כל התורה כולה
-
רמב"ם פרק אחד ליום
⏱️ Chapters
(00:00) הקדמה – מבנה הספר ומבנה המצוות דחנוכה
(53:01) נר שיש לו שתי פיות
(1:02:40) הלכה ב – זמן הדלקה
(1:03:50) סיום ספר זמנים
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון דער שיעור – רמב״ם הלכות חנוכה פרק ד׳ (סיום ספר זמנים)
הקדמה / מבנה הספר
פרק ד׳ איז דער לעצטער פרק פון הלכות חנוכה און אויך דער לעצטער פרק פון ספר זמנים. אין די פריערדיגע פרקים האט דער רמב״ם באהאנדלט: (א) דעם עצם יום טוב פון חנוכה און פארוואס ער איז אייגעשטעלט געווארן, (ב) הלל – וואס איז ביים רמב״ם דער ערשטער ענין פון חנוכה (הלל והודאה), און דערביי האט ער אויסגערעכנט הלל פון אלע ימים טובים. ערשט יעצט אין פרק ד׳ קומט מען צו די פרטים פון הדלקת נר חנוכה – וויפיל, ווען, וואו, וויאזוי.
חנוכה און פורים האבן א פאראלעלע סטרוקטור צו אנדערע ימים טובים: ערשט איז דא דער עצם יום טוב (אסור בהספד ובתענית, ווי שמחת יום טוב מיט סעודות ביי אנדערע ימים טובים), און דערנאך זענען דא מצוות מיוחדות וואס צייכענען אן דעם ספעציפישן נס – נר חנוכה אדער קריאת המגילה, פאראלעל צו שופר, לולב, א.א.וו.
—
הלכה א – כמה נרות הוא מדליק בחנוכה
א) עיקר המצוה – נר אחד לכל בית
„מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד.”
פשט: דער מינימום פון דער מצוה איז איין נר פאר דעם גאנצן הויז, אומאפהענגיק וויפיל מענטשן וואוינען דארט.
ב) מהדרין – נר לכל אחד ואחד
„והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים.”
פשט: דער ערשטער הידור איז צו צינדן א נר פאר יעדן מענטש אין הויז – מענער און פרויען גלייך.
חידושים:
1. דער רמב״ם פארשטייט „מהדרין” אלס מער לעכט, נישט אלס יעדער צינדט אליין. דער רמב״ם זאגט נישט אז יעדער מענטש אין הויז צינדט זיין אייגענע נר, נאר אז דער בעל הבית (אדער ווער עס צינדט) צינדט אן מער לעכט – איינס פאר יעדן מענטש, כאילו בשליחות פון יעדן. דאס איז א פונדאמענטאלער חילוק צווישן דעם רמב״ם׳ס פשט און דעם פשט וואס מיר פירן זיך – ביי אונז איז דער הידור אז יעדער איינער זאל אליין צינדן.
2. קשיא אויף דעם מושג „הידור”: הידור מצוה מיינט געווענליך אז מ׳האט איין עצם מצוה און מ׳באשיינט עס (ווי נוי סוכה). דא אבער איז דער „הידור” אז מ׳צינדט מער לעכט – וואס איז דער שייכות צו הידור? דא מיינט „הידור” נישט באשיינונג פון דער איין נר, נאר אז יעדע נר באזונדער איז א נר חנוכה; דער הידור איז אין דער קוואנטיטעט גופא. עס איז נישט אזוי אז איין לעכט איז דער עיקר מצוה און די אנדערע זענען נוספות.
3. פארוואס איז דער שיעור לויט אנשי הבית? אויב דער הידור איז סתם „מער לעכט = שענער”, פארוואס הענגט עס אפ פון וויפיל מענטשן זענען אין שטוב? דאס איז פשוט א שיעור – מער מענטשן, מער פרסומי ניסא, מער לעכט.
ג) מהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך
„והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך… הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות, ובלילה השני עשרים, ובליל שלישי שלשים…”
פשט: דער העכסטער הידור (מצוה מן המובחר) איז צו קאמבינירן ביידע הידורים: נר לכל אחד ואחד, פלוס מוסיף והולך יעדע נאכט. ביי צען מענטשן אין שטוב: ערשטע נאכט 10, צווייטע נאכט 20, דריטע נאכט 30, א.א.וו.
חידושים:
1. דער רמב״ם קאמבינירט ביידע מדרגות – קעגן תוספות. דער באקאנטער תוספות (שבת כא:) האלט אז מ׳קען נישט קאמבינירן מהדרין מיט מהדרין מן המהדרין, ווייל אויב מ׳צינדט לויט אנשי הבית *און* לויט טעג, וועט מען נישט וויסן וועלכע נאכט חנוכה ס׳איז (מ׳וועט נישט קענען אויסרעכענען צי די צאל לעכט קומט פון מער מענטשן אדער פון מער טעג). דער רמב״ם אבער זארגט זיך נישט פאר דעם – ער מאכט דעם חשבון עקספליציט (10, 20, 30) צו באווייזן אז ער מיינט טאקע ביידע צוזאמען.
2. פארוואס זארגט זיך דער רמב״ם נישט פאר דער קשיא פון תוספות? דער רמב״ם האט כנראה נישט גענומען ערנסט דעם ענין אז מ׳דארף קענען דערקענען וועלכע נאכט ס׳איז פון דער צאל לעכט – דאס איז בלויז רמזים, נישט דער עיקר. דער עיקר ביים רמב״ם איז אז מער לעכט = מער יום טוב, מ׳גייט ארויף מיט דער „עקסייטמענט.”
3. „מוסיף והולך” – צוגעלייגט צום כל אחד ואחד, נישט אנשטאט. דער רמב״ם מאכט קלאר אז מ׳קען נישט סקיפן די מיטלסטע מדרגה (נר לכל אחד) און נאר מאכן מוסיף והולך פאר דער גאנצער משפחה צוזאמען. מ׳מוז ערשט האבן דעם נר לכל אחד ואחד, און אויף דעם לייגט מען צו דעם מוסיף והולך.
ד) דער מנהג פשוט – אנדערש פון דער מצוה מן המובחר
„מנהג פשוט בכל ערינו בספרד, שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות.”
פשט: דער פראקטישער מנהג אין ספרד איז געווען: איין סעט לעכט פאר דעם גאנצן הויז (נישט לכל אחד ואחד), מוסיף והולך פון 1 ביז 8. מ׳האט איבערגעשפרונגען די מיטלסטע מדרגה (מהדרין – נר לכל אחד) און מ׳האט נאר גענומען דעם מוסיף והולך.
חידושים:
1. דער מנהג שטימט נישט מיט דעם רמב״ם׳ס אייגענער פסק. דער רמב״ם רעכנט אויס וואס איז מצוה מן המובחר (קאמבינאציע פון ביידע), אבער דער מנהג איז אנדערש – מ׳מאכט נישט לכל אחד ואחד, נאר איין מנורה פאר אלעמען, בלויז מוסיף והולך. ביי צען מענטשן אין שטוב איז דער מאקסימום 8, נישט 80.
2. דער רמב״ם זאגט נישט וואס ער אליין האט געטון. דער רמב״ם זאגט זייער זעלטן וואס ער פערזענליך פירט זיך (נאר אין הלכות תשעה באב ברענגט ער זיין פערזענליכן מנהג). דא זאגט ער בלויז וואס דער עולם טוט. עס איז מעגליך אז ער אליין האט געטון די מצוה מן המובחר, אבער מ׳ווייסט נישט.
3. דער מנהג שטימט מיט תוספות׳ס סברא. דער מנהג פשוט אין ספרד – איין מנורה פאר אלעמען, מוסיף והולך – שטימט מיט דער שיטה פון תוספות אז מ׳קען נישט קאמבינירן ביידע הידורים, ווייל מ׳וועט נישט וויסן וועלכע נאכט ס׳איז.
4. אונזער מנהג (אשכנז) vs. דער רמב״ם. ביי אונז פירט מען זיך אז יעדער אדאלטער מאן צינדט זיין אייגענע מנורה (מהדרין – יעדער צינדט), מיט מוסיף והולך (מהדרין מן המהדרין). דער רמ״א וואלט געוואלט אז מ׳זאל טון ווי דער רמב״ם (נר לכל אחד), נאר מיט דער חומרא אז יעדער צינדט אין אן אנדער ווינקל/פלאץ כדי מ׳זאל קענען דערקענען וועלכע נאכט ס׳איז. דער רמב״ם אבער האט בכלל נישט די אידיע אז יעדער איינער זאל אליין צינדן.
5. פארוואס צינדן נישט פרויען ביי אונז? לויט דעם רמב״ם איז „בין אנשים בין נשים”; אויך לויט אונזער מנהג דארפן פרויען צינדן. ס׳זענען דא אנדערע תירוצים פארוואס אסאך פרויען פירן זיך נישט אזוי, אבער דאס איז א באזונדערע שאלה.
ה) נר שיש לו שתי פיות / כפה עליה כלי / מדורה
„נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם… כפה עליה כלי כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד… לא כפה עליה כלי הרי זו כמדורה ואפילו כנר אחד אינה חשובה.”
פשט: א לעמפל מיט צוויי פיות (עפענונגען פאר קנויטן) קען דינען פאר צוויי מענטשן. אויב מ׳האט א קערה מיט אויל ארומגעלייגט מיט פתילות, און מ׳לייגט א כלי אויף אויבן (כפה עליה כלי), ווערט יעדע פתילה באטראכט אלס א באזונדערע נר. אבער אן דעם כלי, איז עס ווי א מדורה, און עס ציילט נישט אפילו אלס איין נר.
חידושים:
1. וואס מיינט “שני בני אדם”: “צוויי מענטשן” מיינט נישט צוויי באזונדערע בעלי בתים וואס וואוינען אין פארשידענע הייזער – ווייל יעדער איינער דארף צינדן אין זיין אייגענעם הויז. דאס רעדט פון דעם מהדרין – ווען מ׳צינדט לפי מספר אנשי הבית, קען איין נר מיט צוויי פיות ציילן פאר צוויי מענטשן אין דעם זעלבן הויז. אדער עס קען אויך זיין פאר די צווייטע נאכט ווען מ׳צינדט צוויי לעכט.
2. וואס איז “כפה עליה כלי”: דער כלי איז נישט א דעקל וואס פארמאכט אלעס צו, נאר א כלי וואס האט לעכער/פיות – אזויווי פראוויזארישע באזונדערע עפענונגען פאר יעדע פתילה. דאס מאכט יעדע פתילה צו אן עקסטערע באזונדערע נר. דאס איז נישט ווי אונזערע היינטיגע מנורות וואו יעדער באזעצל איז שוין א באזונדער כלי – דא רעדט מען פון איין קערה מיט אויל וואו דער כלי שאפט די באזונדערקייט.
3. וואס איז שלעכט אן א מדורה: א מדורה איז נישט א “פאקל” (torch) – א מדורה איז א פייער וואס מ׳צינדט אן צו ווארעמען זיך, נישט פאר כבוד אדער שיינקייט. ווען פתילות ברענען צוזאמען אן א כלי וואס טיילט זיי אפ, זעט עס אויס ווי א מדורה – א פראקטישע פייער, נישט א נר פאר מצוה. דערפאר ציילט עס נישט אפילו אלס איין נר.
—
הלכה ב – זמן הדלקה
„אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם שקיעתה, לא מאחרין ולא מקדימין.”
פשט: מ׳צינדט נישט חנוכה לעכט פאר שקיעה, נאר פונקט ביי שקיעה – נישט פריער און נישט שפעטער.
חידושים:
1. א סברא וואס איז נישט אנגענומען געווארן: בייטאג זעט מען נישט קיין לעכט (נישט ניכר), און ביינאכט ווען מענטשן צינדן סתם לעכט אין שטוב איז אויך נישט ניכר אז דאס איז פאר א מצוה. נאר ביי שקיעה, ווען ס׳הייבט אן ווערן טונקל, איז ניכר אז מ׳צינדט לשם מצוה. דאס איז אבער נישט דער עיקר טעם.
2. דער אמת׳ער טעם – תכלה רגל מן השוק: דער טעם פאר שקיעה ווערט קלאר פון דעם המשך פון דער הלכה. די נרות חנוכה זענען געווען בחוץ (אינדרויסן), און דער ציל איז אז מענטשן אין גאס זאלן עס זען. נאך שקיעה דרייען זיך מענטשן נאך אין גאס – זיי זענען אויפן וועג אהיים. אבער ביינאכט איז שוין קיינער נישט אין גאס. ממילא מוז מען צינדן ביי שקיעה כדי אז ס׳זאל ברענען בשעת מענטשן זענען נאך דא. דאס איז דער טעם פון “לא מאחרין” – שפעטער איז שוין קיינער נישטא. און “לא מקדימין” – פריער איז נאך ליכטיג און מ׳זעט נישט.
שכח או הזיד / תכלה רגל מן השוק
„שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה או יתר. עבר זמן זה אינו מדליק.”
פשט: אויב מ׳האט פארגעסן אדער מזיד נישט אנגעצינדן ביי שקיעה, קען מען נאך צינדן ביז תכלה רגל מן השוק – בערך א האלבע שעה אדער מער. נאכדעם קען מען מער נישט צינדן.
חידושים:
1. עבר זמן זה אינו מדליק: דער רמב״ם פסק׳נט אז נאך תכלה רגל מן השוק קען מען בכלל מער נישט צינדן. דאס איז א שטרענגע שיטה.
2. היינטיגער מנהג: אין שולחן ערוך שטייט שוין מער – דער היינטיגער מנהג ערלויבט צו צינדן אויך שפעטער. ביי אונז וואס מ׳צינדט נישט אינדרויסן פאר די גאס, טויטש׳ט זיך אום די גאנצע מעשה – ווייל דער גאנצער טעם פון דעם זמן איז געווען צוליב פרסומי ניסא פאר די מענטשן אין גאס.
—
הלכה ג – שיעור שמן
„וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק.”
פשט: מ׳דארף אריינגעבן גענוג אויל אז די לעכט זאל ברענען די גאנצע צייט פון שקיעה ביז תכלה רגל מן השוק.
חידושים: דאס איז א לכתחילה׳דיגע דין – אידעאל זאל די לעכט ברענען די גאנצע צייט פון שקיעה ביז תכלה רגל מן השוק (די האלבע שעה). דאס איז דער שיעור שמן וואס מ׳דארף אריינלייגן.
הדליקה וכבתה
„הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת.”
פשט: אויב מ׳האט אנגעצינדן און ס׳האט זיך אויסגעלאשן, דארף מען עס נישט נאכאמאל אנצינדן.
חידושים:
1. בדיעבד – אפילו איין סעקונדע: הגם לכתחילה וואלט מען געוואלט אז ס׳זאל ברענען די גאנצע האלבע שעה, אבער בדיעבד איז מען יוצא אפילו מיט איין סעקונדע ברענען. דער ראיה: מ׳קען צינדן ביז תכלה רגל מן השוק – אפילו איין סעקונדע פאר תכלה רגל. אויב אזוי, ברענט די לעכט נאר איין סעקונדע בתוך דעם זמן, און דאך איז מען יוצא. ממילא, אויב ס׳האט זיך אויסגעלאשן נאך איין סעקונדע, איז מען שוין יוצא געווען.
2. מ׳דארף נישט שטיין און אויפפאסן: דער פראקטישער נפקא מינה איז אז מ׳דארף נישט שטיין ביי די לעכט א גאנצע צייט און מאכן זיכער אז ס׳ברענט.
נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק
„נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק, אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.”
פשט: נאכדעם וואס תכלה רגל מן השוק איז שוין פארביי, אויב די לעכט ברענט נאך, מעג מען עס אויסלעשן אדער אוועקנעמען.
חידושים: די מצוה איז נאר אין דעם זמן (פון שקיעה ביז תכלה רגל), און נאכדעם איז נישט קיין שום ענין מער – קיין קדושה, קיין איסור הנאה, גארנישט. מ׳קען פריי אויסלעשן.
—
הלכה ד – שמנים ופתילות
„כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה, ואף על פי שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות… ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול.”
פשט: אלע סארטן אויל און קנויטן זענען כשר פאר חנוכה לעכט, אפילו אזעלכע וואס מ׳טאר נישט באנוצן פאר שבת לעכט. דער טעם: ביי שבת לעכט איז דא א חשש שמא יטה (מ׳וועט קומען פיקסן דעם קנויט), ווייל מ׳באנוצט זיך מיט דעם ליכט. אבער ביי חנוכה לעכט טאר מען זיך גארנישט משתמש זיין מיט דעם ליכט, ממילא וועט מען נישט קומען צו פיקסן דעם קנויט.
חידושים:
1. דער חילוק צווישן שבת און חנוכה: ביי שבת לעכט איז דער ליכט געמאכט פאר תשמיש – צו באלייכטן די סעודה, צו לייענען דערביי. ממילא אויב דער ליכט ברענט נישט גוט, וועט מען קומען צו מאכן עס בעסער (שמא יטה), וואס איז חילול שבת. אבער ביי חנוכה לעכט איז אסור להשתמש – מ׳טאר זיך בכלל נישט באנוצן מיט דעם ליכט פאר קיין פראקטישע צוועקן. ממילא איז נישט דא קיין חשש שמא יטה, ווייל מ׳האט גארנישט צו טון מיט דעם ליכט. דערפאר מעג מען אפילו אויף שבת חנוכה באנוצן שמנים ופתילות וואס זענען אסור פאר נר שבת.
2. אויב מ׳וויל עסן ביי די סעודה: אויב מ׳וויל עסן די סעודה דארף מען שטעלן עקסטרע לעכט – מ׳קען זיך נישט סמוך׳ן אויף די חנוכה לעכט פאר באלייכטונג.
—
איסור הנאה מנר חנוכה
„לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול… ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור.”
פשט: מ׳טאר זיך נישט באנוצן מיט דעם ליכט פון נר חנוכה – נישט שבת און נישט בחול. אפילו א קליינע שימוש ווי טשעקן געלט אדער ציילן מטבעות ביי דעם ליכט איז אסור.
חידושים:
1. “בין בשבת בין בחול” – וואס איז דער חידוש? דער חידוש פון “בחול” איז אז אפילו ווען ס׳איז נישטא קיין שבת-איסור, בלייבט דער איסור הנאה פון נר חנוכה בעצם. דער חידוש פון “שבת” איז אז מ׳דארף נישט זארגן וועגן שמא יטה ווייל דער איסור הנאה עלימינירט דעם חשש.
2. “לבדוק מעות או למנותן” – פראקטישער קאנטעקסט: פארוואס רעדט מען דוקא פון ציילן געלט ביי נר חנוכה? ווייל מ׳גיט צדקה ביי נר חנוכה (חנוכה געלט), און מ׳קען מיינען אז מ׳מעג ציילן די מטבעות ביים ליכט – קומט דער רמב״ם און זאגט אז אפילו דאס איז אסור.
—
הלכה ה – וואו מ׳שטעלט נר חנוכה
„נר חנוכה מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח, על שמאל הנכנס לבית, כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ואם היה דר בעלייה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים.”
פשט: די מצוה איז צו שטעלן נר חנוכה ביי דער טיר פון דרויסן, אינערהאלב א טפח פון דער פתח, אויף דער לינקער זייט פון דעם וואס קומט אריין – כדי מזוזה זאל זיין רעכטס און נר חנוכה לינקס. ווער עס וואוינט אויף אן עליה (צווייטער שטאק), שטעלט מען עס ביי דער פענסטער וואס איז סמוך צו רשות הרבים.
חידושים:
1. “מצוה” – הידור אדער עיקר? דער לשון “מצוה להניחו” מיינט דעם עיקר אופן פון קיום המצוה, ענליך צו דעם פריערדיגן לשון פון “מצוה” וואס דער רמב״ם נוצט.
2. “בטפח הסמוך לפתח” – פארוואס נאנט צו דער טיר? ס׳זאל זיין קאנעקטעד מיט דיין הויז, נישט צו ווייט אוועק.
3. מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל – דער טיפערער זין: ס׳איז שיין אז די הויז זאל זיין ארומגענומען מיט מצוות פון ביידע זייטן. לויט דעם רמב״ם איז מזוזה אן “עדות” אויפ׳ן אייבערשטן, און נר חנוכה איז אויך אן עדות אויף די נסים – ביידע זענען עדות. ס׳איז אויך א פראקטישער טעם: די רעכטע זייט האט שוין א מצוה (מזוזה), ממילא לייגט מען נר חנוכה אויף דער לינקער זייט.
4. [דיגרעסיע: מאירי – ציצית, מזוזה, נר חנוכה:] דער מאירי (א תלמיד פון רמב״ן) זאגט אז דער בעל הבית איז “מעוטף בציצית” ווען ער צינדט נר חנוכה. דער געדאנק איז אז אלע דריי – ציצית, מזוזה, נר חנוכה – זענען זאכן וואס דערמאנען אן דעם אייבערשטן. דער רמב״ן זאגט אז מזוזה און ציצית זענען א “זכר” וואס דערמאנט דעם מענטש פון מציאות השם, ווי מלאכים וואס היטן דעם מענטש. דאס איז נישט סתם “מצוות חבילות חבילות” – דער מענטש איז ארומגענומען מיט זאכן וואס דערמאנען אים.
5. “חלון הסמוכה לרשות הרבים” – וואס מיינט “רשות הרבים” דא? “רשות הרבים” דא מיינט נישט נויטווענדיג רשות הרבים פון הלכות שבת. עס מיינט סתם א פלאץ וואו מענטשן דרייען זיך – לאפוקי א בעק פענסטער וואס קיינער זעט נישט.
6. רש״י vs. תוספות: רש״י זאגט אז מ׳לייגט נר חנוכה ביי דער טיר פון דער הויז אין דער חצר (נישט ביי דער חצר׳ס טיר צו רשות הרבים). תוספות זאגט מ׳לייגט ביי דער חצר נעבן רשות הרבים. רש״י׳ס שיטה איז מער פשוט.
7. “הסמוכה” – הכי סמוך: “הסמוכה לרשות הרבים” מיינט אפשר נישט ממש ביי רשות הרבים, נאר די נאנטסטע פענסטער וואס מ׳האט – “הכי סמוך” – אפשר וועט עס א מענטש זען.
8. פראקטישע נפקא מינה היינט: מ׳צינדט אין דער פראנט פענסטער, נישט אין דער בעק פענסטער. “סמוך לרשות הרבים” מיינט לאפוקי בעק פענסטער. חסידישע אידן צינדן ביי א טיר אינדערהיים.
למעלה מעשרים אמה
„ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום, מפני שאינו ניכר.”
פשט: אויב מ׳האט געשטעלט נר חנוכה העכער פון צוואנציג אמה, האט ער נישט מקיים געווען די מצוה, ווייל מ׳זעט עס נישט.
חידושים:
1. עליה vs. למעלה מעשרים אמה: דער רמב״ם שטעלט די הלכה פון עליה (צווייטער שטאק – מ׳שטעלט ביים פענסטער) גלייך נעבן דער הלכה פון למעלה מעשרים אמה. דער פשט איז אז אן עליה איז בדרך כלל פחות מעשרים אמה, ממילא איז עס כשר. נאר העכער פון צוואנציג אמה איז פסול.
2. [דיגרעסיע: נר vs. מנורה – א וויכטיגער חידוש:] אלע הלכות אין דער גמרא און רמב״ם רעדן פון א “נר” (א פשוט׳ע לעמפל מיט אויל), נישט פון א ספעציעלע חנוכה מנורה. א מנורה מיט אכט ברענטשעס איז א שפעטערדיגער מנהג – דער ערשטער וואס רעדט דערפון איז אפשר דער פרי חדש (אן אחרון). אלע הלכות פון “ניכר” און “סמוך לפתח” רעדן ווען מ׳צינדט א סתם לעכט – מ׳דארף מאכן א ספעציעלן פלאץ אז ס׳זאל זיין ניכר אז דאס איז חנוכה. אבער ווען מ׳צינדט א מנורה, איז שוין ניכר מצד עצמו אז דאס איז חנוכה, ממילא קען מען לייגן עניוועי.
נפקא מינה: די גרויסע ליובאוויטשער מנורות וואס זענען העכער פון צוואנציג אמה – דער דין פון למעלה מעשרים אמה רעדט פון דער נר (דער פלאם), נישט פון דער מנורה׳ס שטרוקטור. אויב די מנורה שטייט אויפ׳ן פלאר און איז הונדערט אמות הויך, אבער דער פלאם איז אונטער צוואנציג אמה – איז כשר.
3. קשיא אויף דעם חידוש: ביי מהדרין מן המהדרין, ווען מ׳צינדט לפי מספר הלילות (צוויי, דריי, פיר לעכט), איז שוין ניכר אז דאס איז חנוכה אפילו אן א מנורה – ווייל מ׳זעט א גרופע לעכט אויף איין פלאץ. תשובה: אפשר אלע הלכות פון ניכר רעדן נאר צו דעם וואס איז נישט מהדרין (וואס צינדט נאר איין ליכט אלע נעכט).
—
הלכה ו – בימי הסכנה
„בימי הסכנה מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, ואפילו הניחו על שולחנו דיו.”
פשט: אין צייטן פון סכנה (ווען גוי׳אישע מלכויות מאכן גזירות קעגן אידן) מעג מען שטעלן נר חנוכה אינעווייניג אין שטוב, אפילו אויפ׳ן טיש, און מ׳איז יוצא.
חידושים:
1. “דיו” – נאר ביי סכנה: דער לשון “דיו” (גענוג) שטייט דוקא ביי ימי הסכנה. דער רמב״ם זאגט נישט אז ביי יעדע שעת הדחק קען מען שטעלן אויפ׳ן טיש. דאס מיינט אז ווער עס האט נישט קיין פענסטער אבער ס׳איז נישט סכנה – איז נישט קלאר אז ער קען סתם שטעלן אויפ׳ן טיש.
2. בעצם פטור, אבער מ׳קען מקיים זיין: ביי סכנה איז מען בעצם פטור פון נר חנוכה – ס׳איז דאך נאר א מצוה דרבנן. אבער דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז דא א וועג צו מקיים זיין די מצוה אפילו אינעווייניג אויפ׳ן טיש. דאס איז א לגיטימער קיום המצוה, נאר אויף א נידריגערן מדרגה.
3. צייט vs. פלאץ – וואס איז מעכב? דער זמן פון הדלקה איז מעכב (ווייל ס׳מוז זיין מענטשן אין גאס פאר פרסומי ניסא), אבער דער פלאץ (אינדרויסן vs. אינעווייניג) איז נישט מעכב בדיעבד.
4. פרסומי ניסא איז א תנאי, נישט דער עצם מצוה: פון דעם וואס מ׳קען צינדן אינעווייניג (בשעת הסכנה) זעט מען אז פרסומי ניסא איז נישט דער גאנצער עצם פון די מצוה, נאר א תנאי אין דער מצוה. די מצוה עצמה איז הדלקת נר חנוכה, און פרסומי ניסא איז א באדינגונג וואס מ׳דארף מקיים זיין ווען מעגליך. פרסום מיינט נישט דוקא אז די גאס זאל זען – אויך אינעווייניג איז א מין פרסום (פרסום אין שטוב, פאר די בני בית). אבער אין נארמאלע צייטן איז חנוכה לעכט אינדרויסן, נישט אינדערהיים.
5. “סכנה” – וואס מיינט דער באגריף? אין מגילת תענית שטייט דער לשון “ומתיירא מן הליצים” – מ׳האט מורא פון שפעטער (ליצנים), נישט דוקא פון ממש׳ע סכנת נפשות. דאס ווייזט אז “סכנה” אין דעם קאנטעקסט מיינט נישט נאר לעבנס-געפאר, נאר אויך סיטואציעס וואו ס׳איז שווער אדער אומבאקוועם צו צינדן אינדרויסן. דערמיט קען מען מצדיק זיין די אלע אידן וואס צינדן אינעווייניג אפילו ווען ס׳איז נישט ממש א סכנה. סכנה מיינט נישט פיקוח נפש – ווייל אויב ס׳וואלט געווען פיקוח נפש, וואלט מען זיך בכלל נישט געזוכט קיין עצה (מ׳וואלט פשוט פטור געווען). “ליצים” קען מיינען א ברייטערע קאטעגאריע פון סיטואציעס וואו ס׳איז סתם שווער צו צינדן אינדרויסן.
—
הלכה ז – נר אחר להשתמש לאורה
„וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורה. ואם היתה שם מדורה אינו צריך נר אחר. ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה, צריך נר אחר.”
פשט: ווען מ׳צינדט אינעווייניג, דארף מען האבן נאך א לעכט אין שטוב כדי מ׳זאל נישט קומען צו באנוצן דעם נר חנוכה. אויב ס׳איז דא א מדורה (פייער אין שטוב), דארף מען נישט קיין עקסטערע לעכט, ווייל מ׳קען זיך באנוצן מיט דער מדורה. אבער אן אדם חשוב – וואס זיין שטייגער איז נישט צו באנוצן א מדורה פאר ליכט (ער האט אייביג א באזונדער לעכט, ס׳ווייזט א ברייטקייט) – דארף יא נאך א לעכט, ווייל ער וועט קומען צו באנוצן דעם נר חנוכה.
חידושים:
1. פארוואס איז דאס נוגע דוקא ביי אינעווייניג: פריער ווען מ׳האט גערעדט פון צינדן אינדרויסן, איז דער דין פון נר אחר נישט אזוי נוגע – ער איז דאך נישט דארט ביים נר חנוכה. יעצט אז מ׳צינדט אינעווייניג, זיצט ער אינדערהיים ביים נר חנוכה, און ס׳איז א ריאלע חשש אז ער וועט זיך באנוצן דערמיט.
2. צוויי מעגליכע טעמים פאר נר אחר: (א) כדי ער זאל נישט עובר זיין אויף איסור הנאה – ער דארף א פראקטישע ליכט-קוועלע. (ב) כדי ס׳זאל זיין ניכר (דערקענטליך) אז דער נר חנוכה איז א באזונדער נר פאר מצוה, נישט סתם א ליכט. דער רמב״ם׳ס לשון שטעלט נישט קלאר דעם ווארט “ניכר”, אבער ס׳איז מעגליך אז דאס איז אויך א פאקטאר.
3. אדם חשוב – פארוואס דארף ער נאך א נר: ביי אן אדם חשוב, הגם ס׳איז טעכניש דא א מדורה, נוצט ער נישט די מדורה פאר ליכט (ס׳איז נישט זיין שטייגער). ממילא וועט ער קומען צו נוצן דעם נר חנוכה. אדער, אלטערנאטיוו: ביי אן אדם חשוב וואס האט אייביג א באזונדער לעכט אויסער די מדורה, איז דער נר חנוכה נישט ניכר אלס באזונדער מצוה-נר אויב ער האט נישט זיין רעגולערע לעכט אויך.
—
“על שלחנו” – וואו גענוי צינדט מען אינעווייניג?
חידושים:
1. דער רמב״ם׳ס שיטה – “על שלחנו” מיינט ביים טיש: לויט דעם רמב״ם, ווען מ׳צינדט אינעווייניג (בשעת הסכנה), צינדט מען ביים טיש – דער זעלבער פלאץ וואו מ׳צינדט אייביג לעכט ביינאכט (ווי שבת לעכט). דער רמב״ם האט בכלל נישט אייגעפאלן די איידיע אז מ׳זאל צינדן ביי א טיר פון אינעווייניג.
2. דער טור און רמ״א׳ס מנהג – צינדן ביי די טיר פון אינעווייניג: דער רמ״א זאגט מ׳זאל צינדן ביי א טיר פון אינעווייניג. אין רמ״א׳ס צייט איז נישט געווען ממש סכנה, נאר ס׳איז געווען שווער צו צינדן אינדרויסן (קאלט, אומבאקוועם, וכדומה). ממילא האט מען געצינדט אינעווייניג ביי דער טיר – ווען מ׳עפנט די טיר קען מען אביסל זען, ס׳איז נישט ממש אינדרויסן אבער ס׳איז “יש קצת הכר”. דאס איז דער מנהג וואס שטייט אין די פוסקים.
3. “מבפנים” און “על שלחנו” – צוויי לעוועלס: דער רמב״ם׳ס לשון “מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים” מיינט דער ערשטער לעוועל – אנשטאט אינדרויסן, צינדט מען אינעווייניג (אפשר ביי דער טיר, וואו מ׳קען קאנטראלירן). “ואפילו הניחו על שולחנו” איז נאך א לעוועל פון קולא – ווען ס׳איז נאך שווערער, צינדט מען ממש ביים טיש. אזוי האט דער טור פארשטאנען דעם מנהג.
4. שארפע קריטיק אויף צינדן ביי א טיר פון קיטשן: דער מנהג וואס מענטשן צינדן ביי א טיר פון זייער קיטשן אדער ביי אן אינעווייניגסטע טיר ווערט שארף קריטיקירט:
– דאס איז “פורים אין די וואכן” (א שפאס/נארישקייט).
– ס׳איז קיין שום הלכה׳דיגער ענין צו צינדן ביי א סתם׳ע טיר אינעווייניג.
– דער מנהג איז נשתלשל געווארן פון א טעות: מענטשן האבן געזען אז מ׳צינדט ביי א טיר (וואס אריגינעל מיינט ביי דער טיר פון דער הויז צו רשות הרבים), און האבן פאלש אפליצירט דאס אויף יעדע טיר.
5. [דיגרעסיע: קבלה און צינדן ביי א טיר:] אין קבלה שטייען גרויסע סודות און רמזים אויף “פתח בית” (די טיר פון דער הויז). די מקובלים האבן מפרש געווען די גמרא, און זייערע רמזים גייען אויף דער אריגינעלער הלכה – צינדן ביי דער טיר פון דער הויז צו רשות הרבים, וואו ס׳איז דא א ענין פון מזוזה מצד אחד און נר חנוכה מצד השני. אבער מענטשן וואס זענען עם הארצים האבן גענומען די קבלה׳דיגע רמזים און אפליצירט אויף סתם א טיר אינעווייניג – דאס איז א טעות סיי אין הלכה סיי אין קבלה. “דער רמז איז אויף יענע טיר וואס מ׳צינדט על פי הלכה” – נישט אויף א טיר פון קיטשן. “איך וויל מלמד זכות זיין אויף די תורה” – באשיצן דעם אמת פון תורה, נישט מלמד זכות זיין אויף מנהגים וואס קומען פון אמרצות.
6. מלמד זכות אויף צינדן ביי א טיר אינעווייניג: אפשר איז דער ענין אז ס׳איז ניכר אז דאס איז א באזונדערע נר – ס׳ליגט נישט סתם אויף דער קאונטער, נאר ביי א משונה׳דיגן פלאץ וואו מ׳צינדט נישט געווענליך, און דאס דערמאנט אז ס׳איז אן עקסטערע מין נר. דאס ווערט אבער נישט אקצעפטירט.
—
הלכה ח – חרש שוטה וקטן / גוי האט אנגעצונדן
„נר חנוכה שהדליקה חרש שוטה וקטן או גוי – לא עשה כלום, עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה.”
פשט: אויב א חרש, שוטה, קטן, אדער א גוי האט אנגעצונדן דעם נר חנוכה, האט מען נישט יוצא געווען. מ׳דארף אז איינער וואס איז מחויב אין דער מצוה זאל עס אנצינדן.
חידושים:
1. פרסומי ניסא אליין איז נישט גענוג: אויב די גאנצע מצוה וואלט בלויז געווען פרסומי ניסא, וואלט עס געדארפט ארבעטן אפילו ווען א גוי אדער קטן צינדט אן – ווייל למעשה זעט יעדער איינער ביים טיר א ברענענדיגע מנורה, און דער פרסום איז דאך דא. דער חידוש איז אז ס׳איז דא א דין פון מעשה מצוה – די הדלקה אליין איז א מצוה, און דערפאר דארף עס זיין א בר-חיובא וואס טוט עס.
2. שייכות צו “הדלקה עושה מצוה”: ווייל די מעשה הדלקה גופא איז די מצוה (נישט בלויז דער רעזולטאט אז ס׳ברענט), דארף דער מדליק זיין איינער וואס איז מחויב. דאס איז פאראלעל צו יעדע מצוה וואס דארף א בר-חיובא.
3. אלע הלכות שטאמען פון איין כלל: דער רמב״ם האט צוזאמגעלייגט מערערע הלכות וואס אלע קומען ארויס פון דעם זעלבן יסוד – הדלקה עושה מצוה.
—
הלכה ח (המשך) – הדליק בפנים והוציאו
„הדליקה בפנים והוציאה – לא עשה כלום, עד שידליקנו במקומו.”
פשט: אויב מ׳האט אנגעצונדן דעם נר חנוכה אינעווייניג אין שטוב און דערנאך ארויסגעטראגן צום פ
תח – האט מען נישט יוצא געווען. מ׳דארף אנצינדן אין דעם פלאץ וואו ס׳דארף שטיין.
חידושים:
1. מקום איז דאך מעכב: דא זעט מען נאך א ראיה אז דער מקום איז יא מעכב – אין א צייט וואס ס׳איז נישט קיין סכנה, קען מען נישט זאגן “איך האב געצינדן בפנים” – ס׳ארבעט נישט. דאס איז נאך א ראיה פאר דעם חידוש אז בשעת חירות דארף מען צינדן בפתח ביתו, און אינעווייניג איז נישט גוט.
2. פארוואס מקום איז מעכב – ווייל הדלקה עושה מצוה: ווייל די מצוה ווערט אויסגעפירט בשעת דער הדלקה, מוז דער נר שוין זיין אין דעם ריכטיגן פלאץ בשעת מעשה. מ׳קען נישט צינדן ערגעץ אנדערש און דערנאך אריבערטראגן.
—
הלכה ח (המשך) – העמיד נר חנוכה בידו ועמד
„העמיד נר חנוכה בידו ועמד – לא עשה כלום, שהרואה אומר לצרכו הוא עומד.”
פשט: אויב א מענטש שטייט און האלט דעם נר חנוכה אין זיינע הענט (אנשטאט עס אוועקצולייגן), האט ער נישט יוצא געווען, ווייל ווער עס זעט אים וועט טראכטן אז ער האלט דעם ליכט פאר זיינע אייגענע צוועקן (ער גייט ערגעץ), נישט לשם מצוה.
חידושים:
1. דער מענטש ווערט נישט א חפצא של מצוה: אפילו אויב א מענטש וויל אליין ווערן דער “חפץ של מצוה” און שטיין ווי א מנורה, ארבעט עס נישט, ווייל ס׳פעלט דער היכר פון מצוה.
2. נפקא מינה למעשה: ס׳קען זיין א נפקא מינה אויב איינער איז אין א פלאץ וואו ער האט נישט וואו אוועקצולייגן די מנורה.
3. היינטיגע צייטן: אפשר היינט, ווען קיינער דרייט זיך נישט ארום מיט א ליכט (ס׳איז דא פלעשלייטס), וואלט אפשר געווען אנדערש – אויב איינער שטייט מיט א ברענענדיגע מנורה, איז עס אפשר יא ניכר אז ס׳איז לשם מצוה. אבער דער רמב״ם פסק׳נט די הלכה ווי ס׳איז.
—
הלכה ח (המשך) – עששית שהיתה דולקת כל היום / מוצאי שבת חנוכה
„עששית שהיתה דולקת כל היום כולו – למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה. שההדלקה היא המצוה לא ההנחה.”
פשט: אן עששית (לאמפ מיט גלאז) וואס האט געברענט דעם גאנצן שבת – מוצאי שבת מוז מען עס אויסלעשן, מאכן א ברכה, און צוריק אנצינדן. ווייל הדלקה היא המצוה – די מעשה הדלקה איז די מצוה, נישט בלויז דאס וואס ס׳שטייט און ברענט (הנחה).
חידושים:
1. אלע דריי הלכות – איין יסוד: אלע דריי הלכות (חרש שוטה וקטן, הדליק בפנים והוציאו, עששית) קומען ארויס פון דעם זעלבן כלל: הדלקה עושה מצוה.
2. [דיגרעסיע: שייכות צו סוכה – תעשה ולא מן העשוי:] ביי סוכה איז דא א דין פון תעשה ולא מן העשוי – מ׳דארף אקטיוו מאכן די סוכה, נישט אז ס׳זאל שוין זיין פארטיג. דאס איז ענליך צום כלל פון הדלקה עושה מצוה – ביידע דארפן א מעשה. דאס איז א סיבה פארוואס מ׳לערנט הלכות חנוכה ערב סוכות – ווייל ס׳איז דא א שייכות צווישן די צוויי יסודות. מצוות דארפן טון, נישט ס׳זאל זיין געטון.
—
הלכה ט – מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר
„ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר.”
פשט: מ׳מעג אנצינדן איין נר חנוכה פון אן אנדער נר חנוכה. כאטש מ׳טאר זיך נישט משתמש זיין מיט נר חנוכה פאר אייגענע באדערפענישן, אבער אנצינדן אן אנדער נר חנוכה איז מותר, ווייל דאס איז גופא א ענין פון מצות נר חנוכה.
חידושים:
1. פארוואס איז דאס מותר – “משתמש” vs. מצוה: “משתמש זיין” מיינט פאר דיינע אייגענע באדערפענישן, אבער אנצינדן אן אנדער נר חנוכה איז מענין המצוה – ס׳איז נישט קיין שימוש לצרכו.
2. שייכות צו הדלקה עושה מצוה: ווען נישט הדלקה עושה מצוה, וואלט די הדלקה בלויז געווען א טעכנישע זאך (א וועג ווי ס׳זאל ברענען), און דעמאלטס וואלט אנצינדן פון נר חנוכה אפשר געווען א שימוש. אבער ווייל הדלקה עושה מצוה – דער מאמענט פון אנצינדן איז גופא די מצוה – איז אנצינדן פון נר חנוכה א מעשה מצוה, נישט א שימוש.
3. שאלה: לערנען לאור נר חנוכה: אויב אנצינדן אן אנדער נר חנוכה איז מותר ווייל ס׳איז א מצוה, וואס מיט אנדערע מצוות? צו מעג מען לערנען ביים ליכט פון נר חנוכה (ווייל לערנען איז אויך א מצוה)? לערנען, כאטש ס׳איז א שיינע זאך, האט נישט קיין שייכות מיט הדלקת נר חנוכה – ס׳איז נישט מענין המצוה. אבער זינגען אדער זאגן תפילות פון חנוכה וואלט אפשר יא געווען מענין.
4. רמ״א׳ס שיטה – אנצינדן א נר צו לערנען: דער רמ״א זאגט אז מ׳מעג אפילו אנצינדן א סתם נר (צו לערנען דערביי) פון נר חנוכה, ווייל לערנען איז אויך א מצוה. דאס איז אן אינטערעסאנטע קולא.
5. רמ״א וועגן צווייטע לעכט פון ערשטע: דער רמ״א זאגט אז מ׳זאל נישט צינדן די צווייטע לעכט פון די ערשטע לעכט. דער טעם: ס׳גייט צוריק צו דער סברא פון מהדרין – די צווייטע לעכט איז בלויז א הידור, און די ערשטע איז ממש די מצוה, ממילא איז דער הידור-לעכט שוואכער און מ׳זאל נישט משתמש זיין מיט דער עיקר-מצוה פאר דעם.
6. ראב״ד – אפילו על ידי קיסם: דער ראב״ד זאגט אז “מדליק נר מנר” מיינט אפילו על ידי קיסם – מ׳דארף נישט דירעקט אנצינדן איין נר פון דעם אנדערן, נאר מ׳קען נעמען א שטעקל, אנצינדן עס פון נר חנוכה, און דערמיט צינדן דעם צווייטן. דער ראב״ד האט זיך דערמיט געזארגט ווייל ביים אנצינדן דעם קיסם טוט מען נישט א מצוה – ס׳איז בלויז א הכנה פאר דער נעקסטער מצוה.
7. מגיד משנה׳ס פארשטאנד: דער מגיד משנה זאגט אז אויך על ידי קיסם איז מותר, ווייל דאס אנצינדן דעם קיסם איז נישט אליין א מעשה מצוה – ס׳איז בלויז א הכנה, און א הכנה איז נישט אסור.
8. משמעות קעגן רמ״א: פון דעם וואס דער רמב״ם פארבינדט דעם היתר פון מדליק נר מנר מיט הדלקה עושה מצוה, איז משמע נישט ווי דער רמ״א (וואס מתיר אנצינדן א סתם נר צו לערנען). ווייל אפילו אויב הדלקה עושה מצוה, טוט מען דאך א מעשה מצוה ווען מ׳צינדט אן נר השבת אדער א נר של חולה – דאס איז אבער נישט מענין נר חנוכה.
—
הלכה י – חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות
„חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות – צריכה שני נרות, שלא יאמרו העוברים ברוח זו לא הניחו נר חנוכה.”
פשט: א חצר (הויף) וואס האט צוויי טירן אויף צוויי פארשידענע זייטן דארף צוויי נרות חנוכה – איינס ביי יעדע טיר. דער טעם: כדי מענטשן וואס גייען פארביי אויף איין זייט זאלן נישט זאגן “דא האט מען נישט אנגעצונדן נר חנוכה.”
חידושים:
1. “שני רוחות” – נישט יעדע חצר: דער רמב״ם זאגט “שני פתחים בשתי רוחות” – נישט יעדע חצר מיט צוויי טירן, נאר ווען זיי זענען אויף צוויי פארשידענע זייטן, אזוי אז איינער וואס גייט פארביי אויף איין זייט קען נישט זען דעם נר אויף דער אנדערער זייט.
2. חידוש – פרסומי ניסא האט אויך א “שלילי” / איסור-זייט: ביז יעצט האט מען געזען אז פרסומי ניסא איז א חיובי ענין – מ׳דארף מפרסם זיין דעם נס. אבער דא זעט מען אז ס׳איז אויך דא א שלילי זייט – ס׳איז א בזיון / פראבלעם ווען מ׳זעט נישט א נר חנוכה. דאס מיינט אז פרסומי ניסא האלט אין זיך אויך אן איסור פון ביטול פרסומי ניסא. די מצוה איז אסאך שטערקער ווי מ׳האט געמיינט.
3. שייכות צו חשד / מראית עין: דאס איז פארגלייכבאר צו דעם ענין פון עובר לפני בית המדרש בשעת תפילה – ווען אלע אידן טוען עפעס, איז ס׳א גרויסע זאך, און מ׳דארף זיי וויסן. אזוי אויך ביי חנוכה: ווען יעדער אידישער הויז האט א נר חנוכה, און ביי איין טיר זעט מען נישט, ברענגט עס צו חשד.
4. דער חושד vs. דער נחשד: דער מענטש וואס איז חושד דארף אויך ארבעטן אויף זיינע מידות – ער וואלט געדארפט טראכטן אז אפשר איז דא א נר אויף דער אנדערער זייט. אבער מצד דער נחשד דארף מען זען צו מאכן אז ס׳זאל נישט זיין קיין חשד – דאס איז די הלכה׳ס פאדערונג.
5. נפקא מינה: מערערע הייזער: א מענטש וואס האט מערערע הייזער (אין די מאונטענס, פלארידע, ארץ ישראל) – דארף ער נישט אנצינדן נרות חנוכה אין יעדע הויז, ווייל מענטשן ווייסן אז די הויז איז ליידיג. דער רמב״ם רעדט פון א חצר וואו מ׳זעט אז ס׳איז האסטלינג (מ׳זעט אז מענטשן וואוינען דארט), אבער ביי דער טיר זעט מען נישט קיין נר חנוכה – דעמאלטס איז דא חשד.
6. צייט-פאקטאר ביי חשד: דער חשד איז אויך תלוי אין דעם אז ס׳איז דא א ספעציפישע צייט (האלבע שעה, דריי פערטל שעה) ווען יעדער צינדט. אויב אין יענע צייט ברענט עס נישט, איז פשט אז ער האט נישט געצינדן.
7. ענין פון לעכט ביי יעדע אידישע טיר: ס׳איז דא אן ענין אז יעדע אידישע טיר זאל האבן א לעכט – דאס איז מער ווי בלויז חשד, ס׳איז א פאזיטיווער ענין פון פרסומי ניסא.
8. שייכות צו “לצים” און קלע סכנה: ווייל מ׳האט זיך גרינג מקבל געווען פון א סכנה (צו צינדן אינעווייניג), וועט א מענטש גרינג טראכטן אז דער אנדערער איז נישט מהדר אויף די מצוה פון להדליק בפתח ביתו. דערפאר איז דער חשד מער ריעל.
—
הלכה יא – מי שאינו בביתו / אורח
„מי שלא היה בביתו – מדליקין עליו בתוך ביתו. אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו. אין לו בית – משתתף עמהם בשמן. ואם היה לו בית בפני עצמו – אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, צריך להדליק במקום שנתארח בו מפני העוברים.”
פשט: א מענטש וואס איז נישט אינדערהיים – זיינע בני בית צינדן פאר אים אינדערהיים, און ער דארף נישט צינדן וואו ער שטייט איין. אויב ער האט נישט קיין הויז (קיינער צינדט נישט פאר אים) – איז ער משתתף בשמן מיט דעם בעל הבית וואו ער שטייט איין. אויב ער האט אבער א באזונדערע הויז וואו ער שטייט איין (נישט ביי דעם בעל הבית אין שטוב, נאר א באזונדערע דירה) – מוז ער דארטן אויך צינדן, אפילו מ׳צינדט שוין פאר אים אינדערהיים, מפני העוברים (חשד).
חידושים:
1. “מדליקין עליו” – וואס מיינט עס? “מדליקין עליו בתוך ביתו” מיינט נישט דעם הידור פון צינדן א באזונדערע נר פאר יעדן בן בית. עס מיינט דעם עיקר הדין: ווען מ׳צינדט לעכט אין שטוב, דארף כאילו יעדער יוצא זיין – ס׳דארף באלאנגען פאר די גאנצע בית. אין א נארמאלע הויז, וואו מ׳נעמט אויל פון דער שטוב און מ׳צינדט, איז יעדער בן בית ממילא א חלק פון דער הדלקה.
2. אורח באלאנגט נישט צו דער בית: דער אורח קען נישט יוצא זיין מיט דעם בעל הבית׳ס הדלקה, ווייל ער באלאנגט נישט צו דער הויז. דערפאר איז דא אן עצה – “משתתף עמהם בשמן” – ער גיט א פרוטה, קויפט אביסל שמן, און דורך דעם ווערט ער א חלק פון דער הדלקה.
3. הידור ביי אורח: אפילו אויב דער בעל הבית צינדט אן פאר יעדן בן בית (לויט דעם הידור), איז דער אורח נישט פון די בני הבית – ס׳איז נישט זיין לעכט. ער איז “משתתף בשמן” – נישט עקסטערע אנצינדן, נאר ער ווערט א שותף אין דער הדלקה. לויט דעם רמב״ם, אפילו דער מהדר – דער בעל הבית צינדט פאר יעדן, און דער אורח גיט א פרוטה פאר שמן, און דערמיט ווערט ער א חלק פון דער הדלקה.
4. “בית בפני עצמו” – דאס ענין פון חשד: אויב דער אורח האט געדינגען א באזונדערע הויז אין דעם ארט וואו ער איז יעצט, מוז ער דארטן אויך צינדן “מפני העוברים” – מענטשן וועלן זען אז דא דרייט זיך א איד וואס צינדט נישט אן קיין חנוכה לעכט, און זיי ווייסן נישט אז מ׳צינדט אן פאר אים בתוך ביתו. דאס איז ווייטער דער ענין פון חשד – צוויי הייזער, ער האט שוין געצינדט ביי זיך אינדערהיים, אבער דא וואוינט ער אויך, וועלן מענטשן זאגן “ער האט נישט געצינדן חנוכה לעכט.”
5. [דיגרעסיע: חשד – פארוואס זענען מענטשן אזוי חושד?] אין הלכות דעות שטייט דאך אז מ׳זאל נישט חושד זיין מענטשן. אפשר אין א געוויסע צייט האבן אידן מזלזל געווען אין דער מצוה, און דערפאר האט מען געמאכט די גזירת מפני החשד. אבער מפני חשד קומט פאר אין מערערע פלעצער אין הלכה (ווי ביי שבת – אויפהענגען א האנטוך מפני חשד אדער מראית עין), ס׳איז נישט ספעציעל צו חנוכה.
—
הלכה יב – מצות נר חנוכה חביבה עד מאד / סדר עדיפויות
א) חביבות המצוה
„מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה – שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.”
פשט: נר חנוכה איז א זייער חשובע מצוה. מ׳דארף זיך היטן מיט איר, צו מפרסם זיין דעם נס און צו מוסיף זיין שבח פאר דעם אייבערשטן. אפילו א מענטש וואס לעבט פון צדקה – זאל ער בארגן אדער פארקויפן עפעס און קויפן שמן און נרות.
חידושים:
1. “צריך אדם להיזהר בה” – וואס מיינט עס? מערערע פשטים: (א) עס שטאמט פון דער גמרא “הרגיל בנר” / “הזהיר בנר”. (ב) אפשר מיינט עס מ׳זאל טון די מצוה מן המובחר – דער הידור וואס דער רמב״ם האט אנגעהויבן מיט. (ג) אפשר מיינט עס פשוט מ׳זאל נישט פארגעסן און נישט מזלזל זיין דערין.
2. “להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל”: “להודיע הנס” – אנדערע מענטשן האבן שוין מודיע געווען דעם נס, אבער “להוסיף בשבח האל” – יעדער מענטש וואס צינדט עקסטערע, אדער יעדער הידור וואס מ׳טוט, איז מוסיף בשבח האל. ס׳איז ענליך צו “כל המרבה לספר הרי זה משובח” – אייביג ווען מ׳איז משבח דעם אייבערשטן, איז מרבה זיין א מעלה.
3. “שואל או מוכר כסותו” – ווי ווייט גייט דאס? “מוכר כסותו” מיינט נישט אז ער פארקויפט זיין לעצטע העמד – ער האט עפעס אוועקצוגעבן, אפילו אן ארימאן האט דאך עפעס. “שואל” – צו מיינט עס בארגן (א הלוואה), אדער בעטן א טובה / א נדבה?
4. [דיגרעסיע: קופה של צדקה און נר חנוכה:] ביי ד׳ כוסות שטייט אז די קופה של צדקה מוז צושטעלן. ביי נר חנוכה שטייט נישט אז די קופה של צדקה דארף צושטעלן – דער חיוב איז אויף דעם מענטש אליין. אן עצה: פארקויף דיין קלייד פאר נר חנוכה, און די קופה של צדקה, וואס מוז צושטעלן בעיסיקס (קליידער, עסן), וועט דיר קויפן א נייע קלייד. אזוי קומט אויס אז דער מענטש באקומט ביידע – נר חנוכה און קליידער. אין הלכות קופה של צדקה זאל מען אידעאל געבן פאר אלע אידן ברווח – חנוכה לעכט, קליידער, קידוש, אלעס.
ב) נר חנוכה vs. קידוש היום
„הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש שבת והדלקת נר חנוכה – מקדים שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום, הואיל ושניהם מדברי סופרים, מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס.”
פשט: אויב א מענטש האט נאר איין פרוטה און ער שטייט פאר א ברירה צווישן קידוש שבת (יין) און נר חנוכה – נעמט נר חנוכה פריאריטעט, ווייל ביידע זענען מדברי סופרים, און נר חנוכה האט א זכרון הנס.
חידושים:
1. פארוואס ביידע זענען “מדברי סופרים”: קידוש גופא איז מדאורייתא, אבער קידוש על היין איז מדברי סופרים – מ׳קען דאך קידוש מאכן על הפת. דער הידור פון מאכן אויף יין דוקא איז נאר מדרבנן. דערפאר, ווען מ׳פארגלייכט נר חנוכה (מדרבנן) מיט קידוש על היין (דער הידור איז מדרבנן), נעמט נר חנוכה פריאריטעט ווייל “שיש בו זכרון הנס.”
2. קידוש אויף פת – א נקודה: דער רמב״ם אליין האט געזאגט אז אויב פת איז “חביב עליו” מאכט מען קידוש אויף פת. ווען א מענטש האט נישט קיין יין, איז זיכער פת חביב עליו – “דאס וואס מ׳האט איז מער חביב ווי דאס וואס מ׳האט נישט.” ממילא קען ער קידוש מאכן אויף פת, און די פרוטה גייט פאר נר חנוכה.
3. קידוש האט אויך א זכרון – אבער נישט דורך יין: קידוש איז דאך אויך מפרסם מעשה בראשית / זכר ליציאת מצרים? דעם זכרון קען מען טון אויף פת – ס׳איז נישט דוקא דער יין וואס מפרסם. ווען מ׳מאכט קידוש אויף פת, זעט מען נישט אזוי קלאר אז ס׳איז דא אן עקסטערע מעשה פון קידוש – ער זאגט סתם א ברכה. אבער נר חנוכה – דער פרסום הנס איז נאר דורך דער הדלקה, ס׳איז נישט דא קיין אלטערנאטיוו.
ג) נר ביתו vs. נר חנוכה / קידוש
„היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו.”
פשט: אויב מ׳דארף וועלן צווישן באלייכטן די הויז (נר ביתו) און נר חנוכה, אדער צווישן נר ביתו און קידוש – נעמט נר ביתו פריאריטעט, ווייל שלום בית איז אזוי וויכטיג אז אפילו דער שם ה׳ ווערט אויסגעמעקט פאר שלום בין איש לאשתו (ביי סוטה).
חידושים:
1. “שלום ביתו” – פראקטיש: אין א הויז וואו ס׳איז טונקל, וועט זיין ווייב שרייען אויף אים – “דו חכם, דו האסט אוועקגעגעבן די לעכט פאר אונזער שטוב ווייל דו דארפסט א חנוכה לעכט? שטיק דיך מיט די חנוכה לעכט!” קומט די תורה און זאגט: פארקויף די חנוכה לעכט און קויף לעכט פאר׳ן שטוב.
2. קשיא – פארוואס נישט “מניחו על שולחנו”? דער מענטש קען דאך טון א פשוט׳ע זאך – ער קען זאגן אז דאס איז א שעת הסכנה (ער האט נישט קיין געלט), און “מניחו על שולחנו” – ער שטעלט דעם נר חנוכה אויפ׳ן טיש, און דאס באלייכט אויך דעם שטוב! אזוי האט ער ביידע – נר חנוכה און שלום בית! תשובה: “שעת הסכנה” איז א “real thing” – מ׳קען נישט דערקלערן יעדע שווערע סיטואציע אלס שעת הסכנה. דאס איז א ספעציפישע היסטארישע סיטואציע, נישט א פערזענליכע פינאנציעלע נויט. אויסערדעם: אפילו אויב מ׳שטעלט עס אויפ׳ן טיש, איז דאך אסור להשתמש לאורו – מ׳טאר נישט נוצן דעם ליכט פון נר חנוכה פאר פראקטישע צוועקן. ממילא העלפט עס נישט פאר שלום בית.
