בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

כתוב:

יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה(משלי ג, יט).

כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו — נתיעץ בתורה וברא את העולם,

שנאמר: לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה וגו׳(משלי ח, יד).

והתורה במה היתה כתובה?

על גבי אש לבנה, באש שחורה,

שנאמר: קְווֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹורוֹת כָּעוֹרֵב(שיר השירים ה, יא).

מהו קְווֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים?

על כל קוץ וקוץ — תילי תיליםתילי תילים — גלים גלים, הרבה מאד של הלכות.

כולן כתוב בהן:

וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי(ויקרא כב, לב), וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ(ויקרא יט, יב) —

אם אתה עושה חית הא — אתה מחריב את העולם.

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ(תהלים קנ, ו) —

אם אתה עושה הא חת — אתה מחריב העולם.

וכן אתה אומר: וְחִכִּיתִי לַיְיָ(ישעיה ח, יז) —

אם אתה עושה חית הא — אתה מחריב את העולם.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד) —

אם אתה עושה דלית ריש — אתה מחריב את העולם.

כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר(שמות לד, יד) —

אם אתה עושה ריש דלית — אתה מחריב את העולם.

כִּחֲשׁוּ בַּיְיָ(ירמיה ה, יב) —

אם אתה עושה בית כף — אתה מחריב את העולם.

אֵין קָדוֹשׁ כַּיְיָ(שמואל א ב, ב) —

אם אתה עושה כף בית — אתה מחריב את העולם.

כל שכן אם האות היא חתוכה כולה!

לכך נאמר: קְווֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים.

לפיכך דוד מקלס: רְחָבָה מִצְוָותְךָ מְאֹד(תהלים קיט, צו),

ואומר: אֲרֻוכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וגו׳(איוב יא, ט).

והיא היתה אומן לכל מעשה בראשית,

שנאמר: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן(משלי ח, ל) —

אל תהי קורא אָמוֹן אלא אומן.

ובה נטה שמים ויסד ארץ,

שנאמר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻוקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי(ירמיה לג, כה).

ובה סתם אוקיינוסאוקיינוס — הים הגדול המקיף את העולם, שלא יצא וישטוף את העולם,

שנאמר: הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻום יְיָ וגו׳(ירמיה ה, כב).

ובה כבש את התהום, שלא יציף את העולם,

שנאמר: בְּחֻוקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם(משלי ח, כז).

ובה ברא חמה ולבנה,

שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ נֹותֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וגו׳(ירמיה לא, לה).

הא למדת שהעולם לא נתייסד אלא על התורה.

ונתן אותה הקדוש ברוך הוא לישראל, שיתעסקו בה ובמצוותיה יומם ולילה,

שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וגו׳(יהושע א, ח);

ואומר: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם(תהלים א, ג).

שבשביל עוסקי התורה העולם עומד;

שכן חנה אומרת: כִּי לַיְיָ מְצֻוקֵי אֶרֶץ(שמואל א ב, ח).

ומי הן מְצֻוקֵי אֶרֶץ?

אלו העוסקים בתורה, שבזכותן הושתת תבל,

שנאמר: וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.

ותניא,

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מפני מה אמרה תורה במעשה בראשית

יוֹם אֶחָד(בראשית א, ה), יוֹם שֵׁנִי(בראשית א, ח), יוֹם שְׁלִישִׁי(בראשית א, יג), יוֹם רְבִיעִי(בראשית א, יט), יוֹם חֲמִישִׁי(בראשית א, כג),

יוֹם הַשִּׁשִּׁי(בראשית א, לא) — הא יתירה?

מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם:

אם ישראל מקבלין את התורה — מוטב; ואם לאו — אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

וכן בני קרח אומרים: נְמֹוגִים אֶרֶץ וְכׇל יֹושְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה(תהלים עה, ד) —

זו התורה.

וזכה משה רבינו וקבלה,

לפי שהתורה סולמה ענוה וכתרה יראה.

סולמה ענוה — דכתיב: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ(משלי כב, ד);

וכתרה יראה — דכתיב: רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ(תהלים קיא, י).

ושניהם במשה רבינו:

ענוה — דכתיב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד(במדבר יב, ג);

יראה — דכתיב: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא וגו׳(שמות ג, ו).

ואמרו חכמים:

בשכר שלש — זכה לשלש.

בשכר וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו — זכה והקרן פניו;

ובשכר כִּי יָרֵא — זכה וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו(שמות לד, ל);

ובשכר מֵהַבִּיט — זכה וּתְמֻונַת יְיָ יַבִּיט(במדבר יב, ח).

ואין מתן שכר תורה בעולם הזה, אלא לעולם הבא,

שנאמר: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם(דברים ז, יא) —

הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם — ולא לעולם הבא;

הַיּוֹם לעשותן — ולא היום ליטול שכרן.

וכן אמר שלמה: עֹוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן(משלי לא, כה).

בא ולמד מפרעה:

על שאמר ליוסף אֲנִי פַרְעֹה(בראשית מא, מד) — כמה גידלו!

שכתוב בו: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ(בראשית מא, מב) וכל אותו עניין.

הקדוש ברוך הוא, שאמר אני יי על כל מצוה ומצוה — על אחת כמה וכמה!

ללמדך שאין קצבה למתן שכרה.

צפה דוד ואמר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ וגו׳(תהלים לא, כ).

בכל מעשה בראשית לא כתב פעולה,

ובמתן שכר תורה כתב: פָּעַלְתָּ לַחֹוסִים בָּךְ.

אתה מוצא, שהקדוש ברוך הוא מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן.

מעשה ברבי אבהו: כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקדוש ברוך הוא שלש עשרה נהרי אפרסמוןאפרסמון — בושם, שמן האפרסמון.

התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו: אשריכם עוסקי בתורה!

אמרו לו: רבינו, מה ראית?

אמר להן: שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא שכר תורתי.

התחיל לומר: וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹוהוּ וְהֶבֶל כֹּוחִי כִלֵּיתִי וגו׳(ישעיה מט, ד).

וכן ישעיה אומר: אַשְׁרֵיכֶם זֹורְעֵי עַל כׇּל מָיִם(ישעיה לב, כ) —

אלו העוסקים בתורה, שנמשלה למים,

שנאמר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר —

הַשּׁוֹר — זה משיח בן יוסף, שנמשל בשור;

וְהַחֲמוֹר — זה עָנִי וְרֹוכֵב עַל חֲמוֹר(זכריה ט, ט).

כשיבואו — על אותה שעה הוא אומר: וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ ולא הֶאֱזִינוּ וגו׳(ישעיה סד, ג).

ואומר: אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ וגו׳(תהלים קיט, א).

ואשרי מכבדי בעלי תורה,

שנאמר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וגו׳(משלי ג, יח).

וכן משה רבינו אמר: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן(דברים יא, כב) —

אם שמרתם בני תורה — תְשַמְרוּן.

וכן הוא אומר: כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד(שמואל א ב, ל) — זה המכבד בני תורה.

ותניא:

אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא(דברים י, כ) — לרבות בני תורה;

לפי שאין מידה אחרת כיוצא בה,

שנאמר: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים(משלי ג, טו) — יקרה היא מכהן גדול, שהוא משמש לפני לפנים.

והתורה צווחת: אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁומֵעַ לִי וגו׳(משלי ח, לד).

וכל השומע לתורה אינו ניזוק,

שנאמר: וְשֹׁומֵעַ לִי יִשְׁכׇּון בֶּטַח וגו׳(משלי א, לג);

ואומר: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹותָךְ וגו׳(משלי ו, כב).

