נר ג דחנוכה תשעו

שעשה נסים לאבותינו. שעש"ה פירש האריז"ל שע – שה. שבזה ממשיכים ש"ע נהורין מאריך אנפין לשכינה הרמוזה בש"ה.

כתיב לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. שיש הרבה סוגים של תורה. תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה חמורה ותורה קלה, תורה דאצילות ותורה דבריאה, תורה לשמה ותורה שלא לשמה. וכללותם שבעים פנים לתורה. ענין הפנים האלה הם צדדים שונים שיש לתורה. כל אחד מהם מדבר על מציאות אחרת ומתקן מציאות אחרת.

והנה אמר שיש פן מיוחד של תורה הנקראת שעשוע, וסגולתה שלולא התורה הזו אז אבדתי בעניי. יש להתבונן הרבה מהו אותה תורה שהיא שעשוע בלבד. אינה תורה שבחובה אין שם לעסוק בדברי תורה אין שם יגיעה בתורה אין שם כוונה בתורה אך השתעשעות. ואיך דווקא זו התורה מצילה במציאות של בעניי.

הסכנה של אבדתי בעניי היא בדיוק הניגוד של שעשוע. להיאבד בעוני פירושו ללכת לאיבוד בדלות החיוורת של העולם הזה. זוהי אבידה ככתוב תעיתי כש"ה אובד. כאשר תועים להיאבד בכל מיני בעיות וסידורים שיש בעולם, צריך לחזור אל שעשועי החכמה העליונה, ששם כל עושר וכל גוונים שאין להם זיקה וחיבור אל אותה דלות.

המחשת אותו שעשוע הם דברי החכם במשלי ח, המדברת על החכמה שקדמה ליצירה: ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשוע יום יום משחקת לפניו. בכל עת משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני אדם. בעלי סוד אמרו טרם יצר את היקום היה המלך משתעשע בעצמו. אותם שעשועים שאין להם קשר עם חומריות מוצקת כאשר העולמות כולם רעיון בלבד, ובשעשוע זה נעשו נסים לעוני הממשי של העולם.

סדר זה עצמו נס ופלא, שהרי מושכל ראשון אומר העני צריך לפרוטה לצאת מן העוני. ומה יעשה בשעשועי המלך בעצמותו. אמנם הופעת הנס שאותם שעשועים מנגנים לשה אובד ומוציאים אותו מכל עוני ועשית עמהם נס ופלא ונודה לשמך הגדול טרם כל. הוי שעש"ה נסים לאבותינו.

השאר תגובה