ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

(כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

פסוק זה מסכם את הפרויקט של בנין המקדש, שהוא מרכז כללות העבודה של ישראל. וכשם שהוא במצווה המעשית לבנות מקדש, כך פירשוהו שהוא מרכז העבודה הפנימית, שהוא לעשות משכן לשכינה בחיינו.  והנה פסוק זה מתאר שני שלבים, מקודם ועשו לי מקדש, ואחרי כן ושכנתי בתוכם. ולפי פשוטו החצי הראשון הוא חלקו של האדם, הוא בונה מקדש, וחציו השני הוא תשובת האל לזה, שעל ידי כן ושכנתי בתוכם. חציו הראשון עבודה וחציו השני שכר, חציו הראשון הדרך וחציו השני המטרה. וכן הדבר במעשה בנין המקדש, אשר מקודם עושים פעולת בניית המקדש, ואחרי זה השלב של ושכנתי בתוכם, שהם כל העבודות והעניינים הקשורים להשראת השכינה המתמשכת בתוך המקדש שנבנה לשמו.

ואמנם יש להבין כאשר אנחנו מתרגמים את זה לעבודה הפנימית, מה פשר שני השלבים האלה, כי לכאורה עבודה אחת יש והיא להשרות עלינו את השכינה, ואיה המקביל לפעולת בניית המקדש בנפש, ומהו עבודת בניית המקדש.

כי לשם אותו השראה, עושים אנחנו הרבה פעולות, משתתפים בהרבה ריטואלים, עושים הרבה מצוות ומעשים טובים. אבל לעתים לא רחוקות, מוצאים אנחנו את עצמנו עושים מעשים מקודשים משתתפים בריטואלים מקודשים, אבל הם מרוקנים מתוכן. אמנם מגיעים אנחנו אל הריטואל בכוונת 'ושכנתי בתוכם', אבל אותו ריטואל גופא אינו מקדש. לומדים אנחנו תורה והיא נדמית תורה ריקה, אין השם שורה בתוכה. לזה יש גדר מיוחד שלפני שאפשר להשרות עלינו את השכינה, צריך לבנות את המקדש. ובנין המקדש הזה איננו דבר פשוט, צריך הוא לאמנים למומחים לכוונה מיוחדת לחכמי לב מבינים באמנות לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת, וכך צריך כל אדם בפעולות שהוא בוחר לעצמו לתת דרכם מקום לשכינה, לדאוג שאותם פעולות עצמם יהיו מקדש, ולא יהא עוסק בלימודים באמירות ובמצוות שאין בהם עצמם שום תוכן. לפני שאתה משתמש בכלי קודש, אתה צריך להמשיך את הרוח לתוך אותו הכלי.

וכך, באופן כללי, יכול מנהיג אחד ליצור כלים, לבנות מקדשים, להמציא מצוות, לבנות ריטואלים, ויהיה בו אותו סגולה שיהיו הם מקדש. ואחרי זה יכולים הבאים אחריו להשתמש בהם, להתחבר אל אותו רוח שנסך הוא אל תוך הכלי. ועדיין אין אדם יכול להיפטר מעבודת בניית המקדש, כי לעולם נשאר גם לו הציווי ועשו לי מקדש, שאם לא כן נמצא הדברים מתיישנים ומאבדים את סגולתם. בכל דור ועל כל אדם החיוב גם לעשות את המצוות, להיות המחוקק של הכלים של המצוות שיכשיר אותם לקבל את הרוח, וגם לקיים את המצוות. בניית מקדש הוא חקיקת המצוות, השכינה בתוכם הוא קיומם.

(שרש הדברים בשפת הקבלה נמצא במה שכתבתי כאן )

ולוואי נזכה ליצור לעצמנו את המקדשים שאנחנו צריכים אליהם בהקשרים שלנו, ולגרום לשכינה להתיישב בתוכם אמן.

פרשת תרומה תשע"ד

(כה, ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' וכן תעשו.

פירוש: תעשה את המשכן כפי דמות נבואתך. שכן לכל נבואה יש צלם דמות ומראה שבה היא מתגלה לנביא. והמשכן נעשה כפי דמות נבואת משה. וכן תעשו לדורות. שכל מי שמתכנן מקדש להשראת מה שנראה אליו בו, עושה זאת כפי אותה הדמות שנראה אליו.

ולבאר מהו עשיית משכן לשכינה, בקיצור, כי יסוד המעלות האנושיות הוא היכולת לשים את עצמך במקומו של הזולת. זהו יסוד מעלת המידות, שכן האיש הטוב הוא זה שמסוגל לחוש אמפתיה, שמסוגל להרגיש את השני כאילו הוא הוא עצמו. וזהו יסוד המעלות השכליות, שכן החכם הוא מי שמסוגל לראות כל דבר מזוויות רבות, לראות אותו לא רק כפי התפיסה שלו אלא גם מצדדים אחרים. והמעלה האלוהית הוא היכולת לראות דברים מזווית המבט הכי כוללת של היקום, לעשות סך הכל של הכל, וכוללם יחד. וזהו זווית המבט האלוהית. מי שמסוגל לחיות במבט זה, היינו שמסוגל להכניס את עצמו בנעליים של אלוהים כביכול. ולכן נקרא שהשכינה שרויה אצלו.