שאילתא:שאילתא:… — שאלה (דרשת הלכה): שחייבים בית ישראל לנוח ביום השבת; שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם — נח ביום השבת, וברכו וקדשו, כמי שבונה בית, וגומר את מלאכתו, ועושה יום טוב, כמו שאומרים בני אדם: השלמת ביתי (חגיגת סיום הבית). שכתוב: ויכל אלהים ביום השביעי. ואמרה התורה: נוחו ביום השבת, כמו שנח בו הוא, שכתוב: וינח ביום השביעי.

שאלה (דרשת הלכה):

דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא;

שחייבים בית ישראל לנוח ביום השבת;

דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמא — נח ביומא דשבתא, וברכיה וקדשיה,

שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם — נח ביום השבת, וברכו וקדשו,

כמאן דבנא ביתא, וגמר ליה לעבידתיה, ועביד יומא טבא,

כמי שבונה בית, וגומר את מלאכתו, ועושה יום טוב,

כדאמרי אינשי: כילול בתי.

כמו שאומרים בני אדם: השלמת ביתי (חגיגת סיום הבית).

דכתיב: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי(בראשית ב, ב).

שכתוב: ויכל אלהים ביום השביעי.

ואמר רחמנא: נוחו ביומא דשבתא, כי היכי דנח ביה איהו,

ואמרה התורה: נוחו ביום השבת, כמו שנח בו הוא,

דכתיב: וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי(שמות כ, יא).

שכתוב: וינח ביום השביעי.

ואסור בתענית;

ומיחייבינן לאענוגי ביה במיכל ומשתה, וליקוריה בכסות ולבוש נקייה,ומיחייבינן לאענוגי… — וחייבים אנו לענגו במאכל ובמשתה, ולכבדו בכסות ובלבוש נקי,

וחייבים אנו לענגו במאכל ובמשתה, ולכבדו בכסות ובלבוש נקי,

שנאמר: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶיךָ וגו׳(ישעיה נח, יג).

ואמרינןואמרינן — ואומרים אנו: וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹונֶג —

שלא תהא אכילתך בשבת כבחול, אלא ענגהו;

שבשכרו כתיב: אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ וגו׳(ישעיה נח, יד).

ולִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻובָּד —

שלא תהא נוהג בו מנהג קלות ראש, אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר.

וְכִבַּדְתּוֹ —

בבגדים נאים ובכסות נקייה, שלא תעשהו כחול;

כי הא דרבי יוחנן קרי למאניה: מכבדותי.כי הא דרבי… — כמו זה שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו: מכבדי.

כמו זה שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו: מכבדי.

ואמר רב הונא:

מי שיש לו להחליף — יחליף; ואם לאו — ישלשל בבגדיוישלשל בבגדיו — יוריד את בגדיו ארוכים, כדרך החשובים.

מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ —

שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול.

וְדַבֵּר דָּבָר —

כי הא דאימיה דרבי שמעון בן יוחאי, כי הוה משתעיא מותר מילא בשבת,כי הא דאימיה… — כמו זה של אמו של רבי שמעון בן יוחאי: כשהיתה מרבה בדברים בשבת, אמר לה: אמא, שבת היא! והיא שתקה.

כמו זה של אמו של רבי שמעון בן יוחאי: כשהיתה מרבה בדברים בשבת,

אמר לה: אימה, שבתא היא! והיא שתקה.

אמר לה: אמא, שבת היא! והיא שתקה.

אמר רבי חנינא: מדוחק התירו שאילת שלום בשבת.

ברם צריך אתה למילף:ברם צריך אתה… — אבל צריך אתה ללמוד: מי שרוצה ללכת לדבר מצוה, או לתפלה, או לבית המדרש — האם מותר לו לפסוע פסיעה גסה בשבת? המצוה עדיפה, או שמא כבוד השבת עדיף? בוא ושמע, שאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפילו בשבת. ואמר רבי זירא: בתחילה, כשהייתי רואה את החכמים רצים לדרשה בשבת, הייתי אומר: הם מחללים את השבת; כיון ששמעתי את זה שאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי — גם אני רץ. ומסיקים אנו כשמועתנו: שכר הדרשה — הריצה (אליה).

אבל צריך אתה ללמוד:

מאן דבעי למיזל לדבר מצוה, או לתפלה, או לבי מדרשא —

מי שרוצה ללכת לדבר מצוה, או לתפלה, או לבית המדרש —

מי שרי ליה למיפסע פסיעה גסה בשבת?

האם מותר לו לפסוע פסיעה גסה בשבת?

מצוה עדיף, או דילמא כבוד שבת עדיף?

המצוה עדיפה, או שמא כבוד השבת עדיף?

תא שמע,

בוא ושמע,

דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:

שאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:

לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפילו בשבת.

ואמר רבי זירא:

מרישא, כי הוה חזינא לרבנן דקא מרחטי לפירקא בשבתא, אמינא: דקא מחללי שבתא;

בתחילה, כשהייתי רואה את החכמים רצים לדרשה בשבת, הייתי אומר: הם מחללים את השבת;

כיון דשמעתא להא דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי — אנא נמי מרחיטנא.

כיון ששמעתי את זה שאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי — גם אני רץ.

ומסקינן כשמעתין: אגרא דפירקא — ריהטא.

ומסיקים אנו כשמועתנו: שכר הדרשה — הריצה (אליה).

אי נמי אמרינן: מִמְּצוֹא חֶפְצְיךָ —אי נמי אמרינן… — וכן אנו אומרים: ממצוא חפציך — חפצי שמים — מותרים, או לא?

וכן אנו אומרים: ממצוא חפציך —

חפצי שמים שרי, אי לא?

חפצי שמים — מותרים, או לא?

דאמר רבי אלעזר: פוסקין צדקה לעניים בשבת.

ואמר רבי יוחנן: מפקחין פקוח נפש בשבת.

ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:

הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת.

ותנא רבי מנשיא:

משדכין על התינוקת ליארס, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

וְדַבֵּר דָּבָר — דבור אסור, הרהור מותר.

וכי אמרינן אסור — לעינויי עינוי הרשות;וכי אמרינן אסור… — וכשאנו אומרים ״אסור״ — הכוונה להתענות תענית רשות; אבל מי שראה חלום, ורוצה לשבת בתענית כדי לבטל את החלום — מותר, שאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:

וכשאנו אומרים ״אסור״ — הכוונה להתענות תענית רשות;

אבל חזא חילמא, ובעי למיתב בתענית משום בטול חלמא — שפיר דאמי,

אבל מי שראה חלום, ורוצה לשבת בתענית כדי לבטל את החלום — מותר,

דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:

שאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:

יפה תענית לחלום כאש בנעורתכאש בנעורת — כאש בפסולת הפשתן, שאוכלת מהר.

ואמר רב יוסף: ובו ביום.

ואמר רב חסדא: ואפילו בשבת.

אי נמי, ברם צריך אתה למילף:אי נמי, ברם… — וכן, אבל צריך אתה ללמוד: זה שיושב בתענית בערב שבת — מהו שישלים את התענית (עד הלילה)? כיון שנכנס לשבת כשהוא מעונה — אסור; או שמא, כיון שהשלמת ערב השבת היא שהוא עושה, ובשבת עצמה אינו מתענה — מותר? בוא ושמע, שאמר רבא: כשהיינו בבית מדרשו של רב נחמן, נשאלה לנו השאלה: אלו שבבית המדרש היושבים בתענית בערב שבת — מהו שישלימו? האם אסור להיכנס לשבת כשהוא מעונה, או לא? לא היתה התשובה בידנו. כשבאנו לבית מדרשו של רב יהודה, שאלנו אותו — ולא היתה בידו. אמר רבא: נראה אנו בעצמנו:

וכן, אבל צריך אתה ללמוד:

האי מאי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא — מהו לאשלומי?