3. סדר עדיפויות לויט דעם רמב״ם: פון דער גאנצער הלכה קומט אויס א קלארע סדר: (1) נר ביתו (שלום בית) – הכי חשוב; (2) נר חנוכה (זכרון הנס) – חשוב׳ער ווי קידוש על היין; (3) קידוש על היין – כ׳קען בדיעבד מאכן אויף פת. דער גאנצער אריינפיר פון “חביבה עד מאד” ווערט באוויזן דורך דעם – מ׳זעט אז נר חנוכה איז מער חביבה ווי קידוש. אבער כדי מ׳זאל נישט מיינען אז ס׳איז די וויכטיגסטע זאך, ברענגט דער רמב״ם גלייך אז נר ביתו (שלום בית) איז נאך וויכטיגער.
4. דער חידוש פון “השם נמחק” – חנוכה איז קידוש השם: חנוכה איז דאך א קידוש השם – און דער אייבערשטער איז מוותר אויף זיין כבוד (דהיינו, מ׳שטעלט אפ נר חנוכה) כדי צו מאכן שלום בין איש לאשתו. דאס איז דער סוד פון דער הלכה.
5. נר ביתו – נישט נאר שבת, אויך א גאנצע וואך: אין דער גמרא (רש״י) שטייט אז “נר ביתו” מיינט נר שבת, אבער דער רמב״ם שרייבט נישט אז ער רעדט ספעציפיש פון שבת. “נר ביתו” קען מיינען א גאנצע וואך אויכעט. פון דעם קען מען לערנען פאר אנדערע שאלות: אויב איינער דארף וועלן צווישן צושטעלן עפעס אין שטוב אדער קויפן א שיינע אתרוג – דארף ער וויסן אז השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו.
6. פארוואס נישט דוחה זיין בלויז דעם איסור להשתמש לאורו? אנשטאט מבטל זיין די גאנצע מצות נר חנוכה, פארוואס זאל מען נישט בלויז מבטל זיין דעם קליינעם סעיף פון אסור להשתמש לאורו – מ׳זאל צינדן נר חנוכה און *אויך* נוצן דעם ליכט פאר שלום בית? תשובה: ס׳קען זיין אז דער עצם מצות נר חנוכה איז דאס אז ס׳איז אן עקסטערע ליכט – א ליכט וואס מ׳נוצט נישט פאר קיין פראקטישע צוועקן. איינמאל ס׳איז א ליכט וואס דו נוצסט פאר שלום בית, איז עס בכלל נישט קיין נר חנוכה. ס׳איז נישט בלויז א פגם אין אסור להשתמש לאורה – ס׳איז אז עס פאלט אראפ דער גאנצער שם “נר מיוחד לחנוכה.”
ד) סיום – גדול השלום
„גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.”
פשט: דער רמב״ם ענדיגט: נר ביתו קודם ווייל גדול השלום – די גאנצע תורה איז געגעבן געווארן צו מאכן שלום אין דער וועלט.
חידושים:
1. “שלום בעולם” – מעלת המדות (רמב״ם׳ס שמונה פרקים): “שלום בעולם” מיינט נישט סתם מ׳זאל זיך נישט שלאגן. אזוי ווי דער רמב״ם זאגט אין שמונה פרקים: שלום מיינט מעלת המדות – אלע ענינים פון ישוב עולם, אז מענטשן זאלן האבן גוטע מדות, זאלן זיך געבן איינער מיטן צווייטן. דאס איז די מטרה פון תורה אויף עולם הזה (“בעולם”). אוודאי האט תורה נאך א מטרה – אמת, מעלה שכלית – אבער דאס איז שוין א העכערער לעוועל (עולם הבא).
2. ביי דעם ספעציפישן מעשה (נר ביתו קודם) איז דער שלום נאך א גרעסערער שלום: ס׳איז אויך א דרגה אין מדות – אז מיין ווייב זאל זיך באקוועם איז נישט ווייניגער וויכטיג ווי מיין מצוה. דאס איז דער שלום וואס דער רמב״ם רעדט.
3. דער רמב״ם׳ס שטייגער צו ענדיגן מיט שיינע ווערטער: דער רמב״ם האט זייער ליב צו ענדיגן א הלכה, ספעציעל א גאנצע ספר, מיט שיינע ווערטער, מיט דברי הגדה. דא האט ער אבער אויך הלכה׳שע אינהאלט – ס׳איז נישט נאר א שיינער סיום, נאר אויך פראקטישע הלכות פון סדר עדיפויות.
4. [דיגרעסיע: פאראלעל צו הלכות תפלה – ברכת ולמלשינים:] דער רמב״ם זאגט אויך ביי ולמלשינים (אין הלכות תפלה) אז דאס איז “גדולים מכל צורכי בני אדם.” די לעצטע ברכה פון שמונה עשרה איז שים שלום – וואס פאסט מיטן טעמע.
—
סיום ספר זמנים
דאס איז דער סיום פון ספר זמנים – דאס דריטע ספר פון רמב״ם (נאך מדע, אהבה, זמנים). ס׳איז שוין א חזקה (דריי ספרים). דער נעקסטער ספר וועט זיין נשים – און דאס קאנעקט שיין: ספר זמנים ענדיגט מיט שלום בית, בין איש לאשתו, און ספר נשים גייט ווייטער מיט דעם טעמע.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות חנוכה פרק ד׳ – כמה נרות מדליקין בחנוכה
הקדמה – מבנה הספר ומבנה המצוות דחנוכה
ר׳ יצחק: א גוטן, אונז לערנען היינט איז ערב סוכות, איך ווייס נישט ווען ס׳וועט אנקומען די שיעור, אבער אונז לערנען היינט הלכות חנוכה פרק ד׳.
ר׳ יואל אשר: די לעצטע פרק פון הלכות חנוכה, און אויך די לעצטע פרק פון ספר זמנים. אין די פריערדיגע פרק האט אונז דער רמב״ם פארציילט די עצם מצוה פון חנוכה, אז ס׳איז דא אזא טאג וואס הייסט חנוכה און פארוואס, און נאכדעם האט ער גערעדט וועגן הלל פון חנוכה. דאס הייסט אז די הלל והודאה איז ביי די רמב״ם די ערשטע זאך פון חנוכה, און נאכדעם קומט די מצוה פון הדלקת נר חנוכה.
ר׳ יצחק: נישט נאר חנוכה, נאר די הלל פון אלע ימים טובים. רייט.
ר׳ יואל אשר: אז מ׳האט שוין אויסגערעכנט די הלל, האט ער שוין אויסגערעכנט די הלל פון די ימים טובים.
ר׳ יצחק: יעצט גייען מיר לערנען פרטים פון הדלקת נר חנוכה, וואס איז די מצוה, וויאזוי מ׳טוט עס, וויפיל, ווען, וואו.
ר׳ יואל אשר: וואס געשעט, וכו׳. איך האב געזאגט אז חנוכה און פורים האבן די עצם מצוה, אזוי ווי יעדע יום טוב איז דא א שמחת יום טוב מיט סעודות, און נאכדעם איז דא, יעדע פסח, סוכות האבן מצוות מיוחדות, בלאזן שופר, שאקלען לולב. אויך חנוכה און פורים האבן זיי, אסורים בהספד ובתענית, דאס איז א פרייליכע טאג, און נאכדעם איז דא מצוות מיוחדות וואס איז צו אנצייכענען די געוויסע נס, אדער די נר חנוכה אדער די קריאת המגילה.
ר׳ יצחק: יא, אקעי.
ר׳ יואל אשר: ניתן לומר? שוין.
ר׳ יצחק: אקעי. יא, מ׳קען זאגן. איך האב נאר געזען אז ער זאגט אז ער האט עפעס א פראבלעם, איך ווייס נאר נישט וואס ס׳איז. איך ווייס נאר נישט וואס ס׳מיינט.
ר׳ יואל אשר: מ׳וועט סטאפן די רעקארדינג.
ר׳ יצחק: איך מיין אז מ׳קען גיין. אקעי. איז… יא? יא. גיימיר לערנען וועגן די פרטים פון די הלכה. יא. זאגט דער רמב״ם.
הלכה א – כמה נרות הוא מדליק בחנוכה
עיקר המצוה – נר אחד לכל בית
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם אזוי. כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. ער האט שוין פריער געזאגט אז ס׳איז דא א מצוה אין נר חנוכה, ער האט נישט געזאגט וועלכע ברכה מען מאכט. ער האט נישט געזאגט וועגן נר חנוכה. יעצט זאגט ער די דיטיילס דערפון. כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. דער רמב״ם זאגט, מצותה, די עיקר מצוה, שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד. די מינימום, די מינימום מצוה איז א נר, א נר חנוכה. בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. ס׳זאל זיין איין לעכט איז די בעיסיק.
מהדרין – נר לכל אחד ואחד
והמהדר את המצוה, איינער וואס וויל מאכן שענער די מצוה, מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. ער צינדט אן לעכט לויט וויפיל מענטשן ס׳איז דא אין שטוב. ער צינדט אן פאר יעדן מענטש א לעכט. ס׳טייטש כאילו אז יעדער מענטש צינדט אן א לעכט. ער צינדט אן בשליחות פון יעדן מענטש א לעכט.
דיסקוסיע: פארוואס איז דער הידור לויט אנשי הבית?
ר׳ יצחק: ס׳זעט אויס, דאס איז כידוע דא אסאך וועגן פון פארשטיין די מהדרין פון חנוכה. ס׳זעט אויס אז דער רמב״ם האט פארשטאנען אז דער הידור איז פשוט אז מ׳צינדט מער לעכט. נישט אז, מ׳האט געקענט פארשטיין אז נר לכל אחד איז נישט אז מ׳איז יוצא סוף כל סוף פון די בעל הבית, און מ׳האט געלערנט אז ס׳איז דא אויף דער רואה אפשר, וואס אזוי איז יוצא. נישט אז דער רמב״ם לערנט נישט, דער רמב״ם זאגט נישט אז יעדער צינדט, רייט? ער זאגט סך הכל אז מען צינדט מער לעכט.
ר׳ יואל אשר: איך וואלט געקענט פרעגן אזוי: הידור מצוה געווענליך מיינט אז ס׳איז דא איין עצם מצוה, און דאס מאכט מען שענער מיט הידורים. מען מאכט א סוכה, און מען לייגט אויף דעם נוי סוכה, דאס איז א הידור פון די מצוה. סאו וואלט איך געקענט זאגן אז די איין לעכט, דאס בלייבט די עיקר מצוה, אלע אנדערע לעכט מאכן שענער די איין לעכט. אבער איך וואלט נישט געזאגט אזוי, איך וואלט געזאגט אז די הידור מצוה איז אז אנשטאט איין לעכט צינדט מען מערערע לעכט, און יעדער איינס פון זיי איז דער נר חנוכה. ס׳איז נישט אזוי ווי איין לעכט איז דער עיקר מצוה און אלע אנדערע זענען נוספות.
ר׳ יצחק: איך ווייס נישט וועלכע חילוק פונקטליך ס׳מאכט צו זאגן דאס.
ר׳ יואל אשר: ס׳מאכט נישט קיין חילוק, אבער א מהדר את המצוה, איינער וואס וויל טון די מצוה בשיינקייט, פארוואס האט עס צו טון מיט די אמאונט פון מענטשן אין די צימער? ס׳איז נישט פאר דו צינדסט עס פאר יענעם מענטש.
ר׳ יצחק: דאס איז סתם א שיעור.
ר׳ יואל אשר: ס׳איז דא מער מענטשן, זאל זיין מער פרסומי נסא?
ר׳ יצחק: ס׳איז דא מער מענטשן, איז גוט צו זיין מער דאס. יא. זאגט דער רמב״ם ווייטער.
מהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך
ר׳ יואל אשר: והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר, איינער וואס וויל מהדר זיין מער פון דעם, ער וויל טון די מצוה מן המובחר, שטייט די בעסטע וועג, איז נישט נאר צינדט אן א לעכט פאר יעדן איינעם, נאר מ׳הייבט טאקע אן אזוי, אבער מ׳לייגט נאך צו די זאך אז מ׳לייגט צו יעדע נאכט נאך א לעכט. מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, טוט בלילה הראשון טוט פלעין די ערשטע מין הידור, אבער די אנדערע נעכט לייגט מען צו די גרעסערע הידור אז מ׳לייגט צו נאך א לעכט. אויך פאר יעדע נאכט.
ר׳ יצחק: נישט ער לייגט צו א גרעסערע הידור, נאר נאכדעם.
ר׳ יואל אשר: דאס איז די הידור, אז מען טוט עס לויט די אמאנט פון טעג, אז מען גייט ארויף מיט די אמאנט פון נרות וואס מען צינדט.
ר׳ יצחק: דאס הייסט, דער רמב״ם זאגט נאכדעם, חוץ פון דעם, וואס דאס הייסט, ס׳קען נישט זיין ווייניגער ווי די פלענער מהדר, חוץ פון דעם וואס ער צינדט אזויפיל דימענשן, צינדט ער נאך, לייגט ער צו יעדן טאג איין לעכט.
ר׳ יואל אשר: לויט דער רמב״ם קען מען נישט סקיפן די מיטלסטע און גיין למשל מאכן יעדע נאכט מוסיף זיין, אבער מאכן נאר איינס פאר די גאנצע משפחה.
ר׳ יצחק: רייט.
ר׳ יואל אשר: און דער רמב״ם מאכט עס זייער קלאר. הרי שהיו אנשי הבית עשרה, ס׳איז דא צען מענטשן אין שטוב, צינדט מען די ערשטע נאכט צען נעכט, און די צווייטע נאכט צוואנציג, ווען מ׳לייגט צו פאר יעדן איינעם נאך איינס, ובליל שלישי שלשים. אינטערעסאנט אז דער רמב״ן, ווען ער מאכט א סימפל חשבון, זאגט ער דאך עס עקזעקליך.
דיסקוסיע: דער רמב״ם קעגן תוספות
ר׳ יצחק: ניין, ווייל אז ער קען רעכנען אז, אזוי ווי תוספות האט גע׳טענה׳ט, אז מ׳קען נישט מאכן די מהדרין מן המהדרין פלוס די מהדרין, ווייל ס׳וועט דאך נישט וויסן כאילו וועלכע נאכט ס׳איז, ס׳קען דאך וויסן אז ס׳איז דא מער מענטשן אדער ווייניגער מענטשן. דער רמב״ן מאכט דאך זייער קלאר אז ס׳מיינט טאקע דאס, מ׳צינדט צען און נאכדעם צוואנציג. און אויך אז ס׳קען זאגן סתם אזוי, ס׳קען זאגן אנדערש. קענסט זאגן אז מוסיף ואחד מיינט מ׳מאכט עלף די צווייטע נאכט.
ר׳ יואל אשר: סאו די תוספות הייסט אז די הידור פון צולייגן איז אז מ׳זאל וויסן וועלכע נאכט חנכה ס׳איז, וועט די הידור נישט שטימען מיט די אנדערע הידור פון לכל אחד ואחד. דער רמב״ן זארגט זיך נישט פאר דעם. ער זאגט אז דער עיקר איז דער כל אחד ואחד, אז דער עיקר לייגט מען צו צו דעם צולייגן יעדע נאכט.
ר׳ יצחק: ווייל ס׳זעט אויס אז דער רמב״ן האט נישט גענומען ערנסט די זאך אז מ׳זאגט נישט וועלכע נאכט ס׳איז, אזוי ווי ס׳איז אפשר רמזים. אבער דער עיקר האט דער רמב״ן לכאורה פארשטאנען אז דער עיקר איז אז מ׳ציט מער לעכט, מער לעכט אלס מער יום טוב.
ר׳ יואל אשר: גייט ארויף מיט די עקסייטמענט כאילו.
מנהג פשוט בספרד – אנדערש פון די מצוה מן המובחר
דאס האט דער רמב״ם געזאגט וואס די מצוה פון א מבחר איז. אבער וואס טוט מען למעשה? וואס איז דער מנהג? זאגט דער רמב״ם אזוי, מנהג פשוט בכל ערינו בספרד. דער מנהג וואס האט זיך פארשפרייט אין ספעין אין די פלעצער וואו דער רמב״ם האט געקענט, איז אזוי: שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון. ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות.
ר׳ יצחק: דאס הייסט, דער מנהג איז נישט ווי דער רמב״ם. דער רמב״ם האט געהאלטן אז וואס ס׳שטייט אין די גמרא וואס מ׳דארף טון איז אז מ׳דארף נעמען ביידע.
ר׳ יואל אשר: נר לכל אחד ואחד, און צו לייגן יעדן טאג איינס.
ר׳ יצחק: זאגט ער, דער מנהג איז אבער נישט אזוי. דער מנהג איז יא אזוי ווי כאילו וואס כ׳האב גע׳טענה׳ט בשם תוספות, אז מ׳דארף נישט, אדער איך ווייס נישט צו דער מנהג האט געהאט די סברא, אבער דער מנהג איז נישט געווען צו מאכן כנגד כל אנשי הבית און אויף דעם דאבלען יעדן טאג. דער מנהג איז צו מאכן איין מנורה, אלע אנשי הבית צוזאמען צינדן נאר איין, נישט קיין מנורה, איין לעכט, און זענען מוסיף והולך, און ס׳איז נאר אכט, און ס׳איז נישט אכציג אויב ס׳איז דא צען מענטשן.
ר׳ יואל אשר: סאו מ׳לאזט אויס די מהדרות המצוה, מ׳גייט פון מצותה ביז…
ר׳ יצחק: נישט קיין חילוק, אלעמאל מאכט מען אזוי. איז דאס דער מנהג. דער מנהג איז נישט אזוי ווי דער רמב״ם האט פארשטאנען, אבער דער מנהג איז אביסל אנדערש.
דיסקוסיע: אונזער מנהג קעגן דעם רמב״ם
נאר וואס יא? ס׳איז דא צוויי עיקר חילוקים צווישן וואס דער רמב״ם פארשטייט און צווישן אונז פארשטייען. אונז פארשטייען אז דער הידור איז אז… דאס הייסט, איך האב כמעט נישט געזען א מענטש וואס צינדט צוויי מנורות ווייל ס׳איז דא צוויי מענטשן אין זיין הויז. הגם אז אונז פירן זיך יא צו מאכן…
ר׳ יואל אשר: אדאלט מענער, אויב ס׳איז דא אדאלטן אינדערהיים, אדאלט מענער, אקעי. אבער לויט׳ן רמב״ם איז דאס נישט קיין ענין, ווייל לויט די מענטשן איז בין אנשים בין נשים.
ר׳ יצחק: דאס איז אן אנדערע קשיא. איך האב שוין גערעדט וועגן דעם, פארוואס פירן זיך נישט די נשים ביי אונז אדער די מאמעס? איך ווייס נישט, פארוואס פירן זיי זיך נישט? ס׳איז אויך די מנורה. ווייל לויט ווי אונז פארשטייען דארפן זיי יא. ס׳איז דא אנדערע תירוץ פארוואס ס׳איז דא וואס פירן זיך אזוי נישט. אין מיין הויז פירט מען זיך אזוי יא, איך ווייס נישט. אבער דער וואס פירט זיך אזוי נישט, איז דא אנדערע תירוץ פארוואס.
און ווען מ׳טעארעטישט, אונז וואס אונז פארשטייען איז אז די נר לכל אחד. די מצוה אז יעדער זאל צינדן. נאכדעם ווערט א שאלה, דער רמב״ם רעדט אז ס׳איז דא א פראבלעם. תוספות זאגט דאך אז ס׳איז דא א פראבלעם, דו קענסט דאך נישט מאכן, מ׳וועט דאך נישט וויסן וועלכע נאכט ס׳איז. האבן מיר געטראפן אן עצה, מ׳צינדט אן עקסטרע מנורה, אן עקסטרע פלאץ, מ׳מאכט עפעס א העקר אז יעדער איינער צינדט זיין מוסיף עולה, זיין מהדרין בן מהדרין. מ׳האט געטראפן, מ׳האט געסאלוויט דעם פראבלעם.
אויל דער רמב״ם איז סיי, ס׳איז נישט דא קיין זאך אז יעדער איינער זאל צינדן, דער בעל הבית דארף צינדן פאר יעדער, אויב מ׳וויל טון די ערשטע הידור, און סיי, דער רמב״ם זאגט אז דער מנהג איז, אז מ׳טוט בכלל נישט די מיטלסטע גערדער, סתם ער טוט נאר איינס.
ר׳ יואל אשר: וואס דער רמב״ם אליין האט עס געטון, זאגט ער, אז ער האט נישט געקענט זיין אז ער האט געטון די מצוה מן המבחר. ער זאגט אז די מנהג אין ספרי, אז ער האט אזוי געלערנט אז אזוי איז…
ר׳ יצחק: די מצוה מן המבחר, קען זיין ער האט געטון אזוי. ער זאגט נאר אז דער עולם פירט זיך נישט אזוי. אקעי, אונז ווייסן, איך ווייס נישט. ער זאגט נישט, ס׳איז זייער ווייניג מאל וואס ער זאגט וואס ער פירט זיך. נאר אין הלכות תשעה באב זאגט ער וואס ער פירט זיך. ער זאגט נישט וואס ער טוט, ער זאגט וואס דער מנהג איז. אקעי. עד כאן איז די שאלה וויפיל לעכט מען דארף צינדן, אדער וויפיל לעכט מען צינדט. יא?
ר׳ יואל אשר: ס׳זעט אויס דער רמ״א וואלט יא געוואלט אז מ׳זאל טון ווי דער רמב״ם.
ר׳ יצחק: און אין פלאס צולייגן די חומרא אז מ׳זאל…
ר׳ יואל אשר: יעדער איינער זאל צינדן אין אן אנדערע ווינקל.
ר׳ יצחק: אז מ׳זאל זען וויפיל די נאכט איז. אבער דער רמב״ם זאגט נישט אז יעדער איינער זאל צינדן. אקעי, דער רמב״ם זאגט מען זאל צינדן לפי אנשי הבית. איך ווייס נישט צו דער רמב״ם איז בדוקא בדייקא. ס׳איז א גאנצע אנדערע זאך, ער רעדט נישט פון דעם… אוודאי, וועווער צינדט, נישט קיין חילוק ווער צינדט, די מאמע קען צינדן. אבער וואס איך זאג איז א גאנץ אנדערע פשט אין די הידור. דער רמב״ם האט בכלל נישט די אידיע…
ר׳ יואל אשר: אז יעדער איינער זאל צינדן. אקעי.
נר שיש לו שתי פיות
שוין, זאגט דער רמב״ם ווייטער. שוין, זאגט דער רמב״ם אזוי: דער מנין הנרות איז דאך יעדע נאכט צוצולייגן נאך א נר. זעט אויס אז ס׳איז דא עפעס אן ענין מ׳זאל וויסן וויפיל מ׳צינדט. סאו, איז אזוי: נר שיש לו שתי פיות. א לייכטערל, א פארצייטישע נר, איז געווען אזא שיסל וואס האט געהאט פון דעם פלאץ וואו מ׳האט אריינגעלייגט א קנויט. אויב איז דא אזא… לעמפל וואו ס׳איז דא צוויי קנויטן, עולה לשני בני אדם פאר די ערשטע נאכט, אבער פאר די וואס איז נישט דווקא מהדר קענען צוויי מענטשן צינדן יעדער איינער מיט זיין ווינקל.
ר׳ יצחק: וואס הייסט צוויי מענטשן מאכט שוין…
הלכה א (המשך) – נר שיש לו שתי פיות, כפה עליה כלי, מדורה
דיון: וואס מיינט “שני בני אדם” – צוויי מענטשן אין זעלבן הויז אדער צוויי באזונדערע בעלי בתים?
ר׳ יצחק: אקעי.
ר׳ יואל אשר: זייער גוט. דער רמב״ם זאגט אז יעדער איינער זאל צינדן לפי הנשים. איך ווייס נישט צו דער רמב״ם איז בדיקא בדיקא.
ר׳ יצחק: ס׳איז א גאנצע אנדערע זאך. ער רעדט נישט פון דעם… אוודאי, whoever צינדט, נישט קיין חילוק ווער צינדט, די מאמע קען צינדן. אבער וואס איך זאג איז א גאנץ אנדערע פשט אין די עדרה. דער רמב״ם האט בכלל נישט די אידיע אז יעדער איינער זאל צינדן.
ר׳ יואל אשר: אקעי. שוין, זאגט דער רמב״ם אזוי: דער מנין הנרות איז דאך יעדע נאכט צוצולייגן נאך א נר. ס׳זעט אויס אז ס׳איז דא עפעס אן ענין מ׳זאל וויסן וויפיל מ׳צינדט. סאו, איז אזוי: נר שיש לו שתי פיות. א לייכטערל, א פארצייטישע נר, איז געווען אזא שיסל וואס האט געהאט פון דעם פלאץ וואו מ׳האט אריינגעלייגט א קנויט. אויב ס׳איז דא אזא לעמפל וואו ס׳איז דא צוויי קנויטן, עולה לשני בני אדם, פאר די ערשטע נאכט, אדער פאר די וואס איז נישט דוקא מהדר, קענען צוויי מענטשן צינדן יעדער איינער מיט זיין ווינקל.
ר׳ יצחק: דאס הייסט, צוויי מענטשן מאכט נישט קיין סענס. צוויי מענטשן… מ׳רעדט דאך פון די מהדר וואס מ׳מאכט קעגן צוויי מענטשן, איז דאס איז פאר צוויי. אדער עפעס די צווייטע נאכט, אז דער רמב״ם זאגט נישט עפעס די צווייטע נאכט, אבער ער זאגט עס אז צוויי מענטשן. צוויי אנדערע מענטשן מיט צוויי אנדערע הייזער קענען זיך נישט צינדן אין זעלבע פלאץ. יעדער איינער דארף צינדן אין זיין הויז.
ר׳ יואל אשר: רייט? אן עקסטערע ראש הבית וואס ער וויל נישט יוצא זיין מיט די…
ר׳ יצחק: ס׳איז נישט אזא זאך, פילסטו געטראפן אזא זאך אין די רמ״א? ס׳איז נאר דא צוויי מענטשן. לכאורה רעדט מען זיך פון דעם מהדרין, און ער קען צינדן צוויי. וויאזוי קענען צוויי מענטשן אין זעלבע פלאץ אז נישט צינדן זיך אין די הייזער?
ר׳ יואל אשר: וואס איז דאס פשט? אקעי. דו מיינסט זאגן פאר א צווייטע נאכט?
ר׳ יצחק: די ערשטע נאכט. צוויי מענטשן. ס׳שטייט נישט די צווייטע נאכט.
ר׳ יואל אשר: אה, דו מיינסט לויט די הידור?
ר׳ יצחק: יא. וואטעווער.
ר׳ יואל אשר: און אויך איז די זעלבע זאך די צווייטע נאכט, אויב מ׳וויל צינדן צוויי לעכער. יא. ניין, ער זאגט אפילו שנייבארנער. אקעי. אבער אויב מ׳האט געטון אנדערש, מילא קערה שמן והקיפה פתילות, מ׳האט ארומגעלייגט פתילות, נישט אז ס׳איז דא אזא special lump וואס האט צוויי פלעצער פארקלויטן.
ר׳ יצחק: ס׳האט עס ווי א לאך אז ס׳איז פארמאכט, און ס׳האט עס ווי א פי, אן עפענונג. סתם האסטו א טעלער אריינגעלייגט אין דעם א באנטש פון פתילות.
דיון: וואס מיינט “כפה עליה כלי” – א דעקל אדער א כלי מיט לעכער?
ר׳ יואל אשר: איז אזוי, אם כפה עליה כלי, אויב האט ער געלייגט אויך עפעס א כלי פון אויבן, זעט אויס ווי איין גרויסע… די כלי נעמט צוזאם אלע לעכטיגקייטן און ס׳ווערט נחשב כנר אחד.
ר׳ יצחק: ניין, דאס איז די אפאזיט. די כלי איז אזויווי א פיס, ס׳האט א באנטש פון לעכער.
ר׳ יואל אשר: און ס׳מאכט עקסטער. און אזוי קומט אויס אז פאר יעדע פתילה איז דא עפעס אן עקסטערע קאווער אזויווי.
ר׳ יצחק: אזויווי א לאך, נישט א קאווער. כפה עליה כלי מיינט ער האט א כלי וואס אין די כלי איז נישטא קיין…
ר׳ יואל אשר: אזויווי פיות, אזויווי פיות אזא…
ר׳ יצחק: עקזעקטלי, נישט פיות וואס ער האט אריינגעבויעט אין די לעכט, נאר ער מאכט א פראוויזארישע פיות.
ר׳ יואל אשר: ס׳איז בעצם אזויווי אונזערע מנורות וואס מאכט פאר יעדער איינס אן עקסטערע…
ר׳ יצחק: אונזערע מנורות איז נישט קיין… עקסטערע כלים.
ר׳ יואל אשר: עקזעקטלי. אבער כפה עליה כלי, ממילא די כלי מאכט יעדע פתילה פאר אן עקסטערע זאך לעצמו, איז כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד, און מ׳קען אין אזא קערה למשל אנצינדן כמספר אנשי הבית. אבער לא כפה עליה כלי, איז נישטא עפעס וואס מאכט יעדע פלאם פאר אן עקסטערע זאך. וואס דען ווערט עס? ס׳ווערט אזויווי א מדורה, ס׳ווערט אזויווי א פאקל וואס האט אויך עקסטערע קנויטן אין די פאקל, אבער ס׳איז דאך, זעט עס אויס ווי א מדורה.
דיון: וואס איז א מדורה און פארוואס איז עס פסול?
ר׳ יצחק: א מדורה מיינט פשוט א פייער, נישט א נר, נישט א הבדלה. הבדלה לעכט איז א גרויסע לעכט. א מדורה מיינט מען ס׳איז דא אזויווי וואס מ׳צינדט פאר די פייער פלעיס, אזויווי א פייער. א פאקל, יא. איך ווייס נישט א פאקל, איך ווייס נישט פשטות פון די ווארט פאקל. מדורה איז נישט א פאקל. די פראבלעם פון מדורה איז, מיר וועלן לערנען שפעטער, מדורה איז נישט קיין זאך וואס מ׳צינדט פאר כבוד, פאר שיינקייט. ס׳איז א זאך וואס מ׳צינדט אנצו-ווארעמען. ס׳איז א גרויסע, ס׳זעט אויס ווי א מדורה. ס׳איז נישט קיין מדורה, ס׳איז ווי א מדורה. ממילא איז עס אפילו נישט קיין איין לעכט.
ר׳ יואל אשר: אפילו כנר אחד איז נישט חשוב. ס׳הייסט נישט א לעכט.
ר׳ יצחק: איך מיין, דערפאר שטייט “אפילו בנר אחד”? אינטערעסאנט. גוט, דאס מיינט אז ס׳איז נישט…
ר׳ יואל אשר: אבער ס׳שטייט דאך “אפילו בנר אחד”, ס׳שטייט נישט אז ס׳איז א מדורה.
ר׳ יצחק: יא, אבער מיר גייען דאך מיט די ריכטיגע מדורה, און ס׳שטייט… ווי דער מאור זאגט.
ר׳ יואל אשר: אז א מדורה איז נישט עפעס פון כבוד, יא? פון וואו געדענק איך אזא זאך?
ר׳ יצחק: מיר וועלן זען שפעטער אין די הלכה.
הלכה ב – זמן הדלקה
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם ווייטער…
ר׳ יצחק: דאס איז די פראבלעם פון א מדורה. יעצט גייען מיר לערנען ווען מ׳צינדט.
ר׳ יואל אשר: יא, ווען איז די זמן. זאגט דער רמב״ם: “אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה” – מ׳צינדט נישט נרות חנוכה פאר די זון גייט אונטער. ווייל בייטאג איז נרות נישט ניכר, דער ענין פון נרות איז ווען ס׳איז שוין טונקל. אלא עם שקיעתה, ווען די זון גייט אונטער, ביי די שקיעה, ווען ס׳הייבט אן ווערן טונקל. לא מאחרין ולא מקדימין, מ׳מאכט עס אויך נישט שפעטער ווי די שקיעה, אבער מ׳מאכט עס אויך נישט פריער ווי די שקיעה. איך מיין די ענין איז, איך ווייס נישט אויב דער רמב״ם זאגט עס קלאר ארויס, אבער אז בייטאג זעט מען נישט קיין לעכט, און ביינאכט איז נישט ניכר אז ס׳איז פאר א מצוה, ווייל ביינאכט צינדן מענטשן אן לעכט אין די שטוב סתם אזוי צו פארטרייבן די טונקלקייט. ביי די שקיעה איז ניכר אז מ׳צינדט עס אן פאר לשם מצוה.
ר׳ יצחק: ניין, דער רמב״ם, ס׳שטייט אין די גמרא אזוי, דאס איז פון וואו דער רמב״ם האט דאס גענומען.
ר׳ יואל אשר: דאס איז די פשטות.
ר׳ יצחק: איך שטיי, אבער איך מיין אז דאס איז די ענין, ניין? ניין, איך האב נישט געהערט פון אזא אידיע. דער רמב״ם האט אנגעקוקט.
שכח או הזיד – תכלה רגל מן השוק
ר׳ יואל אשר: קוק ווייטער וועסטו זען. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, אויב איינער האט פארגעסן, אדער ער האט נישט פארגעסן, און סתם אזוי נישט געהאלטן דערביי, ער האט נישט אנגעצינדן ביי שקיעת החמה, האט ער נאך א קורצע טשענס: מדליק והולך, ביז דער זמן וואס הייסט תכלה רגל מן השוק, אז די מענטשן דרייען זיך מער נישט אין גאס, ווען ס׳ווערט טונקל גייט יעדער איינער צו זיך אהיים, איז ביז דעמאלטס קען מען עס צינדן לעכט. ווי לאנג איז דער זמן? זאגט דער רמב״ם, כמו חצי שעה או יתר, בערך א האלבע שעה, אדער אביסל מער.
ר׳ יצחק: עבר זמן זה אינו מדליק.
ר׳ יואל אשר: צינדט ער מער נישט אן.
דיון: פארוואס מוז מען צינדן פונקט ביי שקיעה?
ר׳ יצחק: סאו דער רמב״ם, די ריזען פארוואס דער רמב״ם האט געזאגט אז מ׳דארף צינדן ביי די שקיעה איז וועגן דעם. דאס הייסט דאך לכתחילה, ווייל דעמאלטס דארף עס זיין פאר די מענטשן. מענטשן דרייען זיך אין די גאס נאך אביסל ממש נאך די שקיעה, מ׳האלט נאך אינמיטן אהיימגיין, וואטעווער ס׳איז, דעמאלטס דרייט מען זיך נאך, און ביינאכט איז נישט דא קיינער אין גאס. ממילא האסטו נישט וועם צו צינדן, מ׳צינדט דיך אינדרויסן, מ׳גייט שוין עס באלד זען. ממילא דארף עס זיין אין משקיעה, פארדעם וואס דו זאגסט נישט אינטערעסאנט, נאכדעם איז אויך נישט דא פאר וועמען, מוז עס זיין פונקט אין משקיעה. די יאפטעס קען זיין ביז תכלה רגל, אבער לכתחילה זאלס ברענען א גאנצע צייט, דעמאלטס הייבט זיך אן אז דאס איז די זמן המצוה אזוי ווי לכאורה. פארשטייסט?
ר׳ יואל אשר: אין שולחן ערוך שטייט שוין מער, ניין? אין די היינטיגע מנהג אז מ׳ערלויבט זיך יא שפעטער.
ר׳ יצחק: דארט וועט מען זען. אקעי. לויט די רמב״ם און אויך לויט די אנדערע דארף…
ר׳ יואל אשר: מען שטארק מקפיד זיין.
ר׳ יצחק: אונז צינדן נישט פאר די גאס עניוועי, סאו הייבט טויטש זיך די גאנצע מעשה.
ר׳ יואל אשר: דער רמב״ם דערמאנט נישט אזא אפשר בכלל?
ר׳ יצחק: דער רמב״ם האט נאכנישט געזאגט וואו מ׳צינדט, מ׳וועט באלד זען.
הלכה ג – שיעור שמן
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם ווייטער, וויפיל אויל, ווי גרויס דארף זיין די לעכט?
ר׳ יצחק: ס׳איז לכאורה א המשך פון דעם, וויבאלד אז דער עיקר, דו זעסט אז די אריגינעלע, די אידיאלע הדלקה איז אז ס׳זאל ברענען א גאנצע צייט פון תשכח ביז תכלה רגל, די האלבע שעה לאמיר זאגן. ממילא…
ר׳ יואל אשר: “וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק”. הייסט אז די זמן תכלה רגל מן השוק, די עקסטרע האלבע שעה איז נאך די זמן פון הדלקת נר חנוכה, זאל עס ברענען אין יענע צייט.
ר׳ יצחק: ניין…
ר׳ יואל אשר: ווייל דאס זאגט ער דאך.
ר׳ יצחק: ס׳זאל זיין גענוג שמן פאר יענע צייט.
ר׳ יואל אשר: די גאנצע צייט וואלט עס געדארפט זיין א לעכט.
ר׳ יצחק: אבער בדיעבד, יא?
הדליקה וכבתה
ר׳ יואל אשר: יא. “הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת”. אויב האט מען אנגעצונדן און ס׳האט זיך אויסגעלאשן, דארף מען עס נישט נאכאמאל אנצינדן. די הדלקה, איינמאל מ׳האט שוין אנגעצינדן האט מען יוצא געווען.
ר׳ יצחק: הגם, ס׳הייסט, הגם אז בעצם איז בעסער, מ׳וואלט געוואלט אז ס׳זאל ברענען א גאנצע צייט, אבער מ׳דארף נישט שטיין דארט א גאנצע צייט מאכן זיכער אז ס׳ברענט. אזויווי מ׳זעט פריער, קען מען זאגן א פשוט׳ע זאך, ווייל ס׳איז כאילו לכתחילה, אזויווי אריגינעל, וואלט געדארפט זיין אזוי. אבער בדיעבד, אפילו איין מינוט האט מען יוצא געווען, אפילו איין סעקונדע. דו זעסט דאך אז מ׳קען צינדן ביז תכלה רגל, אפילו פאר איין סעקונדע. סאו דיין לעכט האט געברענט פאר איין סעקונדע, נישט פאר די גאנצע זמן. איז דאך גענוג?
ר׳ יואל אשר: פשוט. זאגט ער יעצט מער, נישט נאר אויב האט זיך אויסגעלאשן דארף מען מער נישט, נאר… אה, ניין, דא רעדט ער. אקעי. “נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק”, נאכדעם וואס איז שוין דורכגעגאנגען די זמן פון כלתה רגל מן השוק…
ר׳ יצחק: דעמאלטס…
ר׳ יואל אשר: אפילו ס׳ברענט, זאלסטו נישט מיינען אז עפעס ווערט מוקצה למצוותו אדער וואס. “אם רצה לכבותה או לסלקה עושה”. מ׳קען עס אויסלעשן, מ׳קען עס אוועקנעמען, מ׳קען אויסלעשן אדער אוועקנעמען אויל פון דארט. ווייל איינמאל ס׳איז דורכגעגאנגען די זמן, קען מען אוועקנעמען די מנורה.
ר׳ יצחק: די אויל האבן מיר נאכנישט גערעדט וועגן דעם, מ׳וועט באלד גערעדט וועגן דעם. וואס ער זאגט איז סך הכל אז די מצוה איז נאר דעמאלטס, און נאכדעם איז נישט קיין שום ענין, קענסטו שוין אויסלעשן. סך הכל וואס ער זאגט. ס׳איז נישט… יא. אקעי. דער רמב״ם זאגט נישט וועגן הנאה פון די שמן. אנדערע פלעצער שטייט.
ר׳ יואל אשר: זאג וואס מיינט אז דו בלייבסט רעדן וועגן עפעס.
ר׳ יצחק: אקעי. אפשר באלד קען מען רעדן וועגן דעם, ווייל דא שטייט נישט. יא. יעצט קען מען רעדן פון וואס מען דארף צינדן.
הלכה ד – שמנים ופתילות
ר׳ יואל אשר: וואס זענען די סארטן שמנים און פתילות? זאגט דער רמב״ם, “כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה”. סיי וועלכע אויל אדער קנויטן איז כשר פאר נר חנוכה. זאגט דער רמב״ם, “ואף על פי שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה”, אפילו אזעלכע מיני אוילס וואס ציט זיך נישט גוט אריין אין די פתילה, און אסאך מאל שפרינגט עס ארום אדער ס׳לעשט זיך אויס, “ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות”, אדער די שמנים אדער די פתילות זענען נישט גוט, “ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות”, איז עס אויך כשר. אפילו לגבי שבת האט מען געלערנט אויף די סארט זאכן אז מ׳זאל נישט אנצינדן מיט זיי שבת. וועגן שבת איז דא א חשש שמא יטה, ווייל ס׳וועט נישט טויגן וועט מען קומען צו מחלל שבת זיין. אבער ביי חנוכה איז נישט דא דער פראבלעם, סאו הואיל וס׳איז “דואבל”, מ׳קען עס אנצינדן, אמאל דארף מען עס נאר פיקסן, איז עס כשר.
אפילו בלילי שבת – אסור להשתמש לאור חנוכה
זאגט דער רמב״ם אן אינטערעסאנטע חידוש: “ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת”.
ר׳ יואל אשר: אפילו ליל שבת וואס איז אין חנוכה, מעג מען צינדן די חנוכה לעכט. הגם די שבת לעכט טאר מען נישט צינדן מיט דעם, אבער די חנוכה לעכט מעג מען צינדן מיט דעם אויך אויף שבת. מ׳זאגט נישט אז די חשש שמא יטה וועט ארויפגיין אויכעט אויף די נרות חנוכה. פארוואס? זאגט דער רמב״ם, “לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול”. שבת איז די לעכט טאקע געמאכט מ׳זאל זיך באנוצן די מצוה, ס׳זאל באלייכטן די סעודה, ממילא איז דא א חשש שמא יטה. אבער ביי חנוכה איז דאך נישט דא קיין מצוה פון… טאר מען זיך נישט משתמש זיין מיט די לעכט עניוועי פאר די אייגענע הנאה. ס׳איז דאך נישט געמאכט, למשל, אויב מ׳וויל עסן די סעודה דארף מען שטעלן עקסטרע לעכט.
הלכה ב (המשך) – איסור הנאה מנר חנוכה / שמא יטה
פארוואס איז נישטא “שמא יטה” ביי נר חנוכה?
ר׳ יואל אשר: פארוואס? זאגט דער רמב״ם, “לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול”. שבת איז די לעכט טאקע געמאכט אז מ׳זאל זיך באנוצן מיט די מצוה, ס׳זאל באלייכטן די סעודה, ממילא איז דא א חשש “שמא יטה”. אבער חנוכה איז דאך נישטא קיין מצוה פון… מ׳טאר זיך נישט משתמש זיין מיט די לעכט עניוועי פאר די אייגענע הנאה, ס׳איז דאך נישט געמאכט. למשל, אויב מ׳וויל עסן די סעודה, דארף מען שטעלן עקסטערע לעכט צו מאכן לעכטיג. די נר חנוכה איז נאר געמאכט פאר די מצוה אליין, ממילא איז נישטא די חשש “שמא יטה”.
ר׳ יצחק: און אפילו בחול, דאס הייסט סיי שבת, ממילא איז שבת נישטא קיין חשש “שמא יטה”, און סיי בחול. סתם אזוי זאגט ער די הלכה, און ער פירט אויס, “ואפילו”,
ר׳ יואל אשר: זאגט ער, מ׳טאר אפילו נישט טון קיין שום שימוש, “ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור”. אפילו צו טשעקן געלט אדער ציילן געלט לעבן די חנוכה לעכט איז אויך אסור, ממילא איז נישטא די חשש “שמא יטה”.
ר׳ יצחק: גערעכט, אבער דאס איז אבער די הלכה פון די וואכן. שבת ווערט געלט אן ענין פון מוקצה. ער זאגט שוין נאך די הלכה פון די וואכן, אז מ׳טאר נישט נוצן די חנוכה לעכט צו עני שימוש, אפילו א קליינע שימוש. לכאורה דאס מיינט אפילו נישט צו עסן די סעודה דארט, א קליינע זאך, ער ציילט אביסל א דאלער, ער ווייסט נישט די מטבעות, וואטעווער מ׳ציילט, איז אויך נישט קיין פראבלעם.
ר׳ יואל אשר: יא. מ׳ציילט דאך געלט, ווייל מ׳געבט דאך צדקה ביי די נר חנוכה, טאר מען נישט ציילן ביי די…
ר׳ יצחק: אקעי.
—
הלכה ג – וואו מ׳לייגט נר חנוכה
די מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ
ר׳ יצחק: זאגט דער רמב״ם, וואו מ׳לייגט עס?
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם, “נר חנוכה מצוה…” ווען דער רמב״ם זאגט “מצוה”, מיינט עס אז ס׳איז אן עקסטערע הידור? אדער דאס איז די תקנת המצוה?
ר׳ יצחק: אזוי ווי ער האט געזאגט פריער,
ר׳ יואל אשר: “מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ”. די מצוה וואו מ׳לייגט נר חנוכה איז אויף די טיר פון די הויז פון דרויסן, “בטפח הסמוך לפתח”, ביי די טפח נאנט צו די פתח, נישט ווייט פון די פתח.
ר׳ יצחק: לכאורה, דאס איז פשוט ווייל ס׳זאל זיין קאנעקטעד מיט דיין הויז, דו וועסט נישט לייגן צו ווייט.
מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל
ר׳ יואל אשר: “על שמאל הנכנס לבית”, די לינקע זייט פון דער וואס קומט אריין אין שטוב. פארוואס? ווייל די מצוה פון מזוזה איז אייביג אז די מזוזה לייגט מען
ר׳ יצחק: צו די רעכטע
ר׳ יואל אשר: זייט פון וואו מ׳קומט אריין אין שטוב, איז דאס לייגט מען אויף די לינקע זייט, “כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל”. ס׳איז שיין אז די הויז זאל זיין ארומגענומען
ר׳ יצחק: מיט די ביידע מצוות פון די צוויי זייטן.
ר׳ יואל אשר: ס׳קען זיין אז די מזוזה, דער רמב״ם האט אזוי געזאגט אז די מזוזה איז אן עדות, יא? די מזוזה איז אן עדות אויף… אן עדות אויפ׳ן אייבערשטן, יא? א זכר. און די נר חנוכה איז אויך עפעס אן עדות אויף די נסים וואס דער אייבערשטער האט געטון צו אים.
ר׳ יצחק: זיי זענען ביידע עדות. די פארדער סך הכל איז שוין דא. בייסיקלי, דו האסט שוין יוצא געווען. די רעכטע זייט האט שוין באקומען אזא מצוה. פארוואס זאלסטו עס לייגן אויף די לינקע זייט? ס׳איז עפעס אזא סך הכל, עפעס אזא רמז׳ל,
ר׳ יואל אשר: אזא זאך.
ואם היה דר בעלייה – ביי א פענסטער
ר׳ יואל אשר: “ואם היה דר בעלייה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים”. אויב וואוינט ער אויף א צווייטע שטאק, מוז ער נישט… ער קען נישט,
ר׳ יצחק: ער האט נישט קיין טיר וואס איז נאנט צו רשות הרבים.
ר׳ יואל אשר: מ׳טוט ער ענליכע זאכן, מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים. מ׳טוט ער עס ביי די פענסטער וואס איז אפן צו די רשות הרבים, וואס איז נאנט צו די רשות הרבים.
ר׳ יצחק: זייער גוט. יא. זייער גוט.
דיסקוסיע: וואס מיינט “רשות הרבים” דא?
ר׳ יצחק: נר חנוכה… דאס הייסט, לכאורה דער רמב״ם פארשטייט, די הלכה רעדט זיך וועגן דעם. דער מענטש וואס וואוינט אין א… ס׳איז דא,
ר׳ יואל אשר: מענטשן האבן געהאט חלון נאנט צו די רשות הרבים, לויט וואס זיי האבן געלערנט. ס׳הייסט, אסאך מענטשן האבן געוואוינט אינעווייניג אין א חצר אדער אין א מבוי. ס׳זעט אויס אזוי ווי… דאס איז די עצה. ווער נישט קען נישט אנצינדן די מצות. ער האט נישט קיין מצות נר חנוכה. ער גייט שוין זאגן אז ס׳איז דא ביי מיין סכנה. ס׳איז אינטערעסאנט אזוי ווי ס׳איז אדער ביי די נר חנוכה איז דא א חלושה. ס׳איז רבים אדער ס׳איז סכנה. ס׳איז רבים קען מיינען אויך חצר. עניטינג ווי רבים מעג זיך דרייען, ער מיינט נישט דעם
ר׳ יצחק: נישט ס׳איז רבים ממש. ס׳איז דא וועגן דעם חקירות, ס׳איז דא וואס זאגן, אויב איך געדענק, בפשטות, דער רמב״ם גייט נישט אריין אין דעם, אבער בפשטות, חנוכה ליכט לייגט מען ביי די טיר פון די הויז, נישט ביי די טיר פון די חצר. און ס׳איז דא פלעצער, ס׳איז דא לשונות וואו ס׳שטייט די לשון, זעסט? ס׳איז דא א מחלוקת, ס׳איז דא רש״י און תוספות. רש״י זאגט אז מ׳לייגט ביי די הויז אין די חצר. תוספות זאגט ניין, מ׳לייגט ביי די חצר נעבן רשות הרבים. אין די רבים שטייט נישט, אבער איך מיין אז מער פשוט אזוי ווי רש״י. ס׳הייסט, אזוי זאגסטו, רבים, הגם אפשר ביי די חצר דרייט מען זיך יא, שטייט דאך תכלה רגל מן השוק, אפשר רעדט זיך יא פון די שוק, אבער לאו דוקא אז מ׳דרייט זיך אין די חצרות.
ר׳ יואל אשר: און אויפ׳ן וועג איין פון די שוק גייט מען דאך דורך די חצרות. איך וויל זאגן, עפעס מענטשן דרייען זיך.
ר׳ יצחק: אפני, ס׳איז קלאר ביי מיר דא אז די ווארט רשות הרבים
ר׳ יואל אשר: מוז דאך נישט זיין די זעלבע רשות הרבים אויף שבת.
ר׳ יצחק: רייט, עס רעדט זיך נאר אויף די פלאץ ווי עס דרייען זיך מענטשן, נישט דיין פערסאנעל אויס. אז עס קען זיין אז אוודאי רשת רבים מיינען דא צו זאגן חצר. נישט קלאר. קען אויך זיין אז דאס רעדט זיך פון אן אנדערע סארט געבוי פון שטיבער. הלכות עירוב נתנו אין א געוויסע סארט שטאט, און שפעטער אין די צייטן וואס מ׳האט געמאכט חנוכה איז שוין געווען אנדערע שטעט, I don’t know.
ר׳ יואל אשר: ס׳קען אויך זיין אז ווען ס׳שטייט “חלון הסמוכה לרשות הרבים”, מיינט ער די נאנטסטע וואס דו האסט. אפשר קען מען עס… ס׳איז נישט ממש ביי די רשות הרבים, אבער די נאנטסטע,
ר׳ יצחק: הכי סמוך. לייג עס שוין ביי דעם טיש, איך מיין, פאר די געלט.
ר׳ יואל אשר: הכי סמוך, אפשר וועט עס א מענטש זען. ס׳איז נישט ממש exposed אז יעדער זעט עס, אבער ס׳איז doable צו זען. און היינט איז דאך זייער מצוי, מען צינדט אין די בעק פענסטער וואס איז נאר אפן צו… אויב דער נעבער קוקט אים ארויס אויך פון זיין בעק יארד…
ר׳ יצחק: נו, דאס טוט מען נישט.
ר׳ יואל אשר: מען צינדט נישט אין די בעק פענסטער,
ר׳ יצחק: מען צינדט אין די פראנט פענסטער. וואס פאלט דיר איין? פלענטי מענטשן, ס׳קומט אויס פראקטיש אז ער צינדט צו די בעק פענסטער. איך בין נישט מסכים.
ר׳ יואל אשר: מען צינדט אין די פראנט פענסטער. טייטש, איך האב נאר געזאגט מיט אים.
ר׳ יצחק: קענסטו אינדערהיים. ס׳איז דא חסידישע אידן וואס טוען ביי א טיר אינדערהיים.
ר׳ יואל אשר: אמת, אבער… אבער דאס איז די שאלה צו…
ר׳ יצחק: אקעי. “סמוך לרשות הרבים” מיינט לאפוקי די בעק פענסטער. עקזעקטלי דאס. אז איינער האט נישט גארנישט, קענסטו פרעגן א שאלה, וואס איז דארט ביי ליב? וואס איז, ער האט נישט קיין פענסטערס אין זיין הויז?
ר׳ יואל אשר: ער איז א סטאק. ער איז מונח על שולחנו,
ר׳ יצחק: אזוי ווי דו מיינסט עס שטייט נישט, אבער ער קענסטו דאך עס האבן, ער ווייסט נישט. יא. דא זאגט דער רמב״ם א הלכה פון נר חנוכה, יא?
למעלה מעשרים אמה – לא עשה כלום
ר׳ יואל אשר: “ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה”, וואס האט עס געלייגט העכער פון עשרים אמה, “לא עשה כלום”, האט ער נישט גארנישט געטון. דאס הייסט נישט קיין געצינדן נר חנוכה, “מפני שאינו ניכר”. מען זעט דאך עס נישט. ס׳איז טייטש אנדערש ווי ביי אן עליה.
ר׳ יצחק: עליה מיינט אז ס׳איז פחות מעשרים, לכאורה דאס מיינט דער רמב״ם. פארדעם לייגט ער עס דא נישט, אזוי פארשטיי איך. אן עליה איז נישט די צוואנציגער גמ׳ הויך,
ר׳ יואל אשר: ס׳איז די גמ׳ הויך. מען זאגט איין עליה, און אויב ס׳איז דא צוויי שטאק, אקעי.
ר׳ יצחק: ווי זיך שטאק שוין דא אמאל? ס׳איז דא וועגן דעם פוסקים חקירות, אבער בפשיטות, העכער ווי צוואנציג אפילו, איך זע אז פון די סמיכות פון די רמב״ם זעט מיר אויס אז ער רעדט פון די הלכה, אבער אז נישט, וואס איז בכלל שיך ווי א הויז? ווי לייגט ער עס אינדרויסן? קען אויך אז ער לייגט עס פונקט אויף א גאר הויכע לייטער, איך ווייס וואס,
ר׳ יואל אשר: אבער בפשיטות איז דאס די ווארט.
דיגרעסיע: נר vs. מנורה – א וויכטיגער חידוש
ר׳ יצחק: מ׳דארף געדענקען אז די אלע הלכות רעדן נישט דא פון קיין א מנורה. “נר” מיינט די כלי, יא? נר איז די כלי וואס איז אמאל געקיילט, וואס אין דעם פלעגט מען לייגן אויל צו עפעס. א מנורה, ספעציעל פאר חנוכה, איז א שפעטערדיגע מנהג לכאורה. איך געדענק, איך האב געסוירטשט אמאל, די ערשטע וואס רעדט וועגן דעם איז אפשר די פרי חדש. אחרונים, אפשר שוין אביסל, מ׳זעט אז ס׳איז געווארן א מנהג אז מ׳צינדט א ספעציעל כלי, אזא מנורה מיט אכט ברענטשעס לכבוד חנוכה. אבער די רוב הלכות איז סומך אז מ׳צינדט סתם א לעכט.
סאו איך טראכט, איך האב שוין געשריבן אין מיין ספר אויף חנוכה, אז די אלע הלכות פון ניכר און סמוך לפתח, דאס אלעס רעדט אז ס׳איז סתם א לעכט, דארפסטו מאכן עפעס א ספעציעל פלאץ אז ס׳זאל זיין חנוכה. אבער ווען דו צינדסט א מנורה קענסטו שוין לייגן עניוועי, ווייל יעדער איינער ווייסט אז דאס איז א חנוכה מנורה. ממילא למשל, אין ליובאוויטש איז דא עפעס איינער וואס האט די גרעסטע מנורה, ער האט געמאכט אינגאנצן צוואנציג אמות און העכער, אבער ס׳איז נישט ריכטיג, ווייל די דין פון מנורה איז נישט אז די פייער זאל נישט זיין העכער צוואנציג אמות, ס׳איז די נר. אויב דו האסט אן אונטן מנורה פון די פלאר, קענסט מאכן הונדערט אמות אויכעט אויב דו ווילסט.
ר׳ יואל אשר: מ׳האט דאך געלערנט אזוי ביי סכך, ניין? אז ס׳הייבט זיך אן אין די עשרים.
ר׳ יצחק: אקעי, ווייל דארט איז דא פארשידענע, מ׳קען טראכטן צו די למדות איז די זעלבע. שטייט טאקע, די גמרא שטעלט עס צו ווייל די שולט בה עין, אבער בקיצור, מ׳קען חוקר זיין, יא.
ר׳ יואל אשר: איך ווייס נישט, די שאלה איז צו דו ביסט גערעכט, ווייל למשל, אפשר ביסטו גערעכט אויף די ערשטע נאכט, אבער איינמאל מ׳הייבט אן צינדן לפי מספר הלילות, אפילו אן א מנורה, דארף מען זען, אה, ער האט געלייגט אויף איין פלאץ דריי, פיר. אמאל איז געווען, לכאורה האט מען געצינדן איין לעכט, דארף מען נישט קיין היכר. מ׳גייט נישט גיין לייגן צוויי לעכט ווייל ס׳איז א וועיסט.
ר׳ יצחק: ניין, ס׳איז נאך מער לעכטיג. וואס איז די פראבלעם? א זאך וואס מאכט לעכטיג.
