז דא א פראבלעם מיט די סיפא (סוף פון הלכה) - די אריגינעלע סיפא איז געווען אנדערש, און מען האט געדרוקט אריין ביי ווען עס איז אלעס געווארן אריינגעפאטשט אין די סיפא און די צוטיילן. דאס מאכט זייער שווער צו פארשטיין, בפרט אזעלכע שטיקלעך.

---

הלכה ג׳-ד׳: אמיתת מציאותו של הקב"ה לעומת שאר הנמצאים

דברי הרמב"ם:

> "ולפיכך אין אמתתו כאמתת שאר הנמצאים... הוא שאמר הנביא וה' אלקים אמת, שהוא לבדו הוא האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו... הוא שאמרה תורה אין עוד מלבדו"

פשט:

די אמת'דיגקייט פון דעם אייבערשטן איז נישט אזוי ווי אלע אנדערע זאכן. אלע זאכן עקזיסטירן אמת'דיג, אבער נישט אינגאנצן אמת'דיג. דער אייבערשטער איז די איינציגסטע זאך וואס עקזיסט אמת'דיג, ווייל אלע אנדערע זאכן דארפן אנקומען צו אים.

חידושים והסברים:
א) הגדרת "אמת'דיג עקזיסטירן":

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען וואס "אמת'דיג" מיינט אין דעם קאנטעקסט. "אמת'דיג עקזיסטירן" מיינט עקזיסטירן וועגן זיך אליינס - נישט באקומען די עקזיסטענץ פון עפעס אנדערש.

משל לחכם: אזוי ווי מ'קען זאגן אז אן "אמת'דיגער חכם" איז איינער וואס איז אליינס א חכם. אויב איינער דארף פרעגן גוגל יעדע זאך, האט ער אפשר א בחינה פון חכמה, אבער ער איז נישט אליינס א חכם - ער דארף פרעגן גוגל זיין חכמה. די זעלבע זאך איז בנוגע מציאות.

ב) "פעיק" מציאות - באגריף:

דער מגיד שיעור האט אריינגעברענגט דעם באגריף פון "פעיק" מציאות. אלע אנדערע זאכן אויסער דעם אייבערשטן זענען אין א געוויסן זין "פעיק" מציאות.

וויכטיגע קלארפיקאציע: "פעיק" מיינט נישט אז עס עקזיסט נישט עכט - עס עקזיסט עכט! אבער ער האט נישט אין זיך אליין די עקזיסטענץ. זיין מציאות איז געבארגט, באקומען פון דער אייבערשטער.

משל לגעלט: ווער האט אמת'דיג געלט? דער גביר, דער וואס האט די מקור פון די געלט. דער וואס האט באקומען זיין געלט האט אויך געלט אין זיין טאש, ער איז נישט קיין ארעמאן, ער האט געלט - אבער ער האט נישט עכט געלט. פארוואס? ווייל ער האט עס נישט אליינס געמאכט, ער דארף אנקומען צו יענעם פאר זיין געלט.

נאך א משל: מ'קען זאגן אז דער מענטש האט "במקרה" געלט, און דער אנדערער האט "במציאות" געלט. אלע אנדערע זאכן עקזיסטן במקרה, ווייל דער אייבערשטער האט געוואלט זיי זאלן עקזיסטן.

מקורות:
א) פסוק פון ירמיה:

"וה' אלקים אמת" - דער רמב"ם טייטשט אז דער אייבערשטער איז אמת מיינט אז ער אליין איז אמת, און גארנישט אנדערש עקזיסט אזוי אמת'דיג ווי דער אייבערשטער.

חידוש אין טייטש דעם פסוק: מ'וואלט געקענט טייטשן אז "וה' אלקים אמת" מיינט גארנישט אנדערש איז אויך די אמת, אדער אז דער אייבערשטער איז טאקע אמת. ניין - דער רמב"ם טייטשט אז דער אייבערשטער אליינס איז מער אמת'דיג ווי אלעס אנדערש, ווייל אלע אנדערע זאכן דארפן אנקומען צו אים.

ב) פסוק פון משה רבינו:

"אין עוד מלבדו" - דער רמב"ם טייטשט אז דאס מיינט נישט אז ס'איז נישט דא גארנישט אנדערש. ס'מיינט: "אין שום מציאות אמת מלבדו כמוהו" - ס'איז נישט דא גארנישט אזוי ווי אים. דער עיקר חילוק איז אז דער אייבערשטער איז די איינציגסטע זאך וואס עקזיסטירט מצד עצמו, אלע אנדערע זאכן עקזיסטירן וועגן אים.

הערה וועגן דעם רמב"ם'ס שטייגער:
א) פשוט'ע ווערטער פאר טיפע זאכן:

דער מגיד שיעור האט באמערקט אז דער רמב"ם האט דא זייער שטארק געארבעט צו זאגן די אלע גאר טיפע זאכן מיט פשוט'ע ווערטער וואס מ'קען זאגן אין חדר. די ווערטער ווי "מחויב המציאות" אדער "מציא מצד עצמו" זענען קירצערע ווערטער וואס מ'זאגט אין די גמרא, אבער ס'איז ווייניגער פשוט צו וויסן וואס ער זאגט. דא האט דער רמב"ם געטרייט צו זאגן עס אויף א פשוט'ן אופן: דער אייבערשטער דארף גארנישט, אלעס דארף דער אייבערשטער, דער אייבערשטער איז די איינציגסטע זאך וואס עקזיסט אמת'דיג. ס'איז זייער טיף, אבער מ'זאגט עס דא אויף זייער פשוט'ע ווערטער.

ב) דער רמב"ם'ס נוסח - "והוא ברוך הוא":

א תלמיד האט באמערקט אז דער רמב"ם זאגט "והוא ברוך הוא" - וואס איז אינטערעסאנט ווייל "ברוך הוא" געווענליך זאגט מען אויף א שם. דער מגיד שיעור האט באמערקט אז דער רמב"ם איז זייער מקפיד, אין כתובים ווען ער דערמאנט דעם אייבערשטן זאגט ער אלעמאל "יתעלה" אדער "יתברך" - ער דערמאנט דעם אייבערשטן מיט עפעס א שבח.

[דיגרעסיע: מזכיר שם שמים]

אונז זאגן אויך אזוי - ווען א איד זאגט "השם יתברך" אדער "הקדוש ברוך הוא", ליגט שוין אין דעם א ברכה, ס'איז נישט קיין שאלה פון "מזכיר שם שמים לבטלה".

---

הלכה ה׳: דער אייבערשטער אלס מנהיג הגלגל

דברי הרמב"ם:

> "המצוי הזה הוא אלוה העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו תכלית ואין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שיסובב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ולא גוף"

פשט:

דער אייבערשטער האט א "דזשאב" - ער איז דער גאט פון דער וועלט, דער האר פון די גאנצע וועלט. וויאזוי שטעלט זיך ארויס אז דער אייבערשטער איז דער אלוה העולם? ער פירט די גלגל מיט א כח וואס ענדיגט זיך נישט.

חידושים והסברים:
א) טייטש "אדון" און "אלוה":

א תלמיד האט געפרעגט וואס טייטש "אדון" אדער "אלוה" - צי ס'מיינט נאר אז ער איז דער העכסטער?

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען: די טייטש איז נישט נאר אז ער איז דער העכסטער, נאר אז ער פירט. אזוי ווי למשל, א צווייטער רבי אין מיין קהילה איז נישט דער "אדון" - ער איז א גרויסער אדון, אבער ער איז נישט "אדון כל הארץ". "אדון כל הארץ" פשט איז אז ער האט עפעס א קאנעקשאן, ער טוט עפעס צו זיי - נישט נאר אז ער איז די גרעסטע זאך, ער האט עפעס א שייכות צו זיי.

ב) דער רמב"ם'ס פארשטאנד פון די וועלט:

דער רמב"ם האט פארשטאנען (און מ'זעט עס מפורש אין די דריטע פרק) אז די גאנצע וועלט איז איין גרויסע סירקל (ספער/באלי). מיר זענען אינדערמיטן, און ארום און ארום דרייט זיך אלעס. א גלגל איז דא מער ווי איין גלגל, אבער אין די ענד קומט אלעס אן צו איין ריזיגע סירקל. די גאנצע וועלט איז איין ריזיגע באלי, און די באלי דרייט זיך כסדר, און צווישן פון דעם דרייען זיך דרייט זיך די רעסט פון די וועלט.

ג) דאס דרייען מאכט ענערדזשי:

דאס דרייען מאכט אז ס'זאל זיין מאוומענטס, ס'מאכט אז אלעס אנדערש זאל זיך ריקן, און דאס איז אלעס אין די וועלט.

[הערה:] דער מגיד שיעור האט באמערקט אז "ענערדזשי" איז א ווארט וואס דער רמב"ם האט נישט געהערט פון, און היינטיגע סייענס לערנען נישט אזוי - סא דארף מען עס אפשר איבערטייטשן אדער נישט.

ד) ראיה פון "כח שאין לו קץ":

דער רמב"ם'ס ראיה: מיר זעען אז דער גלגל דרייט זיך כסדר, ס'סטאפט קיינמאל נישט פון זיך צו דרייען. אויב ס'סטאפט קיינמאל נישט, איז פשט אז די כח וואס דרייט עס איז נישט סתם א קליינע כח, א לימיטעד כח.

משל: איך האב א לימיטעד כח - איך קען שטיפן, איך קען ריקן זאכן, איך קען לעבן. אבער איך לעב דאך נאר זיבעציג יאר, איך לעב דאך נישט אויף אייביג. ווארשיינליך דער גלגל דרייט זיך אויף אייביג - ווי לאנג מ'זעט אים, זעט מען אז ער דרייט זיך. ממילא איז דער וואס דרייט עס מוז עס דרייען מיט א כח וואס איז אין לו קץ.

ה) "ואי אפשר שיסובב בלא מסבב":

א זאך קען זיך נישט דרייען אליין - דאס איז פשוט. ממילא, יעדע זאך וואס מיר זעען דא דרייט זיך, איז דא עפעס וואס דרייט עס, ביז מיר קומען אן צו דער ערשטער דרייער.

ו) "בלא יד ולא גוף" - צוויי טייטשן:

טייטש א: דער אייבערשטער דרייט עס איז נישט פשט אז דער אייבערשטער כביכול האט א גוף. ער איז נישט דער דרייער אזוי ווי איך דריי עפעס. ווען איך דריי עפעס, דריי איך זיך מיט - איך שטופ עס, איך שטופ מיין האנט, איך שטופ זיך מיט. דער אייבערשטער שטופט עס, און ער שטופט זיך נישט מיט. ער ווערט נישט נתפעל פון דאס וואס ער דרייט. סאמהאו האט דער אייבערשטער געמאכט אז ס'זאל זיך דרייען אויף אייביג.

טייטש ב: "ולא יד ולא גוף" זאגט אויך אז ס'איז א כח של אין לו קץ - ווייל א יד אדער א גוף האט א קץ (א לימיט).

ז) דער גלגל איז נישט דער נמצא ראשון:

א תלמיד האט געפרעגט: ווער זאגט אז דער גלגל איז נישט דער וויכטיגסטער נמצא?

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: ווייל ער קען זיך נישט אליין דרייען. איינמאל מיר ווייסן אז דער אייבערשטער איז דער הויפט נמצא וואס גארנישט קען נישט עקזיסטירן אן אים (פון די פריערדיגע הנחות), און דער גלגל אליין האט דאך יא א סוף - אויב דער גלגל וואלט געווען דער מוצא ראשון, וואלט ער זיך געקענט אפשר אליין דרייען. אבער די מסקנא איז אז דער כח וואס איז מנהיג דעם גלגל האט נישט קיין סוף, עס דרייט זיך כסדר, מוז זיין אז ס'איז דא א כח פאר דעם, און דער כח מוז זיין נישט קיין גוף.

שאלה וואס איז געבליבן אפן:

א תלמיד האט געפרעגט: דאס אז דער גלגל דרייט זיך האט שוין אויך צוטון מיט דעם אז עס האט זיך אמאל אנגעהויבן? מ'דארף שוין דאך גלייבן אין בריאה כדי צו קענען דאס וויסן?

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: "זיי זאגן נישט אויס די סוד, איך וויל נישט אויסזאגן די סוד, לאמיר עס לאזן אזוי." ער האט נישט געוואלט אריינגיין אין דעם ענין.

[הערה וועגן קדמות העולם:] אין איין פלאץ האט דער רמב"ם געזאגט אז די דעה רוחנית גייט מיט די הנחה פון קדמות העולם - "ווער ס'ווייסט וואס דאס מיינט קען וויסן, איך גיי נישט גיין ווייטער."

---

הלכה ה׳ (המשך): וידיעת דבר זה מצות עשה - די מצוה פון "אנכי ה' אלקיך"

דברי הרמב"ם:

> "וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלקיך"

פשט:

צו וויסן די גאנצע זאך וואס דער רמב"ם האט ביז יעצט אויסגעפירט - אז ס'איז דא א מצוי ראשון וואס פירט די וועלט און איז אייביג דא - דאס איז א מצות עשה. דער פסוק "אנכי ה' אלקיך" מיינט צו וויסן אז ס'איז דא א מצוי ראשון וואס פירט די וועלט.

חידושים און הסברים:
א) די מצוה איז ביים אנקומען צו די ריכטיגע מחשבה:

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען אז א מענטש קען נישט זאגן "איך גיי יעצט מקיים זיין אנכי ה' אלקיך", ווייל מ'גייט אנהייבן טראכטן און אפשר קומט מען נישט אן צו די ריכטיגע מחשבה. נאר ווען מ'האט געטראכט און מ'איז אנגעקומען צו די ריכטיגע מחשבה, דעמאלט איז מען מצליח געווען און מ'איז אנגעקומען צו "אנכי ה' אלקיך".

ב) דער רמב"ם'ס לשון "אמת הדבר":

דער רמב"ם מאכט נישט סתם, ער זאגט נישט "חקירה" דא, ער זאגט "אמת הדבר" - דאס ווייזט אז די מצוה איז דאס טראכטן, דאס גלייבן, דאס וויסן.

ג) סדר הלכות - קודם פאקט, נאכדעם מצוה:

דער מגיד שיעור האט באמערקט אז דער רמב"ם'ס סדר איז: קודם גייט ער זאגן די פאקט (הלכות א-ד), נאכדעם גייט ער זאגן די מצוה וועלכע מ'איז מקיים מיט וויסן דעם פאקט.

---

הלכה ו׳: לא תעשה - "לא יהיה לך אלהים אחרים"

דברי הרמב"ם:

> "וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו"

פשט:

ווער ס'פאלט איין צו טראכטן אז ס'איז דא אן אנדערע גאט, איז ער עובר אויף א לא תעשה. חוץ פון דעם וואס ער איז עובר אויף א לאו, איז עס אסאך ערגער - ער איז כופר בעיקר.

חידושים און הסברים:
א) די עבירה איז נישט צו לייקענען גאט, נאר צו גלייבן אין אן אנדערע גאט:

דער רמב"ם זאגט נישט "ווער ס'טראכט אז ס'איז נישטא קיין גאט", ער זאגט "ווער ס'טראכט אז ס'איז דא אן אנדערע גאט". דאס הייסט, אז איינער טראכט אז עפעס אנדערש איז דער גאט - למשל ער זאגט אז דער גלגל איז א גאט - איז ער מעלה על דעתו שיש אלוה אחר. ער לייקענט נישט דעם ערשטן מצוי ראשון, נאר ער זאגט אז דער ערשטער גאט איז נישט דער גאט.

ב) "לא יהיה לך" איז די עקזעקט אפאזיט פון "אנכי":

לויט ווי דער רמב"ם פארשטייט, איז "לא יהיה לך אלהים אחרים" די עקזעקט אפאזיט פון "אנכי ה' אלקיך".

ג) פארבינדונג צו "ואם יעלה על הדעת" פון פריער:

א תלמיד האט געפרעגט: דער "ואם יעלה על הדעת" פון פריער (הלכה ד) - איז דאס אויך עובר אויף "אנכי ה' אלקיך"?

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: ניין, פריער מיינט ער צו זאגן אן היפאטעטיקעל - "אויב ס'וואלט געקענט זיין". דארט וויל ער נאר מסביר זיין די רעלאציע צווישן די וועלט און דער אייבערשטער.

ד) שאלה: איז די עבירה ביים מעלה על הדעת זיין אדער ביים מסקנא?

א תלמיד האט געוואלט זאגן אז דאס איז א ראיה אז די עבירה איז נישט ביים מעלה על הדעת זיין, נאר ביים מאכן די מסקנא פון דעם מעלה על הדעת.

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: מיר האבן שוין גערעדט לעצטע מאל - ווען ס'שטייט דא "מעלה על הדעת", מיינט ער צו זאגן אז מ'קען נישט עכט אזוי טראכטן, ס'איז נאר איינער וואס איז מעלה על הדעת (א פאנטאזיע, נישט א ריכטיגע מחשבה).

ה) כופר בעיקר - וואס הייסט עיקר:

דער רמב"ם זאגט "שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו". דער מגיד שיעור האט פארבונדן דאס מיט "יסוד היסודות" פון הלכה א - יסוד און עיקר איז די זעלבע זאך, דער שורש וואס אלעס איז תלוי אין דעם. דער עיקר איז די מציאות פון גאט און אז קיין שום אנדערע זאך איז נישט קיין גאט.

---

הלכה ז׳: אחדות השם - דער אייבערשטער איז איינס

דברי הרמב"ם:

> "אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כייחודו אחד מן האחדים המצויים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שנחלק לחלקיו ולקצותיו, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם"

פשט:

דער גאט וואס מיר האבן גערעדט איז איינס - נישט צוויי און נישט מער. אבער זיין אחדות איז נישט אזוי ווי קיין אחדות וואס מיר קענען אין דער וועלט.

חידושים און הסברים:
א) צוויי סארטן אחדות וואס עקזיסטירן בעולם:

1. אחד כמין - א סארט זאך וואס כולל אסאך איינסעס. למשל, ס'איז דא איין קו אויף די וועלט - ס'איז דא אסאך קוען, אבער ס'איז דא איין סארט קו, איין דין א קו, וואס אלע קוען זענען איינס. אבער דער מין איז נישט פשוט - ער כולל אסאך ספעציפישע, אינדיווידועלע קוען.

2. אחד כגוף - איין שטיין, איין מענטש, איין האלץ. אבער יעדע גוף קען מען צעטיילן - ס'איז דא די רעכטע זייט דערפון און ס'איז דא די לינקע זייט דערפון. ווען מ'זאגט "איין מענטש", האבן מיר מחליט געווען אז ס'איז אנצוקוקן ווי איינס, אבער מ'קען עס אנקוקן אז ס'איז דריי הונדערט אברים.

ב) פארוואס א גוף איז נישט טאקע איינס:

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען: דער רמב"ם זאגט נישט אז מ'קען סתם רענדאם מחליט זיין. ס'איז אמת אז ס'איז א גוף אחד. אבער דער אחד איז נישט אן אבסאלוט אחד - מיר רעדן דערפון בתורת אחד ווייל ס'איז איינס אין איין וועג, אבער אין אן אנדערע וועג איז עס נישט איינס. ס'איז א סארט אחדות, אבער נישט די טאטאלע איינס.

ג) יעדע דבר גוף האט צוויי זייטן:

יעדע זאך וואס איז א גוף האט א רעכטע זייט און א לינקע זייט - אויב נישט, האט ער נישט קיין גוף. ס'איז שוין צוויי. ממילא, יעדע דבר גוף בעולם איז נישט באמת איינס.

ד) אחדות = פשטות:

דער אייבערשטער איז יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם. אין די וועלט פון גופים איז נישט דא אזא סארט אחדות. דאס איז די טייטש אז אחדות איז פשטות - ער איז סימפל, ער איז נישט געמאכט פון צוויי זאכן. אפילו א שטיק האלץ איז איין האלץ וואס האט צוויי זייטן - דער אייבערשטער איז נישט געמאכט פון צוויי זייטן, ער איז א דבר פשוט, א סימפל זאך.

---

הלכה ז׳ (המשך): ראיה אויף אחדות השם

דברי הרמב"ם:

> "אילו היו אלוהות הרבה היו גופים וגויות, לפי שאין הנמנים השוים במציאותן נפרדין זה מזה אלא במקרים שיארעו בגופות ובגויות. ואילו היה היוצר גוף וגויה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ. וכל שיש לו תכלית יש לו כח קצוב, ואלקינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואין לו הפסק שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כחו כח גוף"

פשט:

דער רמב"ם ברענגט א ראיה אויף אחדות: טאמער וואלטן געווען אסאך געטער, וואלטן זיי געמוזט האבן א גוף (כדי זיי זאלן זיין נפרדים). אבער א גוף מוז האבן א סוף, און א זאך מיט א סוף האט א כח קצוב. דער אייבערשטער'ס כח איז אבער אין סוף (ווי מ'זעט פון דעם וואס די גלגלים דרייען זיך תמיד), ממילא איז ער נישט קיין גוף, ממילא קען נישט זיין מער ווי איינס.

חידושים און הסברים:
א) פארוואס מערערע געטער דארפן א גוף:

טאמער וואלטן געווען צוויי געטער, וואלטן זיי געווען שווים במציאותן - זיי זענען ביידע די זעלבע סארט זאך (אזויווי צוויי קיה וואס זענען ביידע די זעלבע מציאות). וואס מאכט זיי צוויי? נאר ווייל זיי זענען צוויי גופים. זאכן וואס זענען גלייך זענען נישט נפרדים זה מזה אלא במקרים שיארעו בגופות - מקרים מיינט זאכן וואס געשעען: א גוף איז אויף איין פלאץ, א גוף איז אזוי גרויס, דער וואס איז נישט אזוי גרויס איז נישט דער זעלבער.

ב) א גוף קען נישט זיין אין סוף:

דער רמב"ם זאגט אז ס'איז נישט מעגליך צו זיין א גוף וואס איז אין סוף. די פראוו שטייט אין מורה נבוכים חלק ב'. דער מגיד שיעור האט געזאגט אז ס'איז גאנץ פשוט - דו קענסט זיך עס נישט פארשטעלן. ווען ער וואלט געווען א גוף און בלתי מוגבל, וואלט גארנישט געקענט עקזיסטירן - א גוף וואלט אלעס אויפגעגעסן. א דבר גוף איז א דבר מוגבל.

ג) משל הבעטערי - כח קצוב:

דער מגיד שיעור האט געברענגט א משל: א בעטערי וואס איז אזוי גרויס קען ארבעטן פאר צוויי שעה - אזוי פיל ענערדזשי, אזוי פיל יכולת צו ארבעטן. א זאך וואס האט אן ענד קען נישט טון עפעס אן א סוף.

ד) שאלה: "אין לו קץ" - אין צייט אדער אין פלאץ?

א תלמיד האט געפרעגט: "אין לו קץ" מיינט אין צייט אדער אין פלאץ? דער רמב"ם זאגט דאך "סובב תמיד" - מיינט אייביג אין צייט.

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: ס'מיינט נישט אין צייט און נישט אין פלאץ - ס'מיינט די קאנצעפט. "סובב תמיד" מיינט יא אייביג אין צייט.

ה) פארוואס דארף מען "אין לו קץ" אין פלאץ אויב די ראיה איז פון צייט?

דער תלמיד האט ווייטער געפרעגט: פארוואס דארף מען צו דעם האבן "אין לו קץ" אין פלאץ?

דער מגיד שיעור האט געענטפערט מיט דעם משל פון בעטערי: א בעטערי וואס האט אן ענד (אין גרויס/פלאץ) קען נישט ארבעטן פאר אייביג (אין צייט). לאז זיין די בעטערי ווי גרויס דו ווילסט, אבער נישט אנלימיטעד - קען עס נישט פאוערן א מאשין פאר אייביג. ס'קען פאר צוויי יאר, פאר צען יאר, פאר טויזנט יאר, אבער נישט פאר עווער.

ו) די לאגישע קייט:

- די וועלט דרייט זיך אויף אייביג (הגלגל סובב תמיד)

- אויב ס'פירט זיך אויף אייביג, מוז זיין אז ס'איז געבויט אויף עפעס וואס איז א כח וואס האט נישט קיין סוף

- א כח וואס האט נישט קיין סוף פיט נישט אריין אין א גוף

- מוז עס זיין א כח וואס איז נישט פון א גוף

- אויב דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, קען נישט זיין מער ווי איינס (ווייל נאר גופים קענען זיין נפרדים)

מקורות:

- מורה נבוכים חלק ב' - דארט שטייט די פראוו אז א גוף קען נישט זיין אין סוף

---

הלכה ז׳ (המשך): דער אייבערשטער האט נישט קיין גוף - ראיות פון פסוקים

דברי הרמב"ם:

> "הרי מפורש בתורה ובנביא שאין הקב"ה גוף וגויה, שנאמר כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, וגוף אינו יכול להיות בשני מקומות... ונאמר לא ראיתם כל תמונה... ונאמר אל מי תדמיוני ואשוה, ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים."

פשט:

דער רמב"ם ברענגט דריי פסוקים צו באווייזן אז דער אייבערשטער האט נישט קיין גוף:

1. "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" - א גוף קען נישט זיין אין צוויי פלעצער אויף איינמאל

2. "לא ראיתם כל תמונה" - ביים מעמד הר סיני האט מען נישט געזען קיין געשטאלט

3. "אל מי תדמיוני ואשוה" - דער אייבערשטער איז נישט גלייך צו גארנישט

חידושים און הסברים:
א) די קשיא פון "אחד" און גוף:

דער מגיד שיעור האט אויפגעברענגט א קשיא וואס מענטשן פרעגן: עס שטייט דאך "ה' אחד" - און "אחד" מיינט דאך איינער, וואס קען מיינען איין גוף. ווי קען דער רמב"ם זאגן אז

ווי קען דער רמב"ם זאגן אז דער אייבערשטער האט נישט קיין גוף, ווען "אחד" קען טייטשן א גוף?

דער תירוץ איז פארקערט: "אחד" מיינט אז ער איז פשוט אן קיין חלקים, און א גוף איז דווקא נישט "אחד" ווייל א גוף האט חלקים. דער רמב"ם גייט באלד פארענטפערן די קשיות פון פסוקים וואס רעדן פון גוף.

ב) די ראיה פון "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת":

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען אז די ראיה איז: אויב דער אייבערשטער וואלט געווען א גוף, וואלט ער נישט געקענט זיין אין שמים און אויף ארץ אויף איינמאל - אפילו א זייער גרויסער גוף איז נאר אין איין מקום.

קשיא אויף דער ראיה: איינער האט געפרעגט - אפשר מיינט דער פסוק נאר אז דער אייבערשטער איז דער גרעסטער כח, ער פירט אן אין הימל און אין ערד? נישט אז ער איז ממש דארטן?

תירוץ: דער פסוק זאגט "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" - דער זעלבער אלוקים זאל זיין אין צוויי פלעצער אין די זעלבע צייט, דאס קען נישט זיין א גוף. און דאס פאסט מיט "ה' אחד" - אויב ער איז "אחד" (פשוט אן חלקים), איז ער נישט אין קיין פלאץ, נישט ביי שמים און נישט ביי ארץ. "בשמים ממעל" מיינט אז ער גיט עקזיסטענץ פאר שמים און פאר ארץ.

ג) "לא ראיתם כל תמונה":

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען אז "תמונה" מיינט נישט נאר א בילד (פיקטשער), נאר א פארעם - א זאך וואס האט א גרויס (סייז) און א געשטאלט (שעיפ). ביים מעמד הר סיני האט מען נישט געזען קיין שום געשטאלט.

ד) "אל מי תדמיוני ואשוה" - דער אייבערשטער איז נישט גלייך צו גארנישט:

דער רמב"ם'ס ראיה איז: יעדע זאך אין די וועלט איז גלייך צו אן אנדערע זאך - at least אין דעם וואס אלע זאכן זענען גופים. אויב דער אייבערשטער וואלט געווען א גוף, וואלט ער געווען גלייך צו אנדערע גופים - אפילו דער גרעסטער, שענסטער, לעכטיגסטער גוף איז נאך אלץ גלייך מיט אנדערע גופים אין דעם וואס ער איז א גוף.

קשיא: איינער האט געפרעגט - איז דען דער אייבערשטער נישט גלייך צו אונז אין דעם וואס ביידע exist-ן? ביידע האבן אן existence?

תירוץ: ס'איז נישט גלייך ווייל ס'איז אן אנדערע מין existence, א העכערדיגע existence. (דער מגיד שיעור האט באמערקט אז דאס שטייט אין ישעיה, אבער נישט דא אין רמב"ם - דא גייט עס מער פשוט אז ער איז נישט קיין גוף.)

---

הלכה ח׳: פארענטפערן די פסוקים וואס רעדן פון גוף - "דברה תורה כלשון בני אדם"

דברי הרמב"ם:

> "הרי כתוב בתורה תחת רגליו, כתובים באצבע אלקים, יד ה', עיני ה', אזני ה'... הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כינויים הם..."

פשט:

דער רמב"ם פרעגט: עס שטייט דאך אין תורה "תחת רגליו" (פיס), "באצבע אלקים" (פינגערס), "יד ה'" (האנט), "עיני ה'" (אויגן), "אזני ה'" (אויערן) - דאס ווייזט דאך אז דער אייבערשטער האט א גוף?

דער רמב"ם ענטפערט: "הכל לפי דעתן של בני אדם" - די תורה רעדט אין די שפראך וואס מענטשן קענען פארשטיין.

חידושים און הסברים:
א) דער ערשטער פשט - "לפי דעתן של בני אדם":

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען דעם טיפערן פשט: ווען מ'זאגט פאר א מענטש אז דער אייבערשטער exist, וואס טראכט ער? א מענטש האט קיינמאל נישט געטראכט אז א זאך קען exist אן זיין א גוף. א פשוט'ער מענטש וואס פארשטייט נישט existence אן א גוף, און ער האט נאך נישט געלערנט קיין רמב"ם - דארף מען אים זאגן אז דער אייבערשטער exist אויף א וועג וואס ער קען פארשטיין, אז ער האט הענט און פיס, ווייל אנדערש וועט ער מיינען אז ער exist נישט.

מקור: דער מגיד שיעור האט באטאנט אז דאס שטייט בפירוש אין מורה נבוכים - ער האט נישט אויסגעטראכט דעם וועג.

ב) דער צווייטער פשט - כינויים:

ווען די תורה וויל מסביר זיין די ענינים, למשל אז דער אייבערשטער איז א מלך, דארף זי זאגן אז ער האט א כסא. דאס איז די וועג וויאזוי די תורה רעדט - בדרך כינוי.

ראיה פון "שנותי ברק חרבי": דער רמב"ם ברענגט א ראיה פון דעם פסוק וואו דער אייבערשטער זאגט תוכחה - דארטן פארשטייט יעדער איינער, אפילו דער פשוט'סטער מענטש, אז דער אייבערשטער הרג'עט נישט ממש מיט א שווערד. "וכי יש לו חרב והורג?" - נאר ס'איז א משל צו פורעניות. אזוי אויך אלע אנדערע גופניות'דיגע לשונות זענען כינויים.

ג) דער פארשיד צווישן די צוויי פשטים:

איינער האט געפרעגט צי דער צווייטער פשט (כינויים) איז נאר א הרחבה אויף דעם ערשטן פשט ("לשון בני אדם")?

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: ס'איז א ליסט פון פארשידענע נקודות. ס'קען זיין מ'קען עס אריינשטופן אין איינעם, אבער ס'איז נאך א באזונדערע נקודה - נישט נאר אז מ'רעדט צו מענטשן אין זייער שפראך, נאר אז יעדער כינוי האט א טיפערע מינינג. למשל, "יד ה'" איז א רמז אויף די אייבערשטער'ס השגחה. דער אייבערשטער איז "מנהיג את הגלגל בלא יד ולא גוף" - ער פירט די וועלט אן אן אצבע, אבער די פירוש הדברים איז שווער צו מסביר זיין פאר א מענטש, דארום נוצט מען גופניות'דיגע שפראך.

---

הלכה ח׳ (המשך): דער דריטער פשט - "במראה הנבואה"

דברי הרמב"ם:

> "ראיה לדבר זה, שנביא אחד אומר שראה הקב"ה לבושיה כתלג חיור, ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה... ומשה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה ועל סיני כשליח ציבור עטוף... לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה."

פשט:

דער רמב"ם ברענגט א ראיה אז די גופניות'דיגע באשרייבונגען זענען נאר משלים: דניאל האט געזען דעם אייבערשטן מיט ווייסע בגדים ("לבושיה כתלג חיור"), און ישעיה האט געזען דעם אייבערשטן מיט רויטע בגדים ("חמוץ בגדים מבצרה"). איז דען מעגליך אז דער אייבערשטער האט געטוישט זיין קלייד? אויך משה רבינו האט געזען דעם אייבערשטן ביים ים ווי א גיבור וואס מאכט מלחמה, און ביי סיני ווי א שליח ציבור וואס איז איינגעוויקלט אין טלית.

חידושים און הסברים:
א) דער דריטער פשט - מראה הנבואה:

דער מגיד שיעור האט מסביר געווען אז דאס איז א דריטער באזונדערער פשט: דער נביא האט זיך פאנטאזירט, ער האט געזען א דמיון, א מראה - ס'האט טאקע אויסגעזען אזוי פאר אים. אמאל האט ער געזען אזוי, אמאל האט ער געזען אנדערש. אבער דאס וואס ער האט געזען איז נאר "במראה הנבואה" - ס'איז נישט דער פשט אז דער אייבערשטער זעט טאקע אזוי אויס. דער אייבערשטער ווייזט פאר'ן נביא אזוי מאיזה סיבה, ס'האט א טיפערע מינינג, כדי אים אויסצולערנען עפעס.

ב) פארוואס איז דאס א באזונדערער פשט?

איינער האט געפרעגט צי דאס איז נישט נאר א הרחבה אויף "דיבר הכתוב כלשון בני אדם"?

דער מגיד שיעור האט געענטפערט: ס'איז א באזונדערע נקודה. ביי די ערשטע צוויי פשטים רעדט מען וועגן וויאזוי מ'לערנט אויס און מ'פארשטייט - די הגבלה איז אין פארשטיין. אבער דער דריטער פשט זאגט אז אפילו ביים זען אליין, ביי די נבואה גופא, איז דא א הגבלה. אפילו דער נביא וואס זעט דעם אייבערשטן, זעט ער נאר א מראה, א דמיון - נישט דעם אייבערשטן ווי ער איז באמת.

ג) די לאגיק פון פארקערטע משלים:

דער רמב"ם'ס ראיה איז: מיטן אנכאפן פארקערטע משלים (איינער זעט ווייס, איינער זעט רויט) ווייזט מען אז די משל איז נאר א משל. ווען עס וואלט אייביג געשטאנען נאר די זעלבע משל, וואלט מען געמיינט אז די משל איז דער עכט. אבער ווייל מען כאפט אן אמאל אזא משל, אמאל אזא משל, כאפט מען אז עס איז נאר א משל.

ד) הערה וועגן "סיני":

דער מגיד שיעור האט באמערקט אז ווען דער רמב"ם זאגט אז משה האט געזען דעם אייבערשטן "על סיני כשליח ציבור עטוף" - מיינט ער נישט מעמד הר סיני, נאר ביי די ניקרת הצור (ווען משה האט געבעטן "הראני נא את כבודך"). דאס קומט פון מדרשים וואס זענען מדייק אין די פסוקים.

מקורות:

- דניאל - "לבושיה כתלג חיור"

- ישעיה - "חמוץ בגדים מבצרה"

- מדרשים וועגן משה רבינו ביים ים און ביי סיני

- "ה' איש מלחמה" (רש"י)

- "ויקרא ה' ה'" (שליח ציבור עטוף)

---

הלכה ח׳ (המשך): נבואה און די הגבלות פון זען דעם אייבערשטן

חידוש: די דאפלטע הגבלה - נישט נאר אין לערנען, נאר אויך אין זען:

ס'איז נישט נאר א הגבלה וויאזוי מ'פארשטייט ביים אויסלערנען דעם אייבערשטן, נאר ס'איז דא אויך פילע הגבלות אין זען עס. אפילו ווען א נביא דארף "זען", דארף ער עפעס וואס איז א משל. פארוואס? ווייל מ'קען דאך נישט זען דעם אייבערשטן - ער האט נישט קיין גוף. אויגן קענען נאר זען זאכן וואס מ'קען זען. און אפילו אין די מוח, אפילו פאנטאזיע, קען מען נאר זען זאכן וואס מ'קען זען.

פארבינדונג צו "אמתות הדבר":

דא קומט אריין די צווייטע דערווארט פון "אמתות הדבר" - וואס דער אייבערשטער איז אמת'דיג. איין דעת איז "לא ישיגוהו ולא יחקרוהו" - מ'קען נישט משיג זיין, ניטאמאל קען מען אים פארשן. ווי ס'שטייט אין פסוק (איוב יא:ז): "החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא" - מ'קען נישט אנקומען צו פארשטיין דעם אייבערשטן.

---

הלכה ט׳-י׳: בקשת משה רבינו - "הראני נא את כבודך"

די קשיא:

אויב מ'קען נישט זען דעם אייבערשטן, האט מען א גרויסע קשיא: משה רבינו האט יא געוואלט זען! וואס האט משה רבינו געבעטן מיט "הראני נא את כבודך"?

די משל האט ער דאך שוין געזען. ער האלט שוין נאך קריעת ים סוף און נאך מתן תורה - ביידע זאכן. און ער בעט נאכאמאל "הראני נא את כבודך"! ער מוז זיך דאס בעטן ווייל ער ווייסט אז די ביידע זאכן וואס ער האט געזען איז געווען א משל. ער וויל זען מער ווי די משל - אבער מער ווי די משל קען מען דאך נישט!

דברי הרמב"ם:

> "ביקש משה רבינו לידע אמיתת מציאותו של הקב"ה עד שתהיה ידיעה בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו, ונמצא הוא נפרד בדעתו משאר האנשים... והשיבו הקב"ה שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו... והודיעו הקב"ה מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו עד שהשיג מאמיתת מציאותו דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים, ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו."

פשט:

משה רבינו האט געוואלט וויסן די אייבערשטנ'ס מציאות אזוי גוט - בדרך משל - אזויווי א מענטש זעט אן אנדערן מענטש בפניו. ווען מ'זעט איינעם אין די פראנט, ווייסט מען קלאר די חילוק פון דעם מענטש צו א צווייטן מענטש.

חידושים און הסברים:
א) דער רמב"ם'ס פירוש פון "פנים ואחור":

דער רמב"ם איז מפרש די משל פון פנים ואחור אויף א טיפן אופן:

- פנים = ווען איך זע א מענטש פון די פנים, איז דאס די קלארסטע וועג צו וויסן די חילוק צווישן אים און א צווייטן מענטש. איך קען אים רעקאגנייזן, איך זע אים קלאר.

- אחור = ווען איך זע א מענטש פון די בעק, אפשר אמאל קען איך אים אביסל רעקאגנייזן, אבער ס'איז נישט אזוי קלאר. פון די בעק זעען אויס רוב מענטשן ענליך.

ב) וואס האט משה רבינו באמת געבעטן:

משה רבינו'ס בקשה איז געווען אז ער זאל "זען" דעם אייבערשטנ'ס "פנים" - דאס מיינט: ס'זאל אים קלאר זיין וויאזוי דער אייבערשטער איז אנדערש פון אלע אנדערע נמצאים, מיט די זעלבע סארט קלארקייט ווי א מענטש האט ווען ער זעט א מענטש פון די פראנט.

ער האט געוואלט פארשטיין די חילוק צווישן די מציאות הקב"ה און די מציאות פון אלע אנדערע - אז די מציאות פון דעם אייבערשטער איז די עצם עקזיסטענץ, די ערשטע מציאות.

ג) פארוואס קען א לעבעדיגער מענטש נישט משיג זיין:

דער אייבערשטער האט אים געזאגט אז א מענטש קען נישט אינגאנצן דאס פארשטיין ווי לאנג ער לעבט. וואס מיינט "ווי לאנג ער לעבט"? ווייל ער האט א גוף. ווייל זיין גוף געדענקט אז דער אייבערשטער איז נישט דומה לגופים, ממילא קען נישט א מענטש וואס איז אין א גוף פארשטיין דעם אייבערשטן וואס איז נישט דומה לשאר גופים.

אפילו א נביא, אפילו א גרויסער חכם אזויווי משה - אביסל האט ער נאך טראכטן אז דער אייבערשטער איז אזויווי א גוף אדער איז ענליך צו אלע אנדערע זאכן.

ד) אינטערעסאנטע השלכה - נאכ'ן טויט:

ס'זעט אויס אז ווען א מענטש וואלט נישט געהאט די חסרון פון לעבן - אפשר ווען א מענטש שטארבט, און דעמאלטס האט מען נישט די גוף - דעמאלטס וואלט מען יא געקענט משיג זיין עצם עקזיסטענץ אן א גוף.

ה) וואס האט משה רבינו יא באקומען:

דער אייבערשטער האט אים געוויזן גענוג - "בבחינת אחור". וואס מיינט בבחינת אחור?

- אזויווי א מענטש וואס זעט איינעם פון די בעק, אדער א מענטש וואס גייט מיט געוויסע מלבושים וואס זענען אנדערש (א מלך גייט מיט א מלבוש - אפילו פון די בעק קען מען שוין גלייך זען אז ער איז א מלך).

- נאכ'ן פארשטיין בחינת "אחור", האט משה יא פארשטאנען אז די אייבערשטנ'ס מציאות איז אנדערש ווי אלע מציאות.

- דער אייבערשטער האט אים מודיע געווען עפעס וואס א מענטש האט נישט געוואוסט פאר משה, און א מענטש האט נישט משיג געווען נאך משה - די מערסטע ידיעה וואס א מענטש האט אמאל באקומען.

ו) די משל איז נישט די זען - נאר די הבנות:

דער רמב"ם וויל מאכן אז די משל איז נישט די זען אליין, נאר די הבנות וואס מ'קומט פון זען.

ווען מ'זאגט "ונחקקה צורתו" - איינער וואס האט א מענטש קלאר געזען, האט ער אזוי ווי א קאפי פון אים ערגעץ ווי אין זיין מוח (כאטש ער האט נישט קיין קליינע קאפיס פון מענטשן). אבער ווען מ'ווייסט וועגן יענעם אן צו זען, האט מען נישט קיין קאפי פון יענעם'ס פיקטשער אין דיין קאפ.

דאס איז די מקיף פון די ראיה - ער וויל מאכן אז די ראיה איז א משל פאר עפעס: ווען דו זעסט איינעם'ס פנים, שפעטער האסטו אין דיין שכל א הבנה.

ז) לעוועלס אין השגה:

דער רמב"ם האט אין פרק נ"ט אין מורה נבוכים אז ס'איז דא לעוועלס אין דעם. לגבי די אמת'דיגע פארשטאנד, האט משה נישט געזען נאר "בבחינת" - אזוי גוט ווי איך ווייס די חילוק פון איין מענטש צו א צווייטע מענטש וואס איך האב געזען פון די בעק.

מקורות:

- פסוק "הראני נא את כבודך" (שמות לג:יח)

- פסוק "וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג:כג)

- פסוק "החקר אלוה תמצא" (איוב יא:ז)

- מורה נבוכים פרק נ"ט

---

הלכה י׳: מאורעות הגופים - זאכן וואס געשעען צו גופים

דברי הרמב"ם:

> "וכיון שנתברר שאינו גוף וגויה, יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה, לא עליה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה."

פשט:

מיר האבן געלערנט אז דער אייבערשטער איז איינס, אז ער איז נישט קיין גוף, און ער האט פארענטפערט אלע פסוקים וואס עס סאונדט אז דער אייבערשטער איז א גוף. יעצט לייגט ער צו: ממילא געשעט נישט צו אים זאכן וואס געשעען צו גופים.

