זאת חנוכה תש”פ – הטוב שמך ולך נאה להודות
הטוב שמך ולך נאה להודות. זהו חתימת ברכת ההודיה. כשם שברכת אבות פותחת בא”י אלהינו ואלהי אבותינו וחותמת בא”י מגן אברהם. כך ברכת מודים פותחת
הטוב שמך ולך נאה להודות. זהו חתימת ברכת ההודיה. כשם שברכת אבות פותחת בא”י אלהינו ואלהי אבותינו וחותמת בא”י מגן אברהם. כך ברכת מודים פותחת
דרשה לשבת אויפרוף של אחי משה מנחם מענדל שליט”א ובר מצוה של אחי יחזקאל שרגא שליט”א חנוכה עניינה לפי פשט המילה ולפי פשט כל הסיפורים
רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה’. חכמינו בחרו להתחיל מכאן את הפטרת שבת חנוכה, שהוא במראה המנורה של זכריה, לומר
חידושים הללו שחידשו נשיאים ביום כלות משה להקים את המשכן סכנה והעזה רבה היתה בהם, והלא בחידושם הראשון שחידשו לשאת את המשכן על גבי עגלות,
עוד מצוה עלינו להתבונן בסוד שש עגלות צב שהקריבו נשיאים לחנוכת המזבח כי עמקים הרבה גנוזים בו ונרמזו אלינו ועוד לא נדרשה פרשה זו כראוי
“ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן”. כמה עלינו לעמוד על הרגע הזה, על היום הזה, ועל שמחתו העצומה. הלא כמה חיכו וכמה טירחות טרחו
מזמור שיר חנוכת הבית. שמחת החנוכה הוא שמחת חנוכת בית המקדש. ומהו ענין חנוכת הבית? שאדם תיכנן בנין שלם לגור בו, ושיכללו בכל פרטיו, עד
“ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר. הקריב את קרבנו וגו’.” תיקנו רז”ל[1] לקרוא במשך ימי החנוכה בקורבנות הנשיאים שבפרשת נשא. ופירש רש”י, משום
“צדיק הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרו” (משלי יח, יז) בא וראה, כל העולם כולו יש בו הוה אמינא ומסקנה, בתחילת המחשבה נראה כך ולבסוף נראה