השיעור היום נתנדב על ידי ידידי הנעלה משומעי השיעור תמידין כסדרן

הרה”ח ר’ יואל ווערצבערגר שליט”א

הקב”ה ישלם שכרו ויתן חלקו בתורה עם העוסקים בה לשמה ובאמת

אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.

סיכום השיעור

א. אלה שמות. פרשה זו נכפלה מסוף פרשת ויגש ופסוק זה ממש נעתק משם. יש לעמוד על מידת ההתחלה, כיצד מתחילים התחלה חדשה. כי יש התחלות טבעיות שכולם מבינים ומכירים בהם כמו יום חדש שבוע חדש חודש חדש. אבל יש עוד התחלות עמוקות מכך. כאותו חסיד שהתפאר שהוא מסוגל להתחיל חמשה פעמים ביום. כי אינו מתחשב רק עם ההתחלה הטבעית אבל יודע לגעת גם בסתרי התחלה יותר עמוקים. כך פסוק זה של שמות בני ישראל היורדים מצרימה בפעם הראשונה הוא פסוק של סוף, של זמן השפלות והירידה בסוף הגדלות של ספר בראשית וזמן הגלות. אבל אותו פסוק עצמו הושם כאן לראש, שיש בדבר זה שנראה סיום וסוף גם אפשרות של התחלה חדשה והוא התחלה יותר עמוקה וגדולה.

ב. הזוהר פותח בפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. שהוא פסוק התחלת הזוהר, בהקדמתו, ובפתיחת ספר בראשית, ובפתיחת תיקוני זוהר, ועוד. ועל שם התחלה זו נקרא ספר הזוהר כדברי רעיא מהימנא, כי ההתחלה הוא באמת הכל ומתוך העמידה על סוד ההתחלה אפשר להשכיל את האור. ופסוק זה אמרו דניאל בתיאור מצב השפל של אחרית הימים כאשר ירשיעו וכשלו רבים, אבל המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. היינו באחרית הימים לא יהיה מספיק להיות איש דתי שומר תורה, אלה ירשיעו. אך צריך להיות משכיל. דידעי רזי דחכמתא שיש לו חיות בחכמה ועומד על סוד החכמה הגנוזה בתורה ובעולם. [מאמר נבואת חידושי הרי”מ על זמן הפרעות, רק מי שיהיה לו אור פנימיות התורה יוכל להחזיק עצמו] והוא מתחיל שוב בפסוק זה בפתיחת ספר שמות.

ג. כזוהר הרקיע, שהוא אור ספירת התפארת הנקרא רקיע, והוא כולל הרבה כוכבים ומזלות. והוא הנהר היוצא מעדן (בינה) להשקות את הגן (מלכות) שהוא המקבל הזקוק להארה זו. זוהר הרקיע הוא גם שופריה דיעקב, והוא גם עץ החיים. שהוא עץ גדול המאכיל לכל העולם מפריו ושתחת צלו חוסים כל חיתו ארץ, כמו העץ בחלום דניאל. והמשכיל האוכל ממנו ואכל וחי לעולם, הוא יש לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא. עץ זה הוא יעקב, הוא הבא מצרימה, ואיתו ענפיו, שענפי האילן נקראים שבטים, הם י”ב הארות היוצאות ממנו והם באים את יעקב. כי לא די לאכול מעץ החיים צריכים גם להכיר את י”ב המלאכים הסובבים אותו. דהיינו י”ב דרכי חיים שונים שמאפשרים את אור האמת להאיר אותנו ולהיות נטוע בתוכנו.

ד. מכאן עובר הזוהר לפסוקי תחילת מרכבת יחזקאל. היה היה דבר ה’ אל יחזקאל. על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. ר’ שמעון מתפלא על יחזקאל הנביא. למדנו שכל הנביאים הם תלמידי משה רבינו. אם כן צריך כל נביא להתאים למה שלימד משה. משה רבינו בכל ביתי נאמן הוא. אע”פ שראה כל מה שנמצא בביתו של מלך, כל המרכבות והמלאכים והשכינה, לא סיפר כלום מזה, כי היה נאמן רוח מכסה דבר. והייתכן שיחזקאל יספר כל מה שראה. ולא עוד, אלא שדבר זה נראה שגעון. כי נאמן רוח מכסה דבר פירשו בתחילת האדרא שהוא מי שיש לו כלים להכיל בתוכו את החזיון. ומי שאין לו נאמנות רוח הוא הולך רכיל, לפי שאין לו מקום בפנימיותו להכיל את הגילוי הוא מקשקש והולך איתו ומספר הכל לחוץ. וכי יחזקאל הנביא משוגע היה או רשע היה.

ה. תשאל עוד, הלא יחזקאל בחוץ לארץ היה, על נהר כבר, הוא נהרות בבל עליה ישבנו בחסרנו את שיר ה’. ואיך ראה יחזקאל הכל בחוץ לארץ ולמדנו אין השכינה שורה אלא בארץ ישראל. אבל יש להתבונן במצבו וזמנו של יחזקאל. יחזקאל עומד בימי תחילת גלות בבל. כמו שפרשה שלנו עומד על תחילת ימי גלות מצרים. אבל שינוי גדול יש ביניהם. והוא ניכר מפורש בדברי תורה. אין התורה מספרת כמעט כלל את צער גלות מצרים. והירידה למצרים עצמה מתוארת בצורה נייטראלית ולא בצער כלל. אבל גלות בבל מסופרת באריכות בספרי נביאים וכתובים וכמה קינות נכתבו עליה. וההבדל הוא לפי שהרגיל בצער וקטנות אינו מרגיש בצרה. אבל הנמצא בתענוגי מלכים ויורד ברגע אחד לבירא עמיקתא וודאי מצטער מאד. כך ישראל בתחילת גלות מצרים היו קטנים והיו רגילים בצרות יעקב, לא היה הרגישו כאב בירידה לגלות. אבל בגלות בבל הלא ירדו מישיבת ארץ ישראל בתענוג מלכים, היה ירידתם לגלות שבר גדול. היה השבר למעלה ולמטה ובכל העולמות.

ו. ובשבר הגדול הזה לא ידעו כלל מה לעשות, באו לפני יחזקאל ואמרו עבד שמכרו רבו וכו’, אין לנו עוד כלום עם הויה ונעזבנו מכל וכל. אמר ה’ לכל מחנותיו מה אתם עושים כאן נרדה נא אליהם, וירדה כל המרכבה העליונה ליחזקאל. ממש נפתחו השמים נקרעו השמים נשבר החוק הגדול שאין שכינה בחוצה לארץ וממילא ראה יחזקאל שם כל מה שראה. [ראו אור יקר לרמ”ק שמתמודד מאד הייתכן שתהיה שכינה בחו”ל ומנסה להסביר, מכל מקום החוק הזה נשבר והוא עצמו כותב אפילו יהודי אחד בקצה העולם שכינה עמו]. וסיפר לעמו הנה ה’ עמכם לא עזבכם. ולא סיפר להם בכללות בלבד, כי למי זה עוזר חיזוק כללי ואפילו בהסתרה, לא חסרה לנו אמונה חסרה לנו ידיעה, סיפר להם בפרטי פרטים ואראה כך ואראה כך, וכך ידעו שאכן ירדה שכינה אצלם עם כל מחנותיה. אומר הזוהר אילו היה יחזקאל מגלה כפליים ממה שגילה גם לא היה עובר על נאמנות רוחו כי ככה צריך בגלות. וזה וודאי לקיחת רשיון של הזוהר עצמו לגלות יותר ויותר. ומששמעו וראו את זה כבר לא היה אכפת להם כל צער הגלות מרוב תענוג השכינה.

ז. ומנין למד יחזקאל כל זה, והלא ליכא מידי דכתיבי בנביאים ולא רמיזי באורייתא. כל הנביאים הם סוג של מדרש על תורת משה. (כך פירוש רבי גרשון העניך מרדזין בפירושו תפארת החנוכי את השאלה והתשובה). לא למדו יחזקאל אלא מפרשת שמות. כתיב הבאים מצרימה את יעקב. וזו כפילות שכבר אמר בני ישראל, היה להם לומר הבאים איתו. אלא בני ישראל הם בני ישראל העליונים, חיה יש ברקיע ושמה ישראל, והם באו את יעקב התחתון למצרים. ירדה שכינה וכל מחנותיה למצרים וכולם רמוזים בפסוק זה שהאבות הן הן המרכבה, וי”ב השבטים הן הן חיות המרכבה, י”ב הוא ג’ פעמים ד’ דהיינו ארבע חיות שכל אחד מהם יש לו שלש בחינות. הם באו מצרימה. מרכבת יחזקאל אינו אלא פירוש י”ב שבטים שנכפלו בתחילת ספר שמות לומר יש כאן עוד התחלה עמוקה של גילוי שכינה שלא היה עד עכשיו. יחזקאל אינו אלא מפרש מי הם איש וביתו שבאו עם יעקב.

ח. בפרשת ויגש נאמרה לנו באופן כללי, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. וזה אינו מועיל אלא ליעקב בעצמו. אבל בפרשת שמות נפרט כל סדרי המרכבה, שאין ידיעה כללית ואמונה כללי מספיקה אלא ראיה פרטית ומפורטת של כל דרכי המלאכים הסובבים את השכינה שהם דרכי השבטים הסובבים את יעקב.

155. זוהר שמות – מרכבת יחזקאל הוא פירוש ואלה שמות
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 37:02
 
1X
 

השיעור היום נתנדב על ידי ידידי הרה”ח ר’ יגאל הרמלין שיחי’

לזכר נשמת אביו צבי השל בן יוסף הרמלין, לרגל היארצייט י”ט טבת

פרשת השבוע אינה מתאימה לפרשת ההפסקות לעניינים של התורה – פרשה זו סתומה. החובה ללמוד את התורה לפי עצם העניינים ולא לפי הפרשיות בלבד.

פתיחת ר’ חייא ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. שיש להרגיש טעם החיים של ויחי יעקב, כמו שיש חיי שרה, כך ויחי יעקב יש לו סוג חיים לעצמו, והוא איננו חיים פשוטים אלא של צדיקים. ר’ יצחק מדגיש יותר איך צריך להיות צדיק לרשת את הארץ שהוא השכינה.

חיי יעקב אבינו הם חיי שכינה ורוח הקודש – ואתם הדבקים בה”א חיים – ותחי רוח יעקב אביהם. שמחה פירושו שצריך להיות רוח חיים ולא חי בלבד. וחיים אלה היו לו אפילו בארץ מצרים.

רבי שמעון אומר שפרשה זו סתומה לפי שהיא באמת המשך הפרשה הקודמת – ויפרו וירבו מאד. כמו שבני יעקב חיו בארץ מצרים על חשבון פרעה ויוסף בתענוגי מלכים כך יעקב, חיים שלו הם החיים שהובטחו לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.

חיי רוח שמחה הם חיים שאינם מוגבלים לזמן ואינם רודפים את הזמן, כל דבר שבן לילה היה ובן לילה אבד כמו חדשות וכדומה הוא לא חיים כי השכינה גדולה מדי להיכנס במה שכל חיותו יום אחד או שבוע אחת.

להיזהר שלא ללמוד דף היומי כמו חדשות היום שזה מעניין כי כולם מדברים עליו היום, אלא להיפך הוא חיים שחי היום כמו שהוא חי מחר ואתמול ולפני אלף שנה ובעוד אלף שנה, שבע עשרה שנה במצרים כמו יוסף בן שבע עשרה שנה.

154. זוהר ויחי – כיצד לחיות שבע עשרה שנה במצרים – דף רטז
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 32:00
 
1X
 

השיעור  נתנדב על ידי ידידי הרה”ח ר’ יוסף דוד אלבום שליט”א
זכות תורת האמת יגן בעדו – חסד ואמת יסובבנהו כל הימים

  • יהודה עושה מה שאחרים עושים אבל יש לו סגולה שזה עובד אצלו – גם בעצתו מה בצע, גם בערבותו אנכי אערבנו, גם בתחנוניו ודבריו לפני יוסף, בכולם הקדימו ראובן ואחרים לעשות אותו דבר אבל זה עבד אצלו.
  • בריאת העולם בסדר זה היה שנכנסו האותיות ואמר הקב”ה לכולם שיפים הם אבל אינם כדאי לברוא בהם העולם, בשביל לברוא את העולם צריכים מידה מיוחדת שהוא ארך אפים כי בלעדיו התורה עצמו אומרת שאדם עתיד לחטוא.
  • גם בכדי שיבחר אדם רבי ויכבד אותו הוא צריך לידע שאין המבחן אם הוא הכי יפה וגדול אלא אם אפשר לברוא איתו את העולם שלך, אם זה עובד בשבילך.
  • אברהם לא ידענו שלא התפלל עלינו בברית בין הבתרים, גם יצחק נתן הברכות לעשו, ישראל לא יכירנו שלא התפלל עלינו בירידה למצרים, אלא אתה אבינו, גם כל המידות יש להם גבול אבל אתה הוא המידה שמשרה את האלוהות בעצמה. גואלנו מעולם – שמך.
  • יעקב מסר את הברכות לשכינה, המלאך הגואל אותי יברך.

153. זוהר ויגש – כי אתה אבינו – דף רה עמוד ב
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 28:24
 
1X
 

דברי הזוהר לחנוכה

ביאור על הזוהר

  • תמונה ראשונה של סיפור חנוכה בתורה הוא בפרשת סיום המבול. כאשר נח צריך לדעת אם באמת יבשה הארץ, והוא שולח יונה לראות הקלו המים, והיונה חוזרת עם עלה זית, זה רומז מציאת פך שמן של זית והתעוררות החשמונאים בשמן זה.
  • גם התיבה עצמה איננה עולם אלא פונטנציאל של עולם כמו זרע, וצריך לצאת ממנו לזרוע זרע על פני הארץ, זרע אדם זרע בהמה וזרע צמחים.
  • שליחת היונה בפעם ראשונה רומזת לגלות בבל, שהיתה בכדי להוסיף דבר ולנסות את ישראל. אך הגלות לא הצליחה ולא מצאה היונה מנוח, “ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגלך”. [לכן גם אין חג וזכר לגאולת גלות בבל, כי הגלות עצמה לא צלחה]
  • הוסיף שלוח את היונה פעם שניה, שהוא יציאתם אל גלות יון, ולא ‘שבה’ אלא באה ועלה זית טרף בפיה, רמז הכהנים שהתעוררו מאליהם לקנא קנאת ה’, ‘ועוררתי בניך ציון’, והעלה הזה נשאר גם אחרי ששלח את היונה ולא שבה עוד, ולא יספה ולא פסקה לשוב, כי תמיד עלה זית בפיה.

152. זוהר לחנוכה – והנה עלה זית טרף בפיה – זוהר חדש נח דף לט עמוד ב
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 25:49
 
1X
 
  • ארבעה פרשיות הבאות הם פרשיותיו של יוסף שלקח פרשיות כפולות משל כל האביו, אבל התחלתו וישב יעקב ואלה תולדות יעקב, ולא סיפק לספר תולדות יעקב עד שבא רוגזו של יוסף, בסדר המקרא כמו שהוא במציאות שהמדרש מתאר. אם כן צריכים לבקש לעמוד על רגע זה שבו סיפורו של יוסף עומד על סיפורו של יעקב והוא מגלה שיש בו ישיבה פנימית וסביבו רוגז.
  • ‘רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה”. רבי חייא פותח בענין יצר טוב ויצר הרע שכבר הוזכר בפרשה הקודמת. כמה מקטרגים יש לבני אדם מרגע שהם נולדים, מיד לפתח חטאת רובץ של יצר הרע. וכמה גרוע זה אפילו משאר בעלי חיים שהרי תינוק אנושי אינו יודע אפילו לשמור על עצמו מפני האש. היינו הגדרת היצר הרע שנולד איתו הוא הטבע התינוקי שאינו יודע לדאוג אפילו לעצמו, לא שיצר הרע הוא רוע מטאפיזי. ולכן כתיב מלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר, לא ידע להזהר אפילו על עצמו, היצר הרע פירושו חוסר המחשבה שאינו יודע לדאוג אפילו לאינטרסים של עצמו.
  • היצר הרע הוא רשע ערום שמשתמש בטכסיס של צדיק הראשון בריבו. לפי שזה טבע אנושי לקבל את מה שהוא שומע תחילה. והטבע הזה הוא עצמו מהות היצר הרע. ולכן דיין ששומע לטענות שלא בפני בעל דין הוא ממש עושה את היצר הרע השורשי שהוא עבודה זרה. כי אין היצר הרע אלא הקבלה של דעות מבלי לחשוב עליהם פעמים, ‘בא רעהו וחקרו’.
  • אבל אי אפשר שיקדים יצר הרע ליצר הטוב, שכך הוא עצם מהותו של יצר הטוב שהוא חשיבה, היינו הוא עצמו ההגדרה של לא לקבל מה שנאמר לו בראשונה אלא לחשוב אולי אינו נכון. הרבה פעמים אנשים שחושבים שיכולים להקדים יצר הטוב דהיינו לחקור נושא מתחילתו מבלי דעה קדומה נתקעים בקבלת הרעיון הראשון שעולה בליבם ומדמיינים שזהו הדעה שאין לו דעה קדומה. אבל יצר טוב האמיתי בהכרח הוא תמיד השני כי הוא חייב להיות זה שאינו מקבל שהכרחי כמו הדעה הקדומה. הטוב הוא תמיד בא רעהו וחקרו, שיודע שיש לו דעה קדומה והוא מתגבר עליו ומברר כל פעם יותר.
  • אם מצדו של העולם נראה יעקב אבינו צדיק, וגם הוא חושב עצמו כך, אין זה אומר שהוא כולו טוב ואחרים עושים לו רע. לא כתיב רבות רעות ‘ל’צדיק. אלא רבות רעות צדיק. הצדיק אינו זה שנולד מבלי יצר הרע אלא זה שהתגבר על הכי הרבה יצרים רעים, רבות רעות צדיק. גם אם הצדיק עצמו לא נכון לו להציג לפני פרעה מעט ורעים היו חייו, כשהוא יושב כלפי עצמו זהו האמת ולא מצד חיזוק אלא שזה הגדרת הצדיק.
  • וישב יעקב. יעקב יודע להתיישב בישיבה במקום הזה של לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי. כי אחד ההגדרות של מלך זקן וכסיל שהוא נוח לאדם מאד. אפילו הדברים שאדם יודע שהוא מזיק לעצמו קשה לו להתגבר עליהם מאחר והורגל בהם ואפילו כל סדר העבודה שלו מבוססת על התמודדותת עם אותם דברים. מי שמגיע להיות צדיק הוא שאינו מפחד מהשאלה מה יהיה כשיפסיק להיות לו יצר הרע זה מה יעשה אז עם החיים שלו, הוא אינו מפחד לעשות דברים חדשים בחייו כי זה כל האדם, ולכן הוא מכיר יותר יצרי הרע מכולם כי הוא לא פחד להשליך את הקטנים ואז מגיע ליצרים יותר גדולים עד סוף ימיו.

151. זוהר וישב – רבות רעות צדיק – דף קעט
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 32:48
 
1X