חידושים און הסברים:
א) די חילוק צווישן "גוף" און "מאורעות הגופים":

ס'איז דא אלע מיני זאכן וואס מענטשן אסאך מאל דמיון'ען - אז דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, אבער ער קען לאכן, ער קען זיין "העפי". אבער "העפי" איז א זאך וואס איז שייך צו א גוף! אן א גוף איז נישט "העפי" - עס איז אפשר א זאך וואס איז א משל פון העפי, אבער נישט קיין גוף.

ממילא, אויב ער האט נישט קיין גוף, קומט אויס אז קיין שום פון די זאכן וואס געשעען צו א גוף געשעען נישט צו אים.

ב) טערמינאלאגיע - "מקרי הגופים":

"מאורעות הגופים" מיינט צו זיין גרויס, צו זיין קליין, צו זיין אויף די זייטן. די אלע זאכן זענען נישט דאס וואס איז א גוף, נאר דאס וואס געשעט צו א גוף. דאס הייסט אויף די לשון פון די ראשונים "מקרי הגופים", אדער "מאורעות הגופים" רופט עס דער רמב"ם דא.

למשל: "מיין טיש איז ווייס" - דאס איז עפעס וואס איז געשען צו דעם וואס דאס איז א גוף. עס איז נישט די זעלבע זאך ווי דער טיש אליין.

ג) די ליסטע פון מאורעות:

- לא חיבור ולא פירוד - ער קאנעקט זיך נישט צו אנדערע זאכן, דער אייבערשטער "טאטשט" נישט. ער איז אויך נישט ווייט - ווייל "ווייט" קען מען זיין ווען צוויי גופים זענען ווייט איינער פון די צווייטע. אבער ווען מען איז נישט קיין גוף, קען מען זיין נישט נאנט און נישט ווייט.

- לא מקום ולא מדה - "לא מקום" מיינט ער איז נישט בשום פלאץ, און "לא מדה" מיינט ער האט נישט קיין מידה - ער איז נישט צוואנציג אמות גרויס.

- לא עליה ולא ירידה - ער קען נישט ארויפגיין און נישט אראפגיין.

- לא ימין ולא שמאל - ער האט נישט קיין רעכטע זייט און קיין לינקע זייט.

- לא פנים ולא אחור - קיין פנים, קיין אחור.

- לא ישיבה ולא עמידה - קיין ישיבה, קיין עמידה.

ד) פארבינדונג צו די דריי מלאכים:

די אלע ווערטער זענען די ווערטער וואס שטייען אין די תורה אויף די דריי מלאכים (בראשית יח).

[דיגרעסיע - רבי דוד'ל לעלובער]:

ווערט דערמאנט א זאגונג פון רבי דוד'ל לעלובער: "אין די בעק פון די טיש, all the way..."

---

הלכה י׳ (המשך): דער אייבערשטער האט נישט קיין שינויים

דברי הרמב"ם:

> "ואין לו זמן עד שיהיה ראשית ואחרית ומנין שנים. ואינו משתנה שאין לו דבר הגורם שיגרום לו שינוי."

חידוש: צייט און דער אייבערשטער

דער רמב"ם זאגט "ואין לו זמן עד שיהיה ראשית ואחרית ומנין שנים" - נאר א גוף האט א צייט. ממילא:

- דער אייבערשטער האט נישט קיין צייט

- ס'איז נישטא ביי אים קיין אנהייב און קיין ענדע

- ס'איז נישטא "אמאל" דער אייבערשטער

וויכטיגער חידוש: ווען מענטשן זאגן "היה הוה ויהיה", מיינען זיי אז דער אייבערשטער איז זייער אלט. אבער דאס איז נישט ריכטיג - ער איז נישט זייער אלט, ער ווערט נישט אלט און ער ווערט נישט יונג. ער האט נישט קיין יארן בכלל - ער איז מחוץ לזמן. דער פסוק "שנותיך לא יתמו" מיינט נישט אז ער האט אסאך יארן וואס ענדיגן זיך נישט, נאר אז ער האט נישט קיין יארן בכלל.

חידוש: פארוואס קען דער אייבערשטער זיך נישט טוישן

דער רמב"ם זאגט "ואינו משתנה שאין לו דבר הגורם שיגרום לו שינוי". דאס איז א מער קאמפליצירטע זאך:

- א גוף קען זיך טוישן דורך מאורעות - ער איז געווען הויך, איז ער געווארן נידעריגער; ער איז געווען אויף דעם פלאץ, איז ער געווארן אויף יענעם פלאץ

- אויב דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, האסטו נישט וואס זאל זיך טוישן

- ממילא קען דער אייבערשטער זיך נישט טוישן

---

הלכה י׳ (המשך): חיים, חכמה, און אנדערע תארים

דברי הרמב"ם:

> "לא מות ולא חיים כחיי גוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת איש החכם, לא שינה ולא הקיצה, לא כעס ולא שחוק, לא שמחה ולא עצבות, לא שתיקה ולא דיבור כדיבור אדם."

חידוש חשוב: "חיים כחיי הגוף"

דער רמב"ם זאגט "לא חיים כחיי גוף החי" - דאס איז א זייער וויכטיגע לשון:

- דער רמב"ם זאגט יא אז דער אייבערשטער לעבט

- אבער ווען ער זאגט "חיים", מיינט ער נישט "חיים כחיי הגוף"

- וואס מיינט אז א גוף לעבט? מיינט אז ער טוישט זיך, ער אטעמט, ער נעמט אריין און ער גייט ארויס

- די סארט חיים האט נישט דער אייבערשטער

- אבער וודאי האט דער אייבערשטער חיים אין דעם סענס פון עפעס א סארט עקזיסטענץ

- "חי" איז איינע פון די תארים פון דעם אייבערשטן - אבער נישט די סארט חיים וואס מיר האבן

הערה: מ'קען אויך זאגן אז ער האט מיתה איבער זיי (אז ער איז העכער פון מיתה), אבער מיתה איז נישט שלעכט אז מ'זאגט נישט - אויב עס איז א משל, קען מען שוין זאגן א משל פון מיתה אויך.

חידוש: פארוואס האט דער אייבערשטער נישט קיין חכמה

דער רמב"ם זאגט "ולא סכלות ולא חכמה" - פארוואס זאל איך זאגן אז ער האט נישט קיין חכמה?

- ווייל וועלכע נישט א חכמה זענען שינויים

- נעכטן בין איך נישט געווען קיין חכם, יעצט בין איך געווארן א חכם

- מיין חכמה איז א געוויסע שינוי וואס איז געשען צו מיין גוף, אדער דער חלק הגוף

- אבער דער אייבערשטער קען נישט ווערן קלוג - ער האט נישט די סארט חכמה

חידוש: פשט אין "שחוק"

דער רמב"ם זאגט "לא שחוק" - אינטערעסאנט אז שחוק מיינט דא לכאורה נישט שחוק לאכן, נאר מער זיין צופרידן.

חידוש: דיבור און שתיקה

דער רמב"ם זאגט "לא שתיקה ולא דיבור כדיבור אדם":

- איינער קען פרעגן: אבער יא, דער אייבערשטער רעדט - "וידבר ה'"!

- איז דאס נישט כדיבור אדם

- אפשר קען שוין זיין שתיקה אויך (אז מ'קען זאגן אז דער אייבערשטער שווייגט)

- אבער דער אייבערשטער שווייגט נישט, ווייל שווייגן מיינט אז איך רעד נישט

- און רעדן רעד איך אויך - מער איז דאס א שינוי

- איך דארף א גוף, איך דארף די כלי הדיבור

- דער אייבערשטער רעדט נישט אזוי ווי א מענטש רעדט

מקור מחז"ל:

דער רמב"ם ברענגט: "כך אמרו חכמים: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לא עורף ולא עיפוי."

- עורף מיינט א בעק (back)

- עיפוי - עס איז א לשון פון אויגן, אזוי ווי די פנים (די פנים האט אנדערע פנים)

- "למעלה" מיינט דעם אייבערשטן - אבער "למעלה" דא איז א משל פאר די אייבערשטער

---

הלכה י׳ (המשך): שינויים אין תורה ונביאים

דברי הרמב"ם:

> "כמו שנאמרו בתורה ובדברי נביאים, הכל משל ומליצה הם."

חידוש חשוב: משל ומליצה

דער רמב"ם פרעגט א קשיא: אויסער דעם וואס מען זעט אז די אייבערשטער געבט מען אונז כינויים פון די גוף (וואס ער האט שוין פריער פארענטפערט), אויך זעט מען ביים אייבערשטן אז מ'געבט אויף אים זאכן וואס איז אן ענין פון שינוי.

אינטערעסאנטע הערה: דער לשון "משל ומליצה" האט שוין געשטאנען איינמאל פריער (ביי "השגת הנבואה"). דער מגיד טראכט אז אפשר איז דא א חילוק:

- עס איז דא זאכן וואס מען זאגט אז עס איז "דברי תורה כדי מליצה"

- און עס איז דא "משל מליצה" וואס שטייט במראה הנבואה

- דאס דארף מען נאך טראכטן ווייטער

ביישפילן פון שינויים אין פסוקים:

- "יושב בשמים" - דער אייבערשטער זיצט

- "ישחק" - דער אייבערשטער לאכט

- כעס - "כי הכעיסוני"

- "יעשיני באפעוליו" - אז הכעס הוא סוס השם

דו קענסט נישט פשט'ן באמת אז ס'מיינט אז ער איז אין כעס, ווייל כעס איז א שינוי. נו וואס דען? ס'איז א משל ומליצה.

חידוש: "דברי חכמים" vs. סתם געזאגט

אינטערעסאנטע הערה: פריער האט דער רמב"ם סתם אליין געזאגט "דברי תורה כלשון בני אדם", און דא זאגט ער "על כל אלה הדברים אמרו חכמים דברי תורה כלשון בני אדם".

פשט איז אזוי: ער דערמאנט אז חכמים האבן שוין דאס געזאגט. פריער האט ער סתם געזאגט ס'איז "דברי תורה כלשון בני אדם" (האט ער אליין געזאגט). ער זאגט אז ווען די תורה רעדט כלשון בני אדם, גייט עס ארויף אויף די אלע זאכן.

ראיות מפסוקים:

1. "האותי הם מכעיסים" (ירמיהו) - דער פסוק זאגט אז ביים אייבערשטן איז נישט שייך כעס. אויב אזוי, קענסטו פרעגן פון ירמיהו - ער זאגט דאך "כי הכעיסוני"! איז מוז מען זאגן אז יענץ איז א משל - ס'מיינט צו זאגן אז דער אייבערשטער איז ממש כאילו ירגיז בכעס וכדומה.

2. "אני ה' לא שניתי" - ביים אייבערשטן איז נישט שייך קיין שינוי. ואילו היה פעם כועס ופעם שמח, הרי הוא משתנה - וואלט דאך געווען א שינוי אין אים.

דברי הרמב"ם:

> "וכל הדברים האלה אינם מצויים אלא לגופים השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא ברוך הוא יתעלה ויתרומם על כל זה."

חידוש: "גופים השפלים" - וואס שליסט דאס אויס?

דער רמב"ם זאגט "גופים השפלים" - די טונקעלע נידריגע גופים, "שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם".

אינטערעסאנטע שאלה: וואס איז יא דא לכאורה? נישט גופים, אפילו גופים נישט שפלים:

- די זון איז א גוף, ס'איז נישט קיין גוף עפר

- און דאך טוישט זיך נישט אין די זעלבע וועג

- ס'איז נישט ברוגז - די זון איז אמאל ברוגז? (נישט)

- אבער כל פנים, ס'איז א כדור חומר

תירוץ: די אלע זאכן (שינויים) זענען נישט נאר מצוי לגופים. שינויים איז נאר ביי די גאר שוואכע מצויים - נישט נאר גופים, נאר גופים אפלים ושפלים. "שפלים" מיינט ער אויף א נידריגע מדריגה.

חידוש: אפילו די גלגלים איז נישט דא קיין שינוי. כל שכן די אייבערשטער - "על כל זה" - אפילו אויף די גלגלים איז ער העכער.

"בתי חומר" - די וואס וואוינען אין ליימענע הייזער - דאס הייסט פון א גוף וואס איז געמאכט פון חומר, אדער פון עפר, "אשר בעפר יסודם". דער רמב"ם גייט ברענגען שפעטער די פסוק און עס מסביר זיין.

---

סיכום הפרק

דער מגיד פאסט צוזאם:

- ער זאגט נישט אז מ'זאל גלייבן אז ס'איז א משל

- אבער דער עיקר איז צו גלייבן אז:

1. דער אייבערשטער איז איינס

2. ער האט נישט קיין גוף

3. ער האט נישט קיין מקרות הגוף

4. ער האט נישט קיין השתנות

הערה: דאס וואס מ'האט געזאגט "מקרות הגוף" איז דאך די זאך ווי השתנות - אבער איינס איז גורם פאר'ן צווייטן.

סיום:

דער מגיד זאגט אז מ'האט געענדיגט די ערשטע פרק. ס'איז א שווערע פרק, און מ'זאל עס לערנען איבער אפאר מאל. מ'קען איבערפרעגן אויף די רוב יום. אבער מ'גייט נישט ענטפערן אויף שאלות אויף די פרק - ווייל ס'איז סודות התורה. אבער מער ווייניגער וואס ער האט געזאגט איז אמת - דאס זאל מען וויסן.


תמלול מלא 📝

שיעור אין ספר המדע - הלכות יסודי התורה: פרק א׳

פתיחה: דער פסוק פון ספר המדע

מגיד שיעור:

מיר לערנען יעצט אנהייבן ספר המדע, יסודי התורה, פרק א'. קודם כל איז דא א פסוק. זאגט מען דעם פסוק? דער רמב"ם האט א מנהג אז יעדער ספר הייבט ער אן מיט א פסוק. אויסער דעם וואס ער הייבט אן מיט די פסוקים פון די מצוות, הייבט ער אן מיט אזא פסוק וואס איז מער אזא פסוק אין תהלים, אזא דברי אגדה'דיגע פסוק. זיי האבן אזא מסורה צו ספר המדע איז דער פסוק אין תהלים:

> ״מַה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ צִדְקָתְךָ לִבְנֵי אָדָם״ (תהלים ל״א:כ׳) [How abundant is Your goodness that You have stored away for those who fear You, Your righteousness for the upright of heart].

און איך מיין אז פשט איז, אז דער רמב"ם זאגט אין אנדערע פלעצער אז פאר מענטשן וואס זענען יראי ה' האבן זיי השגחה פרטית, האבן זיי מער חסד ה'. שטימט? דאס קען זיין? קען זיין. איז אזוי ווי דא אין ספר המדע גייט ער אויסלערנען אידן צו ווערן יראי ה', איז "מַה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ".

און "צִדְקָתְךָ לִבְנֵי אָדָם" [אין די טראנסקריפט: "לישרי לב"] מיין איך איז אויך, ווייל אין ספר המדע איז נישט נאר ידיעת ה', נאר אויך די "ישרי לב", ס'איז דא הלכות דעות וואס איז מידות טובות. אז דער אייבערשטער געבט חסד פאר די יראי ה', זיי באקומען השגחה פרטית, און "צִדְקָתְךָ לִבְנֵי אָדָם" איז אזוי ווי "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים", אזוי איז אויך א זאך אז איינער וואס איז ישר צו אנדערע מענטשן, ער באקומט צוריק יושר. זייער גוט.

הקדמה צו הלכות יסודי התורה

ס'איז דא צען מצוות אין הלכות יסודי התורה, און מיר גייען סקיפן [skip] די נושא פון די מצוות ווייל מיר האבן שוין יוצא געווען מיט'ן לערנען די הקדמה וואו ער האט געטון די אלעס. דאס איז ממש קאפי-פעיסט, איך האב געקוקט אויף קליינע חילוקים יעדע מאל, און ס'איז כמעט נישט אריינגעגאנגען אין די קליינע חילוקים וואס זענען דא. סאו מיר דארפן אנהייבן פון די אנהייב.

און איר זאלט מיר מוחל זיין אויב איך פרוביר צו פארליינען די ערשטע פאר הלכות, ווייל מ'קען נישט אלעס... די הקדמה פאר די ערשטע פיר פרקים איז, אז חוץ פון דעם וואס ס'איז יסודי התורה, איז עס אויך "סודות התורה". סאו ס'איז אלע זאכן וואס אזוי ווי דער רמב"ם אליין קען זאגן אין די סוף פון די צווייטע פרק און נאך די סוף פון די פערטע פרק: איך פארשטיי נישט קיין איין ביסל פון דעם וואס ס'שטייט. אבער לפחות אזוי פיל מיין איך אז מ'קען פרובירן נישט צו זאגן קיין פאלשע זאכן, נישט צו זאגן צו לערנען קיין שטותים, צו פרובירן צו טייטשן די ווערטער וואס ס'שטייט, און מ'קען מער ווייניגער פארשטיין די סטרוקטור וואס דער רמב"ם זאגט, וואס ער טוט, וואס ער זאגט נישט, וואס ער מיינט צו טון.

דערפאר האב איך דא מסדר געווען אביסל, ס'העלפט אביסל, איך האב געפרעגט די גליון זאכן וואס ער האט אריינגעלייגט, מ'קען אביסל פארשטיין. וואס איז דער סדר הדברים וואס ער זאגט, און שוין איז מסכים. יא. מ'האט נישט מסכים געווען? יא, שוין.

ער הייבט אן, די ערשטע איז אויף די מצוה פון "לידע שיש שם אלוקה". ער האט געזאגט אז דאס איז די ערשטע מצות עשה, "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ". לאמיר פרובירן צו פארלערנען אביסל, און מ'וועט זען צו ס'וועט זען צו ס'שטימט. ניין, ס'וועט שטימען.

הלכה א׳: יסוד היסודות ומציאות ה׳

דער רמב"ם, יא, ס'איז געבויט אויף מצוות. אלע רמב"ם'ס איז געבויט אויף מצוות. אבער מיר האבן געלערנט שוין אפאר מאל, און מיר האבן געלערנט אינעווייניג, איך זאג, צוויי וועגן וויאזוי דער רמב"ם ארגאנייזט זיינע הלכות לגבי די מצוות:

1. איין וועג איז ער הייבט אן מיט די מצוה, "ס'איז דא א מצות עשה כך וכך".

2. אסאך מאל גייט עס פארקערט, קודם דיסקרייבט ער די ריאליטי, אדער ער דיסקרייבט די נושא, און נאכדעם זאגט ער וויאזוי א מצוה.

דאס איז איינע פון די פלעצער וואס הייבט זיך אן פארקערט, ס'הייבט זיך נישט אן מיט די מצוה, ס'הייבט זיך אן מיט די פאקט, נאכדעם זאגט ער אז צו וויסן דעם פאקט איז א מצוה. סאו מסתמא איז דא א ריזן [reason] פארוואס אמאל טוט ער אזוי און אמאל טוט ער אזוי.

דא שטימט עס גראדע, ווייל דער פאקט עקזיסטירט פאר דער מצוה. ווען א מענטש טוט א מצוה האט ער א באפעל פון מלך. דא, די מצוה איז צו וויסן די מציאות. סאו ער זאגט דיר דאך די מציאות, און נאכדעם זאגט ער דיר דאס צו וויסן. פארשטייט זיך אז ס'איז דא א פראבלעם וויאזוי קען זיין א מצוה וכו', אבער דער רמב"ם האט נישט קיין פראבלעם, סאו מיר גייען נישט אריין אין דעם. אבער ס'איז זיכער אז ס'איז מער וויכטיג צו פארשטיין, נישט די גדר המצוה וואס מיר ווילן פארשטיין, מיר ווילן פארשטיין די ריאליטי, נאכדעם זאגט דער רמב"ם אז צו וויסן די ריאליטי איז דא א מצוה.

אמונה און ידיעה

סאו דאס איז אויך די וועג וויאזוי מיר קענען טון די מצוה. יא, מיר קענען נאר טון די מצוה מיט'ן זיך אינטערעסירן וויאזוי די וועלט ארבעט, און אנקומען צו די מסקנא אז דער אייבערשטער עקזיסטירט, און אז דער אייבערשטער פירט די וועלט וכו'. נאכדעם ווען מ'האט אנגעקומען צו די מסקנא האט מען געטון די מצוה, יא?

איך בין נישט אינגאנצן מסכים, ווייל ס'איז זיכער... דער רמב"ם זאגט נישט בפירוש קיינמאל דאס, אבער די פריערדיגע ראשונים, ווי רב סעדיה גאון און אנדערע, האבן געזאגט זייער קלאר, און חובת הלבבות, אז מ'קען מקיים זיין... ס'איז דא צוויי לעוועלס פון מקיים זיין די אלע מצוות, דאס הייסט אלע מצוות פון די מין פון ידיעת ה':

* איז בדיעבד, דאס הייסט רוב מענטשן זענען עס יוצא מיט'ן וויסן וואס ס'שטייט. מ'גלייבט וואס ס'שטייט אין רמב"ם, אז ס'איז דא א גאט, מ'גלייבט דעם רמב"ם, איז מען יוצא לכתחילה די מצוה פאר א פשוט'ער איד.

* איינער וואס וויל זיין א העכערע מדריגה, וואס וויל אליינס פארשטיין, דעמאלט דארף ער אליינס חוקר זיין און טאקע פארשטיין.

אבער ס'איז זיכער אז מ'איז יוצא כדי יוצא צו זיין די מצוה, נישט נאר יוצא זיין די מצוה, נאר וואס איז ראוי פאר רוב מענטשן איז צו פשוט גלייבן וואס מ'זאגט אים, און אפשר צו פארשטיין אביסל די ווערטער וואס מ'זאגט, אבער נישט קיין סאך מער.

ווען איך זאג גלייבן, מיין איך די מינדעסטע זאגן זיך אויפפירן אין א וועג ווי אז די הנחות זענען אמת. ניין, ווען איך זאג גלייבן, מיין איך נישט אזויפיל אריינטראכטן אין די זאכן, נאר פירט זיך אין א דארפיגן וועג. דאס מיין איך נישט צו זאגן, איך מיין עס כפשוטו, אז אויב איינער האט טראסט [trust], ער איז געבויט אויף א טראסט אין א חכם, אזוי ווי אמונת חכמים. ער שטעלט זיך פאר אז דער רמב"ם האט געוואוסט וואס ער רעדט, אזוי ווי אין אלע הלכות, ער זאגט נישט דער רמב"ם די שקלא וטריא, ער זאגט נישט ווער זאגט אים אז עס איז אזוי, ער זאגט נאר די מסקנא. סאו אויך דא שטייט נאר די מסקנא, עס שטייט נישט וויאזוי מ'קומט אן צו די מסקנא. אמת, אין אנדערע ספרים זיינע ברענגט ער יא די פלפול וויאזוי מ'קומט אן צו די מסקנא, אבער דא זאגט ער די הלכה פשוטה, פסקים.

מ'קען זאגן אזוי ווי מורה נבוכים איז די גמרא פון הלכות דעות אפשר. אביסל, אביסל, יא, מ'קען אפשר אזוי זאגן.

ביאור "מצוי ראשון" און "מחויב המציאות"

אקעי, סאו די פאקט איז אזוי, קודם הייבט ער זיך אן צו זאגן די יסוד:

> יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת [The foundation of foundations and the pillar of wisdoms]

די תרגום איז פשוט, די יסוד פון אלעס. יעדע זאך האט א יסוד, אזוי ווי א בנין האט א יסוד וואס עס איז געבויט אויף, די וועלט האט אויך א יסוד וואס עס איז געבויט אויף. מ'קען אויך טייטשן די יסודות, עס איז דא אסאך לעוועלס פון יסודות, די יסוד פון אלע יסודות. די זעלבע זאך, אלע חכמות האבן א יסוד, "עמוד" מיינט אויך די זעלבע זאך, אזוי ווי א יסוד, דער בים [beam], דער עמוד התווך וואס אלץ שטייט אויף, חכמות, אלע ידיעות.

איז אזוי, צו וויסן, לִידַע, אבער די פאקט אז... דער רמב"ם האט מכוון געווען אז עס איז א י"ג עיקרים [13 Principles of Faith], זעט אויס אזוי. יא, ווייל ער האט מכוון געווען, נישט קיין שום ספק, ווייל ער האט מכוון געווען. אבער דאס איז שוין א רמז, דאס איז סתם פאר א שיינקייט. דער רמב"ם האט נישט געקענט קעגן די י"ג עיקרים, ווייל ער האט געוואוסט אז ער האט י"ג עיקרים. עס איז שיין, ווייל אזוי קומט אויס אז דער ערשטער שטיקל איז "לידע י"ג עיקרים". יא, דאס איז די מצוה פון די... דאס איז די פארוואס ער האט עס געטייטשט אזוי.

אבער וואס דארף מען וויסן? וואס איז דער יסוד פון אלעס? איז אזוי:

> שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן [that there is a First Being there]

דא אן ערשטע עקזיסטינג [existing] זאך. "ערשט" מיינען מיר נישט דא אין צייט, נאר מיר מיינען ערשט אין סדר הסיבה, דאס הייסט ער איז דער קאוז [cause] וואס האט גורם געווען אלע אנדערע זאכן, דאס איז דער מסביר. "ראשון", דער טייטש פון דעם ווארט ראשון איז באמת דאס וואס שטייט דא:

> וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא [and He brings into existence every existing thing]

דאס הייסט "ממציא" איז דא א זאך וואס עקזיסט, וואס טאקע עקזיסט. די ערשטע זאך, דאס איז א צווייטע זאך אין פשט, איז נסמך, איז וועגן א צווייטע זאך. א טיש למשל עקזיסט, קען זיין דא ווייל ס'איז דא אונטער דעם א פלאר [floor] וואס האלט אים, ס'איז נישט די ערשטע זאך. אזוי אויך אלע זאכן אין דער וועלט האבן א ריזן [reason], זיי זענען נישט די ערשטע זאך, זיי מאכן זיך נישט אליינס, זיי עקזיסטן נישט וועגן זיך אליינס, און חוץ פון דעם איז דא די ערשטע זאך וואס אלע זאכן קומען פון אים, דערפאר איז ער דער ערשטער.

ממילא פירט ער ארויס:

> וְכָל הַנִּמְצָאִים מִן שָׁמַיִם... [and all existing things from heaven...]

[הערה: דא איז דא א שטיקל איבער די נוסחאות אין די סיפא פון די הלכה]

אז די סיפא איז דא די אריגינעלע סיפא, און מען האט געדרוקט אריין ביי ווען עס איז אלעס געווארן אריינגעפאטשט אין די סיפא און די צוטיילן, און עס מאכט זייער שווער צו פארשטיין, בפרט אזעלכע שטיקלעך.

איך מיין אז ווען מען זאגט "אמת'דיג", מיינט עס אזוי ווי מען זאגט, אה... וואס איז די אמת'דיגע פשט פון א מענטש? א מענטש איז נישט... א מענטש איז א וועקער, און דאס מאכט אים נישט פאר א מענטש. וואס עס מאכט אים פאר א מענטש איז דער שכל שבו וכו'. אויב אזאך איז א מציאות, וואס מאכט דער אייבערשטער זאל זיין דער אייבערשטער איז דאס וואס ער איז דער מציא ראשון, נישט אלע אנדערע מיני תארים וואס מען קען זאגן, אדער מעשים וכו'.

יעצט, קומט אויס, וואס מיינט דאס? די ערשטע פיר שורות פון די סיפא איז זייער פשוט, אבער רוב מענטשן כאפן עס נישט. וואס מיינט עס אז ער איז דער ערשטער? וואס איז דער טייטש פון די ווארט "ערשטער"? נישט אז ער איז געווען פאר אלע זאכן, דאס איז גראדע אפשר אמת, אבער נישט דאס איז וואס עס מיינט.

וואס מיינט עס אז ער איז דער ערשטער? עס מיינט א פשוט'ע זאך. אויב מען זאל זאגן אויף אידיש, נעמט אוועק... אויב ס'וואלט גארנישט געווען... לאמיר דיר קיין פייט [fight] אויף די רמב"ם'ס ווערטער, סארי. אויב וואלט ער נישט געווען, וואלט גארנישט געווען. מה שאין כן, אלעס קען זיין אן ער זאל זיין... סארי, מה שאין כן, אלעס קען נישט זיין אויב אלעס קען נישט זיין לולא ער. ס'שטומט? אלע אנדערע זאכן קען יא אדער נישט זיין. דער אייבערשטער קען נישט נישט זיין. דאס איז די זאך. ווייל אויב דער אייבערשטער איז נישטא, איז גארנישט דא. זייער גוט.

ס'איז דא אן אנדערע וועג פון דעם זאגן די זעלבע זאך, וואס הייסט אויף לשון הקודש "מחויב המציאות". ס'שטייט נישט דא די לשון. אבער דער רמב"ם זאגט עס אויף אן אנדערע, אביסל מער קאמפליצירטע וועג און אביסל מער סימפל וועג. ער זאגט, שטעל דיך פאר אז גארנישט עקזיסטירט נישט, עקזיסטירט נאך אלץ דער אייבערשטער. שטעל דיך פאר אז דער אייבערשטער עקזיסטירט נישט, עקזיסטירט נישט גארנישט. דאס איז דער טייטש "מציא ראשון וכל הנמצאים מאמתת המצאו נמצאו". יא?

זאגט דער רמב"ם:

> וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי, אֵין דָּבָר אַחֵר יָכוֹל לְהִמָּצְאוֹת [And if it should enter the mind that He does not exist, no other thing could exist].

ס'קען נישט עקזיסטירן גארנישט. פארוואס? ווייל מיר האבן געזאגט, ער מאכט אז אלע אנדערע זאכן זאלן עקזיסטירן. אויב ער עקזיסטירט נישט, עקזיסטירט נישט גארנישט.

און די זעלבע זאך אבער פארקערט:

> וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים [And if it should enter the mind that all existing things aside from Him do not exist]

אויב אלעס אנדערש זאל נישט עקזיסטירן, טוישט זיך גארנישט אין אים.

> הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מָצוּי, וְלֹא יִבָּטֵל הוּא לְבִטּוּלָם [He alone would exist, and He would not cease because of their cessation].

ער וועט נישט ווערן אויס ווייל זיי ווערן אויס, ווייל זיי דארפן אים, און ער דארף זיי נישט. ער פירט אויס:

> שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים צְרִיכִים לוֹ [For all existing things need Him]

למציאותם,

> וְהוּא בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם, וְלֹא לְאַחַד מֵהֶם [and He, blessed be He, does not need them, nor any one of them]

באופן פרטי. ער דארף נישט קיינעם פון זיי, נישט די גאנצע פון זיי, נישט איינע פון די גאנצע. אלע אנדערע זאכן, אויסער דער אייבערשטער, happens to be אז זיי עקזיסטן, אבער זיי מוזן נישט עקזיסטן. מה שאין כן דער אייבערשטער איז די most basic existence אליין, ער איז די existence, די מציאות אליין. נישט חס ושלום מיין איך די existence אליין, ער עקזיסט נישט וועגן עפעס אנדערש. וועגן דעם זאגט ער אזוי זייער פשוט, דאס וואס דו זאגסט איז א וועג פון דאס זאגן, אבער רוב מאל מענטשן פארשטייען נישט וואס דו מיינסט.

שיעור ספר המדע - הלכות יסודי התורה - פרק א׳ (המשך)

נושא השיעור: אמיתת מציאות הבורא והנהגת הגלגל

מקורות: רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק א׳, הלכות ג׳-ה׳

---

אמיתת מציאותו של הקב"ה (הלכות ג׳-ד׳)

מגיד שיעור:

כדי אז דער אייבערשטער זאל עקזיסטירן דארף ער נישט עפעס אנדערש. ער דארף נאר זיך אליינס צו עקזיסטירן, כביכול. וממילא קומט אויס, זאגט דער רמב"ם:

"ולפיכך אין אמתתו כאמתת שאר הנמצאים"

די אמת'דיגקייט פון דעם אייבערשטן איז נישט אזוי ווי אלע אנדערע זאכן. דאס הייסט, אלע זאכן עקזיסטן [exist] אמת'דיג, אבער נישט אינגאנצן אמת'דיג.

וואס "אמת'דיג" מיינט דא די ווארט? "אמת'דיג עקזיסטן" קענסטו טראכטן מיינט עקזיסטן וועגן זיך אליינס, עקזיסטירט זיך אליינס.

אזוי ווי איך קען זאגן למשל, איך ווייס, אן "אמת'דיגער חכם" איז איינער וואס איז אליינס א חכם. אויב איינער דארף פרעגן גוגל [Google] יעדע זאך – ער האט אפשר א בחינה פון חכמה, דו קענסט אים נישט אנרופן אזוי גלייכנדיג, אבער ער איז נישט אליינס א חכם, ער דארף פרעגן גוגל זיין חכמה.

די זעלבע זאך איז בנוגע מציאות. א זאך וואס עקזיסט אמת'דיג טייטשט אז זיי קענען אליינס עקזיסטירן. אויב עפעס בארגט זיין עקזיסטענץ, ער איז מקבל זיין עקזיסטענץ פון עפעס אנדערש, איז ער עקזיסט – נישט אז ער עקזיסט נישט – אבער נישט אזוי אמת'דיג ווי דער וואס עקזיסטירט פשוט וועגן זיך אליינס, מצד עצמו. שטומט?

ממילא, די אמת'דיגקייט פון דעם אייבערשטנ'ס עקזיסטענץ, קען מען זאגן אז דער אייבערשטער איז די איינציגסטע זאך וואס עקזיסט, ווייל אלע אנדערע זאכן, כביכול, זיי "אפירן" [appear] צו עקזיסטן. They appear, they really exist (זיי זעען אויס ווי זיי עקזיסטירן, זיי עקזיסטירן באמת). אבער דער אופן וויאזוי זיי עקזיסטן איז נאר ווייל עפעס עקזיסט וואס מאכט זיי עקזיסטן. זיי זענען מקבל.

איז דער אייבערשטער איז די אמת'דיגע עקזיסטענץ וואס קען נישט זיין אן דעם, און דער אייבערשטער דארף נישט מקבל זיין זיין מציאות פון א צווייטן. ממילא איז ער עכט מצוי.

אלע אנדערע זאכן זענען אין א געוויסן זין "פעיק" [fake] מציאות. "פעיק" מיינט נאר צו זאגן "מקבל", דאס איז די ווארט "פעיק" מציאות. עס מיינט נישט אז עס עקזיסט נישט עכט, עס עקזיסט עכט, אבער ער האט נישט אין זיך אליין די עקזיסטענץ. זיין מציאות איז געבארגט, כביכול, עס איז באקומען פון דער אייבערשטער.

אויף דעם זאגט דער רמב"ם:

"הוא שאמר הנביא"

אויף דעם זאגט דער נביא ירמיה:

"וה' אלקים אמת"

דער אייבערשטער איז אמת. דאס הייסט דער אייבערשטער איז אמת – "שהוא לבדו הוא האמת". אז ער אליין איז אמת. "ואין לאחר אמת כאמיתתו". ס'איז גארנישט אנדערש אזוי אמת'דיג. אין אנדערע ווערטער, גארנישט אנדערש עקזיסט אזוי אמת'דיג ווי דער אייבערשטער.

יא, מ'וואלט געקענט טייטשן "גארנישט אנדערש איז אויך די אמת", אדער עפעס אזוינס, אז דער אייבערשטער איז טאקע אמת. ניין, דער רמב"ם טייטשט אז דער אייבערשטער אליינס איז *מער* אמת'דיג ווי אלעס אנדערש, ווייל אלע אנדערע זאכן דארפן אנקומען צו אים.

אזויווי איינער האט געלט, יא? ער זאגט "איך האב געלט". ווער האט אמת'דיג געלט? דער גביר, דער וואס האט די מקור פון די געלט. דער וואס האט באקומען זיין געלט האט אויך געלט אין זיין טאש, ער איז נישט קיין ארעמאן, ער האט געלט, אבער ער האט נישט *עכט* געלט. פארוואס האט ער נישט עכט געלט? ווייל ער האט עס נישט אליינס געמאכט, ער דארף אנקומען צו יענעם פאר זיין געלט.

דאס איז די זאך לגבי מציאות, אז דער אייבערשטער איז דער איינציגסטער וואס איז אמת'דיג עקזיסט. דו קענסט זאגן אזויווי דער מענטש האט "במקרה" געלט, און דער אנדערער האט "במציאות" געלט, כביכול. איך קען עס רופן אזוי. אלע אנדערע זאכן עקזיסטן במקרה, ווייל דער אייבערשטער האט געוואלט זיי זאלן עקזיסטן, אדער ווייל ער האט זיי געמאכט. מ'קען עס זאגן אזוי, אבער דאס איז מער קאמפליצירט. איך טריי צו האלטן זיך צו די פשוט'ע וועג.

הערה: סגנון הרמב"ם – עומק בפשטות

מגיד שיעור:

דער רמב"ם האט דא זייער שטארק געארבעט. די אלע ווערטער וואס דו זאגסט זענען אמת'דיגע ווערטער וואס מ'זאגט אין די גמרא; ס'שטייט די ווארט "מחויב המציאות", ס'שטייט די ווארט "מצוי מצד עצמו". די אלע לשונות זענען קערצערע ווערטער, אבער ס'איז ווייניגער פשוט צו וויסן וואס ער זאגט.

דא האט דער רמב"ם געטרייט זייער שטארק צו זאגן די אלע גאר טיפע זאכן מיט פשוט'ע ווערטער וואס מ'קען עס זאגן אין חדר. די אלע זאכן וואס דו האסט געזאגט מיין איך אז מ'קען עס זאגן אין חדר, יעדער איינער פארשטייט: דער אייבערשטער דארף גארנישט, אלעס דארף דער אייבערשטער, דער אייבערשטער איז די איינציגסטע זאך וואס עקזיסט אמת'דיג. די אלע זאכן איז פשוט צו פארשטיין, מ'דארף נישט זיין צו טיף. ס'איז זייער טיף, אבער מ'זאגט עס דא אויף זייער פשוט'ע ווערטער וואס מ'קען זאגן.

זאגט דער רמב"ם, די זעלבע ווארט וואס שטייט "וה' אלקים אמת"... אויך אז ס'שטייט אין די תורה, משה רבינו האט שוין געזאגט:

"אין עוד מלבדו"

וואס הייסט "אין עוד מלבדו"? נישט אז ס'איז נישט דא גארנישט אנדערש, ס'עקזיסטירט נישט. ס'מיינט נישט "אמת'דיג עקזיסטירט נישט גארנישט אנדערש".

"כלומר, אין שום מציאות אמת מלבדו כמוהו"

ס'איז נישט דא גארנישט אזוי ווי אים. פארוואס? ווייל דער עיקר חילוק איז דא צווישן דעם אייבערשטן און אלע אנדערע זאכן: דער אייבערשטער איז די איינציגסטע זאך וואס עקזיסטירט מצד עצמו, אלע אנדערע זאכן עקזיסטירן וועגן אים.

שוין, איז דאס איז דער ערשטער פאקט וועגן די מציאות פון דעם אייבערשטן. דער רמב"ם זאגט נישט דאס ווארט "אייבערשטער", ער זאגט "מצוי". ער זאגט נישט אפילו קיין ווארט אויף אים. א זאך וואס עקזיסטירט, אבער ס'עקזיסטירט פאר אלע אנדערע זאכן. וואס אלע אנדערע זאכן עקזיסטירן וועגן אים, ער עקזיסטירט נישט וועגן זיי.

דיוק בלשון הרמב"ם: "והוא ברוך הוא"

תלמיד:

ווי פיל מאל [זאגט ער] "ברוך הוא"? יא, ער גיבט אים א ברכה. אבער ס'איז נישט קיין נאמען "ברוך הוא". ער זאל געווענטשן ווערן. אינטערעסאנט טאקע. "ברוך הוא" געווענליך זאגט מען אויף א שם אדער עפעס אזוי. איך ווייס נישט, אפשר איז דאס שוין קליין, "והוא ברוך הוא", ווי "יתברך". יא, אינטערעסאנט.

מגיד שיעור:

יעצט, דער רמב"ם איז זייער מקפיד געווען אויף דעם נוסח גראדע. איך האב נישט באמערקט קיינמאל דעם "והוא ברוך הוא", וואס דו האסט באמערקט. אבער דער רמב"ם איז זייער מקפיד, ער זאגט אין כתובים, ווען ער דערמאנט דעם אייבערשטן זאגט ער אלעמאל "יתעלה" אדער "יתברך". ער דערמאנט דעם אייבערשטן, אבער ער זאגט אלעמאל עפעס א שבח. ס'איז אזויווי ער זאגט מיט א כינוי וכדומה.

אויף דעם אונז זאגן אויך אזוי. אונז זאגן "לכל השמות" אדער "על כל המצוות". ווען אונז זאגן... ניין, א מענטש זאגט די גאנצע שאלה פון "מזכיר שם שמים לבטלה", אבער אויב מען זאגט "ישתבח", אבער ווען א איד זאגט "השם יתברך" אדער "הקדוש ברוך הוא", קומט ליגט שוין אין דעם א ברכה, ס'איז נישט קיין... אקעי.

הקב"ה כמנהיג הגלגל (הלכה ה׳)

מגיד שיעור:

יעצט, דאס איז אלץ דער אייבערשטער אליינס. יעצט וואס טוט דער אייבערשטער? וואס טוט דער אייבערשטער? דו פרעגסט אן ענין, וואס טוט ער? איז אזוי:

"המצוי הזה"

דער מצוי, ער האט א דזשאב [job]. איך זאג דאס אויף דעם זייער פשוט'ן אופן. ער האט א דזשאב. וואס איז זיין דזשאב?

"הוא אלוה העולם"

ער איז דער גאט פון דער וועלט.

"אדון כל הארץ"

ער איז דער האר פון די גאנצע וועלט. דאס איז זיין דזשאב. און וויאזוי טוט ער די דזשאב? ווי שטעלט זיך ארויס אז דער אייבערשטער איז דער "אלוה העולם"?

"והוא המנהיג הגלגל"

ער דרייט, ער פירט די גלגל. גלגל די טייטש וואס דער רמב"ם האט פארשטאנען איז געווען...

תלמיד:

איך וויל דיר פרעגן, וואס טייטש דאס ווארט "אדון" אדער "אלוה"? איך מיין אז ס'איז דער העכסטער.

מגיד שיעור:

ניין, ניין, איך זאג דיר אז די טייטש איז די טייטש. איך זאג דיר, די טייטש איז דאס וואס שטייט יעצט. די טייטש איז וואס שטייט יעצט. "מנהיג" – דער וואס פירט. אבער וויאזוי פירט דער אייבערשטער? וואס מיינט עס אז ער פירט? ס'מיינט דאס וואס שטייט "והוא". און "והוא" איז די טייטש פון דעם.

וואס איז די טייטש מיט דעם אז ער איז "אדון כל הארץ"? ס'איז זייער גוט אז ער איז דער האר. אבער וואס מיינט עס אז ער איז דער האר? ווארט, די טייטש איז די טייטש, אבער וואס מיינט עס? אפשר איז די טייטש פון "האר" מיינט אז ער איז דער העכסטער, אז ער איז דער העכסטער, ס'זשורע [is that sure]? ניין, ס'מיינט אז ער פירט, נישט נאר סתם אז ער איז דער העכסטער.

אזוי ווי למשל, א צווייטער רבי ביי מיר אין קהילה איז נישט דער אדון. ער איז א גרויסער אדון, אבער ער איז נישט "אדון כל הארץ". "אדון כל הארץ" פשט איז אז ער האט עפעס א קאנעקשאן [connection], ער טוט עפעס צו זיי, רייט [right]? נישט נאר אז ער איז די גרעסטע זאך, ער איז אויך עפעס וואס טוט עפעס צו זיי, ער האט עפעס א שייכות צו זיי.

