סוכות
📄 מקורות לימוד ומראי מקומות 3 ›
🎓 שמיני עצרת 3 שיעורים ›
- קשר שמיני עצרת ושמחת תורה
- רבדים במשל המלך ואורחיו ובנו - הבן דיעבד ושכל האורחים הם לכתחילה שלא יבואו בשעת שמחתם.
- ביאור הנמשל בעבודה מי הם כל אושפיזין ומי הוא שמחת היום לבדו.
- ביאור הנמשל בתורה עצמה
- קשר שמיני עצרת ושמחת תורה
- רבדים במשל המלך ואורחיו ובנו - הבן דיעבד ושכל האורחים הם לכתחילה שלא יבואו בשעת שמחתם.
- ביאור הנמשל בעבודה מי הם כל אושפיזין ומי הוא שמחת היום לבדו.
- ביאור הנמשל בתורה עצמה
HE עברית ›
סיכום השיעור 📋
המהלך של חכמה, בינה וחכמה: מפסח עד שבועות
א) הקדמה – חיפזון לאחר פסח ושאלת הזמן
מוצאי פסח, ערב שבת, הכל עדיין במצב של חיפזון. המהר”ל מביא סוד: חיפזון נובע מכך שדברים עליונים/שכליים אינם תחת הזמן – הנשמה והשכל עומדים מחוץ לזמן. לכן אוכלים מצה בחיפזון. אבל באמת – אנחנו כן חיים בזמن, וזה מעלה ניתוח עמוק יותר.
—
ב) שני סוגי שכל – חכמה ובינה
יסוד מהותי: אין זה רק גוף מול שכל, אלא יש שני סוגי שכל:
– חכמה – עצם השכל, אינו תחת הזמן, הבזק של הבנה, השגה רגעית אחת
– בינה – שכל שלוקח זמן, הבנה שלב אחר שלב, קושיות ותירוצים
החילוק ביניהם הוא המפתח לכל המהלך.
—
ג) חיפזון – דווקא הכי למטה מן הזמן
ניתוח חד: חיפזון אינו באמת למעלה מן הזמן – הוא דווקא הכי למטה מן הזמן. מי שממהר הוא מי שמאחר (עצל), לא הזריז. זריזות = רגוע, מסודר, בזמן. פזיזות = ההיפך. החיפזון של יציאת מצרים הוא חיפזון של גלות – אין זמן, צריך לרוץ.
אמונה פשוטה היא גם כך – היא כמו רפואה (הזוהר: מצה = “מאכל דאסוותא”). צריכים אותה כי אין דרך אחרת. זה לא באמת למעלה מן הזמן, אלא הכי מצומצם בזמן – פתרון חירום, לא התכלית.
—
ד) המהלך התלת-שלבי: כלל → פרט → כלל
כל הסדר מפסח עד שבועות בנוי על שלוש רמות:
1. כלל קודם לפרט – חכמה בראש (פסח)
המבט הכללי הראשון. אמונה פשוטה. “אנכי ה’ אלקיך.” “מה שקיבל מרבו” – היסוד שמקבלים מהרבי. קפיצה, זינוק. לא יודעים למה, כך אמרו לנו. כמו מצה בלילה הראשון – פשוט, בלי שאלות. כמעט לא לוקח זמן.
2. פרט – בינה באמצע (ספירת העומר)
הדרך הארוכה של הפרטים. קושיות ותירוצים. חסד שבחסד, גבורה שבחסד, כל 49 הצירופים. הבנה אמיתית לוקחת זמן – אי אפשר לקפוץ ישר לקבלת התורה. זה צריך לקחת שבע פעמים שבע – 49 ימים של עבודה וצמיחה.
3. כלל שלאחר הפרט – חכמה בסוף (שבועות)
כלל עמוק יותר אחרי שעוברים את כל הדרך. רואים את כל הבניין “כמו שהיא” – במבט אחד, “בנשימה אחת.” זה אותו משפט כמו אצל הילד הקטן, אבל בעומק אחר לגמרי. “אני אומר את אותו הדבר שהיא אומרת, אבל אני יודע שהיא אומרת.”
—
ה) “אין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר מ’ שנה” – זמן הוא הכרחי
קושיות ותירוצים = כבר שני רגעים = כבר זמן. אפילו “מה נשתנה” לוקח זמן. ארבעים שנה להבין דעת הרבי אי אפשר לקצר. קפיצת הדרך היא בדיעבד – פתרון חירום, לא האידיאל.
גדלות ראשון וגדלות שני (האריז”ל)
– גדלות ראשון – עד עשרים, צמיחה טבעית
– גדלות שני – אחרי עשרים, בר מצווה שני, העבודה האמיתית העיקרית, מורכבת כמעט רק מדברים שלוקחים זמן
—
ו) חידושו של הבעל שם טוב על חמישים שערי בינה
– שער = קושיא עם תירוץ. כל שער הוא מדרגה חדשה של הבנה.
– השער ה-50 הוא אחרי 49. כל זמן שאדם חי, לעולם לא מגיעים לשער החמישים. השער החמישים מכיל בתוכו שוב 49 שערים ברמה גבוהה יותר. (משה רבינו הגיע לזה רק בפטירתו – “לא יראני האדם וחי.”)
– החילוק בין הרמות: הקושיות של המדרגה הראשונה שונות לגמרי מהקושיות של המדרגה השנייה. זה לא סתם יותר קשה – זה עולם אחר.
—
ז) מאמר הבעל שם טוב: “יש לי הרבה השגות, אחר כך אני נער ואני מאמין”
זה לא אומר שהוא חזר לחדר. זה אומר שאחרי שעבר את כל ההשגות, הוא מגיע לאמונה פשוטה ברמה אחרת לגמרי. אבל זה עובד רק אם “תורתי שמרו” – באמת למדו ועבדו. בלי זה זה רק תירוץ.
—
ח) מוסר השכל המעשי לחינוך
זמן בחינוך
חינוך דורש זמן – אסור לצפות שילד יבין אחרי עשר פעמים. אפילו מידות (ספירת העומר) לוקחות שנים. זה נורמלי והכרחי. הבנות עמוקות לוקחות עוד יותר זמן.
ה”בן רשע” – אזהרה
דאגה: התחילו להאמין ש”רשע” הוא קטגוריה קבועה. באמת “לכם ולא לו” / “הקהה את שיניו” היא הוראת חינוך מעשית, לא תווית – מדברים עם הבחור שחושב שהוא מעל הכל.
נגד הרעיון של “OTD”
כל המושג של “OTD” (Off The Derech) הוא פיקציה. לכל אדם יש את המצוות והעבירות שלו, לכל אחד יש תקופות שהוא יותר או פחות ירא שמים. נער בן חמש עשרה ששואל שאלות כמו “רשע” – זה רק שלב בצמיחה שלו. צריך להסתכל במבט רחב יותר, עם “כיוון שבן משנה” – המבט ארוך הטווח. כשמסתכלים כך, רואים שכל הפחד הוא “פנטזיה.”
—
ט) המסקנה: מהי חכמה אמיתית?
חכמה אמיתית היא לא רק “תכלית הזמן” (מטרת סוף של תהליך זמן), אלא השגה של הדבר כמו שהיא – השגה של הדבר כפי שהוא באמת במהותו העצמית.
כל הסדר של פסח → ספירת העומר → שבועות הוא:
1. חכמה בראש – חכמה בהתחלה (פסח)
2. בינה באמצע – תהליך ההבנה והעיבוד (ספירת העומר)
3. חכמה בסוף – חכמה בסוף (שבועות), ברמה אחרת לגמרי
מתחילים עם הבזק פשוט של חכמה, עוברים את הדרך הארוכה של בינה עם כל 49 השערים, וחוזרים לחכמה – אותה מילה, אבל בעומק אחר לגמרי. זהו המהלך הטבעי של צמיחה רוחנית של כל אדם.
תמלול מלא 📝
זמן והבנה: הדרך מאמונה פשוטה להבנה אמיתית
הקדמה: חיפזון אחרי פסח
חברים יקרים ששומרים כבר מוצאי פסח, אסרו חג, ערב שבת – הכל עדיין בבחינת מהירות, חיפזון. זה עדיין אחרי פסח, אני צריך כבר ללכת לשבת.
אנחנו יודעים, המהר”ל אמר שהסוד של החיפזון הוא שהדברים העליונים, הדברים השכליים, הם בכלל לא תחת הזמן. הנשמה, השכל, אינו תחת הזמן, זה בכלל לא בזמן. ולכן אוכלים מצה בחיפזון, המהירות – אין זמן. והאמת היא שזה כך כל השנה. כלומר, אם זה לא בזמן, המשמעות היא שזה תמיד.
אבל אנחנו חיים כן בזמן.
פרק א: שני סוגי שכל – חכמה ובינה
היסוד: לא רק גוף ושכל, אלא שני סוגי שכל
ואנחנו זוכרים שההבדל של זמן ולא זמן הוא לא רק ההבדל של, אומרים השכל הוא למעלה מן הזמן, לא תחת הזמן, ומשא”כ הגוף הוא תחת הזמן. אלא באמת יש גם שני סוגי שכל.
אנחנו כבר דיברנו על זה לאחרונה, אבל אנחנו מדברים על זה תמיד. בקבלה זה נקרא מוחין חכמה ובינה:
– חכמה היא עצם השכל, כלומר, עצם השכל שאינו תחת הזמן
– בינה היא שכל שלוקח זמן
בואו נסביר זאת קצת, זה יסוד חשוב מאוד, אפשר לחזור עליו תמיד, ועם זה נמשיך הלאה.
פרק ב: כלל ופרט וכלל – שלושה שלבים של לימוד
הסדר של פסח, ספירת העומר, שבועות
יש שני סוגי לימודים, שני סוגי דרכים של הבנה. הראשון הוא, זה נקרא כלל ופרט. אנחנו דיברנו, אנחנו מדברים הרבה פעמים, קוראים לזה כלל ופרט. וכאן אני רוצה להוסיף עוד קצת חידוש, זה גם קשור לסדר של פסח, ספירת העומר, שבועות, שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
ונאמר שיש פעמיים, יש שתי רמות של הכלל. כלומר, יש כלל ופרט וכלל:
– יש כלל קודם לפרט
– וכלל שלאחר הפרט
כלל קודם לפרט: אמונה פשוטה (פסח)
במילים אחרות, אדם מתחיל ללמוד, אפשר אפילו לדבר, נניח, באמונה. אדם מתחיל לדעת מה זה אלוקים. מלמדים אותו “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”, יסודי היסודות, אמונה, חכמה, “לית אתר פנוי מיניה”, “מָלֵא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” – זה כלל. הוא מבין זאת באופן כללי, אומרים לו משפט אחד, הוא מבין זאת באופן כללי. זה לא לוקח זמן.
חיפזון – הבהרה
אפשר לומר שבאמת, כאן יש אולי קצת הבדל, זה לוקח קצת כן, אפשר לומר זה לוקח מהר מאוד, באמת בחיפזון. יש קצת סתירה, כי המהר”ל אומר שחיפזון הוא רמז שזה לא תחת הזמן, אבל זה לא כל כך פשוט.
חיפזון הוא הכי הרבה זמן
חיפזון הוא הכי הרבה זמן, נכון? צריך לזכור ולומר, כשאנשים אומרים, מה ההבדל בין זריזות ועצלות, נכון?
העצל ממהר תמיד. עצל הוא תמיד מי שממהר. למה? כי הוא מגיע מאוחר, צריך למהר.
זריז הוא מי שלא ממהר אף פעם, הוא תמיד בזמן, נכון?
הרבה פעמים אנשים אומרים על אדם שמתמהמה שהוא למעלה מן הזמן. זה לא אמת, הוא הכי למטה מן הזמן, הוא הכי תחת הזמן, הוא אף פעם לא מסודר, ממילא צריך תמיד למהר, ממילא עושה הכל בפזיזות, זה אפילו לא זריזות.
זה ההבדל בין זריזות ופזיזות, נכון?
– פזיזות היא ההיפך מזריזות
– זריזות היא שהוא עושה כל דבר בשקט, אבל בזמן
זו המדרגה של הזמן עצמו, לא למעלה מן הזמן, זו המדרגה של הזמן עצמו, הוא מסודר. עצל, הוא זה שמגיע מאוחר, הוא ממהר יותר.
מצות – חיפזון של גלות
אז המצות באמת, ממילא המהר”ל שאומר שמצות היא רמז של חיפזון, זה באמת רמז חלש. כי מצות היא לא ממש כך. הרי אומרים “לֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם”, הרי אומרים “אֵלִי לְהוֹצִיא הקב”ה”, נכון? אומרים כל הספרים, אני חושב שזה פשט, צריך להכניס את חמישים שערי בינה, אבל הרעיון הוא, היה פעם זמן, היו צריכים לברוח. אם היו ממתינים עוד דקה אחת, היו מאחרים, היו צריכים לחכות עוד אלף שנה, אני יודע מה, לצאת.
