רבי אחא בזוהר (מב, ב) שואל שיש סתירה, במקום אחד אומרים חכמים שהקב”ה גוזר על הוולד אם יהיה זכר או נקבה. ובמקום אחר נאמר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה. ואם כן מה קובע את מין הילד האיש או האשה.
עונה לו רבי יוסי, וודאי הקב”ה הוא שמבחין בין טיפת הנקבה המזרעת תחילה ובין טיפת הזכר המזריע תחילה. ולכן אין סתירה בין שתי המאמרים. כלומר בוודאי מה שקובע את המין הוא הסדר מי מזריע תחילה. אבל עצם הידיעה מי מזריע תחילה אינו מסור כי אם לידיעת הקב”ה לבדו, ועל דרך הנאמר ‘אני ה’ – אני שמבחין בין טיפה כזו לטיפה אחרת’. שהרי מי הכניס ראשו בין איש לאשה לדעת מי הזריע תחילה, אלא הקב”ה עיניו משוטטות בכל והוא יודע.
ולמדנו מכאן כלל גדול, כי כל מקום שנאמר על דבר “הקב”ה גוזר’, אין הכוונה לשלול שיש סדר מסודר הקובע מה תוצאה תבוא מאיזה סיבה (המכונה ‘טבע’), אלא הכוונה הוא שלמרות שיכולים בני אדם לקבוע כללים על הרוב לומר זה גורם לזה, הרבה מן הכללים האלה בעצמם תלויים בהשתנות סיבות עדינות שאינם נגישות לנו לדעת בקלות, ועל כגון הדברים האלה נאמר “הקב”ה גוזר”, כלומר שהידיעה איזה מן הסיבות הגורמת לאיזה מן התוצאה מסור להקב”ה שהוא יודע כל, ולא שהדבר הזה תלוי ברצון שרירותי של הקב”ה.
כל זה הוא באשה הגשמית, אך כן הוא גם באשת חיל מי ימצא שהוא האשה העליונה, שבו פתח הזוהר לדרוש. אשר נמסר לחכמים לדעת את דרכי הזדרעותה הריונה ולידתה, כאשר היא מתייחדת עם בעלה ומולידה עטרות לנשמות הצדיקים, והם אמרו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, והיינו בזמן שעולה ההתעוררות מלמטה כראוי אז נולד שכר גדול מלמעלה, ועיקר הלידה הוא התגלות הבן ‘בני בכורי ישראל’ ‘בנים אתם להויה אלהיכם’, והוא ‘מולדתך בעת הולדת אותך’ ‘ילד יולד לנו בן ניתן לנו’.
ומצד שני נאמר ‘יום נקם בליבי גילתי ולאברי לא גליתי’, ונאמר ‘אפס בלתך גואלנו’, והיאך יתקיימו שניהם, אם הכל תלוי באשה מזרעת תחלה איך אנחנו אומרים שהקב”ה לבדו יוקים לה ויוציאה מגלותה. אלא שכוונת האמירה שהקב”ה למעני למעני אעשה הוא שאין כל בריה יכולה להבחין מהו ההתעוררות הראויה ללידה זו ומאיפה היא התחילה, כי מי יכניס ראשו במקום שהלב מתעורר לעלות השמימה אם התחילה ההתעוררות מלמעלה או למטה, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימה, אף אין זה מן הצניעות להסתכל בזה. אבל הקב”ה הוא יודע מתי אשה מזרעת תחילה ויולדת זכר בב”א.
שאל רבי אחא עוד, מהו אשה כי תזריע וילדה, וכי מיד שמזרעת אשה יולדת, הלא בינתיים הם תשעה ירחי לידה. ועונה, אשה מעת שהיא מתעברת אין בפיה אלא וולדה שיהיה זכר, ועל כך נאמר כי תזריע וילדה זכר, כלומר מרגע שהיא מזריעה נולד בפיה את הדיבור שיהיה הוולד הזה זכר, כי הוא עיקר מטרת ההיריון והוא מתגלה בפיה כבר מתחילתה. וגם זה מדבר בתחתונים ורומז בעליונים. שכן מעת שיצאנו מארצנו נאמר ואם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, והאמת שהיא טהורה ונזרעה. ומאותו הרגע אין בפינו כי אם שתלד זכר אומרים אנחנו בביאת המשיח במהרה ותחזינה עינינו ואין בפינו עוד דבר. וזה הוא להורות שיש לידה תחתונה ממשית ויש לידה עליונה שהוא פ”ה ס”ח בפתיחת הפה, ובימי גלותינו אין לנו לידת זכר עדיין אבל יש עלינו מצוה להרבות לספר ביציאת מצרים, היינו אשה משעה שהיא מתעברת אין בפיה אלא שתלד זכר.