און וויאזוי פירט דער אייבערשטער די וועלט? וואס מיינט עס אז דער אייבערשטער איז "לאלקי עולם אדון כל הארץ"? ס'מיינט אזוי. דער רמב"ם האט פארשטאנען, און אזוי גייען מיר זען מפורש אין די דריטע פרק מיין איך, אז די גאנצע וועלט איז איין גרויסע סירקל [circle]. ס'איז זייער פשוט צו זען, אונז זענען אינדערמיטן, און ארום און ארום דרייט זיך אלעס. א גלגל איז דא מער ווי איין גלגל, אבער אין די ענד קומט אלעס אן צו איין ריזיגע סירקל, א ספער [sphere], א באלי. די גאנצע וועלט איז איין ריזיגע באלי, און די באלי דרייט זיך כסדר, און צווישן פון דעם דרייען זיך דרייט זיך די רעסט פון די וועלט. דאס איז די בעיסיק [basic] מעשה פון די וועלט וואס דער רמב"ם האט פארשטאנען.

און דאס דרייען מאכט אז ס'זאל זיין ענערדזשי [energy]. "ענערדזשי" איז א פאני [funny] ווארט וואס דער רמב"ם האט נישט געהערט פון, אבער ס'מאכט מאוומענטס [movements], ס'מאכט אז אלעס אנדערש זאל זיך ריקן, און דאס איז אלעס אין די וועלט. מיר זעען דאס אין די צווייטע פרק און אין אנדערע פלעצער, אבער דער רמב"ם זאגט עס אסאך מאל, דו ווייסט וואס דו מיינסט. היינטיגע סייענס לערנען נישט אזוי, סאו [so] דארף מען עס אפשר איבערטייטשן אדער נישט, אבער דאס איז לויט ווי דער רמב"ם האט געזאגט.

יעצט, דאס דרייט זיך כסדר. דו ווייסט, דו זעסט יעדן טאג די זון קומט ארויף, דאס איז ווייל די גלגל דרייט זיך. איז ווער דרייט עס? דער אייבערשטער איז דער מניע [Mover], ער איז דער וואס פירט די גלגל. וויאזוי פירט ער עס?

"בכח שאין לו תכלית, בכח שאין לו הפסק"

דאס הייסט, דער אייבערשטער האט א כח, אן איינסוף'דיגער כח וואס ענדיגט זיך... לאמיר נישט זאגן קיין ווערטער וואס שטייען נישט דא. א כח וואס ענדיגט זיך נישט, מיט דעם דרייט זיך עס.

אין אנדערע ווערטער, פארוואס? זאגט דער רמב"ם:

"שהגלגל סובב תמיד"

מיר זעען אז ס'דרייט זיך כסדר, ס'סטאפט קיינמאל נישט פון זיך צו דרייען. אויב ס'סטאפט קיינמאל נישט פון זיך צו דרייען, איז פשט אז די כח וואס דרייט עס איז נישט סתם א קליינע כח, א לימיטעד [limited] כח. אזוי איך האב א לימיטעד כח. יעדע זאך אין דער וועלט איז א כח. איך קען שטיפן, איך קען ריקן זאכן, איך קען לעבן. איך לעב דאך נאר זיבעציג יאר, איך לעב דאך נישט אויף אייביג. ווארשיינליך דער גלגל דרייט זיך אויף אייביג. ווי לאנג מ'זעט אים, זעט מען אז ער דרייט זיך. ממילא איז דער וואס דרייט עס, ער מוז עס דרייען מיט א כח וואס איז אין לו קץ, א כח וואס האט נישט קיין סוף, וואס ער דרייט זיך כסדר, כסדר, פשוט אן א סוף.

"ואי אפשר שיסובב בלא מסבב"

א זאך קען זיך נישט דרייען אליין. דאס איז פשוט לכאורה. ממילא, יעדע זאך וואס מיר זעען דא דרייט זיך, איז דא עפעס וואס דרייט עס, יא? ביז מיר קומען אן צו דער ערשטער דרייער, וואס דאס איז דער גלגל. ער דרייט זיך דאך נישט אליין. ווער דרייט עס?

"והוא ברוך הוא"

נאכאמאל, דער ברוך הוא דרייט עס.

"הוא המסבב"

ער דרייט עס.

"ולא יד ולא גוף"

זייער וויכטיג צו כאפן, דער אייבערשטער דרייט עס איז נישט פשט אז דער אייבערשטער כביכול האט א גוף, חס ושלום, ווייל מיר וועלן זען א מינוט, ער האט נישט קיין גוף. ער איז נישט דער דרייער, עס שטייט דארט ער דרייט, אין אנדערע ווערטער, ער איז נישט דער דרייער אזוי ווי איך דריי עפעס. ווען איך דריי עפעס, דריי איך זיך מיט, רייט? איך שטופ עס, איך שטופ מיין האנט, איך שטופ זיך מיט. דער אייבערשטער שטופט עס, און ער שטופט זיך נישט מיט. ער ווערט נישט נתפעל פון דאס וואס ער דרייט זיך. אבער סאמהאו [somehow], ווי אזוי ער זאגט דא נישט, מיר פארשטייען עס נישט, אבער סאמהאו האט דער אייבערשטער געמאכט אז ס'זאל זיך דרייען אויף אייביג.

"ולא יד ולא גוף" זאגט אויך אז ס'איז א כח של אין לו קץ, ווייל א יד אדער א גוף האט א קץ. רייט, דאס איז די ראיה. דאס וועלן מיר גיין זען באלד, מיין איך.

און אויך די צווייטע זאך, דער אייבערשטער איז מנהיג הגלגל בכח, איז היוצא אז דער גלגל איז דאך נישט דער ערשטער נמצא, דער וויכטיגסטער נמצא. ממילא מוז זיין אז דער וואס איז יא דער ערשטער נמצא איז דער וואס איז מגלגל בכח.

תלמיד:

ווער זאגט אז ס'איז נישט דער וויכטיגסטער? ווייל ס'קען זיך אליין דרייען.

מגיד שיעור:

ניין, איך זאג, איינמאל מיר ווייסן אז דער גלגל איז נישט דער נמצא ראשון... וויאזוי ווייסן מיר דאס? מיט די פריערדיגע הנחות וואס מיר האבן פריער געזאגט אז דער אייבערשטער איז דער הויפט נמצא וואס גארנישט קען נישט עקזיסטירן אן אים. דער רמב"ם האט נישט געברענגט דא די ראיה. איך זאג דיר וויאזוי מיר ווייסן, ווייל דער גלגל אליין האט דאך יא א סוף. אויב דער גלגל וואלט געווען דער מוצא ראשון, וואלט ער זיך געקענט אפשר אליין דרייען. אלטע טעאריע פון תנועה, ס'קען נישט באדארפן קיין סוף. אבער דער גלגל איז דא. דער רמב"ם איז דא מחדש אז דער גלגל האט א סוף, און דו קענסט זען אז ס'איז א סתירה. אבער די מסקנא איז אז דער כח, א מנהיג א... גלגל האט נישט קיין סוף, עס דרייט זיך כסדר, מוז זיין אז ס'איז דא א כח פאר דעם, און אזוי ווי דו זאגסט, דער כח מוז זיין נישט קיין גוף.

שאלות ותשובות: נצחיות העולם והבריאה

תלמיד:

סא דאס אז דער גלגל דרייט זיך האט שוין אויך צוטון מיט דעם אז עס האט זיך אמאל אנגעהויבן? מ'דארף שוין דאך גלייבן אין בריאה כדי צו קענען דאס וויסן?

מגיד שיעור:

זיי זאגן נישט אויס די סוד, איך וויל נישט אויסזאגן די סוד, לאמיר עס לאזן אזוי. אזוי שטייט דאס, עס דרייט זיך כסדר, עס דרייט זיך מער ווי אן א סוף, און ממילא מוז זיין א דרייער וואס דרייט עס.

שיעור ספר המדע: הלכות יסודי התורה - פרק א׳ (המשך)

נושא השיעור: מצוות ידיעת ה׳ ואחדותו, ושלילת הגשמות

מגיד שיעור:

אבער דער גלגל דרייט זיך נישט אפצוטון מיט דעם וואס ס'האט זיך אמאל אנגעהויבן, מ'דארף דאך גלייבן אין בריאה כדי צו קענען דאס וויסן. איך וויל נישט אויסזאגן דעם סוד, לאמיר עס לאזן אזוי. אזוי שטייט דאס, עס דרייט זיך כסדר, עס דרייט זיך מער ווי אן א סוף, און ממילא מוז זיין אז דער אייבערשטער דרייט עס, ווייל עס קען נישט זיין אז עס דרייט זיך אליינס.

און אויב דו ווילסט, איז דאס נישט פאר גרויסע פילאסאפן, אבער אין איין קאמפאונד האט דער רמב"ם געזאגט אז די דעה רוחנית גייט מיט די הנחה פון קדמות העולם [eternity of the universe]. ווער ס'ווייסט וואס דאס מיינט קען וויסן, איך גיי נישט גיין ווייטער.

הלכה ה׳: מצוות ידיעת ה׳ ואיסור עבודה זרה

מגיד שיעור:

יעצט, ביז אהער איז דער פאקט, ביז אהער ווייסט מען אז דער אייבערשטער איז, און אז דער אייבערשטער פירט די וועלט. פשוט, א נברא פירט דעם גלגל אין דעם רמב"ם'ס שפראך, אין דעם רמב"ם'ס סייענס.

יעצט פירט דער רמב"ם אויס, דא קומט מען אן צו דער מצוה: וידיעת דבר זה מצות עשה היא, צו וויסן די גאנצע זאך וואס דו האסט יעצט געזאגט, אז מצוי ראשון לכל עולם, היא מצות עשה, שנאמר "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ, ב). דאס איז דער טייטש "אנכי ה' אלקיך", צו וויסן אז ס'איז דא א מצוי ראשון וואס ער פירט די וועלט, ער איז אייביג דא.

יעצט, חוץ פון דעם, אזויווי ס'איז דא א מצות עשה צו וויסן, איז אויך דא א מצות לא תעשה נישט צו וויסן. זאגט דער רמב"ם: וכל המעלה על דעתו, ווער ס'פאלט איין צו טראכטן, שיש שם אלוה אחר חוץ מזה — ס'איז אינטערעסאנט, ער זאגט נישט ווער ס'טראכט אז ס'איז נישטא קיין גאט, ער זאגט ווער ס'טראכט אז ס'איז דא אן אנדערע גאט — הרי זה עובר בלא תעשה, איז ער עובר אויף א לא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ב).

חוץ פון דעם וואס ער איז עובר אויף א לא תעשה, איז עס אסאך ערגער פון דעם, ווייל ס'איז דא אסאך לאוין אויף דער וועלט, אבער ער איז כופר בעיקר. וואס הייסט כופר בעיקר? שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו. מ'האט געלערנט די "יסוד היסודות", דער יסוד — יסוד און עיקר איז די זעלבע זאך — דער שורש, דער יסוד, דער עיקר וואס אלעס איז תלוי אין דעם, איז די מציאות פון גאט, און אז קיין שום אנדערע זאך איז נישט קיין גאט.

דאס הייסט, אז איינער טראכט אז עפעס אנדערש איז דער גאט, למשל ער זאגט אז דער גלגל איז א גאט, איז ער מעלה על דעתו שיש אלוה אחר, נישט אז ס'איז נישטא קיין גאט. דער ערשטער מצוי ראשון עקזיסטירט נישט [לשיטתו], דער ערשטער גאט איז נישט דער גאט. ממילא, איז "לא יהיה לך אלהים אחרים" איז די עקזעקט אפאזיט [exact opposite] פון "אנכי ה' אלקיך", לויט ווי דער רמב"ם פארשטייט. דאס איז אזוי ווי ער האט פריער געזאגט "ואם יעלה על הדעת", און ער זאגט "חלילה וחס אם יעלה על הדעת".

שאלות ותשובות: גדר "מעלה על הדעת"

תלמיד:

אה, גוט. סאו דער "ואם יעלה על הדעת" פון פריער איז אויך עובר אויף "אנכי ה' אלקיך"?

מגיד שיעור:

ניין, פריער מיינט ער צו זאגן אויב איינער וועט מעלה על הדעת זיין, דאס איז אן היפאטעטיקעל [hypothetical]. דארט מיינט ער צו זאגן אויב ס'וואלט געקענט זיין, ער וויל נאר מסביר זיין די רעלאציע צווישן די וועלט און דער אייבערשטער.

תלמיד:

איך וויל זאגן אז דאס איז א שטיקל ראיה אז די עבירה איז נישט ביים מעלה על הדעת זיין, נאר ביים מאכן די מסקנא פון דעם מעלה על הדעת.

מגיד שיעור:

ניין, איך האב דיר געזאגט שוין, מיר האבן שוין גערעדט לעצטע מאל, אז ווען ס'שטייט דא "מעלה על הדעת", מיינט ער צו זאגן אז מ'קען נישט עכט אזוי טראכטן, ס'איז נאר איינער וואס איז מעלה על הדעת.

הלכה ו׳: מצוות ייחוד ה׳

מגיד שיעור:

אקעי. שוין. עד כאן הלכות מציאת השם, מצות אנכי ודע כיוצא בו. יעצט גייען מיר לערנען סיי די פאקט און סיי די מצוה. קודם גייט זיין דער זעלבער סדר: קודם גייט ער זאגן די פאקט, נאכדעם גייט ער זאגן די מצוה, וועלכע מצוה מ'איז מקיים מיט וויסן דעם פאקט.

תלמיד:

ניין, באמת, ביז דא האבן מיר געלערנט ביז הלכה ה', האט מען מקיים געווען די מצוה. דער רמב"ם האט געזאגט אז ס'איז דא. יעצט זאגט ער, דו ווייסט אז ביז יעצט האסטו עוסק געווען אין די מצוה פון ידיעת השם, פון "אנכי ה' אלקיך". דו האסט שוין מקיים געווען די מצוה פון "אנכי". און יעצט גייען מיר לערנען די יחוד, די צווייטע מצוה, אז דער באשעפער איז נאר איינס.

מגיד שיעור:

בכלל, איך זאג נאר אז די סדר גייט אזוי ווי איך... יעצט האט ער געטון די מצוה.

תלמיד:

ווען האט מען געטון די מצוה? יעצט.

מגיד שיעור:

אקעי, יעצט גייען מיר לערנען די צווייטע זאך, וואס דאס איז אויך א מצוה.

ניין, ס'איז אינטערעסאנט. טאקע, א מענטש קען נישט זאגן "איך גיי יעצט מקיים זיין 'אנכי ה' אלקיך'", ווייל מ'גייט אנהייבן טראכטן, און אפשר גייסטו נישט אנקומען צו די ריכטיגע מחשבה. נאר ווען מ'האט געטראכט און מ'איז אנגעקומען צו די ריכטיגע מחשבה, דעמאלט איז מען מצליח געווען און מ'איז אנגעקומען צו "אנכי ה' אלקיך". דער רמב"ם מאכט נישט אזוי סתם, ער זאגט נישט "חקירה" דא, ער זאגט "אמת הדבר". אבער יעצט אז דו טראכסט דאס, איז די מצוה דאס טראכטן, אדער דאס גלייבן, דאס וויסן, whatever you want to call it.

יעצט, ס'איז אזוי, וויסן דארף מען אזוי: דע — ס'שטייט נישט דא "דע", אבער דאס איז וואס ס'מיינט. דער גאט וואס מיר האבן יעצט גערעדט, אלוה זה אחד הוא. וואס שטייט אז ער איז איינס? ס'מיינט אזוי, ס'מיינט צוויי זאכן. ס'מיינט ער איז נישט צוויי און נישט מער, דאס הייסט ער איז נישט צוויי גופים, ווי דער רמב"ם זאגט. ס'איז נישט דא נאך א גאט.

ער זאגט אז דער גאט איז אינו לא שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, נאר איינס, שאין כייחודו אחד מן האחדים המצויים בעולם. אונז ווייסן אז אסאך זאכן זענען איינס. למשל, ס'איז דא איין מענטש, אדער ס'איז דא איין מין האדם, ס'איז דא איין מענטשהייט, ווייל אלע מענטשן זענען איינס אין א וועג, ווייל אלע זענען מענטשן. ס'איז דא איין מין האדם. דאס זענען די צוויי סארטן אחדות וואס אונז קענען. דער אייבערשטער אבער איז נישט איינס פון די וועגן. ער איז אחד שאין כייחודו אחד מן האחדים המצויים בעולם.

וועלכע סארט אחדים זענען דא בעולם? צוויי סארט אחדים, אזוי ווי ס'שטייט דא.

1. ס'איז דא אחד כמין, א סארט זאך, שהוא כולל אחדים הרבה. דאס הייסט א מין. למשל, ס'איז דא איין קו אויף די וועלט. ס'איז דא איין קו. ס'איז דא אסאך קוען, אבער ס'איז דא איין סארט קו, ס'איז דא איין דין א קו, וואס אלע קוען זענען איינס, יא? אבער דער מין איז נישט פשוט, ער איז אמת די כולל אסאך איינסעס, אסאך ספעציפישע קוען, אסאך אינדיווידועלע קוען.

2. אה, צו זאגן איין קו, איין מענטש, אדער איין שטיין. איין שטיין, איין מענטש, איין האלץ, איז דאך לכאורה יא איינס, אדער נישט? לא, אחד כגוף שנחלק לחלקיו ולקצותיו. יעדע גוף קען מען דאך צעטיילן. אין אנדערע ווערטער, ס'איז דא די רעכטע זייט דערפון, און ס'איז דא די לינקע זייט דערפון. ווען מ'זאגט איין מענטש, האבן אונז מחליט געווען אז ס'איז אנצוקוקן ווי איינס. מ'קען עס ווען מחליט געווען אנצוקוקן אז ס'איז דריי הונדערט אברים און נישט צאמגעשטעלט, און מ'קען עס צעטיילן. מ'האט נישט מחליט געווען אז ס'איז נישט יחיד, ס'איז אמת אז ס'איז איינס. מ'האט נישט מחליט געווען אז מ'קען מחליט זיין. ס'איז ריכטיג.

פארוואס זאגט דער רמב"ם? ער זאגט נישט דאס וואס דו זאגסט, אז מ'קען מאכן אז ס'איז סתם רענדאם. ס'איז אמת אז ס'איז א גוף אחד. ער זאגט אז דער אחד איז נישט אזא אבסאלוט אחד, ווייל אונז קוקן, אונז רעדן דערפון בתורת אחד, ווייל ס'איז איינס אין איין וועג, אבער אין אן אנדערע וועג איז עס נישט איינס. ס'איז אן אנדערע סארט איינס. ס'איז א סארט אחדות, ס'איז איינס, ס'איז איין מענטש, אבער ס'איז נישט די טאטאלע איינס.

די זאך וואס דו קוקסט פון די אברים, קענסט זאגן אז מ'צעטיילט זיך. יעדע זאך, יעדע דבר גוף האט צוויי זייטן, רייט [right]? ס'איז שוין צוויי, רייט? יעדע זאך וואס איז א גוף האט א רעכטע זייט און א לינקע זייט, און אויב נישט, האט ער דאך נישט קיין גוף. ס'איז שוין צוויי. ממילא, יעדע דבר גוף בעולם איז נישט איינס. אלא, דער אייבערשטער איז יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם. אין די וועלט, אין די עולם הנברא, אדער אט ליעסט [at least] פון די גופים — אפשר זענען דא זאכן וואס זענען נישט גופים, אבער אין די וועלט פון גופים איז נישט דא אזא סארט אחדות אזויווי די אחדות פון די אייבערשטער. דאס איז די טייטש אז אחדות איז די טייטש פשוט, ער איז טאקע סימפל, ער איז נישט געמאכט פון צוויי זאכן. אפילו נישט, אפילו א גוף קען מען זאגן אז א שטיק האלץ איז נאר איין האלץ וואס האט צוויי זייטן. דער אייבערשטער איז נישט געמאכט פון צוויי זייטן, ער איז א זאך וואס איז איינס אין גאנצן, א דבר פשוט, א סימפל זאך.

הלכה ז׳: הוכחת האחדות ושלילת הגשמות

מגיד שיעור:

יעצט גייט דער רמב"ם זאגן אזויווי א פראוו [proof], ס'איז זייער אינטערעסאנט. ער האלט אז מען דארף וויסן, מען איז נישט מקיים די מצוה פון אחדות נאר אויב מען פארשטייט זיך צו מתבונן זיין אין דעם, קען מען לערנען אפאר יאר אדער מער ווי אפאר יאר, אבער ער פרובירט מסביר זיין וואס איז די שייכות, פון וואו קומט מען אן אז דער אייבערשטער איז איינס? וואס איז די זאך אז דער אייבערשטער איז איינס, אדער אז ס'איז דא נאר איינס?

זאגט דער רמב"ם אזוי: טאמער וואלטן געווען אסאך געטער, "אילו היו אלוהות הרבה", די געטער וואלטן געווען אסאך, "היו גופים וגויות". א זייער אינטערעסאנטע חידוש. טאמער וואלט געווען מער ווי איין גאט, וואלטן זיי געמוזט האבן א גוף. פארוואס? ווייל ס'וואלט געמוזט אפטיילן צווישן די מערערע. זייער גוט. "לפי שאין הנמנים השוים במציאותן נפרדין זה מזה אלא במקרים שיארעו בגופות ובגויות."

ס'איז דאך דא זאכן וואס זענען צוויי, אבער זיי זענען די זעלבע. טראכט אריין, ס'וואלטן געווען צוויי געטער, וואלטן זיי געווען שווים במציאותן, זיי זענען ביידע די זעלבע זאך, רייט? אזויווי צוויי קיה, זיי זענען ביידע די זעלבע מציאות, די זעלבע סארט זאך. וואס מאכט זיי צוויי? ווייל זיי זענען צוויי. זיי זענען צוויי גופים, רייט? אויב וואלטן געווען צוויי געטער, וואלטן זיי געדארפט האבן א גוף, עפעס א גוף, ווייל די זאכן וואס זענען גלייך זענען נישט נפרדים זה מזה אלא במקרים שיארעו בגופות ובגויות. זאכן וואס געשעען, דאס מיינט מקרים. נאר מיט זיין... וואס הייסט א גוף? א גוף איז אויף איין פלאץ, א גוף איז אזוי גרויס, דער וואס איז נישט אזוי גרויס איז נישט דער זעלבער.

יעצט, געדענקסטו, מיר האבן פריער געזאגט אז דער אייבערשטער פירט די וועלט, ער האט א כח שאין לו קץ. "ואילו היה היוצר גוף וגויה", טאמער וואלט געווען דער גאט... יא, גוט, דער גאט וואלט געווען א יוצר, א גוף — גויה מיינט די זעלבע זאך ווי א גוף, ס'איז א דאפלטע לשון — דעמאלטס "היה לו קץ ותכלית", וואלט ער געהאט א סוף. פארוואס? "שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ". א גוף מוז האבן א סוף, ס'איז נישט מעגליך צו זיין א גוף וואס איז אין סוף. די פראוו פאר דעם שטייט אין מורה נבוכים חלק ב', אבער ס'איז גאנץ פשוט, דו קענסט זיך עס נישט פארשטעלן. ווייל יא וואלט ער אנגעפילט אלעס, וואלט נישט געקענט זיין...

ווען ער וואלט געווען א גוף און ער וואלט געווען א בלתי מוגבל, וואלט גארנישט געקענט עקזיסטירן. א גוף וואלט אלעס אויפגעגעסן.

אבער דאס איז וואס ער זאגט, ער זאגט אז א גוף קען נישט זיין אין סוף. א דבר גוף איז א דבר מוגבל, ס'קען נישט זיין. ס'איז דא א ריזען [reason] פארוואס ס'קען נישט זיין, אבער ס'קען נישט זיין. ס'איז נישט פשוט וואס וואלט געווען, ס'וואלט געווען איין סוף, ס'וואלט געווען איין סוף. ס'קען נישט זיין, נישט אפילו איינס קען נישט זיין, ס'איז נישט ריכטיג. ס'קען אפילו נישט זיין איינס. א גוף איז א זאך וואס האט א גבול, ס'איז א לימיטעד זאך, ס'קען נישט זיין א גוף וואס איז אן א סוף.

ממילא, דאך פשוט, וכל שיש לו תכלית יש לו כח קצוב. א זאך וואס איז אליין א זאך וואס האט אן ענד [end], קען נישט טון עפעס, קען נישט... כח מיינט סך הכל וואס ער קען טון, קען נישט ארבעטן אן א סוף, רייט? ווי א בעטערי, ס'איז אזוי גרויס די בעטערי, קען ער ארבעטן פאר צוויי שעה. נישט אז א בעטערי וואס איז אזוי גרויס קען ער ארבעטן אזוי פיל ענערדזשי, אזוי פיל יכולת צו ארבעטן וואס ער קען ארבעטן פאר אזוי פאך.

יעצט, געדענקסטו, פאר ואלהינו ברוך שמו, אונזער גאט, ספירט אויס, ספירט אויס, הפסק. הואיל וכחו אין לו קץ ואין לו הפסק. יא, דער אייבערשטער'ס כח איז ענדליך נישט. ווי דו ווייסט, אונז זענען שהרי הגלגל סובב תמיד, די וועלט דרייט זיך דאך כסדר. אין כוחו כוח גוף, מוז זיין אז דער אייבערשטער'ס כח איז נישט קיין כח וואס איז תלוי אין א גוף, נאר ס'איז א כח אין סוף.

שאלות ותשובות: כח אין סוף וגוף

תלמיד:

הואיל אין לו קץ מיינט אין צייט אדער אזוי ווי אין פלאץ?

מגיד שיעור:

ניין, ס'מיינט נישט אין צייט און נישט אין פלאץ. ס'מיינט די קאנצעפט. נישט צייט און נישט פלאץ.

תלמיד:

ניין, אבער ער זאגט דאך סובב תמיד, מיינט צו זאגן אייביג אין צייט.

מגיד שיעור:

מיינט צו זאגן אייביג אין צייט, יא.

תלמיד:

אבער פארוואס דארף מען צו דעם האבן אין לו קץ אזוי ווי אין פלאץ?

מגיד שיעור:

כ'האב דיר געזאגט דאך מיין משל גס, גס עב גס פון א בעטערי. אויב דו האסט דא א זאך וואס האט א בעטערי, לאז זיין די בעטערי ווי גרויס דו ווילסט, אבער נישט אנלימיטעד, קען עס נישט פאוערן א מאשין פאר אייביג. ס'קען פאר צוויי יאר, פאר צען יאר, פאר טויזנט יאר, אבער נישט פאר עווער.

תלמיד:

אין לו קץ מבחינת זמן, אבער...

מגיד שיעור:

רעד איך דאך נישט די שאלה. א בעטערי וואס האט אן ענד קען נישט ארבעטן פאר אייביג, אמת?

תלמיד:

אויב ס'איז א בעטערי וואס...

מגיד שיעור:

דארפסט האבן א כח פון אינדרויסן.

וויאזוי איז דאס געקומען? אז ס'קען זיך נישט ארבעטן אויף אייביג. אויב ס'פירט זיך, די וועלט דרייט זיך אויף אייביג, מוז זיין אז ס'איז געבויט אויף עפעס וואס איז א כח וואס האט נישט קיין סוף. אז די כח מיינט מיין יחידות. מיינט אז די כח האט נישט קיין סוף, מיינט אז ס'איז נאר איין. ממילא, אויב ס'איז א כח וואס האט נישט קיין סוף, פיט עס נישט אריין אין א גוף. מוז עס זיין א כח וואס איז נישט פון א גוף. ס'פיט נישט אריין אזא פאני וועגליך. וואס איז א ראיה אויף די כח פון די גלגלים?

ספר המדע - הלכות יסודי התורה

פרק א׳: מצוות מציאות האל וייחודו (המשך)

נושא השיעור: שלילת הגשמות וביאור הגשמת האל במקרא

---

ביאור המושג "אחד" ושלילת הגשמות

תלמיד: אבער איך האב געטראכט אז די תורה זאגט דאך אז דער אייבערשטער האט איין גוף. דער רמב"ם זאגט אז עס שטייט "אחד", און א גוף איז נישט אחד. מענטשן פרעגן אלעמאל א קשיא: ווי שטייט עס? דער רמב"ם גייט דאך באלד זאגן פארקערט. אבער "אחד" שטייט דאך אוודאי אויף איין גוף, ווייל א גוף איז נישט אחד, און אחד איז איין גוף. דאס איז די מצוה וואס עס שטייט.

הרב: יעצט גייט דער רמב"ם פארענטפערן ווען דו שפרינגסט אים אונטער אז עס שטייט אין פסוקים אנדערש. ער גייט דאך פארענטפערן אז דער אייבערשטער האט נישט קיין גוף.

איי, א מינוט, עס שטייט דאך "אחד", און זיי האבן גע'טענה'ט אז "אחד" איז א גוף? האסטו דאך א טעות. איינער וועט מיינען אז עס איז... איי, איך בין איבערצייגט אז דער אייבערשטער האט נישט קיין גוף. סאו, אקעי. סאו ער וויל קודם ברענגען א ראיה פון פסוקים. מען האט געברענגט "שמע ישראל", אבער "שמע ישראל" שטייט נאך שיינע גוף [אפשר: שאינו גוף]. עס שטייט נאר איינס, וואס אמת, לויט'ן רמב"ם איז עס מוכרח שאינו גוף. אבער ער וויל ברענגען פסוקים אויך צו פארשטיין אז עס איז אן א גוף.

---

הלכה ט׳: ראיות מן הכתובים שאינו גוף

זאגט דער רמב"ם: הרי מפורש בתורה ובנביא שאינו יתעלה גוף וגויה.

שטייט אזוי, אין די תורה שטייט צוויי פסוקים פון די תורה און איין פסוק פון נביא גייט ער ברענגען.

[א. הראיה מנוכחותו בכל מקום]

שנאמר: "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" [דברים ד׳:ל״ט].

אויב וואלט ער געווען א גוף, וואלט ער נישט געקענט זיין אויף שמים און אויף ארץ אויף איינמאל. א גוף איז דאך אין איין מקום. אפילו עס איז א זייער גרויסע גוף. ער זאגט דאך "ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת".

אויב איינער איז מסכים אז די דרשה זאל עס זאגן, איך פארשטיי אז עס איז גוט. אבער דער צווייטער... וואס קען ער זאגן? אז ער איז דער גרעסטער כח? ער איז זייער א גרויסע כח, ער פירט אן אין די הימל און אין די ערד. ער וויל עס זאל זיין אין די זעלבע צייט. ער איז מסכים. אין די זעלבע וועג, אין די זעלבע צייט, זאל ער זיין אין צוויי פלעצער – דאס קען נישט א גוף.

אויך די "אחד", "ה' אלקינו ה' אחד", דער זעלבער אלוקים, און ער זאל זיין אין צוויי פלעצער. דאס איז די צמצום וואס מיר האבן געזאגט פריער, אז ער איז סימפל [simple], ער האט נישט קיין פארטס [parts]. אדער צו זאגן, אויב ער איז איינס, איז ער נישט אין קיין פלאץ. ער איז נישט ביי שמים און נישט ביי ארץ, ווייל ער איז נישט אין קיין פלאץ. וואס מיינט זיין כח? "בשמים ממעל", אז ער געבט עקזיסטענץ [existence] פאר שמים און פאר ארץ.

[ב. הראיה ממעמד הר סיני]

ונאמר: דאס איז א פשוט'ער פסוק. "כי לא ראיתם כל תמונה" [דברים ד׳:ט״ו], שטייט אין ואתחנן. ווען מיר זענען געווען ביים אייבערשטן האבן מיר נישט געזען קיין שום פיקטשער [picture].

סאו קומט אויס, "תמונה" מיינט לכאורה נישט נאר א פיקטשער, עס מיינט א פארעם, א זאך וואס האט א סייז [size], א שעיפ [shape].

[ג. הראיה מהעדר דמיון]

ונאמר: "ואל מי תדמיוני ואשוה" [ישעיהו מ׳:כ״ה]. יא, ישעיה הנביא זאגט אין די צווייטע הפטורה פון שבת נחמו, און דער אמת איז, צו וועמען קענסטו מיך פארגלייכן און איך וועל זיין גלייך?

יא, זאגט דער רמב"ם, ער זאגט אז דער אייבערשטער איז נישט גלייך. יעדע זאך איז גלייך, יעדע זאך אין די וועלט איז גלייך. קען מען מאכן עפעס א גלייכונג. יעדע זאך, at least [לכל הפחות] די most basic [מערסט יסודות'דיגע] וועג, אלע זאכן אין די וועלט זענען גלייך אז זיי זענען אלע גופים. ואילו היה גוף, אויב וואלט ער געווען א גוף, היה דומה לשאר גופים. וואלט ער געווען גלייך. קען זיין דער גרעסטער גוף, דער שענסטער, דער לעכטיגסטער, אבער ער איז גלייך מיט דעם אז ער איז א גוף.

און יעצט אז דער אייבערשטער איז דער ממציא כל נמצא, און ער איז נישט גלייך צו גארנישט, ווייל דו ביסט א מציאות און איך בין א מציאות, איז נישט דא קיין גלייכונג.

תלמיד: [איינער האט געפרעגט אז ס'איז גלייך אז ביידע זענען אן existence, ביידע exist-ן?]

הרב: אבער ס'איז נישט גלייך ווייל ס'איז אן אנדערע מין existence, א העכערדיגע existence. דאס שטייט אין פסוקים אין ישעיה, אבער דא שטייט עס נישט. דא גייט עס אביסל מער פשוט אז ער איז נישט קיין גוף.

---

הלכה י׳: ביאור הגשמת האל במקרא ("דברה תורה כלשון בני אדם")

יעצט גייט דער רמב"ם אפפרעגן די שאלה: אם כן, מה הוא זה שנאמר בתורה... [ואם כן, מאי קא משמע לן?]

תלמיד: איך וויל אריינהאקן אביסל. איך וויל זאגן, "ואם כן, יא, נאר מיט א קשיא." ניין, איך וויל, ווייל איך וועל נישט קענען זיין שטיל, איך וועל מוזן אריינרעדן. קודם וויל איך זאגן מיין פשט, אויב דו ביסט מסכים קענסטו זאגן. איך וויל פרובירן דא אויספירן.

הרב: הרי... שטייט דאך אין די תורה פארשידענע לשונות וואס ס'זעט אויס אז דער אייבערשטער האט א גוף:

* שטייט "ותחת רגליו" [שמות כ״ד:י׳] – ער האט דאך פיס.

* שטייט "כתובים באצבע אלקים" [שמות ל״א:י״ח] – ער האט דאך פינגערס [fingers].

* שטייט "יד ה'" [שמות ט׳:ג׳] – ער האט דאך א האנט.

* שטייט "עיני ה'" [בראשית ו׳:ח׳] – ער האט דאך אויגן.

* שטייט "אזני ה'" [במדבר י״א:א׳] – ער האט דאך אויערן.

* "וכיוצא בדברים הללו".

זאגט דער רמב"ם אזוי: הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם.

איך מיין די טייטש פון דעם איז: ווען מ'זאגט פאר א מענטש אז דער אייבערשטער exist, וואס טראכט ער? א מענטש האט דאך קיינמאל נישט געטראכט אז א זאך exist אן זיין א גוף. אדער ס'קען זיין נאך נישט שולל פון דעם, אבער קודם אפילו existence. מ'מיינט, מ'זאגט פאר א מענטש אז דער אייבערשטער exist – די וועג פון רעדן צו א מענטש, בלשון בני אדם, א פשוט'ער מענטש וואס פארשטייט נישט existence אן א גוף, און ער האט נאך נישט געלערנט קיין רמב"ם – דארף מען אים זאגן אז ער exist אז ער איז א מענטש, אז ער האט הענט און פיס, און נישט אז ער exist נישט.

דאס זאגט בפירוש דער רמב"ם אין מורה [נבוכים]. איך האב נישט אויסגעטראכט דעם וועג. איך זאג דאס ווייל איך האב געוואוסט אז דו גייסט זיך דינגען אויף מיר.

ווען ער זאגט אז ער exist אן א גוף, ווען ער וויל מסביר זיין די ענינים, ווען ער וויל זאגן למשל אז דער אייבערשטער איז א מלך, דארף ער זאגן אז ער האט א כסא. דאס איז די וועג וויאזוי די תורה רעדט.

תלמיד: איך וויל זאגן, איך ווייס אז איך האב געוואוסט אז דו גייסט דאס זאגן. אבער ס'איז נישט ריכטיג. ס'שטייט בפירוש אין מורה נבוכים, און דאס איז אמת. ס'שטייט בפירוש אין מורה נבוכים, און דאס איז אמת. אבער רוב מענטשן פארשטייען זיך נישט אז אחד מיינט איינער גופא. נאר ווער ס'איז פארבלענדט, דער פארשטייט עס.

הרב: איז קודם כל, צו רעדן צו מענטשן, א פשוט'ער מענטש, רעדט מען צו אים די שפראך פון גופא. ער ווייסט נישט וואס איז אן אנדערע שפראך. ממילא, דאס איז די איינציגסטע וועג וואס מען קען רעדן צו אים וועגן דער אייבערשטער.

חוץ דעם איז ער גערעכט, אז יעדע זאך מיינט עפעס. איינס, השם איז א רמז אויף די אייבערשטער'ס השגחה וכדומה. דאס איז אויך נישט בגוף. דער אייבערשטער איז דאך מנהיג את הגלגל בלא יד ולא גוף. ס'איז נישט אמת אז דער אייבערשטער האט אן אצבע וואס מיט דעם פירט ער די וועלט. ער פירט די וועלט אן אן אצבע. אבער די פירוש הדברים איז שווער. וויאזוי גייסטו מסביר זיין פאר א מענטש? א מענטש, דער אייבערשטער שטראפט – קלאר, א מענטש שטעלט זיך פאר, ער שטופט עס מיט א האנט. אקעי, ער שטופט עס מיט זיין האנט. אזוי רעדט מען די פירוש הדברים.

אבער אמת'דיג, אזוי ווי ער זאגט, "והכל כינויים הם" [בכל קנינים האלו], אזוי ווי ס'שטייט: "אם שנותי ברק חרבי" [דברים ל״ב:מ״א], דארטן ווען דער אייבערשטער זאגט תוכחה, איז דארטן דאך קלאר, אז דאס פארשטייט יעדער איינער, אפילו דער ליימען [layman], אז ס'איז נישט ווייל דער אייבערשטער גייט הארגענען מיט א שווערד. "וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג?", אלא משל, ס'איז א משל צו פורעניות וואס דער אייבערשטער מאכט. וויאזוי ס'שפילט זיך אויס, איז דא פארשידענע וועגן. און נאר דארטן פארשטייט מען אז ס'איז א משל.

ס'איז אבער אזא הכלל משל איבעראל, וואו ער וויל מסביר זיין עפעס און ער נוצט א גופניות'דיגע שפראך, איז דאס א משל.

---

הלכה י״א: ביאור מראות הנבואה הסותרים

ראיה לדבר זה, א ראיה צו דעם, אז דאס וואס אלעס שטייט אין גוף מיינט נישט אמת גוף, נאר א משל אדער א כינוי.

ראיה לדבר זה, שנביא אחד אומר, איין נביא, דער נביא דניאל, זאגט, שראה הקדוש ברוך הוא, ער האט געזען דעם אייבערשטן, און ער האט געזען אז "לבושיה כתלג חיור" [דניאל ז׳:ט׳], ער איז אנגעטאן אזוי ווי ווייסע שניי.

ואחד [ואחר], אן אנדערע נביא, ישעיה, האט געזען דעם אייבערשטן, און ער איז "מדוע... חמוץ בגדים" [ישעיהו ס״ג:ב׳, א׳], ווי ער גייט מיט רויטע בגדים, ער קומט מיט רויטע בגדים, יא, בגדים וואס זענען אנגעשמירט מיט בלוט, "מבצרה".

הכי פניו כך? [האם פניו כך?] איז דען מעגליך אז ער האט געטוישט זיין קלייד? אפשר האט ער זיך אויסגעטאן די בגדים אינצווישן? שטייט דאך אז ער האט אנגעהאט איין בגד. אקעי, ווייטער, לאמיר זען.

ומשה רבנו עצמו, אויך, שראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח ציבור עטוף, ווי אזוי ס'שטייט אין די מדרשים. איבער די זאכן זענען מדרשים, לכאורה, אפשר זענען זיי מדייק אין די פסוקים? אקעי. "ה' איש מלחמה" [שמות ט״ו:ג׳]. יא, אין רש"י שטייט... אה, די "ויעבור ה' על פניו ויקרא" [שמות ל״ד:ו׳]. יא, דאס איז די שליח ציבור... סיני מיינט ער נישט הייסט, נישט מעמד הר סיני, ער מיינט ביי די ניקרת הצור. ניקרת הצור איז געווען אין סיני?

לומר שאין לו דמות וצורה [שאינו דומה לצורה], ווי אלע משלים, איז צו זאגן אז מיטן אנכאפן פארקערטע משלים ווייזט מען אז די משל איז נאר א משל. עס וואלט אייביג געשטאנען נאר די זעלבע משל, וואלט מען אונז געמיינט אז די משל איז דער עכט. אבער ווייל מען כאפט אן אמאל אזא משל, אמאל אזא משל, כאפט מען עס איז נאר א משל.

אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה [וכל זה במראה הנבואה], דאס איז נאר די וועג וויאזוי מען איז מגשים מופשט'דיגע זאכן, כדי מען זאל עס זען במראה הנבואה. עס איז זייער קלאר, בקיצור, גוט.

---

סיכום: שלוש דרכים בהבנת הגשמה

פריער איז געשטאנען שוין די דריי הסברים פארוואס עס שטייט פארשידענע זאכן אז דער אייבערשטער האט כביכול א גוף:

1. קודם האט ער געזאגט שוין "לדעתם של בני אדם", אז מען רעדט צו א מענטש די איינציגסטע שפראך וואס ער קען פארשטיין. אזוי ווי דו זאגסט פאר דיין בעיבי, אז דער אייבערשטער האט נישט קיין גוף וועט ער נישט פארשטיין, מוז ער אים אימעדזשינען [imagine] עפעס.

2. נאכדעם זאגט ער נאך א זאך אז ס'איז כינויים, אזוי ווי ער ברענגט זיין ראיה פון "הרגעתי בחרבי" [אולי הכוונה ל"אשיב נקם לצרי" או "אריק חרבי"], אז ער מיינט אזוי ווי פעולותיו, יעדער איינער פארשטייט אז דער אייבערשטער האט נישט קיין שווערד, ס'מיינט נאר ער הרג'עט דיך אן א שווערד. ווען מ'זאגט נאר א שווערד, איז עס בדרך כינוי. דאס איז די צווייטע פשט.

3. און יעצט זאגט ער א דריטע פשט.

תלמיד: וועסטו נישט זאגן אז ס'איז א הרחבה אויף "דיבר הכתוב כלשון בני אדם"?

הרב: ניין, איך האב נישט מסביר געווען. אבער ס'איז א ליסט, ס'קען זיין ס'איז אן הרחבה, אבער ס'איז נאך א נקודה. ס'קען זיין דו קענסט עס אריינשטופן אין אלעס, אבער ס'איז נאך א זאך. אבער דא שטייט אפילו ביים זען, אפילו ביי די נביא אליין קען מען זען פארקערטע.

יעצט שטייט א דריטע זאך, "במראה הנבואה" מיינט אז דער נביא האט זיך פאנטאזירט, ער האט געזען א דמיון, א מראה, ס'האט טאקע אויסגעזען אזוי. אמאל האט ער געזען אזוי, אמאל האט ער געזען אזוי. אבער געזען איז נאר במראה הנבואה, ס'איז נישט דער פשט אז דער אייבערשטער זעט טאקע אזוי אויס. אזוי ווייזט דער אייבערשטער פאר'ן נביא מאיזה סיבה, ס'האט א טיפערע מינינג אין דעם, אבער דער אייבערשטער ווייזט פאר'ן נביא אזוי כדי אים אויסצולערנען עפעס, וכדומה. אבער ס'איז נישט... דאס איז א דריטע פשט. דו כאפסט? ס'איז א דריטע פשט.