זה לא למעלה מן הזמן, זה הכי למטה מן הזמן. כלומר, אתה כל כך מאוחר, אתה כל כך תקוע בזמן, שאתה חייב למהר. זה באמת החיפזון של מצרים, חיפזון של גלות.
אמונה פשוטה – מאכל דאסוותא (רפואה)
ובאמת, אפשר לומר שזו הנקודה הראשונה. כשאדם מתחיל ללמוד, למשל, אנחנו שואלים תמיד את השאלה, באמת להבין את ה’, באמת להבין מה זה אומר “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”, צריך לחיות עשרת אלפים שנה. אני מתכוון, אז גם לא יבינו, אבל משהו להתחיל להבין את השם.
למעשה הוא בלחץ גדול ובדוחק גדול לומר, ולילד הקטן שלא יודע על הקב”ה, הוא לא מתחיל ללמוד איתו כלום, אומרים לו פשוט אמונה פשוטה, “אֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת”, “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”, יש אלוקים. אוקיי, זה חיפזון, זה המשמעות של אמונה פשוטה.
על זה אמרנו פעם אחרת שהזוהר אומר שמצות היא “מֵיכָל דִּמְהֵימְנוּתָא”, “מֵיכָל דְּאַסְוָתָא”, שתי לשונות אחרות, יהיו דברים אחרים, לא הבדל. אבל המילה של רפואה פשט היא דבר שאינו על פי דרך הטבע. זו אמונה פשוטה. אמונה פשוטה היא רפואה, חייבים. אני חי בלי שום ידיעה, אין לי דרך, אומרים זאת בפשטות.
זה החיפזון, הכביכול למעלה מן הזמן. זה לא באמת למעלה מן הזמן, זה באמת הכי מצומצם בזמן, יש לו הכי פחות זמן, יש לו רק שנייה אחת, אין לו כל הזמן, הוא למעלה מן הזמן, יש לו הכי פחות זמן. כמו האנשים הצעירים שאומרים שהם למעלה מן הזמן, הם בינתיים הכי מצומצמים בזמן.
וזה שלב ראשון, זה אפשר לקרוא לזה השלב של פסח.
פרק ג: בינה – לימוד שלוקח זמן (ספירת העומר)
גדלות ראשון וגדלות שני
אחר כך יש לימוד שהוא בתוך הזמן, וזה חשוב מאוד, וזה צריכים אנחנו לזכור בחיינו. יש הבדל, כן, יש הבדל, אנחנו מדברים על אנשים שיש להם דעת מסוימת, “בֵּן יָדַע לְהַבְחִין”, יש לו גדלות מסוימת. אנשים שאין להם גדלות, אותו דבר יש ברוחניות, כן, האריז”ל אומר יש גדלות שני.
גדלות שני פירושו שלא מספיק שהוא נעשה פעם אחת גדול, זה בדרך הטבע, יש עוד רמה של להיות גדול. יש אנשים שהיו להם בר מצווה שנייה, ויש אנשים שלא היתה להם אף פעם בר מצווה שנייה, כן. זה גדלות שני.
האריז”ל אומר שגדלות שני הוא באמת אחרי העשרים. גדלות ראשון הוא עד העשרים, “עַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה”, אחר כך רוב האנשים מפסיקים לגדול אז, הם נשארים עם הטבע שלהם. זה מה שקראו בדברים, באחרונים, או בקראות, מי שאומר שצריך לומר את הגורל. זה הגדול, מי שיש לו עוד גדלות ראשון.
גדלות ראשון הוא העיקר עבודה. העיקר עבודה היא גדלות שני, היא שאחר כך הוא נעשה שוב גדלות ראשון. וממה מורכבת דעת? צריך לדעת את הכלל: גדלות שני מורכב כמעט רק מדברים שלוקחים זמן.
למה אמונה פשוטה לא לוקחת זמן
זה באמת מה שהוסבר באותו שיעור גם, שאי אפשר לומר, אם חושבים רק על אמונה פשוטה, זה השורש של זה, אפשר להגיע. הסיבה שזה גם לא לוקח זמן היא כי באמת היסוד אינו תחת הזמן. אבל למעשה, איך זה מופיע בעולם הזה, זה הכי תחת הזמן. אם הכל היה נשאר שם, אכן זה לא צריך לקחת זמן. הסוג הזה של דברים לא לוקח זמן.
הבנה אמיתית לוקחת זמן
אבל ההבנה האמיתית, הבנה של אדם, הבנה אנושית, היא בהגדרה דבר שלוקח זמן. אתה יכול לומר, אפילו באופן הכי מצומצם, באופן הכי מחולק, כדי ללמוד משהו צריך להיות קושיות ותירוצים, נכון? שואלים “מַה נִּשְׁתַּנָּה”, ועונים. זה לוקח זמן. זה כבר, במילים אחרות, שני רגעים.
כן, אתה אומר, אתה יכול לעשות ברגע אחד את השאלה והתשובה? אין בעיה. יש לי כבר שני רגעים, נכון? שאלה, היה רגע של השאלה, ורגע של התשובה. זה לוקח זמן. זה לא כמו אמונה פשוטה, אין קושיות ותירוצים, נכון?
אמונה פשוטה משמעותה חכמה, כלומר, הנקודה הראשונה של חכמה. כך זה, “כָּכָה הוּא”, “כֹּחַ מָה”, כך זה. כך זה לא לוקח זמן. אבל האם זה כך? האם זה לא כך? אפילו אם זה ייקח לך שנייה אחת, כבר היה זמן. זה כבר יש בזה זמן.
במילים אחרות, קוראים לזה “שקלא וטריא”, “משא ומתן”. זה לוקח זמן. זה מה שיש בספירת העומר, וכל, והאמת היא, זה לוקח הרבה מאוד זמן.
אין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר ארבעים שנה
על פי רוב, אמונה פשוטה מדברים לילדים, לבחורים. הם עוד אפילו לא ראו, הם אפילו לא יודעים מה זה אומר ארבעים שנה. אני גם לא יודע, אני עוד לא ארבעים. אפילו לא יודעים מה זה אומר.
והסוג הזה של ידיעה, כן, מה זה אומר לדעת מה זה אומר ארבעים שנה? אני יכול לדעת. שנה אחת אני יודע, ארבעים פעמים זה. אני יכול לעשות את החשבון. אבל זה לא זה, נכון? זה בבחינת חכמה, בבחינת אמונה פשוטה, בבחינת אמונה מרוחקת אני יכול לומר אני יודע מה זה אומר ארבעים שנה.
אתה יודע מה זה אומר ארבעים שנה? אתה יודע מה זה אומר ללמוד ארבעים שנה? אתה יודע מה זה אומר להתייסר עם קושיא ארבעים שנה, ללכת הנה ושם ארבעים שנה על זה? אי אפשר לדעת, רק זה לוקח ארבעים שנה לדעת. אין דרך.
אולי יש קיצור דרך. חשבתי, ר’ אלעזר מנחם שך אמר “כְּהֶרֶף עַיִן”, “כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה”. יש דבר שנקרא קפיצת הדרך, נכון? קפיצת הדרך יכולה לעשות קצת יותר מהר. כמו שאדם אומר הוא כבר שבעים שנה בנפשו, אפילו בגופו לא. אוקיי, יש דבר כזה, אבל אפילו אז זה עדיין בדיעבד. אנחנו יודעים שקפיצת הדרך היו צריכים להשלים אחר כך. זה לא.
על כל פנים, במציאות האנושית, דברים רגילים לוקחים הרבה מאוד זמן. זה הסדר. זה דבר של חינוך.
פרק ד: לקחים מעשיים לחינוך
חינוך לוקח זמן
הרבה מהחינוך שלנו הוא מגוחך, כי חינוך צריך לקיים בבחינת אמונה פשוטה. צריך להתחיל עם דברים פשוטים. אז מתחילים לחשוב שחינוך הוא למעלה מן הזמן. אחר כך יש טענות, “אמרתי לבן שלי כבר עשר פעמים משהו והוא לא הבין.”
כן, כי להבין הוא דבר שלוקח זמן. להבין אפילו בבחינת מידות. כן, הגדלות של המידות. ספירת העומר מדברים על ההתגדלות של המידות. לוקח גם זמן. לוקח באמת שבעה שבועות, לא שבעה שבועות. אומרים אוקיי, תן לזה אפילו שלוש שנים.
אפילו רוב, אני מסתכל, אני לא מכיר מישהו שהוא לא מחנך, הוא לא חי כלום. מישהו שחי, הילדים שלו הם תלמידים, הוא רואה אחרי כמה שנים שהם מבינים את זה. הדברים הפשוטים, זה הדבר הפשוט. מצד העצם זה פשוט. אחר כך, מצד זה אתה יכול לומר את זה בדקה, אבל הוא לא מבין את זה. זה לוקח הרבה זמן. זה דבר נורמלי, זה נורמלי, זה מוכרח כך.
הבנות עמוקות יותר לוקחות עוד יותר זמן
וזה בטח הבנות עמוקות יותר. הבנות עמוקות יותר, זה באמת, זה באמת, “לוּ יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם”, כן, כתוב לשונות כאלה. זה באמת שצריך לקחת את הזמן לסוג הזה של הבנה אנושית שנקראת בינה. זה לא הסוג היחיד של הבנה, אבל בינה, ההבנה העיקרית הנשית שנקראת בינה, לוקחת זמן.
וכמו שלמדנו, אנחנו מדברים תמיד, הזמן פירושו שצריך להיות בזה כמו שלבים של התפרקות, כן.
פרק ה: הבן רשע – אזהרה
ואני חושב גם, חשבתי על זה, רואים שכל המגזינים מדברים בפסח על ההבנה שעושים עם הבן רשע. ואני מסתכל, אני מודאג מאוד. התחילו להאמין שיש קטגוריה של רשע. הרשע הוא זה שאומר את זה, כן, “לָכֶם וְלֹא לוֹ”. ואומרים לו בחזרה.
זה לא אומר ברצינות. כבר אמרתי בסדר, זה לא אומר ברצינות. זה אומר לומר, אומרים מה זה אומר. פירשתי בסדר שלי, הסדר הראשון פירשנו מה זה אומר “לָכֶם וְלֹא לוֹ”, “וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו”. אפשר לראות זה ממש חינוך הלכה למעשה.
בא הילד, הבחור, הוא אומר, “אני, אה, מי אתם?” וכאילו הוא מחזיק את עצמו גדול, הוא לא מהם. אוקיי, בואו נראה אם אתה באמת מחזיק כך. אומרים לו, אוקיי.
—
[סוף חלק א]
המהלך של חכמה, בינה, וחכמה: הבנה לוקחת זמן
פרק א: הקונצפט של “OTD” הוא פיקציה
נגד יצירת קטגוריות מלאכותיות
פתאום הוא כועס, “You’re excluding me? צריך לכלול כל אחד”. פירוש זה אתה כבר פעם אחת חלק מאיתנו. טוב מאוד, זה רצינו להראות. אתה רוצה כן להיות חלק.
והאמת היא, אני חושב שזה ממש טיפשות. לוקחים, יש חקירה, אני מתכוון, הולכים לרב, שואלים אותו, “הבן שלי הוא חמש עשרה שנה, יש לו שכל של מרישקע בת חמש עשרה”. אני מתכוון, האבא הוא כבר בערך עשרים, עשרים וחמש, שלושים, יש לו כבר ילד בן חמש עשרה. הוא מבין שחמש עשרה, כשהוא היה חמש עשרה, הוא זוכר, הוא לא הבין כלום, אמת?
והוא מתחיל לחקור, “ראיתי את הבן שלי, הוא עושה איזו עבירה, אני צריך לדעת”. הוא אדם, הוא עשה משהו, הוא ילד. מתחיל, הוא מתועד, והוא נמצא בדיוק ברמה של השאלה. טוב מאוד, הוא שואל את השאלה כמו רשע. תן לו להיות. אז מה?
אנשים הם לא קטגוריות
נעשים כל כך מתפעלים מדברים שהם זמניים, שהם… אין גדר כזה, כי מישהו אמר שיש דבר שנקרא OTD [Off The Derech], אין דבר כזה.
יש אנשים, בכל בית, יש אנשים שעושים יותר, יש ילדים שהם יותר טובים, יש… לכל אחד יש את המצוות שלו ואת העבירות שלו. אין גדר כזה שצריך לחקור, ושצריך לבזבז מחלוקות שלמות של הרבנים והמחנכים ל… לקרב שם אותם. כל העניין לא הגיוני, לדעתי.
הוא דאיסט! זה לא… כשאומרים לו, כשמוציאים אותו הרב כועס, נכון? זה כן חלק מזה, נכון? משהו ש… אני אפילו לא צריך להיות לי ההוראה… זה עובדה! יש אנשים!
התהליך הטבעי של חינוך
לאנשים יש בחירה, לאנשים יש חינוך! לפעמים זה לוקח כל כך הרבה זמן, לפעמים זה לוקח כל כך הרבה זמן… אדם חי אדם נורמלי! זה חמש שש שבע שמונה שנה! על פי רוב! עד השבעים! אולי אחר כך, אחד אומר, עד שהוא נפטר! הם צריכים לשאול, ביום הפטירה! אחר כך, היה שבעים שנה! כל השבעה היה כל החיים! היו חושבים, מה הספד לומר!
