סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור ערב שבת פרשת נשא
השאלה: שתי פרשיות בארץ ישראל ובחוץ לארץ
בארץ ישראל קורים כבר בהעלותך, ואנחנו בחוץ לארץ קורים עדיין נשא. זה מבלבל אנשים, ובצדק — כי הפרשה של השבוע היא ממש סוג של קביעת זמן, תאריך: “היום הוא ערב שבת פרשת נשא.” אם כך, כשבארץ ישראל כבר פרשה אחרת, איזה יום הוא היום באמת?
היסוד: זמן הוא מדרגה רוחנית
אפשר בוודאי לעשות את הענין נמוך — לומר שזה סתם סדר טכני, צריך להגיע עם הפרשיות, יש קבלה שבחוקותי יהיה לפני שבועות, לכן נשא תמיד אחרי שבועות. אבל באמת יש כאן בחינה עליונה.
שורש הזמן נמצא בעולם הבינה. בעולם החכמה לא לוקח שום דבר זמן — שם הכל בבת אחת. רק בעולם הבינה, שבו נשמות צריכות ללמוד, לעבור שלבים, שם מתחיל זמן. זה סוד נ׳ שערי בינה — כמה בינה יש לך, כך אתה יודע היכן אתה נמצא בזמן. זה סוד שיתא אלפי שנין אלפי עלמין, סוד השמיטות — סדר של תורה שקובע זמן.
הקושיא הידועה: מתי באמת שבת?
זו הקושיא המפורסמת של הרדב״ז ושאר אחרונים, המובאת בשולחן ערוך הרב סימן א׳ ובספרי חב״ד: אם קדושת שבת היא קדושה אמיתית שיורדת לעולם — לא רק הרגשה סובייקטיבית — איך יכול להיות שבארץ ישראל כבר שבת ואצלנו עדיין שישי? על קו התאריך יכול להיות ממש שאצל אחד ראשון ואצל השני שבת. מתי היא באמת השבת?
אם שבת הייתה רק דמיון, דבר סובייקטיבי, הקושיא לא הייתה מתחילה. אבל אפילו אז — אפילו אם אומרים שזה סובייקטיבי — עדיין צריך לדבר על זה כעל דבר אמיתי, וזה נעשה קשה.
התירוץ — חלק ראשון: בעל התניא
הבעל התניא אומר: צריך להפריד. כשאומרים שהזמן קדוש, לא מתכוונים לדקה. קדושת שבת פירושה באמת מדרגה בשכלות — רמה של הבנה שמגיעים אליה.
המהלך: “שבעת ימים תאכל מצות”, “שבע שבתות תמימות” — זה אומר שבעה שלבים של קושיות ותירוצים. שואלים קושיא, עונים, עדיין לא מסתדר, הולכים עמוק יותר, שוב, עד שמגיעים לשלב השביעי — זה שבת. זה מה שהאריז״ל התכוון כשלמד כל סוגיא שבעה פירושים על פי פשט ופירוש אחד על פי סוד. לא ממש שבעה פירושים שונים — אלא שבע פעמים ללכת עמוק יותר, עד שמגיעים לסוד, שפירושו: זה מסתדר מאה אחוז, זה כבר לא בדרך משל.
קדושת שבת היא אם כן עולם השכל, עולם המושכל — רמת ההבנה שמגיעים אליה אחרי שבעה שלבים. אחרי שבע פעמים מזה יש שמיטה, וכן הלאה. זה עיקר קדושת הזמן.
כשזה משתלשל למטה, כשעושים יום אחד כזכר או התלבשות או מרכבה לזה בזמן גשמי — זה משתנה לפי אנשים, לפי מקומות, לפי זמנים. בארץ ישראל זה מגיע בזמן אחד, באמריקה בזמן אחר.
התירוץ — חלק שני: רמ״ק וכוזרי
הרמ״ק שם את הדגש על הצד השני: שבת היא באמת רק בארץ ישראל. זה תירוץ הכוזרי שהתחיל את כל השיחה על קו התאריך.
הרמ״ק מסביר על פי קבלה: השבת האמיתית היא בארץ ישראל, וכל העולם יונק מתמצית ארץ ישראל — כמו שנותנים תרומה או בכורים לכהן, לבית המקדש, וכל העולם לוקח רק שיריים. אפילו אם יש מקומות שיש להם שבת לפני ארץ ישראל (מזרח), אנחנו באמריקה מערב לארץ ישראל — אנחנו מקבלים שבת אחרי ארץ ישראל.
לכן, כשבארץ ישראל קורים כבר בהעלותך ואנחנו קורים עדיין נשא — ארץ ישראל קדימה, לא מאחור. זה נכון כך, כי סדר הזמנים הנכון הוא בארץ ישראל.
החילוק בין חסידות וקבלה בענין זה
בקבלה (רמ״ק, מקובלים) שמים יותר את הדגש על הצד השני — המקום, ארץ ישראל, גילוי המקום. בחסידות (בעל התניא) שמים יותר את הדגש על הצד הראשון — שקדושת שבת היא מושג עליון, מדרגה בשכלות, למעלה ממקום וזמן. שני הצדדים אמת.
משל ממתמטיקה: מושג מופשט והתלבשותו
משל להבין את הענין: מתמטיקה. כשמלמדים ילד: “שלושה תפוחים עםארבעה תפוזים זה שבעה” — התפוחים הם משל, הלימוד לא על תפוחים (תפוחים זה “הלכות תפוחים”), אלא על מספרים שבתפוחים. שלוש ועוד ארבע שווה שבע זה דבר מופשט בפני עצמו.
שתי נקודות:
1. לא מחפשים את התפוחים — מחפשים את המושג המופשט שעומד מאחוריהם.
2. כל דבר בעולם יכול לשמש כמשל — שלושה תפוחים, שלוש דלעות, שלוש שערות על הראש — הכל שווה, כי המושג המופשט עומד למעלה מכל החילוקים. דווקא כי הוא למעלה מהחילוקים, אפשר להחילו על כל דבר בנפרד.
לא כל המשלים שווים — מהו “משל טוב”?
לכן יש משלים טובים יותר וחלשים יותר. משל טוב הוא כזה שיש בו פחות הסחות דעת — הוא יותר קרוב להפשטה. כשאומרים “שלושה אנשים”, הילד מתחיל לחשוב על האנשים — את זה אני אוהב, את זה לא — והוא שוכח מהמתמטיקה. אפילו תפוחים — ילד יכול להתחיל לחשוב: האם זה תפוח מתוק או מר? זה לא משנה כלל לגבי המתמטיקה, אבל התכונות הנוספות של התפוח יכולות לבלבל את הלומד. לכן, כשלומדים מתמטיקה מתקדמת, משתמשים באיקסים ובוואים — סמלים שיש להם פחות תכונות נוספות, משל ברור יותר.
היסוד: אף על פי שהנמשל יכול להתפשט בכל דבר, והנמשל בכלל לא דומה למשל — בכל זאת יש משלים טובים יותר וחלשים יותר.
יישום על קדושה: שבת במקומות שונים
קדושה היא תמיד משל. קדושת שבת היא דבר עליון שבעצם אין לו קשר לזמן בעולמנו. אבל יש מקומות שבהם המשל מתאים יותר — שבהם הדבר העליון מתלבש יותר נכון.
דוגמה: הצפון הקיצוני. שם השמש לא שוקעת כל הקיץ, ולא זורחת כל החורף. שקיעת החמה והנץ החמה לא עובדים שם. הפוסקים דנים מה עושים שם עם שבת. אפשר לומר שאין שם שבת? זה היה שקר — כי שבת היא דבר עליון, ובכל מקום שאנשים חיים טוב להם לעבוד ששה ימים ולנוח ביום השביעי, לזכור אלוקות, ישוב הדעת — כל מעלות השבת קיימות גם שם. אבל — אותו מקום פחות מתאים, פחות מוכן. מבנה הזמן לא מובא היטב שם. התורה לא ניתנה למקום כזה — היא ניתנה למקום עם יום ולילה רגילים, שבו המשל מתאים יותר.
ארץ ישראל כמשל הטוב ביותר — הרמ״ק, הכוזרי
באותו אופן: בארץ ישראל שבת מתאימה יותר. הכוזרי אומר: שם התחיל מחזור השמש. במקום אחר אפשר גם לומר “כאן מתחיל” — מאז שהגענו מתחילים לספור. אבל בארץ ישראל זה באמת התחיל — זה משל טוב יותר, יותר ברור.
הרמ״ק הולך עמוק יותר, יותר רוחני, יותר קבלי: בארץ ישראל כל המציאות מסודרת שתהיה השראת השכינה, בית המקדש — המציאות התחתונה שם מוכנת יותר שהימים יתלבשו בדברים עליונים.
דוגמאות נוספות: מועדים ועונות
(מוזכר בשם ר׳ מתתיהו זילבר🙂 חג הקציר, חג האסיף, חודש האביב — סדר המועדים סובב סביב עונות. אבל זה מתאים רק בארץ ישראל (או באופן כללי בחצי הכדור הצפוני). בדרום אמריקה זה הפוך — פסח בסוף הקיץ, סוכות בתחילת הקיץ. העונות לא מתאימות. אפילו אמריקה אין לה את אותו אקלים כמו ארץ ישראל. הסדר העליון של מועדים ושבתות נעשה לארץ ישראל, לא לנו.
זה לא אומר שהתורה לא תקפה בחוץ לארץ
הבעל שם טוב אומר: התורה בכל מקום — כי הקדושה באמת מתפשטת. אבל זה לא אומר שאין מקומות שבהם המשל מתאים יותר. בארץ ישראל זה מתאים יותר, ולכן זה מסתדר שם יותר.
יום טוב שני של גלויות — הטעם העמוק יותר
בגמרא כתוב הטעם הפשוט: לא ידעו מתי ראש חודש, היה ספק. אבל ר׳ יעקב עמדין, החתם סופר, ואחרים אמרו: זה לא יכול להיות כל הטעם, זה טעם חלש, חייב להיות ענין עמוק יותר. הרמח״ל, וולוז׳ין ואחרים הסבירו:
הענין העמוק יותר מתלבש בטעם הפשוט. כשעומד על השעון באמריקה ט״ו ניסן — זה ט״ו ניסן חלש יותר. אפילו כשאתה יודע בבירור שזה אותו ט״ו ניסן כמו בארץ ישראל — זה לא ט״ו ניסן אמיתי. ט״ו ניסן הוא הסכמה, בהירות, גדר, החלטה שבית דין עשה. ההחלטה לא חלה כל כך טוב בחוץ לארץ. הזמן של חוץ לארץ לא תופס כל כך טוב את ט״ו ניסן — לוקח שני ימים לתפוס. רק אחרי שני ימים תפסו שהיה יום טוב. לכן הפרשה נדחית — כי לוקח לנו יותר זמן לתפוס, הזמן התחתון לא כל כך מוכן לזמן העליון בחוץ לארץ.
