כל הראוי לבילה
הכלל הוא ‘כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו’. או במילים אחרות, אם אתה יכול, אתה לא צריך.
ספטמבר 1, 2017
אין תגובות
הכלל הוא ‘כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו’. או במילים אחרות, אם אתה יכול, אתה לא צריך.
דיברו על הצנזורה בכתבי אחד המשיגים. ונזכרתי במשל של החפץ חיים. איך איש אחד היה לו לבית של מים, ולא הספיק לו. פתח ברז נוסף
תנו רבנן, בזמן שהחמה לוקה (סוכה כט, א). על פי פרד”ס: פשט (נאיבי): החמה לוקה להזהיר את מי שחטא. ובפרט בחטאים מסוימים הנמנים בגמרא. פשט
הגמרא בתענית ובבא בתרא מביאה ששה טעמים שונים לחג היום הזה. על כך אמר מו”ר, שאם נותנים כל כך הרבה טעמים לדבר אחד, סימן שאף
אמר רבי יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם תקנה, שנאמר: תחת הנחשת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף, ותחת העצים נחשת, ותחת האבנים ברזל,
אין אומרים תחנון בתשעה באב שנקרא מועד. לפי נוסח ספרד אומרים בכל תחנון וידוי. אם כן משמעות המועד הוא שבכל היום של הקינות והאיכה אין
ובכן, מהי השכינה. הוא כאשר מציאות האלוהות יוצאת מכלל עצמה לכלל בריאה, כאשר ‘ויאמר אלהים יהי’, ואותו דיבור נפרד מכלל האלוהות ויוצא להיות נברא. זהו
בעצם, כאשר בתחילת בית שני שאלו האבכה בצום החמישי, נענו צום החמישי וכו’ יהפכו לששון ושמחה. ומששמעו ישראל את זה מיד הבינו שיש להמשיך לצום.
(קטז) התורה מרמזת רמזים לדורש בה שידע איפה להכנס ולמצוא באר מים חיים. כמי שהטמין מתנה לחבירו וכיסה אותה בשמיכה והוא עובר שם עם חבירו