אבל עכשיו הוא שבע עשרה! אתה שואל כבר, מה הספד לומר? מה זה אדם נורמלי שזה כל השכחה, איך העולם עובד?
על כל פנים, זה נושא של חינוך, כדי היחס. אני לא מאמין שיש דבר כזה. זה יכול לומר כמו אצל האבא. כן, לכל אחד יש את הכפירה שלו, לכל אחד יש את הזמנים שהוא, נניח, לא ירא שמים, בואו לא נדבר על המונה, יותר נדבר אפילו על מעשה הגון. יש לו גם פעמים דברים שהוא עושה עבירה.
המהירויות השונות של תשובה
אבל לפעמים זה יותר מהר, נכון? כשהוא יותר מבוגר, הוא תופס יותר מהר. הוא יודע להבין, הוא עושה עבירה והוא עושה כבר מיד תשובה. אוקיי, זו דרך אחת.
שני, הוא עושה את זה יותר זמן. הוא עושה את זה יותר ברצינות. הוא עושה עבירה שש שנים אחר כך, הוא עושה את זה כבר שלוש שנים.
הצורך במבט רחב יותר
צריך להסתכל עם מבט רחב יותר, עם כיוון של שנה. דעת היא כיוון של שנה. צריך להסתכל על שנה. על פי רוב, כשמסתכלים על המבט הזה, רואים שזה פנטזיה, זה פיקציה. אין קונצפט כזה, כמו בן דרך.
הוא לא. הוא היום. מה עושים עם הבחור הזה היום? היום הוא לא קם, זו הבעיה שלי. אוקיי, השנה הוא לא קם, זו הבעיה שלי. זה לא כל כך שונה. איך מילא, אני לא רואה את כל החקירה, זה נראה לי שטות, זה נראה לי חקירה מגוחכת. בשורה התחתונה…
פרק ב: היסוד – באמת הבנה לוקחת זמן
אבל זה היסוד – להבין דברים באמת לוקח זמן
אבל זה היסוד, להבין דברים באמת לוקח זמן, וזה נדרש, זה חייב להיות.
ספירת העומר – תהליך הצמיחה
אם מישהו עם שלי, ספירת העומר. וספירת העומר פירושה, לא לרקוד, לא הולכים לעשות קבלת התורה, זה הולך לקחת זמן, שבע פעמים שבע.
פרק ג: ביאור הבעל שם טוב על חמישים שערי בינה
הבעל שם טוב אומר, כן, זה הענין שהבעל שם טוב אמר, יש שבע… זה הרי חמישים שערי בינה [חמישים השערים של הבנה].
הבעל שם טוב מסביר, ואני חושב שזה פשוט פשט, אני לא יודע, אולי יש פשטים אחרים, האברבנאל, נגדימה על התורה, אבל זה חלק אחר של שערי בינה, אבל זה בוודאי פשט טוב, וזה בוודאי פשט פשוט, לא שום דרש חסידי מעוות.
מהו שער?
הבעל שם טוב אומר כך, יש חמישים שערי בינה. שער פירושו שאלה עם תירוץ. שער, אומרים שמשל הוא שער, אבל מה הנמשל? זו קושיא עם תירוץ. הוא לא מבין צד אחד, אה, התירוץ הוא… כל שער יש בו קושיא ותירוץ. חמישים שערים.
השער החמישים
שם מגיעים לשער החמישים, שם היו אומרים, מה יש שם? שם כבר יש את התירוץ על כל הקושיות. כן, שם כבר האמונה הברורה הפשוטה, כמו האמונה הפשוטה השנייה שנדבר עליה בעוד רגע, זה שם כבר בלי שום קושיות.
אבל אומר הבעל שם טוב, הוא שואל שאלה כזו, מה קורה בשער החמישים? הבעל שם טוב אמר, כתוב בתולדות כמה פעמים, הבעל שם טוב אמר כך, השער החמישים הוא עדיין ארבעים ותשע. לעולם לא מגיעים לשער החמישים. זה כל זמן שאדם חי.
אולי יש, משה רבינו מת, עומד בשער החמישים, “וימת שם משה שם בשער החמישים”. אוקיי, שם כבר בחינת מיתה, בחינת “לא יראני האדם וחי” [אף אדם לא יכול לראות אותי ולחיות].
הסוד של שער החמישים
אבל כל זמן שאדם חי, השער החמישים… מהו השער החמישים? זה עדיין ארבעים ותשע. הרי כתוב חמישים. מהו הסוד של שער החמישים? שער החמישים הוא עדיין ארבעים ותשע בתוך החמישים.
הפשט הוא, יש הבדל, צריך להבין, זו רמה אחרת. אדם, אפשר לומר, הקושיות הראשונות הן רמה שלמה של קושיות, לא סתם יש הבדל לפי ערך ביחס לרמה האחרת. הסט הראשון היה סוג אחר של קושיות, כבר היה בהן גדלות. סוג הקושיות שהיו לו שם, הוא לא קשה, זו גרסה אחרת, עולם אחר.
אוקיי, אבל למעשה זה ממשיך, הכל הולך כך. זה פירוש חמישים שערי בינה, כך עובדים חיי האדם.
הסכנה של להישאר במדרגה הראשונה
ואם מישהו לא רוצה, אם מישהו לא רוצה לקבל את סוג הדעת הזה, הוא רק רוצה להישאר… הוא יישאר ילדותי, הוא יישאר במצה של הלילה הראשון. זה מה שקורה. וזו בינה, זו הרמה השנייה.
פרק ד: המהלך התלת-שלבי – חכמה, בינה, חכמה
אחר כך, אבל זה מאוד חשוב. למדנו שיש בתחילה צריך להתחיל בחכמה, ואין אפילו על מה לשאול את הקושיא.
למה מתחילים באמונה פשוטה
מישהו ישאל, כן, אפשר לשאול שאלה כזו, הבן חכם, הבן רשע. למה אתה מתחיל במנהג פשוט? זה קשה, צריך קודם לדעת את הקושיא על התורה.
אני אומר, כן, אבל אתה רוצה לקבל קושיא, כן? אתה אפיקורס. אני רוצה שתשאל על מי לשאול קושיא? כן, על מה תשאל קושיא אם אני לא אלמד אותך את הפשט הפשוט קודם, את המנהג הפשוט? אתה חייב לקבל את המנהג הפשוט.
המדרגה הראשונה: חכמה – מה שקיבל מרבו
וזה, אני אומר זאת בתורת בדיחה, אבל זה אמת עמוקה יותר מזה. צריך להתחיל, כמו שרש”י אומר, חכמה היא מה שקיבל מרבו [מה שקיבל מרבו].
הרמה הראשונה, אני מדבר על סוג החכמה הראשון, אחר כך השני, סוג החכמה הראשון חייב להיות שיש לו אותיות בסיסיות מסוימות, כן, מלמדים אותו מהו אלף בית, מלמדים אותו איך העולם נראה. אחר כך הוא ישאל על זה קושיות, יראה שהוא עדיין לא מבין נכון, וכו’. חייב להיות קודם חכמה.
ובמובן מסוים קוראים לזה דילוג, ליל פסח. זה לא מסתדר. איך אתה יודע? אני לא יודע, כך אמרו לי. אוקיי. אבל כך זה חייב להתחיל.
המדרגה השנייה: בינה – תהליך ההבנה
אחר כך צריך להבין. אחר כך זה כך, השלב השלישי נקרא גם חכמה, זו שוב חכמה.
המדרגה השלישית: חכמה – לראות את כל הבניין
השלב השלישי הוא, שאחרי שאדם מבין, נניח שאדם למד מסכת שלמה, מסכת היא לא ממש דוגמה טובה, אבל מושג, כן, הוא למד מושג שלם. אחר כך הוא מבין אותו בבירור, מבין אותו בנשימה אחת [בנשימה אחת], מבין אותו כמו בחינת “זכר ונקבה בראם ויברך את שמם”, “בדבר אחד נאמרו” [בדבר אחד נאמרו].
לא שהוא מבין את כל הפרטים, לא שהוא עכשיו עוסק בהם, הוא שואל קושיות והוא אומר תירוצים. לא, הוא מסתכל על התירוץ, על כל המהלך, כמו שהוא. הוא רואה את כל הבניין כמו שהיא [כמו שהוא]. זו הרמה השלישית של חכמה. זה באמת מה שאנו קוראים כאן רמת שבועות.
זה חייב לבוא דרך בינה
זה חייב לבוא דרך בינה. כלומר, אחר ישאל אותו להסביר, הוא יאמר, אוקיי, אני חייב לקחת אותך בחזרה דרך כל מ”ט שערי בינה, אני חייב לקחת אותך בכל הטיול, בכל המסע, כדי שתבין מה אני אומר במשפט אחד.
והמשפט האחד הוא באמת אותו משפט אחד שהוא אמר לילד הקטן בשלב הראשון. אבל זה לא אותו דבר, כי הוא עבר את כל המהלך, הוא מבין את זה.
“אני יודע שהיא אומרת”
כמו שהוא אומר, אני אומר, אני יודע והיא אומרת. אבל מה אני אומר? אותו דבר שהיא אומרת, אבל אני יודע שהיא אומרת. זו רמת שבועות, של אחר כך, של אחרי חמישים שערי בינה.
פרק ה: המדרגה השלישית אינה תחת הזמן
מתעוררת אז עוד שאלה, כמו שאמרו. הוא רואה את הרמה השלישית, זה באמת לא תחת הזמן. אז באמת מצה, אז באמת חמץ ומצה.
לא עוד למהר – לעסוק בזמן עצמו
כי אין צורך למהר, יש כל כך מעט זמן, צריך לומר את זה בדקה אחת, כי לילד אין כלים, הוא לא יכול להשיג יותר ממשפט אחד. לא!
עוסקים בזמן עצמו לעבוד, לגבש, חסד שבחסד, גבורה שבחסד, מה שלא יהיה, כל הקושיות וכל התירוצים שיש בכל רמה, אלא הוא עוסק בלראות את כל הדבר כמו שהיא.
פרק ו: מאמר הבעל שם טוב – “אני נער ואני מאמין”
לפני זה, אנשים, כן, אומרים שהבעל שם טוב אמר, אני לא מאמין שהוא אמר את זה בכל חג הפסח, אבל זה מאמר שספרי סלונים מביאים, וזה גם מאוחר יותר, אין אף אחד מתלמידי הבעל שם טוב המוקדמים שמביא מאמר כזה, אבל הרעיון, לפי איך שמפרשים אותו, הוא אמת.
“יש לי הרבה השגות, אחר כך אני נער ואני מאמין”
הוא אומר שיש לי הרבה השגות, אחר כך אני נער ואני מאמין. מה שהוא מתכוון לומר הוא לא שעכשיו הוא חזר להיות נער כמו בחדר, זה לא יכול להיות, זה היה חבל על כל המהלך.
הבעל שם טוב עצמו יש לו תורות על זה, הוא אומר שצריך ללמוד. אם לא לומדים, אני זוכר שכתוב, אני חושב שהתולדות אומר לוי, “אותי עזבו ותורתי שמרו” [אותי עזבו ואת תורתי שמרו].
“אותי עזבו” – ההשגה של ידיעת השלילה
“אותי עזבו” פירושו שמגיעים להשגות, לידיעת השלילה [ידיעה דרך שלילה], שאי אפשר לומר שום דבר על הקב”ה. אבל זה רק אם “תורתי שמרו”, אם למדו את כל התורה, היו להם כל ההשגות, ואחר כך מבינים, “אה, אני לא מבין”. אז אתה יודע מה אתה לא מבין.
אף על פי שאין לו מילים טובות יותר מהרמה הראשונה, אבל “תורתי לא שמרו” זה חבל.
המדרגה השלישית דומה לראשונה – אבל שונה לגמרי
אז זה הפירוש, שהרמה השלישית, זה כבר דומה לרמה הראשונה, אבל זה דבר אחר לגמרי. אי אפשר להסביר את זה אלא דרך חמישים שערי בינה, אלא דרך חמישים הימים של ספירת העומר.
אבל האמת אינה תחת הזמן, זה באמת לא תחת הזמן. זו השגה של הדבר כמו שהיא. זה פירוש חכמה, זו החכמה האמיתית.
עכשיו זה כך, וזה הסדר של הפשט הפשוט, של סדר פסח, ספירת העומר, שבועות. כלומר, יש חכמה בראש, חכמה בסוף, ובאמצע בינה.
חכמה, בינה, וחכמה: הסדר מפסח עד שבועות
הפירוש האמיתי של חכמה
אבל האמת היא, זה לא תכלית הזמן [המטרה הסופית של הזמן], זו השגה של הדבר כמו שהיא [כמו שהיא באמת], זה פירוש חכמה, זו החכמה האמיתית.