ר׳ יואל אשר: יא, אבער איך זאג, אויב וויל מען מאכן לעכטיג צוטיילט, לייגט מען נישט איינס לעבן די אנדערע. פארקערט,
ר׳ יצחק: מען לייגט איינס דא און איינס דארט. אקעי, דאס מאכט צו מאכן לעכטיג,
ר׳ יואל אשר: דו פארלעכטיגסט. ס׳איז דאך אסור להשתמש לאורה. מ׳מאכט עס נאר… ניין, אבער איך זאג, די נאמבער אליין טוט אויף בערך ווי די זעלבע ווי אין די מנורה. דו ביסט גערעכט פאר די ערשטע נאכט,
ר׳ יצחק: אבער… בקיצור, איך פארשטיי נישט. אה, דו זאגסט אז ס׳איז ניכר ווייל מ׳לייגט צוויי?
ר׳ יואל אשר: נו, ס׳איז די זעלבע ניכר ווי א מנורה. אקעי, אבער בכלל,
ר׳ יצחק: אפשר טאקע די אלע הלכות רעדן צו די וואס איז נישט מהדרין, און דאס איז א גאנצע צייט, נע, ס׳שטייט נישט נרות. אפשר טאקע, לאמיר צולייגן דאס צו מאכן א חידוש.
ר׳ יואל אשר: אפשר דאס טוט די הידור. ס׳קען זיין אז ס׳מאכט
ר׳ יצחק: זיך יא אמאל מענטשן צוויי לעכט. איך ווייס נישט. דאס איז דאך אז דאס איז דא… איי דאונט נאו. דאס איז דאך א גוטע הערה, איך ווייס נישט.
דיגרעסיע: מאירי – ציצית, מזוזה, נר חנוכה
ר׳ יואל אשר: איך מיש אראפ דא אביסל. איך האב געזען אן אינטערעסאנטע מאירי. דער מאירי איז דאך געווען א תלמיד פון דעם רמב״ן. דער מאירי איז דער וואס זאגט אז אינמיטן איז דער בעל הבית מעוטף בציצית.
ר׳ יצחק: ס׳שטייט אין די פעידזש. אקעי,
ר׳ יואל אשר: קום.
ר׳ יצחק: איך ווייס נישט וואו דו ווילסט עס זאל מעשן.
ר׳ יואל אשר: נו, נו, נו, דא.
ר׳ יצחק: ס׳ווערט געברענגט פון שאילתות.
ר׳ יואל אשר: ניין, איך טראכט אפשר צו די מאירי איז דאך א תלמיד פון די רמב״ן, צו די אלע דריי זאכן איז עפעס אן עדות אויף די אייבערשטער׳ס…
ר׳ יצחק: נישט עדות,
ר׳ יואל אשר: נישט עדות, נישט עדות,
ר׳ יצחק: נאר ס׳שטייט אז ס׳איז א זכר. די רמב״ן האט נישט געוואלט עדות, מיר האבן געלערנט אלס מזוזה. די רמב״ן זאגט אז דאס איז מלאכים, א ציצית פאר דאס, און מלאכים האבן שומרים את אדם, ווייל ס׳דערמאנט אים פון מציאות השם.
ר׳ יואל אשר: נו, איז דאך זייער ענליך צו מזוזה. ניין, איך טראכט אז נישט סתם ווי איינער איז דא מצות חבילות חבילות, ווייל אויף די זייט איז שוין דא א מצוה. ווייל מ׳איז ארומגענומען מיט זאכן וואס… אקעי, שוין ווייטער. זאגט דער רמב״ם ווייטער.
—
הלכה ד – בימי הסכנה
ר׳ יצחק: ער האלט אינמיטן יעצט לערנען וואו צו לייגן די מנורה.
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם, וואס טוט זיך ביי ימי הסכנה? ווען ס׳איז א סכנה צו לייגן מנורות ביי די פענסטער, ווייל ס׳איז געשען נאכאמאל ימי הרבנים וואס מאכן גזירות קעגן אידן, איז מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, לייגט מען עס אינעווייניג. “ואפילו הניחו על שולחנו דיו”, אפילו מ׳לייגט עס אויף די טיש, דיו.
אינטערעסאנט, די לשון איז דוקא ביי ימי הסכנה, ער זאגט נישט אז ביי יעדע שעת דוחק. טייטשט ער, ווען א מענטש האט נישט קיין פענסטער, ס׳איז נישט קיין ימי הסכנה,
ר׳ יצחק: אבער ער האט אויך נישט קיין וועג צו צינדן ביי די פענסטער.
ר׳ יואל אשר: סאו וואס טייטשט מען נר חנוכה בתוך ביתו, איז פשט אז מיט דעם קען מען אויך יוצא זיין די מצוה. מ׳איז דאך בעצם פטור, יא? ס׳איז טייטש אזוי, עוז ומיין סכנה מען פטור, ס׳איז דאך נאר א מצוה דרבנן, מ׳איז אינגאנצן פטור. אבער ס׳איז דא א וועג עס צו טון די מצוה אינעווייניג אין די טיש, ס׳איז נישט אזוי ווי עס נעמען א לעמאן אנשטאט אן עסטריג. ס׳איז א מצוה,
ר׳ יצחק: דו טוסט די מצוה.
הלכה ד (המשך) – זמן הדלקה, מקום הדלקה בפנים, און “בשעת הסכנה”
צייט vs. פלאץ – וואס איז מעכב?
ר׳ יצחק: די צייט איז מעכב, ווייל ס׳מוז זיין מענטשן, אבער דער פלאץ איז נישט מעכב.
ר׳ יואל אשר: יא, אבער אויב ער טוט עס שוין בתוך ביתו, איז דאך דאס זעלבע ווי ווען ס׳איז שוין תכלה רגל מן השוק, קיינער גייט עס נישט זען. ווילסטו זאגן אפשר אז… סוף כל סוף וואס איז דער זמן, אז זמן איז אן עקסטערע זאך.
ר׳ יצחק: פאר דעם האט תוספות געזאגט אז…
ר׳ יואל אשר: אויב ער האט צוגעצינדן שפעטער,
ר׳ יצחק: קען מען נישט דערצינדן שפעטער. דער רמב״ם האט נישט דאס געזאגט, אבער ס׳קען זיין אז…
ר׳ יואל אשר: אבער ס׳איז דא דעמאלטס ווי ס׳איז געשטאנען שוב אינו מדליק, האט געסאנען ווי האסט פארפאסט ווי די מצוה אינדרויסן.
ר׳ יצחק: וואס וועט מען פאר היינט? עטץ גייט עטץ צינדן אינעווייניג ווייל ס׳איז שוין צו שפעט,
ר׳ יואל אשר: איך האב נישט געצינדן. זעסטו אז ס׳איז נאך אלץ דא א מצוה פון צינדן? ניין, וואס איך מיין צו זאגן, וואס אונז זעען דא איז אז די מצוה פון צינדן איז נישט די פרסומי ניסא, איז די גאנצע מצוה. נאר די פרסומי ניסא איז א תנאי אין די מצוה. ניין, ניין,
ר׳ יצחק: פרסום מיינט נישט דוקא אז די גאס זאל זען. א חנוכה לעכט קומט אריגינעל אינדרויסן. אויב ס׳איז א טאג, א צייט וואס מ׳קען נישט, וועט מען עס אינעווייניגס אויך. ס׳איז ביידע אזא פרסום,
ר׳ יואל אשר: ס׳איז פרסום אין ספרים. פרסום איז ספרים אין ספרים שטאט קיין מענטשן. אבער אויב מ׳נעמט אויך דארף צו נאך די זמן,
ר׳ יצחק: ווייל אזוי האסטו כאטש גענוצט, ווייל אזוי טאקע טון אונז. אבער ווען די צייט… ווייל אין די נארמאלע צייט איז נישט דא קיין חנוכה לעכט אינדערהיים, ס׳איז דא חנוכה לעכט אינדרויסן. חנוכה לעכט איז דארט וואו מ׳צינדט, עבר זמנה איז שוין נישט דא. וואס גייט דאך מאכן עפעס א נייע זאך? א נייע זאך מאכן, ווען מ׳קען נישט אינדרויסן מאכט מען א נייע זאך. דו קענסט נישט מאכן אז יעדער יאר זאל אים זאגן, ווייל… פארשטייסט וואס איך זאג? ס׳איז דא א נארמאלע צייט.
“סכנה” – וואס מיינט דער באגריף?
ר׳ יצחק: ער ברענגט אן
ר׳ יואל אשר: אינטערעסאנטע ראיה אז סכנה מיינט נישט ממש א גרויסע סכנה, און פאר דעם טאקע קען מען זיך מקיל זיין סתם אזוי ווי מ׳האט נישט קיין פענסטער נאנט צו די שולחניות. ער ברענגט אז אין מגילת תענית שטייט ומתיירא מן הליצים. ס׳מיינט נישט מ׳האט מורא פון נאציס. מ׳האט מורא, איך ווייס, גוים גייען דיך אויסלאכן, איך ווייס נישט וואס, וואטעווער וואס איז.
ר׳ יצחק: די אלע זאכן, נישט קיין חילוק,
ר׳ יואל אשר: אבער בקיצור, סכנה מיינט נישט ממש סכנה סכנה. ממילא קען מען מצדיק זיין די אלע אידן וואס צינדן אינעווייניג סתם אזוי.
ר׳ יצחק: סכנה מיינט נישט פיקוח נפש. אויב ס׳איז פיקוח נפש, וואלט מען זיך נישט געזוכט קיין עצה.
ר׳ יואל אשר: אינטערעסאנט די לשון “מתיירא מן העכו״ם”.
ר׳ יצחק: ס׳איז נישט קיין גוטע דיוק. אקעי, לאמיר גיין ווייטער, ס׳איז נישט קיין גוטע דיוק. ווייל על הצד קען זיין אז מ׳האט געשריבן א שיינע לשון, ס׳מיינט יא נאציס, דו קענסט נישט וויסן.
ר׳ יואל אשר: ס׳איז דאך אפילו ס׳איז נישט צוגעגריימט די ווארט נאצים, אבער “לייצים” קען מיינען אז ס׳איז א צייט ווען ס׳איז שווער פאר אים צו צינדן אינדרויסן, ס׳איז נישט קיין ממש סכנה. אקעי, ווייטער.
הלכה ח – “וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורה”
דער רמב״ם׳ס לשון און פשט
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם ווייטער, “וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורה”. ער האט אונז געזאגט פריער אז אסור להשתמש פון די נר פון חנוכה, ממילא זאל מען האבן נאך א לעכט, ס׳זאל זיין קלאר.
ר׳ יצחק: יעצט, פריער האט מען גערעדט ווען מ׳צינדט אינדרויסן, איז דאך נישט אזוי נוגע,
ר׳ יואל אשר: ער איז דאך נישט דארט,
ר׳ יצחק: ער איז דאך נישט דארט. יעצט זאגט דער רמב״ם, יעצט אז מ׳צינדט אינעווייניג, צינדט מען דאך אייביג א לעכט אין שטוב ביינאכט.
ר׳ יואל אשר: ניין, ניין, ניין. ווען דו צינדסט אינעווייניג, וועסטו דאך קומען צו משמש זיין. יעצט, דארט נוצט מען נארמאל. א נישט ריכטיג, איך האב שוין היינט געצינדן א לעכט, איך דארף נישט צינדן נאך א לעכט פאר מיין שבת לעכט וכדומה.
ר׳ יצחק: ער זאגט דאך א ספעציעלע הלכה. ניין, מ׳מוז, נישט ווייל ס׳איז נישט ניכר, ווייל ער גייט אונז צו דרייען. ס׳שטייט נישט דאס, ווייל ער איז נישט אינדערהיים. ער איז דאך אינדערהיים, ער גייט זיצן דארט,
ר׳ יואל אשר: ער גייט זיך נישט אויסן, אזוי אז די אנדערע נר חנוכה זאל זיין נאר פאר חנוכה.
ר׳ יצחק: רייט.
ר׳ יואל אשר: ס׳שטייט נישט קלאר די ווארט ניכר, אבער ס׳איז זייער מעגליך.
ר׳ יצחק: ס׳שטייט נישט דא ניכר. ס׳שטייט אז ער זאל נישט עובר זיין אויף די איסור, אויב נישט גייט ער דאך ביי דיפאלט עובר זיין אויף די איסור, און ס׳איז דאך לעכטיג אין שטוב. אבער דא זעסטו די מדורה, ריין?
מדורה און אדם חשוב
ר׳ יואל אשר: “ואם היתה שם מדורה”, אויב ס׳איז דא דארטן א פייער אין די שטוב, “אינו צריך נר אחר”, ווייל ער האט עס שוין גענוג להשתמש לאורה. “ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה”, אויב ס׳איז דא אן אדם חשוב וואס ער טייבט אן צינדן א לעכט, ס׳ווייזט א געוויסע ברייטקייט, א געוויסע הרחבה, אז מ׳צינדט אן א לעכט ווען מ׳דארף, נישט מ׳גייט לעבן די מדורה טשעקן זאכן. איז דעמאלטס צריך נר אחר, ווייל דעמאלטס איז ווייטער דא דער חשש אז ער גייט גיין זיך משתמש זיין מיט די נר חנוכה.
ר׳ יצחק: כאילו ביי אים, הגם אז ס׳איז טעקניקלי דא א מדורה, ער איז דאך אזא מענטש וואס נוצט נישט די מדורה.
ר׳ יואל אשר: ווייל ער גייט גיין נוצן די נר חנוכה.
ר׳ יצחק: אדער אפשר ער נוצט עס, ס׳הייסט אז ער נוצט זיך אוועק דארט, נוצט ער עס.
ר׳ יואל אשר: אדער וויאזוי איך האב געזאגט, אפשר איז פאר אים נישט ניכר, ווייל ער איז דאך א מין מענטש וואס האט אייביג אויך א לעכט אויסער די מדורה.
ר׳ יצחק: פארוואס איז איינגעפאלן צו
ר׳ יואל אשר: זאגן ניכר אויב פארשטייטס ווייל ס׳איז אסור להשתמש לאורה?
“על שלחנו” – וואו גענוי צינדט מען אינעווייניג?
ר׳ יצחק: און דו זיצסט דאך אינדערהיים. ס׳איז על שלחנו, געדענק. די רמב״ם האט נישט איינגעפאלן די איידיע אז אינדערהיים זאל א מענטש לייגן ביי א טיר. דאס איז דאך א מין פורים זאך וואס… ביי א פענסטער… ניין, ביי א פענסטער איז…
ר׳ יואל אשר: מ׳רעדט דאך ביי א סכנה קען מען נישט
ר׳ יצחק: לייגן ביי א פענסטער אויך נישט. נאכאמאל, א בעק פארטש? איך ווייס נישט וואס דו זאגסט. ביי א פענסטער מיינט… וואס דער… דאס קען מען נישט טון ביי א מענטש אויך נישט, פאר די זעלבע ריזען וואס מ׳קען נישט אין גאס. סאו היינט קען מען יא, איך רעד נישט מיט די סכנה וואס די גמרא רעדט. נישט דערקענט. סאו, ממילא צינדט ער ווי? על שולחנו. על שולחנו מיינט אז ס׳איז פארט פון זיין סעודה, אז דארט וואו ער צינדט לעכט יעדע נאכט, שבת צינדט ער די זעלבע פלאץ. ס׳קומען איינגעפאלן שפעטער מענטשן אז מ׳קען צינדן אינדערהיים ביי א טיר.
ר׳ יואל אשר: וואס איז דער רמ״א? ניין,
ר׳ יצחק: דער רמ״א זאגט מ׳זאל צינדן ביי א טיר פון אינעווייניג, ווייל דער רמ״א׳ס צייט איז נישט געווען ממש קיין סכנה, ס׳איז נאר געווען שווערער, וואטעווער, ס׳איז געווען קאלט,
ר׳ יואל אשר: וואטעווער די ריזען וואס ס׳שטוט נישט אינדרויסן.
ר׳ יצחק: אוודאי, ווען ס׳עפנט די טיר קען מען זען, ס׳איז נישט ממש אינדרויסן. על פי הלכה דארף מען צינדן אינדרויסן, צינדט ער פון אינעווייניג. אקעי. אבער דאס וואס מענטשן טוען, ער צינדט סתם ביי די טיר פון זיין קיטשן איז פורים אין די וואכן, קיינער זאל עס נישט טון.
צוויי לעוועלס פון קולא – “מבפנים” און “על שלחנו”
ר׳ יואל אשר: אזשוין, מיינסטו זאגן אז די לשון פון די רמב״ם, מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, מיינט דאס, אנשטאט צינדן מבחוץ צינדן מבפנים. און נאכדעם, ואפילו הניחו על שולחנו איז נאך א לעוועל פון קולא.
ר׳ יצחק: קען זיין, אזוי האט פארשטאנען דער טור, דעם מנהג וואס מ׳האט געצינדט.
ר׳ יואל אשר: אבער מ׳קען עס הערן אין די ווערטער, ווייל ס׳איז דאך פשוט אז בתוך ביתו מיינט אייביג מבפנים.
ר׳ יצחק: אפשר אפילו על שלחנו מיינט אז ער צינדט ממש דארט ווי מ׳צינדט יעדן טאג, לעכט ער אויך יעצט. אבער על חילות, לאז ער לייגן אין אן אנדערע פלאץ, לייגט ער עס אויף עפעס א שעלף, דארט ווי מ׳צינדט נישט נארמאל.
ר׳ יואל אשר: אפילו אין אייך על שלחנו מיינט ווען ס׳איז נאך א גרעסערע, אדער ס׳איז נאך א גרעסערע סכנה, אדער ווען ס׳איז נאך שווערער די מבפנים. סאו די ערשטע זאך איז אזוי ווי צינד אן אין א פלאץ וואו דו קענסט קאנטראלן. אויב גייט אריבער א גוי, וועסטו שנעל צינדן.
ר׳ יצחק: אפשר. אבער אזוי איז זיכער געווען דער מנהג. דער מנהג פון טור און רמ״א איז געווען דער מנהג. יא.
דיסקוסיע: דער ענין פון צינדן אינעווייניג ביי א טיר
ר׳ יואל אשר: וואס איז יא דער ענין פון צינדן אינעווייניג ביי א טיר?
ר׳ יצחק: ס׳איז נישט קיין ענין. ס׳איז פורים פון מענטשן וואס זענען עם הארצים וואס
ר׳ יואל אשר: שטיצן זיך מיט זיך. איך האק נישט אפ גאנץ אפ יעדן איינעם אויסער דיר. מסתמא איז דא די וואס האבן געשריבן עפעס הסברים. אבער די מקובלים האבן געזאגט אז
ר׳ יצחק: ס׳שטייט א רמז אויף די טיר. די חכם, דער רמז איז אויף יענע טיר וואס מ׳צינדט על פי הלכה.
ר׳ יואל אשר: דאס איז אן עם הארצות אז מ׳האט עפעס אן ענין פון די מזוזה, סאו אפשר וויל מען אויך דארט לייגן לעבן די מזוזה. דער ענין איז דא די מזוזה ווען מ׳קומט אריין,
ר׳ יצחק: ס׳איז נישט קיין ענין וואס צינדט ביי א מזוזה אין די וועלט אריין. ווייל ס׳איז דא א טיר,
ר׳ יואל אשר: איך פארשטיי. ניין,
דער מקור פון דעם מנהג – קבלה און עם הארצות
ר׳ יצחק: נישט אמת. ס׳איז געקומען פון מענטשן וואס האבן געלערנט אין כוונות, קבלה, ס׳שטייט אין די קבלה… איך וויל דיר זאגן פון וואו ס׳קומט ריאליסטיקלי אין דער היסטוריה. ס׳קומען פון מענטשן זענען עם הארצים. מ׳זאגט אזוי ווי אסאך זאכן וואס מ׳טוט על פי קבלה, וואס קומט פון נישט פארשטיין, נישט די הלכה און נישט די קבלה. אין קבלה שטייט גרויסע סודות און רמזים אויף די פתח בית. פארוואס? ווייל די קבלה איז מפרש די גמרא, און אויך די מקובלים האבן זיך געפירט אזוי ווי דער מנהג פון די רמזים האבן געצינדן ביים טיר, אבער אינעווייניג, אבער ווען מ׳האט געצינדן ביי א טיר, איז דאך אלץ דא דער ענין פון א טיר. זאגט ער, פשטים, סודות אויף די טיר. זייער פיין. תודה. אבער דו וואס טינסט נישט דעם, און דו טינסט סתם בעפעס אינעווייניג, און דו זאגסט אז על פי קבלה איז דא א רמז, דער רמז איז נישט אויף… זאג נישט דאס, דו כאפסט, סתם אמרצות. דער רמז זאגט נישט אז ממילא זאל מען טון. דער רמז זאגט אז ווען… דער רמז איז אויף די הלכה פון די טיר וואס גייט פועל׳ן רשות רבים. דער רמז איז נישט אויף א טיר אין דיין קיטשן, אדער א רבי, ער צינדט אין בית המדרש, אבער ער שטעלט אויף עפעס א שער. ער מאכט פורים אין די וואכן, במחילת כבודו זאל עס נישט טון.
ר׳ יואל אשר: דער רבי איז דאך יוצא געהעריג, ווייל ער מאכט עס מיט רוסע
ר׳ יצחק: פון פסחים און נחת. או פראבלעם, זייער שיין, אזוי ווי מ׳צינדט אין בית המדרש, מ׳קען עס צינדן אויף א טיש. נאו פראבלעם. פארוואס מאכט ער פורים פון די אידישקייט?
מלמד זכות – ניכר און זכר פון די אריגינעלע מצוה
ר׳ יואל אשר: ס׳איז דערמאנען אז די ארידזשינעל הלכה איז ביי די טיר, און יעצט איז עס נאר אבער די עבד פון בשעת הסכנה אדער בשעת הצורך, ממילא טוט מען עס ענליך צו די ארידזשינעל מצוה, אז מ׳זאל געדענקען די מצוה פון לייגן ביי די טיר.
ר׳ יצחק: איך מיין אז ס׳מאכט פורים פון אידישקייט. ס׳לערנט אויס פאר מענטשן אז אלעס איז רענדאם מעדזשיק, צינדט עפעס א טיר אין די וועלט אריין. ער האלט נישט דערפון. איך מיין אז ס׳איז פלעינער טעות. ס׳איז נשתלשל געווארן פון דעם וואס מ׳צינדט ביים טיר פון די הויז. מענטשן האבן נישט געכאפט אז די טיר פון די הויז איז א פלאץ וואס מ׳קען אביסל זען, ראשון ס׳איז רבים, אדער ס׳איז למעשה ביי די טיר, און דו צינדסט סתם ביי די טיר פון דיין קיטשן. ס׳איז א פלעינע טעות לפי דעתו.
ר׳ יואל אשר: ווען דו צינדסט פון אינעווייניג, איז אויכעט, ווען דו מאכסט עס פראקטיש, זאגסטו אזוי: מאי סכנה, האסט מורא גוים וועלן אריבערגיין, און דו צינדסט פון אינעווייניג, און אזוי קענסטו קאנטראלן די טיר. ווייל דו זעסט אידן דרייען זיך, עפנסטו די טיר. ווען גוים דרייען זיך, געסטו אויף א פארמאכן די טיר. מאכט עס סענס. אבער אז דו צינדסט פון אינעווייניג, און ס׳איז נישט דא קיין אפענע טיר, און ס׳איז נישט קיין חילוק צו דו צינדסט ביי די טיר אדער… סאו וואס איז די אויפטו פון אים?
ר׳ יצחק: ער צינדט אין א פראנט טיר.
ר׳ יואל אשר: וואס איז די שאלה? ס׳טוישט זיך נישט קיין סאך לגבי מאי הסכנה. סאו… די מאי הסכנה… איך האב פארשטאנען אז ס׳איז יא דא א טיר. מ׳קען צומאכן און אויפמאכן די טיר.
ר׳ יצחק: רבינו, בשעת סכנה צינדט מען בכלל נישט. און זיי רעדן נאך פון די…
ר׳ יואל אשר: ווי מאי הסכנה,
ר׳ יצחק: נישט בשעת סכנה.
ר׳ יואל אשר: ווי מאי הסכנה, נישט בשעת סכנה. די מאי הסכנה מיינט צייטן ווען מ׳האט מורא פון סכנות.
ר׳ יצחק: די סכנה וואס שטייט אין די גמרא רעדן אונז נישט יעצט. אונז רעדן יעצט פון די סכנה וואס די מנהג ישראל… לעצטע טויזנט יאר אז מ׳צינדט אינעווייניג, אפילו ווען ס׳איז נישט די סכנה פון די גמרא. און א חלק אידן האבן זיך געפירט צו צינדן ביי די טיר אינעווייניג, נישט ווייל ס׳גייט קומען גוים דארפן מאכן, נאר וויבאלד אז מ׳צינדט נישט אינדרויסן, ווייל אזוי איז שוין דער מנהג, פאר עטיווער ריזען, אויב ער וויל דאך יא צינדן עליסט אביסל, צינדט ער ביים טיר. הגם א הלכה דארף מען צינדן אינדרויסן, נעבן די טיר, ער צינדט אינעווייניג נעבן די טיר, אבער נעבן די טיר פון די רשות הרבים. דאס שטייט אין די פסקים, יש קצת הכר, קצת, די טיר איז אפן אוודאי, נישט די טיר איז פארמאכט. אפשר האלט עס נישט א גאנצע צייט אפן, אפשר איז עס אביסל אפן, וואטעווער. דאס איז דער מנהג הפסקים, אבער ס׳איז נישט דא קיין שום מנהג צו צינדן ביי א טיר.
ר׳ יואל אשר: ס׳קען זיין אז דאס איז אויך העלפט די טיר, אזוי איז עס זייער ניכר אז ס׳איז נישט קיין לעכט וואס ליגט סתם אויף די קאונטער. ס׳איז דאך מיט א משונה׳דיגע זאך, ס׳איז דאך ביי א פלאץ וואו מ׳צינדט נישט געווענליך, ס׳מאכט נישט קיין סענס צו צינדן ביי די טיר. אזוי געדענקט מען אז ס׳איז אן עקסטערע מין נר. נו נו. קען עס מסביר זיין אויב וויל מען מלמד זכות זיין אויף אידן.
ר׳ יצחק: שוין. איך וויל אבער נישט.
ר׳ יואל אשר: איך וויל מלמד זכות
ר׳ יצחק: זיין אויף די תורה. איך וויל מלמד זכות זיין אויף די תורה. ס׳איז נישט קיין ענין איד.
ר׳ יואל אשר: ס׳איז געווארט אז יעדע זאך איז עפעס רעדאם מעדזשיק, ס׳מאכט שוין קיין סענס. איך האב דאס נישט ליב. שוין.
הלכה ט – גדול הבית צינדט פאר אלעמען
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם ווייטער, הלכה ט׳. זאגט דער רמב״ם אזוי: דער רמב״ם האט פריער משמיע געווען אז דער גדול הבית איז דער וואס צינדט פאר יעדן איינעם.
הלכה ט (המשך) – חרש שוטה וקטן / גוי האט אנגעצונדן
ר׳ יואל אשר: אדער… א נר חנכה וואס האט חרש שוטה וקטן, אדער גוי האט אנגעצינדן לא עשה כלום, ווייל ער איז נישט מחויב דערין. און מ׳איז נישט מחויב, און מ׳איז נישט מוצא, ס׳הייסט נישט קיין נר חנכה. עד שידליקו מי שהוא חייב בהדלקה.
דער חידוש דא איז לכאורה אז אפילו… אפשר אז די פרסומי ניסן איז נישט… אויב וואלט די גאנצע זאך געווען א פרסומי ניסן, וואלט נישט אנגעגאנגען ווערט עס אנגעצונדן. למעשה זעט יעדער איינער ביים טיר איז דא אן אנגעצונדענע מנורה.
ר׳ יצחק: דאס הייסט די גמרא הדלקה עושה מצוה. ס׳איז דא א מצוה, די הדלקה אליינס איז א מצוה, ממילא דארף עס זיין
ר׳ יואל אשר: אזוי ווי יעדע מצוה דארף זיין א בר-חיובא וואס טוט די הדלקה. די זעלבע זאך,
ר׳ יצחק: פון די זעלבע הלכה. אלע הלכות קומען ארויס פון די זעלבע כלל, פון דעם וואס דער רבי האט אים צוזאמגעלייגט.
ר׳ יואל אשר: אונז האבן שוין אויך פריער געהאט הדלקה עושה מצוה, אז אויב ס׳לעשט זיך אויס קען מען עס נישט קלאר.
ר׳ יצחק: ס׳איז נישט קלאר אז ס׳איז ממש תלוי אין דעם,
הלכה ט (המשך) – הדליק בפנים והוציאו
ר׳ יואל אשר: אבער יא. אויב ער האט אנגעצינדן די נר חנוכה אינעווייניג אין די שטוב, והוציאו האט עס ארויסגעלייגט,
ר׳ יצחק: ער האט עס ארויסגעשלעפט, דלוק,
ר׳ יואל אשר: דאס הייסט ער האלט על פתח ביתו, והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו, ווייל די גאנצע פוינט איז אז מ׳זאל עס אנצינדן דארטן וואו ס׳איז די מצוה.
ר׳ יצחק: ווייל די מצוה טוט מען בשעת די פעולה פון אנצינדן כאילו, ממילא מוז עס שוין זיין אין די ריכטיגע פלאץ, ווייל דארט איז די… דא זעט מען ווייטער אז דער מקום איז מעכב, און אין די צייט וואס ס׳איז נישט קיין סכנה קענסטו נישט זאגן לי האי, איך האב געצינדן בפנים. ס׳ארבעט נישט, פארשטייסט? נאך א ראיה פאר די חירות פון חירות.
הלכה ט (המשך) – אדם שעמד בנר חנוכה בידו
ר׳ יואל אשר: דער רמב״ם זאגט, אויב ס׳וועט אנפאלן א מענטש אז ער גייט גאר גאר שטארק נחמה זיין, ער גייט אליין זיין אין די מנורה, ער שטייט מיט די לעכט אין די הענט, ער וויל ווערן די חפץ של מצוה, לא עשה כלום, האט ער גארנישט געטון. וואס? ווייל א מענטש זעט איינער שטיין מיט א לעכט, טראכט ער נישט אז ער צינדט אן פארקערט, ער טראכט אז ער גייט ערגעץ און ער נעמט מיט א לעכט, שהרואה אומר לצרכו הוא עומד.
ר׳ יצחק: ס׳קען זיין א נפקא מינה אויב איינער איז אין עפעס א פלאץ וואו ער האט נישט וואו צו לייגן די מנורה בקיצור.
ר׳ יואל אשר: ס׳קען זיין אז היינטיגע צייטן איז דאך נישט דא קיין, קיינער דרייט זיך שוין ארום מיט א לעכט, ס׳איז דא פלעשלייטס, און אפשר היינט וועט זיין אנדערש. אבער דער רמב״ם זאגט דאך די הלכה אז ווען מ׳זעט איינער מיט א לעכט איז נישט ניכר אז ס׳איז לשם מצוה.
הלכה ט (המשך) – עששית שהיתה דולקת כל היום / מוצאי שבת חנוכה
דאס איז דער רמב״ם ווייטער, עששית, עששית, דאס איז א לאמפ, מיט ארומגענומען מיט א גלאז. שהיתה דולקת כל היום כולו.
ר׳ יצחק: בקיצור, ס׳איז געווען שבת, און ער האט אנגעצונדן א לעכטל זיין שבת לעכטיג אין שטוב,
ר׳ יואל אשר: אויך פארשידענעס. איז למוצאי שבת… מוצאי שבת חנוכה דארף מען יעצט צינדן נייע לעכט פאר די נאכט פון מוצאי שבת חנוכה, מוצאי שבת מכבה. קען ער עס אויסלעשן?
ר׳ יצחק: נישט ער קען עס לאזן, ער קען עס נישט זאגן.
ר׳ יואל אשר: ער קען נישט נעמען די לעכט און עס לייגן אויפ׳ן פלאץ.
ר׳ יצחק: אדער סתם אז אפשר ליגט שוין אין די ריכטיגע פלאץ, זאגן עס שטייט שוין און עס שוין גוט. ניין, ער דארף עס אויסלעשן,
ר׳ יואל אשר: ומברך ומדליקה. פארוואס? שההדלקה היא המצוה לא ההנחה. די הדלקה איז די מצוה און נישט די הנחה.
ר׳ יצחק: דאס איז די סיבה מיין איך פון די אלע דריי הלכות,
שייכות צו סוכה – תעשה ולא מן העשוי
ר׳ יואל אשר: נישט נאר פון די הלכה. דא האב איך דא פארוואס אונז לערנען הלכות חנוכה ערב סוכות, ווייל דא איז ביי א סוכה וואלט אזא זאך געווען תעשה ולא מן העשוי. דא איז אן אנדערע זאך פון הדלקה עושה מצוה.
ר׳ יצחק: יא, אבער ס׳איז ענליך טאקע, מ׳דארף מאכן. אלע מצוות, ס׳דארף אסאך זאכן. מצוות דארפן טון,
ר׳ יואל אשר: נישט ס׳זאל זיין געטון.
הלכה י – מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר
ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר. מ׳קען יא אנצינדן איין נר חנוכה פון די אנדערע. הגם וואס מיר האבן געלערנט פריער אז מ׳טאר זיך נישט משתמש זיין מיט נר חנוכה, משתמש זיין מיינט פאר דיין נידס, אבער אנצינדן די אנדערע נר חנוכה איז דאך מעושה ענין פון מצות נר חנוכה.
ר׳ יצחק: רייט. און דאס האט עפעס אויך צוטון מיט די נושא פון הדלקה עושה מצוה? נישט קלאר פארוואס, אבער אזוי שטייט אין די גמרא, יא.
ר׳ יואל אשר: אה, ווייל ס׳וואלט ווען נישט געווען הדלקה עושה מצוה, נאר נאך עושה מצוה, וואלט די הדלקה נאר געווען א טעכנישע זאך וויאזוי ס׳זאל ווערן אנגעצינדן. אבער אויב די הדלקה עושה מצוה, איז פשט אז ווען די הדלקה איז אן
ר׳ יצחק: דעמאלטס טוט עס די מצוה.
דיסקוסיע: לערנען לאור הנר חנוכה
ר׳ יואל אשר: סאו די שאלה איז דא, איז דאס א דין לכאורה נאר אין נר חנכה? ס׳טייטשט, לערנען לאור הנר חנכה וועט זיין אסור, ווייל ס׳איז נישט פשט אזוי ווייל א מצוה מעג מען טון. ס׳קען זיין למשל זינגען אדער זאגן די תפלות פון די חנכה וועט יא הייסן, ווייל ס׳איז מענין, מ׳קען לערנען… וואס?
ר׳ יצחק: א גוטער וש. איך הער. איך ווייס נישט. ניין, אפשר א מצוה אליינס, נישט קלאר.
ר׳ יואל אשר: איך זאג סתם לערנען, עניטינג וואס מ׳לערנט איז א שיינע זאך, אבער ס׳האט נישט קיין שייכות מיט הדלקת נר חנוכה.
ר׳ יצחק: אבער למשל זאגן די ברכה לאור הנר,
ר׳ יואל אשר: וועט זיין דאס אליין אויף די…
ר׳ יצחק: די ברכה קען מען נישט, ווייל מ׳דארף מאכן פאר די הדלקה. ניין, נישט, פאר די נעקסטע,
ר׳ יואל אשר: וואטעווער, צינד די נעקסטע.
רמ״א׳ס שיטה – אנצינדן א נר צו לערנען
ר׳ יצחק: ער ברענגט אז ס׳איז דא א מחלוקת פון די ראשונים צו מ׳מעג צינדן א
ר׳ יואל אשר: שבת לעכט פון א חנוכה לעכט,
ר׳ יצחק: אויך א מצוה. איז די שאלה צו מוז זיין די מצוה אדער ס׳מוז זיין יענע מצוה? ער ברענגט אז דער רמ״א זאגט אז מ׳זאל נישט צינדן די צווייטע לעכט פון די ערשטע לעכט, גייט עס צוריק צו די קורא פון די מהדרין, ווייל די צווייטע לעכט איז דאך נאר א הידור, און די ערשטע לעכט איז דאך ממש די מצוה, ממילא איז עס שוואכער. און ס׳איז דא נאך, ער ברענגט אז דאס וואס ער האט געזאגט פריער, און דער רמ״א זאגט טאקע, אפילו… אקעי, דא רעדט מען נישט פון להשתמש לאורה, דא רעדט מען פון משתמש זיין מיט די נר, אנצינדן פון דעם א צווייטע.
ר׳ יואל אשר: דער רמ״א זאגט אז מען מעג אפילו אנצינדן סתם א נר אויף צו לערנען פון די נר חנוכה, ווייל דאס איז אויך א מצוה. אינטערעסאנט. אבער דער רמב״ם…
ראב״ד – אפילו על ידי קיסם
ר׳ יצחק: אקעי, דער רמב״ם זאגט נישט מער. ס׳איז דא אן אינטרעסאנטע זאך, אז דער ראב״ד גייט א זאג אז דאס וואס הייסט “מדליק נר מנר” מיינט אפילו על ידי קיסם. ס׳הייסט, נישט אז מען צינדט דירעקט,
ר׳ יואל אשר: נאר מען נעמט א… אויף דעם האט ער זיך געזארגט, ווייל פשט אז דו טוסט נישט א מצוה יעצט מיט׳ן אנצינדן.
ר׳ יצחק: ווען דו נעמסט די נייע פלאם… דער רמב״ם איז נישט קלאר צו ער איז מסכים מיט די אלע פאלן. אין די גמרא זעט מען אז ס׳איז תלוי אין וויאזוי מ׳פארשטייט דעם,
ר׳ יואל אשר: איז קען זיין אז ס׳איז נישט. אבער פון דעם אז דאס האט אויך צוגעטון מיט די הדלקה עושה מצוה איז משמע נישט ווי דער רמ״א. ווייל אפילו אויב איך עושה מצוה, טוסטו אבער די מעשה המצוה,
ר׳ יצחק: נישט ווייניגער ווען דו צינדסט אן נר השבת אדער נר של חולה. נישט קלאר. רייט. סאו וועגן דעם זאגט דער מגיד משנה אז
ר׳ יואל אשר: על ידי קיסם אויך איז נישט גוט,
ר׳ יצחק: ווייל די אנצינדן די קיסם איז נישט קיין אליין א מעשה מצוה. ס׳איז נאר א הכנה פאר די נעקסטע מצוה,
ר׳ יואל אשר: פאר די נעקסטע לעכט, וואטעווער.
הלכה יא – חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות
ר׳ יצחק: זאגט דער רמב״ם ווייטער. זייער אינטערעסאנטע חקירה. מ׳דארף לערנען וועגן דעם מער חנוכה,
ר׳ יואל אשר: אבער מיר האבן געלערנט וואס דער רמב״ם זאגט. זאגט דער רמב״ם,
ר׳ יצחק: “חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות”. אה, דער רמב״ם זאגט נישט ביי אונז,
ר׳ יואל אשר: “שיש לה שני פתחים”. אינטערעסאנט. נישט יעדער חצר איז אפן צו א מבוי.
ר׳ יצחק: ס׳קען זיין אז דאס איז א חצר וואס איז אפן לרשות הרבים. יא, איך זאג, אבער מ׳האט אים פריער געפרעגט צו מ׳צינדט ביי די חצר און ביי די מבוי.
ר׳ יואל אשר: דאס איז איינע פון די אורייתא אז מ׳צינדט ביי די חצר. “חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות”.
ר׳ יצחק: צריכה שני נרות, פארוואס? שלא יאמרו העוברים ברוח זו לא הניחו נר חנוכה. דאס הייסט, א מענטש וועט דאך גיין, ער וועט זען דא וואוינט א איד און ס׳איז נישט דא קיין חנוכה לעכט. ער וועט נישט טראכטן, “איי, ער האט געצינדן אויף די אנדערע זייט.” אפשר ווייסט ער נישט אז ס׳איז דא אן אנדערע זייט, וכדומה.
ר׳ יואל אשר: און ס׳איז דא אפילו א פסוק אויף דעם, “ולא יאמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם ברכנו אתכם בשם ה'”. ס׳איז נישט קיין שייכות.
ר׳ יצחק: ער זאגט א פסוק אין תהלים,
ר׳ יואל אשר: “ולא יאמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם”. איך ווייס נישט, איך געדענק נישט.
חידוש – פרסומי ניסא האט אויך א “שלילי” / איסור-זייט
אבער וואס איז די פשט? ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ווייל דאס איז א נייע זאך וואס זיי האבן נישט געזען ביז יעצט. זיי האבן געזען יעצט אז ס׳איז דא א מצוה פון פרסומי ניסא באופן חיובי. אבער צו זאגן אויך אז ס׳איז א בזיון אז מ׳זעט נישט א נר חנוכה, איז זייער אינטערעסאנט. דא זעט מען אז די פרסומי ניסא איז אסאך שטערקער. די פרסומי ניסא האלט אין זיך אויך אן איסור אזויווי, פארשטייסט וואס איך זאג? וואס איז נישט פרסומי ניסא איז נאר חיובי,
ר׳ יצחק: און אויב איז נישט דא פרסומי ניסא טויג עס נישט.
ר׳ יואל אשר: איך האב נישט געטראכט אין דעם אז ס׳האט פרסומי ניסא, איך האב נישט געטראכט אין דעם אז ס׳האט פרסומי ניסא. איך האב געמיינט פון א חשד, איך האב געזאגט אז די מצוה איז פרסומי ניסא, און אין דעם איז אויך דא אן איסור פון ביטול פרסומי ניסא.
שייכות צו חשד / מראית עין
אבער איך זאג פשוט טייטש לערנט מען אז מ׳האט פרסומי ניסא אזוי ווי אן עובר לעבן בית המדרש בשעת ס׳איז א תפילה. אלע אידן טוען עפעס, ס׳איז א גרויסע ענין, מ׳דארף זיי וויסן. למשל, איך דארף טראכטן, אסאך מאל גיי איך אין בית המדרש און איך האלט נישט ביים דאווענען דעמאלטס,
ר׳ יצחק: סאו איך דאווען נישט. ס׳איז א פראבלעם. ניין, מענטשן זענען נישט חושד,
ר׳ יואל אשר: מענטשן זענען נישט זיכער אז דו ביסט עוסק בשעה של עולם.
ר׳ יצחק: דו זאלסט מאכן א הכנה לתפלה, נאך תפלה, וואטעווער, איך קער. אבער, ער קען זיין אז ס׳איז דא
ר׳ יואל אשר: א נושא פון פני החשד, און מ׳דארף מאכן זיכער אז ס׳זאל נישט זיין אזא זאך. די זעלבע זאך, א מענטש גייט חנכה און ער זעט, אה, יעדער שעה איז אן א חנכה, ער זאגט, אה, און מסתמא איז דא א חסידישער איד
ר׳ יצחק: וואס ווייסט נישט אז מ׳דארף צינדן אינדרויסן, ער צינדט אינעווייניג ביי א טיר. אקעי,
ר׳ יואל אשר: אפשר היינט ער טאקע נישט נוגע.
דיסקוסיע: דער חושד vs. דער נחשד
ר׳ יצחק: ווייל אויך דא, דער מענטש וואס איז חושד, ער דארף ארבעטן אויף זיינע מידות, ער דארף דאך תשובה טון, יא? ווייל ער זעט דאך אז ס׳איז א הויז וואס האט זייטן. ער וואלט דאך געווען געקענט זען אז די אנדערע זייט איז דא. אבער ער איז דזשאדזשט דא. רוח אחת איז נישט קיין פראבלעם. אקעי, ווייל מ׳זעט גלייך. אבער דער מענטש וואלט דאך געדארפט טראכטן, ס׳איז דאך דא נאך טירן. ער זעט דא א גרויסע הויז,
ר׳ יואל אשר: פארוואס דזשאדזשט ער דאס שנעל?
ר׳ יצחק: אמת, אבער דא זעט מען אז ס׳איז אמת, מצד די חושד דארף מען טאקע דאס טון, אבער מצד די נחשד דארף מען זען צו מאכן אז ס׳זאל נישט זיין קיין חשד.
נפקא מינה: מערערע הייזער
ר׳ יואל אשר: ס׳איז זייער אינטערעסאנט, אויך בכלל די הלכה איז זייער אינטערעסאנט, ווייל וואס טוט זיך א מענטש האט מערערע הייזער? יא, היינט איז איין מציאות, א מענטש האט מערערע הייזער. וועלן מיר זאגן אז אין יעדע הויז וואס ער האט, דארף ער אנצינדן נרות חנוכה וועגן די חשד?
ר׳ יצחק: אפשר טאקע. קען נישט זיין.
ר׳ יואל אשר: אקעי, א גרויסע חומרא. רבותי, ס׳איז דא א צייט צו זאגן אז די אלע אידן… איך האף אז ווי מער פון מיינע צוהערערס האבן הייזער אין די מאונטענס און אין פלארידע און אין ארץ ישראל און אזוי ווייטער איבער די וועלט, איז משום חשד.
ר׳ יצחק: ניין,
ר׳ יואל אשר: ס׳קומט אן ענדע. מענטשן ווייסן אז ס׳איז ליידיג.
ר׳ יצחק: א חצר מיינט א פלאץ וואו מענטשן וואוינען.
ר׳ יואל אשר: אה, רייט. מ׳זעט די חצר איז האסטלינג, מ׳זעט אז ס׳טוט זיך אינעווייניג, אבער ביי די טיר זעט מען נישט קיין נר חנוכה.
ר׳ יצחק: אקעי. אבער עניוועי, מ׳טאר מיינען אז ס׳זעט יא אויס.
צייט-פאקטאר ביי חשד
ר׳ יואל אשר: איך האב דא אז די חשדים סתם אויכעט תלוי אין דעם אז ס׳איז דא א געוויסע ספעציפיש האלבע שעה אדער דריי פערטל שעה ווען יעדער צינדט. איינמאל ס׳איז דא די היתר פון היינט אז ווייל די תכלה רגל מן השוק געשעט שפעטער, קען ער טראכטן ער גייט צינדן שפעטער, ער האט שוין געצינדן פריער. אויב ס׳איז דא א געוויסע האלבע שעה, וואס אויב דעמאלטס ברענט עס נישט, איז פשט אז ס׳ברענט נישט.
ענין פון לעכט ביי יעדע אידישע טיר
ר׳ יצחק: איך טראכט ווען לחנוכה, ס׳קען זיין נישט יעדע זאך זעט מען אז מ׳טוט מיט חשדים. ווי מער לעכט. ווייסטו, מ׳צינדט שוין נאך א לעכט אויף די אנדערע זייט אויך? ס׳איז דאך דא אן ענין אז יעדע אידישע הויז, יעדע אידישע טיר זאל זיין א לעכט,
שייכות צו “לצים” און קלע סכנה
ר׳ יואל אשר: פארשטייסט? ס׳קען זיין אז ס׳איז דא די לשון וואס ער האט געברענגט פון לצים, אז היות אז ס׳איז עפעס וואס מ׳האט זיך גרינג מקיל געווען פון נישט קיין גרויסע סכנה, נאר סתם ווען ס׳איז דא קריטיקירערס, ווען ס׳איז נישט די פראבלעם, זאל מען נישט טראכטן, איך ווייס נישט, פארשטייטס וואס איך זאג? ווייל די חשד איז ריעל. ווייל מ׳האט זיך אזוי גרינג מקבל געווען פון א סכנה, וועט א מענטש גרינג טראכטן אז דער מענטש איז נישט מהדר אויף די מצוה פון להדליק בפתח ביתו. אקעי, ווייטער, וואס טוט זיך יעצט?
הלכה י (המשך) – מי שאינו בביתו / אורח
ר׳ יצחק: אה, קוק וואס ער זאגט.
ר׳ יואל אשר: א מענטש איז נישט פאר, מ׳איז אונטערוועגנס. און אינדערהיים זיינע בני בית זענען אינדערהיים.
ר׳ יצחק: מען צינדט. מדליקין עליו בתוך ביתו. זיין הויז צינדט פאר אים.
ר׳ יואל אשר: מען צינדט פאר זיינעצוועגן. אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו, דארף מען נישט אנצינדן פאר אים אין די פלאץ וואו ער שטייט איין. ס׳איז אינטערעסאנט. וואס מיינט דאס? אז אויך די הידור וואס דער רמב״ם האט געזאגט, מען צינדט אן פאר יעדן פון די אנדערע בית, מיינט דאך נאר פאר די מענטשן וואס באלאנגען דא.
ר׳ יצחק: ניין.
ר׳ יואל אשר: דער רמב״ם האט נישט געהאט.
ביאור “מדליקין עליו”
ר׳ יצחק: מדליקין עליו מיינט אבער נישט יענץ. מדליקין עליו מיינט אז…
ר׳ יואל אשר: בכל אחד ואחד.
ר׳ יצחק: יא, אבער דאס מיינט נישט מדליקין עליו. מדליקין עליו מיינט נישט דער הידור, ער מיינט דער עיקר הדין. מדליקין עליו מיינט, סאמהאו, אז ווען מ׳צינדט לעכט, דארף כאילו יעדער יוצא זיין, ס׳דארף באלאנגען פאר די גאנצע בית. וויאזוי פונקטליך איז יעדער פון די בני בית פארט אויף מיר? איך ווייס נישט, באלד וועט מען זען ביי אן אורח, אבער נארמאלע הויז איז דאך איין בני בית, ס׳איז דאך איין שטוב, ווייל מ׳צינדט, מ׳נעמט לעכט, מ׳נעמט אויל פון די שטוב, צינדט יעדער. סאו, ביי דיך, מ׳טוט שוין, דיין אויל ברענט שוין, ביי דיך אנדרייען, דא דארף מען נישט.
אבער קוק וואס ער זאגט, אין לו בית להדליק עליו בו.
ר׳ יואל אשר: טאמער… אין לו בית להדליק עליו בו, קיינער צינדט נישט, ער האט נישט קיין מענטשן געבליבן אינדערהיים, ער איז אן אורח.
דין משתתף בשמן
ר׳ יצחק: ער באלאנגט נישט צו די בית. וויאזוי קענסטו יוצא זיין מיט די בית? ממילא איז דא אן עצה, ומשתתף עמהם בשמן. דו געסט זייער פרוטה, ער איז סאמהאו יוצא מיט זייער שמן, ווייל דו באלאנגסט נישט צו די הויז.
ר׳ יואל אשר: סאו די הויז וואו ער שטייט אריין, אפילו לאמיר זאגן דער מענטש צינדט דארטן אן פאר יעדן איינעם פון די בני הבית, אבער דער אורח איז דאך נישט פון די בני הבית. ס׳איז נישט זיין לעכט, און דאס דארף מען עקסטערע אנצינדן וועט זיין געלט.
ר׳ יצחק: ער איז משתתף בשמן, ער איז משתתף, נישט עקסטערע אנצינדן. אפשר אויב ער איז א מהדר דארף ער צינדן עקסטרע לעכט, אבער יעצט רעדט מען פון די עיקר הדין. די תירוץ איז, אדער לויט דער רמב״ם, אז אפילו דער מהדר צינדט דער בעל הבית פאר יעדן, ער געבט אים א פרוטה, ער קויפט אביסל שמן, סאו מיט דעם ווערט ער פארט פון די הדלקה.
בית בפני עצמו – מפני העוברים
ר׳ יואל אשר: וואס טוט זיך אזוי? “ואם היה לו בית בפני עצמו”, אויב דער אורח, דער פלאץ וואו ער איז יעצט, האט ער געדינגען א הויז, נישט ער שטייט איין ביי אים, נאר ער האט א בית בפני עצמו, “אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו”, אפילו אויב זיין הויז דארטן וואו ער וואוינט געווענליך האט מען אנגעצינדן פאר אים, דארף ער אבער נאך אלץ אנצינדן אין די הויז וואו ער שטייט יעצט איין, “מפני העוברים”. פאר די זעלבע סיבה, אזוי ווי מיר האבן געלערנט וועגן די עוברים, וועגן חשד, מענטשן זאלן זען אז דא דרייט זיך א איד, ער צינדט נישט אן קיין חנוכה לעכט, און מענטשן ווייסן נישט אז מ׳צינדט אן פאר אים בתוך ביתו.
ר׳ יצחק: רייט. סאו ס׳איז ווייטער דאך חשד. דא זעסטו יא אז צוויי הייזער, דאס איז די עקזעמפל פון צוויי הייזער, ער האט שוין געצינדן ביי זיך אינדערהיים, אבער דא וואוינט ער. אה, זעסטו, אויב ער האט סתם א הויז אויף נישט, אבער דא וואוינט ער אויכעט, וועלן מענטשן זאגן, “זעסטו, ער האט נישט געצינדן חנוכה לעכט?” דארף ער צינדן חנוכה לעכט.
דיגרעסיע: פארוואס זענען מענטשן אזוי חושד?
ר׳ יואל אשר: ווי גייט זיין די הלכות אז מענטשן זאלן נישט זיין אזויפיל דזשאדזשמענטל און נישט אזויפיל חושד זיין? אין הלכות דעות, איך ווייס, ס׳איז געשטאנען ערגעץ, מ׳זאל נישט אזויפיל חושד זיין מענטשן. ס׳זעט אויס ווי מ׳האט זייער גרינג חושד געווען מענטשן. און איך טראכט אז ס׳איז דא דא עפעס מער. אויך די לשון אז בימי הסכנה שטייט אין לשונות אז ס׳מיינט מער ווי סתם א סכנה פון די גוים. אפשר איז עפעס געווען מער, אפשר איז עפעס געווען אין א געוויסע צייט ווען אידן האבן מזלזל געווען אין די מצוה. ממילא האט מען געמאכט די גזירת מפני החשד.
ר׳ יצחק: איך ווייס נישט. ס׳איז דא נאך פלעצער וואס ס׳שטייט מפני חשד, ניין? ס׳איז נישט די איינציגסטע זאך.
ר׳ יואל אשר: יא, ס׳איז דא ביי שבת אויפהענגען א האנטוך מפני חשד אדער מראית עין.
הלכה יב – מצות נר חנוכה חביבה עד מאד
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם ווייטער, “מצות נר חנוכה…”
ר׳ יצחק: דא קומט מען צו די ענד בערך.
ר׳ יואל אשר: דער רמב״ם האט זייער ליב צו ענדיגן א הלכה, ספעציעל א גאנצע ספר, מיט שיינע ווערטער, מיט דברי הגדה.
ר׳ יצחק: דא האט ער אויך די הלכה וואס האט צוטון מיט אים.
חשיבות נר חנוכה
ר׳ יואל אשר: הלכה אויך, יא. זאגט דער רמב״ם, “מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד”. זייער א באליבטע מצוה. חביבה ביי די אייבערשטער, ביי מענטשן, חשוב.
ר׳ יצחק: דער רמב״ם איז מסביר.
ר׳ יואל אשר: “וצריך אדם להיזהר בה”. א מענטש דארף זיך מזהר זיין מיט נר חנוכה. לכאורה דאס איז געווען פון א זהיר בנר, א רגיל בנר, פון די זאך. אפשר קען מען זאגן “צריך אדם להיזהר בה” מיינט מען זאל טון די מצוה מן המובחר וואס ער האט אנגעהויבן מיט. פארוואס? סתם אזוי, “להיזהר בה”, מען זאל עס נישט פארגעסן, מען זאל נישט מזלזל זיין דערין. פארוואס? דאס דארף נישט מיינען אז ס׳איז סתם עפעס א מנהג, מ׳דארף זיין. “כדי להודיע הנס”. איז נישט אזוי וויכטיג? ניין, ס׳איז זייער וויכטיג. “כדי להודיע הנס”, צו מודיע זיין און מפרסם זיין די נס. ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה.
ר׳ יצחק: פארדעם איז עס אזוי חשוב, לכאורה.
ר׳ יואל אשר: ס׳איז טייטש להודיע הנס, אנדערע מענטשן האבן שוין מודיע געווען, אבער להוסיף בשבח האל, יעדער מענטש עקסטערע צינדט, אדער יעדער הידור וואס מ׳טוט, איז מוסיף בשבח האל.
ר׳ יצחק: וואס דא מיינט, פארשטייט מען בעסער.
אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה
ר׳ יואל אשר: יא. “והודיה לו על הניסים שעשה”. ס׳איז ענליך צו די כל המרבה לספר הרי זה משובח. אייביג ווען מ׳איז משבח דעם אייבערשטן, איז מרבה זיין איז א מעלה. זאגט דער רמב״ם, “אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה”, אפילו א מענטש האט נישט וואס צו עסן און ער עקזיסט אויף צדקה, איז ס׳איז נישטא קיין דין אז די קופת צדקה דארף אנטיילן חנוכה לעכט, אזוי ווי די ד׳ כוסות. אבער ס׳איז א חיוב אויף דעם מענטש אליין, “שואל” זאל ער בארגן, “או מוכר כסותו” זאל ער פארקויפן עפעס. איך מיין אז מוכר כסותו, אונז האבן מיר אמאל אפשר זיך געשטעלט דערויף, ס׳מיינט נישט אז ווען דאס איז זיין לעצטע העמד. איך מיין אז ער האט עפעס אוועקצוגעבן, אפילו דו ביסט אן ארימאן, האסט דאך עפעס. “ולוקח שמן ונרות ומדליק”.
איך גלייב נישט, ווייל דו זאגסט אז ס׳איז נישט עכט דא קיין כללים אין דעם, אבער ס׳דארף דאך זיין כללים.
ר׳ יצחק: א מענטש האט נישט אוועקגעגעבן זיין…
דיסקוסיע: שואל – בארגן אדער בעטן?
ר׳ יואל אשר: לעצטע ביסן פון מויל פאר א הידור מצוה. שואל קען אויך נישט דוקא מיינען בארגן, אפשר קען שואל מיינען בעטן א טובה, בעטן פון איינעם וואס מ׳וועט געבן א נדבה. יא? נאכאמאל? שואל. שואל מיינט בארגן, אדער שואל קען מיינען בעטן א טובה?
ר׳ יצחק: ס׳מיינט אז מיר האבן גערעדט וועגן די זעלבע חקירה אין אן אנדערע פלאץ וואס איז געשטאנען שואל. איך ווייס נישט.
ר׳ יואל אשר: ניין, ווייל וואס איך מיין צו זאגן איז… דער רמב״ם האט עפעס גערעדט וועגן עשה שבתך חול, איז א לשון הטור, אז א מענטש מוז נישט בארגן צו…
ר׳ יצחק: האבן אפשר סעודה שבת.
ר׳ יואל אשר: אויף קידוש יא.
ר׳ יצחק: אויף קידוש יא.
ר׳ יואל אשר: איז זיכער אז צדיקים האבן געזאגט שואל זאל בעטן דעם אייבערשטן, ער זאל זיך אויסוויינען אויף דעם אייבערשטן.