חזרה לפרשה: פרשת נשא בחוץ לארץ
לכן נכון לומר שזה לא ברור כמה אמיתי פרשת נשא אצלנו. זה רק באמצע הדרך פרשת נשא — כי בארץ ישראל כבר פרשת בהעלותך, יש להם את הזמן הנכון. אבל אנחנו בחוץ לארץ, שמאחרים, לוקח לנו זמן לתפוס הכל — אנחנו עדיין בפרשת נשא.
הזוהר בפרשת נשא — אדרא רבא
האור יקר של רמ״ק
מובא יסוד חשוב בשם הרמ״ק בספרו אור יקר, מאמר שנדפס ערב יום טוב. זה גם הנושא של הזוהר בפרשת נשא.
מהי אדרא רבא?
הזוהר בפרשת נשא ארוך מאוד, אבל רובו לא באמת על הפרשה עצמה. רובו הוא החלק שנקרא אדרא רבא — שבו רבי שמעון בר יוחאי עם תלמידיו התכנסו להסביר סודות תורה מסוימים שלא היה להם האומץ, היכולת, האפשרות, המוחין לדבר עליהם באופן כללי בשאר הזוהר (חוץ מאדרות אחרות פשוטות יותר, ספר דצניעותא, וכדומה).
למה אדרא רבא דווקא בפרשת נשא?
כל המפרשים שואלים: מה הקשר? אפשר לחשוב שזה לא שייך לפרשת נשא, שהמדפיסים סתם הכניסו את הזוהר לא על הסדר. אבל זה לא נכון. רואים בבירור משאר הזוהר, מהסדר, שזה נכתב לכתחילה לפרשה. הזוהר מקשר זאת במפורש עם הפרשה ותחילת הפרשה.
למה דווקא פרשת נשא — שבועות ומתן תורה
אחת הסיבות הפשוטות: פרשת נשא חלה תמיד סביב שבועות, ויש לזה קשר למתן תורה. רבי שמעון משווה את מעמד האדרא רבא למתן תורה — זה זמן שתופסים סודות התורה, מעשה מרכבה, שלומדים בשבועות.
השאלה: למה פרשת נשא כל כך “ריקה” מתוכן?
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר, אבל לכאורה יש בה מעט תוכן. כן, יש פרשיות חשובות — סוטה, נזיר, ברכת כהנים — אבל הרוב הוא ספירת הלויים והכהנים, ואחר כך חנוכת הנשיאים שחוזר על אותו דבר שתים עשרה פעמים. לכאורה מעט סודות התורה. היו חושבים שבשבוע של שבועות תהיה פרשה עמוקה מאוד — כי תשא למשל, או בראשית, לך לך, וירא — אבל לא נשא.
החידושי הרי״ם אומר: יש כל כך הרבה מדרשים על פרשת נשא כי הייתה חיות גדולה בתורה משבועות, אמרו הרבה חידושים. ממש מעניין — יש הכי הרבה מדרש רבה על פרשת נשא, באריכות גדולה, עם הרבה רמזים. אבל אפילו הפשט הכי פשוט יש בו גם אמת — צריך להבין את הקשר האמיתי.
הנושא של שערות — הפתח לאדרא רבא
הזוהר מראה שבפרשת נשא יש שתיים (או שלוש) פרשיות שמדברות על שיער של אדם, וזה הפתח לאדרא רבא:
סוטה — שיער של טומאה
“ופרע את ראש האשה” — מגלים את שיער הסוטה. זה מראה שיש סוג של שיער — שיער של בחינת נקבה — ששייך להיות מכוסה. “שער באשה ערוה” — זה בזיון לבנות ישראל שמגלים את שערן. זה חלק מהעונש או הבדיקה של הסוטה.
נזיר — שיער של קדושה
“הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין” — הנזיר לא שותה יין, אבל הוא גם מגדל את שערו: “גדל פרע שער ראשו.” זה ממש דיאלקטיקה, סתירה: אצל סוטה (אישה) שיער מגולה הוא טומאה, בזיון. אבל אצל נזיר — שהוא “נזיר להזיר לה׳”, מקודש לקב״ה, כמו כהן מרצון — שיער ארוך דווקא קדושה. (כהן עצמו לא יכול להיות עם שיער ארוך כמו נזיר, אבל לנזיר יש זאת.)
רואים אם כן: יש שיער של קדושה, ושיער שהוא הפוך. לגבר יש שני סוגים של שיער: שיער הראש ושיער הזקן. לנשים אין זקן. לגבר יש “הדרת פנים זקן” — הזקן, ושיער על הראש, שהנזיר לא מגלח.
מפרשת נשא למעשה מרכבה — השערות למעלה
כשלומדים מעשה מרכבה — ביחזקאל לא כתוב על שיער, אבל בדניאל, שבו הוא רואה את עתיק יומין על כסא של אש, כתוב: “ושער רישיה כעמר נקי” — שיער ראשו כצמר לבן, שיער לבן יפה. הזוהר מתאר שמדובר גם על הזקן, אף על פי שלא כתוב במפורש.
גם בשיר השירים יש תיאורים: “קווצותיו תלתלים שחורות כעורב” — בחור עם פאות שחורות, שיער שחור, “כגיבור מלחמה.” “לחיו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים” — קצת שיער על לחייו. אבל בעיקר שיר השירים לא מדבר על זקן, כי זה מדבר על בחור.
הזוהר חשב שכל הדברים האלה קשורים — השערות בפרשת נשא, השערות בדניאל, השערות בשיר השירים — וכאן מצא פתח לדבר על אדרא רבא, שחלק גדול ממנה הוא סודות הזקן — כלומר י״ג מדות הרחמים, שהזוהר מפרש על סדר הזקן.
הקטע בזוהר שמקשר פרשת נשא עם האדרא רבא
תני ר׳ שמעון: “אילמלא ידעו בני נשא מה קאמרי בהאי שעתא” — אם אנשים היו יודעים מה אומרים בשעה שמדברים על השערות — “יתבררו להו רזין דסודות דאורייתא” — היו יודעים את הסודות שבזה — “כמו דיתבררו רזי דרזין” — כמו שכתוב בספר “רזי דרזין” (המובא בפרשת יתרו), שבו כתוב שאפשר לראות על אדם, על שערו, על צורת פרצופו, בחינות עליונות — “ישתמודעון למראיהון בחכמה שלים” — היו יודעים את בוראם, היו יודעים את הקב״ה על פי סודם, בחכמה עליונה.
שתי רמות של סודות התורה: רזי דאורייתא וסתרי תורה
אחר כך כתוב בזוהר: “עד כאן רזי דאורייתא” — עד כאן סודות התורה. “מכאן ולהלאה — סתרי תורה” (או “כתרי תורה” לפי גירסא אחרת). הוא מביא פסוק: “סחרה ואתננה קדש לה׳” — סתרי התורה הם לגמרי קודש, רמה עליונה יותר.
לכאורה “רזי דאורייתא” ו״סתרי תורה” הם אותו דבר — אחד בארמית, אחד בלשון הקודש. זה נשמע כמו: “עד כאן היה שבת, מכאן והלאה היום השביעי.” מה ההבדל?
הסבר הרמ״ק: שתי מדרגות
הרמ״ק (בפרדס שלו, בכמה מקומות) מסביר שיש באמת שתי רמות של סודות התורה:
רמה 1 — רזי דאורייתא (עומק הפשט)
לוקחים את המצוות והמעשיות של התורה ומסבירים אותם ברמה עליונה יותר. למשל: אברהם אבינו הוא בחינה של מידת החסד — לא רק פסיכולוגיה, אלא התלבשות של מידת החסד העליונה. או: לומדים את סוד לקט שכחה ופאה — איזו מבנה יש בעולמות העליונים, מה המשמעות האמיתית של זה. מי שנותן לקט שכחה ופאה בכוונה, עושה תיקון אמיתי בשמים.
זה עדיין בתוך מסגרת המשל — עדיין מדברים על המשל שמביא לנמשל. הרמ״ק אומר: רוב הזוהר עושה זאת בעיקר — לוקח את המעשיות, האבות, המצוות, ומראה את הצד העליון.
רמה 2 — סתרי תורה / כתרי תור
ה
זו מדרגה אחרת לגמרי. העיקר של סתרי תורה הוא: התורה לא באה רק לעשות את החיים בעולם הזה טובים יותר. ברמה הראשונה — כן, התורה גם באה לעשות זאת, זה הפשט, זה מה שהרמב״ם קורא “אפילו חז״ל מזכירים קצף.” אבל התורה גם באה לתת לאדם חיי עולם הבא, לומר את האמת — “אמת ה׳ לעולם.” סתרי תורה זה כשמפסיקים ללמוד את התורה כפירוש על עולם הזה, ומתחילים ללמוד אותה כאמת בפני עצמו.
כל הפירושים שאומרים על תורה — אפילו הסודות הכי עמוקים שמקשרים אברהם עם חסד עליון, שרה עם שכינה — כל זה עדיין מדרגה נמוכה של סתרי תורה. למה? כי עדיין מפרשים את התורה כפירוש לעולם הזה — עדיין מדברים על אברהם ושרה התחתונים, רק עם סיבוב שהם מייצגים ספירות. כל עוד מדברים עליהם, עדיין נמצאים בלבוש, במשל. כן, זה משל טוב יותר ממעשה של גוי איפשהו — אבל זה עדיין לא סתרי תורה אמיתיים.
המשל של “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”
הרמ״ק מביא את הדוגמה מהאדרא עצמה: הפסוק “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל” — בלע בן בעור, וכו׳. בפשט זה אומר פשוט שהיו מלכים באדום. לרמב״ן יש הסבר למה צריך לדעת זאת. אבל הזוהר שואל: האם אין לתורה מה יותר טוב לעשות מלספר מעשיות על בלע?