הסדר של פסח, ספירת העומר, ושבועות
עכשיו זה כך, זה הסדר של הפשט הפשוט, של הסדר של פסח, ספירת העומר, שבועות:
יש:
– חכמה בראש [חכמה בהתחלה]
– בינה באמצע [בינה באמצע]
– חכמה בסוף [חכמה בסוף]
זה הסדר.
סיום
אוקיי, אני חושב שזה ענין ברור מספיק, אפשר לעצור כאן ולעבור לשאלות.
🎓 שמחת תורה 3 שיעורים ›
ערב שמיני עצרת תשפ"ה
***
להקדשת שיעור -
אפשר גם לנדב בפייפאל -
או לעשות מעמבערשיפ -
***
להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש -
Subscribe for Weekly Emails - הרשם לקבלת אימייל שבועי
https://eepurl.com/gHKbNj
ערב שמיני עצרת תשפ"ה
***
להקדשת שיעור -
אפשר גם לנדב בפייפאל -
או לעשות מעמבערשיפ -
***
להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש -
Subscribe for Weekly Emails - הרשם לקבלת אימייל שבועי
https://eepurl.com/gHKbNj
🎓 הושענה רבה 2 שיעורים ›
🎓 Iyun - English 1 שיעורים ›
🎓 Kavanot - English 1 שיעורים ›
שמחת סיום עבודת עשרת ימי תשובה
שמחת היצירה עצמה אחר שתיקנו הגבורות
אורות מקיפים ואורות פנימיים
ארבעה בחינות החסד: פנימי ומקיף דאימא ופנימי ומקיף דז"א
התחלת החסדים מלמטה למעלה
שמחת סיום עבודת עשרת ימי תשובה
שמחת היצירה עצמה אחר שתיקנו הגבורות
אורות מקיפים ואורות פנימיים
ארבעה בחינות החסד: פנימי ומקיף דאימא ופנימי ומקיף דז"א
התחלת החסדים מלמטה למעלה
🎓 שיעורים על פרשת השבוע (תשפ"א, תשפ"ב, תשפ"ג, תשפ"ד) 6 שיעורים ›
🎓 שיעורי זוהר שבועיים (תשע"ח, תשע"ט, תש"פ, תשפ"א) 7 שיעורים ›
לימוד הזוהר לדעת הדברים בשורשם ולא כעמי הארצים
- המתנות בזכות משה אהרן ומרים כלומר יש להם עבודה פנימית שעל ידי זה שורה
- חזרת כל שלשת המתנות בזכות משה שהוא הדעת הפנימית לתפארת הכולל חסד אהרן וגבורה מרים
- מי שיש לו דעת יכול להחזיר כל מיני בחינות על ידי התורה הכוללת הכל
- ענין החסד דאזיל עם כולהו יומין שאהבה אינה מתגשמת לרע כמו היראה
- סיום הענין שהופסק בהקלטה: ולכן על ידי העבודה של אהבה כאברהם ואהרן שורים ענני הכבוד, וזה שמסיים הזוהר שצריך לתת חלק לעניים שזהו חלק השכינה בראש ומי שאינו נותן חלק זה וודאי לא שורים עליו ענני הכבוד.
אנא תמכו בהמשכת השיעורים
לימוד הזוהר לדעת הדברים בשורשם ולא כעמי הארצים
- המתנות בזכות משה אהרן ומרים כלומר יש להם עבודה פנימית שעל ידי זה שורה
- חזרת כל שלשת המתנות בזכות משה שהוא הדעת הפנימית לתפארת הכולל חסד אהרן וגבורה מרים
- מי שיש לו דעת יכול להחזיר כל מיני בחינות על ידי התורה הכוללת הכל
- ענין החסד דאזיל עם כולהו יומין שאהבה אינה מתגשמת לרע כמו היראה
- סיום הענין שהופסק בהקלטה: ולכן על ידי העבודה של אהבה כאברהם ואהרן שורים ענני הכבוד, וזה שמסיים הזוהר שצריך לתת חלק לעניים שזהו חלק השכינה בראש ומי שאינו נותן חלק זה וודאי לא שורים עליו ענני הכבוד.
אנא תמכו בהמשכת השיעורים
- אור פנימי ואור מקיף של סוכה ולולב.
- כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, בכל היצורים אפשר לקרוא שמו.
- עיקר שמו באדם שנברא בצלם, וענין צלם ודמות זכר ונקבה.
- ענין אדם שיש לו צלם וצל, שאינו תמונה אלא אדם חי.
- יציאה מהדין עם חותם המלך
- ארבעת המינים כמו תפילין כי שם הויה נקרא עליך צורת גוף האדם העליון והתחתון.
- אור פנימי ואור מקיף של סוכה ולולב.
- כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, בכל היצורים אפשר לקרוא שמו.
- עיקר שמו באדם שנברא בצלם, וענין צלם ודמות זכר ונקבה.
- ענין אדם שיש לו צלם וצל, שאינו תמונה אלא אדם חי.
- יציאה מהדין עם חותם המלך
- ארבעת המינים כמו תפילין כי שם הויה נקרא עליך צורת גוף האדם העליון והתחתון.
זוהר לחג הסוכות
מאמר א: חמשה ועשור ושביעי
זוהר פרשת אמור, חלק ג קב, ב
כל מדרגה מתעוררת בדרכו
א] בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'.
ר' יוסי שאיל לר' אבא, אמר ליה: הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי?
אמר ליה: ודאי רזא יקירא הוא.
תא חזי: בין לעילא בין לתתא, כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מה דעביד.
עשור בכנסת ישראל חמש במלך
ב] האי עשור מכנסת ישראל אינון, ויומא עשיראה בעשיראה קיימא, ועל דא (שמות יב) בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. והאי יומא דילה הוא, וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, ההוא יומא דעלה, בגין דבדרגא חמישאה ביה יתיב מלכא בכורסייא.
ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא, חמשא עלייהו דמלכא הוא, ההוא יומא דאתי עלה, בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא.
חמישי הוא שביעי
ג] ואי תימא שביעאה, בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר בכלא, וחד מלה שביעאה וחמישאה.
השביעי מעטר את המלך
ד] תא חזי: חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר. וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מניה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה ואי תימא שביעאה, בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרא ירית משביעאה כמא דכתיב (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון וגו', ועל דא בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי, וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא, ועל דא כלא בחד תלייא.
מקורות ומפרשים
אור יקר אמור סימן י"א
סוד הימים שבין יו"כ לסוכות: שער הכוונות לסוכות דרוש ג'.
סוד ה' על י' : עץ חיים שער ל"ו פרק ב' (עי' רמ"ז כאן וצ"ע שענין ההוא שייך רק לפסח ומה עניינו לחג הסוכות ושבועות ובכלל הלשון המובא שם לא מצאתי בזוהר).
סידור עם דא"ח שער חג הסוכות ד"ה להבין שורש ענין הסכות.
סוד הזמן - ובחמשה עשר יום לחודש השביעי
ד סוגי העמידה בין יום כיפורים לסוכות
א] לעמוד בין יום הכיפורים לחג הסוכות עמידה כרונולוגית הוא, אפשר להסתכל בלוח ולראות שם ארבעה משבצות ריקות בין יום הכיפורים בעשירי לתשרי ובין חג הסוכות בחמשה עשר בו, כמו מחכים להגיע אל החג. הרי בה עמידה של המשך נביעה, כי אין יום הט"ו יכול להקדים ליום העשירי, וכל הימים י"א י"ב י"ג י"ד הרי הם הולכים ומביאים את הזמן מן הי' לי"ה.
ב] עמידה תורנית שכלית הוא. אפשר לקרוא בתורה בפרשת המועדות שבתורת כהנים ולעקוב אחרי הגיון סדר מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם, שהם מתחילים מן החודש הראשון עוברים בשבעה שבועות של העומר ומגיעים לחודש השביעי, ומונים שם ביום הראשון מקרא קודש ובעשור יום הכיפורים ובחמשה עשר יום לחודש חג הסוכות. כשם שיש סדר בזמנים עצמם כך יש הגיון פנימי לכל פרשה כיצד כל פסוק נובע מן הפסוק הקודם לו ולא היה יכול להקדים אליו, וכך יש לדורש בתורה לראות את הגיון הסדר כיצד מן הפסח נובע העומר וממנו נובע החודש השביעי וכיצד מראשון שבו נובע עשור שבו עד שנובע חמשה עשר שבו. והמתבונן יראה בריווח שבין הפרשיות מקום אוויר פנוי שהוא הזמן שבינתיים, כין אין נביעה הגיונית דחוסה לעולם זה מתוך זה אלא ריווח מתבונן ביניהם והוא שמביא את השני מתוך הראשון. האוויר הזה שבין פרשת אך בעשור לבין פרשת בחמשה עשר הוא הימים שבינתיים.
ג] עמידה מעשית היא, שכן כל העושה את מצוות החודש השביעי כמו כל שאר המצוות יודע שאין המצוות מצטמצמות לזמנם בלבד כי בהכרח יש להם פעולה של הכנה קודמת אליהם. כשם שאין צום בעשור יכול להתקיים בעשור בלבד שהרי בהכרח אדם אוכל ושותה בתשיעי וצם בעשור, ולפיכך בפירוש כתוב בתשעה בחודש תענו ופירשו שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. כי הסתכלות המעשית מרחיבה את הזמן לכדי זמן השייך לפעולה ולא לחובת המעשה בלבד. כך ולקחתם לכם ביום הראשון ובסכות תשבו שבעת ימים בהכרח מחייב ימים שלפניהם לצאת ולהביא את הפרי ולבנות את הסוכה, והרי זה המעשה הוא המעשה שאחר מצוות העשור, ולפיכך הוא פעולת הימים שבינתיים שבונים את הסוכה ומביאים את ארבעת המינים מן העשור אל החמשה עשר.
ד] עמידה רוחנית הוא, שכן כל מילה בתורה ובעולם רומז הוא בסודו אל מדרגות פנימיות שהם הסתכלויות רבות באלוהות אשר כללם לפי דרך הקבלה עשר ספירות. ואין זמני המועדים מקריים אל עניינם אבל הזמנים בעצמם נושאים תוכן של האורות אשר הימים האלה מגיעים אליהם. כשם שיש לקרוא ולעיין בסוד המילים חג הסוכות כך יש לקרוא ולעיין בסוד המילים ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, אשר מילים אלה בעצמם, כמו הזמן שלהם, כמו התורה שלהם, כמו המעשים שלהם, מגיעים אל סודות האלה שהם דרכי השגת האל לפי כל התגלויותיו התלויות בכל הדרכים הללו.
קביעת זמני המועדים וקדושתם וקדושת זמן חג הסוכות
ה] פעמים מספר נשנו פרשיות המועדים בספר התורה וכל פרשה מהם סובב על ציר אחר. פרשת פנחס קובע את המוספים וכל שאר פרטי המועדים המנויים בו סובבים על זה. פרשיות כי תשא משפטים סובבים על הברית בין ישראל לי"י ועבודת הקציר והאסיף ופרטי המועדים שבו סובבים על זה. פרשת ראה סובבת על החיוב לעלות ולהקריב במקום אשר יבחר בלבד וכל פרטי המועדים שבו סובבים על זה. בכל פרשיות אלה לא נמנו במפורש ובאופן מדויק תאריכי המועדים. והיינו חושבים שאפשר לקיימם בכל זמן המתאים להיות זמן אסיף או אביב או קציר. באה פרשת אמור וקבעה מועדי ה' מקראי קודש אלה הם מועדי, אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקרו אותם במועדם. כאן קבע הכתוב מועדים מדויקים לכל החגים, וסידרם כל אחד ביום ובחודש שלו, בחודש הראשון בחודש השביעי בעשור בחמשה עשר וכן הלאה. אם כן כאשר נרצה לעמוד על סוד זמני המועדים בעצמם עוד בטרם נבוא אל סוד מצוותיהם ודרכיהם, עלינו להתעמק בפרשה זו הקובעת את כל מועדיהם וזמניהם בפרטיות ובדיוק ועומדת על כך.
ו] העניין ביארנו במקומות מספר, כי כמה סוגי קדושות הם בקדושת המועדים, שיש בהם קדושת הזמן עצמו, ויש בהם קדושת המצוות והעבודות הנעשים בהם. והאריז"ל ביאר בכל אחד מהם הארות מיוחדות ברוב השבתות והמועדים, כיצד מדרגה מיוחדת מכח קדושת היום ומדרגה נוספת מכח התפילות והמצוות והעבודות השייכות להם. ושורש ההבדל כי היום איננו מה שהאדם פועל בעבודתו, אלא את התחושה וההארה שהוא מקבל מלמעלה מאליו כאשר הוא קם בבוקר והנה הוא יום. וככה נקראים המועדים ימים טובים. לא מצוות טובות בלבד אבל גם הימים שבהם טובים. ימים טובים יותר משאר ימות השנה אשר היום שלהם יום פשוט ורגיל, היום עצמו של המועד קדושה והארה יתירה בו. ואין צריך לעשות כלום לזכות לקדושה זו אלא להתעורר בבוקר לאותו היום.
