אעֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים — אברהם שנתגדל ביעקב וביצחק

פתיחתא ראשונה · יעקב פדה את אברהם; תורה שבאב ובן ובן בן אינה פוסקת; בנים מתגנים באבותיהם, ואברהם נתגדל ביצחק

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם(משלי יז, ו)

״ואלה״ — אותיות ״וא״ אינן ברורות בכתב היד (במאגרים בתוך < >). ״שנאמר״ — בכתב היד ״שנ׳״, וכן בכל הפרשה; ״וכתיב״, ״כתיב״ — ״וכת׳״, ״כת׳״. אחרי ״יום אשר עמדת״ כתב הסופר שוב ״ביום אשר עמדת״ ומחקו. ״זז״ — הזי״ן הראשונה מסופקת; ״כי ביצחק״, ״ובן כסיל״ — הכ״ף והבי״ת מסופקות. ״כי אמון הרבה אשמה״ — כך בכתב היד, בלי ״הוא״ שבפסוק (בובר הוסיף [הוא]).

״עלי נתגנה בבניו״ — אחריו כתב היד פגום: הסופר כתב שוב ״נתגנה בבניו״ ומחקו, ומן ההמשך נקראים רק ״עלי בני״, ״ואף שמ׳״ ו״בבניו״. הפסוק ״ובני עלי בני בליעל״ (שמואל א ב, יב) ו״נתגנה״ הושלמו מנוסח בובר (שם בתוך [ ]); ״שמ׳״ נפתח ״שמואל״. ״ביצחק ויצחק נתגדל״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (בכתב היד ״ביצח׳״). ״וילכו שניהם יחדיו״ — כך בכתב היד (בפסוק ״יחדו״); בובר השמיט את ״ויצחק נתגדל בו״, את הפסוק ואת ״וכתיב״, וגרס ״אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר אברהם הוליד את יצחק״. ״ואברהם הוליד״ — כך בכתב היד, בו״ו (בפסוק ״אברהם הוליד״). ״והרי כתיב ואלה תולדות ישמעאל״ — בובר תיקן ״(ואלה תולדות ישמעאל) [ותלד הגר לאברם בן]״.

״ויהי רעב… שעל רגליו בא לאבדון״ — כך בכתב היד בסוף הסימן; בובר הקיפו בסוגריים, כקטע שאינו במקומו. נוסחו המלא, ״ויבז עשו — בבא רשע בא גם בוז… שבא הרעב לרגלו״, בסוף סימן ד, ומשם נכנסת הפתיחתא ״הנה עין יי״ (סימן ה).

מקבילות: בראשית רבה סג, ב — ״עטרת זקנים בני בנים — האבות עטרה לבנים, והבנים עטרה לאבות… רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו שליעקב… הדה היא דכתיב: אשר פדה את אברהם — יעקב פדה את אברהם״ (שם בלי ״בן תורה״ ובלי הבנים המתגנים). בבלי בבא מציעא פרק ז, פה ע״א — ״אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם — שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם״.

בוַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים — ההדס והעצמונית

דרשת הפסוק · ״ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד ויעקב איש תם ישב אהלים״ · עד חמש עשרה שנה שניהם בבית הספר, ומשגדלו נתפרשו; צד בבית וצד בשדה; שבות אהלי יעקב

״דומין״ — בכתב היד ״דומים״, ומאגרים תיקנו ״דומין״ (ותיקונם מסופק). ״להדס״ — כך בכתב היד, בפיצול אותיות (״לה^דס״). ״ריחו״ — מסופק בכתב היד. ״כל ימים״ — בכתב היד ״לל״ (והלמ״ד הראשונה מסופקת), ותוקן ״כל״ כמאגרים ובובר. ״ביניהם״ — היו״ד הוספת מאגרים; ״וצד״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). ״צידיו סורנא״ — כך בכתב היד (במאגרים מסומן sic), וכך בבובר. ״כה אמר הנני שב״ — כך בכתב היד, בלי השם (בובר הוסיף את השם), והמילים ״כה אמר״ לבדן בתוך הפסוק. ״שבות אברהם לא נאמר״ — בכתב היד ״לא נאמ׳״.

בנוסח בובר ״עד ט״ו שנה״, ״להדס ועצמונית… זה מפיח ויהי טוב״, ״אין אדם מפריש מזה לזה״, ופסוקי ״ויגדלו הנערים… איש יודע ציד וגו׳״ ו״יושב אהלים״ בשלמותם.

מקבילות: בראשית רבה סג, טז — ״רבי פינחס בשם רבי לוי: להדס ועיצבונות שהיו גדולים זה על גבי זה; וכיון שהגדילו — הפריחו, זה ריחו וזה חוחיו. כך, כל שלש עשרה שנה — שניהם הולכים לבית הספר… לאחר שלש עשרה שנה — זה הולך לבתי מדרשות, וזה הולך לבתי עבודה זרה״ (כאן ״רבי ברכיה הכהן אמר רבי לוי״ ו״עד חמש עשרה שנה״). בראשית רבה סג, יז — ״רבי אבהוא אמר: צדני סדני: צד בבית, צד בשדה״. בראשית רבה סג, יח — ״שני אהלים: בית מדרשו שלשם, ובית מדרשו שלעבר״ (כאן ״כשאשוב לירושלים בזכותך אני חוזר״).

גוַיָּזֶד יַעֲקֹב — תבשיל של אבלים, ושלש עבירות של עשו

דרשת הפסוק · ״ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף״ · יעקב מבשל עדשים לאבלו של אברהם; שלש עבירות שעבר עשו בו ביום; חמש שנים שנגרעו מחיי אברהם

״זקינינו״, ״אוהבי ושונאי״ — כך בכתב היד. ״ולבית המשתה עדשים״ — בכתב היד ״עד^שי׳״ (וכך בובר: ״עדשים״). ״אותו הרשע בו יום״ — בכתב היד אחרי ״אותו״ סימן חסר (+), ו״הרשע״ הושלם כבובר (״אותו הרשע בו ביום״). ״דכתיב״ — בכתב היד ״דכת׳״. ״נפשא״ — בכתב היד ״נפשה״, והסופר מחק את הה״א; האל״ף הוספת מאגרים (בובר: ״והרג את הנפש״). ״הורג״ — בכתב היד ״הרוג״, ותוקן כמאגרים ובובר.

בנוסח בובר ״אין את יודע״, ״וילך להברות עליו״, ״ומה זה לי בכורה״, המספרים בספרות (ק״פ, קע״ה, חמש שנים בה״א), והפסוקים ״אם גנבים באו לך אם שודדי לילה״, ״ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה״.

מקבילות: בראשית רבה סג, כא — ״את מוצא: אברהם חי מאה ושבעים וחמש שנה, יצחק חי מאה ושמונים שנה. אלא אותן חמש שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו שלאברהם — מפני שבא עשו על נערה מאורסה, והרג את הנפש… רבי זכי רבה אמר: אף גנב… זו היא שיבה טובה: יראה לבן בנו עובד עבודה זרה, ומגלה עריות, ושופך דמים? מוטב לו שיפטר בשלום! שנאמר: כי טוב חסדך מחיים״. בראשית רבה סג, כ — ״ויזד יעקב נזיד… אמר לו: מה טיבו שלתבשיל הזה? אמר לו: שמת אותו הזקן״. בבלי בבא בתרא פרק א, טז ע״ב — ״אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו… חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה״ (שם בלי הגניבה).

דהַלְעִיטֵנִי — מלעיטין את הגמל, ומכירת הבכורה

דרשת הפסוק · ״הלעיטני נא… ויאמר יעקב מכרה כיום… הנה אנכי הולך למות… ויבז עשו את הבכורה״ · הלעטה לשון שפיכה; חלקו של עולם הבא; יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים; עשו ששנא דם הקרבנות ודם המילה; בבא רשע בא גם בוז

״בזבורית״ — הרי״ש הוספת מאגרים (מסופקת). ״נותן״ — הו״ו הוספת מאגרים. ״שפיכה״ — הפ״א מסופקת, והיו״ד הוספת מאגרים. ״רבותינו״ — בכתב היד ״רבותי׳״. ״הלעיטיני״ — כך בכתב היד, בפעם השלישית. ״עלכן קרא שמו אדום״ — כך בכתב היד, ״עלכן״ במילה אחת; הו״ו של ״אדום״ הוספת מאגרים. ״הבא״ — האל״ף הוספת מאגרים (והבי״ת מסופקת). ״איני״ — בכתב היד ״אינו״, ותוקן כמאגרים ובובר. ״מכור״ — בכתב היד ״מבור״, ו״מפרסמת״ — ״מפררסמת״ (שתיהן מסומנות sic במאגרים); תוקנו כבובר. ״לחשב״ — בכתב היד ״להשיב״, ותוקן כמאגרים ובובר (״(להשיב) [לחשב]״).

״אברהם מת״ — ״מת״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״אל תבכו למת בכו בכה להולך״ — כך בכתב היד (בפסוק: אל תבכו למת ואל תנדו לו בכו בכו להלך), ו״בכה״ מחוץ לפסוק. ״עד שלא״ — השי״ן מסופקת. ״בבכורות״ — התי״ו מסופקת. ״הקרבנות״ — התי״ו הוספת מאגרים. ״חנינה בן חמא״ — כך בכתב היד (בובר: חנינא). ״ורבותינו אומרים״ — בכתב היד ״ורבותי׳ אומ׳״. ״שלח ידיו בשלומיו״ — אחריו בכתב היד מקום שאינו נקרא, ו״חלל בריתו״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״ואומר״ — בכתב היד ״ואמ׳״, והו״ו הוספת מאגרים (מסופקת). ״בגופו״ — בכתב היד ״בגופא״, והסופר מחק את האל״ף; הו״ו הוספת מאגרים. ״על חרבך״ — כך בכתב היד (בפסוק: ועל חרבך). ״ויבא קלון״ — כך בכתב היד, בלשון משלי יא, ב (״בא זדון ויבא קלון״); בובר תיקן ״(ויבא קלון) [ועם קלון חרפה]״ כמשלי יח, ג.

מקבילות: בראשית רבה סג, כב — ״הלעיטני נא… אמר רבי יצחק בירבי זעיר: פער פיו אותו הרשע כגמל… כי דתנינן תמן: אין אובסין את הגמל… מן האדם האדם הזה — רבי יוחנן אמר: מניה ומן פטרוניה; רבי שמעון בן לקיש: מניה ומן דכוותיה״ (כאן ״רבי יוחנן: ממך ומן הדומין לך — מן הצדיקים שהן כיוצא בך״). בראשית רבה סג, כג — ״אמר רבי אחא: כל מי שהוא יודע לחשב — יום אחד ישב אבינו יעקב שלווה בצילו שלעשו״ (כאן ״אלף שנים, שיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים״). בראשית רבה סג, כ — ״ורוח הקודש אומרת: אל תבכו למת ואל תנודו לו — זה אברהם; בכו בכה להולך — זה עשו״. בראשית רבה סג, כה — ״עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות… ועשו היה שונא את הדם. רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה אמר: זה דם המילה. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: זה דם הבכורה בקורבנות. רבנן אמרי: שנאתה דמו שלאדם בגופו… רבי חונא אמר: זה דם הקרבנות, שהוא קרוי ברכה, היך דאת אמר: מזבח אדמה תעשה לי״ (כאן ״רבי לוי בשם רבי חנינה בן חמא: זה דם הקרבנות… ורבותינו אומרים: זה דם המילה״). בראשית רבה סג, כז וסד, ג — ״בבא רשע — זה עשו… ועם קלון חרפה — שניתלווה לו קלונו שלרעב… ויהי רעב בארץ״.

ההִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו — אברהם, יעקב, שבט לוי ויצחק

פתיחתא שנייה · ״ויהי רעב בארץ״ · אברהם בימי נמרוד והרעב, יעקב מידי עשו, שבט לוי במקדש ובמעשר, וכצבי שעינו אחת פתוחה; ויצחק מידי ישמעאל ומן הרעב

הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל־יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב(תהלים לג, יח–יט)

״ויהי רעב בארץ״ שבראש הסימן — הוספת בובר, בתוך [ ]; כתב היד פותח ״זה שאמר הכתוב״. ״אלהים״ — בכתב היד ״אלק׳ים״ (וכן בכל הפרשה ״אלק׳יך״). אחרי ״שהיה מיחל להקדוש ברוך הוא״ (אברהם) כתוב בכתב היד ״על פי״, ומאגרים מחקוהו (בובר: ״על פי.״). ״ממיתתו״ (נמרוד) — היו״ד הוספת מאגרים. ״להקדוש ברוך הוא״ (יעקב, בפעם השנייה) — הלמ״ד הוספת מאגרים. ״לחיותם ברעב״ — כך בכתב היד, בלי ו״ו (לפניו מחיקה של מאגרים). ״ואתנם לו מורא״ — כך בכתב היד ובפסוק (בובר: ״לי״). ״ודמה לך לצבי״ (בפעם הראשונה) ו״אל יראיו״ — הוספות מאגרים, בתוך [ ]. ״דבר אחר: הנה עין יי״ לפני ״זה יצחק״ — בכתב היד סימן חסר (+), והושלם כבובר. ״להציל״ — בכתב היד ״להפל״, ותוקן כמאגרים ובובר. ״ולהחיותם ברעב״ — בכתב היד ״ולהחיות׳ ברעב״ (בפסוק: ולחיותם), ו״ולהחיותם״ מחוץ לפסוק. ״ותרא שרה… יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו״ — בכתב היד ״הנערי׳… לפני׳״.

״ויהי רעב בארץ״ אצל אברהם — בראשית יב, י; אצל יצחק, בסוף הסימן — כו, א (בובר מציין יב, י בפעם הראשונה). בנוסח בובר ״להציל ממות נפשם, כשהן נכנסין להקריב״, ובלי ״דומה דודי״.

מקבילות: שיר השירים רבה ח (על ״ברח דודי״) — ״ודמה לך לצבי — מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מביט אליהם בשתי עיניו״. בראשית רבה נג, יז (על ״ותרא שרה… מצחק״) — ״רבי אלעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה צחק אלא לשון שפיכות דמים, היך דאת אמר: יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו״.

ווַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ — אל תרד מצרימה

דרשת הפסוק · ״וילך יצחק אל אבימלך… אל תרד מצרימה… גור בארץ הזאת״ · אברהם ירד, ויצחק, עולה תמימה שנולד בארץ, לא ירד; בעולם הזה הצדיקים מטורפין

״אבימלך״ — בכתב היד ״אבימל׳״. ״רבי הושעיה״ — בכתב היד ״הושע׳״ (בובר: הושעיא). ״אמר לו הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״א׳ל הק׳״. ״שבא״ — בכתב היד ״כשבא״, ומאגרים מחקו את הכ״ף. ״מחוצה לארץ״ — בכתב היד ״אחרנה לארץ״, ובמאגרים התיקון ״מחוצה״ (וכך בובר). ״שנולדת״ — בכתב היד ״שגולתה״ (מסומן sic), ובמאגרים התיקון ״שנולדת״ (וכך בובר). ״ותטמא״ — כך בכתב היד (״ותטמה״, והסופר מחק את הה״א; האל״ף הוספת מאגרים, והטי״ת מסופקת); במאגרים התיקון ״בתמיה״, וכך בובר (״תרד בתמיה״).

״בשם רבי שמואל ברבי יצחק״ — בכתב היד ״כש׳ ר׳ שמע׳ בר׳ יצחק״ (״כש׳״ מסומן sic במאגרים); תוקן כמאגרים (״שמ(ע)[וא׳]״) ובובר (״בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק״), וכך בבראשית רבה סד, ה (״רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק״). ״שתטמא בחוצה לארץ״ — כך בכתב היד (בובר: ״שיטמא בחוץ לארץ״). ״שנגזרה רעב״ — כך בכתב היד (בובר: ״שנגזרה גזירה״). ״בעולם הזה״ — בכתב היד ״בעל׳ הזה״. ״יהושע״ — בכתב היד ״יהוש׳״. ״ליריאיו״ — כך בכתב היד (בפסוק: ליראיו).

מקבילות: בראשית רבה סד, ה — ״וילך יצחק אל אבימלך… רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק: עד נחל מצרים… גור בארץ הזאת. אמר רבי הושעיה: את עולה תמימה: מה עולה, אם יצאת חוץ לקלעים — היא נפסלת; אף אתה, אם יצאת לחוץ — את נפסל״ (שם בשם רבי שמואל בר רב יצחק בעניין אחר, וכאן ״למה אינו רוצה שתטמא בחוצה לארץ״).

זיֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פׇעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם — חמשה דברים שהאב זוכה בהם לבן

פתיחתא ראשונה · זקנה נכתבה באברהם, ביצחק וביעקב; האב זוכה לבן בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובשנים; ויואב שנטל כנגדן חמש פורעניות

יֵרָאֶה אֶל־עֲבָדֶיךָ פׇעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל־בְּנֵיהֶם(תהלים צ, טז)

״כך דרש רבי תנחומא״ — בכתב היד ״ר׳ תנחומ׳״. ״עשרים דור מאדם עד אברהם״ — ״דור מ״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]; אחריו כתב היד ״עד״ פעמיים, ומאגרים מחקו את הראשון. ״אף הוא כתיב: ויהי כי זקן יצחק״ — בכתב היד ״אף הוא ועיני ישר׳ כבדו מזקן״ (הפסוק של יעקב, שנכתב כאן בטעות), ובמאגרים התיקון ״וביצחק כתי׳״; תוקן ״כתיב״ כבובר ולפי ״אף הוא כתיב״ שאחריו, ש״כתיב״ שבו הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״והדרת זקנים״ — כך בכתב היד (בפסוק: והדר), ו״והדרת״ מחוץ לפסוק. ״וזכה אברהם״ — לפניו מחיקה של מאגרים (בובר: שזכה). ״רבותינו״ — בכתב היד ״רבותי׳״. ״בעושר״ — הרי״ש הוספת מאגרים (והו״ו מסופקת). ״כיוסף״ — בכתב היד ״מיוסף״, והסופר מחק את המ״ם; הכ״ף הוספת מאגרים (מסופקת). ״אחיו״, ״מאביו״ — בכתב היד ״אחין״, ״מאבין״ (מסומנים sic במאגרים), וכן בכל הפרשה ״אבין״ במקום ״אביו״. ״ביצחק״ — בכתב היד ״בי^צחק״.

״בארות״ — בכתב היד ״כארות״ (sic). ״וישב יצחק ויחפרו״ — כך בכתב היד (בפסוק: ויחפר), ו״ויחפרו״ מחוץ לפסוק. ״וכתיב: ויחפרו עבדי יצחק״ — בכתב היד ״וכו״ (sic), ותוקן ״וכתיב״. ״ואומר״ — בכתב היד ״ואו׳״. ״לאביו״ (״שאמר לאביו״) — בכתב היד ״לאביון״, ומאגרים מחקו את הנו״ן. ״ק״פ… קע״ה״ — כך בכתב היד, במספרים. ״בן קע״ה״ — בכתב היד ״בו״ (sic, והבי״ת מסופקת). ״שזכה מהן״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״זה שאמר הכתוב״ (בפעם השנייה) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״פעליך״ — כך בכתב היד. ״אינו זוכה ו״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״כנגדן״ — בכתב היד ״כנגד׳״. ״יחלו״ — בכתב היד ״יחלוו״, ומאגרים מחקו ו״ו. ״כנגד הכח״ — בכתב היד ״זה הכוח״, ובמאגרים התיקון ״כנגד״, כשאר הארבעה. ״כאשה עניה״, ״בפשתן״ — הוספות מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). ״טוה״ — בכתב היד ״שוה״, ותוקן כמאגרים ובובר. ״השנים״ — בכתב היד ״הפונים״, והסופר מחק את ״פו״; השי״ן הוספת מאגרים. ״חוטא״ — בכתב היד ״חונא״, והסופר מחק את הנו״ן; הטי״ת הוספת מאגרים. ״כיצחק״ — בכתב היד ״כי־צחק״. ״מקלסו״ — הו״ו הוספת מאגרים. ״אבותך״ — כך בכתב היד (בפסוק: אבתיך).

בנוסח בובר ״עמד יצחק אף הוא כתיב״, ״שזכה אברהם ליצחק״, ״נוספו לו״ (ברבים, והמספר בה״א) ״יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך״, ״יחולו על ראש יואב ובנו״ (והפסוק בשלמותו בתוך [ ]), ״אין לה מנין לאכול״.

