עד דלא ידע ב

עד דלא ידע ב

לפעמים נופל לאדם פתאום יצר הרע כזה עצום שהוא אומר לעצמו אני מכיר את עצמי, אני לא מדמיין שאני נבדל מכל התאוות, אבל את התאוות שלי שאני עומד ונופל בהם אני כבר רגיל ומכיר, התאוות שלי כבר שגרתיות לי, לפעמים אני קם לפעמים אני נופל, אבל הדבר הזה לא מתאים לי בכלל, זה מרגיש לי מין שגעון ואובססיה, שפתאום כל היום וכל הלילה יש לי במחשבה רצון לעשות כזה עבירה גדולה, או אפילו סתם שטות, פתאום הוא צריך לסיים את כל הרמות של המשחק שלו, וזה נעשה מין חולת אהבה כזו בלי שום ערך לסדר החיים הרגיל שלי. והוא אומר אני לא יודע כיצד להיפטר מזה, זה אפילו מפריע לי לסדר היום של חולין, נכון אני לא צדיק גמור אבל אני גם לא כזה בעל תאווה שמוותר על כל סדר יומו ופרנסתו עבור שטות כזה.

והוא אינו יודע שהסיפור הזה אינו תאווה בכלל. הסיפור הוא שבאותו זמן הועידו לו משמים תפקיד גדול, שהוא באמת גדול יותר משגרת החיים שלו, או שיגרו אליו חידוש וגילוי עצום בתורה, שאינו סתם פירוש עוד פסוק אבל הוא באמת מהפכה לפי ערך. ובגלל שבאותו רגע שהגיע המברק משמים לא היה מתבודד בתורה ותפלה אלא הולך בעסקיו, לפיכך נדמה לו הגדלות הזו כגדלות של אובססיה שיגעונית לחטא או סתם שגעון כלשהו. כי הגדלות יורדת משמים בהיותה מופשטת לגמרי, וההבחנה בינה לבין הקטנות אינו אלא בהיותה גדלות. אבל כפי שהיא תופסת את האדם כך היא מגדילה, ואם בטעות באותו רגע היה עוסק בצרכי הגוף או משחק במשחק של הטלפון שלו ידמה לו שזהו הדבר שהגדלות מגדילה.

והאות שהוא כך כי יבחין בעצמו שהזמנים שהאובססיות האלה מתגברות עליו הם דווקא זמנים שידועים להיותם יותר גבוהים ונעלים, ולפעמים תוהים בני אדם איך זה שדווקא בזמנים יותר נעלים מתגברים עליהם שטויות כאלה. אבל זה בדיוק כך כי בזמני גדלות נתבעים הם לגדלות. ודע שהסיבה שבזמנים גבוהים צריך להקדיש יותר זמן להתבודדות אינו כי זו מצוה ללמוד אז, אלא פשוט כדי שהשפע היורד באותו הזמן יחול על דבר טוב. ואם היה האדם אוכל ביום הכיפורים היה אפשר שכל הגדלות של יום כיפור תדמה אצלו כרצון לאכול ולשתות הרבה. והסיבה העיקרית שצריך האדם להימצא בהתבודדות המחשבה כל היום אינו אלא לפי שברגע שינחת החסד ימצא אותו במקום טוב מכל מקום. וכך צריך אדם ליזהר ביותר בזמנים שידועים אצלו לזמני גדלות שלא ימצא את עצמו אז עוסק בקטנות כי דבר זה יכול לשגע אותו וכמה אנשים שכבר השתגעו מזה בלבד.

וברגע שיוציא אל הפועל את אותו חידוש בתורה או אותו תפלה או אותו התבודדות במחשבה, ברגע אחד יסתלק ממנו כל אותו יצר הרע המוזר, ואז ידע שאמת נכון הדבר לא היה יצר זה אלא דבר תורה עמוק שנדמה לו כך. אמר הרבי ר' מענדל מוויטבסק, האלוהות מדברת תדיר עם האדם, אבל צריך להכיר את הקוד שהסכימו ביניהם השכינה והנשמה. כי כאשר נפרדו ידעו שלא יוכלו לדבר ישר על כן הסכימו שידבר הפוך, שכאשר תשמע בנפשך כן תדע שהוא לא וכאשר תשמע לא תדע שהוא כן.

ותדע, שגם אם אין האדם שם אל ליבו את כל זה אבל הולך לאיבוד באותה התאווה השיגעונית, אין השליחות המקורית נאבדת, כי בסוף תצא ההשגה לפועל בשלימותה מכל מקום. וגם אם היה פורים במקום יום הכיפורים ואכל ושתה וחגג כל היום ועשה כל השטויות בפועל, בסופו של דבר יתקיימו שניהם ויהיה לו החטא וגם התורה, כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב כן יהיו דברי אשר יצאו מפיו לא ישובו אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצי והצליח אשר שלחתיו. אלא שייקח קצת יותר זמן.