קצת מבוא לספר יהושע

קצת מבוא לספר יהושע
 
אנחנו צריכים להתעמק בדברי הנביאים בפרט שאלו הם ספרים שמעטים יותר מעיינים בהם ובוודאי אפשר לדלות מהם מרגליות יקרות. גם מה שאני כותב הוא קצת הוה אמינא ראשונית כי עוד נעיין בהמשך הספר וכאשר נקרא בו פעם ופעמיים. אבל צריך להתעורר לזה שייתכנו כאן מהפכות שאפשר להבין בעיון ובמעשה.
 
ספר יהושע מיוחד מכל ספרי הנביאים. אמרו בנדרים כב, ב ברב חכמה רב כעס, אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע, מפני שערכה של ארץ ישראל הוא. הוא מוצא כאן שכל שאר ספרי הנביאים עומדים על הסיפור החוזר על עצמו של חטא ועונש ותשובה ושכר, וכל סיפור הנביאים וכתובים מספר שופטים עד דברי הימים סובבים על הציר הזה. ספר יהושע נתייחד מכל שאר הספרים שהוא היה נכתב גם אילולי חטאו ישראל כלל.
 
ויותר מכך, אפילו חמשה חומשי תורה אינם חורגים מהיותם נתונים תחת הסיפור של חטא ותיקון. הרי זה הדבר שאנחנו עומדים עליו כיצד ההבטחה הגדולה של משה בתורה לא התקיימה שהוא ההבאה לארץ ישראל. וכיצד שאלה זו הוא בעצם כמעט פירכה על כל הפרוייקט של התורה עד שצריך לכתוב כל ספר משתנה תורה בכדי להתמודד עם בעיה זו של מיתת משה בחוץ לארץ טרם קיים הבטחתו. וכך בכלל כל ספר מחמשה חומשי תורה מלא חטאים וכשלונות של התוכנית והתגובה לחטאים הללו.
 
ספר יהושע חורג מכל הספרים שלפניו ושלאחריו בכך שאפשר לתת לו תת כותרת. ספר יהושע: כיצד התקיימה הבטחת ירושת הארץ. כל סיפור הספר הוא ש"לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלהיכם עליכם הכל באו לכם לא נפל ממנו דבר אחד" (להלן פרק כג). ואין בספר יהושע שום סיפור חטא כלל. החטא היחיד שמסופר בו הוא חטא עכן שהדגש בו שהוא חטא של היחיד ולא נפילה של הכלל, ואדרבה שגם כאשר היחיד חוטא ואע"פ שיש לכלל ערבות בו אין הכלל מתבטל ואף היחיד אינו נפרד מתוך הכלל, ובסוף הספר חשש יהושע שבנו במות לאלהים אחרים וההבטחה שלא כן קרה.
 
ונמצא ספר יהושע הוא הספר השמח מבלי הסתייגות היחיד של התנ"ך. ואע"פ שגם בקיום הבטחה זו של ירושת הארץ עצמו לא הורישו את כל הארץ באמת אין זה מסופר כפגם בספר הזה כי מגמתו שיהיה לפחות ספר אחד בתנ"ך שמספר כיצד יצאה ההבטחה לפועל.
 
ומתוך כלל זה אפשר לקרוא כל פרטי הסיפורים כיצד כולם מתייחסים לפסוקי החומש ומתארים כיצד קוימו ההבטחות וכיצד קרה הכל כסדרו כפי שהיה צריך להיות. כך סיפור המרגלים מדגיש שאין זה כמו המרגלים של משה שבגללם נשארו במדבר, והוא אפילו לא מציין את זה כי כל הנרטיב של יהושע הוא כאילו יש כאן עולם שבו מעולם לא היה חטא ועיכוב ושלחו מרגלים כפי שצריך והכל קרה כסדרו וחזרו עם הבשורה שנמוגו יושבי הארץ מפניהם כמו שכבר כתוב בשירת הים. והפסוק מדגיש כיצד קיימו בני גד ובני ראובן את הבטחתם למשה ועשו בדיוק מה שהבטיחו, ואין בו את כל האימה והחשש שאתה מרגיש בקריאת הפרשה בספר במדבר שמשה חושש אם אינם מרמים אותו ואם יקיימו את דבריהם.
 
וכך נס הירדן הוא כמו חזרה על נס קריעת ים סוף מבלי שבני ישראל יתלוננו לפניו ולאחריו אלא הם רואים כי אל חי בקרבם וקובעים זכר לדורות. ובאספקלריא זו ננסה להמשיך גם ולראות בכל הסיפורים הפרטיים שבספר ולזכור שאע"פ שמסתמא בפועל כן היה המציאות יותר מסובך ממה שספר יהושע מראה, זה חשוב מאד שלפחות ספר אחד בתנ"ך מספר את העולם מן המבט שאין בו רוב חכמה ורוב כעס, אלא פשוט לא נפל דבר מכל הדברים הטובים שאמר ה'.

שיעורים בשער הכוונות דרושי פסח – וידאו – בעברית

שיעורים בשער הכוונות דרושי פסח – עברית

עד דלא יג

נפשט את כל האמור באות הקודם לסיפור פשוט. יהודי רוצה לקיים את המצוה של שכרות בפורים. הלך ומזג לעצמו כוס יין, ואז עוד כוס. ובינתיים הוא חושב לעצמו האם כבר יצאתי ידי חובה, האם כבר הגעתי עד דלא ידע. וכל הזמן הוא עונה לעצמו לא, הרי אני עדיין יודע. אז הוא מוזג לעצמו עוד כוס. ושוב בודק את עצמו האם אני יודע ושוב התשובה הוא כן אני עוד יודע. וכך הוא שותה עוד כוס ועוד כוס עד שהוא נופל באפיסה גמורה והוא כבר לא שואל את עצמו האם אני יודע. (וזהו פשטות בירוק ההלכה של עד דלא ידע)

לידו יושב חבירו שמאיזה סיבה מצא לו היתר דחוק לא להשתכר בפורים. נו גם הוא משהו ישראל אע"פ שחור וכו'. בפרט בפורים. והנה חבירו כאשר הוא רואה אותו מדבר אל עצמו האם אני כבר לא יודע, לא אני עוד יודע. הוא מסתכל עליו ואומר זה בוודאי שיכור.. הרי אני מכיר אותו מתמול שלשום. ולעולם בדעתו הרגילה הוא אינו חושב על הבעיות הללו והוא אינו מדבר בסגנון שהוא מדבר עכשיו ואינו עסוק במה שהוא עסוק עכשיו. אז מה זה שהוא בכלל מסתפק האם אני לא ידע. מן המבט שלי אין בזה שום ספק וודאי כבר קיים את המצוה בהידור. והוא הולך ואומר לו רבינו קיימת כבר מצות עד דלא ידע לך לישון. והראשון מסתכל עליו כעל מי שלא ראה מאורות מימיו מה אתה בכלל רוצה מהחיים שלי האם אתה מבין שום דבר.

מה קרה פה? בוודאי ביום שני שעבר היה גם הוא מסכים לחברו. אבל הסיפור הוא שכאשר שתה את הכוס הראשון נהפך מוחו להיות שיכור של כוס אחד. ובעיני הראש הזה כבר יש עולם שלם שדומה עליו כמישור. הוא אינו חושב שמשהו בתפיסה שלו לא נורמלי, כי זה נהיה עכשיו הראש שלו. וכאשר השיכור הזה של כוס אחד הולך ושותה את הכוס השני כדי שיהיה עד דלא ידע, אין הוא מנסה לבטל את הדעת הרגילה בכלל כי הוא כבר אחר, הוא מנסה לבטל את הדעת שיש לו עכשיו אחרי כוס ראשון. ובוודאי לגבי חבירו שלא שתה כלל הוא שיכור כבר אבל הוא לא איש כזה הוא איש שכבר יש לו מוח אחד של עד דלא ידע ובעיניו העולם נראה אחרת.

***

וכך הוא כך סדר קניית החכמה. תלמידי חכמים צמאים לדעת משל לדגים שבים שמבקשים להם עוד מים. וודאי לגבי עמי הארץ הם כבר חכמים. אבל הם כבר לא מעריכים את עצמם כפי שהיו מעריכים את עצמם טרם הכל כי הם כבר אנשים אחרים. ובעיני העולם שלהם עכשיו עוד אינם יודעים כלום.