ר׳ יצחק: ער זאל טאקע בעטן דעם אייבערשטן, וואס איז שבת א מצות תפלה?
סדר עדיפויות: נר חנוכה vs. קידוש היום
ר׳ יואל אשר: זאגט דער רמב״ם, “הרי שאין לו אלא פרוטה אחת”. וואס טוט זיך אז א מענטש האט נאר איין פרוטה, און ער דארף יעצט מאכן פריאריטיס? ולפניו קידוש שבת והדלקת נר חנוכה. זעסט, אזוי ווי מיר האבן גערעדט אז ביי קידוש איז אויך דא. איך מיין די אלע זאכן האט צוטון מיט דעם, ווייל ס׳איז געווען א סיסטעם אז די ווערי בעיסיקס האט די קופה של צדקה צוגעשטעלט. אין לך איש שאין בו קופה של צדקה, וואס דער רמב״ם האט געזאגט. קופה של צדקה שטעלט אבער נאר צו שתי סעודות וכדומה. אבער ס׳איז דא די עקסטרעס וואס די קופה של צדקה שטעלט נישט צו. קידוש? ניין, אויף כוס של ד׳ כוסות שטייט מוז קופה של צדקה צושטעלן. אויף קידוש מוז די קופה של צדקה צושטעלן?
ר׳ יצחק: ס׳מוז זיין, ווייל אויב ער דארף פארקויפן זיין קליידער, העלאו, קען דאך נישט זיין.
ר׳ יואל אשר: ער האט נאר איין פרוטה, ולפניו קידוש שבת והדלקת נר חנוכה. אויסער אויב, דאס איז די ווארט. די קופה של צדקה דארף נישט צושטעלן קיין נר חנוכה, אבער קליידער דארפן זיי יא צושטעלן. לאמיר נעמען אן עצה, הער אויף וואס איך זאג. די קופה של צדקה דארף צושטעלן די בעיסיקס אז א מענטש זאל קענען עקזיסטירן. נר חנוכה דארפן זיי נישט צושטעלן. סאו פארקויף דיין קלייד, און קופה של צדקה וועט דיך זען אן א קלייד, וועלן זיי דיך קויפן א קלייד. א קלייד דארפן זיי דיך יא געבן.
ר׳ יצחק: אבער לאמיר זיין ריעל, דא, הלכות קופה של צדקה לערנען אין אלע פון די פלעצער, ס׳איז זיכער אז זיי זאלן געבן פאר אלע אידן ברווח, חנוכה לעכט, קליידער, און קידוש, און אלעס.
נר חנוכה קודם לקידוש – ביאור
ר׳ יואל אשר: דאס איז די שאלה פון די פריאריטי. וואס איז חשוב׳ער, קידוש אדער הדלקת נר חנוכה? זאגט דער רמב״ם, מקדים שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום, איז שמן פון די נר חנוכה חשוב׳ער ווי די וויין פאר קידוש היום. פארוואס? הואיל ושניהם מדברי סופרים. היות ביידע זענען א מצוה מדברי סופרים.
ר׳ יצחק: דאס הייסט קידוש איז מדאורייתא…
ר׳ יואל אשר: אבער קידוש על יין, אה, זייער גוט, דאס האב איך גלייך געטראכט, ס׳איז דאך דא א וועג פון… אקעי, קידוש על היין קען זיך מאכן על הפת. נאר די הידור מצוה פון מאכן אויף יין דוקא איז דאך נאר מדברי סופרים. מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס. נר חנוכה האט דאך א זכרון הנס, דו דערמאנט דאך די נס, איז עס וויכטיגער, איז עס חשוב׳ער. ס׳טייטש, די זכרון הנס וואס מ׳טוט ביי קידוש קענסטו דאך יא טון אויף די ברויט, די זכר ליציאת מצרים, וואטעווער ס׳איז דאך יא. אויף די ברויט, נאר די הידור פון טון א וויין… ס׳איז מיר אביסל אינטערעסאנט, ווייל מ׳האט מיר געלערנט אז אויב די פת איז חביב עליו, האט דער רמב״ם געזאגט אז מ׳מאכט אויף פת. ווען ער האט נישט, איז דאך זיכער פת חביב עליו. דאס וואס מ׳האט איז מער חביב ווי דאס וואס מ׳האט נישט.
ר׳ יצחק: אבער ס׳איז אינטערעסאנט אז קידוש איז אויך מפרסם מעשה בראשית וכדומה. אבער אפשר טאקע דאס איז…
ר׳ יואל אשר: נישט די יין איז מפרסם, ווייל ווען מ׳מאכט נישט די ברויט זעט מען נישט קלאר אז ס׳איז דא עפעס אן עקסטערע מעשה פון קידוש. ער געט אייך זאגן א ברכה.
ר׳ יצחק: ניין, פארקערט, איך זאג פארקערט, אז הדלקת נר חנוכה איז קודם ווייל שיש בו זכרון הנס. אמת.
ר׳ יואל אשר: איך זאג, דער קידוש האט אויך א זכר ליציאת מצרים, אבער דאס קען מען טון אויף די פת. אבער ס׳קען זיין אז דאס וואס מען טוט אויף די פת איז נישט קיין פרסום פון זכר ליציאת מצרים, ווייל מען זעט נישט אזוי אין סוף קידוש. אמת.
סדר עדיפויות: נר ביתו קודם
זאגט דער רמב״ם ווייטער, אינטערעסאנט, דא קומט אריין פריאריטיס ביי חנוכה. “היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה” –
ר׳ יצחק: איך מיין אז דאס איז אלץ א המשך פון די “חביבה עד מאד”. וויאזוי זעט מען אז ס׳איז חביבה? ווייל מ׳זעט אז ס׳איז מער חביבה ווי קידוש.
ר׳ יואל אשר: אבער ווייל מ׳האט געזאגט יעצט אז ס׳איז מער חביבה ווי קידוש, וועסטו מיינען אז ס׳איז די וויכטיגסטע זאך. ס׳איז דא זאכן וואס איז וויכטיגער. “היה לפניו נר ביתו” – ער דארף אנצינדן די עלעקטריק אין זיין שטוב, ער דארף צאלן די עלעקטריק ביל – “או נר חנוכה”. אדער אן אנדערע אפשן, “נר ביתו וקידוש היום”. דאס זאגט ער שוין אגב, ווייל ער האט שוין געמאנט חנוכה ווערסעס קידוש. דא האט ער א שאלה פון נרות צו באלייכטן די הויז, אדער קידוש היום. איז “נר ביתו קודם משום שלום ביתו”, אין זיין בית זאל זיין שלום, ס׳זאל זיין ליכטיג אין שטוב. “שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו”. מ׳זעט דאך אז ביי מצות סוטה אז מ׳מעג אויסמערקן די שם ה׳ צו מאכן שלום בין איש לאשתו, און אין א הויז וואו ס׳איז טונקל גייט עס ברענגען עצבות, ס׳גייט ברענגען א צעבראכנקייט.
ר׳ יצחק: ס׳איז נישט קיין שלום. איך מיין אז זיין ווייב גייט שרייען אויף אים, “דו חכם, דו האסט אוועקגעגעבן די לעכט פאר אונזער שטוב ווייל דו דארפסט א חנוכה לעכט? שטיק דיך מיט די חנוכה לעכט!” קומט די תורה און זאגט, “ווייסט וואס? טאקע, פארקויף די חנוכה לעכט און קויף לעכט פאר׳ן שטוב.”
דיסקוסיע: פארוואס נישט מניחו על שולחנו?
ר׳ יואל אשר: אבער ס׳איז מיר אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל ער קען דאך טון א פשוט׳ע זאך, ער קען אפמאכן אז דאס איז אן ענין פון א שעת הסכנה, “מניחו על שולחנו”. האט ער די נר חנוכה על שלחנו, און ס׳איז די שלום בית.
ר׳ יצחק: “You keep on having discussions” וואס אונז האבן שוין די פערטע מאל, די דריטע זאלן זען. ס׳זעט אויס אז ס׳גייט נישט אזוי. מ׳קען נישט דערקלערן שעת הסכנה. שעת הסכנה איז א “real thing”.
ר׳ יואל אשר: די סכנה איז א ווייב.
ר׳ יצחק: יא? זייער גוט. ס׳איז א ווייב.
הלכה יב (המשך) – נר ביתו קודם לנר חנוכה
ר׳ יצחק: שטיק דיך מיט דיין חנוכה לעכט! קומט די תורה און זאגט, ווייסט וואס טאקע? פארקויף די חנוכה לעכט און קויף לעכט פאר א שטוב.
דיון: פארוואס קען מען נישט מאכן שעת הסכנה און מניחו על שולחנו?
ר׳ יואל אשר: דאס איז מיר אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל ער קען דאך טון א פשוט׳ע זאך. ער קען דאך אפמאכן אז דאס איז אן ענין פון א שעת הסכנה, מניחו על שולחנו. האט ער די נר חנוכה על שולחנו, איז עס די שלום בית.
ר׳ יצחק: אבער ס׳זעט אויס אז ס׳גייט נישט אזוי, מ׳קען נישט דערקלערן שעת הסכנה. שעת הסכנה איז אן אמת׳ע זאך.
ר׳ יואל אשר: סכנה איז א ווייב.
ר׳ יצחק: יא? זייער גוט. צווייטנס,
ר׳ יואל אשר: איינמאל האב איך אפגעלערנט אז שעת הסכנה מיינט נישט ממש סכנה, נאר ס׳איז א מין שטארקע שעת הדחק.
ר׳ יצחק: ס׳זעט נישט אויס אזוי, ס׳זעט נישט אויס פון די אלע זאכן. צווייטנס, ס׳זאל נישט העלפן, אסור להשתמש לאורו.
ר׳ יואל אשר: אבער דו טארסט נישט. אה, גערעכט.
ר׳ יצחק: גערעכט. וויאזוי פראקטיש שטערט עס דיר? איך ווייס נישט, אבער ס׳קומט גארנישט.
חידוש: חנוכה איז קידוש השם – השם נמחק לעשות שלום
ר׳ יצחק: איך האב געטראכט יעצט א חידוש. וואס הייסט “השם נמחק”? מיר האבן גראדע געלערנט, חנוכה איז א קידוש השם.
ר׳ יואל אשר: אה, זייער גוט.
ר׳ יצחק: און דער אייבערשטער איז מוותר אויף זיין כבוד לעשות שלום. דאס איז דער סוד. און מיר האבן גערעדט וועגן דעם. דער עולם, אין רש״י מיין איך, אין די גמרא שטייט אז “נר ביתו” מיינט די נר פון שבת, אבער דער רמב״ם שטייט נישט אז ער רעדט פון שבת. ווי מיר האבן געזען אין די ריטב״א און אנדערע מפרשים, אז ס׳קען מיינען א גאנצע וואך אויכעט, אזוי ווי דו האסט געזאגט די עלעקטריק ביל.
און פון דעם קען מען זיך לערנען נאך אנדערע זאכן. טאמער איינער האט א שאלה צו ער זאל עפעס צושטעלן אין שטוב אדער קויפן א שיינע אתרוג, דארף ער וויסן אז השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. דער אייבערשטער זאל העלפן אז אלע אידן זאלן האבן גענוג.
דיון: פארוואס נישט דוחה זיין בלויז דעם איסור להשתמש לאורו?
ר׳ יואל אשר: איך טראכט עפעס אנדערש. פארוואס זאל מען נישט זאגן אז די איסור להשתמש לאורו זאל נדחה ווערן? ס׳איז דאך דא א פראבלעם, יא? אקעי, דער רמב״ם וויל דאך דא זאגן די…
ר׳ יצחק: אונז רעדן נישט מיט די אלע…
ר׳ יואל אשר: דער רמב״ם וויל דאך נישט דא געבן די עיקר טעם, פארשטיי. אבער איך זאג, אבער פראקטיש, אנשטאט זאלסט מבטל זיין מצות נר חנוכה, זאלסטו נאר מבטל זיין די קליינע סעיף פון מצות חנוכה פון אסור להשתמש לאורו.
אבער ס׳קען זיין אז די מצות נר חנוכה אליין איז דאס אז ס׳איז אן עקסטערע לעכט. איינמאל ס׳איז א לעכט וואס דו נוצסט פאר שלום בית, איז עס נישט קיין נר חנוכה בכלל.
ר׳ יצחק: אבער טעכניקלי, די ריעל טינג, דא רעדט מען נישט פון צינדן אינדערהיים, דא רעדט מען פון צינדן… אדרבה, אפשר ביסטו גערעכט. אויב מ׳צינדט שוין אינדערהיים, אפשר קען מען טרעפן איינע פון די עצות. איך ווייס נישט. די אלע הלכות זענען ווען מ׳צינדט אינדרויסן, און מ׳קען נישט מאכן ביידע.
ר׳ יואל אשר: אבער איך זאג, איינמאל דו נוצסט עס פאר שלום בית, אפשר וועט עס נישט הייסן קיין נר חנוכה. ווייל ס׳וועט נישט נאר זיין א פגם אין די אסור להשתמש לאורה, נאר ס׳וועט נישט הייסן קיין נר מיוחד לחנוכה. אויך דאס קען זיין.
דער רמב״ם׳ס סיום – גדול השלום
ר׳ יואל אשר: קומט אויס דער רמב״ם,
ר׳ יצחק: דער רמב״ם ענדיגט אזוי:
ר׳ יואל אשר: דער עיקר, נר ביתו קומט פאר נר חנוכה. זאגט דער רמב״ם, איך האב דאך געזאגט אז נר חנוכה איז א מצוה חביבה, אבער ס׳איז דא א מצוה וואס איז נאך מער חביב, גדול השלום. שלום איז זייער גרויס. שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. די גאנצע תורה איז געגעבן געווארן צו מאכן שלום בעולם.
ר׳ יצחק: אזוי ווי ס׳שטייט,
ר׳ יואל אשר: שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. די תורה איז געגעבן געווארן אז ס׳זאל זיין נועם און ס׳זאל זיין שלום אויף דער וועלט.
ר׳ יצחק: און נאכדעם ווייסט מען אז מ׳רופט נישט פאר די ד׳ מינים די
ר׳ יואל אשר: מין וואס איז שטעלט,
ר׳ יצחק: און דאס איז די קאנעקשאן. און זעט מען אז די גאנצע תורה איז פאר שלום. ממילא, אויב דאס איז די מטרה, דארף עס דוחה זיין די אנדערע זאכן. דאס איז אפשר די קאנעקשאן.
שלום בעולם – מעלת המדות (רמב״ם׳ס שמונה פרקים)
ר׳ יצחק: און שלום בעולם מיינט נישט סתם מ׳זאל זיך נישט שלאגן, ס׳מיינט, אזוי ווי דער רמב״ם האט געזאגט אין שמונה פרקים, שלום מיינט מעלת המדות. אלע ענינים פון ישוב עולם, פון מענטשן זאלן האבן גוטע מדות, זאלן זיך איינער צו געבן איינער מיטן צווייטן. דאס איז די מטרה פון די תורה הגם.
אוודאי, די תורה האט נאך א מטרה, וואס הייסט אמת? וואס הייסט מעלה שכלית? אבער קודם, אויף עולם הזה, בעולם. דאס הייסט, שלום איז בעולם. ס׳איז דא בעולם הבא, איז נאך א לעוועל.
ר׳ יואל אשר: אבער שלום בעולם… ביי די ספעציפיקע מעשה וואס אונז האבן געהאלטן, איז די שלום איז נאך אסאך א גרעסערע שלום, ווייל ס׳איז אויך א דרגה אין מדות. אז מיין ווייב זאל זיך באקוועם, איז דאך נישט ווייניגער וויכטיג ווי מיין מצוה. דאס איז שלום פון וואס דער רמב״ם רעדט.
דיגרעסיע: פאראלעל צו הלכות תפלה – ברכת ולמלשינים
ר׳ יואל אשר: דער רמב״ם האט אויך געזאגט ביי די מצוה פון ולמלשינים אז דאס איז די וויכטיגסטע מצוה. וואס האט ער געזאגט? ווייל אויב איז נישטא קיין… וואס איז געווען זיין לשון? אויב איז נישטא קיין שלום…
ר׳ יצחק: ער האט נישט געזאגט די ווארט שלום, ער האט געזאגט אז ס׳איז גדולים מכל צורכי בני אדם, ווייל דו רעדסט פון הלכות תפלה. פרק, ווער געדענקט? פרק? וואס טוט דיר דאכטן וועגן דעם?
ר׳ יואל אשר: איך ווייס נישט וואס ס׳קומט אריין, אבער איך געדענק אז ס׳איז דארטן אזוי אזוי אזוי שלום, און כאילו מ׳וועט פטור ווערן פון די רשעים.
ר׳ יצחק: בימי נגעלי אמינים, שרי גדולים מכל צו זאכן מיר נעמען דריי, ער זאגט נישט. ניין. ס׳איז דא אנדערע פלעצער וואס ער זאגט אז…
ר׳ יואל אשר: די לעצטע ברכה פון שמונה עשרה איז שים שלום, יא.
ר׳ יצחק: אקעי, מ׳זאל וויסן וואס ס׳מיינט.
סיום ספר זמנים
ר׳ יואל אשר: אבער יא. געוואלדיג! מיר האבן געענדיגט הדרן עלך ספר זמנים.
ר׳ יצחק: און יעדער איינער איז איינגעלאדנט צו די סיום.
ר׳ יואל אשר: ששו ושמחו בשמחת התורה. יא, געוואלדיג. ברוך השם, מיר האבן געענדיגט ספר זמנים, מיר האבן געענדיגט די דריטע ספר, האבן מיר שוין חזקה, מדע, אהבה, זמנים. און מיר גייען גיין יעצט שוין ווייטער צו נשים. און דאס קאנעקט זמנים צו נשים, יא, מיר ענדיגן דאך מיט שלום בית, בין איש לאשתו.
ר׳ יצחק: אה, זייער גוט.
ר׳ יואל אשר: דאס איז די הדרן.
ר׳ יצחק: מיר האבן געענדיגט, מיר האבן געענדיגט.
ר׳ יואל אשר: מיר האבן געענדיגט.
HE עברית ›
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור – רמב״ם הלכות חנוכה פרק ד׳ (סיום ספר זמנים)
הקדמה / מבנה הספר
פרק ד׳ הוא הפרק האחרון של הלכות חנוכה וגם הפרק האחרון של ספר זמנים. בפרקים הקודמים עסק הרמב״ם ב: (א) עצם יום טוב של חנוכה ומדוע נקבע, (ב) הלל – שהוא אצל הרמב״ם הענין הראשון של חנוכה (הלל והודאה), ובכך פירט את הלל של כל הימים טובים. רק עכשיו בפרק ד׳ באים לפרטי הדלקת נר חנוכה – כמה, מתי, היכן, כיצד.
חנוכה ופורים יש להם מבנה מקביל לימים טובים אחרים: תחילה יש את עצם יום טוב (אסור בהספד ובתענית, כמו שמחת יום טוב עם סעודות בימים טובים אחרים), ואחר כך יש מצוות מיוחדות המציינות את הנס הספציפי – נר חנוכה או קריאת המגילה, במקביל לשופר, לולב וכדומה.
—
הלכה א – כמה נרות הוא מדליק בחנוכה
א) עיקר המצוה – נר אחד לכל בית
“מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד.”
פשט: המינימום של המצוה הוא נר אחד לכל הבית, בלי תלות בכמה אנשים גרים שם.
ב) מהדרין – נר לכל אחד ואחד
“והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים.”
פשט: ההידור הראשון הוא להדליק נר לכל אדם בבית – גברים ונשים כאחד.
חידושים:
1. הרמב״ם מבין “מהדרין” כיותר נרות, לא שכל אחד מדליק בעצמו. הרמב״ם לא אומר שכל אדם בבית מדליק את הנר שלו, אלא שבעל הבית (או מי שמדליק) מדליק יותר נרות – אחד לכל אדם, כאילו בשליחות של כל אחד. זהו חילוק יסודי בין פירוש הרמב״ם לבין הפירוש שאנו נוהגים – אצלנו ההידור הוא שכל אחד ידליק בעצמו.
2. קושיא על מושג “הידור”: הידור מצוה פירושו בדרך כלל שיש עצם מצוה אחת ומייפים אותה (כמו נוי סוכה). אבל כאן ה״הידור” הוא שמדליקים יותר נרות – מה הקשר להידור? כאן “הידור” לא פירושו ייפוי של הנר האחד, אלא שכל נר בפני עצמו הוא נר חנוכה; ההידור הוא בכמות עצמה. זה לא שנר אחד הוא עיקר המצוה והאחרים הם תוספות.
3. מדוע השיעור לפי אנשי הבית? אם ההידור הוא סתם “יותר נרות = יותר יפה”, מדוע זה תלוי בכמה אנשים יש בבית? זהו פשוט שיעור – יותר אנשים, יותר פרסומי ניסא, יותר נרות.
ג) מהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך
“והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך… הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות, ובלילה השני עשרים, ובליל שלישי שלשים…”
פשט: ההידור הגבוה ביותר (מצוה מן המובחר) הוא לשלב את שני ההידורים: נר לכל אחד ואחד, ועוד מוסיף והולך בכל לילה. בעשרה אנשים בבית: לילה ראשון 10, לילה שני 20, לילה שלישי 30 וכן הלאה.
חידושים:
1. הרמב״ם משלב את שתי המדרגות – נגד תוספות. התוספות המפורסם (שבת כא:) סובר שאי אפשר לשלב מהדרין עם מהדרין מן המהדרין, כי אם מדליקים לפי אנשי הבית *וגם* לפי ימים, לא ידעו איזה לילה חנוכה זה (לא יוכלו לחשב אם מספר הנרות בא מיותר אנשים או מיותר ימים). אבל הרמב״ם לא מודאג מזה – הוא עושה את החישוב במפורש (10, 20, 30) כדי להראות שהוא מתכוון לשניהם ביחד.
2. מדוע הרמב״ם לא מודאג מקושיית התוספות? כנראה הרמב״ם לא לקח ברצינות את הענין שצריך להכיר איזה לילה זה ממספר הנרות – זה רק רמזים, לא העיקר. העיקר אצל הרמב״ם הוא שיותר נרות = יותר יום טוב, עולים ב״התרגשות”.
3. “מוסיף והולך” – נוסף על כל אחד ואחד, לא במקומו. הרמב״ם מבהיר שאי אפשר לדלג על המדרגה האמצעית (נר לכל אחד) ורק לעשות מוסיף והולך לכל המשפחה ביחד. צריך תחילה להיות נר לכל אחד ואחד, ועל זה מוסיפים את המוסיף והולך.
ד) המנהג הפשוט – שונה מהמצוה מן המובחר
“מנהג פשוט בכל ערינו בספרד, שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות.”
פשט: המנהג המעשי בספרד היה: סט נרות אחד לכל הבית (לא לכל אחד ואחד), מוסיף והולך מ-1 עד 8. דילגו על המדרגה האמצעית (מהדרין – נר לכל אחד) ולקחו רק את המוסיף והולך.
חידושים:
1. המנהג אינו תואם את פסק הרמב״ם עצמו. הרמב״ם מפרט מהי מצוה מן המובחר (שילוב של שניהם), אבל המנהג שונה – לא עושים לכל אחד ואחד, אלא מנורה אחת לכולם, רק מוסיף והולך. בעשרה אנשים בבית המקסימום הוא 8, לא 80.
2. הרמב״ם לא אומר מה הוא עצמו עשה. הרמב״ם אומר לעיתים רחוקות מאוד מה הוא אישית נוהג (רק בהלכות תשעה באב הוא מביא את מנהגו האישי). כאן הוא אומר רק מה העולם עושה. ייתכן שהוא עצמו עשה את המצוה מן המובחר, אבל אין אנו יודעים.
3. המנהג תואם את סברת התוספות. המנהג הפשוט בספרד – מנורה אחת לכולם, מוסיף והולך – תואם את שיטת התוספות שאי אפשר לשלב את שני ההידורים, כי לא ידעו איזה לילה זה.
4. מנהגנו (אשכנז) לעומת הרמב״ם. אצלנו נוהגים שכל גבר בוגר מדליק את המנורה שלו (מהדרין – כל אחד מדליק), עם מוסיף והולך (מהדרין מן המהדרין). הרמ״א היה רוצה שיעשו כמו הרמב״ם (נר לכל אחד), רק עם החומרא שכל אחד ידליק בפינה/מקום אחר כדי שיוכלו להכיר איזה לילה זה. אבל לרמב״ם בכלל אין את הרעיון שכל אחד ידליק בעצמו.
5. מדוע נשים אינן מדליקות אצלנו? לפי הרמב״ם “בין אנשים בין נשים”; גם לפי מנהגנו נשים צריכות להדליק. יש תירוצים אחרים מדוע נשים רבות אינן נוהגות כך, אבל זו שאלה נפרדת.
ה) נר שיש לו שתי פיות / כפה עליה כלי / מדורה
“נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם… כפה עליה כלי כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד… לא כפה עליה כלי הרי זו כמדורה ואפילו כנר אחד אינה חשובה.”
פשט: מנורה עם שני פתחים (פתחים לפתילות) יכולה לשמש לשני אנשים. אם יש קערה עם שמן מוקפת בפתילות, ומניחים כלי מעליה (כפה עליה כלי), כל פתילה נחשבת כנר נפרד. אבל בלי הכלי, זה כמו מדורה, וזה לא נחשב אפילו כנר אחד.
חידושים:
1. מה פירוש “שני בני אדם”: “שני אנשים” לא פירושו שני בעלי בתים הגרים בבתים שונים – כי כל אחד צריך להדליק בביתו שלו. זה מדבר על המהדרין – כשמדליקים לפי מספר אנשי הבית, נר אחד עם שני פתחים יכול להיחשב לשני אנשים באותו בית. או שזה יכול להיות גם ללילה השני כשמדליקים שני נרות.
2. מה זה “כפה עליה כלי”: הכלי אינו מכסה שסוגר הכל, אלא כלי שיש בו חורים/פתחים – כמו פתחים נפרדים זמניים לכל פתילה. זה הופך כל פתילה לנר נפרד ממש. זה לא כמו המנורות שלנו כיום שכל פמוט הוא כבר כלי נפרד – כאן מדובר על קערה אחת עם שמן שהכלי יוצר את ההפרדה.
3. מה רע במדורה: מדורה אינה “לפיד” (torch) – מדורה היא אש שמדליקים כדי להתחמם, לא לכבוד או ליופי. כשפתילות בוערות ביחד בלי כלי שמפריד ביניהן, זה נראה כמו מדורה – אש מעשית, לא נר למצוה. לכן זה לא נחשב אפילו כנר אחד.
—
הלכה ב – זמן הדלקה
“אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם שקיעתה, לא מאחרין ולא מקדימין.”
פשט: אין מדליקים נרות חנוכה לפני שקיעה, אלא בדיוק בשקיעה – לא מוקדם ולא מאוחר.
חידושים:
1. סברא שלא התקבלה: ביום לא רואים נרות (לא ניכר), ובלילה כשאנשים מדליקים נרות רגילים בבית גם לא ניכר שזה למצוה. רק בשקיעה, כשמתחיל להחשיך, ניכר שמדליקים לשם מצוה. אבל זה לא הטעם העיקרי.
2. הטעם האמיתי – תכלה רגל מן השוק: הטעם לשקיעה מתברר מהמשך ההלכה. נרות חנוכה היו בחוץ (בחוץ), והמטרה היא שאנשים ברחוב יראו אותם. אחרי שקיעה אנשים עדיין מסתובבים ברחוב – הם בדרך הביתה. אבל בלילה כבר אין איש ברחוב. לכן צריך להדליק בשקיעה כדי שיבער בזמן שאנשים עדיין נמצאים. זה הטעם של “לא מאחרין” – מאוחר יותר כבר אין איש. ו״לא מקדימין” – מוקדם יותר עדיין מאיר ולא רואים.
שכח או הזיד / תכלה רגל מן השוק
“שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה או יתר. עבר זמן זה אינו מדליק.”
פשט: אם שכח או במזיד לא הדליק בשקיעה, יכול עדיין להדליק עד תכלה רגל מן השוק – בערך חצי שעה או יותר. אחרי כן אינו יכול להדליק יותר.
חידושים:
1. עבר זמן זה אינו מדליק: הרמב״ם פוסק שאחרי תכלה רגל מן השוק אי אפשר בכלל להדליק יותר. זו שיטה מחמירה.
2. המנהג כיום: בשולחן ערוך כבר כתוב יותר – המנהג כיום מתיר להדליק גם מאוחר יותר. אצלנו שלא מדליקים בחוץ לרחוב, משתנה כל המעשה – כי כל הטעם של הזמן היה בגלל פרסומי ניסא לאנשים ברחוב.
—
הלכה ג – שיעור שמן
“וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק.”
פשט: צריך לתת מספיק שמן שהנרות יבערו כל הזמן משקיעה עד תכלה רגל מן השוק.
חידושים: זהו דין לכתחילה – באופן אידיאלי הנרות צריכים לבעור כל הזמן משקיעה עד תכלה רגל מן השוק (חצי השעה). זהו שיעור השמן שצריך לתת.
הדליקה וכבתה
“הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת.”
פשט: אם הדליק וכבה, אינו צריך להדליק שוב.
חידושים:
1. בדיעבד – אפילו שניה אחת: אף שלכתחילה היינו רוצים שיבער כל חצי השעה, אבל בדיעבד יוצאים אפילו בשניה אחת של בעירה. הראיה: אפשר להדליק עד תכלה רגל מן השוק – אפילו שניה אחת לפני תכלה רגל. אם כן, הנר בוער רק שניה אחת בתוך הזמן, ובכל זאת יוצאים. לכן, אם כבה אחרי שניה אחת, כבר יצאו.
2. אין צורך לעמוד ולשמור: הנפקא מינה המעשית היא שאין צורך לעמוד ליד הנרות כל הזמן ולוודא שהם בוערים.
נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק
“נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק, אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.”
פשט: אחרי שתכלה רגל מן השוק כבר עבר, אם הנר עדיין בוער, מותר לכבותו או להסירו.
חידושים: המצוה היא רק בזמן (משקיעה עד תכלה רגל), ואחר כך אין שום ענין יותר – לא קדושה, לא איסור הנאה, כלום. אפשר לכבות בחופשיות.
—
הלכה ד – שמנים ופתילות
“כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה, ואף על פי שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות… ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול.”
פשט: כל סוגי השמן והפתילות כשרים לנרות חנוכה, אפילו אלה שאסור להשתמש בהם לנרות שבת. הטעם: בנרות שבת יש חשש שמא יטה (שמא יבוא לתקן את הפתילה), כי משתמשים באור. אבל בנרות חנוכה אסור להשתמש בכלל באור, לכן לא יבואו לתקן את הפתילה.
חידושים:
1. החילוק בין שבת לחנוכה: בנרות שבת האור נעשה לתשמיש – להאיר את הסעודה, לקרוא בו. לכן אם הנר לא בוער טוב, יבואו לעשותו טוב יותר (שמא יטה), וזה חילול שבת. אבל בנרות חנוכה אסור להשתמש – אסור להשתמש בכלל באור לשום מטרה מעשית. לכן אין חשש שמא יטה, כי אין מה לעשות עם האור. לכן מותר אפילו בשבת חנוכה להשתמש בשמנים ופתילות האסורים לנר שבת.
2. אם רוצים לאכול ליד הסעודה: אם רוצים לאכול את הסעודה צריך להדליק נרות נוספים – אי אפשר להסתמך על נרות חנוכה להארה.
—
איסור הנאה מנר חנוכה
“לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול… ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור.”
פשט: אסור להשתמש באור של נר חנוכה – לא בשבת ולא בחול. אפילו שימוש קטן כמו לבדוק כסף או למנות מטבעות לאורו אסור.
חידושים:
1. “בין בשבת בין בחול” – מה החידוש? החידוש של “בחול” הוא שאפילו כשאין איסור שבת, נשאר איסור ההנאה מנר חנוכה עצמו. החידוש של “שבת” הוא שאין צורך לדאוג לשמא יטה כי איסור ההנאה מבטל את החשש.
2. “לבדוק מעות או למנותן” – הקשר המעשי: מדוע מדברים דווקא על מניית כסף ליד נר חנוכה? כי נותנים צדקה ליד נר חנוכה (דמי חנוכה), ואפשר לחשוב שמותר למנות את המטבעות לאורו – בא הרמב״ם ואומר שאפילו זה אסור.
—
הלכה ה – היכן מניחים נר חנוכה
“נר חנוכה מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח, על שמאל הנכנס לבית, כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ואם היה דר בעלייה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים.”
פשט: המצוה היא להניח נר חנוכה ליד פתח הבית מבחוץ, בתוך טפח מהפתח, בצד שמאל של הנכנס – כדי שהמזוזה תהיה מימין ונר חנוכה משמאל. מי שגר בעלייה (קומה שנייה), מניח אותו בחלון הסמוך לרשות הרבים.
חידושים:
1. “מצוה” – הידור או עיקר? הלשון “מצוה להניחו” פירושו האופן העיקרי של קיום המצוה, דומה ללשון “מצוה” הקודם שהרמב״ם משתמש בו.
2. “בטפח הסמוך לפתח” – מדוע קרוב לדלת? שיהיה מחובר לבית, לא רחוק מדי.
3. מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל – המשמעות העמוקה: יפה שהבית יהיה מוקף במצוות משני הצדדים. לפי הרמב״ם מזוזה היא “עדות” על הקב״ה, ונר חנוכה הוא גם עדות על הניסים – שניהם עדות. יש גם טעם מעשי: הצד הימני כבר יש בו מצוה (מזוזה), לכן שמים נר חנוכה בצד השמאלי.
4. [דיגרסיה: מאירי – ציצית, מזוזה, נר חנוכה:] המאירי (תלמיד של רמב״ן) אומר שבעל הבית “מעוטף בציצית” כשהוא מדליק נר חנוכה. הרעיון הוא ששלושתם – ציצית, מזוזה, נר חנוכה – הם דברים המזכירים את הקב״ה. הרמב״ן אומר שמזוזה וציצית הם “זכר” המזכיר לאדם את מציאות ה׳, כמו מלאכים השומרים על האדם. זה לא סתם “מצוות חבילות חבילות” – האדם מוקף בדברים המזכירים לו.
5. “חלון הסמוכה לרשות הרבים” – מה פירוש “רשות הרבים” כאן? “רשות הרבים” כאן לא בהכרח רשות הרבים מהלכות שבת. זה פירושו סתם מקום שאנשים מסתובבים בו – להוציא חלון אחורי שאיש לא רואה.
6. רש״י לעומת תוספות: רש״י אומר שמניחים נר חנוכה ליד דלת הבית בחצר (לא ליד דלת החצר לרשות הרבים). תוספות אומר שמניחים ליד החצר ליד רשות הרבים. שיטת רש״י פשוטה יותר.
7. “הסמוכה” – הכי קרוב: “הסמוכה לרשות הרבים” אולי לא פירושו ממש ליד רשות הרבים, אלא החלון הקרוב ביותר שיש – “הכי קרוב” – אולי אדם יראה.
8. נפקא מינה מעשית כיום: מדליקים בחלון ה
פרונטלי, לא בחלון האחורי. “סמוך לרשות הרבים” פירושו להוציא חלון אחורי. חסידים מדליקים ליד דלת בתוך הבית.
למעלה מעשרים אמה
“ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום, מפני שאינו ניכר.”
פשט: אם הניח נר חנוכה גבוה יותר מעשרים אמה, לא קיים את המצוה, כי אין רואים אותו.
חידושים:
1. עלייה לעומת למעלה מעשרים אמה: הרמב״ם מציב את ההלכה של עלייה (קומה שנייה – מניחים בחלון) ממש ליד ההלכה של למעלה מעשרים אמה. הפשט הוא שעלייה היא בדרך כלל פחות מעשרים אמה, לכן זה כשר. רק גבוה יותר מעשרים אמה פסול.
2. [דיגרסיה: נר לעומת מנורה – חידוש חשוב:] כל ההלכות בגמרא וברמב״ם מדברות על “נר” (מנורה פשוטה עם שמן), לא על מנורת חנוכה מיוחדת. מנורה עם שמונה קנים היא מנהג מאוחר יותר – הראשון שמדבר על כך הוא אולי הפרי חדש (אחרון). כל ההלכות של “ניכר” ו״סמוך לפתח” מדברות כשמדליקים נר רגיל – צריך לעשות מקום מיוחד שיהיה ניכר שזה חנוכה. אבל כשמדליקים מנורה, כבר ניכר מעצמו שזה חנוכה, לכן אפשר להניח בכל מקום.
נפקא מינה: המנורות הגדולות של חב״ד שהן גבוהות יותר מעשרים אמה – הדין של למעלה מעשרים אמה מדבר על הנר (הלהבה), לא על מבנה המנורה. אם המנורה עומדת על הרצפה וגבוהה מאה אמות, אבל הלהבה נמצאת מתחת לעשרים אמה – כשר.
3. קושיא על החידוש: במהדרין מן המהדרין, כשמדליקים לפי מספר הלילות (שניים, שלושה,ארבעה נרות), כבר ניכר שזה חנוכה אפילו בלי מנורה – כי רואים קבוצת נרות במקום אחד. תשובה: אולי כל ההלכות של ניכר מדברות רק למי שאינו מהדרין (שמדליק רק נר אחד כל הלילות).
—
הלכה ו – בימי הסכנה
“בימי הסכנה מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, ואפילו הניחו על שולחנו דיו.”
פשט: בימי סכנה (כשממשלות גויים גוזרות גזירות על היהודים) מותר להניח נר חנוכה בתוך הבית, אפילו על השולחן, ויוצא ידי חובה.
חידושים:
1. “דיו” – רק בסכנה: הלשון “דיו” (מספיק) נאמר דווקא בימי הסכנה. הרמב״ם לא אומר שבכל שעת הדחק אפשר להניח על השולחן. זה אומר שמי שאין לו חלון אבל אין סכנה – לא ברור שהוא יכול סתם להניח על השולחן.
2. בעצם פטור, אבל אפשר לקיים: בסכנה פטורים בעצם מנר חנוכה – זו רק מצוה דרבנן. אבל הרמב״ם אומר שיש דרך לקיים את המצוה אפילו בפנים על השולחן. זהו קיום מצוה לגיטימי, רק ברמה נמוכה יותר.
3. זמן לעומת מקום – מה מעכב? הזמן של ההדלקה מעכב (כי צריך להיות אנשים ברחוב לפרסומי ניסא), אבל המקום (בחוץ לעומת בפנים) אינו מעכב בדיעבד.
4. פרסומי ניסא הוא תנאי, לא עצם המצוה: מכך שאפשר להדליק בפנים (בשעת סכנה) רואים שפרסומי ניסא אינו כל עצם המצוה, אלא תנאי במצוה. המצוה עצמה היא הדלקת נר חנוכה, ופרסומי ניסא הוא תנאי שצריך לקיים כשאפשר. פרסום לא פירושו דווקא שהרחוב יראה – גם בפנים יש מין פרסום (פרסום בבית, לבני הבית). אבל בזמנים רגילים נרות חנוכה הם בחוץ, לא בפנים.
5. “סכנה” – מה פירוש המושג? במגילת תענית כתוב הלשון “ומתיירא מן הליצים” – חוששים מליצנים, לא דווקא מסכנת נפשות ממשית. זה מראה ש״סכנה” בהקשר זה לא פירושו רק סכנת חיים, אלא גם מצבים שקשה או לא נוח להדליק בחוץ. בכך אפשר להצדיק את כל היהודים המדליקים בפנים אפילו כשאין סכנה ממשית. סכנה לא פירושה פיקוח נפש – כי אם זה היה פיקוח נפש, לא היו מחפשים עצה בכלל (היו פשוט פטורים). “ליצים” יכול להתכוון לקטגוריה רחבה יותר של מצבים שקשה להדליק בחוץ.
—
הלכה ז – נר אחר להשתמש לאורה
“וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורה. ואם היתה שם מדורה אינו צריך נר אחר. ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה, צריך נר אחר.”
פשט: כשמדליקים בפנים, צריך להיות נר נוסף בבית כדי שלא יבואו להשתמש בנר חנוכה. אם יש מדורה (אש בבית), אין צורך בנר נוסף, כי אפשר להשתמש במדורה. אבל אדם חשוב – שדרכו לא להשתמש במדורה לאור (יש לו תמיד נר נפרד, זה מראה עושר) – צריך נר נוסף, כי הוא יבוא להשתמש בנר חנוכה.
חידושים:
1. מדוע זה נוגע דווקא בפנים: קודם כשדיברנו על הדלקה בחוץ, הדין של נר אחר לא כל כך נוגע – הוא לא נמצא שם ליד נר חנוכה. עכשיו שמדליקים בפנים, הוא יושב בבית ליד נר חנוכה, ויש חשש אמיתי שישתמש בו.
2. שני טעמים אפשריים לנר אחר: (א) כדי שלא יעבור על איסור הנאה – הוא צריך מקור אור מעשי. (ב) כדי שיהיה ניכר (מוכר) שנר חנוכה הוא נר נפרד למצוה, לא סתם אור. לשון הרמב״ם לא מציין במפורש את המילה “ניכר”, אבל ייתכן שזה גם גורם.
3. אדם חשוב – מדוע הוא צריך נר נוסף: אצל אדם חשוב, אף שיש מדורה טכנית, הוא לא משתמש במדורה לאור (זה לא דרכו). לכן הוא יבוא להשתמש בנר חנוכה. או, לחלופין: אצל אדם חשוב שיש לו תמיד נר נפרד מלבד המדורה, נר חנוכה לא ניכר כנר מצוה מיוחד אם אין לו גם את הנר הרגיל שלו.
—
“על שלחנו” – היכן בדיוק מדליקים בפנים?
חידושים:
1. שיטת הרמב״ם – “על שלחנו” פירושו ליד השולחן: לפי הרמב״ם, כשמדליקים בפנים (בשעת סכנה), מדליקים ליד השולחן – אותו מקום שמדליקים תמיד נרות בלילה (כמו נרות שבת). הרמב״ם בכלל לא חשב על הרעיון להדליק ליד דלת מבפנים.
2. מנהג הטור והרמ״א – להדליק ליד הדלת מבפנים: הרמ״א אומר שצריך להדליק ליד דלת מבפנים. בזמן הרמ״א לא היתה סכנה ממשית, אלא היה קשה להדליק בחוץ (קר, לא נוח וכדומה). לכן הדליקו בפנים ליד הדלת – כשפותחים את הדלת אפשר לראות קצת, זה לא ממש בחוץ אבל “יש קצת הכר”. זהו המנהג שכתוב בפוסקים.
3. “מבפנים” ו״על שלחנו” – שתי רמות: לשון הרמב״ם “מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים” פירושו הרמה הראשונה – במקום בחוץ, מדליקים בפנים (אולי ליד הדלת, שם אפשר לשלוט). “ואפילו הניחו על שולחנו” היא עוד רמה של קולא – כשזה עוד יותר קשה, מדליקים ממש ליד השולחן. כך הבין הטור את המנהג.
4. ביקורת חריפה על הדלקה ליד דלת של מטבח: המנהג שאנשים מדליקים ליד דלת של המטבח שלהם או ליד דלת פנימית ביותר מקבל ביקורת חריפה:
– זה “פורים באמצע השבוע” (בדיחה/שטות).
– אין שום ענין הלכתי להדליק ליד דלת סתמית בפנים.
– המנהג התפתח מטעות: אנשים ראו שמדליקים ליד דלת (שבמקור פירושו ליד דלת הבית לרשות הרבים), והחילו זאת בטעות על כל דלת.
5. [דיגרסיה: קבלה והדלקה ליד דלת:] בקבלה כתובים סודות ורמזים גדולים על “פתח בית” (דלת הבית). המקובלים פירשו את הגמרא, והרמזים שלהם מתייחסים להלכה המקורית – הדלקה ליד דלת הבית לרשות הרבים, שם יש ענין של מזוזה מצד אחד ונר חנוכה מהצד השני. אבל אנשים שהם עמי הארץ לקחו את הרמזים הקבליים והחילו על דלת סתמית בפנים – זו טעות גם בהלכה וגם בקבלה. “הרמז הוא על אותה דלת שמדליקים על פי הלכה” – לא על דלת של מטבח. “אני רוצה ללמד זכות על התורה” – להגן על אמת התורה, לא ללמד זכות על מנהגים שבאים מעם הארצות.
6. למוד זכות על הדלקה ליד דלת בפנים: אולי הענין הוא שניכר שזה נר מיוחד – הוא לא מונח סתם על הדלפק, אלא במקום משונה שלא מדליקים בו בדרך כלל, וזה מזכיר שזה מין נר מיוחד. אבל זה לא מתקבל.
—
הלכה ח – חרש שוטה וקטן / גוי הדליק
“נר חנוכה שהדליקה חרש שוטה וקטן או גוי – לא עשה כלום, עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה.”
פשט: אם חרש, שוטה, קטן, או גוי הדליק את נר חנוכה, לא יצא ידי חובה. צריך שמי שחייב במצוה ידליק אותו.
חידושים:
1. פרסומי ניסא לבדו אינו מספיק: אם כל המצוה היתה רק פרסומי ניסא, היה צריך לעבוד אפילו כשגוי או קטן מדליק – כי למעשה כל אחד רואה ליד הדלת מנורה דולקת, והפרסום קיים. החידוש הוא שיש דין של מעשה מצוה – ההדלקה עצמה היא מצוה, ולכן צריך שבר-חיובא יעשה אותה.
2. קשר ל״הדלקה עושה מצוה”: מכיוון שמעשה ההדלקה עצמה היא המצוה (לא רק התוצאה שהיא בוערת), צריך שהמדליק יהיה מי שחייב. זה מקביל לכל מצוה שצריכה בר-חיובא.
3. כל ההלכות נובעות מכלל אחד: הרמב״ם חיבר מספר הלכות שכולן יוצאות מאותו יסוד – הדלקה עושה מצוה.
—
הלכה ח (המשך) – הדליק בפנים והוציאו
“הדליקה בפנים והוציאה – לא עשה כלום, עד שידליקנו במקומו.”
פשט: אם הדליק את נר חנוכה בפנים הבית ואחר כך הוציא לפתח – לא יצא ידי חובה. צריך להדליק במקום שהוא צריך לעמוד.
חידושים:
1. המקום כן מעכב: כאן רואים עוד ראיה שהמקום כן מעכב – בזמן שאין סכנה, אי אפשר לומר “הדלקתי בפנים” – זה לא עובד. זו עוד ראיה לחידוש שבשעת חירות צריך להדליק בפתח ביתו, ובפנים לא טוב.
2. מדוע המקום מעכב – כי הדלקה עושה מצוה: מכיוון שהמצוה מתבצעת בשעת ההדלקה, הנר כבר צריך להיות במקום הנכון בשעת המעשה. אי אפשר להדליק במקום אחר ואחר כך להעביר.
—
הלכה ח (המשך) – העמיד נר חנוכה בידו ועמד
“העמיד נר חנוכה בידו ועמד – לא עשה כלום, שהרואה אומר לצרכו הוא עומד.”
פשט: אם אדם עומד ומחזיק את נר חנוכה בידיו (במקום להניחו), לא יצא ידי חובה, כי מי שרואה אותו יחשוב שהוא מחזיק את האור למטרותיו שלו (הוא הולך לאן שהוא), לא לשם מצוה.
חידושים:
1. האדם לא הופך לחפצא של מצוה: אפילו אם אדם רוצה בעצמו להיות ה״חפץ של מצוה” ולעמוד כמו מנורה, זה לא עובד, כי חסר ההיכר של מצוה.
2. נפקא מינה למעשה: יכול להיות נפקא מינה אם מישהו נמצא במקום שאין לו היכן להניח את המנורה.
3. זמנים כיום: אולי כיום, כשאיש לא מסתובב עם נר (יש פנסים), אם מישהו עומד עם מנורה דולקת, אולי כן ניכר שזה לשם מצוה. אבל הרמב״ם פוסק את ההלכה כפי שהיא.
—
הלכה ח (המשך) – עששית שהיתה דולקת כל היום / מוצאי שבת חנוכה
“עששית שהיתה דולקת כל היום כולו – למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה. שההדלקה היא המצוה לא ההנחה.”
פשט: עששית (מנורה עם זכוכית) שבערה כל השבת – במוצאי שבת צריך לכבותה, לברך, ולהדליק שוב. כי הדלקה היא המצוה – מעשה ההדלקה היא המצוה, לא רק שהיא עומדת ובוערת (הנחה).
חידושים:
1. כל שלוש ההלכות – יסוד אחד: כל שלוש ההלכות (חרש שוטה וקטן, הדליק בפנים והוציאו, עששית) יוצאות מאותו כלל: הדלקה עושה מצוה.
2. [דיגרסיה: קשר לסוכה – תעשה ולא מן העשוי:] בסוכה יש דין של תעשה ולא מן העשוי – צריך לעשות את הסוכה באופן אקטיבי, לא שתהיה כבר מוכנה. זה דומה לכלל של הדלקה עושה מצוה – שניהם צריכים מעשה. זו סיבה שלומדים הלכות חנוכה ערב סוכות – כי יש קשר בין שני היסודות. מצוות צריכות עשייה, לא שיהיה עשוי.
—
הלכה ט – מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר
“ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר.”
פשט: מותר להדליק נר חנוכה אחד מנר חנוכה אחר. אף שאסור להשתמש בנר חנוכה למטרות עצמיות, אבל להדליק נר חנוכה אחר מותר, כי זה עצמו ענין של מצוות נר חנוכה.
חידושים:
1. מדוע זה מותר – “משתמש” לעומת מצוה: “להשתמש” פירושו למטרות עצמיות, אבל להדליק נר חנוכה אחר הוא מענין המצוה – זה לא שימוש לצרכו.
2. קשר להדלקה עושה מצוה: אם לא הדלקה עושה מצוה, ההדלקה היתה רק טכנית (דרך שיבער), ואז להדליק מנר חנוכה אולי היה שימוש. אבל מכיוון שהדלקה עושה מצוה – רגע ההדלקה הוא עצמו המצוה – להדליק מנר חנוכה הוא מעשה מצוה, לא שימוש.
3. שאלה: ללמוד לאור נר חנוכה: אם להדליק נר חנוכה אחר מותר כי זו מצוה, מה עם מצוות אחרות? האם מותר ללמוד לאור נר חנוכה (כי גם לימוד הוא מצוה)? לימוד, אף שהוא דבר יפה, אין לו קשר להדלקת נר חנוכה – זה לא מענין המצוה. אבל לשיר או לומר תפילות של חנוכה אולי כן היה מענין.
4. שיטת הרמ״א – להדליק נר ללמוד: הרמ״א אומר שמותר אפילו להדליק נר רגיל (ללמוד בו) מנר חנוכה, כי לימוד הוא גם מצוה. זו קולא מעניינת.
5. הרמ״א על נרות שניים מהראשונים: הרמ״א אומר שלא צריך להדליק את הנרות השניים מהנרות הראשונים. הטעם: זה חוזר לסברא של מהדרין – הנרות השניים הם רק הידור, והראשון הוא ממש המצוה, לכן הנר ההידור חלש יותר ולא צריך להשתמש במצוה העיקרית בשבילו.
6. ראב״ד – אפילו על ידי קיסם: הראב״ד אומר ש״מדליק נר מנר” פירושו אפילו על ידי קיסם – לא צריך להדליק ישירות נר אחד מהשני, אלא אפשר לקחת עץ קטן, להדליק אותו מנר חנוכה, ובזה להדליק את השני. הראב״ד דאג מזה כי בהדלקת הקיסם לא עושים מצוה – זו רק הכנה למצוה הבאה.
7. הבנת המגיד משנה: המגיד משנה אומר שגם על ידי קיסם מותר, כי הדלקת הקיסם אינה בעצמה מעשה מצוה – זו רק הכנה, והכנה אינה אסורה.
8. משמעות נגד הרמ״א: מכך שהרמב״ם מקשר את ההיתר של מדליק נר מנר עם הדלקה עושה מצוה, משמע לא כמו הרמ״א (שמתיר להדליק נר רגיל ללמוד). כי אפילו אם הדלקה עושה מצוה, עושים מעשה מצוה כשמדליקים נר שבת או נר של חולה – אבל זה לא מענין נר חנוכה.
—
הלכה י – חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות
“חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות – צריכה שני נרות, שלא יאמרו העוברים ברוח זו לא הניחו נר חנוכה.”
פשט: חצר (חצר) שיש לה שתי דלתות בשני צדדים שונים צריכה שני נרות חנוכה – אחד ליד כל דלת. הטעם: כדי שאנשים העוברים בצד אחד לא יאמרו “כאן לא הדליקו נר חנוכה.”
חידושים:
1. “שני רוחות” – לא כל חצר: הרמב״ם אומר “שני פתחים בשתי רוחות” – לא כל חצר עם שתי דלתות, אלא כשהן בשני צדדים שונים, כך שמי שעובר בצד אחד לא יכול לראות את הנר בצד השני.
2. חידוש – לפרסומי ניסא יש גם צד “שלילי” / איסור: עד עכשיו ראינו שפרסומי ניסא הוא ענין חיובי – צריך לפרסם את הנס. אבל כאן רואים שיש גם צד שלילי – זה בזיון / בעיה כשלא רואים נר חנוכה. זה אומר שפרסומי ניסא מכיל גם איסור של ביטול פרסומי ניסא. המצוה חזקה הרבה יותר ממה שחשבנו.
3. קשר לחשד / מראית עין: זה
דומה לענין של עובר לפני בית המדרש בשעת תפילה – כשכל היהודים עושים משהו, זה דבר גדול, וצריך שידעו. כך גם בחנוכה: כשלכל בית יהודי יש נר חנוכה, ובדלת אחת לא רואים, זה מביא לחשד.
4. החושד לעומת הנחשד: האדם החושד צריך גם לעבוד על מידותיו – הוא היה צריך לחשוב שאולי יש נר בצד השני. אבל מצד הנחשד צריך לדאוג שלא יהיה חשד – זו דרישת ההלכה.
5. נפקא מינה: מספר בתים: אדם שיש לו מספר בתים (בהרים, בפלורידה, בארץ ישראל) – אינו צריך להדליק נרות חנוכה בכל בית, כי אנשים יודעים שהבית ריק. הרמב״ם מדבר על חצר שרואים שיש שם פעילות (רואים שאנשים גרים שם), אבל ליד הדלת לא רואים נר חנוכה – אז יש חשד.
6. גורם הזמן בחשד: החשד תלוי גם בכך שיש זמן ספציפי (חצי שעה, שלושת רבעי שעה) שכולם מדליקים. אם באותו זמן זה לא בוער, פשוט שהוא לא הדליק.
7. ענין של נר ליד כל דלת יהודית: יש ענין שלכל דלת יהודית יהיה נר – זה יותר מסתם חשד, זה ענין חיובי של פרסומי ניסא.
8. קשר ל״ליצים” וסכנה קלה: מכיוון שהיו מוכנים בקלות לסכנה (להדליק בפנים), אדם יחשוב בקלות שהשני אינו מהדר על המצוה להדליק בפתח ביתו. לכן החשד יותר ריאלי.
—
הלכה יא – מי שאינו בביתו / אורח
“מי שלא היה בביתו – מדליקין עליו בתוך ביתו. אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו. אין לו בית – משתתף עמהם בשמן. ואם היה לו בית בפני עצמו – אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, צריך להדליק במקום שנתארח בו מפני העוברים.”
פשט: אדם שאינו בביתו – בני ביתו מדליקים עבורו בבית, והוא אינו צריך להדליק במקום שהוא מתארח. אם אין לו בית (אף אחד לא מדליק עבורו) – הוא משתתף בשמן עם בעל הבית שהוא מתארח אצלו. אבל אם יש לו בית נפרד שהוא מתארח בו (לא בבית בעל הבית, אלא דירה נפרדת) – חייב להדליק גם שם, אף שמדליקים עבורו בביתו, מפני העוברים (חשד).
חידושים:
1. “מדליקין עליו” – מה פירושו? “מדליקין עליו בתוך ביתו” לא פירושו ההידור של להדליק נר נפרד לכל בן בית. זה פירושו הדין העיקרי: כשמדליקים נרות בבית, כאילו כולם יוצאים – זה צריך להיות שייך לכל הבית. בבית רגיל, שלוקחים שמן מהבית ומדליקים, כל בן בית הוא ממילא חלק מההדלקה.
2. האורח אינו שייך לבית: האורח לא יכול לצאת עם הדלקת בעל הבית, כי הוא לא שייך לבית. לכן יש עצה – “משתתף עמהם בשמן” – הוא נותן פרוטה, קונה קצת שמן, ובכך הוא הופך לחלק מההדלקה.
3. הידור אצל אורח: אפילו אם בעל הבית מדליק לכל בן בית (לפי ההידור), האורח אינו מבני הבית – זה לא הנר שלו. הוא “משתתף בשמן” – לא הדלקה נפרדת, אלא הוא הופך לשותף בהדלקה. לפי הרמב״ם, אפילו המהדר – בעל הבית מדליק לכל אחד, והאורח נותן פרוטה לשמן, ובכך הוא הופך לחלק מההדלקה.
4. “בית בפני עצמו” – ענין החשד: אם האורח שכר בית נפרד במקום שהוא נמצא עכשיו, חייב להדליק גם שם “מפני העוברים” – אנשים יראו שכאן מסתובב יהודי שלא מדליק נר חנוכה, והם לא יודעים שמדליקים עבורו בתוך ביתו. זה שוב ענין החשד – שני בתים, הוא כבר הדליק בביתו, אבל כאן הוא גם גר, אנשים יאמרו “הוא לא הדליק נר חנוכה.”
5. [דיגרסיה: חשד – מדוע אנשים כל כך חושדים?] בהלכות דעות כתוב שלא צריך לחשוד באנשים. אולי בזמן מסוים יהודים זלזלו במצוה, ולכן עשו את הגזירה מפני החשד. אבל מפני חשד מופיע במקומות רבים בהלכה (כמו בשבת – לתלות מטפחת מפני חשד או מראית עין), זה לא ספציפי לחנוכה.
—
הלכה יב – מצות נר חנוכה חביבה עד מאד / סדר עדיפויות
א) חביבות המצוה
“מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה – שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.”
פשט: נר חנוכה היא מצוה חביבה מאוד. צריך להיזהר בה, כדי לפרסם את הנס ולהוסיף שבח לקב״ה והודיה לו על הניסים שעשה. אפילו אדם שחי מצדקה – ישאל או ימכור משהו ויקנה שמן ונרות.
חידושים:
1. “צריך אדם להיזהר בה” – מה פירושו? מספר פירושים: (א) זה נובע מהגמרא “הרגיל בנר” / “הזהיר בנר”. (ב) אולי פירושו לעשות את המצוה מן המובחר – ההידור שהרמב״ם התחיל איתו. (ג) אולי פירושו פשוט שלא לשכוח ולא לזלזל בה.
2. “להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל”: “להודיע הנס” – אנשים אחרים כבר הודיעו את הנס, אבל “להוסיף בשבח האל” – כל אדם שמדליק יותר, או כל הידור שעושים, מוסיף בשבח האל. זה דומה ל״כל המרבה לספר הרי זה משובח” – תמיד כששבחים את הקב״ה, להרבות הוא מעלה.
3. “שואל או מוכר כסותו” – עד כמה זה הולך? “מוכר כסותו” לא פירושו שהוא מוכר את הבגד האחרון שלו – יש לו משהו לתת, אפילו עני יש לו משהו. “שואל” – האם זה פירושו ללוות (הלוואה), או לבקש טובה / נדבה?
4. [דיגרסיה: קופה של צדקה ונר חנוכה:] בארבע כוסות כתוב שקופת הצדקה חייבת לספק. בנר חנוכה לא כתוב שקופת הצדקה חייבת לספק – החיוב הוא על האדם עצמו. עצה: מכור את בגדך לנר חנוכה, וקופת הצדקה, שחייבת לספק צרכים בסיסיים (בגדים, אוכל), תקנה לך בגד חדש. כך יוצא שהאדם מקבל את שניהם – נר חנוכה ובגדים. בהלכות קופת צדקה צריך באופן אידיאלי לתת לכל היהודים ברווח – נרות חנוכה, בגדים, קידוש, הכל.
ב) נר חנוכה לעומת קידוש היום
“הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש שבת והדלקת נר חנוכה – מקדים שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום, הואיל ושניהם מדברי סופרים, מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס.”
פשט: אם לאדם יש רק פרוטה אחת והוא עומד בפני בחירה בין קידוש שבת (יין) לבין נר חנוכה – נר חנוכה קודם, כי שניהם מדברי סופרים, ונר חנוכה יש בו זכרון הנס.
חידושים:
1. מדוע שניהם “מדברי סופרים”: קידוש עצמו הוא מדאורייתא, אבל קידוש על היין הוא מדברי סופרים – אפשר לעשות קידוש על הפת. ההידור לעשות על יין דווקא הוא רק מדרבנן. לכן, כשמשווים נר חנוכה (מדרבנן) לקידוש על היין (ההידור הוא מדרבנן), נר חנוכה קודם כי “שיש בו זכרון הנס.”
2. קידוש על פת – נקודה: הרמב״ם עצמו אמר שאם פת “חביב עליו” עושים קידוש על פת. כשלאדם אין יין, בוודאי פת חביב עליו – “מה שיש לו יותר חביב ממה שאין לו.” לכן הוא יכול לעשות קידוש על פת, והפרוטה הולכת לנר חנוכה.
3. לקידוש יש גם זכרון – אבל לא דרך יין: קידוש הוא גם מפרסם מעשה בראשית / זכר ליציאת מצרים? את הזכרון הזה אפשר לעשות על פת – זה לא דווקא היין שמפרסם. כשעושים קידוש על פת, לא רואים כל כך ברור שיש מעשה נוסף של קידוש – הוא אומר סתם ברכה. אבל נר חנוכה – פרסום הנס הוא רק דרך ההדלקה, אין אלטרנטיבה.
ג) נר ביתו לעומת נר חנוכה / קידוש
“היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו.”
פשט: אם צריך לבחור בין להאיר את הבית (נר ביתו) לבין נר חנוכה, או בין נר ביתו לקידוש – נר ביתו קודם, כי שלום בית כל כך חשוב שאפילו שם ה׳ נמחק לשלום בין איש לאשתו (בסוטה).
חידושים:
1. “שלום ביתו” – מעשית: בבית שחשוך, אשתו תצעק עליו – “אתה חכם, נתת את הנרות לביתנו כי אתה צריך נר חנוכה? תסתפק עם נר חנוכה!” באה התורה ואומרת: מכור את נר חנוכה וקנה נרות לבית.
2. קושיא – מדוע לא “מניחו על שולחנו”? האדם יכול לעשות דבר פשוט – הוא יכול לומר שזו שעת סכנה (אין לו כסף), ו״מניחו על שולחנו” – הוא שם את נר חנוכה על השולחן, וזה גם מאיר את הבית! כך יש לו את שניהם – נר חנוכה ושלום בית! תשובה: “שעת סכנה” היא “דבר אמיתי” – אי אפשר להכריז על כל מצב קשה כשעת סכנה. זה מצב היסטורי ספציפי, לא מצוקה כספית אישית. חוץ מזה: אפילו אם שמים אותו על השולחן, אסור להשתמש לאורו – אסור להשתמש באור של נר חנוכה למטרות מעשיות. לכן זה לא עוזר לשלום בית.
3. סדר עדיפויות לפי הרמב״ם: מכל ההלכה יוצא סדר ברור: (1) נר ביתו (שלום בית) – הכי חשוב; (2) נר חנוכה (זכרון הנס) – יותר חשוב מקידוש על היין; (3) קידוש על היין – אפשר בדיעבד לעשות על פת. כל ההקדמה של “חביבה עד מאד” מוכחת בכך – רואים שנר חנוכה יותר חביב מקידוש. אבל כדי שלא יחשבו שזה הדבר החשוב ביותר, הרמב״ם מביא מיד שנר ביתו (שלום בית) עוד יותר חשוב.
4. החידוש של “השם נמחק” – חנוכה היא קידוש השם: חנוכה היא קידוש השם – והקב״ה מוותר על כבודו (כלומר, מבטלים נר חנוכה) כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. זהו סוד ההלכה.
5. נר ביתו – לא רק שבת, גם כל השבוע: בגמרא (רש״י) כתוב ש״נר ביתו” פירושו נר שבת, אבל הרמב״ם לא כותב שהוא מדבר ספציפית על שבת. “נר ביתו” יכול להתכוון גם לכל השבוע. מכאן אפשר ללמוד לשאלות אחרות: אם מישהו צריך לבחור בין לספק משהו בבית או לקנות אתרוג יפה – הוא צריך לדעת ששם ה׳ נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו.
6. מדוע לא לבטל רק את איסור להשתמש לאורו? במקום לבטל את כל מצוות נר חנוכה, מדוע לא רק לבטל את הסעיף הקטן של אסור להשתמש לאורו – להדליק נר חנוכה *וגם* להשתמש באור לשלום בית? תשובה: ייתכן שעצם מצוות נר חנוכה היא שזה נר נוסף – נר שלא משתמשים בו לשום מטרה מעשית. ברגע שזה נר שמשתמשים בו לשלום בית, זה בכלל לא נר חנוכה. זה לא רק פגם באסור להשתמש לאורה – זה שהשם כולו “נר מיוחד לחנוכה” נופל.
ד) סיום – גדול השלום
“גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.”
פשט: הרמב״ם מסיים: נר ביתו קודם כי גדול השלום – כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם.
חידושים:
1. “שלום בעולם” – מעלת המדות (שמונה פרקים של הרמב״ם): “שלום בעולם” לא פירושו סתם שלא יכו זה את זה. כמו שהרמב״ם אומר בשמונה פרקים: שלום פירושו מעלת המדות – כל הענינים של ישוב עולם, שלאנשים יהיו מידות טובות, שיתנהגו אחד עם השני. זו מטרת התורה בעולם הזה (“בעולם”). בוודאי לתורה יש עוד מטרה – אמת, מעלה שכלית – אבל זו כבר רמה גבוהה יותר (עולם הבא).
2. במעשה הספציפי (נר ביתו קודם) השלום הוא שלום גדול עוד יותר: יש גם דרגה במידות – שהנוחות של אשתי לא פחות חשובה מהמצוה שלי. זהו השלום שהרמב״ם מדבר עליו.
3. דרך הרמב״ם לסיים במילים יפות: הרמב״ם מאוד אוהב לסיים הלכה, במיוחד ספר שלם, במילים יפות, בדברי אגדה. אבל כאן יש גם תוכן הלכתי – זה לא רק סיום יפה, אלא גם הלכות מעשיות של סדר עדיפויות.
4. [דיגרסיה: מקבילה להלכות תפילה – ברכת ולמלשינים:] הרמב״ם אומר גם בולמלשינים (בהלכות תפילה) שזה “גדולים מכל צורכי בני אדם.” הברכה האחרונה של שמונה עשרה היא שים שלום – שמתאים לנושא.
—
סיום ספר זמנים
זהו סיום ספר זמנים – הספר השלישי של הרמב״ם (אחרי מדע, אהבה, זמנים). זו כבר חזקה (שלושה ספרים). הספר הבא יהיה נשים – וזה מתחבר יפה: ספר זמנים מסתיים עם שלום בית, בין איש לאשתו, וספר נשים ממשיך עם הנושא.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות חנוכה פרק ד׳ – כמה נרות מדליקין בחנוכה
הקדמה – מבנה הספר ומבנה המצוות דחנוכה
ר׳ יצחק: יום טוב, אנחנו לומדים היום זה ערב סוכות, אני לא יודע מתי יגיע השיעור, אבל אנחנו לומדים היום הלכות חנוכה פרק ד׳.
ר׳ יואל אשר: הפרק האחרון של הלכות חנוכה, וגם הפרק האחרון של ספר זמנים. בפרק הקודם סיפר לנו הרמב״ם את עצם מצוה של חנוכה, שיש יום כזה שנקרא חנוכה ולמה, ואחר כך דיבר על הלל של חנוכה. זאת אומרת שההלל וההודאה הוא אצל הרמב״ם הדבר הראשון של חנוכה, ואחר כך באה מצוות הדלקת נר חנוכה.
ר׳ יצחק: לא רק חנוכה, אלא ההלל של כל ימים טובים. נכון.
ר׳ יואל אשר: אם כבר סיים את ההלל, כבר סיים את ההלל של הימים טובים.
ר׳ יצחק: עכשיו אנחנו הולכים ללמוד פרטים של הדלקת נר חנוכה, מה המצוה, איך עושים אותה, כמה, מתי, איפה.
ר׳ יואל אשר: מה קורה, וכו׳. אמרתי שחנוכה ופורים יש להם עצם מצוה, כמו שכל יום טוב יש שמחת יום טוב עם סעודות, ואחר כך יש, כל פסח, סוכות יש להם מצוות מיוחדות, לתקוע שופר, לנענע לולב. גם חנוכה ופורים יש להם, אסורים בהספד ובתענית, זה יום שמח, ואחר כך יש מצוות מיוחדות שמסמנות את הנס המסוים, או נר חנוכה או קריאת המגילה.
ר׳ יצחק: כן, בסדר.
ר׳ יואל אשר: ניתן לומר? בסדר.
ר׳ יצחק: בסדר. כן, אפשר לומר. רק ראיתי שהוא אומר שיש לו איזו בעיה, אני רק לא יודע מה זה. אני רק לא יודע מה זה אומר.
ר׳ יואל אשר: נעצור את ההקלטה.
ר׳ יצחק: אני חושב שאפשר ללכת. בסדר. אז… כן? כן. בוא נלמד על הפרטים של ההלכה. כן. אומר הרמב״ם.
הלכה א – כמה נרות הוא מדליק בחנוכה
עיקר המצוה – נר אחד לכל בית
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם כך. כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. הוא כבר אמר קודם שיש מצוה של נר חנוכה, הוא לא אמר איזו ברכה מברכים. הוא לא דיבר על נר חנוכה. עכשיו הוא אומר את הפרטים של זה. כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. הרמב״ם אומר, מצותה, עיקר המצוה, שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד. המינימום, המצוה המינימלית היא נר, נר חנוכה. בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. שיהיה נר אחד זה הבסיס.
מהדרין – נר לכל אחד ואחד
והמהדר את המצוה, מי שרוצה לעשות את המצוה יותר יפה, מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. הוא מדליק נרות לפי כמה אנשים יש בבית. הוא מדליק לכל אדם נר. זאת אומרת כאילו שכל אדם מדליק נר. הוא מדליק בשליחות של כל אדם נר.
דיון: למה ההידור הוא לפי אנשי הבית?
ר׳ יצחק: נראה, זה כידוע יש הרבה על הבנת המהדרין של חנוכה. נראה שהרמב״ם הבין שההידור הוא פשוט שמדליקים יותר נרות. לא ש, יכלו להבין שנר לכל אחד זה לא שיוצאים בסופו של דבר מבעל הבית, ולמדנו שזה על הרואה אולי, איך יוצאים. לא שהרמב״ם לא לומד, הרמב״ם לא אומר שכל אחד מדליק, נכון? הוא אומר סך הכל שמדליקים יותר נרות.
ר׳ יואל אשר: הייתי יכול לשאול כך: הידור מצוה בדרך כלל אומר שיש עצם מצוה אחת, ואת זה עושים יותר יפה עם הידורים. עושים סוכה, ומניחים עליה נוי סוכה, זה הידור של המצוה. אז הייתי יכול לומר שהנר האחד, זה נשאר עיקר המצוה, כל שאר הנרות מייפים את הנר האחד. אבל לא הייתי אומר כך, הייתי אומר שהידור המצוה הוא שבמקום נר אחד מדליקים כמה נרות, וכל אחד מהם הוא נר חנוכה. זה לא כמו שנר אחד הוא עיקר המצוה וכל האחרים הם תוספות.
ר׳ יצחק: אני לא יודע איזה הבדל בדיוק זה עושה לומר את זה.
ר׳ יואל אשר: זה לא עושה הבדל, אבל מהדר את המצוה, מי שרוצה לעשות את המצוה ביופי, למה זה קשור לכמות האנשים בחדר? זה לא בשביל שאתה מדליק את זה בשביל אותו אדם.
ר׳ יצחק: זה סתם שיעור.
ר׳ יואל אשר: יש יותר אנשים, יהיה יותר פרסומי ניסא?
ר׳ יצחק: יש יותר אנשים, טוב שיהיה יותר מזה. כן. אומר הרמב״ם הלאה.
מהדרין מן המהדרין – מוסיף והולך
ר׳ יואל אשר: והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מי שרוצה להדר יותר מזה, הוא רוצה לעשות את המצוה מן המובחר, בדרך הכי טובה, זה לא רק מדליק נר לכל אחד, אלא מתחילים ממש כך, אבל מוסיפים לזה את הדבר שמוסיפים כל לילה עוד נר. מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, עושה בלילה הראשון עושה פשוט את ההידור הראשון, אבל הלילות האחרים מוסיפים את ההידור הגדול יותר שמוסיפים עוד נר. גם לכל לילה.
ר׳ יצחק: לא הוא מוסיף הידור גדול יותר, אלא אחר כך.
ר׳ יואל אשר: זה ההידור, שעושים את זה לפי כמות הימים, שעולים עם כמות הנרות שמדליקים.
ר׳ יצחק: זאת אומרת, הרמב״ם אומר אחר כך, חוץ מזה, מה זה אומר, זה לא יכול להיות פחות מהמהדר הרגיל, חוץ מזה שהוא מדליק כמו כמות האנשים, הוא מדליק עוד, מוסיף כל יום נר אחד.
ר׳ יואל אשר: לפי הרמב״ם אי אפשר לדלג על האמצעי וללכת למשל לעשות כל לילה להוסיף, אבל לעשות רק אחד לכל המשפחה.
ר׳ יצחק: נכון.
ר׳ יואל אשר: והרמב״ם עושה את זה מאוד ברור. הרי שהיו אנשי הבית עשרה, יש עשרה אנשים בבית, מדליקים בלילה הראשון עשרה נרות, ובלילה השני עשרים, כשמוסיפים לכל אחד עוד אחד, ובליל שלישי שלשים. מעניין שהרמב״ם, כשהוא עושה חשבון פשוט, הוא אומר את זה בדיוק.
דיון: הרמב״ם נגד תוספות
ר׳ יצחק: לא, כי אם הוא יכול לחשב ש, כמו שתוספות טען, שאי אפשר לעשות את המהדרין מן המהדרין פלוס המהדרין, כי לא ידעו כאילו איזה לילה זה, זה יכול לדעת שיש יותר אנשים או פחות אנשים. הרמב״ם עושה מאוד ברור שזה אומר ממש את זה, מדליקים עשרה ואחר כך עשרים. וגם שזה יכול לומר סתם כך, זה יכול לומר אחרת. יכול לומר שמוסיף ואחד אומר עושים אחד עשר בלילה השני.
ר׳ יואל אשר: אז התוספות אומר שההידור של להוסיף הוא שידעו איזה לילה חנוכה זה, לא יתאים ההידור עם ההידור האחר של לכל אחד ואחד. הרמב״ם לא דואג לזה. הוא אומר שהעיקר הוא כל אחד ואחד, שהעיקר מוסיפים לזה להוסיף כל לילה.
ר׳ יצחק: כי נראה שהרמב״ם לא לקח ברצינות את הדבר שלא אומרים איזה לילה זה, כמו שזה אולי רמזים. אבל העיקר הרמב״ם לכאורה הבין שהעיקר הוא שמדליקים יותר נרות, יותר נרות זה יותר יום טוב.
ר׳ יואל אשר: עולים עם ההתרגשות כאילו.
מנהג פשוט בספרד – שונה מהמצוה מן המובחר
את זה אמר הרמב״ם מה המצוה המובחרת. אבל מה עושים למעשה? מה המנהג? אומר הרמב״ם כך, מנהג פשוט בכל עריו בספרד. המנהג שהתפשט בספרד במקומות שהרמב״ם הכיר, הוא כך: שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון. ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות.
ר׳ יצחק: זאת אומרת, המנהג הוא לא כמו הרמב״ם. הרמב״ם סבר שמה שכתוב בגמרא מה צריך לעשות זה שצריך לקחת את שניהם.
ר׳ יואל אשר: נר לכל אחד ואחד, ולהוסיף כל יום אחד.
ר׳ יצחק: אומר הוא, המנהג הוא אבל לא כך. המנהג הוא כן כמו כאילו מה שטענתי בשם תוספות, שלא צריך, או אני לא יודע אם המנהג היה לו את הסברא, אבל המנהג לא היה לעשות כנגד כל אנשי הבית ועל זה להכפיל כל יום. המנהג הוא לעשות מנורה אחת, כל אנשי הבית ביחד מדליקים רק אחת, לא מנורה, נר אחד, והם מוסיף והולך, וזה רק שמונה, וזה לא שמונים אם יש עשרה אנשים.
ר׳ יואל אשר: אז משאירים את הידורי המצוה, הולכים ממצותה עד…
ר׳ יצחק: לא הבדל, תמיד עושים כך. אז זה המנהג. המנהג הוא לא כמו שהרמב״ם הבין, אבל המנהג הוא קצת אחרת.
דיון: המנהג שלנו נגד הרמב״ם
אבל מה כן? יש שני הבדלים עיקריים בין מה שהרמב״ם מבין ובין מה שאנחנו מבינים. אנחנו מבינים שההידור הוא ש… זאת אומרת, כמעט לא ראיתי אדם שמדליק שתי מנורות כי יש שני אנשים בביתו. אף על פי שאנחנו נוהגים כן לעשות…
ר׳ יואל אשר: גברים בוגרים, אם יש בוגרים בבית, גברים בוגרים, בסדר. אבל לפי הרמב״ם זה לא ענין, כי לפי האנשים זה בין אנשים בין נשים.
ר׳ יצחק: זו שאלה אחרת. כבר דיברתי על זה, למה לא נוהגות הנשים אצלנו או האמהות? אני לא יודע, למה הן לא נוהגות? זה גם המנורה. כי לפי מה שאנחנו מבינים הן צריכות כן. יש תירוץ אחר למה יש שלא נוהגים כך. בבית שלי נוהגים כן, אני לא יודע. אבל מי שלא נוהג כך, יש תירוץ אחר למה.
וכשחושבים תיאורטית, אנחנו מה שאנחנו מבינים זה שנר לכל אחד. המצוה שכל אחד ידליק. אחר כך נעשית שאלה, הרמב״ם מדבר שיש בעיה. תוספות אומר שיש בעיה, אתה לא יכול לעשות, לא ידעו איזה לילה זה. מצאנו עצה, מדליקים מנורה נוספת, מקום נוסף, עושים איזה הכר שכל אחד מדליק את המוסיף עולה שלו, את המהדרין בן מהדרין שלו. מצאנו, פתרנו את הבעיה.
אצל הרמב״ם גם, אין דבר כזה שכל אחד ידליק, בעל הבית צריך להדליק לכל אחד, אם רוצים לעשות את ההידור הראשון, וגם, הרמב״ם אומר שהמנהג הוא, שלא עושים בכלל את הדרגה האמצעית, סתם הוא עושה רק אחד.
ר׳ יואל אשר: מה הרמב״ם עצמו עשה, הוא אומר, שהוא לא יכול היה שהוא עשה את המצוה מן המובחר. הוא אומר שהמנהג בספרד, שהוא למד כך ש…
ר׳ יצחק: את המצוה מן המובחר, יכול להיות הוא עשה כך. הוא רק אומר שהעולם לא נוהג כך. בסדר, אנחנו יודעים, אני לא יודע. הוא לא אומר, מעט מאוד פעמים שהוא אומר מה הוא נוהג. רק בהלכות תשעה באב הוא אומר מה הוא נוהג. הוא לא אומר מה הוא עושה, הוא אומר מה המנהג. בסדר. עד כאן זו השאלה כמה נרות צריך להדליק, או כמה נרות מדליקים. כן?
ר׳ יואל אשר: נראה שהרמ״א היה כן רוצה שיעשו כמו הרמב״ם.
ר׳ יצחק: ובמקום להוסיף את החומרא ש…
ר׳ יואל אשר: כל אחד ידליק בפינה אחרת.
ר׳ יצחק: שיראו כמה הלילה. אבל הרמב״ם לא אומר שכל אחד ידליק. בסדר, הרמב״ם אומר שידליקו לפי אנשי הבית. אני לא יודע אם הרמב״ם דווקא דווקא. זה דבר אחר לגמרי, הוא לא מדבר על… בוודאי, מי שמדליק, לא הבדל מי מדליק, האמא יכולה להדליק. אבל מה שאני אומר זה פשט אחר לגמרי בהידור. לרמב״ם אין בכלל את הרעיון…
ר׳ יואל אשר: שכל אחד ידליק. בסדר.
נר שיש לו שתי פיות
בסדר, אומר הרמב״ם הלאה. בסדר, אומר הרמב״ם כך: מנין הנרות הוא כל לילה להוסיף עוד נר. נראה שיש איזה ענין שידעו כמה מדליקים. אז, כך: נר שיש לו שתי פיות. נר קטן, נר של פעם, היה קערה כזו שהיה בה מהמקום שבו הכניסו פתיל. אם יש כזה… מנורה שיש בה שני פתילים, עולה לשני בני אדם ללילה הראשון, אבל למי שלא דווקא מהדר יכולים שני אנשים להדליק כל אחד עם הפינה שלו.
ר׳ יצחק: מה זה אומר שני אנשים עושה כבר…
הלכה א (המשך) – נר שיש לו שתי פיות, כפה עליה כלי, מדורה
דיון: מה זה אומר “שני בני אדם” – שני אנשים באותו בית או שני בעלי בתים נפרדים?
ר׳ יצחק: בסדר.
ר׳ יואל אשר: טוב מאוד. הרמב״ם אומר שכל אחד ידליק לפי הנשים. אני לא יודע אם הרמב״ם דווקא דווקא.
ר׳ יצחק: זה דבר אחר לגמרי. הוא לא מדבר על… בוודאי, מי שמדליק, לא הבדל מי מדליק, האמא יכולה להדליק. אבל מה שאני אומר זה פשט אחר לגמרי בהידור. לרמב״ם אין בכלל את הרעיון שכל אחד ידליק.
ר׳ יואל אשר: בסדר. בסדר, אומר הרמב״ם כך: מנין הנרות הוא כל לילה להוסיף עוד נר. נראה שיש איזה ענין שידעו כמה מדליקים. אז, כך: נר שיש לו שתי פיות. נר קטן, נר של פעם, היה קערה כזו שהיה בה מהמקום שבו הכניסו פתיל. אם יש מנורה כזו שיש בה שני פתילים, עולה לשני בני אדם, ללילה הראשון, או למי שלא דווקא מהדר, יכולים שני אנשים להדליק כל אחד עם הפינה שלו.
ר׳ יצחק: זאת אומרת, שני אנשים לא הגיוני. שני אנשים… מדברים על המהדר שעושים כנגד שני אנשים, אז זה לשניים. או אולי הלילה השני, שהרמב״ם לא אומר אולי הלילה השני, אבל הוא אומר את זה ששני אנשים. שני אנשים אחרים עם שני בתים אחרים לא יכולים להדליק באותו מקום. כל אחד צריך להדליק בביתו.
ר׳ יואל אשר: נכון? ראש בית נוסף שהוא לא רוצה לצאת עם ה…
ר׳ יצחק: אין דבר כזה, האם מצאת דבר כזה ברמ״א? יש רק שני אנשים. לכאורה מדברים על המהדרין, והוא יכול להדליק שניים. איך יכולים שני אנשים באותו מקום אם לא מדליקים בבתים?
ר׳ יואל אשר: מה הפשט? בסדר. אתה מתכוון לומר ללילה השני?
ר׳ יצחק: הלילה הראשון. שני אנשים. לא כתוב הלילה השני.
ר׳ יואל אשר: אה, אתה מתכוון לפי ההידור?
ר׳ יצחק: כן. מה שיהיה.
ר׳ יואל אשר: וגם זה אותו דבר הלילה השני, אם רוצים להדליק שני נרות. כן. לא, הוא אומר אפילו שכנים. בסדר. אבל אם עשו אחרת, מילא קערה שמן והקיפה פתילות, הניחו סביב פתילות, לא שיש כזה מנורה מיוחדת שיש לה שני מקומות לפתילים.
ר׳ יצחק: יש לה כמו חור שהוא סגור, ויש לה כמו פה, פתח. סתם יש לך צלחת שהכנסת לתוכה חבורה של פתילות.
דיון: מה זה אומר “כפה עליה כלי” – מכסה או כלי עם חורים?
ר׳ יואל אשר: אז כך, אם כפה עליה כלי, אם הניח גם איזה כלי מלמעלה, נראה כמו אחד גדול… הכלי לוקח ביחד את כל האורות וזה נחשב כנר אחד.
ר׳ יצחק: לא, זה ההיפך. הכלי הוא כמו רגל, יש לו חבורה של חורים.
ר׳ יואל אשר: וזה עושה נפרד. וכך יוצא שלכל פתיל יש איזה כיסוי נפרד כמו.
ר׳ יצחק: כמו חור, לא כיסוי. כפה עליה כלי אומר שיש לו כלי שבכלי אין…
ר׳ יואל אשר: כמו פיות, כמו פיות כזה…
ר׳ יצחק: בדיוק, לא פיות שהוא בנה בתוך הנר, אלא הוא עושה פיות זמניות.
ר׳ יואל אשר: זה בעצם כמו המנורות שלנו שעושות לכל אחד נפרד…
ר׳ יצחק: המנורות שלנו זה לא… כלים נפרדים.
ר׳ יואל אשר: בדיוק. אבל כפה עליה כלי, ממילא הכלי עושה כל פתיל לדבר נפרד לעצמו, אז כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד, ואפשר בקערה כזו למשל להדליק כמספר אנשי הבית. אבל לא כפה עליה כלי, אין משהו שעושה כל להבה לדבר נפרד. מה אז זה נעשה? זה נעשה כמו מדורה, זה נעשה כמו לפיד שיש לו גם פתילים נפרדים בלפיד, אבל זה, נראה כמו מדורה.
דיון: מה זו מדורה ולמה היא פסולה?
ר׳ יצחק: מדורה אומר פשוט אש, לא נר, לא הבדלה. נר הבדלה זה נר גדול. מדורה אומר שיש כמו מה שמדליקים למקום האש, כמו אש. לפיד, כן. אני לא יודע לפיד, אני לא יודע פשט של המילה לפיד. מדורה זה לא לפיד. הבעיה של מדורה היא, נלמד אחר כך, מדורה זה לא דבר שמדליקים לכבוד, ליופי. זה דבר שמדליקים כדי להתחמם. זה גדול, זה נראה כמו מדורה. זה לא מדורה, זה כמו מדורה. ממילא זה אפילו לא נר אחד.
תרגום לעברית
ר׳ יואל אשר: אפילו נר אחד אינו חשוב. זה לא אומר לפיד.
ר׳ יצחק: אני מבין, לכן כתוב “אפילו בנר אחד”? מעניין. טוב, זה אומר שזה לא…
ר׳ יואל אשר: אבל הרי כתוב “אפילו בנר אחד”, לא כתוב שזו מדורה.
ר׳ יצחק: כן, אבל אנחנו הולכים עם המדורה הנכונה, וכתוב… כמו שהמאור אומר.
ר׳ יואל אשר: שמדורה אינה משום כבוד, כן? מאיפה אני זוכר דבר כזה?
ר׳ יצחק: נראה מאוחר יותר בהלכה.
הלכה ב – זמן הדלקה
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם הלאה…
ר׳ יצחק: זו הבעיה של מדורה. עכשיו נלמד מתי מדליקים.
ר׳ יואל אשר: כן, מתי הזמן. אומר הרמב״ם: “אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה” – אין מדליקים נרות חנוכה לפני שהשמש שוקעת. כי ביום נרות אינם ניכרים, העניין של נרות הוא כשכבר חשוך. אלא עם שקיעתה, כשהשמש שוקעת, בשקיעה, כשמתחיל להיות חשוך. לא מאחרין ולא מקדימין, לא עושים זאת מאוחר יותר מהשקיעה, אבל גם לא עושים זאת מוקדם יותר מהשקיעה. אני מבין שהעניין הוא, אני לא יודע אם הרמב״ם אומר זאת בפירוש, אבל ביום לא רואים נר, ובלילה לא ניכר שזה למצווה, כי בלילה אנשים מדליקים נרות בבית סתם כך כדי להדוף את החושך. בשקיעה ניכר שמדליקים אותו לשם מצווה.
ר׳ יצחק: לא, הרמב״ם, כתוב בגמרא כך, זה מאיפה הרמב״ם לקח את זה.
ר׳ יואל אשר: זה הפשט.
ר׳ יצחק: אני עומד, אבל אני מבין שזה העניין, לא? לא, לא שמעתי על רעיון כזה. הרמב״ם הסתכל.
שכח או הזיד – תכלה רגל מן השוק
ר׳ יואל אשר: תראה הלאה תראה. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, אם אחד שכח, או שלא שכח, וסתם כך לא החזיק בזה, לא הדליק בשקיעת החמה, יש לו עוד הזדמנות קצרה: מדליק והולך, עד הזמן שנקרא תכלה רגל מן השוק, שאנשים כבר לא מסתובבים ברחוב, כשמחשיך כל אחד הולך לביתו, עד אז אפשר להדליק נר. כמה זמן זה? אומר הרמב״ם, כמו חצי שעה או יתר, בערך חצי שעה, או קצת יותר.
ר׳ יצחק: עבר זמן זה אינו מדליק.
ר׳ יואל אשר: לא מדליק יותר.
דיון: מדוע צריך להדליק דווקא בשקיעה?
ר׳ יצחק: אז הרמב״ם, הסיבה שהרמב״ם אמר שצריך להדליק בשקיעה היא בגלל זה. זה אומר לכתחילה, כי אז צריך שיהיה לאנשים. אנשים מסתובבים ברחוב עוד קצת ממש אחרי השקיעה, עדיין באמצע ההליכה הביתה, מה שזה לא יהיה, אז עדיין מסתובבים, ובלילה אין אף אחד ברחוב. ממילא אין למי להדליק, מדליקים בחוץ, הולכים לראות מיד. ממילא צריך להיות בשקיעה, לפני זה אתה אומר לא מעניין, אחרי זה גם אין למי, חייב להיות בדיוק בשקיעה. הדיעבד יכול להיות עד תכלה רגל, אבל לכתחילה שיבער כל הזמן, אז מתחיל שזה זמן המצווה כביכול. מבין?
ר׳ יואל אשר: בשולחן ערוך כתוב יותר, לא? במנהג של היום שמתירים כן מאוחר יותר.
ר׳ יצחק: שם נראה. אוקיי. לפי הרמב״ם וגם לפי האחרים צריך…
ר׳ יואל אשר: להיות מאוד מקפיד.
ר׳ יצחק: אנחנו לא מדליקים ברחוב בכל מקרה, אז משתנה כל המעשה.
ר׳ יואל אשר: הרמב״ם לא מזכיר אפשרות כזו בכלל?
ר׳ יצחק: הרמב״ם עוד לא אמר איפה מדליקים, נראה מיד.
הלכה ג – שיעור שמן
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם הלאה, כמה שמן, כמה גדול צריך להיות הנר?
ר׳ יצחק: זה לכאורה המשך מזה, מכיוון שהעיקר, אתה רואה שהמקורית, ההדלקה האידיאלית היא שיבער כל הזמן משקיעה עד תכלה רגל, חצי השעה נניח. ממילא…
ר׳ יואל אשר: “וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק”. זה אומר שזמן תכלה רגל מן השוק, חצי השעה הנוספת היא עדיין זמן של הדלקת נר חנוכה, שיבער באותו זמן.
ר׳ יצחק: לא…
ר׳ יואל אשר: כי זה הוא אומר.
ר׳ יצחק: שיהיה מספיק שמן לאותו זמן.
ר׳ יואל אשר: כל הזמן צריך להיות נר.
ר׳ יצחק: אבל בדיעבד, כן?
הדליקה וכבתה
ר׳ יואל אשר: כן. “הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת”. אם הדליק וכבה, לא צריך להדליק שוב. ההדלקה, פעם אחת שכבר הדליק יצא.
ר׳ יצחק: אף על פי, זה אומר, אף על פי שבעצם עדיף, היינו רוצים שיבער כל הזמן, אבל לא צריך לעמוד שם כל הזמן לוודא שזה בוער. כמו שרואים קודם, אפשר לומר דבר פשוט, כי זה כאילו לכתחילה, כמו מקורי, היה צריך להיות כך. אבל בדיעבד, אפילו דקה אחת יצא, אפילו שנייה אחת. אתה רואה שאפשר להדליק עד תכלה רגל, אפילו לשנייה אחת. אז הנר שלך בער לשנייה אחת, לא לכל הזמן. אז זה מספיק?
ר׳ יואל אשר: פשוט. אומר הוא עכשיו יותר, לא רק אם כבה לא צריך יותר, אלא… אה, לא, כאן הוא מדבר. אוקיי. “נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק”, אחרי שכבר עבר הזמן של כלתה רגל מן השוק…
ר׳ יצחק: אז…
ר׳ יואל אשר: אפילו זה בוער, לא תחשוב שמשהו נעשה מוקצה למצוותו או משהו. “אם רצה לכבותה או לסלקה עושה”. אפשר לכבות, אפשר להסיר, אפשר לכבות או להסיר שמן משם. כי פעם אחת שעבר הזמן, אפשר להסיר את המנורה.
ר׳ יצחק: השמן עוד לא דיברנו על זה, נדבר מיד על זה. מה שהוא אומר הוא רק שהמצווה היא רק אז, ואחר כך אין שום עניין, אפשר כבר לכבות. רק מה שהוא אומר. זה לא… כן. אוקיי. הרמב״ם לא אומר על הנאה מהשמן. במקומות אחרים כתוב.
ר׳ יואל אשר: תגיד מה זה אומר שאתה ממשיך לדבר על משהו.
ר׳ יצחק: אוקיי. אולי מיד אפשר לדבר על זה, כי כאן לא כתוב. כן. עכשיו אפשר לדבר ממה צריך להדליק.
הלכה ד – שמנים ופתילות
ר׳ יואל אשר: מהם סוגי השמנים והפתילות? אומר הרמב״ם, “כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה”. כל שמן או פתילה כשרים לנר חנוכה. אומר הרמב״ם, “ואף על פי שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה”, אפילו סוגי שמנים כאלה שלא נמשכים היטב לתוך הפתילה, והרבה פעמים זה מתיז או כבה, “ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות”, או שהשמנים או הפתילות אינם טובים, “ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות”, זה גם כשר. אפילו לגבי שבת למדנו על סוגים כאלה שלא להדליק בהם בשבת. לגבי שבת יש חשש שמא יטה, כי זה לא יהיה טוב יבואו לחלל שבת. אבל בחנוכה אין את הבעיה הזו, אז הואיל וזה “כפול”, אפשר להדליק, לפעמים צריך רק לתקן, אז זה כשר.
אפילו בלילי שבת – אסור להשתמש לאור חנוכה
אומר הרמב״ם חידוש מעניין: “ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת”.
ר׳ יואל אשר: אפילו ליל שבת שבחנוכה, מותר להדליק את נרות החנוכה. אף על פי שנרות השבת אסור להדליק בזה, אבל נרות החנוכה מותר להדליק בזה גם בשבת. לא אומרים שהחשש שמא יטה יעלה גם על נרות חנוכה. למה? אומר הרמב״ם, “לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול”. בשבת הנרות אכן עשויים שישתמשו במצווה, שיאירו את הסעודה, ממילא יש חשש שמא יטה. אבל בחנוכה אין מצווה של… אסור להשתמש בנרות בכל מקרה לתועלת עצמו. זה לא עשוי, למשל, אם רוצים לאכול את הסעודה צריך לשים נרות נוספים.
הלכה ב (המשך) – איסור הנאה מנר חנוכה / שמא יטה
מדוע אין “שמא יטה” בנר חנוכה?
ר׳ יואל אשר: למה? אומר הרמב״ם, “לפי שאסור להשתמש לאור חנוכה בין בשבת בין בחול”. בשבת הנרות אכן עשויים שישתמשו במצווה, שיאירו את הסעודה, ממילא יש חשש “שמא יטה”. אבל חנוכה אין מצווה של… אסור להשתמש בנרות בכל מקרה לתועלת עצמו, זה לא עשוי. למשל, אם רוצים לאכול את הסעודה, צריך לשים נרות נוספים להאיר. נר חנוכה עשוי רק למצווה עצמה, ממילא אין את החשש “שמא יטה”.
ר׳ יצחק: ואפילו בחול, זה אומר בין שבת, ממילא בשבת אין חשש “שמא יטה”, ובין בחול. סתם כך הוא אומר את ההלכה, והוא מפרט, “ואפילו”,
ר׳ יואל אשר: אומר הוא, אסור אפילו לעשות שום שימוש, “ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור”. אפילו לבדוק כסף או למנות כסף ליד נרות החנוכה גם אסור, ממילא אין את החשש “שמא יטה”.
ר׳ יצחק: נכון, אבל זו ההלכה של החול. בשבת כסף נעשה עניין של מוקצה. הוא אומר כבר את ההלכה של החול, שאסור להשתמש בנרות החנוכה לשום שימוש, אפילו שימוש קטן. לכאורה זה אומר אפילו לא לאכול את הסעודה שם, דבר קטן, הוא סופר קצת דולר, הוא לא יודע את המטבעות, מה שזה לא יהיה שסופרים, זה גם לא בעיה.
ר׳ יואל אשר: כן. סופרים כסף, כי נותנים צדקה בנר חנוכה, אסור למנות ב…
ר׳ יצחק: אוקיי.
—
הלכה ג – איפה מניחים נר חנוכה
המצווה להניחו על פתח הבית מבחוץ
ר׳ יצחק: אומר הרמב״ם, איפה מניחים אותו?
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם, “נר חנוכה מצוה…” כשהרמב״ם אומר “מצווה”, זה אומר שזה הידור נוסף? או שזו תקנת המצווה?
ר׳ יצחק: כמו שהוא אמר קודם,
ר׳ יואל אשר: “מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ”. המצווה איפה מניחים נר חנוכה היא על דלת הבית מבחוץ, “בטפח הסמוך לפתח”, בטפח הקרוב לפתח, לא רחוק מהפתח.
ר׳ יצחק: לכאורה, זה פשוט כי זה יהיה מחובר לבית שלך, לא תניח רחוק מדי.
מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל
ר׳ יואל אשר: “על שמאל הנכנס לבית”, הצד השמאלי של מי שנכנס לבית. למה? כי מצוות מזוזה היא תמיד שהמזוזה מניחים
ר׳ יצחק: בצד ימין
ר׳ יואל אשר: של איפה שנכנסים לבית, אז זה מניחים בצד שמאל, “כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל”. זה יפה שהבית יהיה מוקף
ר׳ יצחק: בשתי המצוות משני הצדדים.
ר׳ יואל אשר: יכול להיות שהמזוזה, הרמב״ם אמר כך שהמזוזה היא עדות, כן? המזוזה היא עדות על… עדות על הקב״ה, כן? זכר. ונר חנוכה הוא גם משהו עדות על הניסים שהקב״ה עשה לו.
ר׳ יצחק: שניהם עדות. הקודם בכל מקרה כבר קיים. בעיקרון, כבר יצאת. הצד הימני כבר קיבל מצווה כזו. למה תניח את זה בצד השמאלי? זה משהו כזה בכל מקרה, משהו כזה רמז,
ר׳ יואל אשר: דבר כזה.
ואם היה דר בעלייה – ליד חלון
ר׳ יואל אשר: “ואם היה דר בעלייה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים”. אם הוא גר בקומה שנייה, הוא לא צריך… הוא לא יכול,
ר׳ יצחק: אין לו דלת שקרובה לרשות הרבים.
ר׳ יואל אשר: הוא עושה דבר דומה, מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים. הוא עושה את זה ליד החלון שפתוח לרשות הרבים, שקרוב לרשות הרבים.
ר׳ יצחק: טוב מאוד. כן. טוב מאוד.
דיון: מה זה אומר “רשות הרבים” כאן?
ר׳ יצחק: נר חנוכה… זה אומר, לכאורה הרמב״ם מבין, ההלכה מדברת על זה. האדם שגר ב… יש,
ר׳ יואל אשר: אנשים היו להם חלון קרוב לרשות הרבים, לפי מה שהם למדו. זה אומר, הרבה אנשים גרו בפנים בחצר או במבוי. נראה כך ש… זו העצה. מי שלא יכול להדליק את המצוות. אין לו מצוות נר חנוכה. הוא הולך לומר שיש בסכנה. זה מעניין כמו שזה או בנר חנוכה יש חולשה. זה רבים או זה סכנה. זה רבים יכול לומר גם חצר. כל דבר שרבים עשויים להסתובב, הוא לא מתכוון ל
ר׳ יצחק: לא רשות הרבים ממש. יש על זה חקירות, יש שאומרים, אם אני זוכר, בפשטות, הרמב״ם לא נכנס לזה, אבל בפשטות, נר חנוכה מניחים ליד דלת הבית, לא ליד דלת החצר. ויש מקומות, יש לשונות שכתוב הלשון, רואה? יש מחלוקת, יש רש״י ותוספות. רש״י אומר שמניחים ליד הבית בחצר. תוספות אומר לא, מניחים ליד החצר ליד רשות הרבים. ברבים לא כתוב, אבל אני מבין שיותר פשוט כמו רש״י. זה אומר, כמו שאתה אומר, רבים, אף על פי שאולי בחצר מסתובבים כן, הרי כתוב תכלה רגל מן השוק, אולי מדובר כן על השוק, אבל לאו דווקא שמסתובבים בחצרות.
ר׳ יואל אשר: ובדרך אחת מהשוק הולכים דרך החצרות. אני רוצה לומר, איזה אנשים מסתובבים.
ר׳ יצחק: בכל מקרה, ברור לי כאן שהמילה רשות הרבים
ר׳ יואל אשר: לא חייבת להיות אותה רשות הרבים בשבת.
ר׳ יצחק: נכון, זה מדבר רק על המקום שמסתובבים אנשים, לא האישי שלך. אז יכול להיות שבוודאי רשות הרבים אומר כאן לומר חצר. לא ברור. יכול גם להיות שזה מדבר על סוג אחר של מבנה בתים. הלכות עירוב ניתנו בסוג מסוים של עיר, ומאוחר יותר בזמנים שעשו חנוכה כבר היו ערים אחרות, אני לא יודע.
ר׳ יואל אשר: יכול גם להיות שכשכתוב “חלון הסמוכה לרשות הרבים”, הוא מתכוון הקרוב ביותר שיש לך. אולי אפשר… זה לא ממש ברשות הרבים, אבל הקרוב ביותר,
ר׳ יצחק: הכי סמוך. תניח את זה ליד השולחן, אני מתכוון, ליד הכסף.
ר׳ יואל אשר: הכי סמוך, אולי אדם יראה את זה. זה לא ממש חשוף שכולם רואים את זה, אבל זה אפשרי לראות. והיום זה מאוד מצוי, מדליקים בחלון האחורי שפתוח רק ל… אם השכן מסתכל החוצה גם מהחצר האחורית שלו…
ר׳ יצחק: נו, זה לא עושים.
ר׳ יואל אשר: לא מדליקים בחלון האחורי,
ר׳ יצחק: מדליקים בחלון הקדמי. מה עולה לך? הרבה אנשים, יוצא מעשית שהוא מדליק בחלון האחורי. אני לא מסכים.
ר׳ יואל אשר: מדליקים בחלון הקדמי. זה אומר, רק אמרתי איתו.
ר׳ יצחק: אפשר בבית. יש חסידים שעושים ליד דלת בבית.
ר׳ יואל אשר: אמת, אבל… אבל זו השאלה ל…
ר׳ יצחק: אוקיי. “סמוך לרשות הרבים” אומר למעט החלון האחורי. בדיוק זה. אם למישהו אין כלום, אפשר לשאול שאלה, מה יש שם אצל ליב? מה זה, אין לו חלונות בבית שלו?
ר׳ יואל אשר: הוא קומה. הוא מונח על שולחנו,
ר׳ יצחק: כמו שאתה מבין זה לא כתוב, אבל אפשר שיהיה לו, הוא לא יודע. כן. כאן אומר הרמב״ם הלכה של נר חנוכה, כן?
למעלה מעשרים אמה – לא עשה כלום
ר׳ יואל אשר: “ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה”, שהניח אותו גבוה יותר מעשרים אמה, “לא עשה כלום”, לא עשה כלום. זה אומר לא הדליק נר חנוכה, “מפני שאינו ניכר”. לא רואים את זה. זה אומר אחרת מאשר בעלייה.
ר׳ יצחק: עלייה אומרת שזה פחות מעשרים, לכאורה זה מה שהרמב״ם מתכוון. לכן הוא לא מניח את זה כאן, כך אני מבין. עלייה אינה עשרים אמה גבוה,
ר׳ יואל אשר: זה עשרים אמה גבוה. אומרים עלייה אחת, ואם יש שתי קומות, אוקיי.
ר׳ יצחק: איך יש כבר קומה פעם? יש על זה בפוסקים חקירות, אבל בפשיטות, גבוה יותר מעשרים אפילו, אני רואה שמהסמיכות של הרמב״ם נראה לי שהוא מדבר על ההלכה, אבל אם לא, מה בכלל שייך כמו בית? איך הוא מניח את זה בחוץ? יכול גם שהוא מניח את זה בדיוק על סולם מאוד גבוה, אני יודע מה,
ר׳ יואל אשר: אבל בפשיטות זו המילה.
דיגרסיה: נר לעומת מנורה – חידוש חשוב
ר׳ יצחק: צריך לזכור שכל ההלכות הללו לא מדברות כאן על מנורה. “נר” פירושו הכלי, כן? נר הוא הכלי שפעם היה קעור, שבו היו שמים שמן למשהו. מנורה, במיוחד לחנוכה, היא מנהג מאוחר יותר לכאורה. אני זוכר, חיפשתי פעם, הראשון שמדבר על זה הוא אולי הפרי חדש. אחרונים, אולי כבר קצת, רואים שנהיה מנהג שמדליקים כלי מיוחד, מנורה כזו עם שמונה קנים לכבוד חנוכה. אבל רוב ההלכות מניחות שמדליקים סתם נר.
אז אני חושב, כבר כתבתי בספרי על חנוכה, שכל ההלכות של ניכר וסמוך לפתח, כל זה מדבר שזה סתם נר, צריך לעשות איזה מקום מיוחד שיהיה חנוכה. אבל כשאתה מדליק מנורה אתה יכול לשים בכל מקרה, כי כל אחד יודע שזו מנורת חנוכה. ממילא למשל, בליובאוויטש יש מישהו שיש לו את המנורה הגדולה ביותר, הוא עשה בכלל עשרים אמה וגבוה יותר, אבל זה לא נכון, כי הדין של מנורה הוא לא שהאש לא תהיה גבוהה מעשרים אמה, זה הנר. אם יש לך למטה מנורה מהרצפה, אתה יכול לעשות מאה אמה גבוה אם אתה רוצה.
ר׳ יואל אשר: למדנו כך בסכך, לא? שזה מתחיל בעשרים.
ר׳ יצחק: אוקיי, כי שם יש שונה, אפשר לחשוב שהלימודים זהים. עומד אכן, הגמרא משווה את זה כי שולט בה עין, אבל בקיצור, אפשר לחקור, כן.
ר׳ יואל אשר: אני לא יודע, השאלה היא אם אתה צודק, כי למשל, אולי אתה צודק על הלילה הראשון, אבל ברגע שמתחילים להדליק לפי מספר הלילות, אפילו בלי מנורה, צריך לראות, אה, הוא שם במקום אחד שלוש,ארבע. פעם היה, לכאורה הדליקו נר אחד, לא צריך שום היכר. לא הולכים לשים שני נרות כי זה ווייסט.
ר׳ יצחק: לא, זה עוד יותר מואר. מה הבעיה? דבר שמאיר.
ר׳ יואל אשר: כן, אבל אני אומר, אם רוצים להאיר בצורה מחולקת, לא שמים אחד ליד השני. להיפך,
ר׳ יצחק: שמים אחד כאן ואחד שם. אוקיי, זה כדי להאיר,
ר׳ יואל אשר: אתה מאיר. זה אסור להשתמש לאורה. עושים את זה רק… לא, אבל אני אומר, המספר עצמו עושה בערך כמו אותו דבר כמו במנורה. אתה צודק ללילה הראשון,
ר׳ יצחק: אבל… בקיצור, אני לא מבין. אה, אתה אומר שזה ניכר כי שמים שניים?
ר׳ יואל אשר: נו, זה אותו ניכר כמו מנורה. אוקיי, אבל בכלל,
ר׳ יצחק: אולי אכן כל ההלכות מדברות למי שלא מהדרין, וזה כל הזמן, נכון, לא כתוב נרות. אולי אכן, בואו נוסיף את זה כדי לעשות חידוש.
ר׳ יואל אשר: אולי זה עושה את ההידור. יכול להיות שזה עושה
ר׳ יצחק: כן אולי אנשים שני נרות. אני לא יודע. זה שיש… אני לא יודע. זו הערה טובה, אני לא יודע.
דיגרסיה: מאירי – ציצית, מזוזה, נר חנוכה
ר׳ יואל אשר: אני מוריד כאן קצת. ראיתי מאירי מעניין. המאירי היה תלמיד של הרמב״ן. המאירי הוא זה שאומר שבתוך הבית בעל הבית מעוטף בציצית.
ר׳ יצחק: כתוב בעמוד. אוקיי,
ר׳ יואל אשר: בוא.
ר׳ יצחק: אני לא יודע לאן אתה רוצה שזה יגיע.
ר׳ יואל אשר: נו, נו, נו, כאן.
ר׳ יצחק: זה מובא מהשאילתות.
ר׳ יואל אשר: לא, אני חושב אולי שהמאירי הוא תלמיד של הרמב״ן, אם כל שלושת הדברים הם איזו עדות על הקב״ה…
ר׳ יצחק: לא עדות,
ר׳ יואל אשר: לא עדות, לא עדות,
ר׳ יצחק: אלא כתוב שזה זכר. הרמב״ן לא רצה עדות, למדנו כך במזוזה. הרמב״ן אומר שזה מלאכים, ציצית בשביל זה, ומלאכים שומרים את האדם, כי זה מזכיר לו את מציאות ה׳.
ר׳ יואל אשר: נו, זה מאוד דומה למזוזה. לא, אני חושב שלא סתם שיש מצוות חבילות חבילות, כי מהצד כבר יש מצווה. כי מוקפים בדברים ש… אוקיי, כבר הלאה. אומר הרמב״ם הלאה.
—
הלכה ד – בימי הסכנה
ר׳ יצחק: הוא נמצא באמצע עכשיו ללמוד איפה לשים את המנורה.
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם, מה קורה בימי הסכנה? כשיש סכנה לשים מנורות ליד החלון, כי קרה לפעמים בימי הרבנים שעושים גזירות נגד יהודים, מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, שמים אותו בפנים. “ואפילו הניחו על שולחנו דיו”, אפילו שמים אותו על השולחן, דיו.
מעניין, הלשון היא דווקא בימי הסכנה, הוא לא אומר שבכל שעת דוחק. פירושו, כשאדם אין לו חלון, זה לא ימי הסכנה,
ר׳ יצחק: אבל אין לו גם דרך להדליק ליד החלון.
ר׳ יואל אשר: אז מה פירוש נר חנוכה בתוך ביתו, הפשט הוא שבזה אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה. הרי בעצם פטור, כן? פירושו כך, אם יש סכנה פטור, זו רק מצווה דרבנן, פטור לגמרי. אבל יש דרך לעשות את המצווה בפנים על השולחן, זה לא כמו לקחת לימון במקום אתרוג. זו מצווה,
ר׳ יצחק: אתה עושה את המצווה.
הלכה ד (המשך) – זמן הדלקה, מקום הדלקה בפנים, ו״בשעת הסכנה”
זמן לעומת מקום – מה מעכב?
ר׳ יצחק: הזמן מעכב, כי צריך שיהיו אנשים, אבל המקום לא מעכב.
ר׳ יואל אשר: כן, אבל אם הוא עושה את זה בתוך ביתו, זה אותו דבר כמו כשכבר תכלה רגל מן השוק, אף אחד לא הולך לראות. אתה רוצה לומר אולי ש… סוף כל סוף מה הזמן, שזמן הוא דבר חיצוני.
ר׳ יצחק: בשביל זה תוספות אמר ש…
ר׳ יואל אשר: אם הוא הדליק מאוחר יותר,
ר׳ יצחק: אי אפשר להדליק מאוחר יותר. הרמב״ם לא אמר את זה, אבל יכול להיות ש…
ר׳ יואל אשר: אבל יש אז כמו שעמד שוב אינו מדליק, היה נראה שפספסת את המצווה בחוץ.
ר׳ יצחק: מה יעשה עכשיו? מישהו הולך להדליק בפנים כי כבר מאוחר מדי,
ר׳ יואל אשר: לא הדלקתי. אתה רואה שעדיין יש מצווה של הדלקה? לא, מה שאני מתכוון לומר, מה שאנחנו רואים כאן הוא שהמצווה של הדלקה היא לא הפרסומי ניסא, היא כל המצווה. אלא הפרסומי ניסא הוא תנאי במצווה. לא, לא,
ר׳ יצחק: פרסום לא אומר דווקא שהרחוב יראה. נר חנוכה בא במקור בחוץ. אם זה יום, זמן שאי אפשר, יעשו את זה בפנים גם. זה שניהם פרסום כזה,
ר׳ יואל אשר: זה פרסום בספרים. פרסום הוא בספרים במקום אנשים. אבל אם לוקחים גם צריך את הזמן,
ר׳ יצחק: כי כך לפחות ניצלת, כי כך אכן אנחנו עושים. אבל כשהזמן… כי בזמן הרגיל אין נר חנוכה בבית, יש נר חנוכה בחוץ. נר חנוכה הוא שם שמדליקים, עבר זמנה כבר אין. מה הולך לעשות איזה דבר חדש? דבר חדש לעשות, כשאי אפשר בחוץ עושים דבר חדש. אתה לא יכול לעשות שכל שנה יגידו לו, כי… מבין מה אני אומר? יש זמן רגיל.
“סכנה” – מה פירוש המושג?
ר׳ יצחק: הוא מביא
ר׳ יואל אשר: ראיה מעניינת שסכנה לא אומרת ממש סכנה גדולה, ובשביל זה אכן אפשר להקל סתם כמו שאין חלון קרוב לשולחן. הוא מביא שבמגילת תענית כתוב ומתיירא מן הליצים. זה לא אומר שפוחדים מנאצים. פוחדים, אני יודע, גויים ילעגו לך, אני לא יודע מה, מה שזה לא יהיה.
ר׳ יצחק: כל הדברים האלה, אין הבדל,
ר׳ יואל אשר: אבל בקיצור, סכנה לא אומרת ממש סכנה סכנה. ממילא אפשר להצדיק את כל היהודים שמדליקים בפנים סתם כך.
ר׳ יצחק: סכנה לא אומרת פיקוח נפש. אם זה פיקוח נפש, לא היו מחפשים שום עצה.
ר׳ יואל אשר: מעניין הלשון “מתיירא מן העכו״ם”.
ר׳ יצחק: זה לא דיוק טוב. אוקיי, בואו נמשיך הלאה, זה לא דיוק טוב. כי מהצד יכול להיות שכתבו לשון יפה, זה אומר כן נאצים, אתה לא יכול לדעת.
ר׳ יואל אשר: זה אפילו אם זה לא מתאים למילה נאצים, אבל “ליצים” יכול לומר שזה זמן שקשה לו להדליק בחוץ, זה לא ממש סכנה. אוקיי, הלאה.
הלכה ח – “וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורה”
לשון הרמב״ם ופשט
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם הלאה, “וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורה”. הוא אמר לנו קודם שאסור להשתמש מנר החנוכה, ממילא שיהיה עוד נר, שיהיה ברור.
ר׳ יצחק: עכשיו, קודם דיברנו כשמדליקים בחוץ, אז לא כל כך נוגע,
ר׳ יואל אשר: הוא לא שם,
ר׳ יצחק: הוא לא שם. עכשיו אומר הרמב״ם, עכשיו שמדליקים בפנים, מדליקים תמיד נר בבית בלילה.
ר׳ יואל אשר: לא, לא, לא. כשאתה מדליק בפנים, תבוא להשתמש. עכשיו, שם משתמשים רגיל. לא נכון, כבר היום הדלקתי נר, אני לא צריך להדליק עוד נר בשביל נר השבת שלי וכדומה.
ר׳ יצחק: הוא אומר הלכה מיוחדת. לא, צריך, לא כי זה לא ניכר, כי הוא הולך להסתובב. לא כתוב את זה, כי הוא לא בבית. הוא בבית, הוא הולך לשבת שם,
ר׳ יואל אשר: הוא לא הולך לצאת, כך שהנר חנוכה האחר יהיה רק לחנוכה.
ר׳ יצחק: נכון.
ר׳ יואל אשר: לא כתוב בפירוש המילה ניכר, אבל זה מאוד אפשרי.
ר׳ יצחק: לא כתוב כאן ניכר. כתוב שהוא לא יעבור על האיסור, אם לא הוא יעבור בברירת מחדל על האיסור, והרי מואר בבית. אבל כאן אתה רואה את המדורה, נכון?
מדורה ואדם חשוב
ר׳ יואל אשר: “ואם היתה שם מדורה”, אם יש שם אש בבית, “אינו צריך נר אחר”, כי יש לו מספיק להשתמש לאורה. “ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה”, אם יש אדם חשוב שהוא לא נוהג להדליק נר, זה מראה רוחב מסוים, התרחבות מסוימת, שמדליקים נר כשצריך, לא הולכים ליד המדורה לבדוק דברים. אז אז צריך נר אחר, כי אז עדיין יש חשש שהוא ילך להשתמש בנר חנוכה.
ר׳ יצחק: כאילו אצלו, למרות שיש טכנית מדורה, הוא אדם כזה שלא משתמש במדורה.
ר׳ יואל אשר: כי הוא ילך להשתמש בנר חנוכה.
ר׳ יצחק: או אולי הוא משתמש בה, זה אומר שהוא משתמש שם, משתמש בה.
ר׳ יואל אשר: או כמו שאמרתי, אולי אצלו זה לא ניכר, כי הוא סוג של אדם שיש לו תמיד גם נר מלבד המדורה.
ר׳ יצחק: למה עלה בדעתך
ר׳ יואל אשר: לומר ניכר אם מבין כי אסור להשתמש לאורה?
“על שלחנו” – איפה בדיוק מדליקים בפנים?
ר׳ יצחק: ואתה יושב בבית. זה על שולחנו, זכור. הרמב״ם לא עלה בדעתו הרעיון שבבית אדם ישים ליד דלת. זה סוג של דבר פורימי ש… ליד חלון… לא, ליד חלון זה…
ר׳ יואל אשר: מדברים בסכנה אי אפשר
ר׳ יצחק: לשים ליד חלון גם לא. שוב, בק פורטש? אני לא יודע מה אתה אומר. ליד חלון אומר… מה ה… אי אפשר לעשות את זה אצל אדם גם, מאותן סיבות שאי אפשר ברחוב. אז היום אפשר כן, אני לא מדבר על הסכנה שהגמרא מדברת. לא מוכר. אז, ממילא מדליק איך? על שולחנו. על שולחנו אומר שזה חלק מסעודתו, ששם שהוא מדליק נרות כל לילה, בשבת מדליק באותו מקום. עלה בדעתם של אנשים מאוחר יותר שאפשר להדליק בבית ליד דלת.
ר׳ יואל אשר: מה הרמ״א? לא,
ר׳ יצחק: הרמ״א אומר שצריך להדליק ליד דלת מבפנים, כי זמן הרמ״א לא היה ממש סכנה, רק היה יותר קשה, מה שזה לא יהיה, היה קר,
ר׳ יואל אשר: מה שזה לא יהיה הסיבות שלא נוח בחוץ.
ר׳ יצחק: בוודאי, כשפותחים את הדלת אפשר לראות, זה לא ממש בחוץ. על פי הלכה צריך להדליק בחוץ, מדליק מבפנים. אוקיי. אבל מה שאנשים עושים, הוא מדליק סתם ליד דלת המטבח שלו זה פורים בשבועות, אף אחד לא צריך לעשות את זה.
שתי רמות של קולא – “מבפנים” ו״על שלחנו”
ר׳ יואל אשר: אז, אתה מתכוון לומר שלשון הרמב״ם, מניח נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, אומר את זה, במקום להדליק מבחוץ מדליקים מבפנים. ואחר כך, ואפילו הניחו על שולחנו זו עוד רמה של קולא.
ר׳ יצחק: יכול להיות, כך הבין הטור, את המנהג שהדליקו.
ר׳ יואל אשר: אבל אפשר לשמוע את זה במילים, כי זה פשוט שבתוך ביתו אומר תמיד מבפנים.
ר׳ יצחק: אולי אפילו על שולחנו אומר שהוא מדליק ממש שם שמדליקים כל יום, מאיר גם עכשיו. אבל על כל פנים, תן לו לשים במקום אחר, שם את זה על איזה מדף, שם שלא מדליקים רגיל.
ר׳ יואל אשר: אפילו אצלך על שולחנו אומר כשיש עוד יותר גדולה, או שיש עוד סכנה גדולה יותר, או כשיותר קשה מבפנים. אז הדבר הראשון הוא כמו הדלק במקום שאתה יכול לשלוט. אם עובר גוי, תכבה מהר.
ר׳ יצחק: אולי. אבל כך בוודאי היה המנהג. המנהג של הטור והרמ״א היה המנהג. כן.
דיון: הענין של הדלקה בפנים ליד דלת
ר׳ יואל אשר: מה כן הענין של הדלקה בפנים ליד דלת?
ר׳ יצחק: אין ענין. זה פורים של אנשים שהם עמי הארץ ש
ר׳ יואל אשר: נשענים על עצמם. אני לא מבטל לגמרי את כולם מלבדך. בוודאי יש כאלה שכתבו איזה הסברים. אבל המקובלים אמרו ש
ר׳ יצחק: כתוב רמז על הדלת. החכם, הרמז הוא על אותה דלת שמדליקים על פי הלכה.
ר׳ יואל אשר: זו עם הארצות שיש איזה ענין של המזוזה, אז אולי רוצים גם שם לשים ליד המזוזה. הענין הוא יש את המזוזה כשנכנסים,
ר׳ יצחק: אין שום ענין להדליק ליד מזוזה בעולם. כי יש דלת,
ר׳ יואל אשר: אני מבין. לא,
מקור המנהג – קבלה ועם הארצות
ר׳ יצחק: לא אמת. זה בא מאנשים שלמדו בכוונות, קבלה, כתוב בקבלה… אני רוצה להגיד לך מאיפה זה בא ריאליסטית בהיסטוריה. זה בא מאנשים שהם עמי הארץ. אומרים כמו הרבה דברים שעושים על פי קבלה, שבא מאי הבנה, לא ההלכה ולא הקבלה. בקבלה כתובים סודות גדולים ורמזים על פתח הבית. למה? כי הקבלה מפרשת את הגמרא, וגם המקובלים התנהגו כמו מנהג הרמזים הדליקו ליד הדלת, אבל מבפנים, אבל כשהדליקו ליד דלת, עדיין יש את הענין של דלת. אומר, פשטים, סודות על הדלת. יפה מאוד. תודה. אבל אתה שלא עושה את זה, ואתה עושה סתם איפשהו בפנים, ואתה אומר שעל פי קבלה יש רמז, הרמז הוא לא על… אל תגיד את זה, אתה מבין, סתם עם הארץ. הרמז לא אומר שממילא צריך לעשות. הרמז אומר שכש… הרמז הוא על ההלכה של הדלת שפועלת רשות הרבים. הרמז הוא לא על דלת במטבח שלך, או רבי, הוא מדליק בבית המדרש, אבל הוא שם על איזה מדף. הוא עושה פורים בשבועות, במחילת כבודו שלא יעשה את זה.
ר׳ יואל אשר: הרבי יוצא כהלכה, כי הוא עושה את זה ברוסע
ר׳ יצחק: מפסחים ונחת. אין בעיה, יפה מאוד, כמו שמדליקים בבית המדרש, אפשר להדליק על שולחן. אין בעיה. למה הוא עושה פורים מהיהדות?
מלמד זכות – ניכר וזכר מהמצווה המקורית
ר׳ יואל אשר: זה מזכיר שההלכה המקורית היא ליד הדלת, ועכשיו זה רק עבד של בשעת הסכנה או בשעת הצורך, ממילא עושים את זה דומה למצווה המקורית, שיזכרו את המצווה של לשים ליד הדלת.
ר׳ יצחק: אני חושב שזה עושה פורים מהיהדות. זה מלמד אנשים שהכל רנדומלי מאגי, מדליקים איזו דלת בעולם. הוא לא מחזיק מזה. אני חושב שזו טעות פשוטה. זה השתלשל מזה שמדליקים ליד דלת הבית. אנשים לא הבינו שדלת הבית היא מקום שאפשר קצת לראות, ראשית זה רבים, או שזה למעשה ליד הדלת, ואתה מדליק סתם ליד דלת המטבח שלך. זו טעות פשוטה לדעתו.
תרגום לעברית
ר׳ יואל אשר: כשאתה מדליק מבפנים, גם כאשר אתה עושה זאת למעשה, אתה אומר כך: מאי סכנה, יש לך פחד שגויים יעברו, ואתה מדליק מבפנים, וכך אתה יכול לשלוט בדלת. כי אתה רואה יהודים מסתובבים, אתה פותח את הדלת. כשגויים מסתובבים, אתה הולך לסגור את הדלת. זה הגיוני. אבל אם אתה מדליק מבפנים, ואין שם דלת פתוחה, ואין הבדל אם אתה מדליק ליד הדלת או… אז מה התפקיד שלו?
ר׳ יצחק: הוא מדליק בדלת הקדמית.
ר׳ יואל אשר: מה השאלה? זה לא משתנה הרבה לגבי מאי הסכנה. אז… המאי הסכנה… הבנתי שכן יש דלת. אפשר לסגור ולפתוח את הדלת.
ר׳ יצחק: רבינו, בשעת סכנה בכלל לא מדליקים. והם מדברים עדיין על ה…
ר׳ יואל אשר: כמו מאי הסכנה,
ר׳ יצחק: לא בשעת סכנה.
ר׳ יואל אשר: כמו מאי הסכנה, לא בשעת סכנה. המאי הסכנה מתכוון לתקופות שיש פחד מסכנות.
ר׳ יצחק: הסכנה שעומדת בגמרא לא מדברת אלינו עכשיו. אנחנו מדברים עכשיו על הסכנה שהמנהג ישראל… אלף שנה האחרונות שמדליקים בפנים, אפילו כשזו לא הסכנה של הגמרא. וחלק מהיהודים נהגו להדליק ליד הדלת מבפנים, לא כי הולכים לבוא גויים צריכים לעשות, אלא מכיוון שלא מדליקים בחוץ, כי כך כבר המנהג, למישהו סיבות, אם הוא רוצה בכל זאת להדליק לפחות קצת, הוא מדליק ליד הדלת. אף על פי שהלכה צריך להדליק בחוץ, ליד הדלת, הוא מדליק בפנים ליד הדלת, אבל ליד הדלת של רשות הרבים. זה עומד בפוסקים, יש קצת הכר, קצת, הדלת פתוחה בוודאי, לא הדלת סגורה. אולי זה לא נשאר פתוח כל הזמן, אולי זה קצת פתוח, מה שזה לא יהיה. זה המנהג הפוסקים, אבל אין שום מנהג להדליק ליד דלת.
ר׳ יואל אשר: יכול להיות שזה גם עוזר הדלת, כך זה מאוד ניכר שזה לא נר שפשוט מונח על הדלפק. זה בכל זאת דבר משונה, זה בכל זאת במקום שלא מדליקים בדרך כלל, זה לא הגיוני להדליק ליד הדלת. כך זוכרים שזה מין נר נוסף. נו נו. אפשר להסביר אם רוצים ללמד זכות על יהודים.
ר׳ יצחק: בסדר. אבל אני לא רוצה.
ר׳ יואל אשר: אני רוצה ללמד זכות
ר׳ יצחק: על התורה. אני רוצה ללמד זכות על התורה. זה לא ענין של יהודי.
ר׳ יואל אשר: נהיה שכל דבר הוא איזה קסם אקראי, זה כבר לא הגיוני. אני לא אוהב את זה. בסדר.
הלכה ט – גדול הבית מדליק עבור כולם
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם הלאה, הלכה ט׳. אומר הרמב״ם כך: הרמב״ם השמיע קודם שגדול הבית הוא זה שמדליק עבור כל אחד.
הלכה ט (המשך) – חרש שוטה וקטן / גוי הדליק
ר׳ יואל אשר: או… נר חנוכה שחרש שוטה וקטן, או גוי הדליק לא עשה כלום, כי הוא לא מחויב בזה. ומי שלא מחויב, ולא יוצא, זה לא נקרא נר חנוכה. עד שידליקו מי שהוא חייב בהדלקה.
החידוש כאן הוא לכאורה שאפילו… אולי הפרסומי ניסא לא… אם כל העניין היה פרסומי ניסא, לא היה משנה מי מדליק אותו. למעשה רואה כל אחד ליד הדלת יש מנורה מודלקת.
ר׳ יצחק: זה אומר הגמרא הדלקה עושה מצוה. יש מצווה, ההדלקה עצמה היא מצווה, ממילא צריך להיות
ר׳ יואל אשר: כמו כל מצווה צריך להיות בר-חיובא שעושה את ההדלקה. אותו דבר,
ר׳ יצחק: מאותה הלכה. כל ההלכות יוצאות מאותו כלל, ממה שהרבי חיבר אותו.
ר׳ יואל אשר: היה לנו כבר גם קודם הדלקה עושה מצוה, שאם זה כבה אי אפשר לתקן.
ר׳ יצחק: לא ברור שזה ממש תלוי בזה,
הלכה ט (המשך) – הדליק בפנים והוציאו
ר׳ יואל אשר: אבל כן. אם הוא הדליק את נר חנוכה בפנים בבית, והוציאו הוציא אותו,
ר׳ יצחק: הוא גרר אותו, דלוק,
ר׳ יואל אשר: זאת אומרת הוא מחזיק על פתח ביתו, והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו, כי כל הנקודה היא שצריך להדליק אותו שם שזו המצווה.
ר׳ יצחק: כי המצווה עושים בשעת הפעולה של הדלקה כביכול, ממילא זה חייב להיות כבר במקום הנכון, כי שם ה… כאן רואים עוד שהמקום מעכב, ובזמן שאין סכנה אי אפשר לומר לי האי, הדלקתי בפנים. זה לא עובד, מבין? עוד ראיה לחירות של חירות.
הלכה ט (המשך) – אדם שעמד בנר חנוכה בידו
ר׳ יואל אשר: הרמב״ם אומר, אם יקרה לאדם שהוא הולך להיות ממש ממש נחמד, הוא הולך להיות בעצמו המנורה, הוא עומד עם הנרות בידיים, הוא רוצה להיות חפץ של מצווה, לא עשה כלום, הוא לא עשה כלום. למה? כי אדם רואה מישהו עומד עם נר, הוא לא חושב שהוא מדליק להיפך, הוא חושב שהוא הולך לאיזשהו מקום והוא לוקח איתו נר, שהרואה אומר לצרכו הוא עומד.
ר׳ יצחק: יכול להיות נפקא מינה אם מישהו נמצא באיזשהו מקום שאין לו איפה להניח את המנורה בקיצור.
ר׳ יואל אשר: יכול להיות שבזמנים של היום בכל זאת אין, אף אחד לא מסתובב עוד עם נר, יש פנסים, ואולי היום יהיה אחרת. אבל הרמב״ם אומר בכל זאת את ההלכה שכשרואים מישהו עם נר לא ניכר שזה לשם מצווה.
הלכה ט (המשך) – עששית שהיתה דולקת כל היום / מוצאי שבת חנוכה
זה הרמב״ם הלאה, עששית, עששית, זה מנורה, מוקפת בזכוכית. שהיתה דולקת כל היום כולו.
ר׳ יצחק: בקיצור, היה שבת, והוא הדליק נר להיות נר שבת בבית,
ר׳ יואל אשר: גם שונות. אז למוצאי שבת… מוצאי שבת חנוכה צריך עכשיו להדליק נרות חדשים עבור הלילה של מוצאי שבת חנוכה, מוצאי שבת מכבה. האם הוא יכול לכבות אותו?
ר׳ יצחק: לא הוא יכול להשאיר, הוא לא יכול לומר.
ר׳ יואל אשר: הוא לא יכול לקחת את הנר ולהניח אותו במקום.
ר׳ יצחק: או סתם שאולי כבר מונח במקום הנכון, לומר זה כבר עומד וזה כבר טוב. לא, הוא צריך לכבות אותו,
ר׳ יואל אשר: ומברך ומדליקה. למה? שההדלקה היא המצוה לא ההנחה. ההדלקה היא המצווה ולא ההנחה.
ר׳ יצחק: זו הסיבה לדעתי מכל שלוש ההלכות,
שייכות לסוכה – תעשה ולא מן העשוי
ר׳ יואל אשר: לא רק מההלכה. כאן יש לי למה אנחנו לומדים הלכות חנוכה ערב סוכות, כי כאן בסוכה דבר כזה היה תעשה ולא מן העשוי. כאן זה דבר אחר של הדלקה עושה מצוה.
ר׳ יצחק: כן, אבל זה דומה ממש, צריך לעשות. כל המצוות, צריך הרבה דברים. מצוות צריכים לעשות,
ר׳ יואל אשר: לא שזה יהיה עשוי.
הלכה י – מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר
ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר. אפשר כן להדליק נר חנוכה אחד מהאחר. אף על פי שלמדנו קודם שאסור להשתמש בנר חנוכה, להשתמש מתכוון לצרכים שלך, אבל להדליק את נר חנוכה האחר זה בכל זאת ענין של מצוות נר חנוכה.
ר׳ יצחק: נכון. וזה קשור גם למשהו עם הנושא של הדלקה עושה מצוה? לא ברור למה, אבל כך עומד בגמרא, כן.
ר׳ יואל אשר: אה, כי אם לא היה הדלקה עושה מצוה, אלא רק עושה מצוה, אז ההדלקה הייתה רק דבר טכני איך שזה יודלק. אבל אם הדלקה עושה מצוה, פשוט שכשההדלקה היא
ר׳ יצחק: אז זה עושה את המצווה.
דיון: ללמוד לאור הנר חנוכה
ר׳ יואל אשר: אז השאלה היא כאן, האם זה דין לכאורה רק בנר חנוכה? זאת אומרת, ללמוד לאור הנר חנוכה יהיה אסור, כי זה לא פשוט כי מצווה מותר לעשות. יכול להיות למשל לשיר או לומר את התפילות של חנוכה יהיה כן, כי זה ענין, אפשר ללמוד… מה?
ר׳ יצחק: שאלה טובה. אני שומע. אני לא יודע. לא, אולי מצווה עצמה, לא ברור.
ר׳ יואל אשר: אני אומר סתם ללמוד, כל דבר שלומדים הוא דבר יפה, אבל אין לזה שייכות להדלקת נר חנוכה.
ר׳ יצחק: אבל למשל לומר את הברכה לאור הנר,
ר׳ יואל אשר: יהיה זה עצמו על ה…
ר׳ יצחק: את הברכה אי אפשר, כי צריך לעשות לפני ההדלקה. לא, לא, עבור הבאה,
ר׳ יואל אשר: מה שזה לא יהיה, להדליק את הבאה.
שיטת הרמ״א – להדליק נר ללמוד
ר׳ יצחק: הוא מביא שיש מחלוקת הראשונים אם מותר להדליק
ר׳ יואל אשר: נר שבת מנר חנוכה,
ר׳ יצחק: גם מצווה. אז השאלה האם צריך להיות המצווה או שצריך להיות אותה מצווה? הוא מביא שהרמ״א אומר שלא להדליק את הנר השני מהנר הראשון, זה חוזר לקורא של המהדרין, כי הנר השני הוא רק הידור, והנר הראשון הוא ממש המצווה, ממילא זה חלש יותר. ויש עוד, הוא מביא שמה שהוא אמר קודם, והרמ״א אומר ממש, אפילו… אוקיי, כאן לא מדברים על להשתמש לאורה, כאן מדברים על להשתמש בנר, להדליק ממנו שני.
ר׳ יואל אשר: הרמ״א אומר שמותר אפילו להדליק סתם נר כדי ללמוד מנר חנוכה, כי זה גם מצווה. מעניין. אבל הרמב״ם…
ראב״ד – אפילו על ידי קיסם
ר׳ יצחק: אוקיי, הרמב״ם לא אומר יותר. יש דבר מעניין, שהראב״ד הולך ואומר שמה שאומר “מדליק נר מנר” מתכוון אפילו על ידי קיסם. זאת אומרת, לא שמדליקים ישירות,
ר׳ יואל אשר: אלא לוקחים… על זה הוא דאג, כי פשוט שאתה לא עושה מצווה עכשיו עם ההדלקה.
ר׳ יצחק: כשאתה לוקח את הלהבה החדשה… הרמב״ם לא ברור אם הוא מסכים עם כל המקרים. בגמרא רואים שזה תלוי איך מבינים את זה,
ר׳ יואל אשר: אז יכול להיות שזה לא. אבל מזה שזה קשור גם להדלקה עושה מצוה משמע לא כמו הרמ״א. כי אפילו אם אני עושה מצווה, אתה בכל זאת עושה את מעשה המצווה,
ר׳ יצחק: לא פחות כשאתה מדליק נר השבת או נר של חולה. לא ברור. נכון. אז על זה אומר המגיד משנה ש
ר׳ יואל אשר: על ידי קיסם גם לא טוב,
ר׳ יצחק: כי להדליק את הקיסם זה לא מעשה מצווה בעצמו. זו רק הכנה למצווה הבאה,
ר׳ יואל אשר: לנר הבא, מה שזה לא יהיה.
הלכה יא – חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות
ר׳ יצחק: אומר הרמב״ם הלאה. חקירה מאוד מעניינת. צריך ללמוד על זה יותר חנוכה,
ר׳ יואל אשר: אבל למדנו מה הרמב״ם אומר. אומר הרמב״ם,
ר׳ יצחק: “חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות”. אה, הרמב״ם לא אומר אצלנו,
ר׳ יואל אשר: “שיש לה שני פתחים”. מעניין. לא כל חצר פתוחה למבוי.
ר׳ יצחק: יכול להיות שזו חצר שפתוחה לרשות הרבים. כן, אני אומר, אבל שאלו אותו קודם אם מדליקים בחצר ובמבוי.
ר׳ יואל אשר: זו אחת מהאוריתא שמדליקים בחצר. “חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות”.
ר׳ יצחק: צריכה שני נרות, למה? שלא יאמרו העוברים ברוח זו לא הניחו נר חנוכה. זאת אומרת, אדם יעבור, הוא יראה כאן גר יהודי ואין נר חנוכה. הוא לא יחשוב, “אה, הוא הדליק בצד השני.” אולי הוא לא יודע שיש צד שני, וכדומה.
ר׳ יואל אשר: ויש אפילו פסוק על זה, “ולא יאמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם ברכנו אתכם בשם ה'”. אין שייכות.
ר׳ יצחק: הוא אומר פסוק בתהלים,
ר׳ יואל אשר: “ולא יאמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם”. אני לא יודע, אני לא זוכר.
חידוש – לפרסומי ניסא יש גם צד “שלילי” / צד איסור
אבל מה הפשט? זה מאוד מעניין, כי זה דבר חדש שלא ראו עד עכשיו. ראו עכשיו שיש מצוות פרסומי ניסא באופן חיובי. אבל לומר גם שזה בזיון שלא רואים נר חנוכה, זה מאוד מעניין. כאן רואים שהפרסומי ניסא הרבה יותר חזק. הפרסומי ניסא מכיל בתוכו גם איסור כביכול, מבין מה אני אומר? מה שאין פרסומי ניסא הוא רק חיובי,
ר׳ יצחק: ואם אין פרסומי ניסא זה לא מועיל.
ר׳ יואל אשר: לא חשבתי על זה שיש לפרסומי ניסא, לא חשבתי על זה שיש לפרסומי ניסא. התכוונתי מחשד, אמרתי שהמצווה היא פרסומי ניסא, ובזה יש גם איסור של ביטול פרסומי ניסא.
שייכות לחשד / מראית עין
אבל אני אומר פשוט פירוש לומדים שיש לפרסומי ניסא כמו עובר ליד בית המדרש בשעת תפילה. כל היהודים עושים משהו, זה ענין גדול, צריך שידעו. למשל, אני צריך לחשוב, הרבה פעמים אני נכנס לבית המדרש ואני לא מתפלל באותו זמן,
ר׳ יצחק: אז אני לא מתפלל. זו בעיה. לא, אנשים לא חושדים,
ר׳ יואל אשר: אנשים לא בטוחים שאתה עוסק בשעה של עולם.
ר׳ יצחק: אתה צריך לעשות הכנה לתפילה, אחרי תפילה, מה שזה לא יהיה, לא אכפת לי. אבל, יכול להיות שיש
ר׳ יואל אשר: נושא של פני החשד, וצריך לוודא שלא יהיה דבר כזה. אותו דבר, אדם הולך בחנוכה והוא רואה, אה, כל בית יש חנוכה, הוא אומר, אה, וכנראה יש יהודי חסידי
ר׳ יצחק: שלא יודע שצריך להדליק בחוץ, הוא מדליק בפנים ליד דלת. אוקיי,
ר׳ יואל אשר: אולי היום זה ממש לא נוגע.
דיון: החושד לעומת הנחשד
ר׳ יצחק: כי גם כאן, האדם שחושד, הוא צריך לעבוד על המידות שלו, הוא צריך בכל זאת לעשות תשובה, כן? כי הוא רואה בכל זאת שזה בית שיש לו צדדים. הוא היה יכול לראות שהצד השני קיים. אבל הוא שופט כאן. רוח אחת אין בעיה. אוקיי, כי רואים מיד. אבל האדם היה צריך לחשוב, יש בכל זאת עוד דלתות. הוא רואה כאן בית גדול,
ר׳ יואל אשר: למה הוא שופט את זה מהר?
ר׳ יצחק: אמת, אבל כאן רואים שזה אמת, מצד החושד צריך ממש לעשות את זה, אבל מצד הנחשד צריך לראות לעשות שלא יהיה חשד.
נפקא מינה: כמה בתים
ר׳ יואל אשר: זה מאוד מעניין, גם בכלל ההלכה מאוד מעניינת, כי מה קורה אדם שיש לו כמה בתים? כן, היום זו מציאות אחת, לאדם יש כמה בתים. האם נאמר שבכל בית שיש לו, הוא צריך להדליק נרות חנוכה בגלל החשד?
ר׳ יצחק: אולי ממש. לא יכול להיות.
ר׳ יואל אשר: אוקיי, חומרא גדולה. רבותי, יש זמן לומר שכל היהודים… אני מקווה שיותר מהמאזינים שלי יש להם בתים בהרים ובפלורידה ובארץ ישראל וכן הלאה ברחבי העולם, זה משום חשד.
ר׳ יצחק: לא,
ר׳ יואל אשר: זה מגיע לסוף. אנשים יודעים שזה ריק.
ר׳ יצחק: חצר מתכוון למקום שאנשים גרים.
ר׳ יואל אשר: אה, נכון. רואים שהחצר מאוכלסת, רואים שקורה משהו בפנים, אבל ליד הדלת לא רואים נר חנוכה.
ר׳ יצחק: אוקיי. אבל בכל מקרה, אפשר לחשוב שזה כן נראה.
גורם הזמן בחשד
ר׳ יואל אשר: יש לי כאן שהחשדים סתם גם תלויים בזה שיש חצי שעה מסוימת או שלושת רבעי שעה כשכולם מדליקים. ברגע שיש את ההיתר של היום שכיוון שתכלה רגל מן השוק קורה מאוחר יותר, הוא יכול לחשוב שהוא הולך להדליק מאוחר יותר, הוא כבר הדליק קודם. אם יש חצי שעה מסוימת, שאם אז זה לא בוער, פשוט שזה לא בוער.
ענין של נר ליד כל דלת יהודית
ר׳ יצחק: אני חושב שלחנוכה, יכול להיות שלא כל דבר רואים שעושים עם חשדים. יותר נרות. אתה יודע, מדליקים כבר עוד נר בצד השני גם? יש בכל זאת ענין שכל בית יהודי, כל דלת יהודית יהיה נר,
שייכות ל״לצים” וסכנה קטנה
ר׳ יואל אשר: מבין? יכול להיות שיש את הלשון שהוא הביא מלצים, שמכיוון שזה משהו שהיו מקילים בקלות מלא סכנה גדולה, אלא סתם כשיש מבקרים, כשזו לא הבעיה, שלא יחשבו, אני לא יודע, מבין מה אני אומר? כי החשד הוא ריאלי. כי היו מקבלים כל כך בקלות סכנה, אדם יחשוב בקלות שהאדם לא מהדר על המצווה להדליק בפתח ביתו. אוקיי, הלאה, מה קורה עכשיו?
הלכה י (המשך) – מי שאינו בביתו / אורח
ר׳ יצחק: אה, ראה מה שהוא אומר.
ר׳ יואל אשר: אדם אינו נמצא, הוא בדרך. ובביתו בני ביתו נמצאים בבית.
ר׳ יצחק: מדליקים. מדליקין עליו בתוך ביתו. ביתו מדליק עבורו.
ר׳ יואל אשר: מדליקים בשבילו. אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו, אין צורך להדליק עבורו במקום שבו הוא שוהה. זה מעניין. מה זה אומר? שגם ההידור שהרמב״ם אמר, שמדליקים עבור כל אחד מבני הבית, מתכוון רק לאנשים השייכים כאן.
ר׳ יצחק: לא.
ר׳ יואל אשר: הרמב״ם לא התכוון.
ביאור “מדליקין עליו”
ר׳ יצחק: מדליקין עליו אבל לא מתכוון לזה. מדליקין עליו מתכוון ש…
ר׳ יואל אשר: בכל אחד ואחד.
ר׳ יצחק: כן, אבל זה לא מתכוון מדליקין עליו. מדליקין עליו לא מתכוון ההידור, הוא מתכוון עיקר הדין. מדליקין עליו מתכוון, איכשהו, שכאשר מדליקים נרות, צריך כביכול כל אחד לצאת, זה צריך להיות שייך לכל הבית. איך בדיוק כל אחד מבני הבית יוצא על ידי? אני לא יודע, מיד נראה אצל אורח, אבל בית רגיל הרי זה בני בית אחד, זה בית אחד, כי מדליקים, לוקחים נרות, לוקחים שמן מהבית, כל אחד מדליק. אז אצלך, כבר עושים, השמן שלך כבר בוער, אצלך להדליק, כאן אין צורך.
אבל ראה מה שהוא אומר, אין לו בית להדליק עליו בו.
ר׳ יואל אשר: אם… אין לו בית להדליק עליו בו, אף אחד לא מדליק, אין לו אנשים שנשארו בבית, הוא אורח.
דין משתתף בשמן
ר׳ יצחק: הוא לא שייך לבית. איך אתה יכול לצאת עם הבית? ממילא יש עצה, ומשתתף עמהם בשמן. אתה נותן להם פרוטה, הוא איכשהו יוצא עם השמן שלהם, כי אתה לא שייך לבית.
ר׳ יואל אשר: אז הבית שבו הוא שוהה, אפילו נאמר שהאדם מדליק שם עבור כל אחד מבני הבית, אבל האורח הרי אינו מבני הבית. זה לא הנר שלו, ולכן צריך להדליק נר נוסף בכספו.
ר׳ יצחק: הוא משתתף בשמן, הוא משתתף, לא מדליק נוסף. אולי אם הוא מהדר צריך להדליק נר נוסף, אבל עכשיו מדברים על עיקר הדין. התירוץ הוא, או לפי הרמב״ם, שאפילו המהדר שבעל הבית מדליק עבור כל אחד, הוא נותן לו פרוטה, הוא קונה קצת שמן, אז בזה הוא נעשה חלק מההדלקה.
בית בפני עצמו – מפני העוברים
ר׳ יואל אשר: מה קורה כך? “ואם היה לו בית בפני עצמו”, אם האורח, המקום שבו הוא נמצא עכשיו, שכר בית, לא שהוא שוהה אצלם, אלא יש לו בית בפני עצמו, “אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו”, אפילו אם ביתו שם שבו הוא גר בדרך כלל הדליקו עבורו, צריך בכל זאת להדליק בבית שבו הוא שוהה עכשיו, “מפני העוברים”. מאותה סיבה, כמו שלמדנו לגבי העוברים, לגבי חשד, שאנשים יראו שכאן נמצא יהודי, הוא לא מדליק נר חנוכה, ואנשים לא יודעים שמדליקים עבורו בתוך ביתו.
ר׳ יצחק: נכון. אז זה עדיין חשד. כאן אתה רואה כן ששני בתים, זה הדוגמה של שני בתים, הוא כבר הדליק בביתו, אבל כאן הוא גר. אה, אתה רואה, אם יש לו סתם בית או לא, אבל כאן הוא גר גם כן, אנשים יאמרו, “אתה רואה, הוא לא הדליק נר חנוכה?” צריך להדליק נר חנוכה.
דיגרסיה: למה אנשים כל כך חשודים?
ר׳ יואל אשר: איך הולכות ההלכות שאנשים לא יהיו כל כך שיפוטיים ולא יהיו כל כך חשודים? בהלכות דעות, אני יודע, כתוב איפשהו, שלא להיות כל כך חשוד באנשים. נראה שהיו חשודים מאוד באנשים בקלות. ואני חושב שיש כאן משהו יותר. גם הלשון שבימי הסכנה עומד בלשונות שזה מתכוון ליותר מסתם סכנה מהגויים. אולי היה משהו יותר, אולי היה משהו בתקופה מסוימת שיהודים זלזלו במצווה. ממילא עשו את הגזירה מפני החשד.
ר׳ יצחק: אני לא יודע. יש עוד מקומות שכתוב מפני חשד, לא? זה לא הדבר היחידי.
ר׳ יואל אשר: כן, יש בשבת לתלות מטפחת מפני חשד או מראית עין.
הלכה יב – מצוות נר חנוכה חביבה עד מאוד
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם הלאה, “מצוות נר חנוכה…”
ר׳ יצחק: כאן מגיעים לסוף בערך.
ר׳ יואל אשר: הרמב״ם אוהב מאוד לסיים הלכה, במיוחד ספר שלם, במילים יפות, בדברי אגדה.
ר׳ יצחק: כאן יש לו גם את ההלכה שקשורה לזה.
חשיבות נר חנוכה
ר׳ יואל אשר: הלכה גם, כן. אומר הרמב״ם, “מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד”. מצווה אהובה מאוד. חביבה אצל הקב״ה, אצל אנשים, חשובה.
ר׳ יצחק: הרמב״ם מסביר.
ר׳ יואל אשר: “וצריך אדם להיזהר בה”. אדם צריך להיזהר במצוות נר חנוכה. לכאורה זה היה מזהיר בנר, רגיל בנר, מהדבר הזה. אולי אפשר לומר “צריך אדם להיזהר בה” מתכוון שצריך לעשות את המצווה מן המובחר שהוא התחיל עם. למה? סתם כך, “להיזהר בה”, שלא ישכחו, שלא יזלזלו בה. למה? זה לא צריך להתכוון שזה סתם איזה מנהג, צריך להיות. “כדי להודיע הנס”. זה לא כל כך חשוב? לא, זה מאוד חשוב. “כדי להודיע הנס”, להודיע ולפרסם את הנס. ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה.
ר׳ יצחק: בגלל זה זה כל כך חשוב, לכאורה.
ר׳ יואל אשר: זה אומר להודיע הנס, אנשים אחרים כבר הודיעו, אבל להוסיף בשבח האל, כל אדם שמדליק נוסף, או כל הידור שעושים, מוסיף בשבח האל.
ר׳ יצחק: מה שכאן מתכוון, מבינים יותר טוב.
אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה
ר׳ יואל אשר: כן. “והודיה לו על הניסים שעשה”. זה דומה לכל המרבה לספר הרי זה משובח. תמיד כשמשבחים את הקב״ה, להרבות זה מעלה. אומר הרמב״ם, “אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה”, אפילו אדם אין לו מה לאכול והוא מתקיים מצדקה, ואין דין שקופת הצדקה צריכה לחלק נרות חנוכה, כמו ארבע כוסות. אבל יש חיוב על האדם עצמו, “שואל” שילווה, “או מוכר כסותו” שימכור משהו. אני חושב שמוכר כסותו, אולי עמדנו על זה פעם, לא מתכוון שזה הבגד האחרון שלו. אני חושב שיש לו משהו לתת, אפילו אתה עני, יש לך משהו. “ולוקח שמן ונרות ומדליק”.
אני לא מאמין, כי אתה אומר שאין באמת כללים בזה, אבל צריכים להיות כללים.
ר׳ יצחק: אדם לא ויתר על…
דיסקוסיה: שואל – לווה או מבקש?
ר׳ יואל אשר: הפת האחרונה מהפה עבור הידור מצווה. שואל יכול גם לא דווקא להתכוון ללוות, אולי שואל יכול להתכוון לבקש טובה, לבקש ממישהו שייתן נדבה. כן? שוב? שואל. שואל מתכוון ללוות, או שואל יכול להתכוון לבקש טובה?
ר׳ יצחק: זה אומר שדיברנו על אותה חקירה במקום אחר שכתוב שואל. אני לא יודע.
ר׳ יואל אשר: לא, כי מה שאני מתכוון לומר הוא… הרמב״ם דיבר משהו על עשה שבתך חול, זה לשון הטור, שאדם לא צריך ללוות כדי…
ר׳ יצחק: יש אולי סעודת שבת.
ר׳ יואל אשר: על קידוש כן.
ר׳ יצחק: על קידוש כן.
ר׳ יואל אשר: ובוודאי שצדיקים אמרו ששואל זה לבקש מהקב״ה, שיתחנן לפני הקב״ה.
ר׳ יצחק: שיבקש ממש מהקב״ה, מה זה בשבת מצוות תפילה?
סדר עדיפויות: נר חנוכה מול קידוש היום
ר׳ יואל אשר: אומר הרמב״ם, “הרי שאין לו אלא פרוטה אחת”. מה קורה אם לאדם יש רק פרוטה אחת, והוא צריך עכשיו לעשות סדרי עדיפויות? ולפניו קידוש שבת והדלקת נר חנוכה. אתה רואה, כמו שדיברנו שגם בקידוש יש. אני חושב שכל הדברים האלה קשורים לזה, כי היה מערכת שהבסיס הכי בסיסי קופת הצדקה סיפקה. אין לך איש שאין בו קופה של צדקה, שהרמב״ם אמר. קופה של צדקה אבל מספקת רק שתי סעודות וכדומה. אבל יש את התוספות שקופה של צדקה לא מספקת. קידוש? לא, על כוס של ארבע כוסות כתוב שקופה של צדקה חייבת לספק. על קידוש קופה של צדקה חייבת לספק?
ר׳ יצחק: זה חייב להיות, כי אם הוא צריך למכור את בגדיו, הלא, לא יכול להיות.
ר׳ יואל אשר: יש לו רק פרוטה אחת, ולפניו קידוש שבת והדלקת נר חנוכה. אלא אם כן, זה המילה. קופה של צדקה לא צריכה לספק נר חנוכה, אבל בגדים הם כן צריכים לספק. בוא ניקח עצה, שמע מה שאני אומר. קופה של צדקה צריכה לספק את הבסיס שאדם יוכל להתקיים. נר חנוכה הם לא צריכים לספק. אז מכור את הבגד שלך, וקופה של צדקה יראו אותך בלי בגד, יקנו לך בגד. בגד הם כן צריכים לתת לך.
ר׳ יצחק: אבל בוא נהיה ריאליסטיים, כאן, הלכות קופה של צדקה ללמוד בכל המקומות, בטוח שהם יתנו לכל היהודים בנוחות, נרות חנוכה, בגדים, וקידוש, והכל.
נר חנוכה קודם לקידוש – ביאור
ר׳ יואל אשר: זו השאלה של העדיפות. מה יותר חשוב, קידוש או הדלקת נר חנוכה? אומר הרמב״ם, מקדים שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום, שמן של נר חנוכה חשוב יותר מהיין לקידוש היום. למה? הואיל ושניהם מדברי סופרים. מאחר ששניהם מצווה מדברי סופרים.
ר׳ יצחק: זה אומר שקידוש הוא מדאורייתא…
ר׳ יואל אשר: אבל קידוש על יין, אה, טוב מאוד, זה מה שחשבתי מיד, הרי יש דרך של… אוקיי, קידוש על היין אפשר לעשות על הפת. רק ההידור מצווה לעשות על יין דווקא הוא רק מדברי סופרים. מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס. נר חנוכה יש בו זכרון הנס, אתה מזכיר את הנס, אז זה יותר חשוב, זה יותר חשוב. זה אומר, זכרון הנס שעושים בקידוש אתה יכול כן לעשות על הלחם, זכר ליציאת מצרים, מה שזה לא יהיה כן. על הלחם, רק ההידור לעשות יין… זה קצת מעניין לי, כי לימדו אותי שאם הפת חביב עליו, הרמב״ם אמר שעושים על פת. כשאין לו, בטוח שפת חביב עליו. מה שיש לו יותר חביב ממה שאין לו.
ר׳ יצחק: אבל זה מעניין שקידוש גם מפרסם מעשה בראשית וכדומה. אבל אולי ממש זה ש…
ר׳ יואל אשר: לא היין מפרסם, כי כשעושים לא על הלחם לא רואים ברור שיש משהו נוסף של קידוש. הוא אומר לך ברכה.
ר׳ יצחק: לא, להיפך, אני אומר להיפך, שהדלקת נר חנוכה קודמת כי שיש בו זכרון הנס. אמת.
ר׳ יואל אשר: אני אומר, הקידוש יש גם זכר ליציאת מצרים, אבל זה אפשר לעשות על הפת. אבל יכול להיות שמה שעושים על הפת זה לא פרסום של זכר ליציאת מצרים, כי לא רואים כל כך בסוף קידוש. אמת.
סדר עדיפויות: נר ביתו קודם
אומר הרמב״ם הלאה, מעניין, כאן נכנס סדרי עדיפויות בחנוכה. “היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה” –
ר׳ יצחק: אני חושב שזה הכל המשך של “חביבה עד מאוד”. איך רואים שזה חביבה? כי רואים שזה יותר חביבה מקידוש.
ר׳ יואל אשר: אבל כי אמרנו עכשיו שזה יותר חביבה מקידוש, תחשוב שזה הדבר הכי חשוב. יש דברים שיותר חשובים. “היה לפניו נר ביתו” – הוא צריך להדליק את החשמל בביתו, הוא צריך לשלם את חשבון החשמל – “או נר חנוכה”. או אפשרות אחרת, “נר ביתו וקידוש היום”. זה הוא אומר אגב, כי הוא כבר הזכיר חנוכה מול קידוש. כאן יש לו שאלה של נרות להאיר את הבית, או קידוש היום. אז “נר ביתו קודם משום שלום ביתו”, שבביתו יהיה שלום, שיהיה מואר בבית. “שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו”. רואים שבמצוות סוטה שמותר למחוק את שם ה׳ כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, ובבית שבו חשוך זה יביא עצבות, זה יביא שבירה.
ר׳ יצחק: אין שלום. אני חושב שאשתו תצעק עליו, “אתה חכם, ויתרת על הנרות לביתנו כי אתה צריך נר חנוכה? הסתפק בנר חנוכה!” באה התורה ואומרת, “יודע מה? ממש, מכור את נר החנוכה וקנה נרות לבית.”
דיסקוסיה: למה לא מניחו על שולחנו?
ר׳ יואל אשר: אבל זה דבר מעניין לי, כי הוא יכול לעשות דבר פשוט, הוא יכול לקבוע שזה ענין של שעת הסכנה, “מניחו על שולחנו”. יש לו את נר החנוכה על שולחנו, וזה שלום בית.
ר׳ יצחק: נראה שזה לא הולך כך. לא אפשר להכריז שעת הסכנה. שעת הסכנה זה דבר אמיתי.
ר׳ יואל אשר: הסכנה היא אישה.
ר׳ יצחק: כן? טוב מאוד. זו אישה.
הלכה יב (המשך) – נר ביתו קודם לנר חנוכה
ר׳ יצחק: הסתפק בנר החנוכה שלך! באה התורה ואומרת, יודע מה ממש? מכור את נר החנוכה וקנה נרות לבית.
דיון: למה לא אפשר לעשות שעת הסכנה ומניחו על שולחנו?
ר׳ יואל אשר: זה דבר מעניין לי, כי הוא יכול לעשות דבר פשוט. הוא יכול להכריז שזה ענין של שעת הסכנה, מניחו על שולחנו. יש לו את נר החנוכה על שולחנו, זה שלום בית.
ר׳ יצחק: אבל נראה שזה לא הולך כך, לא אפשר להכריז שעת הסכנה. שעת הסכנה זה דבר אמיתי.
ר׳ יואל אשר: סכנה היא אישה.
ר׳ יצחק: כן? טוב מאוד. שנית,
ר׳ יואל אשר: פעם אחת למדתי ששעת הסכנה לא מתכוון ממש לסכנה, אלא זה סוג של שעת הדחק חזקה.
ר׳ יצחק: לא נראה כך, לא נראה מכל הדברים. שנית, זה לא יעזור, אסור להשתמש לאורו.
ר׳ יואל אשר: אבל אתה לא רשאי. אה, נכון.
ר׳ יצחק: נכון. איך זה מפריע לך מעשית? אני לא יודע, אבל זה לא עוזר בכלל.
חידוש: חנוכה היא קידוש השם – השם נמחק לעשות שלום
ר׳ יצחק: חשבתי עכשיו חידוש. מה זה אומר “השם נמחק”? למדנו בדיוק, חנוכה היא קידוש השם.
ר׳ יואל אשר: אה, טוב מאוד.
ר׳ יצחק: והקב״ה מוותר על כבודו לעשות שלום. זה הסוד. ודיברנו על זה. העולם, ברש״י אני חושב, בגמרא כתוב ש״נר ביתו” מתכוון לנר של שבת, אבל הרמב״ם לא כתוב שהוא מדבר על שבת. כמו שראינו בריטב״א ומפרשים אחרים, שזה יכול להתכוון לכל השבוע גם כן, כמו שאמרת חשבון החשמל.
ומזה אפשר ללמוד דברים אחרים. אם למישהו יש שאלה אם לספק משהו בבית או לקנות אתרוג יפה, הוא צריך לדעת שהשם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. הקב״ה יעזור שלכל היהודים יהיה מספיק.
דיון: למה לא לדחות רק את האיסור להשתמש לאורו?
ר׳ יואל אשר: אני חושב משהו אחר. למה לא לומר שהאיסור להשתמש לאורו יידחה? יש כאן בעיה, כן? אוקיי, הרמב״ם רוצה כאן לומר את…
ר׳ יצחק: אנחנו לא מדברים עם כל…
ר׳ יואל אשר: הרמב״ם לא רוצה כאן לתת את עיקר הטעם, מובן. אבל אני אומר, אבל מעשית, במקום שתבטל מצוות נר חנוכה, תבטל רק את הסעיף הקטן של מצוות חנוכה של אסור להשתמש לאורו.
אבל יכול להיות שמצוות נר חנוכה עצמה היא שזה נר נוסף. ברגע שזה נר שאתה משתמש בו לשלום בית, זה לא נר חנוכה בכלל.
ר׳ יצחק: אבל טכנית, הדבר האמיתי, כאן לא מדברים על הדלקה בבית, כאן מדברים על הדלקה… אדרבה, אולי אתה צודק. אם מדליקים כבר בבית, אולי אפשר למצוא אחת מהעצות. אני לא יודע. כל ההלכות האלה הן כשמדליקים בחוץ, ולא אפשר לעשות שניהם.
ר׳ יואל אשר: אבל אני אומר, ברגע שאתה משתמש בו לשלום בית, אולי זה לא ייקרא נר חנוכה. כי זה לא יהיה רק פגם באסור להשתמש לאורה, אלא זה לא ייקרא נר מיוחד לחנוכה. גם זה יכול להיות.
סיום הרמב״ם – גדול השלום
ר׳ יואל אשר: יוצא הרמב״ם,
ר׳ יצחק: הרמב״ם מסיים כך:
ר׳ יואל אשר: העיקר, נר ביתו קודם לנר חנוכה. אומר הרמב״ם, הרי אמרתי שנר חנוכה היא מצווה חביבה, אבל יש מצווה שעוד יותר חביבה, גדול השלום. שלום הוא גדול מאוד. שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. כל התורה ניתנה כדי לעשות שלום בעולם.
ר׳ יצחק: כמו שכתוב,
ר׳ יואל אשר: שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. התורה ניתנה שיהיה נועם ושיהיה שלום בעולם.
ר׳ יצחק: ואחר כך יודעים שלא קוראים לארבעת המינים ה-
ר׳ יואל אשר: מין שהוא מייצג,
ר׳ יצחק: וזה הקשר. ורואים שכל התורה היא לשלום. ממילא, אם זו המטרה, צריך שזה ידחה את שאר הדברים. זה אולי הקשר.
שלום בעולם – מעלת המדות (שמונה פרקים לרמב״ם)
ר׳ יצחק: ושלום בעולם לא מתכוון רק שלא יכו זה את זה, זה מתכוון, כמו שהרמב״ם אמר בשמונה פרקים, שלום מתכוון למעלת המדות. כל הענינים של ישוב עולם, שאנשים יהיו להם מדות טובות, שיתנו אחד לשני. זו המטרה של התורה בכלל.
ודאי, לתורה יש עוד מטרה, מה זה אמת? מה זה מעלה שכלית? אבל קודם, בעולם הזה, בעולם. כלומר, שלום הוא בעולם. יש בעולם הבא, זו עוד רמה.
ר׳ יואל אשר: אבל שלום בעולם… במעשה הספציפי שהחזקנו, השלום הוא הרבה יותר גדול, כי זו גם דרגה במדות. שאשתי תהיה נוחה, זה לא פחות חשוב מהמצווה שלי. זה שלום שעליו הרמב״ם מדבר.
דיגרסיה: מקבילה להלכות תפילה – ברכת ולמלשינים
ר׳ יואל אשר: הרמב״ם גם אמר במצוה של ולמלשינים שזו המצווה החשובה ביותר. מה הוא אמר? כי אם אין… מה היה לשונו? אם אין שלום…
ר׳ יצחק: הוא לא אמר את המילה שלום, הוא אמר שזה גדולים מכל צורכי בני אדם, כי אתה מדבר על הלכות תפילה. פרק, מי זוכר? פרק? מה אתה חושב על זה?
ר׳ יואל אשר: אני לא יודע מה נכנס שם, אבל אני זוכר שיש שם כך וכך שלום, וכאילו יהיו פטורים מהרשעים.
ר׳ יצחק: בימי נגעלי אמינים, שרי גדולים מכל צו זאכן מיר נעמען דריי, הוא לא אומר. לא. יש מקומות אחרים שהוא אומר ש…
ר׳ יואל אשר: הברכה האחרונה של שמונה עשרה היא שים שלום, כן.
ר׳ יצחק: אוקיי, שידעו מה זה מתכוון.
סיום ספר זמנים
ר׳ יואל אשר: אבל כן. נפלא! סיימנו הדרן עלך ספר זמנים.
ר׳ יצחק: וכל אחד מוזמן לסיום.
ר׳ יואל אשר: ששו ושמחו בשמחת התורה. כן, נפלא. ברוך ה׳, סיימנו ספר זמנים, סיימנו את הספר השלישי, יש לנו כבר חזקה, מדע, אהבה, זמנים. ואנחנו הולכים עכשיו הלאה לנשים. וזה מקשר זמנים לנשים, כן, אנחנו מסיימים עם שלום בית, בין איש לאשתו.
ר׳ יצחק: אה, טוב מאוד.
ר׳ יואל אשר: זה ההדרן.
ר׳ יצחק: סיימנו, סיימנו.
ר׳ יואל אשר: סיימנו.
EN English ›
📋 Shiur Overview
Summary of the Lecture – Rambam Laws of Chanukah Chapter 4 (Conclusion of Sefer Zemanim)
Introduction / Structure of the Book
Chapter 4 is the last chapter of Laws of Chanukah and also the last chapter of Sefer Zemanim. In the previous chapters, the Rambam dealt with: (a) the essence of the Yom Tov of Chanukah and why it was established, (b) Hallel – which according to the Rambam is the first matter of Chanukah (Hallel and thanksgiving), and there he enumerated Hallel for all holidays. Only now in Chapter 4 do we come to the details of lighting the Chanukah candle – how many, when, where, how.
Chanukah and Purim have a parallel structure to other holidays: first there is the essence of the Yom Tov (forbidden in eulogies and fasting, like the joy of Yom Tov with festive meals on other holidays), and then there are special mitzvot that mark the specific miracle – the Chanukah candle or reading the Megillah, parallel to shofar, lulav, etc.
—
Halacha 1 – How Many Candles Does One Light on Chanukah
a) The Essential Mitzvah – One Candle for Each House
“Its mitzvah is that each and every house should light one candle, whether the members of the household are many or there is only one person in it.”
Explanation: The minimum of the mitzvah is one candle for the entire house, regardless of how many people live there.
b) Mehadrin – A Candle for Each Person
“One who beautifies the mitzvah lights candles according to the number of people in the house, a candle for each and every person, both men and women.”
Explanation: The first enhancement is to light a candle for each person in the house – men and women alike.
Novel Points:
1. The Rambam understands “mehadrin” as more candles, not that each person lights individually. The Rambam doesn’t say that each person in the house lights their own candle, but rather that the head of household (or whoever lights) lights more candles – one for each person, as if on behalf of each one. This is a fundamental difference between the Rambam’s interpretation and the interpretation we follow – by us, the enhancement is that each person should light individually.
2. Question on the concept of “enhancement”: Enhancement of a mitzvah usually means that one has one essential mitzvah and beautifies it (like decorating a sukkah). But here the “enhancement” is that one lights more candles – what is the connection to enhancement? Here “enhancement” doesn’t mean beautifying the one candle, but rather that each candle separately is a Chanukah candle; the enhancement is in the quantity itself. It’s not that one candle is the essential mitzvah and the others are additions.
3. Why is the measure according to the members of the household? If the enhancement is simply “more candles = more beautiful,” why does it depend on how many people are in the house? This is simply a measure – more people, more publicizing of the miracle, more candles.
c) Mehadrin Min HaMehadrin – Adding Each Night
“One who beautifies even more than this and performs the mitzvah in the most choice manner, lights a candle for each and every person on the first night, and adds progressively… If there were ten members of the household, on the first night he lights ten candles, on the second night twenty, on the third night thirty…”
Explanation: The highest enhancement (the most choice mitzvah) is to combine both enhancements: a candle for each person, plus adding each night. With ten people in the house: first night 10, second night 20, third night 30, etc.
Novel Points:
1. The Rambam combines both levels – against Tosafot. The famous Tosafot (Shabbat 21b) holds that one cannot combine mehadrin with mehadrin min hamehadrin, because if one lights according to household members *and* according to days, one won’t know which night of Chanukah it is (one won’t be able to calculate whether the number of candles comes from more people or more days). But the Rambam doesn’t worry about this – he makes the calculation explicit (10, 20, 30) to show that he indeed means both together.
2. Why doesn’t the Rambam worry about Tosafot’s question? The Rambam apparently didn’t take seriously the matter that one must be able to recognize which night it is from the number of candles – this is only hints, not the essence. The essence for the Rambam is that more candles = more Yom Tov, one goes up with the “excitement.”
3. “Adding progressively” – added to each person, not instead of. The Rambam makes clear that one cannot skip the middle level (a candle for each person) and only do adding progressively for the entire family together. One must first have the candle for each person, and to that one adds the progressive addition.
d) The Simple Custom – Different from the Most Choice Mitzvah
“The simple custom in all our cities in Spain is that all members of the household light one candle on the first night, and add progressively a candle each night, until on the eighth night one lights eight candles.”
Explanation: The practical custom in Spain was: one set of candles for the entire house (not for each person), adding progressively from 1 to 8. They skipped the middle level (mehadrin – a candle for each person) and only took the progressive addition.
Novel Points:
1. The custom doesn’t match the Rambam’s own ruling. The Rambam calculates what is the most choice mitzvah (combination of both), but the custom is different – one doesn’t do for each person, but rather one menorah for everyone, only adding progressively. With ten people in the house, the maximum is 8, not 80.
2. The Rambam doesn’t say what he himself did. The Rambam very rarely says what he personally does (only in Laws of Tisha B’Av does he bring his personal custom). Here he only says what the people do. It’s possible that he himself did the most choice mitzvah, but we don’t know.
3. The custom matches Tosafot’s reasoning. The simple custom in Spain – one menorah for everyone, adding progressively – matches the approach of Tosafot that one cannot combine both enhancements, because one won’t know which night it is.
4. Our custom (Ashkenaz) vs. the Rambam. By us, we follow that each adult male lights his own menorah (mehadrin – each person lights), with progressive addition (mehadrin min hamehadrin). The Rema would have wanted one to do like the Rambam (a candle for each person), but with the stringency that each person lights in a different corner/place so that one can recognize which night it is. But the Rambam doesn’t have the idea at all that each person should light individually.
5. Why don’t women light by us? According to the Rambam it’s “both men and women”; also according to our custom, women should light. There are other answers for why many women don’t follow this, but this is a separate question.
e) A Candle with Two Openings / Covered with a Vessel / A Bonfire
“A candle that has two openings counts for two people… If he covered it with a vessel, each wick is considered as one candle… If he didn’t cover it with a vessel, this is like a bonfire and it’s not even considered as one candle.”
Explanation: A lamp with two openings (openings for wicks) can serve for two people. If one has a bowl with oil surrounded by wicks, and one places a vessel on top (covered it with a vessel), each wick is considered as a separate candle. But without the vessel, it’s like a bonfire, and it doesn’t count even as one candle.
Novel Points:
1. What “two people” means: “Two people” doesn’t mean two separate householders who live in different houses – because each one must light in his own house. This speaks of the mehadrin – when one lights according to the number of household members, one candle with two openings can count for two people in the same house. Or it can also be for the second night when one lights two candles.
2. What is “covered it with a vessel”: The vessel isn’t a lid that closes everything, but rather a vessel that has holes/openings – like makeshift separate openings for each wick. This makes each wick into a separate external candle. This isn’t like our modern menorahs where each holder is already a separate vessel – here we’re talking about one bowl with oil where the vessel creates the separateness.
