בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו׳(בראשית א, א).

רבי אושעיא פתח:

וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים(משלי ח, ל).

אָמוֹן — פידגוגפידגוג — אומן, מגדל ילדים;

אָמוֹן — מכוסה;

אָמוֹן — מוצנע;

אית דאמריאית דאמרי — יש אומרים: אָמוֹן — רבתהרבתה — גדולה.

אָמוֹן פידגוג —

היך מה דאת אמר: כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹומֵן אֶת הַיֹּונֵק(במדבר יא, יב).

אָמוֹן מכוסה —

היך מה דאת אמר: הָאֱמֻונִים עֲלֵי תוֹלָע(איכה ד, ה).

אָמוֹן מוצנע —

היך מה דאת אמר: וַיְהִי אֹומֵן אֶת הֲדַסָּה(אסתר ב, ז).

אָמוֹן רבתה —

היך מה דאת אמר: הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן(נחום ג, ח),

ומתרגמינן: האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא ביני נהרותא.ומתרגמינן: האת טבא… — ואנו מתרגמים (תרגום נחום ג, ח): ״הטובה את מאלכסנדריה הגדולה, היושבת בין הנהרות?״

ואנו מתרגמים (תרגום נחום ג, ח): ״הטובה את מאלכסנדריה הגדולה, היושבת בין הנהרות?״

דבר אחר:

אָמוֹן — אומן.

התורה אומרת: אני היתי כלי אומנתו שלהקדוש ברוך הוא.

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטיןפלטין — ארמון —

ואינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן;

והאומן אינו בונה אותה מדעתו,

אלא דיפטראותדיפטראות — יריעות עור לכתיבה (תכניות) ופינקסותפינקסות — פנקסים, לוחות כתיבה יש לו, לידע היאך הוא עושה חדרים ופשפשים.

כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא העולם.

והתורה אמרה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים — בי ראשית ברא אלהים.

ואין ראשית אלא תורה,

היך מה דאת אמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו׳(משלי ח, כב).

רבי הונא בשם בר קפרא פתח:

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וגו׳(תהלים לא, יט) —

אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן.אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן… — ייאלמו: יישברו, יתחרשו, יושתקו.

ייאלמו: יישברו, יתחרשו, יושתקו.

אתפרכן — היך מה דאת אמר: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻומִּים(בראשית לז, ז);

אתחרשן — היך מה דאת אמר: אוֹ מִי יָשׂוּם אִילֵּם(שמות ד, יא);

אשתתקן — כשמועו.

הַדֹּובְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק —

על צדיק חי עולמים, דברים שהעתיק מבריותיו.

בְּגַאֲוָה — אתמהאאתמהא — בתמיה!!

בשביל להתגאות ולאמר: אני דורש במעשה בראשית.

וָבוּז — אתמהא!

מבזה על כבודי, אתמהא!

דאמר רבי יוסי בירבי חנינא:

כל המתכבד בקלון חבירו — אין לו חלק לעולם הבא;

בכבוד הקדוש ברוך הוא — על אחת כמה וכמה, אתמהא!

ומה כתיב אחריו? מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ(תהלים לא, כ).

רב אמר: אל יהי לו במָה רַב טוּבְךָ.

בנוהג העולם, מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין והאשפה והסיריות.

כל מי שיבוא לומר: פלטין זו בנויה במקום הביבין והאשפה והסיריות — אינו פוגם? אתמהא!

כך כל מי שהוא בא לומר: העולם הזה נברא מתוך תהו ובהו וחשך — אינו פוגם? אתמהא!

רבי הונא בשם בר קפרא:

אילולי הדבר כתוב — אי אפשר לאומרו:

בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א) — מין הן?

מין וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וגו׳(בראשית א, ב).

רבי יהודה בר סימון פתח:

והוּא גָּלֵי עַמִּיקָתָאעמיקתא — העמוקות וּמְסַתְּרָתָאומסתרתא — והנסתרות(דניאל ב, כב).

עַמִּיקָתָא — זו גיהנם,

דכתיב: וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם וגו׳(משלי ט, יח).

וּמְסַתְּרָתָא — זו גן עדן,

דכתיב: וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר וגו׳(ישעיה ד, ו).

דבר אחר:

והוּא גָּלֵי עַמִּיקָתָא — אילו מעשי הרשעים,

דכתיב: הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְיָ לַסְתִּר עֵצָה(ישעיה כט, טו).

יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָהבחשוכה — בחושך — אילו מעשי הרשעים,

דכתיב: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם.

וּנְהוֹרָא עִימֵּיהּ שְׁרֵיונהורא עימיה שרי — והאור עמו שורה — אילו מעשיהם שלצדיקים,

שנאמר: אוֹר זָרֻועַ לַצַּדִּיק וגו׳(תהלים צז, יא).

אמר רבי אבא סרנגיא:

וּנְהוֹרָא עִימֵּיהּ שְׁרֵי — זה מלך המשיח.

ואמר רבי יהודה ברבי סימון:

מתחילת ברייתו שלעולם הוּא גָּלֵי עַמִּיקָתָא וגו׳,

דכתיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וגו׳(בראשית א, א) — ולא פירש.

איכן פירש? להלן: הַנּוֹטֶה כַדֹּוק שָׁמַיִם(ישעיה מ, כב).

וְאֵת הָאָרֶץ — ולא פירש.

ואיכן פירש? להלן: כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵי אָרֶץ וגו׳(איוב לז, ו).

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר(בראשית א, ג) — ולא פירש.

איכן פירש? להלן: עֹוטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה(תהלים קד, ב).

רבי יצחק פתח:

רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת, וּלְעוֹלָם כׇּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ(תהלים קיט, קס).

אמר רבי יצחק:

מתחילת ברייתו שלעולם רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א) — וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת(ירמיה י, י).

ולפיכך וּלְעוֹלָם כׇּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ —

שכל גזירה וגזירה שאתה גוזר על בריותיך, הן מצדיקין עליהן את הדין ומקבלין אותה באמנה.

אין ביריה חלוקה לומר: שתי רשויות נתנו את התורה, שתי רשויות בראו את העולם.

וידברו אלהים אין כתיב כן, אלא וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים(שמות כ, א);

בראשית בראו אלהים אין כתיב כן, אלא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח:

כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם(תהלים קיא, ו).

מה טעם גילה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שניברא ביום הראשון ומה שניברא ביום השני?

מפני אומות העולם,

שלא יהו מונים את ישראל ואומרים להם: הלא אומה שלבזזות אתם? אתמהא!

וישראל משיבין אותן ואומרים להן: ואתם — הלא בזוזה היא בידכם!

הלא כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּור הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם(דברים ב, כג).

העולם ומלואו שלהקדוש ברוך הוא:

כשרצה — נתנו לכם, וכשרצה — נטלו מכם ונתנו לנו.

הדא היא דכתיב:

לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם.

כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ — הגיד להם את הבראשית,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א).

רבי תנחומא פתח:

כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹושֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ(תהלים פו, י).

אמר רבי תנחום ברבי חייה:

הנוד הזה, אם יש בו נקב כחררה שלמחט — כל רוחו יוצאה ממנו;

והאדם הזה עשוי מחילים מחילים ונקבים נקבים — ואין רוחו יוצא ממנו.

מי עושה כן? אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ.

אימתי נבראו מלאכים?

רבי יוחנן אמר: בשיני נבראו,

הדא הוא דכתיב:

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ(תהלים קד, ג),

וכתיב: עֹושֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וגו׳(תהלים קד, ד).

רבי חנינא אמר: בחמישי נבראו מלאכים,

וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ), וכתיב: וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף(ישעיה ו, ב).

רבי לוליאני בר טברי בשם רבי יצחק:

בן על דעתיה דרבי חנינהבן על דעתיה דרבי חנינה — בין לדעתו של רבי חנינא, ובן על דעתיה דרבי יוחנן — הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום,

שלא יאמרו: מיכאל היה מותח בדרומו שלרקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו.

אלא אני יְיָ עֹושֶׂה כֹּל, נֹוטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹוקַע הָאָרֶץ מֵאִיתִּי(ישעיה מד, כד).

מֵאִיתִּי — מי איתי כתיב: מי היה שותף עימי בבריתו שלעולם?

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם מתקלס במדינה, וגדולי מדינה מתקלסין עימו.

למה? שנושאין עימו במשואו.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את עולמו, הוא לבדו מתהדר בעולמו.

אמר רבי תנחומא:

כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹושֵׂה נִפְלָאוֹת — למה? אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ:

אתה לבדך בראתה את העולם —

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א).

ששה דברים קדמו לבירייתו של עולם:

יש מהם שניבראו, ויש מהם שעלו במחשבה להיבראות.

התורה וכסא הכבוד נבראו.

התורה מנין? יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו׳(משלי ח, כב).

כסא כבוד מנין? נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה(תהלים צג, ב).

האבות עלו במחשבה להיבראות —

כְּבִכּוּרָה בִתְאֵינָה בְּרֵאשִׁיתָהּ מצאתי אֲבוֹתֵיכֶם(הושע ט, י).

ישראל עלו במחשבה להיבראות — מנין?

זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם(תהלים עד, ב).

בית המקדש עלה במחשבה להיבראות, שנאמר:

כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ(ירמיה יז, יב).

שמו שלמשיח עלה במחשבה להיבראות, שנאמר:

יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ(תהלים עב, יז).

רבי אהבא ברבי זעירא:

אף התשובה, הדא היא דכתיב:

בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם ועד עוֹלָם אַתָּה אֵל(תהלים צ, ב) —

מאותה השעה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם(תהלים צ, ג).

אבל אינו יודע אי זה קדם: אם התורה לכסא הכבוד, אם כסא הכבוד לתורה.

אמר רבי אבא בר כהנא:

התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז —

קדם לאותו שכתוב בו: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה.

רבי הונא ברבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:

מחשבתן של ישראל קדמה לכל.

משל למלך שהיה נשאוי למטרונהמטרונה — גבירה, אשה חשובה, ולא היה לו הימנה בן.

פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק.

אמר: טלו מלינין וקלמיןמלינין וקלמין — דיו וקולמוסים זו לבני.

והיו כל אומרין: בן אין לו!

והוא אומר: טלו מלינין וקלמין זו לבני? אתמהא!

חזרו ואמרו: המלך אסטרלוגוסאסטרלוגוס — חוזה בכוכבים הוא!

אילולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד בן — היה אומר: טלו מלינין וקלמין זו לבני? אתמהא!

כך, אילולי שצפה הקדוש ברוך הוא שאחר עשרים וששה דור ישראל עתידין לקבל את התורה,

היה כותב בתורה ואומר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא כד, ב), דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות יד, ב)? אתמהא!

אמר רבי בניה:

העולם ומלואו לא ניברא אלא בזכות תורה,

שנאמר: יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה(משלי ג, יט).

רבי ברכיה אמר: בזכות משה,

שנאמר: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן(דברים לג, כא).

רבי חונה בשם רב מתנא:

בזכות שלשה דברים נברא העולם: בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות ביכורים,

דכתיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א).

ואין ראשית אלא חלה —

היך כמה דאת אמר: רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה(במדבר טו, כ).

ואין ראשית אלא מעשרות —

היך כמה דאת אמר: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ ותירושך וְיִצְהָרֶךָ(דברים יח, ד).

ואין ראשית אלא ביכורים —

היך כמה דאת אמר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כג, יט).

רבי מנחם ורבי יהושע בריה דרבי לוי בשם רבי לוי:

זה שהוא בונה צריך ששה דברים:

מים ועפר, עצים ואבנים, וקנים וברזל.

ואם תאמר: עשיר הוא ואינו צריך לקנים — הרי הוא צריך לקנה מדה,

שנאמר ובידו קְנֵה הַמִּדָּה(יחזקאל מ, ג).

התורה קדמה אותן שש קדימות:

קֶדֶם(משלי ח, כב), ומֵאָז, ומֵעוֹלָם(משלי ח, כג), ומֵרֹאשׁ — ומלקדמין תרייןומלקדמין תריין — ו״מקדמי״ – שתיים.

פלוסופוס אחד שאל את רבן גמליאל, ואמר לו:

צייר גדול היה אלהיכם, אלא שמצא לו סממנים טובים שייסעו אותו.

אמר ליה: ומה הינוןומה הינון — ומה הם?

אמר ליה: תהו ובהו, וחשך, ומים, ורוח, ותהומות.

אמר ליה: תפח רוחיה דההוא גברא! הא כתיב בהן ביריה:אמר ליה: תפח… — אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש! הרי כתובה בהם בריאה:

אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש! הרי כתובה בהם בריאה:

תהו ובהו — עֹושֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע(ישעיה מה, ז);

חושך — יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹושֶׁךְ;

מים — הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם(תהלים קמח, ד) — למה? כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ(תהלים קמח, ה);

רוח — כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹורֵא רוּחַ(עמוס ד, יג);

תהומות — בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי, בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם(משלי ח, כד).

רבי יונה בשם רבי לוי אמר:

למה נברא העולם בבית?

אלא מה בית זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו,

כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור.

בר קפרא אמר:

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁונִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם וגו׳(דברים ד, לב) —

למן היום שניבראו ימים את דורש, ואין את דורש לפנים מיכאן.

עַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם —

ועד קצה השמים את חוקר, ואין את חוקר לפנים מיכן.

דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית, כהדא דבר קפרהכהדא דבר קפרה — כזו של בר קפרא, כדבריו:

למה בבית? להודיעך שני עולמים — העולם הזה והעולם הבא.

דבר אחר:

למה בבית? שהוא בלשון ברכה.

ולמה לא באלף? שהוא בלשון ארירה.

דבר אחר:

למה לא באלף? שלא ליתן פתחון פה למינים לומר:

היאך העולם יכול לעמוד, והוא ניברא בלשון ארירה?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: הריני בורא אותו בלשון ברכה, ולווי יעמוד.

דבר אחר:

למה בבית? אלא מה בית זה יש לו שני עוקצים, אחד שלמעלן ואחד שאחריו.

אומרים לו: את, מי בראך?

והוא מראה להן בעוקצו שלמעלן, ואומר: זה שלמעלן בראני.

ומה שמו?

והוא מראה להן בעוקצו שלאחריו, ואומר: יְיָ שְׁמוֹ(שמות טו, ג).

רבי אלעזר ברבי אבינה בשם רבי אחא:

עשרים וששה דור היה קורא אלף תיגר לפני כסאו שלהקדוש ברוך הוא.

ואמר לפניו: רבונו שלעולם, אני ראשון שלאותיות, ולא בראתה את עולמך בי? אתמהא!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: העולם ומלואו לא ניברא אלא בזכות תורה;

למחר אני בא ליתן תורתי בסיני, ואין אני פותח אלא ביך:

אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).

בר חוטא אמר:

למה נקרא שמו אלף? שהוא מסכים מאלף:

דָּבָר צִיוָּה לְאֶלֶף דּוֹר(תהלים קה, ח).

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר:

מנצפ״ך — הלכה למשה מסיני.

רבי ירמיה בשם רבי חייה בר אבא אמר:

מה שהתקינו הצופים.

מעשה היה ביום סגריר, ולא נכנסו חכמים לבית הוועד, והיו שם תינוקות.

אמרו: בואו ונעשה כצופים.

עד אמרו: מטעם הכתוב מם מם, נון נון, צאדי צאדי, פה פה, כף כף?

אלא: ממאמר למאמר, מנאמן לנאמן, מצדיק לצדיק, מפה לפה, מכף לכף —

מכף ידו שלהקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה.

וסיימו אותן.

ועמדו חכמים גדולים בישראל; ויש אומרין: רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא.

קראו עליהם:

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פׇּעֳלוֹ(משלי כ, יא).

רבי יודן בשם רבי אקילס אמר:

לזה נאה לקרות אלוה.

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם מתקלס במדינה,

ועדיין לא בנה להם דימוסיותדימוסיות — מרחצאות ציבוריים, ועדיין לא בנה להם פרביטאותפרביטאות — הטבות לבני המדינה (משוער).

שמעון בן עזאי אומר:

בענותך תַּרְבֵּנִי(שמואל ב כב, לו).

בשר ודם מזכיר שמו ואחרכך שיבחו: פלן אגוסטלא, פלן אנא פראטאטאפלן אגוסטלא, פלן אנא פראטאטא — פלוני אוגוסטוס; פלוני – אני הראשון.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא משברא צורכי עולמו ואחרכך הזכיר שמו:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא(בראשית א, א), ואחרכך אֱלֹהִים.

תנו רבנן:

שמעון בן יוחי אומר:

מנין שלא יאמר אדם: ליי עולה, ליי מנחה, ליי שלמים,

אלא יאמר: עולה ליי, מנחה ליי, שלמים ליי?

תלמוד לומר: קׇרְבָּן לַיְיָ(ויקרא א, ב).

והרי דברים קל וחומר:

מה אם מי שזה עתיד להקדש — אמרה תורה: לא יחל שם שמים אלא להקרבן;

המחרפים והמגדפים והעובדים עבודה זרה — על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם.

רבנין אמריןרבנין אמרין — החכמים אומרים:

בשר ודם בונה בינין:

בשעה שהבניין עולה בידו — הוא מרחיב ועולה;

ואם לאו — הוא מרחיב מלמטן, והוא מיצר מלמעלן.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא:

אֵת הַשָּׁמַיִם(בראשית א, א) — שמים עלו במחשבה;

וְאֵת הָאָרֶץ — הארץ עלת במחשבה.

רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי:

אפילו אותן שכתוב בהן כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה(ישעיה סה, יז),

כבר הם ברואים מששת ימי בראשית.

הדא הוא דכתיב:

כי כאשר השמים חדשים אין כתיב כן, אלא הַחֲדָשִׁים(ישעיה סו, כב);

והארץ חדשה אין כתיב כן, אלא הַחֲדָשָׁה.

רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא:

אמר לו: בשביל ששימשתה את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה —

אכים רקים מיעוטים, אתים גמים ריבואים —

הדן אֵת(בראשית א, א) דכתיב הכא מהו?

אמר ליה: אילו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ — היינו אומרים: אף שמים והארץ אלוהות.

אמר ליה:

כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם(דברים לב, מז) — ואם רק הוא, מִכֶּם: שאין אתם יודעים לדרוש.

אלא:

אֵת הַשָּׁמַיִם — לרבות חמה ולבנה, כוכבים ומזלות;

וְאֵת הָאָרֶץ — לרבות אילנות ודשאים וגן עדן.

בית שמאי ובית הילל:

בית שמאי אומרים: השמים ניבראו תחילה, ואחרכך ניבראת ארץ.

בית הילל אומרים: הארץ ניבראת תחילה, ואחרכך נבראו השמים.

אילו מביאים טעם לדבריהם, ואילו מביאים טעם לדבריהם.

על דעתיהון דבית שמאי, דאינון אמריןעל דעתיהון דבית שמאי, דאינון אמרין — לדעת בית שמאי, שהם אומרים: השמים נבראו תחילה ואחר כך הארץ —

למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה אפיפודיןאפיפודין — הדום, שרפרף לרגליים שלה.

כך: כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי(ישעיה סו, א).

ועל דעתיהן דבית הילל, דאמריןועל דעתיהן דבית הילל, דאמרין — ולדעת בית הלל, שאומרים: הארץ ניבראת תחילה ואחר כך נבראו השמים —

למלך שבנה פלטין: בנה את התחתונים, ואחר כך בנה את העליונים.

בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם(בראשית ב, ד).

אמר רבי יהודה ברבי אילעאי:

והדה מסייעא לבית היללוהדה מסייעא לבית הילל — וזה מסייע לבית הלל:

לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּה(תהלים קב, כו), ואחר כך מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם.

אמר רבי חנין:

ממקום שהמקרא מסייע דבית שמאי — משם בית הילל מסלקין אותן:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה(בראשית א, ב) — כבר.

רבי יוחנן משום חכמים:

לביריה — שמים קדמו; ולשיכלול — הארץ קדמה.

אמר רבי תנחומה: אנא אמר טעמאאנא אמר טעמא — אני אומר את הטעם:

לביריה שמים קדמו — שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א);

ולשיכלול הארץ קדמה — בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

אמר רבי שמעון בן יוחיי:

תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם, דבית שמאי ודבית הילל, על בריית שמים וארץ;

אלא שניהם לא נבראו אלא כאילפסכאילפס — כקדרה (וכמכסה שלה) וככסויה:

קֹורֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו(ישעיה מח, יג).

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון:

אם כדעת שאמר אבהאבה — אבא, אבי — למה פעמים הוא מקדים ארץ לשמים, ושמים לארץ?

אלא מלמד ששניהם שקולים זה בזה.

בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויצחק ליעקב, ובמקום אחד הוא אומר:

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר(ויקרא כו, מב) —

מגיד ששלושתן שקולין זה בזה.

בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחר הוא אומר: הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה(שמות ו, כו) —

מגיד ששניהם שקולים זה בזה.

בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחר הוא אומר: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן(במדבר לב, יב) —

מגיד ששניהם שקולים זה בזה.

בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם, ובמקום אחר אומר: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ(ויקרא יט, ג) —

מגיד ששניהם שקולים זה בזה.

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ(בראשית א, ב).

רבי ברכיה פתח:

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פׇּעֳלוֹ(משלי כ, יא).

אמר רבי ברכיה:

עד היא פגה — אפקת כוביה:עד היא פגה… — עוד היא בוסר – הוציאה קוציה:

עוד היא בוסר – הוציאה קוציה:

מה שהנביא עתיד להיתנבאות עליה בסוף —

רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ(ירמיה ד, כג).

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ(בראשית א, ב).

רבי אבהו ורבי יהודה ברבי סימון.

רבי אבהו אמר:

למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת ובטימי אחתבאוני אחת ובטימי אחת — בקנייה אחת ובמחיר אחד.

על אחד גזר שיהיה ניזון מטימיוןטימיון — אוצר המלך,

ועל אחד גזר שיהיה יגע ואוכל.

ישב לו אותו תוהא ובוהא.

אמר: שנינו באוני אחת ובטימי אחת —

זה ניזון מטימיון, ואני, אם איני יגע — איני אוכל? אתמהאאתמהא — בתמיה!!

כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא.

אמרה: העליונים והתחתונים ניבראו בבת אחת;

העליונים ניזונים מזיו שכינה,

והתחתונים, אם אינם יגיעים — אינם אוכלים? אתמהא!

רבי יהודה ברבי סימון אמר:

למלך שקנה לו שתי שפחות באוני אחת ובטימי אחת.

על אחת גזר שלא תזוז מפלטיןפלטין — ארמון,

ועל אחת גזר טרודין.

ישבה לה אותה תוהא ובוהא.

אמרה: שנינו באוני אחת ובטימי אחת —

זו אינה זזה מפלטין, ועלי גזר טרודין? אתמהא!

כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא.

אמרה: העליונים והתחתונים ניבראו בבת אחת;

העליונים חיים, והתחתונים מתים.

לפיכך וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.

אמר רבי תנחומה:

לבן מלכים שהיה ישן על גבי ערימה,

והיתה מינקתו תוהא ובוהא.

למה? שהיתה יודעה שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו.

כך צפת הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו שלאדם:

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז).

לפיכך וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.

רבי יהודה ברבי סימון פתר קרייה בדורות:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ(בראשית א, ב) — זה אדם הראשון, ללמה וללא כלום.

וָבֹהוּ — זה קין, שביקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

וְחֹשֶׁךְ — זה דור אנוש,

שנאמר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם(ישעיה כט, טו).

עַל פְּנֵי תְהוֹם — זה דור המבול:

בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹות תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּות הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ(בראשית ז, יא).

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם —

וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם(בראשית ח, א).

אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהיה העולם מתנהיג באפילה?

תבוא האורה!

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג) — זה אברהם,

הדא היא דכתיב:

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, יִתֵּן לְפָנָיו(ישעיה מא, ב).

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם(בראשית א, ה) — זה יצחק.

וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה — זה עשו.

וַיְהִי עֶרֶב — זה עשו.

וַיְהִי בֹקֶר — זה יעקב.

יוֹם אֶחָד — שנתן לו הקדוש ברוך הוא יום אחד בשנה.

ואי זה זה? זה יום הכיפורים.

ריש לקיש פתר קרייה במלכייות:

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ(בראשית א, ב) — זו בבל:

רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ(ירמיה ד, כג).

וָבֹהוּ — זה מדי:

וַיַּבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן(אסתר ו, יד).

וְחֹשֶׁךְ — זה יוון,

שהחשיכה עיניהם שלשונאיהם שלישראל בגזירותיה,

שהיתה אומרת להן לישראל: כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל.

עַל פְּנֵי תְהוֹם — זו מלכות הרשעה הזו:

מה תהום הזה אין לו חקר, כך מלכות הרשעה אין לה חקר.

וְרוּחַ אֱלֹהִים — זה רוחו שלמשיח המלך.

הא כמה דאת אמר:

וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵיצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ(ישעיה יא, ב).

באי זו זכות אם ממשמשת ובאה?

מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם — בזכות התשובה, שנמשלה במים:

שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹוכַח פְּנֵי יְיָ(איכה ב, יט).

אמר רבי חגיי בשם רבי פדת:

ברית כרותה למים: אפילו בשעת שרב — רוחה שייפהרוחה שייפה — הרוח מנשבת.

כבר היה שמעון בן זומא עומד ותוהא.

עבר רבי יהושע, שאל בשלומו פעם ושתים — ולא השיבו;

בשלישית השיבו בבהילות.

אמר לו: מה זו, בן זומא? מאיין הרגליים?

אמר לו: לא מאיין, רבי.

אמר לו: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאיני זז מיכן עד שתודיעני מאיין הרגליים.

אמר לו: מסתכל הייתי במעשה בראשית,

וכילו לא היה בין המים העליונים לתחתונים כשתים וכשלוש אצבעות.

ורוח אלהים מנשפת אין כתיב כן, אלא מְרַחֶפֶת —

כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו, וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות.

נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידים: והלך לו בן זומא.

ולא שהו ימים קלים — ובן זומא בעולם.

רבי אבהו ורבי חייה רבה.

רבי אבהו אמר:

מתחילת ברייתו שלעולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהן שלצדיקים ומעשיהן שלרשעים.

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ(בראשית א, ב) — אילו מעשיהן שלרשעים;

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג) — אילו מעשיהם שלצדיקים.

אבל אינו יודע באי זה מהם הוא חפץ: אם במעשה אילו, ואם במעשה אילו.

ממה דכתיבממה דכתיב — ממה שכתוב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד) —

האויהאוי — הוי, הרי (מכאן): במעשיהם שלצדיקים הוא חפץ, ואינו חפץ במעשיהם שלרשעים.

אמר רבי חייה רבה:

מתחילת ברייתו שלעולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי, וחרב, ובנוי.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א) — הרי בנוי,

הא כמה דאת אמר: לִנְטֹועַ שָׁמַיִם וְלִיסֹוד אָרֶץ(ישעיה נא, טז).

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ — הרי חרב,

הא כמה דאת אמר: רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ(ירמיה ד, כג).

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר — בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא,

הא כמה דאת אמר:

קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח(ישעיה ס, א);

כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה(ישעיה ס, ב).

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג).

רבי יצחק פתח:

פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָאים(תהלים קיט, קל).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אמר:

האורה ניבראת תחילה.

למלך שביקש לבנות פלטיןפלטין — ארמון, והיה אותו המקום אפל.

מה עשה? הדליק נרות ופנסים, לידע היאך הוא קובע תמיליוסיםתמיליוסים — יסודות הבניין.

כך האורה ניבראת תחילה.

רבי נחמיה אמר:

העולם ניברא תחילה.

למלך שבנה פלטין, ועיטרה בנרות.

עד כן דרשעד כן דרש — עד כאן דרש רבי יודן.

אתאאתא — בא רבי פינחס ורבי יהודה ברבי סימון.

רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק פתח:

פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָאים —

מפתח פומך לן הוה נהורא:מפתח פומך לן… — מפתח פיך היה לנו אור:

מפתח פיך היה לנו אור:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.

רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתח:

בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כׇּל צְבָאָם(תהלים לג, ו).

לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו,

אלא בִּדְבַר יְיָ —

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר(בראשית א, ג).

רבי שמעון בן יוחי פתח:

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב(משלי טו, כג).

שִׂמְחָה לָאִישׁ — זה הקדוש ברוך הוא,

דכתיב: יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה, יְיָ שְׁמוֹ(שמות טו, ג).

בְּמַעֲנֵה פִיו —

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג).

וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב —

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד).

רבי שמעון בן יהוצדק שאליהשאליה — שאל אותו לרבי שמואל בר נחמן.

אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה — מאיכן נבראת האורה?

אמר לו: מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה,

והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו.

אמרה לו בלחישה.

אמר לו: מקרא מלא הוא: עֹוטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה(תהלים קד, ב) — ואת אמרת לי בלחישהואת אמרת לי בלחישה — ואתה אומרה לי בלחש?? אתמהאאתמהא — תמה אני!!

אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה.

אמר רבי ברכיה:

אילולי שדרשה רבי יצחק — איפשר ממרינהאיפשר ממרינה — וכי אפשר לאומרה?? מקומי כן מה הוון אמריןמקומי כן מה הוון אמרין — קודם לכן מה היו אומרים??

רבי ברכיה בשם רבי יצחק:

ממקום בית המקדש נבראת האורה.

הדא היא דכתיב:

הִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹודוֹ(יחזקאל מג, ב).

ואין כבודו אלא בית המקדש,

הא כמה דאת אמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ(ירמיה יז, יב).

אמר רבי סימון:

חמש פעמים כתוב כאן אורה, כנגד חמשת ספרי תורה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר(בראשית א, ג) —

כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו.

וַיְהִי אוֹר —

כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד) —

כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות.

וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ —

כנגד ספר וידבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם(בראשית א, ה) —

כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות.

מתיבין חבריהחבריה — חבריו לרבי סימון: והלא ספר משנה תורה (תיאודור–אלבק: ולאו ספר ויקרא) מלא הלכות רבות?

אמר להן: אף הוא שנה בו דברשנה בו דבר — כפל בו דברים (שנאמרו כבר).

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם(בראשית א, ה) —

ולא הוא אור, ולא הוא יום? אתמהא!

תני:

אורה שניבראת בששת ימי בראשית —

לאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהאמכהא — מכהה, מעמעמת גלגל חמה;

ובלילה אינה יכולה, שלא ניבראת להאיר אלא

בְּיוֹם חֲבֹושׁ יְיָ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ, וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא(ישעיה ל, כו).

ואיכן היא? גנוזה.

ואיכן היא מתוקנת? לצדיקים לעתיד לבוא,

שנאמר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.

אתמהא! לא שלשה הן? אתמהא!

לא ברביעי נבראו המאורות? אתמהא!

אלא כאנש דאמור: כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמשתותי.אלא כאנש דאמור… — אלא כאדם שאומר: כך וכך אני מצווה להכין לשבעת ימי המשתה שלי.

אלא כאדם שאומר: כך וכך אני מצווה להכין לשבעת ימי המשתה שלי.

רבי נחמיה אמר:

אילו שבעת ימי אבלו שלמתושלח הצדיק, שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא אורה.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד).

רבי זעירה בריהבריה — בנו דרבי אבהו דרש בקיסרין:

מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורושיאותו לאורו — שייהנו מאורו?

מן הכאמן הכא — מכאן: וַיַּרְא — וַיַּבְדֵּל.

רבי יהודה ברבי סימון אמר: הבדילו לו.

רבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא —

למלך שהיה לו מנה יפה, והפרישה לבנו.

אמר רבי ברכיה:

כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:

וַיַּבְדֵּל — אבדלהאבדלה — הבדלה ממש.

למלך שהיה לו שני איסטרטיגיןאיסטרטיגין — שרי צבא, מושלים, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה.

והיו שניהן מדייניןמדיינין — מתדיינים, מתווכחים זה עם זה.

זה אומר: ביום אני שליט; וזה אומר: ביום אני שליט.

קרא המלך לראשון, אמר לו: פלוני, יום יהיה תחומך.

וכן לשני אמר: לילה יהיה תחומך.

כן וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר(בראשית א, ה) — אמר לו: יום יהיה תחומך;

וְלַחֹושֶׁךְ קָרָא לָיְלָה — אמר לו: לילה יהיה תחומך.

אמר רבי יוחנן:

היא שהקדוש ברוך הוא אמר לאיוב:

הֲמִיָּמֶיךָ ציויתה בֹּקֶר(איוב לח, יב)? אתמהא!

אלא ידעתה שַׁחַר ממקומו? אתמהא!

הודעתו אי זה הוא מקומו? אתמהא!

אמר רבי תנחומא:

אנא אמר טעמאאנא אמר טעמא — אני אומר את הטעם:

יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ ועושה שָׁלוֹם(ישעיה מה, ז) — משבראו, עשה שלום ביניהן.

דבר אחר:

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם.

אמר רבי אלעזר:

לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה, אלא על הטובה.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר —

ולחשך קרא אלהים לילה אין כתיב כן, אלא וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.

אמר רבי סימון:

יהי ערב אין כתיב כן, אלא וַיְהִי עֶרֶב(בראשית א, ה) —

מיכאן שהיה סדר זמנים קודם לכאן.

אמר רבי אבהו:

מיכן שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן,מיכן שהיה הקדוש… — מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבם, בורא עולמות ומחריבם, עד שברא את אלו. אמר: אלו נאים לי, ואותם (שקדמו להם) לא היו נאים לי.

מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבם, בורא עולמות ומחריבם,

עד שברא את אילו. אמר:

עד שברא את אלו. אמר:

דין הניין לי, יתהון לא הניין לי.

אלו נאים לי, ואותם (שקדמו להם) לא היו נאים לי.

אמר רבי פינחס:

טעמיה דרבי אבהוטעמיה דרבי אבהו — טעמו (ראייתו) של רבי אבהו:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) —

דין הניין לי, יתהון לא הניין לידין הניין לי, יתהון לא הניין לי — אלו נאים לי, ואותם (העולמות הקודמים) לא היו נאים לי. (כתב יד וטיקן 30, יד ראשונה, שכאן תחילתו: ״[…] אבהו ׳וירא אלים את כל אשר עשה והנה טוב׳ — דין הניין ליי, יתהון לא הניין לי״)

אמר רבי ינאי:

מתחילת בריתו שלעולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהן שלצדיקין ומעשיהן שלרשעים.

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹוהוּ(בראשית א, ב) — אילו מעשיהן שלרשעין;

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג) — אילו מעשיהן שלצדיקין;

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד) — אילו מעשיהן שלצדיקין.

וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹושֶׁךְ — בין מעשיהן שלצדיקין למעשיהן שלרשעים.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר(בראשית א, ה) — אילו מעשיהן שלצדיקין;

וְלַחֹושֶׁךְ קָרָא לָיְלָה — אילו מעשיהן שלרשעים.

וַיְהִי עֶרֶב — אילו מעשיהן שלרשעים;

וַיְהִי בֹקֶר — אילו מעשיהן שלצדיקין.

יוֹם אֶחָד — שנתן להן הקדוש ברוך הוא יום אחד.

איזה זה? זה יום הדין.

אמר רבי תנחום בירבי ירמיה:

שבו נבראו דברים חדים: שמים וארץ ואורה.

אמר רבי יודן:

שבו היה הקדוש ברוך הוא יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא.

אתייה כרבי חנינהאתייה כרבי חנינה — באה (מתאימה) לשיטת רבי חנינה, ולא אתייה כרבי יוחנן.

רבי יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים,

הדה היא דכתיב:

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו׳(תהלים קד, ג),

וכתיב: עֹושֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת(תהלים קד, ד).

רבי חנינה אמר: בחמישי נבראו המלאכים,

וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ), וכתיב: וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף(ישעיה ו, ב).

רבי לוליני בר טוביריס בשם רבי יצחק:

בין על דעתיהעל דעתיה — לשיטתו דרבי חנינה, בין על דעתיה דרבי יוחנן — הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום,

שלא תאמר: מיכאל היה מותח בדרומו שלרקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדדממדד — מודד באמצעיתו;

אלא אָנֹכִי יְיָ עֹשֶׂה כֹּל וגו׳(ישעיה מד, כד).

מי איתימי איתי — מי עמי כתב: מי היה שותף עמו בברייתו שלעולם?

אמר רבי שמואל בר אימי:

מתחילת ברייתו שלעולם נתאווה הקדוש ברוך הוא לעשות שותפות בתחתונים.

מה נפשךמה נפשך — ממה נפשך: בין כך ובין כך? אם לעניין החשבון —

לא הוה צריך קרייה למימרלא הוה צריך קרייה למימר — לא היה צריך הכתוב לומר אלא אֶחָד(בראשית א, ה), שנים, שלשה,

או ראשון, שֵׁנִי(בראשית א, ח), שְׁלִישִׁי(בראשית א, יג).

שמא — אתמהא! — אֶחָד, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי? אתמהא!

אימתיי פרעה להםפרעה להם — שילם להם, גמל להם הקדוש ברוך הוא?

להלן, בהקמת משכן:

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו׳(במדבר ז, יב) —

ראשון לברייתו שלעולם.

אמר הקדוש ברוך הוא: כאילו באותו היום בראתי את עולמי.

תני:

עשר עטרות נטל אותו היום:

ראשון למעשה בראשית,

ראשון למלכים,

ראשון לנשיאים,

ראשון לכהונה,

ראשון לשכינה — שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח);

ראשון לברכה,

ראשון לעבודה,

ראשון לאסור הבמהלאסור הבמה — לאיסור הבמות,

ראשון לשחיטה בצפון,

ראשון לירידת האש — שנאמר: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וַתֹּאכַל אתָם וַיָּמֻותוּ לִפְנֵי יְיָ(ויקרא י, ב).

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וגו׳(בראשית א, ו).

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו׳(תהלים קד, ג).

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטיןפלטין — ארמון, ומקרה בעצים ובאבנים ובעפר;

אבל הקדוש ברוך הוא לא קירה את עולמו כולו אלא במים:

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו׳ —

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם.

כל רבנן אמרין להאמרין לה — אומרים אותה (את הדרשה) בשם רבי חנניה, רבי פינחס, רבי יעקב בר בון בשם רבי שמואל בר נחמן:

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם(בראשית א, ו) —

גלדהגלדה — קרשה, נעשתה מוצקה טיפה האמצעית, ונעשו שמים התחתונים ושמי שמים העליונים.

רב אמר: לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשוקרשו — נקרשו, התקשו.

רב אמר:

יְהִי רָקִיעַ — יחזק הרקיע.

רבי יודה בירבי סימון אמר:

יעשה מטלתמטלת — בטנה, טלאי מחזק הרקיע,

הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב(שמות לט, ג).

אמר רבי חנניה:

יצאת אש מלמעלן, וליחכהוליחכה — ושרפה את פני הרקיע.

רבי יוחנן, כשהיה מגיע לפסוק הזה, בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה(איוב כו, יג) —

היה אומר: יפה לימדני רבי חנניה.

אמר רבי יודן ברבי שמעון:

יצאת האש מלמעלן, ולהטה את פני הרקיע.

רבי ברכיה, רבי יעקב, רבי אבונה בשם רבי אבא בר כהנא:

בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה, ונמצא למד ממנה:

כקדוח חמסים — כִּקְדֹוחַ אֵשׁ חמָסִים(ישעיה סד, א) — המיסוהמיסו — התיכו.

אמתיי חצה אש בין העליונין לתחתונים? לא במתן תורה? אתמהא!

כך היה בברייתו שלעולם.

רבי פינחס בשם רבי הושעיה:

כחלל שבין הארץ לרקיע — כך יש בין רקיע למים העליונים:

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם(בראשית א, ו) — ביניים ובינתייםביניים ובינתיים — באמצע, ובין לבין (רווח ביניהם).

אמר רבי תנחומא: אנא אמרת טעמהאנא אמרת טעמה — אני אומר את טעמה:

אילו נאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ(בראשית א, ז) ויבדל בין המים אשר על הרקיע —

הייתי אומר: על גופו שלרקיע המים נתונים.

כשהוא אומר: בֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ —

הוי: המים העליונים תלוין במאמר.

אמר רבי אחא:

כהדן קנדילהכהדן קנדילה — כמנורה הזאת, ופירותיהן אילו הגשמים.

כותיכותי — שומרוני אחד שאל את רבי מאיר.

אמר לו: איפשר המים העליונין תלויין במאמר?

אמר לו: היןהין — הן, כן.

אמר לו: הבא לי אפרכסאפרכס — שעון מים.

הביא לו אפרכס.

נתן עליה טסטס — לוח מתכת דק שלזהב — ולא עמדו מים;

טס שלכסף — ולא עמדו מים;

וכיון שנתן אצבעו — עמדו מים.

אמר לו: אצבעך אתה נותן!

אמר לו: מה אם אני, שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת מים —

אצבעו שלהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!

הווי אומר: המים העליונים תלוים במאמר.

אמר לו: איפשר אותו שכתוב בו הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וגו׳(ירמיה כג, כד) —

היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון?

אמר לו: הבא לי מראות גדולות.

הביא לו מראות גדולות.

אמר לו: ראה בובייהבובייה — בבואה, דמות (הנראית בראי) שלך בהן.

ראה אותה גדולה.

אמר לו: הבא לי מראות קטנות.

הביא מראות קטנות.

אמר לו: ראה הבובייה שלך בהן.

ראה אותה קטנה.

אמר לו: מה אם אתה, שאתה בשר ודם, אתה משנה את עצמך בכל מה שתרצה —

מי שאמר והיה העולם על אחת כמה ואחת כמה, אתמהא!

הווי: כשהוא רוצה — הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ;

וכשהוא רוצה — היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.

אמר רבי אנינא בר סוסיי:

פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקין כבוד אלהותו,

ופעמים שהוא מדבר עם אדם מבין סערות ראשו.

הדה היא דכתיב:

וַיַּעַן יְיָ אֶת אִיּוֹב מִן סְעָרָה(איוב מ, ו) — מבין סערות ראשו.

אמר לו: איפשר פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם(תהלים סה, י) — מששת ימי בראשית, ולא חסר כלום? אתמהא!

אמר לו: הכנס רחוץ, ושקול עצמך עד שלא תיכנס, ושקול עצמך משתיכנס.

הלך ושקל עצמו — ולא חסר כלום.

אמר לו: כל אותה הזיעה שיצאת — לא ממך יצאת?

אמר לו: הין.

אמר לו: מה אם אתה, שאתה בשר ודם, לא חסר מעיינך כלום —

מעיינו שלהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!

הווי: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם — מששת ימי בראשית, ולא חסר כלום.

אמר רבי יוחנן:

נטל הקדוש ברוך הוא כל מי בראשית, ונתן חציים ברקיע וחציים באוקיינוסאוקיינוס — הים הגדול המקיף את הארץ.

הדה היא דכתיב:

פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם — פלגיהפלגיה — חציו.

הרקיע דומה לבריכה, ולמעלה מן הבריכה כיפה.

ומחמת בריכה — כיפה מזעת,

והיא מזעת טיפות עבות,

והן יורדין לתוך מים המלוחים — ואינן מתערבין.

אמר רבי יונה:

ואל תתמה: הדן יורדנוס עבר בימה דטבריה, ולא מתערב ביההדן יורדנוס עבר בימה דטבריה, ולא מתערב ביה — הירדן הזה עובר בימה של טבריה, ואינו מתערב בה.

מעשה ניסין יש בדבר.

אדןאדן — אדם כוברכובר — מנפה חטין או תבן בכברה —

עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות, הן מתערבין;

ואילו מהלך כמה שנים — ואינן מתערבין!

רבי יודן בר שמעון אומר:

שהוא מורידן במידה:

כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם(איוב לו, כז),

הכמה דתמר: וְנִגְרַע בערכך(ויקרא כז, יח).

כעוביה שלארץ — כן עוביו שלרקיע:

הַיֹּושֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ(ישעיה מ, כב), וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ(איוב כב, יד) —

חוג, חוג לגזירה שווה.

רבי אחא בשם רבי חננה אמר: כטעם הזה.

רבי יהושע בירבי נחמיה אמר: שתים בשלוש אצבעות.

בן פזי אמר:

המים העליונים יתר על התחתונים כשלשים כסיסטיותכסיסטיות — קסטים (מידת לח, כחצי ליטר):

בֵּין מַיִם לָמָיִם(בראשית א, ו) — למ״ד: תלתיןתלתין — שלושים.

רבנן אמרין: מחצה למחצה.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ(בראשית א, ז) —

זה אחד מן המקריותהמקריות — המקראות, הכתובים שהרעיש בן זומה את העולם:

וַיַּעַשׂ — אתמהא!

הלא במאמר: בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו וגו׳(תהלים לג, ו).

למה אין כתיב בשני כי טוב?

רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בירבי חלפתה:

שבו נבראת גהינם:

כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה(ישעיה ל, לג) — יום שיש בו אתמול, ואין בו שלשום.

רבי חנניה אמר:

שבו נבראת המחלוקת:

וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם(בראשית א, ו).

אמר רבי טב־יומא:

ומה מחלוקת שהיא לתיקונו שלעולם ולישובו — אין כתיב בה כי טוב;

מחלוקת שהיא לערבובו — על אחת כמה ואחת כמה, אתמהא!

אמר רבי שמואל בר נחמן:

לפי שלא נגמרה מלאכת המים,

לפיכך כתיב בשלישי שני פעמים כִּי טוֹב(בראשית א, י) —

אחד למלאכת המים, ואחד ליום.

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסה.

אמרה לו: למה אין כתוב בשני כי טוב?

אמר לה: אפעלפיכןאפעלפיכן — אף על פי כן חזר וכללן כולן בסוף:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא).

אמרה לו: משל, ששה בני אדן באין אצלך,

ואתה נותן לכל אחד מנאמנא — מנה (מטבע), ולאחד אין את נותן לו מנא,

ואת חוזר ונותן לכולם מנא —

לא נמצא בכל אחד מנא ושתותשתות — שישית, אתמהא! וביד אחד שתות? אתמהא!

חזר ואמר לה כיי דמרכיי דמר — כמו שאמר רבי שמואל בר נחמן:

לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי שני פעמים כִּי טוֹב —

אחד למלאכת המים, ואחד למלאכת היום.

רבי לוי בשם רבי תנחום בר חניליי אמר:

כתיב: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית(ישעיה מו, י) —

מתחילת ברייתו שלעולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי כי טוב,

ועתיד ליטול את שלו מתחת ידיהם;

לפיכך לא כתב בהם כי טוב.

רבי יצחק בשם רבי יהושע בן לוי:

למלך שהיה לו ליגיוןליגיון — גדוד חיילים קשה.

אמר המלך: הואיל וליגיון זה קשה — לא יכתב שמי עליו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא:

הואיל והמים הללו בהם לקו דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה —

לפיכך אל יכתב בהן כי טוב.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם(בראשית א, ח).

רב אמר: אש ומים.

רבי לוי אמר: אש ומים.

רבי אבא בר כהנא בשם רב:

נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכןופתכן — ועירבן, ובללן זה בזה, ומהן נעשו שמים.

שָׁמָיִם — שהן שמים מעשיהן שלבריות:

אם זכה — יַגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ(תהלים נ, ו);

ואם לאו — יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ(איוב כ, כז).

שָׁמָיִם — שהבריות משתממיןמשתממין — משתוממים, תמהים עליהן לאמר:

שלמים הן? שלאש הן? אתמהא! שלמים? אתמהא!

רבי פינחס בשם רבי לוי:

הוא אתא וקם עליה: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו(תהלים קד, ג) —הוא אתא וקם… — הוא בא ועמד על הדבר: ״המקרה במים עליותיו״ —

הוא בא ועמד על הדבר: ״המקרה במים עליותיו״ —

הווי: שלמים הן.

סמיםסמים — צבעים, סממני צבע — מה סמים הללו, מהן ירוקין, מהן אדומין, מהן שחורין, מהן לבנים,

כך הן שמים: פעמים ירוקין, פעמים אדומין, פעמים שחורין, פעמים לבנים.

רבי יצחק:

שא מים — טעון מים.

לחלב שהיה נתון בקערה:

עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת שלמסושלמסו — של מסו (נוזל המקריש את החלב) — הוא מרפרףמרפרף — רוטט, מתנועע;

כיוון שהוא יורדת לתוכו טיפה אחת שלמסו — מיד הוא קופהקופה — קופא, נקרש ועומד.

כך עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ(איוב כו, יא) —

עמדו שמים, ניתן בהן את המסו:

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.

ואתייה כההיא דמר רב:ואתייה כההיא דמר… — ובאה כאותה שאמר רב:

ובאה כאותה שאמר רב:

לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וגו׳(בראשית א, ט).

מגַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן וגו׳(תהלים קד, ז) —

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם.

רבי ברכיה, רבי אבא בר זמינה:

יעשה מידה למים,

הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם(זכריה א, טז).

רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי:

יקבו לי המיםיקבו לי המים — יקוו לי המים, יחכו לי מה שאני עתיד לעשות בהם.

למלך שבנה פלטיןפלטין — ארמון, והושיב בתוכה דיוריםדיורים — דיירים, תושבים אילמים,

והיו משכימין ושואלין בשלומו שלמלך ברמיזה ובאצבע ובמנוולים.

אמר המלך: מה אם אילו, שהן אילמים, הרי הן משכימין ושואלין בשלומי ברמיזה ובאצבע ובמנוולים —

אילו היו פקחים, אתמהאאתמהא — תמה אני!! — על אחת כמה וכמה, אתמהא!

הושיב בתוכה המלך דיורים פקחים;

עמדו והחזיקו בפלטין.

אמרו: אין פלטין זו שלמלך, שלנו היא פלטין!

אמר המלך: תחזור פלאטין למה שהיית.

כך מתחילת ברייתו שלעולם לא היה קילוסוקילוסו — שבחו שלהקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים.

הדה היא דכתיב:

מִקֹּולוֹת מַיִם רַבִּים(תהלים צג, ד) —

ומה היו אומרין? אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ.

אמר הקדוש ברוך הוא:

מה אם אילו, שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור, הרי הן מקלסין אותי —

לכשנבראו בני אדם, אתמהא! על אחת כמה וכמה!

עמד דור אנוש ומרד בו,

דור המבול ומרד בו,

דור הפלגה ומרד בו.

אמר הקדוש ברוך הוא: יפנו אלו שעמדו, ויבאו אותן.

הדה היא דכתיב:

וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וגו׳(בראשית ז, יב).

רבי יודן בשם רבי יודן בר לוי, רבי ברכיה בשם רבי יודן בר שמעון:

כל העולם כולו מים במים, ותמרותמר — ואתה אומר למקום אחד? אתמהא!

משל: עשר נודות נפוחות ומונחות בטרקלין.

צרך המלך למקומןצרך המלך למקומן — נצרך המלך למקומן — מהוא עושה להן?

מתירן, ומוציא את רוחן, וצולקןוצולקן — ומשליכן, ומצמצמן (משוער) בזווית.

כך דרך הקדוש ברוך הוא כל מי בראשית, וצלקן באוקיינוסאוקיינוס — הים הגדול המקיף את הארץ.

הדה היא דכתיב:

הֵן יַעְצֹור בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו׳(איוב יב, טו),

ואומר: וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם(איוב ט, ח).

אמר רבי לוי:

המים היו אומרין אילו לאילו: נלך ונעשה קילוסים שלהקדוש ברוך הוא.

הדה היא דכתיב:

נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְיָ נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם וגו׳(תהלים צג, ג).

אמרין: ניזל!אמרין: ניזל… — אומרים (זה לזה): נלך! אומר: ״ישאו נהרות דכים״.

אומרים (זה לזה): נלך!

אימר: יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם.

אומר: ״ישאו נהרות דכים״.

רבי לוי אמר: דרך הים, דרך הים.

רבי אבא בר כהנא אמר: לדוכה פלנית, גלגלאווי פלנית.

רבי חונא אמר: להדך ימא, להדך ימה.

רבי יהושע בר חנניה אמר: לדיכסה ים, לדיכסה ים.

רבי לעזר אמר:

קלטם הים,

הכמה דתמר: הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם(איוב לח, טז) — עד קלוטון דימאקלוטון דימא — מקום קליטתו של הים.

רבנן אמרין:

דכים אנו, מרוככיןמרוככין — רכים, נכנעים אנו — קבלונו.

אמר רבי יהושע בירבי נחמיה:

המים היו עולין הרים ויורדים גבעות, עד שהגיעו לאוקיינוס.

הדה היא דכתיב:

יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ תהומות אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם(תהלים קד, ח).

איזה מקום יסדת להם? זה אוקיינוס.

אמר רבי לוי:

יש מן הדרושות שהן דורשין, בגיןבגין — כגון בן עזאי ובן זומה:

קולו שלהקדוש ברוך הוא נעשה מטטרין על המים.

הדה היא דכתיב:

קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם(תהלים כט, ג).

אמר רבי ברכיה:

לא פרשו המים העליונים מן התחתונים אלא בבכי.

הדה היא דכתיב:

מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ(איוב כח, יא).

רבי תנחומה מייתי לה מן הכהמייתי לה מן הכה — מביא אותה (את הראיה) מכאן:

עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ וגו׳(ירמיה י, יב),

לְקוֹל תִּתּוֹ וגו׳(ירמיה י, יג) —

ואין קול אלא בכי,

הכמה דתמר: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע(ירמיה לא, טו) וגו׳.

אמר רבי יונתן:

תנאים התנה הקדוש ברוך הוא עם הים, שיהא נקרע לפני ישראל.

הדה היא דכתיב:

וַיָּשׇׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ(שמות יד, כז) —

לתנאו, לתנאים שהתנה הקדוש ברוך הוא עמו.

אמר רבי ירמיה בר לעזר:

לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא,

אלא עם כל מה שנברא מששת ימי בראשית.

הדה היא דכתיב:

אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכׇל צְבָאָם צִוֵּיתִי(ישעיה מה, יב).

מידי נטו שמים; וְכׇל צְבָאָם צִוֵּיתִי:

צויתי את הים — שיהא נקרע לפני ישראל;

צויתי את השמש ואת הירח — שיעמדו לפני יהושע,

שנאמר: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן(יהושע י, יב);

צויתי את העורבים — שיכלכלו את אליהו,

שנאמר: וְהָעֹורְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב(מלכים א יז, ו);

צויתי את האור — שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה;

צויתי את האריות — שלא יזיקו לדניאל;

צויתי את השמים — שיפתחו לפני יחזקאל,

שנאמר: נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים(יחזקאל א, א);

צויתי את הדג — שיקיא את יונה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה(יונה ב, יא).

אמר רבי לעזר:

מתחילת ברייתו שלעולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט).

למה הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם(עמוס ה, ח), הַקֹּורֵא לְמֵי הַיָּם(עמוס ט, ו) — שני פעמים?

אחד בדור אנוש, ואחד בדור הפלגה.

בשביל וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה(קהלת ג, יד) —

כל מה שעשה, בשביל שֶׁייִּרְאוּ מִלְּפָנָיו.

משל למדינה שמרדה במלך:

שלח המלך לגיוןלגיון — גדוד חיילים קשה והקיפה,

כדי שיראו אותו בני המדינה וייראו מלפניו.

כך, למה כֹּונֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם וגו׳(תהלים לג, ז)?

בשביל ויִירְאוּ מֵיְיָ כׇּל אפסי אָרֶץ וגו׳(תהלים לג, ח).

בנוהג שבעולם, אדןאדן — אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקם, אתמהא!

שמא כלי מלא בתוך כלי מלא? אתמהא!

כך כל העולם כולו מים במים, אתמהא! ותמרותמר — ואתה אומר למקום אחד? אתמהא!

מיכן שהחזיק ממועט את המרובהשהחזיק ממועט את המרובה — שהמקום המועט החזיק את המרובה.

אמר רבי חנינה:

כמלוא פי כברהכברה — נפה קטנה היה בה, וכל ישראל עומדים שם? אתמהא!

ודכוותיהודכוותיה — וכיוצא בו: וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וגו׳(במדבר כ, י).

אלא מיכן שהחזיק ממועט את המרובה.

ודכוותיה: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חׇפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁןפיח כבשן — אפר דק מן הכבשן וגו׳(שמות ט, ח).

אמר רבי חונה:

וכי חופנו שלמשה מחזקת בשמונה קמצים? אתמהא!

לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ:לא דמי ההוא… — אינו דומה החופן לקומץ: החופן — פי שניים מן הקומץ.

אינו דומה החופן לקומץ:

ההוא דחפן — תריי כההוא דקמץ.

החופן — פי שניים מן הקומץ.

וכתיב: וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה לְעֵינֵי פַרְעֹה —

נמצאת חופנו שלמשה שמונה קמצים, אתמהא!

אלא מיכן שהחזיק ממועט את המרובה.

ודכוותיה:

אמר רבי יוסי בירבי חלפתה:

אֹורֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וגו׳(שמות כז, יח) —

וכל ישראל עומדים שם? אתמהא!

אלא מיכן שהחזיק ממועט את המרובה.

ודכוותיה: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּושׁוּ הֵנָּה וגו׳(יהושע ג, ט).

רבי חונה אמר: זקפןזקפן — העמידן זקופים בן שני בדי הארון.

רבי חמא בירבי חנינה: סמכן בין שני בדי הארון.

רבנן אמרין: צמצמןצמצמן — דחקן, כיווצן בין שני בדי הארון.

אמר להם יהושע: כמה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם —

אתם יודעים כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם(יהושע ג, י).

אף בירושלם כן, דתנינן:

עומדין צפופין ומשתחוין רווחיןעומדין צפופין ומשתחוין רווחין — עומדים דחוקים, ומשתחווים במרווח(משנה אבות ה, ה).

רבי שמואל בר ינה בשם רבי אחא:

ארבע אמות לכל אחד ואחד, אמה מכל צד,

כדי שלא יהא אדן מהן שומע תפלתו שלחבירו.

אף לעתיד לבוא כן:

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְיָ וגו׳(ירמיה ג, יז).

רבי יוחנן סלק למשאול שלמיה דרבי חנינה.רבי יוחנן סלק… — רבי יוחנן עלה לשאול בשלומו של רבי חנינה. מצאו יושב ודורש את הפסוק הזה: ״ביום ההוא יקראו לירושלם כסא יי״. אמר לו: רבי, וכי מחזקת היא (את כל הגויים)? תמה אני!

רבי יוחנן עלה לשאול בשלומו של רבי חנינה.

אשכחה יתיב דרש הדן פסוקא:

מצאו יושב ודורש את הפסוק הזה:

ביום ההוא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְיָ.

אמר לה: רבי, וכי מחזקת היא? אתמהא!

אמר לו: רבי, וכי מחזקת היא (את כל הגויים)? תמה אני!

אמר לה: הקדוש ברוך הוא אומר לה:

הַאֲרִיכִי, הַרְחִיבִי(ישעיה נד, ב) — קבילי אוכלסייךקבילי אוכלסייך — קבלי את המונייך:

הַרְחִיבִי מְקוֹם אׇהֳלֵךְ וגו׳,

כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וגו׳(ישעיה נד, ג).

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ(בראשית א, י).

למה אֶרֶץ? שרצתשרצת — שרצתה לעשות רצון קונה.

רבי נתן בשם רבי אחא, רבי ברכיה בשם רבי יצחק:

אֲנִי אֵל שַׁדַּי(בראשית יז, א) —

אני הוא שאמרתי לשמים דיי ולארץ דיי;

שאילולי שאמרתי לשמים דיי ולארץ דיי — עד עכשיו היו מותחים והולכים.

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים.

אמר רבי יוסי בירבי חלפתה:

והלא ים אחד הוא! ומה תלמוד לומר וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים?

אלא: לא דומה טעם הדג העולה מעכו, לעולה מצידון, ולעולה מאספנייהאספנייה — ספרד.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ(בראשית א, יא).

תני בשם רבי נתן:

שלשה נכנסו לדין, ויצאו ארבעה חייבין:

אדם וחווה והנחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהם:

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז) —

שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושין ופרעושין וזבובין.

ותעלה לך גמל?

אמר רבי יצחק מוגרלייהמוגרלייה — איש מגדלא (משוער): אף הוא יש בו הנייההנייה — הנאה, תועלת.

ולמה נתקללה? רבי יודה בירבי שלום ורבי פינחס.

רבי יודה בירבי שלום אומר:

שעברה על הציווי.

שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ וגו׳ עֵץ פְּרִי —

מה הפרי נאכל, אף העץ נאכל.

והיא לא עשת כן, אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו׳ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי(בראשית א, יב) —

הפרי נאכל, ואין העץ נאכל.

רבי פינחס אמר:

הוסיפה על הציווי, סמכה לעשות רצון בוראה:

עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי — אפילו אילני סרק עשו פירות.

על דעתיה דרבי יודה בירבי שלום — ניחאניחא — ניחא, מובן;

ועל דעתיה דרבי פינחס — למה נתקללה הארץ?

כאנש דאמר: ליט ביזה דהכן יונק.כאנש דאמר… — כאדם שאומר: ארור השד שינק ממנו זה.

כאדם שאומר: ארור השד שינק ממנו זה.

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי(בראשית א, יג) —

יום שנבראו בו גיבורים,

הכמה דתמר: ושָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים(יחזקאל כג, כג).

וכיון שנברא הברזל, התחילו האילנות מרתיתיןמרתיתין — רועדים.

אמר להן: מה לכם מרתיתין?

עץ מכם אל יכנס בי — ואין אחד מכם ניזוק.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹורֹות בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וגו׳(בראשית א, יד).

רבי יוחנן פתח:

עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים וגו׳(תהלים קד, יט).

אמר רבי יוחנן:

לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד.

גרשה דראשה דהחודש עד מטיגרשה דראשה דהחודש עד מטי — קרא (גרוס) את ראש פסקא ״החדש״, עד שתגיע….

אם כן למה נבראת לבנה?

לְמוֹעֲדִים — כדי לקדש בה ראשי חדשים ושנים.

רבי שילה דכפר תמרתה משום רבי יוחנן אמר:

אף על פי כן שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:

מישֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ — אין מונים ללבנה אלא משתשקע החמה.

יוסטא חברה משום רבי ברכיה אמר:

כתיב: וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ(במדבר לג, ג).

ואם ללבנה את מונה — עד כדועד כדו — עד עכשיו לית לה אלא ארבע עשרה מטמיעיןמטמיעין — שקיעות (ימים הנמנים משקיעת החמה).

האויהאוי — הוי (הווה אומר): אין מונים ללבנה אלא משתשקע החמה.

רבי עזריה משום רבי חנינא אמר:

לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד.

ואם כן למה נבראת לבנה?

אלא צפה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם עתידין לעשות אלוהות.

אמר הקדוש ברוך הוא:

מה אם מי שהן שניים מכחישין זה את זה — אומות העולם עושין אותן אלוהות;

אילו היה אחד — על אחת כמה וכמה!

רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר:

שניהם נבראו להאיר, שנאמר:

וְהָיוּ לִמְאוֹרֹות בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם(בראשית א, טו),

וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם(בראשית א, יז).

וְהָיוּ לְאֹותֹות — אילו השבתות;

וּלְמוֹעֲדִים — אילו שלשה רגלים;

וּלְיָמִים — אילו ראשי חדשים;

וְשָׁנִים — זה קידוש שנים.

לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה וגו׳(תהלים עד, טז).

לך היום מקלס, ולך הלילה מקלס.

מה הלילה ברשותך — אף היום ברשותך.

בשעה שאת עושה לנו נסים ביום — לְךָ יוֹם;

ובשעה שאת עושה לנו נסים בלילה — אַף לְךָ לָיְלָה.

בשעה שאת עושה נסים ביום — אנו אומרין לפניך שירה ביום;

ובשעה שאת עושה לנו נסים בלילה — אנו אומרין לפניך שירה בלילה.

עשיתה לנו נסין ביום — ואמרנו לפניך שירה ביום,

הדה היא דכתיב:

וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם וגו׳(שופטים ה, א).

עשית לנו נסין בלילה — ואמרנו לפניך שירה בלילה,

הדה היא דכתיב:

הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וגו׳(ישעיה ל, כט).

לך נאה לומר שירה ביום, ולך נאה לומר שירה בלילה,

למה שאַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ,

ואתה עשית את שני המאורות הגדולים:

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹורֹות הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹול וגו׳(בראשית א, טז).

רבי יודן בשם רבי תנחום בירבי חייה, רבי פינחס בשם רבי סימון:

מאחור שהוא קורא אותן גדולים — אתמהאאתמהא — בתמיהה!! — הוא חוזר ופוגם? אתמהא!

אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹול לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים(בראשית א, טז) — אתמהא!

אלא על ידי שנכנס בתחומו שלחבירו.

אמר רבי פינחס:

בכל הקרבנות כתיב: שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת(במדבר כט, יא), וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד(במדבר כח, כב);

ובראש החדש כתיב: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיְיָ(במדבר כח, טו).

אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שגרמתי לו להיכנס בתחומו שלחבירו.

ומה אם זה שנכנס ברשות — כך פגמו הכתוב;

הנכנס שלא ברשות — אתמהא! על אחת כמה ואחת כמה, אתמהא!

רבי לוי בשם רבי יוסי בירבי אילעאי:

דרך הארץ היא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן:

עשו מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה.

אמר רב נחמן:

והא סימן טבוהא סימן טב — והרי זה סימן טוב לישראל:

עשו מונה לחמה שהיא גדולה —

מה החמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה,

כך עשו יש לו חלק בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.

יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה —

מה הלבנה הזאת שולטת ביום ובלילה,

כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא.

שאר קוטעה דכבת החדש קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ(ישעיה ס, א).

רבי נחמן אמר חוריחורי — (דבר) אחר — רבי נחמן אמר:

כל זמן שאורו שלגדול קיים — אין אורו שלקטון מתפרצם;

שקע אורו שלגדול — מתפרצם אורו שלקטון.

כך כל זמן שאורו שלעשו קיים — אין אורו שליעקב מתפרצם;

שקע אורו שלעשו — מתפרצם אורו שליעקב.

הדא הוא דכתיב:

קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח;

כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה(ישעיה ס, ב).

וְאֵת הַכּוֹכָבִים(בראשית א, טז).

אמר רבי אחא:

למלך שהיה לו שני אפטרופיםאפטרופים — ממונים, נציבים: אחד שליט בעיר, ואחד שליט במדינה.

אמר המלך: הואיל ומיעט זה עצמו להיות שולט בעיר, גוזר אני עליו:

בשעה שהוא יוצא — תהא בולי ודימוסבולי ודימוס — מועצת העיר והעם יוצאה עמו;

ובשעה שהוא נכנס — תהא בולי ודימוס נכנסת עמו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה:

בשעה שהיא יוצאה — יהיו הכוכבים יוצאים עמה;

ובשעה שהיא נכנסת — יהיו הכוכבים נכנסין עמה.

ודכוותהודכוותה — וכיוצא בו: וְשֵׁם אָחִיו יׇקְטָן(בראשית י, כה) — שהיה מקטין את עסקיו.

מה זכה? זכה להעמיד שלש עשרה משפחות.

ומה אם הקטן, על ידי שהיה מקטין את עסקיו, זכה להעמיד שלוש עשרה משפחות —

גדול שהוא מקטין את עסקיו — אתמהא!

ודכוותיה:

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה וגו׳(בראשית מח, יד).

אמר רבי חונייה:

וכי מן התולדות אין אנו יודעין שהוא צעיר?

אלא שהיה מצעיר את עסקיו.

ומה זכה? זכה לבכורה.

ומה אם הצעיר, על ידי שהיה מצעיר את עסקיו, זכה לבכורה —

גדול שהוא מצעיר את עסקיו — אתמהא! על אחת כמה ואחת כמה.

וַיִּתֵּן אֹותָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ(בראשית א, יז).

אמר רבי יוחנן:

שלשה דברים ניתנו מתנה לעולם, ואילו הן: התורה, והמאורות, והגשמים.

התורה מניין? וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ(שמות לא, יח).

המאורות מניין? וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

הגשמין מניין? וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם(ויקרא כו, ד).

רבי עזריה בשם רבי יודה בירבי סימון: אף השלום, שנאמר: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ(ויקרא כו, ו).

רבי יהושע בירבי נחמיה: אף הישועה, שנאמר: וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(שמואל ב כב, לו).

רבי תנחומה אמר: אף ארץ ישראל, שנאמר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם(תהלים קה, מד).

ויש אומרין:

אף הנקמה, שנאמר: וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל(יחזקאל כה, יד).

רבנן אמרין:

אף הרחמים, שנאמר: וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כׇּל שׁוֹבֵיהֶם(תהלים קו, מו).

רבי יצחק בר מריון אמר:

אף הפרשת הים הגדול, שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה(ישעיה מג, טז).

רבנן אמרין:

כֹּה אָמַר יְיָ הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ — מעצרת ועד החג;

וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה — מן החג ועד החנוכה.

רבי כוהן אחוי דרבי חייא בר בה הווה פרש בימא.רבי כוהן אחוי… — רבי כוהן, אחיו של רבי חייא בר בה, היה מפליג בים. אמר לו לאחיו: התפלל עלי. אמר לו: מה אתפלל עליך? כשאתה קושר את לולבך — קשור את רגליך (ואל תצא לים); אם נכנסת לבית הכנסת ושמעת אותם מתפללים על הגשם — אל תסמוך על תפילתי.

רבי כוהן, אחיו של רבי חייא בר בה, היה מפליג בים.

אמר ליה לאחוי: צלי עלי.

אמר לו לאחיו: התפלל עלי.

אמר ליה: מה נצלי עלך?

אמר לו: מה אתפלל עליך?

הן דאת קטר לולבך — קטור ריגלך;

כשאתה קושר את לולבך — קשור את רגליך (ואל תצא לים);

אין עללת לכנישתא ושמעתון מצליי דמטרא — לא תסמוך על צלותי.

אם נכנסת לבית הכנסת ושמעת אותם מתפללים על הגשם — אל תסמוך על תפילתי.

רבי יהושע בריה דרבי תנחום בירבי חייה דכפר אגין הווה באסייה, בעה דיפרוש.רבי יהושע בריה… — רבי יהושע, בנו של רבי תנחום בירבי חייה, מכפר אגין, היה באסיה, וביקש להפליג. אמרה לו מטרונה: בימים האלה מפליגים?! (בתמיהה) נראה לו אביו בחלום. אמר לו: בני, בלא קבורה — ״לא היתה לו״?! (בתמיהה) ולא שמע לא לדברי זו ולא לדברי זה, וכך אירע לו.

רבי יהושע, בנו של רבי תנחום בירבי חייה, מכפר אגין, היה באסיה, וביקש להפליג.

אמרת ליה מטרונה: באילין יומיא פרשין? אתמהא!

אמרה לו מטרונה: בימים האלה מפליגים?! (בתמיהה)

אתחזי ליה אבוי בחילמא.

נראה לו אביו בחלום.

אמר ליה: ברי, דלא קבורה — לֹא הָיְתָה לּוֹ(קהלת ו, ג), אתמהא!

אמר לו: בני, בלא קבורה — ״לא היתה לו״?! (בתמיהה)

ולא שמע לא למילוי דדן ולא למילוי דדן,

ולא שמע לא לדברי זו ולא לדברי זה,

וכן הוות ליה.

וכך אירע לו.

איכן הן גלגל חמה ולבנה נתונים? ברקיע השני:

וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם(בראשית א, יז).

רבי פינחס בשם רבי אבהוא:

מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פרשו אותו:

אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ וגו׳(נחמיה ט, ו).

ואיכן הן כל צבאם נתונין? ברקיע השני — ברקיע שהוא למעלה מן השמים.

ומהארץ ועד הרקיע — מהלך חמש מאות שנה;

ועוביו שלרקיע — מהלך חמש מאות שנה;

ומרקיע ועד הרקיע — מהלך חמש מאות שנה.

ראה כמה הוא גבוה!

תני:

באחד בתקופת תמוז אין צל לכל ברייה,

דכתיב: וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ(תהלים יט, ז).

גלגל חמה יש לו נרתק. מה טעם?

לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם(תהלים יט, ה).

ובריכה שלמים לפניו:

בשעה שהוא יוצא — הקדוש ברוך הוא מתיש את כוחו במים, שלא יצא וישרוף את העולם.

אבל לעתיד לבוא — הקדוש ברוך הוא מערטלומערטלו — מפשיטו, מוציאו ערום ומשתקוומשתקו — (ומוציאו) מנרתיקו, ומלהט בו את הרשעים.

מה טעם? וְלִיהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא(מלאכי ג, יט).

דאמר רבי יניי ורבי שמעון בן לקיש, תריהון אמריןתריהון אמרין — שניהם אומרים:

אין גיהנם, אלא יום הוא שהוא מלהט את הרשעים.

מה טעמיהמה טעמיה — מה טעמו? (מה ראייתו)?

הִנֵּה יּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר, וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹושֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִיהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא.

רבנן אמרין:

יש גהינם, שנאמר:

נְאֻם יְיָ אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם(ישעיה לא, ט).

רבי יהודה בירבי אלעאי אמר:

לא יום ולא גיהנם, אלא אש היא שהיא יוצא מגופו שלרשע ומלהטתו.

ומה טעם?

תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ וגו׳(ישעיה לג, יא).

רבי יהושע בירבי בון אמר:

יַגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ(תהלים נ, ו) —

לעתיד לבוא שמים מתניםמתנים — מספרים, מגידים צדקו שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון;

שאילו נתנן ברקיע הראשון — לא היתה ברייה יכולה לעמוד מאשו שליום.

אמר רבי לוי:

שלשה דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, והבריות בינתיים ואינן מרגישין.

ואילו הן: היום, והגשמין, והנפש בשעה שהיא יוצא.

היום מניין?

אמר רבי יודה ברבי אלעאי:

את סבור שהוא שף ברקיע? ואינו אלא כמסור הזה שהוא נוסר בעץ.

והגשמין מניין?

אמר רבי לוי:

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא וגו׳(תהלים מב, ח).

הנפש בשעה שהיא יוצא מניין?

דילמא רבי שמואל אחוי דרבי פינחס בר חמא הוה דמך בציפורין,דילמא רבי שמואל… — לדוגמה: רבי שמואל, אחיו של רבי פינחס בר חמא, היה גוסס בציפורי, והיו החברים יושבים אצלו. אירע דבר, והתחילו צוחקים. אמר להם: כמה נפשו של אחיו של אותו האיש (= נפשי) מקצצת ארזים ומקצצת אילנות, ואתם יושבים כאן ואינכם יודעים!

לדוגמה: רבי שמואל, אחיו של רבי פינחס בר חמא, היה גוסס בציפורי,

והוון חברייה יתבין גביה.

והיו החברים יושבים אצלו.

אתת מילה, ושרון דחכין.

אירע דבר, והתחילו צוחקים.

אמר לון: כמה נפשיה דאחוה דההוא גברה אני מקצצה ארזין ומקצצה אילנין,

אמר להם: כמה נפשו של אחיו של אותו האיש (= נפשי) מקצצת ארזים ומקצצת אילנות,

ואתון יתיבין הכא ולא ידעין!

ואתם יושבים כאן ואינכם יודעים!

כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעין?

רבי יודה בירבי אלעאי ורבנן:

רבי יודה בירבי אילעאי אמר: מאחורי כיפה ולמעלן.

רבנן אמרין: מאחורי כיפה ולמטן.

אמר רבי יונתן:

נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי, דהוא אמרדהוא אמר — שהוא אומר: מאחורי כיפה ולמעלן — בימות החמה, שכל העולם רותח והמעיינות צונים;

מליהון דרבנן, דאינון אמריןמליהון דרבנן, דאינון אמרין — דבריהם של רבנן, שהם אומרים: מאחורי כיפה ולמטה — בימות הגשמין, שכל העולם צונן והמעיינות פושרין.

אמר רבי שמעון בן יוחיי:

אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, אם שפין הן ברקיע, אם מהלכין כדרכן.

דבר קשה למאד מאד — אי אפשר לברייה לעמוד עליו.

וְלִמְשֹׁול בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה(בראשית א, יח).

אמר רבי חלפיי:

אם לעניין המאורות — והלא כבר נאמר: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹול לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וגו׳(בראשית א, טז);

ומה תלמוד לומר וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה?

אלא אילו הצדיקים, שהן שליטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה.

הדה היא דכתיב:

וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וגו׳(יהושע י, יג).

היידן הואהיידן הוא — איזהו? סֵפֶר הַיָּשָׁר?

רבי חלפיי מייתי לה מן הכאמייתי לה מן הכא — מביא אותה (את הראיה) מכאן:

וְלִמְשֹׁול בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מן סופיה דספראמן סופיה דספרא — מסופו של הספר:

וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ(בראשית מח, יט) — איפשר כן? אתמהא!

אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו, שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו.

רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מן סיפא דאוריתאמן סיפא דאוריתא — מסוף התורה:

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וגו׳(דברים לג, יז) — איפשר כן? אתמהא!

אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו, שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו.

אמר רבי שמעון בן יוחיי:

ספר משנה תורה היה סיגנססיגנס — דגל, סמל שליהושע.

בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא — מצאו יושב, וספר משנה תורה בידו.

אמר לו: חזק יהושע, אמץ יהושע, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וגו׳(יהושע א, ח).

נטלו והראה אתו לגלגל חמה.

אמר לו: כשם שלא דממתי מזה — אף את דום מלפני.

מיד: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד.

אמר רבי יצחק:

עבדה בישה! לא זבינית? אתמהא!עבדה בישה… — עבד רע! וכי לא קניתי אותך?! (בתמיהה) וכי כספו של אבא אתה?! (בתמיהה)

עבד רע! וכי לא קניתי אותך?! (בתמיהה)

כספיה דאבא את? אתמהא!

וכי כספו של אבא אתה?! (בתמיהה)

לא כך ראה אותך אבא בחלום:

הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי(בראשית לז, ט)? אתמהא!

מיד: וַיִּדֹּום הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה(בראשית א, כ).

אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים יְיָ, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ(תהלים פו, ח).

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם צר צורה ביבשה;

אבל הקדוש ברוך הוא צר צורות במים, שנאמר:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה.

יעקב דכפר נבורייה הורי בצור: דגים טעונים שחיטה.יעקב דכפר נבורייה… — יעקב מכפר נבורייה הורה בצור: דגים טעונים שחיטה. שמע רבי חגיי, אמר לו: בוא ולקה! אמר לו: אדם שאמר דבר של תורה לוקה?! (בתמיהה) אמר לו: ומניין שהוא של תורה? אמר לו: שכתוב: ״ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף״ — מה העוף טעון שחיטה, אף דגים טעונים שחיטה. אמר לו: לא הורית יפה. אמר לו: ומאין אתה מודיע לי? אמר לו: רבוץ (למלקות), ואני אודיע לך. אמר לו: כתוב: ״הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם״. ׳ישחט׳ אין כתוב כאן, אלא ״יאסף להם״. אמר לו: הלקה אותו, שהיא (המלקות) טובה לו.

יעקב מכפר נבורייה הורה בצור: דגים טעונים שחיטה.

שמע רבי חגיי, אמר ליה: אתא לקי!

שמע רבי חגיי, אמר לו: בוא ולקה!

אמר ליה: ברנש דאמר מילה דאוריתא לקי? אתמהא!

אמר לו: אדם שאמר דבר של תורה לוקה?! (בתמיהה)

אמר ליה: ומנין היא דאוריתא?

אמר לו: ומניין שהוא של תורה?

אמר ליה: דכתיב:

אמר לו: שכתוב:

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף(בראשית א, כ) —

מה העוף טעון שחיטה, אף דגים טעונין שחיטה.

מה העוף טעון שחיטה, אף דגים טעונים שחיטה.

אמר ליה: לא הוריתה טבאית.

אמר לו: לא הורית יפה.

אמר ליה: ומה הן את מודע לי?

אמר לו: ומאין אתה מודיע לי?

אמר ליה: רביע לך ואנא מודע לך.

אמר לו: רבוץ (למלקות), ואני אודיע לך.

אמר ליה: כתיב:

אמר לו: כתוב:

הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם, אִם אֶת כׇּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם(במדבר יא, כב).

ישחט אין כתיב כן, אלא יֵאָסֵף לָהֶם.

׳ישחט׳ אין כתוב כאן, אלא ״יאסף להם״.

אמר ליה: ורצוף ליה, דהיא טבא בגלעה.

אמר לו: הלקה אותו, שהיא (המלקות) טובה לו.

יעקב דכפר נבורייה הורי בצור: מותר למול בנה שלנוכרית בשבת.יעקב דכפר נבורייה… — יעקב מכפר נבורייה הורה בצור: מותר למול את בנה של נכרית בשבת. ושמע רבי חגיי, אמר לו: בוא ולקה! אמר לו: אדם שאמר דבר של תורה לוקה?! (בתמיהה) אמר לו: ומאין היא של תורה? אמר לו: שכתוב: ״ויתילדו על משפחתם לבית אבתם״ (הייחוס הולך אחר האב). אמר: לא הורית יפה. אמר לו: ומאין אתה מודיע לי? אמר לו: רבוץ (למלקות), ואני אודיע לך. אמר לו: כתוב: ״ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת יי״ (הולד הולך אחר אמו). אמר לו: מן הקבלה (מדברי הכתובים) אתה מלקה אותו?! (בתמיהה) אמר לו: לקה מלקותך, שהיא טובה ללימוד.

יעקב מכפר נבורייה הורה בצור: מותר למול את בנה של נכרית בשבת.

ושמע רבי חגיי, אמר ליה: תא לקי!

ושמע רבי חגיי, אמר לו: בוא ולקה!

אמר ליה: ברנש דאמר מילא דאורייה לקי? אתמהא!

אמר לו: אדם שאמר דבר של תורה לוקה?! (בתמיהה)

אמר ליה: ומה הן היא דאורייתא?

אמר לו: ומאין היא של תורה?

אמר ליה: דכתיב:

אמר לו: שכתוב:

וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם(במדבר א, יח).

״ויתילדו על משפחתם לבית אבתם״ (הייחוס הולך אחר האב).

אמר: לא הורית טבאית.

אמר: לא הורית יפה.

אמר ליה: ומה הן את מודע לי?

אמר לו: ומאין אתה מודיע לי?

אמר ליה: רביע לך ואנא מודע לך.

אמר לו: רבוץ (למלקות), ואני אודיע לך.

אמר ליה: כתיב:

אמר לו: כתוב:

וְעַתָּה נִכְרׇות בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כׇל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת יְיָ(עזרא י, ג).

״ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת יי״ (הולד הולך אחר אמו).

אמר לו: מן הקבלה את מלקא אתו? אתמהא!

אמר לו: מן הקבלה (מדברי הכתובים) אתה מלקה אותו?! (בתמיהה)

אמר ליה: ורצוף רצפך, דהיא טבא באולפנא.

אמר לו: לקה מלקותך, שהיא טובה ללימוד.

וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם(בראשית א, כ).

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטיןפלטין — ארמון ומשרה דיורים בעליונים ובתחתונים —

שמה בחלל? אתמהאאתמהא — בתמיהה!!

אבל הקדוש ברוך הוא משרה דיורים בחלל, שנאמר:

וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים(בראשית א, כא).

רבי פינחס משום רבי אדא:

תנינם כתיב — זה בהמות ולויתן, שאין להם בן זוגות.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

בהמות יש לו בן זוג, ואין לו תאוה:

גִּידֵי פַחֲדָיו יסורגו(איוב מ, יז).

רבי הונא בשם רב מתניי:

הצבוע שלזה מטיפה שללבן הוא.

יש בו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונין — מינין ימות השנה שלחמה.

רבי ירמיה כהנא שאל לרבי שמעון בן לקיש:

המרביע מחיית הים, מהו?

אמר ליה: אף הן כתיב בהן לְמִינֵיהֶם.

בהדא פרס בן לקיש מצדתיה דכהנאבהדא פרס בן לקיש מצדתיה דכהנא — בזו פרש בן לקיש את מצודתו על כהנא.

והלא אף הדגים כתיב בהן כל מיניהם!

בהדא פרס כהנא מצדתיה על בן לקיש.

והך עבידהוהך עבידה — והיאך נעשה הדבר??

אמר רבי יונה:

יכול אנא מקיים לה משום מנהיגיכול אנא מקיים לה משום מנהיג — יכול אני לקיים אותה (את המשנה) משום מנהיג:

שני דגים — חד לכיס וחד חיורחד לכיס וחד חיור — אחד שחור ואחד לבן — וקושרן בגמי, וממשיכן.

דתנינן: אסורים לחרוש ולמשוך ולהנהיגם(משנה כלאים ח, ב).

וְאֵת כׇּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כׇּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ —

זה הטווס.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ(בראשית א, כד).

אמר רבי אלעזר:

נֶפֶשׁ חַיָּה, נֶפֶשׁ חַיָּה — זה רוחו שלאדם הראשון.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כׇּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ(בראשית א, כה).

רבי הושעיא רבה אמר: זו הנחש.

אמר רבי חמא ברבי הושעיא:

בנפשות הוא אומר ארבע — אתמהא! — ובגופים שלוש? אתמהא!

רבי אמר:

אילו המריאים, שברא הקדוש ברוך הוא את נשמתם, ובא לבראות גופן — וקדש את השבת ולא בראן.

ללמדך דרך ארץ מן התורה:

שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגלית טובה ערב שבת עם חשיכה — אומרים לו: השלך ממך!

שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בבירייתו שלעולם, וברא נשמתן,

ובא לבראות גופן — וקדש השבת ולא בראן.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ(בראשית א, כו).

רבי יוחנן פתח:

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה(תהלים קלט, ה).

אמר רבי יוחנן:

אם זכה אדם — הוא אוכל שני עולמות: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי;

ואם לאו — הוא בא ליתן דין וחשבון: וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון — אנדרוגינוסאנדרוגינוס — בעל שני מינים, זכר ונקבה בראו,

שנאמר: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם(בראשית ה, ב).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון — דיאו פרצופהדיאו פרצופה — בעל שני פרצופים בראו,

וניסרו, ועשאו גביים לכאן וגביים לכאן.

מתיבין ליהמתיבין ליה — משיבים לו (מקשים עליו): והא כתיב וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו(בראשית ב, כא)!

אמר להם: מן סטרויימן סטרויי — מצדדיו,

הא כמה דאת אמר: וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן(שמות כו, כ).

רבי תנחומה בשם רבי בניה, ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר:

גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו.

הדא הוא דכתיב:

גׇּולְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ(תהלים קלט, טז).

רבי יהושע ברבי נחמיה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי אלעזר:

מלא כל העולם כולו בראו.

ממזרח למערב מנין? אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי.

מצפון לדרום מנין? מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ(דברים כח, סד).

ומנין אף בחללו שלעולם? שנאמר: וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה,

הא כמה דאת אמר: כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק(איוב יג, כא).

אמר רבי אלעזר:

אָחוֹר למעשה יום אחרון, וָקֶדֶם למעשה יום אחרון.

הוא דעתיההוא דעתיה — זו היא שיטתו דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר:

תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה(בראשית א, כד) — נֶפֶשׁ חַיָּה זה רוחו שלאדם הראשון.

אמר ריש לקיש:

אָחוֹר — למעשה יום אחרון; וָקֶדֶם — למעשה יום ראשון.

היא דעתיה, דאמר ריש לקיש:

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם(בראשית א, ב) — זה רוחו שלאדם הראשון,

הא כמה דאת אמר: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה(ישעיה יא, ב).

אמר רב נחמן:

אָחוֹר — לכל המעשים; וָקֶדֶם — לעונשים.

אמר רבי שמואל בר תנחום:

אף קילוסו אינו אלא באחרונה.

הדא הוא דכתיב:

הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים(תהלים קמח, א), הַלְלוּהוּ כׇל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כׇּל צְבָאָו(תהלים קמח, ב) —

וגו׳ עיניינאעיניינא — הענין (כל הקטע) עד

הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כׇּל כּוֹכְבֵי אוֹר(תהלים קמח, ג), הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם(תהלים קמח, ד),

יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ(תהלים קמח, ה), וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם(תהלים קמח, ו)

חׇוק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר;

ואחרכך הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכׇל תְּהֹמוֹת(תהלים קמח, ז), אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ(תהלים קמח, ח),

עֵץ פְּרִי וְכׇל אֲרָזִים(תהלים קמח, ט), הַחַיָּה וְכׇל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף(תהלים קמח, י);

ואחר כך מַלְכֵי אֶרֶץ וְכׇל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכׇל שֹׁפְטֵי אָרֶץ(תהלים קמח, יא).

אמר רבי שמלאי:

כשם שקילוסו אינו אלא אחר בהמה וחיה ועוף,

כך ברייתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף.

כתחילה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ),

ואחר כך וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה,

ואחר כך וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ.

רבי חמא ברבי חנינא פתח:

הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ(איוב כ, ד).

אמר רבי חמא ברבי חנינא:

למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרים,

והיו שואלין אילו לאילו: מה שברון נעשה במדינה היום?

שלשישי היו שואלים שלחמישי,

ושלחמישי — שלרביעי, ושלרביעי — שלשלישי,

ושלשלישי — שלשיני, ושלשיני — שלראשון;

ושלראשון — למי היה להם לשאול?

לא לבני המדינה? אתמהאאתמהא — בתמיהה!!

שהן עוסקים בדימוסיהדימוסיה — צורכי הציבור, ענייני המדינה שלמדינה! אתמהא!

כך מעשה כל יום ויום היו שואלים אילו לאילו: מה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בכם היום?

שלשישי היו שואלים שלחמישי,

ושלחמישי — שלרביעי, ושלרביעי — שלשלישי,

ושלשלישי — שלשיני, ושלשיני — שלראשון;

ושלראשון — למי היה לשאול?

לא לתורה? אתמהא!

שקדמה היא לביריתו שלעולם! אתמהא!

דאמר רבי שמואל בר נחמן:

שני אלפים שנה קדמה התורה לביריתו שלעולם.

הדא היא דכתיב:

וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים כל יוֹם(משלי ח, ל).

מלמד שיומו שלהקדוש ברוך הוא אלף שנים,

שנאמר: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר(תהלים צ, ד).

הדא היא דכתיב:

הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד —

התורה יודעת מה היה קודם לבירייתו שלעולם,

אבל את — אין לך עסק לדרוש אלא מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ.

רבי אלעזר בשם בר סירה אמר:

בגדול ממך בל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, ובמכוסה ממך בל תחקור; במה שהרשיתה אתבונן, ואין לך עסק בניסתרות(בן סירא ג, כא–כב).

במה הורשתה?

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ(בראשית א, כו).

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ(בראשית א, כו) — במי נימלך?

רבי יהושע בן לוי אמר:

במלאכת שמים וארץ נימלך.

משל למלך שהיה לו שני סונקליטיקיןסונקליטיקין — חברי מועצה (סנאטורים), ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן.

רבי שמואל בר נחמן אמר:

במעשה כל יום ויום נימלך.

משל למלך שהיה לו שני סונקתידרוןסונקתידרון — יועץ, חבר מועצה, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו.

רבי אמי אמר:

בלבו נימלך.

משל למלך שבנה פלטיןפלטין — ארמון על ידי הדירכלהדירכל — אדריכל;

ראה אותו ולא ערבה לו.

על מי להתרעם? לא על הדירכל? אתמהא!

כך וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ(בראשית ו, ו).

אמר רבי אסי:

משל למלך שעשה לו סחורה על ידי סרסור, והפסיד.

על מי להתרעם? לא על הסרסור? אתמהא!

כך וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

אמר רבי ברכיה:

בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לבראות את אדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים עומדים ממנו.

אמר: אם לבראותו — רשעים עומדים ממנו; ואם לא לבראותו — צדיקים היאך עומדים ממנו?

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הפליג דרכן שלרשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מידת רחמים, ובראו.

הדא הוא דכתיב:

כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד(תהלים א, ו) —

איבדה מכנגד פניו, ושיתף בו מידת רחמים, ובראו.

ורבי חנינא לא אמר כן, אלא:

בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות את אדם הראשון, נימלך במלאכי השרת.

אמר להם: נַעֲשֶׂה אָדָם(בראשית א, כו).

אמרו לו: אדם זה מה טיבו?

אמר להם: צדיקים עומדים ממנו.

הדא היא דכתיב:

כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים —

כי הודיע יי דרך צדיקים — למלאכי השרת;

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד — איבדה מהם.

גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו, ולא גילה להם שהרשעים עומדים ממנו;

שאילו גילה להם שהרשעים עומדים ממנו — לא היתה מידת הדין נותנת שיברא.

אמר רבי סימון:

בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות את אדם הראשון,

נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות:

מהם אומרים: יברא, ומהם אומרים: אל יברא.

הדא הוא דכתיב:

חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ(תהלים פה, יא).

חסד אומרת: יברא — שהיא גומלת חסדים;

ואמת אומרת: אל יברא — דכוליה שקריםדכוליה שקרים — שכולו שקרים;

צדק אומר: יברא — שהוא עושה צדקות;

ושלום אומר: אל יברא — דכוליה קטט.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכה לארץ.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון שלעולם, מה אתה מבזה אל טיכסייה שלךאל טיכסייה שלך — חותמך, סמל מלכותך?

תעלה אמת מן הארץ!

הדא הוא דכתיב:

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח(תהלים פה, יב).

כל רבנין אמרין להכל רבנין אמרין לה — כל החכמים אומרים אותה (את הדרשה) בשם רבי חנניה בר אידי, רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון:

הוא מאד, הוא אדם הראשון.

הדא היא דכתיב:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

רבי הונא רבה דציפורי אמר:

עד שמלאכי השרת מדיינים אילו עם אילו, ומתעסקים אילו עם אילו — בראו הקדוש ברוך הוא.

אמר להם: מה אתם מועילין? כבר נעשה אדם!

רבי הונא בשם רבי אייבו:

בדעת בראו: בראשנה ברא צורכי מזונותיו, ואחר כך בראו.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון שלעולם, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ(תהלים ח, ה)?

הדא היא עקתה להןהדא היא עקתה להן — זו היא צרתם (זה שמצר להם).

אמר להם: אם כן, צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם(תהלים ח, ח) — למה נבראו?

צִיפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם(תהלים ח, ט) — למה ניבראו?

מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחין — מה הנייה לבעליו שמילאו אתו?

אמרו לפניו: רבון כל העולמים,

יְיָ אֲדֹונֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ(תהלים ח, י) —

עבד מה דהני לךעבד מה דהני לך — עשה מה שנוח לך!

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

בנפשותן שלצדיקים נמלך.

הדא היא דכתיב:

הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹושְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵירָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם(דברי הימים א ד, כג).

הֵמָּה הַיּוֹצְרִים — על שם וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה(בראשית ב, ז);

וְיֹושְׁבֵי נְטָעִים — על שם וַייִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם(בראשית ב, ח);

וּגְדֵירָה — על שם אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם(ירמיה ה, כב);

אם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם —

עם המלך, מלכי המלכים ברוך הוא, ישבו שם נפשותן שלצדיקים,

שבהם נימלך וברא את העולם.

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר:

בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום.

כיון שהגיע לפסוק הזה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ(בראשית א, כו),

אמר לפניו: רבון כל העולמים, מה את נותן פתחון פה למינים? אתמהא!

אמר ליה: והרוצה לטעות — יטעה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

משה, האדם הזה שאני בורא — לא גדולים ולא קטנים ממש מעמיד ממנו? אתמהא!

שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו,

הוא אומר לו: גדול נוטל רשות מן הקטן ממנו? אתמהא!

והן אומרים לו: למוד מבוראך,

שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים,

כיון שבא לבראות את אדם — נימלך במלאכי השרת.

אמר רבי לוי:

לית הכה מליכילית הכה מליכי — אין כאן התייעצות.

אלא משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, וראה בולריןבולרין — גוש אבן גדול אחת מושלכת.

אמר: מה נעשה בה?

מהן אומרים: דימוסיותדימוסיות — (בתי מרחץ) ציבוריים; מהן אומרים: פריבטיותפריבטיות — (בתי מרחץ) פרטיים.

אמר המלך: אדריינטיםאדריינטים — פסלים, אנדרטאות אני עושה אותה — מי מעכיב?

המינים שאלו את רבי שמלאי, אמרו לו: כמה אלוהות בראו את העולם?

אמר להם: אני ואתם נשאל.

הדא הוא דכתיב:

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם(דברים ד, לב) —

אשר בראו אלהים אדם על הארץ אין כתיב כן,

אלא אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ.

חזרו ושאלו אתו. אמרו לו: מהו דכתיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א)?

אמר להם: בראשית בראו אלהים אין כתיב כן,

אלא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

אמר רבי שמלאי:

בכל מקום שאת מוצא תשובה למינים — את מוצא רפואתה בצידה.

חזרו ושאלו אתו. אמרו לו: מהו דכתיב נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ(בראשית א, כו)?

אמר להם: קרון דבתריהקרון דבתריה — קראו את (הכתוב) שאחריו:

ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם אין כתיב כן,

אלא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ(בראשית א, כז).

כיון שיצאו להם, אמרו לו תלמידיו:

רבי, לאלו דחיתה בקנה; לנו מה את משיב?

אמר להם: לשעבר, אדם נברא מאדמה, וחוה נבראת מאדם;

מיכן ואילך — בְּצַלְמֵינוּ כִּדְמתֵינוּ:

לא איש בלא אשה, ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה.

אמר רבי הושעיא:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת, וביקשו לומר לפניו קדוש.

משל למלך ואפרכוסאפרכוס — מושל, נציב שהיו נתונים בקרוכיןקרוכין — מרכבה,

והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך: הימניןהימנין — שירת הלל, תשבחות! — ולא היו יודעים אי זה הוא.

מה עשה המלך? דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא אפרכוס.

כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו כל מלאכי השרת וביקשו לומר קדוש.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפיל עליו שינה, וידעו הכל שהוא אדם.

הדא הוא דכתיב:

חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא(ישעיה ב, כב) —

כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא.

זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם(בראשית ה, ב) —

זה אחד מן הדברים ששנינו לתלמי המלך: זכר ונקובה בראם.

רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי חננא בר יצחק, רבנין בשם רבי לעזר:

ברא בו ארבע בריות מלמעלן וארבע מלמטן.

מלמטן: אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומיטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה.

מלמעלן: עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, מיבין כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת.

ובהמה אינה רואה? אלא זה מצדיד.

רבי תפדי בשם רבי אחא אמר:

העליונים נבראו בצלם ובדמות, ואינן פרין ורבין;

והתחתונים פרין ורבין, ולא נבראו בצלם ובדמות.

אמר הקדוש ברוך הוא: הריני בורא אתו — בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים.

רבי תפדיי בשם רבי אחא:

אמר הקדוש ברוך הוא:

אם אני בורא אותו מן העליונים — הוא חייה ואינו מת;

מן התחתונים — הוא מת ואינו חייה.

אלא הריני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים:

אם חטא — ימות, ואם מת — יחיה.

וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם(בראשית א, כו).

אמר רבי חנינא:

אם זכה — וּרְדוּ(בראשית א, כח); ואם לאו — ירדו.

אמר רבי יעקב דכפר חנן:

את שהוא בצלמינו ובדמותינו — ירדו;

ואת שאינו בצלמינו ובדמתינו — וּרְדוּ.

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים.

תמן תנינן: בתולה נשאת ביום הרביעי, ואלמנה ביום החמישי(משנה כתובות א, א).

למה? שכתוב בהן ברכה.

ולמה? אין כתוב ברכה אלא בחמישי ובששי!

בר קפרה אמר:

רביעי — אור לחמישי, וחמישי — אור לשישי.

רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה:

כבשה כתיב:

האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא אשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אחד האיש ואחד האשה — על שניהם הוא אומר וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וגו׳(משנה יבמות ו, ו).

וְכִבְשֻׁוהָ —

רבי ירמיה, רבי אייבו, רבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא:

הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא.

אמר רבי אבהו:

נטל הקדוש ברוך הוא כוס שלברכה וברכן.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין שלאדם.

אמר רבי שמלאי:

מצינו שהקדוש ברוך הוא מברך חתנים, ומכשיט כלות, ומבקר חולין, וקובר מתים.

מברך חתנים — וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);

מכשיט כלות — וַיִּבֶן יי אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב);

מבקר חולין — וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א);

קובר מתים — וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי(דברים לד, ו).

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן:

אף מראה פנים לאבל:

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ(בראשית לה, ט).

מה ברכה ברכו?

רבי אחא בשם רבי יונתן:

ברכת אבלים ברכו.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא).

רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא פתח:

כְּבֹוד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹוד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר(משלי כה, ב).

מתחילת ספר ועד כאן — כְּבֹוד אֱלֹהִים הוא הַסְתֵּר דָּבָר;

מיכן ואילך — כבוד דברי תורה, שנמשלו במלכים:

בִּי מְלָכִים יִמְלֹוכוּ(משלי ח, טו) — חֲקֹר דָּבָר:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

רבי תנחומא פתח:

אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ(קהלת ג, יא).

אמר רבי תנחומא:

בעונתו נברא העולם; לא היה העולם ראוי להיבראות קודם לכן.

אמר רבי אבהו:

מיכן שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אילו.

אמר: דין הניין לי, יתהון לא הניין לי.אמר: דין הניין… — אמר: זה נאה לי, ואותם — לא היו נאים לי.

אמר: זה נאה לי, ואותם — לא היו נאים לי.

אמר רבי פינחס:

טעמיה דרבי אבהוטעמיה דרבי אבהו — טעמו (ראייתו) של רבי אבהו —

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא).

רבי יוחנן וריש לקיש:

רבי יוחנן אמר:

מלך בשר ודם בונה פלטיןפלטין — ארמון — מביט בעליונין ראיה אחת, ובתחתונים ראיה אחת;

אבל הקדוש ברוך הוא מביט בעליונים ובתחתונים ראיה אחת.

אמר ריש לקיש:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה העולם הזה;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זה העולם הבא.

העולם הזה והעולם הבא — היביט בהן הקדוש ברוך הוא ראיה אחת.

ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר:

אֲהָהּ יי אלהים הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל ובידך החזקה ולא יִפָּלֵא מִמְּךָ כׇּל דָּבָר(ירמיה לב, יז).

מהִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ —

מאותה השעה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כׇּל דָּבָר.

רבי חגיי בשם רבי יצחק אמר:

וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי אתה דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעׇובְדֵיהוּ בלבב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כׇל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְיָ וְכׇל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין(דברי הימים א כח, ט).

קודם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו שלאדם — כבר היא גלויה לפניך.

רבי יודן בשם רבי יצחק אמר:

קודם עד שלא נוצר יצר יצור — כבר מחשבתו גלויה לפניך.

אמר רבי יודן לגרמיהלגרמיה — לעצמו, בשם עצמו:

כִּי אֵין מִילָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְיָ יָדַעְתָּה כֻולָּהּ(תהלים קלט, ד) —

קודם עד שלא יארש לשוני דיבור, כבר הֵן יְיָ יָדַעְתָּה כֻולָּהּ.

רבי חמא ברבי חנינא ורבי יונתן:

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

למלך שבנה פלטיןפלטין — ארמון; ראה אותן, וערבה לו.

אמר: פלטין, פלטין! הלווי תהא מעלת חן לפני בכל עת, כשם שהעליתה חן לפני בשעה הזאת.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו:

עולמי, עולמי! הלווי תהא מעלה חן לפני בכל עת, כשם שהעלית לפני בשעה הזו.

רבי יונתן אמר:

למלך שהוא משיא את בתו, ועשה לה חופה, וסיידה וכיירה וציירה; וראה אותה, וערבה לו.

אמר: בתי, בתי! הלווי תהא החופה הזו מעלה חן לפני בכל עת, כשם שהעלית חן לפני בשעה הזאת.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו:

עולמי, עולמי! הלווי תהא מעלה חן לפני בכל עת, כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו.

בתורתו שלרבי מאיר מצאו כתוב: הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — הנה טוב מות.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

רכוב הייתי על כתיפו שלזקיני, ועולה מעירי לכפר דנא דרך בית שאן,

ושמעתי את רבי שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד — הנה טוב מות.

רבי חמא ברבי חנינא ורבי יונתן:

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

ראוי היה אדם הראשון שלא יטעם טעם מיתה; ולמה נקנסה בו מיתה?

אלא ראה הקדוש ברוך הוא שנבוכדנאצר מלך בבל וחירם מלך צר עתידים לעשות עצמן אלוהות;

לפיכך נקנסה בו מיתה.

הדא היא דכתיב:

בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים(יחזקאל כח, יג) היתה.

וכי בעדן היה חירם?

אלא אמר: את הוא שגרמת לאותו שבעדן ימות.

רבי חייא בר ברתיה דרבי ברכיה משם רבי ברכיה:

אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ(יחזקאל כח, יד) —

אמר לו: את הוא שגרמת לאותו הרובההרובה — הנער, התינוק שימות.

אמר לו רבי יונתן:

אם כן — יגזור מיתה על הרשעים, ואל יגזור מיתה על הצדיקים!

אלא שלא יהו הרשעים עושין תשובה שלרמיות,

שלא יהו הרשעים אומרים: כולן הצדיקים חיין — אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים;

אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים —

נמצאת עשייתן שלא לשמה.

רבי יוחנן וריש לקיש:

אמר רבי יוחנן:

מפני מה נגזר מיתה על הרשעים?

אלא שבזמן שהרשעים חיין — הן מכעיסין להקדוש ברוך הוא,

הדא הוא דכתיב:

הוֹגַעְתֶּם את יְיָ בְּדִבְרֵיכֶם(מלאכי ב, יז);

כיון שהן מתים — הן פוסקין מלהכעיס להקדוש ברוך הוא,

הדא הוא דכתיב:

שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹוגֶז(איוב ג, יז) — חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא.

מפני מה נגזר מיתה על הצדיקים?

אלא בזמן שהצדיקים חיין — הן נלחמין עם יצרן;

כיון שהן מתין — הן נינוחין,

הדא היא דכתיב:

וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ — דיינו שיגענו.

ריש לקיש אמר:

ליתן שכר לאילו בכפליים, להיפרע מאילו כפלים.

ליתן שכר לצדיקים — שלא היו ראוין לטעום טעם מיתה, וקיבלו עליהם טעם מיתה;

לפיכך: לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה ירָשׁוּ(ישעיה סא, ז).

ולהיפרע מן הרשעים — שלא היו צדיקים ראויין לטעום טעם מיתה, ובשבילן קיבלו עליהם מיתה;

לפיכך: מִשְׁנֶה שִׁיבָּרוֹן שׇׁבְרֵם(ירמיה יז, יח).

אמר רבי שמעון בן אלעזר:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — הנה טוב שינה.

וכי יש שינה טובה מאד? אתמהאאתמהא — בתמיה!!

לא כן תנינן: יין שינה לרשעים — הנייה להם, והנייה לעולם(משנה סנהדרין ח, ה)?

אלא מתוך שאדם ישן קימעה ועוסק בתורה ובמצוות ובמעשים טובים — הנייה לו.

שמואל בר נחמן בשם רבי שמואל בר רבינא:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה יצר טוב;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זה יצר רע.

וכי יצר רע טוב מאד? אתמהאאתמהא — בתמיה!!

אלא שאילולי יצר רע — לא בנה אדם בית, לא נשא אשה, ולא הוליד בן.

וכן שלמה אומר:

כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ(קהלת ד, ד).

אמר רבי חונא:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה מידת הטוב;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זה מידת ייסורין.

וכי מידת ייסורין טובה מאד?

אלא שעל ידיה הבריות באין לחיי העולם הבא.

וכן שלמה אומר:

וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר(משלי ו, כג).

אמרת: צא וראה אי זו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא?

הווי אומר: זו מידת ייסורין.

אמר רבי זעירא:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה גן עדן;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זה גיהנם.

וכי גיהנם טובה מאד?

אלא למלך שהיה לו פרדס, והכניס לתוכו פועלין, ובנה אוצר על פיתחו.

אמר: כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס — יכנס לאוצר;

וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס — אל יכנס לאוצר.

כך כל מי שהוא מסתגל מצוות ומעשים טובים — הרי גן עדן;

וכל מי שאינו מסתגל מצוות ומעשים טובים — הרי גהינם.

אמר רבי שמואל בר רב יצחק:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה מלאך חיים;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זה מלאך המות.

וכי מלאך המות טוב מאד?

אלא למלך שעשה סעודה, וזימן את האורחין, והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב.

אמר: כל מי שהוא אוכל ומברך את המלך — יאכל ויערב לו;

וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך — יותז ראשו בסייף.

כך כל מי שהוא מסגל מצוות ומעשים טובים — הרי מלאך חיים;

וכל מי שאינו מסגל מצוות ומעשים טובים — הרי מלאך המות.

אמר רבי שמעון בר אבא:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה מידת הטוב;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זה מידת הפורענות.

וכי מידת הפורענות טובה מאד?

אלא שקד היאך להביאה.

רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא:

כל המידות כולן בטלו; מידה כנגד מידה לא בטלה.

רבי חונא בשם רבי יוסף:

מתחילת ברייתו שלעולם צפה הקדוש ברוך הוא: במידה שאדם מודד בה — מודדין לו.

לפיכך הכתוב: הִנֵּה טוֹב מְאֹד — הנה טוב מידה.

כל רבנין אמרין להכל רבנין אמרין לה — כל החכמים אומרים אותה (את הדרשה) בשם רבי חנניה בר אדי, רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון:

הוא מאד, הוא אדם — הינין אתויי דדן.הוא 'מאד', הוא… — הוא ״מאד״ — הוא ״אדם״: הן הן אותיותיו של זה.

הוא ״מאד״ — הוא ״אדם״: הן הן אותיותיו של זה.

הדא הוא דכתיב:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא).

אמר ריש לקיש:

הִנֵּה טוֹב מְאֹד(בראשית א, לא) — זה מלכות שמים;

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זו מלכות הארץ.

וכי מלכות הארץ טובה מאד?

אלא שהיא תובעת דיקיוןדיקיון — משפט, דין צדק שלבריות:

אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי(ישעיה מה, יב).

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי(בראשית א, לא).

אמר רבי יודן:

זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על הקודש, ובה נגמרה מלאכת העולם.

יוֹם הַשִּׁשִּׁי —

אמר רבי סימון:

בא מיתש מעשים.

עד כאן מונין מיניין שלעולם; מיכן ואילך מונין מיניין אחר.

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם(בראשית ב, א).

לְכׇל תִּיכְלָה רָאִיתִי קֵץ, רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד(תהלים קיט, צו).

לכל יש סיקוסיםסיקוסים — קצבה, גבול, שיעור:

שמים וארץ יש להם סיקוסים,

חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים.

אי זה זה? זו התורה:

אֲרֻוכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם(איוב יא, ט).

דבר אחר:

לְכׇל תִּיכְלָה רָאִיתִי קֵץ — זו מלאכת שמים וארץ:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם.

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי(משלי כה, ד).

אמר רבי אליעזר בן יעקב:

לאומבטיאומבטי — אמבט, בריכת רחצה שהיתה מליאה מים, והיה בה שני דיוסקוסיםדיוסקוסים — פסלי נוי, צורות מגולפות נאים:

כל זמן שהיתה מליאה מים — לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראת;

כיון שפתקה וניער המים מתוכה — וניראת מלאכת דיוסקוסים.

כך כל זמן שהיתה תהו ובהו בעולם — לא נראת מלאכת שמים וארץ;

כיון שנעקר תהו — נראת שמים והארץ.

וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כלים — נעשו כלים:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם(בראשית ב, א).

כאיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?

אמר רבי יוחנן:

נטל הקדוש ברוך הוא שתי פקעיות, אחת שלאש ואחת שלשלג,

ופתכן זה בזה, מהן נברא העולם.

רבי חנינא אמר: ארבע — לארבע רוחות השמים.

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

שש — ארבע לארבע רוחות השמים, ואחת למעלן ואחת למטן.

אדרינוס שחוק עצמות שאליהשאליה — שאל אותו לרבי יהושע בן חנניה: כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?