מדרש
פרשת ויצא
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת ויצא
מדרש תנחומא
דרשה א
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה(בראשית כח, י)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · ההורג בשגגה גולה לערי מקלט, ויעקב גלה לחרן; האבנים שתחת ראשו נעשו אבן אחת
בדפוס סימן א. בראש הפרשה בכתב היד כותרת הסופר ״פרשת ויצא יעקב״.
בדפוס: ״להיכן היה גולה״; ״בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו״; ״מכיון שראהו הקב״ה בצרה גדולה״; ״שהיו תחת מראשותיו״; ״מנין שעד שלא ישן כתיב ויקח מאבני המקום״.
מקבילות: משנה מכות ב, ד (״להיכן גולין? לערי מקלט, לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען״). האבנים — בבלי חולין פרק ז, צא ע״ב (״אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו; תנא: וכולן נבלעו באחד״); בראשית רבה סח, יב דורש ״ויקח מאבני המקום״ בדרך אחרת (שתים עשרה אבנים שנתאחו).
ילמדינו רבינו: ההורג את הנפש בשגגה — להיכן הוא גולה?
כך שנו רבותינו:
ההורג את הנפש בשגגה גולה לערי מקלט:
לשלש הערים שבעבר הירדן,
ושלש שבארץ כנען.
ויעקב אבינו גלה לחרן —
בורח בנפשו, שלא יהרוג אותו עשו אחיו.
כיון שראהו הקדוש ברוך הוא בצרה — נגלה עליו בחלום.
אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש:
כיון שראו האבנים שהיו מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא — נמחונמחו — נמעכו ונבלעו זו בזו כולן ונעשו אבן אחת.
מנין?
שעד שלא ישן — וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם(בראשית כח, יא): אבנים הרבה;
כיון שננערשננער — שהתעורר משנתו — וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן(בראשית כח, יח): אבן אחת.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויחלום והנה סולם״ · שרי ארבע המלכויות עולים ויורדים; יעקב לא האמין ולא עלה, ובניו משתעבדים
בדפוס סימן ב. ״ואינו יורד״ — השלמת מאגרים (בדפוס ״ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה״). ״מאה״ — בכתב היד ״ק׳ף״. ״שנאמר״ (לפני ״אם תגביה״) — השלמת מאגרים, כדפוס. ״דאמר רבי שמואל בר נחמן״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים, וכך בדפוס (״דא״ר שמואל בר נחמן״).
״ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל״ — כך בכתב היד ובדפוס; במקרא (ירמיה ל, י) ״ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי ואל תחת ישראל״; בירמיה מו, כז בלא ״נאם יי״, אבל ההמשך ״אשר הפיצותיך שם״ הוא ל, יא (במו, כח ״אשר הדחתיך שמה״). ״הפיצותיך״ — במקרא (ל, יא) ״הפצותיך״.
״רבי שמעון בן יוסי״, ״רבי שמעון בן מנסיה״ — כך בכתב היד; בדפוס שניהם ״ר״ש בן יוסינה״. בדפוס: ״אלו שרי אומות העכו״ם״; ״שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד״; ״כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו״; ״א״ל הקב״ה אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם״; ״מארץ מגליא מאספניה ומחברותיה״; ״ואותך לא אעשה כלה אלא מיסרך ביסורין בעולם הזה״.
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא כג, ב (״ר׳ ברכיה ר׳ חלבו ר׳ שמע׳ בר׳ יוסי בשם ר׳ מאיר מלמד שהראה הקב״ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה ויורד… ולא האמין ולא עלה. ר׳ ברכיה ר׳ חלבו בשם ר׳ שמעון בר׳ יוסינה, ר׳ מאיר היה דורש בכל זאת חטאו… בפיסים ובהוניות ובזמיות ובגלגליות… מגליא ומאספמיא ומחברותיה״). ויקרא רבה כט, ב (״ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמעון בן מנסיא משום ר׳ מאיר״; ״הרי בניך נאחזין באומות ומסתבכין במלכיות״).
וַיַּחֲלֹום וְהִנֵּה סֻולָּם מֻוצָּב אַרְצָה וגו׳(בראשית כח, יב).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אלו שרי אומות העולם.
דאמר רבי שמואל בר נחמןדאמר רבי שמואל בר נחמן — שאמר רבי שמואל בר נחמן:
מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו:
שרה של בבל עולה שבעים עוקיםעוקים — שלבים, מעלות (בסולם) (?) ויורד,
ושל מדי — חמשים ושנים,
ושל יון — מאה,
ושל אדום עלה, ולא ידע כמה, ואינו יורד.
באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, ואמר: שמא לזה אין לו ירידה?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל(ירמיה ל, י) —
כביכול, אפילו אתה רואהו עולה אצלי — משם אני מורידו,
שנאמר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ וגו׳(עובדיה א, ד).
רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבי שמעון בן יוסי אמר:
מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב:
שרה של בבל עולה ויורד,
ושל מדי עולה ויורד,
ושל יון עולה ויורד,
ושל אדום עולה ויורד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה?
באותה שעה נתירא יעקב אבינו, ואמר: שמא כשם שיש לאלו ירידה — כך אני יש לי ירידה?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם אתה עולה — אין לך ירידה.
לא האמין, ולא עלה.
