יהרג ואל יעבור?

במערכות אחרונות, ואולי גם לא אחרונות, של הציבור החרדי נראה שמעמידים קיר לגבי דברים רבים שהם לכאורה שוליים, כאילו הם ענינים שייהרג ואל יעבור.
-ראש וראשון לכולם החזו”א, שטעון במכתבו הידוע לגבי גיוס בנות “רגשות לבי מורה ובא שזה ענין של ייהרג ואל יעבר, ואולי גם מנקודת ההלכה כן”.
-בהמשך אותה המערכה, יצאה קול קורא של רבנים חשובים רבים, שאף שירות לאומי ייהרג ואל יעבור. זכורני ששמעתי שהחזו”א סירב לחתום על ההצהרה הזו, אם מישהו יודע פרטים בקשר לזה מעניין לדעת.
-ר’ יואל מסאטמאר, טוען בספרו ויואל משה שכל קיום המדינה אסור ביהרג ואל יעבר, וכמו כן כל השתתפות במוסדותיה אם ע”י בחירות וכו’ הכל ייהרג ואל יעבור.
-הגר”ח קנייבסקי כתב לאחרונה ש”הכלי המכונה אינטרנט”, אסור בייהרג ואל יעבור. קל וחומר מגיוס בנות. [לא ניכנס לסיפור איך יצא ממנו הפסק הזה ומה הוא חושב שהאינטרט הוא] [ראו האםיש חיוב הלכתי לסנן את האינטרנט]
-לאחרונה אנו שומעים קולות הטוענים, שכל גיוס לצבא הוא ייהרג ואל יעבור. [דבר שכמובן ניתן לדייק מהחזו”א ההיפך.] [ראו אשכולו של מיימוני בנושא]
– [האדמו”ר מסלונים, הצהיר במשך מערכות עמנואל, דבורים הקרובים לחיוב מסירת נפש, איני זוכר אם ביטא את המשפט, אבל כיתת היורים שלו בהחלט מבטא שהוא סובר שללמוד עם בנות מעט נחותות רוחנית הוא ביהרג ואל יעבר]
השאלות לדיון:
א-      האם ישנה הצדקה הלכתית כלשהו לפסק כזה?
בעוד שהויואל משה מנסה לבסס את החיוב שלו בניסוחים הלכתיים רגילים, הרי שאצל החזו”א אנו שומעים במפורש הודאה שזה אינו כלול באמת בהלכה. והדעת נוטה שאף הרב מסאטמאר ידע כן אלא שההבדל במודעות.
יש כמה דרכים עקרוניים שבהם אפשר להכניס כמעט הכל לקטגוריה של ייהרג ואל יעבר. אפשר לטעון שכל סטייה גלויה מהתורה בכוונה שאינו מתחשב בו, הרי היא ככפירה בעיקר. הבעייה במהלך כזה הוא רק שתחת זה אפשר להכניס כמעט כל מה שרוצים ללא גבול.
יש בפועל סעיף של שעת השמד, שבו חייבים למסו”נ אפילו אערקתא דמסאני. [לכה”פ בפרהסיא]. אפשר להחשיב כמעט כל מצב שקיים כיום לכזה, היות שהשלטון לא מכיר בתורה.
למעשה זו טענת עמנואל, “אתם אולי צודקים ,אבל אתם אל תהיו אלו שיגידו לנו מה לעשות.”. כלומר, יסוד הדת הוא המחויבות לתורה [או ל”דעת תורה”] וממילא כל הוראה שבו מרגישים שהשלטון רוצה לקחת את השליטה לעצמו מיד התורה והרבנים. נחשב כפגיעה ביסוד הדת.
בפועל קשה מאד לנמק ככה, ראשית השלטון הוא דמוקרטי ובעצם נייטראלי לגבי עניני דת. לטעון שהמניע האמיתי שלהם זה שנאת הדת, הוי דברים שבלב.
[היה מחלוקת גדול בגזירת הלבוש ברוסיא אם חייבים למסו”נ, התלוי בעיקר בשאלת השערת כוונת השלטון. ]
שנית, במציאות של כיום, לפי זה כל דבר שני הוא כזה, ושוב רדוקציו אד אבסורדום.
בפועל כאשר השלטון שלל מהקהילות זכויות הכפייה וההחרמה וכו’, לא שמענו אף אחד שיטעון שחייבים למסו”נ להמשיך את זה. זה מקור חשוב מאד לגבי זכויות ליברליות הכפויות ע”י השלטון. 
ב-      האם השימוש הרב שנעשה במשפט הזה לא מוזיל את כל המושג הזה, עוד מעט ויחשבו שעבודה זרה אסורה בערך כמו התנדבות ביד שרה כשירות לאומי. לכאורה יהרג ואל יעבר הוא הנשק האחרון, וריבוי השימוש בו  מפחית את הכח שלו.
יבאו החכמים שבכאן ויחוו דעתם.
האם מישהו מכיר דיון הלכתי או אפילו השקפתי נורמלי בנושא זה? או שכו”ע מודי שאין כאן אלא סיסמאות.
העליתי עכשיו את הדיון הזה כי למדתי בתוספות שבת מט, א ד”ה נטלם מראשו כי החיוב למסור את הנפש בערקתא דמסאני אינו אלא “משום דבשינוי ערקתא דמסאני מתנהג כעובד כוכבים ודומה שמוציא את עצמו מכלל ישראל”, משא”כ חוסר הנחת תפילין שאינו מראה כך ולכן כשיש גזירה שלא להניח אין חיוב למסור את הנפש על כך. ולכאורה אם ננקוט כסברא זו יש כאן סיוג רב לשימוש בחיוב ערקתא דמסאני של שעת השמד, ויל”ע בזה.