העיקר: באש שחורה על גבי אש לבנה — בתורה כפי שהיא באמת נכתבה — לא כתוב שום דבר על מר בלע בן בעור. אף מילה אחת. מה שמפרשים היום מנסים לעשות — לומר שבלעם באמת היה אדם רע, ולכן הוא “בבחינת” שבירת הכלים — זה עדיין רק רזין דאורייתא, לא כתרי תורה. אין להם באמת השגה במדרגה העליונה.
מה פירוש כתרי תורה באמת
כתרי תורה פירושו: התורה בכלל לא מדברת על שום בלעמים. היא מדברת על דברים שלפני השם, על דברים עליונים, על דברים אמיתיים שאין להם מילים בשפה שלנו. אפילו “עשר ספירות החסד של אצילות” זו עדיין מילה שאומרים על פי משל. התוכן האמיתי עוד יותר גבוה מזה.
המושג “כתרי תורה” בא מקוצים שקשורים לאותיות של רבי עקיבא — “קווצותיו” — זו בחינת שערות של התורה. כמו אצל אדם: מדברים על פניו, גופו — ואחר כך מדברים על שערו. השיער אומר משהו, אבל זה לא האדם עצמו. כך גם: הכתרים הם למעלה מהתורה, מחוברים לתורה אבל גבוהים ממנה.
ההבדל בין “אמת” בעולם הזה לבין אמת אמיתית
נקודת המפתח: כל עוד אצלך “אמת” פירושו דברים שאפשר לראות בעולם הזה — כלומר, צירופי התורה שאנחנו יכולים לראות — יצא לך שהפשט של בלע בן בעור הוא החזק ביותר, והסוד הוא החלש ביותר, כי הוא לא מחובר לפשט. אבל מי שמבין שאמת פירושו דברים שלא צריך לראות בעולם הזה — אפשר להבין אותם, אפשר להאמין בהם, אבל לא לראות — הוא רק מתחיל ללמוד תורה על פי אמת, כלומר כתר התורה.
בשמים קורים אחרת
בשמים, כשאומרים “ויבא אל אדום בלעם בן בעור”, בכלל לא חושבים שיש פשט שהיה אדם בלעם. זה אומר לכתחילה אותו דבר עליון. זה יסוד הרמב״ן בהקדמתו: אפשר לקרוא את כל התורה עם צירופים אחרים, ואז מבינים בכלל מילים אחרות.
חזרה להתחלה: פרשת נשא, חוץ לארץ, והמסר
כאן הכל מתחבר: כשיש פרשה כמו נשא שקשה ללמוד על פשט פשוט, או כשזה לא מסתדר כל כך טוב — כשנמצאים בחוץ לארץ ונמצאים ב״מקום הלא נכון” — אז חייבים ללמוד בדרך העליונה יותר. דרך זה שנמצאים תקועים לגבי המדרגות הנמוכות, מגיעים למדרגה עליונה יותר. מה שכתוב “בלע” מקבל פשט אחר לגמרי — הפשט האמיתי. זה נעשה הפירוש של תורה דלעילא — “היא בטלה ואינה עושה פירות” — התורה העליונה, לא התורה שמדברת על בלע בן בעור, אלא התורה שמדברת על עולם האצילות. זו התורה שצריך ללמוד לשבת שמח.
תמלול מלא 📝
קדושת הזמן: המהות הרוחנית של שבת ופרשת השבוע
הקדמה: השאלה של שתי פרשיות בארץ ישראל ובחוץ לארץ
אחים יקרים, היום הוא ערב שבת פרשת נשא, ובארץ ישראל קורים כבר בהעלותך. אבל אנחנו כאן יהודים שאנו קורים את הפרשה לפי הסדר שלנו.
אנשים מתבלבלים, כי אנשים חושבים – והם צודקים, לא רק שהם חושבים – שהשבוע נקבע לפי איזו פרשה זה, כמו הזמן. כן, כמו שהיום הוא כך וכך בחודש סיון, וזה יום ערב שבת פרשת נשא. אז אם בארץ ישראל יש פרשת שבוע אחרת, אז איזה יום זה היום? אני בכלל לא יודע איפה אני נמצא.
היסוד: זמן הוא מדרגה רוחנית
אבל כיון שבמקור יש יום, ובשבת הזה יש שבת, יש שבוע, ובשבת הזה, בשבוע קורים את הפרשה. אז זה שאנו סופרים את הזמן לפי הפרשה הוא אמת. אבל מזה שמתבלבלים מזה, צריך להבין שיש בחינה גבוהה יותר, לא נמוכה יותר.
אם רוצים לעשות את זה נמוך יותר זה קל, לומר: מה זה אומר? צריך לקרוא את הפרשה כל שנה, צריך להגיע, אין הבדל, ולא שזה דבר שהשבוע הוא הפרשה. אין לי טעם. כל הסיבה למה נשא היא תמיד אחרי שבועות היא כי זה חייב להיות כך, זו קבלה, זה קשור לזה שאנו רוצים לקרוא בחוקותי לפני שבועות רשמית.
אבל בטוח שזה גם לא בחינות שנשא היא תמיד אחרי שבועות. אז בארץ ישראל כבר היה אסרו חג שבועות, ואצלנו יש כבר שבוע שלם ביניהם, אבל רואים שזה כן בכוונה, יש דבר כזה, בטוח שכן יש דבר כזה כמו הזמן האמיתי, הזמן האמיתי שזו הפרשה של השבוע.
שורש הזמן: עולם הבינה ונ׳ שערי בינה
זה נפלא בתורה, וכל אחד מבין את זה לפי מה שלמדנו בנושא של שיטת אלפי שנין אלפי עלמין, סוד השמיטות, שזה סדר של התורה, נ׳ שערי בינה, ולפי כמה בינה יש, כך יודעים כמה זמן זה.
הזמן עצמו הוא רק, שורש הזמן הוא זה שלוקח זמן ללמוד עבורנו בעולם הבינה, כן, לא בעולם החכמה, אלא בעולם הבינה עבור הנשמות לוקח זמן ללמוד. בגלל זה יש זמן וגשמיות, אז בטוח שזה עושה הבדל גדול.
שתי רמות של זמן: רוחניות וגשמיות
אבל מה, צריך להבין, איך בכלל צריך רק להבין שיש שתי רמות אפשר לומר. כלומר, קודם כל, מבינים פשוט, אה, יש זמן כזה שנקרא פרשת נשא, יש זמן כזה. אבל הזמן לא מתכוון ליום בשבוע, היום בחודש, היום בשנה, כלומר הזמן הגשמי. זה מתכוון לזמן הרוחני.
הקושיא הידועה: מתי זה שבת באמת?
יכול להיות, בגלל זה יש קושיא, כן, זו התירוץ על הקושיא הידועה, כן, שמובא בשולחן ערוך הרב בסימן א׳ ובכמה מקומות בספרי חב״ד, למדנו פעם בהרחבה על זה.
יש קושיא ידועה מהרדב״ז ואחרונים אחרים ששאלו קושיא, כל כך אתה מדבר על קדושת שבת, קדושת הזמן, קדושת יום טוב, איך יכול להיות שבמקומות אחרים יש יום אחר שבת? אפילו על קו התאריך יכול להיות ממש שאצלי זה יום ראשון ואצלך זה שבת.
אבל אפילו יותר מזה, הרי העולם הוא עולם גדול, העולם הוא עגול, ויכול להיות שבזמן שבארץ ישראל זה שבת עכשיו, כבר שבת, או כן, כבר שבת בארץ ישראל, ואצלנו זה עדיין יום שישי. איך הולכים שני הדברים? כלומר, הרי יורדת שבת קדושה על העולם. זה לא דבר מזויף.
למה הקושיא מתחילה
אם זה היה רק דמיון בראש שלנו, הרי הקושיא לא מתחילה. זה רק דמיון, זה סובייקטיבי, אפשר אפילו להסביר. אז מתחילה הקושיא, כמו שלמדנו אז בהרחבה. שאפילו אז זה אפילו בראש שלנו, אפילו זה דמיון, אפילו זה רק סובייקטיבי, עדיין צריך לדבר על זה כמו דבר אמיתי.
זה נעשה קשה, אנשים מתבלבלים. אז, אני מתקשר לאחי בארץ ישראל, ובאמת זה לפני שבת, אז אני מחלל שבת. לא, מבינים שאני לא יכול להתקשר אליו, אני לא הולך להרים אותו. אז, מה זה שבת? אז, זה ערב שבת? אז, זה יום ראשון? מה זה מוצאי שבת? יש קצת בעיה.
התירוץ – חלק ראשון: בעל התניא – להפריד את הרמות
והתירוץ, אומר האדמו״ר הזקן, אומר בעל התניא כמה פעמים, והרמ״ק מביא את זה מרמ״ק, הוא לא אומר ממש את התירוץ, נגיע אליו, הוא יעזור לנו עם זה. זו הקדמה למה שאני רוצה ללמוד בפרשה.
אבל בעל התניא אומר תירוץ על זה, התירוץ הוא שצריך להפריד את זה. ודאי, כשאומרים שהזמן קדוש, לא מתכוונים לדקה. ודאי, אי אפשר לומר גם שלא, נכון? כשחל קדושת שבת בפועל במקום, לפי מתי מגיעה השקיעה, לפי מתי מגיעה פרשת השבוע במקום, זה נעשה כן שבת במקום.
אבל עצם קדושת שבת, מה זה שאתה דואג לגבי זה, אתה שואל אם כך, מתי זו השבת האמיתית? השבת האמיתית היא לא אף אחת. השבת האמיתית היא מדרגה, בואו נקרא לזה מדרגה בשכלות.
סוד השבעה: שבעה ימים, שבע שבתות
כמו שאמרנו, שבעה ימים תאכל מצות, שבעה שבועות תספור לך, או “וספרתם לכם שבע שבתות תמימות”. כל הדברים האלה מתכוונים, שאל שבע קושיות, או שבע פעמים שאלה ותירוץ, ובסוף יש לו תירוץ.
כן, זה בערך מה שכתוב באר״י הקדוש, שהאריז״ל למד כל סוגיא שבעה פירושים על פי פשט ופירוש אחד על פי סוד. מה זה אומר באמת זה לא שבעה פירושים. מה הענין לומר שבעה פירושים על כל דבר? יכול להיות לפעמים דברים שיש להם שבעה היבטים, יכול להיות שיש שבעה פירושים אמיתיים.