רבי שמעון בן מנסיה היה דורש:
בְּכׇל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו(תהלים עח, לב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו האמנת ועלית — לא היה לך ירידה לעולם;
אלא הואיל ולא האמנת — הרי בניך משתעבדין בהללו ארבע מלכויות בעולם הזה:
במסים, ובארנוניותובארנוניות — ובמס התבואה והבהמה שגובה המלכות, ובגולגליותובגולגליות — ובמס הגולגולת, מס על כל נפש.
אמר לו: יכול לעולם?
אמר לו: אַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם —
מגליאמגליא — מארץ גאליה (צרפת) ומאספמיאומאספמיא — ומספרד ומחברותיהומחברותיה — ומן הארצות השכנות לה;
וְשָׁב יַעֲקֹב — מבבל;
וְשָׁקַט — ממדי;
וְשַׁאֲנַן — מיון;
וְאֵין מַחֲרִיד — מאדום.
כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתִיךָ שָּׁם(ירמיה ל, יא) —
באומות העולם, שהם מכליםמכלים — קוצרים את השדה עד תומו, ואינם משאירים פאה את שדותיהם;
אבל ישראל, שאין מכלים את שדותיהן — לא אעשה כלה,
אלא איסרךאיסרך — אייסרך, אעניש אותך ביסורין בעולם הזה, בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבא.
לכך נאמר: וַיַּחֲלֹום.
חלק ג
פתיחתא
פתיחתא · מלאכים שומרים את עושה המצוות מן המזיקין; השמאל אלף והימין רבבה
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל־דְּרָכֶיךָ(תהלים צא, יא)
בדפוס סימן ג, תחילתו. ״אינה״ — השלמת מאגרים, כדפוס. ״רבי חנינה ברבי אבהו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״א״ר אבהו בר חנינא״.
בדפוס: ״ויצא יעקב, זשה״כ כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״; ״ומה הוא יפול משלימין לו״; ״מפני ששמו של הקב״ה כתוב בתפילין״; ״לא כתיב יהא מצדך אלא יפול, שמאל שאינה פשוטה במצות כמו הימין אינה מפלת אלא אלף מזיקין״; ״לכך כתיב כי מלאכיו יצוה לך״.
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע(בראשית כח, י).
זה שאמר הכתוב:
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמׇורְךָ בְּכׇל דְּרָכֶיךָ(תהלים צא, יא).
אמר רבי מאיר:
עשה אדם מצוה אחת — מוסרים לו מלאך אחד;
עשה שתי מצות — מוסרין לו שני מלאכים;
עשה מצות הרבה — מוסרין לו מלאכים הרבה,
שנאמר: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמׇורְךָ וגו׳.
ולמה?
כדי לשומרו מן המזיקין,
שנאמר: יִפֹּול מִצִּדְּךָ אֶלֶף(תהלים צא, ז).
ומהו יִפֹּול?
משלימיןמשלימין — מצטרפים אליו, עוברים לצדו (כ״נפלו על דוד״) לו,
כענין שנאמר: וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִד(דברי הימים א יב, כ).
וּרְבָבָה מִימִינֶךָ —
אמר רבי יצחק:
למה מן הימין רבבה, ומן השמאל אלף?
לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה,
לפי ששמו של הקדוש ברוך הוא כתוב בתפילין ונתון בשמאל,
שנאמר: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ(דברים ו, ח).
אמר רבי חנינה ברבי אבהו:
לא כתב ״יהא מצדך״, אלא יִפֹּול:
שמאל, שאינה פשוטהפשוטה — מושטת, עוסקת במצות — אינה מפלת אלא אלף מזיקין;
אבל ימין, שהיא פשוטה במצות — מפלת רבוארבוא — רבבה, עשרת אלפים מזיקין.
לכך כתב: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ.
חלק ד
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״וילך חרנה״ · הארץ קפצה לאברהם, לאליעזר, לדוד וליעקב
בדפוס סימן ג, המשכו. ״ויחלק עליהם לילה״ — בכתב היד בלא ״שנאמר״; בדפוס ״ואחת בימי דוד שנאמר בהצותו״ ו״וזאת ויצא יעקב מבאר שבע״; ״מלמד שהקפיץ הקב״ה את הארץ ליואב ולאבישי ולצבא המלחמה״.
מקבילה: בבלי סנהדרין פרק יא, צה ע״א (״שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה״ — שם יעקב קפצה לו הארץ בשובו מחרן אל המקום).
וַיֵּלֶךְ חָרָנָה(בראשית כח, י) —
זו אחת מארבע קפיצותקפיצות — קפיצת הדרך: הארץ נתקצרה לפני ההולך שקפצה הארץ:
אחת בימי אברהם — וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו);
ואחת לאליעזר — שנאמר: וָאָבֹוא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן(בראשית כד, מב);
ואחת בימי דוד — בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה(תהלים ס, ב);
ואחת — וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.
וכן דוד אומר: הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה(תהלים ס, ד) —
שהקפיץ הקדוש ברוך הוא את הארץ ליואב ולאבישי ולצבא מלחמה.
דרשת הפסוק · ״וידר יעקב נדר״ · על כל מה שתבע יעקב השיבו הקדוש ברוך הוא; ועל הלחם — מחלוקת
בדפוס סימן ג, סופו. ״הפרנסה״ (הראשון) — אותיות ״נסה״ מסופקות בכתב היד. ״ורבנן אמרי״, ״כמה דאת אמר״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים.