ז] מכל המועדים נתייחד זמן חג הסוכות ששמחת היום בולטת בו יותר. שכן בפסח למדנו כי באותו היום יצאנו ממצרים וכתיב ושמרתם את היום הזה. ובחג השבועות קבלנו כי בו ביום ניתנה תורה. אך בסוכות לא למדנו ולא קיבלנו שום מאורע שהתייחדה ליום החמשה עשר לחודש השביעי. אם כן אין סיבה לקביעת המועד הזה בזמן הזה אלא סיבה השייכת ליום בעצמו, אשר החמשה עשר בשביעי מתאים ומיוחד באותו האור ואותו המדרגה שנקרא חג הסוכות. ראוי אם כן להתחיל את עיון סודות חג הסוכות לא מן המילה חג הסוכות, אלא תיכף מן המילה הראשונה בפסוק ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, להבין מהו היום החמשה עשר ומהו החודש השביעי שהגיע אליהם חג זה. ואם נבין סוד חמשה עשר בחג הסוכות נוכל להבין מזה גם את עניינו לשאר החגים, שהרי גם חג הפסח נקבע ליום חמשה עשר בחודש. ואילו היה זה בפסח בלבד היינו אומרים אין זה כי אם מקרה שבו ביום יצאו ממצרים. אבל משראינו שגם בחג הסוכות נקבע ליום הט"ו, סימן שיש כאן ענין נפרד במהות יום הט"ו בנוסף למה שבו ביום יצאו ממצרים, ואדרבה ייתכן שמצד אותו ענין עצמו יצאו ממצרים באותו היום. ואם כן כשם שחג הסוכות הוא תלמידו של חג הפסח בהיותו זכר ליציאת מצרים, כך ילמד פסח מן הסוכות בסוד הזמן עצמו שבו. (כעין כ"ז בפירוש הרמ"ק).
כל מדרגה לפי דרכו הוא מתעורר
ח] שאל רבי יוסי לרבי אבא, במה מדבר פסוק זה? בוודאי ידעתי פירוש המילות שבו, אבל על מה הוא באמת מדבר, כשם שיש שאלה בנגלה במאי עסקינן, על איזה ענין שאפשר לכלול במילים אלה מדברת המשנה, כך יש שאלה בנסתר במאי קא מיירי, באיזה בחינה מן הבחינות האפשריות לדבר בהם מצד המושגים האלה עוסק הפסוק?
ט] ענה לו רבי אבא, וודאי יפה שאלה זו ואין רוב העולם עומדים עליו, שאלה עמוקה ורז יקר נמצא בדברים הללו. אך תחילה עלינו לחזור על כלל הדבר. דע שכל המדרגות העליונות מדרגות מדרגות הם ודרכים דרכים הם. לא בדרך אחת יוצאים אל העליון אלא בשבעה דרכים ושבעים פנים. אין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה ואין בחינה דומה לחברו. כפי שאין פרצופיהם של בני אדם שוות כך אין דעותיהם של בני אדם בידיעת האלוהות שוות, וכל אלה הידיעות נובעים מאספקלריות שונות באמיתת התפשטות האלוהות על כל הדרכים האלה.
י] וכל מדרגה ודרך מאלה הדרכים, כל אחד לפי דרכו הוא מקבל הארה, ולפי דרכו הוא יושב בעצמותו, ולפי דרכו הוא מתעורר, ולפי דרכו הוא פועל פעולתו. כשם שהוא למעלה כך הוא למטה. יש לך אדם המתעורר מדברי תורה בסגנון מסוים בלבד, תמיד על ידי אותו הדרך תתעורר נפשו, ועל ידי אותו הדרך תתקיים נפשו בהתעוררותו, ועל ידי אותו הדרך יוכל לפעול את פעולתו. ואין אדם יכול להתעורר ממה שמתעורר חבירו כי כל אחד בדרכו הוא פועל. ואם ירצה חבירו להשפיע עליו ולהגיע אל נפשו לא יוכל להגיע אליו אלא אם ידבר אליו כפי הדרך שמעורר אותו. ואם לא ידע להיות חכם הרזים המדבר לפי דרכו בהכרח לא יעורר אותו ולא יוכל לקבל פעולתו. ואפילו אם בדבר אחד יטה מן הדרך שבו חבירו מתעורר מיד יצא מנגיעה בנקודת נפשו ויהיה מבחוץ, ואם יפעל לא יהיה זה מתוך רצון אלא מתוך כפיה. כמה צריך האדם ללמוד את כל דרכי בני אדם למען ידע לעורר ולהתחבר בכל אחד כפי דרכו.
יא] ממש כשם שהוא למטה כך הוא למעלה, כאשר מדברים אנחנו אודות הגעה אל השגות עליונות לפי כל המידות שבהם גיוון הא"ס את הופעתו לפי אלפי אלפים דרכים שונות כחול אשר על שפת הים וכשערות שעל הראש והיורדים על הזקן וכהמון כוכבים, הרי כאשר מבקשים לגעת במידה מסוימת חייבים לדעת להשתמש באותו הסגנון ובאותו השפה ובאותו הדפוס שבו המדרגה הזו קיימת ופועלת. ואם עוזבים אפילו דבר אחד ומניחים שהשפה הכללית יעורר אותה, לא תגיע ולא תעורר את פנימיותה.
בירור דרכי התכללות והתבדלות
יב] הערה. משהזכרנו את התחלקות הדרכים והתעוררות כל אחד לפי דרכו עלינו לעורר משני טעויות והם טעות ההתכללות השטחית וטעות ההתבדלות השטחית. יש טועים לחשוב מאחר וכל המידות כלולות זה בזה, בוודאי בעל הסוד כלול מבעל הפשט ובעל הפשט כלול מבעל הסוד, אם כן אין לנו סיבה לבקש להתייחד בדרך מן הדרכים ובמידה מן המידות, הרי מכל אחד ניקח לעבוד את י"י והכל שווים לטובה. מידה זו היא מידת חסרי הדעת, שכן אם ישנו מושג של 'עומד על דעתו' אין זה אלא ההכרה מה הם הדרכים שמעוררים אותו ומה הם הדרכים שאינם מדברים אלי. והמכיר את זה, שנאמר בלשון הקבלה המכיר את שורש נפשו משורשה, הרי ילך לבטח דרכו ולא ייכשל כי הדרכים המיוחדים לכל נפש וודאיים הם ופועלים תמיד. ואילו הנמצא בקטנות הדעת וטרם עמד על דעתו, הנה בהכרח יאמין בהתכללות ויקח את המועיל לו מכל דרך, ועל דרך שאמר האריז"ל שמי שאינו יודע באיזה נוסח עליו להתפלל יתפלל בנוסח הכולל. ואין זה לכתחילה אלא דיעבד כי וודאי עדיף להכיר את מקומך כי תפלה זו עולה בדרך ישרה ובטוחה הרבה מן התפלה הפועלת בדרך כלל בלבד [וזה הסוד נקרא ברעיא מהימנא אמונה בדרך כלל שהוא בחינת הנוק' ואמונה בדרך פרט שהוא בחינת הז"א והוא מצוות דע את אלהי אביך]
יג] מאידך גם אין לשכוח את פירוש ההתכללות האמיתי. כי ההתכללות שבטעות הקודם אינו באמת התכללות צדדים שונים אלא הוא העלמה של יחוד כל הצדדים והשטחתם לכדי הנקודה המוסכמת על כולם, שהוא אכן נצרך במדרגות הקטנות אבל אינו דעת אמת. אבל כמו שאין לטעות בזה כך אין לטעות בטעות ההיפכית. שלפעמים אדם עומד על דעתו. ואם ידע למשל שדרכו נוגעת יותר בתורה שכלית מאשר בתפלה ורגשיות, הרי ישכח לגמרי מן החלק האנושי שמתקיים בלב ובתפלה, ואפילו כאשר ישנם ימים המוקדשים בעיקר לתפלה כמו ימים נוראים יקח תחת המחזור את הספר עיון שלו וישכח בכלל את התפילה. זו אינו עמידה על דעתו אלא טעות של מי שמכיר את השער שלו ושוכח להיכנס דרכו אל הכל. ואדם כזה הוא בעל מום, דומה למי שהבין שעיקר כוחו הוא בפיו למשל ולפיכך עקר את רגליו וסימא את עיניו שהרי אני עיקר כחי בפה. בעל דעת אמיתי יודע שוודאי אני עיקר כוחי במידה זו, אבל האמת היא תמיד שלימה כלומר כלולה מן הכל. ועל ידי מידה זו בטוח אני שאוכל להיכנס דרכה גם לשאר המידות, אשר כולם יאירו בדרך התכללותם במידה זו. ונאמר למשל על ידי העיון שלו דווקא יוכל להיכנס אל התפלה בהשתפכות הנפש כי זהו השער המעורר את נפשו. וכך יוכל להיכנס אל כל הדרכים האנושיות כולם שהם בעצמם כל מידות האלוהות כולם המופיעה לפי כל הדעות כי אל דעות הויה.
גם הזמנים יש להם מידות השייכות אליהם
יד] ונחזור אל הענין. לפי שכל מדרגה בדרכה היא מתעוררת, לפיכך הבחנת המדרגות נוגעת עד לפרטים הכי פשוטים כמו קביעת התאריך של החג. כי גם התאריכים כמו התחלקות השנה לחדשים ולימים בתוך החדשים. או התחלקות הימים לשבתות וימי השבת, הרי הם בעצמם נושאים תוכן של מידות שונות. הרי יש לך אדם שהוא במידתו של אברהם אבינו שמתעורר בבוקר ובבוקר הוא זמן הארתו. ויש לך אדם כמו יצחק שעיקר הארתו בין הערביים בשעת המנחה. ויש לך אדם כמו יעקב הער כל לילותיו ומוצא בהם את עיקרי טעמי תורה. ואם נרצה לקיים חיים בבחינת חסד בוקר אברהם אחרי הצהריים הרי לצחוק ייחשב לנו, כי לא זה הוא מקומו של המידה הזאת ולא תפעל באופן נכון בזמן הזה. כי היופי של העולם הוא כאשר הבוקר באמת מאיר כמו בוקר והערב כמו ערב. ולכן אפילו בקביעת זמני החגים יש לעמוד מהו החמשה ומהו העשר ומהו החודש השביעי שכך נבין איך הזמן הזה בעצמו מביא את הענין הנקרא חג הסוכות, כפי שהמתבונן בדקות הענין יראה כיצד הבוקר מביא את תפילת השחרית של אברהם אבינו.
חמשה עשר הוא צירוף חמשה ועשר
טו] כאשר מסתכלים אנחנו על התאריך הזה 'בחמשה עשר', רואים אנחנו כי היא מורכבת משני מספרים. חמשה ועשר. וכאשר חוזרים אנחנו בפרשה רואים אנחנו כי אכן העשר הזה אינו סימן בחלוקת המספר בלבד, אלא באמת העשר הזה קבע יום קדוש לעצמו. אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא. ואכן כך הוא סדר הצטרפות הבנין המגיע עד חג הסוכות, אשר מקודם מתחילים בתחילת החודש באחד, עד לעשור, ומשם לחמשה שעם העשור. מילת עשור מבטאת שאינה היום העשירי בלבד, אבל יש בה מהות של עשיריות, שאפשר לומר שהוא כולל את כל עשרת הימים, וכפי שאכן למדנו שעשרת ימים אלה יחידה אחת של ימים הם עשרת ימי תשובה, ודברים אלה הם כמעט פשוטו של מקרא למי שעוקב אחרי תחושת הימים המצטרפים בפסוקים אלה מן היום האחד ועד היום העשור.
טז] אם לא תאמינו כי אכן חמשה עשר מורכבת תמיד מחמשה ועשור המתחיל מן האחד, מביא לך רבי אבא כי גם בניסן הופיע המבנה הזה עצמו. הרי משה עומד ביום הראשון של החודש הראשון ומזהיר בעשור לחודש הזה ויקחו לכם איש שה לבית אבות שה לבית. ומתי נאכל השה הזה, ביום חמשה עשר של החודש הראשון. אם כן גם חמשה עשר של פסח הוא מורכב ממקח הקרבן פסח בעשור, וחמשת הימים המצטרפים אליו המאפשרים קיום החג ביום חמשה עשר. ואם פסח וסוכות כך יש למצוא שגם חג השבועות כך הוא. חישב רבי אבא כי מיום תחילת החודש שמקביל שם לעשור, הם חמשה ימים בינה ובין קבלת התורה שהוא היחוד ביום השישי חג השבועות. [ומה שאין שם עשר שלימים קודמים אליה אפשר לפי שכבר קדמה עבודה זו בכל ימי הספירה].