אבל יותר עמוק זה מתכוון, הוא שאל שבע פעמים קושיא, שבע פעמים למד משהו, הוא אומר, “זה עדיין לא מסתדר, בוא נלך הלאה, אולי זה יסתדר, בוא נלך עוד יותר עמוק,” עד שהוא הגיע לשבת, שזה הפירוש על פי סוד. על פי סוד מתכוון לומר שזה מסתדר באמת, זה כבר לא בדרך משל, לא סתם, זה מסתדר מאה אחוז, זה הפירוש.
קדושת שבת היא עולם השכל
אז, קדושת שבת מתכוונת באמת לסוג הקדושה, שאנו קוראים מה שנקרא “עולם השכל”, במילים אחרות, בעולם המושכל, שאפשר להבין. הרמה שמגיעים, השכל שמגיעים אליו, שהוא אחרי שבע רמות של קושיות, זה נקרא שבת. ואחרי שבע פעמים מזה נקרא שמיטה, וכולי וכולי. וזה עיקר קדושת השבת, זה עיקר קדושת הזמן.
ההשתלשלות למטה: זמן בגשמיות
אבל מה כאן כשזה משתלשל למטה, כשעושים יום אחד כמו זכר לזה, או כמו התלבשות של זה, מרכבה של זה בזמן, זה משתנה באמת לפי האנשים, לפי הזמנים, לפי המקומות שנמצאים. בארץ ישראל מגיע הזמן, באמריקה מגיע הזמן, וכולי וכולי.
אז זה החלק הראשון של התירוץ. זה החלק שבעל התניא בדרך כלל מדגיש כשהוא מדבר על הסוגיא.
התירוץ – חלק שני: הרמ״ק – ארץ ישראל היא המקור
החלק השני של התירוץ אבל הוא מה שהרמ״ק מדגיש, וזה אמת, זה נכון. מקובלים תמיד הרמ״ק מדגיש יותר את הצד השני. ובחסידות מדגישים את הפעם הראשונה, צריך לזכור את זה.
התירוץ של הכוזרי והרמ״ק
הרמ״ק מסביר, התירוץ של הרמ״ק הוא כך, ששבת היא רק בארץ ישראל. אמת, זה התירוץ של הכוזרי שהתחיל את כל השיחה של הנושא של קו התאריך על זה.
הוא אומר, הרמ״ק מסביר בשפה שלו על פי קבלה, השבת האמיתית היא בארץ ישראל. כך הוא אומר, יש מקום שם באמת שבת, וכל העולם, מכל שכן לשון כזה, יונק מתמצית ארץ ישראל.
כמו מישהו שהוא מקבל את העיקר, כמו למשל רבי, כמו שזה הסוד שנותנים תרומה לכהן וכדומה, או בכורים לכהן, לבית המקדש, כביכול בית המקדש, הכהן, הקדושה, זה מקבל את הכל, וכל העולם לוקח רק שיריים.
זה המקום האמיתי של שבת הוא בארץ ישראל, ואפילו יש מקומות שיש להם כבר שבת לפני ארץ ישראל, כבר עד שזה יהיה מיושב טכנית, אבל אין לנו את הבעיה, אנחנו מערב לארץ ישראל, אנחנו מקבלים באמת שבת אחרי ארץ ישראל.
למה ארץ ישראל קדימה בפרשיות
אז התירוץ על הקושיא למה שבת בארץ ישראל לפנינו, או למה הם כבר קראו פרשת נשא לפנינו, כמו תמיד כשיש חילוקי פרשיות ארץ ישראל קדימה, לא מאחור, אז התירוץ הוא שזה אמת, כי הזמן הנכון של שבת, של סדר הזמנים, הוא בארץ ישראל.
שם, הכוזרי אומר שם בראו את העולם, יתחילו לקרוא שם, אבל הוא לא מתכוון רק לזה, אלא כמו שהרמ״ק מסביר, וזה צריך להסביר קצת יותר טוב.
השיטה של הרמ״ק: גם בהשתלשלות יש הבדלים
כלומר אף על פי שודאי, כל אחד מודה, הרמ״ק לא חולק, שעיקר קדושת הזמנים היא המושג העליון, אפשר לקרוא לזה הספירות, אפשר לקרוא לזה סדר הבינה שלמדנו.
אבל יש גם חלות, יש גם השתלשלות, יש גם ירידה של הזמנים אצלנו. כי כשאני עושה שבת היום השביעי של סדר היום שלי, של מהלך השבוע שלי, כאן בלייקווד, כאן בהאוול, כאן באמריקה, חל קדושת שבת, לא רק קדושת שבת התיאורטית, הרעיון, זה חל על הזמן. עכשיו אני מתנהג בזמן קדוש, אני לובש את הבקישע שלי, השטריימל שלי, אני הולך למקווה, זה נעשה שבת, כן?
הבדלים באיך שבת חל: דרכים טובות יותר וחלשות יותר
עכשיו בזה יש גם הבדלים, צריך לדעת. צריך לדעת את היסוד, יסוד הקבלה, בזה יש גם הבדלים. בזה שאצלי יש שבת, יש דרך טובה יותר ודרך גרועה יותר, או דרך חזקה יותר ודרך חלשה יותר, איך יכול להיות כאן שבת.
כלומר, יש מקומות, הבחינה של גילוי המקום, או הבחינה של המקום, יש אנשים, יש זמנים בהיסטוריה וכדומה, שהם יכולים להוריד יותר טוב את קדושת שבת, המושגים העליונים, כמו שהם.
משל ממתמטיקה: מושג מופשט והתלבשותו
למשל, בואו נחשוב על סוג של משל עם נמשל, למשל, כן? למשל, כל דבר יכול להיות משל כמעט לכל דבר. כלומר, אם מבינים את המבנה, המבנה הבסיסי של כל דבר, לכל דבר יש למשל שלושה צדדים, כן?
בואו נגיד מישהו מדבר מתמטיקה, זה משל קל לדברים כאלה. לכל דבר יש שלושה ממדים, לכל דבר גשמי יש שלושה ממדים, יש לו גובה, רוחב, ועומק, אורך רוחב גובה, width ו-height ו-depth. וממילא אפשר למדוד כל דבר לפי החוקים, לפי הכללים של גיאומטריה, של מתמטיקה, אפשר למדוד כל דבר.
מספרים ומשלים
אבל זה קשה לאנשים לדבר, חוץ מכשלומדים מתמטיקה מדברים כך, נותנים מספרים. מספרים זה גם משל, זה סמל, או קו, דיאגרמה, זה גם סמל או משל לזה.
או אפילו יותר מעשי, נותנים משל: תסתכל על השולחן הזה, תסתכל על הבית הזה, תסתכל על המחשב הזה, שם יש כך וכך, ואני נותן לך משל. כן? זה משל.
אבל, יש את הרעיון, בואו נגיד יש את הקונספט, המושג, משולש הוא משולש, זה קונספט, אפשר להגדיר את זה, אפילו ההגדרה תהיה במילים שזה לא הדבר עצמו, אלא לבוש שלו, סמל קל שזה נותן את זה. ויש את הדברים שהם לעצם משל.
שלושה תפוחים עםארבעה תפוזים
כשבאים ללמד מתמטיקה לילד, אומרים, שלושה תפוחים עם ארבעה תפוזים זה בסך הכל שלוש עם ארבע זה שבע. השלוש עם ארבע זה שבע זה דבר נפרד בפני עצמו, אבל השלושה תפוחים והארבעה תפוזים הם משל.
עכשיו, אם נחשוב נראה שלא כל משל הוא אותו דבר, בעצם הכל משל. כלומר, בעצם שני דברים:
בעצם, מה שמחפשים זה לא התפוחים. כשלומדים מתמטיקה לא לומדים על תפוחים; תפוחים זה לימוד בפני עצמו, הלכות תפוחים. מתמטיקה היא על המספרים שבתפוחים, זה לא על התפוחים בכלל. זה דבר אחד.
שנית, בעצם, כל דבר בעולם אפשר למדוד, אפשר לספור. כל דבר גשמי שיש חל עליו מספרים, אפשר לספור ולראות, אין שום הבדל של שלושה תפוחים ושלושה דלעתים, או שלוש שערות על ראש של אדם, או תערובת של כל הדברים האלה, שערות עם דלעתים, עם תפוחים, עם פצצות שזורקים.
הכל זה אותו דבר, על הכל חל המשל בעצם באותה דרך, דווקא כי יש מושג מופשט שהוא למעלה מכל ההבדלים של תפוחים עם תפוזים, אפשר לחול על כל דבר אחרת. אבל זה הכל עדיין
—
*[השיעור נפסק כאן באמצע המשל, כהקדמה למה שהוא רוצה ללמוד בפרשת נשא]*
משלים ומציאות: איך קדושה מתלבשת בזמן ובמקום
פרק ב: טבע המשלים — ממתמטיקה עד קדושה
המשל של מתמטיקה: מה זה “משל” ומה זה “נמשל”
ויש את הדברים שמשתמשים בהם עם המשלים שלהם. באים ומלמדים מתמטיקה לילדים, אומרים שלושה תפוחים עם ארבעה תפוזים זה בסך הכל שלוש עם ארבע זה שבע. השלוש עם ארבע זה שבע זה דבר מופשט בפני עצמו, אבל השלושה תפוחים והארבעה תפוזים הם משל.
עכשיו, כשחושבים יראו שלא כל משל… שבעצם הכל משל. כלומר, בעצם שני דברים:
ראשית, מה שמחפשים זה לא התפוחים. כשלומדים מתמטיקה לא לומדים על תפוחים. תפוחים יש לימוד בפני עצמו שזה תפוחים. מתמטיקה היא על המספר שבתפוחים, זה לא על התפוחים בכלל. זה דבר אחד.
שנית, בעצם כל דבר בעולם אפשר למדוד, אפשר לספור. כל דבר גשמי שיש חל עליו מספרים על משהו, אפשר לספור. כלומר, אין שום הבדל של שלושה תפוחים ושלושה דלעתים, או שלוש שערות על ראש של אדם, או תערובת של כל הדברים האלה — שערות עם דלעתים עם תפוחים עם פצצות שזורקים. הכל זה אותו דבר. על הכל חל המשל בעצם באותה דרך. דווקא כי זה דבר מופשט שהוא למעלה מכל ההבדלים של תפוחים עם תפוזים, אפשר לחול על כל דבר אחרת.