ולפיכך נמצא העד דלא ידע בכל מדרגה ומדרגה. ונמצא הקושי שאמרנו להסביר כל דבר למי שעוד אינו אותו האדם. כי תמיד זה כמו השיכור שמנסה להסביר לשפוי לכאורה כיצד נראה העולם מבחינת השיכור. אבל כלי הדעת שבו השיכור מודד את הידע הנוסף שלו אינם אותם כלי הדעת שבו הלא שיכור מודד.

ומה יש לנו לענות למי שאומר אבל הדבר אינו מובן כיצד תוכלו לדעת אותו? אנו עונים לו כמענה אותו שיכור. תשתה איתי כוס אחד ותבין את דעתי עכשיו. תשתה איתי כוס שני ותבין את דעתי השניה. וכן הלאה. ואם אתה צריך עזרה אספר לך מה בדיוק שתיתי בכוס ראשון ומה בכוס שני אולי גם לך יקרה הנס.

עד דלא ידע יב

כאשר נכנסים אנחנו לעיין בפלא קניית הדעת מוצאים אנחנו בה עוד מטעמים חדשים. הסיבה שקניית הדעת נחשב לפלא הוא בגלל שהוא בא באור וכלי שלו כאחד. כסוד שכינו חז"ל גיטו וידו באים כאחד. כי דעת האמת אינו כזה שמשאיר את הלומד אותה כמות שהיה טרם למד, אבל הוא מהפך את כל גוף האדם למהות אחרת. כהא דאמרו תלמידי חכמים כל גופם אש, לא שיש לתלמיד חכם גוף וכלי כמו שיש לכל אדם רגיל, ובתוך הכלי הזה נכנסת התורה שלו. אבל צורת קניית הדעת הוא שהיא מהפכת את הגוף שלה לגוף חדש, אינו דומה האדם גם באשר הוא אדם אחרי שלמד לאדם טרם שלמד. ואם כן אין כאן דבר שכלי בלבד שצריך להסביר את טעמה, אבל יש כאן מהפכה בגוף האדם. ולפיכך הדבר הזה טמיר מלהסביר מבחינת מהותו, כי מאחר והדעת זוקקת שינוי בגוף המקבל, הכיצד אפשר להסביר את מצב הדעת אל מצב חוסר הדעת, הלא אין זה אותו אדם בתוספת דעת אלא אדם חדש לגמרי.
 
משל חבד"י אומר 'א קאפ קען מען נישט ארויפשטעלן'. משמעותו אני יכול להסביר לך הרבה שכליות כאשר יש לך ראש להכיל אותם. וכאשר אנחנו חולקים סט הנחות ודרכי לימוד שמאפשרים לנו להסביר שכליות זה לזה. אבל אם הבעיה בינינו הוא שאין לך ראש, הכיצד אני יכול לתת לך ראש. אבל באמת לאמיתו אין תפקידו של הרב אלא זה, לתת לתלמידיו ראש חדש. ודבר זה פועל בסגולה המופלאה של כניסת הדעת. כאשר למדנו בעץ חיים שכאשר המוחין נכנסים לגוף מתרחב הגוף לקבלם. ואין משמעות ההגדלה הזו שהכלים מתרחבים מצד עצמם. אבל המשמעות הוא שהמוחין עצמם כביכול נעשים כלים למוחין שלהם, או תגיד החלק החיצוני שבמוחין נעשה בעצמו כלי לחלק הפנימי שלהם. ודבר זה נעשה בסוד גיטו וידו באים כאחת, שקניית הדעת עצמו מהפכת את הגוף שיהיה בר הכי לקבלת הדעת.
נמצינו למדים שסדר קניית הדעת קשה להסבירה במונחי הדעת עצמה, מאחר וכל חלק של קניית הדעת משמעותה גם הפיכת האדם הקונה אותה לאדם אחר. ולפיכך כל הסברה גם בינך לבין עצמך של מצב היות הדעת אל מצב טרם הדעת, הוא דומה להסברה בין שני סוגי אנשים שונים, שלהם טבעיים שונים ואופיים שונים של קליטה, ואין כאן הסברה שצריך להסביר אלא תמורה שצריך להמיר אדם זה באדם אחר.
 
***
 
וכאן נמצא הפתרון לכל בעיית ההסברה של הדברים שלמעלה מן הדעת, שעוררנו עליו כמה פעמים בחיבור זה. ואמרנו שלענות על כל קושי של הסברה בהפטרה שזה סגולה למעלה מן הדעת אינו אלא עצלות. וכאשר אנחנו חושבים כאן מצד ההוראה, צריך מיד לחשוב מה יעזור תשובה כזו לתלמיד המבקש לדעת את הבלתי נודע כאשר תענה לו על כל שאלה שזה סוד. או במילים אחרות צריך לדעת כיצד באמת מכניסים את התלמיד לסוד הזה.
 
כאשר הרב זוכר את הביוגרפיה של עצמו, כלומר הוא זוכר שהחלת הדעת עליו לא היתה בסדר לינארי שאפשר לעמוד עליו, אבל הוא זוכר שמתחילה לא הבין ולא ידע ובסוף הבין וידע. והוא זוכר שאין זה לפי שהוא נולד עם סגולה כמין ברוך מרדכי שמלידה, אבל הוא נולד בסתימות המוח והלב בדיוק כמו שנולד כל אחד. והוא זוכר את הלא ידע שהוא עדיין תחילת הבסיס לכל הדעת שלו. הרי אינו צריך לחפש מעכשיו איזה משל או הסברה שיוכל להסביר מצד היש דעת את אופי הדעת הזה, כי לא זה הדרך שהוא קנה בו את הדעת בעצמו. מי שיש בו את הדעת אינו צריך לשבת ולהמציא הסברים ומשלים ותיאורים אל הדעת, כי הדעת אינו נבנה מהסברים ומשלים ותיאורים. אבל הוא צריך לזכור את הצורה שבה הדעת חל בכלי שלו. ובדיוק את המעבר הזה שהוא עבר בין איש שאינו יודע לאיש יודע הוא צריך להעביר לתלמידיו.
 
וכך יתבונן כל אחד כאשר הוא מדבר על ענין נעלם, שאם הדבר הנעלם מובן לך בפשטות, הרי לא תוכל להעביר את הפשטות הזה בהסברה למי שאין לו את הפשטות הזו. אבל צריך אתה להתבונן הרי אני בעצמי לא הבנתי ככה פעם. ומה גרם לי פתאום לשנות את ראשי ולהגדיל אותה שאוכל להבין. לפעמים הוא באמת הסבר מסוים או משל מסוים או שיר מסוים או ניגון מסוים או אות מסוימת. ולפעמים הוא פשוט המשכיות של לימוד ועיון בנושאים מסוימים או ספרים מסוימים. ולפעמים הוא מין התגלות שיש דרכים לזכות אליה על ידי שתיה או תפלה או אופנים אחרים. ואת הסיפור הזה כולו תספר לתלמידים שלך. ותספר אותו מההתחלה, מויהי בימי אחשורוש שכל השומע אומר אח לראשי ואיה יש לי ראש להכיל את הסוד, עד הסוף שתהיה דובר שלום לכל זרעו ותדע לספר את הסיפור לדורות הבאים. וזהו מה שהרבה ספרים ומורים מאריכים כל כך בדברים שאין להם מילה והסבר ועל מה הם עושים כן אם הם בעצמם אומרים שאין לדבר מילה והסבר. אבל הם פשוט מספרים את הסיפור מי גרם להם לדעת שאין עוד מלבדו ומי גרם להם להשתחרר מעול הסיבות הרבות של העולם הזה, וכל אחד מספר את הסיפור לפי מה שקרה לו זה באותיות קבלה וזה באותיות נגלה וזה באותיות מזרח וזה באותיות מערב, והתלמיד שהוא משורש נפשו הרי זה חל בו ועושה בו את המהפכה הנדרשת עד שהוא פשוט מבין את הענין.