מימרות מקוריות של החזון איש

ספר זכרון שאול-מימרות מקוריות של החזון איש


לאחרונה הועלה בהיברובוקס המהדורה החדשה של ספר זכרון שאול -לר’ שאול ברזם חתנו של הסטייפלר. בתחילתו יש קונטרס זכרון איש ובו מימרות שרשם המחבר מפי החזו”א. יש שמה דברים מקוריים ומדוייקים שאינם נמצאים –עד כמה שאני יודע- בשום מקום אחר. ואולי גם הפכיים מהרושם שהיה לנו מתחילה בדעת החזון איש. כנראה שעם ר’ שאול- שהיה צרפתי עם חינוך כללי, היה יכול החזון איש לדבר בפתיחות יותר בנושאים כאלה. כדאי מאד לקרוא.
אני מעתיק כאן כמה קטעים שעוררו לי ענין. וכותב את המחשבות שהם מעוררים, בתקווה לדיון מתפתח על דעת החזון איש ועל הנושאים בעצמם.

עמ’ מ”ט-עניני אמונה
העולם והטבע הם בעיא גדולה האדם עומד ומשתומם את החידה הגדולההאמונה היאתשובה על השאלהובעצם אינה תשובה שפותרת.
ההתחלה כאן הוא בסיס הפרק הראשון באמונה ובטחון, שמבסס את האמונה על הבעיה של הטבע. החידוש הגדול נמצא כאן בסוף, בו הוא מודה שהאמונה אינה תשובה שפותרת את השאלה. השאלה שאם כן מה עוזרת לנו האמונה? כנראה שהאמונה הא משהו שנותן תוכן לשאלה ולאפשרות שקיימת תשובה גם בשעה שהאדם מכיר שאין בידו התשובה המושלמת לשאלת היקום.
[בהערה שם למטה מנסים העורכים לומר שכוונתו שלמי שאינו מאמין זו לא פתרון, כך או כך, הכוונה אחד הוא ודוק]
אצל המון העם נדמה כשמדברים על אמונה שרוצים משהו מהםואינם יודעים שיש הכרחלאמונה.
כאן הוא סותר בעצם את התפיסה החרדית של האמונה הפשוטה. האמונה אינה חיוב המוטל עלינו, אלא הכרח מתוך החיפוש של האדם אחרי המשמעות של היקום.
גם אצל האנשים הפרימיטיביים עובדי ע״ז אנו רואים חיפוש אחרי תשובה על הפלא.
מביא ראיה שהחיפוש אחרי משמעות של העולם והטבע מעסיקה את האנושות מתחילתו. והוא מציאות בסיסות בקיום האדם. וגם אם אנחנו רואים אותם כפרימיטיבים לפי התשובות הטפשיות שמצאו לשאלה הזאת, אין זה לוקח מהם את החיפוש הרציני אחרי האמת.
ובזמן האחרון בהתפתחות המדע חשבו כאילו מצאו את הפתרוןוהכל אינו כיאם דמיון שוא.
כפירה בשלילה אינה פתרוןהיא כופרת בשאלהוממילא יש בזה אפשרות גדולה לתשובה.
כאן הוא מעמיד את הכופרים המודרניים, למעלה מעובדי עבודה זרה הקדמונים. שכן הקדמונים כפרו עם תשבה, כלומר שהעמידו תשובה שקרית לשאלת וחיפוש האדם. ובזה עצרו את החיפוש. משא”כ הכפורים המודרניים שכופרים עם שאלה, וממילא נשארים עם השאלה והחיפוש. ובזה יש אפשרות שימשיכו לחפש ולגלות בסוף את האמת.
כמדומה שההתייחסות הזאת הפכית לגמרי לגישה החרדית הרגילה שהיתה בוודאי מעמידה את העובדי ע”ז למעלה מהכופרים המודרניים.
[כאן עלינו לשאול את עצמינו לפי ההגיון הזה ייתכן שגם מי ש”נעול” על היהדות, או על דרך מסויים בתוכה, האם אינו כמו כן נועל את עצמו ממציאת פתרון אמיתי יותר]
עמ’ נ”א-תיקון הדור
לו היה אדם גדול שהיה יודע מה שחסר בדיוק בדור זהוגם היה יודע את התרופההיה יכוללהפוך המונים.
כאן כנראה החזון איש מודה שהוא לא יודע בדיוק מה שחסר בדור, וגם לא יודע את התרופה. אילו היה מנהיג עם הידע הזאת היה יכול בקלות לעשות מהפיכה.
יש כאן סתירה קוטבית עם ההשקפה החרדית שהגדולים ברוחב דעתם יודעים את הכל ומנהיגים את הכל באמת וביושר, עם ההוכחה הנצחית נגד ההשקפה הזאת, שכן אילו היו באמת יודעים, היו כבר עושים את המהפכה
אנשים אינם שלמיםוכשרוצים לתקן את המעוותאינם רואים כיאם קצה אחדוכשמתקניםאותו מזניחים הקצה הב׳ובגלל זה יוצאים קלקולים.
כאן יש אבחון מדוייק למדי של סיבת הבעיות שיוצאים מכל המנהיגים. וככל הנראה החזון איש בעצמו לא נמלט מזה. ראו באשכול “ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש” ותבינו. 

ספר זכרון שאול-מימרות מקוריות של החזון איש