זה שיושב בתענית בערב שבת — מהו שישלים את התענית (עד הלילה)?

כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה — אסור;

כיון שנכנס לשבת כשהוא מעונה — אסור;

או דילמא, כיון דאשלומי מעלי שבת הוא דקא עביד, ובשבת גופיה לא קא מעני — שפיר דאמי?

או שמא, כיון שהשלמת ערב השבת היא שהוא עושה, ובשבת עצמה אינו מתענה — מותר?

תא שמע,

בוא ושמע,

דאמר רבא:

שאמר רבא:

כי הוינן בי רב נחמן, איבעיא לן:

כשהיינו בבית מדרשו של רב נחמן, נשאלה לנו השאלה:

הני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא — מהו לאשלומי?

אלו שבבית המדרש היושבים בתענית בערב שבת — מהו שישלימו?

מי אסיר ליכנס בשבת כשהוא מעונה, אי לא?

האם אסור להיכנס לשבת כשהוא מעונה, או לא?

לא הוה בידן.

לא היתה התשובה בידנו.

כי אתאן לבי רב יהודה, בעינן מיניה, ולא הוה בידיה.

כשבאנו לבית מדרשו של רב יהודה, שאלנו אותו — ולא היתה בידו.

אמר רבא: נחזי אנן:

אמר רבא: נראה אנו בעצמנו:

תשעה באב שחל להיות ערב שבת — מביאין לו ביצה מגולגלתביצה מגולגלת — ביצה מבושלת מעט, רכה, שאפשר לגומעה בלא מלח, ואוכל,

כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה.

דברי רבי יהודה, שאמר משום רבי עקיבא.

אמר רבי יהודה:

מעשה היה, והיינו יושבין לפני רבי עקיבא בט׳ באב שחל להיות בערב שבת,

והביאו לו ביצה מגולגלת, וגמעהוגמעה — ובלעה בבת אחת בלא מלח —

לא מפני שהוא תאב לה, אלא להראות בה הלכה למעשה לתלמידים.

ורבי יוסי אומר: מתענה ומשלים.

ואמר עולא: הלכה — מתענה ומשלים.

ותשובה זו ממתיבתאממתיבתא — מן הישיבה (ישיבת הגאונים):

הא דתנןהא דתנן — זה ששנינו (במשנה): מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, לא פחות ולא יתר(משנה מגילה א, א);

ואמר רב יהודה:

אימתי? בזמן שהשנים כתקנן, וישראל שרויין על אדמתם;

אבל בזמן הזה — אין קורין אותה אלא בזמנה.

הלכה כתנא קמאתנא קמא — התנא הראשון — בעל הדעה הסתמית במשנה, או הלכה כרבי יהודה?

השיבו:

בין לרבי יהודה בין לתנא קמא — מגילה אינה נקראת אלא בזמנה.

והכי קאמרוהכי קאמר — וכך הוא אומר תנא קמא:

כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט״ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי״ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה(משנה מגילה א, א).

והא דתנן מגילה נקראת בי״ב, בי״ג, בי״ד, בט״ו(משנה מגילה א, א) — ליושב בתענית;

שכבר פירש בסוף משנה: אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה(משנה מגילה א, א).

ומאי היאומאי היא — ומה היא הכניסה? יום קהילה.

דאמר רבי אלעזר:

שלשה עשר — זמן קהילה לכל היא,

דכתיב: נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם וגו׳(אסתר ט, ב) —

נקהלו וגזרו תענית בי״ג באדר.

אבל י״ד — יום טוב הוא,

דכתיב: וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וגו׳(אסתר ט, יז).

ובשושן הבירה לא נחו אלא יום ט״ו;

לפיכך שושן וכל המוקפין חומה קורין בט״ו, ועושין יום טוב.

וזה ששנינו מגילה נקראת(משנה מגילה א, א) וגו׳ — ליושב בתענית,

שאסור לישב בתענית בשבת.

שאם חל ארבעה עשר להיות באחד בשבת — אסור להתענות בשבת,

ובערב שבת נמינמי — גם אסור להתענות, מפני טורח שבת;

אלא מקדימין ומתענין בחמישי, שהוא אחד עשר באדר.

ואם חל ארבעה עשר בשבת — אסור להתענות ערב שבת, מפני טורח שבת;

שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועיואתי לאימנועי — ויבוא להימנע מטורח שבת.

וכבוד שבת עדיף מאלף תענית:

דכבוד שבת דאוריתאדאוריתא — מן התורה, ותענית דרבנןדרבנן — מדברי חכמים;

ואתי כבוד שבת ושבת, ודחוודחו — וידחו תענית דרבנן.

אלא מקדימין לתענית מחמישי בשבת, שהוא שנים עשר.

ואם חל ארבעה עשר ערב שבת — מתענין בחמישי, שהוא י״ג.

וכך פירש במשנה:

כיצד? חל להיות בשיני — כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפין חומה למחר(משנה מגילה א, ב).

חל להיות בשבת או באחד בשבת — כפרים מקדימין ליום הכניסה;

שהוא נס, ונס מקדימין ולא מאחרין.

אבל תשעה באב שחל להיות בשבת — דוחין אותו לאחר שבת,

מפני שהוא פורענות; לכך מאחרין ולא מקדימין.

ומהני שמועתא ילפינןומהני שמועתא ילפינן — ומן השמועות האלה אנו למדים, דלא יתבינןדלא יתבינן — שאין יושבים בערב שבת בתענית הרשות — לא צבור ולא יחיד כלל.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

ילמדנו רבינו: הבונה בית חדש — כיצד חייב לברך?

כך שנו רבותינו: הבונה בית חדש מברך ברוך שהחיינו וקיימנו,

כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו.

וכן אתה מוצא, שלא ניתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן.

אמר הקדוש ברוך הוא: ההניתם עצמיכםההניתם עצמיכם — הנאתם את עצמכם, נהניתם — תהיו שונין לשנה הבאה,

שנאמר: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻוקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה(שמות יג, י) — תהיו שונין מימים ימימה.

הוי אומר: כשם שאדם מברכו להקדוש ברוך הוא — כך הוא מברכו.

אמר רבי חוניא:

יש לנו לומר במקום אחר:

אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ בְּמוֹעֲדֵיכֶם(במדבר כט, לט) —

אלה עשיתם לא נאמר, אלא תַּעֲשׂוּ — תעשו כך לשנה הבאה.

לפיכך הבונה בית חדש או כלים חדשים צריך לברך.

שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, מה כתב שם?

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי(בראשית ב, ג).

וכן כשברא חיות ועופות — וַיְבָרֶךְ אֹותָם אֱלֹהִים(בראשית א, כב).

וכן באדם — וַיְבָרֶךְ אֹותָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם(בראשית ה, ב).

וכן בשרצים, וכן לענין מזון.

אמר רבי חנינא בן גמליאל:

בנוהג שבעולם — חיטין מלמטן, ומים מלמעלן;

והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא חטין מלמעלן, ומים מלמטן.

חטין מלמעלן — דכתיב: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם(שמות טז, ד);

ומים מלמטן — דכתיב: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(במדבר כא, יז).

אמר רבי ברכיה:

בנוהג שבעולם — ספוגספוג — ספוג (חומר הסופג מים) בידו של אדם: עצרו — ירדו המים; פתח — עמדו המים.

והקדוש ברוך הוא אינו כן:

עצר — עמדו המים, שנאמר: הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ(איוב יב, טו);

פתח — ירדו המים, שנאמר: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם(דברים כח, יב).