מקבילות: בראשית רבה סה, ט — ״אמר רבי יודה בירבי סימון: אברהם תבע זיקנה… מתחילת ספר ועד כאן אין כתיב זיקנה; וכיון שעמד אברהם — נתן לו זיקנה: ואברהם זקן״, ושם יצחק תבע ייסורין ויעקב חולי (וכאן ״עשרים דור מאדם עד אברהם… עמד יצחק… עמד יעקב… ועיני ישראל כבדו מזוקן״, וחמשת הדברים שהאב זוכה בהם לבן). משנה עדיות ב, ט — ״האב זוכה לבן בנוי, ובכח, ובעושר, ובחכמה, ובשנים, ובמספר הדורות לפניו, והוא הקץ״.

חאֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו — השוחד שכהה את עיני יצחק

פתיחתא שנייה · ודרשת הפסוק · ״ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני״ · עולתו של הקדוש ברוך הוא כהו עיניו, שנטל שוחד מעשו; לשון רמיות של עשו, ושבעה מקדשות שהוא עתיד להחריב

אֶבֶן־חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל־כׇּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל(משלי יז, ח)

״השוחד״ — בכתב היד ״הפוחד״, ו״ישכיל״ — ״כשביל״ (שתיהן מסומנות sic במאגרים); תוקנו כפסוק וכבובר. ״הוא״ (״האבן הוא השחד״) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״אמר״ (״מה אמר עולתו״) — בכתב היד ״אמ׳״, והמ״ם מסופקת; כך בובר. ״שיכהה״ — בכתב היד ״שיבהה״ (sic). ״ונעקד״ — הדל״ת מסופקת. ״אלא אמר הקדוש ברוך הוא״ — ״אלא״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״תקח״ — הקו״ף הוספת מאגרים. ״והכהותי״ — כך בכתב היד (הו״ו מסופקת; בובר: והכהיתי). ״ומה אם״ — בכתב היד ״ומה אש״, והסופר מחקו, ו״אם״ נכתב בגליון. ״יצחק הצדיק״ — ״יצ״ וה״א הידיעה הוספות מאגרים; ״שוחד״ (״נוטל שוחד מן אחרים״) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״ותכהין״ — בכתב היד ״ותבהין״ (sic).

״לשון רומיות הלא נאמר בכאן״ — ״הלא״ ובי״ת ״בכאן״ הוספות מאגרים, בתוך [ ], והוי״ו של ״רומיות״ מסופקת. ״ויאמר אליו בני״ — בכתב היד ״ואמ׳ אלא בני״, ותוקן כמאגרים ובובר. ״צווחות״ — כך בכתב היד (בובר: צווחת). ״מקדשות״ — התי״ו הוספת מאגרים. ״אהל״ — הה״א מסופקת. ״הורג עשרת השבטים״ — אחרי ״הורג״ כתוב בכתב היד ״את״, ומאגרים מחקוהו. ״שבטי״, ״תועבות״ — בכתב היד ״שבט׳״, ״תוע׳״. ״בלבו״ — בכתב היד ״בל־בו״.

מקבילות: בראשית רבה סה, ז — ״רבי יצחק פתח: ושחד לא תקח וגו׳. אמר רבי יצחק: מה אם שנטל שוחד מימי שהיה חייב לו — כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו — על אחת כמה וכמה! ויהי כי זקן יצחק״; ושם סה, ה (״מצדיקי רשע עקב שחד… על ידי שהצדיק את הרשע — כהו עיניו״). בראשית רבה סה, יא — ״ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. הדה היא: כי יחנן קולו וגו׳. חזקיה תורגמנה אמר: כי שבע תועבת בלבו… כי שבעים תועבת בלבו״ (שם בלי שבעת המקדשות). תנחומא (ורשא), תולדות ח — ״ויהי כי זקן יצחק, זה שאמר הכתוב: אבן חן השוחד בעיני בעליו… השוחד למה הוא דומה? לאבן, בכל מקום שנופלת שוברת״ (נוסח אחר).

טכֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ — הנני בפיו, ומתי ימות בלבו

דרשת הפסוק · ״ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני״ · עשו כמולייר של חרס מצופה זהב; זרעו של עשו אומרים בלבם

״ויאמר אליו״ — בכתב היד ״ואמ׳ אלא״ (הסופר מחק את האל״ף), ותוקן כמאגרים; ״ויאמר אליו הנני״ — בכתב היד ״ויאמ׳ אל׳ הנני״. ״חרס״ — כך בכתב היד, בשני המקומות (בפסוק: חרש), ומחוץ לפסוק. ״דלקים״ — בכתב היד ״חלקים״, ותוקן כפסוק, כמאגרים (״(ח)[דו]לקים״) ובובר. ״שפתיים״ — כך בכתב היד (בפסוק: שפתים), ומחוץ לפסוק. ״היה עשו״ — ״היה״ והו״ו הוספות מאגרים. ״כך היה עשו אומר לאביו: הנני, ובליבו היה אומר: מתי ימות״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר, בתוך [ ]); בתוכה ״ובלי׳״ — ״ובליבו״ (בובר: ובלבו). ״וכן״ — בכתב היד ״ובן״ (sic). ״זרעו של עשו״ — בכתב היד ״המן״, והסופר מחקו; ״עשו״ הוספת מאגרים (בובר: ״זרעו של [עשו] המן אומר בלבו״). ״ואמרת״ — התי״ו הוספת מאגרים (בפסוק: ואתה אמרת). ״שכח״ — בכתב היד ״שבח״ (sic). ״שמעי״ — בכתב היד ״שמעו״, ותוקן כמאגרים ובובר; ״נא״ — כך בכתב היד, ומחוץ לפסוק; ״היושבת״ — התי״ו הוספת מאגרים; ״האומרה״ — בכתב היד ״האו׳״; ״אני ואפסי עוד״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). ״צווח״ — בכתב היד ״יטוח״ (מסופק), ותוקן כמאגרים.

מקבילות: בראשית רבה סה, יא — ״ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. הדה היא: כי יחנן קולו וגו׳״ (בלי משל המולייר). המולייר, בעניין אחר — תנחומא (ורשא), וירא י: ״אמר רבי שמעון בן לקיש: המולייר הזה, אם בקש מהם אדם להוציא ממנו חמין — מוציא, צונן — מוציא״.

יוְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ — ארבע מלכויות, והברכות שנטל יעקב

דרשת הפסוק · ״ועתה שא נא כליך… וילך עשו השדה… ויאמר יעקב אל אביו… הקול קול יעקב… וירח את ריח בגדיו״ · כליך, תליך וקשתך — ארבע מלכויות; המלאך מתיר את צידו של עשו; יעקב לא שיקר; כי הקרה יי אלהיך; קול אדרינוס בביתר; גן עדן וגיהנם שנכנסו עמהם

״כליך״ (״זו מלכות בבל״) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״ויתן יי בידו״ — כך בכתב היד (בפסוק: ויתן אדני), והשם מחוץ לפסוק. ״יהודה״ — בכתב היד ״יהוד׳״. ״מלכות״ (מדי), ״שנאמר״ (יון), ״וצא השדה — זו מלכות אדום״ — הוספות מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). ״מטעמים״ — בכתב היד ״מטעמ׳״. ״וילך עשו השדה״ שבראש הפסקה — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). ״וכיון ש״ — בכתב היד ״ושן שהלך״, והסופר מחקו; ״וכיון ש״ ו״וקושר״ — הוספות מאגרים (וכך בובר). ״מתירן״ — הנו״ן הוספת מאגרים. ״כך״ — בכתב היד ״בך״ (sic). ״עד״ — בכתב היד ״עת״. ״ויאכל״ — בכתב היד ״יואכל״. ״ויטול״ — בכתב היד ״וישל״, והסופר מחק את השי״ן; ״טו״ הוספת מאגרים. ״את הברכות״ — בכתב היד ״אתה ברכות״. ״וילך עשו אל השדה״ — ״אל״ (הלמ״ד מסופקת) כך בכתב היד, ומחוץ לפסוק.

״ורבקה אמרה״ — בכתב היד ״אמ׳״. ״בוקולי״ — כך בכתב היד (בפסוק: בקלי), ומחוץ לפסוק. ״כיון שהלך״ — בכתב היד ״שן״, והסופר מחקו; ״כיון״ הוספת מאגרים. ״והביא״ — מסופק בכתב היד. ״ואף על פי ברכו. שאתם אומרים״ — כך בכתב היד (לפני ״ואע״פ״ כתוב ״אלא״, ומאגרים מחקוהו); בובר: ״וברכו. ואע״פ שאתם אומרים שיקר יעקב — לא שיקר״. אחרי ״ברכו״ כתב הסופר נוסח ראשון משובש של הקטע (״שאני או..׳ ששיקר יעקב… בלעם א׳ לכל ואף ברכו״), ומאגרים הקיפוהו בסוגריים; לא נדפס. לפני ״בלעם״ ולפני ״עשו״ כתוב ״אלא״, ומאגרים מחקוהו. ״אלא אמר״ — ״א אמר״ הוספת מאגרים; ״הוא״ (״עשו הוא בכרך״) — הוספת מאגרים. ״לך״ (״ליקח לך אשה״), ״המזבח״, ״לו״ (״ואמר לו המלאך״) — הוספות מאגרים, בתוך [ ].

״איל״ (״לא הצמיח הקדוש ברוך הוא איל בשבילך״) — כך בכתב היד; מאגרים ובובר תיקנו ״אלא״. ״לפניך״ (״ואף אמר: כי הקרה יי אלהיך לפניך״) — כך בכתב היד, ומחוץ לפסוק. ״וכיון״ — בכתב היד ״ושן״, ובמאגרים התיקון ״וכיון״. ״וגו׳״ אחר ״גשה נא ואמושך בני״ — בכתב היד ״ו׳״, והגימ״ל הוספת מאגרים. ״אמר לו״ (״הויא את עושה״) — בכתב היד ״א׳ל״ (ומאגרים הוסיפו ו״ו). ״יעקב״ (״בקולך יעקב״) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״אבל הידים״ — אחרי ״אבל״ כתוב בכתב היד ״עשו ו״, ומאגרים מחקוהו. ״הראשונים היה דורש״ — בכתב היד ״ומה איש״, ובמאגרים התיקון ״הראשונים היה דורש״ (וכך בובר). ״הרג״ — בכתב היד סימן חסר (+), והושלם כבובר (״[הרג]״). ״בביתר״ — בכתב היד ״בכיתר״ (sic), ובסוף הדבר ״בבית׳״. ״לו״ (״מה שעשו לו ידי עשו״) — כך בכתב היד ובבובר; מאגרים תיקנו ״לי״. ״הכירו״ — הרי״ש הוספת מאגרים, ואחרי הו״ו כתב הסופר נו״ן ומחקה.

״שהרשעים״ — הרי״ש ו״ים״ הוספות מאגרים (בכתב היד ״שהשעי׳״). ״ביקש לברכו״ — כך בכתב היד ובבובר; במאגרים התיקון ״רצה״. ״כשראה״ — בכתב היד ״כשרא׳״. ״בשבילו״ — הו״ו הוספת מאגרים. ״כשנכנס״ — בכתב היד ״כשנכבס״ (sic), ובפעם השנייה ״כשנבנס״ (sic). ״עימו״ — כך בכתב היד (מאגרים מחקו את היו״ד). ״כריח שדה״ — בכתב היד ״בריח שרה״, ו״ציון שדה״ — ״ציון שרה״; תוקנו כפסוקים וכבובר. ״נכנסה גיהנם״ — בכתב היד ״נכנס׳״. ״שהוא עומד״ — בכתב היד ״שהיא״ (sic, והדל״ת של ״עומד״ מסופקת). ״בה״ (״אותה שכתוב בה״) — בכתב היד ״בהו״, והסופר מחק את הו״ו.

בנוסח בובר ״מלכות מדי״ (בתוך [ ]), ״כלי בית האלהים״, ״לצוד ציד להביא״, ״אנכי יעקב, עשו [הוא] בכורך״, ״אל תשלח ידך אל הנער״, ״הויא את עושה בקולך״, ״ר׳ יהודה בר אילעאי״, ״ולא בקש לברכו״, וקטע ״כיון שצפה יקום… ולא הכירו״ בסוגריים.

מקבילות: בראשית רבה סה, יג — ״דבר אחר: שא נא כליך — זו בבל… תליך — זו מדי… וקשתך — זו יוון… וצא השדה — זו אדום״ (שם בלי שם אומר, וכאן ״אמר רבי יצחק נפחא״). בראשית רבה סה, יח — ״אנכי — לקבל עשרת הדיברות; אבל עשו בכורך״. בראשית רבה סה, יט — ״מה אם לקורבנך המציא לך — וישא אברהם את עיניו וירא — למאכלך על אחת כמה וכמה! וחרנה אמר: אם לזיווגך המציא לך… בשעה שאמר כי הקרה יי אליך לפני — אמר: אין עשו מזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא, וזה מזכיר שמו… אין זה עשו — אלא יעקב״. בראשית רבה סה, כא — ״אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: ברוך רבי היה דורש: הקול קול יעקב — קולו שליעקב מצוח מימה שהעשו לו הידים ידי עשו. אמר רבי יוחנן: קל אנדריינוס קיסר — הורג בבתר שמונים אלף ריבא בני אדם״; וכן ירושלמי תענית ד, ה (״אמר רבי יוחנן: קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא״). בראשית רבה סה, כב — ״ולא הכירו כי היו ידיו — בשעה שהיה רואה רשעים עומדים ממנו — לא הכירו… בשעה שנכנס יעקב אצל אביו — נכנסה גן עדן עמו… דבר אחר: וירח את ריח בגדיו — כגון יוסה משיתה ויקים איש צרורות… נכנס והוציא מנורה שלזהב״ (שם מעשה יוסי משיתא, וכאן ״יקים… נכנס והביא את המנורה״). בראשית רבה סז, ב — גיהנם שנכנסה עם עשו (״מי אפוא״).

יאוְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים — יעקב שותף עם בוראו

דרשת הפסוק · ״ויתן לך האלהים״ · כשישלים האלהים מליותו נותן הברכות; הצדיקים שותפים עם המלך במלאכתו, וכל מה שהוא פועל — להם הוא מתוקן

״ויתן לך אלהים אין כתיב כאן״ — בכתב היד ״ויתן לך (ה)אלה׳ים״: מאגרים מחקו את הה״א, ו״אין כתי׳ כאן״ הוספתם, בתוך [ ]. אחר כך כתב הסופר ״מליותו הוא״ ומחקו, ושב וכתבו במקומו. ״בשישלים״ — בכתב היד ״בשישל׳״ (ולפניו סימן +); בובר: ״כשישלים אלהים מליותו״. ״בשם רבי ראובן״ — בכתב היד ״בש׳ר ראובן״. ״ראה״, ״בך״ — הוספות מאגרים, בתוך [ ]. ״יושבי נטעים״ — כך בכתב היד (בפסוק: ויושבי), ומחוץ לפסוק. ״שהם״, ״מלך״ — הוספות מאגרים, בתוך [ ]. ״המלכים״ — בכתב היד ״המל׳״. ״בריאות״ — ״יא״ הוספת מאגרים (והו״ו מסופקת). ״אמר הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״א׳ הק׳״. ״היא שדוד אומר״ — כך בכתב היד (היו״ד מסופקת; בובר: הוא).

בנוסח בובר ״(מליותיו אלא האלהים בשיש לאלהים מליותי) [אלהים אין כתיב כאן אלא האלהים כשישלים אלהים מליותו]״, ״שותפים״, ״ובוראים ברי׳״, ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳״. ״המה היוצרים ויושבי נטעים… עם המלך במלאכתו ישבו שם״ — בבבלי בבא בתרא פרק ה, צא ע״ב נדרש על בני יונדב בן רכב ושלמה (נוסח אחר).

יבמהו שיקפל אדם את כליו בשבת

הלכה · ילמדנו · מקפלין כלים בשבת לכבוד השבת; כתנות עור — בגדי כהונה גדולה של בכורו של עולם, שעברו מאדם עד יעקב

״ילמדנו רבינו״ — בכתב היד ״ילמדי׳ רבו׳״. ״כליו״ — בכתב היד ״כמו״, ותוקן כמאגרים ובובר. ״מקפלין״ — בכתב היד ״מקסלין״ (sic). ״אפילו ארבעה וחמשה פעמים״ — בכתב היד ״אפי׳ ארבע׳ וחמש׳ פעמ׳״. ״המיטת״ — בכתב היד ״המישת״, ותוקן כמאגרים (בובר: המטות). ״לקפלן״ — הנו״ן מסופקת. ״חושש״ — בכתב היד ״חישש״ (sic). ״מכבדין״ — הדל״ת מסופקת; ״נקייה״ — היו״דים מסופקות. ״ויעש לו אלהים לאדם״ — כך בכתב היד (בפסוק: ויעש יי אלהים לאדם), ו״לו״ מחוץ לפסוק; בובר: ״ויעש (לו) [יי] אלהים״. ״כותנת עור״ — בכתב היד ״כותנת״, ומאגרים מחקו את הו״ו (בפסוק: כתנות). ״בגדי״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). אחרי ״כהונה גדולה״ כתוב בכתב היד ״שבה׳״, ומאגרים מחקוהו. ״שהיה בכבודו של עולם״ — כך בכתב היד ובבובר (ולהלן ״שהיה בכורו של עולם״). ״עולם״ (״בכורו של עולם״) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״בא נח ומסרן לשם, שהיה בכורו של נח; ושם״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (בובר: ״בא נח [ומסרן לשם, ושם] מסרן לאברהם״).

מ״ואברהם ליצחק״ עד ״ואתה תשמע השמים״ (סימן יד) — כתב יד פרמה 3122. ״ואברהם״ — בכתב היד ״ואבר׳״. ״עבודה זרה״ — ״ע׳ז״. ״כשעמד״ — השי״ן הוספת מאגרים. ״מן עשו״ — לפניו כתוב ״ע״, ומאגרים מחקוהו. ״שקנה״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (בובר: ״שלקח… מיד עשו״). ״את הבגדים״ — בכתב היד ״אתד״, ומאגרים מחקו את הדל״ת. ״וירח ריח בגדיו״ — כך בכתב היד, בלי ״את״. בנוסח בובר ״ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן לעשו, שהיה בכורו״, ובסוף: ״מה בירכו? ממה שקראו בענין: ויתן לך האלהים וגו׳״.

מקבילות: בראשית רבה סג, כה — ״מה ראה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה? דתנינן: עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות… אמר: יהיה הרשע הזה עומד ומקריב?״. בראשית רבה סה, טז — ״ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות — מה שחמד מנמרוד… אשר אתה בבית — וכמה נשים היו לו, ותמר: אשר איתה בבית? אלא דהוה ידע מה עובדיהון״. במדבר רבה ד, ח — ״אדם הראשון היה בכורו של עולם… לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר: ויעש יי אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור… כיון שמת אדם מסרן לשת… מת נח ומסרן לשם… מת שם ומסרה לאברהם… מת אברהם ומסרה ליצחק; עמד יצחק ומסרה ליעקב… שנטלה יעקב מן עשו בערמה״ (נוסח אחר ומורחב, ושם בלי נשי עשו ורבקה).

יגשׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי — איוב, בית המקדש ויעקב

פתיחתא ראשונה · ביתו של איוב פתוח לעוברים ושבים, והטל על קצירו; שערי המקדש פתוחים לתורה; ויעקב שמרדף בתי כנסיות, ובטל נתברך

שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי(איוב כט, יט)

הסימן כולו — כתב יד פרמה 3122. ״ויתן לך האלהים״ שבראש הסימן — הוספת בובר, בתוך [ ]. ״אילה של תורה״ — לפניו כתב היד ״אילא תורה״, ומאגרים מחקוהו. ״כשם שהיו אומרים״ — בכתב היד ״אומ׳״ (בובר: ״כשם שאת אומר״). ״למים״ (״למים אין כתיב כאן״) — הושלם כבובר (״[למים] אין כתיב כאן״); בכתב היד ״אין כת׳ כאן״ בלבד. ״לעוברים״ — בכתב היד ״לעוברי׳״. ״ויותר לפני ושרה״ — כך בכתב היד (מסומן sic במאגרים), ואינו מובן; בובר: ״פתוח לעוברי דרכים ושבים, למד מביתו של אברהם״. ״טל ילין בקצירי״ — כך בכתב היד, בלי ו״ו. ״חנינה״ — כך בכתב היד. ״הכל היו קוצרים את הכנס״ — כך בכתב היד (בובר: ״הכל היו רואין״). ״שלא״ — ״לא״ הוספת מאגרים, והסימן + לפניו ואחריו. ״ישתלהו״ — כך בכתב היד (בובר: ״שלא ישיב ליחו״).

לפני ״שנאמר הוי כל צמא״ כתב הסופר ״ר׳״ ומחקו. ״לכו״ — הו״ו מסופקת. ״כמו ששנו רבותינו״ — בכתב היד ״כמ׳ ששנו רבו׳״. ״שלשה בתי דינין״ — בכתב היד ״ג׳״. במשנה ובבובר שלשה: ״אחד על פתח הר הבית, ואחד על פתח העזרה, ואחד בלשכת הגזית״; בכתב היד שנים בלבד, ״אחד על פתח העזרה ואחד בלישכת הגזיה״. ״הגזית״ — בכתב היד ״הגזיה״ (sic). ״שרשי פתוח״ (בפעם השלישית) — ״שי״ מסופקות. ״הזז משם״ — כך בכתב היד (בובר: ״[זז]״). ״זה יעקב״ — הה״א מסופקת. ״מרדף״ — בכתב היד ״מדרף״ (sic). ״בטל״ — הלמ״ד מסופקת. ״פותח לו״ — בכתב היד ״פתוח״ (sic); בובר: ״בטל הוא פותח לך״. בנוסח בובר ״אלא כשיבוא אצל אביו לקבל עשר ברכות״, ״ויתן לך האלהים מטל השמים וגו׳״.

מקבילות: בראשית רבה סו, א — ״ויתן לך האלהים מטל השמים. שרשי פתוח אלי מים וגו׳. אמר איוב: על ידי שהיו דלתיי פתוחות לרווחה — הכל היו קוצרים יבישות, ואני קוצר מלילות… אמר יעקב: על ידי שהייתי עוסק בתורה, שנמשלה במים — זכיתי להתברך בטל״.

ידיתן, ויתן — בדין

דרשת הפסוק · ״ויתן לך האלהים… הנה משמני הארץ״ · יתן לך משלו ומשל אבותיו; ליעקב בדין, ולעשו בין צדיק בין רשע; תפילת שלמה על הנכרי, שלא יאמר: לא מצאתי בו ממש

מתחילת הסימן עד ״ואתה תשמע השמים״ — כתב יד פרמה 3122, ומ״למה? אם אין אתה עושה לו״ — כתב יד וטיקן 34. ״ברכת אברהם״ — בכתב היד ״את + אבר׳״, ו״ברכת״ הושלם כבובר. ״ואם לאו״ — לפני ״לאו״ כתוב ו״ו, ומאגרים מחקוהו. ״ומתייסר״ — בכתב היד ״ומתייסרו״, והסופר מחק את הו״ו. ״אחר מדת הדין… הוא מתחיל לומר״ — בכתב היד סימן חסר (+), ואחריו ״למה לומ׳ כש״ שהסופר מחק; הושלם מנוסח בובר (שם בתוך [ ]), ובלעדיו נמצא הצדיק אומר ״כשם שהתפללתי לפני עבודה זרה״. ״אף לפני הקדוש ברוך הוא התפללתי ולא מצאתי בה ממש״ — כך בכתב היד (בובר השלים את המשפט בתוך [ ]).

״שלמה״ — בכתב היד ״שלמ׳״. ״יי אמר לשכון בערפל״ — כך בכתב היד (בובר: ״אז אמר שלמה יי אמר לשכון בערפל״). ״תפילתו״ — בכתב היד ״תפיל׳״. ״רבונו של עולם״ — ״רבש׳ע״. ״ואם לאו, אל תתן לו, שנאמר… אבל הנכרי, אם״ — הושלם מנוסח בובר (״רבונו של עולם כשיהא לו, ואם לאו אל תתן לו, שנאמר ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע [את] לבבו, אבל הנכרי אם יבא ויתפלל לתוכו, מה שהוא מבקש תן לו״): בכתב היד מדלג מ״ומבקש כל דבר״ אל ״יבא והתפלל לתוכו״, ובלעדי ההשלמה נמצא ״בין ראוי בין אינו ראוי״ נאמר על ישראל. ״לתוכו״ — הכ״ף הוספת מאגרים. ״ואתה תשמע השמים״ — כך בכתב היד, בו״ו (מלכים א ח, מג: אתה תשמע).

״כל מה שהוא מבקש״ — ״כל״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״ואומר״ — בכתב היד ״וא׳ל״, ומאגרים מחקו את הלמ״ד והוסיפו ו״ו. ״ששמו״ — בכתב היד ״שפמו״, והסופר מחק את הפ״א; השי״ן הוספת מאגרים. ״מסוף״ — בכתב היד ״מס־וף״. ״בו״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״כשם״ — בכתב היד ״בשם״ (sic). ״משמני״ — בכתב היד ״משמ׳״. בנוסח בובר ״כך אותו הבית של שלמה״, ״ולא מצאתי בו ממש כשם שלא מצאתי בע״ז״.

מקבילות: בראשית רבה סו, ג — ״ויתן לך — ויחזיר ויתן לך. יתן לך — ברכות; ויתן לך — כבשיהם. יתן לך — שלך; ויתן לך — שלאביך. יתן לך — שלך; ויתן לך — שלאחיך״ (נוסח אחר). לדרשת ״האלהים — בדין… ולעשו בין צדיק בין רשע״ ולתפילת שלמה על הנכרי לא נמצאה מקבילה במדרשים ובתלמודים שבקבצי פרויקט השו״ת.

טווַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים — למעלה מן העניין: עד כאן הכנסתי עמך

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויתן לך האלהים״ · רבקה מכניסה את יעקב עד מחיצתה; לשונו של יעקב ולשונו של עשו; שני מלאכים והקדוש ברוך הוא סומכים את יעקב; כחו של קול יעקב

״ויתן לך״ שבראש הסימן — הוספת בובר, בתוך [ ]. ״העיניין״ — כך בכתב היד. ״ורבקה אמרה״ — בכתב היד ״אמ׳״. ״יהודה הלוי ברבי שלום בשם רבי חלבו״ — בכתב היד ״יהוד׳ הלוי ב׳ר שלום בש׳ר חלבו״. ״הכניסה״ — בכתב היד ״הכניס׳״. ״מחיצתה״ — היו״ד והתי״ו הוספות מאגרים. ״היכן״ — הה״א מסופקת. ״רשות״ — הרי״ש הוספת מאגרים. ״אמרה לו״ — בכתב היד ״אמ׳ לו״. ״הכנסתי״ — היו״ד מסופקת. ״אלהיך״ — בכתב היד ״אלהי׳ך״. ״עימך״ — כך בכתב היד.

״נכנס. כיון שאמר לו״ — בכתב היד ״כאן״, ובמאגרים התיקון ״כיון״ (וכך בובר). ״עשו נשא קל וחומר… שעתי ושעתך עשת״ — כך בכתב היד, ואינו בנוסח בובר (שם: ״אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר כי הקרה יי אלהיך לפני, אמר יצחק: הלשון הזה אינו לשון עשו״). ״עשו״ (״עשו עשה תשובה״) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״או לאו״ — בכתב היד ״אילו״, ובמאגרים התיקון ״או לאו״. ״בא״ — הבי״ת מסופקת. ״שעתי ושעתך עשת״ — בכתב היד ״שעתי עשת ושעתך עשת״, ומאגרים מחקו את הראשון. ״ועשו אומר״ — בכתב היד ״ועשו ואו׳״, והסופר מחק את הו״ו. ״יעקב״ (״כשנכנס יעקב״) — בכתב היד ״ישר׳״, והסופר מחקו; ״יעקב״ הוספת מאגרים. ״מה אמר לו: יקום אבי. ראה״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר). ״בטירחה״ — כך בכתב היד (בובר: בטירחא).

״רבי הושעיה״ — בכתב היד ״הושע׳״ (בובר: ״ר׳ יהושע״; בבראשית רבה סה, יט ״רבי הושעיה״). ״שאמר״ — בכתב היד ״שהוא״, ותוקן כמאגרים ובובר. ״גשא נא״ — כך בכתב היד (בפסוק: גשה). ״הירתית״ — בכתב היד ״הירתיתי״, ומאגרים מחקו את היו״ד. ״אמר לשני המלאכים״ — בכתב היד ״א׳״; ״לסייעו״ — הסמ״ך מסופקת (בובר: ״וסייעו״). ״מתיירא״ — היו״ד השנייה מסופקת. ״ואיסטריה שלי״ — ״יה״ הוספת מאגרים, ואחריו כתב היד ״בו יא׳״, ומאגרים מחקוהו (בובר: ואיסטריא). ״ואתה מתיירא״ — לפניו כתב היד ״מי״, ומאגרים מחקוהו. ״אל תירא כי אתך אני ואל תשתע… אך תמכתיך״ — כך בכתב היד (ישעיה מא, י: כי עמך אני אל תשתע… אף תמכתיך; ״אל תירא כי אתך אני״ — ישעיה מג, ה), והמילים השונות מחוץ לפסוק. ״עמך״ — הכ״ף מסופקת. ״תמכתיך״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״תמכת׳״; ״בימין״ — היו״ד מסופקת.

״אמר לו יצחק״ — ״יצחק״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״הוא״ (״ואם הוא בורח״), ״ועד סופו״, ״דבר״ — הוספות מאגרים, בתוך [ ] (וכך בובר); ״בורח״ — הו״ו הוספת מאגרים; ״ברח״ (״אפילו אדם ברח״) — מסופק בכתב היד (בובר: בורח). ״אתה״ — הה״א הוספת מאגרים. ״הוא בא מעצמו״ — לפניו כתב היד ״והרי״, ומאגרים מחקוהו (בובר: והרי הוא). בנוסח בובר ״כחך״, ״אתה אומר [דבר] בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו״. הדרשה נמשכת בסימנים טז–יז (״דבר אחר: הקול קול יעקב״, ״כשבא יעקב לברך את יהודה״), שבחלק ב של הפרשה במאגרים, ונדפסו כאן.

מקבילות: בראשית רבה סה, יז — ״ותתן את המטעמים וגו׳ — ליוות אותו עד הפתח. אמרה לו: עד כן הייתי חייבת לך; מיכן והלך — ברייך יקום לך״ (כאן ״רבי יהודה הלוי ברבי שלום בשם רבי חלבו… עד מחיצתה… אלהיך יכנס עימך״). בראשית רבה סה, יח — ״אתה אמרתה קום נא שבה — בבקשה… אתה אמרתה יקום אבי — גדה דעבודה זרה דאת קאים״. בראשית רבה סה, יט — ״אמר רבי הושעיה: בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמשך בני — נשפכו מים על שוקיו, והיה לבו רפה כשעווה. וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזים אותו במרפקו כדי שלא יפול… אל תשתע — לא תשוע״. בראשית רבה סה, כ — ״הא קל דקל חכים… קולו שליעקב מכניס… מכרז לה והוא אתי״.

טזהַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב — קולו של יעקב, יין הברכה, ומטל השמים

דרשת הפסוק · ״הקול קול יעקב… אתה זה בני עשו… ויתן לך האלהים מטל השמים… יעבדוך עמים״ · הקולות והגשמים בזכות יעקב; ייסורין בלא כעס; יין שהביא מיכאל; ריח הצדיקים; טל השמים — תורה, מן, ירושלים; עשר ברכות

״כל הקולות״ — לפניו כתוב בכתב היד ״ק״, ומאגרים מחקוהו. ״[שנאמר]״ — הוספת מאגרים. ״ויהי קולות״ — כך בכתב היד (במסורה: קלת). ״לקול תתן המון מים בשמים״ — כך בכתב היד (במסורה: תתו), ונכתב מחוץ לפסוק. ״מתמוטטות״ — בכתב היד ״מוששות״ (אותיות מסופקות), ותוקן כמאגרים וכבובר. ״קולו״ — בכתב היד ״חולו״. ״גבוה״ — כך בכתב היד (במסורה: גבה). ״תכעיס״, ״מפטיט״ — היו״ד מסופקת. ״ידיו עשו״ — כך בכתב היד (בובר: ״ידי עשו״). ״ואם לאו הקול קול יעקב; מהו והידים ידי עשו״ — בכתב היד ״אם לא הוקול יעקב מיד והידים ידי עשו״ (הוי״ו של ״הוקול״ מחוקה), ותוקן כמאגרים וכבובר. ״ואמרו״ — בכתב היד ״דא׳״ (קריאתו מסופקת במאגרים). ״היש בקרבינו״ — כך בכתב היד, בלי ״יי״ שבפסוק.

״הגישה… ואוכלה״ — כך בכתב היד (במסורה: הגשה… ואכלה). ״הביא״ — בכתב היד ״חביאו״, החי״ת sic והוי״ו מחוקה. ״אמרו רבותינו״ — בכתב היד ״אמ׳ רבו׳״. ״ראה ריח בגדיו ויברכיהו״ — בכתב היד ״ראה ריח בני כריח שדה בגדיו ויברכה״, ותוקן כמאגרים (בובר: ״[היה צריך לומר ראה ריח בגדיו ויברכהו]״). ״שריחן״ — הנו״ן מסופקת (בובר: ״שריחו״). ״הראשון״ — בכתב היד ״הראש׳״. ״המדרשים״ — בכתב היד ״אילול המדרש׳״ (הלמ״ד השנייה מחוקה), ונפתח כבובר. ״ירושלים״ — בכתב היד ״ירושל׳״. לפני ״ומשמני הארץ״ השני כתוב בכתב היד ״ה״, ומאגרים מחקוהו. ״סולת״ — ״סו״ הוספת מאגרים. ״ורוב״ — אחר הוי״ו כתובה בכתב היד ו׳ נוספת ומחוקה. ״זה שמן זיתיך״ — כך בכתב היד (בובר: ״זו שמן זיתים״). ״וישתחו… לאומים״ — כך בכתב היד. ״הוי גביר״ — כך בכתב היד (במסורה: הוה), ונכתב מחוץ לפסוק. ״וחביריו״ — היו״ד הוספת מאגרים (פעמיים).

מקבילות: בראשית רבה סו, ג — ״מטל השמים — זה המן… ומשמני הארץ — זו הבאר״, ״דבר אחר: מטל השמים — זו ציון, כטל חרמון שיורד וגו׳; ומשמני הארץ — אילו הקרבנות; ורוב דגן — אילו הביכורים; ותירוש — אילו הנסכים״, ״דבר אחר: מטל השמים — זה המקרא, ומשמני הארץ — זו המשנה, ורוב דגן — זה התלמוד, ותירש — זו אגדה״; בראשית רבה סו, ד — ״יעבדוך עמים — אילו שבעים אומות; וישתחוו לך לאמים — אילו בני ישמעאל ובני קטורה… הוה גביר לאחיך — זה עשו ואלופיו״ (כאן ״לאומים — בני קטורה, גביר לאחיך — בני ישמעאל, בני אמך — בני עשו״); בראשית רבה סה, כב — ״אין לך ריח קשה משטף זה שלעזים… אלא בשעה שנכנס יעקב נכנסה גן עדן עמו״.

יזוַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא — נסים שלא נודעו ליעקב

דרשת הפסוק · ״ויהי כאשר כלה יצחק לברך… ויהי אך יצא יצא יעקב״ · וחתימה · בני אביך ובני אמך; יעקב שנטמן אחר הפתח; המלאך שמתיר את ציד עשו; הנסים שאדם אינו יודע בהם, והגאולה משעבוד אדום

מראש הסימן עד ״שאילו ראהו עשו היה הורגו״ — כתב יד וטיקן 34; מ״אמר רבי יהודה הלוי״ עד הסוף — כתב יד פרמה 3122.

״לברך״ — הרי״ש מסופקת. ״וישתחוו לך בני אביך״ — בכתב היד ״וושתחוו״ (sic; במסורה: ישתחוו). ״[אלא]״ — הוספת מאגרים. ״ויהי כאשר כלה לברך״ — כך בכתב היד, בלי ״יצחק״ שבפסוק. ״שתי יציאות כתיב״ — אחריו כתוב בכתב היד ״כאין״ (או ״כאון״), ומאגרים מחקוהו (בובר: ״כתיב כאן״). ״היה לו״ — בכתב היד ״רא״, ותוקן כמאגרים. לפני ״שער מן הצפון״ כתוב בכתב היד ״ודין״, ומאגרים מחקוהו. ״והרוסקום״ — כך בכתב היד (בובר: ״והריסקוס״). ״שבחושך״ — ״שך״ הוספת מאגרים, והבי״ת מסופקת. ״הורגו״ — הוי״ו מסופקת. בנוסח בובר ״(יצחק אמר)״ — כאן ״רבי יצחק אמר״.

״אמר רבי יהודה הלוי״, ״אמר רבי יהודה ברבי לוי״ — כך בכתב היד (״יהוד׳… בר׳ לוי״); בבובר ״אמר ר׳ יהושע בן לוי״ בשני המקומות. ״המלאך״ — לפניו כתוב בכתב היד ״המלך״, ומאגרים מחקוהו. ״יחרך״ — בכתב היד ״יחרה״ (sic). ״אתה אלהים״ — בכתב היד ״את׳ אלהי׳״. ״לבדיך״ — כך בכתב היד. ״לכם״ — בכתב היד ״ילכם״, ומאגרים מחקו את היו״ד. ״ביום צאתך ממצרים״ — כך בכתב היד (מיכה ז, טו: כימי צאתך מארץ מצרים; לפני ״ממצרים״ כתוב ״ממך״, ומאגרים מחקוהו). בנוסח בובר ״לך לבדך לעשות פלאים עלינו להיות מברכין אותך, שנאמר ברוך יי אלהים וגו׳״, שאינו בכתב היד.

מקבילות: בראשית רבה סז, ב — ״דאמר רבי יהושע בן לוי: כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן, עופות ומסרסן ומלאך בא ומפריחן… כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות״ (על ״לא יחרוך רמייה צידו״); תנחומא (ורשא), תולדות יא — ״כיצד היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו… והשטן מתירן ומבריחן… וכן הוא אומר לא יחרך רמיה צידו, והיה מגלגל בשעות עד שבא יעקב ונטל את הברכות״ (שם השטן ולא המלאך).

יחאֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר — כנסת ישראל, ויעקב שנטל את הברכות

פתיחתא ראשונה · כנסת ישראל ישנה ולבה ער; קול דודי — משה; יעקב שנתייאש ורבקה שנתן הקדוש ברוך הוא בלבה

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה(שיר השירים ה, ב)

מראש הסימן עד ״למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך״ — כתב יד פרמה 3122; מ״תמתי — תומתי״ עד הסוף — כתב יד וטיקן 34.

״רבונו של עולם [..] הקרבנות״ — בכתב יד פרמה ״רבש״ע״ ואחריו חסר (במאגרים מסומן +), והושלם בתוך [ ] מנוסח בובר: ״אני ישנה מבית המקדש ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות; אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער במצות ובצדקות; אני ישנה מן המצות״. ״ישינה״ — כך בכתב היד (במסורה: ישנה), ובפעם השנייה ״ישנה״. ״ברבי אבא״ — בכתב היד ״בר׳ אבא״ (בובר: ״בר אבא״). ״צור לבבי וחלקי לעולם״ — כך בכתב היד, בלי ״אלהים״ שבפסוק. ״שיהו״ — בכתב היד ״שיהוי״, ומאגרים מחקו את היו״ד. ״במצרים״ — לפניו בכתב היד ״במצמ״, ומאגרים מחקוהו. ״שנתאחזו לי כשתי מצות״ — כך בכתב היד (בובר: ״שנתאחו לי בשתי מצות״). ״כל אשר דבר יי נעשה״ — שמות יט, ח, לשון הפסוק בלי ״ונשמע״ (בובר: ״נעשה ונשמע״, שמות כד, ז). בנוסח בובר ״מן המקרא הזה צור לבבי״, ״כה אמר יי כחצות הלילה״, ״אמר רבי יוסי: אמר הקב״ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח]״, ״יונתי — במרה שנצטויתי לי כיונה במצות״, ״כל אשר דבר יי נעשה ונשמע״ ועוד ״שראשי נמלא טל — [שנאמר] אף שמים נטפו״, שאינם בכתב היד.

״נתיאש וישן לו״ — הנו״ן של ״וישן״ מסופקת בכתב היד (בובר: ״נתייאש לו״). ״רבקה אמרה״ — בכתב היד ״רבקה אמ׳״, ואחריו ״וגו׳״ שהסופר מחקו. ״אין את [יודעת]״ — בכתב היד ״אין את׳״ ואחריו חסר (במאגרים +), והושלם כבובר. ״המצחק מאביו״ — כך בכתב היד (בובר: ״המשחק באביו״). בבובר ״שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע, ואין מתעתע אלא ע״ז, שנאמר הבל המה מעשה תעתועים״ (כאן ״כתיב כאן כמתעתע וכתיב הבל המה״). ״והבאתי עלי קללה״ — בכתב היד ״והבאת״ (במאגרים מסומן sic). לפני ״קול דודי דופק״ כתוב בכתב היד ״קול די״, ומאגרים מחקוהו. ״וריעי״ — כך בכתב היד (במסורה: ורעי).

״תומתי״ — בכתב היד ״חומתי״, ותוקן כמאגרים וכבובר. ״אמרה לו״ — הוי״ו מסופקת בכתב היד. ״ועכשיו [עלי] אתה שלך עשה״ — ״עלי״ הוספת מאגרים (קריאתה מסופקת שם), וה״א של ״אתה״ הוספתם; בבובר ״ועכשיו אני, את שלך עשה״. ״יבאו״ — הוי״ו הוספת מאגרים. ״קללתך״ — בכתב היד ״קלל׳״. ״עיטרתי״ — בכתב היד ״תרתי״, ותוקן כמאגרים וכבובר. ״שנאמר ויתן לך האלהים״ — בכתב היד ״עשתו לך האלהים״; מאגרים: ״שנ׳ ויתו לך״, ותוקן כבובר.

מקבילות: שיר השירים רבה ה, ב — ״אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים… אני ישנה מבית המקדש ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער לגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב״ה ער לגאלני. אמר רבי חייא בר אבא: איכן מצינו שנקרא הקב״ה לבן של ישראל?… צור לבבי וחלקי אלהים לעולם״; ושם: ״קול דודי דופק — על ידי משה… פתחי לי — רבי יסא אמר… פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו… אחותי — שנתאחו לי במצרים בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה… רעיתי — שריעו אותי בים״ (שם בלי דרשת יעקב ורבקה).

יטוְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב — גדעון, הטל ותחיית המתים

פתיחתא שנייה · שארית יעקב שלא כרעו לבעל, גדעון והגזה, הטל סימן לתחיית המתים, ואין בריה שולטת בטל אלא הקדוש ברוך הוא

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם(מיכה ה, ו)

״וכתיב״ — כך בכתב היד (בובר: ״כתיב״). ״אלו שארית״ — בכתב היד ״א׳ל״ והגרש מחוק, והוי״ו הוספת מאגרים. ״שאמר לו״ — בכתב היד ״שא׳ל״. ״כל הברכים״ — בכתב היד ״הכרובים״ (במאגרים מסומן sic), ותוקן כפסוק. ״שנתפרשו״ — בכתב היד ״שהפ״ (מחוק) ״שתפרישו״, ותוקן כמאגרים. ״הנה אני מציג״ — כך בכתב היד (במסורה: אנכי). ״ועל [כל] הארץ חורב״ — ״כל״ הוספת מאגרים; ״חורב״ — כך בכתב היד (במסורה: חרב). ״וישכם ממחרת״ — בכתב היד ״וישבם״ (sic). ״יהי נא חורב על הגזה״ — כך בכתב היד (במסורה: אל הגזה). ״ויעש אלהים כן ביום ההוא״ — כך בכתב היד ובבובר (במסורה: בלילה ההוא). ״רב העם אשר [ע]מך הורד אותם אל המים״ — כך בכתב היד (העי״ן הוספת מאגרים), צירוף שני פסוקים: ״רב העם אשר אתך״ (שופטים ז, ב) ו״עוד העם רב הורד אותם אל המים״ (שם, ד); בובר תיקן ״(רב העם אשר עמך) [עוד העם רב]״. לפני ״ויהי מספר המלקקים״ כתוב בכתב היד ״אלא״, ומאגרים מחקוהו. ״בשלש מאות איש״ — כך בכתב היד (במסורה: האיש). ״לעבודה זרה״ (אחר ״שלא השתחוו״) — בכתב היד ״לע״פ״ (sic).

״והשארתי״ (בפעם השנייה) — הוספת מאגרים, בתוך [ ]; ״שהטל סימן לתחיית המתים, וכן ישעיה אומר יחיו מתיך״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (בבובר בגוף הטקסט). ״ברכיה״ — בכתב היד ״כרביה״ (sic). ״ישעיה״ — בכתב היד ״ישיעיה״, ומאגרים מחקו את היו״ד הראשונה. ״בשבילנו, זה״ — בכתב היד ״בש״, והושלם כמאגרים וכבובר. ״בתורה״ — בכתב היד ״בתוכה״, ותוקן כמאגרים. ״נבלתו יקומון״ — כך בכתב היד (במסורה: נבלתי). ״פנחס בן חמא״ — בכתב היד ״בן מה״ (ולפניו א מחוקה), ותוקן כמאגרים (בובר: ״בן חמא״). ״שאתם זכאין״ — ״שאתם״ הוספת מאגרים (בובר: ״כשאתם״). ״אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו״ — ״אלא״ בכתב היד, ומאגרים סימנוהו ומחקוהו (בובר: ״אלא הקב״ה בעצמו״). ״ומטר; ולא שמע הקב״ה לטל, אלא״ ו״מטר״ (בפסוק השני) — הוספת מאגרים. ״להודיעך״ — בכתב היד ״להודיע׳״. בנוסח בובר ״והיה שארית יעקב וגו׳ כטל מאת יי, שהטל סימן לתחית המתים, וכן ישעיה אומר יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו׳ כי טל אורות טלך]״ ו״את מוצא אפילו צדיקים אינן מושלין בטל״. ״לישראל״ — בכתב היד ״+לישר׳״. ״רצוני״ — בכתב היד ״רצונו״.

מקבילות: אגדת בראשית, פרק מד, ב — ״ד״א והיה שארית יעקב כטל: אמרו לו ישראל כטל אתה עושה אותנו… אפילו צדיק שבצדיקים אינו שולט בטל אלא הקב״ה בעצמו… לך הראה לאחאב ואתנה מטר — טל לא נאמר… כשאתם עושין רצוני כשם שהטל אין בריה שולטת בו כך אף אתם״ (כאן ״רבי פנחס בן חמא״, ושם בלי שם); ושם, פרק מד, א (סופו) — ״למה שהטל סימן יפה לתחיית המתים… אמר רבי ברכיה: ישעיה צווח לפני הקב״ה יחיו מתיך נבלתי יקומון; אותן שמתנבלין בשבילו: זה נצלב — למה? שמל את בנו; זה נשרף — למה? ששומר שבת; זה נהרג — למה? שעסק בתורה״ (כאן ״רב אריסטי בשם רבי ברכיה״, ״שקרא בתורה״).

כאֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים — מי אתה הר הגדול: מלך המשיח

חתימה · מלך המשיח הגדול מן האבות, מזרע זרובבל ודוד; האבן הראשה, ובואו דרך ההרים

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ(תהלים קכא, א–ב)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתבי היד; נוסחו כמהדורת בובר. הוספות בובר [..] — בתוך [ ]; תיקוניו — [חדש|ישן]: ״וחסדיה״ (״וחסריה״), ״פלטיה״ (״פליטיא״), ״בחזוי ליליא״ (״בחיזו עם לי לא״), ״אלה״ (״הנה״), ״משוטטים״ (״משוטטות״), ״די לא״ (״חלא״), ״כחדה״ (״בחדא״), ״רב״ (״רם״). בנוסח בובר ״זרובבל״, ״למישור״, ״הרימותי״, ״האומן… היונק״, ״וגובה״, ״עזריהו״, ״חזקיה״, ״צדקיה״ (השלישי), ״אסיר״, ״פדייה״, ״משולם״, ״וחשיבה ואוהל״, ״ארנון… עובדיה״, ״ובני נעריה״ (במסורה: ובן נעריה), ״ובני זרובבל״ (במסורה: ובן זרבבל), ונדפס ככתיב המסורה מלבד ״ובני״, שנשאר מחוץ לפסוק. ״ושמחי וראי״ — כך בבובר (במסורה: ושמחו וראו), ונשאר מחוץ לפסוק. ״הודיוהו״ — ככתיב (הקרי: הודויהו).

מקבילות: תנחומא (ורשא), תולדות יד — ״שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, זה שאמר הכתוב: מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור — זה משיח בן דוד… ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב… ולמה נקרא שמו זרובבל? מפני שנולד בבבל״, וחותם ״עזרי מעם יי עושה שמים וארץ, אמן כן יהי רצון״ (חתימת הפרשה); אגדת בראשית, פרק מה, א — ״שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, זה שאמר הכתוב: מי אתה הר הגדול… זה משיח שהוא גדול מן האבות… והוציא את האבן הראשה — של אבינו יעקב״ (בלי דניאל ב, לה ובלי דניאל ז, יג).

כאלְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב — שלשה ברשותו ושלשה שאינם ברשותו

פתיחתא · המחשב דבריו ושוכח; החוטם, העין והאוזן שאינם ברשותו, והיד, הרגל והפה שברשותו

לְאָדָם מַעַרְכֵי־לֵב וּמֵיְיָ מַעֲנֵה לָשׁוֹן(משלי טז, א)

״מערכי לב״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״מערבי״ (sic). ״אם יהיה״ — בכתב היד ״יהוה״, ותוקן כמאגרים וכבובר. ״[כל] עסק״ — הוספת מאגרים. ״עמו, אומר לי״ — בכתב היד ״עליו ונאמ׳״, ותוקן כמאגרים (בובר: ״אם נעמוד [עמו] אומר לי״). ״פעמים״ — בכתב היד ״פעמ׳״. ״ומיהוה מענה לשון״ — בכתב היד ״ומי׳י״ (שם יי בקיצור), ונכתב ככתיב המסורה.

