במחלוקת ר”א ור”ע אי סוכות ממש או ענני הכבוד, נראה לי ככה.
שבאמת לא מובן על מה נחלקים הרי לכאורה לכולי עלמא היו ענני הכבוד ואולי אפילו סוכות ממש היו לכולי עלמא שהרי גרו באהלים או בסוכות. אם כן קשה למ”ד סוכות ממש איזה פשר יש לעשות זכר למשהו רגיל וטבעי כזה כאשר יש לך בצידו נס ממש של ענני הכבוד. ולמ”ד ענני הכבוד נמי קשה שהרי הסוכה שלנו סוכה ממש היא ולא ענני כבוד ואיך מתקשר זכר זה לזה ולא מצינו בכל התורה שיהיה דבר אחד זכר לדבר שונה לגמרי שזה כבר אינו זכר אלא רמז בעלמא. (ונרות חנוכה אם כי הם זכר לנר שדלק בנס מכל מקום הנר אותו נר, משא”כ כאן הרי מה יש לסוכה ועננים אלא שיתוף השם לפי פירושו בפסוק)
לכן נראה לי שהכלל כמו בכל מחלוקות דברי אגדה שהם רק מדברים משני בחינות באותו דבר. ולעולם הסוכה הוא סוכה ממש. כלומר הסוכה שלנו. אלא שבסוכה שלנו יש קומה של סוכות ממש וקומה של ענני הכבוד. והוא מקביל למה שהיה במדבר אותם שתי קומות ממש. כי הלא במקרא לא מבואר כלל שהיו שבעה ענני כבוד אלא עמוד ענן אחד שהלך לפניהם, וכל מושג העננים שהקיף אותם נמצא במדרשו בלבד. ואמנם גם סוכות ממש לא מבואר בפירוש אבל אפשר להבין אותו בפשיטות שהיו גרים במשהו. והמובן בזה שענני הכבוד הם מושג דרשני או רוחני, כלומר הגנת השם על העם נקרא עננים, ואפשר היו שם ממש, אבל הם קיימים באותו רובד. כמו שכתוב יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו שהפשט בזה פשוט שהשם סיבב אותם ושמר עליהם ורז”ל אמרו אלו ענני הכבוד. כלומר ענני הכבוד הם כמו הרובד הרוחני או המציאות הרוחנית של שמירה זו ושל השראת השכינה עליהם במדבר והבנתו אותם את התורה.
ונמצא מ”ד סוכות ממש אינו חולק בעצם על מ”ד ענני הכבוד, אלא שהוא מדגיש את החלק הפשוט הארצי המחבר את הסוכות שלנו לסוכות שהיו במדבר, ומ”ד ענני הכבוד הוא מדגיש את החלק השמימי שבאותם סוכות היו מוקפים ענני כבוד כלומר השראת השכינה והגנתו. ולדעתו צריך להדגיש גם בסוכה שלנו את מימד ענני הכבוד שבו כלומר צילא דמהימנותא או השראת השכינה שבו. וזה כדברי הפוסקים שכוונה זו צריך לכוון בה בעצמה בישיבה בסוכה כמ”ש למען ידעו, כלומר להשרות דעת זה שעל גבי הסוכות ממש שאנו יושבים בה קיים מימד של השראת השכינה או ענני הכבוד.
וביאור ענני הכבוד הוא המבואר במקרא שהתגלות השכינה הוא בענן. כלומר הענן הוא ממש מראה כבוד השם כפי המתואר במקומות רבים במקרא. וכבוד הויה נראה בענן. כלומר זהו הכבוד כמו הכבוד הנברא או הנאצל שהוא הענן שבו בעמוד ענן ידבר אליהם וכו’. ואותו ענן הרחיבו במדרשם שלא היה עמוד אחד בלבד שהוא השכינה אלא היו שבעה עננים והשכינה שהוא עמוד הענן היא שביעית להם. אם כן הסוכה היא מראה כבוד השם הנראה לבני ישראל במדבר ואותו ידעו דורותיכם.
(וכיון שכך יש להשלים את הדרוש כי השכינה נקודה שביעית מפורשת במקרא שהוא עלמא דנוק’ כנודע, וששת הקצוות האחרות דהיינו ז”א נתרחבו במדרש רז”ל שהוא בחי’ ז”א עולם היצירה. והנה כנגד ז’ אלו הם ז’ ימי החג כמבואר בשעה”כ, שהם ז’ בחינות חסדים של הבינה הנשפעים אל השכינה, וזהו יסובבנהו יבוננהו היינו מן הבינה, והיום השביעי הוא יום ערבה הוא כנגד עמוד הענן שהיא השכינה המפורשת בעצמה ולכן אומרים בה הושענה למענך אלהינו היינו יקיים כנשר יעיר קנו מוטב ייכנס החץ בי ולא בבני, עשה למען כבודך).