בדפוס: ״וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו׳״; ״אמר אם יהיה אלהים עמדי השיבו והנה אנכי עמך, אמר ושמרני השיבו ושמרתיך בכל אשר תלך״; ״אמר ונתן לי לחם ולא השיבו על הפרנסה״. ״והשיבותיך״ — במקרא (בראשית כח, טו) ״והשבתיך״.
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי(בראשית כח, כ).
אמר רבי ברכיה:
בכל מה שתבע יעקב מן הקדוש ברוך הוא — השיבו:
אמר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי — אמר לו: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ(בראשית כח, טו);
אמר: וּשְׁמָרַנִי — השיבו: וּשְׁמַרְתִּיךָ;
אמר: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם(בראשית כח, כא) — השיבו: וַהֲשִׁיבֹותִיךָ;
אמר: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹול — ולא השיבו על הפרנסה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מבטיחו על הלחם — מהו מבקש ממני עוד?
לפיכך לא הבטיחו על הלחם.
ורבנן אמריורבנן אמרי — והחכמים אומרים:
אף על הפרנסה השיבו,
שנאמר: כִּי לֹא אֶעֱזׇבְךָ;
ואין כִּי לֹא אֶעֱזׇבְךָ אלא לחם,
כמה דאת אמר: לֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם(תהלים לז, כה).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | ואינו יורד | — (הוספה) |
| ב | שנאמר | — (הוספה) |
| ג | אינה | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ב
וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה(בראשית כט, לא)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · אין מברכין על ריח של עבודה זרה; לאה בכתה שלא תינשא לעשו, ונתן לה בנים תחלה
בדפוס סימן ד. ״על חנויות״ — הסופר כתב ״של״, מחקו וכתב ״על״. ״שמחה״ — הה״א מסופקת בכתב היד; בדפוס ״שמח״. ״חייב״ — בכתב היד ״חיי׳״, כדפוס.
בדפוס: ״אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודת כו״ם אבל אם עבר בשוק״; ״שנאמר עינים להם ולא יראו וגו׳ כמוהם יהיו עושיהם״; ״לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו ורחל ליעקב״; ״רשע כל תועבות יי עשה״; ״כיון שהיתה שומעת כך היתה בוכה ואומרת״; ״אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני בדין״.
מקבילות: משנה ברכות ח, ו (״אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים… ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודת כוכבים״). בבלי בבא בתרא פרק ח, קכג ע״א (״רב אמר: לעולם רכות ממש… שהיתה שומעת על פרשת דרכים… גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות… והיתה בוכה״).
וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה(בראשית כט, לא).
ילמדינו רבינו: מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודה זרה?
כך שנו רבותינו:
אין מברכין לא על הבשמים ולא על הריח שלפני עבודה זרה;
אבל עבר בשוק על חנויות של בשמים — חייב לברך;
אבל על ריח של עבודה זרה — אסור.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
אל תטעו אחר עבודה זרה, שאין בה ממש:
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ(תהלים קטו, ה), כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹושֵׂיהֶם וגו׳(תהלים קטו, ח);
אבל הקדוש ברוך הוא — אדם מלחשמלחש — מדבר בלחש בתוך לבו בתפלה, מיד הוא שומע.
מניין?
מחנה, שנאמר: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ(שמואל א א, יג).
תדע לך, שהרי רחל ולאה:
לאה היתה ראויה להנשא לעשו, ורחל ליעקב.
והיתה לאה יושבת בפרשת דרכיםבפרשת דרכים — במקום שהדרכים נפרדות, בצומת ושואלת: עשו מה מעשיו?
והיו אומרים לה: איש רע, שופך דמים, מקפחמקפח — שודד והורג עוברים ושבים,
אדמוני, כולו כאדרת שער, רשע — כל תועבות בו.
כיון שהיתה שומעת כך, היתה אומרת:
אני ורחל אחותי מבטן אחת יצאנו —
תינשא היא ליעקב הצדיק, ואני לעשו הרשע?
והיתה בוכה ומתענה, עד שנעשו עיניה רכות.
לפיכך כתיב: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת(בראשית כט, יז).
וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה —
שנואין מעשה עשו בפניה;
אבל רחל, שהיתה שומעת שתינשא ליעקב — היה לבה שמחה ומתגאה.
כיון שנישאו שתיהן ליעקב, אמר הקדוש ברוך הוא:
אותה שבוכה ומתענה, ושונאה מעשה עשו, ומתפללת לפני שלא תתרחק מן אותו צדיק —
הריני נותן לה בנים תחלה.
לכך נאמר: וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא · ישמעאל נדון באשר הוא שם; ולאה — אינו מקפחה מן הבנים
כִּי־הוּא יָדַע מְתֵי־שָׁוְא וַיַּרְא־אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן(איוב יא, יא)
בדפוס סימן ה. ״שהן אומרין״ — בגליון כתב היד. ״בה״ — בכתב היד ״בא״ (מסומן במאגרים כשיבוש); כך בדפוס. ״בן״ (״בן בנה״) — בגליון כתב היד; בדפוס ״זמרי בן בנה״. ״כל אותו עניין״ — מפנה אל סיפור המקרא (בראשית כא, י–יד), וכך בדפוס.
בדפוס: ״כיון שכלו המים מן החמת והיה ישמעאל מת בצמא״; ״רבי יוסי בר חלפתא אומר מקום שהסיח עמה אחד מן המלאכים״; ״רבי ברכיה אמר שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, אמרה לפניו רבש״ע כביכול אתה דומה לבני אדם״; ״דבר אחר כי הוא ידע מתי שוא מדבר בלאה״; ״אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה לזו את נותן בנים שעל ידי זמרי בן בנה יפלו כ״ד אלף״.
