לפי ספר יצירה יש לעולם שלשה יסודות שהם אש מים רוח והם אותיות אמ”ש המתפרטים לשבעה וי”ב בפרטם. (היסוד הרביעי הקלאסי עפר אינו יסוד לפי דעתו).
ויש להם סדר, כולם נבעו מן הרוח הראשון, כי יש שני סוגי רוחות רוח אלהים חיים ורוח סתם. כפי שבתחילת פרשת בראשית ורוח אלהים מרחפת וזו אינו אותו רוח שנוצרה כאשר נחלקה השמים מן הארץ ונוצר ביניהם אוויר. אלא רוח שלנו הוא רוח השני ונקרא רוח מרוח. ברוח השני שנבע מן הרוח הראשון בוטאו עשרים ושתים אותיות.
המים הוא יסוד כל הקיים בארץ, כאשר חקק וחצב במים ורוח תהו והציבן כמין חומה. מה שהארץ הוא גוש הוא שהמים נקרשו ונעשה ארץ ככתוב כי לשלג יאמר הוי ארץ. (ולכן אין הוא צריך ליסוד העפר).
האש נובע מן המים. אבל מן האש לא נעשה דבר בארץ אלא בשמים. כסא הכבוד ומלאכים ככתוב משרתיו אש לוהט.
נחשוב כעת על האש. כאשר מתבוננים בפרשת בראשית הרי היסוד החסר בה לגמרי הוא האש. (פרשנים ראשונים שדימו למצוא ד יסודות בפסוק השני הוכרחו לדחוק שחושך הוא האש אפילו שהוא היפך הטעם). אלא שחז”ל הביאו כי השמים מאש ומים נבראו, ולפי ספר יצירה עיקר השמים האש, שכן יצורי השמים אש הם.
אכן יצורי השמים לא נזכרו בספר בראשית שלא נזכר יצירת המלאכים וכסא הכבוד ומכל מקום ידענו שהם קיימים ממעשה מרכבה. נמצא אתה אומר הרוח והמים הם יסודות מעשה בראשית האש הוא יסוד מעשה מרכבה.
ליוונים היה סיפור מאיפה הגיעה האש לבני אדם. בתורה אין סיפור מאין הופיעה האש לבני אדם. (יש במדרש על מוצאי שבת). האש הראשון המופיע בתורה הוא תנור עשן ולפיד אש שעבר בין הבתרים בברית בין הבתרים. האש הוא מן העליונים הוא דמות השכינה. הפעם השני שבה מופיע אש בתורה הוא והויה המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש מן השמים. שוב האש מן העליונים היא. הפעם השלישית הוא כאשר אברהם אבינו לוקח את האש להעלות את יצחק. ומאין הביא אש זה? וודאי אינו אלא אותו אש שירדה מן העליונים, וזה כל משמעות הסיפור שם הנה העצים והאש, האש הוא משהו שצריך להביא, כאשר רואים אנחנו בכל קרבן שצריך שיאכלו אש מן השמים באמת. כך וודאי האש שהביא אברהם הוא האש שראה בברית בין הבתרים ובסדום וממנו הביא להעלות את יצחק
.
הפעם הבאה שאש מופיעה בתורה הוא מלאך ה’ הנראה למשה בלבת אש. ושוב הוליך את משה וישראל כולם בעמוד אש לילה. (יש גם בינתיים אש מתלקחת בתוך הברד שהוא ממש אש ממים ככתוב בספר יצירה).
האש הזה שאנו מדליקים הוא האש שירדה מן השמים להאיר על המזבח, אם בנס ירידת האש מן השמים ככתוב בפרשיות חנוכת המזבח אם באש שירד על המנורה בשמן נס.