3. What’s wrong with a bonfire: A bonfire isn’t a “torch” – a bonfire is a fire that one lights to warm oneself, not for honor or beauty. When wicks burn together without a vessel that separates them, it looks like a bonfire – a practical fire, not a candle for a mitzvah. Therefore it doesn’t count even as one candle.
—
Halacha 2 – Time of Lighting
“One doesn’t light Chanukah candles before sunset, but at sunset, not delaying and not advancing.”
Explanation: One doesn’t light Chanukah candles before sunset, but exactly at sunset – not earlier and not later.
Novel Points:
1. A reasoning that wasn’t accepted: During the day one doesn’t see any candles (not recognizable), and at night when people light regular candles in the house it’s also not recognizable that this is for a mitzvah. Only at sunset, when it begins to get dark, is it recognizable that one is lighting for the sake of a mitzvah. But this isn’t the main reason.
2. The true reason – until foot traffic ceases from the marketplace: The reason for sunset becomes clear from the continuation of the halacha. The Chanukah candles were outside (outdoors), and the goal is that people in the street should see them. After sunset, people are still moving about in the street – they’re on their way home. But at night, no one is in the street anymore. Therefore one must light at sunset so that it will burn while people are still there. This is the reason for “not delaying” – later no one is there anymore. And “not advancing” – earlier it’s still light and one doesn’t see.
Forgot or Intentionally Didn’t Light / Until Foot Traffic Ceases from the Marketplace
“If he forgot or intentionally didn’t light at sunset, he lights continuously until foot traffic ceases from the marketplace, which is about half an hour or more. After this time has passed, he doesn’t light.”
Explanation: If one forgot or intentionally didn’t light at sunset, one can still light until foot traffic ceases from the marketplace – approximately half an hour or more. After that, one can no longer light.
Novel Points:
1. After this time has passed, he doesn’t light: The Rambam rules that after foot traffic ceases from the marketplace, one can no longer light at all. This is a strict position.
2. Today’s custom: In Shulchan Aruch it already says more – today’s custom permits lighting even later. By us, where we don’t light outside for the street, the whole matter changes – because the entire reason for this time was due to publicizing the miracle for the people in the street.
—
Halacha 3 – Measure of Oil
“And one must put oil in the candle so that it will burn continuously until foot traffic ceases from the marketplace.”
Explanation: One must put in enough oil so that the candles will burn the entire time from sunset until foot traffic ceases from the marketplace.
Novel Points: This is an ideal requirement – ideally the candles should burn the entire time from sunset until foot traffic ceases from the marketplace (the half hour). This is the measure of oil that one must put in.
Lit and It Went Out
“If he lit it and it went out, he is not required to light it again.”
Explanation: If one lit it and it went out, one doesn’t need to light it again.
Novel Points:
1. After the fact – even one second: Although ideally one would want it to burn the entire half hour, after the fact one fulfills the obligation even with one second of burning. The proof: one can light until foot traffic ceases from the marketplace – even one second before foot traffic ceases. If so, the candle burns only one second within that time, and yet one fulfills the obligation. Therefore, if it went out after one second, one has already fulfilled the obligation.
2. One doesn’t need to stand and watch: The practical implication is that one doesn’t need to stand by the candles the entire time and make sure it burns.
Remained Burning After Foot Traffic Ceased from the Marketplace
“If it remained burning after foot traffic ceased from the marketplace, if he wants to extinguish it or remove it, he may do so.”
Explanation: After foot traffic ceases from the marketplace has already passed, if the candles are still burning, one may extinguish them or remove them.
Novel Points: The mitzvah is only during that time (from sunset until foot traffic ceases), and afterward there is no matter at all – no sanctity, no prohibition of benefit, nothing. One can freely extinguish.
—
Halacha 4 – Oils and Wicks
“All oils and all wicks are valid for the Chanukah candle, even though the oils don’t draw well after the wick and the flame doesn’t attach well to those wicks… And even on the Shabbat nights within the days of Chanukah, it’s permitted to light with oils and wicks that are forbidden to light with for the Shabbat candle, because it’s forbidden to use the light of Chanukah whether on Shabbat or on a weekday.”
Explanation: All types of oil and wicks are valid for Chanukah candles, even those that one may not use for Shabbat candles. The reason: with Shabbat candles there is a concern of “lest he tilt” (one will come to fix the wick), because one uses the light. But with Chanukah candles, one may not use the light at all, therefore one won’t come to fix the wick.
Novel Points:
1. The distinction between Shabbat and Chanukah: With Shabbat candles, the light is made for use – to illuminate the meal, to read by it. Therefore if the light doesn’t burn well, one will come to make it better (lest he tilt), which is desecration of Shabbat. But with Chanukah candles, it’s forbidden to use – one may not use the light at all for any practical purposes. Therefore there is no concern of lest he tilt, because one has nothing to do with the light. Therefore one may even on Shabbat Chanukah use oils and wicks that are forbidden for Shabbat candles.
2. If one wants to eat by the meal: If one wants to eat the meal, one must set up extra candles – one cannot rely on the Chanukah candles for illumination.
—
Prohibition of Benefit from Chanukah Candles
“Because it’s forbidden to use the light of Chanukah whether on Shabbat or on a weekday… And even to check coins or count them by its light is forbidden.”
Explanation: One may not use the light of Chanukah candles – not on Shabbat and not on a weekday. Even a small use like checking money or counting coins by the light is forbidden.
Novel Points:
1. “Whether on Shabbat or on a weekday” – what is the novelty? The novelty of “on a weekday” is that even when there is no Shabbat prohibition, the prohibition of benefit from Chanukah candles remains in essence. The novelty of “Shabbat” is that one doesn’t need to worry about lest he tilt because the prohibition of benefit eliminates that concern.
2. “To check coins or count them” – practical context: Why does one speak specifically of counting money by Chanukah candles? Because one gives charity by Chanukah candles (Chanukah gelt), and one might think one may count the coins by the light – the Rambam comes and says that even this is forbidden.
—
Halacha 5 – Where One Places Chanukah Candles
“The Chanukah candle – the mitzvah is to place it at the entrance of the house from outside, within a tefach adjacent to the entrance, on the left of one entering the house, so that the mezuzah will be on the right and the Chanukah candle on the left. And if he lived in an upper story, he places it in the window adjacent to the public domain.”
Explanation: The mitzvah is to place the Chanukah candle at the door from outside, within a tefach of the entrance, on the left side of one entering – so that the mezuzah will be on the right and the Chanukah candle on the left. One who lives on an upper floor places it by the window that is adjacent to the public domain.
Novel Points:
1. “Mitzvah” – enhancement or essence? The language “the mitzvah is to place it” means the essential manner of fulfilling the mitzvah, similar to the previous language of “mitzvah” that the Rambam uses.
2. “Within a tefach adjacent to the entrance” – why close to the door? So it will be connected to your house, not too far away.
3. Mezuzah on the right and Chanukah candle on the left – the deeper meaning: It’s beautiful that the house should be surrounded with mitzvot from both sides. According to the Rambam, mezuzah is a “testimony” to the Almighty, and the Chanukah candle is also a testimony to the miracles – both are testimonies. There’s also a practical reason: the right side already has a mitzvah (mezuzah), therefore one places the Chanukah candle on the left side.
4. [Digression: Meiri – tzitzit, mezuzah, Chanukah candle:] The Meiri (a student of Ramban) says that the head of household is “wrapped in tzitzit” when he lights the Chanukah candle. The idea is that all three – tzitzit, mezuzah, Chanukah candle – are things that remind one of the Almighty. The Ramban says that mezuzah and tzitzit are a “reminder” that reminds the person of the existence of God, like angels that guard the person. This isn’t just “bundles of mitzvot” – the person is surrounded with things that remind him.
5. “Window adjacent to the public domain” – what does “public domain” mean here? “Public domain” here doesn’t necessarily mean public domain from the laws of Shabbat. It means simply a place where people move about – as opposed to a back window that no one sees.
6. Rashi vs. Tosafot: Rashi says one places the Chanukah candle at the door of the house in the courtyard (not at the courtyard’s door to the public domain). Tosafot says one places it at the courtyard next to the public domain. Rashi’s position is more straightforward.
7. “Adjacent” – most adjacent: “Adjacent to the public domain” perhaps doesn’t mean literally by the public domain, but rather the closest window one has – “most adjacent” – perhaps someone will see it.
8. Practical implication today: One lights in the front window, not in the back window. “Adjacent to the public domain” means as opposed to a back window. Chassidic Jews light at a door inside the home.
Higher Than Twenty Amot
“And a Chanukah candle that he placed higher than twenty amot – he has done nothing, because it’s not recognizable.”
Explanation: If one placed the Chanukah candle higher than twenty amot, he hasn’t fulfilled the mitzvah, because one doesn’t see it.
Novel Points:
1. Upper story vs. higher than twenty amot: The Rambam places the law of upper story (second floor – one places it by the window) right next to the law of higher than twenty amot. The explanation is that an upper story is generally less than twenty amot, therefore it’s valid. Only higher than twenty amot is invalid.
2. [Digression: Candle vs. menorah – an important novelty:] All the laws in the Gemara and Rambam speak of a “candle” (a simple lamp with oil), not of a special Chanukah menorah. A menorah with eight branches is a later custom – the first who speaks of it is perhaps the Pri Chadash (a later authority). All the laws of “recognizable” and “adjacent to the entrance” speak when one lights a regular candle – one must make a special place so it will be recognizable that this is Chanukah. But when one lights a menorah, it’s already recognizable in itself that this is Chanukah, therefore one can place it anywhere.
Practical implication: The large Chabad menorahs that are higher than twenty amot – the law of higher than twenty amot speaks of the candle (the flame), not of the menorah’s structure. If the menorah stands on the floor and is a hundred amot high, but the flame is below twenty amot – it’s valid.
3. Question on the novelty: With mehadrin min hamehadrin, when one lights according to the number of nights (two, three, four candles), it’s already recognizable that this is Chanukah even without a menorah – because one sees a group of candles in one place. Answer: Perhaps all the laws of recognizable speak only to one who is not mehadrin (who lights only one candle every night).
—
Halacha 6 – In Times of Danger
“In times of danger, he places the Chanukah candle inside his house from within, and even if he placed it on his table, it’s sufficient.”
Explanation: In times of danger (when gentile governments make decrees against Jews), one may place the Chanukah candle inside the house, even on the table, and one fulfills the obligation.
Novel Points:
1. “Sufficient” – only in danger: The language “sufficient” stands specifically in times of danger. The Rambam doesn’t say that in every pressing situation one can place it on the table. This means that one who doesn’t have a window but it’s not danger – it’s not clear that he can simply place it on the table.
2. Essentially exempt, but one can fulfill: In danger one is essentially exempt from Chanukah candles – it’s only a rabbinic mitzvah. But the Rambam says there is a way to fulfill the mitzvah even inside on the table. This is a legitimate fulfillment of the mitzvah, just on a lower level.
3. Time vs. place – what is indispensable? The time of lighting is indispensable (because there must be people in the street for publicizing the miracle), but the place (outside vs. inside) is not indispensable after the fact.
4. Publicizing the miracle is a condition, not the essence of the mitzvah: From the fact that one can light inside (in times of danger), we see that publicizing the miracle is not the entire essence of the mitzvah, but rather a condition in the mitzvah. The mitzvah itself is lighting the Chanukah candle, and publicizing the miracle is a condition that one must fulfill when possible. Publicizing doesn’t necessarily mean that the street should see – also inside is a kind of publicizing (publicizing in the house, for the household members). But in normal times, Chanukah candles are outside, not inside the home.
5. “Danger” – what does the concept mean? In Megillat Taanit the language is “and he fears the scoffers” – one is afraid of scoffers (litzanim), not necessarily of actual mortal danger. This shows that “danger” in this context doesn’t mean only life-threatening danger, but also situations where it’s difficult or uncomfortable to light outside. With this one can justify all the Jews who light inside even when it’s not truly danger. Danger doesn’t mean life-threatening – because if it were life-threatening, one wouldn’t seek any solution at all (one would simply be exempt). “Scoffers” can mean a broader category of situations where it’s simply difficult to light outside.
—
Halacha 7 – Another Candle to Use for Its Light
“And there must be another candle in the house to use for its light. And if there was a bonfire there, he doesn’t need another candle. And if he is an important person whose way is not to use a bonfire, he needs another candle.”
Explanation: When one lights inside, one must have another candle in the house so that one won’t come to use the Chanukah candle. If there is a bonfire (fire in the house), one doesn’t need an extra candle, because one can use the bonfire. But an important person – whose manner is not to use a bonfire for light (he always has a separate candle, it shows breadth) – does need another candle, because he will come to use the Chanukah candle.
Novel Points:
1. Why is this relevant specifically when inside: Earlier when we spoke of lighting outside, the law of another candle isn’t so relevant – he’s not there by the Chanukah candle. Now that one lights inside, he sits at home by the Chanukah candle, and there’s a real concern that he will use it.
2. Two possible reasons for another candle: (a) So he won’t transgress the prohibition of benefit – he needs a practical light source. (b) So it will be recognizable (noticeable) that the Chanukah candle is a special candle for a mitzvah, not just a regular light. The Rambam’s language doesn’t clearly state the word “recognizable,” but it’s possible that this is also a factor.
3. Important person – why does he need another candle: With an important person, although there is technically a bonfire, he doesn’t use the bonfire for light (it’s not his manner). Therefore he will come to use the Chanukah candle. Or, alternatively: with an important person who always has a separate candle besides the bonfire, the Chanukah candle is not recognizable as a special mitzvah-candle if he doesn’t have his regular candle also.
—
“On His Table” – Where Exactly Does One Light Inside?
Novel Points:
1. The Rambam’s position – “on his table” means by the table: According to the Rambam, when one lights inside (in times of danger), one lights by the table – the same place where one always lights candles at night (like Shabbat candles). The Rambam didn’t conceive at all the idea that one should light at a door from inside.
2. The Tur and Rema’s custom – lighting at the door from inside: The Rema says one should light at a door from inside. In the Rema’s time there wasn’t truly danger, but it was difficult to light outside (cold, uncomfortable, etc.). Therefore one lit inside at the door – when one opens the door one can see a bit, it’s not truly outside but it’s “there is some recognition.” This is the custom that stands in the poskim.
3. “From within” and “on his table” – two levels: The Rambam’s language “places the Chanukah candle inside his house from within” means the first level – instead of outside, one lights inside (perhaps at the door, where one can control). “And even if he placed it on his table” is another level of leniency – when it’s even more difficult, one lights truly by the table. This is how the Tur understood the custom.
4. Sharp criticism of lighting at a kitchen door: The custom where people light at their kitchen door or at an innermost door is sharply criticized:
– This is “Purim in the weeks” (a joke/foolishness).
– There is no halachic matter at all to light at a regular door inside.
– The custom has devolved from an error: people saw that one lights at a door (which originally means at the door of the house to the public domain), and falsely applied this to every door.
5. [Digression: Kabbalah and lighting at a door:] In Kabbalah there are great secrets and hints about “the entrance of the house” (the door of the house). The kabbalists interpreted the Gemara, and their hints refer to the original halacha – lighting at the door of the house to the public domain, where there is a matter of mezuzah on one side and Chanukah candle on the other side. But people who are ignoramuses took the kabbalistic hints and applied them to a regular door inside – this is an error both in halacha and in kabbalah. “The hint is on that door where one lights according to halacha” – not on a kitchen door. “I want to defend the Torah” – to protect the truth of Torah, not to defend customs that come from ignorance.
6. Defending lighting at an inside door: Perhaps the matter is that it’s recognizable that this is a special candle – it doesn’t lie simply on the counter, but rather at an unusual place where one doesn’t usually light, and this reminds that it’s an extra kind of candle. But this is not accepted.
—
Halacha 8 – A Deaf-Mute, Imbecile, Minor / A Gentile Lit
“A Chanukah candle that was lit by a deaf-mute, imbecile, minor, or gentile – he has done nothing, until one who is obligated in the lighting lights it.”
Explanation: If a deaf-mute, imbecile, minor, or gentile lit the Chanukah candle, one has not fulfilled the obligation. One must have someone who is obligated in the mitzvah light it.
Novel Points:
1. Publicizing the miracle alone is not enough: If the entire mitzvah were only publicizing the miracle, it should work even when a gentile or minor lights – because in practice everyone sees by the door a burning menorah, and the publicizing is there. The novelty is that there is a law of the act of the mitzvah – the lighting itself is a mitzvah, and therefore it must be one obligated who does it.
2. Connection to “lighting performs the mitzvah”: Because the act of lighting itself is the mitzvah (not only the result that it burns), the one who lights must be someone who is obligated. This is parallel to every mitzvah that requires one who is obligated.
3. All the laws stem from one principle: The Rambam combined several laws that all come out from the same foundation – lighting performs the mitzvah.
—
Halacha 8 (Continued) – Lit Inside and Took It Out
“If he lit it inside and took it out – he has done nothing, until he lights it in its place.”
Explanation: If one lit the Chanukah candle inside the house and then carried it out to the entrance – one has not fulfilled the obligation. One must light in the place where it should stand.
Novel Points:
1. Place is indeed indispensable: Here we see another proof that place is indeed indispensable – in a time when it’s not danger, one cannot say “I lit inside” – it doesn’t work. This is another proof for the novelty that in times of freedom one must light at the entrance of one’s house, and inside is not good.
2. Why place is indispensable – because lighting performs the mitzvah: Because the mitzvah is performed at the time of lighting, the candle must already be in the correct place at the time of the act. One cannot light somewhere else and then carry it over.
—
Halacha 8 (Continued) – Held the Chanukah Candle in His Hand and Stood
“If he held the Chanukah candle in his hand and stood – he has done nothing, because one who sees him says he is standing for his own need.”
Explanation: If a person stands and holds the Chanukah candle in his hands (instead of putting it down), he has not fulfilled the obligation, because whoever sees him will think that he is holding the light for his own purposes (he’s going somewhere), not for the sake of a mitzvah.
Novel Points:
1. The person doesn’t become an object of the mitzvah: Even if a person wants to himself become the “object of the mitzvah” and stand like a menorah, it doesn’t work, because the recognition of the mitzvah is lacking.
2. Practical implication: There can be a practical implication if someone is in a place where he has nowhere to put down the menorah.
3. Modern times: Perhaps today, when no one walks around with a candle (there are flashlights), it would perhaps be different – if someone stands with a burning menorah, it’s perhaps indeed recognizable that it’s for the sake of a mitzvah. But the Rambam rules the law as it is.
—
Halacha 8 (Continued
Halacha 8 (Continued) – A Lamp That Was Burning All Day / Saturday Night Chanukah
“A lamp that was burning the entire day – on Saturday night he extinguishes it, blesses, and lights it. For the lighting is the mitzvah, not the placement.”
Explanation: A lamp (with glass) that burned the entire Shabbat – on Saturday night one must extinguish it, make a blessing, and relight it. Because lighting is the mitzvah – the act of lighting is the mitzvah, not just that it stands and burns (placement).
Novel Points:
1. All three laws – one foundation: All three laws (deaf-mute/imbecile/minor, lit inside and took it out, lamp) come out from the same principle: lighting performs the mitzvah.
2. [Digression: Connection to sukkah – you shall make and not from what is made:] With sukkah there is a law of you shall make and not from what is made – one must actively make the sukkah, not that it should already be finished. This is similar to the principle of lighting performs the mitzvah – both require an act. This is a reason why one studies Laws of Chanukah on the eve of Sukkot – because there is a connection between the two foundations. Mitzvot require doing, not that it should be done.
—
Halacha 9 – It Is Permitted to Light One Chanukah Candle from Another
“And it is permitted to light one Chanukah candle from another Chanukah candle.”
Explanation: One may light one Chanukah candle from another Chanukah candle. Although one may not use Chanukah candles for one’s own needs, lighting another Chanukah candle is permitted, because this is itself a matter of the mitzvah of Chanukah candles.
Novel Points:
1. Why this is permitted – “using” vs. mitzvah: “Using” means for your own needs, but lighting another Chanukah candle is from the matter of the mitzvah – it’s not any use for oneself.
2. Connection to lighting performs the mitzvah: If not for lighting performs the mitzvah, the lighting would only be a technical thing (a way for it to burn), and then lighting from a Chanukah candle would perhaps be a use. But because lighting performs the mitzvah – the moment of lighting is itself the mitzvah – lighting from a Chanukah candle is a mitzvah act, not a use.
3. Question: Learning by the light of Chanukah candles: If lighting another Chanukah candle is permitted because it’s a mitzvah, what about other mitzvot? May one learn by the light of Chanukah candles (because learning is also a mitzvah)? Learning, although it’s a beautiful thing, has no connection to lighting Chanukah candles – it’s not from the matter of the mitzvah. But singing or saying prayers of Chanukah would perhaps indeed be from the matter.
4. Rema’s position – lighting a candle to learn: The Rema says that one may even light a regular candle (to learn by it) from a Chanukah candle, because learning is also a mitzvah. This is an interesting leniency.
5. Rema about second candles from first: The Rema says that one should not light the second candles from the first candles. The reason: it goes back to the reasoning of mehadrin – the second candle is only an enhancement, and the first is truly the mitzvah, therefore the enhancement-candle is weaker and one shouldn’t use the essential mitzvah for it.
6. Raavad – even by means of a wood chip: The Raavad says that “lights a candle from a candle” means even by means of a wood chip – one doesn’t need to directly light one candle from the other, but rather one can take a stick, light it from the Chanukah candle, and with it light the second. The Raavad was concerned about this because when lighting the wood chip one doesn’t do a mitzvah – it’s only a preparation for the next mitzvah.
7. Maggid Mishneh’s understanding: The Maggid Mishneh says that even by means of a wood chip is permitted, because lighting the wood chip is not itself a mitzvah act – it’s only a preparation, and a preparation is not forbidden.
8. Implication against the Rema: From the fact that the Rambam connects the permission of lighting candle from candle with lighting performs the mitzvah, it is implied not like the Rema (who permits lighting a regular candle to learn). Because even if lighting performs the mitzvah, one does a mitzvah act when one lights a Shabbat candle or a candle for a sick person – but this is not from the matter of Chanukah candles.
—
Halacha 10 – A Courtyard That Has Two Entrances on Two Sides
“A courtyard that has two entrances on two sides – requires two candles, so that those passing on this side won’t say they didn’t place a Chanukah candle.”
Explanation: A courtyard (yard) that has two doors on two different sides requires two Chanukah candles – one at each door. The reason: so that people who pass by on one side won’t say “here they didn’t light a Chanukah candle.”
Novel Points:
1. “Two sides” – not every courtyard: The Rambam says “two entrances on two sides” – not every courtyard with two doors, but when they are on two different sides, so that someone who passes by on one side cannot see the candle on the other side.
2. Novelty – publicizing the miracle also has a “negative” / prohibition side: Until now we’ve seen that publicizing the miracle is a positive matter – one must publicize the miracle. But here we see that there is also a negative side – it’s a disgrace / problem when one doesn’t see a Chanukah candle. This means that publicizing the miracle also contains a prohibition of nullifying the publicizing of the miracle. The mitzvah is much stronger than one thought.
3. Connection to suspicion / appearance of evil: This is comparable to the matter of passing before the study hall at the time of prayer – when all Jews are doing something, it’s a big thing, and one must know. So too with Chanukah: when every Jewish house has a Chanukah candle, and at one door one doesn’t see, it brings suspicion.
4. The one who suspects vs. the one suspected: The person who suspects also needs to work on his character traits – he should have thought that perhaps there is a candle on the other side. But from the side of the one suspected one must see to it that there won’t be any suspicion – this is the halacha’s requirement.
5. Practical implication: Multiple houses: A person who has multiple houses (in the mountains, Florida, Israel) – he doesn’t need to light Chanukah candles in every house, because people know that the house is empty. The Rambam speaks of a courtyard where one sees that there is bustling (one sees that people live there), but at the door one doesn’t see a Chanukah candle – then there is suspicion.
6. Time-factor in suspicion: The suspicion is also dependent on there being a specific time (half hour, three quarters of an hour) when everyone lights. If at that time it’s not burning, it’s obvious that he didn’t light.
7. The matter of candles at every Jewish door: There is a matter that every Jewish door should have a candle – this is more than just suspicion, it’s a positive matter of publicizing the miracle.
8. Connection to “scoffers” and slight danger: Because one was easily accepting of danger (to light inside), a person will easily think that the other is not meticulous about the mitzvah of lighting at the entrance of his house. Therefore the suspicion is more real.
—
Halacha 11 – One Who Is Not in His House / A Guest
“One who was not in his house – they light for him in his house. He doesn’t need to light for himself in the place where he is staying as a guest. If he has no house – he partners with them in oil. And if he had a house by itself – even though they light for him in his house, he must light in the place where he is staying as a guest because of those passing by.”
Explanation: A person who is not at home – his household members light for him at home, and he doesn’t need to light where he is staying. If he has no house (no one lights for him) – he partners in oil with the host where he is staying. But if he has a separate house where he is staying (not in the host’s house, but a separate apartment) – he must also light there, even though they already light for him at home, because of those passing by (suspicion).
Novel Points:
1. “They light for him” – what does it mean? “They light for him in his house” doesn’t mean the enhancement of lighting a separate candle for each household member. It means the essential law: when one lights candles in the house, everyone must as it were fulfill the obligation – it must belong to the entire household. In a normal house, where one takes oil from the house and lights, every household member is automatically a part of the lighting.
2. A guest doesn’t belong to the household: The guest cannot fulfill the obligation with the host’s lighting, because he doesn’t belong to the house. Therefore there is a solution – “he partners with them in oil” – he gives a coin, buys a bit of oil, and through this he becomes a part of the lighting.
3. Enhancement for a guest: Even if the host lights one for each household member (according to the enhancement), the guest is not from the household members – it’s not his candle. He is “partnering in oil” – not extra lighting, but rather he becomes a partner in the lighting. According to the Rambam, even the mehadrin – the host lights for each person, and the guest gives a coin for oil, and with this he becomes a part of the lighting.
4. “A house by itself” – the matter of suspicion: If the guest has rented a separate house in the place where he is now, he must also light there “because of those passing by” – people will see that here is a Jew who doesn’t light any Chanukah candles, and they don’t know that they light for him in his house. This is further the matter of suspicion – two houses, he already lit at home, but here he also lives, people will say “he didn’t light Chanukah candles.”
5. [Digression: Suspicion – why are people so suspicious?] In Laws of Character Traits it says that one shouldn’t suspect people. Perhaps in a certain time Jews were lax in the mitzvah, and therefore they made the decree because of suspicion. But because of suspicion appears in several places in halacha (like with Shabbat – hanging a towel because of suspicion or appearance of evil), it’s not specific to Chanukah.
—
Halacha 12 – The Mitzvah of Chanukah Candles Is Very Beloved / Order of Priorities
a) Belovedness of the Mitzvah
“The mitzvah of Chanukah candles is a very beloved mitzvah, and a person must be careful with it in order to make known the miracle and to add praise of God and thanksgiving to Him for the miracles He performed. Even if he has nothing to eat except from charity – he should borrow or sell his garment and buy oil and candles and light.”
Explanation: Chanukah candles are a very important mitzvah. One must be careful with it, to publicize the miracle and to add praise to the Almighty. Even a person who lives from charity – he should borrow or sell something and buy oil and candles.
Novel Points:
1. “A person must be careful with it” – what does it mean? Several explanations: (a) It stems from the Gemara “one who is regular with candles” / “one who is careful with candles.” (b) Perhaps it means one should do the mitzvah in the most choice manner – the enhancement that the Rambam began with. (c) Perhaps it simply means one shouldn’t forget and shouldn’t be lax in it.
2. “To make known the miracle and to add praise of God”: “To make known the miracle” – other people have already made known the miracle, but “to add praise of God” – every person who lights extra, or every enhancement one does, adds praise of God. It’s similar to “whoever elaborates in telling is praiseworthy” – always when one praises the Almighty, increasing is a virtue.
3. “Borrows or sells his garment” – how far does this go? “Sells his garment” doesn’t mean he sells his last shirt – he has something to give away, even a poor person has something. “Borrows” – does it mean borrowing (a loan), or asking for a favor / a donation?
4. [Digression: Charity fund and Chanukah candles:] With the four cups it says that the charity fund must provide. With Chanukah candles it doesn’t say that the charity fund must provide – the obligation is on the person himself. A solution: sell your garment for Chanukah candles, and the charity fund, which must provide basics (clothing, food), will buy you a new garment. Thus it comes out that the person gets both – Chanukah candles and clothing. In laws of charity fund, one should ideally give all Jews comfort – Chanukah candles, clothing, kiddush, everything.
b) Chanukah Candles vs. Kiddush of the Day
“If he has only one coin and before him is kiddush of Shabbat and lighting Chanukah candles – he gives precedence to oil to light Chanukah candles over wine for kiddush of the day, since both are rabbinic, it’s better to give precedence to Chanukah candles because it has remembrance of the miracle.”
Explanation: If a person has only one coin and he faces a choice between kiddush of Shabbat (wine) and Chanukah candles – Chanukah candles take precedence, because both are rabbinic, and Chanukah candles have remembrance of the miracle.
Novel Points:
1. Why both are “rabbinic”: Kiddush itself is biblical, but kiddush over wine is rabbinic – one can make kiddush over bread. The enhancement of making it over wine specifically is only rabbinic. Therefore, when one compares Chanukah candles (rabbinic) with kiddush over wine (the enhancement is rabbinic), Chanukah candles take precedence because “it has remembrance of the miracle.”
2. Kiddush over bread – a point: The Rambam himself said that if bread is “beloved to him” one makes kiddush over bread. When a person doesn’t have wine, certainly bread is beloved to him – “what one has is more beloved than what one doesn’t have.” Therefore he can make kiddush over bread, and the coin goes for Chanukah candles.
3. Kiddush also has remembrance – but not through wine: Kiddush is also publicizing the work of creation / remembrance of the exodus from Egypt? That remembrance can be done over bread – it’s not specifically the wine that publicizes. When one makes kiddush over bread, one doesn’t see so clearly that there is an extra act of kiddush – he just says a blessing. But Chanukah candles – the publicizing of the miracle is only through the lighting, there is no alternative.
c) Household Candle vs. Chanukah Candle / Kiddush
“If before him was his household candle and Chanukah candle, or his household candle and kiddush of the day – his household candle comes first because of peace of his household, for the Name is erased to make peace between a man and his wife.”
Explanation: If one must choose between illuminating the house (household candle) and Chanukah candles, or between household candle and kiddush – household candle takes precedence, because peace of the home is so important that even God’s Name is erased for peace between a man and his wife (with sotah).
Novel Points:
1. “Peace of his household” – practically: In a house where it’s dark, his wife will scream at him – “You wise one, you gave away the candles for our house because you need a Chanukah candle? Choke on your Chanukah candle!” The Torah comes and says: sell the Chanukah candles and buy candles for the house.
2. Question – why not “place it on his table”? The person can do a simple thing – he can say that this is a time of danger (he has no money), and “place it on his table” – he places the Chanukah candle on the table, and this also illuminates the house! Thus he has both – Chanukah candles and peace of the home! Answer: “Time of danger” is a “real thing” – one cannot declare every difficult situation as a time of danger. This is a specific historical situation, not a personal financial need. Moreover: even if one places it on the table, it’s forbidden to use its light – one may not use the light of Chanukah candles for practical purposes. Therefore it doesn’t help for peace of the home.
3. Order of priorities according to the Rambam: From the entire halacha comes out a clear order: (1) Household candle (peace of the home) – most important; (2) Chanukah candle (remembrance of the miracle) – more important than kiddush over wine; (3) Kiddush over wine – one can after the fact make it over bread. The entire introduction of “very beloved” is demonstrated through this – one sees that Chanukah candles are more beloved than kiddush. But so one won’t think it’s the most important thing, the Rambam immediately brings that household candle (peace of the home) is even more important.
4. The novelty of “the Name is erased” – Chanukah is sanctification of God’s Name: Chanukah is sanctification of God’s Name – and the Almighty forgoes His honor (that is, one sets aside Chanukah candles) in order to make peace between a man and his wife. This is the secret of the halacha.
5. Household candle – not only Shabbat, also the whole week: In the Gemara (Rashi) it says that “household candle” means Shabbat candle, but the Rambam doesn’t write that he speaks specifically of Shabbat. “Household candle” can mean the whole week as well. From this one can learn for other questions: if someone must choose between providing something in the house or buying a beautiful etrog – he must know that the Name is erased to make peace between a man and his wife.
6. Why not nullify only the prohibition to use its light? Instead of nullifying the entire mitzvah of Chanukah candles, why not only nullify the small section of the prohibition to use its light – one should light Chanukah candles and *also* use the light for peace of the home? Answer: It may be that the essence of the mitzvah of Chanukah candles is that it’s an extra candle – a candle that one doesn’t use for any practical purposes. Once it’s a candle that you use for peace of the home, it’s not a Chanukah candle at all. It’s not just a flaw in the prohibition to use its light – it’s that the entire name “special candle for Chanukah” falls away.
d) Conclusion – Great Is Peace
“Great is peace, for the entire Torah was given to make peace in the world, as it says: ‘Its ways are ways of pleasantness and all its paths are peace.'”
Explanation: The Rambam concludes: household candle comes first because great is peace – the entire Torah was given to make peace in the world.
Novel Points:
1. “Peace in the world” – virtue of character traits (Rambam’s Eight Chapters): “Peace in the world” doesn’t mean simply that one shouldn’t fight. As the Rambam says in Eight Chapters: peace means virtue of character traits – all matters of settling the world, that people should have good character traits, should get along with one another. This is the purpose of Torah in this world (“in the world”). Certainly Torah has another purpose – truth, intellectual virtue – but this is already a higher level (the world to come).
2. In this specific act (household candle comes first) the peace is an even greater peace: It’s also a level in character traits – that my wife should be comfortable is no less important than my mitzvah. This is the peace that the Rambam speaks of.
3. The Rambam’s manner of concluding with beautiful words: The Rambam very much likes to conclude a halacha, especially an entire book, with beautiful words, with aggadic statements. But here he also has halachic content – it’s not only a beautiful conclusion, but also practical laws of order of priorities.
4. [Digression: Parallel to Laws of Prayer – blessing against heretics:] The Rambam also says regarding the blessing against heretics (in Laws of Prayer) that this is “greater than all the needs of people.” The last blessing of the Eighteen Benedictions is Sim Shalom (Grant Peace) – which fits with the theme.
—
Conclusion of Sefer Zemanim
This is the conclusion of Sefer Zemanim – the third book of the Rambam (after Knowledge, Love, Times). It’s already a chazakah (three books). The next book will be Women – and this connects nicely: Sefer Zemanim ends with peace of the home, between a man and his wife, and Sefer Nashim continues with that theme.
📝 Full Transcript
Rambam Laws of Chanukah Chapter 4 – How Many Candles Does One Light on Chanukah
Introduction – Structure of the Book and Structure of the Mitzvot of Chanukah
R’ Yitzchak: A good one, we’re learning today, it’s erev Sukkot, I don’t know when this shiur will arrive, but we’re learning today Laws of Chanukah Chapter 4.
R’ Yoel Asher: The last chapter of Laws of Chanukah, and also the last chapter of Sefer Zmanim. In the previous chapter, the Rambam told us the essential mitzvah of Chanukah, that there is such a day called Chanukah and why, and afterwards he spoke about Hallel of Chanukah. That means that by the Rambam, Hallel v’hoda’ah is the first thing of Chanukah, and afterwards comes the mitzvah of lighting the Chanukah candle.
R’ Yitzchak: Not just Chanukah, but the Hallel of all the Yamim Tovim. Right.
R’ Yoel Asher: Once he’s already discussed Hallel, he’s already discussed the Hallel of the Yamim Tovim.
R’ Yitzchak: Now we’re going to learn the details of lighting the Chanukah candle, what is the mitzvah, how does one do it, how much, when, where.
R’ Yoel Asher: What happens, etc. I said that Chanukah and Purim have the essential mitzvah, just as every Yom Tov has simchat Yom Tov with festive meals, and afterwards there are, every Pesach, Sukkot have special mitzvot, blowing shofar, shaking lulav. Also Chanukah and Purim have, they are forbidden in eulogizing and fasting, it’s a joyous day, and afterwards there are special mitzvot which are to commemorate the particular miracle, either the Chanukah candle or the reading of the Megillah.
R’ Yitzchak: Yes, okay.
R’ Yoel Asher: Niton lomar? Okay.
R’ Yitzchak: Okay. Yes, one can say. I just saw that he says that he has some kind of problem, I just don’t know what it is. I just don’t know what it means.
R’ Yoel Asher: We’ll stop the recording.
R’ Yitzchak: I think we can go. Okay. So… yes? Yes. Let’s learn about the details of the law. Yes. Says the Rambam.
Law 1 – How Many Candles Does One Light on Chanukah
The Essential Mitzvah – One Candle for Each House
R’ Yoel Asher: The Rambam says this. How many candles does one light on Chanukah. He already said earlier that there is a mitzvah of the Chanukah candle, he didn’t say which blessing one makes. He didn’t speak about the Chanukah candle. Now he says the details of it. How many candles does one light on Chanukah. The Rambam says, its mitzvah, the essential mitzvah, is that each and every house should light one candle. The minimum, the minimum mitzvah is one candle, one Chanukah candle. Whether the members of the household are many or there is only one person. There should be one light is the basic.
Mehadrin – A Candle for Each Person
And one who beautifies the mitzvah, one who wants to make the mitzvah more beautiful, lights candles according to the number of people in the house, a candle for each and every one, both men and women. He lights candles according to how many people there are in the house. He lights for each person a candle. It means as if each person lights a candle. He lights on behalf of each person a candle.
Discussion: Why is the Hiddur According to the Members of the Household?
R’ Yitzchak: It appears, as is well known there is much about understanding the mehadrin of Chanukah. It appears that the Rambam understood that the hiddur is simply that one lights more candles. Not that, one could have understood that ner l’chol echad is not that one is ultimately fulfilling through the head of household, and one learned that it’s perhaps for the one who sees, how it comes out. Not that the Rambam doesn’t learn, the Rambam doesn’t say that each one lights, right? He says in total that one lights more candles.
R’ Yoel Asher: I could ask this way: hiddur mitzvah usually means that there is one essential mitzvah, and one makes it more beautiful with beautifications. One makes a sukkah, and one puts on it noy sukkah, that’s a hiddur of the mitzvah. So I could have said that the one candle, that remains the essential mitzvah, all other candles beautify the one candle. But I wouldn’t say that, I would say that the hiddur mitzvah is that instead of one candle one lights multiple candles, and each one of them is the Chanukah candle. It’s not like one candle is the essential mitzvah and all others are additions.
R’ Yitzchak: I don’t know what difference exactly it makes to say that.
R’ Yoel Asher: It doesn’t make a difference, but a mehadrin et hamitzvah, one who wants to perform the mitzvah beautifully, why does it have to do with the amount of people in the room? It’s not that you’re lighting it for that person.
R’ Yitzchak: That’s just a measure.
R’ Yoel Asher: There are more people, there should be more pirsumei nisa?
R’ Yitzchak: There are more people, it’s good to have more of that. Yes. The Rambam says further.
Mehadrin Min HaMehadrin – Adding Each Night
R’ Yoel Asher: And one who beautifies more than this and performs the mitzvah in the most choice manner, one who wants to beautify more than this, he wants to perform the mitzvah in the best way, not only lights a candle for each person, but actually starts that way, but adds to it that one adds each night another candle. lights a candle for each person on the first night, on the first night does plainly the first type of hiddur, but the other nights one adds the greater hiddur that one adds another candle. Also for each night.
R’ Yitzchak: Not that he adds a greater hiddur, but afterwards.
R’ Yoel Asher: That’s the hiddur, that one does it according to the number of days, that one goes up with the amount of candles that one lights.
R’ Yitzchak: That means, the Rambam says afterwards, besides that, what does that mean, it can’t be less than the plain mehadrin, besides that which he lights as many as the people, he lights additionally, he adds each day one candle.
R’ Yoel Asher: According to the Rambam one cannot skip the middle and go for example to make each night adding, but make only one for the entire family.
R’ Yitzchak: Right.
R’ Yoel Asher: And the Rambam makes it very clear. If there were ten members of the household, there are ten people in the house, one lights the first night ten candles, and the second night twenty, when one adds for each person another one, and on the third night thirty. Interesting that the Rambam, when he makes a simple calculation, he says it exactly.
Discussion: The Rambam Against Tosafot
R’ Yitzchak: No, because if he can calculate that, as Tosafot argued, that one cannot do the mehadrin min hamehadrin plus the mehadrin, because then one won’t know as it were which night it is, one can know that there are more people or fewer people. The Rambam makes it very clear that it means exactly that, one lights ten and then twenty. And also that one can say it just like that, one can say differently. You can say that mosif v’echad means one makes eleven the second night.
R’ Yoel Asher: So Tosafot means that the hiddur of adding is that one should know which night of Chanukah it is, the hiddur won’t match with the other hiddur of l’chol echad v’echad. The Rambam doesn’t worry about that. He says that the essential is the kol echad v’echad, that essentially one adds to that adding each night.
R’ Yitzchak: Because it appears that the Rambam didn’t take seriously the thing that one doesn’t say which night it is, as there are perhaps hints. But the essential, the Rambam apparently understood that the essential is that one lights more candles, more candles as more Yom Tov.
R’ Yoel Asher: Goes up with the excitement as it were.
The Common Custom in Spain – Different from the Most Choice Mitzvah
That’s what the Rambam said what the mitzvah of the most choice is. But what does one do in practice? What is the custom? The Rambam says this, the common custom in all our cities in Spain. The custom that spread in Spain in the places where the Rambam knew, is this: that all the members of the house light one candle on the first night, and add and continue a candle each and every night, until one finds oneself lighting on the eighth night eight candles.
R’ Yitzchak: That means, the custom is not like the Rambam. The Rambam held that what it says in the Gemara what one must do is that one must take both.
R’ Yoel Asher: Ner l’chol echad v’echad, and to add each day one.
R’ Yitzchak: He says, but the custom is not so. The custom is yes like as it were what I argued in the name of Tosafot, that one doesn’t need to, or I don’t know if the custom had that reasoning, but the custom was not to make against all the members of the household and on that double each day. The custom is to make one menorah, all the members of the household together light only one, not any menorah, one candle, and are mosif v’holech, and it’s only eight, and it’s not eighty if there are ten people.
R’ Yoel Asher: So one leaves out the beautifications of the mitzvah, one goes from its mitzvah to…
R’ Yitzchak: No difference, one always does this. So that’s the custom. The custom is not as the Rambam understood, but the custom is a bit different.
Discussion: Our Custom Against the Rambam
But what yes? There are two main differences between what the Rambam understands and what we understand. We understand that the hiddur is that… That means, I’ve almost never seen a person who lights two menorot because there are two people in his house. Although we do conduct ourselves to make…
R’ Yoel Asher: Adult men, if there are adults in the home, adult men, okay. But according to the Rambam it’s not relevant, because according to the people it’s both men and women.
R’ Yitzchak: That’s another question. I already spoke about this, why don’t the women conduct themselves by us or the mothers? I don’t know, why don’t they conduct themselves? It’s also the menorah. Because according to how we understand they should yes. There are other answers why there are those who don’t conduct themselves this way. In my house one conducts oneself yes, I don’t know. But the one who doesn’t conduct himself this way, there are other answers why.
And when theoretically, what we understand is that the ner l’chol echad. The mitzvah that each should light. Then becomes a question, the Rambam speaks that there’s a problem. Tosafot says that there’s a problem, you can’t do it, one won’t know which night it is. We found a solution, one lights an extra menorah, an extra place, one makes some kind of heker that each person lights his mosif oleh, his mehadrin ben mehadrin. One found, one solved the problem.
But the Rambam is either, there’s no such thing that each person should light, the head of household must light for each person, if one wants to do the first hiddur, and either, the Rambam says that the custom is, that one doesn’t do the middle level at all, simply he does only one.
R’ Yoel Asher: What the Rambam himself did, he says, that he couldn’t have been that he did the mitzvah min hamuvchar. He says that the custom in Spain, that he learned that that’s how…
R’ Yitzchak: The mitzvah min hamuvchar, maybe he did so. He just says that the people don’t conduct themselves this way. Okay, we know, I don’t know. He doesn’t say, it’s very rare that he says what he conducts himself. But in Laws of Tishah B’Av he says what he conducts himself. He doesn’t say what he does, he says what the custom is. Okay. Until here is the question of how many candles one must light, or how many candles one lights. Yes?
R’ Yoel Asher: It appears the Rema would have wanted that one should do like the Rambam.
R’ Yitzchak: And in place of adding the stringency that one should…
R’ Yoel Asher: Each person should light in a different corner.
R’ Yitzchak: That one should see how many the night is. But the Rambam doesn’t say that each person should light. Okay, the Rambam says one should light according to the members of the household. I don’t know if the Rambam is specifically precise. It’s a whole other thing, he doesn’t speak about… Certainly, whoever lights, no difference who lights, the mother can light. But what I’m saying is a completely different understanding in the hiddur. The Rambam doesn’t have at all the idea…
R’ Yoel Asher: That each person should light. Okay.
A Candle That Has Two Wicks
Okay, the Rambam says further. Okay, the Rambam says this: The count of candles is to add each night another candle. It appears that there’s some concept that one should know how much one lights. So, it’s like this: A candle that has two wicks. A little lamp, an old-fashioned candle, was such a bowl that had from the place where one inserted a wick. If there is such a lamp where there are two wicks, it counts for two people for the first night, but for those who are not specifically mehadrin, two people can light each one with his corner.
R’ Yitzchak: That means, two people doesn’t make sense. Two people… We’re talking about the mehadrin who makes against two people, so this is for two. Or perhaps the second night, if the Rambam doesn’t say perhaps the second night, but he says it that two people. Two different people with two different houses cannot light in the same place. Each one must light in his house.
R’ Yoel Asher: Right? An extra head of household who doesn’t want to fulfill with the…
R’ Yitzchak: There’s no such thing, have you ever found such a thing in the Rema? There are only two people. Apparently one speaks about the mehadrin, and he can light two. How can two people in the same place if not light in the houses?
R’ Yoel Asher: What is the meaning? Okay. You mean to say for a second night?
R’ Yitzchak: The first night. Two people. It doesn’t say the second night.
R’ Yoel Asher: Ah, you mean according to the hiddur?
R’ Yitzchak: Yes. Whatever.
R’ Yoel Asher: And also it’s the same thing the second night, if one wants to light two candles. Yes. No, he says even neighbors. Okay. But if one did differently, filled a bowl with oil and surrounded it with wicks, one surrounded wicks, not that there’s such a special lamp that has two places for wicks.
R’ Yitzchak: It has like a hole that it’s closed, and it has like a mouth, an opening. Simply you have a plate, you put in it a bunch of wicks.
Discussion: What Does “Covered It With a Vessel” Mean – A Cover or a Vessel With Holes?
R’ Yoel Asher: So it’s like this, if he covered it with a vessel, if he placed also some vessel from above, it looks like one big… The vessel takes together all the lights and it’s considered as one candle.
R’ Yitzchak: No, that’s the opposite. The vessel is like a base, it has a bunch of holes.
R’ Yoel Asher: And it makes separate. And so it comes out that for each wick there is some kind of separate cover as it were.
R’ Yitzchak: Like a hole, not a cover. Kafah alehah kli means he has a vessel that in the vessel there isn’t any…
R’ Yoel Asher: Like mouths, like mouths such a…
R’ Yitzchak: Exactly, not mouths that he built into the lamp, but he makes provisional mouths.
R’ Yoel Asher: It’s essentially like our menorot that make for each one a separate…
R’ Yitzchak: Our menorot are not any… separate vessels.
R’ Yoel Asher: Exactly. But kafah alehah kli, therefore the vessel makes each wick into a separate thing by itself, so each and every wick is considered as one candle, and one can in such a bowl for example light according to the number of members of the household. But if he didn’t cover it with a vessel, there isn’t something that makes each flame into a separate thing. What then does it become? It becomes like a bonfire, it becomes like a torch that also has separate wicks in the torch, but it’s still, it looks like a bonfire.
Discussion: What is a Bonfire and Why is it Invalid?
R’ Yitzchak: A bonfire means simply a fire, not a candle, not a havdalah. A havdalah candle is a large candle. A bonfire means that there is as it were what one lights for the fireplace, like a fire. A torch, yes. I don’t know a torch, I don’t know the plain meaning of the word torch. A bonfire is not a torch. The problem with a bonfire is, we’ll learn later, a bonfire is not something that one lights for honor, for beauty. It’s something that one lights to warm oneself. It’s large, it looks like a bonfire. It’s not a bonfire, it’s like a bonfire. Therefore it’s not even one candle.
R’ Yoel Asher: Even one candle is not considered significant. It doesn’t mean a candle.
R’ Yitzchak: I mean, that’s why it says “even with one candle”? Interesting. Good, that means it’s not…
R’ Yoel Asher: But it does say “even with one candle,” it doesn’t say it’s a bonfire.
R’ Yitzchak: Yes, but we’re going with the proper bonfire, and it says… as the Maor says.
R’ Yoel Asher: That a bonfire is not something of honor, yes? Where do I remember such a thing from?
R’ Yitzchak: We’ll see later in the halacha.
Halacha 2 – The Time of Lighting
R’ Yoel Asher: The Rambam says further…
R’ Yitzchak: This is the problem with a bonfire. Now we’re going to learn when one lights.
R’ Yoel Asher: Yes, when is the time. The Rambam says: “One does not light Chanukah candles before the sun sets” – one doesn’t light Chanukah candles before the sun goes down. Because during the day candles are not noticeable, the point of candles is when it’s already dark. But at sunset, when the sun goes down, at the shkiah, when it starts to become dark. Not delaying and not advancing, one doesn’t do it later than the shkiah either, but one also doesn’t do it earlier than the shkiah. I mean the point is, I don’t know if the Rambam says it clearly, but that during the day one doesn’t see any candle, and at night it’s not noticeable that it’s for a mitzvah, because at night people light candles in the house just to dispel the darkness. At shkiah it’s noticeable that one is lighting it for the sake of the mitzvah.
R’ Yitzchak: No, the Rambam, it says so in the Gemara, that’s where the Rambam took it from.
R’ Yoel Asher: That’s the simple meaning.
R’ Yitzchak: I understand, but I mean that’s the point, no? No, I haven’t heard of such an idea. The Rambam looked at it.
Forgot or Deliberately – Until the Foot Ceases from the Marketplace
R’ Yoel Asher: Look further and you’ll see. If one forgot or deliberately did not light at sunset, if someone forgot, or he didn’t forget, and just didn’t bother, he didn’t light at sunset, he still has a short chance: he lights continuously, until the time called tichle regel min hashuk, when people no longer move about in the street, when it becomes dark everyone goes home, until then one can light candles. How long is this time? The Rambam says, like half an hour or more, approximately half an hour, or a bit more.
R’ Yitzchak: After this time, one does not light.
R’ Yoel Asher: He no longer lights.
Discussion: Why Must One Light Precisely at Sunset?
R’ Yitzchak: So the Rambam, the reason why the Rambam said that one must light at sunset is because of this. That means lechatchila, because then it must be for the people. People move about in the street still a bit right after sunset, one is still in the middle of going home, whatever it is, then one still moves about, and at night there’s no one in the street. So you have no one to light for, one lights outside, one will soon see it. So it must be at shkiah, before that you say it’s not interesting, after that there’s also no one for whom, it must be precisely at shkiah. The extension can be until tichle regel, but lechatchila it should burn the whole time, then it begins that this is the time of the mitzvah as it were. Do you understand?
R’ Yoel Asher: In the Shulchan Aruch it already says more, no? In today’s custom that one does permit oneself later.
R’ Yitzchak: There we’ll see. Okay. According to the Rambam and also according to the others one must…
R’ Yoel Asher: Be very strict.
R’ Yitzchak: We don’t light for the street anyway, so the whole thing changes.
R’ Yoel Asher: The Rambam doesn’t mention such a possibility at all?
R’ Yitzchak: The Rambam hasn’t yet said where one lights, we’ll soon see.
Halacha 3 – The Measure of Oil
R’ Yoel Asher: The Rambam says further, how much oil, how big must the candle be?
R’ Yitzchak: It’s apparently a continuation of this, since the main thing, you see that the original, the ideal lighting is that it should burn the whole time from shkiah until tichle regel, the half hour let’s say. So…
R’ Yoel Asher: “And one must put oil in the candle so that it will be burning continuously until the foot ceases from the marketplace.” That means the time of tichle regel min hashuk, the extra half hour is still the time of lighting the Chanukah candle, it should burn during that time.
R’ Yitzchak: No…
R’ Yoel Asher: Because that’s what he’s saying.
R’ Yitzchak: There should be enough oil for that time.
R’ Yoel Asher: The whole time there should be a candle.
R’ Yitzchak: But bedieved, yes?
Lit and It Went Out
R’ Yoel Asher: Yes. “If one lit and it went out, one is not obligated to light it again.” If one lit and it went out, one doesn’t need to light it again. The lighting, once one has already lit, one has fulfilled the obligation.
R’ Yitzchak: Although, that means, although in essence it’s better, one would want it to burn the whole time, but one doesn’t need to stand there the whole time making sure it burns. As we see earlier, one can say a simple thing, because it’s as if lechatchila, as originally, it should have been so. But bedieved, even one minute one has fulfilled, even one second. You see that one can light until tichle regel, even for one second. So your candle burned for one second, not for the whole time. So it’s enough?
R’ Yoel Asher: Simple. He now says more, not only if it went out one doesn’t need more, but… ah, no, here he’s speaking. Okay. “If it remained burning after the foot ceased from the marketplace”, after the time of tichle regel min hashuk has already passed…
R’ Yitzchak: Then…
R’ Yoel Asher: Even if it’s burning, you shouldn’t think that something becomes muktzeh lemitzvato or what. “If one wants to extinguish it or remove it, one may do so.” One can extinguish it, one can remove it, one can extinguish or remove oil from there. Because once the time has passed, one can remove the menorah.
R’ Yitzchak: About the oil we haven’t yet spoken, we’ll soon speak about that. What he’s saying is simply that the mitzvah is only then, and after that there’s no point at all, you can already extinguish. Simply what he’s saying. It’s not… yes. Okay. The Rambam doesn’t say about benefit from the oil. In other places it says.
R’ Yoel Asher: Say what you mean that you keep talking about something.
R’ Yitzchak: Okay. Perhaps soon one can speak about that, because here it doesn’t say. Yes. Now one can speak about what one must light with.
Halacha 4 – Oils and Wicks
R’ Yoel Asher: What are the types of oils and wicks? The Rambam says, “All oils and all wicks are kosher for the Chanukah candle.” Any oil or wick is kosher for the Chanukah candle. The Rambam says, “And even though the oils are not drawn after the wick”, even such types of oils that don’t draw well into the wick, and often it sputters or goes out, “and the flame does not catch well on those wicks”, or the oils or the wicks are not good, “and the flame does not catch well on those wicks”, it’s also kosher. Even regarding Shabbos we learned about these types of things that one should not light with them on Shabbos. Regarding Shabbos there’s a concern of shema yiteh, because it won’t be good one will come to desecrate Shabbos. But with Chanukah there isn’t this problem, so since it’s “double,” one can light it, sometimes one just needs to fix it, it’s kosher.
Even on Shabbos Nights – It’s Forbidden to Use Chanukah Light
The Rambam says an interesting chiddush: “And even on Shabbos nights that fall during the days of Chanukah, it’s permitted to light with oils and wicks that are forbidden to light with for Shabbos candles.”
R’ Yoel Asher: Even Shabbos night that is in Chanukah, one may light the Chanukah candles. Although the Shabbos candles one may not light with this, but the Chanukah candles one may light with this even on Shabbos. We don’t say that the concern of shema yiteh will also apply to the Chanukah candles. Why? The Rambam says, “Because it’s forbidden to use the Chanukah light whether on Shabbos or on weekdays.” On Shabbos the candles are indeed made that one should use the mitzvah, it should illuminate the meal, so there’s a concern of shema yiteh. But with Chanukah there’s no mitzvah of… one may not use the candles anyway for one’s own benefit. It’s not made, for example, if one wants to eat the meal one must set up extra candles.
Halacha 2 (Continued) – Prohibition of Benefit from Chanukah Candle / Shema Yiteh
Why Is There No “Shema Yiteh” with Chanukah Candles?
R’ Yoel Asher: Why? The Rambam says, “Because it’s forbidden to use the Chanukah light whether on Shabbos or on weekdays”. On Shabbos the candles are indeed made that one should use the mitzvah, it should illuminate the meal, so there’s a concern of “shema yiteh”. But Chanukah there’s no mitzvah of… one may not use the candles anyway for one’s own benefit, it’s not made. For example, if one wants to eat the meal, one must set up extra candles to make light. The Chanukah candle is only made for the mitzvah itself, so there’s no concern of “shema yiteh”.
R’ Yitzchak: And even on weekdays, that means whether Shabbos, so on Shabbos there’s no concern of “shema yiteh”, and whether on weekdays. He just says the halacha, and he explains, “and even,”
R’ Yoel Asher: He says, one may not even do any use, “and even to check coins or count them by its light is forbidden”. Even to check money or count money near the Chanukah candles is also forbidden, so there’s no concern of “shema yiteh”.
R’ Yitzchak: Right, but this is however the halacha of the weekdays. On Shabbos money becomes an issue of muktzeh. He’s already saying the halacha of the weekdays, that one may not use the Chanukah candles for any use, even a small use. Apparently this means even not to eat the meal there, a small thing, he’s counting a dollar, he doesn’t know the coins, whatever one counts, is also not a problem.
R’ Yoel Asher: Yes. One counts money, because one gives charity by the Chanukah candle, one may not count by the…
R’ Yitzchak: Okay.
—
Halacha 3 – Where One Places the Chanukah Candle
The Mitzvah to Place It at the Entrance of the House on the Outside
R’ Yitzchak: The Rambam says, where does one place it?
R’ Yoel Asher: The Rambam says, “The Chanukah candle, it’s a mitzvah…” When the Rambam says “mitzvah,” does it mean it’s an extra hiddur? Or this is the enactment of the mitzvah?
R’ Yitzchak: As he said earlier,
R’ Yoel Asher: “It’s a mitzvah to place it at the entrance of the house on the outside”. The mitzvah where one places the Chanukah candle is at the door of the house from outside, “within a tefach adjacent to the entrance”, by the tefach close to the entrance, not far from the entrance.
R’ Yitzchak: Apparently, this is simply because it should be connected with your house, you won’t place it too far.