מקבילה: בראשית רבה נג, כא (״קפצו מלאכי השרת לקטרגו… אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא — את מעלה לו הבאר? אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו״).
וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה(בראשית כט, לא).
זה שאמר הכתוב:
כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן(איוב יא, יא).
הכתוב מדבר בישמעאל:
בשעה שאמרה שרה לאברהם: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת(בראשית כא, י) — וכל אותו עניין,
מה כתיב שם?
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּוקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם(בראשית כא, יד).
כיון שכלו המים מן החמת — היה ישמעאל מת בצמא.
מיד: וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים(בראשית כא, טו).
רבי מאיר אומר: זה הרותםהרותם — שיח מדבר (רותם המדבר) הגדל במדבר.
רבי יוסי בר חלפתא אומר: מקום שהשיחשהשיח — שדיבר, שהסיח עמה אחד מן המלאכים.
רבי ברכיה אומר:
שהטיחהשהטיחה — שהשמיעה דברים קשים, שהתריסה דברים קשים כלפי למעלה.
אמרה לפניו: כביכול, את דומה לבני אדם, שהן אומרין ליתן דבר וחוזרים בהם?
לא כך אמרת לי: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ(בראשית טז, י)?
הרי הוא מת בצמא!
מיד רמז הקדוש ברוך הוא למלאך להראות לה את הבאר.
אמר אותו מלאך: רבונו של עולם, לרשע הזה, שעתיד לקפח את העוברים ואת השבים — אתה מעלה לו את הבאר?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מהו עכשיו? לא צדיק הוא?
איני דן את האדם אלא על שעה שעומד בה בדין לפני.
לפיכך כתיב: כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם(בראשית כא, יז).
הוי אומר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן.
כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא —
הכתוב מדבר בלאה:
כשביקש הקדוש ברוך הוא ליתן לה בנים, אמרו מלאכי השרת:
לזו את נותן לה בנים, שעל ידי בן בנה יפלו עשרים וארבע אלף?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: עכשו — זו הצדקת; איני מקפחהמקפחה — מקפח את חלקה, מונע ממנה מן הבנים.
הוי: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא.
לפיכך כתב: וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ז | בה | בא |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ג
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ(בראשית ל, כב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · ברוך שככה לו בעולמו; רחל תפשה פרק שתיקה ולאה פרק הודייה, ובזכות השתיקה נזכרה
בדפוס סימן ו. ״אחותה״ — בכתב היד ״אותה״, והח״ית השלמת מאגרים. ״בשתיקה״ (״עמדו זרעה בשתיקה״) — היו״ד מסופקת בכתב היד. ״רבן שמעון בן גמליאל״ — בכתב היד ״רשב״ג״, כדפוס; הדברים במשנה אבות א, יז (״כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה״). ״אמר רבי״ — כך בכתב היד; בדפוס ״א״ר יהודה״.
״ומצלי… אלהיה״ — כך בכתב היד; במקרא (דניאל ו, יא) ״ומצלא ומודא קדם אלההּ״, ובדפוס ״דניאל מצלי ומודה״. ״הודו ליי כי טוב״ — כבראשית רבה עא, ח.
בדפוס: ״אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה״; ״והיתה רחל שותקת״; ״רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק״; ״לאה תפשה בהודיה״; ״יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך״; ״מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו״; ״אמר לה הקב״ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני״.
מקבילה: בראשית רבה עא, ח (״לאה תפסה פלך הודייה — ועמדו כל בניה בעלי הודייה… רחל תפסה פלך שותקנות — ועמדו כל בניה בעלי מסטירין: בנימן — ישפה: יש פה — ידע במכירתו שליוסף, ואינו מגיד; שאול… אסתר״ — שם יהודה ״ויכר יהודה״, ודניאל ״לך אלה אבהתי״).
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל(בראשית ל, כב).
ילמדינו רבינו: הרואה אדם נאה — כיצד הוא מברך?
כך שנו רבותינו:
הרואה בריות טובות ואילנות טובות — אומר: ברוך שככה לו בעולמו.
אין לך נאה מרחל,
ובשביל נואיהנואיה — יופיה בקש יעקב לישא אותה.
והיה משלח סבלונותסבלונות — מתנות שהחתן שולח לכלתו לפני הנישואין ליתנם לרחל — ולבן נותנם ללאה,
והיתה שותקת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
רחל תפשה פרקפרק — דרך, מידה (שנקטה ודבקה בה) שתיקה — עמדו זרעה בשתיקה:
רואה סבלונותיה ביד אחותה — ושותקת;
בנימין בנה — אבנו ישפהישפה — אבן הישפה, האבן האחרונה בחושן, שעליה נכתב שם בנימין: יודע במכירת יוסף ושותק — יש פה לו, ושותק;
שאול בן בנה — וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ(שמואל א י, טז);
אסתר — אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ(אסתר ב, כ).
לאה תפשה פרק הודייה — עמדו זרעה אחריה:
היא אמרה: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ(בראשית כט, לה);
יהודה בנה — אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ(בראשית מט, ח);
דוד — הֹודוּ לַיְיָ כִּי טוֹב(תהלים קז, א);
דניאל — ומצלי וּמוֹדֵא קֳדָם אלהיה(דניאל ו, יא).