יז] אמר רבי אבא, בכל אתר עשור דמטרוניתא הוא. בין בניסן בין בתשרי סוד אחד יש להם. כי אם נרכיב את המספרים האלה על המספרים השייכים אל הספירות, נדע כי וודאי העשור היא הספירה העשירית היא השכינה מידת המלכות. אשר היא כוללת בעצמה כל העשר ולפיכך עברנו כל עשרת הימים עד שהגענו אליה. ויציבא מילתא למתבונן בסדר העבודה כי וודאי תחילת העבודה בכל מקום מן השכינה מהכרת נוכחות הויה הנקרא קבלת עול מלכותו, וכנדרש בזוהר בכל המקומות כי בזאת נבוא אל הקודש. ולפיכך בכל פעם שישנה התחלה של כניסה להשגת אלוהות מתחילים מן המלכות שהוא העשור, והתכללותה בכל עשרת הספירות.
יח] ומי שקנה את מידת המלכות, מיד המלך העליון הוא הז"א מגיע לישב על כסאו שהיא השכינה. כי בכל פעם שמתעוררת השכינה תיכף מתעורר הקב"ה להתייחד בה בסוד כל הבא לטהר מסייעים אותו וזה חוק הבריאה שאין התעוררות הנוקבא לריק לעולם וקרא כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וכאשר נרכיב גם את זה על מספרים השייכים אל הספירות נוכל לקרוא למלך המתיישב על הכסא חמשה. ולמה, כי עיקר הז"א ספירת התפארת. וכאשר מתחילים אנחנו מלמטה כסדר העבודה ומונים חמשה מדרגות מלכות יסוד הוד נצח תפארת, הרי התפארת החמישי. וחמישי הזה בא ומופיע על העשר, וייחוד זה הוא גופו של חג, הדא הוא דכתיב ובחמשה עשר יום חג.
יט] ואל תקשה עלי הייתכן שהמדרגה הפחותה יותר שהיא ספירת המלכות תיקרא בשם המספר הגדול יותר שהוא העשר, ומדרגה העליונה יותר שהוא הז"א ייקרא בשם המספר הקטן יותר. כי וודאי מאן דאיהו זעיר איהו רב. כי רוב הכמות של התחתון אינו מגיע למעט האיכות של העליון. ולכן כאשר מבינים את המספרים האלה שהם על סדר העליה מלמטה למעלה יודעים וודאי כי העשור שהתחלנו בה קטן הוא מן החמשה המופיע עלינו. ובסגנון עמידת פרצופי האריז"ל - כל עשר ספירותיה של הנוק' אינם מגיעים אלא עד חצי תפארת של הז"א.
כ] ולפיכך כאשר כתוב בחמשה עשר יום אין הפירוש רק 'ביום החמשה עשר', אלא פירושו גם שמכל חמש עשרה ימים אלה מצטרפת החג של היום הט"ו. כי באמת בעשרת ימי תשובה בנינו את בניננה של השכינה, עד שבעשור הושלמה והיתה יום הכיפורים. ובאמת בחמשה ימים שאחריה מופיע עלינו כל יום מדרגה אחת ממטה למעלה עד שנוגעים אנחנו בעיקר התפארת ששם המלך והמלכה מתייחדים. והעומד על סוד הימים שבינתיים האלה יראה שאינם ימי עבודה וקבלת מלכות אלא ימי המשכת הופעת אור העליון עלינו מאליו, ואע"פ שיש בהם כמה טירדות של מצוה אין טירדות אלה נחשבים עבודה ולא עבודה רוחנית אלא הרוחנית מופיעה מאליה. ובסגנון האריז"ל האור פנימי של חסידים דאימא מופיע בימים האלה מאליה ואינה צריכה כוונה ומצווה.
החמישי הוא גם השביעי
כא] עד כאן למדנו את סוד החמשה והעשר. אך הלא כל זה מתחולל גם בחודש השביעי. עלינו להזכיר כיצד כל זה נקרא גם שביעי ולא חמישי ועשר בלבד. [כך פירש ר' דניאל מט ונאה בעיני]. הלך רבי אבא וחישב כי לפי סידור מספרי הספירות אפשר לקרוא לתפארת גם השביעי לפעמים, ולמה כי הלא התפארת באמת אינו ספירת התפארת בלבד אבל הוא כולל כל שש הספירות הסובבים אותו חג"ת נה"י. אם כן כאשר חושבים שוב מלמטה, יש לקרוא לכל הז"א בשם שביעי ולא בשם חמישי בלבד. אמר כי התפארת נקרא שביעי כאשר מתעטרים בו האבות היינו חסד וגבורה הנקראים אברהם ויצחק, כאשר שניהם מתחברים ומתכללים בתפארת הכולל אותם נמצא הוא כולל את מספרם וכאשר הגענו עד למדרגה החמישית ממילא הגענו גם למדרגה השביעית, הרי בחמשה עשר לחודש השביעי.
כב] במהות קבלה זו שהתפארת מקבל ומתכלל מן הספירות שעליו נפתח לנו כבר להתבונן בכל סדר זה, שהרי אם אמרנו השכינה עושה את ההכנה בלבד והקב"ה שורה עלינו. יש לדעת שאין זה כל עיקרו של הסוד. אבל הנכנס לפני ולפנים יש לו לדעת גם כיצד להשרות במציאות זה הנקרא הקב"ה סדר הארה עליונה יותר, ולא תיגע בו השכינה בלבד במגע מעט אבל תקבל את שלימות קומת הארתו. כל קבלה שהז"א מקבל נקרא מה שמקבל מן החכמה ובינה שהם אבא ואימא. והנכנס לפנימיות הסוד זוכר תמיד להמשיך גם מאו"א אל הז"א בכדי שיתייחד עם הנוק' באור שלם יותר. ומשזכרנו את זה נוכל להוסיף כי לא התפארת החמישי בלבד הוא שביעי, אבל גם הוא נקרא שביעי מצד המידה הנקראת הרבה שביעית והיא הבינה, אשר אם סופרים מן המלכות נמצא היא שביעית אליה. ולפי שכל שפע הגדלות ממנה בא לכן כל המגיע אל החמישי גם אל השביעי מבקש להגיע, והיא באמת החודש השביעי לפי ששורש כל החודש הזה בבינה שממנה דין ראש השנה וממנה כפרת יום הכיפורים וממנה אהבת חג הסוכות.
כג] ופי סדר האריז"ל יש לומר עוד בחמישי ושביעי הזה, כי האריז"ל לימד שכל כוונות הימים מיום הכיפורים ועד שמיני עצרת הם המשכת ז' מיני חסדים מן האימא אל הזו"נ. והארה זו כמה אופנים יש בה אך כולם נפרטים לשבע. והנה הארה ראשונה היא הארת חסדים פנימיים דאימא שהוא הארת הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. אך הלא הם ד' ימים בלבד, ואפילו כאשר נספור את יום הראשון של חג עצמו לא יהיה בידינו אלא ה' ימים, וכיצד נכלול בהם ז' בחינות החסד. לפיכך לימד האריז"ל כי שני הבחינות הראשונות נעשים בערב יום הכיפורים בסוד כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, שלפי שכבר באותו יום נגמרה כל מלאכת הנסירה שהוא הארת הגבורות כבר מתחילים החסדים להיכנס. ונמצא יש כאן חידוש כי החמשה ימים נהיו לשבעה ימים בסוד ערב יום הכיפורים שהוא יום כפול ומשולש, וממילא כאשר הגענו ליום הראשון של חג שהוא חמישי לעשור אליבא דאמת כבר הגענו לשביעי והוא החסד העליון משבעה חסדים אלה.
כד] אשרי היודע לפתות את השכינה במילים הקולעות אליה כל יום כפי המידה שמעוררת אותה באותו היום ובאותו השעה.
זוהר לחג הסוכות
מאמר א: חמשה ועשור ושביעי
זוהר פרשת אמור, חלק ג קב, ב
כל מדרגה מתעוררת בדרכו
א] בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'.
ר' יוסי שאיל לר' אבא, אמר ליה: הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי?
אמר ליה: ודאי רזא יקירא הוא.
תא חזי: בין לעילא בין לתתא, כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מה דעביד.
עשור בכנסת ישראל חמש במלך
ב] האי עשור מכנסת ישראל אינון, ויומא עשיראה בעשיראה קיימא, ועל דא (שמות יב) בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. והאי יומא דילה הוא, וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, ההוא יומא דעלה, בגין דבדרגא חמישאה ביה יתיב מלכא בכורסייא.
ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא, חמשא עלייהו דמלכא הוא, ההוא יומא דאתי עלה, בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא.
חמישי הוא שביעי
ג] ואי תימא שביעאה, בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר בכלא, וחד מלה שביעאה וחמישאה.
השביעי מעטר את המלך
ד] תא חזי: חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר. וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מניה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה ואי תימא שביעאה, בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרא ירית משביעאה כמא דכתיב (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון וגו', ועל דא בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי, וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא, ועל דא כלא בחד תלייא.
מקורות ומפרשים
אור יקר אמור סימן י"א
סוד הימים שבין יו"כ לסוכות: שער הכוונות לסוכות דרוש ג'.
סוד ה' על י' : עץ חיים שער ל"ו פרק ב' (עי' רמ"ז כאן וצ"ע שענין ההוא שייך רק לפסח ומה עניינו לחג הסוכות ושבועות ובכלל הלשון המובא שם לא מצאתי בזוהר).
סידור עם דא"ח שער חג הסוכות ד"ה להבין שורש ענין הסכות.
סוד הזמן - ובחמשה עשר יום לחודש השביעי
ד סוגי העמידה בין יום כיפורים לסוכות
א] לעמוד בין יום הכיפורים לחג הסוכות עמידה כרונולוגית הוא, אפשר להסתכל בלוח ולראות שם ארבעה משבצות ריקות בין יום הכיפורים בעשירי לתשרי ובין חג הסוכות בחמשה עשר בו, כמו מחכים להגיע אל החג. הרי בה עמידה של המשך נביעה, כי אין יום הט"ו יכול להקדים ליום העשירי, וכל הימים י"א י"ב י"ג י"ד הרי הם הולכים ומביאים את הזמן מן הי' לי"ה.
ב] עמידה תורנית שכלית הוא. אפשר לקרוא בתורה בפרשת המועדות שבתורת כהנים ולעקוב אחרי הגיון סדר מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם, שהם מתחילים מן החודש הראשון עוברים בשבעה שבועות של העומר ומגיעים לחודש השביעי, ומונים שם ביום הראשון מקרא קודש ובעשור יום הכיפורים ובחמשה עשר יום לחודש חג הסוכות. כשם שיש סדר בזמנים עצמם כך יש הגיון פנימי לכל פרשה כיצד כל פסוק נובע מן הפסוק הקודם לו ולא היה יכול להקדים אליו, וכך יש לדורש בתורה לראות את הגיון הסדר כיצד מן הפסח נובע העומר וממנו נובע החודש השביעי וכיצד מראשון שבו נובע עשור שבו עד שנובע חמשה עשר שבו. והמתבונן יראה בריווח שבין הפרשיות מקום אוויר פנוי שהוא הזמן שבינתיים, כין אין נביעה הגיונית דחוסה לעולם זה מתוך זה אלא ריווח מתבונן ביניהם והוא שמביא את השני מתוך הראשון. האוויר הזה שבין פרשת אך בעשור לבין פרשת בחמשה עשר הוא הימים שבינתיים.
ג] עמידה מעשית היא, שכן כל העושה את מצוות החודש השביעי כמו כל שאר המצוות יודע שאין המצוות מצטמצמות לזמנם בלבד כי בהכרח יש להם פעולה של הכנה קודמת אליהם. כשם שאין צום בעשור יכול להתקיים בעשור בלבד שהרי בהכרח אדם אוכל ושותה בתשיעי וצם בעשור, ולפיכך בפירוש כתוב בתשעה בחודש תענו ופירשו שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. כי הסתכלות המעשית מרחיבה את הזמן לכדי זמן השייך לפעולה ולא לחובת המעשה בלבד. כך ולקחתם לכם ביום הראשון ובסכות תשבו שבעת ימים בהכרח מחייב ימים שלפניהם לצאת ולהביא את הפרי ולבנות את הסוכה, והרי זה המעשה הוא המעשה שאחר מצוות העשור, ולפיכך הוא פעולת הימים שבינתיים שבונים את הסוכה ומביאים את ארבעת המינים מן העשור אל החמשה עשר.
ד] עמידה רוחנית הוא, שכן כל מילה בתורה ובעולם רומז הוא בסודו אל מדרגות פנימיות שהם הסתכלויות רבות באלוהות אשר כללם לפי דרך הקבלה עשר ספירות. ואין זמני המועדים מקריים אל עניינם אבל הזמנים בעצמם נושאים תוכן של האורות אשר הימים האלה מגיעים אליהם. כשם שיש לקרוא ולעיין בסוד המילים חג הסוכות כך יש לקרוא ולעיין בסוד המילים ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, אשר מילים אלה בעצמם, כמו הזמן שלהם, כמו התורה שלהם, כמו המעשים שלהם, מגיעים אל סודות האלה שהם דרכי השגת האל לפי כל התגלויותיו התלויות בכל הדרכים הללו.
קביעת זמני המועדים וקדושתם וקדושת זמן חג הסוכות
ה] פעמים מספר נשנו פרשיות המועדים בספר התורה וכל פרשה מהם סובב על ציר אחר. פרשת פנחס קובע את המוספים וכל שאר פרטי המועדים המנויים בו סובבים על זה. פרשיות כי תשא משפטים סובבים על הברית בין ישראל לי"י ועבודת הקציר והאסיף ופרטי המועדים שבו סובבים על זה. פרשת ראה סובבת על החיוב לעלות ולהקריב במקום אשר יבחר בלבד וכל פרטי המועדים שבו סובבים על זה. בכל פרשיות אלה לא נמנו במפורש ובאופן מדויק תאריכי המועדים. והיינו חושבים שאפשר לקיימם בכל זמן המתאים להיות זמן אסיף או אביב או קציר. באה פרשת אמור וקבעה מועדי ה' מקראי קודש אלה הם מועדי, אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקרו אותם במועדם. כאן קבע הכתוב מועדים מדויקים לכל החגים, וסידרם כל אחד ביום ובחודש שלו, בחודש הראשון בחודש השביעי בעשור בחמשה עשר וכן הלאה. אם כן כאשר נרצה לעמוד על סוד זמני המועדים בעצמם עוד בטרם נבוא אל סוד מצוותיהם ודרכיהם, עלינו להתעמק בפרשה זו הקובעת את כל מועדיהם וזמניהם בפרטיות ובדיוק ועומדת על כך.
ו] העניין ביארנו במקומות מספר, כי כמה סוגי קדושות הם בקדושת המועדים, שיש בהם קדושת הזמן עצמו, ויש בהם קדושת המצוות והעבודות הנעשים בהם. והאריז"ל ביאר בכל אחד מהם הארות מיוחדות ברוב השבתות והמועדים, כיצד מדרגה מיוחדת מכח קדושת היום ומדרגה נוספת מכח התפילות והמצוות והעבודות השייכות להם. ושורש ההבדל כי היום איננו מה שהאדם פועל בעבודתו, אלא את התחושה וההארה שהוא מקבל מלמעלה מאליו כאשר הוא קם בבוקר והנה הוא יום. וככה נקראים המועדים ימים טובים. לא מצוות טובות בלבד אבל גם הימים שבהם טובים. ימים טובים יותר משאר ימות השנה אשר היום שלהם יום פשוט ורגיל, היום עצמו של המועד קדושה והארה יתירה בו. ואין צריך לעשות כלום לזכות לקדושה זו אלא להתעורר בבוקר לאותו היום.
ז] מכל המועדים נתייחד זמן חג הסוכות ששמחת היום בולטת בו יותר. שכן בפסח למדנו כי באותו היום יצאנו ממצרים וכתיב ושמרתם את היום הזה. ובחג השבועות קבלנו כי בו ביום ניתנה תורה. אך בסוכות לא למדנו ולא קיבלנו שום מאורע שהתייחדה ליום החמשה עשר לחודש השביעי. אם כן אין סיבה לקביעת המועד הזה בזמן הזה אלא סיבה השייכת ליום בעצמו, אשר החמשה עשר בשביעי מתאים ומיוחד באותו האור ואותו המדרגה שנקרא חג הסוכות. ראוי אם כן להתחיל את עיון סודות חג הסוכות לא מן המילה חג הסוכות, אלא תיכף מן המילה הראשונה בפסוק ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, להבין מהו היום החמשה עשר ומהו החודש השביעי שהגיע אליהם חג זה. ואם נבין סוד חמשה עשר בחג הסוכות נוכל להבין מזה גם את עניינו לשאר החגים, שהרי גם חג הפסח נקבע ליום חמשה עשר בחודש. ואילו היה זה בפסח בלבד היינו אומרים אין זה כי אם מקרה שבו ביום יצאו ממצרים. אבל משראינו שגם בחג הסוכות נקבע ליום הט"ו, סימן שיש כאן ענין נפרד במהות יום הט"ו בנוסף למה שבו ביום יצאו ממצרים, ואדרבה ייתכן שמצד אותו ענין עצמו יצאו ממצרים באותו היום. ואם כן כשם שחג הסוכות הוא תלמידו של חג הפסח בהיותו זכר ליציאת מצרים, כך ילמד פסח מן הסוכות בסוד הזמן עצמו שבו. (כעין כ"ז בפירוש הרמ"ק).
כל מדרגה לפי דרכו הוא מתעורר
ח] שאל רבי יוסי לרבי אבא, במה מדבר פסוק זה? בוודאי ידעתי פירוש המילות שבו, אבל על מה הוא באמת מדבר, כשם שיש שאלה בנגלה במאי עסקינן, על איזה ענין שאפשר לכלול במילים אלה מדברת המשנה, כך יש שאלה בנסתר במאי קא מיירי, באיזה בחינה מן הבחינות האפשריות לדבר בהם מצד המושגים האלה עוסק הפסוק?
ט] ענה לו רבי אבא, וודאי יפה שאלה זו ואין רוב העולם עומדים עליו, שאלה עמוקה ורז יקר נמצא בדברים הללו. אך תחילה עלינו לחזור על כלל הדבר. דע שכל המדרגות העליונות מדרגות מדרגות הם ודרכים דרכים הם. לא בדרך אחת יוצאים אל העליון אלא בשבעה דרכים ושבעים פנים. אין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה ואין בחינה דומה לחברו. כפי שאין פרצופיהם של בני אדם שוות כך אין דעותיהם של בני אדם בידיעת האלוהות שוות, וכל אלה הידיעות נובעים מאספקלריות שונות באמיתת התפשטות האלוהות על כל הדרכים האלה.
י] וכל מדרגה ודרך מאלה הדרכים, כל אחד לפי דרכו הוא מקבל הארה, ולפי דרכו הוא יושב בעצמותו, ולפי דרכו הוא מתעורר, ולפי דרכו הוא פועל פעולתו. כשם שהוא למעלה כך הוא למטה. יש לך אדם המתעורר מדברי תורה בסגנון מסוים בלבד, תמיד על ידי אותו הדרך תתעורר נפשו, ועל ידי אותו הדרך תתקיים נפשו בהתעוררותו, ועל ידי אותו הדרך יוכל לפעול את פעולתו. ואין אדם יכול להתעורר ממה שמתעורר חבירו כי כל אחד בדרכו הוא פועל. ואם ירצה חבירו להשפיע עליו ולהגיע אל נפשו לא יוכל להגיע אליו אלא אם ידבר אליו כפי הדרך שמעורר אותו. ואם לא ידע להיות חכם הרזים המדבר לפי דרכו בהכרח לא יעורר אותו ולא יוכל לקבל פעולתו. ואפילו אם בדבר אחד יטה מן הדרך שבו חבירו מתעורר מיד יצא מנגיעה בנקודת נפשו ויהיה מבחוץ, ואם יפעל לא יהיה זה מתוך רצון אלא מתוך כפיה. כמה צריך האדם ללמוד את כל דרכי בני אדם למען ידע לעורר ולהתחבר בכל אחד כפי דרכו.
יא] ממש כשם שהוא למטה כך הוא למעלה, כאשר מדברים אנחנו אודות הגעה אל השגות עליונות לפי כל המידות שבהם גיוון הא"ס את הופעתו לפי אלפי אלפים דרכים שונות כחול אשר על שפת הים וכשערות שעל הראש והיורדים על הזקן וכהמון כוכבים, הרי כאשר מבקשים לגעת במידה מסוימת חייבים לדעת להשתמש באותו הסגנון ובאותו השפה ובאותו הדפוס שבו המדרגה הזו קיימת ופועלת. ואם עוזבים אפילו דבר אחד ומניחים שהשפה הכללית יעורר אותה, לא תגיע ולא תעורר את פנימיותה.
בירור דרכי התכללות והתבדלות
יב] הערה. משהזכרנו את התחלקות הדרכים והתעוררות כל אחד לפי דרכו עלינו לעורר משני טעויות והם טעות ההתכללות השטחית וטעות ההתבדלות השטחית. יש טועים לחשוב מאחר וכל המידות כלולות זה בזה, בוודאי בעל הסוד כלול מבעל הפשט ובעל הפשט כלול מבעל הסוד, אם כן אין לנו סיבה לבקש להתייחד בדרך מן הדרכים ובמידה מן המידות, הרי מכל אחד ניקח לעבוד את י"י והכל שווים לטובה. מידה זו היא מידת חסרי הדעת, שכן אם ישנו מושג של 'עומד על דעתו' אין זה אלא ההכרה מה הם הדרכים שמעוררים אותו ומה הם הדרכים שאינם מדברים אלי. והמכיר את זה, שנאמר בלשון הקבלה המכיר את שורש נפשו משורשה, הרי ילך לבטח דרכו ולא ייכשל כי הדרכים המיוחדים לכל נפש וודאיים הם ופועלים תמיד. ואילו הנמצא בקטנות הדעת וטרם עמד על דעתו, הנה בהכרח יאמין בהתכללות ויקח את המועיל לו מכל דרך, ועל דרך שאמר האריז"ל שמי שאינו יודע באיזה נוסח עליו להתפלל יתפלל בנוסח הכולל. ואין זה לכתחילה אלא דיעבד כי וודאי עדיף להכיר את מקומך כי תפלה זו עולה בדרך ישרה ובטוחה הרבה מן התפלה הפועלת בדרך כלל בלבד [וזה הסוד נקרא ברעיא מהימנא אמונה בדרך כלל שהוא בחינת הנוק' ואמונה בדרך פרט שהוא בחינת הז"א והוא מצוות דע את אלהי אביך]
יג] מאידך גם אין לשכוח את פירוש ההתכללות האמיתי. כי ההתכללות שבטעות הקודם אינו באמת התכללות צדדים שונים אלא הוא העלמה של יחוד כל הצדדים והשטחתם לכדי הנקודה המוסכמת על כולם, שהוא אכן נצרך במדרגות הקטנות אבל אינו דעת אמת. אבל כמו שאין לטעות בזה כך אין לטעות בטעות ההיפכית. שלפעמים אדם עומד על דעתו. ואם ידע למשל שדרכו נוגעת יותר בתורה שכלית מאשר בתפלה ורגשיות, הרי ישכח לגמרי מן החלק האנושי שמתקיים בלב ובתפלה, ואפילו כאשר ישנם ימים המוקדשים בעיקר לתפלה כמו ימים נוראים יקח תחת המחזור את הספר עיון שלו וישכח בכלל את התפילה. זו אינו עמידה על דעתו אלא טעות של מי שמכיר את השער שלו ושוכח להיכנס דרכו אל הכל. ואדם כזה הוא בעל מום, דומה למי שהבין שעיקר כוחו הוא בפיו למשל ולפיכך עקר את רגליו וסימא את עיניו שהרי אני עיקר כחי בפה. בעל דעת אמיתי יודע שוודאי אני עיקר כוחי במידה זו, אבל האמת היא תמיד שלימה כלומר כלולה מן הכל. ועל ידי מידה זו בטוח אני שאוכל להיכנס דרכה גם לשאר המידות, אשר כולם יאירו בדרך התכללותם במידה זו. ונאמר למשל על ידי העיון שלו דווקא יוכל להיכנס אל התפלה בהשתפכות הנפש כי זהו השער המעורר את נפשו. וכך יוכל להיכנס אל כל הדרכים האנושיות כולם שהם בעצמם כל מידות האלוהות כולם המופיעה לפי כל הדעות כי אל דעות הויה.
גם הזמנים יש להם מידות השייכות אליהם
יד] ונחזור אל הענין. לפי שכל מדרגה בדרכה היא מתעוררת, לפיכך הבחנת המדרגות נוגעת עד לפרטים הכי פשוטים כמו קביעת התאריך של החג. כי גם התאריכים כמו התחלקות השנה לחדשים ולימים בתוך החדשים. או התחלקות הימים לשבתות וימי השבת, הרי הם בעצמם נושאים תוכן של מידות שונות. הרי יש לך אדם שהוא במידתו של אברהם אבינו שמתעורר בבוקר ובבוקר הוא זמן הארתו. ויש לך אדם כמו יצחק שעיקר הארתו בין הערביים בשעת המנחה. ויש לך אדם כמו יעקב הער כל לילותיו ומוצא בהם את עיקרי טעמי תורה. ואם נרצה לקיים חיים בבחינת חסד בוקר אברהם אחרי הצהריים הרי לצחוק ייחשב לנו, כי לא זה הוא מקומו של המידה הזאת ולא תפעל באופן נכון בזמן הזה. כי היופי של העולם הוא כאשר הבוקר באמת מאיר כמו בוקר והערב כמו ערב. ולכן אפילו בקביעת זמני החגים יש לעמוד מהו החמשה ומהו העשר ומהו החודש השביעי שכך נבין איך הזמן הזה בעצמו מביא את הענין הנקרא חג הסוכות, כפי שהמתבונן בדקות הענין יראה כיצד הבוקר מביא את תפילת השחרית של אברהם אבינו.