תלמיד: אז דאס איז די זאך, ס'איז פשט אז די... ס'איז נישט נאר א הגבלה אין וויאזוי מ'פארשטייט ביים עס אויסלערנען, נאר ס'איז דא אפילו א הגבלה אין זען עס. אפילו דארטן דארף מען עס... אז אפילו ביים זען דארף מען עס...

שיעור ספר המדע - הלכות יסודי התורה - חלק ה

נושא: בקשת משה רבינו "הראני נא את כבודך" ושלילת מקרי הגוף

מגיד שיעור:

אמאל איז עס א משל, אמאל האט ער "געזען". אבער "געזען" איז נאר במראה הנבואה, ס'איז נישט די פשט אז דער אייבערשטער זעט טאקע אזוי אויס. אזוי ווייזט דער אייבערשטער פאר די נביא, ווי מ'זעט אין אסאך סיבות. ס'איז אפילו א מין פראבלעם [צו זאגן אז ער זעט], אבער דער אייבערשטער ווייזט פאר די נביא המחשה כדי אים אויסצולערנען עפעס, וכדומה.

אבער ס'איז נישט די דריטע פשט, איך האף נישט די פשט אויף מהות ה'. ס'איז נישט נאר א הגבלה וויאזוי מ'פארשטייט ביים עס אויסלערנען, נאר ס'איז דא אויך פילע הגבלות אין זען עס. אפילו [ווען] דארף מען דאך זען, דארף מען עפעס [וואס] איז א משל. וואס גייט ער זען? מ'קען דאך נישט זען דעם אייבערשטער, ער האט נישט קיין זאך [גוף]. אויגן קענען נאר זען זאכן וואס מ'קען זען. אמת, [א מענטש] האט אפילו פאנטאזיע, אפילו אין די מוח קען מען נאר זען זאכן וואס מ'קען זען.

איך זאג, דא קומט די צווייטע דערווארט פון אמתות הדבר. אבער די אמתות הדבר, וואס דער אייבערשטער איז אמת'דיג – איין דעת איז לא ישיגוהו ולא יחקרוהו, מ'קען נישט משיג זיין, ניטאמאל קען מיר אים פארשן. ווי ס'שטייט אין פסוק (איוב יא:ז): "הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא". מ'קען נישט אנקומען צו פארשטיין דעם אייבערשטער.

בקשת משה רבינו: "הראני נא את כבודך"

אויב אזוי... יעצט איז דא איין אינטרעסאנטע שטיקל, אויב אזוי... איך האב געזאגט אז ס'שטייט דא אין מיין פירוש. אויב זאגסטו מיר יעצט אז מ'קען נישט זען דעם אייבערשטער, האב איך א גרויסע קשיא, אז משה רבינו האט יא געוואלט זען. וואס האט משה רבינו געבעטן – "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג:יח)?

די שטיקל איז דאך לכאורה... מ'קען דיך נישט [זען], מ'קען דיך נאר דורך... מ'קען בכלל נישט. מ'קען נישט זען דעם אייבערשטער אליינס. סא וואס בעט משה רבינו? די משל האט ער דאך שוין געזען. על מה אמרנו רעדט ער אריין, "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", וויל ער זען מער ווי די משל. מער ווי די משל קען מען דאך נישט.

אדער קענסטו אפילו ליינען אז ער האט נישט יענעם געוואוסט. ער פרעגט א קשיא, וואס טייטש? ער זאגט אז משה האט אים געזען צוויי מאל שוין. דא האלט ער שוין נאך ביידע זאכן. ער האלט שוין נאך קריעת ים סוף און נאך מתן תורה. בעט ער נאכאמאל "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". ער מוז זיך דאס בעטן. ער ווייסט אז די ביידע זאכן וואס ער האט געזען איז געווען א משל.

וואס איז געווען בקשת משה? ביקש משה לידע אמתת המצאו של הקב"ה, די אמת'דיגע עקזיסטענץ פון דעם אייבערשטער, פארוואס האט ער עס געבעטן. ניין, לאמיך עס ליינען. לאמיך ליינען די שטיקל, ס'וועט עס גרינגער מאכן.

די קשיא איז פארשטייענדיג, יא? מ'קען טראכטן אז ס'איז מפרש געווען, מ'קען מפרש זיין אנדערש, אבער ס'איז זיכער א שאלה וואס מענטשן גלייך פרעגן. משה האט יא געזען דעם אייבערשטן, ס'איז דא א גאנצע משא ומתן. דער אייבערשטער זאגט "לֹא יִרְאַנִי [הָאָדָם וָחָי]", מ'קען יא זען, מ'קען זען די בעק [back], מ'קען נישט זען די פראנט, עפעס קען מען זען.

משל הראיה: פנים ואחור

זאגט דער רמב"ם אזוי, איך וועל דיר מסביר זיין וואס גייט דא פאר. משה רבינו האט געוואלט וויסן די אייבערשטנ'ס מציאות אזוי גוט, בדרך משל, אזויווי א מענטש זעט אן אנדערן מענטש בפניו, ער זעט אים אין די פראנט, ווייסט ער קלאר די חילוק פון דעם מענטש צו א צווייטן מענטש. דאס איז די טייטש.

אין אנדערע ווערטער, דער רמב"ם איז דא מפרש די משל פון פנים ואחור. וואס מיינט פנים ואחור? ס'מיינט אזוי:

ווען איך זע א מענטש פון די בעק [אחור], זע איך נישט... איך קען זען, דער מענטש איז א הויכער, איך ווייס, איך קען מיט געוויסע סימנים וויסן מיט וואס דער מענטש איז אנדערש פון א צווייטן מענטש. יא, וואס מיינט וויסן א מענטש? וויסן א מענטש מיינט נישט וויסן אז דאס איז א מענטש – אלע מענטשן זענען מענטשן. ס'מיינט וויסן די חילוק צווישן אים און אן אנדערן מענטש. ריכטיג, וואס איז מיוחד פאר דעם מענטש? מיט וואס איז ער אנדערש פון אנדערע מענטשן?

איז, ווען איך זע א מענטש פון די פנים, דאס איז די קלארסטע וועג. איך קען זען ער האט אן אנדערע פנים פון א צווייטן, איך זע אים קלאר, איך ווייס קלאר די חילוק צווישן אים און א צווייטן מענטש, איך קען אים רעקאגנייזן [דערקענען]. איך זע א מענטש פון די בעק, אפשר אמאל קען איך אים אביסל רעקאגנייזן, אבער ס'איז נישט אזוי קלאר. איך טראכט אז פון די בעק זעען אויס רוב מענטשן ענליך.

זאגט דער רמב"ם, משה רבינו'ס בקשה איז געווען אז ער זאל זען דעם אייבערשטנ'ס פנים. וואס מיינט דעם אייבערשטנ'ס פנים? ס'זאל אים קלאר זיין וויאזוי דער אייבערשטער איז אנדערש פון אלע אנדערע נמצאים, אזוי די זעלבע סארט קלארקייט ווי א מענטש האט ווען ער זעט א מענטש פון די פראנט – וואס איז אנדערש ווי א מענטש זעט א מענטש פון די בעק.

האט אים דער אייבערשטער געזאגט אז א מענטש קען נישט אינגאנצן דאס פארשטיין ווי לאנג ער לעבט. וואס מיינט דאס אז ער לעבט? ווייל ער האט א גוף. ווייל זיין גוף געדענקט אז דער אייבערשטער איז נישט דומה לגופים, ממילא קען נישט א מענטש וואס איז אין א גוף פארשטיין דעם אייבערשטן וואס איז [נישט] דומה לשאר גופים. ער גייט נאך אלץ – אפילו א נביא, אפילו א גרויסער חכם אזויווי משה – אביסל האט ער טראכטן אז דער אייבערשטער איז אזויווי א גוף אדער איז ענליך צו אלע אנדערע זאכן.

אבער ער האט אים געוויזן גענוג, אזויווי א מענטש וואס זעט אים פון די בעק, אדער א מענטש וואס גייט מיט געוויסע מלבושים וואס זענען אנדערש – א מלך גייט מיט א מלבוש, אפילו פון די בעק קען מען שוין גלייך זען אז ער איז א מלך. אזוי אויך האט דער אייבערשטער אים געוויזן אזויפיל אז ער זאל פארשטיין בבחינת אחור.

וואס מיינט בבחינת אחור? נאכ'ן פארשטיין בחינת "אחור", האט ער יא פארשטאנען אז די אייבערשטנ'ס מציאות איז אנדערש ווי אלע מציאות. דאס איז נישט אזוי גוט [ווי פנים], אונז זאגן עס אויך, אבער ס'זעט אויס אז ס'איז דא לעוועלס [levels] אין דעם. דער רמב"ם האט דאך אין פרק נ"ט אין מורה נבוכים, אז ס'איז דא לעוועלס אין דעם. לגבי די אמת'דיגע פארשטאנד פון דעם, האט ער נישט געזען נאר בבחינת אזוי ווי בדרך משל, אזוי גוט ווי איך ווייס די חילוק פון איין מענטש צו א צווייטע מענטש וואס איך האב געזען פון די בעק.

דאס איז די רמב"ם'ס פירוש. יעצט קענסטו עס ליינען, וועסטו זען ווי קלאר.

קריאת הרמב"ם (הלכה יב-יג)

זאגט ער אזוי: "ביקש משה רבינו לידע אמיתת מציאותו של הקב"ה", משה האט געוואלט ליידע [to know] צו וויסן די אמת פון די אייבערשטנ'ס עקזיסטענץ, און ער האט געוואלט עס וויסן אין אזא אופן "עד שתהיה ידיעה בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו".

א מענטש קען וויסן וועגן א צווייטע מענטש אין זיין קאפ, אבער נישט זיין בלב, נישט האבן א קלארע פיקטשער פון אים. "ונמצא הוא נפרד בדעתו משאר האנשים". וואס דאס מיינט, האט ער געזאגט... ס'איז נישט נאר אז מ'ווייסט אז יענער מענטש עקזיסטירט, נאר אויך אז מ'ווייסט אים מבחין זיין צווישן אלע אנדערע מענטשן.

און לכאורה דאס איז וואס ער זאגט "ונחקקה צורתו", ער וויל מאכן אז ס'איז נישט די זען. די משל איז נישט די זען, די משל איז די הבנות וואס מ'קומט פון זען. קענסטו אפשר זאגן אביסל אז איינער וואס האט א מענטש קלאר געזען, האט ער אזוי ווי א קאפי פון אים ערגעץ ווי אין זיין מוח, כאטש ער האט נישט קיין קליינע קאפיס פון מענטשן, מ'פילט עס אן. ווידער ווען מ'ווייסט וועגן יענעם, האט מען נישט קיין קאפי פון יענעם'ס פיקטשער אין דיין קאפ. דאס איז די מקיף פון די ראיה, ער וויל מאכן אז די ראיה איז א משל פאר עפעס וואס ווען דו זעסט איינעם'ס פנים, שפעטער האסטו אין דיין שכל א הבנה.

משה רבינו האט געוואלט פארשטיין אז די חילוק צווישן די מציאות הקב"ה און די מציאות פון אלע אנדערע, אז די מציאות פון דעם אייבערשטער איז די עצם עקזיסטענץ, די ערשטע מציאות, דאס האט ער געוואלט גוט פארשטיין.

האט דער אייבערשטער אים געזאגט אז ווי לאנג א מענטש לעבט... ס'איז זייער אינטערעסאנט, ס'זעט אויס אז ווען א מענטש וואלט ווען נישט געהאט די חסרון פון לעבן, אפשר ווען א מענטש שטארבט, אויב ער דארף וויסן, און דעמאלטס האט מען נישט די גוף, דעמאלטס וואלט מען יא געקענט משיג זיין עצם עקזיסטענץ אן א גוף. אבער ווי לאנג דו, משה רבינו, לעבסט נאך, האסטו נאך די חסרון, די הגבלה פון א גוף.

"כך ביקש משה רבינו" און ער האט געוואלט, ער האט געזוכט אז די מציאות פון הקב"ה זאל האבן אין זיין הארץ, אין זיין ידיעה, אין זיין הרגשה, די מציאות פון דעם אייבערשטער נפרד פון אלע אנדערע מציאות'ן אין די מציאות, ער זאל פארשטיין די חילוק צווישן אנדערע מציאות'ן און די אייבערשטער'ס מציאות.

און ער האט געוואלט וויסן די אמת'ע מציאות פון הקב"ה וויאזוי ער איז דאס צו וויסן, און וויאזוי ער איז דאס צו וויסן וויאזוי ער איז באמת דא. ער האט געוואלט דאס וויסן אן א משל. אן א משל. ווייל דורכדעם זעט ער א קאפ, זעט ער מיט אן א משל. ווען מ'זעט א ריקן זעט מען אן א משל [?]. ווען מ'זעט א פנים זעט מען נישט אן א משל. ער האט געוואלט זען א קאפ, זעט מען די חילוק פון דעם מענטש פון אנדערע מענטשן, זעט מען אבער זעט מען נאר די גלויערע חילוק פון אים מיט א צווייטן.

"והשיבו הקב"ה שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בוריו", ביז די ענד, עפעס דערפון זעט מען נישט קיין מאל.

"והודיעו הקב"ה", דער אייבערשטער האט אים יא מודיע געווען עפעס וואס א מענטש קען נישט, "מה שלא ידע אדם לפניו", דער אייבערשטער האט אים מודיע געווען עפעס וואס א מענטש האט נישט געוואוסט פאר משה, און א מענטש האט נישט משיג געווען נאך משה. טאקע האט ער אים יא געגעבן די מערסטע ידיעה וואס "עני יומען" [any human] האט אמאל באקומען, "עד שהשיג אמיתת מציאותו", ביז ער האט יא משיג געווען פון די אייבערשטער'ס מציאות, "דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים", ער האט יא פארשטאנען די אייבערשטער'ס עקזיסטענץ אנדערש ווי מ'פארשטייט אלע מענטשנ'ס עקזיסטענץ, אלע נמצאים'ס עקזיסטענץ.

"כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים", אזוי ווי ווען א מענטש זעט איינעם אחוריו איז ער זיך אסאך מער ווי ווען ער האט אים בכלל נישט געזען, ווייל ווען ער האט אים געזען אחוריו האט ער געזען אים אנדערש ווי אלע אנדערע. אויף די זעלבע וועג האט משה רבינו יא משיג געווען די אמיתת מציאותו של הקב"ה אנדערש ווי אלע אנדערע מענטשנ'ס מציאות, אבער נאך אלץ נישט די אופן וואס ער האט געבעטן צו קענען זען די פנים.

ווייל דאס איז דאך וואס די פסוק זאגט, "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי", דו קענסט משיג זיין מיין אמיתת המציאות באפן במשל צו אזוי ווי מ'זעט א מענטש'ס אחוריו, "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".

יעצט לכאורה די נעקסטע רעשט פון דעם פרק, איך ווייס נישט פונקטליך וואס ער איז מחדש, איך מיין אז ער זאגט איבער וואס ער האט געזאגט, ער איז מסביר יא. איך מיין אז ער רעדט פון די מקרי הגופים מער ווי דאס אז נישט, ער האט געזאגט אז דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, יעצט זאגט ער אז ממילא געשעט נישט צום אייבערשטן די תכונות וואס גופים האבן. ער איז מסביר אין אנדערע פלעצער וואס משה רבינו האט געוואלט פארשטיין בעסער ווי אנדערע מענטשן, ווייל דאס אז דער אייבערשטער'ס מציאות איז אנדערש ווי אלעס אנדערש, דאס האט משה רבינו אויך פארשטאנען. ער האט געוואלט פארשטיין בעסער און ווייניגער, אבער דאס איז נישט אונזער נושא יעצט.

אזוי ווי רבי דוד'ל לעלובער האט געזאגט, "אין די בעק פון די טיש, all the way..." עניוועי, לאמיר אבער אויספירן דעם פרק.

שלילת מאורעות הגוף (הלכה יד)

"וכיוון שנתברר שאינו גוף וגויה", לאמיר פרובירן צו זאגן וואס ער זאגט דא. יעצט זאגט ער אז ער לייגט צו נאך א וויכטיגע זאך. מיר האבן יעצט געלערנט אז דער אייבערשטער איז איינס, מיר האבן געלערנט אז דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, און ער האט פארענטפערט אלע מיני פסוקים וואס עס סאונדט אז דער אייבערשטער איז א גוף. ער האט געקענט זאגן אז וויבאלד ער איז נישט קיין גוף, איז דאך פשוט, אבער ער לייגט עס צו.

ממילא געשעט נישט צו אים זאכן וואס געשעען צו גופים. עס איז דא אלע מיני זאכן, מענטשן אסאך מאל דמיון'ען אז דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, אבער ער קען לאכן, ער קען זיין "העפי" [happy]. "העפי" איז א זאך וואס איז שייך צו א גוף. אן א גוף איז נישט העפי, עס איז אפשר א זאך וואס איז א משל פון העפי, איך ווייס נישט, אבער נישט קיין גוף.

איז ממילא, אויב ער האט נישט קיין גוף, קומט אויס, "נתברר", ווערט קלאר, "שלא יארעו לו מאורעות הגופים", קיין שום פון די זאכן וואס געשעען צו א גוף. מאורעות הגופים מיינט צו זיין גרויס, צו זיין קליין, צו זיין אויף די זייטן. די אלע זאכן זענען נישט דאס וואס איז א גוף, נאר דאס וואס געשעט צו א גוף. דאס הייסט אויף די לשון פון די ראשונים "מקרי הגופים", אדער "מאורעות הגופים" רופט עס דער רמב"ם דא.

יא, דאס הייסט, איך פארשטיי אז ער זאגט אז מיין טיש איז ווייס – דאס איז עפעס וואס איז געשען צו דעם וואס דאס איז א גוף. עס איז נישט די זעלבע זאך. אבער ווייל דער אייבערשטער איז נישט קיין גוף, ממילא געשעט נישט צו אים זאכן וואס געשעען צו גופים, און ממילא האט ער נישט א לאנגע ליסט פון זאכן.

* "לא חיבור ולא פירוד" – מיינט אז ער קאנעקט זיך נישט צו אנדערע זאכן, דער אייבערשטער טאטשט נישט. ער איז אויך נישט ווייט, ווייל ווייט קען מען זיין ווען צוויי גופים זענען ווייט איינער פון די צווייטע. אבער ווען מען איז נישט קיין גוף, קען מען זיין נישט נאנט און נישט ווייט.

* "ולא עליה ולא ירידה" – ער קען נישט ארויפגיין און אראפגיין.

* "ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה".

אה, סארי, סארי, סארי, האבן מיר געסקיפט. זאגט ער:

* "לא מקום ולא מידה" [במקור: ולא מקום ולא מידה]. "לא מקום" מיינט ער איז נישט נעשה בשום פלאץ, און "לא מידה" מיינט ער האט נישט קיין מידה, ער איז נישט צוואנציג אמות גרויס.

און ער קען נישט ארויפגיין און נישט אראפגיין, ער האט נישט קיין רעכטע זייט און קיין לינקע זייט, קיין פנים, קיין אחור, קיין ישיבה, קיין עמידה. די אלע ווערטער זענען די ווערטער וואס שטייען אין די תורה אויף די דריי מלאכים. יא, געדענקסט?

שיעור ו: שלילת הגשמות והשינוי (הלכות י״ד-י״ז)

ספר המדע: הלכות יסודי התורה - פרק א׳ (המשך)

מגיד שיעור:

[המשך ביאור שלילת הגשמות]

ולא עליה ולא ירידה, ער קען נישט ארויפגיין און אראפגיין. ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה.

ס'איז דא נאך א שטיקל וואס מ'האט געסקיפט [skipped]. ס'איז דא "לא חבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה".

"מקום" מיינט ער, אז ער האט נישט קיין שום פלאץ.

און "מדה" מיינט ער, אז ער האט נישט קיין שיעור, ער איז נישט צוואנציג אמות גרויס.

און ער קען נישט ארויפגיין און נישט אראפגיין, ער האט נישט קיין רעכטע זייט און נישט קיין לינקע זייט, קיין פנים, קיין אחור, קיין ישיבה, קיין עמידה. די אלע ווערטער זענען ווערטער וואס שטייען אין די תורה אויף דעם אייבערשטן [אבער זענען נישט כפשוטו].

שלילת הזמן והשינוי

"ואין לו זמן עד שיהיה ראשית ואחרית ומנין שנים", ווייל נאר א גוף האט א צייט. ממילא, דער אייבערשטער האט נישט קיין צייט, ממילא איז נישטא ביי אים קיין אנהייב און קיין ענדע.

ס'איז נישטא "אמאל" דער אייבערשטער, ס'איז נישטא דער אייבערשטער "אמאל". ס'איז נישטא אז דער אייבערשטער איז "היה הוה ויהיה". ווען מענטשן מיינען דאס, מיינען זיי אז דער אייבערשטער איז זייער אלט. ער איז נישט זייער אלט; ער ווערט נישט אלט און ער ווערט נישט יונג. ממילא האט ער נישט קיין יארן. ס'איז נישטא "שנותיך לא יתמו" [תהלים ק״ב:כ״ח], ער האט נישט קיין יארן בכלל, ער איז מחוץ לזמן.

"ואינו משתנה", ער טוישט זיך נישט, "שאין לו דבר הגורם שיגרום לו שינוי".

דאס איז א ביסל א מער קאמפליצירטע זאך, אבער א גוף קען זיך טוישן. וואס האט ער קען זיך טוישן? ער קען פון איינע פון די מאורעות קען ער ווערן אנדערש. ער איז געווען הויך, איז ער געווארן נידעריגער. ער איז געווען אויף דעם פלאץ, איז ער געווארן אויף יענעם פלאץ. אויב איז ער נישט קיין גוף, האסטו דאך נישט וואס זאל זיך טוישן, ממילא קען דער אייבערשטער זיך נישט טוישן.

ממילא קומט אויס, נישט נאר האט ער נישט... און ער רעכנט דיר אויס יעצט שינויים, יא? "ואין לו" - ער האט נישט די אלע שינויים.

קען זיין, קען זיין דו ביסט גערעכט. ער האט נישט די שינויים. מיתה איז א שינוי, האט ער נישט מיתה.

אקעי, "ואין לו" - קען זיין, דו זאגסט א גוטע פשט, איך האב נישט געכאפט דאס. ממילא האט ער נישט דער אייבערשטער...

"לא מות ולא חיים כחיי גוף החי".

דאס איז א זייער וויכטיגע לשון וואס דער רמב"ם זאגט דא, ווייל ער זאגט דיר יא אז דער אייבערשטער לעבט. אבער ווען ער זאגט "חיים", מיינט ער נישט "חיים כחיי הגוף". וואס מיינט אז א גוף לעבט? מיינט אז ער טוישט זיך, ער אטעמט, ער נעמט אריין און ער גייט ארויס, און כיוצא בזה. די סארט חיים האט נישט דער אייבערשטער.

אבער וודאי האט דער אייבערשטער חיים אין דעם סענס [sense] פון עפעס א סארט עקזיסטענץ. דער אייבערשטער האט יא, ווען מיר זאגן אז דער אייבערשטער לעבט, "חי" איז איינע פון די תארים פון דעם אייבערשטן. אבער נישט די סארט חיים וואס אונז האבן האט ער נישט. קענסט אויך זאגן אז ער האט מיתה איבער זיי, אבער מיתה איז נישט שלעכט אז מ'זאגט נישט. אויב איז עס א משל, קענסטו שוין זאגן א משל פון מיתה אויך.

"ולא סכלות", נישט קיין נישט וויסן עפעס, נארישקייט, "ולא חכמה".

אבער ווען עס האט חכמה, קען חכמה, איז ער א חכם. פארוואס זאל איך חכמה האבן? ווייל וועלכע נישט א חכמה זענען שינויים. דערווייל האב איך מיך געטוישט, נעכטן בין איך נישט געווען קיין חכם, יעצט בין איך געווארן א חכם, רייט [right]? איז מיין חכמה איז א געוויסע שינוי וואס איז געשען צו מיין גוף, אדער דער חלק הגוף. אבער דער אייבערשטער קען נישט ווערן קלוג, ער האט נישט די סארט חכמה.

ממילא זאל ער זיך "לא שינה", ווייל ער קען נישט שלאפן, ער וועקט זיך נישט אויף [ולא הקיצה].

איז "לא כעס, לא שחוק". אינטערעסאנט אז שחוק איז אפשר פשט שחוק, מיינט דא לכאורה נישט שחוק לאכן, נאר מער זיין צופרידן, רייט?

"לא שמחה, ולא עצבות", ער איז נישט העפי [happy], נישט סעד [sad].

"לא שתיקה, ולא דיבור כדיבור אדם".

נאך א זאך, אז דער אייבערשטער רעדט נישט. איינער זאגט דאך, אבער יא, דער אייבערשטער רעדט, "וידבר ה'"? איז דאס נישט כדיבור אדם. אפשר קען שוין זיין שתיקה אויך, אמת. אבער דער אייבערשטער שווייגט נישט, ווייל שווייגן מיינט אסאך אז איך רעד נישט. און רעדן רעד איך אויך, מער איז דאס א שינוי. איך דארף א גוף, איך דארף די כלי הדיבור. דער אייבערשטער רעדט נישט אזוי ווי א מענטש רעדט.

און ער ברענגט אזוי ווי איך האב דיר געזאגט: "כך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה, ולא עמידה, לא עורף, ולא עיפוי".

נישט א "עורף" - מיינט א בעק [back].

און "עיפוי" - ווייס איך נישט וואס ער מיינט. דו ווייסט וואס ער מיינט? פנים, עס איז א לשון פון אויגן, אזוי ווי די פנים. די פנים האט עס אנדערע פנים.

אבער "למעלה" מיינט דעם אייבערשטער. אבער "למעלה" דא איז א משל פאר די אייבערשטער.

משל ומליצה: דברה תורה כלשון בני אדם

פרעגט ער נאכאמאל א קשיא: אויסער דעם וואס מען זעט אז די אייבערשטער געבט מען אונז כינויים פון די גוף, וואס ער האט שוין פריער פארענטפערט, אויך זעט מען ביים אייבערשטן אז מ'געבט אויף אים זאכן וואס איז אן ענין פון שינוי.

"כמו שנאמר בתורה", וואס איז פשט פון די אלע דברים? "וכל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים, הכל משל ומליצה הם".

ס'זייער אינטערעסאנט. וואס שטייט יא, עס שטייט אז ביי אופן משל מליצה... כמען "משל מליצה" האט שוין געשטאנען, עס איז געשטאנען איינמאל, ביי השגת הנבואה [?]. איך טראכט, אז אפשר איז דא זאכן וואס זענען וואס מען זאגט אז עס איז דא דברי תורה כדי מליצה מליצה, און עס איז דא משל מליצה, שטאט דאס מחות הנביאה [?], אז עס טארפסט נאכאנסאד, משל מליצה. איך דארף טראכטן ענקן דעם.

"כמו שנאמר: יושב בשמים ישחק" [תהלים ב׳:ד׳] - דער אייבערשטער לאכט.

"כיעסוני בהבליהם" [דברים ל״ב:כ״א] - אז דער אייבערשטער איז כועס.

אז "הכעס הוא סוס השם" [?] וכיוצא באלו. דו קענסט נישט פשט'ן באמת אז ס'מיינט אז ער איז אין כעס, ווייל כעס איז א שינוי. נו וואס דען? ס'איז א משל ומליצה, אזויווי איך האב שוין פריער דערמאנט אז "על כל אלה הדברים אמרו חכמים דברי תורה כלשון בני אדם", אז דער אייבערשטער וויל פשוט אז מענטשן זאלן פארשטיין.

פריער האט ער אויך געזאגט "דברי חכמים"? ניין. פריער האט ער סתם אליין געזאגט "דברי תורה כלשון בני אדם", און דא זאגט ער "דברי חכמים" [אמרו חכמים]. אינטערעסאנט. עפעס גייט דא פאר, מ'דארף מיט די גוטע אויגן אריינקוקן דא.

פשט איז דאך אזוי? ער זאגט אז ער דערמאנט אז חכמים האבן שוין דאס געזאגט. פריער האט ער סתם געזאגט, ס'איז "דברי תורה כלשון בני אדם", האט ער אליין געזאגט. ער זאגט אז ווען די תורה רעדט כלשון בני אדם, גייט עס ארויף אויף די אלע זאכן.

"וכן הוא אומר", אזוי ברענגט ער א ראיה פון א פסוק, ווי דער פסוק זאגט אז דער אייבערשטער קען נישט זיין אין כעס: "האותי הם מכעיסים" [ירמיהו ז׳:י״ט]. ווייל ביים אייבערשטן איז נישט שייך כעס.

אויב אזוי, קענסטו פרעגן פון ירמיהו, ער זאגט דאך "האותי הם מכעיסים", שטייט דאך "כי הכעיסוני"? אה, מוזט איר מיר דאך זאגן אז יענץ איז א משל, ס'מיינט צו זאגן אז דער אייבערשטער איז ממש כאילו ירגיז בכעס וכדומה.

גופים שפלים ושינוי

"הרי הוא אומר", ער ברענגט נאך א ראיה, שטייט דאך אין פסוק "אני ה' לא שניתי" [מלאכי ג׳:ו׳], ביים אייבערשטן איז נישט שייך קיין שינוי.

"ואילו היה פעם כועס ופעם שמח, הרי הוא משתנה", וואלט דאך געווען א שינוי אין אים.

"וכל הדברים האלה", די אלע זאכן פון שינוי, "אינם מצויים אלא לגופים השפלים" [האפלים], די טונקעלע נידריגע גופים, "שוכני בתי חומר", וואס רוען אין חומר, אין א מאטעריאלע זאך, "אשר בעפר יסודם". אבל הוא ברוך הוא יתעלה ויתרומם על כל זה, דער אייבערשטער איז העכער און העכער פון די אלע זאכן, און ס'איז נישט שייך ביי אים שינוי.

אינטערעסאנט, וואס איז יא דא לכאורה? נישט גופים, אפילו גופים נישט שפלים. דו ווייסט וועלכע גופים יא? די זון [sun] איז א גוף, ס'איז נישט קיין גוף עפר, און דאך טוישט זיך נישט אין די זעלבע וועג. ס'איז נישט ברוגז, די זון איז אמאל ברוגז? איך טראכט אז נישט. אפשר יא? איך טראכט אז נישט. אבער כל פנים, דאס איז זיכער, אה, ס'איז א כדור חומר, רייט? דו האסט גערעכט.

די אלע זאכן זענען נישט נאר מצוי לגופים. שינויים איז נאר ביי די גאר שוואכע מצויים. נישט נאר גופים, נאר גופים אפלים ושפלים. "שפלים" מיינט ער אויף א נידריגע מדריגה.

אפילו די גלגלים איז נישט דא קיין שינוי. כל שכן די אייבערשטער, ווי אלע וויסן, על כל זה, אפילו אויף די גלגלים איז ער העכער. דאס איז דאך נאר פאר א מענטש, "בתי חומר", די וואס וואוינען אין ליימענע הייזער, יא, דאס הייסט פון א גוף וואס איז געמאכט פון חומר, אדער פון עפר, "אשר בעפר יסודם". דער רמב"ם גייט ברענגען שפעטער די פסוק, ער גייט עס מסביר זיין.

סאו [so] ממילא, דער אייבערשטער איז אוודאי העכער פון דעם. ממילא, אז ס'שטייט די אלע זאכן, מוז עס זיין איבערגעטראגן. ס'איז אן אדם המשלים. וואס דו נעמסט נישט, ער זאגט נישט אז מ'זאל גלייבן אז ס'איז א משל, אבער דער עיקר איז צו גלייבן אז דער אייבערשטער איז איינס, ער האט נישט קיין גוף, ער האט נישט קיין מקרות הגוף, און ער האט נישט קיין השתנות. דאס וואס דו האסט דא געזאגט בעסער צו מקרות הגוף, דאס איז דאך די זאך ווי השתנות, אבער איינס איז גורם פאר'ן צווייטן.

סיום הפרק

געוואלדיג, האבן מיר געענדיגט די ערשטע פרק. ס'איז א שווערע פרק, און לערנט עס איבער אפאר מאל, און מ'קען איבערפרעגן אויף די... אויף די רוב יום קען מען איבערפרעגן. אבער אויך, מ'גייט נישט ענטפערן אויף שאלות אויף די פרק. ניין, ווייל ס'איז סודות התורה, אבער מער ווייניגער וואס איך האב געזאגט איז אמת. דאס זאל מען וויסן.

געוואלדיג, יישר כח.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by gemini-3-pro-preview, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית
תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 …
תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור: ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א׳

הקדמה: הפסוק של ספר המדע

שיטת הרמב"ם:

לרמב"ם יש מנהג שכל ספר הוא פותח בפסוק - מלבד הפסוקים של המצוות, הוא מביא פסוק מתהלים או פסוק אגדי.

הפסוק לספר המדע:

"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך צדקתך לישרי לב" (תהלים)

חידוש בהבנת הפסוק:

המגיד שיעור הסביר את הפסוק בשני אופנים:

1. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" - הרמב"ם אומר במקומות אחרים שלאנשים שהם יראי ה' יש להם השגחה פרטית, יש להם יותר חסד ה'. בספר המדע הוא הולך ללמד יהודים להיות יראי ה', לכן הפסוק מתאים.

2. "צדקתך לישרי לב" - בספר המדע יש לא רק ידיעת ה', אלא גם הלכות דעות שזה מידות טובות. זה קשור לכלל "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים" - מי שהוא ישר לאנשים אחרים, מקבל בחזרה יושר.

---

הקדמה לארבעת הפרקים הראשונים

הנחה חשובה:

חוץ מזה שזה "יסודי התורה", זה גם "סודות התורה". הרמב"ם עצמו אומר בסוף הפרק השני ובסוף הפרק הרביעי שהוא לא מבין הכל ממה שכתוב.

גישה מתודולוגית:

- אפשר לנסות לא לומר דברים שקריים

- אפשר לנסות לפרש את המילים שכתובות

- אפשר פחות או יותר להבין את המבנה - מה הרמב"ם עושה, מה הוא לא אומר, מה הוא מתכוון לעשות

הערה על מורה נבוכים:

אפשר אולי לומר שמורה נבוכים הוא ה"גמרא" של הלכות דעות - כלומר, הוא נותן את השקלא וטריא והפלפול מאחורי הפסקים שכתובים במשנה תורה.

---

הלכה א׳: יסוד היסודות - מציאות ה׳

דברי הרמב"ם:

> "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"

פשט:

"יסוד היסודות" - לכל דבר יש יסוד, כמו שלבניין יש יסוד שהוא בנוי עליו. גם לעולם יש יסוד. אפשר גם לפרש: יש הרבה רמות של יסודות, זה היסוד של כל היסודות.

"עמוד החכמות" - הקורה, עמוד התווך שכל הידיעות עומדות עליו.

"מצוי ראשון" - "ראשון" לא מתכוון ראשון בזמן, אלא ראשון בסדר הסיבה - הוא הסיבה שגרמה לכל שאר הדברים.

חידושים והסברים:
א) המבנה של ההלכה - למה לא מתחיל עם המצוה

חידוש: לרמב"ם יש שני דרכים איך הוא מארגן את הלכותיו לגבי מצוות:

1. דרך אחת - הוא מתחיל עם המצוה: "יש מצות עשה כך וכך"

2. דרך שניה - קודם הוא מתאר את המציאות או הנושא, ואחר כך אומר איך יש מצוה

כאן מתחיל בדרך השניה - הוא מתחיל עם העובדה, אחר כך אומר שלדעת את העובדה זו מצוה.

למה זה מתאים כאן: העובדה קיימת לפני המצוה. כשאדם עושה מצוה יש לו ציווי ממלך. אבל כאן, המצוה היא לדעת את המציאות - אז הוא אומר לך את המציאות, ואחר כך אומר לך לדעת אותה.

נפקא מינה: יותר חשוב להבין את המציאות, לא רק את גדר המצוה.

ב) איך אפשר לקיים את המצוה

שאלה: איך אפשר לקיים את מצות ידיעת ה'?

שיטה ראשונה (של המגיד שיעור): אפשר לעשות את המצוה רק על ידי התעניינות איך העולם עובד, ולהגיע למסקנה שהקב"ה קיים ומנהיג את העולם. אחרי שהגיע למסקנה קיים את המצוה.

קושיא ושיטה אחרת: הרמב"ם לא אומר זאת בפירוש. אבל ראשונים קודמים - רב סעדיה גאון, חובת הלבבות, ואחרים - אמרו בבירור שיש שתי רמות:

1. בדיעבד (רוב האנשים): יוצאים ידי חובה בידיעת מה שכתוב - מאמינים מה שכתוב ברמב"ם שיש אלוקים, מאמינים לרמב"ם, יוצאים לכתחילה את המצוה ליהודי פשוט.

2. לכתחילה (מדרגה גבוהה יותר): מי שרוצה להבין בעצמו, צריך לחקור בעצמו ובאמת להבין.

מה פירוש "להאמין": לא רק להתנהג בדרך כאילו ההנחות אמיתיות, אלא כפשוטו - לאדם יש אמון בחכם (אמונת חכמים). הוא מדמיין שהרמב"ם ידע על מה הוא מדבר, כמו בכל ההלכות שבהן הוא לא אומר את השקלא וטריא, רק את המסקנה.

ג) המספר י"ג מילים

חידוש: הרמב"ם התכוון ש"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע" זה י"ג מילים - כנגד י"ג העיקרים. הרמב"ם ידע שיש לו י"ג עיקרים, אז זה יפה שהחלק הראשון הוא "לידע י"ג עיקרים" - זו המצוה.

הערה: זה רמז ליופי, לא עיקר הפשט.

ד) מה פירוש "ראשון" - יסוד מציאות ה׳

חידוש בהבנת "מצוי ראשון":

ארבע השורות הראשונות מאוד פשוטות, אבל רוב האנשים לא תופסים אותן.

שאלה: מה פירוש שהוא ה"ראשון"? לא שהוא היה לפני כל הדברים (זה אולי נכון, אבל לא זה מה שזה אומר).

תשובה: אם נאמר בפשטות:

- אם הוא לא היה קיים, שום דבר לא היה קיים

- מה שאין כן, הכל לא יכול להיות בלעדיו

- כל שאר הדברים יכולים להיות או לא להיות; הקב"ה לא יכול לא להיות

משל: שולחן קיים כי יש מתחתיו רצפה שמחזיקה אותו - זה לא הדבר הראשון. כך גם כל הדברים בעולם יש להם סיבה, הם לא הדבר הראשון, הם לא עושים את עצמם, הם לא קיימים בגלל עצמם. חוץ מזה יש את הדבר הראשון שכל הדברים באים ממנו.

---

המשך הלכה א׳: "אם יעלה על הדעת"

דברי הרמב"ם:

> "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם"

פשט:

צד ראשון: תאר לעצמך שהוא לא קיים - שום דבר לא יכול להתקיים. למה? כי אמרנו שהוא גורם לכל שאר הדברים להתקיים.

צד שני: אם כל השאר לא יתקיים, לא משתנה שום דבר בו - הוא לא ייפסק כי הם נפסקים, כי הם צריכים אותו והוא לא צריך אותם.

מסקנה: "שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם" - הוא לא צריך אף אחד מהם, לא את כולם, לא אחד מהכלל.

חידושים והסברים:
א) המושג "מחויב המציאות"

חידוש: יש דרך אחרת לומר את אותו הדבר - "מחויב המציאות". הלשון הזו לא כתובה כאן, אבל הרמב"ם אומר את זה בדרך אחרת, קצת יותר פשוטה.

הסבר: כל שאר הדברים חוץ מהקב"ה - במקרה הם קיימים, אבל הם לא חייבים להתקיים. מה שאין כן הקב"ה הוא הקיום הבסיסי ביותר עצמו, הוא הקיום, המציאות עצמה.

הבהרה: לא חס ושלום שהוא הקיום עצמו במובן שהוא זהה לקיום - אלא שהוא לא קיים בגלל משהו אחר.

ב) מה עושה את הקב"ה לקב"ה

חידוש: אם דבר הוא מציאות, מה עושה את הקב"ה לקב"ה? זה שהוא ה"מצוי ראשון" - לא כל שאר מיני התארים שאפשר לומר, או מעשים וכדומה.

משל: אדם הוא מעורר (הוא מעיר), אבל זה לא עושה אותו לאדם. מה עושה אותו לאדם זה השכל שבו. כך גם אצל הקב"ה - מהותו היא שהוא המצוי הראשון.

הערה על ביקורת טקסט:

יש בעיה עם הסיפא (סוף ההלכה) - הסיפא המקורית היתה אחרת, והדפיסו בתוכה מתישהו הכל נדחף לתוך הסיפא והחלוקות. זה עושה מאוד קשה להבין, במיוחד קטעים כאלה.

---

הלכה ג׳-ד׳: אמיתת מציאותו של הקב"ה לעומת שאר הנמצאים

דברי הרמב"ם:

> "ולפיכך אין אמתתו כאמתת שאר הנמצאים... הוא שאמר הנביא וה' אלקים אמת, שהוא לבדו הוא האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו... הוא שאמרה תורה אין עוד מלבדו"

פשט:

האמיתיות של הקב"ה אינה כמו כל שאר הדברים. כל הדברים קיימים באמת, אבל לא לגמרי באמת. הקב"ה הוא הדבר היחיד שקיים באמת, כי כל שאר הדברים צריכים להגיע אליו.

חידושים והסברים:
א) הגדרת "קיים באמת":

המגיד שיעור הסביר מה "באמת" אומר בהקשר הזה. "קיים באמת" פירושו קיים בגלל עצמו - לא מקבל את הקיום ממשהו אחר.

משל לחכם: כמו שאפשר לומר ש"חכם אמיתי" הוא מי שהוא בעצמו חכם. אם מישהו צריך לשאול גוגל כל דבר, יש לו אולי בחינה של חכמה, אבל הוא לא בעצמו חכם - הוא צריך לשאול גוגל את חכמתו. אותו דבר לגבי מציאות.

ב) מציאות "מזויפת" - מושג:

המגיד שיעור הכניס את המושג של מציאות "מזויפת". כל שאר הדברים חוץ מהקב"ה הם במובן מסוים מציאות "מזויפת".

הבהרה חשובה: "מזויף" לא אומר שזה לא קיים באמת - זה קיים באמת! אבל אין לו בעצמו את הקיום. מציאותו שאולה, מתקבלת מהקב"ה.

משל לכסף: למי יש באמת כסף? לעשיר, למי שיש לו את המקור של הכסף. מי שקיבל את כספו יש לו גם כסף בכיס, הוא לא עני, יש לו כסף - אבל אין לו כסף אמיתי. למה? כי הוא לא עשה אותו בעצמו, הוא צריך להגיע לאחר בשביל כספו.

עוד משל: אפשר לומר שלאדם יש "במקרה" כסף, ולאחר יש "במציאות" כסף. כל שאר הדברים קיימים במקרה, כי הקב"ה רצה שיתקיימו.

מקורות:
א) פסוק מירמיה:

"וה' אלקים אמת" - הרמב"ם מפרש שהקב"ה הוא אמת פירושו שהוא לבדו אמת, ושום דבר אחר לא קיים באמת כמו הקב"ה.

חידוש בפירוש הפסוק: היה אפשר לפרש ש"וה' אלקים אמת" פירושו ששום דבר אחר הוא גם האמת, או שהקב"ה הוא באמת אמת. לא - הרמב"ם מפרש שהקב"ה לבדו יותר אמיתי מכל השאר, כי כל שאר הדברים צריכים להגיע אליו.

