אנחנו גומרים כאן עם החלוקה שחילק וויליאם ג’יימס את תשובתו לשאלה הזאת לשלשה חלקים. ואני עוקב אחרי תשובותיו לשלשת השאלות. א-    הסמכות לגבי החווה עצמו

–          האם הוויכוח סמנטי בלבד? עוד הערה על האפשרות שסיבות טבעיות יפקיעו את האפשרות של הוכחה מתוך חוויות דתיות. בחלק ד’ הסברתי שהשאלה היא מה

נעבור לרמה השנית של הדיון, והוא הדיון על המשמעות של החוויה הזאת, והאם, בהנחה שהא קיימת, נוכל לסמוך עליה, ובאיזה הקשר. [ניתן לערער על החלוקה

נתחיל לענות על השאלות שהצבנו בחלק א’ על הסדר. א-    מהו חוויה מיסטית בתיאוריה. טרם כל דיון עלינו לבר לעצמנו באופן מדויק על מה אנחנו

מהו השאלה כאן?  במילה אחת: היש דרך משכנעת לטעון לחלק בין האימון בחושים ה”רגילים” לבין “החוש השישי” המיסטי. [עם מי שלא יאמין גם לחושים הרגילים

בקורת המיסטיקה הטהורה [הפילוסופיה של המיסטיקה] [לאור כמה וויכוחים חוזרים ונשנים אודות נאמנות החוויה הדתית לסוגיה כהוכחה כלשהו לנכונות דעות או דתות, ולאור היות השאלה