ספר עזרא – נחמיה

ספר עזרא – נחמיה

לקרוא בספר עזרא – נחמיה נדמה לי כמו לטייל באיזה בית כנסת ישן באיזה עיירה קטנה שכל בתיה כבר חרבים ולא נשאר שם אפילו מנין ביום כיפור או חנות מכולת. שאתה נכנס אליהם ויש כזה ריח של סידורים ישנים וקרועים, על המדפים חומשים עם תרגום לאנגלית ארכאית שבשעתו היה כנראה שיא הקידמה ועכשיו התרגום נראה יותר מיושן מהעברית של החומש.

על הקירות מכל הצדדים נמצאים לוחות ישנות עשוים עץ וברזל צבוע בצבע זהב כזה שנהיה ירוק ומעלה חלודה. ובו חרוטים שמות המייסדים והתורמים עם השמות הישנים שלהם שכבר הרבה זמן אין מי שנקרא בשמות כאלה. ואלה שמות המייסדים אשר עלו והקימו את הבית לה' בשנת תרכ"ג לפ"ק, הגביר הנגיד הרבני ר' שמערל שיחיה ואשתו הגבירה הצנועה מרת פעריל תחי'. ואלה נדבו אבן לבנין הבימה ונר למאור וכו'. ומרוב יושן חצי מהלוחות קרועים ואי אפשר לקרוא אותם, ומהם נמצאים כפולים כאשר חידשו את הבית כנסת לפני מאתיים שנה והעתיקו את הלוחות הראשונים והוסיפו עליהם וחיסרו וייתרו. ולפעמים באים נכדים לבקר ומחפשים בלוח שמות אבות אבותיהם לפי שם המשפחה שלהם בכתיב הישן שלו שמצאו בגניזה, ולפעמים מגיעה משפחה שיש להם מסורת שסבא של סבא של סבא שלהם היה ראש הקהל ועכשיו כבר אין מוצאים כלל את שמו באותם הלוחות.

ובצד אחר מאחור יש לוח מיושן מאד חרוט בברזל ועופרת ונראים בו סימני מחיקות יתירות ואלימות שלפני זמן, ובעלי עין חדה יכולים לקרוא בו החריטה ואלה שמות המוחרמים אשר לא יעלו ולא יבואו בבית הכנסת ויבדלו מתוך הקהל על אשר.. משפחת .. ומשפחת.. ומן הסתם כבר דאג מישהו שלא יישמר הלוח הזה בשלימות לאורך זמן אבל כעת גם אהבתם גם קנאתם גם שנאתם כבר אבדה ואין מי שמתעניין בכל החרם הגדול שנעשה לבד כמה היסטוריונים עבשים שמשווים שמות ומעלים השערות.

ואם מעיזים ונכנסים למרתף מוצאים שם את המשרד של הקהילה ובו משומרים מאחורי זכוכית כזו הרשיון הראשון שניתן מאת הקיסר יר"ה לבנין בית הכנסת והוא כתוב שפה לועזית ומתורגם קצת לעברית שבורה בנוסח עתיק וחמור כזה איך נתנה המלכות רשות והקדישה לבית אלהים כך וכך מטרים של ברזל ואבנים ורשיון לגביר הנגיד ראש הקהל הראשון שיבנה את הבית הגדול הזה ויתפללו בשלום המדינה.

ועל קיר בית הכנסת מבפנים תלוי מודים דרבנן מודפס על ניר ישן קרוע בצדדיו ובו תפילות שהיו מתפללים זקנותינו בבית הזה והפלא ופלא חלק מן הנוסח שלו הוא ממש הנוסח שאנו מתפללים אע"פ שחלקים אחרים נוספים בתחילה ובאמצע ובסוף.

וישב המלאך הדובר בי ויעירני

וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו. (זכריה ד, א)

אמר רבי יצחק, פסוק זה צריך לפתוח אותו. וכי כיצד יעירנו אם לא כאיש אשר יעור משנתו. ומה תלמוד לומר כאיש אשר יעור משנתו.

אלא וודאי זכריה הנביא לא ישן היה, ולא היה צריך יקיצה משינה. אלא ער היה, וער היה יותר מכל ערות שבעולם, ומן אותו ערות העירו כאיש אשר יעיר משנתו.

סבא דסבין אמר, אשרי מעורר ישנים ומקיץ נרדמים. אשרי על אשרי מעורר ערים ומקיץ הולכים ביקיצה. כל אדם יכול לעורר ישנים. לעורר את הערים צריך מלאך.
ואותו הערה מהפכת את הנביא לאיש אחר, אשר ההבדל בינו לבין כל ער שווה ממש להבדל שבין הער לישן, והמהפכה המתחוללת בהערתו שווה ממש למהפכה שהיא הפיכת הישן בשינה עמוקה לער ממש. ועל אותו מהפכה מופקד המלאך הדובר בי.

ברזא דרזין תניא, מאי כאיש אשר יעור משנתו. הדא איש דכתיב עליה הוי"ה איש מלחמה. וכפום אתערותא דהאי איש כך אתערותא דמלאך. דכתיב עורה למה תישן אדנ"י. וכפום אתערותא דאיש ומלאך כך אתערותא דנביאי. וכמא דאתערותא דנביאי, כך אתערותא דשאר עלמא.

