וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם.
דבר קטן הויות דאביי ורבא, דבר גדול מעשה מרכבה. (סוכה כח, א)
הענין מבואר במכתבי בעל התניא אודות החסידות, שיש דברים אשר עדיף להם רב מקומי גם אם אינו הכי גדול, כמו פסיקת הלכות, יותר חשוב שיהיה זמין ומכיר את המציאות המקומית מאשר שיהיה הגאון הגדול ביותר. אבל דברים הנוגעים בנפש, שיטת החסידים שעדיף להתחבר לצדיק הכי גדול, גם אם בזה מפסידים את הקירבה ואת הזמינות, כי עדיין במאזן הכולל מרוויחים יותר מזה שיש לו את הראיה הכי עליונה גם אם לפרט חייך אינו קרוב כ"כ.
צריך להבין למה זה כך, כי עדיין ביד המתנגד לטעון שעדיף לקבל רב מקומי שמכיר אותך בפשטות לתת לך מוסר והדרכה, ומה לך אצל הצדיק העולמי שמכיר את האלהים אבל אינו מכיר אותך. אלא שהאומר כך אינו מכיר את יקרת הנפש ועבודתה, ואינו מכיר בהתעלות שהוא קפיצת עולם ולא שיפור זעיר מקומי. כי מי שמכיר את נפשו ורב עוצמתה יודע שראיית אלהים ממש במדרגה הכי מוחלטת הוא הדבר היחיד שיכול לרפאותה, כולי האי ואולי. וכל מיני דיבורים יפים וקטנים של אנשים הקרובים אל דרגתך אינם נוגעים אליה כלל.
הוא אינו משלה את עצמו שהוא אצל אותם הדברים הגבוהים, אבל הוא יודע שדבר גדול אחד עושה שינוי איכותי מהפכני בנפש יותר מאלף שנה של דברים קטנים. ולכן הוא רגיל לחפש את הרב הכי גדול ואת הספר הכי עמוק ואת הדבר הכי גדול ואמיתי. ולא כמו אלה האומרים מה אני צריך שהרבי שלי יהיה הכי גדול די לי שהוא גדול ממני. כי אין כאן תחרות מי גדול יותר ובאמת לא צריך שהרבי יהיה גדול כלל. אבל צריך שיהיה לו נגיעה אל המוחלט, שהוא משהו אחר לגמרי.
ובוודאי יש מעלה בהתחברות אל אנשים הקרובם אליך במקום ובדרגה, אבל זה נקרא אצל החסידים התחברות עם חברים ולא עם רב. וזו בוודאי נקודה חשובה ונצרכת ולפעמים מחברי לומדים יותר מרבותי, אבל רבי במובן הזה הוא רק מי שיש לו ידיעה מוחלטת ויודע להכניס את השומע לרובד שונה במוחלט ממה שהוא רגיל בו.