לא כל המשלים שווים — מה זה “משל טוב”?
אבל, זה עדיין יש אופנים, זה עדיין יש דוגמאות שהן דוגמאות טובות יותר. מי שהוא מלמד יודע שזו עבודה גדולה של להיות מורה, של ללמד ילדים למשל מתמטיקה, היא למצוא משלים טובים.
מה זה אומר משל טוב? משל טוב הוא משל כזה שיש בו פחות הסחות דעת. בואו נגיד, זה יותר קרוב להפשטה. זו דרך פשוטה שאפשר להבין את זה.
אם אני אומר שלושה אנשים, מתחילים לחשוב הרבה על האנשים, ואת זה אני אוהב, את זה אני לא אוהב, אני שוכח מהמתמטיקה. אם אני מדבר על תפוחים, יכול עדיין גם מישהו להיזכר מהתפוחים, מאני אוהב תפוחים, וילד יכול להתחיל להתבלבל: האם זה תפוח מתוק או האם זה תפוח מר? אין שום הבדל לגבי המתמטיקה אם זה מתוק או מר. אבל לתפוח יש מתיקות ויש מרירות. יש תכונות נוספות, יש את התכונות הנוספות שיש לתפוח חוץ מזה שהוא מספר, יכול קצת לבלבל את האדם, וזה לא משל כל כך טוב.
התרגום לעברית
לכן המשל שלומדים מתקדם, לא אומרים תפוח, אומרים אקסס ווייס, ולומדים משלים אחרים, שגם הם משלים, כן? סמלים, משלים. אבל, יש הבדל קצת בין סמל למשל, אפשר לחשוב על החילוק, אבל מוצאים משל טוב יותר, שזה משל ברור יותר לענין. וכל אחד שלומד דברים עמוקים ומסובכים יותר יודע שזה תמיד דבר גדול כשמוצאים משל טוב שמביא את זה. אמנם, במקור אפשר להמשיך כל דבר, ובמקור הנמשל בכלל אינו דומה למשל, אבל מכל זה יש משלים טובים יותר וחלשים יותר.
יישום על קדושה: שבת במקומות שונים
אותו דבר, הקדושה תמיד היתה משל. קדושה, אמנם יש שבת, קדושת שבת היא דבר עליון, אין לה שום קשר לזמן בעולמנו. אבל יש מקומות ואופנים שבהם המשל מתאים יותר, שבהם הוא מתלבש טוב יותר, הוא מתלבש נכון יותר.
דוגמה: שבת בצפון הקיצוני
למשל, קדושת שבת האמיתית אינה דוגמה טובה לכך, כי קדושת שבת היא בפרט שכתוב “שבת לה׳ כל מלאכתך”, כן? קדושת שבת אינה דבר שבעצם, אפילו על פי הלכה, לא נכון שזה דבר שתלוי בזמן. נכון, קל לראות שזה בכל זמן, אבל כאן יש ימים, ואיך יכול להיות שבת?
נכון, אמנם, יש מקומות שלא. לא נגיד את זה, יש מקומות, נגיד משל שהוא באמת בעיה, כן? יש מקומות בצפון, צפון מאוד מאוד, שם השמש לא שוקעת שנה שלמה, כן? קיץ שלם יש שמש, חורף שלם אין שמש, בערך, כן? והפוסקים דנים, זה בערך דבר, קושטא דדינא, וכן הלאה, שאלות דומות. מה עושים שם עם שבת? כן? מחלוקת, כל אחד ישאל את רבו אם הוא רוצה ללכת לשם מה לעשות.
אבל מה שזה מביא הוא, בוודאי, נניח, אפשר אחד יגיד, שם אין שבת. זה היה מוזר, כן? נגיד שזה בוודאי לא נכון, כי שבת היא דבר עליון, ובכל מקום שבני אדם חיים, ובאותו מקום גם טוב לבני אדם לעבוד ששת ימים ולנוח ביום השביעי, לזכור אלוקות, לזכור ישוב הדעת, כל המעלות של שבת יש גם שם, כל עוד שיש בני אדם.
בכל זאת, אותו מקום פחות מתאים, הוא פחות מותאם לנושא של שבת, לזמן. הזמן הוא משהו שם לא מובא היטב. בוודאי, בני האדם שם חושבים משהו, יש להם שעון, הם חושבים משהו. אבל השקיעה עם הזריחה, הנץ החמה עם שקיעת החמה, הם לא עובדים כל כך טוב שם. זה לא מקום שמותאם, התורה לא ניתנה שם באמת. שם הוא נתן מקום שיש בו יום רגיל ולילה רגיל, ושם זה מתאים יותר, המשל מתאים יותר. זה משל טוב יותר, זו התלבשות טובה יותר, זה ברור יותר לראות מתי זה שבת.
ארץ ישראל כמשל הטוב ביותר — הרמ״ק, הכוזרי
ובאותו אופן טוען הרמ״ק [רבי משה קורדובירו], בארץ ישראל שבת מתאימה יותר. למה? כי זה, נגיד הכוזרי אומר, כי שם התחיל כביכול המעגל של השמש. לשמש יש מחזור, אבל זה התחיל איפשהו. אז, אגב, אין שום הבדל, בכל מקום אפשר לומר שזה מתחיל כאן, מאז שהגענו לכאן בפעם הראשונה מתחילים לספור. טוב מאוד. אבל בארץ ישראל זה באמת התחיל, אז זה יותר ברור, זה משל טוב יותר, מה שהכוזרי רוצה להביא, זה משל טוב יותר.
או כמו שהרמ״ק אומר, קצת יותר רוחני, קצת יותר אפילו קבלה, לא רק מהשמש, אבל גם זה, צריך לכאורה לומר גם זה. אבל בארץ ישראל ה… ה… ה… כל המציאות שם הוא רצה שתהיה, שכל אחד, נגיד, הוא רצה שתהיה השראת השכינה, שיהיה בית המקדש, שהיה, שם יותר, זה יותר הגיוני, המציאות מוצגת טוב יותר שם, המציאות התחתונה, שהימים יתלבשו, בימים יתלבשו הדברים העליונים. זה מוצג טוב יותר שם לכך.
דוגמאות נוספות: מועדים ועונות
על הראשונים היו אומרים, על האקלים זה התאים יותר, וכדומה, דברים שונים. כן, כמו שכל אחד יודע, שמעתי את זה פעם מר׳ מאטיס זילבר, שהרי כתוב חג הקציר, חג האסיף, חג חודש האביב, שסדר המועדים מסתובב סביב העונות. אבל זה נכון רק בארץ ישראל, או אולי יותר באופן כללי בהמיספירה המערבית. אבל כשהולכים לברזיל, והולכים לדרום אמריקה, זה הפוך, שם הקיץ, בפסח נגמר החורף, סליחה, הקיץ, ובשבועות וסוכות מתחיל הקיץ. זו סתירה, אי אפשר להיות שם במציאות שמצביעה על עונתיות, זו בעיה קטנה. כי זו סתם התפילה שצריך לבקש, אבל החגים לא מתאימים, התורה לא נעשתה לאותו מקום, כן?
ואפילו יותר בפרטיות, זה לא אותו אקלים בארץ ישראל כמו באמריקה, אפילו במובן הזה שזה אותו דבר, יש הבדלים, המתאים, הדרך שבה רוצים להביא את הסדר העליון של סדר המועדים, סדר השבתות, נעשה לארץ ישראל, זה לא נעשה לנו.
זה לא אומר שהתורה לא תקפה בחוץ לארץ
במילים אחרות, לא חס ושלום שהתורה לא תקפה, מה שאנו אומרים, הבעל שם טוב אומר תמיד, התורה היא בכל מקום, למה התורה בכל מקום? כי התורה מתפשטת באמת, הקדושה מתפשטת באמת מזה. אבל זה לא אומר שאין מקומות שיש בהם משל טוב יותר לכך, שמתאים יותר לאותו מקום, ועל כן באותו מקום זה מתאים יותר.
פרק ג: יום טוב שני של גלויות — הטעם העמוק
היסוד של יום טוב שני על פי קבלה
זה באמת כל הענין על פי קבלה שיש יום טוב שני של גלויות, כל התירוץ שהפרשה נכתבת כאן על יום טוב שני של גלויות, וכתוב גם בוולוז׳ין ואחרים הסבירו, הרמח״ל [רבי משה חיים לוצאטו], למה יש יום טוב שני של גלויות?
בוודאי בגמרא כתוב תירוץ על הסיבה, רבי יעקב עמדין והחתם סופר, אחרים אמרו שבוודאי לא יכול להיות שזה כל הטעם, זה טעם חלש מאוד, חייב להיות שיש בזה ענין עמוק יותר. אבל הענין העמוק מתלבש בדבר הפשוט יותר, שאנחנו לא יודעים מתי ראש חודש, אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים כן, אבל לקבוע ראש חודש לערבט, זה עובד טוב יותר, בית הדין של ארץ ישראל, היהודים בארץ ישראל הם יודעים מיד מתי ראש חודש, כי שם זה יותר ברור.
למה ראש חודש יותר ברור בארץ ישראל?
אמנם את הלבנה אפשר לראות בכל מקום, אבל צריך לך ללכת, לפעמים אפשר לראות קודם במקומות אחרים, אבל ההלכה היא, הדרך שבה נקבע מתי החודש ליהודים נעשה בארץ ישראל, ובכל מקום אחר זה כמו השערה, זה חלש יותר, אצלנו זה פחות ברור.
הטעם העמוק: הזמן בחוץ לארץ לא תופס כל כך טוב את יום טוב
אז בוודאי התירוץ הטכני הוא, לא ידעו מתי ראש חודש, היה ספק. בסדר, אבל תחשוב קצת יותר עמוק תבין, שאפשר מאותו דבר להבין, לא רק שהיה ספק, אלא שנגיד שיודעים כבר כן, והם כבר עשו חשבון, ויש להם טלפון והם יכולים להתקשר אלינו ולברר, זו לא הבעיה האמיתית.