ב) פסוק ממשה רבינו:

"אין עוד מלבדו" - הרמב"ם מפרש שזה לא אומר שאין שום דבר אחר. זה אומר: "אין שום מציאות אמת מלבדו כמוהו" - אין שום דבר כמוהו. ההבדל העיקרי הוא שהקב"ה הוא הדבר היחיד שקיים מצד עצמו, כל שאר הדברים קיימים בגללו.

הערה על דרכו של הרמב"ם:
א) מילים פשוטות לדברים עמוקים:

המגיד שיעור העיר שהרמב"ם כאן עבד מאוד קשה לומר את כל הדברים העמוקים מאוד במילים פשוטות שאפשר לומר בחדר. המילים כמו "מחויב המציאות" או "מציא מצד עצמו" הן מילים קצרות יותר שאומרים בגמרא, אבל פחות פשוט לדעת מה הוא אומר. כאן הרמב"ם ניסה לומר את זה באופן פשוט: הקב"ה לא צריך שום דבר, הכל צריך את הקב"ה, הקב"ה הוא הדבר היחיד שקיים באמת. זה מאוד עמוק, אבל אומרים את זה כאן במילים מאוד פשוטות.

ב) נוסח הרמב"ם - "והוא ברוך הוא":

תלמיד העיר שהרמב"ם אומר "והוא ברוך הוא" - מה שמעניין כי "ברוך הוא" בדרך כלל אומרים על שם. המגיד שיעור העיר שהרמב"ם מאוד מקפיד, בכתבים כשהוא מזכיר את הקב"ה הוא תמיד אומר "יתעלה" או "יתברך" - הוא מזכיר את הקב"ה עם איזשהו שבח.

[סטייה: מזכיר שם שמים]

גם אנחנו אומרים כך - כשיהודי אומר "השם יתברך" או "הקדוש ברוך הוא", כבר טמונה בזה ברכה, אין שאלה של "מזכיר שם שמים לבטלה".

---

הלכה ה׳: הקב"ה כמנהיג הגלגל

דברי הרמב"ם:

> "המצוי הזה הוא אלוה העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו תכלית ואין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שיסובב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ולא גוף"

פשט:

לקב"ה יש "תפקיד" - הוא אלוה העולם, אדון כל הארץ. איך מתבטא שהקב"ה הוא אלוה העולם? הוא מנהיג את הגלגל בכח שאינו נגמר.

חידושים והסברים:
א) פירוש "אדון" ו"אלוה":

תלמיד שאל מה פירוש "אדון" או "אלוה" - האם זה אומר רק שהוא הגבוה ביותר?

המגיד שיעור הסביר: הפירוש הוא לא רק שהוא הגבוה ביותר, אלא שהוא מנהיג. כמו למשל, רב שני בקהילה שלי הוא לא ה"אדון" - הוא אדון גדול, אבל הוא לא "אדון כל הארץ". "אדון כל הארץ" פירושו שיש לו איזה קשר, הוא עושה משהו להם - לא רק שהוא הדבר הגדול ביותר, יש לו איזו שייכות אליהם.

ב) הבנת הרמב"ם את העולם:

הרמב"ם הבין (ורואים את זה מפורש בפרק השלישי) שכל העולם הוא עיגול גדול אחד (כדור). אנחנו באמצע, וסביב סביב הכל מסתובב. יש יותר מגלגל אחד, אבל בסוף הכל מגיע לעיגול ענק אחד. כל העולם הוא כדור ענק אחד, והכדור מסתובב כל הזמן, ובאמצעות ההסתובבות מסתובב שאר העולם.

ג) ההסתובבות יוצרת אנרגיה:

ההסתובבות גורמת שיהיו תנועות, גורמת שכל השאר יזוז, וזה הכל בעולם.

[הערה:] המגיד שיעור העיר ש"אנרגיה" היא מילה שהרמב"ם לא שמע עליה, ומדע של היום לא לומד כך - אז אולי צריך לפרש מחדש או לא.

ד) ראיה מ"כח שאין לו קץ":

ראיית הרמב"ם: אנחנו רואים שהגלגל מסתובב כל הזמן, הוא אף פעם לא מפסיק להסתובב. אם הוא אף פעם לא מפסיק, פירושו שהכח שמסובב אותו הוא לא סתם כח קטן, כח מוגבל.

משל: יש לי כח מוגבל - אני יכול לדחוף, אני יכול להזיז דברים, אני יכול לחיות. אבל אני חי רק שבעים שנה, אני לא חי לנצח. כנראה הגלגל מסתובב לנצח - כמה שרואים אותו, רואים שהוא מסתובב. ממילא מי שמסובב אותו חייב לסובב אותו בכח שאין לו קץ.

ה) "ואי אפשר שיסובב בלא מסבב":

דבר לא יכול להסתובב לבד - זה פשוט. ממילא, כל דבר שאנחנו רואים כאן מסתובב, יש משהו שמסובב אותו, עד שאנחנו מגיעים למסובב הראשון.

ו) "בלא יד ולא גוף" - שני פירושים:

פירוש א: הקב"ה מסובב אותו לא פירושו שלקב"ה כביכול יש גוף. הוא לא המסובב כמו שאני מסובב משהו. כשאני מסובב משהו, אני מסתובב איתו - אני דוחף אותו, אני דוחף את היד שלי, אני דוחף את עצמי איתו. הקב"ה דוחף אותו, והוא לא דוחף את עצמו איתו. הוא לא נפעל ממה שהוא מסובב. איכשהו הקב"ה עשה שיסתובב לנצח.

פירוש ב: "ולא יד ולא גוף" אומר גם שזה כח של אין לו קץ - כי ליד או לגוף יש קץ (גבול).

ז) הגלגל אינו הנמצא הראשון:

תלמיד שאל: מי אומר שהגלגל אינו הנמצא החשוב ביותר?

המגיד שיעור ענה: כי הוא לא יכול להסתובב לבד. ברגע שאנחנו יודעים שהקב"ה הוא הנמצא העיקרי ששום דבר לא יכול להתקיים בלעדיו (מההנחות הקודמות), והגלגל עצמו יש לו סוף - אם הגלגל היה המצוי הראשון, היה יכול אולי להסתובב לבד. אבל המסקנה היא שהכח שמנהיג את הגלגל אין לו סוף, הוא מסתובב כל הזמן, חייב להיות שיש כח לזה, והכח חייב להיות לא גוף.

שאלה שנשארה פתוחה:

תלמיד שאל: זה שהגלגל מסתובב קשור גם לזה שהוא התחיל פעם? צריך כבר להאמין בבריאה כדי לדעת את זה?

המגיד שיעור ענה: "הם לא מגלים את הסוד, אני לא רוצה לגלות את הסוד, בואו נשאיר את זה כך." הוא לא רצה להיכנס לעניין הזה.

[הערה על קדמות העולם:] במקום אחד הרמב"ם אמר שהדעה הרוחנית הולכת עם ההנחה של קדמות העולם - "מי שיודע מה זה אומר יכול לדעת, אני לא הולך ללכת הלאה."

---

הלכה ה׳ (המשך): וידיעת ד


תמלול מלא 📝

שיעור בספר המדע - הלכות יסודי התורה: פרק א׳

פתיחה: הפסוק של ספר המדע

מגיד שיעור:

אנחנו לומדים עכשיו להתחיל ספר המדע, יסודי התורה, פרק א'. קודם כל יש כאן פסוק. אומרים את הפסוק? לרמב"ם יש מנהג שכל ספר הוא מתחיל עם פסוק. חוץ מזה שהוא מתחיל עם הפסוקים של המצוות, הוא מתחיל עם פסוק כזה שהוא יותר פסוק בתהלים, פסוק כזה של דברי אגדה. יש להם מסורה כזו שלספר המדע הפסוק הוא בתהלים:

> ״מַה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ צִדְקָתְךָ לִבְנֵי אָדָם״ (תהלים ל״א:כ׳)

ואני חושב שהפשט הוא, שהרמב"ם אומר במקומות אחרים שלאנשים שהם יראי ה' יש להם השגחה פרטית, יש להם יותר חסד ה'. נכון? זה יכול להיות? יכול להיות. אז כמו שכאן בספר המדע הוא הולך ללמד יהודים להיות יראי ה', אז "מַה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ".

ו"צִדְקָתְךָ לִבְנֵי אָדָם" [בתמלול: "לישרי לב"] אני חושב שזה גם כן, כי בספר המדע זה לא רק ידיעת ה', אלא גם ה"ישרי לב", יש כאן הלכות דעות שזה מידות טובות. שהקב"ה נותן חסד ליראי ה', הם מקבלים השגחה פרטית, ו"צִדְקָתְךָ לִבְנֵי אָדָם" זה כמו "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים", כך גם יש עניין שמי שהוא ישר לאנשים אחרים, הוא מקבל בחזרה יושר. יפה מאוד.

הקדמה להלכות יסודי התורה

יש כאן עשר מצוות בהלכות יסודי התורה, ואנחנו הולכים לדלג על הנושא של המצוות כי כבר יצאנו ידי חובה עם לימוד ההקדמה שבה הוא עשה את הכל. זה ממש העתק-הדבק, הסתכלתי על חילוקים קטנים כל פעם, וכמעט לא נכנסנו לחילוקים הקטנים שיש. אז אנחנו צריכים להתחיל מההתחלה.

ותסלחו לי אם אני מנסה להקריא את ההלכות הראשונות, כי אי אפשר הכל... ההקדמה לארבעת הפרקים הראשונים היא, שחוץ מזה שזה יסודי התורה, זה גם "סודות התורה". אז כל הדברים שכמו שהרמב"ם עצמו יכול לומר בסוף הפרק השני ועוד בסוף הפרק הרביעי: אני לא מבין שום דבר ממה שכתוב. אבל לפחות כל כך הרבה אני חושב שאפשר לנסות לא לומר דברים שקריים, לא לומר ללמוד שטויות, לנסות לפרש את המילים שכתובות, ואפשר פחות או יותר להבין את המבנה שהרמב"ם אומר, מה הוא עושה, מה הוא לא אומר, מה הוא מתכוון לעשות.

לכן סידרתי כאן קצת, זה עוזר קצת, שאלתי את הגליון דברים שהוא הכניס, אפשר קצת להבין. מה סדר הדברים שהוא אומר, וכבר מסכים. כן. לא הסכמנו? כן, נו.

הוא מתחיל, הראשונה היא על המצוה של "לידע שיש שם אלוקה". הוא אמר שזו המצות עשה הראשונה, "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ". בואו ננסה ללמוד קצת, ונראה אם זה יתאים. לא, זה יתאים.

הלכה א׳: יסוד היסודות ומציאות ה׳

הרמב"ם, כן, זה בנוי על מצוות. כל הרמב"ם בנוי על מצוות. אבל למדנו כבר כמה פעמים, ולמדנו בפנים, אני אומר, שתי דרכים איך הרמב"ם מארגן את ההלכות שלו לגבי המצוות:

1. דרך אחת היא שהוא מתחיל עם המצוה, "יש מצות עשה כך וכך".

2. הרבה פעמים זה הולך הפוך, קודם הוא מתאר את המציאות, או שהוא מתאר את הנושא, ואחר כך הוא אומר איך יש מצוה.

זה אחד מהמקומות שמתחיל הפוך, לא מתחיל עם המצוה, מתחיל עם העובדה, אחר כך הוא אומר שלדעת את העובדה זו מצוה. אז כנראה יש סיבה למה לפעמים הוא עושה ככה ולפעמים הוא עושה ככה.

כאן זה מתאים דווקא, כי העובדה קיימת לפני המצוה. כשאדם עושה מצוה יש לו ציווי ממלך. כאן, המצוה היא לדעת את המציאות. אז הוא אומר לך את המציאות, ואחר כך הוא אומר לך לדעת את זה. מובן מאליו שיש בעיה איך יכולה להיות מצוה וכו', אבל לרמב"ם אין בעיה, אז אנחנו לא נכנסים לזה. אבל זה בטוח שיותר חשוב להבין, לא את גדר המצוה שאנחנו רוצים להבין, אנחנו רוצים להבין את המציאות, אחר כך הרמב"ם אומר שלדעת את המציאות יש מצוה.

אמונה וידיעה

אז זו גם הדרך איך אנחנו יכולים לקיים את המצוה. כן, אנחנו יכולים רק לקיים את המצוה על ידי שמתעניינים איך העולם עובד, ולהגיע למסקנה שהקב"ה קיים, ושהקב"ה מנהיג את העולם וכו'. אחר כך כשהגענו למסקנה קיימנו את המצוה, כן?

אני לא לגמרי מסכים, כי זה בטוח... הרמב"ם לא אומר בפירוש אף פעם את זה, אבל הראשונים הקודמים, כמו רב סעדיה גאון ואחרים, אמרו מאוד ברור, וחובת הלבבות, שאפשר לקיים... יש שתי רמות של לקיים את כל המצוות האלה, כלומר כל המצוות מהסוג של ידיעת ה':

* בדיעבד, כלומר רוב האנשים יוצאים ידי חובה על ידי שיודעים מה שכתוב. מאמינים מה שכתוב ברמב"ם, שיש אלוקים, מאמינים לרמב"ם, יוצאים לכתחילה את המצוה בשביל יהודי פשוט.

* מי שרוצה להיות במדרגה גבוהה יותר, שרוצה בעצמו להבין, אז הוא צריך בעצמו לחקור ובאמת להבין.

אבל זה בטוח שיוצאים כדי לצאת את המצוה, לא רק לצאת את המצוה, אלא מה שראוי לרוב האנשים זה פשוט להאמין מה שאומרים לו, ואולי להבין קצת את המילים שאומרים, אבל לא הרבה יותר.

כשאני אומר להאמין, אני מתכוון לפחות להתנהג בדרך כאילו ההנחות הן אמת. לא, כשאני אומר להאמין, אני לא מתכוון כל כך להתעמק בדברים, אלא להתנהג בדרך הנדרשת. את זה אני לא מתכוון לומר, אני מתכוון את זה כפשוטו, שאם למישהו יש אמון, הוא בנוי על אמון בחכם, כמו אמונת חכמים. הוא מדמיין שהרמב"ם ידע על מה הוא מדבר, כמו בכל ההלכות, הוא לא אומר הרמב"ם את השקלא וטריא, הוא לא אומר מי אומר לו שזה כך, הוא אומר רק את המסקנה. אז גם כאן כתובה רק המסקנה, לא כתוב איך מגיעים למסקנה. נכון, בספרים אחרים שלו הוא כן מביא את הפלפול איך מגיעים למסקנה, אבל כאן הוא אומר את ההלכה הפשוטה, פסקים.

אפשר לומר כאילו מורה נבוכים זו הגמרא של הלכות דעות אולי. קצת, קצת, כן, אפשר אולי לומר כך.

ביאור "מצוי ראשון" ו"מחויב המציאות"

בסדר, אז העובדה היא כך, קודם הוא מתחיל לומר את היסוד:

> יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת

התרגום פשוט, היסוד של הכל. לכל דבר יש יסוד, כמו שלבניין יש יסוד שהוא בנוי עליו, לעולם יש גם יסוד שהוא בנוי עליו. אפשר גם לפרש את היסודות, יש הרבה רמות של יסודות, היסוד של כל היסודות. אותו דבר, לכל החכמות יש יסוד, "עמוד" פירושו גם אותו דבר, כמו יסוד, הקורה, עמוד התווך שהכל עומד עליו, חכמות, כל הידיעות.

אז כך, לדעת, לִידַע, אבל העובדה ש... הרמב"ם התכוון שיש י"ג עיקרים, נראה כך. כן, כי הוא התכוון, אין שום ספק, כי הוא התכוון. אבל זה כבר רמז, זה סתם ליופי. הרמב"ם לא יכול היה נגד הי"ג עיקרים, כי הוא ידע שיש לו י"ג עיקרים. זה יפה, כי כך יוצא שהחלק הראשון הוא "לידע י"ג עיקרים". כן, זו המצוה של ה... זו הסיבה שהוא פירש את זה כך.

אבל מה צריך לדעת? מה היסוד של הכל? אז כך:

> שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן

יש כאן דבר קיים ראשון. "ראשון" אנחנו לא מתכוונים כאן בזמן, אלא אנחנו מתכוונים ראשון בסדר הסיבתיות, כלומר הוא הסיבה שגרמה לכל שאר הדברים, זה המסביר. "ראשון", הפירוש של המילה ראשון הוא באמת מה שכתוב כאן:

> וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא

כלומר "ממציא" יש כאן דבר שקיים, שבאמת קיים. הדבר הראשון, זה דבר שני בפשט, נסמך, הוא על דבר שני. שולחן למשל קיים, יכול להיות כאן כי יש מתחתיו רצפה שמחזיקה אותו, זה לא הדבר הראשון. כך גם כל הדברים בעולם יש להם סיבה, הם לא הדבר הראשון, הם לא עושים את עצמם, הם לא קיימים בגלל עצמם, וחוץ מזה יש את הדבר הראשון שכל הדברים באים ממנו, לכן הוא הראשון.

ממילא הוא מסיק:

> וְכָל הַנִּמְצָאִים מִן שָׁמַיִם...

[הערה: כאן יש קטע על הנוסחאות בסיפא של ההלכה]

שהסיפא היא הסיפא המקורית, והדפיסו פנימה כשמתישהו הכל נכנס לסיפא ולחלוקות, וזה מקשה מאוד להבין, במיוחד קטעים כאלה.

אני חושב שכשאומרים "אמיתי", הכוונה כמו שאומרים, אה... מה הפשט האמיתי של אדם? אדם הוא לא... אדם הוא שעון מעורר, וזה לא עושה אותו לאדם. מה שעושה אותו לאדם זה השכל שבו וכו'. אם דבר הוא מציאות, מה שעושה את הקב"ה להיות הקב"ה זה שהוא המצוי הראשון, לא כל שאר מיני התארים שאפשר לומר, או מעשים וכו'.

עכשיו, יוצא, מה זה אומר? ארבע השורות הראשונות של הסיפא הן מאוד פשוטות, אבל רוב האנשים לא תופסים את זה. מה זה אומר שהוא הראשון? מה הפירוש של המילה "ראשון"? לא שהוא היה לפני כל הדברים, זה דווקא אולי נכון, אבל לא זה מה שזה אומר.

מה זה אומר שהוא הראשון? זה אומר דבר פשוט. אם אומרים ביידיש, תוריד... אם לא היה כלום... בוא לא נריב על המילים של הרמב"ם, סליחה. אם הוא לא היה קיים, לא היה כלום. מה שאין כן, הכל יכול להיות בלי שהוא יהיה... סליחה, מה שאין כן, הכל לא יכול להיות אם הכל לא יכול להיות לולא הוא. מתאים? כל שאר הדברים יכולים כן או לא להיות. הקב"ה לא יכול לא להיות. זה העניין. כי אם הקב"ה לא קיים, כלום לא קיים. יפה מאוד.

יש דרך אחרת לומר את אותו דבר, שנקראת בלשון הקודש "מחויב המציאות". לא כתוב כאן הלשון הזה. אבל הרמב"ם אומר את זה בדרך אחרת, קצת יותר מסובכת וקצת יותר פשוטה. הוא אומר, תדמיין שכלום לא קיים, עדיין קיים הקב"ה. תדמיין שהקב"ה לא קיים, לא קיים כלום. זה הפירוש "מצוי ראשון וכל הנמצאים מאמתת המצאו נמצאו". כן?

אומר הרמב"ם:

> וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי, אֵין דָּבָר אַחֵר יָכוֹל לְהִמָּצְאוֹת

לא יכול להתקיים כלום. למה? כי אמרנו, הוא גורם לכל שאר הדברים להתקיים. אם הוא לא קיים, לא קיים כלום.

ואותו דבר אבל הפוך:

> וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים

אם כל השאר לא יתקיים, לא משתנה כלום בו.

> הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מָצוּי, וְלֹא יִבָּטֵל הוּא לְבִטּוּלָם

הוא לא ייפסק כי הם נפסקים, כי הם צריכים אותו, והוא לא צריך אותם. הוא מסיק:

> שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים צְרִיכִים לוֹ

למציאותם,

> וְהוּא בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם, וְלֹא לְאַחַד מֵהֶם

באופן פרטי. הוא לא צריך אף אחד מהם, לא את כולם, לא אחד מהכל. כל שאר הדברים, חוץ מהקב"ה, במקרה הם קיימים, אבל הם לא חייבים להתקיים. מה שאין כן הקב"ה הוא הקיום הכי בסיסי עצמו, הוא הקיום, המציאות עצמה. לא חס ושלום אני מתכוון הקיום עצמו, הוא לא קיים בגלל משהו אחר. על זה הוא אומר כך מאוד פשוט, מה שאתה אומר זו דרך לומר את זה, אבל רוב הפעמים אנשים לא מבינים למה אתה מתכוון.

שיעור ספר המדע - הלכות יסודי התורה - פרק א׳ (המשך)

נושא השיעור: אמיתת מציאות הבורא והנהגת הגלגל

מקורות: רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק א׳, הלכות ג׳-ה׳

---

אמיתת מציאותו של הקב"ה (הלכות ג׳-ד׳)

מגיד שיעור:

כדי שהקב"ה יתקיים הוא לא צריך משהו אחר. הוא צריך רק את עצמו כדי להתקיים, כביכול. וממילא יוצא, אומר הרמב"ם:

"ולפיכך אין אמתתו כאמתת שאר הנמצאים"

האמיתיות של הקב"ה היא לא כמו כל שאר הדברים. כלומר, כל הדברים קיימים באמת, אבל לא לגמרי באמת.

מה "באמת" אומרת כאן המילה? "להתקיים באמת" אתה יכול לחשוב שפירושו להתקיים בגלל עצמו, מתקיים בעצמו.

כמו שאני יכול לומר למשל, אני יודע, "חכם אמיתי" זה מי שהוא בעצמו חכם. אם מישהו צריך לשאול גוגל כל דבר – יש לו אולי בחינה של חכמה, אתה לא יכול לקרוא לו כך ממש, אבל הוא לא בעצמו חכם, הוא צריך לשאול גוגל את החכמה שלו.

אותו דבר לגבי מציאות. דבר שקיים באמת פירושו שהוא יכול בעצמו להתקיים. אם משהו שואל את הקיום שלו, הוא מקבל את הקיום שלו ממשהו אחר, הוא קיים – לא שהוא לא קיים – אבל לא כל כך באמת כמו מי שקיים פשוט בגלל עצמו, מצד עצמו. מתאים?

ממילא, האמיתיות של קיומו של הקב"ה, אפשר לומר שהקב"ה הוא הדבר היחיד שקיים, כי כל שאר הדברים, כביכול, הם "נראים" כקיימים. הם נראים, הם באמת קיימים. אבל האופן שבו הם קיימים הוא רק כי משהו קיים שגורם להם להתקיים. הם מקבלים.

אז הקב"ה הוא הקיום האמיתי שלא יכול להיות בלעדיו, והקב"ה לא צריך לקבל את מציאותו משני. ממילא הוא באמת מצוי.

כל שאר הדברים הם במובן מסוים מציאות "מזויפת". "מזויף" פירושו רק לומר "מקבל", זו המילה מציאות "מזויפת". זה לא אומר שזה לא קיים באמת, זה קיים באמת, אבל אין לו בעצמו את הקיום. המציאות שלו שאולה, כביכול, היא מתקבלת מהקב"ה.

על זה אומר הרמב"ם:

"הוא שאמר הנביא"

על זה אומר הנביא ירמיה:

"וה' אלקים אמת"

הקב"ה הוא אמת. כלומר הקב"ה הוא אמת – "שהוא לבדו הוא האמת". שהוא לבדו הוא אמת. "ואין לאחר אמת כאמיתתו". אין שום דבר אחר כל כך אמיתי. במילים אחרות, שום דבר אחר לא קיים כל כך באמת כמו הקב"ה.

כן, היה אפשר לפרש "שום דבר אחר הוא גם לא האמת", או משהו כזה, שהקב"ה הוא באמת אמת. לא, הרמב"ם מפרש שהקב"ה לבדו הוא *יותר* אמיתי מכל השאר, כי כל שאר הדברים צריכים להגיע אליו.

כמו שלמישהו יש כסף, כן? הוא אומר "יש לי כסף". למי יש באמת כסף? לגביר, למי שיש לו את המקור של הכסף. מי שקיבל את הכסף שלו יש לו גם כסף בכיס, הוא לא עני, יש לו כסף, אבל אין לו *באמת* כסף. למה אין לו באמת כסף? כי הוא לא עשה את זה בעצמו, הוא צריך להגיע לאחר בשביל הכסף שלו.

זה העניין לגבי מציאות, שהקב"ה הוא היחיד שבאמת קיים. אתה יכול לומר כאילו לאדם יש "במקרה" כסף, ולאחר יש "במציאות" כסף, כביכול. אני יכול לקרוא לזה כך. כל שאר הדברים קיימים במקרה, כי הקב"ה רצה שהם יתקיימו, או כי הוא עשה אותם. אפשר לומר את זה כך, אבל זה יותר מסובך. אני מנסה להישאר בדרך הפשוטה.

הערה: סגנון הרמב"ם – עומק בפשטות

מגיד שיעור:

הרמב"ם עבד כאן מאוד קשה. כל המילים שאתה אומר הן מילים אמיתיות שאומרים בגמרא; כתובה המילה "מחויב המציאות", כתובה המילה "מצוי מצד עצמו". כל הלשונות האלה הן מילים קצרות יותר, אבל פחות פשוט לדעת מה הוא אומר.

כאן הרמב"ם ניסה מאוד לומר את כל הדברים העמוקים מאוד במילים פשוטות שאפשר לומר אותן בחדר. כל הדברים שאמרת אני חושב שאפשר לומר אותם בחדר, כל אחד מבין: הקב"ה לא צריך כלום, הכל צריך את הקב"ה, הקב"ה הוא הדבר היחיד שקיים באמת. כל הדברים האלה פשוט להבין, לא צריך להיות עמוק מדי. זה מאוד עמוק, אבל אומרים את זה כאן במילים מאוד פשוטות שאפשר לומר.

אומר הרמב"ם, אותה מילה שכתוב "וה' אלקים אמת"... גם כשכתוב בתורה, משה רבינו כבר אמר:

"אין עוד מלבדו"

מה פירוש "אין עוד מלבדו"? לא שאין שום דבר אחר, שלא קיים כלום. לא הכוונה "באמת לא קיים שום דבר אחר".

"כלומר, אין שום מציאות אמת מלבדו כמוהו"

אין שום דבר כמוהו. למה? כי ההבדל העיקרי בין הקב"ה לכל שאר הדברים הוא: הקב"ה הוא הדבר היחיד שקיים מצד עצמו, כל שאר הדברים קיימים בגללו.

אז זהו העובדה הראשונה על מציאות הקב"ה. הרמב"ם לא אומר את המילה "הקב"ה", הוא אומר "מצוי". הוא לא אומר אפילו שום מילה עליו. דבר שקיים, אבל הוא קיים לפני כל שאר הדברים. שכל שאר הדברים קיימים בגללו, הוא לא קיים בגללם.

דיוק בלשון הרמב"ם: "והוא ברוך הוא"

תלמיד:

כמה פעמים [הוא אומר] "ברוך הוא"? כן, הוא נותן לו ברכה. אבל זה לא שם "ברוך הוא". שיתברך. מעניין באמת. "ברוך הוא" בדרך כלל אומרים על שם או משהו כזה. אני לא יודע, אולי זה כבר קטן, "והוא ברוך הוא", כמו "יתברך". כן, מעניין.

מגיד שיעור:

עכשיו, הרמב"ם היה מאוד מקפיד על הנוסח הזה דווקא. לא שמתי לב מעולם ל"והוא ברוך הוא" שאתה שמת לב אליו. אבל הרמב"ם מאוד מקפיד, הוא אומר בכתבים, כשהוא מזכיר את הקב"ה הוא תמיד אומר "יתעלה" או "יתברך". הוא מזכיר את הקב"ה, אבל הוא תמיד אומר איזה שבח. זה כאילו הוא אומר עם כינוי וכדומה.

על זה גם אנחנו אומרים כך. אנחנו אומרים "לכל השמות" או "על כל המצוות". כשאנחנו אומרים... לא, אדם אומר את כל השאלה של "מזכיר שם שמים לבטלה", אבל אם אומרים "ישתבח", אבל כשיהודי אומר "השם יתברך" או "הקדוש ברוך הוא", כבר טמונה בזה ברכה, זה לא... בסדר.

הקב"ה כמנהיג הגלגל (הלכה ה׳)

מגיד שיעור:

עכשיו, כל זה הקב"ה לבדו. עכשיו מה עושה הקב"ה? מה עושה הקב"ה? אתה שואל עניין, מה הוא עושה? אז כך:

"המצוי הזה"

המצוי, יש לו תפקיד. אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה. יש לו תפקיד. מה התפקיד שלו?

"הוא אלוה העולם"

הוא האלוה של העולם.

"אדון כל הארץ"

הוא האדון של כל העולם. זה התפקיד שלו. ואיך הוא עושה את התפקיד? איך מתבטא שהקב"ה הוא "אלוה העולם"?

"והוא המנהיג הגלגל"

הוא מסובב, הוא מנהיג את הגלגל. גלגל, הפירוש שהרמב"ם הבין היה...

תלמיד:

אני רוצה לשאול אותך, מה פירוש המילה "אדון" או "אלוה"? אני חושב שזה הגבוה ביותר.

מגיד שיעור:

לא, לא, אני אומר לך שהפירוש הוא הפירוש. אני אומר לך, הפירוש הוא מה שכתוב עכשיו. הפירוש הוא מה שכתוב עכשיו. "מנהיג" – זה שמנהיג. אבל איך הקב"ה מנהיג? מה הכוונה שהוא מנהיג? הכוונה מה שכתוב "והוא". ו"והוא" זה הפירוש של זה.

מה הפירוש של זה שהוא "אדון כל הארץ"? טוב מאוד שהוא האדון. אבל מה הכוונה שהוא האדון? רגע, הפירוש הוא הפירוש, אבל מה הכוונה? אולי הפירוש של "אדון" הכוונה שהוא הגבוה ביותר, שהוא הגבוה ביותר, זה בטוח? לא, הכוונה שהוא מנהיג, לא רק סתם שהוא הגבוה ביותר.

כמו למשל, רב אחר אצלי בקהילה הוא לא האדון. הוא אדון גדול, אבל הוא לא "אדון כל הארץ". "אדון כל הארץ" הפשט הוא שיש לו איזה קשר, הוא עושה משהו להם, נכון? לא רק שהוא הדבר הגדול ביותר, הוא גם משהו שעושה משהו להם, יש לו איזו שייכות אליהם.

ואיך הקב"ה מנהיג את העולם? מה הכוונה שהקב"ה הוא "לאלקי עולם אדון כל הארץ"? הכוונה כך. הרמב"ם הבין, וכך נראה מפורש בפרק השלישי לדעתי, שכל העולם הוא מעגל גדול אחד. זה מאוד פשוט לראות, אנחנו באמצע, ומסביב מסביב הכל מסתובב. גלגל יש יותר מגלגל אחד, אבל בסוף הכל מגיע למעגל ענק אחד, כדור. כל העולם הוא כדור ענק אחד, והכדור מסתובב תמיד, ומתוך הסיבוב הזה מסתובב שאר העולם. זו המציאות הבסיסית של העולם שהרמב"ם הבין.

והסיבוב הזה גורם שתהיה אנרגיה. "אנרגיה" זו מילה מוזרה שהרמב"ם לא שמע עליה, אבל זה גורם לתנועות, זה גורם שכל דבר אחר יזוז, וזה הכל בעולם. אנחנו רואים את זה בפרק השני ובמקומות אחרים, אבל הרמב"ם אומר את זה הרבה פעמים, אתה יודע מה אתה מתכוון. המדע של היום לא לומד כך, אז צריך אולי לפרש מחדש או לא, אבל זה לפי מה שהרמב"ם אמר.

עכשיו, זה מסתובב תמיד. אתה יודע, אתה רואה כל יום השמש עולה, זה בגלל שהגלגל מסתובב. אז מי מסובב אותו? הקב"ה הוא המניע, הוא זה שמנהיג את הגלגל. איך הוא מנהיג אותו?

"בכח שאין לו תכלית, בכח שאין לו הפסק"

זאת אומרת, לקב"ה יש כוח, כוח אינסופי שלא נגמר... בואו לא נגיד מילים שלא כתובות כאן. כוח שלא נגמר, בזה הוא מסתובב.

במילים אחרות, למה? אומר הרמב"ם:

"שהגלגל סובב תמיד"

אנחנו רואים שהוא מסתובב תמיד, הוא אף פעם לא מפסיק להסתובב. אם הוא אף פעם לא מפסיק להסתובב, הפשט הוא שהכוח שמסובב אותו הוא לא סתם כוח קטן, כוח מוגבל. כך יש לי כוח מוגבל. כל דבר בעולם הוא כוח. אני יכול לדחוף, אני יכול להזיז דברים, אני יכול לחיות. אני הרי חי רק שבעים שנה, אני הרי לא חי לנצח. כנראה הגלגל מסתובב לנצח. כמה שרואים אותו, רואים שהוא מסתובב. ממילא זה שמסובב אותו, הוא חייב לסובב אותו בכוח שאין לו קץ, כוח שאין לו סוף, שהוא מסתובב תמיד, תמיד, פשוט בלי סוף.

"ואי אפשר שיסובב בלא מסבב"

דבר לא יכול להסתובב לבד. זה פשוט לכאורה. ממילא, כל דבר שאנחנו רואים כאן מסתובב, יש משהו שמסובב אותו, כן? עד שאנחנו מגיעים למסובב הראשון, שזה הגלגל. הוא הרי לא מסתובב לבד. מי מסובב אותו?

"והוא ברוך הוא"

שוב, הברוך הוא מסובב אותו.

"הוא המסבב"

הוא מסובב אותו.

"ולא יד ולא גוף"

מאוד חשוב לתפוס, הקב"ה מסובב אותו זה לא פשט שלקב"ה כביכול יש גוף, חס ושלום, כי נראה עוד רגע, אין לו גוף. הוא לא המסובב, כתוב שם שהוא מסובב, במילים אחרות, הוא לא המסובב כמו שאני מסובב משהו. כשאני מסובב משהו, אני מסתובב איתו, נכון? אני דוחף אותו, אני דוחף את היד שלי, אני דוחף את עצמי איתו. הקב"ה דוחף אותו, והוא לא דוחף את עצמו איתו. הוא לא נפעל ממה שהוא מסובב. אבל איכשהו, איך הוא לא אומר כאן, אנחנו לא מבינים את זה, אבל איכשהו הקב"ה עשה שיסתובב לנצח.

"ולא יד ולא גוף" אומר גם שזה כוח של אין לו קץ, כי יד או גוף יש להם קץ. נכון, זו הראיה. את זה נראה עוד מעט, לדעתי.

וגם הדבר השני, הקב"ה מנהיג הגלגל בכוח, היוצא מזה שהגלגל הרי לא הנמצא הראשון, הנמצא החשוב ביותר. ממילא חייב להיות שזה שכן הנמצא הראשון הוא זה שמגלגל בכוח.

תלמיד:

מי אומר שהוא לא החשוב ביותר? כי הוא יכול להסתובב לבד.

מגיד שיעור:

לא, אני אומר, ברגע שאנחנו יודעים שהגלגל הוא לא הנמצא הראשון... איך אנחנו יודעים את זה? עם ההנחות הקודמות שאמרנו קודם שהקב"ה הוא הנמצא העיקרי שכלום לא יכול להתקיים בלעדיו. הרמב"ם לא הביא כאן את הראיה. אני אומר לך איך אנחנו יודעים, כי לגלגל עצמו יש הרי סוף. אם הגלגל היה הנמצא הראשון, הוא היה יכול אולי להסתובב לבד. תיאוריה ישנה של תנועה, לא צריך סוף. אבל הגלגל קיים. הרמב"ם כאן מחדש שלגלגל יש סוף, ואתה יכול לראות שזו סתירה. אבל המסקנה היא שהכוח, מנהיג... לגלגל אין סוף, הוא מסתובב תמיד, חייב להיות שיש כוח לזה, וכמו שאתה אומר, הכוח חייב להיות לא גוף.

שאלות ותשובות: נצחיות העולם והבריאה

תלמיד:

אז זה שהגלגל מסתובב יש לו גם קשר לזה שהוא פעם התחיל? צריך כבר להאמין בבריאה כדי לדעת את זה?

מגיד שיעור:

הם לא מגלים את הסוד, אני לא רוצה לגלות את הסוד, בואו נשאיר את זה כך. כך כתוב, הוא מסתובב תמיד, הוא מסתובב יותר מבלי סוף, וממילא חייב להיות מסובב שמסובב אותו.

שיעור ספר המדע: הלכות יסודי התורה - פרק א׳ (המשך)

נושא השיעור: מצוות ידיעת ה׳ ואחדותו, ושלילת הגשמות

מגיד שיעור:

אבל הגלגל מסתובב אין לו קשר לזה שהוא פעם התחיל, צריך הרי להאמין בבריאה כדי לדעת את זה. אני לא רוצה לגלות את הסוד, בואו נשאיר את זה כך. כך כתוב, הוא מסתובב תמיד, הוא מסתובב יותר מבלי סוף, וממילא חייב להיות שהקב"ה מסובב אותו, כי לא יכול להיות שהוא מסתובב לבד.

ואם אתה רוצה, זה לא לפילוסופים גדולים, אבל במשפט אחד הרמב"ם אמר שהדעה הרוחנית הולכת עם ההנחה של קדמות העולם. מי שיודע מה זה אומר יכול לדעת, אני לא הולך להמשיך הלאה.

הלכה ה׳: מצוות ידיעת ה׳ ואיסור עבודה זרה

מגיד שיעור:

עכשיו, עד כאן זו העובדה, עד כאן יודעים שהקב"ה קיים, ושהקב"ה מנהיג את העולם. פשוט, נברא מנהיג את הגלגל בשפה של הרמב"ם, במדע של הרמב"ם.

עכשיו הרמב"ם מסיק, כאן מגיעים למצווה: וידיעת דבר זה מצות עשה היא, לדעת את כל הדבר הזה שאמרת עכשיו, שמצוי ראשון לכל עולם, היא מצות עשה, שנאמר "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ, ב). זה הפירוש של "אנכי ה' אלקיך", לדעת שיש מצוי ראשון שהוא מנהיג את העולם, הוא קיים לנצח.

עכשיו, חוץ מזה, כמו שיש מצוות עשה לדעת, יש גם מצוות לא תעשה לא לדעת. אומר הרמב"ם: וכל המעלה על דעתו, מי שעולה לו לחשוב, שיש שם אלוה אחר חוץ מזה — מעניין, הוא לא אומר מי שחושב שאין אלוה, הוא אומר מי שחושב שיש אלוה אחר — הרי זה עובר בלא תעשה, הוא עובר על לא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ב).

חוץ מזה שהוא עובר על לא תעשה, זה הרבה יותר גרוע מזה, כי יש הרבה לאווין בעולם, אבל הוא כופר בעיקר. מה זה כופר בעיקר? שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו. למדנו את "יסוד היסודות", היסוד — יסוד ועיקר זה אותו דבר — השורש, היסוד, העיקר שהכל תלוי בו, זו מציאות האל, ושאף דבר אחר הוא לא אלוה.

זאת אומרת, שאם מישהו חושב שמשהו אחר הוא האלוה, למשל הוא אומר שהגלגל הוא אלוה, הוא מעלה על דעתו שיש אלוה אחר, לא שאין אלוה. המצוי הראשון לא קיים [לשיטתו], האלוה הראשון הוא לא האלוה. ממילא, "לא יהיה לך אלהים אחרים" זה ההיפך המדויק של "אנכי ה' אלקיך", לפי מה שהרמב"ם מבין. זה כמו שהוא אמר קודם "ואם יעלה על הדעת", והוא אומר "חלילה וחס אם יעלה על הדעת".

שאלות ותשובות: גדר "מעלה על הדעת"

תלמיד:

אה, טוב. אז ה"ואם יעלה על הדעת" מקודם זה גם עובר על "אנכי ה' אלקיך"?

מגיד שיעור:

לא, קודם הוא מתכוון לומר אם מישהו יעלה על הדעת, זה היפותטי. שם הוא מתכוון לומר אם היה יכול להיות, הוא רק רוצה להסביר את היחס בין העולם לקב"ה.

תלמיד:

אני רוצה לומר שזו קצת ראיה שהעבירה היא לא בעצם המעלה על הדעת, אלא בלעשות את המסקנה מהמעלה על הדעת.

מגיד שיעור:

לא, אמרתי לך כבר, דיברנו כבר בפעם שעברה, שכשכתוב כאן "מעלה על הדעת", הוא מתכוון לומר שאי אפשר באמת לחשוב כך, זה רק מישהו שמעלה על הדעת.

הלכה ו׳: מצוות ייחוד ה׳

מגיד שיעור:

בסדר. נו. עד כאן הלכות מציאת השם, מצות אנכי ודע כיוצא בו. עכשיו נלמד גם את העובדה וגם את המצווה. קודם יהיה אותו סדר: קודם הוא יגיד את העובדה, אחר כך הוא יגיד את המצווה, איזו מצווה מקיימים בידיעת העובדה.

תלמיד:

לא, באמת, עד כאן למדנו עד הלכה ה', קיימנו את המצווה. הרמב"ם אמר שיש. עכשיו הוא אומר, אתה יודע שעד עכשיו עסקת במצווה של ידיעת השם, של "אנכי ה' אלקיך". כבר קיימת את המצווה של "אנכי". ועכשיו נלמד את הייחוד, המצווה השנייה, שהבורא הוא רק אחד.

מגיד שיעור:

בכלל, אני רק אומר שהסדר הולך כמו ש... עכשיו הוא עשה את המצווה.

תלמיד:

מתי עשינו את המצווה? עכשיו.

מגיד שיעור:

בסדר, עכשיו נלמד את הדבר השני, שזה גם מצווה.

לא, זה מעניין. באמת, אדם לא יכול לומר "אני הולך עכשיו לקיים 'אנכי ה' אלקיך'", כי הולכים להתחיל לחשוב, ואולי לא תגיע למחשבה הנכונה. רק כשחשבת והגעת למחשבה הנכונה, אז הצלחת והגעת ל"אנכי ה' אלקיך". הרמב"ם לא עושה סתם, הוא לא אומר "חקירה" כאן, הוא אומר "אמת הדבר". אבל עכשיו שאתה חושב את זה, המצווה היא החשיבה, או האמונה, הידיעה, איך שתרצה לקרוא לזה.

עכשיו, זה כך, לדעת צריך כך: דע — לא כתוב כאן "דע", אבל זו הכוונה. האלוה שדיברנו עליו עכשיו, אלוה זה אחד הוא. מה זה שהוא אחד? הכוונה כך, הכוונה שני דברים. הכוונה שהוא לא שניים ולא יותר, זאת אומרת הוא לא שני גופים, כמו שהרמב"ם אומר. אין עוד אלוה.

הוא אומר שהאלוה אינו לא שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, רק אחד, שאין כייחודו אחד מן האחדים המצויים בעולם. אנחנו יודעים שהרבה דברים הם אחד. למשל, יש אדם אחד, או יש מין אחד של אדם, יש אנושות אחת, כי כל בני האדם הם אחד בדרך מסוימת, כי כולם בני אדם. יש מין אחד של אדם. אלה שני סוגי האחדות שאנחנו מכירים. הקב"ה אבל הוא לא אחד מהדרכים האלה. הוא אחד שאין כייחודו אחד מן האחדים המצויים בעולם.

איזה סוג אחדים יש בעולם? שני סוגי אחדים, כמו שכתוב כאן.