חמשה עשר הוא צירוף חמשה ועשר
טו] כאשר מסתכלים אנחנו על התאריך הזה 'בחמשה עשר', רואים אנחנו כי היא מורכבת משני מספרים. חמשה ועשר. וכאשר חוזרים אנחנו בפרשה רואים אנחנו כי אכן העשר הזה אינו סימן בחלוקת המספר בלבד, אלא באמת העשר הזה קבע יום קדוש לעצמו. אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא. ואכן כך הוא סדר הצטרפות הבנין המגיע עד חג הסוכות, אשר מקודם מתחילים בתחילת החודש באחד, עד לעשור, ומשם לחמשה שעם העשור. מילת עשור מבטאת שאינה היום העשירי בלבד, אבל יש בה מהות של עשיריות, שאפשר לומר שהוא כולל את כל עשרת הימים, וכפי שאכן למדנו שעשרת ימים אלה יחידה אחת של ימים הם עשרת ימי תשובה, ודברים אלה הם כמעט פשוטו של מקרא למי שעוקב אחרי תחושת הימים המצטרפים בפסוקים אלה מן היום האחד ועד היום העשור.
טז] אם לא תאמינו כי אכן חמשה עשר מורכבת תמיד מחמשה ועשור המתחיל מן האחד, מביא לך רבי אבא כי גם בניסן הופיע המבנה הזה עצמו. הרי משה עומד ביום הראשון של החודש הראשון ומזהיר בעשור לחודש הזה ויקחו לכם איש שה לבית אבות שה לבית. ומתי נאכל השה הזה, ביום חמשה עשר של החודש הראשון. אם כן גם חמשה עשר של פסח הוא מורכב ממקח הקרבן פסח בעשור, וחמשת הימים המצטרפים אליו המאפשרים קיום החג ביום חמשה עשר. ואם פסח וסוכות כך יש למצוא שגם חג השבועות כך הוא. חישב רבי אבא כי מיום תחילת החודש שמקביל שם לעשור, הם חמשה ימים בינה ובין קבלת התורה שהוא היחוד ביום השישי חג השבועות. [ומה שאין שם עשר שלימים קודמים אליה אפשר לפי שכבר קדמה עבודה זו בכל ימי הספירה].
יז] אמר רבי אבא, בכל אתר עשור דמטרוניתא הוא. בין בניסן בין בתשרי סוד אחד יש להם. כי אם נרכיב את המספרים האלה על המספרים השייכים אל הספירות, נדע כי וודאי העשור היא הספירה העשירית היא השכינה מידת המלכות. אשר היא כוללת בעצמה כל העשר ולפיכך עברנו כל עשרת הימים עד שהגענו אליה. ויציבא מילתא למתבונן בסדר העבודה כי וודאי תחילת העבודה בכל מקום מן השכינה מהכרת נוכחות הויה הנקרא קבלת עול מלכותו, וכנדרש בזוהר בכל המקומות כי בזאת נבוא אל הקודש. ולפיכך בכל פעם שישנה התחלה של כניסה להשגת אלוהות מתחילים מן המלכות שהוא העשור, והתכללותה בכל עשרת הספירות.
יח] ומי שקנה את מידת המלכות, מיד המלך העליון הוא הז"א מגיע לישב על כסאו שהיא השכינה. כי בכל פעם שמתעוררת השכינה תיכף מתעורר הקב"ה להתייחד בה בסוד כל הבא לטהר מסייעים אותו וזה חוק הבריאה שאין התעוררות הנוקבא לריק לעולם וקרא כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וכאשר נרכיב גם את זה על מספרים השייכים אל הספירות נוכל לקרוא למלך המתיישב על הכסא חמשה. ולמה, כי עיקר הז"א ספירת התפארת. וכאשר מתחילים אנחנו מלמטה כסדר העבודה ומונים חמשה מדרגות מלכות יסוד הוד נצח תפארת, הרי התפארת החמישי. וחמישי הזה בא ומופיע על העשר, וייחוד זה הוא גופו של חג, הדא הוא דכתיב ובחמשה עשר יום חג.
יט] ואל תקשה עלי הייתכן שהמדרגה הפחותה יותר שהיא ספירת המלכות תיקרא בשם המספר הגדול יותר שהוא העשר, ומדרגה העליונה יותר שהוא הז"א ייקרא בשם המספר הקטן יותר. כי וודאי מאן דאיהו זעיר איהו רב. כי רוב הכמות של התחתון אינו מגיע למעט האיכות של העליון. ולכן כאשר מבינים את המספרים האלה שהם על סדר העליה מלמטה למעלה יודעים וודאי כי העשור שהתחלנו בה קטן הוא מן החמשה המופיע עלינו. ובסגנון עמידת פרצופי האריז"ל - כל עשר ספירותיה של הנוק' אינם מגיעים אלא עד חצי תפארת של הז"א.
כ] ולפיכך כאשר כתוב בחמשה עשר יום אין הפירוש רק 'ביום החמשה עשר', אלא פירושו גם שמכל חמש עשרה ימים אלה מצטרפת החג של היום הט"ו. כי באמת בעשרת ימי תשובה בנינו את בניננה של השכינה, עד שבעשור הושלמה והיתה יום הכיפורים. ובאמת בחמשה ימים שאחריה מופיע עלינו כל יום מדרגה אחת ממטה למעלה עד שנוגעים אנחנו בעיקר התפארת ששם המלך והמלכה מתייחדים. והעומד על סוד הימים שבינתיים האלה יראה שאינם ימי עבודה וקבלת מלכות אלא ימי המשכת הופעת אור העליון עלינו מאליו, ואע"פ שיש בהם כמה טירדות של מצוה אין טירדות אלה נחשבים עבודה ולא עבודה רוחנית אלא הרוחנית מופיעה מאליה. ובסגנון האריז"ל האור פנימי של חסידים דאימא מופיע בימים האלה מאליה ואינה צריכה כוונה ומצווה.
החמישי הוא גם השביעי
כא] עד כאן למדנו את סוד החמשה והעשר. אך הלא כל זה מתחולל גם בחודש השביעי. עלינו להזכיר כיצד כל זה נקרא גם שביעי ולא חמישי ועשר בלבד. [כך פירש ר' דניאל מט ונאה בעיני]. הלך רבי אבא וחישב כי לפי סידור מספרי הספירות אפשר לקרוא לתפארת גם השביעי לפעמים, ולמה כי הלא התפארת באמת אינו ספירת התפארת בלבד אבל הוא כולל כל שש הספירות הסובבים אותו חג"ת נה"י. אם כן כאשר חושבים שוב מלמטה, יש לקרוא לכל הז"א בשם שביעי ולא בשם חמישי בלבד. אמר כי התפארת נקרא שביעי כאשר מתעטרים בו האבות היינו חסד וגבורה הנקראים אברהם ויצחק, כאשר שניהם מתחברים ומתכללים בתפארת הכולל אותם נמצא הוא כולל את מספרם וכאשר הגענו עד למדרגה החמישית ממילא הגענו גם למדרגה השביעית, הרי בחמשה עשר לחודש השביעי.
כב] במהות קבלה זו שהתפארת מקבל ומתכלל מן הספירות שעליו נפתח לנו כבר להתבונן בכל סדר זה, שהרי אם אמרנו השכינה עושה את ההכנה בלבד והקב"ה שורה עלינו. יש לדעת שאין זה כל עיקרו של הסוד. אבל הנכנס לפני ולפנים יש לו לדעת גם כיצד להשרות במציאות זה הנקרא הקב"ה סדר הארה עליונה יותר, ולא תיגע בו השכינה בלבד במגע מעט אבל תקבל את שלימות קומת הארתו. כל קבלה שהז"א מקבל נקרא מה שמקבל מן החכמה ובינה שהם אבא ואימא. והנכנס לפנימיות הסוד זוכר תמיד להמשיך גם מאו"א אל הז"א בכדי שיתייחד עם הנוק' באור שלם יותר. ומשזכרנו את זה נוכל להוסיף כי לא התפארת החמישי בלבד הוא שביעי, אבל גם הוא נקרא שביעי מצד המידה הנקראת הרבה שביעית והיא הבינה, אשר אם סופרים מן המלכות נמצא היא שביעית אליה. ולפי שכל שפע הגדלות ממנה בא לכן כל המגיע אל החמישי גם אל השביעי מבקש להגיע, והיא באמת החודש השביעי לפי ששורש כל החודש הזה בבינה שממנה דין ראש השנה וממנה כפרת יום הכיפורים וממנה אהבת חג הסוכות.
כג] ופי סדר האריז"ל יש לומר עוד בחמישי ושביעי הזה, כי האריז"ל לימד שכל כוונות הימים מיום הכיפורים ועד שמיני עצרת הם המשכת ז' מיני חסדים מן האימא אל הזו"נ. והארה זו כמה אופנים יש בה אך כולם נפרטים לשבע. והנה הארה ראשונה היא הארת חסדים פנימיים דאימא שהוא הארת הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. אך הלא הם ד' ימים בלבד, ואפילו כאשר נספור את יום הראשון של חג עצמו לא יהיה בידינו אלא ה' ימים, וכיצד נכלול בהם ז' בחינות החסד. לפיכך לימד האריז"ל כי שני הבחינות הראשונות נעשים בערב יום הכיפורים בסוד כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, שלפי שכבר באותו יום נגמרה כל מלאכת הנסירה שהוא הארת הגבורות כבר מתחילים החסדים להיכנס. ונמצא יש כאן חידוש כי החמשה ימים נהיו לשבעה ימים בסוד ערב יום הכיפורים שהוא יום כפול ומשולש, וממילא כאשר הגענו ליום הראשון של חג שהוא חמישי לעשור אליבא דאמת כבר הגענו לשביעי והוא החסד העליון משבעה חסדים אלה.
כד] אשרי היודע לפתות את השכינה במילים הקולעות אליה כל יום כפי המידה שמעוררת אותה באותו היום ובאותו השעה.
🎓 הסבא שגילה סודות חודש תשרי - זוהר תצוה 1 שיעורים ›
00:00 תורה גרויס און קליינגעלט 05:00 אהבה ויראה חו"ג שיוצאים מהבינה 10:38 כל עבודת תשרי לייסד הכללים 17:16 אע"פ שהשורש בעליון כל העבודה הוא בעולם הזה 23:27 בעלות האדם הוא גילויו ולא המצאתו 28:07 חדש ניסן שלכם והחדש תשרי שלי 36:43 דרישה בסדר האותיות 41:54 ממטה למעלה וממעלה למטה 50:45 המפה אותו מפה הדרך משתנה
00:00 תורה גרויס און קליינגעלט 05:00 אהבה ויראה חו"ג שיוצאים מהבינה 10:38 כל עבודת תשרי לייסד הכללים 17:16 אע"פ שהשורש בעליון כל העבודה הוא בעולם הזה 23:27 בעלות האדם הוא גילויו ולא המצאתו 28:07 חדש ניסן שלכם והחדש תשרי שלי 36:43 דרישה בסדר האותיות 41:54 ממטה למעלה וממעלה למטה 50:45 המפה אותו מפה הדרך משתנה
🎓 שיעורי זוהר שבועיים (תשפ"ג, תשפ"ד, תשפ"ה) 4 שיעורים ›
על פי זוהר תצוה ערב חג הסוכות תשפ"ד
שמחה הוקדש על ידי הרה"ח ר' דוד אייזן שליט"א למען ידעו דורותיכם
00:00 השמחה בזמן המנוחה
03:00 שמחת האסיף
05:00 שייכות ר"ה ויו"כ לשמחה זו
07:51 החג לכהנים לפי סדר עבודתם
16:39 החג למורי התורה לפי תורתם
22:39 השמחה מתוך המדבר
28:00 ג' דרכי תיקון השטן
34:20 גילוי ההסתר
על פי זוהר תצוה ערב חג הסוכות תשפ"ד
שמחה הוקדש על ידי הרה"ח ר' דוד אייזן שליט"א למען ידעו דורותיכם
00:00 השמחה בזמן המנוחה
03:00 שמחת האסיף
05:00 שייכות ר"ה ויו"כ לשמחה זו
07:51 החג לכהנים לפי סדר עבודתם
16:39 החג למורי התורה לפי תורתם
22:39 השמחה מתוך המדבר
28:00 ג' דרכי תיקון השטן
34:20 גילוי ההסתר
ערב חג הסוכות תשפ"ה
***
להקדשת שיעור -
אפשר גם לנדב בפייפאל -
או לעשות מעמבערשיפ -
***
להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש -
Subscribe for Weekly Emails - הרשם לקבלת אימייל שבועי
https://eepurl.com/gHKbNj
ערב חג הסוכות תשפ"ה
***
להקדשת שיעור -
אפשר גם לנדב בפייפאל -
או לעשות מעמבערשיפ -
***
להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש -
Subscribe for Weekly Emails - הרשם לקבלת אימייל שבועי
https://eepurl.com/gHKbNj