כי תצא

בסבך מלחמה,
הנה אישה.
באבק לוחמים,
היא יפה.
בכבלי שבויים,
חשק נעורים.

באור ירח,
הינה בוכייה.
אביה שלחה,
אימה שכחה.
היו ימים.

הסרתי שמלה,
מצאתי נשמה
בעד ציפורניים,
ידיים מלטפות.
בכתר ראשה,
מלכות עולמים.

כסף עולם,
לא ישווה בה.
הן הכרתיה,
ואיננה שלי.
בעונתה,
תעוף למקומה.

השאר תגובה