1. יש אחד כמין, סוג של דבר, שהוא כולל אחדים הרבה. זאת אומרת מין. למשל, יש קו אחד בעולם. יש קו אחד. יש הרבה קווים, אבל יש סוג אחד של קו, יש דין אחד של קו, שכל הקווים הם אחד, כן? אבל המין הוא לא פשוט, הוא באמת כולל הרבה אחדים, הרבה קווים ספציפיים, הרבה קווים אינדיבידואליים.

2. אה, לומר קו אחד, אדם אחד, או אבן אחת. אבן אחת, אדם אחד, עץ אחד, זה הרי לכאורה כן אחד, או לא? לא, אחד כגוף שנחלק לחלקיו ולקצותיו. כל גוף אפשר הרי לחלק. במילים אחרות, יש את הצד הימני שלו, ויש את הצד השמאלי שלו. כשאומרים אדם אחד, החלטנו להסתכל על זה כאחד. אפשר כשהחלטנו להסתכל שזה שלוש מאות איברים ולא מחוברים, ואפשר לחלק את זה. לא החלטנו שזה לא יחיד, נכון שזה אחד. לא החלטנו שאפשר להחליט. זה נכון.

למה הרמב"ם אומר? הוא לא אומר מה שאתה אומר, שאפשר לעשות שזה סתם אקראי. נכון שזה גוף אחד. הוא אומר שהאחד הזה הוא לא אחד כזה מוחלט, כי אנחנו מסתכלים, אנחנו מדברים על זה בתור אחד, כי זה אחד בדרך אחת, אבל בדרך אחרת זה לא אחד. זה סוג אחר של אחד. זה סוג של אחדות, זה אחד, זה אדם אחד, אבל זה לא האחד המוחלט.

הדבר שאתה מסתכל מצד האיברים, אפשר לומר שמתחלקים. כל דבר, כל דבר גוף יש לו שני צדדים, נכון? זה כבר שניים, נכון? כל דבר שהוא גוף יש לו צד ימין וצד שמאל, ואם לא, הרי אין לו גוף. זה כבר שניים. ממילא, כל דבר גוף בעולם אינו אחד. אלא, הקב"ה הוא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם. בעולם, בעולם הנברא, או לפחות מהגופים — אולי יש דברים שאינם גופים, אבל בעולם הגופים אין אחדות כזו כמו האחדות של הקב"ה. זהו הפירוש שאחדות פירושה פשוט, הוא באמת פשוט, הוא לא עשוי משני דברים. אפילו לא, אפילו גוף אפשר לומר שחתיכת עץ היא רק עץ אחד שיש לו שני צדדים. הקב"ה אינו עשוי משני צדדים, הוא דבר שהוא אחד לגמרי, דבר פשוט, דבר פשוט.

הלכה ז׳: הוכחת האחדות ושלילת הגשמות

מגיד שיעור:

עכשיו הרמב"ם הולך לומר כעין הוכחה, זה מאוד מעניין. הוא סובר שצריך לדעת, אין מקיימים את מצוות האחדות אלא אם מבינים להתבונן בזה, אפשר ללמוד כמה שנים או יותר מכמה שנים, אבל הוא מנסה להסביר מה השייכות, מאיפה מגיעים לכך שהקב"ה אחד? מהו העניין שהקב"ה אחד, או שיש רק אחד?

אומר הרמב"ם כך: אילו היו הרבה אלים, "אילו היו אלוהות הרבה", האלים היו הרבה, "היו גופים וגויות". חידוש מאוד מעניין. אילו היה יותר מאל אחד, היו צריכים להיות להם גוף. למה? כי היה צריך להבדיל בין הרבים. יפה מאוד. "לפי שאין הנמנים השוים במציאותן נפרדין זה מזה אלא במקרים שיארעו בגופות ובגויות."

הרי יש דברים שהם שניים, אבל הם אותו דבר. תחשוב, אילו היו שני אלים, היו שווים במציאותם, שניהם אותו דבר, נכון? כמו שתי פרות, שתיהן אותה מציאות, אותו סוג דבר. מה עושה אותם שניים? כי הם שניים. הם שני גופים, נכון? אם היו שני אלים, היו צריכים להיות להם גוף, איזשהו גוף, כי הדברים שהם שווים אינם נפרדים זה מזה אלא במקרים שיארעו בגופות ובגויות. דברים שקורים, זה הכוונה מקרים. רק עם היותו... מה פירוש גוף? גוף הוא במקום אחד, גוף הוא בגודל מסוים, מי שאינו בגודל כזה אינו אותו אחד.

עכשיו, זוכר, אמרנו קודם שהקב"ה מנהיג את העולם, יש לו כח שאין לו קץ. "ואילו היה היוצר גוף וגויה", אילו היה האל... כן, טוב, האל היה יוצר, גוף — גויה פירושו אותו דבר כמו גוף, זו לשון כפולה — אז "היה לו קץ ותכלית", היה לו סוף. למה? "שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ". גוף חייב להיות לו סוף, אי אפשר להיות גוף שהוא אין סוף. ההוכחה לזה כתובה במורה נבוכים חלק ב', אבל זה די פשוט, אתה לא יכול לדמיין את זה. כי כן היה ממלא הכל, לא היה יכול להיות...

כשהיה גוף והיה בלתי מוגבל, שום דבר לא היה יכול להתקיים. גוף היה אוכל הכל.

אבל זה מה שהוא אומר, הוא אומר שגוף לא יכול להיות אין סוף. דבר גוף הוא דבר מוגבל, לא יכול להיות. יש סיבה למה לא יכול להיות, אבל לא יכול להיות. זה לא פשוט מה היה, היה סוף אחד, היה סוף אחד. לא יכול להיות, אפילו לא אחד לא יכול להיות, זה לא נכון. אפילו אחד לא יכול להיות. גוף הוא דבר שיש לו גבול, זה דבר מוגבל, לא יכול להיות גוף שהוא בלי סוף.

ממילא, הרי פשוט, וכל שיש לו תכלית יש לו כח קצוב. דבר שהוא עצמו דבר שיש לו סוף, לא יכול לעשות משהו, לא יכול... כח פירושו סך הכל מה שהוא יכול לעשות, לא יכול לעבוד בלי סוף, נכון? כמו סוללה, הסוללה בגודל כזה, יכולה לעבוד שעתיים. לא שסוללה בגודל כזה יכולה לעבוד כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה יכולת לעבוד שהיא יכולה לעבוד כל כך הרבה.

עכשיו, זוכר, עבור ואלהינו ברוך שמו, אלוקינו, מסיים, מסיים, הפסק. הואיל וכחו אין לו קץ ואין לו הפסק. כן, כוחו של הקב"ה אינו סופי. כמו שאתה יודע, אנחנו שהרי הגלגל סובב תמיד, העולם הרי מסתובב תמיד. אין כוחו כוח גוף, חייב להיות שכוחו של הקב"ה אינו כח התלוי בגוף, אלא הוא כח אין סוף.

שאלות ותשובות: כח אין סוף וגוף

תלמיד:

הואיל אין לו קץ פירושו בזמן או כמו במקום?

מגיד שיעור:

לא, פירושו לא בזמן ולא במקום. פירושו המושג. לא זמן ולא מקום.

תלמיד:

לא, אבל הוא אומר הרי סובב תמיד, פירושו לנצח בזמן.

מגיד שיעור:

פירושו לנצח בזמן, כן.

תלמיד:

אבל למה צריך לזה שיהיה לו אין לו קץ כמו במקום?

מגיד שיעור:

אמרתי לך הרי את המשל הגס שלי, גס על גס מסוללה. אם יש לך כאן דבר שיש לו סוללה, תניח שהסוללה גדולה כמה שתרצה, אבל לא בלתי מוגבלת, היא לא יכולה להפעיל מכונה לנצח. היא יכולה לשנתיים, לעשר שנים, לאלף שנים, אבל לא לעד.

תלמיד:

אין לו קץ מבחינת זמן, אבל...

מגיד שיעור:

אני הרי לא מדבר על השאלה. סוללה שיש לה סוף לא יכולה לעבוד לנצח, נכון?

תלמיד:

אם זו סוללה ש...

מגיד שיעור:

צריך שיהיה לך כח מבחוץ.

איך זה בא? שלא יכול לעבוד לנצח. אם זה מתנהל, העולם מסתובב לנצח, חייב להיות שזה בנוי על משהו שהוא כח שאין לו סוף. שהכח הזה פירושו היחידות שלי. פירושו שהכח הזה אין לו סוף, פירושו שהוא רק אחד. ממילא, אם זה כח שאין לו סוף, זה לא מתאים לגוף. חייב להיות שזה כח שאינו מגוף. זה לא מתאים לעגלה כזו. מה הראיה על הכח של הגלגלים?

ספר המדע - הלכות יסודי התורה

פרק א׳: מצוות מציאות האל וייחודו (המשך)

נושא השיעור: שלילת הגשמות וביאור הגשמת האל במקרא

---

ביאור המושג "אחד" ושלילת הגשמות

תלמיד: אבל חשבתי שהתורה אומרת הרי שלקב"ה יש גוף אחד. הרמב"ם אומר שכתוב "אחד", וגוף אינו אחד. אנשים שואלים תמיד קושיא: איך כתוב? הרמב"ם הרי הולך לומר להיפך. אבל "אחד" כתוב בוודאי על גוף אחד, כי גוף אינו אחד, ואחד הוא גוף אחד. זו המצווה שכתובה.

הרב: עכשיו הרמב"ם הולך לענות כשאתה קופץ לו שכתוב בפסוקים אחרת. הוא הרי הולך לענות שלקב"ה אין גוף.

אי, רגע, כתוב הרי "אחד", והם טענו ש"אחד" הוא גוף? יש לך הרי טעות. מישהו יחשוב שזה... אי, אני משוכנע שלקב"ה אין גוף. אז בסדר. אז הוא רוצה קודם להביא ראיה מפסוקים. הביאו "שמע ישראל", אבל "שמע ישראל" כתוב עוד שאינו גוף. כתוב רק אחד, מה שנכון, לפי הרמב"ם מוכרח שאינו גוף. אבל הוא רוצה להביא פסוקים גם להבין שהוא בלי גוף.

---

הלכה ט׳: ראיות מן הכתובים שאינו גוף

אומר הרמב"ם: הרי מפורש בתורה ובנביא שאינו יתעלה גוף וגויה.

כתוב כך, בתורה כתובים שני פסוקים מהתורה ופסוק אחד מנביא הוא הולך להביא.

[א. הראיה מנוכחותו בכל מקום]

שנאמר: "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" [דברים ד׳:ל״ט].

אילו היה גוף, לא היה יכול להיות בשמים ובארץ בבת אחת. גוף הרי במקום אחד. אפילו זה גוף גדול מאוד. הוא אומר הרי "ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת".

אם מישהו מסכים שהדרשה תאמר את זה, אני מבין שזה טוב. אבל השני... מה הוא יכול לומר? שהוא הכח הגדול ביותר? הוא כח גדול מאוד, הוא שולט בשמים ובארץ. הוא רוצה שיהיה באותו זמן. הוא מסכים. באותו אופן, באותו זמן, שיהיה בשני מקומות — זה לא יכול גוף.

גם ה"אחד", "ה' אלקינו ה' אחד", אותו אלוקים, ושיהיה בשני מקומות. זה הצמצום שאמרנו קודם, שהוא פשוט, אין לו חלקים. או לומר, אם הוא אחד, הוא לא בשום מקום. הוא לא בשמים ולא בארץ, כי הוא לא בשום מקום. מה פירוש כוחו? "בשמים ממעל", שהוא נותן קיום לשמים ולארץ.

[ב. הראיה ממעמד הר סיני]

ונאמר: זה פסוק פשוט. "כי לא ראיתם כל תמונה" [דברים ד׳:ט״ו], כתוב בואתחנן. כשהיינו אצל הקב"ה לא ראינו שום תמונה.

אז יוצא, "תמונה" פירושה לכאורה לא רק תמונה, פירושה צורה, דבר שיש לו גודל, צורה.

[ג. הראיה מהעדר דמיון]

ונאמר: "ואל מי תדמיוני ואשוה" [ישעיהו מ׳:כ״ה]. כן, ישעיהו הנביא אומר בהפטרה השנייה של שבת נחמו, והאמת היא, למי תוכלו להשוות אותי ואהיה שווה?

כן, אומר הרמב"ם, הוא אומר שהקב"ה אינו שווה. כל דבר שווה, כל דבר בעולם שווה. אפשר לעשות איזו השוואה. כל דבר, לפחות בדרך הבסיסית ביותר, כל הדברים בעולם שווים בכך שכולם גופים. ואילו היה גוף, אילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים. היה שווה. יכול להיות הגוף הגדול ביותר, היפה ביותר, המאיר ביותר, אבל הוא שווה בכך שהוא גוף.

ועכשיו שהקב"ה הוא הממציא כל נמצא, והוא אינו שווה לשום דבר, כי אתה מציאות ואני מציאות, אין השוואה.

תלמיד: [מישהו שאל שזה שווה ששניהם קיום, שניהם קיימים?]

הרב: אבל זה לא שווה כי זה סוג אחר של קיום, קיום גבוה יותר. זה כתוב בפסוקים בישעיהו, אבל כאן זה לא כתוב. כאן זה הולך קצת יותר פשוט שהוא לא גוף.

---

הלכה י׳: ביאור הגשמת האל במקרא ("דברה תורה כלשון בני אדם")

עכשיו הרמב"ם הולך לשאול את השאלה: אם כן, מה הוא זה שנאמר בתורה...

תלמיד: אני רוצה להיכנס קצת. אני רוצה לומר, "ואם כן, כן, רק עם קושיא." לא, אני רוצה, כי לא אוכל לשתוק, אצטרך להיכנס לדבר. קודם אני רוצה לומר את הפירוש שלי, אם אתה מסכים תוכל לומר. אני רוצה לנסות לפרט כאן.

הרב: הרי... כתוב הרי בתורה לשונות שונים שנראה שלקב"ה יש גוף:

* כתוב "ותחת רגליו" [שמות כ״ד:י׳] — יש לו הרי רגליים.

* כתוב "כתובים באצבע אלקים" [שמות ל״א:י״ח] — יש לו הרי אצבעות.

* כתוב "יד ה'" [שמות ט׳:ג׳] — יש לו הרי יד.

* כתוב "עיני ה'" [בראשית ו׳:ח׳] — יש לו הרי עיניים.

* כתוב "אזני ה'" [במדבר י״א:א׳] — יש לו הרי אוזניים.

* "וכיוצא בדברים הללו".

אומר הרמב"ם כך: הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם.

אני מתכוון שהפירוש של זה הוא: כשאומרים לאדם שהקב"ה קיים, מה הוא חושב? אדם הרי מעולם לא חשב שדבר קיים בלי להיות גוף. או שאפשר עוד לא לשלול מזה, אבל קודם אפילו קיום. מתכוונים, אומרים לאדם שהקב"ה קיים — הדרך לדבר לאדם, בלשון בני אדם, אדם פשוט שלא מבין קיום בלי גוף, ועוד לא למד רמב"ם — צריך לומר לו שהוא קיים שהוא אדם, שיש לו ידיים ורגליים, ולא שהוא לא קיים.

זה אומר בפירוש הרמב"ם במורה [נבוכים]. לא המצאתי את הדרך הזו. אני אומר את זה כי ידעתי שאתה הולך להתווכח איתי.

כשהוא אומר שהוא קיים בלי גוף, כשהוא רוצה להסביר את העניינים, כשהוא רוצה לומר למשל שהקב"ה מלך, צריך לומר שיש לו כסא. זו הדרך שהתורה מדברת.

תלמיד: אני רוצה לומר, אני יודע שידעתי שאתה הולך לומר את זה. אבל זה לא נכון. כתוב בפירוש במורה נבוכים, וזה אמת. כתוב בפירוש במורה נבוכים, וזה אמת. אבל רוב האנשים לא מבינים שאחד פירושו אחד עצמו. רק מי שמסונוור, הוא מבין את זה.

הרב: אז קודם כל, לדבר לאנשים, אדם פשוט, מדברים אליו בשפה של גוף. הוא לא יודע מה שפה אחרת. ממילא, זו הדרך היחידה שאפשר לדבר אליו על הקב"ה.

חוץ מזה הוא צודק, שכל דבר מתכוון למשהו. אחד, השם הוא רמז על השגחתו של הקב"ה וכדומה. זה גם לא בגוף. הקב"ה הרי מנהיג את הגלגל בלא יד ולא גוף. זה לא נכון שלקב"ה יש אצבע שבה הוא מנהיג את העולם. הוא מנהיג את העולם בלי אצבע. אבל פירוש הדברים קשה. איך תסביר לאדם? אדם, הקב"ה מעניש — ברור, אדם מדמיין, הוא דוחף את זה ביד. בסדר, הוא דוחף את זה בידו. כך מדברים את פירוש הדברים.

אבל באמת, כמו שהוא אומר, "והכל כינויים הם", כמו שכתוב: "אם שנותי ברק חרבי" [דברים ל״ב:מ״א], שם כשהקב"ה אומר תוכחה, שם הרי ברור, שזה מבין כל אחד, אפילו ההדיוט, שזה לא כי הקב"ה הולך להרוג בחרב. "וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג?", אלא משל, זה משל לפורענות שהקב"ה עושה. איך זה מתרחש, יש דרכים שונות. ורק שם מבינים שזה משל.

אבל זה הכלל משל בכל מקום, שבו הוא רוצה להסביר משהו והוא משתמש בשפה גשמית, זה משל.

---

הלכה י״א: ביאור מראות הנבואה הסותרים

ראיה לדבר זה, ראיה לזה, שמה שכתוב הכל בגוף לא מתכוון לגוף אמיתי, אלא משל או כינוי.

ראיה לדבר זה, שנביא אחד אומר, נביא אחד, הנביא דניאל, אומר, שראה הקדוש ברוך הוא, הוא ראה את הקב"ה, והוא ראה ש"לבושיה כתלג חיור" [דניאל ז׳:ט׳], הוא לבוש כמו שלג לבן.

ואחד [ואחר], נביא אחר, ישעיהו, ראה את הקב"ה, והוא "מדוע... חמוץ בגדים" [ישעיהו ס״ג:ב׳, א׳], כאילו הוא הולך עם בגדים אדומים, הוא בא עם בגדים אדומים, כן, בגדים שמרוחים בדם, "מבצרה".

הכי פניו כך? האם אפשר שהחליף את בגדיו? אולי הוא פשט את הבגדים בינתיים? כתוב הרי שהיה לבוש בגד אחד. בסדר, הלאה, נראה.

ומשה רבנו עצמו, גם, שראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח ציבור עטוף, כמו שכתוב במדרשים. על הדברים האלה יש מדרשים, לכאורה, אולי הם מדייקים בפסוקים? בסדר. "ה' איש מלחמה" [שמות ט״ו:ג׳]. כן, ברש"י כתוב... אה, ה"ויעבור ה' על פניו ויקרא" [שמות ל״ד:ו׳]. כן, זה השליח ציבור... סיני הוא לא מתכוון, לא מעמד הר סיני, הוא מתכוון בנקרת הצור. נקרת הצור הייתה בסיני?

לומר שאין לו דמות וצורה, כמו כל המשלים, זה לומר שבתפיסת משלים הפוכים מראים שהמשל הוא רק משל. אילו היה כתוב תמיד רק אותו משל, היינו חושבים שהמשל הוא האמיתי. אבל כי תופסים פעם משל כזה, פעם משל כזה, תופסים שזה רק משל.

אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, זה רק הדרך שמגשימים דברים מופשטים, כדי שיראו אותם במראה הנבואה. זה מאוד ברור, בקיצור, טוב.

---

סיכום: שלוש דרכים בהבנת הגשמה

קודם כבר עמדו שלושת ההסברים למה כתובים דברים שונים שלקב"ה יש כביכול גוף:

1. קודם הוא אמר כבר "לדעתם של בני אדם", שמדברים לאדם בשפה היחידה שהוא יכול להבין. כמו שאתה אומר לתינוק שלך, שלקב"ה אין גוף הוא לא יבין, הוא חייב לדמיין משהו.

2. אחר כך הוא אומר עוד דבר שזה כינויים, כמו שהוא מביא ראיה מ"הרגעתי בחרבי", שהוא מתכוון כמו פעולותיו, כל אחד מבין שלקב"ה אין חרב, מתכוון רק שהוא הורג אותך בלי חרב. כשאומרים רק חרב, זה בדרך כינוי. זה הפירוש השני.

3. ועכשיו הוא אומר פירוש שלישי.

תלמיד: לא תאמר שזו הרחבה על "דיבר הכתוב כלשון בני אדם"?

הרב: לא, לא הסברתי. אבל זו רשימה, יכול להיות שזו הרחבה, אבל זו עוד נקודה. יכול להיות שאתה יכול להכניס את זה לכל דבר, אבל זו עוד דבר. אבל כאן כתוב אפילו בראייה, אפילו אצל הנביא עצמו אפשר לראות הפוך.

עכשיו כתוב דבר שלישי, "במראה הנבואה" פירושו שהנביא התדמיין, הוא ראה דמיון, מראה, זה באמת נראה כך. לפעמים הוא ראה כך, לפעמים הוא ראה כך. אבל ראה רק במראה הנבואה, אין הפירוש שהקב"ה באמת נראה כך. כך מראה הקב"ה לנביא מאיזו סיבה, יש משמעות עמוקה יותר בזה, אבל הקב"ה מראה לנביא כך כדי ללמדו משהו, וכדומה. אבל זה לא... זהו פירוש שלישי. אתה מבין? זהו פירוש שלישי.

תלמיד: אם זה העניין, הפירוש הוא שה... זו לא רק הגבלה באיך שמבינים כשלומדים את זה, אלא יש אפילו הגבלה בראייה. אפילו שם צריך את זה... שאפילו בראייה צריך את זה...

שיעור ספר המדע - הלכות יסודי התורה - חלק ה

נושא: בקשת משה רבינו "הראני נא את כבודך" ושלילת מקרי הגוף

מגיד שיעור:

לפעמים זה משל, לפעמים הוא "ראה". אבל "ראה" זה רק במראה הנבואה, אין הפירוש שהקב"ה באמת נראה כך. כך מראה הקב"ה לנביא, כפי שרואים מסיבות רבות. זו אפילו מעין בעיה [לומר שהוא רואה], אבל הקב"ה מראה לנביא המחשה כדי ללמדו משהו, וכדומה.

אבל זה לא הפירוש השלישי, אני מקווה שזה לא הפירוש על מהות ה'. זו לא רק הגבלה באיך שמבינים כשלומדים את זה, אלא יש גם הגבלות רבות בראייה. אפילו [כש]צריך לראות, צריך משהו [ש]הוא משל. מה הוא הולך לראות? הרי אי אפשר לראות את הקב"ה, אין לו שום דבר [גוף]. עיניים יכולות לראות רק דברים שאפשר לראות. אמת, [אדם] יש לו אפילו דמיון, אפילו במוח אפשר לראות רק דברים שאפשר לראות.

אני אומר, כאן באה הציפייה השנייה מאמיתת הדבר. אבל אמיתת הדבר, שהקב"ה הוא אמיתי – דעה אחת היא לא ישיגוהו ולא יחקרוהו, אי אפשר להשיג, אפילו לא יכולים לחקור אותו. כמו שכתוב בפסוק (איוב יא:ז): "הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא". אי אפשר להגיע להבין את הקב"ה.

בקשת משה רבינו: "הראני נא את כבודך"

אם כך... עכשיו יש קטע מעניין אחד, אם כך... אמרתי שכתוב כאן בפירוש שלי. אם אתה אומר לי עכשיו שאי אפשר לראות את הקב"ה, יש לי קושיה גדולה, שמשה רבינו כן רצה לראות. מה ביקש משה רבינו – "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג:יח)?

הקטע הזה הרי לכאורה... אי אפשר [לראות] אותך, אפשר רק דרך... אי אפשר בכלל. אי אפשר לראות את הקב"ה עצמו. אז מה מבקש משה רבינו? את המשל הוא כבר ראה. על מה אמרנו הוא מדבר, "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", הוא רוצה לראות יותר מהמשל. יותר מהמשל הרי אי אפשר.

או שאפשר אפילו לקרוא שהוא לא ידע את זה. הוא שואל קושיה, מה הפירוש? הוא אומר שמשה ראה אותו כבר פעמיים. כאן הוא כבר אחרי שני הדברים. הוא כבר אחרי קריעת ים סוף ואחרי מתן תורה. הוא מבקש שוב "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". הוא חייב לבקש את זה. הוא יודע ששני הדברים שהוא ראה היו משל.

מה היתה בקשת משה? ביקש משה לידע אמתת המצאו של הקב"ה, הקיום האמיתי של הקב"ה, למה הוא ביקש את זה. לא, תן לי לקרוא את זה. תן לי לקרוא את הקטע, זה יקל על ההבנה.

הקושיה מובנת, כן? אפשר לחשוב שזה פורש, אפשר לפרש אחרת, אבל זו בוודאי שאלה שאנשים מיד שואלים. משה כן ראה את הקב"ה, יש משא ומתן שלם. הקב"ה אומר "לֹא יִרְאַנִי [הָאָדָם וָחָי]", אפשר כן לראות, אפשר לראות את האחור, אי אפשר לראות את הפנים, משהו אפשר לראות.

משל הראיה: פנים ואחור

אומר הרמב"ם כך, אני אסביר לך מה קורה כאן. משה רבינו רצה לדעת את מציאות הקב"ה כל כך טוב, בדרך משל, כמו שאדם רואה אדם אחר בפניו, הוא רואה אותו מלפנים, הוא יודע בבירור את ההבדל בין האדם הזה לאדם אחר. זה הפירוש.

במילים אחרות, הרמב"ם כאן מפרש את המשל של פנים ואחור. מה פירוש פנים ואחור? הפירוש כך:

כשאני רואה אדם מאחור, אני לא רואה... אני יכול לראות, האדם גבוה, אני יודע, אני יכול עם סימנים מסוימים לדעת במה האדם הזה שונה מאדם אחר. כן, מה פירוש לדעת אדם? לדעת אדם אין פירושו לדעת שזה אדם – כל בני האדם הם בני אדם. הפירוש לדעת את ההבדל בינו לבין אדם אחר. נכון, מה מיוחד באדם הזה? במה הוא שונה מאנשים אחרים?

אז, כשאני רואה אדם מהפנים, זו הדרך הברורה ביותר. אני יכול לראות שיש לו פנים אחרות מאדם אחר, אני רואה אותו בבירור, אני יודע בבירור את ההבדל בינו לבין אדם אחר, אני יכול לזהות אותו. אני רואה אדם מאחור, אולי לפעמים אני יכול לזהות אותו קצת, אבל זה לא כל כך ברור. אני חושב שמאחור רוב האנשים נראים דומים.

אומר הרמב"ם, בקשת משה רבינו היתה שהוא יראה את פני הקב"ה. מה פירוש פני הקב"ה? שיהיה לו ברור איך הקב"ה שונה מכל שאר הנמצאים, אותו סוג של בהירות כמו שיש לאדם כשהוא רואה אדם מלפנים – מה שונה מכשאדם רואה אדם מאחור.

אמר לו הקב"ה שאדם לא יכול להבין את זה לגמרי כל זמן שהוא חי. מה פירוש שהוא חי? כי יש לו גוף. כי גופו חושב שהקב"ה אינו דומה לגופים, ממילא לא יכול אדם שהוא בגוף להבין את הקב"ה שאינו דומה לשאר גופים. הוא עדיין הולך – אפילו נביא, אפילו חכם גדול כמו משה – קצת הוא חושב שהקב"ה הוא כמו גוף או דומה לכל שאר הדברים.

אבל הוא הראה לו מספיק, כמו אדם שרואה אותו מאחור, או אדם שהולך עם מלבושים מסוימים שהם שונים – מלך הולך עם מלבוש, אפילו מאחור אפשר כבר מיד לראות שהוא מלך. כך גם הקב"ה הראה לו כל כך הרבה שהוא יבין בבחינת אחור.

מה פירוש בבחינת אחור? אחרי שהבין בחינת "אחור", הוא כן הבין שמציאות הקב"ה שונה מכל מציאות. זה לא כל כך טוב [כמו פנים], אנחנו גם אומרים את זה, אבל נראה שיש רמות בזה. הרמב"ם הרי בפרק נ"ט במורה נבוכים, שיש רמות בזה. לגבי ההבנה האמיתית של זה, הוא לא ראה אלא בבחינת כמו בדרך משל, כל כך טוב כמו שאני יודע את ההבדל בין אדם אחד לאדם אחר שראיתי מאחור.

זהו פירוש הרמב"ם. עכשיו תוכל לקרוא את זה, תראה כמה ברור.

קריאת הרמב"ם (הלכה יב-יג)

הוא אומר כך: "ביקש משה רבינו לידע אמיתת מציאותו של הקב"ה", משה רצה לדעת את האמת של קיום הקב"ה, והוא רצה לדעת את זה באופן "עד שתהיה ידיעה בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו".

אדם יכול לדעת על אדם אחר בראשו, אבל לא בלבו, לא להיות לו תמונה ברורה ממנו. "ונמצא הוא נפרד בדעתו משאר האנשים". מה זה אומר, הוא אמר... זה לא רק שיודעים שאותו אדם קיים, אלא גם שיודעים להבחין בו בין כל שאר האנשים.

ולכאורה זה מה שהוא אומר "ונחקקה צורתו", הוא רוצה לומר שזו לא הראייה. המשל הוא לא הראייה, המשל הוא ההבנות שמגיעים מראייה. אפשר אולי לומר קצת שמי שראה אדם בבירור, יש לו כמו העתק ממנו איפשהו במוחו, אף שאין לו העתקים קטנים של אנשים, מרגישים את זה. שוב כשיודעים על מישהו, אין העתק של התמונה שלו בראש שלך. זה ההיקף של הראייה, הוא רוצה לומר שהראייה היא משל למשהו שכשאתה רואה פני מישהו, אחר כך יש לך בשכלך הבנה.

משה רבינו רצה להבין שההבדל בין מציאות הקב"ה למציאות של כל האחרים, שמציאות הקב"ה היא עצם הקיום, המציאות הראשונה, את זה הוא רצה להבין היטב.

אמר לו הקב"ה שכל זמן שאדם חי... זה מאוד מעניין, נראה שאם אדם לא היה לו החיסרון של לחיות, אולי כשאדם מת, אם הוא צריך לדעת, ואז אין לו את הגוף, אז היה יכול להשיג עצם קיום בלי גוף. אבל כל זמן שאתה, משה רבינו, עדיין חי, עדיין יש לך את החיסרון, ההגבלה של גוף.

"כך ביקש משה רבינו" והוא רצה, הוא חיפש שמציאות הקב"ה תהיה בלבו, בידיעתו, בהרגשתו, מציאות הקב"ה נפרדת מכל שאר המציאויות במציאות, שהוא יבין את ההבדל בין שאר המציאויות למציאות הקב"ה.

והוא רצה לדעת את המציאות האמיתית של הקב"ה איך הוא יודע את זה, ואיך הוא יודע את זה איך הוא באמת קיים. הוא רצה לדעת את זה בלי משל. בלי משל. כי על ידי זה הוא רואה ראש, הוא רואה בלי משל. כשרואים גב רואים בלי משל [?]. כשרואים פנים לא רואים בלי משל. הוא רצה לראות ראש, רואים את ההבדל של האדם הזה מאנשים אחרים, רואים אבל רואים רק את ההבדל הכללי יותר בינו לבין אחר.

"והשיבו הקב"ה שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בוריו", עד הסוף, משהו מזה לא רואים אף פעם.

"והודיעו הקב"ה", הקב"ה כן הודיע לו משהו שאדם לא יכול, "מה שלא ידע אדם לפניו", הקב"ה הודיע לו משהו שאדם לא ידע לפני משה, ואדם לא השיג אחרי משה. אכן הוא כן נתן לו את הידיעה הגדולה ביותר שכל אדם אי פעם קיבל, "עד שהשיג אמיתת מציאותו", עד שהוא כן השיג ממציאות הקב"ה, "דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים", הוא כן הבין את קיום הקב"ה אחרת מאיך שמבינים קיום של כל בני האדם, כל הנמצאים.

"כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים", כמו שכשאדם רואה מישהו אחוריו הוא הרבה יותר מאשר כשהוא לא ראה אותו בכלל, כי כשהוא ראה אותו אחוריו הוא ראה אותו שונה מכל האחרים. באותו אופן משה רבינו כן השיג את אמיתת מציאותו של הקב"ה אחרת מכל מציאות של שאר בני האדם, אבל עדיין לא באופן שהוא ביקש לראות את הפנים.

כי זה הרי מה שהפסוק אומר, "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי", אתה יכול להשיג את אמיתת המציאות שלי באופן במשל לכמו שרואים אחורי אדם, "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".

עכשיו לכאורה שאר הפרק הבא, אני לא יודע בדיוק מה הוא מחדש, אני חושב שהוא חוזר על מה שאמר, הוא מסביר כן. אני חושב שהוא מדבר על מקרי הגופים יותר מזה שלא, הוא אמר שהקב"ה אינו גוף, עכשיו הוא אומר שממילא לא קורים לקב"ה התכונות שיש לגופים. הוא מסביר במקומות אחרים מה משה רבינו רצה להבין יותר טוב מאנשים אחרים, כי זה שמציאות הקב"ה שונה מכל דבר אחר, את זה גם משה רבינו הבין. הוא רצה להבין יותר טוב ופחות, אבל זה לא הנושא שלנו עכשיו.

כמו שרבי דוד'ל מלעלוב אמר, "בסוף השולחן, עד הסוף..." בכל אופן, בואו נסיים את הפרק.

שלילת מאורעות הגוף (הלכה יד)

"וכיוון שנתברר שאינו גוף וגויה", בואו ננסה לומר מה הוא אומר כאן. עכשיו הוא אומר שהוא מוסיף עוד דבר חשוב. למדנו עכשיו שהקב"ה אחד, למדנו שהקב"ה אינו גוף, והוא תירץ כל מיני פסוקים שנשמע שהקב"ה הוא גוף. הוא היה יכול לומר שמכיוון שהוא אינו גוף, הרי פשוט, אבל הוא מוסיף את זה.

ממילא לא קורים לו דברים שקורים לגופים. יש כל מיני דברים, אנשים הרבה פעמים מדמיינים שהקב"ה אינו גוף, אבל הוא יכול לצחוק, הוא יכול להיות "שמח". "שמח" זה דבר ששייך לגוף. בלי גוף אין שמחה, יש אולי דבר שהוא משל לשמחה, אני לא יודע, אבל לא גוף.

אז ממילא, אם אין לו גוף, יוצא, "נתברר", נעשה ברור, "שלא יארעו לו מאורעות הגופים", שום אחד מהדברים שקורים לגוף. מאורעות הגופים פירושו להיות גדול, להיות קטן, להיות בצדדים. כל הדברים האלה הם לא מה שהוא גוף, אלא מה שקורה לגוף. זה נקרא בלשון הראשונים "מקרי הגופים", או "מאורעות הגופים" קורא לזה הרמב"ם כאן.

כן, זאת אומרת, אני מבין שהוא אומר שהשולחן שלי לבן – זה משהו שקרה למה שזה גוף. זה לא אותו דבר. אבל כי הקב"ה אינו גוף, ממילא לא קורים לו דברים שקורים לגופים, וממילא אין לו רשימה ארוכה של דברים.

* "לא חיבור ולא פירוד" – פירושו שהוא לא מתחבר לדברים אחרים, הקב"ה לא נוגע. הוא גם לא רחוק, כי רחוק אפשר להיות כששני גופים רחוקים אחד מהשני. אבל כשלא גוף, אפשר להיות לא קרוב ולא רחוק.

* "ולא עליה ולא ירידה" – הוא לא יכול לעלות ולרדת.

* "ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה".

אה, סליחה, סליחה, סליחה, דילגנו. הוא אומר:

* "לא מקום ולא מידה" [במקור: ולא מקום ולא מידה]. "לא מקום" פירושו שהוא לא נמצא בשום מקום, ו"לא מידה" פירושו שאין לו מידה, הוא לא גדול עשרים אמות.

והוא לא יכול לעלות ולא לרדת, אין לו צד ימין וצד שמאל, לא פנים, לא אחור, לא ישיבה, לא עמידה. כל המילים האלה הן מילים שכתובות בתורה על שלושת המלאכים. כן, זוכר?

שיעור ו: שלילת הגשמות והשינוי (הלכות י״ד-י״ז)

ספר המדע: הלכות יסודי התורה - פרק א׳ (המשך)

מגיד שיעור:

[המשך ביאור שלילת הגשמות]

ולא עליה ולא ירידה, הוא לא יכול לעלות ולרדת. ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה.

יש עוד קטע שדילגנו עליו. יש "לא חבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה".

"מקום" פירושו, שאין לו שום מקום.

ו"מדה" פירושו, שאין לו שיעור, הוא לא גדול עשרים אמות.

והוא לא יכול לעלות ולא לרדת, אין לו צד ימין ולא צד שמאל, לא פנים, לא אחור, לא ישיבה, לא עמידה. כל המילים האלה הן מילים שכתובות בתורה על הקב"ה [אבל אינן כפשוטן].

שלילת הזמן והשינוי

"ואין לו זמן עד שיהיה ראשית ואחרית ומנין שנים", כי רק לגוף יש זמן. ממילא, לקב"ה אין זמן, ממילא אין אצלו התחלה וסוף.

אין "פעם" הקב"ה, אין הקב"ה "פעם". אין שהקב"ה "היה הווה ויהיה". כשאנשים מתכוונים לזה, הם מתכוונים שהקב"ה מאוד זקן. הוא לא מאוד זקן; הוא לא נעשה זקן והוא לא נעשה צעיר. ממילא אין לו שנים. אין "שנותיך לא יתמו" [תהלים ק״ב:כ״ח], אין לו שנים בכלל, הוא מחוץ לזמן.

"ואינו משתנה", הוא לא משתנה, "שאין לו דבר הגורם שיגרום לו שינוי".

זה קצת דבר יותר מסובך, אבל גוף יכול להשתנות. מה יש לו שהוא יכול להשתנות? הוא יכול מאחד מהמאורעות להיעשות אחר. הוא היה גבוה, הוא נעשה נמוך יותר. הוא היה במקום הזה, הוא נעשה במקום ההוא. אם הוא לא גוף, הרי אין לך מה שישתנה, ממילא הקב"ה לא יכול להשתנות.

ממילא יוצא, לא רק שאין לו... והוא מונה לך עכשיו שינויים, כן? "ואין לו" - אין לו כל השינויים האלה.

יכול להיות, יכול להיות שאתה צודק. אין לו את השינויים. מיתה היא שינוי, אין לו מיתה.

אוקיי, "ואין לו" - יכול להיות, אתה אומר פירוש טוב, אני לא תפסתי את זה. ממילא אין לו לקב"ה...

"לא מות ולא חיים כחיי גוף החי".

זהו לשון חשוב מאוד שהרמב"ם אומר כאן, כי הוא כן אומר לך שהקב"ה חי. אבל כשהוא אומר "חיים", הוא לא מתכוון ל"חיים כחיי הגוף". מה פירוש שגוף חי? פירושו שהוא משתנה, הוא נושם, הוא מכניס ומוציא, וכיוצא בזה. סוג כזה של חיים אין לקב"ה.

אבל ודאי שלקב"ה יש חיים במובן של איזשהו סוג קיום. לקב"ה כן יש, כשאנו אומרים שהקב"ה חי, "חי" הוא אחד מהתארים של הקב"ה. אבל לא סוג החיים שיש לנו אין לו. אפשר גם לומר שיש לו מיתה עליהם, אבל מיתה זה לא רע שלא אומרים. אם זה משל, אפשר כבר לומר משל של מיתה גם כן.

"ולא סכלות", לא אי-ידיעה של משהו, טיפשות, "ולא חכמה".

אבל כשיש לו חכמה, יכול חכמה, הוא חכם. למה שיהיה לי חכמה? כי כל חכמה שהיא היא שינויים. בינתיים השתניתי, אתמול לא הייתי חכם, עכשיו נעשיתי חכם, נכון? אז החכמה שלי היא שינוי מסוים שקרה לגוף שלי, או לחלק הגוף. אבל הקב"ה לא יכול להיעשות חכם, אין לו סוג כזה של חכמה.

ממילא שהוא "לא שינה", כי הוא לא יכול לישון, הוא לא מתעורר [ולא הקיצה].

אז "לא כעס, לא שחוק". מעניין ששחוק אולי פשט שחוק, הכוונה כאן לכאורה לא שחוק לצחוק, אלא יותר להיות מרוצה, נכון?

"לא שמחה, ולא עצבות", הוא לא שמח, לא עצוב.

"לא שתיקה, ולא דיבור כדיבור אדם".

עוד דבר, שהקב"ה לא מדבר. מישהו אומר הרי כן, הקב"ה מדבר, "וידבר ה'"? אז זה לא כדיבור אדם. אולי יכולה להיות שתיקה גם כן, נכון. אבל הקב"ה לא שותק, כי לשתוק פירושו הרבה פעמים שאני לא מדבר. ולדבר אני גם מדבר, יותר מזה זה שינוי. אני צריך גוף, אני צריך את כלי הדיבור. הקב"ה לא מדבר כמו שאדם מדבר.

והוא מביא כמו שאמרתי לך: "כך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה, ולא עמידה, לא עורף, ולא עיפוי".

לא "עורף" - פירושו גב.

ו"עיפוי" - לא יודע מה הוא מתכוון. אתה יודע מה הוא מתכוון? פנים, זה לשון של עיניים, כמו הפנים. לפנים יש פנים אחרות.

אבל "למעלה" פירושו הקב"ה. אבל "למעלה" כאן הוא משל לקב"ה.

משל ומליצה: דברה תורה כלשון בני אדם

הוא שואל שוב קושיא: חוץ מזה שרואים שלקב"ה נותנים לנו כינויים מהגוף, שהוא כבר תירץ קודם, גם רואים אצל הקב"ה שנותנים עליו דברים שהם עניין של שינוי.

"כמו שנאמר בתורה", מה הפשט של כל הדברים האלה? "וכל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים, הכל משל ומליצה הם".

זה מאוד מעניין. מה כתוב כן, כתוב שבאופן משל מליצה... כמו "משל מליצה" כבר היה כתוב, זה היה כתוב פעם אחת, בהשגת הנבואה. אני חושב, שאולי יש כאן דברים שהם מה שאומרים שיש דברי תורה בשביל מליצה מליצה, ויש משל מליצה, במקום זה מחות הנביאה, שצריך עוד פעם, משל מליצה. אני צריך לחשוב על זה.

"כמו שנאמר: יושב בשמים ישחק" [תהלים ב׳:ד׳] - הקב"ה צוחק.

"כיעסוני בהבליהם" [דברים ל״ב:כ״א] - שהקב"ה כועס.

ש"הכעס הוא סוס השם" וכיוצא באלו. אי אפשר לפרש באמת שהכוונה שהוא בכעס, כי כעס הוא שינוי. נו אז מה? זה משל ומליצה, כמו שכבר הזכרתי קודם ש"על כל אלה הדברים אמרו חכמים דברי תורה כלשון בני אדם", שהקב"ה רוצה פשוט שבני אדם יבינו.

קודם הוא גם אמר "דברי חכמים"? לא. קודם הוא סתם לבד אמר "דברי תורה כלשון בני אדם", וכאן הוא אומר "דברי חכמים" [אמרו חכמים]. מעניין. משהו קורה כאן, צריך להסתכל כאן בעיניים טובות.

הפשט הוא כך? הוא אומר שהוא מזכיר שחכמים כבר אמרו את זה. קודם הוא סתם אמר, זה "דברי תורה כלשון בני אדם", הוא לבד אמר. הוא אומר שכשהתורה מדברת כלשון בני אדם, זה עולה על כל הדברים האלה.