אמר רבי:
גדולה השתיקה,
שבזכות שתיקה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל,
אפרים ומנשה — יתר על השבטים.
ולמה שתקה?
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אמרה: אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שאת משלח לי, ואיני נוטלת כלום —
אבא אין משיאני לו, ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: שתקת? חייך, בזכות אותה שתיקה אני זוכריך,
שנאמר: וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא · משפט העשוקים: ישראל במצרים, יוסף מול אדונתו, ורחל שהוחלפה בלאה
עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים יְיָ פֹּקֵחַ עִוְרִים יְיָ זֹקֵף כְּפוּפִים יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים יְיָ שֹׁמֵר אֶת־גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת(תהלים קמו, ז–ט)
בדפוס סימן ז. ״משבעים״ — בכתב היד ״מע׳״; בדפוס ״משבעים אומות״.
בדפוס: ״ולא היו משתעבדין אלא בישראל״; ״זה יוסף הצדיק שעשקתו אדונתו ואמרה בא אלי העבד העברי״; ״אמרה לו אם אין את שומע לי אני פוסקת בלאדין שלך״; ״אמרה לו אני מכניסך בכבלים״; ״וכיבה את הפנסין״; ״שהיתה רעבה מבנים, יי מתיר אסורים שנא׳ ויזכור אלהים את רחל וגו׳״.
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים(בראשית ל, כב).
זה שאמר הכתוב:
עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים(תהלים קמו, ז) —
אלו ישראל.
אמר רבי פינחס הכהן בר חמא:
מלמד שהיו במצרים משבעים אומות, ולא היו מפריכיןמפריכין — מעבידים בפרך אלא לישראל.
ומי עשה דינן?
עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים.
דבר אחר:
עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים —
זה יוסף, שעשקתו אדונתו ואמרה לו: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי(בראשית לט, יז).
אמרה לו: אם אין אתה שומע אלי — אני פוסקת סלאדיןסלאדין — מזונותיך, קצבת מזונך (?) שלך.
אמר לה: נֹותֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יאכילני.
אמרה לו: אני מכניסתך בכבלים.
אמר לה: יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים.
אמרה לו: עיניך היפות אני מעורתןמעורתן — מעוורת אותן.
אמר לה: יְיָ פֹּוקֵחַ עִוְרִים(תהלים קמו, ח).
אמרה לו: אני מגלהמגלה — מגרשת, מגלה (אותך) לארץ אחרת אותך.
אמר לה: יְיָ שֹׁומֵר אֶת גֵּרִים(תהלים קמו, ט).
דבר אחר:
עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים —
זו רחל, שהיתה עשוקה:
שהושיבה אביה באפריוןבאפריון — בכסא הכלה המכוסה (שנושאים אותה בו), והכניס את לאה, וכבה את הפנסיןהפנסין — הפנסים, הנרות, והוציא בידו את רחל.
יש עושק גדול מזה?
ומי עשה דינה?
נֹותֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים — שהיתה רעיבה מבנים;
יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים —
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויזכור אלהים את רחל״ · כדי שיצאו השנים בלא שיעבוד
בדפוס סימן ז, סופו. ״רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר כדי שיצאו השנים בלא שעבוד״.
מקבילה: בראשית רבה מה, ה (״רבי הונא, רבי ירמיה בשם רבי חייה בר ווה: כדי שיצאו רוב שנים בלא שיעבוד״, בין שאר הטעמים).
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל(בראשית ל, כב) —
למה נתעקרו האמהות?
רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר:
כדי שיצאו השנים בלא שיעבוד.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ח | ח | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ד
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ(בראשית ל, כב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר; עוברה של לאה נהפך לנקבה
בדפוס סימן ח. ״אחר״ (ירמיה יח, ד) — בכתב היד ״אחד״ (מסומן במאגרים כשיבוש); במקרא ובדפוס ״אחר״. ״שנים״ (השני, ״שנים שנים הרי עשרה״) — בגליון כתב היד.
״והנה הוא״ — כך בכתב היד; במקרא (ירמיה יח, ג) ״והנהו״ (קרי ״והנה הוא״), ובדפוס ״והנהו״.
בדפוס: ״ר״ה בשם רבי יוסי אומר״; ״אינו כן אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר״; ״וכן אתה מוצא בלאה אחר שילדה ששה בנים והיתה רואה בנבואה״; ״עמדה לאה והיתה מתרעמת לפני הקב״ה״; ״הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות״; ״ואחרת אין כתיב כאן אלא ואחר, ולמה קראה לאה דינה״; ״אמר לה הקב״ה את רחמנית ואף אני מרחם עליה״.
מקבילות: בבלי ברכות פרק ט, ס ע״א (״מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות — הרי עשרה; אם זה זכר — לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת״). תנחומא בובר, ויצא יט (״התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה… מהו דינה? שדיינה מלהוליד בן על מנת שתלד רחל בן״).
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל(בראשית ל, כב).
ילמדינו רבינו: אם היתה אשתו מעוברת, מהו שיתפלל: יהי רצון שתלד אשתי זכר?
כך שנו רבותינו:
היתה אשתו מעוברת ואמר: יהי רצון שתלד אשתי זכר — הרי זו תפלת שוא(משנה ברכות ט, ג).
