בקשת ישראל לא להיות כהנים
פרשת קרח הוא פרשת נדב ואביהו הוא פרשת מתן תורה. כולם עונים לשאלה למה אנחנו לא כולנו כהנים ונביאים, התשובה לכולם שאתם בעצמכם ביקשתם לא להיות נביאים מפחד ההתגלות. לגבי נבואה ניתנה בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן כאשר מסופר שבני ישראל הם שביקשו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. לגבי הגישה אל המשכן באה התשובה לשיאה בפרשת קרח כאשר בני ישראל עצמם טענו כולנו אבדנו וכמענה על זה נאמר שהכהנים ישאו את עון המקדש והזר הקרב יומת. כלומר אתם בעצמכם ראיתם שאין זה כדאי להתקרב אל המשכן ועבודתו ועליכם להכיר טובה לכהנים שעושים את העבודה המסוכנת הזאת עבורכם. ולפי ההיגיון הסיפורי אין זה יכול להיות מועבר אלא בסיפור שבו באמת הנכנס לפנים ממחיצתו נשרף. וכבר חכמים אמרו שנדב ואביהו בסיני כבר הביטו לפנים ממחיצתם, וכנראה כך קרח דתן ואבירם. ולכן משה רבינו במענה לדברי האנשים אומר אדרבה תנסו להקריב קטורת, ובעצמם ראו את הקושי והסיכון.
זכר פרשת קרח לדורות
כל סיפורי התורה לא קרו אלא לעשות מהם זכר לדורות שנלמד אותם עד היום הזה. והא אוקמוה ואתמר. כך פרשת קרח נעשה להם זכר משולש. את מחתות החטאים האלה נעשו ציפוי למזבח. את מטה אהרן החזיר לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי. ואחרון הגדיל את נפשות עדת קרח עצמו ירדו חיים שאולה ונשארו לזכר תמידי להכריז כי משה אמת ותורתו אמת.
במשנת איזהו מחלוקת לשם שמים וכו’
הערת ר יונה רוטמן:
בין בבלי וירושלמי אם עדת קרח באה לעולם הבא
מדרש פליאה
מבחן הקטורת
ויאמר משה אל ה’ אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי וכו’.פסוק זה אין ראשו סופו תחילתו תפלה וסופו דבר שראוי להיאמר נגד העם, כאשר אמר שמואל הנני ענו בי נגד ה’ ונגד משיחו את חמור מי לקחתי וכו’. נראה שמשה מתלונן לה’ למה אתה מביא עלי טענות כאלה, וכי אני זה שרציתי בהנהגה זו, וכי לטובתי הוא כל זה, ובהמשך לטענותיו בפרשת בהעלותך ובפרשת וארא, אבל הוא מעלים מאד את טענותיו כי משה אינו מבקש להעניש את המורדים בו ואפילו לא נראה לו ראוי להתלונן כאן, ובכל הפרשה לא הוא ולא אהרן אומרים מילה על כל המרידה הזאת, אלא משתדלים להמעיט את חרון אף ה’. וכמה ראוי ללמוד מזה כיצד ראוי להתנהג כאשר מורדים במנהיג.