לך לך III – כי נשני אלוהים את עמלי ואת בית אבי

סיפור השורשים הישראלי שבספר בראשית כולו רצף של ניתוק שרשים. בסיפור יעקב כתבתי על שני דגמים שונים של הלך לך הזה, והנה הגענו אל סיפור יוסף מצאנו דגם שלישי. אברהם הלך אחרי האידאות שלו ושכח את משפחתו. יעקב הלך אחרי נסיבות חייו וברח מבית אביו והלך מבית חתנו. סיפורו של  יוסף טרגי במידה שהם אינם מגיעים אליו ובאותו דרך ומגיע אל פתרון בלתי צפוי  שהם לא יגיעו אליו.

הילד האהוב של אביו, שנולד לאשת האהובה אהבתו הראשונה מתוך שנים שחיכו, בן זקונים, נפשו קשורה בנפשו, והנה הוא אינו מסתדר עם אחיו, הדברים מגיעים עד כדי כך שאחיו מוכרים אותו כעבד לארץ רחוקה, ארץ מצרים, הארץ הסמלת לראשונה את הגלות הזרה שבה גלו ישראל, תרבות רחוקה, מדינה כובשת. לא די לו בכך שהוא נמכר לעבד להם, הוא העבד של העבדים שלהם, נמצא בבית הסוהר של מצרים, יותר רחוק מזה ויותר רחוק מגדולת בית אביו לא יכול להיות.

ופה מגיע המפנה, ליוסף, שירד בכל כרחו בוכה וסובל, משחק המזל דווקא במצרים. אחיו שנאו אותו על כישוריו הבולטים, עם משפחתו הוא לא יכול להסתדר, הוא טוב מדי בשבילם, הם חושדים בו יותר מדי, הכוחות שלו לא יכולים להתגלות שם. יותר מדי מגבלות מגבילים אותו. דווקא בארץ הזרה, בין עברייני מצריים, יוצא לו שם טוב. האסורים בבית הסוהר אינם מאוימים על ידי התבלטות כשרונותיו של יוסף, הם אוהבים אותו מעריכים אותו, והוא מצידו עוזר להם פותר להם חלומותיו מדבר על ליבם. השמועות על כך מגיעות עד בית המלך, הנער העברי העבד לשר הטבחים יודע משהו. סוף הסיפור ידוע.

כאשר יוסף מתבסס במלכותו ושלטונו, מקים את משפחתו עם אשה זרה, בתו של כהן מצרים, הוא קורא לבנו הראשון מנשה כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי, והשני אפרים כי הפרני אלוהים בארץ עניי. מודה הוא לאל על ששכח את העמל שהיה לו בבית אביו ומצא את מקומו הצלחתו ומזלו שם. סוף הסיפור הוא שגם אחיו נצרכים אליו והוא נהפך אף להם למושיע מתוך ההצלחה שהצליח במקום שמכרוהו אליו.

Joseph dwells in Egypt by Tisot - Wikimedia
Joseph dwells in Egypt by Tisot – Wikimedia

קווים דומים אפשר למצוא בסיפור מגילת אסתר. אסתר הפסידה את בית אביה, ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, נהייתה היא לבת אצל מרדכי היהודי הגולה מירושלים, לא די לה אלא שהפסידה גם את זה, ונלקחה לבית המלך הזר להיות שם לאשה, וכאשר אבדתי מבית אביך כך אבדתי ממך, וסוף לעת הזאת הגיעה למלכות למצוא חן וחסד דווקא בשביית נשי המלך, ולהביא משם ריווח והצלה לכל עמה.

לך לך II (פרשת ויצא)

פעמיים בתורה עזבנו את משפחתינו בחרן, והלכנו אחרי משיכת לבנו באלוהים אל ארץ כנען. אברהם בפרשת לך לך ויעקב בפרשת ויצא,  אני רוצה לתאר את ההבדל ביניהם ואיך אני רואה את זה בשני שלבים שקורים בחיים הישראליים ההולכים מנעימת משפחתם אחרי האלוהים.

אברהם אבינו הוא הצעיר האידיאליסט, הגיבור העוזב את ארצו מולדתו ובית אביו ללכת אחרי האידיאל הגדול. הוא אינו יודע בכלל על תחושות אביו, אחיו, אחיותיו, או מי שהוא. גם תחושותיו בעצמו לא קיימים. כל שהוא רואה הוא האידיאל, ואם מישהו רואה עצמו נפגע מזה, שיהיה, מה זה שייך אלי, בעיה שלו, אני הולך אחרי האלוהים.

אצל יעקב אבינו יש לנו סיפור שונה לגמרי. כאן הענין האלוהי הזה כבר התפתח והתיישב, היא איש העולם אוהב את נשותיו אוהב את משפחתו עובד בפרך להשיג אותם ולפרנס אותם. והם גרים בבית לבן חמיו, מסתדרים כל אחד עם החשבונות שלו. הוא לא הצעיר האידיאליסט הוא מבוגר מיושב מבין את הצורך במשפחה באהבה ביציבות, הענין שהתחיל עם המרד של לך לך התבגר והתפייס עם מציאות המשפחה השכונה והארץ.

אבל, וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום. אכן לכאורה הוא מסתדר עמו, יש להם עסק משגשג ביחד והכל עובד, אבל הוא מבין שזה כבר לא. השאיפה של יעקב הוא כבר לא השאיפה של לבן. הרצונות שלהם לא מסתדרים. הוא מבין שזהו אלוהי אביו הקורא אליו שוב אל ארץ אבותיך, אתה צריך לחזור אל לך לך של אבותיך, כאן הוא לא המקום שלך.

אבל גם אחרי הקריאה הזאת הוא אינו הולך בהתעלמות מן החיים. הוא קןרא לרחל ולאה נשותיו אל הצאן, מספר להם את תחושותיו, ושואל אותם לדעתם. הם מצדם עונים לו כי אכן, מה נזכרת עכשיו, הלא נכריות נחשבנו לאבינו. הוא משחק את זה החותן היפה אבל אינך רואה איך אנחנו נכריים אצלו, גם אנחנו בנותיו, הרי מכרנו וגם אכל את כספנו. כך, מתוך הדחייה מבית אביהם, הם מבינים כל אשר יאמר אלהים אליך עשה.