"וכן הוא אומר", כך הוא מביא ראיה מפסוק, איך הפסוק אומר שהקב"ה לא יכול להיות בכעס: "האותי הם מכעיסים" [ירמיהו ז׳:י״ט]. כי אצל הקב"ה לא שייך כעס.

אם כך, אפשר לשאול מירמיהו, הוא הרי אומר "האותי הם מכעיסים", הרי כתוב "כי הכעיסוני"? אה, אתם מוכרחים לומר לי שזה משל, הכוונה לומר שהקב"ה כאילו ממש ירגיז בכעס וכדומה.

גופים שפלים ושינוי

"הרי הוא אומר", הוא מביא עוד ראיה, הרי כתוב בפסוק "אני ה' לא שניתי" [מלאכי ג׳:ו׳], אצל הקב"ה לא שייך שום שינוי.

"ואילו היה פעם כועס ופעם שמח, הרי הוא משתנה", היה הרי שינוי בו.

"וכל הדברים האלו", כל הדברים האלה של שינוי, "אינם מצויים אלא לגופים השפלים" [האפלים], הגופים החשוכים הנמוכים, "שוכני בתי חומר", שנחים בחומר, בדבר חומרי, "אשר בעפר יסודם". אבל הוא ברוך הוא יתעלה ויתרומם על כל זה, הקב"ה גבוה וגבוה מכל הדברים האלה, ולא שייך אצלו שינוי.

מעניין, מה כן יש כאן לכאורה? לא גופים, אפילו גופים לא שפלים. אתה יודע אילו גופים כן? השמש היא גוף, היא לא גוף עפר, ובכל זאת לא משתנה באותו אופן. היא לא כועסת, השמש לפעמים כועסת? אני חושב שלא. אולי כן? אני חושב שלא. אבל על כל פנים, זה בטוח, אה, זה כדור חומר, נכון? אתה צודק.

כל הדברים האלה לא רק מצויים לגופים. שינויים הם רק אצל הגופים החלשים מאוד מצויים. לא רק גופים, אלא גופים אפלים ושפלים. "שפלים" הכוונה במדרגה נמוכה.

אפילו בגלגלים אין שינוי. כל שכן הקב"ה, כמו שכולם יודעים, על כל זה, אפילו על הגלגלים הוא גבוה. זה הרי רק לאדם, "בתי חומר", אלה שגרים בבתי חימר, כן, זה אומר מגוף שעשוי מחומר, או מעפר, "אשר בעפר יסודם". הרמב"ם הולך להביא אחר כך את הפסוק, הוא הולך להסביר אותו.

אז ממילא, הקב"ה ודאי גבוה מזה. ממילא, שכתוב כל הדברים האלה, זה חייב להיות מועבר. זה אדם המשלים. מה שאתה לא לוקח, הוא לא אומר שצריך להאמין שזה משל, אבל העיקר הוא להאמין שהקב"ה הוא אחד, אין לו גוף, אין לו מקרות הגוף, ואין לו השתנות. מה שאמרת כאן יותר טוב למקרות הגוף, זה הרי הדבר של השתנות, אבל אחד גורם לשני.

סיום הפרק

נפלא, סיימנו את הפרק הראשון. זה פרק קשה, ותלמדו אותו כמה פעמים, ואפשר לשאול שאלות על... על רוב היום אפשר לשאול. אבל גם, לא הולכים לענות על שאלות על הפרק הזה. לא, כי זה סודות התורה, אבל פחות או יותר מה שאמרתי הוא אמת. את זה צריך לדעת.

נפלא, יישר כח.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English
Auto Translated 📋 Shiur Overview Lecture Summary: Sefer HaMada, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 1 Introduction: …
Auto Translated

📋 Shiur Overview

Lecture Summary: Sefer HaMada, Hilchos Yesodei HaTorah, Chapter 1

Introduction: The Verse of Sefer HaMada

The Rambam's Approach:

The Rambam has a custom that he begins each book with a verse - besides the verses of the mitzvos, he brings a verse from Tehillim or an aggadic verse.

The Verse for Sefer HaMada:

"How great is Your goodness that You have hidden for those who fear You, Your righteousness for the upright of heart" (Tehillim)

Novel Understanding of the Verse:

The maggid shiur explained the verse in two ways:

1. "How great is Your goodness that You have hidden for those who fear You" - The Rambam says in other places that for people who are God-fearing, they have Divine providence, they have more of Hashem's kindness. In Sefer HaMada he will teach Jews to become God-fearing, therefore the verse is fitting.

2. "Your righteousness for the upright of heart" - In Sefer HaMada there is not only knowledge of God, but also Hilchos De'os which is good character traits. This is connected to the principle "Whoever has mercy on creatures, Heaven has mercy on him" - one who is upright to other people receives uprightness in return.

---

Introduction to the First Four Chapters

Important Premise:

Besides being "Foundations of the Torah," it is also "Secrets of the Torah." The Rambam himself says at the end of the second chapter and end of the fourth chapter that he doesn't understand everything of what is written.

Methodological Approach:

- One can try not to say false things

- One can try to interpret the words as written

- One can more or less understand the structure - what the Rambam does, what he doesn't say, what he intends to do

Note Regarding Moreh Nevuchim:

One can perhaps say that Moreh Nevuchim is the "Gemara" of Hilchos De'os - meaning, it gives the back-and-forth discussion and analysis behind the rulings that appear in Mishneh Torah.

---

Halacha 1: Foundation of Foundations - The Existence of God

The Rambam's Words:

> "The foundation of foundations and pillar of wisdoms is to know that there is a First Existent, and He brings into existence all that exists, and all existents from heaven and earth and what is between them do not exist except from the truth of His existence"

Plain Meaning:

"Foundation of foundations" - Every thing has a foundation, just as a building has a foundation upon which it is built. The world also has a foundation. One can also interpret: there are many levels of foundations, this is the foundation of all foundations.

"Pillar of wisdoms" - The beam, the central pillar upon which all knowledge stands.

"First Existent" - "First" doesn't mean first in time, but first in the order of causation - He is the cause that caused all other things.

Novel Insights and Explanations:
A) The Structure of the Halacha - Why It Doesn't Begin with the Mitzvah

Novel insight: The Rambam has two ways of organizing his halachos regarding mitzvos:

1. One way - He begins with the mitzvah: "There is a positive commandment such and such"

2. Second way - First he describes the reality or the subject, and afterward he says how it's a mitzvah

Here he begins with the second way - He starts with the fact, afterward he says that knowing this fact is a mitzvah.

Why this fits here: The fact exists before the mitzvah. When a person does a mitzvah, he has a command from the King. But here, the mitzvah is to know the reality - so He tells you the reality, and afterward tells you to know it.

Practical difference: It's more important to understand the reality, not just the definition of the mitzvah.

B) How One Can Fulfill the Mitzvah

Question: How can one fulfill the mitzvah of knowledge of God?

First approach (from the maggid shiur): One can only do the mitzvah by being interested in how the world works, and arriving at the conclusion that the Almighty exists and runs the world. After arriving at this conclusion, one has done the mitzvah.

Difficulty and alternative approach: The Rambam doesn't say this explicitly. But earlier Rishonim - Rav Saadia Gaon, Chovos HaLevavos, and others - said very clearly that there are two levels:

1. Bedi'eved (most people): One fulfills it by knowing what is written - one believes what the Rambam writes that there is a God, one believes the Rambam, and one fulfills the mitzvah lechatchila for a simple Jew.

2. Lechatchila (higher level): One who wants to understand on his own must investigate himself and truly understand.

What "believe" means: Not just behaving in a way as if the premises are true, but literally - a person has trust in a sage (faith in sages). He imagines that the Rambam knew what he was talking about, just like in all halachos where he doesn't give the back-and-forth, only the conclusion.

C) The Number 13 Words

Novel insight: The Rambam intended that "foundation of foundations and pillar of wisdoms to know" is 13 words - corresponding to the 13 principles. The Rambam knew he had 13 principles, so it's beautiful that the first piece is "to know 13 principles" - this is the mitzvah.

Note: This is a hint for beauty, not the main interpretation.

D) What "First" Means - The Foundation of God's Existence

Novel understanding of "First Existent":

The first four lines are very simple, but most people don't grasp it.

Question: What does it mean that He is the "first"? Not that He existed before all things (that is perhaps true, but that's not what it means).

Answer: If we say it in Yiddish:

- If He wouldn't exist, nothing would exist

- Conversely, everything cannot exist without Him

- All other things can or cannot exist; the Almighty cannot not exist

Parable: A table exists because there's a floor underneath holding it - it's not the first thing. So too all things in the world have a reason, they're not the first thing, they don't make themselves, they don't exist because of themselves. Besides this, there is the first thing from which all things come.

---

Continuation of Halacha 1: "If It Would Enter the Mind"

The Rambam's Words:

> "And if it would enter the mind that He doesn't exist, no other thing could exist. And if it would enter the mind that all existents besides Him don't exist, He alone would exist and would not be nullified by their nullification, for all existents need Him and He, blessed be He, doesn't need them nor any one of them"

Plain Meaning:

First side: Imagine He doesn't exist - nothing could exist. Why? Because we said He causes all other things to exist.

Second side: If everything else wouldn't exist, nothing changes in Him - He won't cease to exist because they cease, because they need Him and He doesn't need them.

Conclusion: "For all existents need Him and He, blessed be He, doesn't need them nor any one of them" - He doesn't need any of them, not all of them together, not any one of them.

Novel Insights and Explanations:
A) The Concept of "Necessary Existence"

Novel insight: There's another way of saying the same thing - "necessary existence." This language doesn't appear here, but the Rambam says it in another, somewhat simpler way.

Explanation: All other things besides the Almighty - it happens to be that they exist, but they don't have to exist. Whereas the Almighty is the most basic existence itself, He is the existence, the reality itself.

Clarification: Not, God forbid, that He is existence itself in the sense that He is identical with existence - rather He doesn't exist because of something else.

B) What Makes the Almighty the Almighty

Novel insight: If something is an existence, what makes the Almighty be the Almighty? That He is the "First Existent" - not all other types of attributes one could say, or actions, etc.

Parable: A person is a waker (he wakes others), but that doesn't make him a person. What makes him a person is the intellect within him. So too with the Almighty - His essence is that He is the First Existent.

Note on Textual Criticism:

There's a problem with the sifa (end of the halacha) - the original sifa was different, and at some point everything got patched into the sifa and the divisions. This makes it very difficult to understand, especially such pieces.

---

Halachos 3-4: The Truth of God's Existence Compared to Other Existents

The Rambam's Words:

> "Therefore His truth is not like the truth of other existents... This is what the prophet said 'And Hashem God is truth,' that He alone is the truth and nothing else has truth like His truth... This is what the Torah said 'There is nothing else besides Him'"

Plain Meaning:

The truthfulness of the Almighty is not like all other things. All things exist truly, but not completely truly. The Almighty is the only thing that exists truly, because all other things must come to Him.

Novel Insights and Explanations:
A) Definition of "Truly Existing":

The maggid shiur explained what "truly" means in this context. "Truly existing" means existing because of oneself - not receiving existence from something else.

Parable of a sage: Just as one can say a "true sage" is one who is himself a sage. If someone needs to ask Google everything, he perhaps has an aspect of wisdom, but he's not himself a sage - he needs to ask Google for his wisdom. The same thing applies regarding existence.

B) "Fake" Existence - Concept:

The maggid shiur introduced the concept of "fake" existence. All other things besides the Almighty are in a certain sense "fake" existence.

Important clarification: "Fake" doesn't mean it doesn't really exist - it really exists! But it doesn't have existence within itself. Its existence is borrowed, received from the Almighty.

Parable of money: Who truly has money? The wealthy person, the one who has the source of the money. The one who received his money also has money in his pocket, he's not poor, he has money - but he doesn't have real money. Why? Because he didn't make it himself, he needs to come to that other person for his money.

Another parable: One can say that one person has money "by accident," and the other has money "in reality." All other things exist by accident, because the Almighty wanted them to exist.

Sources:
A) Verse from Yirmiyahu:

"And Hashem God is truth" - The Rambam interprets that the Almighty being truth means He alone is truth, and nothing else exists as truly as the Almighty.

Novel interpretation of the verse: One could have interpreted "And Hashem God is truth" to mean nothing else is also the truth, or that the Almighty is indeed truth. No - the Rambam interprets that the Almighty alone is more truly than everything else, because all other things must come to Him.

B) Verse from Moshe Rabbeinu:

"There is nothing else besides Him" - The Rambam interprets this doesn't mean there's nothing else at all. It means: "There is no true existence besides Him like Him" - there's nothing like Him. The main distinction is that the Almighty is the only thing that exists from His own self, all other things exist because of Him.

Note on the Rambam's Style:
A) Simple Words for Deep Things:

The maggid shiur noted that the Rambam worked very hard here to say all these very deep things with simple words that one could say in cheder. Words like "necessary existence" or "existing from oneself" are shorter words used in the Gemara, but it's less simple to know what he's saying. Here the Rambam tried to say it simply: the Almighty needs nothing, everything needs the Almighty, the Almighty is the only thing that exists truly. It's very deep, but it's said here in very simple words.

B) The Rambam's Wording - "And He, Blessed Be He":

A student noted that the Rambam says "and He, blessed be He" - which is interesting because "blessed be He" is usually said on a Name. The maggid shiur noted that the Rambam is very careful, in his writings when he mentions the Almighty he always says "may He be exalted" or "may He be blessed" - he mentions the Almighty with some praise.

[Digression: Mentioning God's Name]

We also say this way - when a Jew says "Hashem Yisbarach" or "HaKadosh Baruch Hu," there's already a blessing in it, there's no question of "mentioning God's name in vain."

---

Halacha 5: The Almighty as Director of the Sphere

The Rambam's Words:

> "This Existent is the God of the world, Master of all the earth, and He is the One who directs the sphere with a power that has no end and no cessation, for the sphere revolves constantly, and it's impossible for it to revolve without one who revolves it, and He, blessed be He, revolves it without hand and without body"

Plain Meaning:

The Almighty has a "job" - He is the God of the world, the Master of the entire world. How does it become apparent that the Almighty is the God of the world? He directs the sphere with a power that never ends.

Novel Insights and Explanations:
A) Meaning of "Master" and "God":

A student asked what "Master" or "God" means - does it only mean He's the highest?

The maggid shiur explained: The meaning is not just that He's the highest, but that He directs. Just as, for example, another rabbi in my community is not the "master" - he's a great master, but he's not "Master of all the earth." "Master of all the earth" means He has some connection, He does something to them - not just that He's the greatest thing, He has some relationship to them.

B) The Rambam's Understanding of the World:

The Rambam understood (and one sees it explicitly in the third chapter) that the entire world is one great circle (sphere/ball). We are in the middle, and around and around everything revolves. There's more than one sphere, but in the end everything comes to one huge circle. The entire world is one huge ball, and the ball constantly revolves, and through this revolving the rest of the world revolves.

C) The Revolving Creates Energy:

The revolving causes there to be movements, it causes everything else to move, and this is everything in the world.

[Note:] The maggid shiur noted that "energy" is a word the Rambam never heard of, and today's science doesn't teach this way - so one perhaps needs to reinterpret it or not.

D) Proof from "Power Without End":

The Rambam's proof: We see that the sphere constantly revolves, it never stops revolving. If it never stops, the meaning is that the power revolving it is not just a small power, a limited power.

Parable: I have a limited power - I can push, I can move things, I can live. But I only live seventy years, I don't live forever. Presumably the sphere revolves forever - as long as we see it, we see it revolving. Therefore the one revolving it must revolve it with a power that has no end.

E) "And It's Impossible for It to Revolve Without One Who Revolves It":

A thing cannot revolve by itself - this is simple. Therefore, everything we see here revolving, there's something revolving it, until we arrive at the first revolver.

F) "Without Hand and Without Body" - Two Meanings:

Meaning A: The Almighty revolving it doesn't mean the Almighty, as it were, has a body. He's not the revolver the way I revolve something. When I revolve something, I revolve with it - I push it, I push my hand, I push myself with it. The Almighty pushes it, and He doesn't push Himself with it. He's not affected by what He revolves. Somehow the Almighty made it revolve forever.

Meaning B: "Without hand and without body" also says it's a power without end - because a hand or body has an end (a limit).

G) The Sphere Is Not the First Existent:

A student asked: Who says the sphere isn't the most important existent?

The maggid shiur answered: Because it can't revolve by itself. Once we know the Almighty is the main existent without which nothing can exist (from the earlier premises), and the sphere itself does have an end - if the sphere were the first existent, it could perhaps revolve by itself. But the conclusion is that the power directing the sphere has no end, it constantly revolves, there must be a power for this, and that power must not be a body.

Question Left Open:

A student asked: The fact that the sphere revolves already has to do with it having once begun? One already needs to believe in creation to know this?

The maggid shiur answered: "They don't reveal the secret, I don't want to reveal the secret, let's leave it this way." He didn't want to go into this matter.

[Note on the Eternity of the World:] In one place the Rambam said that the spiritual view goes with the premise of the eternity of the world - "whoever knows what this means can know, I'm not going further."

---

Halacha 5 (Continued): Knowledge of This Is a Positive Commandment - The Mitzvah of "I Am Hashem Your God"

The Rambam's Words:

> "And knowledge of this matter is a positive commandment, as it says 'I am Hashem your God'"

Plain Meaning:

To know the entire thing the Rambam has laid out until now - that there is a First Existent who directs the world and is eternally present - this is a positive commandment. The verse "I am Hashem your God" means to know there is a First Existent who directs the world.

Novel Insights and Explanations:
A) The Mitzvah Is in Arriving at the Correct Thought:

The maggid shiur explained that a person cannot say "I'm now going to fulfill 'I am Hashem your God,'" because one will start thinking and perhaps won't arrive at the correct thought. Only when one has thought and arrived at the correct thought, then one has succeeded and arrived at "I am Hashem your God."

B) The Rambam's Language "The Truth of the Matter":

The Rambam doesn't just say anything, he doesn't say "investigation" here, he says "the truth of the matter" - this shows the mitzvah is the thinking, the believing, the knowing.

C) Order of Halachos - First Fact, Then Mitzvah:

The maggid shiur noted the Rambam's order: first he states the fact (halachos 1-4), then he states the mitzvah one fulfills by knowing the fact.

---

Halacha 6: Negative Commandment - "You Shall Have No Other Gods"

The Rambam's Words:

> "And anyone who entertains the thought that there is another god besides this one transgresses a negative commandment, as it says 'You shall have no other gods before Me,' and denies the fundamental principle, for this is the great principle upon which everything depends"

Plain Meaning:

Whoever entertains the thought that there is another god transgresses a negative commandment. Besides transgressing a prohibition, it's much worse - he denies the fundamental principle.

Novel Insights and Explanations:
A) The Transgression Is Not Denying God, But Believing in Another God:

The Rambam doesn't say "whoever thinks there's no God," he says "whoever thinks there's another god." This means if someone thinks something else is the god - for example he says the sphere is a god - he entertains the thought that there's another god. He doesn't deny the first First Existent, rather he says the first god isn't the God.

B) "You Shall Have No" Is the Exact Opposite of "I Am":

According to how the Rambam understands, "You shall have no other gods" is the exact opposite of "I am Hashem your God."

C) Connection to "If It Would Enter the Mind" from Earlier:

A student asked: The "if it would enter the mind" from earlier (halacha 4) - is that also transgressing "I am Hashem your God"?

The maggid shiur answered: No, earlier he means to say a hypothetical - "if it could be." There he only wants to explain the relationship between the world and the Almighty.

D) Question: Is the Transgression in Entertaining the Thought or in the Conclusion?

A student wanted to say this is proof that the transgression isn't in entertaining the thought, but in making the conclusion from entertaining the thought.

The maggid shiur answered: We already discussed last time - when it says here "entertains the thought," he means to say one can't really think this way, it's only someone who entertains the thought (a fantasy, not a proper thought).

E) Denies the Fundamental Principle - What "Principle" Means:

The Rambam says "for this is the great principle upon which everything depends." The maggid shiur connected this to "foundation of foundations" from halacha 1 - foundation and principle are the same thing, the root upon which everything depends. The principle is God's existence and that no other thing is a god.

---

Halacha 7: Unity of God - The Almighty Is One

The Rambam's Words:

> "This God is one and not two or more than two, but one whose unity is unlike any of the unities found in the world. Not one like a species that includes many individuals, and not one like a body that divides into parts and extremities, but a unity unlike any other unity in the world"

Plain Meaning:

The God we've been discussing is one - not two and not more. But His unity is not like any unity we know in the world.

Novel Insights and Explanations:
A) Two Types of Unity That Exist in the World:

1. One like a species - A type of thing that includes many individuals. For example, there's one line in the world - there are many lines, but there's one type of line, one law of a line, that all lines are one. But the species isn't simple - it includes many specific, individual lines.

2. One like a body - One stone, one person, one piece of wood. But every body can be divided - there's the right side of it and there's the left side of it. When we say "one person," we've decided to view it as one, but one can view it as three hundred limbs.

B) Why a Body Isn't Really One:

The maggid shiur explained: The Rambam doesn't say one can just randomly decide. It's true it's one body. But the one isn't an absolute one - we speak of it as one because it's one in one way, but in another way it's not one. It's a type of unity, but not the total one.

C) Every Physical Thing Has Two Sides:

Every thing that's a body has a right side and a left side - if not, it has no body. That's already two. Therefore, every physical thing in the world isn't really one.

D) Unity = Simplicity:

The Almighty is a unity unlike any other unity in the world. In the world of bodies there's no such type of unity. This is the meaning that unity is simplicity - He is simple, He's not made of two things. Even a piece of wood is one wood that has two sides - the Almighty isn't made of two sides, He is a simple thing.

---

Halacha 7 (Continued): Proof of God's Unity

The Rambam's Words:

> "If there were many gods they would be bodies and forms, because things equal in their existence are only separated from each other through accidents that occur to bodies and forms. And if the Creator were a body and form He would have an end and limit, for it's impossible for a body to have no end. And anything that has a limit has limited power, and our God, blessed be His name, since His power has no end and no cessation, for the sphere constantly revolves, His power is not the power of a body"

Plain Meaning:

The Rambam brings a proof of unity: If there were many gods, they would have to have bodies (to be separate). But a body must have an end, and something with an end has limited power. But the Almighty's power is endless (as seen from the spheres constantly revolving), therefore He's not a body, therefore there can't be more than one.

Novel Insights and Explanations:
A) Why Multiple Gods Would Need Bodies:

If there were two gods, they would be equal in their existence - they're both the same type of thing (like two cows that are both the same existence). What makes them two? Only because they're two bodies. Things that are equal are only separated from each other through accidents that occur to bodies - accidents mean things that happen: a body is in one place, a body is this big, the one that's not this big isn't the same one.

B) A Body Cannot Be Infinite:

The Rambam says it's impossible for a body to be infinite. The proof is in Moreh Nevuchim Part 2. The maggid shiur said it's quite simple - you can't imagine it. If He were a body and unlimited, nothing could exist - a body would have eaten up everything. A physical thing is a limited thing.

C) Battery Parable - Limited Power:

The maggid shiur brought a parable: A battery this big can work for two hours - this much energy, this much ability to work. Something that has an end cannot do something without end.

D) Question: "No End" - In Time or Space?

A student asked: "No end" means in time or space? The Rambam says "constantly revolves" - meaning forever in time.

The maggid shiur answered: It means not in time and not in space - it means the concept. "Constantly revolves" does mean forever in time.

E) Why Do We Need "No End" in Space If the Proof Is from Time?

The student further asked: Why do we need "no end" in space for this?

The maggid shiur answered with the battery parable: A battery that has an end (in size/space) cannot work forever (in time). Let the battery be as big as you want, but not unlimited - it cannot power a machine forever. It can for two years, ten years, a thousand years, but not forever.

F) The Logical Chain:

- The world revolves forever (the sphere constantly revolves)

- If it runs forever, there must be something it's built on that's a power without end

- A power without end doesn't fit into a body

- It must be a power that's not from a body

- If the Almighty is not a body, there can't be more than one (because only bodies can be separate)

Sources:

- Moreh Nevuchim Part 2 - There the proof is stated that a body cannot be infinite

---

Halacha 7 (Continued): The Almighty Has No Body - Proofs from Verses

The Rambam's Words:

> "It is explicit in Torah and Prophets that the Holy One, blessed be He, has no body or form, as it says 'For Hashem is God in the heavens above and on the earth below,' and a body cannot be in two places... And it says 'You saw no image'... And it says 'To whom will you liken Me and I will be equal,' and if He were a body He would be similar to other bodies."

Plain Meaning:

The Rambam brings three verses to prove the Almighty has no body:

1. "For Hashem is God in the heavens above and on the earth below" - a body cannot be in two places at once

2. "You saw no image" - at the giving of the Torah no form was seen

3. "To whom will you liken Me and I will be equal" - the Almighty is not equal to anything

Novel Insights and Explanations:
A) The Difficulty of "One" and Body:

The maggid shiur raised a question people ask: It says "Hashem is one" - and "one" means one, which could mean one body. How can the Rambam say the Almighty has no body when "one" could mean a body?

The answer is the opposite: "One" means He is simple without parts, and a body is specifically not "one" because a body has parts. The Rambam will soon answer the difficulties from verses that speak of a body.

B) The Proof from "In the Heavens Above and on the Earth Below":

The maggid shiur explained the proof: If the Almighty were a body, He couldn't be in heaven and on earth at once - even a very large body is only in one place.

Difficulty with the proof: Someone asked - perhaps the verse only means the Almighty is the greatest power, He rules in heaven and on earth? Not that He's actually there?

Answer: The verse says "in the heavens above and on the earth below" - the same God should be in two places at the same time, this cannot be a body. And this fits with "Hashem is one" - if He is "one" (simple without parts), He's not in any place, not in heaven and not on earth. "In the heavens above" means He gives existence to heaven and to earth.

C) "You Saw No Image":

The maggid shiur explained that "image" doesn't mean just a picture, but a form - something that has size and shape. At the giving of the Torah no form was seen.

D) "To Whom Will You Liken Me and I Will Be Equal" - The Almighty Is Not Equal to Anything:

The Rambam's proof: Every thing in the world is equal to another thing - at least in that all things are bodies. If the Almighty were a body, He would be equal to other bodies - even the biggest, most beautiful, brightest body is still equal to other bodies in being a body.

Difficulty: Someone asked - isn't the Almighty equal to us in that both exist? Both have existence?

Answer: It's not equal because it's a different type of existence, a higher existence. (The maggid shiur noted this is in Yeshayahu, but not here in Rambam - here it goes more simply that He's not a body.)

---

Halacha 8: Answering the Verses That Speak of a Body - "The Torah Speaks in Human Language"

The Rambam's Words:

> "It is written in the Torah 'under His feet,' 'written with the finger of God,' 'the hand of Hashem,' 'the eyes of Hashem,' 'the ears of Hashem'... All according to the understanding of people who only recognize bodies, and the Torah speaks in human language, and all are metaphors..."

Plain Meaning:

The Rambam asks: It says in the Torah "under His feet" (feet), "with the finger of God" (fingers), "the hand of Hashem" (hand), "the eyes of Hashem" (eyes), "the ears of Hashem" (ears) - doesn't this show the Almighty has a body?

The Rambam answers: "All according to the understanding of people" - the Torah speaks in language people can understand.

Novel Insights and Explanations:
A) The First Meaning - "According to People's Understanding":

The maggid shiur explained the deeper meaning: When you tell a person the Almighty exists, what does he think? A person has never thought a thing can exist without being a body. A simple person who doesn't understand existence without a body, and hasn't yet learned Rambam - one must tell him the Almighty exists in a way he can understand, that He has hands and feet, because otherwise he'll think He doesn't exist.

Source: The maggid shiur emphasized this is explicit in Moreh Nevuchim - he didn't make up this approach.

B) The Second Meaning - Metaphors:

When the Torah wants to explain matters, for example that the Almighty is a King, it must say He has a throne. This is the way the Torah speaks - by way of metaphor.

Proof from "I will sharpen My flashing sword": The Rambam brings proof from the verse where the Almighty says rebuke - there everyone understands, even the simplest person, that the Almighty doesn't actually kill with a sword. "Does He have a sword and kill?" - rather it


📝 Full Transcript

Lesson on Sefer HaMadda - Hilkhot Yesodei HaTorah: Chapter 1

Introduction: The Verse of Sefer HaMadda

Maggid Shiur:

We are now beginning to learn Sefer HaMadda, Yesodei HaTorah, Chapter 1. First of all, there is a verse. Does one say the verse? The Rambam has a custom that he begins each book with a verse. Besides beginning with the verses of the mitzvot, he begins with a verse that is more of a verse from Tehillim (Psalms), a kind of aggadic verse. They have such a tradition that for Sefer HaMadda the verse is from Tehillim:

> "Mah rav tuvkha asher tzafanta lirei'ekha tzidkatkha livnei adam" (Tehillim 31:20) [How abundant is Your goodness that You have stored away for those who fear You, Your righteousness for the upright of heart].

And I think the plain meaning is that the Rambam says in other places that for people who are God-fearing, they have Divine Providence (hashgacha pratit), they have more of God's kindness (chesed). Right? Could that be? Could be. So just as here in Sefer HaMadda he is going to teach Jews to become God-fearing, so "How abundant is Your goodness that You have stored away for those who fear You."

And "Your righteousness for the children of man" [in the transcript: "for the upright of heart"] I think is also because in Sefer HaMadda there is not only knowledge of God (yedi'at Hashem), but also the "upright of heart" - there are Hilkhot De'ot which deals with good character traits (midot tovot). That the Almighty gives kindness to those who fear God, they receive Divine Providence, and "Your righteousness for the children of man" is like "whoever has mercy on creatures, Heaven has mercy on him," so too there is a concept that one who is upright with other people receives uprightness in return. Very good.

Introduction to Hilkhot Yesodei HaTorah

There are ten mitzvot in Hilkhot Yesodei HaTorah, and we are going to skip the topic of the mitzvot because we have already fulfilled our obligation by learning the introduction where he did all of this. This is really copy-paste, I looked at the small differences each time, and we almost didn't get into the small differences that exist. So we need to start from the beginning.

And you should forgive me if I try to read through the first few halakhot, because one cannot do everything... The introduction to the first four chapters is that besides being Yesodei HaTorah (Foundations of the Torah), it is also "Sodot HaTorah" (Secrets of the Torah). So these are all things that, as the Rambam himself can say at the end of the second chapter and after the end of the fourth chapter: I don't understand one bit of what is written. But at least this much I think one can try - not to say false things, not to learn nonsense, to try to interpret the words that are written, and one can more or less understand the structure that the Rambam presents, what he does, what he doesn't say, what he intends to do.

Therefore I have organized things a bit here, it helps a bit, I asked about the margin notes he inserted, one can understand a bit. What is the order of things he says, and that's agreed upon. Yes. Was there disagreement? Yes, fine.

He begins, the first is about the mitzvah of "to know that there is a God." He said that this is the first positive commandment, "I am the Lord your God" (Anokhi Hashem Elokekha). Let's try to learn a bit, and we'll see if it fits. No, it will fit.

Halakha 1: The Foundation of Foundations and God's Existence

The Rambam, yes, it is built on mitzvot. All of the Rambam's works are built on mitzvot. But we have already learned several times, and we have learned inside, I say, two ways how the Rambam organizes his halakhot regarding the mitzvot:

1. One way is he begins with the mitzvah, "there is a positive commandment such and such."

2. Many times it goes the opposite way - first he describes the reality, or he describes the topic, and afterward he says how there is a mitzvah.

This is one of the places that begins the opposite way - it doesn't begin with the mitzvah, it begins with the fact, then he says that knowing this fact is a mitzvah. So presumably there is a reason why sometimes he does it one way and sometimes another.

Here it actually fits, because the fact exists before the mitzvah. When a person does a mitzvah, he has a command from a King. Here, the mitzvah is to know the reality. So he tells you the reality, and afterward he tells you to know it. It's understood that there is a problem of how there can be a mitzvah etc., but the Rambam has no problem with it, so we won't get into that. But it's certain that it's more important to understand - not the definition of the mitzvah that we want to understand - we want to understand the reality, then the Rambam says that knowing the reality is a mitzvah.

Belief and Knowledge

So this is also the way we can fulfill the mitzvah. Yes, we can only fulfill the mitzvah by being interested in how the world works, and arriving at the conclusion that the Almighty exists, and that the Almighty runs the world, etc. Then when one has arrived at the conclusion, one has fulfilled the mitzvah, yes?

I don't entirely agree, because it's certain... The Rambam never says this explicitly, but the earlier Rishonim, like Rav Saadia Gaon and others, said very clearly, and Chovot HaLevavot, that one can fulfill... There are two levels of fulfilling all these mitzvot, meaning all mitzvot of the type of knowledge of God:

* B'dieved (after the fact), meaning most people fulfill it by knowing what is written. One believes what is written in the Rambam, that there is a God, one believes the Rambam, and one fulfills the mitzvah l'khatchila (ideally) for a simple Jew.

* One who wants to be on a higher level, who wants to understand on his own, then he needs to investigate himself and truly understand.

But it's certain that one fulfills - in order to fulfill the mitzvah, not just to fulfill the mitzvah, but what is appropriate for most people is to simply believe what one is told, and perhaps to understand a bit the words that are said, but not much more.

When I say believe, I mean at minimum to conduct oneself in a way as if the assumptions are true. No, when I say believe, I don't mean so much to think deeply into the matters, just to conduct oneself in the proper way. That's not what I mean to say - I mean it literally, that if someone has trust, he is built on trust in a sage, like faith in the sages (emunat chakhamim). He imagines that the Rambam knew what he was talking about, just like in all halakhot - he doesn't say the Rambam's back-and-forth reasoning, he doesn't say who told him it's so, he just says the conclusion. So here too only the conclusion is written, it doesn't say how one arrives at the conclusion. True, in his other books he does bring the reasoning of how one arrives at the conclusion, but here he says the simple halakha, rulings.

One can say that Moreh Nevukhim (Guide for the Perplexed) is like the Gemara of Hilkhot De'ot perhaps. A bit, a bit, yes, one can perhaps say so.

Explanation of "First Being" and "Necessary Existence"

Okay, so the fact is as follows - first he begins to state the foundation:

> Yesod hayesodot v'amud hachokhmot [The foundation of foundations and the pillar of wisdoms]

The translation is simple - the foundation of everything. Every thing has a foundation, just as a building has a foundation it is built on, the world also has a foundation it is built on. One can also interpret "the foundations" - there are many levels of foundations, the foundation of all foundations. The same thing - all wisdoms have a foundation, "pillar" also means the same thing, like a foundation, the beam, the central pillar that everything stands on, wisdoms, all knowledge.

So it is, to know, lida, but the fact that... The Rambam intended that there are 13 Principles of Faith (Yud-Gimmel Ikkarim), it appears so. Yes, because he intended it, no doubt at all, because he intended it. But this is already a hint, this is just for beauty. The Rambam couldn't be against the 13 Principles, because he knew he had 13 Principles. It's nice, because this way it turns out that the first piece is "to know the 13 Principles." Yes, that is the mitzvah of the... that is why he interpreted it this way.

But what does one need to know? What is the foundation of everything? It is as follows:

> Sheyesh sham matzui rishon [that there is a First Being there]

Here a first existing thing. "First" we don't mean here in time, rather we mean first in the order of causation, meaning He is the cause that caused all other things, this is the explanation. "Rishon" (first), the meaning of the word rishon is actually what is written here:

> V'hu mamtzi kol nimtza [and He brings into existence every existing thing]

That means "mamtzi" - there is a thing that exists, that truly exists. The first thing - this is a second matter in meaning - is dependent, is about a second thing. A table for example exists, it can be here because there is a floor underneath that holds it, it's not the first thing. So too all things in the world have a reason, they are not the first thing, they don't make themselves, they don't exist because of themselves, and besides this there is the first thing from which all things come, therefore He is the first.

Consequently he derives:

> V'khol hanimtza'im min shamayim... [and all existing things from heaven...]

[Note: Here there is a piece about the textual variants in the end of this halakha]

That the end section has the original ending, and at some point everything got patched into the end section and the divisions, and it makes it very hard to understand, especially such pieces.

I think that when one says "true," it means like one says, ah... what is the true meaning of a person? A person is not... a person is an alarm clock, and that doesn't make him a person. What makes him a person is the intellect within him, etc. If something is an existence, what makes the Almighty be the Almighty is that He is the First Being, not all other types of attributes one can say, or actions, etc.

Now, it turns out, what does this mean? The first four lines of the end section are very simple, but most people don't grasp it. What does it mean that He is the first? What is the meaning of the word "first"? Not that He was before all things - that is actually perhaps true, but that's not what it means.

What does it mean that He is the first? It means a simple thing. If one were to say in Yiddish, take away... if there would be nothing... let me not fight about the Rambam's words, sorry. If He wouldn't exist, nothing would exist. On the other hand, everything can exist without Him existing... sorry, on the other hand, everything cannot exist without Him. Does that fit? All other things can either exist or not exist. The Almighty cannot not exist. That's the thing. Because if the Almighty doesn't exist, nothing exists. Very good.

There is another way of saying the same thing, which is called in Hebrew "mechuyav hametzius" (necessary existence). This term doesn't appear here. But the Rambam says it in another, somewhat more complicated way and somewhat simpler way. He says, imagine that nothing exists - the Almighty still exists. Imagine that the Almighty doesn't exist - nothing exists. That is the meaning of "First Being and all existing things exist from the truth of His existence." Yes?

The Rambam says:

> V'im ya'aleh al hada'at shehu eino matzui, ein davar acher yakhol l'himatzei [And if it should enter the mind that He does not exist, no other thing could exist].

Nothing can exist. Why? Because we said, He makes all other things exist. If He doesn't exist, nothing exists.

And the same thing but reversed:

> V'im ya'aleh al hada'at she'ein kol hanimtza'im milvado metzuyim [And if it should enter the mind that all existing things aside from Him do not exist]

If everything else would not exist, nothing changes in Him.

> Hu levado yihyeh matzui, v'lo yibatel hu l'vitulam [He alone would exist, and He would not cease because of their cessation].

He won't cease to exist because they cease to exist, because they need Him, and He doesn't need them. He derives:

> Shekol hanimtza'im tzrikhim lo [For all existing things need Him]

for their existence,

> V'hu barukh hu eino tzarikh lahem, v'lo l'echad mehem [and He, blessed be He, does not need them, nor any one of them]

in a particular way. He doesn't need any of them, not all of them together, not any one of them. All other things, besides the Almighty, happen to exist, but they don't have to exist. Whereas the Almighty is the most basic existence itself, He is the existence, the reality itself. Not, God forbid, do I mean the existence itself - He doesn't exist because of something else. About this he says very simply, what you're saying is a way of saying it, but most of the time people don't understand what you mean.

Lesson on Sefer HaMadda - Hilkhot Yesodei HaTorah - Chapter 1 (Continued)

Topic of the Lesson: The Truth of the Creator's Existence and the Movement of the Celestial Sphere

Sources: Rambam Hilkhot Yesodei HaTorah, Chapter 1, Halakhot 3-5

---

The Truth of God's Existence (Halakhot 3-4)

Maggid Shiur:

In order for the Almighty to exist, He doesn't need something else. He only needs Himself to exist, so to speak. Consequently, the Rambam says:

"V'lefikhakh ein amitato k'amitat she'ar hanimtza'im" [Therefore His truth is not like the truth of other existing things]

The truthfulness of the Almighty is not like all other things. That means, all things exist truly, but not entirely truly.

What does "truly" mean here as a word? "Truly exist" you might think means to exist because of oneself, exists by itself.

Just as I can say for example, I know, a "true sage" is one who is himself a sage. If someone needs to ask Google everything - he perhaps has an aspect of wisdom, you can't call him that directly, but he is not himself a sage, he needs to ask Google for his wisdom.

The same thing applies regarding existence. A thing that exists truly means they can exist by themselves. If something borrows its existence, it receives its existence from something else, it exists - not that it doesn't exist - but not as truly as the one who exists simply because of himself, from his own essence. Does that fit?

Consequently, the truthfulness of the Almighty's existence - one can say that the Almighty is the only thing that exists, because all other things, so to speak, they "appear" to exist. They appear, they really exist. But the manner in which they exist is only because something exists that makes them exist. They are recipients.

So the Almighty is the true existence without which nothing can be, and the Almighty doesn't need to receive His existence from another. Consequently He truly exists.

All other things are in a certain sense "fake" existence. "Fake" only means to say "received" - that's what the word "fake" existence means. It doesn't mean it doesn't really exist - it really exists - but it doesn't have within itself the existence. Its existence is borrowed, so to speak, it is received from the Almighty.

About this the Rambam says:

"Hu she'amar hanavi" [This is what the prophet said]

About this the prophet Jeremiah says:

"V'Hashem Elokim emet" [And the Lord God is truth]

The Almighty is truth. That means the Almighty is truth - "shehu levado hu ha'emet" [that He alone is the truth]. That He alone is truth. "V'ein l'acher emet ka'amitato" [And nothing else has truth like His truth]. Nothing else is so true. In other words, nothing else exists as truly as the Almighty.

Yes, one could have interpreted "nothing else is also the truth," or something like that, that the Almighty is indeed truth. No, the Rambam interprets that the Almighty alone is *more* true than everything else, because all other things need to come to Him.

Like someone who has money, yes? He says "I have money." Who truly has money? The wealthy person, the one who has the source of the money. The one who received his money also has money in his pocket, he's not a poor person, he has money, but he doesn't have *real* money. Why doesn't he have real money? Because he didn't make it himself, he needs to come to the other person for his money.

This is the concept regarding existence - that the Almighty is the only one who truly exists. You can say like the person has money "by chance," and the other one has money "in reality," so to speak. I can call it that way. All other things exist by chance, because the Almighty wanted them to exist, or because He made them. One can say it that way, but that's more complicated. I'm trying to stick to the simple way.

Note: The Rambam's Style - Depth in Simplicity

Maggid Shiur:

The Rambam worked very hard here. All the words you're saying are true words that are said in the Gemara; the term "mechuyav hametzius" (necessary existence) appears, the term "matzui mitzad atzmo" (existing from its own essence) appears. All these expressions are shorter words, but it's less simple to know what he's saying.

Here the Rambam tried very hard to say all these very deep things with simple words that one can say in cheder (elementary school). All these things you said, I think one can say in cheder, everyone understands: the Almighty needs nothing, everything needs the Almighty, the Almighty is the only thing that truly exists. All these things are simple to understand, one doesn't need to be too deep. It's very deep, but it's said here in very simple words that one can say.

The Rambam says, the same word that is written "and Hashem Elokim is truth"... also when it's written in the Torah, Moshe Rabbeinu already said:

"Ein od milvado" (There is none besides Him)

What does "ein od milvado" mean? Not that there's nothing else at all, that nothing else exists. It doesn't mean "truly nothing else exists at all."

"That is to say, there is no true existence besides Him like Him"

There is nothing like Him. Why? Because the main difference between the Almighty and all other things is this: the Almighty is the only thing that exists of itself, all other things exist because of Him.

So, this is the first fact about the existence of the Almighty. The Rambam doesn't say the word "Almighty," he says "matzui" (Existent One). He doesn't even say any word for Him. A thing that exists, but it exists before all other things. That all other things exist because of Him, He doesn't exist because of them.

Precision in the Rambam's Language: "And He, Blessed Be He"

Student:

How many times [does he say] "Baruch Hu" (Blessed Be He)? Yes, he gives Him a blessing. But "Baruch Hu" is not a name. He should be blessed. Interesting indeed. "Baruch Hu" is usually said about a name or something like that. I don't know, maybe this is already minor, "vehu Baruch Hu," like "yitbarach" (may He be blessed). Yes, interesting.