הבעיה היא שזה אומר בסך הכל, שכשכתוב בשעון באמריקה ט״ו ניסן, זה ט״ו ניסן חלש, אפילו כשאתה יודע בבירור שזה אותו ט״ו ניסן מארץ ישראל, זה לא ט״ו ניסן אמיתי. ט״ו ניסן הוא הסכמה, בהירות, גדר, החלטה שבית הדין עשה, כן, בית הדין עשה החלטה, זה לא המשמעות של ט״ו ניסן, וההחלטה לא חלה כל כך טוב, הזמן של אמריקה, הזמן של חוץ לארץ, לא תופס כל כך טוב את ט״ו ניסן, שלוקח יומיים לתפוס, המשמעות לא באמריקה, וחוץ לארץ לוקח יומיים לתפוס, אה, תפסו שהיה יום טוב, לקח יומיים, ואז כבר נעצר, הפרשה כבר נעצרה, כי לוקח לנו יותר זמן לתפוס, הזמן התחתון לא כל כך מותאם לזמן העליון בחוץ לארץ ביחס לענין, ביחס לחלקים שיש.
חזרה לפרשה: פרשת נשא בחוץ לארץ
אז זו הנקודה למה זה נכון במובן מסוים לומר שזה לא ברור כמו אמת ולא אמיתי כל כך פרשת נשא. זה רק באמצע הדרך פרשת נשא, כי בארץ ישראל כבר בהעלותך, שיש להם את הזמן הנכון, אבל אנחנו שמאחרים, לוקח לנו זמן לתפוס הכל, אנחנו עדיין מחזיקים בפרשת נשא.
פרק ד: האור יקר של הרמ״ק — מאמר ששייך לפרשה
היסוד בשם הרמ״ק
אז אני רוצה להביא יסוד חשוב בשם הרמ״ק והמאמר באור יקר שהוא הדפיס ערב יום טוב, כבר הזכרתי ערב יום טוב את המאמר. זה גם הנושא של הזוהר בפרשת נשא, אז אני רוצה להזכיר את הדבר.
הזוהר בפרשת נשא — אדרא רבא
אז כל אחד יודע שהזוהר בפרשת נשא הוא ארוך מאוד, אבל זה לא באמת על הפרשה. רוב הזוהר הוא חלק שנקרא אדרא רבא [האידרא רבא], ושם רבי שמעון בר יוחאי עם תלמידיו התאספו להסביר סודות תורה מסוימים, שלא היה להם האומץ, לא היתה להם היכולת, לא היתה להם האפשרות, לא המוחין לדבר באופן כללי בשאר הזוהר, חוץ מהאידרות הפשוטות האחרות, ספר דצניעותא, וכן הלאה שהולכים לנקודה הזו.
למה אדרא רבא דווקא בפרשת נשא?
אז חשוב להבין, כאן יש דבר חשוב, מה הקשר של זה עם הפרשה. נשאל כך, למה זה עומד בפרשת נשא? שואלים כל המפרשים. והאמת היא שאין על מה לחשוב, שזה לא שייך לפרשת נשא, זה עומד סתם ככה, כי המדפיסים הדפיסו את הזוהר לא על הסדר, והכניסו לנו כמו שזה, אבל זה לא נכון.
נראה ברור משאר הזוהר, מהסדר כאן, שזה נכתב לכתחילה, זה שייך לפרשה, וכך הוא מקשר את זה בפירוש עם הפרשה והחלק של הפרשה בהתחלה. בפרשת נשא יש מעט מאוד, יחסית, לא הרבה זוהר, יש פחות זוהר בפרשת נשא, וה…
הקשר של אדרא רבא עם פרשת נשא ושתי הרמות של סודות התורה
פרק א: הקשר האמיתי של אדרא רבא עם פרשת נשא
הדעה שאדרא רבא לא שייכת לפרשת נשא
האמת היא שיש מה לחשוב שזה לא שייך לפרשת נשא, זה עומד סתם ככה כי הדפיסו את הזוהר, זה לא על הסדר והכניסו את זה איפה שזה. אבל זה לא נכון.
רואים ברור משאר הזוהר, מהסדר כאן, שזה נכתב לכתחילה, כלומר, זה שייך לפרשה, וכך הוא מקשר את זה בפירוש עם הפרשה והחלק של הפרשה.
המציאות שיש מעט זוהר בפרשת נשא
בהתחלת פרשת נשא יש מעט מאוד, יחסית, לא כל כך הרבה זוהר, יש פחות זוהר בפרשת נשא, וחלק מהסיבות לכך הוא כי היה, זה תופס את המקום של ה, האדרא תופסת את המקום, ויש קשר מפורש בזוהר של הפרשה עם ה, עם ה, עם האדרא. זה לא סתם דרך אגב.
הקשר עם שבועות ומתן תורה
ועוד, אחת הסיבות היא אולי הסיבה הפשוטה, דווקא כי השבוע תמיד חל שבועות בפרשת נשא, ויש לזה קשר עם מתן תורה. רבי שמעון משווה את המעמד של האדרא רבא למתן תורה. זה זמן שתופסים את סודות התורה שתופסים במעשה מרכבה שלומדים בשבועות. בוודאי שזה גם פשט פשוט, אבל יש לזה גם קשר עם פרשת נשא.
פרק ב: הבעיה עם פרשת נשא – למה היא כל כך “ריקה”?
הפרשה הארוכה ביותר עם התוכן המועט ביותר
עכשיו יש בעיה עם פרשת נשא. פרשת נשא היא פרשה ארוכה מאוד, כמו שכל אחד יודע, אבל לא כתוב בה כל כך הרבה. יש כאן כמה פרשיות חשובות ומעניינות בתוכה:
– סוטה
– נזיר
– ברכת כהנים
– וכן הלאה
אבל רובה בהתחלה היא הסדר שספרו את הלויים, הכהנים, ואחר כך כתוב חנוכת הנשיאים, שיש בו פחות, זה הרבה מאוד חזרה על אותו דבר לכאורה שמדברים על זה. יש לכאורה מעט מאוד תוכן וענינים כך מסודות התורה שאפשר להבין.
השאלה: איך מקשרים?
אז איך מקשרים? זו סתם שאלה, יכול היה להיות שבפרשת נשא, שהיא שבוע שבועות, יהיה משהו פרשה עמוקה מאוד. יכול היה להיות פרשת כי תשא אז, זה בדרך כלל פורים, אז הדור קבלוה. שם כתוב הרבה סודות התורה בפרשת כי תשא. אני יודע, בראשית כל אחד מבין, לך לך, וירא, אבל לא פרשת נשא זה משהו לא.
התירוץ של החידושי הרי״ם
כל אחד יודע, החידושי הרי״ם אמר שיש הרבה מדרשים על פרשת נשא, כי היתה חיות גדולה בתורה משבועות, אמרו הרבה חידושים? באמת מעניין מאוד! באמת יש הכי הרבה מדרש לדעתי על פרשת נשא, באריכות גדולה, הרבה רמזים, במדרש רבה.
זה על זה לדעתי גם פשט למה, ודיברתי פעם על זה בזמן חנוכה. אבל בכל מקרה, חשוב שאפילו הדבר הכי נכון יש בו גם אמת, אפילו חושבים שזה לא פירוש נכון, אבל צריך להבין את הקשר.
פרק ג: הנושא של שערות – הפתח לאדרא רבא
שתי הפרשיות שמדברות על שיער
אז הזוהר אומר, אני רוצה לקרוא כך, אז הזוהר אומר בעצם כך, אז זו הדרך של הקשר, אני רק רוצה לקרוא ולהסביר את הנקודה ולסיים עם זה.
הקשר של פרשת נשא הוא עם מה שכתוב כך, יש שתי פרשיות לפחות, או אולי שלוש, אבל שתי פרשיות לפחות מהפרשה שמדברות על הנושא של השיער של אדם. מה מדובר בפרשה על השיער של אדם?
פרשת סוטה – שיער של טומאה
יש את הפרשה של סוטה, שיש לה קשר עם השיער, כתוב “וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה”, מראים אישה, מבזים אישה, מבזים סוטה בכך שמגלים את שערה. רואים שיש סוג אחד של שיער, השיער של אישה, של בחינת נקבה, שלא אמור להיות מגולה, אמור להיות מכוסה. יש מובן מאליו פשוט שזה לא דבר יפה, זה נקרא “שער באשה ערוה”, זה בזיון לבנות ישראל שמגלים להן את השיער, זה כמו העונש, או חלק מהעונש או מהבדיקה של הסוטה. זה דבר אחד.
פרשת נזיר – שיער של קדושה
ומעניין מאוד, “הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין”, אבל נזיר, חוץ מזה שהוא לא שותה יין, הוא גם מגדל את שערו, “גָּדֵל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ”, הוא מגדל את שערו ארוך, הוא לא מסתפר.
הדיאלקטיקה של שני סוגי השיער
זה ממש כמו סתירה, כמו דיאלקטיקה. סוטה, אישה, אפשר לומר סוטה אישה, אישה לא הולכת עם שיער, זו טומאה כביכול, זה בזיון, פחיתות כבוד ללכת עם שיער. אבל נזיר דווקא, מה זה נזיר? “קֹדֶשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ”, יש קדושה בזה. נזיר שהוא פרוש, שהוא “נזיר להזיר לה׳”, הוא מקודש לקב״ה כביכול, כמו כהן, כהן מרצון, שלמדנו בשיעור שלנו על פי פשט, דווקא יש לו שיער ארוך.
כהן עצמו אין לו, כהן לא יכול להיות לו שיער ארוך כמו נזיר, אבל לנזיר יש שיער ארוך, הוא מגדל שיער ארוך, הוא לא מסתפר. זה מעניין, רואים שיש סוג שיער של קדושה, ויש שיער שהוא הפוך.
בעלי הזוהר מתעוררים לדבר על כך
כך הדבר הזה הצית מאוד את הדמיון, וזה עורר את בעלי הזוהר, וצריך לדבר הרבה על כך, והם אכן דיברו על זה, אמרו על זה מדוע שער של אישה אינו טוב, ושער של איש כן טוב, שער של נזיר, ואז יש אישה שמעשנת, שגם היא לא מגלחת את שערה, אבל אולי היא מכסה אותו תחת המטפחת, היא לא מגלחת אותו.