Mezuzah on the Right and Chanukah Candle on the Left
R’ Yoel Asher: “On the left of one entering the house”, the left side of the one who comes into the house. Why? Because the mitzvah of mezuzah is always that the mezuzah one places
R’ Yitzchak: On the right
R’ Yoel Asher: side of where one enters the house, so this one places on the left side, “so that the mezuzah will be on the right and the Chanukah candle on the left”. It’s nice that the house should be surrounded
R’ Yitzchak: With both mitzvos from the two sides.
R’ Yoel Asher: It could be that the mezuzah, the Rambam said so that the mezuzah is a testimony, yes? The mezuzah is a testimony on… a testimony on the Almighty, yes? A remembrance. And the Chanukah candle is also something of a testimony on the miracles that the Almighty did for him.
R’ Yitzchak: They are both testimonies. The front simply is already there. Basically, you’ve already fulfilled. The right side has already received such a mitzvah. Why should you place it on the left side? It’s something of a simply, something of a hint,
R’ Yoel Asher: Such a thing.
And If One Lives Upstairs – By a Window
R’ Yoel Asher: “And if one lives upstairs, one places it in the window adjacent to the public domain”. If he lives on a second floor, he doesn’t have to… he can’t,
R’ Yitzchak: He doesn’t have a door that is close to the public domain.
R’ Yoel Asher: He does similar things, one places it in the window adjacent to the public domain. One puts it by the window that is open to the public domain, that is close to the public domain.
R’ Yitzchak: Very good. Yes. Very good.
Discussion: What Does “Public Domain” Mean Here?
R’ Yitzchak: Chanukah candle… that means, apparently the Rambam understands, the halacha speaks about this. The person who lives in a… there is,
R’ Yoel Asher: People had windows close to the public domain, according to what they learned. That means, many people lived inside in a courtyard or in a mavoi. It seems like… this is the advice. Whoever can’t can’t light the mitzvos. He doesn’t have any mitzvos of Chanukah candle. He’ll already say that there is danger for me. It’s interesting as it is or by the Chanukah candle there’s a weakness. It’s public or it’s danger. It’s public can mean also courtyard. Anything where the public may move about, he doesn’t mean the
R’ Yitzchak: Not the actual public domain. There are investigations about this, there are those who say, if I remember, simply, the Rambam doesn’t go into this, but simply, Chanukah lights one places by the door of the house, not by the door of the courtyard. And there are places, there are expressions where the expression appears, you see? There’s a dispute, there’s Rashi and Tosafos. Rashi says that one places by the house in the courtyard. Tosafos says no, one places by the courtyard next to the public domain. In the public it doesn’t say, but I mean it’s more simple like Rashi. That means, as you say, public, although perhaps by the courtyard one does move about, it says tichle regel min hashuk, perhaps it does speak of the marketplace, but not necessarily that one moves about in the courtyards.
R’ Yoel Asher: And on the way in from the marketplace one goes through the courtyards. I mean to say, some people move about.
R’ Yitzchak: Anyway, it’s clear to me here that the word public domain
R’ Yoel Asher: Doesn’t have to be the same public domain as on Shabbos.
R’ Yitzchak: Right, it only speaks of the place where people move about, not your personal out. That it could be that certainly public domain means here to say courtyard. Not clear. It could also be that this speaks of a different type of building of houses. The laws of eruv were given in a certain type of city, and later in the times when Chanukah was made there were already other cities, I don’t know.
R’ Yoel Asher: It could also be that when it says “window adjacent to the public domain,” he means the closest that you have. Perhaps one can… it’s not actually by the public domain, but the closest,
R’ Yitzchak: As close as possible. Place it already by the table, I mean, for the money.
R’ Yoel Asher: As close as possible, perhaps a person will see it. It’s not actually exposed that everyone sees it, but it’s doable to see. And today it’s very common, one lights in the back window that is only open to… if the neighbor looks out also from his back yard…
R’ Yitzchak: Well, one doesn’t do that.
R’ Yoel Asher: One doesn’t light in the back window,
R’ Yitzchak: One lights in the front window. What are you thinking? Plenty of people, it comes out practically that he lights by the back window. I don’t agree.
R’ Yoel Asher: One lights in the front window. That means, I only said with him.
R’ Yitzchak: You can at home. There are Chassidic Jews who do by a door at home.
R’ Yoel Asher: True, but… but that’s the question to…
R’ Yitzchak: Okay. “Adjacent to the public domain” means to exclude the back window. Exactly that. If someone doesn’t have anything, you can ask a question, what is there by Leib? What is, he doesn’t have any windows in his house?
R’ Yoel Asher: He’s upstairs. He’s placed on his table,
R’ Yitzchak: As you mean it doesn’t say, but you can have it, he doesn’t know. Yes. Here the Rambam says a halacha of Chanukah candle, yes?
Above Twenty Amos – One Has Done Nothing
R’ Yoel Asher: “And a Chanukah candle that one placed above twenty amos”, that one placed higher than twenty amos, “one has done nothing”, one has done nothing at all. That means not lit a Chanukah candle, “because it’s not noticeable”. One doesn’t see it. It means differently than by an upper story.
R’ Yitzchak: Upper story means it’s less than twenty, apparently that’s what the Rambam means. Therefore he doesn’t place it here, so I understand. An upper story is not twenty amos high,
R’ Yoel Asher: It’s twenty amos high. One says one upper story, and if there are two floors, okay.
R’ Yitzchak: How many floors are there already? There are investigations about this among the poskim, but simply, higher than twenty even, I see that from the proximity of the Rambam it seems to me that he’s speaking of the halacha, but if not, what is at all relevant like a house? How does he place it outside? It could also be that he places it precisely on a very high ladder, I don’t know what,
R’ Yoel Asher: But simply this is the word.
Digression: Candle vs. Menorah – An Important Innovation
R’ Yitzchak: You have to remember that all these halachos aren’t talking about a menorah. “Ner” means the vessel, yes? Ner is the vessel that was once made of pottery, in which one would put oil or something. A menorah, specifically for Chanukah, is apparently a later custom. I remember, I once researched this, the first one who talks about it is perhaps the Pri Chadash. The Acharonim, perhaps already a bit, you see that it became a custom that one lights a special vessel, such a menorah with eight branches in honor of Chanukah. But most of the halachos assume that one lights just a regular lamp.
So I think, I’ve already written in my sefer on Chanukah, that all these halachos of nikar and samuch l’pesach, all of this is talking about when it’s just a regular lamp, you need to make some special place so that it should be Chanukah. But when you light a menorah you can already place it anywhere, because everyone knows that this is a Chanukah menorah. Therefore, for example, in Lubavitch there’s someone who has the biggest menorah, he made it completely twenty amos and higher, but it’s not correct, because the law of menorah is not that the fire shouldn’t be higher than twenty amos, it’s the ner. If you have a menorah below from the floor, you can make a hundred amos high also if you want.
R’ Yoel Asher: But we learned that way by s’chach, no? That it begins at twenty.
R’ Yitzchak: Okay, because there are different, one can think the l’mados are the same. It actually says, the Gemara compares it because of sholt bah ayin, but in short, one can investigate, yes.
R’ Yoel Asher: I don’t know, the question is whether you’re right, because for example, perhaps you’re right on the first night, but once one begins lighting according to the number of nights, even without a menorah, one needs to see, ah, he placed in one place three, four. Once there was, apparently one lit one lamp, one doesn’t need any recognition. One won’t go place two lamps because it’s a waste.
R’ Yitzchak: No, it’s even more light. What’s the problem? Something that makes light.
R’ Yoel Asher: Yes, but I’m saying, if one wants to make light distributed, one doesn’t place one next to the other. On the contrary,
R’ Yitzchak: One places one here and one there. Okay, that makes to make light,
R’ Yoel Asher: You illuminate. It’s forbidden to use the light. One only makes it… No, but I’m saying, the number itself does approximately like the same as in the menorah. You’re right for the first night,
R’ Yitzchak: But… in short, I don’t understand. Ah, you’re saying it’s nikar because one places two?
R’ Yoel Asher: Well, it’s the same nikar as a menorah. Okay, but in general,
R’ Yitzchak: Perhaps indeed all these halachos are talking to the one who is not mehadrin, and that’s the whole time, no, it doesn’t say neiros. Perhaps indeed, let’s add this to make a chiddush.
R’ Yoel Asher: Perhaps that’s what the hiddur does. It could be that it makes
R’ Yitzchak: Yes, sometimes people two lamps. I don’t know. This is that there is… I don’t know. This is indeed a good observation, I don’t know.
Digression: Meiri – Tzitzis, Mezuzah, Ner Chanukah
R’ Yoel Asher: I’m going down here a bit. I saw an interesting Meiri. The Meiri was indeed a student of the Ramban. The Meiri is the one who says that inside the baal habayis is wrapped in tzitzis.
R’ Yitzchak: It says on the page. Okay,
R’ Yoel Asher: Come.
R’ Yitzchak: I don’t know where you want it to be.
R’ Yoel Asher: Well, well, well, here.
R’ Yitzchak: It’s brought from She’iltos.
R’ Yoel Asher: No, I’m thinking perhaps for the Meiri who is indeed a student of the Ramban, whether all three things are somehow testimony to the Almighty’s…
R’ Yitzchak: Not testimony,
R’ Yoel Asher: Not testimony, not testimony,
R’ Yitzchak: Rather it says that it’s a zecher. The Ramban didn’t want testimony, we learned everything as mezuzah. The Ramban says that this is malachim, a tzitzis for that, and malachim have shomrim es adam, because it reminds him of the existence of Hashem.
R’ Yoel Asher: Well, it’s very similar to mezuzah. No, I think that it’s not just like someone has mitzvos chavilos chavilos, because on the side there’s already a mitzvah. Because one is surrounded with things that… Okay, already further. The Rambam says further.
—
Halacha 4 – In Times of Danger
R’ Yitzchak: He’s in the middle now learning where to place the menorah.
R’ Yoel Asher: The Rambam says, what happens in yemei haskanah? When there’s danger to place menorahs by the window, because it happened sometimes in the days of the rabbis who made decrees against Jews, one places the Chanukah lamp inside his house, inside, one places it inside. “And even if he placed it on his table, it’s sufficient”, even if one places it on the table, it’s sufficient.
Interestingly, the language is specifically in yemei haskanah, he doesn’t say that in every time of difficulty. Does it mean, when a person doesn’t have a window, it’s not yemei haskanah,
R’ Yitzchak: But he also doesn’t have any way to light by the window.
R’ Yoel Asher: So what does it mean ner Chanukah inside his house, the simple meaning is that with this one can also fulfill the mitzvah. One is actually exempt, yes? It means this way, in times of danger one is exempt, it’s only a mitzvah d’rabbanan, one is completely exempt. But there is a way to do the mitzvah inside on the table, it’s not like taking a lemon instead of an esrog. It’s a mitzvah,
R’ Yitzchak: You’re doing the mitzvah.
Halacha 4 (continued) – Time of Lighting, Place of Lighting Inside, and “In Times of Danger”
Time vs. Place – What is Me’akev?
R’ Yitzchak: The time is me’akev, because there must be people, but the place is not me’akev.
R’ Yoel Asher: Yes, but if he does it already inside his house, isn’t that the same as when it’s already after people have left the marketplace, no one will see it. Do you want to say perhaps that… after all, what is the time, that time is an external thing.
R’ Yitzchak: For this Tosafos said that…
R’ Yoel Asher: If he lit later,
R’ Yitzchak: One cannot light later. The Rambam didn’t say this, but it could be that…
R’ Yoel Asher: But there is then like it said shuv eino madlik, it meant like you missed the mitzvah outside.
R’ Yitzchak: What will one do for today? Someone will go light inside because it’s already too late,
R’ Yoel Asher: I didn’t light. Do you see that there’s still a mitzvah of lighting? No, what I mean to say, what we see here is that the mitzvah of lighting is not the pirsumei nisa, is the whole mitzvah. Rather the pirsumei nisa is a condition in the mitzvah. No, no,
R’ Yitzchak: Pirsumei doesn’t necessarily mean that the street should see. A Chanukah lamp comes originally outside. If it’s a day, a time when one cannot, one will do it inside also. It’s both such a pirsumei,
R’ Yoel Asher: It’s pirsumei in the books. Pirsumei is books in the books instead of people. But if one takes also needs the time,
R’ Yitzchak: Because this way you at least utilized, because that’s what we do. But when the time… because in the normal time there is no Chanukah lamp at home, there is a Chanukah lamp outside. Chanukah lamp is there where one lights, once its time has passed there is no more. What will one go make some new thing? Make a new thing, when one cannot outside one makes a new thing. You cannot make that every year should tell him, because… do you understand what I’m saying? There is a normal time.
“Sakanah” – What Does the Concept Mean?
R’ Yitzchak: He brings
R’ Yoel Asher: An interesting proof that sakanah doesn’t mean really a great danger, and for this indeed one can be lenient just like when one doesn’t have a window near the table. He brings that in Megillas Ta’anis it says u’misyarei min haletzim. It doesn’t mean one is afraid of Nazis. One is afraid, I don’t know, goyim will laugh at you, I don’t know what, whatever it is.
R’ Yitzchak: All these things, no difference,
R’ Yoel Asher: But in short, sakanah doesn’t mean really danger danger. Therefore one can justify all the Jews who light inside just like that.
R’ Yitzchak: Sakanah doesn’t mean pikuach nefesh. If it’s pikuach nefesh, one wouldn’t seek any solution.
R’ Yoel Asher: Interesting the language “misyarei min ha’akum”.
R’ Yitzchak: It’s not a good proof. Okay, let’s go further, it’s not a good proof. Because on the other hand it could be that one wrote a nice language, it means yes Nazis, you can’t know.
R’ Yoel Asher: It’s that even if the word Nazis isn’t matched up, but “leitzim” can mean that it’s a time when it’s hard for him to light outside, it’s not real danger. Okay, further.
Halacha 8 – “And There Must Be in the House Another Lamp to Use for Its Light”
The Rambam’s Language and Meaning
R’ Yoel Asher: The Rambam says further, “And there must be in the house another lamp to use for its light”. He told us earlier that it’s forbidden to use from the Chanukah lamp, therefore one should have another lamp, it should be clear.
R’ Yitzchak: Now, earlier we spoke when one lights outside, so it’s not so relevant,
R’ Yoel Asher: He’s not there,
R’ Yitzchak: He’s not there. Now the Rambam says, now that one lights inside, one always lights a lamp in the house at night.
R’ Yoel Asher: No, no, no. When you light inside, you will come to use it. Now, there one uses normally. Not right, I already lit a lamp today, I don’t need to light another lamp for my Shabbos lamp and the like.
R’ Yitzchak: He’s saying a special halacha. No, one must, not because it’s not nikar, because he will confuse us. It doesn’t say this, because he’s not at home. He is at home, he’ll sit there,
R’ Yoel Asher: He won’t go out, so that the other Chanukah lamp should be only for Chanukah.
R’ Yitzchak: Right.
R’ Yoel Asher: It doesn’t clearly say the word nikar, but it’s very possible.
R’ Yitzchak: It doesn’t say nikar here. It says that he shouldn’t transgress the prohibition, if not he will by default transgress the prohibition, and it’s light in the house. But here you see the medura, right?
Medura and Adam Chashuv
R’ Yoel Asher: “And if there was there a medura”, if there is there a fire in the house, “he doesn’t need another lamp”, because he already has enough to use for its light. “And if he is an adam chashuv who is not accustomed to use the medura”, if there is an adam chashuv that he tends to light a lamp, it shows a certain breadth, a certain expansion, that one lights a lamp when one needs, not one goes by the medura to check things. Then he needs another lamp, because then there is still the concern that he will go use the Chanukah lamp.
R’ Yitzchak: As if by him, even though there is technically a medura, he is such a person who doesn’t use the medura.
R’ Yoel Asher: Because he will go use the Chanukah lamp.
R’ Yitzchak: Or perhaps he uses it, it means that he uses himself there, he uses it.
R’ Yoel Asher: Or like I said, perhaps for him it’s not nikar, because he is the kind of person who always also has a lamp besides the medura.
R’ Yitzchak: Why did it occur to
R’ Yoel Asher: Say nikar if you understand because it’s forbidden to use for its light?
“On His Table” – Where Exactly Does One Light Inside?
R’ Yitzchak: And you sit at home. It’s on his table, remember. The Rambam didn’t have the idea that at home a person should place by a door. This is a kind of Purim thing that… by a window… no, by a window is…
R’ Yoel Asher: We’re talking in times of danger one cannot
R’ Yitzchak: Place by a window also not. Again, a back porch? I don’t know what you’re saying. By a window means… what the… this one cannot do by a person also not, for the same reasons that one cannot in the street. So today one can yes, I’m not talking about the danger that the Gemara talks about. Not recognized. So, therefore he lights how? On his table. On his table means that it’s part of his meal, that there where he lights lamps every night, Shabbos he lights the same place. It occurred to people later that one can light at home by a door.
R’ Yoel Asher: What is the Rema? No,
R’ Yitzchak: The Rema says one should light by a door from inside, because the Rema’s time wasn’t really any danger, it was just harder, whatever, it was cold,
R’ Yoel Asher: Whatever the reasons that it’s not suitable outside.
R’ Yitzchak: Certainly, when one opens the door one can see, it’s not really outside. According to halacha one needs to light outside, he lights from inside. Okay. But what people do, he lights just by the door of his kitchen is Purim in the weeks, no one should do it.
Two Levels of Kula – “Inside” and “On His Table”
R’ Yoel Asher: So already, do you mean to say that the language of the Rambam, one places the Chanukah lamp inside his house, inside, means this, instead of lighting outside light inside. And afterwards, and even if he placed it on his table is another level of kula.
R’ Yitzchak: Could be, this is how the Tur understood, the custom that one lit.
R’ Yoel Asher: But one can hear it in the words, because it’s obvious that inside his house always means inside.
R’ Yitzchak: Perhaps even on his table means that he lights exactly there where one lights every day, he lights also now. But on the other hand, let him place in another place, he places it on some shelf, there where one doesn’t light normally.
R’ Yoel Asher: Even in you on his table means when it’s another greater, or it’s another greater danger, or when it’s even harder the inside. So the first thing is like light in a place where you can control. If a goy passes by, you’ll quickly extinguish.
R’ Yitzchak: Perhaps. But this way was certainly the custom. The custom of Tur and Rema was the custom. Yes.
Discussion: The Matter of Lighting Inside by a Door
R’ Yoel Asher: What is indeed the matter of lighting inside by a door?
R’ Yitzchak: There is no matter. It’s Purim from people who are amei ha’aretz who
R’ Yoel Asher: Support themselves with themselves. I’m not completely cutting off everyone except you. Presumably there are those who have written some explanations. But the mekubalim said that
R’ Yitzchak: There’s a hint on the door. The wise one, the hint is on that door that one lights according to halacha.
R’ Yoel Asher: This is an am ha’aratzus that one has some matter of the mezuzah, so perhaps one also wants to place there next to the mezuzah. The matter is there the mezuzah when one comes in,
R’ Yitzchak: There is no matter that lights by a mezuzah in the world. Because there is a door,
R’ Yoel Asher: I understand. No,
The Source of This Custom – Kabbalah and Am Ha’aratzus
R’ Yitzchak: Not true. It came from people who learned in kavanos, kabbalah, it says in the kabbalah… I want to tell you from where it comes realistically in history. It comes from people who are amei ha’aretz. One says like many things that one does according to kabbalah, which comes from not understanding, not the halacha and not the kabbalah. In kabbalah it says great secrets and hints on the entrance of the house. Why? Because the kabbalah explains the Gemara, and also the mekubalim conducted themselves like the custom of the hints they lit by the door, but inside, but when one lit by a door, there is still the matter of a door. He says, simple meanings, secrets on the door. Very nice. Thank you. But you who don’t do this, and you do just something inside, and you say that according to kabbalah there is a hint, the hint is not on… don’t say this, you understand, just am ha’aratzus. The hint doesn’t say that therefore one should do. The hint says that when… the hint is on the halacha of the door that affects the public domain. The hint is not on a door in your kitchen, or a rebbe, he lights in the beis medrash, but he places on some gate. He makes Purim in the weeks, with all due respect he shouldn’t do it.
R’ Yoel Asher: The rebbe is indeed fulfilling properly, because he does it with great
R’ Yitzchak: From Pesachim and nachas. No problem, very nice, like one lights in the beis medrash, one can light on a table. No problem. Why does he make Purim of Judaism?
Being Dan L’Kaf Zechus – Nikar and Zecher of the Original Mitzvah
R’ Yoel Asher: It’s reminding that the original halacha is by the door, and now it’s only the servant of in times of danger or in times of need, therefore one does it similar to the original mitzvah, so that one should remember the mitzvah of placing by the door.
R’ Yitzchak: I think it makes Purim of Judaism. It teaches people that everything is random magic, light some door in the world. He doesn’t hold of it. I think it’s a plain error. It became derived from what one lights by the door of the house. People didn’t grasp that the door of the house is a place that one can see a bit, first it’s public, or it’s actually by the door, and you light just by the door of your kitchen. It’s a plain error in his opinion.
R’ Yoel Asher: When you light from inside, also, when you make it practical, you say like this: what danger, you’re afraid non-Jews will pass by, and you light from inside, and this way you can control the door. Because when you see Jews passing by, you open the door. When non-Jews pass by, you go and close the door. It makes sense. But if you light from inside, and there’s no open door, and there’s no difference whether you light by the door or… so what’s his obligation?
R’ Yitzchak: He lights at a front door.
R’ Yoel Asher: What’s the question? It doesn’t change much regarding what danger. So… the what danger… I understood that there is indeed a door. One can close and open the door.
R’ Yitzchak: Rebbi, during a time of danger one doesn’t light at all. And they’re still talking about the…
R’ Yoel Asher: Like what danger,
R’ Yitzchak: Not during a time of danger.
R’ Yoel Asher: Like what danger, not during a time of danger. The what danger means times when one is afraid of dangers.
R’ Yitzchak: The danger that appears in the Gemara we’re not talking about now. We’re talking now about the danger that the minhag Yisrael… the last thousand years that one lights inside, even when it’s not the danger of the Gemara. And some Jews conducted themselves to light by the door inside, not because non-Jews are going to come and need to do something, but rather because one doesn’t light outside, because that’s already the custom, for whatever reasons, if he still wants to light at least a little bit, he lights by the door. Although according to halacha one must light outside, next to the door, he lights inside next to the door, but next to the door of the public domain. This appears in the poskim, there is some recognition, some, the door is certainly open, not the door is closed. Perhaps it doesn’t stay open the whole time, perhaps it’s a bit open, whatever. This is the custom of the poskim, but there’s no custom at all to light by a door.
R’ Yoel Asher: It could be that this also helps the door, so it’s very noticeable that it’s not just a candle lying on the counter. It’s something unusual, it’s in a place where one doesn’t usually light, it doesn’t make sense to light by the door. So one remembers that it’s an extra type of candle. Nu nu. It can be explained if one wants to judge Jews favorably.
R’ Yitzchak: Fine. But I don’t want to.
R’ Yoel Asher: I want to judge favorably
R’ Yitzchak: On the Torah. I want to judge the Torah favorably. It’s not a Jewish matter.
R’ Yoel Asher: It’s become that everything is some random magic, it doesn’t make sense anymore. I don’t like this. Fine.
Halacha 9 – The Head of Household Lights for Everyone
R’ Yoel Asher: The Rambam says further, halacha 9. The Rambam says like this: The Rambam previously stated that the head of household is the one who lights for everyone.
Halacha 9 (Continued) – A Deaf-Mute, Imbecile, or Minor / A Non-Jew Lit
R’ Yoel Asher: Or… a Chanukah candle that a deaf-mute, imbecile, or minor, or a non-Jew lit, he has done nothing, because he is not obligated in it. And one who is not obligated, and one is not fulfilled, it’s not called a Chanukah candle. Until someone who is obligated in the lighting lights it.
The novelty here is apparently that even… perhaps the pirsumei nisa (publicizing the miracle) is not… if the whole thing were pirsumei nisa, it wouldn’t matter who lights it. In practice, everyone sees by the door there’s a lit menorah.
R’ Yitzchak: That means the Gemara says hadlaka oseh mitzvah (the lighting performs the mitzvah). There is a mitzvah, the lighting itself is a mitzvah, therefore it must be
R’ Yoel Asher: Just like every mitzvah must be a bar chiyuva (one who is obligated) who does the lighting. The same thing,
R’ Yitzchak: From the same halacha. All the halachos come out from the same principle, from what the Rebbe compiled.
R’ Yoel Asher: We already had earlier hadlaka oseh mitzvah, that if it goes out one cannot relight it.
R’ Yitzchak: It’s not clear that it’s actually dependent on this,
Halacha 9 (Continued) – Lit Inside and Took It Out
R’ Yoel Asher: But yes. If he lit the Chanukah candle inside in the house, and took it out, he carried it out,
R’ Yitzchak: He dragged it out, lit,
R’ Yoel Asher: That means he placed it at the entrance of his house, and placed it at the entrance of his house, he has done nothing until he lights it in its place, because the whole point is that one should light it where the mitzvah is.
R’ Yitzchak: Because the mitzvah is done at the time of the action of lighting as it were, therefore it must already be in the right place, because that’s where the… Here we see further that the place is essential, and in a time when there’s no danger you can’t say to me, I lit inside. It doesn’t work, understand? Another proof for the freedom of freedom.
Halacha 9 (Continued) – A Person Who Stood with a Chanukah Candle in His Hand
R’ Yoel Asher: The Rambam says, if it happens to a person that he’s going to be very enthusiastic, he himself will be the menorah, he stands with the candles in his hands, he wants to become the object of the mitzvah, he has done nothing. What? Because a person who sees someone standing with a candle doesn’t think he’s lighting, rather he thinks he’s going somewhere and taking a candle with him, for the one who sees says he’s standing for his own needs.
R’ Yitzchak: It could be a practical difference if someone is in some place where he has nowhere to put the menorah, in short.
R’ Yoel Asher: It could be that nowadays there’s no, no one walks around anymore with a candle, there are flashlights, and perhaps today it will be different. But the Rambam says the halacha that when one sees someone with a candle it’s not noticeable that it’s for the sake of a mitzvah.
Halacha 9 (Continued) – A Lamp That Was Burning All Day / Motzaei Shabbos Chanukah
This is the Rambam further, esheshis, esheshis, this is a lamp, surrounded with glass. That was burning all day long.
R’ Yitzchak: In short, it was Shabbos, and he lit a candle to be his Shabbos light in the house,
R’ Yoel Asher: Also various things. So on motzaei Shabbos… motzaei Shabbos Chanukah one must now light new candles for the night of motzaei Shabbos Chanukah, motzaei Shabbos he extinguishes. Can he extinguish it?
R’ Yitzchak: Not he can leave it, he cannot say.
R’ Yoel Asher: He cannot take the candles and place them in the place.
R’ Yitzchak: Or just that perhaps it’s already lying in the right place, say it’s already standing and it’s already good. No, he must extinguish it,
R’ Yoel Asher: And recite the blessing and light it. Why? Because the lighting is the mitzvah, not the placement. The lighting is the mitzvah and not the placement.
R’ Yitzchak: This is the reason I think for all three halachos,
Connection to Sukkah – Ta’aseh V’lo Min Ha’asuy
R’ Yoel Asher: Not only from the halacha. Here I have why we learn the laws of Chanukah on Erev Sukkos, because here by a sukkah such a thing would be ta’aseh v’lo min ha’asuy (you shall make and not from what is already made). Here it’s a different thing of hadlaka oseh mitzvah.
R’ Yitzchak: Yes, but it’s actually similar, one must make. All mitzvos, many things are needed. Mitzvos need to be done,
R’ Yoel Asher: Not that it should be done.
Halacha 10 – It Is Permitted to Light One Chanukah Candle from Another Chanukah Candle
And it is permitted to light one Chanukah candle from another Chanukah candle. One may indeed light one Chanukah candle from the other. Although we learned earlier that one may not use the Chanukah candle, using means for your needs, but lighting the other Chanukah candle is indeed part of the mitzvah of the Chanukah candle.
R’ Yitzchak: Right. And this also has something to do with the topic of hadlaka oseh mitzvah? Not clear why, but that’s what it says in the Gemara, yes.
R’ Yoel Asher: Ah, because if it weren’t hadlaka oseh mitzvah, but rather still oseh mitzvah, the lighting would only be a technical thing of how it should be lit. But if hadlaka oseh mitzvah, it’s simple that when the lighting is
R’ Yitzchak: Then it performs the mitzvah.
Discussion: Learning by the Light of the Chanukah Candle
R’ Yoel Asher: So the question is here, is this a law apparently only regarding a Chanukah candle? That means, learning by the light of the Chanukah candle will be forbidden, because it’s not simple that because one may do a mitzvah. It could be for example singing or saying the prayers of Chanukah will indeed mean, because it’s relevant, one can learn… what?
R’ Yitzchak: A good question. I hear. I don’t know. No, perhaps a mitzvah itself, not clear.
R’ Yoel Asher: I’m saying just learning, anything that one learns is a nice thing, but it has no connection with lighting the Chanukah candle.
R’ Yitzchak: But for example saying the blessing by the light of the candle,
R’ Yoel Asher: Will be that itself on the…
R’ Yitzchak: The blessing one cannot, because one must make it before the lighting. No, not, for the next,
R’ Yoel Asher: Whatever, light the next one.
Rema’s Opinion – Lighting a Candle to Learn
R’ Yitzchak: He brings that there’s a dispute among the Rishonim whether one may light a
R’ Yoel Asher: Shabbos candle from a Chanukah candle,
R’ Yitzchak: Also a mitzvah. So the question is whether it must be a mitzvah or must it be that mitzvah? He brings that the Rema says that one should not light the second candle from the first candle, it goes back to the concept of mehadrin, because the second candle is only a beautification, and the first candle is truly the mitzvah, therefore it’s weaker. And there’s more, he brings what he said earlier, and the Rema says indeed, even… okay, here we’re not talking about using its light, here we’re talking about using the candle, lighting from it a second one.
R’ Yoel Asher: The Rema says that one may even light just a candle to learn from the Chanukah candle, because this is also a mitzvah. Interesting. But the Rambam…
Ra’avad – Even Through a Sliver
R’ Yitzchak: Okay, the Rambam doesn’t say more. There’s an interesting thing, that the Ra’avad goes and says that what it means “lights a candle from a candle” means even through a sliver. That means, not that one lights directly,
R’ Yoel Asher: Rather one takes a… on this he was concerned, because it’s simple that you’re not doing a mitzvah now with the lighting.
R’ Yitzchak: When you take the new flame… The Rambam is not clear whether he agrees with all these cases. In the Gemara one sees that it’s dependent on how one understands this,
R’ Yoel Asher: So it could be that it’s not. But from the fact that this also has to do with hadlaka oseh mitzvah, it’s implied not like the Rema. Because even if I’m doing a mitzvah, you’re still doing the act of the mitzvah,
R’ Yitzchak: No less when you light a Shabbos candle or a candle for a sick person. Not clear. Right. So about this the Maggid Mishneh says that
R’ Yoel Asher: Through a sliver also is not good,
R’ Yitzchak: Because lighting the sliver is not itself an act of mitzvah. It’s only a preparation for the next mitzvah,
R’ Yoel Asher: For the next candle, whatever.
Halacha 11 – A Courtyard That Has Two Openings in Two Directions
R’ Yitzchak: The Rambam says further. A very interesting inquiry. One must learn more about this regarding Chanukah,
R’ Yoel Asher: But we learned what the Rambam says. The Rambam says,
R’ Yitzchak: “A courtyard that has two openings in two directions.” Ah, the Rambam doesn’t say by us,
R’ Yoel Asher: “That has two openings.” Interesting. Not every courtyard is open to an alley.
R’ Yitzchak: It could be that this is a courtyard that is open to the public domain. Yes, I’m saying, but we asked him earlier whether one lights by the courtyard and by the alley.
R’ Yoel Asher: This is one of the fundamentals that one lights by the courtyard. “A courtyard that has two openings in two directions.”
R’ Yitzchak: Requires two candles, why? So that passersby in this direction won’t say they didn’t place a Chanukah candle. That means, a person will go, he’ll see here lives a Jew and there’s no Chanukah candle. He won’t think, “Oh, he lit on the other side.” Perhaps he doesn’t know there’s another side, and so on.
R’ Yoel Asher: And there’s even a verse on this, “And the passersby won’t say, ‘The blessing of Hashem be upon you, we bless you in the name of Hashem.'” It’s not relevant.
R’ Yitzchak: He says a verse in Tehillim,
R’ Yoel Asher: “And the passersby won’t say, ‘The blessing of Hashem be upon you.'” I don’t know, I don’t remember.
Novelty – Pirsumei Nisa Also Has a “Negative” / Prohibition Side
But what’s the meaning? It’s very interesting, because this is a new thing that they haven’t seen until now. They saw now that there’s a mitzvah of pirsumei nisa in a positive manner. But to say also that it’s a disgrace that one doesn’t see a Chanukah candle, is very interesting. Here we see that pirsumei nisa is much stronger. Pirsumei nisa also contains a prohibition as it were, understand what I’m saying? What is not pirsumei nisa is only positive,
R’ Yitzchak: And if there’s no pirsumei nisa it’s not valid.
R’ Yoel Asher: I didn’t think about this that it has pirsumei nisa, I didn’t think about this that it has pirsumei nisa. I thought about suspicion, I said that the mitzvah is pirsumei nisa, and in this there’s also a prohibition of nullifying pirsumei nisa.
Connection to Suspicion / Appearance
But I’m saying simply, one learns that one has pirsumei nisa like passing by a beis midrash during prayer time. All Jews are doing something, it’s a great matter, they must know. For example, I must think, many times I go into the beis midrash and I’m not holding by davening then,
R’ Yitzchak: So I’m not davening. It’s a problem. No, people aren’t suspicious,
R’ Yoel Asher: People aren’t sure that you’re engaged in matters of the world.
R’ Yitzchak: You should make a preparation for prayer, after prayer, whatever, I don’t care. But, it could be that there’s
R’ Yoel Asher: A topic of avoiding suspicion, and one must make sure that there shouldn’t be such a thing. The same thing, a person goes on Chanukah and he sees, ah, every house has a Chanukah, he says, ah, and probably there’s a Chassidic Jew
R’ Yitzchak: Who doesn’t know that one must light outside, he lights inside by a door. Okay,
R’ Yoel Asher: Perhaps today it’s actually not relevant.
Discussion: The Suspect vs. The Suspected
R’ Yitzchak: Because also here, the person who suspects, he needs to work on his character traits, he needs to do teshuvah, yes? Because he sees that it’s a house that has sides. He could have seen that the other side is there. But he’s judging here. One direction is not a problem. Okay, because one sees immediately. But the person should have thought, there are more doors. He sees here a large house,
R’ Yoel Asher: Why does he judge this quickly?
R’ Yitzchak: True, but here we see that it’s true, from the side of the suspect one should indeed do this, but from the side of the suspected one must see to make it so there won’t be any suspicion.
Practical Difference: Multiple Houses
R’ Yoel Asher: It’s very interesting, also in general the halacha is very interesting, because what happens if a person has multiple houses? Yes, today is one reality, a person has multiple houses. Will we say that in every house he has, he must light Chanukah candles because of suspicion?
R’ Yitzchak: Perhaps indeed. It can’t be.
R’ Yoel Asher: Okay, a great stringency. Rabbosai, there’s a time to say that all these Jews… I hope that more of my listeners have houses in the mountains and in Florida and in Eretz Yisrael and so on throughout the world, because of suspicion.
R’ Yitzchak: No,
R’ Yoel Asher: It comes to an end. People know it’s empty.
R’ Yitzchak: A courtyard means a place where people live.
R’ Yoel Asher: Ah, right. One sees the courtyard is bustling, one sees that things are happening inside, but by the door one doesn’t see a Chanukah candle.
R’ Yitzchak: Okay. But anyway, one may think that it does look like it.
Time Factor in Suspicion
R’ Yoel Asher: I have here that suspicions are also dependent on the fact that there’s a certain specific half hour or three quarters of an hour when everyone lights. Once there’s the leniency of today that because the marketplace empties later, he can think he’s going to light later, he already lit earlier. If there’s a certain half hour, that if then it’s not burning, it’s simple that it’s not burning.
Matter of Candles by Every Jewish Door
R’ Yitzchak: I think regarding Chanukah, it could be not everything one sees is done with suspicions. More candles. You know, should one light another candle on the other side too? There’s indeed a matter that every Jewish house, every Jewish door should have a candle,
Connection to “Scoffers” and Minor Danger
R’ Yoel Asher: Understand? It could be that there’s the language he brought from scoffers, that since it’s something that one was easily lenient about from not a great danger, but just when there are critics, when it’s not the problem, one shouldn’t think, I don’t know, understand what I’m saying? Because the suspicion is real. Because one was so easily accepting of a danger, a person will easily think that the person is not meticulous about the mitzvah of lighting at the entrance of his house. Okay, further, what’s happening now?
Halacha 10 (continued) – One Who Is Not in His Home / A Guest
R’ Yitzchak: Ah, look what he says.
R’ Yoel Asher: A person is not at home, he’s traveling. And at home his household members are at home.
R’ Yitzchak: They light. Madlikin alav betoch beito. His household lights for him.
R’ Yoel Asher: They light for him. Eino tzarich lehadlik alav bemakom shenisarach bo, one doesn’t need to light for him in the place where he is staying. It’s interesting. What does this mean? That even the hiddur that the Rambam mentioned, that one lights for each member of the household, only means for the people who belong there.
R’ Yitzchak: No.
R’ Yoel Asher: The Rambam didn’t have.
Explanation of “Madlikin Alav”
R’ Yitzchak: Madlikin alav doesn’t mean that. Madlikin alav means that…
R’ Yoel Asher: Bechol echad ve’echad.
R’ Yitzchak: Yes, but that doesn’t mean madlikin alav. Madlikin alav doesn’t mean the hiddur, it means the basic law. Madlikin alav means, somehow, that when one lights candles, each person must be yotzei, it must belong to the entire household. How exactly is each member of the household dependent on me? I don’t know, soon we’ll see with a guest, but a normal household is one household, it’s one home, because when one lights, one takes candles, one takes oil from the home, everyone lights. So, at your place, it’s already done, your oil is already burning, at your place, there’s no need.
But look what he says, ein lo bayit lehadlik alav bo.
R’ Yoel Asher: If… ein lo bayit lehadlik alav bo, no one is lighting, he has no one left at home, he is a guest.
The Law of Mishtateif BeShemen
R’ Yitzchak: He doesn’t belong to the household. How can you be yotzei with the household? Therefore there is a solution, umishtateif imahem beshemen. You give them a perutah, he is somehow yotzei with their oil, because you don’t belong to the household.
R’ Yoel Asher: So the household where he is staying, even let’s say the person lights there for each member of the household, but the guest is not from the household members. It’s not his candle, and for that one needs to light extra with his money.
R’ Yitzchak: He is mishtateif beshemen, he is mishtateif, not lighting extra. Perhaps if he is mehadder he needs to light extra candles, but now we’re talking about the basic law. The answer is, or according to the Rambam, that even the mehadder, the host lights for each person, he gives him a perutah, he buys a little oil, so with that he becomes part of the lighting.
A Separate House – Mipnei Ha’Ovrim
R’ Yoel Asher: What happens? “Ve’im haya lo bayit bifnei atzmo”, if the guest, the place where he is now, he has rented a house, he’s not staying with someone, rather he has a bayit bifnei atzmo, “af al pi shemedlikin alav betoch beito”, even if his household where he usually lives has lit for him, he must still light in the house where he is currently staying, “mipnei ha’ovrim”. For the same reason, as we learned about the ovrim, about suspicion, people should see that there’s a Jew here, he’s not lighting any Chanukah candles, and people don’t know that they’re lighting for him betoch beito.
R’ Yitzchak: Right. So it’s still chashad. Here you see indeed two houses, this is the example of two houses, he already lit at home, but here he’s living. Ah, you see, if he just has a house or not, but here he’s also living, people will say, “See, he didn’t light Chanukah candles?” He must light Chanukah candles.
Digression: Why Are People So Suspicious?
R’ Yoel Asher: How does it work with the halachos that people shouldn’t be so judgmental and not so suspicious? In Hilchos Deos, I know, it says somewhere, one shouldn’t be so suspicious of people. It seems like people were very quick to suspect others. And I think there’s something more here. Also the language that in times of danger (bimei haskanah) appears in various sources to mean more than just danger from gentiles. Perhaps something more was happening, perhaps there was a certain time when Jews were lax in the mitzvah. Therefore they made the decree of mipnei hachashad.
R’ Yitzchak: I don’t know. There are other places where it says mipnei chashad, no? It’s not the only thing.
R’ Yoel Asher: Yes, there is by Shabbos hanging a towel mipnei chashad or maris ayin.
Halacha 12 – The Mitzvah of Ner Chanukah Is Very Beloved
R’ Yoel Asher: The Rambam says further, “Mitzvas ner Chanukah…”
R’ Yitzchak: Here we come to the end approximately.
R’ Yoel Asher: The Rambam very much likes to end a halacha, especially an entire sefer, with beautiful words, with divrei aggadah.
R’ Yitzchak: Here he also has the halacha that relates to it.
The Importance of Ner Chanukah
R’ Yoel Asher: Halacha also, yes. The Rambam says, “Mitzvas ner Chanukah mitzvah chavivah hi ad me’od”. A very beloved mitzvah. Chavivah to the Almighty, to people, important.
R’ Yitzchak: The Rambam explains.
R’ Yoel Asher: “Vetzarich adam lehizaher bah”. A person must be careful with ner Chanukah. Seemingly this was from zahir bener, ragil bener, from that thing. Perhaps one can say “tzarich adam lehizaher bah” means one should do the mitzvah min hamuvchar that he began with. Why? Just so, “lehizaher bah”, one shouldn’t forget it, one shouldn’t be lax in it. Why? This shouldn’t mean that it’s just some custom, one must be. “Kedei lehodi’a hanes”. Isn’t it so important? No, it’s very important. “Kedei lehodi’a hanes”, to make known and publicize the miracle. Ulehosif beshevach Ha’el vehodayah lo al hanisim she’asah.
R’ Yitzchak: That’s why it’s so important, seemingly.
R’ Yoel Asher: It means lehodi’a hanes, others have already made it known, but lehosif beshevach Ha’el, each person who lights extra, or each hiddur that one does, adds to the praise of God.
R’ Yitzchak: What this means, one understands better.
Even If He Has Nothing to Eat Except from Charity
R’ Yoel Asher: Yes. “Vehodayah lo al hanisim she’asah”. It’s similar to kol hamarbeh lesaper harei zeh meshubach. Always when one praises the Almighty, to increase is a virtue. The Rambam says, “Afilu ein lo mah yochal ela min hatzedakah”, even if a person has nothing to eat and he exists on charity, and there’s no law that the charity fund must distribute Chanukah candles, like the four cups. But there’s an obligation on the person himself, “sho’el” he should borrow, “o mocher kesuso” he should sell something. I think mocher kesuso, we may have once addressed this, doesn’t mean when it’s his last shirt. I think he has something to give away, even if you’re a poor person, you have something. “Veloke’ach shemen veneros umadlik”.
I don’t believe, because you say there aren’t really any rules in this, but there must be rules.
R’ Yitzchak: A person didn’t give away his…
Discussion: Sho’el – Borrow or Ask?
R’ Yoel Asher: Last bite of food for a hiddur mitzvah. Sho’el also doesn’t necessarily mean borrow, perhaps sho’el can mean ask a favor, ask from someone who will give a donation. Yes? Again? Sho’el. Sho’el means borrow, or sho’el can mean ask a favor?
R’ Yitzchak: It means we talked about the same question in another place where it said sho’el. I don’t know.
R’ Yoel Asher: No, because what I mean to say is… the Rambam spoke about something regarding aseh Shabatcha chol, it’s a language of the Tur, that a person shouldn’t borrow to…
R’ Yitzchak: Perhaps have a Shabbos meal.
R’ Yoel Asher: For kiddush yes.
R’ Yitzchak: For kiddush yes.
R’ Yoel Asher: And certainly tzaddikim said sho’el should ask the Almighty, he should pour out his heart to the Almighty.
R’ Yitzchak: He should indeed ask the Almighty, what is Shabbos a mitzvah of prayer?
Order of Priorities: Ner Chanukah vs. Kiddush HaYom
R’ Yoel Asher: The Rambam says, “Harei she’ein lo ela perutah achas”. What happens if a person has only one perutah, and he now needs to make priorities? Ulefanav kiddush Shabbos vehadlakas ner Chanukah. See, as we spoke that by kiddush there’s also. I think all these things relate to this, because there was a system that the very basics the charity fund provided. Ein lecha ish she’ein bo kupah shel tzedakah, as the Rambam said. The charity fund only provides shtei seudos and the like. But there are the extras that the charity fund doesn’t provide. Kiddush? No, for a cup of the four cups it says the charity fund must provide. For kiddush must the charity fund provide?
R’ Yitzchak: It must be, because if he needs to sell his clothes, hello, it can’t be.
R’ Yoel Asher: He has only one perutah, ulefanav kiddush Shabbos vehadlakas ner Chanukah. Unless, this is the point. The charity fund doesn’t need to provide ner Chanukah, but clothes they do need to provide. Let’s take a solution, listen to what I’m saying. The charity fund needs to provide the basics so a person can exist. Ner Chanukah they don’t need to provide. So sell your clothes, and the charity fund will see you without clothes, they’ll buy you clothes. Clothes they do need to give you.
R’ Yitzchak: But let’s be real, here, learning the laws of charity fund in all these places, it’s certain that they should give all Jews comfortably, Chanukah candles, clothes, and kiddush, and everything.
Ner Chanukah Takes Precedence Over Kiddush – Explanation
R’ Yoel Asher: This is the question of priority. What’s more important, kiddush or hadlakas ner Chanukah? The Rambam says, makdim shemen lehadlik ner Chanukah al hayayin lekiddush hayom, oil for ner Chanukah is more important than wine for kiddush hayom. Why? Ho’il ushneihem midivrei sofrim. Since both are a mitzvah miderabanan.
R’ Yitzchak: That means kiddush is mid’oraisa…
R’ Yoel Asher: But kiddush al yayin, ah, very good, I immediately thought, there is a way of… okay, kiddush al hayayin can be done al hapas. Only the hiddur mitzvah of doing it specifically on wine is only miderabanan. Mutav lehakdim ner Chanukah sheyesh bo zichron hanes. Ner Chanukah has a zichron hanes, you remember the miracle, so it’s more important, it’s more significant. It means, the zichron hanes that one does by kiddush you can indeed do on the bread, the zecher liyetzias Mitzrayim, whatever it is indeed. On the bread, only the hiddur of doing wine… It’s a bit interesting to me, because I was taught that if the bread is chaviv alav, the Rambam said that one does it on bread. When he doesn’t have, certainly bread is chaviv alav. What one has is more chaviv than what one doesn’t have.
R’ Yitzchak: But it’s interesting that kiddush also publicizes ma’aseh bereishis and the like. But perhaps indeed this is…
R’ Yoel Asher: Not the wine publicizes, because when one doesn’t do the bread one doesn’t see clearly that there’s something extra of kiddush. He goes to say a blessing.
R’ Yitzchak: No, on the contrary, I’m saying the opposite, that hadlakas ner Chanukah takes precedence because sheyesh bo zichron hanes. True.
R’ Yoel Asher: I’m saying, the kiddush also has a zecher liyetzias Mitzrayim, but this can be done on the bread. But it could be that what one does on the bread isn’t a publicizing of zecher liyetzias Mitzrayim, because one doesn’t see it so at the end of kiddush. True.
Order of Priorities: Ner Beiso Kodem
The Rambam says further, interestingly, here comes in priorities by Chanukah. “Haya lefanav ner beiso vener Chanukah” –
R’ Yitzchak: I think this is all a continuation of the “chavivah ad me’od”. How do we see that it’s chavivah? Because we see that it’s more chavivah than kiddush.
R’ Yoel Asher: But because it was just said that it’s more chavivah than kiddush, you’ll think it’s the most important thing. There are things that are more important. “Haya lefanav ner beiso” – he needs to light the electricity in his house, he needs to pay the electric bill – “o ner Chanukah”. Or another option, “ner beiso vekiddush hayom”. This he says incidentally, because he already mentioned Chanukah versus kiddush. Here he has a question of candles to illuminate the house, or kiddush hayom. So “ner beiso kodem mishum shelom beiso”, in his house there should be peace, it should be light in the house. “Sheharei hashem nimchak la’asos shalom bein ish le’ishto”. We see indeed by the mitzvah of sotah that one may erase the name of Hashem to make peace between husband and wife, and in a house where it’s dark it will bring sadness, it will bring brokenness.
R’ Yitzchak: There’s no peace. I think his wife will yell at him, “You wise guy, you gave away the lights for our house because you need a Chanukah candle? Choke on the Chanukah candle!” The Torah comes and says, “You know what? Indeed, sell the Chanukah candle and buy lights for the house.”
Discussion: Why Not Manicho Al Shulchano?
R’ Yoel Asher: But it’s an interesting thing to me, because he can do a simple thing, he can arrange that this is a matter of sha’as hasakanah, “manicho al shulchano”. He has the ner Chanukah al shulchano, and it’s the shalom bayis.
R’ Yitzchak: “You keep on having discussions” that we’ve had for the fourth time, the third shall see. It seems it doesn’t work that way. One can’t declare sha’as hasakanah. Sha’as hasakanah is a “real thing”.
R’ Yoel Asher: The danger is a wife.
R’ Yitzchak: Yes? Very good. It’s a wife.
Halacha 12 (continued) – Ner Beiso Kodem LeNer Chanukah
R’ Yitzchak: Choke on your Chanukah candle! The Torah comes and says, you know what indeed? Sell the Chanukah candle and buy lights for the house.
Discussion: Why Can’t One Make Sha’as HaSakanah and Manicho Al Shulchano?
R’ Yoel Asher: This is an interesting thing to me, because he can do a simple thing. He can arrange that this is a matter of sha’as hasakanah, manicho al shulchano. He has the ner Chanukah al shulchano, it’s the shalom bayis.
R’ Yitzchak: But it seems it doesn’t work that way, one can’t declare sha’as hasakanah. Sha’as hasakanah is a real thing.
R’ Yoel Asher: The danger is a wife.
R’ Yitzchak: Yes? Very good. Secondly,
R’ Yoel Asher: Once I learned that sha’as hasakanah doesn’t mean actual danger, rather it’s a kind of strong sha’as hadchak.
R’ Yitzchak: It doesn’t seem so, it doesn’t seem from all these things. Secondly, it wouldn’t help, asur lehishtamesh le’oro.
R’ Yoel Asher: But you’re not allowed. Ah, right.
R’ Yitzchak: Right. How practically does it bother you? I don’t know, but nothing comes of it.
Innovation: Chanukah Is Kiddush Hashem – Hashem Nimchak La’asos Shalom
R’ Yitzchak: I thought of an innovation now. What does “hashem nimchak” mean? We just learned, Chanukah is a kiddush Hashem.
R’ Yoel Asher: Ah, very good.
R’ Yitzchak: And the Almighty forgoes His honor la’asos shalom. That’s the secret. And we spoke about this. The world, in Rashi I think, in the Gemara it says that “ner beiso” means the candle of Shabbos, but the Rambam doesn’t say he’s talking about Shabbos. As we saw in the Ritva and other commentators, that it can mean the entire week as well, as you said the electric bill.
And from this one can learn other things. If someone has a question whether he should provide something in the house or buy a beautiful esrog, he needs to know that hashem nimchak la’asos shalom bein ish le’ishto. May the Almighty help that all Jews should have enough.
Discussion: Why Not Only Nullify the Prohibition of Lehishtamesh Le’oro?
R’ Yoel Asher: I’m thinking something else. Why shouldn’t we say that the prohibition of lehishtamesh le’oro should be nullified? There’s a problem, yes? Okay, the Rambam wants to say here the…
R’ Yitzchak: We’re not talking with all the…
R’ Yoel Asher: The Rambam doesn’t want to give here the main reason, understand. But I’m saying, but practically, instead of nullifying the mitzvah of ner Chanukah, you should only nullify the small section of the mitzvah of Chanukah of asur lehishtamesh le’oro.
But it could be that the mitzvah of ner Chanukah itself is that it’s an extra candle. Once it’s a candle that you use for shalom bayis, it’s not ner Chanukah at all.
R’ Yitzchak: But technically, the real thing, here we’re not talking about lighting at home, here we’re talking about lighting… on the contrary, perhaps you’re right. If one is already lighting at home, perhaps one can find one of the solutions. I don’t know. All these halachos are when one lights outside, and one can’t do both.
R’ Yoel Asher: But I’m saying, once you use it for shalom bayis, perhaps it won’t be called ner Chanukah. Because it won’t just be a flaw in the asur lehishtamesh le’orah, rather it won’t be called a ner meyuchad leChanukah. This too could be.
The Rambam’s Conclusion – Gadol HaShalom
R’ Yoel Asher: It comes out the Rambam,
R’ Yitzchak: The Rambam ends thus:
R’ Yoel Asher: The main point, ner beiso comes before ner Chanukah. The Rambam says, I said that ner Chanukah is a mitzvah chavivah, but there’s a mitzvah that’s even more chaviv, gadol hashalom. Peace is very great. Shekol haTorah nitnah la’asos shalom ba’olam. The entire Torah was given to make peace in the world.
R’ Yitzchak: As it says,
R’ Yoel Asher: Shene’emar deracheha darchei no’am vechol nesivoseha shalom. The Torah was given so there should be pleasantness and there should be peace in the world.
R’ Yitzchak: And afterwards one knows that one doesn’t call the four species the
R’ Yoel Asher: species that stands,
R’ Yitzchak: And that is the connection. And one sees that the entire Torah is for peace. Therefore, if that is the goal, it must override the other things. That is perhaps the connection.
Peace in the World – The Excellence of Character Traits (Rambam’s Eight Chapters)
R’ Yitzchak: And peace in the world doesn’t just mean that one shouldn’t hit each other, it means, as the Rambam said in Eight Chapters, peace means the excellence of character traits. All matters of settling the world, that people should have good character traits, that they should give to one another. That is the goal of the entire Torah.
Certainly, the Torah has another goal, which is truth? Which is intellectual excellence? But first, in this world, in the world. That is, peace is in the world. There is also the World to Come, which is another level.
R’ Yoel Asher: But peace in the world… by the specific action that we held, the peace is an even much greater peace, because it’s also a level in character traits. That my wife should be comfortable is no less important than my mitzvah. That is the peace that the Rambam speaks of.
Digression: Parallel to Laws of Prayer – The Blessing of V’lamalshinim
R’ Yoel Asher: The Rambam also said by the mitzvah of v’lamalshinim that this is the most important mitzvah. What did he say? Because if there isn’t any… what was his language? If there isn’t any peace…
R’ Yitzchak: He didn’t say the word peace, he said that it is greater than all the needs of people, because you’re talking about the Laws of Prayer. Chapter, who remembers? Chapter? What do you think about this?
R’ Yoel Asher: I don’t know what comes in, but I remember that it’s there such and such peace, and as if one will be exempt from the wicked.
R’ Yitzchak: In the days of the heretics, it is permitted, greater than all things we take three, he doesn’t say. No. There are other places where he says that…
R’ Yoel Asher: The last blessing of the Shemoneh Esreh is Sim Shalom, yes.
R’ Yitzchak: Okay, one should know what it means.
Conclusion of Sefer Zmanim
R’ Yoel Asher: But yes. Wonderful! We have finished, hadran alach Sefer Zmanim.
R’ Yitzchak: And everyone is invited to the siyum.
R’ Yoel Asher: Rejoice and be happy in the joy of Torah. Yes, wonderful. Blessed is Hashem, we have finished Sefer Zmanim, we have finished the third book, we already have a chazakah: Madda, Ahavah, Zmanim. And we are going to go now further to Nashim. And this connects Zmanim to Nashim, yes, we end with shalom bayis, between a man and his wife.
R’ Yitzchak: Ah, very good.
R’ Yoel Asher: That is the hadran.
R’ Yitzchak: We have finished, we have finished.
R’ Yoel Asher: We have finished.
עיון לפי ספר / Browse by Book
משנה תורה
הלכותפרקים
- בית הבחירה
- כלי המקדש
- ביאת המקדש
- איסורי המזבח
- מעשה הקרבנות
- תמידין ומוספין
- פסולי המוקדשין
- עבודת יום הכיפורים
- מעילה
הלכותפרקים
- בית הבחירהח
- כלי המקדשי
- ביאת המקדשט
- איסורי המזבחז
- מעשה הקרבנותיט
- תמידין ומוספיןי
- פסולי המוקדשיןיט
- עבודת יום הכיפוריםה
- מעילהח
הלכותפרקים
- קרבן פסחי
- חגיגהג
- בכורותח
- שגגותטו
- מחוסרי כפרהה
- תמורהד
- טומאת מת
- פרה אדומה
- טומאת צרעת
- מטמאי משכב ומושב
- שאר אבות הטומאה
- טומאת אוכלין
- כלים
- מקוואות
הלכותפרקים
- נזקי ממוןיד
- גניבהט
- גזילה ואבידהיח
- חובל ומזיקח
- רוצח ושמירת נפשיג
הלכותפרקים
- שכירותיג
- שאלה ופיקדוןח
- מלווה ולווהכז
- טוען ונטעןטז
- נחלותיא
הלכותפרקים
- סנהדריןכו
- עדותכב
- ממריםז
- אבליד
- מלכים ומלחמותיב
בחרו כרך מן המדף
הלכותפרקים
הלכותפרקים
- בית הבחירהח
- כלי המקדשי
- ביאת המקדשט
- איסורי המזבחז
- מעשה הקרבנותיט
- תמידין ומוספיןי
- פסולי המוקדשיןיט
- עבודת יום הכיפוריםה
- מעילהח
הלכותפרקים
- קרבן פסחי
- חגיגהג
- בכורותח
- שגגותטו
- מחוסרי כפרהה
- תמורהד
הלכותפרקים
- נזקי ממוןיד
- גניבהט
- גזילה ואבידהיח
- חובל ומזיקח
- רוצח ושמירת נפשיג
הלכותפרקים
- שכירותיג
- שאלה ופיקדוןח
- מלווה ולווהכז
- טוען ונטעןטז
- נחלותיא
הלכותפרקים
- סנהדריןכו
- עדותכב
- ממריםז
- אבליד
- מלכים ומלחמותיב