עד דלא ידע ח

פירוש יותר עמוק לסימן האמת של התורה הוא שמה שהתורה אינה מכסה על פשעי גיבוריה הוא אות שהאמת של התורה הרבה יותר עמוקה מן האמת הלימודית המוסרית שאנחנו מורגלים לפרש אותה לפיה.

צריך לדעת שהמטרה היותר עמוקה של תורה אינה בלבד להגיד לנו לעשות טוב ולא רע. כי גם זה פשוט ואינו צריך לפנים. וכל הפירושים שמחפשים בכל סיפורי התורה את המסר הלימודי , אינם אלא מצמצמים מאד את הלימוד של התורה לכדי שטח קטן מאד של דעת העולם. אפשר ממש לראות למשל ברשימות תועליות הרלב"ג, שגם אם הם וודאי מוסרים מועילים, מכל מקום הנפש היפה מרגישה שלא בשביל זה צריך את כל הרעש הגדול של סיפורי התורה. וכי עבור זה צריך כל הסיפורים הגדולים האלה לדעת כמה מוסרים פשוטים, הפירוש הזה נשמע תמיד כמו מגמד את הגדלות של הסיפורים לכדי דבר אחד פעוט.

אבל תורה באה בכדי לתאר את האמת של המציאות משורשה, ובאמת למי שיש לו לב לדעת יש כמה וכמה מדרגות של הסברים, אשר התמונה המוסרית המחלקת את העולם ומקריו לטובים ורעים ואומרת שהטובים מקבלים טוב והרעים רע, איננה אלא חלק זעיר מתוך כלל התמונה השלימה השורשית של המציאות. וכאשר רוצים לתאר את תהלוכות המציאות עצמה צריך לתאר את העוצמות של הדברים המתויגים אצל הסיפור המוסרי כרעים בדיוק כפי שצריך לתאר את העוצמות של הדברים המתוארים כטובים. כי כבר אין המטרה כלל ללמד ולשכנע להיות טובים ולא רעים וכבר אין אנו מבקשים את ההסבר הזה בלבד כלל, אבל הסיפור הכי גדול והכי כללי והכי עמוק של המציאות יש בה את כל הכוחות כולם ובכדי להכיר אותה צריך לדעת את כולה.

ולפיכך אל תתמה אם התורה מתארת את מחשבת הנחש ואת דרכי השכנוע שלו, כי ידיעת דרכי הנחש והשלכותיו על העולם במציאותו וההיסטוריה שלו והנפשות שלו כולם הם הידיעה השורשית במציאות. ואין התורה מתארת את מחשבת הנחש בכדי שנדע מה לא לעשות בלבד. אלא גם בכדי שנדע את הדרך הזו בעצמה שהוא חלק חשוב מהכרת תהלוכות המציאות. וכך אין התורה מפספסת לספר לנו את חטאי כל הקדמונים. כי אין המכוון רק לספר מה טוב ומה רע אבל הכוונה הוא לתאר את גודל הנפלאות של המציאות ושל בני אדם הגדולים המסמלים בנפשם את כל כוחות המציאות. ובאותם בני אדם וודאי פועלים הכוחות המתוארים בלימוד המוסרי כרעים כמו הכוחות המתוארים כטובים. ומעבר ללימוד שיש לנו ללמוד מה לעשות ומה לא לעשות יש לנו ללמוד מזה כיצד העולם הוא כפי האמת וכיצד הנפש היא כפי האמת וכיצד הולכים איתה וכיצד היא משפעת.

בני אדם הגדולים שהתורה מספרת עליהם אינה מספרת עליהם כי היו הכי צדיקים דווקא במובן המוסרי. כמו שהעירו רבים שאותם ארבעה שמתו בעטיו של נחש אינם הגיבורים של התורה כלל. אבל אותם האנשים שהם הגיבורים של התורה הם האנשים שהם המבטאים הכי קרובים אל האמת של האדם כפי שהוא. הנבחרים הם שנפשם משמשת צוהר לכל הכוחות כולם הפועלים במציאות, האפלים והמוארים. והם עמדו בהם והלכו בכל דרכיהם ועל ידי למוד התורה שסיפרה את הסיפור שלהם בכל צדדיו אנחנו לומדים להכיר את השורשים של המציאות ולומדים. ולפיכך החטאים של גיבורי התורה צריכה לימוד שלשם כך נכתבו, לא לדון אותם בשיפוט הקטן והקל של המוסר, כי עבור זה לא צריך לספר תורה כלל, אלא עבור להכיר את היצרים ואת הכוחות כולם ולדעת להמיר אותם ולנהוג אותם.

