תורה שבעל פה של כהני נגעים

תוכן עניינים

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע

מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, נתמטה ידו, ובקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו, אמר לה בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו, [שיהא שותה ממנו], יבש המעין שלו יבש השער, אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו], אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקדוש ברוך הוא פרנסה, לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ

מכאן ראיה גדולה למה שאני טענתי בזמנו באריכות בענין הנגעים, שההליכה לכהן איננו גזירת הכתוב אלא כי היה לכהנים מסורת כיצד לזהות את הנגעים. ומה שרשום בכתובים אינו אלא קצת כללים לפי מה שהיו יודעים אם הנגע הוא בעייתי, וכפי שמשמע לכל מי שקורא את פשט הכתובים. ומה שזה אינו נראה לנו מתאים למציאות הוא כי אין לנו את התורה שבעל פה ואפילו המשנה עוסקת בזה רק להלכה ולא למעשה מתוך עיון הכתובים ולא מתוך מסורת הכהנים.

והנה המדרש הזה מפורש שאכן היה לכהנים מסורות של סימנים הטבעיים לצרעת הזו, ועד כדי כך שהיה אפשר להם ללמד את זה לנשותיהם, אפילו שמסתמא לפי הלכה אין ערך לאמירת אשת כהן.

[והמשך המדרש קשור לשאלות של בטחון, שהמדרש מספר שמזה שהאשה הבינה שיש סדר לכל שערה ושערה טענה שגם לו יש סדר ולמה ילך לבקש פרנסתו בחוץ לארץ, וגם זה משהו שיש להתבונן בו]