***

מאי וישב המלאך, לעיל מיניה כתיב כה אמר הוי"ה שובו אלי ואשוב אליכם. אמרה כנסת ישראל לאן אתר אשוב והנביאים הלעולם יחיו, אמר לה אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלא השיגו את אבותיכם, ובאותם דברים תפתחו פתחים לשוב. ועל דא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי. באותם רוחות היוצאים מפה הקורא את הנביא תמן ישוב המלאך לדבר בכם.

אמרה כנסת ישראל, וישב אנא הוית, דהא שיבה שבת כנסת ישראל יהא בת זוגך. ומאי רזא דשבת, הכי תאנא. כל מעשה ומעשה שאדם עושה בימות החול יש לו מלאך. ומאי מלאך. היינו שאותו מעשה חוזר בהשלמתו ומראה את עצמו אליו. משל לאדם שבונה בית, וכאשר סיים את בנייתו הוא מסתכל על הבית השלם בכל יופיו והדרו, והבית כאילו חוזר ומסתכל עליו, ועונה לו את שאלתו אשר שאל בתחלת העלאת החפץ לבנות בית.

מילתא דא דכתיב בסיום ששת ימי בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ראייה זו היא החזרת הבריאה לעיני מי שביקש הוויתה. ומן אותה הסתכלות ראה אלהים את אשר עשה השתקף אשר עשה בעיני אלהים, ותמן אנו פותחים ואומרים יום הששי ויכלו השמים. כלומר מחזירים את הדיבור שבה עשה אל מחוללה, כפי שהיא עולה מן הסתכלותם זה בזה. כאדם הנותן עיניו בכוס ופותח ואומר יום הששי.

***
אוליפנא (ריש שער רוח הקודש לאריז"ל), דדיבורי רוח הקודש הינם דיבורי ואווירי האדם שהוציא אותם במילתו, הם החוזרים אליו ונעשים דיבור של נבואה. זכאה מאן דעאל ברזא דא, דעליה כתיב אני המשנה המדברת בפיך. והכי וישב המלאך הדובר בי, דהא אותם דיבורים דאינון מלאכים שדיבר בעצמו, הם שבו אליו והודיעוהו את אשר ראה.

לך לך III – כי נשני אלוהים את עמלי ואת בית אבי

סיפור השורשים הישראלי שבספר בראשית כולו רצף של ניתוק שרשים. בסיפור יעקב כתבתי על שני דגמים שונים של הלך לך הזה, והנה הגענו אל סיפור יוסף מצאנו דגם שלישי. אברהם הלך אחרי האידאות שלו ושכח את משפחתו. יעקב הלך אחרי נסיבות חייו וברח מבית אביו והלך מבית חתנו. סיפורו של  יוסף טרגי במידה שהם אינם מגיעים אליו ובאותו דרך ומגיע אל פתרון בלתי צפוי  שהם לא יגיעו אליו.

הילד האהוב של אביו, שנולד לאשת האהובה אהבתו הראשונה מתוך שנים שחיכו, בן זקונים, נפשו קשורה בנפשו, והנה הוא אינו מסתדר עם אחיו, הדברים מגיעים עד כדי כך שאחיו מוכרים אותו כעבד לארץ רחוקה, ארץ מצרים, הארץ הסמלת לראשונה את הגלות הזרה שבה גלו ישראל, תרבות רחוקה, מדינה כובשת. לא די לו בכך שהוא נמכר לעבד להם, הוא העבד של העבדים שלהם, נמצא בבית הסוהר של מצרים, יותר רחוק מזה ויותר רחוק מגדולת בית אביו לא יכול להיות.

ופה מגיע המפנה, ליוסף, שירד בכל כרחו בוכה וסובל, משחק המזל דווקא במצרים. אחיו שנאו אותו על כישוריו הבולטים, עם משפחתו הוא לא יכול להסתדר, הוא טוב מדי בשבילם, הם חושדים בו יותר מדי, הכוחות שלו לא יכולים להתגלות שם. יותר מדי מגבלות מגבילים אותו. דווקא בארץ הזרה, בין עברייני מצריים, יוצא לו שם טוב. האסורים בבית הסוהר אינם מאוימים על ידי התבלטות כשרונותיו של יוסף, הם אוהבים אותו מעריכים אותו, והוא מצידו עוזר להם פותר להם חלומותיו מדבר על ליבם. השמועות על כך מגיעות עד בית המלך, הנער העברי העבד לשר הטבחים יודע משהו. סוף הסיפור ידוע.

כאשר יוסף מתבסס במלכותו ושלטונו, מקים את משפחתו עם אשה זרה, בתו של כהן מצרים, הוא קורא לבנו הראשון מנשה כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי, והשני אפרים כי הפרני אלוהים בארץ עניי. מודה הוא לאל על ששכח את העמל שהיה לו בבית אביו ומצא את מקומו הצלחתו ומזלו שם. סוף הסיפור הוא שגם אחיו נצרכים אליו והוא נהפך אף להם למושיע מתוך ההצלחה שהצליח במקום שמכרוהו אליו.

Joseph dwells in Egypt by Tisot - Wikimedia
Joseph dwells in Egypt by Tisot – Wikimedia

קווים דומים אפשר למצוא בסיפור מגילת אסתר. אסתר הפסידה את בית אביה, ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, נהייתה היא לבת אצל מרדכי היהודי הגולה מירושלים, לא די לה אלא שהפסידה גם את זה, ונלקחה לבית המלך הזר להיות שם לאשה, וכאשר אבדתי מבית אביך כך אבדתי ממך, וסוף לעת הזאת הגיעה למלכות למצוא חן וחסד דווקא בשביית נשי המלך, ולהביא משם ריווח והצלה לכל עמה.