שני סוגי השער של איש
על כל פנים, זה הנושא של שערות, אי אפשר עכשיו לומר שיעור שלם להסביר את נושא השערות, כי אני רוצה לעשות נקודה מטא יותר על זה.
אומר הזוהר כך, ועל פי הזוהר גם לאיש יש שער, לאיש יש שני שערות, יש לו גם את השער של זקנו, לא רק את השער של ראשו. לנשים אין זקן, אולי יש לה מעט פלומה, אין לה זקן, וגם את השער אין לה, היא מכסה אותו. לאיש יש יותר שער, יש לו שני שערות, יש לו את השער של זקנו, הדרת פנים זקן, ויש לו שער על ראשו, שנזיר, זה השער העיקרי שנזיר לא חותך.
פרק ד: מפרשת נשא למעשה מרכבה – השערות למעלה
השערות במראה דניאל
ואחר כך, כשלומדים, והזוהר מחבר את זה מיד, לומדים במעשה מרכבה, לומדים למשל בדניאל, במרכבה של יחזקאל לא כתוב כלום על השער, ובמרכבה האמיתית של דניאל, אבל יש מראה שהוא כעין מראה של מרכבה, הוא ראה את עתיק יומין יושב על כסא שם, על כסא של אש, ושם כתוב “וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא”, שער ראשו כמו צמר לבן, כמו צמר לבן, שער לבן יפה.
והזוהר מעמיד שמדובר כאן גם על הזקן, אף על פי שבזקן לא כתוב בפירוש.
השערות בשיר השירים
וגם בשיר השירים, שיש שם את התיאורים של הבחור שם, מדובר גם כמעט לא בפירוש על זקנו, כי מדובר על בחור צעיר שאין לו עדיין זקן, אולי מעט, “לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים”, מדובר על מעט שער שיש לו על פניו, על לחייו, אבל בעיקר לא מדובר על שום שער.
מדובר כן על שער ראשו, “קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב”, כמו שהגמרא אומרת, “כגיבור מלחמה”, יש לו בחור צעיר עם פאות שחורות, שער שחור, “קווצותיו תלתלים”, מתכוונים כמו פאות, או איזה שער כזה שבולט החוצה, זה היופי של בחור.
הזוהר מחבר את כל השערות יחד
הזוהר חשב בוודאי שכל הדברים האלה מחוברים, וממילא כאן הוא מצא פתח לדבר מהאדרא רבא, שחלק גדול מהאדרא רבא כפי שהוא לומד הוא סודות הזקן, כלומר י״ג מידות הרחמים, שהזוהר מפרש על סדר הזקן, של המארי, של מה שכל אחד ראה בעצם ממה שהיה בנוי.
פרק ה: קטע הזוהר שמחבר פרשת נשא עם אדרא רבא
הלימוד של רבי שמעון
על קטע הזוהר האחרון כתוב כך, זה החיבור, זה הקטע שמחבר את פרשת נשא עם האדרא רבא. כתוב כך:
תני רבי שמעון, רבי שמעון לימד: אִלְמָלֵא יָדְעוּ בְּנֵי נָשָׁא, אילו בני אדם היו יודעים, מַה קָאַמְרֵי בְּהַאי שַׁעֲתָא, מה אומרים בשעה הזו, שהוא מדבר על השער, כל הדברים האלה שדיברנו עכשיו הם יותר קודם על פי פשט, יִתְבָּרְרוּ לְהוּ רָזִין דְּסוֹדוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, היו יודעים את הסודות מזה, כְּמוֹ דְּיִתְבָּרְרוּ רָזֵי דְרָזִין, כמו שכתוב רזי דרזין.
ספר רזי דרזין – חכמת הפרצוף
רזי דרזין הוא ספר שמובא מעט בפרשת יתרו, שכתוב שם שאלו סודות שאפשר לראות על אדם, על שערו, על צורת הפרצוף, חכמת הפרצוף, אפשר לראות על האדם בחינות עליונות, אפשר לראות סודות מהשער.
אומר הוא, אילו בני אדם היו מבינים באמת את הספר שנקרא רזי דרזין, לא היה מספיק, יִשְׁתַּמּוֹדְעוּן לְמַרְאֵיהוֹן בְּחָכְמָה שְׁלִים, היו יודעים אֶת בּוֹרְאָם, היו יודעים אֶת אֲדוֹנָם, היו יודעים את הקדוש ברוך הוא על פי סודם, היו יודעים באמת בחכמה עליונה מה מתכוון הקדוש ברוך הוא. וממילא הוא הולך לנסות ללמוד את זה כראוי.
עד כאן רזי דאורייתא, מכאן ולהלאה סתרי תורה
וזה כתוב כך, אחר כך כתוב קטע כזה: עַד כָּאן, אומר רבי שמעון או מחבר הזוהר, איני יודע, עַד כָּאן רָזֵי דְאוֹרַיְיתָא, עד כאן, עד החלק הזה בפרשה, הוא סודות התורה. מִכָּאן וּלְהַלְאָה, מכאן והלאה, סִתְרֵי תוֹרָה, או יש גירסא כִּתְרֵי תוֹרָה, איני יודע איזו גירסא, שתי הגירסאות הן אמיתיות.
והוא מביא פסוק, “סְחָרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה׳”, סתרי התורה הוא גם סחורה וגם אתנן, שזה משל, הוא לגמרי קודש, זה לגמרי קודש, זו רמה גבוהה יותר.
פרק ו: שתי הרמות של סודות התורה – רזי דאורייתא וסתרי תורה
השאלה: מה ההבדל?
מה ההבדל בין רזי דאורייתא לסתרי תורה? סתם זה אותו דבר, אחד בלשון הקודש, אחד בארמית, רזין, סתרים, אורייתא, תורה, סתם בסך הכל אמרו אותו דבר, בארמית אומרים רזי דאורייתא, והוא אומר סתרי תורה.
מה זה הקטע הזה, זה ממש קטע משעשע כאן. אחד אומר “עד כאן היה שבת”, ומהיום והלאה זה היום השביעי. זה ממש אותו דבר. מה הפירוש של זה?
ביאור הרמ״ק
הפירוש של זה אומר הרמ״ק, איני יודע, אין לי זמן לעיין באוצר החכמה על המקום, אבל הרמ״ק בכמה מקומות בפרדס שלו, בכמה קטעים שיש לו, הוא מסביר כך: שיש באמת שתי רמות של סודות התורה. וזה חשוב לחבר עם כל השיעורים שלמדנו לפני שבועות על זה, מי שהיה איתנו יודע.
רמה 1: רזי דאורייתא – עומק הפשט
יש שני דברים שנקראים סודות התורה, וזה מתחבר עם מה שדיברתי בהתחלה על הזמנים. יש שני סוגים של סודות התורה.
יש מה שאנו אומרים פשט, כמו הפשט, קוראים לזה עומק הפשט. אנו אומרים את הפשט של הדברים, של המצוות שכתובות בתורה, ומסבירים אותו קצת יותר טוב, או נותנים את ההיבט הגבוה יותר של זה. כמו שאנו אומרים בכל השיעורים, אנו אומרים לתת את ההיבט הגבוה יותר של מה שאנו לומדים.
משל: לקט שכחה ופאה
למשל, אנו לומדים את הסוד של לקט שכחה ופאה, למדנו את זה אתמול, ואנחנו צריכים לומר על פי קבלה מה זה לקט שכחה ופאה, איזו מבנה יש בעולמות העליונים שהוא המובן האמיתי של לקט שכחה ופאה. והכוונה האמיתית, מי שנותן לקט שכחה ופאה עם הכוונה, אז זה תיקון אמיתי בשמים. זה דבר אחד שאפשר לעשות.
משל: אברהם אבינו ומידת החסד
והזוהר, הרמ״ק אומר, רוב הזוהר עושה את זה בעיקר. הזוהר אומר, אברהם אבינו הוא בחינה של מידת החסד. כן, והפירוש, בוודאי, זה לא אומר רק לומר פסיכולוגיה של אברהם אבינו, כמו שאנשים של היום מתכוונים חס ושלום. זה אומר שיש התלבשות של מידת החסד.
ואיך הוא יכול לדבר על מידת החסד העליון, על מידת החסד של כביכול למעלה? דרך זה שיש לנו את המילים, את המשל שדיברנו עליו. למעשה דיברנו קודם, כאן המושגים העליונים צריכים להיות להם משל.
אברהם אבינו הוא בוודאי משל טוב, הוא אכן התנהג במידת החסד. והדרך שבה התורה מספרת את המעשיות היא בוודאי מדויקת כדי שיהיה משל טוב. זה משל טוב, אתה רוצה להכניס אדם למושגים פשוטים עליונים, מושגים קדושים, סודות וענינים קדושים של השם, אתה מדבר על אברהם אבינו. אתה יכול לדבר על יצחק אבינו מעקידת יצחק, הוא מבין את הענין, הוא מבין את זה.
אבל זה עדיין המשל
אבל זה עדיין כשמדברים עוד על המשל, שהמשל מביא אל הנמשל. אומר הרמ״ק, אבל צריך לדעת שזה עדיין רמה נמוכה לגמרי של סודות התורה. אחרים מאמינים שסתרי תורה זה עדיין מפרש כאילו זה כתוב כפירוש על עולם הזה.
רמה 2: סתרי תורה – התורה כאמת בפני עצמה
כל המילה של סתרי תורה היא שהתורה לא באה לעשות את החיים בעולם הזה טובים יותר. זה הסוד של סתרי תורה. זה לא מספיק, היא באה גם לעשות את זה, זה הפשט. זה מה שהרמב״ם אומר “אפילו חז״ל מזכירים קצף”, זה המזכירים קצף, טוב מאוד.
אבל התורה גם באה לתת לאדם חיי עולם הבא. התורה באה לומר את האמת, אמת ה׳ לעולם.
כתרי תורה: המדרגה הגבוהה ביותר של סתרי תורה
פרק ד: חילוק הרמ״ק בין רזין דאורייתא לכתרי תורה
המדרגה הנמוכה של סתרי תורה
אומר הרמ״ק, אבל צריך לדעת שזה עדיין רמה נמוכה לגמרי של סתרי תורה. למה זו רמה נמוכה של סתרי תורה? כי אתה עדיין מפרש כאילו זה כתוב כפירוש על עולם הזה. כל המילה של סתרי תורה היא שהתורה לא באה לעשות את החיים בעולם הזה טובים יותר. זה הסוד של סתרי תורה.
