[אמנם מדובר במאמר לא גמור, אך מכיון שנתפרסם כאן ועורר אותי לעיין בזה עוד, פרסמתיו גם כאן. וראה שם הדיון כולו.]  אם יש הכרעה באמונה והנה בהלכות

לקט מקורות בשבח החקירה by יצחק לאווי

אנחנו גומרים כאן עם החלוקה שחילק וויליאם ג'יימס את תשובתו לשאלה הזאת לשלשה חלקים. ואני עוקב אחרי תשובותיו לשלשת השאלות. א-    הסמכות לגבי החווה עצמו

בהקשר להמשכי "בקורת המיסטיקה הטהורה", עורר  ייתכן כאן בדבר האימון היסודי שנתתי הנחתי במספרי החוויות, וטענות ה"אימון שטענתי במקומות אחרים. [ראה כאן] היות ובמה שכתבתי לו יש בכדי להבהיר

–          האם הוויכוח סמנטי בלבד? עוד הערה על האפשרות שסיבות טבעיות יפקיעו את האפשרות של הוכחה מתוך חוויות דתיות. בחלק ד' הסברתי שהשאלה היא מה

נעבור לרמה השנית של הדיון, והוא הדיון על המשמעות של החוויה הזאת, והאם, בהנחה שהא קיימת, נוכל לסמוך עליה, ובאיזה הקשר. [ניתן לערער על החלוקה

מורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ז  [בתרגום קאפח]: ואומר, כי תורת ה' זו שנצטווה בה משה רבנו ונתיחסה אליו 2, לא באה אלא 3 להקל את העבודות ולמעט

נתחיל לענות על השאלות שהצבנו בחלק א' על הסדר. א-    מהו חוויה מיסטית בתיאוריה. טרם כל דיון עלינו לבר לעצמנו באופן מדויק על מה אנחנו

מהו השאלה כאן?  במילה אחת: היש דרך משכנעת לטעון לחלק בין האימון בחושים ה"רגילים" לבין "החוש השישי" המיסטי. [עם מי שלא יאמין גם לחושים הרגילים

בקורת המיסטיקה הטהורה [הפילוסופיה של המיסטיקה] [לאור כמה וויכוחים חוזרים ונשנים אודות נאמנות החוויה הדתית לסוגיה כהוכחה כלשהו לנכונות דעות או דתות, ולאור היות השאלה

בהתבונני אודות שרשי הוויכוח הנטוש במחננו באשר לגבולות הסגירות שעלינו לכפות על ילדינו, ותוצאותיו האקטואליים לגבי האינטרנט וכדו', שמתי לב למספר נקודות שרשיות בסוגיא זו,

ריצ'רד דוקינס, בספרו "the god delusion” [שתורגם לעברית כ "יש אלוקים?”, לא ברור למה] מציע לראות את האתאיזם פשוט כהמשך ההתפתחות של המונותאיזם מן הפוליתאיזם.