Maggid Shiur:

Now, the Rambam was very particular about this exact wording. I never noticed this "vehu Baruch Hu" that you noticed. But the Rambam is very particular, he says in his writings, when he mentions the Almighty he always says "yitaleh" (may He be exalted) or "yitbarach" (may He be blessed). He mentions the Almighty, but he always says some praise. It's as if he says it with a title and the like.

We also say this way. We say "for all the Names" or "for all the mitzvos." When we say... no, a person says the whole question of "mentioning God's name in vain," but if one says "yishtabach" (may He be praised), but when a Jew says "Hashem yitbarach" or "HaKadosh Baruch Hu" (the Holy One, Blessed Be He), there's already a blessing contained in it, it's not a... okay.

The Holy One, Blessed Be He, as the Mover of the Sphere (Halacha 5)

Maggid Shiur:

Now, all this is about the Almighty Himself. Now what does the Almighty do? What does the Almighty do? You ask a question, what does He do? So it's like this:

"This Existent One"

The Existent One, He has a job. I'm saying this in a very simple way. He has a job. What is His job?

"He is the God of the world"

He is the God of the world.

"Master of all the earth"

He is the Master of the entire world. That is His job. And how does He do this job? How is it evident that the Almighty is the "God of the world"?

"And He is the one who moves the sphere"

He turns, He moves the sphere. The sphere, the meaning that the Rambam understood was...

Student:

I want to ask you, what does the word "adon" (master) or "eloah" (god) mean? I think it means the highest.

Maggid Shiur:

No, no, I'm telling you the meaning is the meaning. I'm telling you, the meaning is what it says now. The meaning is what it says now. "Manhig" (leader) – the one who leads. But how does the Almighty lead? What does it mean that He leads? It means what it says "vehu" (and He). And "vehu" is the meaning of this.

What is the meaning of Him being "Master of all the earth"? It's very good that He is the Master. But what does it mean that He is the Master? Wait, the meaning is the meaning, but what does it mean? Maybe the meaning of "Master" means that He is the highest, that He is the highest, is that sure? No, it means that He leads, not just simply that He is the highest.

For example, another rabbi in my community is not the master. He is a great master, but he is not "Master of all the earth." "Master of all the earth" means that He has some connection, He does something to them, right? Not just that He is the greatest thing, He is also something that does something to them, He has some relationship to them.

And how does the Almighty lead the world? What does it mean that the Almighty is "the God of the world, Master of all the earth"? It means like this. The Rambam understood, and we will see explicitly in the third chapter I think, that the entire world is one great circle. It's very simple to see, we are in the middle, and everything revolves around and around. There is more than one sphere, but in the end everything comes to one huge circle, a sphere, a ball. The entire world is one huge ball, and the ball constantly revolves, and through this revolving the rest of the world revolves. This is the basic workings of the world that the Rambam understood.

And this revolving causes there to be energy. "Energy" is a funny word that the Rambam didn't hear of, but it causes movements, it causes everything else to move, and this is everything in the world. We see this in the second chapter and in other places, but the Rambam says it many times, you know what you mean. Today's science doesn't teach this way, so one might need to reinterpret it or not, but this is according to what the Rambam said.

Now, this constantly revolves. You know, you see every day the sun comes up, this is because the sphere revolves. So who revolves it? The Almighty is the Mover, He is the one who moves the sphere. How does He move it?

"With a power that has no end, with a power that has no cessation"

This means, the Almighty has a power, an infinite power that ends... let's not say words that aren't written here. A power that doesn't end, with this it revolves.

In other words, why? The Rambam says:

"For the sphere constantly revolves"

We see that it constantly revolves, it never stops revolving. If it never stops revolving, it means that the power that revolves it is not just a small power, a limited power. Like I have a limited power. Everything in the world is a power. I can push, I can move things, I can live. I only live seventy years, I don't live forever. Presumably the sphere revolves forever. As long as we see it, we see that it revolves. Therefore the one who revolves it, He must revolve it with a power that has no end, a power that has no limit, that it revolves constantly, constantly, simply without end.

"And it is impossible for it to revolve without a mover"

A thing cannot revolve by itself. This is apparently simple. Therefore, everything we see here that revolves, there is something that revolves it, yes? Until we come to the first mover, which is the sphere. It doesn't revolve by itself. Who revolves it?

"And He, Blessed Be He"

Again, the Blessed One revolves it.

"He is the mover"

He revolves it.

"Without hand or body"

Very important to understand, the Almighty revolving it doesn't mean that the Almighty, so to speak, has a body, God forbid, because we will see in a minute, He has no body. He is not the mover, it says there He revolves, in other words, He is not the mover the way I revolve something. When I revolve something, I revolve with it, right? I push it, I push my hand, I push myself along. The Almighty pushes it, and He doesn't push Himself along. He is not affected by what He revolves. But somehow, how He says here not, we don't understand it, but somehow the Almighty made it revolve forever.

"Without hand or body" also says that it's a power without end, because a hand or a body has an end. Right, that is the proof. We will go see this soon, I think.

And also the second thing, the Almighty moves the sphere with power, the result is that the sphere is not the first existent, the most important existent. Therefore it must be that the one who is the first existent is the one who moves with power.

Student:

Who says it's not the most important? Because it can revolve by itself.

Maggid Shiur:

No, I'm saying, once we know that the sphere is not the first existent... How do we know this? With the previous premises that we said earlier that the Almighty is the main existent that nothing can exist without Him. The Rambam didn't bring the proof here. I'm telling you how we know, because the sphere itself does have an end. If the sphere would have been the first existent, it could perhaps revolve by itself. The old theory of motion, it doesn't need to have an end. But the sphere exists. The Rambam here innovates that the sphere has an end, and you can see that it's a contradiction. But the conclusion is that the power, a mover a... sphere has no end, it constantly revolves, there must be a power for this, and as you say, the power must not be a body.

Questions and Answers: Eternity of the World and Creation

Student:

So the fact that the sphere revolves also has to do with the fact that it once began? One already needs to believe in creation in order to know this?

Maggid Shiur:

They don't reveal the secret, I don't want to reveal the secret, let's leave it like this. This is how it stands, it constantly revolves, it revolves more than without end, and therefore there must be a mover that revolves it.

Shiur on Sefer HaMada: Hilchos Yesodei HaTorah - Chapter 1 (Continued)

Topic of the Shiur: The Mitzvos of Knowing Hashem and His Unity, and Negation of Corporeality

Maggid Shiur:

But the sphere revolving has nothing to do with the fact that it once began, one needs to believe in creation in order to know this. I don't want to reveal the secret, let's leave it like this. This is how it stands, it constantly revolves, it revolves more than without end, and therefore it must be that the Almighty revolves it, because it cannot be that it revolves by itself.

And if you want, this is not for great philosophers, but in one compound the Rambam said that the spiritual view goes with the premise of kadmus ha'olam (eternity of the world). Whoever knows what this means can know, I'm not going further.

Halacha 5: The Mitzvah of Knowing Hashem and the Prohibition of Idolatry

Maggid Shiur:

Now, until here is the fact, until here one knows that the Almighty exists, and that the Almighty leads the world. Simply, a created being leads the sphere in the Rambam's language, in the Rambam's science.

Now the Rambam concludes, here we come to the mitzvah: And knowing this matter is a positive commandment, to know the whole thing you just said, that there is a first existent of all the world, is a positive commandment, as it says "I am Hashem your God" (Shemos 20:2). This is the meaning of "I am Hashem your God," to know that there is a first existent who leads the world, He is eternally there.

Now, besides this, just as there is a positive commandment to know, there is also a negative commandment not to know. The Rambam says: And anyone who entertains the thought, whoever thinks, that there is another god besides this one — it's interesting, he doesn't say whoever thinks there is no God, he says whoever thinks there is another god — transgresses a negative commandment, he transgresses a negative commandment, as it says "You shall have no other gods before Me" (Shemos 20:2).

Besides the fact that he transgresses a negative commandment, it's much worse than that, because there are many negative commandments in the world, but he is a denier of the fundamental principle. What does "denier of the fundamental principle" mean? For this is the great fundamental principle upon which everything depends. We learned the "foundation of foundations," the foundation — foundation and principle are the same thing — the root, the foundation, the principle upon which everything depends, is the existence of God, and that no other thing is a god.

This means, if someone thinks that something else is the god, for example he says that the sphere is a god, he entertains the thought that there is another god, not that there is no God. The first existent doesn't exist [according to his view], the first God is not the God. Therefore, "You shall have no other gods" is the exact opposite of "I am Hashem your God," according to how the Rambam understands. This is like he said earlier "and if one would think," and he says "God forbid if one would think."

Questions and Answers: The Definition of "Entertaining a Thought"

Student:

Ah, good. So the "and if one would think" from earlier is also transgressing "I am Hashem your God"?

Maggid Shiur:

No, earlier he means to say if someone would entertain the thought, that is a hypothetical. There he means to say if it could be, he only wants to explain the relationship between the world and the Almighty.

Student:

I want to say that this is somewhat a proof that the transgression is not in entertaining the thought, but in making the conclusion from that thought.

Maggid Shiur:

No, I already told you, we already discussed last time, that when it says here "entertains the thought," he means to say that one cannot truly think this way, it's only someone who entertains the thought.

Halacha 6: The Mitzvah of the Unity of Hashem

Maggid Shiur:

Okay. Done. Until here are the laws of the existence of Hashem, the mitzvah of "I am" and know what follows from it. Now we will learn both the fact and the mitzvah. First will be the same order: first he will say the fact, then he will say the mitzvah, which mitzvah one fulfills by knowing the fact.

Student:

No, actually, until here we learned until halacha 5, one fulfilled the mitzvah. The Rambam said that it exists. Now he says, you know that until now you were engaged in the mitzvah of knowing Hashem, of "I am Hashem your God." You already fulfilled the mitzvah of "I am." And now we will learn the unity, the second mitzvah, that the Creator is only one.

Maggid Shiur:

In general, I'm just saying that the order goes like I... now he did the mitzvah.

Student:

When did one do the mitzvah? Now.

Maggid Shiur:

Okay, now we will learn the second thing, which is also a mitzvah.

No, it's interesting. Indeed, a person cannot say "I'm now going to fulfill 'I am Hashem your God,'" because one starts thinking, and maybe you won't arrive at the correct thought. Only when one has thought and arrived at the correct thought, then one has succeeded and arrived at "I am Hashem your God." The Rambam doesn't just make it, he doesn't say "investigation" here, he says "the truth of the matter." But now that you think this, is the mitzvah the thinking, or the believing, the knowing, whatever you want to call it.

Now, it's like this, one must know: know — it doesn't say "know" here, but that's what it means. The God we just spoke about, this God is one. What does it mean that He is one? It means two things. It means He is not two and not more, that means He is not two bodies, as the Rambam says. There is no other god.

He says that the God is not two and not more than two, but one, only one, whose unity is unlike any of the unities that exist in the world. We know that many things are one. For example, there is one person, or there is one species of man, there is one humanity, because all people are one in a way, because all are people. There is one species of man. These are the two types of unity that we know. The Almighty however is not one of these ways. He is one whose unity is unlike any of the unities that exist in the world.

What types of unities exist in the world? Two types of unities, as it says here.

1. There is one like a species, a type of thing, that includes many individuals. That means a species. For example, there is one line in the world. There is one line. There are many lines, but there is one type of line, there is one definition of a line, that all lines are one, yes? But the species is not simple, it truly includes many ones, many specific lines, many individual lines.

2. Ah, to say one line, one person, or one stone. One stone, one person, one piece of wood, is apparently yes one, or not? No, one like a body that is divided into its parts and its ends. Every body can be divided. In other words, there is the right side of it, and there is the left side of it. When one says one person, we have decided to look at it as one. One can decide to look at it as three hundred limbs and not put together, and one can divide it. One hasn't decided that it's not singular, it's true that it's one. One hasn't decided that one can decide. It's correct.

Why does the Rambam say? He doesn't say what you say, that one can make it just random. It's true that it's one body. He says that this one is not such an absolute one, because we look, we speak of it as one, because it's one in one way, but in another way it's not one. It's a different type of one. It's a type of unity, it's one, it's one person, but it's not the total one.

The thing that you look at from the limbs, you can say that it divides itself. Every thing, every physical object has two sides, right? It's already two, right? Every thing that is a body has a right side and a left side, and if not, it doesn't have a body. It's already two. Therefore, every physical object in the world is not one. Rather, the Almighty is a unity such that there is no other unity like it in the world. In the world, in the created world, or at least from the physical bodies — perhaps there are things that are not bodies, but in the world of bodies there is no such kind of unity like the unity of the Almighty. This is the meaning that unity means simple, He is indeed simple, He is not made of two things. Even not, even a body one can say that a piece of wood is only one wood that has two sides. The Almighty is not made of two sides, He is a thing that is completely one, a simple thing, a simple matter.

Halacha 7: Proof of Unity and Negation of Corporeality

Maggid Shiur:

Now the Rambam is going to say like a proof, it's very interesting. He holds that one needs to know, one doesn't fulfill the mitzvah of unity unless one understands to contemplate this, one can learn a few years or more than a few years, but he tries to explain what is the connection, from where does one arrive that the Almighty is one? What is the matter that the Almighty is one, or that there is only one?

The Rambam says thus: If there were many gods, "if there were many deities," the gods would be many, "they would be bodies and physical forms." A very interesting chiddush. If there were more than one God, they would have had to have a body. Why? Because it would have to distinguish between the multiple ones. Very good. "Because things that are equal in their existence are not separated from each other except through accidents that occur in bodies and physical forms."

There are indeed things that are two, but they are the same. Think about it, if there were two gods, they would be equal in their existence, they are both the same thing, right? Like two cows, they are both the same existence, the same type of thing. What makes them two? Because they are two. They are two bodies, right? If there were two gods, they would have needed to have a body, some body, because things that are equal are not separated from each other except through accidents that occur in bodies and physical forms. Things that happen, that means accidents. Only with being... What does a body mean? A body is in one place, a body is this big, the one who is not this big is not the same one.

Now, remember, we said earlier that the Almighty runs the world, He has a power without end. "And if the Creator were a body and physical form," if the God were... yes, good, the God would be a Creator, a body — physical form means the same thing as a body, it's a double expression — then "He would have an end and limit," He would have had an end. Why? "Because it is impossible for a body to have no end." A body must have an end, it's not possible to be a body that is endless. The proof for this is in Moreh Nevuchim Part 2, but it's quite simple, you can't imagine it. Because yes, He would have filled everything, there couldn't be...

If He were a body and He were unlimited, nothing could exist. A body would have eaten up everything.

But this is what he says, he says that a body cannot be endless. A physical thing is a limited thing, it cannot be. There is a reason why it cannot be, but it cannot be. It's not simple what would have been, there would have been one end, there would have been one end. It cannot be, not even one can be, it's not correct. Not even one can be. A body is a thing that has a limit, it's a limited thing, there cannot be a body without an end.

Therefore, it's simply, and anything that has a limit has limited power. A thing that is itself a thing that has an end, cannot do something, cannot... power means the total of what it can do, cannot work without an end, right? Like a battery, the battery is this big, it can work for two hours. Not that a battery that is this big can work this much energy, this much ability to work that it can work for this much.

Now, remember, for and our God, blessed be His name, our God, it spells out, it spells out, stop. Since His power has no end and has no cessation. Yes, the Almighty's power is not finite. As you know, we are for the sphere revolves constantly, the world turns constantly. His power is not the power of a body, it must be that the Almighty's power is not a power that depends on a body, but it is an infinite power.

Questions and Answers: Infinite Power and Body

Student:

"Since it has no end" means in time or like in space?

Maggid Shiur:

No, it doesn't mean in time and not in space. It means the concept. Not time and not space.

Student:

No, but he says "revolves constantly," meaning eternally in time.

Maggid Shiur:

Meaning eternally in time, yes.

Student:

But why does one need for this to have "no end" like in space?

Maggid Shiur:

I told you my crude analogy, crude upon crude, of a battery. If you have here a thing that has a battery, let the battery be as big as you want, but not unlimited, it cannot power a machine forever. It can for two years, for ten years, for a thousand years, but not forever.

Student:

"No end" in terms of time, but...

Maggid Shiur:

I'm not talking about the question. A battery that has an end cannot work forever, true?

Student:

If it's a battery that...

Maggid Shiur:

You need to have a power from outside.

How did this come about? That it cannot work forever. If it runs, the world turns forever, it must be that it is built on something that is a power that has no end. That power means my uniqueness. Means that the power has no end, means that it is only one. Therefore, if it is a power that has no end, it doesn't fit into a body. It must be a power that is not from a body. It doesn't fit into such a small vessel. What is a proof of the power of the spheres?

Sefer HaMadda - Hilchot Yesodei HaTorah

Chapter 1: The Commandments of God's Existence and Unity (Continued)

Topic of the Lesson: Negation of Corporeality and Explanation of Anthropomorphism in Scripture

---

Explanation of the Concept "One" and Negation of Corporeality

Student: But I thought that the Torah says that the Almighty has one body. The Rambam says that it says "one," and a body is not one. People always ask a question: how does it say? The Rambam is going to say the opposite soon. But "one" certainly refers to one body, because a body is not one, and one is one body. This is the mitzvah that is written.

Rabbi: Now the Rambam is going to answer when you interrupt him that it says differently in the verses. He's going to answer that the Almighty doesn't have a body.

Oh, wait a minute, it says "one," and they claimed that "one" is a body? You have a mistake. Someone will think that it is... Oh, I'm convinced that the Almighty doesn't have a body. So, okay. So he wants first to bring a proof from verses. They brought "Shema Yisrael," but "Shema Yisrael" still says that He is not a body. It only says one, which is true, according to the Rambam it necessarily means He is not a body. But he wants to bring verses also to understand that He is without a body.

---

Halacha 9: Proofs from Scripture that He is Not a Body

The Rambam says: Behold it is explicit in the Torah and in the Prophets that He, may He be exalted, is not a body or physical form.

It says thus, in the Torah there are two verses from the Torah and one verse from the Prophets he is going to bring.

[1. The Proof from His Presence Everywhere]

As it says: "For the Lord He is God in the heavens above and on the earth below" [Deuteronomy 4:39].

If He were a body, He couldn't be in the heavens and on the earth at the same time. A body is in one place. Even if it's a very large body. He says "the Lord He is God in the heavens above and on the earth below."

If someone agrees that the interpretation should say this, I understand that it's good. But the second one... what can he say? That He is the greatest power? He is a very great power, He rules in the heavens and on the earth. He wants it to be at the same time. He agrees. In the same way, at the same time, He should be in two places – a body cannot do that.

Also the "one," "the Lord our God, the Lord is one," the same God, and He should be in two places. This is the tzimtzum that we said earlier, that He is simple, He doesn't have parts. Or to say, if He is one, He is not in any place. He is not in the heavens and not on the earth, because He is not in any place. What does His power mean? "In the heavens above," that He gives existence to the heavens and to the earth.

[2. The Proof from the Giving of the Torah at Sinai]

And it says: This is a simple verse. "For you did not see any form" [Deuteronomy 4:15], it says in Va'etchanan. When we were by the Almighty we didn't see any picture.

So it comes out, "form" apparently means not just a picture, it means a form, a thing that has a size, a shape.

[3. The Proof from the Lack of Comparison]

And it says: "To whom will you liken Me and I will be equal" [Isaiah 40:25]. Yes, Isaiah the prophet says in the second haftarah of Shabbat Nachamu, and the truth is, to whom can you compare Me and I will be equal?

Yes, the Rambam says, he says that the Almighty is not equal. Every thing is equal, every thing in the world is equal. One can make some equation. Every thing, at least the most basic way, all things in the world are equal in that they are all bodies. And if He were a body, if He were a body, He would be similar to other bodies. He would be equal. It could be the biggest body, the most beautiful, the brightest, but He is equal in that He is a body.

And now that the Almighty is the One who brings all existence into being, and He is not equal to anything, because you are an existence and I am an existence, there is no equation.

Student: [Someone asked that it's equal that both are an existence, both exist?]

Rabbi: But it's not equal because it's a different type of existence, a higher existence. That is written in verses in Isaiah, but here it doesn't say it. Here it goes a bit more simply that He is not a body.

---

Halacha 10: Explanation of Anthropomorphism in Scripture ("The Torah Speaks in Human Language")

Now the Rambam is going to ask the question: If so, what is this that is said in the Torah... [And if so, what does it come to teach us?]

Student: I want to interject a bit. I want to say, "and if so, yes, only with a question." No, I want to, because I won't be able to be quiet, I'll have to speak up. First I want to say my interpretation, if you agree you can say. I want to try to explain here.

Rabbi: Behold... it says in the Torah various expressions that it looks like the Almighty has a body:

* It says "and under His feet" [Exodus 24:10] – He has feet.

* It says "written with the finger of God" [Exodus 31:18] – He has fingers.

* It says "the hand of God" [Exodus 9:3] – He has a hand.

* It says "the eyes of God" [Genesis 6:8] – He has eyes.

* It says "the ears of God" [Numbers 11:1] – He has ears.

* "And similar things."

The Rambam says thus: Everything is according to the understanding of human beings, who only recognize bodies, and the Torah speaks in human language.

I think the meaning of this is: When one tells a person that the Almighty exists, what does he think? A person has never thought that a thing exists without being a body. Or it could be not yet negating from this, but first even existence. One means, one tells a person that the Almighty exists – the way of speaking to a person, in human language, a simple person who doesn't understand existence without a body, and he hasn't yet learned any Rambam – one needs to tell him that He exists that He is a person, that He has hands and feet, and not that He doesn't exist.

The Rambam says this explicitly in the Moreh [Nevuchim]. I didn't make up this approach. I say this because I knew you were going to argue with me.

When he says that He exists without a body, when he wants to explain the matters, when he wants to say for example that the Almighty is a king, he needs to say that He has a throne. This is the way the Torah speaks.

Student: I want to say, I know that I knew you were going to say this. But it's not correct. It says explicitly in Moreh Nevuchim, and this is true. It says explicitly in Moreh Nevuchim, and this is true. But most people don't understand that "one" means one itself. Only one who is blinded, he understands it.

Rabbi: So first of all, to speak to people, a simple person, one speaks to him the language of body. He doesn't know what another language is. Therefore, this is the only way one can speak to him about the Almighty.

Besides this he is right, that every thing means something. One, Hashem is a hint to the Almighty's providence and the like. This is also not in a body. The Almighty runs the sphere without a hand and without a body. It's not true that the Almighty has a finger with which He runs the world. He runs the world without a finger. But the explanation of the matters is difficult. How are you going to explain to a person? A person, the Almighty punishes – clearly, a person imagines, He pushes it with a hand. Okay, He pushes it with His hand. This is how one speaks the explanation of the matters.

But truly, as he says, "and everything is metaphors" [in all these acquisitions], as it says: "If I sharpen My flashing sword" [Deuteronomy 32:41], there when the Almighty says rebuke, there it's clear, that everyone understands, even the layman, that it's not because the Almighty is going to kill with a sword. "Does He have a sword and does He kill with a sword?", rather it's a parable, it's a parable for punishments that the Almighty makes. How it plays out, there are various ways. And only there does one understand that it's a parable.

But it's such a general rule that it's a parable everywhere, where He wants to explain something and He uses corporeal language, it's a parable.

---

Halacha 11: Explanation of Contradictory Prophetic Visions

A proof for this matter, a proof to this, that what everything says in body doesn't mean an actual body, but a parable or a metaphor.

A proof for this matter, that one prophet says, one prophet, the prophet Daniel, says, that he saw the Holy One, Blessed be He, he saw the Almighty, and he saw that "His garment was white as snow" [Daniel 7:9], He is dressed like white snow.

And another [and another], another prophet, Isaiah, saw the Almighty, and He is "why... red of garment" [Isaiah 63:2, 1], like He goes with red garments, He comes with red garments, yes, garments that are smeared with blood, "from Bozrah."

Is His face really so? [Is His face really so?] Is it then possible that He changed His garment? Perhaps He took off His garments in between? It says that He was wearing one garment. Okay, further, let's see.

And Moses our teacher himself, also, saw Him at the sea like a warrior waging war, and at Sinai like a prayer leader wrapped, as it says in the Midrashim. About these things are Midrashim, apparently, perhaps they are precise in the verses? Okay. "The Lord is a man of war" [Exodus 15:3]. Yes, in Rashi it says... ah, the "And the Lord passed before him and called" [Exodus 34:6]. Yes, that is the prayer leader... Sinai he doesn't mean, not the giving of the Torah at Sinai, he means at the cleft of the rock. Was the cleft of the rock in Sinai?

To say that He has no image or form [that He is not similar to a form], like all parables, is to say that by catching contradictory parables one shows that the parable is only a parable. If it would have always said only the same parable, one would have thought that the parable is the real thing. But because one catches sometimes such a parable, sometimes such a parable, one catches that it's only a parable.

Rather everything is in prophetic vision and in sight [and all this is in prophetic vision], this is only the way how one materializes abstract things, so that one should see them in prophetic vision. It's very clear, in short, good.

---

Summary: Three Approaches to Understanding Anthropomorphism

Earlier there already stood the three explanations why it says various things that the Almighty seemingly has a body:

1. First he already said "according to the understanding of human beings," that one speaks to a person the only language that he can understand. Just as you tell your baby, that the Almighty doesn't have a body he won't understand, he must imagine something.

2. Afterwards he says another thing that it's metaphors, as he brings his proof from "I calmed with my sword" [perhaps the intention is "I will return vengeance to my enemies" or "I will draw my sword"], that he means like His actions, everyone understands that the Almighty doesn't have a sword, it only means He kills you without a sword. When one says only a sword, it's by way of metaphor. This is the second interpretation.

3. And now he says a third interpretation.

Student: Won't you say that it's an expansion on "the Scripture speaks in human language"?

Rabbi: No, I didn't explain it. But it's a list, it could be an expansion, but it's another point. It could be you can fit it into everything, but it's another thing. But here it says even regarding seeing, even by the prophet himself one can see the opposite.

Now there's a third thing, "in the vision of prophecy" means that the prophet imagined, he saw an image, a vision, it indeed appeared that way. Sometimes he saw it this way, sometimes he saw it that way. But seeing was only in the vision of prophecy, it doesn't mean that the Almighty actually looks that way. This is how the Almighty shows the prophet for some reason, there's a deeper meaning in it, but the Almighty shows the prophet this way in order to teach him something, and the like. But it's not... this is a third interpretation. You understand? It's a third interpretation.

Student: If that's the case, the meaning is that the... it's not just a limitation in how one understands when learning it, but there's even a limitation in seeing it. Even there one must... that even when seeing one must...

Shiur on Sefer HaMada - Hilchos Yesodei HaTorah - Part 5

Topic: Moshe Rabbeinu's Request "Show me Your glory" and the Negation of Bodily Attributes

Lecturer:

Sometimes it's a parable, sometimes he "saw." But "seeing" is only in the vision of prophecy, it doesn't mean that the Almighty actually looks that way. This is how the Almighty shows the prophet, as we see for many reasons. It's even a kind of problem [to say that he sees], but the Almighty shows the prophet an illustration in order to teach him something, and the like.

But it's not the third interpretation, I hope it's not the interpretation regarding the essence of Hashem. It's not just a limitation in how one understands when learning it, but there are also many limitations in seeing it. Even [when] one must see, one needs something [that] is a parable. What will he see? One cannot see the Almighty, He has no thing [body]. Eyes can only see things that can be seen. True, [a person] even has imagination, even in the mind one can only see things that can be seen.

I say, here comes the second expectation of the truth of the matter. But the truth of the matter, that the Almighty is true – one opinion is it cannot be grasped nor investigated, one cannot comprehend, not even can one investigate Him. As it says in the verse (Job 11:7): "Can you find out the depth of God? Can you find out the limit of the Almighty?" One cannot come to understand the Almighty.

Moshe Rabbeinu's Request: "Show me Your glory"

If so... now there's one interesting piece, if so... I said that it says here in my commentary. If you're telling me now that one cannot see the Almighty, I have a big question, that Moshe Rabbeinu did want to see. What did Moshe Rabbeinu ask – "Show me please Your glory" (Exodus 33:18)?

This piece is seemingly... one cannot [see] You, one can only through... one cannot at all. One cannot see the Almighty Himself. So what is Moshe Rabbeinu asking? The parable he had already seen. What is he talking about, "Show me please Your glory", he wants to see more than the parable. More than the parable one cannot.

Or you can even read that he didn't know that. He asks a question, what does it mean? He says that Moshe had already seen Him twice. Here he's already after both things. He's already after the splitting of the sea and after the giving of the Torah. He asks again "Show me please Your glory". He must be asking for this. He knows that both things he saw were a parable.

What was Moshe's request? Moshe sought to know the truth of the existence of the Holy One, blessed be He, the true existence of the Almighty, why did he ask for it. No, let me read it. Let me read this piece, it will make it easier.

The question is understandable, yes? One can think that it was explained, one can explain differently, but it's certainly a question that people immediately ask. Moshe did see the Almighty, there's a whole discussion. The Almighty says "No man shall see Me [and live]", one can see, one can see the back, one cannot see the front, something one can see.

The Parable of Seeing: Front and Back

The Rambam says as follows, I will explain to you what's happening here. Moshe Rabbeinu wanted to know the Almighty's existence so well, by way of parable, just as a person sees another person from the front, he sees him from the front, he knows clearly the difference between this person and another person. This is the meaning.

In other words, the Rambam here explains the parable of front and back. What does front and back mean? It means as follows:

When I see a person from the back, I don't see... I can see, the person is tall, I know, I can know with certain signs what makes this person different from another person. Yes, what does it mean to know a person? To know a person doesn't mean to know that this is a person – all people are people. It means to know the difference between him and another person. Right, what is unique to this person? How is he different from other people?

So, when I see a person from the front, that's the clearest way. I can see he has a different face from another, I see him clearly, I know clearly the difference between him and another person, I can recognize him. I see a person from the back, maybe sometimes I can recognize him a little, but it's not so clear. I think from the back most people look similar.

The Rambam says, Moshe Rabbeinu's request was that he should see the Almighty's front. What does the Almighty's front mean? It should be clear to him how the Almighty is different from all other existences, the same kind of clarity as a person has when he sees a person from the front – which is different from when a person sees a person from the back.

The Almighty told him that a person cannot fully understand this as long as he lives. What does it mean that he lives? Because he has a body. Because his body thinks that the Almighty is not similar to bodies, therefore a person who is in a body cannot understand the Almighty who is [not] similar to other bodies. He still goes – even a prophet, even a great sage like Moshe – a little he thinks that the Almighty is like a body or is similar to all other things.

But He showed him enough, like a person who sees him from the back, or a person who walks with certain garments that are different – a king walks with a garment, even from the back one can immediately see that he's a king. So too the Almighty showed him enough that he should understand in the aspect of back.

What does in the aspect of back mean? After understanding the aspect of "back," he did understand that the Almighty's existence is different from all existence. This is not as good [as front], we say it too, but it seems there are levels in this. The Rambam does say in chapter 59 in Moreh Nevuchim, that there are levels in this. Regarding the true understanding of this, he didn't see except in the aspect of, by way of parable, as well as I know the difference between one person and another person whom I saw from the back.

This is the Rambam's explanation. Now you can read it, you'll see how clear it is.

Reading the Rambam (Halachos 12-13)

He says as follows: "Moshe Rabbeinu sought to know the truth of the existence of the Holy One, blessed be He," Moshe wanted to know the truth of the Almighty's existence, and he wanted to know it in such a manner "that the knowledge in his heart would be like the knowledge of one of the people whose face he saw and whose form was engraved in his heart."

A person can know about another person in his head, but not in his heart, not have a clear picture of him. "And he would be distinguished in his mind from other people." What this means, he said... it's not just that one knows that person exists, but also that one knows to distinguish him among all other people.

And seemingly this is what he says "and his form was engraved," he wants to make that it's not the seeing. The parable is not the seeing, the parable is the understanding that comes from seeing. You can perhaps say a little that one who has clearly seen a person, he has like a copy of him somewhere in his mind, although he doesn't have small copies of people, one feels it. Again when one knows about someone, one doesn't have a copy of that person's picture in one's head. This is the scope of the seeing, he wants to make that the seeing is a parable for something that when you see someone's face, afterwards you have in your intellect an understanding.

Moshe Rabbeinu wanted to understand that the difference between the existence of the Holy One, blessed be He and the existence of all others, that the existence of the Almighty is the essential existence, the first existence, this he wanted to understand well.

The Almighty told him that as long as a person lives... it's very interesting, it seems that if a person wouldn't have the deficiency of living, perhaps when a person dies, if he needs to know, and then one doesn't have the body, then one could grasp essential existence without a body. But as long as you, Moshe Rabbeinu, still live, you still have the deficiency, the limitation of a body.

"So Moshe Rabbeinu sought" and he wanted, he sought that the existence of the Holy One, blessed be He should have in his heart, in his knowledge, in his feeling, the existence of the Almighty separate from all other existences in existence, he should understand the difference between other existences and the Almighty's existence.

And he wanted to know the true existence of the Holy One, blessed be He how He is to know, and how He is to know how He truly exists. He wanted to know this without a parable. Without a parable. Because through this he sees a head, he sees without a parable. When one sees a back one sees without a parable [?]. When one sees a face one doesn't see without a parable. He wanted to see a head, one sees the difference of this person from other people, one sees but one sees only the general difference between him and another.

"And the Holy One, blessed be He answered him that there is no power in the mind of a living person, who is composed of body and soul, to grasp the truth of this matter thoroughly," until the end, something of it one never sees.

"And the Holy One, blessed be He informed him," the Almighty did inform him something that a person cannot, "what no person knew before him," the Almighty informed him something that a person didn't know before Moshe, and a person didn't grasp after Moshe. Indeed He did give him the greatest knowledge that any human ever received, "until he grasped the truth of His existence," until he did grasp of the Almighty's existence, "something that distinguished the Holy One, blessed be He in his mind from other existences," he did understand the Almighty's existence differently than one understands all people's existence, all existences' existence.

"Just as one of the people whose back he saw and grasped his entire body and clothing in his mind would be distinguished from other people," just as when a person sees someone from the back he knows much more than if he hadn't seen him at all, because when he saw him from the back he saw him differently from all others. In the same way Moshe Rabbeinu did grasp the truth of the existence of the Holy One, blessed be He differently from all other people's existence, but still not in the manner that he had asked to be able to see the front.

Because this is what the verse says, "And you shall see My back," you can grasp My true existence in a manner by parable like one sees a person's back, "but My face shall not be seen."

Now seemingly the next rest of this chapter, I don't know exactly what he's innovating, I mean that he's repeating what he said, he is explaining yes. I mean that he's talking about the attributes of bodies more than that no, he said that the Almighty is not a body, now he says that therefore the characteristics that bodies have don't apply to the Almighty. He explains in other places what Moshe Rabbeinu wanted to understand better than other people, because that the Almighty's existence is different from everything else, this Moshe Rabbeinu also understood. He wanted to understand better and less, but this is not our topic now.

As Rabbi Dovid'l of Lelov said, "In the back of the table, all the way..." anyway, let's finish this chapter.

Negation of Bodily Occurrences (Halacha 14)

"And since it has been clarified that He is not a body or corporeal," let's try to say what he's saying here. Now he says that he's adding another important thing. We have now learned that the Almighty is one, we have learned that the Almighty is not a body, and he has answered all kinds of verses that sound like the Almighty is a body. He could have said that since He is not a body, it's obvious, but he adds it.

Therefore things that happen to bodies don't happen to Him. There are all kinds of things, people often imagine that the Almighty is not a body, but He can laugh, He can be happy. Happy is something that pertains to a body. Without a body one is not happy, there's perhaps something that is a parable of happy, I don't know, but not a body.

So therefore, if He has no body, it comes out, "it is clarified," it becomes clear, "that the occurrences of bodies do not happen to Him," none of the things that happen to a body. Occurrences of bodies means to be big, to be small, to be on the sides. All these things are not what a body is, but what happens to a body. This is called in the language of the Rishonim "accidents of bodies," or "occurrences of bodies" as the Rambam calls it here.

Yes, that means, I understand that he's saying that my table is white – that's something that happened to what is a body. It's not the same thing. But because the Almighty is not a body, therefore things that happen to bodies don't happen to Him, and therefore He doesn't have a long list of things.

* "Not connection nor separation" – means He doesn't connect to other things, the Almighty doesn't touch. He's also not far, because far can be when two bodies are far from each other. But when one is not a body, one can be neither close nor far.

* "Not ascending nor descending" – He cannot go up and go down.

* "Not right nor left, not front nor back, not sitting nor standing."

Oh, sorry, sorry, sorry, we skipped. He says:

* "Not place nor measure" [in the source: and not place and not measure]. "Not place" means He is not located in any place, and "not measure" means He has no measure, He is not twenty cubits big.

And He cannot go up and not go down, He has no right side and no left side, no front, no back, no sitting, no standing. All these words are words that are written in the Torah about the Almighty [but are not literal].

Negation of Time and Change

"And He has no time such that He would have a beginning and end and a count of years," because only a body has time. Therefore, the Almighty has no time, therefore there is no beginning and no end by Him.

There is no "once" the Almighty, there is no the Almighty "once." There is no that the Almighty "was, is, and will be." When people mean this, they mean that the Almighty is very old. He is not very old; He doesn't get old and He doesn't get young. Therefore He has no years. There is no "Your years shall not end" [Psalms 102:28], He has no years at all, He is outside of time.

"And He does not change," He doesn't change, "for there is nothing that would cause Him to change."

This is a somewhat more complicated thing, but a body can change. What does it mean it can change? From one of the occurrences it can become different. It was tall, it became shorter. It was in this place, it became in that place. If He is not a body, you don't have what should change, therefore the Almighty cannot change.

Therefore it comes out, not only does He not have... and he lists for you now changes, yes? "And He has no" - He doesn't have all these changes.

Could be, could be you're right. He doesn't have these changes. Death is a change, He has no death.

Okay, "And He has no" - could be, you're saying a good interpretation, I didn't catch that. Therefore the Almighty doesn't have...

"Not death and not life like the life of a living body".

This is a very important expression that the Rambam says here, because he does tell you that the Almighty lives. But when he says "life," he doesn't mean "life like the life of a body." What does it mean that a body lives? It means that it changes, it breathes, it takes in and it goes out, and similar things. This kind of life the Almighty does not have.

But certainly the Almighty has life in the sense of some kind of existence. The Almighty does have - when we say that the Almighty lives, "Chai" (Living) is one of the attributes of the Almighty. But the kind of life that we have, He does not have. You could also say that He has death over them, but death is not bad if one doesn't say it. If it's a parable, you can already say a parable of death too.

"And not foolishness", not lacking knowledge of something, silliness, "and not wisdom".

But when He has wisdom, knows wisdom, He is wise. Why should I have wisdom? Because whatever wisdom there is involves changes. Meanwhile I have changed - yesterday I wasn't wise, now I've become wise, right? So my wisdom is a certain change that happened to my body, or the part of the body. But the Almighty cannot become smart, He doesn't have this kind of wisdom.

Therefore He doesn't "sleep", because He cannot sleep, He doesn't wake up [nor awakening].

So "not anger, not laughter". Interesting that laughter perhaps simply means laughter, but here it apparently doesn't mean laughter as in laughing, but rather being content, right?

"Not joy, and not sadness", He is not happy, not sad.

"Not silence, and not speech like human speech".

Another thing - that the Almighty doesn't speak. Someone says, but yes, the Almighty speaks, "And God spoke"? That is not like human speech. Perhaps there can be silence too, true. But the Almighty doesn't remain silent, because being silent mostly means I'm not speaking. And speaking I also do, but that's a change. I need a body, I need the organs of speech. The Almighty doesn't speak the way a person speaks.

And he brings as I told you: "So the Sages said, above there is no sitting, no standing, no back, and no face".

Not a "back" - means a back.

And "face" - I don't know what he means. Do you know what he means? Face, it's an expression of eyes, like the face. The face has other faces.

But "above" means the Almighty. But "above" here is a parable for the Almighty.

Parable and Metaphor: The Torah Speaks in Human Language

He asks again a question: Besides what we see that the Almighty is given names relating to the body, which he already answered earlier, we also see regarding the Almighty that things are attributed to Him that involve change.

"As it says in the Torah", what is the meaning of all these things? "And all these things and similar ones that are said in the Torah and in the words of the prophets, they are all parable and metaphor".

It's very interesting. What does it say, it says that in the manner of parable and metaphor... "parable and metaphor" already appeared, it appeared once, regarding the attainment of prophecy. I think that perhaps there are things that one says are words of Torah as metaphor, and there is parable and metaphor, instead of the visions of prophecy, that you need to understand, parable and metaphor. I need to think about this more.

"As it says: He who sits in heaven shall laugh" [Psalms 2:4] - the Almighty laughs.

"They have provoked Me with their vanities" [Deuteronomy 32:21] - that the Almighty is angry.

That "anger is the horse of God" and similar things. You cannot literally interpret that it means He is angry, because anger is a change. So what then? It's a parable and metaphor, as I already mentioned that "regarding all these things the Sages said the Torah speaks in human language", that the Almighty simply wants people to understand.

Did he also say "words of the Sages" earlier? No. Earlier he simply said on his own "the Torah speaks in human language," and here he says "words of the Sages" [the Sages said]. Interesting. Something is going on here, one needs to look into this with good eyes.

The meaning is like this: He says that he mentions that the Sages already said this. Earlier he simply said, it's "the Torah speaks in human language," he said it himself. He says that when the Torah speaks in human language, it applies to all these things.

"And so it says", so he brings a proof from a verse, how the verse says that the Almighty cannot be in anger: "Do they provoke Me?" [Jeremiah 7:19]. Because regarding the Almighty, anger is not applicable.

If so, you can ask from Jeremiah, he does say "Do they provoke Me," doesn't it say "for they have provoked Me"? Ah, you must tell me that that is a parable, it means to say that the Almighty is as if He would be angered in anger and the like.

Lowly Bodies and Change

"Behold it says", he brings another proof, doesn't it say in the verse "I am God, I have not changed" [Malachi 3:6], regarding the Almighty change is not applicable.

"And if He were sometimes angry and sometimes happy, He would be changing", there would be a change in Him.

"And all these things", all these things of change, "are only found in lowly bodies", the dark lowly bodies, "who dwell in houses of clay", who rest in matter, in a material thing, "whose foundation is in the dust". But He, blessed be He, is exalted and elevated above all this, the Almighty is higher and higher than all these things, and change is not applicable to Him.

Interesting, what is there apparently? Not bodies, even bodies that are not lowly. Do you know which bodies yes? The sun is a body, it's not a body of dust, and yet it doesn't change in the same way. It's not angry - is the sun sometimes angry? I think not. Maybe yes? I think not. But in any case, this is certain, ah, it's a ball of matter, right? You're right.

All these things are not only found in bodies. Changes are only found in the very weak ones. Not just bodies, but dark and lowly bodies. "Lowly" means on a low level.

Even the celestial spheres don't have change. How much more so the Almighty, as everyone knows, above all this, even above the spheres He is higher. This is only for a person, "houses of clay," those who dwell in earthen houses, yes, that means from a body that is made of matter, or of dust, "whose foundation is in the dust." The Rambam will bring this verse later, he will explain it.

So therefore, the Almighty is certainly higher than this. Therefore, when all these things are written, they must be understood figuratively. It's a parable. Whatever you take, he doesn't say that one should believe it's a parable, but the main thing is to believe that the Almighty is one, He has no body, He has no accidents of the body, and He has no change. What you said here better relates to accidents of the body, that is the same thing as change, but one causes the other.

Conclusion of the Chapter

Wonderful, we have finished the first chapter. It's a difficult chapter, and learn it over a few times, and one can review on the... on most of the day one can review. But also, we're not going to answer questions on this chapter. No, because it's secrets of the Torah, but more or less what I said is true. This one should know.

Wonderful, yasher koach.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.