זה לא מספיק – היא באה גם לתת לך – זה הפשט. כמו שהרמ״ק אומר, יש פירוש על מסכת כסף, זה המסכת כסף, טוב מאוד. אבל התורה גם באה לתת לאדם חיי עולם הבא, התורה באה לומר את האמת, אמת ה׳ לעולם, ההתאחדות וההתדבקות בשם, וזה באמת סתרי תורה. זה מה שהתורה באה לומר.
הבעיה עם לדבר על אברהם ושרה התחתונים
ולכן, זה הפרק הנכון, אפשר לרצות לומר שזה הפרק האמיתי. בואו נדבר רגע לפני שזה פירוש של התורה, אני אגיד דרך ברורה מבלי לומר שזה פירוש של התורה. ולכן, לא צריך בכלל לדבר על אברהם ושרה התחתונים. כל עוד מדברים עוד עליהם, עדיין נמצאים בלבוש, זה לבוש מסוים, זה משל מסוים.
זה משל טוב, יותר טוב מלדבר על איזה גוי איפשהו – זה משל חלש יותר לחסד עליון, בסדר. אבל סתרי תורה אמיתיים, סתרי התורה זה לא.
מה זה רזין דאורייתא
זה רזין דאורייתא, במילים אחרות, אלו הסודות שטמונים במה שהוא מתכוון, אני אגיד את המילים שהוא מתכוון. זה רזין דאורייתא, אלו הרזין שטמונים בתורה. איך מבינים ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להבין את אברהם אבינו, מבינים אותו כך. אבל יש אבל על מה לומדים את התורה שאין לזה שום קשר לפשט.
פרק ה: הדוגמא של “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”
ההבנה הפשוטה של הפסוק
תדמיין שכתוב פסוק, והרמ״ק מביא את הדוגמא מהאדרא. תדמיין שכתוב פסוק “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל”. אתה חושב שזה אומר פשט פשוט? שבאמת, בוודאי אמריקאי לפשטות, זה אומר שהיו באדום כל המלכים האלה, בלע ובן בעור וכן הלאה.
קושיית הזוהר
בא הזוהר והוא אומר, מה, התורה אין לה מה לעשות לבזבז זמן לספר מעשיות של בלע? עכשיו, בוודאי אפשר לענות על הקושיא על פי פשט. כן, זה נחוץ, צריך לדעת את זה, הרמב״ן יש לו איזה הסבר, אפשר לדעת למה נחוץ לומר את המעשה של בלע בן בעור.
אש שחורה על גבי אש לבנה
אבל באש שחורה על גבי אש לבנה, שהתורה נכתבה באמת, לא כתוב כלום על מר בלע בן בעור, לא כתובה אף מילה אחת על זה.
הטעות של מפרשים של היום
והסודות שאומרים על זה, הלוואי, הרמ״ק, הלוואי שכל מפרשי היום מנסים לעשות. למה הם מנסים לעשות את זה? כי אין להם באמת שום השגה ברזין דאורייתא, או בכתרי תורה. הם רוצים רק רזין דאורייתא. אומרים הם, צריך להבין שבלעם היה איכשהו אכן אדם רע, וממילא הוא היה בבחינת בלעם בן בעור מהשבירה של כל הדבר.
לא, זו לא הנקודה. הנקודה היא שאפשר לשמוע שהאמת שפירושה תורה, שזה פירושו אמת, לא מדברת בכלל על שום בלעם עם כל המשוגעים האלה. זה מדבר בכלל על עשר ספירות החסד של אצילות, זה גם מילה שאומרים על פי משל. זה מדבר בכלל על דברים שאין להם מילים בשפה שלנו. על זה זה מדבר, על דברים אמתיים, על דברים עליונים, הדברים שלפני השם, על זה זה מדבר.
פרק ו: המשמעות האמיתית של כתרי תורה
הרמזים הקלושים
ואפילו אם נראה לך שכתוב איזה דבר שיש לו המשכה בעולם הזה, זה ממש רמז קלוש. במילים אחרות, הפוך ממה שהיינו חושבים. היינו חושבים, אם כשהזוהר אומר פשט טוב בפרשה של עקידת יצחק, מה העומק של עקידת יצחק? כך וכך, על פי קבלה, אנשים שמחים, אה, הסבר טוב בעקידת יצחק.
אם כשהזוהר אומר שבלעם בן בעור זה מתכוון, הרמזים מאוד חלשים, הרמזים הם ממש רמזים קלושים, זה חלש בדעתי שאפילו תלמד אריז״ל, דרושים יפים על זה. הרמזים הם ממש כך, כתרי תורה.
המשל של השערות
מה זה כתרי תורה? על רבי עקיבא, קוצים שקשורים לאותיות, או קוצים, כתוב קווצותיו, זה בחינת השערות של התורה, כן? במילים אחרות, מדברים על אדם וגופו ופניו, וכן הלאה מדברים על שערו. מה זה השער? זה אומר משהו. כן, מי שמבין, וזה לא אומר. אבל זה… לא מדברים בכלל על האדם יותר.
רזין דחכמתא
מדברים עכשיו על סתרי תורה, כל האמת, על סתרי המציאות אפשר באמת לומר. במקומות אחרים קורא לזה הזוהר רזין דחכמתא, לא סתרי תורה, אלא רזין דחכמתא. כשהוא אומר כאן סתרי תורה, הוא מתכוון חזרה לאותו דבר שבמקומות אחרים הוא קורא רזין דחכמתא, בתיקוני זוהר כתובה לשון כזו, באופן סתרי תורה ורזין דחכמתא.
או אולי על זה הוא אומר כאן כתרי תורה, אלו גם הכתרים שהם למעלה מהתורה. זה מחובר לתורה, כי במילים אחרות, בשמים, כשאומרים בשמים “ויבא אל אדום בלעם בן בעור”, לא חושבים בכלל שיש פשט, בכלל אין שום פשט שהיה אדם בלעם. זה מתכוון לכתחילה ההוא, וזה הפשט שהזוהר רוצה ללמד אותנו, המדרגה של האדרא.
פרק ז: המדרגה הבאה – תורה דלעילא
חזרה להתחלה: הפתרון עבורנו
המדרגה הבאה, זה בכלל לא מספיק. במילים אחרות, כאן אני חוזר להתחלה, למה הפתרון עבורנו יהודים, מה שלנו, אם המשל לא מתאים כל כך טוב, זה הפשט, כן? יש מקומות שהמשל טוב, זה קצת זהב מזוקק מכסף, טוב מאוד, יש זהב, יש כסף, יש יותר, הפנימיות טובה יותר מהחיצוניות, אבל החיצוניות היא גם כסף.
כשהחיצוניות בכלל לא כסף
אבל יש מקומות שהחיצוניות בכלל לא כסף, בלע בן בעור, צריך לומר שזה קטע תורה קדוש, אבל למעשה, מעשה חלש, זה לא מזוקק מכסף גם לא, לומדים כמעט כלום מהפרשה על פי פשט.
צריך ללמוד לגמרי בדרך אחרת
רק מה? צריך ללמוד את זה לגמרי בדרך אחרת, צריך ללמוד שכאן מדובר בכלל על דברים העומדים ברומו של עולם, זה מחובר בדרך רמז רחוק בעלמא לבלעם בן בעור, ולמילים שכתוב בלעם בן בעור, באמת צריך לקרוא את המילים אחרת, כמו שהרמב״ן אומר בהקדמה שלו, אפשר לקרוא את כל התורה בצירופים אחרים, מבינים בכלל מילים אחרות.
כשאמת פירושה דברים שאפשר לראות בעולם הזה
אנשים רואים את זה רק כפשט החלש ביותר בתורה, כי זה לא מחובר לפשט, כן, זה כל עוד אתה צריך שאצלך אמת פירושה דברים שאפשר לראות בעולם הזה, שעליהם מדברים צירופי התורה שאנחנו יכולים לראות.
כשאמת פירושה דברים שאין צורך לראות בעולם הזה
אבל מי שמבין שאמת פירושה דברים שאין צורך שנוכל לראות בעולם הזה, אפשר להבין אותם, אפשר לראות אותם, אפשר אולי להאמין בהם, אבל אי אפשר לראות אותם בעולם הזה, אז תבין, ואז, רק כשמתחילים ללמוד כך תורה, מתחילים ללמוד תורה על פי אמת, זה נקרא כתר התורה.
פרק ח: היישום המעשי — פרשת נשא וחוץ לארץ
רמה אחרת לגמרי
זו רמה אחרת לגמרי, וכשיש פרשה כמו נשא שקשה ללמוד בה פשט פשוט, צריך ללמוד כך, או כשזה לא מסתדר כל כך טוב, והם במקום הנמוך, והם בחוץ לארץ, צריך ללמוד כך.
דרך תקיעות מגיעים לגבוה יותר
ואז מגיעים למדרגה גבוהה יותר דרך זה שנתקעים לגבי המדרגות הנמוכות כביכול, ואז המדרגה הנמוכה האמתית, כלומר מה שכתוב בלעם, נעשה פשט אחר לגמרי, וזה הפשט האמתי.
תורה דלעילא — התורה העליונה
הפירוש שלה נעשה הפשט של התורה דלעילא, היא בטלה ואינה עושה פירות, התורה העליונה, לא התורה שמדברת על בלעם בן בעור, התורה שמדברת על עולם האצילות, את התורה הזו צריך ללמוד למישהו לכבוד שבת שמח.
—
סיכום: הרמ״ק מלמד אותנו שיש שלוש מדרגות בלימוד תורה:
1. רזין דאורייתא — הסודות שטמונים בתורה, איך מבינים את אברהם אבינו בדרך הגבוהה ביותר, אבל זה עדיין נשאר פירוש על הפשט
2. סתרי תורה / כתרי תורה — הסודות האמתיים, שלא מדברים בכלל על ההבנה הפשוטה, אלא על דברים העומדים ברומו של עולם
3. תורה דלעילא — התורה העליונה ביותר, שמדברת על עולם האצילות והיא למעלה מכל המעשים
זה הלקח שאנחנו צריכים לקחת מזה שאנחנו בחוץ לארץ ולומדים פרשה שקשה להבין בפשט — זה סימן שאנחנו צריכים ללמוד את התורה במדרגה הגבוהה ביותר.