עד דלא ידע ז

עד דלא ידע ז

אמרו קדמונים שמן הסימנים על אמיתות התורה שאינה מתעלמת מפגמי הגיבורים שלה. וכי היא מבקרת ורושמת גם את חטאי הצדיקים הגדולים שהיא באה לפאר ולשבח. התפיסה השטחית בסימן זה שהוא מין נאמנות במיגו. הלא התורה היתה יכולה לשקר ולהגיד שמשה רבינו לא היה בו כל מום. ובמקום זה סיפרה על המקרה שבא לכלל כעס ובא לכלל טעות, ועל חטאיו במסה ומריבה. תפיסה מעט יותר עמוקה מבינה שמיגו זה בטל הוא, כי חטאי הצדיקים שבתורה באים דווקא בכדי להסביר את החסרונות שבעולם. דרך משל משה רבינו לא נכנס לארץ. ולא היתה למקרא אפשרות להתעלם מזה ולשקר שהוא נכנס הרי כולנו עינינו ראינו שנקבר בגיא מול בית פעור. והמציאות הזו היתה קושיא גדולה והרי הבטיח משה אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ולא קיים הבטחתו. ובכדי לתרץ קושיא זו סיפרה לנו התורה מה שחטא משה ולמה נגזר עליו שלא ייכנס לארץ אלא יהושע.

משכך אנחנו מבינים שחטאים המסופרים בתורה כמו שאר התורה לא באו אלא להסביר ולהצדיק את המציאות ואת חסרונותיה. והכרת חסרונות אלה קדמה לתורה. שכך היא התורה היא דרך בעולם הזה, ובעיות העולם הזה אין אנו צריכים לתורה שתספר לנו עליה ואם היתה התורה באה ומספרת לנו שאין שום בעיות היינו צוחקים עליה זו וודאי לאו תורת אמת הוא. אבל תורת אמת היא כזו שמכירה בכל חסרונות העולם מתחילה ועד סוף, כי ידעתי את יצרך ואת ערפך הקשה, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. הידיעה הזו היא שעליה באה התורה לדרוש, והחסרונות האלה היא באה לתת אליהם דרך תיקון. התורה היא אמתית במידה שהיא עונה בדיוק לבעיות המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיא מספרת לנו סיפורים על מציאות מושלמת שאינה קיימת לנו.

ולכן גם לספר לנו על צדיקים מושלמים שלא חטאו מעולם, כאילו שהדבר הזה מציאות אפשרית בעולם הזה, וכאילו שהדרך לתקן את החסרון של העולם הוא פשוט להיות צדיק שלא חטא מעולם. הסיפור הזה שקר וודאי. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וגם ארבעה שמתו בעטיו של נחש פירוש הדבר שעצת הנחש גרם להם בהכרח לחטוא, כי אין מיתה בלא חטא, ואע"פ שמצד עצמם היו מושלמים גרם להם מציאות העולם שאינה מושלמת שלא יצליחו שלא יחטוא. וכל עיקר התורה הוא דווקא לספר על חטאי הצדיקים. שהם החסרונות שלנו. דהיינו הסיבות שבגללם גם כאשר אנחנו מנסים אין אנחנו מצליחים תמיד למצוא את הדרך הטובה.

***

וכאשר אנחנו מתעמקים להבין דווקא את החסרונות של מרדכי בבחינת ארור מרדכי, שם אנחנו מבינים מה מפריע בעדנו ואנחנו לומדים את דרכי התיקון וההצלה מתוך החסרונות הללו. כי לדעת את החסרונות של המן ואת המעלות של מרדכי בבחינת ארור המן ברוך מרדכי זה וודאי מילתא דפשיטא, זיל קרי בי רב הוא, כל ילד יודע שהטובים טובים והרעים רעים. הטובים עושים טוב והרעים רע. ולגנות את הרשעים על רשעותם ולשבח את הצדיקים על צדקותם אין בכך שום חידוש. וידענו כל זאת גם טרם נולדה תורה לעולם, כי מי לא יודע שיש לעשות טוב ולא רע ושהטוב משובח והרע מגונה. אבל כל זה אינו עוזר לנו בעולם הבלבול שבו הטוב נדמה לפעמים רע והרע טוב. ושבו גם המבקש לעשות טוב אינו מצליח בכך ונמצא עושה רע. ובכדי לתרץ את זה צריכים אנחנו להתעמק דווקא בחסרונות הצדיקים, ולהבין מהו הדבר היסודי הנמצא בעולם המעכב בעדנו מלהצליח את הטוב, ומהו הדבר היסודי הנמצא בעולם הגורם גם לרשעים להימצא בהם טוב. ועל ידי הכרת טבעים אלו היסודיים בעולם נוכל למצוא בה את הדרך להפוך את ארור מרדכי לברוך מרדכי ואת ברוך המן לארור המן.