אמר רבי יצחק:

בשר ודם בונה פלטוריןפלטורין — ארמון שלו — בונה את התחתון, ואחר כך בונה את העליון;

והקדוש ברוך הוא — בתחלה בנה את העליון, ואחר כך בנה את התחתון,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

זה שאמר הכתוב:

בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס(משלי י, ו).

למה פתח בברייתו של עולם בבית, ולא פתח באלף?

והלא האלף ראש לכל אותיות שבתורה!

אלא לפי שאלף לשון ארור, ובית לשון ברוך,

אמר הקדוש ברוך הוא: אברא את העולם בלשון ברוך.

ומה כשנברא בלשון ברוך — בני אדם מכעיסין לבוראן;

אם נברא בלשון ארור — על אחת כמה וכמה!

ועוד, למה נברא בבית?

ללמד לבריות שהן שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא;

מי שעסק טובה בזה — יאכל בזה.

והצדוקים כופרין ואומרין: כָּלָה עָנָן וַיֵּולַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה(איוב ז, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא: וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס.

ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא:

מן הארץ לשמים — אדם בונה טרקליןטרקלין — אולם גדול, חדר האוכל, כחצי ארכו רחבו, וכחצי רחבו רומו;

גובהן של שמים — כחצי ארכו וכחצי רחבו גובה של רקיע,

שנאמר: הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּובַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ(איוב כב, יב).

החמה הזו — שעה אחת נכנסת לישוב, ואין בריה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו;

ואינה נראית בשמים אלא מלא הזרתהזרת — מידת זרת — המרחק בין קצה האגודל לקצה הזרת בכף פתוחה, שהשמים גבוהין.

וכשחמה עולה — היא רחבה, וכן כשהיא שוקעת;

אבל כשהיא ממצעתממצעת — עומדת באמצע (השמים) בכנפי הרקיע — אתה רואה אותה מלא הזרת, מפני גובהן של שמים.

ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על היישוב;

כוכב אנו מוצאין, שהוא נותן כל הבריות תחתיו;

עבר הכוכב — בא חבירו, ונתן הכל תחתיו.

וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשיך — כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם;

ואינו נראה אלא כנר,

שנאמר: הֲלֹוא אֱלוֹהַּ גֹּובַהּ שָׁמָיִם וגו׳.

עוביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים. מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע,

שהוא נשמט מן הרקיע, ויורד ועושה מלחמה בארץ.

כמסמרים הקבועים בדלת: אם נשמט מן הדלת — תדע עובי הדלת;

כך הכוכב קבוע בשמים, ויורד ועושה מלחמה בארץ —

ללמדך: עובי הרקיע כמין הארץ לשמים.

ואם בריותיו כך — הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!

וכן הוא אומר: גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻולָּל מְאֹד(תהלים קמה, ג) — גדול מבריותיו.

מלך בשר ודם — יושב על כסא גבוה, ואין מגיעות רגליו לפרסותלפרסות — להדום, לשרפרף שתחת רגליו שתחת רגליו;

והקדוש ברוך הוא — השמים כסאו, והארץ הדום רגליו.

מלך בשר ודם — יושב על ספסל, ואחרים יושבים מימינו ומשמאלו;

והקדוש ברוך הוא — כמלך יושב על קתידראקתידרא — כסא גבוה, כסא שררה וממלא אותה, והעולם כמוסכמוס — נתון, מכוסה תחת רגליו,

שנאמר: הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא(ירמיה כג, כד).

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).

רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני אמרו:

כל תוֹלְדוֹת שבתורה חסרין ווין, חוץ מזה ואחרן — אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ(רות ד, יח) — ששניהם מלאין.

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:

וו — ששה דברים שחסר הקדוש ברוך הוא מאדם הראשון לאחר שחטא.

אלו הן: זיו פניו, וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, וגן עדן, וחמה ולבנה.

זיו פניו מניין? דכתיב: מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ(איוב יד, כ).

קומתו מניין? דכתיב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה(תהלים קלט, ה).

חייו מניין? שאילו זכה — היה חי לעולם.

פירות הארץ מניין? דכתיב: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז).

גן עדן מניין? דכתיב: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם(בראשית ג, כד).

חמה ולבנה מניין? דכתיב: חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ(ישעיה יג, י).

ולעתיד למשיח הקדוש ברוך הוא מחזירן.

זיו פניו מניין? שנאמר: כׇּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם(ישעיה סא, ט).

קומתו מניין? דכתיב: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת(ויקרא כו, יג) —

שיהא כל אחד ואחד מישראל גבוה ק׳ אמה.

רבי ישמעאל אומר: מאתים אמה — קום מאיותקום מאיות — ״קוממיות״ — ״קום״ וגם ״מאיות״: שתי מאות אמה.

חייו מניין? דכתיב: כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי(ישעיה סה, כב).

פירות הארץ מניין? דכתיב: וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כׇּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵיהוּ וְלֹא יִתֹּום פִּרְיוֹ(יחזקאל מז, יב).

לׇחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר — מהו?

שכל חדש וחדש יבכר בכורים חדשים;

לא כביכורי חדש זה — חדש אחר, אלא מחדש.

גן עדן מניין? דכתיב: יָשֻׁובוּ יֹושְׁבֵי בְצִילּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן(הושע יד, ח).

חמה ולבנה מניין? דכתיב: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו׳(ישעיה ל, כו);

ואומר: וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻורָתוֹ(שופטים ה, לא),

ומתרגמינן: ורחמוהי צדיקיא עתידין לאזהר כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעים ותלתא, כמיפק שימשא בגבורתיה(תרגום יונתן שופטים ה, לא).ומתרגמינן… — ומתרגמים אנו: ואוהביו הצדיקים עתידים לזהור כזוהר כבודו, פי שלש מאות ארבעים ושלשה, כצאת השמש בגבורתה.

ומתרגמים אנו: ואוהביו הצדיקים עתידים לזהור כזוהר כבודו, פי שלש מאות ארבעים ושלשה, כצאת השמש בגבורתה.

ואימתי? בְּיוֹם חֲבֹושׁ יְיָ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא —

מחץ מכתו של עולם ירפא.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ וגומר(בראשית ג, כב).

זה שאמר הכתוב:

לְבַד רְאֵה מה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וגו׳(קהלת ז, כט).

לא ברא הקדוש ברוך הוא, שנקרא צדיק וישר, את האדם בצלמו — אלא כדי להיות צדיק וישר כמותו.

ואם תאמר: למה ברא יצר הרע, שכתוב בו: כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻורָיו(בראשית ח, כא)?

אתה אומר שהוא רע — מי יוכל לעשותו טוב?

אמר הקדוש ברוך הוא: אתה עושה אותו רע.

למה? תינוק בן חמש, בן שש, בן שבע, בן שמונה — אינו חוטא, אלא מבן עשר ומעלה; והוא מגדל יצר הרע.

ואם תאמר: אין אדם יכול לשמור את עצמו —

אמר הקדוש ברוך הוא: יש דברים קשים בעולם מן יצר הרע, ומרים ממנו, ואתם ממתיקים אותם.

אין לך מר מן התורמוס, ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים;

וכן חרדל, וצלף, ודברים הרבה.

ומה מרים שבראתי — אתה ממתיקן לצורכך;

יצר הרע, המסור בידך — על אחת כמה וכמה!

חירם מלך צר — בראתיו תמים וישר,

שנאמר: תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ ביּוֹם הִבָּרְאָךְ(יחזקאל כח, טו);

ולסוף נמצא עולתה בו, ונטרד.

דור המגדל — כתיב בהן: וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת(בראשית יא, א);

ביקשו לעלות ברקיע, שנאמר: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד).

מה כתיב שם? וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹות אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם(בראשית יא, ה).

הדין ערקא מן הדין משכאהדין ערקא מן הדין משכא — הרצועה הזאת מן העור הזה.

משל למלך שעשה צלם זהב כדמותו, העמידו בפתח פלטורין שלו;

שכן עליו עוף, וניולווניולו — וטינפו, וליכלכו (בצואתו).

אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר; עומד יצר הרע, ומנולו.

וכן הוא אומר: אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּולְּכֶם(תהלים פב, ו), אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן(תהלים פב, ז).

בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר יי יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל(יחזקאל כח, ב).

זה שאמר הכתוב:

אַל תְּבַהֵל את פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וגו׳(קהלת ה, א).

וכן הוא אומר: אֹוהֵב פֶּשַׁע אֹוהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר(משלי יז, יט).

לא הוה צריך לומר אלא משפיל פתחו מבקש שבר, שכל המשפיל פתחו — בני אדם נכשלין בו ונשברין.

אלא מהו מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ?

המגביה פתח פיו, ומוציא דברים שלא כהוגן — הקדוש ברוך הוא משברו.

לכך נאמר: אַל תְּבַהֵל את פִּיךָ וגומר.

בא וראה: חלש שבחלשים מלמעלה נוצח גבור מלמטה,

שכך כתיב: וַתַּשְׁלֵךְ עליו אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב וגו׳(שופטים ט, נג);

כל שכן כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ!

אדריאנוס מלך אדום, כיון שכבש את העולם — הלך לו לרומי.

אמר לבני פלטורין שלו: מבקש אני שתעשו אותי אלוה, שהרי כבשתי את העולם!

אמרו לו: עדין לא שלטת בעירו ובביתו.

הלך והספיקו בידו, והחריב בית המקדש, והגלה את ישראל, וחזר לרומי.

אמר להם: כבר החרבתי ביתו, ושרפתי את היכלו, והגליתי עמו — עשו אותי אלוה!

אמר רבי ברכיה:

שלשה פלוסופיןפלוסופין — חכמים, יועצים היו לו.

הראשון אמר לו: אין אדם מורד למלך בתוך פלטורין שלו, אלא חוצה להן;

צא מפלטורין שלו, ותעשה אלוה.

והשמים והארץ — הוא בראן; צא לך מהן, ותעשה אלוה!

והשני אמר לו: אי אתה יכול, שכבר אמר לנביאיו: כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹןכדנה תאמרון להון — כך תאמרו להם וגו׳(ירמיה י, יא).

והשלישי אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי בשעה זו!

אמר לו: מהו?

אמר לו: ספינה יש לי חוץ משלשה מילין, והיא מטרפתמטרפת — מיטלטלת, עומדת להישבר בים, וכל אוסיאאוסיא — רכוש, הון שלי בתוכה.

אמר לו אדריאנוס: משלח אני לגיונותילגיונותי — גדודי צבאי וספינות לשם, ויצליחוהויצליחוה — ויצילוה.

אמר לו: מרימרי — אדוני, למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם? רוח קימעאקימעא — מעט שגר לשם, ואת מצילה!

אמר לו: ומנין יש לי רוח לשגר לה?

אמר לו: רוח אין אתה יכול לעשות — והיאך תעשה אלוה?

וכתב בו: כֹּה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹוקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹותֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹולְכִים בָּהּ(ישעיה מב, ה).

נכנס לביתו כשהוא זעוף.

אמרה לו אשתו: הללו הטעו אותך, שתוכל לעשות אלוה!

אתה מלך עשיר וגבור, והכל בידך; אני אומרת לך דבר אחר: תן לו פקדונו, ותעשה אלוה.

אמר לה: ומהו פקדונו?

אמרה לו: הנפש.

אמר לה: אם תצא נפשי — מה אעשה?

אמרה לו: הנפש שבך — אי אתה שולט;

וכתב בו: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת(קהלת ח, ח) — והיאך תעשה אלוה?

וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל.

אמר הקדוש ברוך הוא:

אני מחיה מתים, ואליהו החיה מתים — ולא אמר אל אני;

אני מוריד גשמים, ואליהו הוריד גשמים — ולא אמר אל אני;

אני עוצר גשמים, ואליהו עוצר גשמים — אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר(מלכים א יז, א);

אני הורדתי אש וגופרית על סדום, ואליהו הוריד כן — אִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם(מלכים ב א, י) —

ואת אומר אֵל אָנִי!

ואם תאמר שחייתהשחייתה — שחיית (ימים רבים) הרבה — הוא חי עד תחיית המתים.

כתב בי: כׇּורְסְיֵהּ שְׁבִיבִיןכורסיה שביבין — כסאו שביבי אש(דניאל ז, ט) דינור; וכתב בו: הִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ(מלכים ב ב, יא).

כתב בי: בְּסוּפָה וּבִסעָרָה דַּרְכּוֹ(נחום א, ג); והוא עלה בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם.

ולסוף: וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת(מלכים א יט, ד) — ואת אומר אֵל אָנִי!

מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים —

הרי יונה ירד לים, שנאמר: וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַ יַמִּים(יונה ב, ד);

וחזר ואמר: וְעַתָּה יי קַח אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי(יונה ד, ג) — ואת אומר אֵל אָנִי!

בא וראה: כל מי שיבקש ליעשות אלוה — בנה לו פלטרין בתוך הים.

פרעה בנה לו פלטרין בתוך הים, וסתם לו מי נילוס, שלא ירדו לים;

והיו המים מתגברין ותולין את הפלטורין, ונמצא הוא למעלן,

שנאמר: דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר יי אלהים הִנְנִי אלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּין הַגָּדוֹל הָרֹובֵץ בְּתוֹךְ יְאֹורָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹורִי וגו׳(יחזקאל כט, ג).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! במים נתגאית — בהם אתה מתנער,

שנאמר: וְנִעֵר פַּרְעֹה וגו׳(תהלים קלו, טו).

סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במנגנוןבמנגנון — במכונה, בתחבולה, למעלה משני הרים גבוהים;

והיו מעיינות יוצאות מן ההרים, ותולין פלטרין שלו למעלה,

שנאמר: הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹורֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹותִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ(יחזקאל לא, ג), מַיִם גדולתו תְּהוֹם רֹומְמָתְהוּ(יחזקאל לא, ד);

וכתוב: וַיְּף בְּגׇודְלוֹ בְּאֹורֶךְ דָּלִיּוֹתָיו כִּי הָיָה שׇׁרְשׁוֹ אֶל מַיִם רַבִּים(יחזקאל לא, ז);

וכן הוא אומר: אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְאַחְרִיב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹורֵי מָצוֹר(ישעיה לז, כה).

ומה היה סופה?

כֹּה אָמַר יי אלהים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּיתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם(יחזקאל לא, טו).

חירם מלך צור בנה לו פלטרין במנגנון בין אדריאנוס לאוקיינוס,

שנאמר: וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת ממִיַּםִּ הָעִיר הַהֻלָּלָה אֲשֶׁר הָיְתָה חֲזָקָה בַיָּם הִיא וְיֹושְׁבֶיהָ(יחזקאל כו, יז).

התחיל לומר: מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים.

אמר לו: כֹה אָמַר יי אלהים בְּתִתִּי אֹותָךְ עִיר נֶחֱרֶבֶת כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת תְּהוֹם וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים(יחזקאל כו, יט) —

כדי שתלך אצל חבריך:

וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶל יוֹרְדֵי בוֹר אֶל עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת וגומר(יחזקאל כו, כ).

אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת — זה גיהנם.

וכן: אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁך הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ(יחזקאל כח, יד).

אבל ישראל — כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ וגו׳(ישעיה מג, ב).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם(בראשית ג, כב).

ילמדנו רבינו: המספר לשון הרע — מהו עונשו?

כך שנו רבותינו:

האומר לשון הרע יתר מן העושה מעשה, שלא נחתם גזר דין על אבותינו אלא על לשון הרע, שנאמר: וַיְנַסּוּ אֹותִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי(במדבר יד, כב)(משנה ערכין ג, ה).

אמר רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי:

אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בעיקר,

שנאמר: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁונֵינוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ(תהלים יב, ה).

רבנן אמרירבנן אמרי — החכמים אומרים:

קשה לשון הרע, שהביא מיתה על אדם הראשון;

שעמד נחש ואמר לאדם וחוה: כִּי יֹודֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכׇלְכֶם מִמֶּנּוּ וגו׳(בראשית ג, ה);

שמעו לו, וגרמו מיתה להן ולתולדותיהן עד סוף כל הדורות.

מנין? ממה שקראו בענין: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע;

ואין הֵן אלא לשון מיתה,

שנאמר: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן(בראשית ד, ג).

יש וַיְהִי מִקֵּץ שנה, ויש שנתים, ויש ימים, ויש ארבעים שנה.

אמרו חכמים: בני ארבעים שנה היו קין והבל.

וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה — מהו? ממותר מאכלו.

ורבנן אמרי: זרע פשתן.

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹורוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן(בראשית ד, ד) —

לפיכך נאסר צמר ופשתים: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז(דברים כב, יא).

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו(בראשית ד, ח) — מה אמר לו?

נחלוק את העולם, ואני הבכור — אטול פי שנים.

אמר לו הבל: איפשר?

אמר לו קין: אם כן, אני נוטל יתר על חלקי מקום זה שנתקבל בו קרבנך.

אמר לו הבל: לא תטול.

ועל דבר זה נפלה קטטהקטטה — מריבה ביניהם,

שנאמר: וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקׇם קַיִן;

ולהלן כתיב: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ(מיכה ג, יב).

ויש אומרים, שאמר קין אל הבל: נחלוק את העולם.

אמר לו: הן.

נטל הבל צאנו, וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום.

כשנטל הבל את צאנו, התחיל לרעות את הצאן, וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר,

עד שנתאחזו זה בזה, ונצח הבל לקין, ונפל תחתיו.

כשראה קין כך, התחיל צווח להבל: אחי, אל תעשה בי רעה, רחם עלי!

והניחו; ועמד קין והרגו,

שנאמר: וַיָּקׇם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו — מכלל שנפל.

כיון שהרגו, אמר: אני בורח מפני אבי ואמי, שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחר בעולם אלא אני והוא.

מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, ואמר לו: מפני אבותיך אתה יכול לברוח — שמא מפני?

אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְיָ הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא(ירמיה כג, כד).

אמר לו: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ(בראשית ד, ט)?

אמר לו: וי לו, שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו — ואתה עמדת והרגתו!

והיאך הרגו?

עשה בו פצועות פצועות, וחבורות חבורות, באבן — בידיו וברגליו;

שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה, עד שהגיע לצוארו.

כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ,

אמר לו: לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁומֵר אָחִי אָנֹכִי —

אתה הוא שומר את כל הבריות, ואתה מבקשו מידי?

משל, למה הדבר דומה? לגנב שגנב כלים בלילה, ולא נתפס;

לבקר תפשו השוער.

אמר לו: למה גנבת את הכלים?

אמר לו: אני גנב — לא הנחתי אומנותי;

אתה, אומנותך בשער לשמור — למה הנחת אומנותך?

ועכשיו אתה אומר לי כך!

ואף קין כך אמר: אם הרגתי אותו — אתה בראת בי יצר הרע;

אתה שומר את הכל, ולי למה הנחת אותי להורגו?

אתה הוא שהרגתו, שנקראתה אָנֹכִי!

שאילו קיבלת קרבני כמותו — לא הייתי מתקנא בו.

מיד השיבו: מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹועֲקִים אֵלַי(בראשית ד, י).

מיכן אתה למד שעשה בו פצועות וחבורות.

צֹעֲקִים אֵלַי — צעקים עלי.

משל לשנים שעשו מריבה, הרג אחד מהם את חבירו;

היה עמהם שלישי ולא הפריש ביניהם — על מי הכל משיחיןמשיחין — מדברים, מטילים את האשמה? לא על השלישי?

לכך כתב: צֹועֲקִים אֵלַי.

אמר לו קין: רבונו של עולם, לא ידעתי ולא ראיתי מימי הרוג;

וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?

השיבו מיד: אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ וגו׳(בראשית ד, יא),

כִּי תַעֲבֹוד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹוסֵף תֵּת כֹּוחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ(בראשית ד, יב).

אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לפניך שמלשיניןשמלשינין — שמוסרים לשון הרע, מוסרים דברים את האדם לפניך?

אבי ואמי הרי הן בארץ, ואינן יודעין שאני הרגתיו; ואתה בשמים — מנין אתה יודע?

אמר לו: שוטה! כל העולם אני סובל:

אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּול וַאֲמַלֵּט(ישעיה מו, ד).

אמר לו: כל העולם כולו אתה סובל — ועוני אין אתה יכול לסבול?

גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂוא(בראשית ד, יג).

אמר לו: הואיל והודיתה ועשית תשובה — צא וגלה מן המקום הזה,

שנאמר: וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד(בראשית ד, טז).

כשיצא, כל מקום שהיה הולך — היתה הארץ מזדעזעת מתחתיו;

והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות: מה הוא?

אומרים זו לזו: קין הרג את הבל, וגזר עליו הקדוש ברוך הוא נָע וָנָד!

והן אומרים: נלך אצלו ונאכלנו! והיו מתקבצים ובאים אצלו.

באותה שעה זלגו עיניו דמעות, ואמר:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וגומר(תהלים קלט, ז),

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וגו׳(תהלים קלט, ח),

אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם(תהלים קלט, ט), גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וגו׳(תהלים קלט, י).

הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹותִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וגו׳(בראשית ד, יד),

וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ לָכֵן כׇּל הֹורֵג קַיִן וגו׳(בראשית ד, טו).

יש אומרים:

שבת נעל בפניו, כמה שנאמר: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹולָם(שמות לא, יז);

כשם שלמד שבת זכות של אדם הראשון — כך למד על קין.

ויש אומרים: קרן קבע לו במצחו.

שבשעה שהרג קין את הבל — היה מושלך, ולא היה יודע קין מה לעשות.

זימן לו הקדוש ברוך הוא שני עופות טהורים;

הרג אחד מהן את חבירו, וחפר בידיו וקברו.

ומהן למד קין, וחפר וקבר את הבל.

לפיכך זכו העופות לכסות את דמן.

וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ לָכֵן כׇּל הֹורֵג קַיִן(בראשית ד, טו).

אמר לו: ארבע משפחות היו עתידות לצאת מהבל, ובטלתם מן העולם;

כך תפתח הארץ את פיה, ותבלע לך ד׳ משפחות.

אלו הן: חנוך, עירד, ומחייאל, ומתושאל.

קין נעשה מלאך המות שלשים ומאת שנה, והוא נע ונד בקללה.

למך, בן בנו, היה שביעי לדורות, וסומא היה.

יצא לצוד, והיה אוחז בנו בידו.

כשהיה רואה אותו תינוק, היה אומר לו: כמין חיה אני רואה!

מתח את הקשת כנגדה, והרג את קין.

ראה אותו תינוק קין מרחוק — הרוג, וקרן במצחו.

אמר לו ללמך: אבי, תראה דמות אדם הרוג וקרן במצחו!

ואמר למך: ווי לי, זקני היה!

טופח שתי ידיו בחריטהבחריטה — בחרטה, בצער, ונגע בראש התינוק, והרגו בשוגג,

שנאמר: וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִילָּה שְׁמַעַן קוֹלִי וגו׳(בראשית ד, כג).

נשארו שלשתן במקום אחד: קין הרוג, ואותו תינוק הרוג, ולמך סומא.

לערב יצאו נשיו אחריו — מצאו זקנם הרוג, ותובל קין בנם הרוג, ולמך סומא.

באותה שעה פתחה הארץ את פיה, ובלעה ד׳ משפחות: חנוך, עירד, ומחייאל, ומתושאל.

ונעשה למך מלאך המות,

לקיים מה שנאמר: כִּי שִׁבְעָתַיִים יֻוקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה(בראשית ד, כד).

כיון שבאו לבית, אמר להן למך לנשיו: עלו למטהעלו למטה — עלו למיטה!

אמרו לו: הרגת קין זקנינו ותובל קין — לא נעלה!

אמר להן: כבר נטל קין חלקו — שבעה דורות; אבל אני — שבעים ושבעה.

אמרו לו: לא נשמע לך — מה אנו מולידין? למארה!

אמר להן: נלך לבית דין.

הלכו להם אצל אדם הראשון.

אמרו לו עדה וצילה: אדונינו, למך זה, בעלינו, הרג את זקנינו!

אמר להן: אי זקנינו — לפי תומו.

אמר להם אדם: נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵינָּה אִמְרָתִי.

אמר לו למך: אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּורָתִי.

אמר להן: לכו, השמיעו לבעליכן!

אמרו לו: אסיא, אסי את חבורתךאסיא, אסי את חבורתך — רופא, רפא את חבורתך!

אתה פירשת ממיטתך מאה ושלשים שנה, ואתה מלמד אותנו?

מה כתיב אחריו? וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ בצַלְמוֹ(בראשית ה, ג).

וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹונִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן(בראשית ה, כח).

מהו וַיּוֹלֶד בֵּן? שממנו נבנה העולם.

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ(בראשית ה, כט).

מנין היה יודע למך זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וגו׳? וכי נביא היה?

אמר רבי שמעון בן יהוצדק:

למודין היו,

שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה וגו׳(בראשית ג, יז),

אמר: רבונו של עולם, עד מתי?

אמר לו: עד שיולד אדם מהול.

כיון שנולד נח מהול — מיד ידע למך; אמר: ודאי זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ.

ומהו מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ?

קודם שנולד נח — היו זורעין חיטין, וקוצרין קוץ ודרדר;

כיון שנולד נח — חזר העולם לישובו: זורעין חטין וקוצרין חטין, שעורים — קוצרים שעורים.

ולא עוד, אלא עד שלא נולד נח — עושין מלאכה בידיהם; לכך כתב: מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ.

נולד נח — התקין להם מחרישות, ומגלות, וקורדומות, וכל כלי מלאכה.

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם וגו׳(בראשית ו, ה).

שנו רבותינו: בעון זנות אנדרלומוסיאהאנדרלומוסיאה — פורענות, מגפה ההורגת בלי הבחן באה לעולם, וספה הטובים והרעים.

רבי עזריה אומר:

עם הכל הקדוש ברוך הוא מוותר, חוץ מן הזמה.

ראה, עד שלא נצטוו עליה — מה כתב?

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹובֹות הֵנָּה וגו׳(בראשית ו, ב);

מה כתיב אחריו? וַיִּנָּחֶם יְיָ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וגו׳(בראשית ו, ו),

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי וגו׳(בראשית ו, ז).

וכן בסדומיים: טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹום נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת(בראשית יט, ד) וכל אותו עניין;

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט וגו׳(בראשית יט, יב),

כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ וגו׳(בראשית יט, יג).

למה יי שני פעמים?

אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שפרעתי מזמרי, ומשמשון, ומאמנון;

אני עתיד לשלם שכר טוב לגודר עצמו מן העבירה, כשם שנתתי ליוסף, ליעל, ולפלטי.

רבי שמעון אומר:

יוסף — משלו נתנו לו:

הפה שלא נשק בעבירה — נאמר לו: עַל פִּיךָ יִשַּׁק כׇּל עַמִּי(בראשית מא, מ);

צואר שלא הרכין — וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ(בראשית מא, מב);

היד שלא נגעה — וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ;

הגוף שלא נדבק — וַיַּלְבֵּשׁ אֹותוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ;

רגל שלא עלה עליה — וַיַּרְכֵּב אֹותוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה(בראשית מא, מג);

המחשבה שלא חישב — נקרא נָבוֹן וְחָכָם(בראשית מא, לט);

הלב שלא הרהר — וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וצָפְנַת פַּעְנֵחַ(בראשית מא, מה).

אבל הסדומיים — המטיר להם אש וגפרית,

שנאמר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹורָה וגו׳(בראשית יט, כד), וַיַּהֲפֹךְ אֶת כל הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה(בראשית יט, כה).

נאמר כאן: אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי וגו׳(בראשית ו, ז).

הַנְּפִילִים הָיוּ בָאָרֶץ, הֵמָּה הַגִּבֹּורִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם(בראשית ו, ד) —

מלמד שהיו מורידין חמה ולבנה, ועושין כשפים;

עליהם הוא אומר: הֵמָּה הָיוּ בְּמֹורְדֵי אוֹר(איוב כד, יג).

הֵמָּה הַגִּבֹּורִים — שהיו קשין:

וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ(איוב כא, יד), מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וגו׳(איוב כא, טו).

אמר רבי יצחק:

למה היו מורדין? שהיו זורעין שנה אחת, ועושין מזון לארבעה שנים.

אמר להן הקדוש ברוך הוא: וכך אתם עושים?

עֹוד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ וגו׳(בראשית ח, כב).

ורבי שמעון ברבי אבא אמר:

למה היו מורדין? שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים, חמשה וששה דורות, ולא היו מתים.

אמר הקדוש ברוך הוא: וכך אתם מורדים?

מכאן ואילך — עֹוד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ: שהיו מולידין וקוברין;

קֹור וָחֹום — שהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת;

וְקַיִץ וָחֹורֶף — שהיו מתקייציןמתקייצין — סובלים בחום הקיץ ובניהם מתחרפין, והיסורין אינן פוסקין;

ותהיו מצטערין בגופיכם, ואין אתם שובתים יומם ולילה;

ותהיו נדונין באש ובשלג.

מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא, שנאמר לו בחלום:

באדר הוא מת, וניסן אינו רואה, ומה שזרע אינו קוצר.

והיה מיצר על החלום הרבה, וסיפר חלומו לפני רבי עקיבא.

אמר לו:

באדר אתה מת — באידורה של תורהבאידורה של תורה — בהדרה של תורה, בכבודה אתה מת;

ניסן אין אתה רואה — שוב אין אתה בא לידי נסיוןלידי נסיון — לידי ניסיון;

ומה שזרעת אין אתה קוצר — בניך אין אתה קובר.

ותו: רבי יונתן בן עכמאי ורבי יהודה בן גרים הוו תנו פרשת נדרים קמי רבי שמעון בן יוחאי.ותו: רבי יונתן… — ועוד: רבי יונתן בן עכמאי ורבי יהודה בן גרים היו שונים פרשת נדרים לפני רבי שמעון בן יוחאי. נפטרו ממנו בערב; בבוקר באו, והיו נפטרים ממנו שוב. אמר להם: וכי לא נפטרתם ממני אתמול? אמרו לו: למדתנו רבינו: תלמיד הנפטר מרבו, ולן רבו באותה העיר — צריך להפטר ממנו שניה, שכתוב: ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו׳. אמר רבי שמעון בן יוחאי לבנו: אלו בני אדם של צורה (חשובים); לך אליהם, כדי שיברכוך.

ועוד: רבי יונתן בן עכמאי ורבי יהודה בן גרים היו שונים פרשת נדרים לפני רבי שמעון בן יוחאי.

איפטרי מיניה באורתא; בצפרא אתו, וקא מיפטרי מיניה.

נפטרו ממנו בערב; בבוקר באו, והיו נפטרים ממנו שוב.

אמר להו: מי לא איפטריתו מקמי מאתמול?

אמר להם: וכי לא נפטרתם ממני אתמול?

אמרו לו: למדתנו רבינו: תלמיד הנפטר מרבו, ולן רבו באותה העיר — צריך להפטר ממנו שניה,

דכתיב: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וגו׳(מלכים א ח, סו).

שכתוב: ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו׳.

אמר ליה רבי שמעון בן יוחאי לבריה: הללו בני אדם של צורה; זיל לגבייהו, כי היכי דליברכוך.

אמר רבי שמעון בן יוחאי לבנו: אלו בני אדם של צורה (חשובים); לך אליהם, כדי שיברכוך.

אזל, אשכחנהו דקא רמו קראי אהדדי:אזל, אשכחנהו… — הלך, ומצאם כשהם מקשים פסוקים זה על זה: פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו, וכתוב: ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע. אין זה קשה: כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים. חזרו וישבו, והיו שואלים: יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה, וכתוב אחר אומר: כל חפציך לא ישוו בה — הא חפצי שמים ישוו בה; וכל חפצים — חפצי שמים. אין זה קשה: כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים. אמרו לו: מה אתה מבקש כאן? אמר להם: אמר לי אבא: לך אליהם, כדי שיברכוך.

הלך, ומצאם כשהם מקשים פסוקים זה על זה:

פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכׇל דְּרָכֶיךָ יִכֹּונוּ(משלי ד, כו), וכתב: אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹותֶיהָ לֹא תֵדָע(משלי ה, ו).

פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו, וכתוב: ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע.

לא קשיא: כאן במצוה שאיפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי איפשר לעשותה על ידי אחרים.

אין זה קשה: כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

הדור יתבי וקא מיבעיא להו:

חזרו וישבו, והיו שואלים:

יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים(משלי ג, טו) וְכׇל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ(משלי ח, יא), וכתוב אחר אומר: כׇל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ —

הא חפצי שמים ישוו בה; וְכׇל חֲפָצִים — חפצי שמים.

לא קשיא: כאן במצוה שאיפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי איפשר לעשותה על ידי אחרים.

אין זה קשה: כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

אמרו ליה: מאי בעית הכא?

אמרו לו: מה אתה מבקש כאן?

אמר להו: אמר לי אבא: זיל לגבייהו, כי היכי דליברכוך.

אמר להם: אמר לי אבא: לך אליהם, כדי שיברכוך.

אמרו ליה: יהא רעואאמרו ליה: יהא… — אמרו לו: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס, ייחרב ביתך, ותתיישב אכסנייתך, יתבלבל שולחנך, ולא תראה שנה חדשה.

אמרו לו: יהי רצון

דתזרע ולא תחצוד,

שתזרע ולא תקצור,

תעיל ולא תפיק,

תכניס ולא תוציא,

תפיק ולא תעיל,

תוציא ולא תכניס,

ליחרוב ביתך וליתיב אושפיזך,

ייחרב ביתך, ותתיישב אכסנייתך,

ליבלבל פתורך,

יתבלבל שולחנך,

ולא תחזי שתא חדתי.

ולא תראה שנה חדשה.

כי אתא לגבי אבוה, אמר ליה: לא מיבעיא דברוכי לא מברכינן — אלא צעורי קא מצערי לן!כי אתא לגבי… — כשבא אצל אביו, אמר לו: לא די שלא בירכו אותי — אלא ציערו אותי! אמר לו: מה אמרו לך? אמר: כך וכך. אמר לו: אלו ברכות מעולות הן: תזרע ולא תקצור — תוליד בנים, ולא ימותו בניך; תוציא ולא תכניס — תוציא (תשיא) את בנותיך, ולא ימותו בעליהן; ייחרב ביתך — הבית של העולם ההוא (הקבר); ותתיישב אכסנייתך — הבית של העולם הזה, שכתוב: קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור — אל תקרא קרבם אלא ״קברם״; יתבלבל שולחנך — בבנים ובבנות; ולא תראה שנה חדשה — לא תמות אשתך ותישא אשה אחרת.

כשבא אצל אביו, אמר לו: לא די שלא בירכו אותי — אלא ציערו אותי!

אמר ליה: מאי אמרו לך?

אמר לו: מה אמרו לך?

אמר: הכי והכי.

אמר: כך וכך.

אמר ליה: הני ברכתא מעלייתא נינהו:

אמר לו: אלו ברכות מעולות הן:

תזרע ולא תחצוד — תוליד בנים, ולא ימותון בניך;

תזרע ולא תקצור — תוליד בנים, ולא ימותו בניך;

תפיק ולא תעיל — תפיק בנאתה, ולא ימותון גברייהו;

תוציא ולא תכניס — תוציא (תשיא) את בנותיך, ולא ימותו בעליהן;

ליחרוב ביתך — ביתא דההוא עלמא; וליתיב אושפיזך — ביתא דהאי עלמא,

ייחרב ביתך — הבית של העולם ההוא (הקבר); ותתיישב אכסנייתך — הבית של העולם הזה,

דכתיב: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹותָם לְדוֹר וָדֹור(תהלים מט, יב) — אל תקרא קִרְבָּם אלא קברם;

שכתוב: קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור — אל תקרא קרבם אלא ״קברם״;

לבלבל פתורך — בבני ובבנאתא;

יתבלבל שולחנך — בבנים ובבנות;

ולא תחזי שתא חדתי — לא תמות איתתך, ותינסוב איתתא אחריתי.

ולא תראה שנה חדשה — לא תמות אשתך ותישא אשה אחרת.

רבי שמעון בן חלפתא איפטר מיניה דרבי.רבי שמעון בן… — רבי שמעון בן חלפתא נפטר מרבי. אמר לבנו: לך אליו, שיברכך. אמר לו: יהי רצון שלא תבוש! כשבא אצל אביו, אמר לו: דבר בעלמא הוא שאמר לי. אמר לו: בירכך בברכה שבירך בה הקדוש ברוך הוא את ישראל, ושנה אותה:

רבי שמעון בן חלפתא נפטר מרבי.

אמר ליה לבריה: זיל לגביה, דליברכך.

אמר לבנו: לך אליו, שיברכך.

אמר ליה: רעוא דלא תיבוש!

אמר לו: יהי רצון שלא תבוש!

כי אתא לגביה אבוה, אמר ליה: מילתא בעלמא הוא דאמר לי.

כשבא אצל אביו, אמר לו: דבר בעלמא הוא שאמר לי.

אמר ליה: בירכך ברכתא דברכינהו הקדוש ברוך הוא לישראל, ושנה בה:

אמר לו: בירכך בברכה שבירך בה הקדוש ברוך הוא את ישראל, ושנה אותה:

וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹושׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם(יואל ב, כו),

וכתב: וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא יֵבֹושׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם(יואל ב, כז).