רבי הונא בשם רבי יוסי אומר:
אף על פי ששנינו: היתה אשתו מעוברת ואמר: יהי רצון שתלד אשתי זכר — הרי זו תפלת שוא(משנה ברכות ט, ג) —
אינה כן;
אלא אפילו עד שעה שתשב על המשברהמשבר — מושב היולדת (בשעת הלידה) — יתפלל שתלד אשתו זכר,
לפי שאין קשה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות את הנקבות זכרים, ואת הזכרים נקבות.
וכן מפורש על ידי ירמיה:
וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר והנה הוא עֹושֶׂה מְלָאכָה עַל הָאׇבְנָיִם(ירמיה יח, ג)
וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹושֶׂה בַּחֹומֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי(ירמיה יח, ד) אחר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת.
מה הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה?
הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ(ירמיה יח, ו).
וכן את מוצא בלאה:
אחר שילדה ששה בנים, היתה רואה בנבואה ששנים עשר שבטים עתידים לעמוד מיעקב.
וכבר ילדה ששה, ונתעברה מן השביעי,
ומן שתי השפחות שנים שנים — הרי עשרה.
עמדה לאה מתרסתמתרסת — מתריסה, טוענת בתוקף לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרה:
רבונו של עולם, שנים עשר שבטים עתידים לעמוד מיעקב;
הרי בידי ששה, וביד השפחות שנים שנים — הרי עשרה;
לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות!
מיד שמע הקדוש ברוך הוא תפלתה, ונהפך העובר שבמעיה לנקבה,
שנאמר: וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה(בראשית ל, כא) —
״ואחרת״ אין כתיב, אלא וְאַחַר יָלְדָה.
ולמה דינה?
שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: הואיל ואת רחמנית — ואף אני מרחם עליה.
מיד: וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא · שעבוד מצרים: מלאכה בשדה, ועבודת האיש על האשה; והקדוש ברוך הוא גאלם
כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי־יְהוּדָה יַחְדָּו וְכׇל־שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם גֹּאֲלָם חָזָק יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת־רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת־הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל(ירמיה נ, לג–לד)
בדפוס סימן ט, תחילתו. ״כל שוביהם״ — כך בכתב היד ובדפוס; במקרא ״וכל שוביהם״.
בדפוס: ״בא המצרי ואומר לו צא לקט לי ירק מן הגנה בקע לי את העץ הזה״; ״מהו את כל עבודתם וגו׳״; ״אומר לאיש קום לוש ואפה אומר לאשה מלאי חבית זו״; ״יי מתיר אסורים שהתיר אסוריהן וגואלן שנאמר מוצא אסירים בכושרות״.
מקבילה: בבלי סוטה פרק א, יא ע״ב (״אמר רבא: בתחילה בחומר ובלבנים, ולבסוף ובכל עבודה בשדה. את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך — אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים״).
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל(בראשית ל, כב).
זה שאמר הכתוב:
עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו כׇל שֹׁובֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם(ירמיה נ, לג);
גֹּאֲלָם חָזָק יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם(ירמיה נ, לד) —
הקדוש ברוך הוא עושה משפט לעשוקים.
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
היו במצרים משבעים לשון, ולא היו משעבדין אלא בישראל,
שנאמר: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹודָה קָשָׁה(שמות א, יד).
מהו וּבְכׇל עֲבֹודָה בַּשָּׂדֶה?
אלא לאחר שהיו עושים מלאכתם בטיט ובלבנים, ובאים לנוח לערב לבתיהם —
בא המצרי ואמר:
צא לקוט לי ירק מן הגינה,
בקע לי העץ הזה,
מלא לי חבית זו מן המים.
הוי: וּבְכׇל עֲבֹודָה בַּשָּׂדֶה.
מהו אֵת כׇּל עֲבֹודָתָם?
שהיו נותנים עבודת האיש על האשה, ועבודת האשה על האיש:
אומר לאיש: קום לוש ואופה;
אומר לאשתו: מלאי לי חבית זו, בקעי העץ הזה, לכי לגינה הביאי ירקות.
ומי עשה דינם?
עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹותֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים(תהלים קמו, ז) — שהיו רעבים לגאולה;
יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים — שהתיר איסוריהם וגאלם:
מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת(תהלים סח, ז).
הוי: עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים — אלו ישראל.
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״הפעם אודה את יי״ · משל הכהן שנתן לו בעל הגורן מדה של חולין; לאה הודתה על הבן הרביעי
בדפוס סימן ט, סופו. ״עתה״ — כך בכתב היד, מבראשית כט, לד; לא בפסוק (כט, לה) ולא בדפוס. ״שלשה שלשה״, ״שלשה״, ״רביעי״ — בכתב היד ״ג׳ ג׳״, ״ג׳״, ״ד׳״.
בדפוס: ״למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכלם הודיה אלא ביהודה״; ״משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר״; ״כל מה שהיה ראוי לכהן ליטול״; ״למה כשנתן לך בעל הגורן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה״; ״הראשונות התרומה והמעשר שלי הן ושלי לקחתי אבל אותה המדה שהוסיף לי משלו״; ״אנו ראויות לילד שלש לכל אחת ואחת״; ״עד מתי תהא הצדקת הזו מצטערת בדין היא שתפקד״.
מקבילה: בראשית רבה עא, ח (״רבי ברכיה בשם רבי לוי: לכהן שירד לגורן: נתן לו אחד כור שלמעשר — ולא החזיק לו טובה; ונתן לו אחד קומץ שלחולין — והחזיק לו טובה… אתה — מחלקי נתתה לי, אבל זה — משלו נתן לי״).
וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים(בראשית ל, כב) —
מה כתיב למעלה מן הענין?
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עתה הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ(בראשית כט, לה).
למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי הודיה, אלא ביהודה?
משל לכהן שיצא לגורן ליטול חלקו.
בא בעל הגורן, נתן לו תרומה — לא החזיק לו טובההחזיק לו טובה — הכיר לו טובה, הודה לו;
נתן לו מעשר — לא החזיק לו טובה.
לאחר שנתן לו כל מה שהיה לכהן ליטול,
עמד בעל הגורן והוסיף לו מדה אחת של חוליןחולין — תבואה שאינה קודש (שאינה תרומה ולא מעשר) — החזיק לו טובה, ונתפלל עליו.
אמרו לו: למה, כשנתן לך בעל הבית התרומה והמעשר — לא החזקתה לו טובה,
ועכשו, על מעט מדה אחת של חולין — אתה מחזיק לו טובה?
אמר להם: הראשונות — התרומה והמעשר — שלי הם;
אבל מדה, מה שהוסיף — משלו;
לפיכך אני מחזיק לו טובה.
וכך אמרה לאה:
שנים עשר שבטים עתידין לעמוד מיעקב, והרי אנו ארבע נשים —
אנו ראויות לילד שלשה שלשה;
שלשה שילדתי — כבר חלקי הם;
עכשו, כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי — בודאי הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ.
לפיכך קינאה רחל באחותה.
אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי תהא הצדקת הזאת מצטערת?
בדין הוא שתפקד; לא תהא כאחת מן השפחות.
מיד: וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יא | אחר | אחד |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ה
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ(בראשית לא, ג)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · אין השכינה שורה בבית שיש בו עבודה זרה; הדיבור לא נגלה על אברהם ועל יעקב עד שפרשו מלוט ומלבן
בדפוס סימן י. ״ויאמר אלהים אל יעקב״ — כך בכתב היד ובדפוס; במקרא (בראשית לא, ג) ״ויאמר יי אל יעקב״. ״וכתיב״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים. ״לי״ — בכתב היד ״לו״ (מסומן במאגרים כשיבוש); בדפוס ״לא כך אמר לי כי לא אעזבך״.
בדפוס: ״לפי שנאמר ולא תביא תועבה וגו׳ שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו״ם שנא׳ בכל המקום״; ״לא היה הקב״ה נגלה עליו״; ״מנין א״ר אלעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה שנאמר ויי אמר אל אברם אימתי אחרי הפרד לוט מעמו״; ״וכן יעקב כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדבור נגלה עליו, אע״פ שהבטיח ואמר לו הנה אנכי עמך״; ״איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע״; ״משעה שהוא פורש ממנו״.
וַיֹּאמֶר אלהים אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וגו׳(בראשית לא, ג).
ילמדינו רבינו: נר שיש עליו צורת עבודה זרה — מהו שידליק ישראל ממנו את הנר?
כך שנו רבותינו:
נר שיש עליו צורת עבודה זרה — אסור לישראל להדליק בו,
לפי שנאמר: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ(דברים ז, כו);
לפי שאין השכינה שורה בבית שיש בו עבודה זרה,
וכתיב: בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וגו׳(שמות כ, כא).
תדע לך,
שכל זמן שהיה אברהם דבק ללוט — לא היה הדיברהדיבר — דבר יי, הנבואה נגלה עליו;
כיון שפירש ממנו — נגלה עליו.
מנין?
רבי אליעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה אמר:
וַיְיָ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ(בראשית יג, יד).
ואף יעקב, כל זמן שהיה בבית לבן — לא היה הדבר נגלה עליו,
אף על פי שהובטח, ואמר לו: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ(בראשית כח, טו).
אמר הקדוש ברוך הוא: איני יכול לטמא את כבודי להכנס בבית לבן הרשע;
אלא מה אני עושה?
כשהוא פורש ממנו — אני מקיים את דברי, ואהיה עמו.
והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר: לא כך אמר לי: כִּי לֹא אֶעֱזׇבְךָ?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מבקש אתה שאהיה עמך?
צא מבית לבן —
שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים״ · יעקב עבד בכל כחו, ולבן החליף את שכרו מאה פעמים; והקדוש ברוך הוא הפך את הצאן
בדפוס סימן יא. ״וגומר״ — כך בכתב היד. ״אם כה יאמר עקודים… ואם כה יאמר נקודים״ — כך בכתב היד; במקרא (בראשית לא, ח) נקודים תחילה ועקודים אחריהם, ובדפוס כבכתב היד (״אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו וגו׳ ואם כה יאמר נקודים״).
בדפוס: ״שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו׳, מה כתיב למעלה מן הענין״; ״עשרה פעמים אינו אומר אלא עשרת מונים א״ר אבא עשרת מונים ק׳ פעמים פעם מן עשר עשר, רבי חייא אמר ק׳ פעמים מן ק׳ ק׳״; ״אמר לבן וכי אלהא או לא כלומר היה אומר לבן וכי אלוה עושה או לא״; ״משהיו הצאן מעוברות היה אומר כך וכשם שהיה אומר כך היו יולדות״; ״ובדעת הזו היה מתהפך עליו שלא יהיה בידו כלום״; ״שכך אמר הכתוב״; ״כשאמר להן כך מה אמרו לו ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד וגו׳״.
שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ(בראשית לא, ג) —
מה כתוב למעלה מן הענין?
שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כׇּל הָעַתֻּודִים(בראשית לא, יב).
מה כתיב שם?
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה וגו׳(בראשית לא, ד),
וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹואֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן וגומר(בראשית לא, ה),
וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן וגו׳(בראשית לא, ו) —
ללמדך שלא היה מתעצל, אלא מתיגעמתיגע — עמל, מתאמץ בכל כחו.
וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי(בראשית לא, ז) —
מהו עֲשֶׂרֶת מֹונִים?
״עשר פעמים״ אינו אומר, אלא עֲשֶׂרֶת מֹונִים.
אמר רבי אבא:
עֲשֶׂרֶת מֹונִים — מאה פעמים, מן עשר עשר.
רבי חייא אומר:
מאה פעמים, מן מאה מאה.
כך היה מתהפך עליו:
אִם כֹּה יֹאמַר עקודים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וגו׳(בראשית לא, ח),
וְאִם כֹּה יֹאמַר נקודים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ —
כיון שהיה רואה כך, היה מתהפך עליו: מן העקודים לנקודים, ומן הנקודים לעקודים.
אמר לבן: וכי שמא אלהיו אומר לו?
מה היה לבן עושה?
משהיו הצאן מעוברות — היה אומר לו;
וכשם שהיה אומר לו — כך היו יולדות,
שהיה הקדוש ברוך הוא מחליף העקודים לנקודים, ואת הנקודים לעקודים,
שנאמר: וְהֶחֱלִיף אֶת מַשְׂכֻּורְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹונִים.
וכדעת הזו היה מתהפך עליו, שלא להוציא בידו כלום.
והיה הקדוש ברוך הוא רואה באי זו דעת האחרונה עומדין,
והיה אומר למלאך: צורצור — צייר, עצב את צורתם אותם כדעת האחרונה,
שכך אומר הכתוב: וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי.
כשאמר להם כך — מה אמרו לו?
וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ וגו׳(בראשית לא, יד),
הֲלא נׇכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ וגו׳(בראשית לא, טו).
וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי(בראשית לא, כ) — שלא ירגיש בו לבן.
וַיָּקׇם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו וגו׳(בראשית לא, יז),
וַיִּנְהַג אֶת כׇּל מִקְנֵהוּ וגו׳(בראשית לא, יח),
וַיֻּוגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וגו׳(בראשית לא, כב),
וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וגו׳(בראשית לא, כג).
מיד נגלה הקדוש ברוך הוא על לבן, וצרם באזנווצרם באזנו — והכה באזנו, הזהירו בחומרה.
דרשת הפסוק · ״ויבא אלהים אל לבן הארמי״ · שני מקומות שנגלה הטהור על טמא בשביל הצדיק; מה הם התרפים ולמה גנבה אותם רחל
בדפוס סימן יב. ״משני״ — בכתב היד ״מב׳״; בדפוס ״משני מקומות״. ״דכתיב״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים. ״וכל אותו ענין״ — מפנה אל המזמור (תהלים קטו, ה–ח), וכך בדפוס.
בדפוס: ״זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים״; ״באותה שעה נגזר על רחל מיתה, ומשש לבן״; ״כדי שלא יהו אומרים ללבן״; ״וכי התרפים מדברים הם, כן דכתיב כי התרפים דברו און״; ״אלא תרפים למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה תורדף״ (ובתיקון שבמהדורה ״תורף״); ״מעשה טומאה, וכיצד היו עושין״; ״ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר״; ״זש״ה כי התרפים דברו און״; ״כדי לעקור עבודת כו״ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל״. אחרי זה בדפוס סימן יג (״השמר לך פן תדבר עם יעקב… וישבע בפחד אביו יצחק״), שאינו בכתב היד.
מקבילה: בראשית רבה עד, ט (״כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בלילה: ויבא אלהים אל בלעם לילה, ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, ויבא אלהים אל לבן״).
וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי וגו׳(בראשית לא, כד) —
זה אחד משני מקומות שטימאשטימא — שנגלה (בטומאה), שנגלה על טמא הטהור כבודו בשביל הצדיק:
כאן, ובמקום אחר — וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה(בראשית כ, ג) — בשביל שרה.
התחיל לבן אומר ליעקב: וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי(בראשית לא, ל)?
השיבו: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה(בראשית לא, לב).
באותה שעה נגזרה על רחל מיתה.
וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כׇּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא(בראשית לא, לד).
וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים —
למה גנבה אותם?
שלא יהו מספרין ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו.
וכי התרפים מדברים הם?
דכתיב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן(זכריה י, ב),
ואת אומר: עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ(תהלים קטו, ה) — וכל אותו ענין!
אלא תרפים — למה נקראו תרפים?
שהם מעשה תורףתורף — ערוה, דבר מגונה, מעשה טומאה:
מביאין אדם בכור, ושוחטין ומולחין אותו במלח ובשמים,
וכותבין על ציץציץ — טס, לוחית זהב שם רוח טומאה, ומניחין הציץ בכשפותבכשפות — בכשפים תחת לשונו,
ונותנין אותו בקיר, ומדליקין לפניו נרות, ומשתחוים לו —
ומדבר עמם בלחש.
הוא שאמר הכתוב:
כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן.
לפיכך גנבה אותם רחל;
ועוד — כדי לעקור עבודה זרה מבית אביה.
לפיכך וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב;
הוי: וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו׳(בראשית לא, יט).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יד | לי | לו |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |