מדרש
פרשת לך לך
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, חשון תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת לך לך
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה א
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ(בראשית יב, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · קריאת שמע בהליכה; אברהם שדקדק במצות, ואפילו עירובי תבשילין שמר — ולכן נאמר לו ״צא מביניהם״
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. ״ילמדנו רבינו״ — תיקון בובר במקום ״שנו רבותינו״; ״מנין ממה שקראו בענין״ — תיקונו במקום ״שנאמר״. ״בקלי״, ״וישמר״ — בנוסח בובר ״בקולי״, ״וישמור״, ונדפס ככתיב המסורה.
מקבילות: ירושלמי ברכות ב, א — ״צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד… לא אם היה מהלך עומד״ (שם בשלשלת אחרת: בשם רב יהודה בשם שמואל). ״קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין״ — בבלי יומא כח ע״ב (שם מ״תורותי״); בראשית רבה צה, ג — ״אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן… אפילו עירובי תבשילין היה אברהם אבינו יודע״; ובשלשלת ״רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי״ — בראשית רבה סד, ו, ושם ״הלכות עירובי חצירות״. תנחומא (ורשא), לך לך א — אותה שאלה, בשלשלת ״רבי יהודה ורבי יוסי בשם רבי שמואל״.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).
ילמדנו רבינו: מהו לאדם שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך?
רב אידי ורב הונא בשם רבי יוסי בר יהודה בשם רבי שמואל אמרו:
אסור לאדם לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך,
אלא יעמוד על רגליו ויקרא קריית שמע;
וכשיגיע לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד — יתחיל וְאָהַבְתָּ(דברים ו, ה), מיד קורא מהלך ואינו חושש.
אתה מוצא: מי שמדקדק על המצות נוטל שכר הרבה;
ואברהם היה מדקדק על המצות.
אמר רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי, ורבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן:
אפילו עירובי תבשילין שמרו בביתו של אברהם,
שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי(בראשית כו, ה).
והלא תורה אחת היא? אלא שהיה מדקדק אחר כל מצות שבתורה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתה מדקדק אחר מצותי, ותשב אצל עובדי עבודה זרה? צא מביניהם.
מנין ממה שקראו בענין: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · אברהם שאיחה את העולם; ״אם חומה היא״ — נותן נפשו על קדושת השם; ולכן ״לך לך״ מבית עובדי עבודה זרה
אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּהּ אִם־חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם־דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם(שיר השירים ח, ח–י)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. ״אני חומה״ — שיר השירים ח, י (לא ח, ו). ״לאחתנו״ — בנוסח בובר ״לאחותנו״, ונדפס ככתיב המסורה.
מקבילות: בראשית רבה לט, ג — ״אחות לנו — זה אברהם, שאיחוה לנו את כל באי העולם; בר קפרא אמר: כזה שהוא מאחה את הקרע״; שם ״שדים אין לה — לא מצות ולא מעשים טובים״, ו״מה הצורה הזו אינה אלא לשעה״, ונזכרים חנניה מישאל ועזריה; אין שם סוף הדרשה על תרח. תנחומא (ורשא), לך לך ב — בתוספת ״ושדי כמגדלות… חנניה מישאל ועזריה״.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).
רבי ברכיה הכהן פתח:
אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה(שיר השירים ח, ח) —
במה הכתוב מדבר? באברהם,
שכשהשליכו נמרוד לתוך כבשן האש — עד עכשיו לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרי השליך נמרוד את אברהם לתוך כבשן האש!
רבי אליעזר הקפר אמר:
אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה — מדבר באדם שקורע ולא מאחהמאחה — תופר את הקרע, מחבר;
אברהם איחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא, שעד עכשיו לא היו לו בנים — לפיכך היה קורא אָחוֹת.
מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ — ביום שאמר נמרוד להשליכו לתוך כבשן האש.
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:
אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף(שיר השירים ח, ט) —
אם נותן נפשו על קדושת השם — נבנה עליה טירת כסף;
וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז —
ואם דל הוא מליתן את נפשו על קדושת שמי — נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:
מה הצורה הזו שעל הלוח נוח להטשטשלהטשטש — להימחק, להיטשטש — כך הוא נוח ליאבד מן העולם, ואיני משגיח עליו.
אמר אברהם: אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) — אני נותן נפשי על קדושת שמך.
מיד נתן נפשו.
כיצד? היה תרח אביו עובד עבודה זרה, והיה פולחפולח — עובד, משמש (עבודה זרה) להן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו עובדי עבודה זרה, ואתה יושב ביניהם?
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ.
פתיחתא שנייה · ״ושכחי עמך ובית אביך״ — עבודה זרה; אברהם כצלוחית של אפרסמון בבית הקברות, שריחה נודף כשמטלטלין אותה
שִׁמְעִי־בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇפְיֵךְ כִּי־הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי־לוֹ(תהלים מה, יא–יב)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״אמרים״ — בנוסח בובר ״אומרים״, ונדפס ככתיב המסורה. ״הוי״ לפני ״אמרים לעץ״, ״כי הוא אדניך והשתחוי לו״ אחר ״אמר רבי אבין״, ו״היה״ השני ב״כך היה אברהם היה דר״ — בובר מחק, והושאר. ״אדניך״ — בנוסח בובר ״אדוניך״, ונדפס ככתיב המסורה.
מקבילות: בראשית רבה לט, א — ״שמעי בת וראי״ בשם רבי יצחק, ו״ויתאו המלך יופיך — ליפותך בעולם״ כלשון כאן (ושם משל הבירה הדולקת). הצלוחית — בראשית רבה לט, ב, על ״לריח שמניך״ בשם רבי ברכיה: ״לצלוחית שלאפובלסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית אחת… טלטל עצמך ממקום למקום״; ״בין הקברות״ — בראשית רבה ל, ט, בנח. תנחומא (ורשא), לך לך ג — ״לצלוחית של פליטון הנתונה בבית הקברות״.
דבר אחר: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).
זה שאמר הכתוב:
שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ(תהלים מה, יא).
שִׁמְעִי בַת וּרְאִי — זה אברהם;
וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ — זו עבודה זרה, שנאמר: הוי אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה(ירמיה ב, כז).
וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇפְיֵךְ(תהלים מה, יב) — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ליפותך בעולם.
אמר רבי אבין:
כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ.
ולמה היה אברהם דומה? לצלוחיתלצלוחית — לפך, לבקבוק קטן של אפרסמוןאפרסמון — בושם, שמן האפרסמון שהיא נתונה בבית הקברות, ולא היה אדם יודע מהו ריחה;
מה עשה אחד? נטלה וטלטלה ממקום למקום — התחיל ריחה נודףנודף — מתפשט, נישא (ריח) בעולם.
כך היה אברהם היה דר בין עובדי עבודה זרה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה יושב בתוך הרשעים? צא מביניהם והודיע מעשיך הטובים בעולם,
שנאמר: לֶךְ לְךָ.
חלק ג
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״לך לך… אל הארץ אשר אראך… ואעשך לגוי גדול״ · לך לך — בן למאה שנה, נסיון ראשון ואחרון; בן שלש הכיר את בוראו; בך בראתי את העולם; אשכילך ואורך; ואעשך — בריה חדשה
מתחילת הסימן עד ״הוי טל ילדתיך״, וכן ״דבר אחר: לך לך אל הארץ אשר אראך — נסיון בתוך נסיון״, ומ״ואשימך אין כתיב כאן״ עד סוף הסימן — אינם בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחם כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]; ״פנחס הכהן״ — תיקון בובר במקום ״מנחם״. ״בן שלש שנים״ — בנוסח בובר ״בן ג׳ שנים״. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה במקום הכתיב המלא שבנוסח בובר: ״המריה״ (המוריה), ״נדבת״ (נדבות), ״ילדתיך״ (ילדותך), ״בקלי״ (בקולי), ״המארת״ (המאורות).
״בשבילך בראתי את העולם״ עד ״ואעשך לגוי גדול״ — כתב היד. ״אמר רבי ברכיה הכהן ברבי״ — בכתב היד אין הפסוק הנדרש, ובובר הוסיף ״[זש״ה אשכילך ואורך בדרך זו תלך]״ — נדפס בתוך [ ]. ״מהו אשכילך״ — בכתב היד ״אשכולך״ (במאגרים מסומן sic), ותוקן כלשון הפסוק וכבובר. ״למען תשכיל״ — יהושע א, ז (כבובר; ״תשכילו״ שבדברים כט, ח לשון רבים). ״בדרך זו תלך וגו׳״ — כך בכתב היד (בובר: ״בדרך זו תלך איעצה עליך עיני״). ״אמר לו: אברהם, אין אתה מפסיד״ — בכתב היד ״א׳ל״.
מקבילות: ״שני פעמים כתוב לך לך״ — בראשית רבה נה, ז (״אמר רבי לוי בר חייתה״; שם: איזו מהן חביבה). ״עמך נדבות… טל ילדותך״ — בראשית רבה לט, ח, בלא שם אומר, ושם ״שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו״. ״בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו… חושבניה מאה ושבעין ותרין״ — בבלי נדרים לב ע״א, בשם רבי אמי בר אבא (ובבראשית רבה ל, ח ״בן ארבעים ושמונה שנה״ בשם רבי חנינה ורבי יוחנן). ״בהבראם — באברהם״ — בראשית רבה יב, ט, בשם רבי יהושע בן קרחה. ״ואשימך אין כתוב כן, אלא ואעשך — משאני בורא ברייא חדשה אותך״ — בראשית רבה לט, יא, בשם רבי ברכיה; ״ומי גוי גדול״ — שם, בלא שם אומר ובלא מתן תורה. ״טרוף לך חיותא״, ״נסיון בתוך נסיון״ ו״אשכילך ואורך״ אינם בבראשית רבה; ״נסיון בתוך נסיון״ ודברי רבי פנחס הכהן בר חמא — תנחומא (ורשא), לך לך ג.
דבר אחר: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).
אמר רבי לוי:
מהו לֶךְ לְךָ? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עושה למאה שנה בן,
שנאמר: לֶךְ לְךָ —
ל׳ — שלשים, כ׳ — עשרים, הרי חמשים;
שתי פעמים לֶךְ לְךָ — הרי מאה.
דבר אחר: לֶךְ לְךָ.
רבי יהושע בן לוי אמר:
טרוף לך חיותאטרוף לך חיותא — חטוף לך מחייתך, השג לך מזונך בעמל בעולם הזה, אבל לעולם הבא שכרך מתוקן לך.
דבר אחר: לֶךְ לְךָ.
רבי לוי בן חמא אמר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נסיון הראשון ונסיון האחרון איני מנסה אותך אלא בלֶךְ לְךָ:
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ,
ולֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה(בראשית כב, ב).
דבר אחר: לֶךְ לְךָ —
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הייתי משחרמשחר — מבקש, מחפש (בהשכמה).
דאמר רבי יהושע בן קרחה:
אמר דוד: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ וגו׳ טַל יַלְדֻתֶיךָ(תהלים קי, ג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עמך הייתי ביום שזיינתהשזיינתה — שחימשת, שזיינת בכלי מלחמה חיילותיך.
מהו טַל יַלְדֻתֶיךָ?
אמר רבי אחא אמר רבי חנינא:
בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו.
מנין? שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי(בראשית כו, ה) —
עקב בגימטריאבגימטריא — בחשבון האותיות קע״ב, וכל ימיו של אברהם קע״ה;
מכאן אתה למד שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כל מעשים רעים שעשית באותן שלש שנים — אני עושה אותן כטל הזה.
הוי: טַל יַלְדֻתֶיךָ.
דבר אחר: לֶךְ לְךָ — בשבילך בראתי את העולם.
אמר רבי תחליפא:
אמר הקדוש ברוך הוא: בך הבטתי ובראתי את העולם,
שנאמר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).
מהו בְּהִבָּרְאָם? באברהם בראם.
דבר אחר: לֶךְ לְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ — נסיון בתוך נסיון, שלא אמר לו לאיזה מקום לילך, אלא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
דבר אחר: אֶל הָאָרֶץ.
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
זה שאמר הכתוב:
אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ(תהלים לב, ח) —
שאני אשכילך.
מהו אַשְׂכִּילְךָ? אתן בך חכמה, שנאמר: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל(יהושע א, ז).
וְאוֹרְךָ — שאני מאיר עיניך.
דבר אחר: וְאוֹרְךָ — שאני קושטךקושטך — מיישר אותך, מכוון אותך לדרך טובה: בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ וגו׳.
דבר אחר: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ — מהו וְאוֹרְךָ? אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
אמר לו: אברהם, אין אתה מפסיד — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).
ואשימך אין כתיב כאן, אלא וְאֶעֶשְׂךָ — שאני בורא אותך בריה חדשה,
כמה שנאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ(בראשית א, ז),
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת(בראשית א, טז).
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
אימתי עשה הקדוש ברוך הוא את אברהם לגוי גדול?
כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני, וקבלו את התורה, והביט בהן משה ואמר: הרי הן עשויין כמה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן,
שנאמר: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ח).
דרשת הפסוק · ״ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה״ · וחתימה · גדולה בתורה; ברכתך קודמת לברכתי; הברכות מסורות לאברהם, והאריס שאינו מברך; שבט לוי מברך, ולעתיד הקדוש ברוך הוא בכבודו
״דבר אחר: ואעשך לגוי גדול״ עד ״נבון וחכם וגו׳״ — כתב היד; ״נבון וחכם״ — כך בכתב היד (במסורה ובבובר: חכם ונבון). משם עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״אתם״ (אותם), ״אתו״ (אותו).
מקבילות: בראשית רבה לט, יא — ״אמר רבי אחא בר זעירא: שלך קודמת לשלי: משהן אומרים מגן אברהם — הם אומרים מחיה המתים״, ו״אמר רבי ברכיה… עד כן הייתי זקוק לברך את עולמי; מיכן ואילך — הרי ברכות מסורות לך״. משל האריס — בראשית רבה סא, ז (״למלך שהיה לו פרדס ומסרו לאריס, והיה בו שני אילנות כרוכים״), ושם על ישמעאל ובני קטורה ויצחק, בשלשלת ״רבי ברכיה, רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה״. שבט לוי המברך — תנחומא (ורשא), לך לך ד, ואינו בבראשית רבה.
דבר אחר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).
מהו? גדולתן של בניך — בתורה, שנאמר: רַק עַם(דברים ד, ו) נבון וחכם וגו׳.
וַאֲבָרֶכְךָ — שאני בכבודי מברכך;
וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ — ששמך מתגדל בעולם;
וֶהְיֵה בְּרָכָה — מהו וֶהְיֵה בְּרָכָה? ברכתך קודמת לברכתי:
משהן אומרים מגן אברהם, ואחר כך אומרים מחיה המתים.
דבר אחר: וֶהְיֵה בְּרָכָה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משעה שבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוקזקוק — מוטל עלי, מחויב לברך בריותי,
שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);
וברכתי לנח ולבניו, שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ט, א);
מכאן ואילך אתה עשוי על הברכה, שנאמר: וֶהְיֵה בְּרָכָה.
ולא עשה; אלא כיון שעמד יצחק בקש אברהם לברכו, כיון שצפה שעשו ויעקב עומדין ממנו — לא בירכו.
משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס, ונתנו לאריסלאריס — לחוכר, לעובד השדה תמורת חלק מן היבול שיהא משמרו;
והיה בתוך הפרדס אילן של סם המות ואילן של סם חיים, דבוקים זה לזה.
אמר האריס: מה אעשה? להשקות את זה ולהניח את זה — איני יכול;
אלא הריני מניחן עד שיבא בעל הפרדס, ומה שהוא יודע יעשה.
כך אמר אברהם: אם אני מברך ליצחק — יעקב ועשו יעמדו ממנו;
אלא הריני מניחו עד שירצה הקדוש ברוך הוא ויברכו.
כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, בירך הקדוש ברוך הוא ליעקב בעצמו,
שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וגו׳(בראשית לה, ט) וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.
דבר אחר: וֶהְיֵה בְּרָכָה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עתיד אני להעמיד ממך שבט שהוא מברך את ישראל.
ואיזה הוא זה? שבט לוי, שהוא מברך את ישראל.
אמר לפניו אברהם: רבונו של עולם, מי מברך לאותו השבט?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משהן מברכין את ישראל — אני מברכם,
שנאמר: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם(במדבר ו, כז).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם בשמי, אבל לעולם הבא אני בכבודי מברך אתכם,
שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ(ירמיה לא, כג).
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | ילמדנו רבינו | שנו רבותינו |
| א | וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי | — (הוספה) |
| א | מנין ממה שקראו בענין | שנאמר |
| ב | וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א). | — (הוספה) |
| ב | בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ | — (הוספה) |
| ב | אם נותן נפשו על קדושת השם — נבנה עליה טירת כסף; | — (הוספה) |
| ב | והיה פולח להן | — (הוספה) |
| ד | אמר | — (הוספה) |
| ד | זה שאמר הכתוב: | — (הוספה) |
| ד | אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ(תהלים לב, ח) — | — (הוספה) |
| ד | אשכילך | אשכולך |
| ד | פנחס הכהן | מנחם |
| ד | את | — (הוספה) |
| ה | וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | כ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם במאגרים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת) |
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה ב
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדׇרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם(בראשית יד, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · הגר שנתגייר חביב מישראל שעמדו על הר סיני; אונקלוס ו״לחם ושמלה״; ואברהם אב הגרים, והמלכים שנזדווגו לו
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ואהב גר״ — תיקון בובר כמסורה במקום ״ואהב את הגר״.
מקבילות: המשנה — משנה פסחים ח, ח (״גר שנתגייר בערב פסח, בית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר״). מעשה הגר — בראשית רבה ע, ה: ״עקילס הגר נכנס אצל רבי ליעזר… ונתן לי לחם לאכל״ — שם עקילס ורבי אליעזר, ונוספו דברי רבי יהושע. ״חביב הוא הגר״ — תנחומא (ורשא), לך לך ו.
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).
ילמדנו רבינו: גר שנתגייר ערב הפסח — כיצד אוכל את פסחו?
כך שנו רבותינו:
בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב;
ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר.
אמר ריש לקיש:
חביב הוא הגר שנתגייר מישראל בעמידתן על הר סיני.
למה? לפי שאילולי שראו קולות וברקים, וההרים רועשים, וקול שופרות — לא היו מקבלים את התורה;
וזה — שלא ראה אחד מהם, בא והשלים עצמו להקדוש ברוך הוא וקיבל עליו מלכות שמים. יש לך חביב מזה?
מעשה באונקלוס הגר, ששאל לזקן אחד ואמר לו: מה חיבב הקדוש ברוך הוא את הגר?
שאמר: וְאֹהֵב גר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה(דברים י, יח) — הרי הכל לחם ושמלה!
אמר לו: והלא יעקב אבינו לא בקש אלא זה, שנאמר: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ(בראשית כח, כ).
רבותינו אמרו:
חביב הוא הגר, שהכתיב הקדוש ברוך הוא על עצמו: לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ(ירמיה יד, ח).
אמר הקדוש ברוך הוא: כך אני מחבב את הגר; ואברהם — אב הגרים,
ובאו הרשעים הללו להזדווג לולהזדווג לו — להתחבר עליו למלחמה, להתגרות בו — ווי להם, שסופן ליפול לפניו.
מנין? ממה שקראו בענין: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא ראשונה · מי שפותח בחרב — חרבו באה בלבו: קין, חנון בן נחש, ואמרפל וחביריו שפתחו במלחמה
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי־דָרֶךְ חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה(תהלים לז, יד–טו)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. אחר ״פרדיגמטא״ בנוסח בובר ״(פי׳ ליצנות)״ — פירוש, ולא נדפס. ״תבוא״ — בנוסח בובר ״תבא״ בפסוק, ונדפס ככתיב המסורה (וכן בכתב היד בסימן י); ״ויכרת״ — בתוספת בובר ״ויכרות״.
העניין כולו נדרש גם בסוף סימן י: שם כתב הסופר ״וכל העיניין כמו שכתוב בראש הפרשה״, והוא הושלם שם מכאן.
מקבילות: בבראשית רבה מב, א הפתיחתא בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, והפסוק נדרש שם בתוך מעשה רבי אליעזר: ״חרב פתחו רשעים — זה אמרפל וחביריו; להפיל עני — זה לוט; ולטבוח ישרי דרך — זה אברהם״. קין — בראשית רבה כב, ט (״חרב פתחו רשעים… זה קין; להפיל עני ואביון — זה הבל״). חנון — תנחומא (ורשא), לך לך ז, ואינו בבראשית רבה.
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).
כך פתח רבי תנחומא בר אבא:
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו׳(תהלים לז, יד),
חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם(תהלים לז, טו).
מהו חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים? זהו קין — שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה,
שנאמר: וַיָּקׇם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד, ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת בעולם!
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה קין;
לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן — זה הבל.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה פתחת חרב בעולם — תבא החרב בלבו של אותו האיש:
חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
דבר אחר: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה חנון בן נחש.
כיון שמת אביו, שלח דוד לנחמו. מה עשה חנון? נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטאפרדיגמטא — לדוגמה, לקלון ולצחוק,
שנאמר: וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי(שמואל ב י, ד) וגו׳.
מיד שלח לארם נהרים, והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסיןאוכלוסין — המון אנשים, גייסות שהיה לו, ויבואו ויחנו על מידבא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת — תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב: וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וגו׳(שמואל ב י, יג).
דבר אחר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם — אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחביריו;
שעד עכשיו לא היתה מלחמה בעולם, ובאו ופתחו בחרב, שנאמר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל — התחילו לעשות מלחמה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: רשעים, אתם פתחתם בחרב — תבא החרב בלבם של אותם האנשים,
שנאמר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
מיד עמד עליהם אברהם והרגן, שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו).
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויהי בימי אמרפל״ · רעב בארץ וירידה למצרים; שרה בתבה לפני המוכסין; תפילתה, והמלאך המכה את פרעה ״על דבר שרי״
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״יאנה״ (יאונה), ״גדלים״ (גדולים).
מקבילות: בראשית רבה מ, ו — ״נתנה בתבה ונעל בפניה; כיון דמטא למכסא…״, בארמית, ושם המכס על משי ומרגליות; ״מקום של זנות״ — שם מ, ה ״מקום כאורים ושחורים״. תפילת שרה והמלאך — בראשית רבה מא, ב: ״אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה״; ״אמר רבי לוי: כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידוי: אין אמרת לי מחי — מחי; אין אמרת לי שבוק — שביק״; ושם ״אפילו קורות ביתו לקו״. ״לא על עסק… ולא בגלל״ — תנחומא (ורשא), לך לך ה, ואינו בבראשית רבה.
מה כתיב למעלה מן הענין? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ וגו׳ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ(בראשית יב, א) —
אל ארץ פלונית אין כתיב כאן, אלא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
והיה אברהם מהלך עד שבא לארץ ישראל.
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא — ביקש לנסות את הצדיק ולהודיע מעשיו הטובים: מיד בא רעב לרגלו.
כיון שמצא הרעב, אמר לשרה אשתו: הרי רעב כאן.
אמרו רבותינו:
לא היה רעב בעולם קשה ממנו.
אמר אברהם לשרה: זו היא מצרים, יפה היא לשבתה; הואיל והרעב בא, והספיקהוהספיקה — והאספקה, צרכי המחיה הזה מצוי שם, והבשר מרובה — נלך לנו לשם.
באותה שעה ירדו למצרים.
כיון שהגיעו לפולי מצריםלפולי מצרים — לשערי מצרים, למעבר הגבול, אמר אברהם לשרה: בתי, מקום של זנות הוא מצרים, שנאמר: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם(יחזקאל כג, כ);
אלא ניתן אותך בתבה וננעול בפניך. וכן עשה.
כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמרו לו המוכסיןהמוכסין — גובי המכס: מה אתה טוען בתבה?
אמר להם: פולין.
אמרו לו: אינו אלא פלפלין — תן לנו מכס של פלפלין.
אמר להן: אני אתן.
אמרו לו: אינו כן, אלא התיבה הזו מלאה זהובים!
אמר להן: אני אתן לכם מכס של זהובים.
כיון שראו שכל מה שאומרים הוא מקבל עליו, אמרו: אילולי שיש בידו דבר מעולה, לא היינו עולים לו לכך והוא מקבל.
באותה שעה אמרו לו: אין אתה זז מכאן עד שתפתח את התבה!
והוא אמר להם: עלי ליתן כל מה שאתם מבקשים, ולא תפתחו את התבה.
ואף על פי כן עמדו עליו ופתחו את התבה שלא בטובתו, ומצאו את שרה.
כיון שראו אותה, אמרו: כמות זה אין ראוי לשלוט עליה.
מיד נטלו והביאו אותה אל פרעה, והכניסוה לפלטיןלפלטין — לארמון שלו.
כיון שראה אברהם שנטלוה והביאו אותה אל פרעה, התחיל אברהם לבכות.
אף היא אמרה: רבונו של עולם, אברהם בא עמך בהבטחה, מפני שאמרת לו: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ(בראשית יב, ג);
ולא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לֶךְ לְךָ — האמנתי לדבריך;
ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי — יבא רשע זה ויתעולל בי?
עשה למען שמך הגדול, ולמען בטחוננו בדבריך!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: חייך, אין דבר רע נוגע, שנאמר: לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע(משלי יב, כא);
ופרעה וביתו — אעשה בהן דוגמא, דכתיב: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי(בראשית יב, יז).
באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביטושרביט — מקל, מטה בידו:
בא פרעה לשלוף מנעלה — היה מכהו בידו;
בא ליגע בבגדיה — היה מכה אותו;
והיה המלאך נמלך בשרה על כל מכה ומכה:
אם אמרה שילקה — היה לוקה;
שהיתה אומרת: המתן לו עד ישוב נפשו — היה המלאך ממתין לו,
שנאמר: עַל דְּבַר שָׂרַי.
מהו עַל דְּבַר שָׂרַי? שלא נאמר על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא עַל דְּבַר שָׂרַי —
שאם אמרה שילקה הוא לוקה, ואם לאו לא היה לוקה.
אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:
לא הספיק הקדוש ברוך הוא לרשע לעסוק עם הצדקת.
אמרו רבותינו:
בא לשלוף מנעלה — מיד באתה עליו צרעת;
ואף איפרכיןאיפרכין — שרי המחוזות, נציביו שלו לקו עמו,
ואף השרים,
ואף העבדים,
ואף מטתו,
ואף הכתלים לקו עמו,
שנאמר: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת בֵּיתוֹ; למה? עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם וגו׳.
חלק ד
פתיחתות
פתיחתא שנייה · קצרה · למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז: נראין מרחוק, ואין מעמידין אחרים תחתיהן אלא לשנים הרבה
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה(תהלים צב, יג)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר.
מקבילות: בבראשית רבה מא, א נדרש הפסוק אחרת (״מה תמרה וארז צילן רחוק — אף מתן שכרן שלצדיקים רחוק״); שני הדברים שכאן — תנחומא (ורשא), לך לך ה, בשם רבי תנחומא בר אבא.
כתיב: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח(תהלים צב, יג).
פתח רבי תנחומא:
למה נמשלו הצדיקים בתמר וארז, ולא באילן אחר?
אתה מוצא: כל האילנות — אין אדם יכול לומר מרחוק זה אילן פלוני; למה? שהן קצרין;
אבל התמר והארז — על ידי שהן גבוהין בקומה, הן נראין מרחוק;
כך הצדיקים — הם נראין מרחוק.
דבר אחר: למה נמשלו הצדיקים לתמר וארז?
אלא אתה מוצא: רוב האילנות, אף על פי שהן נקצצין — אם נוטלין נצרנצר — יחור, ענף לשתילה מהן ושותלין במקום אחר, ומיד הן עולים;
אבל התמר והארז — כיון שנקצצין, מי יוכל להעמיד אחרים תחתיהן? אלא לשנים הרבה, וביגיע גדול;
כך אם אבד צדיק מן העולם — מי יוכל להעמיד אחר תחתיו? אלא אחר כמה שנים.
סיפור · רבי אליעזר בורח לירושלים ולומד לפני רבן יוחנן בן זכאי ברעב; אביו בא לנדותו, ומוצאו דורש ״ויהי בימי אמרפל״
״רבי אלעזר בן הורקנוס״, ״ורבי אלעזר לא הלך עם אביו״ — כך בכתב היד בשני המקומות (בשאר המקומות ״אליעזר״, וכן בבובר). ״אמר לבניו״ — בכתב היד ״לבני׳״. ״אמרו להן: לאו״ — בכתב היד ״אמ׳״ (בעלי הפונדקים; וכבובר), וכן ״אמרה להן: הין״ (האשה; בובר: אמרה). ״ירושלם״ — כך בכתב היד ״לירושלם״ במחצית הראשונה של המעשה, ו״ירוש׳״ נפתח כן; ״ירושל׳״ שבמחצית השנייה נפתח ״ירושלים״, כנוהג הכתב שם.
״היה רע לו לומר״, ״לשמוע דרשה״ — ו׳ שבסוגריים מרובעים במאגרים, ונוספה בתוך [ ]; ״אילו היה [לך]״ — כך. ״ואנו באין לידי דינין״ — בכתב היד ״ואינו״, ותוקן (כמאגרים, שמחקו את היו״ד; בובר: ״ואין אני מאמינו, עד שנבוא לבית דין״). ״שאינו יורש ממנו״ — כך בכתב היד (בובר: ממני). ״מי יאמר״ — בכתב היד ״יאמ׳״. ״הריני מוסיף לך״ — בכתב היד ״הרינו״ (במאגרים מסומן sic; בובר: ״הריני נותן לך״), ותוקן. ״אמרו רבותינו״ — בכתב היד ״אמ׳ רבותי׳״ (וכבובר).
נוסח בובר במעשה זה רחוק מכתבי היד בכמה מקומות (״והיה בתו של רבי אליעזר אומרת לו לאביה״ — מחוק אצלו ומוחלף ב״והיו אחיו״; ״ואין אני מאמינו עד שנבוא לבית דין״; ״לא עליתי לירושלים אלא לנדותך… ואף לרחקך מירושה; עכשיו הריני נותן לך שני חלקים״; ובסוף ״פתח רבי אליעזר בן הורקנוס: זה שאמר הכתוב חרבם תבא בלבם, כל אותו הענין שיש בראש הפרשה״); נדפס נוסח כתבי היד.
״וכל העיניין כמו שכתוב בראש הפרשה״ — כך כתב הסופר (ובבובר: ״כל אותו הענין שיש בראש הפרשה״); העניין — דרשת ״חרב פתחו רשעים… חרבם תבוא בלבם״ שבסימן ז — הושלם כאן כולו מנוסח בובר שם, בתוך [ ].
מקבילות: בראשית רבה מב, א — המעשה בקיצור (״שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר… והיה אוכל קוזזות אדמה״), ובסופו ״הרי כל נכסיי נתונים לך במתנה; אמר: הרי הן עלי חרם, אלא שוה בהם לאחיי״, וכאן ״שני חלקים יותר מאחיך״; אבות דרבי נתן נוסח א, ו (״ועכשיו כל נכסיי נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין״); נוסח ב, יג (״אמרו בניו של הורקנוס לאביהם: לך ונדה את אליעזר מנכסיך״ — כבכתב היד כאן). אינו בתנחומא (ורשא).
מעשה ברבי אלעזר בן הורקנוס, שהיה בן פילוט, והיה אביו זקוק למלכותזקוק למלכות — חייב לשלטון, משועבד לעבודת המלך ולעיסקי האיסטלטיוטיןהאיסטלטיוטין — עסקי אנשי הצבא, השירות למלכות.
לימים הלך אביו של רבי אליעזר למקום אחד.
כיון שהרגיש שהן באין, אמר לבניו: נעמוד ונברח מפניהם.
מיד קרא לעבדיו ולשמשיו, אמר: הביאו לי הבהמה והגמלים.
טענו הכלים על הבהמה, וברחו הורקנוס ובניו.
ורבי אלעזר לא הלך עם אביו, אלא ברח לירושלם;
ולא נטל בידו לא ככר ולא מנה ולא כלום, אלא נכנס לירושלם כמו עני.
וראה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה, והתלמידים יושבים לפניו בפרק;
משגמרו הפרק — אמר להן הגדה, ואחר כך אומר משנה.
נכנס וישב אצל רבן יוחנן בן זכאי.
עשה לפניו שתים ושלש שבתות, ובא לדבר כנגד התלמידים;
והיו מריחין ריח פיו סרוח, והיו מטמיניםמטמינים — מעלימים, שותקים ומסתירים ולא היו אומרין.
שוב בא לדבר — והיו מטמינים ולא היו אומרים.
ידע רבן יוחנן בן זכאי שאין ריח פיו מדבר רע שיש בתוך פיו, אלא מן הרעב, שלא היה אוכל כלום.
אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידים:
בחייכוןבחייכון — בחייכם (לשון בקשה), שתבדקו את הדבר ותדעו מה עיסקו של תלמיד זה — אם רעב הוא, ומה אוכל.
והיו מחזרין בכל ירושלם ושואלין לפונדקיןלפונדקין — לבעלי בתי הארחה: יש כאן חבר אכסנאיאכסנאי — אורח, אדם זר שבא מעיר אחרת?
אמרו להן: לאו.
באו אצל אשה אחת; אמרו לה: יש כאן חבר אכסנאי?
אמרה להן: היןהין — הן, כן.
יש לו כלום בכאן?
אמרה להן: יש לו שק אחד.
אמרו לה: הראינו אותו.
מיד הביאה אותו לפניהן; פתחו אותו ומצאו בו עפר — שהיה נותן ראשו לתוכו ומוצץ כנבל ייןכנבל יין — כנאד של יין.
הלכו ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי, והיה תמה על הדבר;
וראה צדק שביד רבי אליעזר — שלא תבע מיד אדם לומר: תן לי כלום.
באותה שעה קבע לו מעות הרבה, כדי שיהא אוכל מאכלים טובים כמו שהיה למוד בבית אביו.
היה אוכל ושותה יפה עד שנתרפא ריח פיו.
עשה לפני רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים, ואחר כך חזר אביו של רבי אליעזר למקומו.
כיון שבא למקומו ועמד חודש ושני חדשים ולא בא רבי אליעזר בנו, היה רע לו לומר: שהנחתיו והלך לו לירושלים.
והיו אחיו של רבי אליעזר אומרים לאביהן:
ראה לאליעזר בנך מה עשה! הניחך והלך לירושלם, יושב ואוכל פטומותפטומות — עופות מפוטמים, מאכלים שמנים,
ואתה ניטלטלתה מביתך והלכת לאכסניאלאכסניא — לבית הארחה, לגור במקום זר;
אילו היה לך שום חבלהחבלה — פגע, נזק מדבר רע — לא היה קופץ ובא לירש אותך?
וכמה בינינו ובין בנך! אנחנו נתננו נפשינו עליך ולא הנחנוך, והוא לא בא לראות בצרתך;
ועכשיו, אם שמע שאירע לך דבר — הוא עתיד לבוא עלינו ולחלוק עמנו.
אותה שעה אמר להן: כך וכך — שאינו יורש ממנו כלום בעולם.
אמרו לו: משאתה מת אתה מרחק?
אמר להן: קראו לי לפנקיסלפנקיס — לפנקס, ללוח הכתיבה (לכתוב שטר), ואני מרחקו.
אמרו לו: אין בידך כלום; יש בירושלים נשיא אחד ושמו רבן יוחנן בן זכאי, ומסייע אותו;
ומשאתה מת — הוא עתיד לבוא עלינו בדין, והוא אומר: מי יאמר שריחקו אביו?
ואנו מוציאין הכתב — והוא אומר: פלסטיןפלסטין — מזויף הוא, ואתם עשיתם אותו;
ואנו באין לידי דינין.
אמר להן: הואיל שאמרתם כך — לפני רבן יוחנן בן זכאי, שהוא מתהלל בו, אני מרחקו.
באותה שעה הרכיבוהו בניו בשטרנהבשטרנה — בעגלה, באפריון, ונכנס לירושלים ערב שבת.
אמר: איני מרחקו אלא בשבת בבית המדרש. אימתי? בשעה שיתכנסו כל הקהל.
נכנס וישב בבית המדרש;
ונתכנסו כל ישראל שבירושלים בלימודן לשמוע דרשה, שהיה רבי אליעזר דורש ברבים על הכסא, והחזןוהחזן — והשמש, הממונה בבית המדרש עומד לפניו.
ראה אותו אביו שהוא עטוף בטליתו ותפילין בראשו — מיד ניבעתניבעת — נבהל, נפחד, שהיה סבור שיצא לתרבות רעהלתרבות רעה — לדרך רעה, למינות.
כיון שראה אותו שיושב על כסאו ודורש — עמד לו הורקנוס על רגליו על הספסלהספסל — מושב ארוך, ואמר לפני בני ירושלים:
אליעזר בני, לנדותך באתי ולרחקך מעל ירושה שלי;
עכשיו הריני מוסיף לך שני חלקים יותר מאחיך.
ובאיזה עיניין היה רבי אליעזר באותה שעה דורש?
אמרו רבותינו:
בזה העיניין: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).
וכן היה רבי אליעזר דורש: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם(תהלים לז, טו).
וכל העיניין כמו שכתוב בראש הפרשה.
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו׳(תהלים לז, יד), חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
מהו חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים? זהו קין — שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה,
שנאמר: וַיָּקׇם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד, ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת בעולם!
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה קין;
לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן — זה הבל.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה פתחת חרב בעולם — תבא החרב בלבו של אותו האיש: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
דבר אחר: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה חנון בן נחש.
כיון שמת אביו, שלח דוד לנחמו. מה עשה חנון? נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא,
שנאמר: וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי וגו׳(שמואל ב י, ד).
מיד שלח לארם נהרים, והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסין שהיה לו, ויבואו ויחנו על מידבא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת — תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב: וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וגו׳(שמואל ב י, יג).
דבר אחר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם — אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחביריו;
שעד עכשיו לא היתה מלחמה בעולם, ובאו ופתחו בחרב, שנאמר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל — התחילו לעשות מלחמה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: רשעים, אתם פתחתם בחרב — תבא החרב בלבם של אותם האנשים, שנאמר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם.
מיד עמד עליהם אברהם והרגן, שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו).
פתיחתא שלישית · ״בך״ — בעשרים ושתים אותיות התורה; ״ויחלק עליהם לילה״ — מחצית הלילה לאברהם ומחציתו לבניו במצרים
בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ(תהלים מד, ו)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״אמר רבי יצחק״ — הוספת בובר, בתוך [ ]. ״בשמך נבוס קמינו״ — תיקון בובר כלשון הפסוק במקום ״ובשמך תרים קרננו״. ״אמר רבי בנימין בן יפת בשם רבי יוחנן״ — בובר מחק ״אמר״ שבראש והוסיף ״[אמר]״ אחר ״רבי יוחנן״; הושאר.
מקבילות: ״ויחלק עליהם לילה״ — בראשית רבה מג, ג: ״רבי בנימין בר יפת משם רבי יוחנן: הלילה נחלק מאילו; רבנין אמרין: יוצרו חלקו״ — שם הדעות בהיפך. ״בך — בעשרים ושתים אותיות״ — תנחומא (ורשא), לך לך ט, ואינו בבראשית רבה.
דבר אחר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).
זה שאמר הכתוב:
בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ(תהלים מד, ו) —
בְּךָ — בתורתך.
אמר רבי יצחק:
בְּךָ בגימטריא: ב׳ — שנים, כ׳ — עשרים, הרי עשרים ושנים — בעשרים ושתים אותיות שבתורה,
בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ.
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אילולי ששיתפתה כבודך עמי ועזרתני —
מה אדם אחד יכול לעשות כנגד תשעה מלכים וחיילותיהן?
אלא על ידי שעזרתני — נפלו בידי.
מה כתיב? וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו).
רבנין אמריןרבנין אמרין — חכמים אומרים:
הלילה נחלק מאליו.
אמר רבי בנימין בן יפת בשם רבי יוחנן:
הקדוש ברוך הוא, שהוא יודע עתותיו ורגעיו — הוא חלקו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עשית עמי מאמש עד חצי הלילה והרגת בשונאי —
חייך, אני עושה עם בניך מחצות עד הבקר והורג בשונאיהם,
שנאמר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה(שמות יב, כט).
לכן נאמר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.
חלק ה
חתימה
חתימה · כל מה שאירע לאברהם אירע לבניו: בחירה, ברכה, רעב וירידה למצרים, מלכים שנזדווגו לו, והקדוש ברוך הוא נלחם לפניהם
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. ״כי אחד היה אברהם״ — ״כי״ בובר מחק, והושאר. ״לשבר״ — בנוסח בובר ״לשבור״, ונדפס ככתיב המסורה.
מקבילות: בראשית רבה מ, ז — ״אמר רבי פינחס משם רבי הושעיה… צא וכבש את הדרך לפני בניך; את מוצא: כל מה שכתוב באבינו אברהם — כתוב בבניו״ — שם בשם אחר וברשימה אחרת (רעב, ירידה, ״לגור״, עושר, מסעות). כלשון כאן, בשם רבי יהושע דסכנין — תנחומא (ורשא), לך לך ט.
אמר רבי יהושע דסכניןדסכנין — מסכנין (שם מקום בגליל) בשם רבי לוי:
סימן מסר הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו:
אברהם נבחר מכל בית אביו —
אף ישראל נבחרו משבעים לשון;
נאמר לאברהם: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) —
ונאמר לישראל: וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם וגו׳(שמות ג, יז);
נאמר לאברהם: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ(בראשית יב, ג) —
ואף לישראל: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד);
נאמר לאברהם: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ(בראשית יב, ב) —
ואף בישראל: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל וגו׳(דברים ד, ח);
אברהם נקרא יחיד, שנאמר: כי אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד) —
ואף ישראל: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ(דברי הימים א יז, כא);
מה אברהם — כיון שבא לארץ היה רעב בארץ —
אף ישראל — כיון שישבו בארץ ישראל היה רעב, שנאמר: וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ(בראשית מג, א);
מה אברהם — על ידי רעב ירד למצרים, שנאמר: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה(בראשית יב, י) —
אף ישראל, שנאמר: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר(בראשית מב, ג);
מה אברהם — כיון שירד למצרים נתגרו בו המצרים —
אף ישראל, שנאמר: הָבָה נִתְחַכְּמָה וגו׳(שמות א, י);
מה אברהם — נזדווגו לו ארבעה מלכים —
אף ישראל — עתידין האומות לעשות המוניההמוניה — התאגדות, ברית (של מלכים יחד) עליהם, שנאמר: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ(תהלים ב, ב);
מה אברהם — יצא הקדוש ברוך הוא ונלחם לפניו והרג שונאיו —
אף הקדוש ברוך הוא נלחם לישראל: לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יוצא ונלחם מלחמותיהם,
שנאמר: וְיָצָא יְיָ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב(זכריה יד, ג).
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ו | גר | את הגר |
| ז | וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א). | — (הוספה) |
| ז | אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ | — (הוספה) |
| ז | חנון | — (הוספה) |
| ז | וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי | — (הוספה) |
| ז | וגו׳ | — (הוספה) |
| י | ו | — (הוספה) |
| י | לך | — (הוספה) |
| י | ואנו | ואינו |
| י | ו | — (הוספה) |
| י | הריני | הרינו |
| י | חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו׳(תהלים לז, יד), חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם. | — (הוספה) |
| י | מהו חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים? זהו קין — שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה, | — (הוספה) |
| י | שנאמר: וַיָּקׇם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד, ח). | — (הוספה) |
| י | אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת בעולם! | — (הוספה) |
| י | חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה קין; | — (הוספה) |
| י | לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן — זה הבל. | — (הוספה) |
| י | אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה פתחת חרב בעולם — תבא החרב בלבו של אותו האיש: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם. | — (הוספה) |
| י | דבר אחר: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה חנון בן נחש. | — (הוספה) |
| י | כיון שמת אביו, שלח דוד לנחמו. מה עשה חנון? נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא, | — (הוספה) |
| י | שנאמר: וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי וגו׳(שמואל ב י, ד). | — (הוספה) |
| י | מיד שלח לארם נהרים, והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסין שהיה לו, ויבואו ויחנו על מידבא. | — (הוספה) |
| י | אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת — תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם. | — (הוספה) |
| י | מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב: וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וגו׳(שמואל ב י, יג). | — (הוספה) |
| י | דבר אחר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם — אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחביריו; | — (הוספה) |
| י | שעד עכשיו לא היתה מלחמה בעולם, ובאו ופתחו בחרב, שנאמר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל — התחילו לעשות מלחמה. | — (הוספה) |
| י | אמר להם הקדוש ברוך הוא: רשעים, אתם פתחתם בחרב — תבא החרב בלבם של אותם האנשים, שנאמר: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם. | — (הוספה) |
| י | מיד עמד עליהם אברהם והרגן, שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו). | — (הוספה) |
| יא | אמר רבי יצחק: | — (הוספה) |
| יא | בשמך | ובשמך |
| יא | נבוס | תרים |
| יא | קמינו | קרננו |
| יב | וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ | — (הוספה) |
| יב | שנאמר: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה(בראשית יב, י) | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | כ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), ובסימן י מ״היה אוכל ושותה יפה״ — כ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם במאגרים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת) |
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה ג
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד(בראשית טו, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · העולה מכפרת על הרהור הלב; אברהם הרהר שמא קיבל שכרו, ושמא היו צדיקים בהרוגיו — ״קוצים היו״
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״על מצות תעשה״ — כך בנוסח בובר. ״אף״ לפני ״שכרך הרבה מאד״ — בובר מחק, והושאר.
מקבילות: ויקרא רבה ז, ג — ״תני רבי שמעון בן יוחי: אין העולה באה אלא על הירהור הלב״ (דברי רבי ישמעאל אינם שם). בראשית רבה מד, ה — ״תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה״ (שם בשם רבנין, וכאן רבי לוי), ו״אותן אוכלסין שהרגתה — קוצים כסוחים היו״ (שם בשם רבי לוי, וכאן רבי יצחק).
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית טו, א).
ילמדנו רבינו: העולה על מה היתה באה?
רבי ישמעאל אומר:
על מצות תעשה ועל מצות לא תעשה.
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
על הרהור הלב, שנאמר: וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וגו׳(איוב א, ה).
אתה מוצא: אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין. מה היה אומר?
אמר רבי לוי:
כמדומה לי שקיבלתי שכרי בעולם הזה — שעזרני הקדוש ברוך הוא במלכים, והצילני מכבשן האש.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחרי — עולה אתה צריך להביא, שנאמר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו׳(בראשית כב, ב).
אמר רבי יצחק:
כך היה אומר: לבי הוגה מרה ולענה — שמא אלו שהרגתי היה בהם צדיקים?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מזה אל תירא — קוצים היו, ואין לך עליהם עון אלא שכר,
שנאמר: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ אף שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · התורה צפונה לאברהם, ששמר אף עירובי תבשילין; ״אנכי מגן לך״ — לו ולבניו העוסקים בתורה
וצפן יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם(משלי ב, ז)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]; ״לחסים״ — תיקון בובר כמסורה במקום ״לכל החוסים״. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״יצפן״ (יצפון), ״בקלי״ (בקולי, פעמיים), ״להלכי״ (להולכי), ״לחסים״ (לחוסים).
מקבילות: ״יצפן לישרים תושיה״ אינו בבראשית רבה; תנחומא (ורשא), לך לך יא — ושם ״אף ערובי תבשילין״ בשם רבי שמואל בר נחמן בלבד. ״קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין״ — בבלי יומא כח ע״ב (ראה סימן א).
דבר אחר: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית טו, א).
זה שאמר הכתוב:
יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה(משלי ב, ז).
מהו יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה?
אלא עד שלא נברא העולם צפן הקדוש ברוך הוא את התורה לאברהם, שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי(בראשית כו, ה) —
מלמד ששמר אברהם כל המצות וכל התורות.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
אף עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו, שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי.
לכך אמר שלמה: יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה עסקת בתורתי — חייך, שאני מגן לך, שנאמר: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.
כשם כשאדם אוחז את המגן — אפילו חצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש — כך אני עושה לך,
שנאמר: אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
לא לך לבד, אלא אף לבניך, אם יהו עסוקים בתורתי כשם שעסקת אתה,
שנאמר: כׇּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא(משלי ל, ה) לחסים בּוֹ.
לכך נאמר: יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.
פתיחתא שנייה · קצרה · נמרוד שעשה צלמים — פעולת שקר; אברהם שזרע צדקה והאכיל עוברים ושבים — שכר אמת
רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת־שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת(משלי יא, יח)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״עשה פעלת״ (עושה פעולת), ״וזרע״ (וזורע).
מקבילות: בראשית רבה מד, ג — ״רבי אבין בשם רבי חנינה פתח… רשע עושה פעולת שקר — זה נמרוד הרשע… וזורע צדקה — זה אברהם״, ושם הראיה ״ושמרו דרך יי לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית יח, יט), וכאן האשל והאכלת העוברים והשבים (וכן בתנחומא (ורשא), לך לך יב).
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית טו, א).
זה שאמר הכתוב:
רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר(משלי יא, יח) —
זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה את בני אדם; שנמשלה עבודה זרה בשקר, שנאמר: כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם(ירמיה י, יד).
וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת —
זה אברהם אבינו, שזרע צדקה והיה מאכיל העוברים והשבים, שנאמר: וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע(בראשית כא, לג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שכר אמת יש לך,
שנאמר: אַל תִּירָא אַבְרָם וגו׳ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״אחר הדברים האלה״ · ענותנותו של אברהם שקרא ללוט אחיו; ״וירק את חניכיו״ — חיפה אותם בכסף וזהב, והוריקן בדברים; אליעזר כשלש מאות ושמונה עשר
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״רעי״ (רועי), ״שמנה״ (שמונה).
מקבילות: בראשית רבה מג, ב — ״וכי אחיו היה? אלא שהיה קלסתור פניו דומה לו״; ״ריש לקיש אמר: באבנים טובות ומרגליות הוריקן״ (וכאן כסף וזהב); ״רבי לוי אמר: בפרשת שטרים… מי האיש הירא״; ״אליעזר לבד היה: מיניין אליעזר — שמונה עשר ושלש מאות״. בבלי נדרים לב ע״א — ״רב אמר שהוריקן בתורה, ושמואל אמר שהוריקן בזהב״; ״אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי״.
מה כתיב למעלה מן הענין? וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו(בראשית יד, יד).
וכי אחיו של לוט היה? אלא ראה ענותנותו של אברהם אבינו:
אחר כל המריבה שעשו עמו — שנאמר: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט(בראשית יג, ז) —
לא זכר אברהם אבינו את המריבה, אלא קראו אחיו, שנאמר: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ(בראשית יג, ח).
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו —
מהו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו? שנטל כסף וזהב וחפהוחפה — וציפה, כיסה אותן בו.
אמר להם: אתם יודעים שאנו יוצאים למלחמה, ולהציל נפשות אנו הולכים —
אל תתנו עיניכם בממון; אם בשביל כסף וזהב — הרי בפניכם,
שנאמר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו — אין וַיָּרֶק אלא שחיפה אותן בכסף וזהב,
שנאמר: כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ(תהלים סח, יד).
דבר אחר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו — אין וַיָּרֶק אלא שהוריקןשהוריקן — שהפחידן, שהחויר פניהם בדברים, כמו שכתוב בתורה: מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב(דברים כ, ח).
כך עשה אברהם: אמר להם: למלחמה אנו יוצאין — מי שיש בידו עבירות וירא ממעשיו, אל יצא עמנו.
כששמעו כך — כל מי שהיה יודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היה יוצא, וחזרו להם;
ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: הניחו אותך הכל, ולא נשאר עמך כי אם אליעזר בלבד —
חייך, שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר,
שנאמר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת —
מנין ספור אליעזר בגימטריא שלש מאות ושמונה עשר.
חלק ד
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״וירדף עד דן… ויחלק עליהם לילה… אם מחוט ועד שרוך נעל״ · עבודה זרה של דן מכה לפניה ולאחריה; ״שב לימיני״; השבועה למלך סדום; בזכות חוט ושרוך — מצות לבניו
סימן זה, חוץ מ״דבר אחר: אם מחוט — משבח אני לבניך כחוט השני״ (כתב היד), אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]; ״על אדום״ — תיקון בובר כמסורה במקום ״ועל אדום״. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״הרכש״ (הרכוש), ״סדם״ (סדום), ״נאם״ (נאום), ״הרמתי״ (הרימותי), ״ציצת״ (ציצית), ״אתו… חגרים״ (אותו… חגורים).
״משבח אני לבניך כחוט השני״ — כך בכתב היד; בובר: ״משבח אני לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני״.
מקבילות: ״עבודה זרה מכה מלפניה ומכה מאחריה״ — בראשית רבה מג, ב (בלא השביעית וירבעם); ״כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן״ — בבלי סנהדרין צו ע״א. ״שב לימיני״ — בבלי סנהדרין קח ע״ב. ״פסיעותיו שלאבינו אברהם שלשת מילים היו״ — בראשית רבה מג, ג (וכאן ארבעה). ״אם מחוט״ — בראשית רבה מג, ט (ציצית, יבמה, ״חוט שלסיקרא חוגרו באמצע״); בבלי סוטה יז ע״א וחולין פט ע״א — ״חוט של תכלת ורצועה של תפלין״. הנעל של פסח, ״כחוט השני״ ו״על אדום אשליך נעלי״ אינם בבראשית רבה.
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן(בראשית יד, יד).
אמרו רבותינו:
מה ראה לרדף עד דן? אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם, ואלו הן:
עבודה זרה,
והנוטע ערב שביעית ומוצאי שביעית;
כשם שנטע ערב שביעית ומוצאי שביעית חייב — כך עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה.
שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה עבודה זרה — ראה אותה אברהם, שנאמר: וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן(מלכים א יב, כט);
וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקום — תשש כחו ולא רדף,
שנאמר: וַיִּרְדֹּף עַד דָּן — שדנן וחייבן, שנאמר: וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה(בראשית יד, טו).
וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה — בשביל הקדוש ברוך הוא נחלק לילה עם אברהם, שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם.
וַיָּשֶׁב אֵת כׇּל הָרְכֻשׁ(בראשית יד, טז).
מיד — וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם(בראשית יד, יז).
כשראה אברהם רודף אחר ששה עשר מלכים ולגיונותיהםולגיונותיהם — וגדודי צבאם — הושיב הקדוש ברוך הוא לימין, שנאמר: נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי וגו׳(תהלים קי, א).
אמרו:
באותה המלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מיליןמילין — מילים (מידת דרך), והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם ועבר בשלום,
שנאמר: יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם וגו׳(ישעיה מא, ג).
מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר: וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ.
אמר לו: בבקשה ממך, תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ(בראשית יד, כא) —
רוצה ואינו רוצה; ואמר לו: אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי — טול לך נכסים ותן לי הנפש;
ולכך נאמר: וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.
מיד נשבע אברהם, שנאמר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי וגו׳(בראשית יד, כב) —
ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר: וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם(דניאל יב, ז).
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל(בראשית יד, כג) — למה? שהבטיחני הקדוש ברוך הוא שיעשרני, שנאמר: וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ(בראשית יב, ב);
ואני אטול משלך, שתאמר: אני העשרתיך?
אמר הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת אִם מִחוּט — חייך, שאני נותן לבניך מזבח שחוט של סיקראסיקרא — צבע אדום מקיפו, כשם ששנו רבותינו.
דבר אחר: אני נותן לבניך מצוה של חוט, שנאמר: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת(במדבר טו, לח).
וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל — אני נותן לבניך מצות הנעל, שנאמר: וְחָלְצָה נַעֲלוֹ(דברים כה, ט).
עַד שְׂרוֹךְ נַעַל — אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות כך אני נותן לבניך מצות הפסח, שנאמר: וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מׇתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם וגו׳(שמות יב, יא).
דבר אחר: אמרת אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל — אני משבח לבניך, שנאמר: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים(שיר השירים ז, ב).
דבר אחר: אִם מִחוּט — משבח אני לבניך כְּחוּט הַשָּׁנִי(שיר השירים ד, ג).
דבר אחר: אמרת אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל — בזכות כך אני פורע לשונאיהם, שנאמר: עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי(תהלים ס, י).
אתה מאסת שכרו של בשר ודם — ראה מה שכר מתוקן לך לפני,
שנאמר: שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד(בראשית טו, א).
חלק ה
פתיחתות
פתיחתא שלישית · קצרה · ״בחזון לחסידיך״ — ״במחזה לאמר״; ״שויתי עזר על גבור״ — על המלכים; ״בחור מעם״ — אברהם שנבחר
אָז דִּבַּרְתָּ־בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל־גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם(תהלים פט, כ)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״דבר אחר״ שבראש — בובר מחק, והושאר.
מקבילות: ״אז דברת בחזון לחסידיך״ — תנחומא (ורשא), לך לך יד; אינו בבראשית רבה.
דבר אחר: אַחַר הַדְּבָרִים וגו׳ בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א).
זה שאמר הכתוב:
אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ(תהלים פט, כ) — זה אברהם, שנאמר: בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר.
וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר — שעזרו הקדוש ברוך הוא על חמשת המלכים.
הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם — זה אברהם, שבחר בו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם(נחמיה ט, ז).
הוי אומר: אַל תִּירָא אַבְרָם.
פתיחתא רביעית · וחתימה · אברהם מתירא מן שם שהרג את בניו, ומלכי צדק מברכו; מתירא שמא בטל מצות שפיכות דמים — ״קוצים עקרת״; ופחד ישראל לעתיד על הטוב
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה(משלי כח, יד)
מתחילת הסימן עד ״הוי אומר: אשר מגן צריך בידך וגו׳״, ומ״אמר הקדוש ברוך הוא לישראל״ עד סוף הסימן — אינם בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחם כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]; ״אחר״ ו״ובקשו״ (הושע ג, ה) — תיקוני בובר כמסורה במקום ״ואחר״, ״ועבדו״. במילות הפסוק נדפס כתיב המסורה: ״יעבור״ (יעבר), ״ישבו״ (ישובו), ״והלבנן״ (והלבנון), ״שירד״ (שיורד).
״אמר הקדוש ברוך הוא: אחר הדברים האלה אתה מתיירא״ עד ״לכך נאמר אל תירא אברם״ — כתב היד. ״שופך דם אדם״ — כך בכתב היד (במסורה ובבובר: דם האדם). ״צוה את בני נח״, ״כל אותן המונים״ — כך בכתב היד (בובר: שצוה, האוכלוסין). ״שאתה עקרת את הקוצים״ — בכתב היד ״עקרת׳״ (בובר: עקרת). ״משרפות״ — ר׳ שבסוגריים מרובעים במאגרים, ונוספה בתוך [ ]; ״סיד״ — כך בכתב היד (במסורה: שיד; בובר: שיד).
מקבילות: ״משם נתירא… שיש בלבו עליי שהרגתי את בניו״ — בראשית רבה מד, ח, בשם רבי ברכיה. ״אשר מגן צריך — כמה מגניות עשיתי לתחת ידיך״ — שם מג, ח. העפר והקש — בראשית רבה מג, ג (״היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש — ונעשה חיצים״, בהיפך מכאן) ובבלי תענית כא ע״א. הקוצים וישעיהו לג, יב — בראשית רבה מד, ה (ראה סימן יג). ״ופחדו אל יי ואל טובו באחרית הימים״ — בראשית רבה מח, ו.
אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א).
זה שאמר הכתוב:
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה(משלי כח, יד),
וכתיב: חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע(משלי יד, טז).
מי הוא זה? אברהם. וממי היה מתירא? מן שם, שהרג את בניו — את כדרלעמר מלך עילם ושלשת בניו,
שנאמר: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם(בראשית י, כב).
והיה מתירא לומר: הרגתי בניו של צדיק, ועכשיו הוא מקללני ואני מת.
מה עשה? יצא לקראתו שם לרצותו, שנאמר: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם(בראשית יד, יח).
אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, איני מקללך אלא מברכך, שנאמר: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם וגו׳(בראשית יד, יט).
אמר לו: בשביל שהרגת את בני אני מברכך, שנאמר: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וגו׳(בראשית יד, כ).
מהו אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ? מגינה עשה הקדוש ברוך הוא, והפיל אותם לפניך.
והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם — ונעשים חצים וקשתות;
ונוטל קש וזורק עליהם — ונעשה חרבות ורמחים,
שנאמר: מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק וגו׳(ישעיה מא, ב) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ — זה אברהם;
שנאמר אחריו: יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם(ישעיה מא, ג).
הוי אומר: אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וגו׳.
אמר הקדוש ברוך הוא: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אתה מתיירא? אַל תִּירָא אַבְרָם!
לכך נאמר: אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד.
ועוד היה אברהם אבינו מתיירא כשהרג את המלכים;
היה תמה ואמר: שמא בטלתי מצות הקדוש ברוך הוא? צוה את בני נח: שֹׁופֵךְ דַּם אדם(בראשית ט, ו) — ואני הרגתי כל אותן המונים!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תִּירָא אַבְרָם — אלא שכר הרבה אני צריך ליתן לך, שאתה עקרת את הקוצים,
שנאמר: וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ(ישעיה לג, יב).
לכך נאמר: אַל תִּירָא אַבְרָם.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אתם מתפחדים על העונות,
אבל לעולם הבא, שאין בו יצר הרע — אתם מתפחדים על הטוב שתקנתי לכם,
שנאמר: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ(הושע ג, ה).
ומהו טוּבוֹ? זה בית המקדש, שנאמר: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן(דברים ג, כה).
ישועה מציון, שנאמר: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל(תהלים יד, ז);
הברכה מציון, שנאמר: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן וגו׳(תהלים קלג, ג);
עזר מציון, שנאמר: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ(תהלים כ, ג).
אמר הקדוש ברוך הוא: אף לעולם הבא אני אברך את ישראל מציון,
שכן דוד אמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן(תהלים קלד, ג).
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יד | מהו יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה? | — (הוספה) |
| יד | מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם | — (הוספה) |
| יד | אָנֹכִי מָגֵן לָךְ | — (הוספה) |
| יד | כך אני עושה לך | — (הוספה) |
| יד | כל | — (הוספה) |
| יד | לחסים | לכל החוסים |
| יד | מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם | — (הוספה) |
| טו | וגו׳ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד | — (הוספה) |
| טז | שנאמר: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט(בראשית יג, ז) | — (הוספה) |
| טז | וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו | — (הוספה) |
| יז | נתן | — (הוספה) |
| יז | על | ועל |
| יט | אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א). | — (הוספה) |
| יט | יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ | — (הוספה) |
| יט | רְ | — (הוספה) |
| יט | אחר | ואחר |
| יט | ובקשו | ועבדו |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | כ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם במאגרים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת) |
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה ד
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְיָ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים(בראשית יז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · ספק נפשות ומילה דוחין את השבת; ״אברם״ בחשבון רמ״ג — וכשימול ויקרא אברהם, יהא שלם
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מה שבובר הוסיף בסוגריים מרובעים — בתוך [ ]. ״חמשה אברים״ — בנוסח בובר המספר באות (ה״א).
מקבילות: ״וכל ספק נפשות דוחה את השבת״ — משנה יומא ח, ו (״ספק מתרפא… אין דוחין״ אינו שם). ״אברם… בתחילה המליכו הקדוש ברוך הוא על מאתיים וארבעים ושלושה איברים, ולבסוף… מאתיים וארבעים ושמונה״ — בבלי נדרים לב ע״ב, בשם רמי בר אבא. תנחומא (ורשא), לך לך טז — קרוב לכאן.
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה(בראשית יז, א).
ילמדנו רבינו: מהו שיהא אדם מותר לרפאות בשבת?
כך שנו רבותינו:
ספק נפשות דוחה את השבת;
ואם ספק מתרפא ספק אין מתרפא — אין דוחין;
אבל בשביל המילה — דוחין את השבת.
אמר רבי יוסי:
בא וראה כמה חביבה מילה לפני הקדוש ברוך הוא:
כשאמר לאברהם שימול, היה קשה עליו. אמר: אם אני מל עכשיו — אני חסר אבר אחד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא תימול — שמך אברם, וחשבון אותיותיו רמ״ג, ואבריו של אדם רמ״ח אברים —
הרי אתה חסר חמשה אברים;
וכשתמול — אתה שלם.
אמר לפניו: רבונו של עולם, היאך?
אמר לו: לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם(בראשית יז, ה) — ואתה נעשה שלם.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · ישראל בסיני כענבים — נאות מבחוץ וכאורות מבפנים, מאכל ומשתה; האבות כתאנה שאין בה פסולת, ואברהם שלם אלא הערלה
כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל־פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאׇהֳבָם(הושע ט, י)
״כענבים במדבר מצאתי את אבותיכם״ — כך בכתב היד, בדילוג על ״ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי״; בובר מחק ״את אבותיכם״ והשלים את הפסוק. ״מה הענבים נאות מבחוץ״ — בכתב היד ״הענבי׳״. ״כמה מעשים טובים״ — בכתב היד ״מעשי׳״ (וכבובר). ״דבר אחר: כענבים — משל את האבות בתאינה״ — כך בכתב היד; בובר מחק ״כענבים במדבר״ והוסיף ״[כביכורה בתאנה]״. ״שכל האוכלים אדם משליך מהן״ — כך בכתב היד; בובר הוסיף ״[יש בהן פסולת]״.
מקבילות: בראשית רבה מו, א — ״אמר רבי יודן: מה התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד… אין בך פסולת אלא הערלה הזו״; דרשת הענבים — ישראל בסיני, מאכל ומשתה, האספסוף — אינה בבראשית רבה.
וַיְהִי אַבְרָם(בראשית יז, א).
זה שאמר הכתוב:
כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי את אֲבוֹתֵיכֶם(הושע ט, י) —
מדבר בישראל: בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים.
מה הענבים נאות מבחוץ וכאורותוכאורות — ומכוערות מבפנים — כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני וענו נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז):
הרי בפיהם, אבל לבם לא היה נכון,
שכך אמר דוד: וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וגו׳(תהלים עח, לו).
הוי: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר —
מה הענבים יש בהם מאכל ומשתה — כך ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן בני מעשים.
דבר אחר: מה הענבים הללו החרצניםהחרצנים — גרעיני הענבים מבפנים — כך היו ישראל, שנאמר: וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ וגו׳(במדבר יא, ד).
דבר אחר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר — ולמה מדבר ולא ישוב?
אלא אדם שהוא מהלך במדבר:
נותנין לו לאכול — מבקש לשתות;
נותנין לו לשתות — מבקש לאכול;
אבל אם נתנו לו ענבים — הוא אוכלן ואינו מבקש מאומה. למה? שיש בהם אכילה ושתייה.
דבר אחר: כַּעֲנָבִים — משל את האבות בתאינה: מה התאינה הזו יש בהן כמה גרנותגרנות — גרגרים, זרעונים — כך אבות העולם היו בהן כמה מעשים טובים.
דבר אחר: כְּבִיכּוּרָה בִתְאֵינָה — מה התאינה הזו אין בה פסולת של כלום:
שכל האוכלים — אדם משליך מהן, אבל התאינה — אין אדם משליך ממנה כלום;
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: שלם אתה, ואין בך חסר של פסול אלא העורלה — הסר אותה והיה תמים,
שנאמר: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
פתיחתא שנייה · ״יפיפית מבני אדם״ — אברהם; ״הוצק חן בשפתותיך״ — שבועתו למלך סדום; ״חגור חרבך על ירך״ — המילה
יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם חֲגוֹר־חַרְבְּךָ עַל־יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ(תהלים מה, ג–ד)
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״הוצק חן״ — בקובץ ״הוצק הן/ חן/״, ונדפס ״חן״. ״הרמתי״, ״סדם״ — בנוסח בובר ״הרימותי״, ״סדום״, ונדפס ככתיב המסורה.
מקבילות: בראשית רבה נט, ו — ״יפיפית מבני אדם — נתיפיתה בעליונים… ונתייפיתה בתחתונים״, בלא השבועה ובלא ״חגור חרבך״ על המילה; כלשון כאן — תנחומא (ורשא), לך לך יח.
דבר אחר: וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה(בראשית יז, א).
זה שאמר הכתוב:
יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ וגו׳(תהלים מה, ג),
חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר וגו׳(תהלים מה, ד).
על מי אמרו בני קרח המזמור הזה? על אברהם.
יׇפְיָפִיתָ — מבניו של אדם הראשון. ומי היו בניו? שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח;
ומבניו של נח נקראו בני אדם, שנאמר: וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם(בראשית יא, ה).
הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ — מהו? בשעה שנשבעת למלך סדום, שנאמר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן וגו׳(בראשית יד, כב) אִם מִחוּט(בראשית יד, כג).
מהו חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ? בשעה שהיתה משיחמשיח — מדבר, משוחח — כך יוצק חן.
ומה שכרו? שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: הניח לי כל מה שעשית וכל מה שנשתבחת —
ירדת לכבשן האש,
ונתנסית נסיונות הרבה על שמי,
עמדת ורדפת את המלכים,
ונשתבחת בעולם בכל מה שעשית;
מכאן ואילך מבקש אתה להודיע גבורתי? חֲגוֹר חַרְבְּךָ — תן המילה בין יריכותיך;
באותה שעה — הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ בעולם.
ואימתי? וַיְהִי אַבְרָם וגו׳ וְאֶתְּנָה בְרִיתִי וגו׳(בראשית יז, ב).
פתיחתא שלישית · סודו של הקדוש ברוך הוא — המילה; ״סוד״ — שבעים; ״דיו לעבד להיות שוה לקונו״ — משל למלך שחוגר את אוהבו זייני
סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם(תהלים כה, יד)
מתחילת הסימן עד ״לכך נאמר: סוד יי ליראיו״ — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. מ״אמר לו: דיו לעבד״ עד סוף הסימן — כתב היד; ״ובהמה למאד יש לו״ — כך בכתב היד (בובר: ובהמה יש לו); ״ואני הנה בריתי אתך״ — כך בכתב היד (במסורה: אני); ״ליריאיו״ — כך בכתב היד.
מקבילות: בראשית רבה מט, ב — ״סוד יי ליראיו״ על ״המכסה אני״, בלא המילה ובלא ״סוד״ שבעים; ״סוד״ שבעים — תנחומא (ורשא), לך לך יט. ״דיו לעבד להיות שוה לקונו״ ומשל המלך החוגר את אוהבו — לא נמצאו במקבילות.
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ(בראשית יז, ב).
זה שאמר הכתוב:
סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם(תהלים כה, יד).
ואיזה סודו של הקדוש ברוך הוא? זה מילה — שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטיריןמסטירין — סודות של מילה אלא לאברהם, שנאמר: סוֹד יְיָ לִירֵאָיו.
מהו סוֹד? שנותיו של אדם:
ס׳ — ששים, ו׳ — ששה, ד׳ — ארבעה, הרי שבעים שנה.
אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני מעמיד ממך שבעים נפש, שנאמר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ(דברים י, כב);
ומעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר: שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר יא, טז);
ומעמיד משה, שהוגה את התורה בשבעים לשון, שנאמר: יְיָ אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב(דברים א, ו).
לכך נאמר: סוֹד יְיָ לִירֵאָיו.
אמר לו: דיו לעבד להיות שוה לקונו.
משל למלך שהיה לו אוהב, והיה עשיר יותר מדאי.
אמר המלך: מה אתן לאהבי? כסף וזהב, עבדים ושפחות ובהמה למאד יש לו; אלא הריני חוגרו זייניזייני — כלי זייני, נשקי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: מה אתן לך? כסף וזהב, עבדים ושפחות ובהמה כבר נתתי לך, שנאמר: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד(בראשית יג, ב).
אלא מה אתן לך? דייך שתהא כמוני,
שנאמר: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו(בראשית יז, ג), ואֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ(בראשית יז, ד).
הוי: סוֹד יְיָ לִירֵיאָיו.
חלק ג
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״ויהי אברם בן תשעים שנה… אני אל שדי… ואתנה בריתי״ · העולם מתגלגל עשרים דור עד שיקבל אברהם את המילה; ״מי ימול אותי״ — והקדוש ברוך הוא אוחז עמו; ״וכרות עמו הברית״
״תשעים״ — בכתב היד ״תשע׳״. ״לפי שהיה זקן היה מרתת״ — בכתב היד ״לפי שהיה מרתת היה זקן״, ועל המילים סימני סדר של הסופר להפכן, ונדפס כסדרן המתוקן (וכן בבובר). ״ואומר״ — בכתב היד ״ואומ׳״. ״אתה יי לבדך״ — נחמיה ט, ו (במסורה: אתה הוא; בכתב היד וגו׳ במקום שאר הפסוקים), ו״ומצאת את לבבו… ותקם את דבריך״ — שם ט, ח.
״דבר אחר: למה מל בן תשעים ותשע״ עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר.
מקבילות: בראשית רבה מו, ג — ״אברהם, דייך אני ואת בעולם! אם אין את מקבל עליך למול — דיי לעולמי עד כן, דייה לערלה עד כן״. ״שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו, שנאמר וכרות עמו הברית״ — שיר השירים רבה, על ״עד שיפוח היום״ (ד, ו), בשם רבי אבין בשם רבי שמעון. ״למה מל בן תשעים ותשע״ — בבראשית רבה מו, ב בטעם אחר (״שלא לנעול דלת בפני הגרים נימול״); כלשון כאן — תנחומא (ורשא), לך לך יז.
דבר אחר: וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה(בראשית יז, א).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משבראתי את עולמי הייתי מתגלגל בעשרים דור, עד שתבא ותטול את המילה;
ועכשיו, אם אין אתה מקבל — דיי לעולם עד כאן, ואני מחזירו לתהו ובהו, ואין צריך לי עוד לעולם.
לכך אמר: אֲנִי אֵל שַׁדַּי — דיי העולם;
ואם אתה מקבל עלייך — דיי לעולם, ואני ואתה: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ(בראשית יז, ב).
אמר לו אברם: ומי ימול אותי?
אמר לו: אתה לעצמך.
נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו, והיה מתיירא,
לפי שהיה זקן היה מרתת.
אמר לפניו: רבונו של עולם, זקן אני!
מה עשה הקדוש ברוך הוא? כביכול שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל.
כך עזרא משבח ואומר:
אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ וגו׳(נחמיה ט, ו),
וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).
וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית —
שהיה אברהם חותך, והיה הקדוש ברוך הוא אוחז בידו;
לפיכך נאמר: וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית.
וכתיב בסוף הפסוק: וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה.
דבר אחר: למה מל בן תשעים ותשע?
ללמד לגרים: שאם בקש גר להתגייר, שלא יאמר: זקן אני, מעכשיו איני מתגייר —
ילמד מאברהם, שמל בן תשעים ותשע שנה.
דרשת הפסוק · ״ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני״ · ״אל שדי״ — די לערלה; השמים שהיו נמתחים עד שאמר להם די; ״התהלך לפני״ — משמל נעשה שלם
״פרה ורבה״ — כך בכתב היד (בראשית לה, יא, ״אני אל שדי פרה ורבה״ שנאמר ליעקב), ואינו בבובר. ״דייה העורלה״ — בכתב היד ״העורל׳״; ״עד עכשיו הייתה העורלה נוהגת״ — בכתב היד ״היית׳״. ״שאני אלהו״ — כך בכתב היד (בובר: אלהיו). ״נמתחים״ — בכתב היד ״נמתחי׳״. ״דיי״ — כך בכתב היד (בובר: די).
מקבילות: בראשית רבה מו, ג — ״רבי ברכיה בשם רבי יצחק: אני שאמרתי לשמים דיי ולארץ דיי; שאילולי… היו נמתחים והולכים״ (וכן שם ה, ח), וכאן בשם רבי אבהו ובתוספת ״עד שיחיו המתים״; בבלי חגיגה יב ע״א — ״אני אל שדי — אני הוא שאמרתי לעולם די״, בשם ריש לקיש.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי(בראשית יז, א),
פְּרֵה וּרְבֵה(בראשית לה, יא) —
דייה העורלה: עד עכשיו הייתה העורלה נוהגת, אבל המילה עד עכשיו הייתה נצפנת;
דיו לעולם שאני אלהו.
דבר אחר: אֲנִי אֵל שַׁדַּי.
אמר רבי אבהו:
כיון שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, ברא את השמים ואת הארץ, ואמר להם שיהו נמתחים והולכים,
שנאמר: וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת(ישעיה מ, כב).
אילולי שאמר להם דיי — היו נמתחים והולכים עד שיחיו המתים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: אני הוא שאמרתי לעולמי דיי — כך אומר לערלה דיי.
הִתְהַלֵּךְ לְפָנַיי — עד שלא מל לא אמר הִתְהַלֵּךְ לְפָנַיי. למה? שהיה ערל;
משמל אמר: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי.
עד שלא מל — לא היה שלם; משמל — נעשה שלם.
דרשת הפסוק · ״התהלך לפני והיה תמים״ · נח שצריך סעד, ואברהם שהולך לפני הקדוש ברוך הוא ומאיר לו; האבות כזקנים ההולכים לפני הנשיא
״שהיה יתידו של עולם״ — כך בכתב היד (בובר: יחידו). ״והיה צדיק״ — בכתב היד ״והי׳״. ״אמר רבי יוחנן: למה היו האבות דומין״ — בכתב היד ״א׳ר״ והשם בגליון: ״יו״ בשוליים ו״חנן״ בשורה. ״היו צריכים לרועה״ — בכתב היד ״צריכ׳״ (בובר: צריכים). ״אבתי״ — בכתב היד ״האלה?י?ם אשר התהלכו אבתי״ כמסורה.
מקבילות: בראשית רבה ל, י — משל שני הבנים בשם רבי יודן (״כך אברהם שהיה כוחו יפה״), ומשל אוהבו של מלך ״שהיה משתקע במבואות אפילים״ בשם רבי ברכיה; הרועה והנשיא — שם, בשם רבי יוחנן וריש לקיש כמו כאן (ושם ״לרועה שהיה ער ומביט בצאנו״).
כתיב בנח: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ(בראשית ו, ט),
וכתיב באברהם: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי(בראשית יז, א) —
מי שהוא קורא סבור שנח היה גדול מאברהם; ואינו כן.
רבי יוחנן וריש לקיש.
רבי יוחנן אמר:
למה כתיב בנח אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ? משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן:
הקטן — היה אוחז בו כדי שלא יפול;
והגדול — היה הולך לפניו.
כך כתיב בנח: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ — שלא ישתקע בדור המבול;
אבל אברהם, שהיה יתידו של עולםיתידו של עולם — היתד שהעולם סמוך עליו והיה צדיק — אמר לו הקדוש ברוך הוא: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
אמר ריש לקיש:
משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב, והיה משוקעמשוקע — שקוע בטיט, ואחז בידו והעלה אותו מן הטיט;
כך נח היה משוקע בטיט — ראהו הקדוש ברוך הוא, נתן לו יד והעלהו מן הטיט.
ואברהם למה היה דומה? למלך שהיה מהלך בחשיכה; בא אהבו וראה אותו והאיר לו.
אמר לו המלך: עד שאתה מאיר לי — בא והלך לפני.
כך אברהם: היו כל העולם רשעים והוא צדיק;
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מאיר במזרח — הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי.
בנח כתיב: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ,
וכתיב באבות העולם: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו(בראשית מח, טו).
אמר רבי יוחנן:
למה היו האבות דומין לפני הקדוש ברוך הוא? לרועה שהיה מהלך וצאנו מהלכת לפניו.
אמר לו ריש לקיש:
עד עכשיו הצאן היו צריכים לרועה?
אלא למה היו האבות דומין לפני הקדוש ברוך הוא?
לנשיא שהיה מהלך והיו זקניו מהלכין לפניו, והזקנים מודיעים כבודו של נשיא;
כך היו אבות העולם הולכים לפניו, שנאמר: אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ.
הוי: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי.
דרשת הפסוק · ״ואתנה בריתי… וארבה אותך… ויפל אברם על פניו״ · וחתימה · ״וארבה אותך״ — ממקום שאתה פרה ורבה; קל וחומר מערלת האילנות; הרשעים יורדים לגיהנם בשביל הערלה, וישראל ניצולים בזכות המילה
סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ויפל אברהם על פניו״ — כך בנוסח בובר (במסורה: אברם). ״לבש״ — בנוסח בובר ״לבוש״, ונדפס ככתיב המסורה. אחר סוף הסימן בנוסח בובר ״חסלת לך לך״ — חתימת סופר, ולא נדפסה.
מקבילות: בראשית רבה מו, ד — ״רבי הונא בשם בר קפרא: ישב אברהם ודן גזירה שוה… ערלה באילן״, ו״אמר רבי חנינא בן פזי: וכי כבר נתנו גזירות שוות לאברהם?… וארבה אותך״ (שם חולק, וכאן רמז מן השמים). ״עד שלא מל היה נופל״ אינו בבראשית רבה (שם מו, ו: ״שני פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן ניטלה מילה מבניו״); ״לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול לירד בתוכה״ — בראשית רבה מח, ח.
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ(בראשית יז, ב).
אמר רבי חנינא בן פזי:
לא היה יודע אברהם מהיכן לימול; רמז לו הקדוש ברוך הוא ואמר מהיכן לימול:
וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ — ממקום שאתה פרה ורבה.
בר קפרא אומר:
קל וחומר דרש אברהם: ומה אילנות — מהיכן חייבין בערלה? ממקום שהן עושין פרי;
אף אני — ממקום שאני עשה פרי אני צריך לימול.
וַיִּפֹּל אברהם עַל פָּנָיו(בראשית יז, ג) —
עד שלא מל — היה נופל; משמל — לא נפל.
והרשעים אינן יורדין לגיהנם אלא בשביל הערלה, שנאמר: לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וגו׳(ישעיה ה, יד);
אבל לעולם הבא הקדוש ברוך הוא מציל את ישראל מגיהנם בזכות המילה,
שנאמר: לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים(משלי לא, כא).
על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסימן י כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| כ | שמך אברם | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | כ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם במאגרים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | כ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם במאגרים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת) |
| תנחומא בובר | כ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), ובסימן י מ״היה אוכל ושותה יפה״ — כ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם במאגרים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת) |