וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי

סוד חוקת התורה

כאשר נודע לאדם באמת מה הוא  צריך לעשות זה נודע לו בכל הקומה שלו, מן הכתר ועד הרגלים שלו. שהרצון שלו מתעורר לו לעשות את זה, וזה ברור לו במוחו שכך הוא צריך, והוא יכול להסביר את זה לאחרים במשלים מוסברים ושבעה משיבי טעם, וידיו ורגליו רצים כמעט מאליהם לעשות את הדבר. הידיעה הזו בשלימותה נקראת מצוה, נבואת משה בזה הדבר.

וכל עוד אין דבר ברור לאדם בכל הקומה, אפילו אם חסר רק פרט אחד כמו שאינו יכול להסביר אותה ולשכנע אחרים בכך אע"פ שבמוחו וליבו הדבר ברור. או להיפך אפילו שנראה הדבר ברור בכל דרכי השכנוע וההסברים וכולם כבר השתכנעו ממנו, אבל חסר לו ברירות בפנימיות מוחו שכך צריך, או חסר לו רצון ומוטיבציה לעשות את זה, אין זה מצוה. ואמרו אם אין הדבר ברור לך כאחותך אל תאמרהו. ולפיכך היה משה מחוקק המצוות ולא שום נביא אחר כי בהירות כזו שתהיה גם קבועה לדורות הוא משהו נדיר ביותר.

אבל לפעמים קורה ומשהו כופה את עצמו על האדם. ברור לו שחסר לו חלק מן הקומה לעשיית דבר זה. אבל כמו כן ברור לו שאין לו ברירה והוא חייב לעשות את זה. הוא יודע שהדבר נשאר מסופק ואולי הוא חטא. אבל הוא פשוט אנוס לעשות את זה ומה לו לעשות גם אם הדבר לא נכון. זה נקרא במצב כזה עושה האדם את הדבר ומקבל על עצמו את הדין שינבע מכך שלא היה הדבר ברור בכל הקומה. וזה נקרא חוקת התורה. וזהו סוד חטא משה. שהוא שמשה היה כפוי לעשות את זה אע"פ שידע שאינו יכול להסביר אותו לאחרים וקיבל עליו את דינו.