רבן גמליאל אומר:

בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה.

רבי יהושע אומר:

מעין שמונה עשרהמעין שמונה עשרה — קיצור של שמונה עשרה הברכות.

רבי עקיבא אומר:

אם שגורהשגורה — רגילה, סדורה תפלתו בפיו — יתפלל שמונה עשרה;

ואם לאו — מעין שמונה עשרה.

שמונה עשרה ברכות שאמרו חכמים —

כנגד שמנה עשרה אזכרות שבהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

כולל של מיניםכולל של מינים — כוללים את ברכת המינים — בשל פרושיןבשל פרושין — בברכת הפורשים מדרכי הציבור,

ושל גריםושל גרים — ואת ברכת הגרים — בשל זקניםבשל זקנים — בברכת ״על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך״,

ושל דודושל דוד — ואת ברכת מלכות בית דוד — בבונה ירושלם.

אם אמר אלו לעצמן ואילו לעצמן — יצא.

שמעון הפקוליהפקולי — כינויו של שמעון, כנראה סוחר צמר גפן (פקולין) הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה.

אמר להם רבן גמליאל לחכמים:

כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?

עמד שמואל הקטן ותקנה.

לשנה אחרת שכחה, והשקיףהשקיף — התבונן, חשב (לזכור) בה שתים ושלש שעות, ולא העלוהוהעלוהו — סילקוהו מלפני התיבה.

רבן גמליאל אומר:

בכל יום ויום אדם מתפלל (דפוס ונציה: מתפלל אדם) שמונה עשרה.

רבי יהושע אומר:

מעין שמונה עשרה.

רבי עקיבה אומר:

אם שגורה תפילתו בפיו — מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו — מעין שמונה עשרה.

ולמה שמונה עשרה?

רבי יהושע בן לוי אומר:

כנגד שמונה עשר מזמורות שכתוב מראשו של תילים עד יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).

אם יאמר לך תשע עשרה הן, אמור לו: לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם(תהלים ב, א) לית הוא מינוןלית הוא מינון — אינו מהם (מן המנין).

מיכן אמרו: המתפלל ולא נענה — צריך תענית.

אמר רבי מנא:

רמז לתלמיד חכם שאדם צריך לומר לרבו: תשמע תפילתך.

אמר רבי סימון:

כנגד שמונה עשרה חליות שבשזרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן.

מה טעם?

כׇּל עַצְמוֹתַיי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ(תהלים לה, י).

אמר רבי לוי:

כנגד שמונה עשרה הזכרות שכתוב ב הָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

אמר רבי חונה:

אם יאמר לך אדם: שבע עשרה אינוןאינון — הן, אמור לו: של מינין כבר קבעו חכמים ביבנה.

התיבהתיב — השיב, הקשה רבי אלעזר בירבי יוסי קומיקומי — לפני רבי יוסי: והכתיב: אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים(תהלים כט, ג)!

אמר ליה: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זידים, ושל זקינים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלם.

אית לך מספקא לכל חדא וחדא מינהון אדכרהאית לך מספקא לכל חדא וחדא מינהוןמינהון — מהם אדכרה — יש לך להספיק (למצוא) לכל אחת ואחת מהן הזכרה.

רבי חנינה בשם רבי פינחס:

כנגד שמונה עשרה פעמים שאבות כתובין בתורה: אברהם, יצחק, יעקב.

אם יאמר לך אדם: תשע עשרה הן, אמור לו: וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו(בראשית כח, יג) לית הוא מינהון.

אם יאמר לך אדם: שבע עשרה הן, אמור לו: וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹותַיי אַבְרָהָם וְיִצְחָק(בראשית מח, טז) מינהון.

רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן:

כנגד שמונה עשרה ציוויין שכתוב בפרשת משכן שיני.

אמר רבי חייא בר ווא:

ובלבד מן וְאִתּוֹ אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ(שמות לח, כג) עד סופיה דסיפראעד סופיה דסיפרא — עד סוף הספר.

שבע של שבת מניין?

אמר רבי יצחק:

כנגד שבעה קולות שכתוב ב הָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים.

אמר רבי יודן ענתוריא:

כנגד שבעה אזכרות שכתב במִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת(תהלים צב, א).

תשע של ראש השנה מניין?

אמר רבי אבא קרטיגניא:

כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה.

וכתיב בסופה: יְיָ יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ(שמואל א ב, י).

עשרים וארבע של תעניות מניין?

רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרויהון אמריןתרויהון אמרין — שניהם אומרים:

כנגד עשרים וארבעה פעמים שכתוב בפרשה של שלמה: רינה ותפילה ותחינה.

הני שמונה עשרה, כנגד מי?

אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני:

כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד בהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

רב יוסף אמר: כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע.

אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:

כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה.

ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:

המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקושיתפקקו — שיבלטו, ייפרדו (מרוב כפיפה) כל חוליות שבשדרה.

עולא אמר: עד כדי שיראה איסראיסר — מטבע קטנה כנגד לבו.

רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו, שוב אינו צריך.

אמר רבא:

והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרעדמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע — שמצער את עצמו ונראה כמי שכורע.

הני תמני סרי — תשסרי הווייןתמני סרי — תשסרי הוויין — שמונה עשרה? תשע עשרה הן!!

אמר רבי לוי:

ברכת המינים — ביבנה תקנוה.

כנגד מי תקנוה?

אמר רבי לוי:

לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני — כנגד אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים(תהלים כט, ג);

לרב יוסף — כנגד ״אחד״ שבקריאת שמע;

לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי — כנגד חוליא קטנה שבשדרה.

תנו רבנן:

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה.

אמר להם רבן גמליאל לחכמים:

כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?

עמד שמואל הקטן ותקנה.

לשנה אחרת שכחה,

והשקיף בה שתים ושלש שעות, ולא העלוהו.

אמאיאמאי — מדוע לא העלוהו?

והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כלן — אין מעלין אותו; בברכת המינים — מעלין אותו, חיישינןחיישינן — חוששים אנו שמא מין הוא!

שאני שמואל הקטן, דאיהו תקנהדאיהו תקנה — שהוא תיקן אותה.

וניחוש דלמא הדר ביהוניחוש דלמא הדר ביה — ונחשוש שמא חזר בו!

אמר אביי:

גמיריגמירי — מקובל בידינו: טבא לא הוי בישאטבא לא הוי בישא — טוב אינו נעשה רע.

ולא?

והכתיב: וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל(יחזקאל יח, כד)!

ההוא — רשע מעיקרו, אבל צדיק מעיקרו — לא.

ולא?

והא תנן: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי!

אמר אביי:

הוא ינאי, הוא יוחנן.

רבא אמר: ינאי לחודלחוד — לבד, אחד ויוחנן לחוד; ינאי — רשע מעיקרו, ויוחנן — צדיק מעיקרו.

הניחאהניחא — מיושב (הדבר) לאביי, אלא לרבא קשיא!

אמר לך רבא:

צדיק מעיקרו נמי, דלמא הדר ביה.

אי הכי, אמאי לא אסקוהואסקוהו — העלוהו, סילקוהו?

שאני שמואל הקטן, דאתחיל בהדאתחיל בה — שהתחיל בה.

דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה — גומרה.

הני שבע דשבתאדשבתא — של שבת כנגד מי?

אמר רבי חלפתא בן שאול:

כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים.

הני תשע דראש השנה כנגד מי?

אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין:

כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה.

הני עשרים וארבע דתעניתאדתעניתא — של תענית כנגד מי?

אמר רבי חלבו:

כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים.

אי הכי, כל יומא נמי נמרינהוכל יומא נמי נמרינהו — גם בכל יום נאמר אותן!

אימת אמרינהואימת אמרינהו — מתי אמרן שלמה? ביומא דרחמיביומא דרחמי — ביום (בקשת) רחמים; אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להואמרי להו — אומרים אותן.

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

ילמדינו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?

כך שנו רבותינו:

בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה(משנה ברכות ד, ג).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

כנגד שמנה עשרה פעמים שהאבות כתובים בתורה.

הראשון שבהם: וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם וגו׳(בראשית נ, כד);

והאחרון: וַיֹּאמֶר אליו יי זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי(דברים לד, ד).

ואם יאמר לך אדם: הרי הן תשעה עשר —

שכך כתיב: אֲנִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁוכֵב עָלֶיהָ(בראשית כח, יג) —

אמור לו: אינו מן המנין, שאין יעקב עמהם.

ורבי יוחנן אמר:

כנגד שמנה עשר צווייןצוויין — ציוויים שבמשכן, שהן בסוף ואלה שמות:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א) — שמונה עשרה פעמים.

ורבי סימון אמר:

כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה —

שבשעה שמתפלל וכוריע, צריך שיכרע עד שיתפקפקושיתפקפקו — שיתפרקו ויתבלטו כל חליות שבשדרה,

שנאמר: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ(תהלים לה, י).

ורבי שמעון אומר:

כנגד שמונה עשר מזמורים מראש ספר תילים עד יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).

לומר: תענה בתפלתך; לכך נאמר: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה.

ולכך נאמר בסוף שמונה עשרה מזמורות: יַעַנְךָ יְיָ וגו׳.

ורבי יהושע בן לוי אמר:

כנגד שמנה עשרה הזכרות השםהזכרות השם — אזכרות — פעמים שהשם נזכר שאמר דוד בהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

ולמה מתפללים עשרים וארבע בתענית?

כנגד עשרים וארבע רננותרננות — שירי תפלה ותחנה שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדש הקדשים — בתעניתו.

ולמה מתפללין בראש השנה תשע ברכות?

אמר רבה בר אבה:

כנגד תשע הזכרות שאמרה חנה בתפלתה, מן וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה(שמואל א ב, א) ואילך.

אתה מוצא: שמונה עשרה בכל יום,

ואינן כולן לשבחו של הקדוש ברוך הוא, אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות;

ושתים עשרה ברכות — כולם לצרכו של אדם.

ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה:

שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, ניזכר ברופא חולה עמו ישראלברופא חולה עמו ישראל — בברכת ״רופא חולי עמו ישראל״ שבשמונה עשרה, והוא מיצרמיצר — מצטער;

דהשבת ניתנה למנוחה ועונג, ולא לצער.

לכך מתפלל שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות, והמנוחה באמצע.

ולפיכך אמר דוד: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ(תהלים קיט, קסד) — אלו שבע ברכות שמתפללין בשבת.

ואי זה יום? יום המיוחד, שאין כיוצא בו:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ(שמות כ, ח) — לקדשו ולברכו בכל דבר,

אפילו מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר(ישעיה נח, יג).

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:

הוו זהירין בתפלה, שאין מדה אחרת יפה הימינההימינה — ממנה,

שהיא גדולה מכל הקרבנות,

שנאמר: לָמָּה לִּי רֹוב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְיָ וגו׳(ישעיה א, יא),

כִּי תָבֹואוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וגו׳(ישעיה א, יב),

וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וגו׳(ישעיה א, טו),

גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה וגו׳ —

מכלל שהיא גדולה מכולן.

ואפילו אין אדם כדאי ליענות בתפלתו ולעשות חסד עמו —

כיון שמתפלל ומרבה תחנונים, אני עושה עמו חסד,

שכך כתיב: כׇּל אׇורְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

הקדמתי חסד לאמת, וצדק למשפט,

שנאמר: צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ(תהלים פט, טו).

אמר רבי שמלאי:

תדע שכל דרכיו חסד:

בתחלת התורה — קישט את הכלה: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו׳(בראשית ב, כב) — שכן בכרכי היםבכרכי הים — בערי החוף, בארצות שמעבר לים קורין למקושטותלמקושטות — לנשים המקושטות, המעוטרות בונה;

ובסופה — קבר את המת: וַיִּקְבֹּור אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא;

ובאמצעיתה — ביקר את החולה: כיון שמל אברהם, בא הוא ופמלייאופמלייא — ופמליה — חבורת משרתיו, מלאכיו שלו וביקרן,

ממה שקראו בענין: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳(בראשית יח, א).

ילמדנו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?

כך שנו רבותינו: צריך אדם שיתפלל שמונה עשרה.

ולמה שמונה עשרה?

כנגד שמונה עשרה אזכרותאזכרות — הזכרות של שם השם שכתיב בהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

משיבין לרבי לוי: והא בבבל אומריםוהא בבבל אומרים — והרי בבבל אומרים תשע עשרה!

אמר להם: אף הוא מן האזכרות, שנאמר: אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים(תהלים כט, ג).

אמר רבי סימון:

כנגד שמונה עשרה חוליותחוליות — פרקי עמוד השדרה שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוחלשוח — לכרוע, להתכופף בכולן,

שנאמר: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ(תהלים לה, י).

אמר הקדוש ברוך הוא: הוו זהירין בתפלה, שאין לך מדה יפה הימנה;

ואפילו אין אדם כדי לענות — חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד.

אמר רבי שמלאי:

מבקש אתה לידע שכל דרכיו של הקדוש ברוך הוא חסד?

בראשה של תורה קישט את הכלה, שנאמר: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב);

ובסופה חסד, שקיבר את המת, שנאמר: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי(דברים לד, ו);

ובאמצעה ביקר את החולה, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

כיון שמל אברהם — בא הקדוש ברוך הוא ופמליאפמליא — בני לוויתו, חבר המשרתים (המלאכים) שלו לבקרו.

מנין ממה שקראו בענין: וַיֵּרָא אֵלָיו.

תפלת השחר — עד חצות;

רבי יהודה אומר:

עד ארבע שעות.

מדברי תורה למד רבי יהודה.

דתני רבי ישמעאל:

וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס(שמות טז, כא) — בארבע שעות.

אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?

כשהוא אומר: כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א) — הרי שש אמור.

הא מה אני מקיים: וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס?

בארבע שעות.

ואת דרש בבוקר בבוקר: מה בבוקר שנאמר להלן — בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן — בארבע שעות.

בארבע שעיןשעין — שעות — שמשא חמין וטולא קרירשמשא חמין וטולא קריר — השמש חמה והצל קר;

בשית שעין — שמשא חמין וטולא חמיןוטולא חמין — והצל חם.

אמר רבי תנחומא:

מהו כְּחֹום הַיּוֹם?

בשעה שאין צל לכל ברייה.

רבי יסא מצלימצלי — מתפלל בתלת שעיןבתלת שעין — בשלש שעות.

רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין.

רבי ברכיה חמוניהחמוניה — ראו אותו קריקרי — קורא קרית שמע ומצלי בתרבתר — אחר, לאחר תלת שעין.

והא תנינןוהא תנינן — והרי שנינו (במשנה): הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה(משנה ברכות א, ב)?

נימרנימר — נאמר, נשיב: כבר קיבל מלכות שמים בעונתה.

אי מעדותאי מעדות — אם מן העדות למד רבי יודה,

דמרדמר — שאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

בימי מלכות יוון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני טליים.

פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים.

באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים [מבוקרים] בלשכת הטלאים.

על אותה שעה העיד רבי יודה בר אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.

אמר רבי לוי:

אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני כבשים.

ובסוף שילשלו להם שתי קופות של זהב, והעלו להן שני חזירין.

לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה, ונזדעזעה החומה, וקפץ ארבעים פרסה מארץ ישראל.

באותה שעה גרמו העוונות, ובטל התמיד, וחרב הבית.

מה טעמון דרבנןמה טעמון דרבנן — מה טעמם של חכמים?

שנים ליום — חלוק את היום.

טעמא דרבי יודהטעמא דרבי יודה — טעמו של רבי יהודה:

שנים ליום — חובה ליום.

שני פרקליטיןפרקליטין — סניגורים, מליצי יושר ליום.

שנים ליום — שתהא שחיטתן לשם היום.

שנים ליום — שתהא שחיטתן כנגד היום.

הדא היא דתנינן תמן: תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית על טבעת שנייה כנגד היום, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שנייה כנגד היום.(משנה תמיד ד, א)

והוא שיהא יודע אי זה מהן נשחט בשחרית ואי זה מהן נשחט בערבית.

ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות(משנה עדיות ו, א)

מאן תנא להאמאן תנא להא — מי שנה את זו? דתנן (כ״י מינכן 95, כ״י אוקספורד 366, כ״י פריז 671: דתנו רבנןרבנן — חכמים):

וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס(שמות טז, כא) — בארבע שעות (כ״י מינכן 95: הכתוב מדבר).

אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?

כשהוא אומר כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א), הרי שש שעות אמור;

הא מה אני מקיים וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס? בארבע שעות.

מנימני — כשיטת מי? מי השונה??

לא רבי יהודה ולא רבנן!

אי רבי יהודה — עד ארבע שעות נמינמי — גם צפראצפרא — בוקר הוא;

אי רבנן — עד חצות (כ״י מינכן 95: שש שעות) נמי צפרא הוא!

אי בעיתאי בעית — אם תרצה, אמור, אימא רבי יהודה; אי בעית, אימא רבנן.

אי בעית אימא רבנן — אמר קראאמר קרא — אמר הכתוב בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, חלקהו לשני בקרים!

ואי בעית אימא רבי יהודה — האיהאי — זה בקר יתיראיתירא — מיותר, להקדים לו שעה אחת (כ״י מינכן 95, כ״י אוקספורד 366: קודם לבקר).

דכולא עלמא מיהאדכולא עלמא מיהא — לדברי הכל, על כל פנים, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס — בארבע שעות!

מאי משמעמאי משמע — מנין משמע, מה מוכיח?

אמר רבי (כ״י מינכן 95, כ״י אוקספורד 366, כ״י פריז 671: רב) אחא בר יעקב:

אמר קרא: וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס (כ״י מינכן 95, כ״י אוקספורד 366, כ״י פריז 671: מכלל דצל צונן),

איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן? הוי אומר: בארבע שעות.

וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות טז, כא) —

משחרית לשחרית.

אִישׁ לפי אׇכְלוֹ —

דורשי רשומות אומרים:

מיכן שהיה בו במן:

בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם(בראשית ג, יט).

וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ — בארבע שעות.

את (ירושלמי, בבלי: אתה) אומר: בארבע שעות,

או אינו אלא בשש שעות?

כשהוא אומר: כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א) —

הרי שש שעות (ירושלמי: שש) אמור.

הא מה אני מקיים וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ?

בארבע שעות.

וְנָמָס —

כיון שזורחת עליו חמה, היה פושר ויורד,

ונחלים מושכין ממנו, והולכין ממנו לים הגדול;

ואיילות וצביים באין ושותין מהן,

ואומות העולם באין וצדין מהן,

וטועמים מהן טעם מן שנתן המקום לישראל.

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) — זה אברהם;

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי — בכבשן האש, בריעבוןבריעבון — ברעב, בשנות הרעב, במלכים;

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי —

ראה מה ענוה הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שהיה יושב ושכינה עומדת.

הדא היא דכתיב:

וַיֵּרָא יי אל אברם.

רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וגומר(תהלים יח, לו).

כיון שנגלה עליו — היה הקדוש ברוך הוא עומד, ואברהם יושב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תתמה, שאף לבניך אני עושה כן:

יהיו הם יושבים בבית הכנסת על התורה, ואני נצב עליהם,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

בנוהג שבעולם: כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו,

התלמידים מהלכים (ילמדנו: הולכים) תחלה, ואומרים: שליחות הרב לביתו של חולה (ילמדנו: לחולה) —

לומר, שהרב מבקש לבקרו (ילמדנו: שהרב הולך לבקרו, ואחר כך בא הרב לבקרו).

והקדוש ברוך הוא אינו כן:

כשמל אברהם, והיה מיצר (ילמדנו: מצטער) מן המילה, אמר למלאכים (ילמדנו: אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת): נלך לבקרו (ילמדנו: נלך ונבקרו).

עד שהמלאכים הולכין (ילמדנו: לבקרו) — קדמן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א), ואחר כך: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

יש עניו גדול מזה?

אמרו רבותינו בשם רבי אלעזר בן פדת:

בשבעה מקומות השוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם חבורות הנמוכיםחבורות הנמוכים — עם השפלים והחלשים:

כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹונֵי הָאֲדֹונִים הָאֵל הַגָּדֹול(דברים י, יז) —

מה כתיב אחריו? עֹושֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וגו׳(דברים י, יח).

ואומר: כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה(תהלים קלח, ו).

ואומר: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁוכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ וגומר(ישעיה נז, טו).

ואומר: כי כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א);

ואומר: וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי(ישעיה סו, ב).

ואומר: יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ(תהלים י, טז) —

מה כתיב אחריו? תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ(תהלים י, יז).

ואומר: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ(תהלים סח, ה) —

מה כתיב אחריו? אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּין אַלְמָנוֹת(תהלים סח, ו).

עֹושֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם וגו׳(תהלים קמו, ו) —

יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד(תהלים קמו, ט).

כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא לבקרו,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

דבר אחר:

כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וגו׳(ישעיה סו, א) וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וגו׳(ישעיה סו, ב).

אמרו רבותינו בשם רבי אליעזר בן פדת:

בשבעה מקומות אתה מוצא שהשוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם לבבות הנמוכים.

מנין? שנאמר: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וגו׳(דברים י, יז) —

ראה כמה גבורה וכמה שבח, ומה כתיב אחריו? עֹשֶׂה מִשְׁפַּט גר יָתוֹם וְאַלְמָנָה(דברים י, יח).

וכתיב: כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה וגו׳(תהלים קלח, ו).

וכתיב: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ(ישעיה נז, טו).

וכתיב: כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו׳,

וכתיב: וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וגו׳ וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וגו׳.

והשאר בספר תהלים:

יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד(תהלים י, טז), וכתיב אחריו: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ וגו׳(תהלים י, יז);

וכתיב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת(תהלים סח, ה) — מה כתיב בתריהבתריה — אחריו? אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת(תהלים סח, ו);

וכתיב: הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ(תהלים קמו, א), וכתיב באותו מזמור: עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ(תהלים קמו, ו), וכתיב: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים וגו׳(תהלים קמו, ז).

ובשביל מה בא אצל אברהם?

בשביל שהיה יושב ומצטער ממילתו —

לפיכך בא לבקרו.

דבר אחר:

הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי(ישעיה סו, א).

אמרו רבותינו:

את מוצא בשבעה מקומות השווה הקדוש ברוך הוא עצמו עם הבריות הנמוכים.

כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים(דברים י, יז) —

ראה גבורה, ועם מי הוא עוסק:

עֹושֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וגו׳(דברים י, יח).

כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה וגו׳(תהלים קלח, ו).

כִּי אָמַר רָם וְנִשָּׂא וגו׳(ישעיה נז, טו),

וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ וגו׳.

סֹלּוּ לָרֹוכֵב בָּעֲרָבוֹת וגו׳(תהלים סח, ה),

וכתיב: אֲבִי יְתוֹמִים וגו׳(תהלים סח, ו).

קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וגו׳(תהלים לד, יט).

כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וגו׳,

וְאֶל זֶה אַבִּיט וגו׳(ישעיה סו, ב).

דבר אחר:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

כשרדפתי אחר המלכים, ואמרת לי:

אַל תִּירָא אברהם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א).

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי —

כשחזקת זרועי בחתכי ערלות בשרי.

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי —

שאני יושב ואתה עומד.

וכן הוא אומר:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹושֵׁב(בראשית יח, א).

הויהוי — הוה אומר, הרי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לא, יח) —

זה שאמר הכתוב:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

אלו ישראל, הבוטחין בהקדוש ברוך הוא.

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי —

מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי —

יש עניו מן הקדוש ברוך הוא?

אמר רבי אבא בר אחא:

בנוהג שבעולם — תלמיד יושב לפני רבו; משהוא גומר, אומר לרב: יגעתיך.

והקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל: קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר(יחזקאל ג, כב);

וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד יְיָ עֹומֵד כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי בנהר כְּבָר וָאֶפֹּל עַל פָּנָי(יחזקאל ג, כג) —

ללמדך שקידמו הקדוש ברוך הוא.

יש עניו גדול מזה?

כיוצא בו: מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל(שמות יט, יט) —

היה צריך לומר: האלהים ידבר ומשה יעננו בקול.

כיוצא בו: וַיֹּאמֶר יי אֵלַי הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר(יחזקאל מד, ב),

וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ(יחזקאל מו, א).

מלך בשר ודם — כבודו ליכנס בשער גדול; שמא בשער קטן?

והקדוש ברוך הוא — בשער הקטן.

כיוצא בו: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

בנוהג שבעולם — כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכין, ואחר כך הרב;

והקדוש ברוך הוא — כשמל אברהם, היה מצטער מן המילה;

אמר למלאכים לילך לבקרו;

עם שהמלאכים מהלכין — קדמן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ,

ואחר כך: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב).

בן עזאי אומר:

בוא וראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא:

מלך בשר ודם פורש פריזדגמאותפריזדגמאות — גזירות, צווי המלך (המוכרזים) במדינה, ואומר:

פלוני קומוסקומוס — רוזן, שר,

פלוני הפרכוסהפרכוס — שר המדינה, מושל,

פלוני הגמוןהגמון — מושל, שר —

משמזכיר שמו, מזכיר שבחו;

והקדוש ברוך הוא — משמזכיר שבחו, אחר כך מזכיר שמו:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

יש עניו גדול מזה?

בנוהג שבעולם — מלך בשר ודם, כל זמן שלגיונותיולגיונותיו — גדודי צבאו מושלמין לומושלמין לו — שלמים עמו, נאמנים לו, פוסק להן מזונות ומתנות טובות, מחלק להם אמניותאמניות — קצבת מזון לחיילים;

כפרו בו — אינו זקוק להם.

והקדוש ברוך הוא — ישראל עושין להם עגל מלמטן, והקדוש ברוך הוא עסוק ליתן להם חיים,

שנאמר: כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ(דברים ל, כ).

דבר אחר:

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לא, יח).

הדא הוא דכתיב:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

מדבר בישראל, שהם בטוחים בהקדוש ברוך הוא, והוא מגן להם,

כמו שכתוב: מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹוסִים בּוֹ(תהלים יח, לא).

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי — זו התורה,

כמו שכתוב: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי —

יש ענו מן הקדוש ברוך הוא?

אמר רבי אבא בר אחא:

בנוהג שבעולם — תלמיד יושב לפני רבו; ומשהוא גומר, התלמיד אומר לרב: יגעתיך.

והקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל: קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ(יחזקאל ג, כב);

וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד יְיָ(יחזקאל ג, כג) —

ללמדך שקדמו הקדוש ברוך הוא.

יש ענו גדול מזה?

כיוצא בו: מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל(שמות יט, יט) —

היה צריך לומר: אלהים ידבר ומשה יעננו בקול.

כיוצא בו: וַיֹּאמֶר יי אֵלַי הַשַּׁעַר הַזֶּה(יחזקאל מד, ב) יהיה סגור וגו׳,

ביום הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ(יחזקאל מו, א).

מלך בשר ודם — כבודו להכנס בשער גדול; שמא בשער קטון?

והקדוש ברוך הוא — בשער קטון.

כיוצא בו: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

בנוהג שבעולם — כשהתלמיד חולה, הרב הולך לבקרו, והתלמידים מהלכים ואחר כך הרב;

והקדוש ברוך הוא — כשמל אברהם, והיה מצטער מן המילה, וצוה למלאכים לילך לבקרו —

עם שהמלאכים מהלכים, קדמן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו וגו׳,

ואחר כך: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

וכי יש עניו גדול מזה?

הויהוי — הוה אומר, הרי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי סימון:

בא וראה מה כתיב:

וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים(בראשית יח, כב),

וַיַּשְׁקִיפוּ עַל פְּנֵי סְדֹום(בראשית יח, טז),

וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹומֵד לִפְנֵי יְיָ —

לא היה צריך לומר אלא: ויי עומד לפני אברהם;

אלא תיקון סופרים הוא.

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר בן עזאי:

בא וראה הענוה שביד הקדוש ברוך הוא:

בשר ודם פורש דיטגמאותדיטגמאות — גזירות, צווי המלך במדינה, ואומר:

פלוני קומוסקומוס — רוזן, שר,

פלוני אפרכוסאפרכוס — שר המדינה, מושל,

פלוני הגמוןהגמון — מושל, שר —

מי שמזכיר שמו, אחר כך מזכיר שבחו;

אבל הקדוש ברוך הוא — כשמזכיר שבחו, אחר כך מזכיר שמו,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

וכי יש עניו גדול מזה?

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

דבר אחר:

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

בנוהג שבעולם — מלך בשר ודם, כל הימים שהלגיונותהלגיונות — גדודי הצבא מושלמין לומושלמין לו — שלמים עמו, נאמנים לו, הוא נזקק להם ליתן להם דונאדונא — מתנה, מענק טובה, לחלק להם אנינותאנינות — קצבת מזון לחיילים — הוא זקוק לחייהם;

אבל אם מרדו — אינו נזקק להם לדבר בעולם, אלא פוסק אנינות שלהם.

למה? שכפרו במלכותו.

והקדוש ברוך הוא אינו כן,

אלא הם עסוקין ומכעיסין אותו למטה, שעושין העגל ואומרין: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד),

והוא למעלן עוסק ליתן להם את התורה, שכולה חיים,

שנאמר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ.

יש עניו גדול מזה?

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

דבר אחר:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

מדבר באברהם אבינו, שהיה יושב, והשכינה עומדת וממתנת עד שיאכלו אורחין.

מיכן שגדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה,

שנאמר: אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ(בראשית יח, ג), וכתיב: יֻוקַּח נָא מְעַט מַיִם(בראשית יח, ד).

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:

בקש אברהם לעמוד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב!

וסימן זה יהיה בידך — שיהו בניך יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,

שנאמר: אַשְׁרֵי ישְׁבֵי בֵיתֶךָ(תהלים פד, ה);

ואני עומד, שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

רבי שמואל בר חייא ורבי יודן בשם רבי חנינא אמרו:

על כל שבח ושבח שישראל משבחין לפני הקדוש ברוך הוא — משרה שכינתו עליהם.

ומה טעם? וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

אמר רבי סימון:

בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם, היה מצטער על מילתו.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: לכו אצלו!

וניטפלוניטפל — ונלווה, התחבר להם השכינה, ומעכבת לו עד שהלכו המלאכים,

שנאמר: וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְיָ(בראשית יח, כב).

אמר רבי סימון:

תיקון סופרים הוא — שהשכינה עומד וממתין לו יי.

לכך נאמר: וְעַנְוַתְךָ תַרְיבֵּנִי.

אמר רבי חייא:

תלמיד לפני רבו — מי נוטל הפנסהפנס — הפנס, המנורה המאירה את הדרך? הלא התלמיד לפני הרב!

אבל הקדוש ברוך הוא נוטל את הפנס לפני ישראל,

שנאמר: וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ(שמות יג, כא).

הויהוי — הוה אומר, הרי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּינִי.

רבי לוליאני בשם רבי ישמעאל אמר:

בנוהג שבעולם — הרב אומר והתלמיד עונה;

והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל(שמות יט, יט).

מאי בְקוֹל? בקולו של משה.

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּינִי.

אמר בן עזאי:

מלך בשר ודם, כשהוא מזכיר שמו — מזכיר ראשון, ואחרכך מזכיר קטיזמאקטיזמא — מעשה הבריאה, מה שעשה שלו;

והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מזכיר קטיזמא שלו ואחרכך מזכיר את שמו,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי אבא:

ראית מימיך הרב והתלמיד עוסקין בתורה, והרב אומר לתלמיד: רב לך, כי הוגעתיך?

והקדוש ברוך הוא לימד התורה למשה ארבעים יום; סוף אמר לו: הוגעתי אתכם,

שנאמר: יְיָ אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב(דברים א, ו).

אמר רבי שמעון:

בנוהג שבעולם — התלמיד והרב עומדין;

הרב אומר לתלמיד: לך והמתן לי במקום פלוני! והלך התלמיד וממתין לו.

והקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל: קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ(יחזקאל ג, כב),

וכתיב: וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה(יחזקאל ג, כג).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

רבי יודן בשם רבי חמא אמר:

לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מושיב למלך המשיח על ימינו,

שנאמר: נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי(תהלים קי, א),

ואברהם משמאלו.

ופניו של אברהם מתכרכמותמתכרכמות — מוריקות, משתנות (מבושה), ואומר: בן בני יושב על הימין, ואני על השמאל!

והקדוש ברוך הוא מפייסו, ואומר לו: בן בינך על ימיני, ואני על ימינך —

כביכול: יי עַל יְמִינְךָ(תהלים קי, ה).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

וַיֵּרָא אֵלָיו(בראשית יח, א).

זה שאמר הכתוב:

כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וגו׳(ישעיה סו, א) וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וגו׳(ישעיה סו, ב).

מי הוא חרד על דברו של הקדוש ברוך הוא? זה אברהם —

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳.

מה כתיב?

וְאֶל מי אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.

ואם רצונך לידע שעל יד אברהם הכתוב מדבר — ראה מה כתיב:

שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר(ישעיה סו, ג) — זה אברהם: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וגו׳(בראשית יח, ז);

מַכֵּה אִישׁ — שהרג את נמרוד; הוא נמרוד הוא אמרפל;

זוֹבֵחַ הַשֶּׂה — אימתי? כיון שהקריב את יצחק,

שנאמר: אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי(בראשית כב, ח).

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

זה שאמר הכתוב:

כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וגו׳(ישעיה סו, א),

וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה(ישעיה סו, ב).

ראה כבוד, ראה גבורה — וכביכולוכביכול — כאילו אפשר לומר כן (על הקדוש ברוך הוא), ועם מי הוא עוסק?

וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.

מי הוא זה שחרד על דברו של הקדוש ברוך הוא?

זה אברהם,

שנאמר: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וגו׳(בראשית יז, כו);

מיד: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

ומנין שעל אברהם הכתוב מדבר?

שכך כתיב אחריו: שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ(ישעיה סו, ג),

וכתיב: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז).

מַכֵּה אִישׁ — שהרג את נמרוד.

זוֹבֵחַ הַשֶּׂה — אימתי?

משהקריב ליצחק,

שנאמר: אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹולָה בְּנִי(בראשית כב, ח).

רבי יצחק פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

אמר רבי יצחק:

מה אם מי שבנה מזבח לשמי — הריני ניגלה עליו ומברכו;

אברהם, שמל עצמו לשמי — איני ניגלה עליו ומברכו?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

פתח רבי לוי:

וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים(ויקרא ט, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא:

ומה אם זה שהקריב לפניי שור ואיל לשלמים — הריני נגלה עליו ומברכו;

אברהם, שמל עצמו לשמי — על אחת כמה וכמה:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

רבי יצחק נפחא פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו׳(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

אמר הקדוש ברוך הוא: ומה מי שהיה (ילמדנו: מי שהוא) זובח עולה או שלמים — אני נגלה לברכו (ילמדנו: אני נגלה אליו ומברכו);

אברהם, שזבח עצמו לפני — על אחת כמה וכמה!

לכך נאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

אמר רבי אחא:

בא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם:

שביום שמל את עצמו, מל את ישמעאל ואת כל אנשי ביתו, והיה הדם מנטףמנטף — מטפטף.

וכמה היו ילידי ביתו? שְׁמֹנָה עָשָׂר(בראשית יד, יד) וכו׳;

מקנת כספו — על אחת כמה וכמה!

שנאמר: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כג),

וכתב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כו), וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ(בראשית יז, כז) —

עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו.

ואמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה!

אמרו לו: רבונו של עולם, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ ובן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ(תהלים קמד, ג)?

את הולך למקום הטינופתהטינופת — הזוהמה, הלכלוך, במקום של דם ושל שקץ וסריחותוסריחות — וריח רע?

אמר להם: חייכם, ערב ליערב לי — נעים לי, מתוק לי אותו ריח של דם ערלות ממור ולבונה!

וכן שלמה אומר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר(שיר השירים ד, ו) —

זה אברהם, שנקרא מור,

שנאמר: מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כׇּל בִּגְדֹותֶיךָ(תהלים מה, ט).

דבר אחר: וַיֵּרָא אֵלָיו וגו׳(בראשית יח, א).

רבי יצחק נפחא פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי(שמות כ, כא) —

אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא שוחט שור או שה ושפך דם קימעאקימעא — מעט — הייתי בא ומברכו,

שנאמר: מִזְבַּח אֲדָמָה, וכתיב: אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ;

אברהם, שנהר של דם יוצא מתוך ביתו מן המילה — על אחת כמה וכמה שאני צריך לברכו;

לכך נאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו.

וכך אמר משה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם(ויקרא ט, ו).

ומה דבר יי? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב וגו׳(ויקרא ט, ז).

אמר רבי אחא:

בא וראה כח שנתן הקדוש ברוך הוא באברהם:

שביום אחד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל בנו, והיה הדם מטפטף.

ראה כמה היו ילידי ביתו, שכתיב: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת(בראשית יד, יד);

ואם ילידי ביתו כל כך היו — מקנת כספו על אחת כמה וכמה;

וכולם מל אותם ביום אחד, שנאמר: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כו) וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וגו׳ נִמֹּלוּ אִתּוֹ(בראשית יז, כז).

ונטל אברהם את כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו, והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו.

וקרא הקדוש ברוך הוא את המלאכים ואמר להם: באו ונבקר את החולה.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ(תהלים ח, ה),

ואתה הולך במקום הטנופת, במקום של דם ושל שקץ?

אמר להם: כך אמרתם? חייכם, ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונהממור ולבונה — מבשמי הקטורת;

אם אין אתם הולכים — הרי אני הולך לעצמי.

דבר אחר:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

זה שאמר הכתוב:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי(שמות כ, כא).

אמר רבי יצחק נפחא:

אמר הקדוש ברוך הוא:

מה מי שזובח ושופך מעט דם, או דם שה או דם שור — הייתי בא ומברכו,

שנאמר: בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וגו׳;

על אחת כמה וכמה אברהם, שנהר של דם יוצא מביתו, שמל עצמו וכל ביתו — איני הולך ומברכו?

לכך נאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

בא וראה כח שנתן לו הקדוש ברוך הוא:

שביום אחד מל עצמו, ומל ישמעאל בנו,

והיה הדם מנטף מן מילתו,

ומל לאנשי ביתו ולילידי ביתו.

וראה כמה ילידי ביתו — שמונה עשר ושלש מאות;

ואם ילידי ביתו היו כל אלו — על אחת כמה וכמה מקנת כספו.

וכולן מל ביום אחד,

שנאמר: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם(בראשית יז, כו) —

הרי לעצמו ולישמעאל בנו;

וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ(בראשית יז, כז) —

מן הזקנים ומן הקטנים;

וּמִקְנַת כספו מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּולוּ אִתּוֹ.

העמיד אברהם גבעה של ערלות בביתו,

ונהר של דם יוצא מביתו.

קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם:

בואו ונבקר את החולה.

אמרו לו המלאכים:

יְיָ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ(תהלים קמד, ג) ותחשבו אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה(תהלים קמד, ד) —

אתה מהלך במקום הטנופת, במקום של דם ושל שקץ?

אמר להן הקדוש ברוך הוא:

כך אמרתם? חייכם,

ערב עליערב עלי — נעים לי, מתוק לי ריח של אותו הדם של ערלות ממור ולבונה;

ואם אין אתם מבקשין לבא — הריני הולך לעצמי.

פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים(ישעיה לג, יד).

אמר רבי ירמיה בר אלעזר:

שני תינוקות שברחו מבית הספר —

היה זה לוקה, וזה מרתתמרתת — רועד, מפחד.

אמר רבי יונתן:

כל חנופה שנאמרה במקרא — במינים הכתוב מדבר;

ובניין אבובניין אב — וכלל שממנו למדים לכל המקומות שבכולן: פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים.

אמר רבי יודן ברבי סימון:

לארכיליסטיסלארכיליסטיס — לראש הליסטים (שודדים) שמרד במלך.

אמר המלך: כל שתופשו ומביאו לפניי — אני נותן לו פורקופיפורקופי — פרס, קידום במעלה.

עמד אחד ותפשו.

אמר המלך: ישמרו שניהם עד הבקר.

והיה זה מתפחד, וזה מתפחד:

אי זו פרוקופי המלך נותן לי?

וזה מתפחד:

אי זה דין המלך דן אותי?

כך לעתיד לבוא — ישראל מתפחדים, ואומות העולם מתפחדין.

ישראל מתפחדין:

וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(הושע ג, ה);

ואומות העולם מתפחדין:

פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן.

אמר רבי יודה ברבי סימון:

למה הוא קורא אותן מוֹקְדֵי עוֹלָם?

שאילו ניתן להם רשות — היו מוקדים כל העולם ליושביו לשעה קלה.

הֹולֵךְ צְדָקוֹת(ישעיה לג, טו) — זה אברהם:

וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה(בראשית יח, יט).

דֹובֵר מֵישָׁרִים —

מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ(שיר השירים א, ד).

מֹואֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת —

אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ(בראשית יד, כג).

נֹועֵר כַּפָּיו מִתְּמֹוךְ בַּשֹּׁחַד —

הֲרִימֹותִי יָדִי אֶל יְיָ(בראשית יד, כב).

הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת(ישעיה לג, טז) —

רבי יודן ברבי סימון, רבי חנין בשם רבי יוחנן:

העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע.

הדא הוא דאמר ליההדא הוא דאמר ליה — זהו שאמר לו: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה(בראשית טו, ה) —

אינו אומר הַבֶּט נָא אלא מלמעלה למטה.

מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ — אילו ענני כבוד.

לַחְמוֹ נִיתָּן —

וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם(בראשית יח, ה).

מֵימָיו נֶאֱמָנִים —

יֻוקַּח נָא מְעַט מַיִם(בראשית יח, ד).

מֶלֶךְ בְּיׇופְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ(ישעיה לג, יז) —

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

וכן דוד משבח: כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

מהו כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ?

התורה — תחילתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד.

תחילתה חסד מניין?

אתה מוצא: כשיצר הקדוש ברוך הוא חוה — קישטה והביאה לאדם,

שנאמר: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו׳(בראשית ב, כב).

מהו וַיִּבֶן?

אמר רבי אבהו:

בערביא קורין לגדילתא בנייתא.בערביא קורין לגדילתא… — בארץ ערב קוראים לקליעת השיער ״בנייה״.

בארץ ערב קוראים לקליעת השיער ״בנייה״.

וסופה חסד — במיתת משה, כשהקדוש ברוך הוא נטפלנטפל — עסק בו, טיפל בו לו בכבודו, שנאמר: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ(דברים לד, ו) בגיא.

ואמצעיתה חסד — באברהם, שנאמר: וְאֶתְּנָה את בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ(בראשית יז, ב).

ודוד משבח ואומר:

כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹוצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹותָיו(תהלים כה, י) —

זה אברהם, שנצר ברית מילה ועדותיו של הקדוש ברוך הוא,

וכתיב: אַשְׁרֵי נֹוצְרֵי עֵדֹותָיו וגו׳(תהלים קיט, ב),

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי וגו׳(בראשית כו, ה).

אמר רבי שמלאי:

מצינו שהקדוש ברוך הוא מברך חתנים, ומכשיט כלות, ומבקר חולין, וקובר מתים.

מברך חתנים — וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);

מכשיט כלות — וַיִּבֶן יי אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב);

מבקר חולין — וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א);

קובר מתים — וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי(דברים לד, ו).

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן:

אף מראה פנים לאבל:

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ(בראשית לה, ט).

מה ברכה ברכו?

רבי אחא בשם רבי יונתן:

ברכת אבלים ברכו.

אמר רבי שמלאי:

כתיב: וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ(בראשית ג, כא) —

מצינו שהקדוש ברוך הוא גומל חסד:

מקשט כלות, מברך חתנים, מבקר חולים, קובר מתים, מנחם אבלים.

מקשט כלות — שנאמר: וַיִּבֶן יְיָ אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב).

רבי ברכיה בשם רבי בניה אומר: בנאה וקישטה, והראה לו.

רבי אבהו בשם רבי מיאשא:

שמא תאמר שמתוך חרוב אחד או מתוך שקמה אחת הראה לו?

אלא מאחר שקישטה בעשרים וארבעה קישוטין, ואחר כך הראה לו, שנאמר:

וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם.

מברך חתנים — שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹותָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח).

מבקר חולים — שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

קובר מתים — שנאמר: וַיִּקְבֹּור אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא.

מנחם אבלים — שנאמר:

וַתָּמׇת דְּבֹורָה מֵינֶקֶת רִבְקָה(בראשית לה, ח),

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת.

עד שמשמר אבלה של דבורה מניקתו, באת לו שמועת רבקה אמו, ובכה שתי בכיות.

לכך נאמר: אַלּוֹן בָּכוּת.

לשון יווני הוא: אידי אלון בכותאידי אלון בכות — הנה בכייה אחרת.

מה כתוב אחריו? וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ(בראשית לה, ט).

מה ברכה ברכו? ברכת אבלים ברכו.

אמר רבי ברכיה:

גמילות חסד בתורה — בראשה, ובאמצעיתה, ובסופה.

בראשה מנין? דכתיב:

וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב) —

שכן בכרכי היםבכרכי הים — בערי החוף, בארצות שמעבר לים קורין לקלעיתה בנייתאלקלעיתה בנייתא — לקליעת השער ״בנייתא״ (בנייה).

באמצעיתה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א) — בקרו הקדוש ברוך הוא.

ובסופה כתיב: וַיִּקְבֹּור אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא.

רבי ברכיה ורבי קריצפי בשם רבי יוחנן אמר:

מדת פרעוןמדת פרעון — מידת התשלום — גמול מידה כנגד מידה מהו?

יעקב מת בארץ מצרים. מי ראוי להטפללהטפל — לעסוק בו (בקבורתו) בו? אלא הקדוש ברוך הוא, שאמר לו:

אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ(בראשית מו, ד).

בא יוסף וחטף לו המצוה, דכתיב:

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּור אֶת אָבִיו(בראשית נ, ז),

וכתיב: וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים(בראשית נ, ט).

מת יוסף במצרים. מי ראוי להטפל בו? לא השבטים, שהשביע אותם? שנאמר:

וַיַּשְׁבַּע(בראשית נ, כה) יוסף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

בא משה וחטף לו המצוה, שנאמר:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף(שמות יג, יט).

מת משה — ופרע לו הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר:

וַיִּקְבֹּור אֹותוֹ בגיא.

ואמר רבי חמא ברביברבי — בנו של רבי חנינא:

מאי דכתיב אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ(דברים יג, ה)?

וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹוכְלָה הוּא(דברים ד, כד)!

אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא.

מה הוא מלביש ערומים — דכתיב וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם(בראשית ג, כא) — אף אתה הלבש ערומים;

הקדוש ברוך הוא ביקר חולים — דכתיב וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א) — אף אתה בקר חולים;

הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים — דכתיב וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כה, יא) (כ״י אוקספורד 2675: מלמד שברך לו ברכת אבלים) — אף אתה נחם אבלים;

הקדוש ברוך הוא קבר מתים — דכתיב וַיִּקְבֹּר אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא — אף אתה קבור מתים.

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב(בראשית לה, ט).

זה שאמר הכתוב:

כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

בשעה שאמר משה לישראל: אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ(דברים יג, ה),

וחוזר ואומר: לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו(דברים ח, ו) —

אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? והוא:

יְיָ בְּסוּפָה ובסערה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו(נחום א, ג);

בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹודָעוּ(תהלים עז, כ);

אֵשׁ לְפָנָיו תלך וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד(תהלים נ, ג).

אמר להם משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת:

כׇּל אׇורְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת — וגמילות חסדים;

שתחלת התורה גמילות חסדים,

ואמצעיתה גמילות חסדים,

וסופה גמילות חסדים.

תחלתה — הלביש ערומים: וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּותְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם(בראשית ג, כא);

אמצעיתה — בקור חולים: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א);

סופה (תנחומא (ורשא): קבר מת) — וַיִּקְבֹּר אֹותוֹ בגיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב וגו׳(דברים לד, ו). (תנחומא (ורשא): אף אתם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה אתם חוטאים על ידי יצר הרע ואתם משועבדים תחת האומות, ואף על פי כן אין שכינתי זזה מכם, שנאמר: בכל צרתם לו צר; ובשמחתם — שמחה לפניו, שנאמר: כי שמחתי בישועתך; וכן הוא אומר: וגלתי בירושלים וששתי בעמי; ואומר: ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. הוי: כל ארחות יי חסד ואמת)

וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א).

זה שאמר הכתוב:

כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

תחילתה של תורה חסד,

ואמצעיתה חסד,

וסופה חסד.

תחילתה חסד — שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה,

שנאמר: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב).

אמר רבי אבהו:

בערביאבערביא — בארץ ערב קורין לגדליתאלגדליתא — לקליעת השיער בנייתאבנייתא — ״בנייה״ — קליעה.

קישטה הקדוש ברוך הוא לחוה, והביאה אצל אדם.

אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית, או תחת תאנה?

אמרו רבותינו:

שלש עשרה חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולחוה,

שנאמר: בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ וגו׳(יחזקאל כח, יג);

והפחות שבהן היה של זהב, שכך כתיב: וּבָרְקַת וְזָהָב —

הרי שלש עשרה חופות שנעשו לאדם ולחוה.

אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:

עיטר הקדוש ברוך הוא לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין;

ולא עוד, אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם.

אמר רבי אבין הלוי ברבי:

אשרי עירוני שכך ראה — המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית,

שנאמר: וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם.

הויהוי — הוה אומר, הרי: כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת — הרי תחילתה של תורה חסד.

ואמצעיתה חסד — מנין?

שנאמר: וַתָּמׇת דְּבֹורָה מֵינֶקֶת רִבְקָה(בראשית לה, ח).

כיון שמתה, מה כתיב? וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת —

והיה יעקב יושב ובוכה עליה.

אמר הקדוש ברוך הוא: יהא יעקב יושב ומצטער? נראה לו פנים,

שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד וגו׳(בראשית לה, ט).

וסופה חסד — ממשה, שכשנסתלק קבר אותו,

שנאמר: וַיִּקְבֹּר אֹותוֹ בגיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב(דברים לד, ו).

הוי: כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת.

עמד אברהם ודיבק במדת חסד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלי היתה המדה הזאת, ואתה אחזתה בה — חייך, שאני עושה אותך כיוצא בי.

מנין? שנאמר: חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָון רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִיוָּרחזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חיור — רואה הייתי עד אשר כסאות הושמו, ועתיק ימים ישב, לבושו כשלג לבן וגו׳(דניאל ז, ט).

מה כתיב למעלה מן הענין? וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כג, יט) —

עמד ונטפל בה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ראוי אתה לעטרה,

שנאמר: וְאַבְרָהָם זָקֵן.

כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י) —

יכול לכל? תלמוד לומר: לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ.

דבר אחר:

כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ —

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להן לישראל: אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ(דברים יג, ה).

אמרו לו: רבינו משה, ומי יכול לילך אחריו? והלא כתיב:

יְיָ בְּסוּפָה ובסערה דַּרְכּוֹ(נחום א, ג);

ואומר: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ(תהלים עז, כ).

אמר להם: אני אומר לכם דרכיו של הקדוש ברוך הוא:

כׇּל אׇורְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת —

חֶסֶד — זה גמילות חסדים;

וֶאֱמֶת — זו תורה.

ולמי נתן? לְנֹוצְרֵי בְרִיתוֹ.

אמר רבי שמלאי:

מצינו שהקדוש ברוך הוא מקשט כלות, ומזווגן אצל חתנים, ומבקר חולים, וקובר מתים.

מקשט כלות ומזווגן אצל חתנים — מניין?

דכתיב: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב) —

מלמד שקילעה הקדוש ברוך הוא לחוה, והביאה לפני אדם;

שכן בכרכי היםבכרכי הים — בערי החוף, בארצות שמעבר לים קורין לקשטתה בני אתהלקשטתה בני אתה — לקליעת השיער ״בנייתא״ — בנייה.

מבקר חולים — דכתיב: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

קובר מתים — דכתיב: וַיִּקְבֹּר אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא.

וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת, וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ(איוב יט, כו).

אמר אברהם:

אחר שמלתי עצמי — הרבה גרים באו להדבק לזאת הברית.

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ —

אילולי שעשיתי כן, מאיכן היה נגלה הקדוש ברוך הוא עלי?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

רבי איסי פתח:

אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי(איוב לא, יג),

מָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל(איוב לא, יד).

איתתיהאיתתיה — אשתו דרבי יוסי הוות מכתשה עם אמתההוות מכתשה עם אמתה — היתה מתקוטטת עם שפחתה, וכחשה קודמהוכחשה קודמה — והכחישה אותה (את השפחה) לפניו.

אמרה לו: מה אתה מכחשנימכחשני — מכחיש אותי, מצדיק אחרים עלי לפניי?

אמר לה: ולא כך אמר איוב:

אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי, וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל?

אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי — זה אברהם:

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל(בראשית יז, כג).

אמר: אילולי שעשיתי כן, מאיכן היה הקדוש ברוך הוא ניגלה עלי?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹום(ירמיה יז, ח) —

בשעה שמל עצמו, הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום, כדי שלא יצאו העוברים והשבים ויצטער,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם(בראשית יח, א).

דבר אחר:

בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

הדא הוא דכתיב:

צְאֶנָה וּרְאֶנָה בְּנוֹת צִיּוֹן(שיר השירים ג, יא) —

מדבר בעת ששכנה השכינה במשכן,

כמה דתימרכמה דתימר — כמו שאתה אומר: וַיַּרְא כׇּל הָעָם וַיָּרֹונּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם(ויקרא ט, כד).

בְּנוֹת צִיּוֹן — בנים המצויינין לי במילה;

שאילולי שהיו מהולין, לא היו יכולין להביט בשכינה, אלא נופלים היו, כשם שנפל אברהם,

שנאמר: וַיִּפֹּול אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים(בראשית יז, ג).

וכן בבלעם הוא אומר: נֹופֵל וּגְלוּי עֵינָיִם(במדבר כד, ד).

וכן הוא אומר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְיָ(ויקרא ט, ו).

מהו זֶה הַדָּבָר? על המילה אמר להם,

כמה דתימר: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ(יהושע ה, ד).

אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ — לעשות לאברהם.

משל לחנוני אחד, שהיה לו אוהב, והיה כהן;

והיה לו טומאה בתוך ביתו שלאוהבו, והיה מבקש להביאו בתוך ביתו.

אמר לו הכהן: אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך — שמע לי, והסר הטומאה מתוך ביתך.

וכיון שידע החנוני שאין שם טומאה — הלך והביא הכהן אל ביתו.

כך הקדוש ברוך הוא: כיון שבקש להראות לאברהם אוהבו — היתה ערלה תלויה בו;

כיון שמל עצמו — מיד נגלה עליו,

שנאמר: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִימּוֹל אַבְרָהָם(בראשית יז, כו),

ואחר כך: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

לפיכך אמר להם משה:

המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם, בעת שביקש להראות לו;

אף אתם — מי שיש בכם ערל, יצא וימול עצמו,

וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְיָ.

לפיכך אמר שלמה:

צְאֶנָה וּרְאֶנָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה —

במלך שהוא חפץ בשלימים,

כמה דתימר: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים(בראשית יז, א) —

שהערלה מום הוא בגוף.

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:

התלמידין מהלכין ואחר כך הרב; אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן.

אלא בשביל אברהם, שהיה יושב ומצטער, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: נלך ונבקר את אברהם.

כשהם הולכין — נגלה עליו האלהים, ואחר כך המלאכים,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א), ואחר כך וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי(תהלים יח, לו).

אמר אברהם:

עד שלא מלתי — היו עוברים ושבים באים אצלי;

משמלתי — תאמר שאין באין אצלי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

עד שלא מלתה — היו בני אדם פלוגיםפלוגים — סתם בני אדם באין אצלך;

עכשיו — אני בכבודי ניגלה עליך.

הדא היא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

רבי חנינה הגדול אומר:

למה הדבר דומה? למלך שהיו לו חמשה אוהבים, בקשו לראות פני המלך.

אמר לראשון: הבא לי עשרה כספים, ואני נראה לך;

לשני אמר לו: הבא לי עטרה שלזהב, ואני נראה לך;

לשלישי אמר לו: הבא לי עטרה שלאבנים טובות;

לרביעי אמר לו: הבא לי עטרה שלמרגליות, ואני נראה לך;

החמישי היה עני —

אמר: בשביל שאתה עני, הבא לי עטרה של ורד, ואני נראה לך.

כך אברהם — אמר לו הקדוש ברוך הוא: מול את עצמך, ואני נראה לך.

כיון שמל — וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א),

וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם —

הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום, שלא יהואיהוא — יהיו עוברין ושבין באין, וילך אברהם ויצטער להכניסן ולכלכלן.

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים(שיר השירים ד, ו) — זה יום הדין,

שנאמר: הִנֵּה יום בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר(מלאכי ג, יט).

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שאין בו צל לרשעים,

שנאמר: אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּועֲלֵי אָוֶן(איוב לד, כב).

יעקב אבינו — אמר לו הקדוש ברוך הוא: עֲלֵה בֵית אֵל(בראשית לה, א) ושלם את נדריך,

שכן הוא אומר לו: בְּבׇרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.

ומנין ששילם?

אמר רבי חנינה הגדול:

כים זה שלטבריה ניסך יעקב אבינו בבית אל —

חצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, וכנגדן פרים וכבשים;

מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב(בראשית לה, ט).

אבותינו במדבר — אמר להן הקדוש ברוך הוא: עשו לי מקדש, והקריבו לי קרבנות, ואני נראה לכם.

מיד עמדו ועשו את הכל.

רבי יצחק אומר:

אותה השעה נודע שבחן של אבותינו,

שלא יהוא אומות העולם אומרים:

כשהיו ישראל במצרים — עניים מרודים היו,

לא היו יודעין לעשות אלא הבנין הזה,

לא היה להם לאכול אלא מאספניאמאספניא — מן המזונות (מנת המזון) שהמלך מחלק שלמלך.

נראה שבחן במלאכת המשכן:

מהן היו חושבין, ומהן היו רוקעין, ומהן היו זוהביןזוהבין — מצפים בזהב, ואחר כך טוין אותו;

מהן היו פוטמין רוקחי רקח, ומהן היו צורפין זהב ומפולאין בו, שעשו את המנורה.

נראה שבחן בעושר:

שהיו מביאין והולכין זהב וכסף וכל דבר, עד שהכריז עליהן משה ואמר שלא להביא;

וכל זאת בשני ימים הביאו,

שנאמר: וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג) — לשני בקרים.

נראה שבחן בגבורה:

שעשו אותו לחמשה ימים, מה שלא בנה שלמה את בית המקדש לשבע שנים.

והיו במשכן פלאות רבות, ועשוהו, והקימוהו, ואחר כך הקריבו את קרבנותיהן,

שנאמר: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי(ויקרא ט, א), וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ(ויקרא ט, ב), וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים(ויקרא ט, ד).

מיד: וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה(ויקרא ט, ה), עד שנגלה עליהן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא ט, כג).

אף שלמה הקריב אלו קרבנות עד שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְיָ אֶל שְׁלֹמֹה(מלכים א ג, ה).

אבל בדורותינו, שאנו עניים, ואין בית המקדש להקריב את הקרבנות —

אמר הקדוש ברוך הוא: עשו את הציצית.

וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי(בראשית יד, יג).

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אומר:

במישריבמישרי — במישורי ממרא.

רבי נחמיה אומר:

בפלטיןבפלטין — בארמון דממרא.

על דעתיהעל דעתיה — לדעתו (של) דרבי יודה, דאמר במישרי ממרא — אתר הוא דשמיה ממראאתר הוא דשמיה ממרא — מקום הוא ששמו ממרא;

ועל דעתיה דרבי נחמיה, דאמר פלטין דממרא — גברא הוא דשמיה ממראגברא הוא דשמיה ממרא — אדם הוא ששמו ממרא.

ולמה נקרא שמו ממרא?

רבי עזריה בשם רבי יודה ברבי סימון:

שהימרה פניםשהימרה פנים — שהעיז פנים, דיבר בחוצפה באברהם.

שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם למול, ונמלך בשלשת אוהביו —

אמר לו ענר: את בן מאה שנה, ואתה הולך ומצער עצמך?

אמר לו אשכול: מה אתה הולך וממיס עצמךוממיס עצמך — וממסמס (מחליש) את עצמך בין שונאיך?

אמר לו ממרא: ולא עמד לך אלהיך בכבשן האש, ברעבון, במלכים?

ולדבר הזה שאמר לך למול — אין את שומע לו?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אתה נתתה לו עיצה למול —

חייךחייך — חי אתה (לשון שבועה), איני נגלה עליו לא בפלטין שלענר,

ולא בפלטין שלאשכול,

אלא בפלטין שלך.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

ולמה בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא?

יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שאינו מקפחמקפח — מקפח, גוזל, מונע שכר של בריה.

שלשה אוהבים היו לו לאברהם: ענר, אשכול וממרא.

וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול — הלך לקחת מהם עצה.

הלך אצל ענר.

אמר: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא.

אמר לו ענר:

בעל מום רוצה אתה לעשותך?

שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך,

ואין אתה יכול לברוח מפניהם.

הניחו והלך אצל אשכול.

אמר ליה: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא.

אמר לו אשכול:

אתה זקן; אם אתה תמול — יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול, ותמות.

הניחו והלך אצל ממרא.

אמר לו: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא — מה תיעצני?

אמר לו ממרא:

בדבר הזה אתה מבקש עצה?

הלא הוא שהצילך מכבשן האש,

ועשה לך כל הנסים,

והצילך מן המלכים —

ואלולי כחו וגבורתו, היו הורגין אותך;

והציל רמ״ח אברים שבך — ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה?

עשה כמצותו!

אמר הקדוש ברוך הוא, יתברך:

אתה שנתת עצה שימול — איני נגלה אליו אלא בתחומך.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא.

דבר אחר:

בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

נתיעץ על עסק המלה עם ענר.

אמר לו:

בעל מום רוצה לעשותך בעולם;

אם אדם הראשון לא שמר אהבתו, שהיה יציר כפיו —

כך אינו שומר עליך.

הלך לו אצל אשכול.

רוצה הוא לעשותך מסורסמסורס — נטול כח, כסריס בעולם,

שכשיבואו קרוביהם של מלכים שהרגת — יבואו להרוג אותך,

ולא יהא בך כח לינצל מהם, ולא לברוח מהם.

הניח והלך לו אצל ממרא.

לפיכך זכה ממרא להגלות שכינה בחלקו,

לפי שנתן לו עצה להמול משאר חביריו:

וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם(בראשית יד, יג).

וכן הוא אומר:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא.

כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא — היה יושב,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם(בראשית יח, א).

בא אברהם לעמד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תצטער לעמד, שב לך,

שנאמר: נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי(תהלים קי, א).

אמר לו אברהם: וכך הוא דרך ארץ, שאני יושב ואתה עומד?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תצטער; זקן אתה, בן מאה שנה — שב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייךחייך — חי אתה (לשון שבועה), בשביל שאתה יושב ואני עומד —

עתידין בניך, בני שלש שנים, בני ארבע שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, ואני עומד עליהם,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

התחיל אברהם לקלסלקלס — לשבח, לפאר להקדוש ברוך הוא:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ — כשרדפו המלכים, שנאמר: אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א);

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי — כשאחזתה עמי הערלה והייתי חותך;

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי — שאני יושב ואתה עומד.

דבר אחר:

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם.

מהו כְּחֹום הַיּוֹם? שהרתיחשהרתיח — שחימם עד רתיחה, שהבעיר הקדוש ברוך הוא אותו היום כיום הדין,

שנאמר: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וגו׳(מלאכי ג, יט).

כשנגלה עליו הקדוש ברוך הוא באלוני ממרא — מצאו יושב,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א).

כיון שראה שכינה עומדת עליו — בקש לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם:

שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹויְבֶיךָ הֲדֹום לְרַגְלֶיךָ(תהלים קי, א) —

שב, למוד תורתי, שיושבת לימיני ועתידה להנתן בימין,

שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).

אמר אברהם:

רבונו של עולם, אין דרך העולם לישב העבד לפני רבו!

אמר הקדוש ברוך הוא:

מאי איכפת לךאיכפת לך — נוגע לך, חשוב לך?

ואם תתמה בדבר זה — הריני עתיד לקום על בניך כשהם תינוקות ולומדים תורה,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל וגו׳(תהלים פב, א).

התחיל אברהם משבח ואומר:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וגו׳(תהלים יח, לו).

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר:

יהי ביתך פתוח לרוחה,

ויהיו עניים בני ביתיך.

פתוח לרוחה —

כדרך שהיה ביתו של איוב פתוח לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב.

וכך היה איוב אומר:

מכל מקום שיבא אדם — לשם יכנס,

שנאמר: דְּלָתַי לָאֹורַח אֶפְתָּח(איוב לא, לב).

התחיל איוב אומר:

אני לא הייתי עושה כאחרים:

אחרים אוכלים פת נקייה — ומאכילים לעניים פת קברפת קבר — פת קיבר, לחם גס מקמח שלא נופה;

אחרים היו לובשים בגדי מלתיןמלתין — צמר מילתי, צמר משובח — ומלבשין לעניים בבגדי בור.

אני לא עשיתי כן,

אלא ממה שהייתי אוכל — הייתי מאכיל לענים,

וממה שהייתי לובש — הייתי מלביש לעניים,

שנאמר: אִם לֹא בֵרְכוּנִי חֲלָצָיו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם(איוב לא, כ).

אינו אומר כן, אלא מִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם —

ממלתין שהייתי גוזז ולובש — הייתי מלביש לעניים.

התחיל איוב משתבח ואומר:

מה עשה אבינו אברהם ולא עשיתי אני?

אמרו לו:

איוב, עד מתי אתה משתבח?

אתה, אם בא עני לתוך ביתך — הייתה מתרחם עליו;

אם לא בא עני לתוך ביתך — לא היית מתרחם עליו.

אבל אברהם לא עשה כן,

אלא מיום שלישי למילה הלך וישב לו על פתח אהלו.

אמר: שמא ישמעו העוברים שמלתי, לא יכנסו אצלי.

מה עשה? הלך וישב לו על פתח אהלו,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א).

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל(בראשית יח, א).

רבי ברכיה בשם רבי לוי:

כשמתבקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב, אברהם!

את רמז לבניך:

מה את יושב ושכינה עומדת — כך בניך יושבים ושכינה עומדת:

אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

אמר רבי חגיי בשם רבי יצחק:

עומד אין כתיב כן, אלא נִצָּב — איטימוסאיטימוס — מוכן, עומד ודאי,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר: וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר(שמות לג, כא).

רבי שמואל בר חייה, רבי יודן בשם רבי חנינה:

על כל שבח ושבח שישראל משבחים להקדוש ברוך הוא — משרי שכינתו עליהם.

מה טעם?

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים וגו׳(שיר השירים ב, ט).

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — רבי יצחק: את אומר לנו: דיאו דיאודיאו דיאו — בוא, בוא את לגבןאת לגבן — אתה (בא) אצלנו; דאי אתאדאי אתא — שאם בא (אתה) — את לגבן קדמייקדמיי — תחילה, ראשונה.

אמר רבי יצחק:

מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן, מסוכה לסוכה, מגדר לגדר —

כן הקדוש ברוך הוא מדלג ממצרים לים, ומים לסיני.

במצרים ראו אותו — וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה(שמות יב, יב);

בים ראו אתו — וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹולָה(שמות יד, לא); (פסיקתא רבתי: בסיני ראו אותו — שנאמר: וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל(שמות כד, י);)

בסיני ראו אותו — וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ(דברים לג, ב).

אוֹ לְעֹופֶר הָאַיָּלִים — רבי יוסה ברבי חנינה אמר: לעוילהן (פסיקתא רבתי: לעורזילהון) דאיילתה.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵינוּ — כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד יְיָ לְעֵינֵי כׇל הָעָם וגו׳(שמות יט, יא);

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — וַיֵּרֶד יְיָ וגו׳(שמות יט, כ);

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — בשעה שאמר אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) (פסיקתא רבתי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ) — מה אמר לי? אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ.

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — אמר רבי יצחק: מה הצבי הזה מדלג על ההרים ומקפץ מאילן לאילן, מסוכה לסוכה, מגדר לגדר —

כך הקדוש ברוך הוא מדלג מבית כנסת זו לכנסת זו, מבית מדרש זה לבית מדרש זה.

בשביל מה? בשביל לברך את ישראל. בזכות מי? בזכות מי שהיה (פסיקתא רבתי: בזכות מה? בזכות שהיה) יושב באלוני ממרא,

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא וגו׳(בראשית יח, א).

רבי ברכיה בשם רבי לוי:

יֹושֵׁב — ישב כתב.

כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא ביקש אבינו אברהם לעמוד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב. ישב אבינו אברהם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כל זמן שבניך ניכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות — יהיו יושבין וכבודי עומד.

ומה טעמא? אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

אמר רבי חגי בשם רבי יצחק:

אלהים עומד אין כתיב כן, אלא נִיצָּב — איטמוסאיטמוס — מוכן, עומד הכן.

רבי שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה:

כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא — כבודו יושב ביניהם.

ומה טעמא? וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

אוֹ לְעֹופֶר הָאַיָּלִים — רבי יוסה ברבי חנינה אמר: לעוליהן דאיילתהלעוליהן דאיילתה — לעופריהן של האיילות.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵינוּ — אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות;

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — מבין כתיפות של כהנים;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — מבין אצבעותיהם של כהנים.

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי — מה אמר לי? יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד).

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — אמר רבי יצחק: מה הצבי הזה ניראה וחוזר וניכסה —

כך משיח ראשון ניגלה להם וחוזר ונכסה מהם.

כמה נכסה מהם? יהודה ברבי אמר: שלשה חדשים,

הדא היא דכתיב:

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם וגו׳(שמות ה, כ).

אוֹ לְעֹופֶר הָאַיָּלִים — רבי יוסה ברבי חנינה אומר: לעוליהן דאיילתא.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵינוּ — אחר כותל מערבי של בית המקדש, שאינו חרב לעולם;

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — בזכות אבות;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — בזכות אימהות.

ללמדך: שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך, כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אימהות.

רבי ברכיה בשם רבי לוי: כגואל הראשון כך הוא גואל האחרון:

מה גואל הראשון ניגלה להם וחזר וניכסה מהם — כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר וניכסה מהם.

כמה הוא נכסה מהם?

רבי תנחומה בשם רבי חסיא אומר, ברבי הושעיא, רבי מנחמה בשם רבי חמא ברבי חנינא: ארבעים וחמשה יום,

הדא היא דכתיב:

וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁומֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים(דניאל יב, יא), אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה(דניאל יב, יב).

אילין מותרייה דהכה מה אינוןאילין מותרייה דהכה מה אינון — אלו העודפים שכאן, מה הם?? אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח יגלה להם וחוזר ויכסה מהן.

לאיכן הוא מוליכם? אית דאמריןאית דאמרין — יש אומרים: למדבר יהודה; ואית דאמרין: למדבר סיחון ועוג,

הדא היא דכתיב:

לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹולַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וגו׳(הושע ב, טז).

מי שהוא מאמין בו — אוכל מלוחים ושרשי רתמים וחייה,

הדא הוא דכתיב:

הַקֹּוטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁורֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם(איוב ל, ד);

ומי שאינו מאמין בו והולך לו אצל אומות העולם — הן הורגין אותו.

אמר רבי יצחק בר מריין:

לסוף ארבעים וחמשה יום הקדוש ברוך הוא ניגלה להם ומוריד את המן.

למה? שאין כל חדש תחת השמש. ומה טעמא?

וְאָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹוד אוֹשִׁיבְךָ בׇאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד(הושע יב, י).

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי(שיר השירים ב, ט) —

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, את אמר לי: דיו, דיו! — דיאו את לגבןדיאו את לגבן — בוא אתה אצלנו תחלה.

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — מה צבי זה וכו׳ מדלג מהר להר, מבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, מגדר לגדר,

כך הקדוש ברוך הוא מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית מדרש זה לבית מדרש זה.

כל כך למה? כדי לברך את ישראל.

ובאי זו זכות? בזכותו של אברהם.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

רבי ברכיא בשם רבי לוי אמר:

יֹושֵׁב — ישב כתיב.

בא אברהם לעמד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב, שב, אברהם — את סימן לבניך:

מה את יושב ואני עומד — כך יהיו בניך:

בשעה שיכנסו לבית הכנסת ולבית המדרש, וקורין קרית שמע —

הם יושבין, וכבודי עומד ביניהם.

מה טעם? אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:

אלהים עומד אין כתוב כאן, אלא אֱלֹהִים נִצָּב.

מהו נִצָּב? איטימוסאיטימוס — מוכן, עומד הכן,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר: וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר(שמות לד, ב),

וכתיב: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ(ישעיה סה, כד).

רבי שמואל בשם רבי חנינא אמר:

כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא — הקדוש ברוך הוא יושב ביניהן.

הדא הוא דכתיב:

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים —

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: לעוזליהון דאיילתאלעוזליהון דאיילתא — לעופריהן של האיילות.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ — אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות;

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — מבין כתפיהם של כהנים;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — מבין אצבעותיהן של כהנים.

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) — מה אמר לי?

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד).

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב(בראשית לה, ט).

מה כתיב אחריו? אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה(בראשית לה, יא).

אתה סימן לבניך:

כשבאתי אצלך — באתי טעון ברכות;

וכשאבוא אצל בניך — אבא טעון ברכות,

שנאמר: בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ(שמות כ, כא).

הוי: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וגו׳.

ולא ליעקב בלבד, אלא אף לאבינו אברהם.

מה כתיב? וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳(בראשית יח, א).

כביכול, הקדוש ברוך הוא עומד והוא יושב.

ביקש לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב! חייך, אתה סימן לבניך:

מה אתה יושב ואני עומד —

אף בניך יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כביכול, ואני עומד,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: סימן את לבניך:

מה אתה — כשבאתי אני אצלך, באתי טעון ברכות;

אף בניך — כשאגלה עליהם, אהא טעון ברכות.

כיון שנעשה המשכן, מה כתיב? וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

וכשנגמרה מלאכתו, אמר הקדוש ברוך הוא: התניתי עמהם — כשאגלה עליהם, אבא טעון ברכות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? ברכן, ואחר כך נגלה עליהם.

מה כתיב בברכת כהנים?

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד),

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ(במדבר ו, כה),

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂים לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו);

ואחר כך: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

רבי שמואל בשם רבי חנינא אמר:

כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא — כבודו יושב ביניהם,

שנאמר: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל.

אמרה אסתר:

אם אין אתה עונה אותנו — הם מאבדין אותנו,

ומה אני מקיים וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל?

ואם תושיענו — יתקיים בנו וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל.

אמר רבי יהושע בן לוי:

תבא עלי כך וכך, אם נסתכלתי בספר אגדה מימיי!

אלא פעם אחת מצאתי ספר אגדה, וראיתי בו:

קע״ה פרשיות שכתוב בתורה אמירה וציווי — כנגד קע״ה שנותיו של אברהם אבינו.

מה טעם? לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם(תהלים סח, יט) —

האדם — זה אברהם, שנאמר: הָאָדָם גדול בָּעֲנָקִים(יהושע יד, טו).

וקמ״ז מזמורים שבספר תהלים — כנגד שנותיו של יעקב.

מה טעם?

אמר רבי אבא בר כהנא:

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל.

וקכ״ג פעמים שעונין אחר הקורא את הלל ׳הללו יה׳ — כנגד שנותיו של אהרן.

ומה טעם? יִרְאֵי יְיָ הַלְלוּהוּ(תהלים כב, כד),

וכתיב: יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹושָׁיו(תהלים לד, י) —

ואהרן נקרא קדוש, שנאמר: ולְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְיָ(תהלים קו, טז).

רבי שמואל בשם רבי חנינא אמר:

כל תהילה ותהילה שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא — הרי הוא יושב למעלה מן הקילוס.

ומה טעם? וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִילָּה(נחמיה ט, ה).

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:

כתיב: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹושֵׁב(בראשית יח, א) — ישב כתיב.

בא לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב אתה, וסימן לבניך:

שבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וקוראין את שמע, ומתפללין —

הן יושבין, וכבודי עומד ביניהן.

ומה טעם? אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

רבי חגאי בשם רבי יצחק אמר:

אלהים עומד אין כתיב כן, אלא אֱלֹהִים נִצָּב,

כמה דאת אמר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה(ישעיה סה, כד).

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי(שיר השירים ב, ט) —

מה הצבי הזה מקיף ממקום למקום, מגדר לגדר, ומאילן לאילן, מסוכה לסוכה —

כך הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו.

כל כך למה? בשביל לברך את ישראל,

שנאמר: בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ(שמות כ, כא).

באי זו זכות? בזכות שלאבינו אברהם,

דכתיב: כֹּה תְבָרְכוּ(במדבר ו, כג) —

כמה דתימאכמה דתימא — כמו שאתה אומר: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ(בראשית טו, ה).

אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר:

לעוזייליהון דאיילתאלעוזייליהון דאיילתא — לעופריהן של האיילות.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ —

בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר את אברהם אבינו ביום השלישי שלמילה,

כמה דתימא: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב(בראשית יח, א).

ישב כתיב — בא לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב, אברהם! אתה סימן לבניך:

שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין את שמע — ויושבין, וכבודי עומד.

ומה טעם? אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

רבי חגי בשם רבי יצחק:

אלהים עומד אין כתיב כאן, אלא אֱלֹהִים נִצָּב — איטימוסאיטימוס — מוכן, עומד הכן,

הא כמה דתימא: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה(ישעיה סה, כד).

לכך נאמר: הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ —

אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת —

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כֹּה תְבָרְכוּ וגו׳,

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולמים, לכהנים את אומר שיברכו אותנו?

אין אנו צריכין אלא לברכותיך, ולהיותינו מתברכים מפיך!

הדא הוא דכתיב:

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל(דברים כו, טו).

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכים אתכם — עמהם אני עומד ומברך אתכם.

לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם — לומר שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו.

ולכך הוא אומר:

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת — מבין כתפותיהם שלכהנים;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — מבין אצבעותיהם שלכהנים.

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) —

וַאֲנִי אֲבָרְכֵם(במדבר ו, כז).

וכן שלמה אמר: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וגו׳(שיר השירים ד, ו) —

אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת וגו׳(יהושע ה, ג) — זה אברהם, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳(בראשית יח, א).

כְּחֹום הַיּוֹם — שהרתיחשהרתיח — שחימם עד רתיחה, שהבעיר הקדוש ברוך הוא אותו היום.

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ וגו׳ — אילו העוברים והשבים שהיה מכלכלמכלכל — מספק מזון, מפרנס;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שלא יצטער מן המילה, לפי שהיה משמש אותן;

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה אברהם, שנאמר: מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת(תהלים מה, ט).

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם — זה יום הדין;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שאין צל לרשעים, שנאמר: אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּועֲלֵי אָוֶן(איוב לד, כב);

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּר — זה בית המקדש, שהיו מקטירין שם המור.

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם — זה יום הדין;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — עד שיופיע מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — אילו צללי המלכיות;

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה ירושלים, שנאמר: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה וגו׳(שיר השירים ה, א).

אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת — שנטל את הערלות ועשאן גבעה;

לפיכך נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו.

וכיון שראה כך — הלכו גם הם עם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

וכן שלמה אומר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם(שיר השירים ד, ו) —

אלו העוברים והשבים שהיה אברהם מכלכל,

שהיו כצללים הולכין ובאין.

וְנָסוּ הַצְּלָלִים —

שלא יצטער מן המילה משמשומשמשו — מלשמשם, מלשרת את האורחים.

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר —

זה אברהם שנקרא מור,

שנאמר: מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת(תהלים מה, ט).

לכך: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

כיון שראו מלאכי השרת — הלכו אף הן אחר הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה וגו׳(בראשית יח, ב).

פֶּתַח הָאֹהֶל(בראשית יח, א) —

פתח טוב פתחתה לעוברים ולשבים,

פתח טוב פתחתה לגרים.

שאילולי את — לא בראתי שמים וארץ:

וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת(ישעיה מ, כב);

שאילולי את — לא בראתי גלגל חמה:

לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם(תהלים יט, ה);

שאילולי את — לא בראתי את הירח:

הֵן עַד יָרֵחַ לֹא יַאֲהִיל(איוב כה, ה).

אמר רבי לוי:

לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם, ואינו מניח אדם מהול לירד בתוכה.

ואותם שחטאו יותר מדיי — מהואמהוא — מה הוא עושה להם?

מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו,

ונותנה להן, ומורידן לגיהנם;

שנאמר: שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו, חִלֵּל בְּרִיתוֹ(תהלים נה, כא).

כְּחֹום הַיּוֹם —

לכשיבוא אותו היום שכתוב בו: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר(מלאכי ג, יט).

כְּחֹם הַיּוֹם —

תני רבי ישמעאל:

וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס(שמות טז, כא) — בארבע שעות.

אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?

כשהוא אומר כְּחֹום הַיּוֹם — הרי שש שעות אמורות.

או חילוףאו חילוף — או להפך??

בארבע שעות — טולה קריר ושמשה שריבטולה קריר ושמשה שריב — צלו קריר ושמשו חמה;

בשש שעות — טולה ושמשה שריביןטולה ושמשה שריבין — צלו ושמשו חמים.

אמר רבי תנחומה:

בשעה שאין לבריה צל תחתיו.

אמר רבי ייניי:

נקב נקב מגיהנם, והרתיח כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה.

אמר הקדוש ברוך הוא: צדיקי בצער, והעולם בריוחבריוח — ברווחה?

כְּחֹום הַיּוֹם —

הדה אמרההדה אמרה — זאת אומרת, מכאן: שהחמים יפין למכהשהחמים יפין למכה — שימי החום יפים (לרפואת) המכה.

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א) —

הרתיחהרתיח — הבעיר, החם מאד הקדוש ברוך הוא אותו היום,

שלא יהו עוברין ושבין באין (ילמדנו: כדי שלא יעברו העוברים והשבים), וילך ויצטער אברהם להכניסם, לכלכלםלכלכלם — לזונם, להאכילם.

דבר אחר: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם(שיר השירים ד, ו) — זה יום הדין:

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם ההוא בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל(מלאכי ג, יט) זדים וְכׇל עושי רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שאין בו צל לרשעים,

שנאמר: אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּועֲלֵי אָוֶן(איוב לד, כב).

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה בית המקדש, שהיו מקריבים בו מור;

אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה — זה ירושלם, שהיו מקריבים במנחותיהם לבונה.

רבן גמליאל בנו שלרבי יהודה הנשיא אומר:

כיון שנמול אברהם, ביום השלישי כאיבכאיב — כואב היה לו הרבה מאד — לנסות את אברהם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נקב חור אחד מגיהנם, והרתיח את היום כיום שלרשעים.

והלך וישב לו בפתח האהל לרוח היום,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם(בראשית יח, א).

אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:

בואו ונרד ונבקר את החולה, שמדת בקור חולים גדולה היא לפני.

ונגלה הקדוש ברוך הוא על אבינו אברהם, ואחר כך מלאכי השרת,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא,

ואחר כך: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב).

אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:

בואו וראו כוחה שלמילה:

עד שלא נמול אברהם, כשהייתי מדבר עמו — היה נופל על פניו,

שנאמר: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וגו׳(בראשית יז, יז);

עכשיו שנמול — הוא יושב ואני עומד.

מניין לאברהם שהיה יושב?

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל וגו׳.

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר(מלאכי ג, יט).

זה שאמר הכתוב:

לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ וגו׳(ישעיה לד, י).

כשבא מלאכי ונבא:

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עושי רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא וגו׳,

אמרו ישראל:

וכי יום אחד בא?

והלא כמה ימים רעים באו על ישראל,

וכמה שנים רעים באו עליהם של שפטים,

ופורעניות גדולות עברו עלינו יותר חזקים מהאש;

ואתה אומר: וְלִהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא?

בא ישעיה וניבא ואמר:

לא כעסת על דברי מלאכי, שאמר יום אחד על הרשעים?

אני אומר להם: לילה ויומם,

שנאמר: לַיְלָה ויום לֹא תִכְבֶּה;

ולא עוד, אלא: לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ.

שבעה שמות נקראו לגהינם:

שאול, ואבדון, צלמות, ארץ עיפתה כמו אופל, באר שחת, טיט היון, ובור שאון, וגהינם.

אמר רבי ינאי:

כל אלו השמות —

אמר הקדוש ברוך הוא:

איני צריך לאחד מהם;

אלא יום אחד יש לי, ואני מרתיחו כדי להפרע מן הרשעים,

שנאמר: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר.

דבר אחר:

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר(מלאכי ג, יט).

זה שאמר הכתוב:

לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִידֹות לָמוֹ(דברים לב, לה).

אמר הקדוש ברוך הוא:

לכשיגיע הזמן.

לאימתילאימתי — לאיזה זמן, מתי?

כשיתקיים מה שראה דניאל:

וחזא הויתוחזא הוית — ורואה הייתי די מן טוראדי מן טורא — שמן ההר (נחצבה אבן) אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן וגו׳(דניאל ב, מה).

כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִידֹות לָמוֹ.

כשראה בלעם יום הדין, שעתיד לאבד את הרשעים — עשאו רחוק,

שנאמר: אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב וגו׳(במדבר כד, יז);

אוֹי מִי יִחְיֶה מן הרשעים מִשֻּׂומוֹ אֵל(במדבר כד, כג).

אבל משה, כשראה שאותו היום הוא מתן שכרן של צדיקים — אמר:

כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וגו׳.

וכן אסף אומר על רשעים:

כִּי הִנֵּה רְחֵיקֶיךָ יֹאבֵדוּ וגו׳(תהלים עג, כז),

וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים וגו׳(תהלים עג, כח) —

מה שהם אומרים: יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וגו׳(ישעיה ה, יט),

זהו: כִּי הִנֵּה רְחֵיקֶיךָ יֹאבֵדוּ.

וְחָשׁ עֲתִידֹות לָמוֹ.

אמר הקדוש ברוך הוא:

מחיש אני ומרעיש את העולם לפרוע מהם,

שנאמר: יָעֻופוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכל(חבקוק א, ח).

וְחָשׁ עֲתִידֹות לָמוֹ —

הָאֹומְרִים יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ,

ועל שאמרת: וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה —

הרי יודעים אתם: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא.