את מי אשלח ומי ילך לנו
וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי (ישעיה ו, ח). את זה לא יודעים רוב בני אדם. כולם חושבים
וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי (ישעיה ו, ח). את זה לא יודעים רוב בני אדם. כולם חושבים
א] קרח ביקש את המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שהוא הכיר, “ובקשתם גם כהונה”, ורש”י פירש שביקש אף כהונה גדולה. או ביקש להיות כמשה רבינו. ולא
פרשיות יתרו ומשפטים סובבים על נקודת מתן תורה. ברצוני להאיר חוט השזור לאורך הפרשיות האלה, והוא שאין סיפור מתן תורה מתחולל כהנחתה של חוקים מלמעלה
וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו. (זכריה ד, א) אמר רבי יצחק, פסוק זה צריך לפתוח אותו. וכי כיצד יעירנו אם לא
שני פסוקים שתפסו אותי בעוצם האנושיות שלהם בפרשה זו: 1. וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. כל הסיפור הפשוט והכנה הזה
(יג, ב – יג, ה) כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת: וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים
אז הוחל לקרוא בשם הויה. מעט מילים יש להם עוז ואומץ כמו המילה אלוהים. מעט אנשים יש להם אומץ כמו מי שהחל לקרוא לבני אדם
כד אתפליג לילא עאל רבי יוסי על ערסיה בארעא קדישא והיו רעיונות ליביה עיני ה’ משוטטות בכל הארץ ולא יכיל למישן, והוה מכוון בליביה דהא
(ישעיה מ, א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי–יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. היה פעם נביא ישעיה, כתב ספר שלם, שלשים ותשע פרקים, מלא נבואות זעם, אמת מרה, הטיח את האמת
(כה, ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו’ וכן תעשו. פירוש: תעשה את המשכן כפי דמות נבואתך. שכן לכל נבואה יש צלם
בחג השבועות, מתבקש לשים לב אל העיקר הקובע את המעמד הזה כעיקר וכציר עליו סובבת חיי היהדות, כעיקר המפורסם, “שזאת התורה לא תהא מוחלפת”, והניגוד
להלן ליקוט נקודות מתוך האשכול מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, העוסקים בנקודה שאין טעם לעבוד לאלקים כפי שהוא התגלה פעם, אלא לאלקים כפי שהוא מתגלה