[הפוסט הזה מלוקט מכל מה שכתבתי באשכול בשם הזה, הלינק אליו נמצא בסוף הפוסט. בשונה מרוב הפוסטים שאינם כוללים אלא את קטעי הפתיחה שכתבתי. ועוד

חלק א’ אחרי שבחוברת הזה [תודה לספרן] מצאתי בפעם הראשונה דיון הלכתי חצי נורמלי בשאלה הזאת, ולא רק סיסמאות וקלישאות, אנסה לרשום כאן ראשי פרקים

שאלת חופש הדעות וחופש הביטוי ביהדות, כלומר האם היהדות מאשרת את חופש הדעות, ובאיזה מידה יש לנו להרשות חופש הדעות בכלל, היא אחת השאלות החשובות

[אמנם מדובר במאמר לא גמור, אך מכיון שנתפרסם כאן ועורר אותי לעיין בזה עוד, פרסמתיו גם כאן. וראה שם הדיון כולו.]  אם יש הכרעה באמונה והנה בהלכות

אנחנו גומרים כאן עם החלוקה שחילק וויליאם ג’יימס את תשובתו לשאלה הזאת לשלשה חלקים. ואני עוקב אחרי תשובותיו לשלשת השאלות. א-    הסמכות לגבי החווה עצמו

מורה נבוכים חלק ג’ פרק מ”ז  [בתרגום קאפח]: ואומר, כי תורת ה’ זו שנצטווה בה משה רבנו ונתיחסה אליו 2, לא באה אלא 3 להקל את העבודות ולמעט

בכל הלוחות נדפס סוף זמן קריאת שמע [לפי כל השיטות שיש בזה] לפי שלש שעות אחרי הבקר, שנו פוסקים כדעת ר”ש שובקומך נמשך עד זמן