״ששה דברים״ — כך בכתב היד, ומאגרים ובובר: ״איברים״. ״אינו ברשותו״ — כך בכתב היד בכל מקום (במאגרים מסומן sic; בובר: ״אינן״). ״החוטם״ — בכתב היד ״החושם״. ״ברשותו״ (אחר ״ואף העין אינו״) — בכתב היד ״ברשותי״. ״[בשוק]״ (פעמיים), ״[מבקש]״ ו״[בין טוב ובין רע]״ — הוספות מאגרים, וכך בבובר. ״הוי אינו ברשותו; דאמר רבי שמעון: אחד השומע ואחד המגדף חייב בקריעת בגדים״ — הוספת מאגרים במקום ״עכשיו״ שבכתב היד (בבובר בלי ״הוי אינו ברשותו״). אחר ״הגדפנים״ כתוב בכתב היד ״מנוין״, ומאגרים מחקוהו; ״לפסוק״ — בכתב היד ״הפסוק״; לפני ״אין אדם״ כתוב בכתב היד ״הוו״, ומאגרים מחקוהו והוסיפו ו׳; ״בלסימיה״ — הוספת מאגרים (בובר: ״הוי אין אדם יכול לשמוע בלסימיה״). ״הוי לאדם מערכי לב״ — בכתב היד ״הוא״.

מקבילות: בראשית רבה סז, ד — ״אמר רבי לוי: ששה דברים משמשים את האדם — שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו. העין והאוזן והחוטם שלא ברשותו… הפה והיד והרגל ברשותו״ (שם בלשון ארמית, על ״גם ברוך יהיה״, ושם ״ובשעה שאדם זכה הקב״ה עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו״); תנחומא (ורשא), תולדות יב — ״אזן שומעת ועין רואה… את מוצא ג׳ דברים ברא הקב״ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו… האזנים שומעות חרופין וגדופין… החוטם עבר בדרך והריח… ריח של קטורת עבודת כוכבים״ (שם הפתיחה ״אזן שומעת״, משלי כ, יב, ושם עוד משה, יונה, ירמיה וירבעם).

כבשתי חרדות, וגיהנם שנכנסה עם עשו

דרשת הפסוק · ״ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד… מי אפוא הוא הצד ציד״ · חרדת העקדה וחרדת ביאת עשו; ריח גן עדן עם יעקב וגיהנם עם עשו; מי נאפה בתנור הזה

״[י]צחק״ — היו״ד הוספת מאגרים. ״ברבי חנינא״ — בכתב היד ״בר׳ חנינ׳״. ״למה״ — כך בכתב היד (בובר: ״ומה״). ״אחד״ — הדל״ת מסופקת. ״תולה״ — בכתב היד ״לה״ (ולפניו ו מחוקה), ו״תו״ הוספת מאגרים (בובר: ״נשא״). ״חדרי המרכבה״ — בכתב היד ״חרדי״ (sic). ״הראשונה״ — בכתב היד ״הויאשונה״. ״המרכבה״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״המרכ׳״. ״[חרדה], [ו]למה״ — הוספות מאגרים. ״אמר נתן החבר בשם רבי אחא״ — בכתב היד ״א׳… בש׳ ר׳+״. ״יוחנן״ — בכתב היד ״יוח׳״. ״עורות״ — כך בכתב היד (במסורה: ערת). ״דרשים״ — בכתב היד ״מרשים״. ״עתידה״ — בכתב היד ״עתירה״ (sic). ״בבגדיו״ — בכתב היד ״בבגתיו״ (התי״ו מסופקת). ״ורבי יוחנן אמרו״ — בכתב היד ״אמ׳״. ״בבא רשע״ — כך בכתב היד (במסורה: בבוא); ״קלון״ — בכתב היד ״קולן״ (sic). ״הבית מרתיח״ — בכתב היד ״הרתיח הבית״, ומאגרים סימנו להקדים ״הבית״ ותיקנו ״מרתיח״ (בובר: ״מרתיח הבית״).

״אמר יצחק: רבון העולמים, מי נאפה״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ]; מאגרים החליפו גם את ״מהו מי איפוא״ שבכתב היד ב״ואמר מי איפה״, ונשאר כאן נוסח כתב היד (בובר: ״[ויאמר מי אפוא] מהו מי אפוא, מי איפה, אמר יצחק רבון העולמים מי נאפה בתוך התנור הלזה״). ״לתוך התנור הזה״ — בכתב היד ״התטר״ מחוק, ו״התנור״ בגליון. ״אלא מי [הוא] הצד ציד״ — בכתב היד ״למי״, ומאגרים מחקו את הלמ״ד והוסיפו ״הוא״.

מקבילות: בראשית רבה סז, ב — ״אמר רבי חמא בירבי חנינה: עד מאד — מחרדה שחרד על גבי המזבח… אלא בשעה שנכנס עשו נכנסה גהינם עימו. רב נתן בשם רבי אחא: התחילו כותלי הבית מרתיחים. היא דהוא אמר: מי אפוא — מי הוא זה שהוא עתיד ליאפות כן, אני או בני? אמר לו הקב״ה: לא את ולא בנך, אלא הוא הצד ציד״; בראשית רבה סה, כב — ״אמר רבי יוחנן: אין לך ריח קשה משטף זה שלעזים… אלא בשעה שנכנס יעקב [אצל אביו] נכנסה גן עדן עמו״; שיר השירים רבה ד, יא — ״כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם… הדא דאמר ליה: מי אפוא — מי נאפה בתנור זה; השיבו רוח הקדש: הוא הצד ציד״; תנחומא (ורשא), תולדות יג — ״אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא: שתי חרדות חרד יצחק, אחת על גבי המזבח ואחת כשנכנס עשו… ממה שאת קורא כאן גדולה עד מאד אתה יודע שזו גדולה״.

כגשלשלת היחסים, וטעם התבשיל

דרשת הפסוק · ״ויחרד יצחק… ואכל מכל… גם ברוך יהיה״ · יצחק שחרד על שבירך את הקטן לפני הגדול: משה ואהרן, ראובן ויוסף, שם ויפת; התבשיל שטעם בו כל מה שנברא, וצעקת עשו

״חושב״ — כך בכתב היד, ומאגרים: ״מחשב״. ״עתיד לברך את יעקב״ — כך בכתב היד, ומאגרים ובובר: ״מבקש״. ״לא חרד יצחק״ — בכתב היד ״הוי״, ותוקן כמאגרים וכבובר. ״אלה תולדות אהרן ומשה״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד, בלי ו׳ (אינו בבובר). ״בכורתו ליוסף״ — לפניו כתוב בכתב היד ״כבר״, ומאגרים מחקוהו; ״בכורתו״ (פעמיים) ו״בכור ישראל״ — בכתב היד ״כבורתו״, ״כבור״ (sic). ״על ירי כו״ — כך בכתב היד, והרי״ש מסופקת (אינו בבובר). ״ליוסף״ — כך בכתב היד (בפסוק: לבני יוסף; במאגרים מסומן sic), ונכתב מחוץ לפסוק. ״מכאן״ — בכתב היד ״מאכן״. ״אין אומר כאן״ — בכתב היד ״אין אומ׳ כן״, והאל״ף הוספת מאגרים (מאגרים: ״איננו כת׳ כאן״).

״אמר רבי תנחומא״ — בכתב היד ״ד׳א תנחומא״. ״דיעה גדולה״ — בכתב היד ״ריעה״ (sic; בובר: ״דעד גדולה״). ״שיני״ — כך בכתב היד. לפני ״ויהי נח בן חמש מאות שנה״ כתוב בכתב היד ״שנת שש לחיי״, והסופר מחקו. ״[ו]כתיב״ — הוי״ו הוספת מאגרים. ״חסר שנים״ — כך בכתב היד (בובר: ״[שנתים אחר המבול]״). ״ויולד את ארפכסד״ — אחר ״את״ כתוב בכתב היד ״אכ׳ את״, ומאגרים מחקוהו. ״מה חטא״ — בכתב היד ״מי״. ״בכורך״ — בכתב היד ״ככודך״ (sic), ובלי ״בנך״ שבפסוק. ״[מהו מכל]״ — ״מהו״ הוספת מאגרים, ואחריו חסר בכתב היד (במאגרים +). ״יהודה״ — בכתב היד ״יחוד׳״ (sic); ״בשם״ — בכתב היד ״כש׳ר״ (sic). ״שצפון״ — בכתב היד ״שצפיו״ מחוק ו״שצפון״ בגליון. ״אמר לו יצחק: כל מה שברא הקב״ה טעמתי באותו תבשיל״ ו״אמור לי״ — הוספות מאגרים, וכך בבובר.

״חנניה בר יצחק״ — הרי״ש מסופקת (בובר: ״ב״ר״). ״כן״ — בכתב היד ״בן״ (sic). ״כששמע עשו את דבריו״ — בכתב היד ״בששמע״; מאגרים החליפוהו ב״שנ׳״. ״ויזעק זעקה גדולה ומרה״ — כך בכתב היד, כלשון אסתר ד, א (בבראשית כז, לד: ויצעק צעקה גדלה ומרה), ובובר תיקן ״ויצעק צעקה״. ״נזיד״ — בכתב היד ״נזיר״. ״התחיל״ — בכתב היד ״חתחיל״ (sic). ״[א]עשה״ — האל״ף הוספת מאגרים. ״כבר״ — בכתב היד ״ככר״ (sic). ״אילולי שכבר ברכתיו עתה״ — בכתב היד ״אילו לכבר ברכתיו״, ותוקן כמאגרים (בובר: ״עתה שכבר ברכתיו״).

מקבילות: בראשית רבה סז, ג — ״ואוכל מכל — רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יודה אמר: מכל מה שנברא בששת ימי בראשית; רבי נחמיה אומר: מכל טוב שהוא מותקן לצדיקים לעתיד לבא… אמר רבי ברכיה: כיוון שהזכיר בשר מיד בכה; אמר: אני — קערה אחת שלעדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר — על אחת כמה וכמה… אמר רבי לוי: לפי שאבינו יצחק מתפחד ואומר: תומר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור? וכיון שאמר את בכרתי לקח — אמר: יאות ברך״ (כאן ״רבי יצחק״ ו״רבי יהודה הלוי ברבי שלום בשם רבי אייבו״, ״רבי חנניה בר יצחק״); בראשית רבה כו, ד — ״ויולד נח את שם את חם ואת יפת — והלא יפת הגדול! אלא… שהוא צדיק״.

כדוַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה — דמעותיו של עשו, וגביר לאחיך

דרשת הפסוק · ״ויאמר בא אחיך במרמה… הלא אצלת לי ברכה… הן גביר שמתיו לך… וישא עשו קלו ויבך״ · וחתימה · עשו שבא בעקיפין, יצחק שמתפלל עליו, שלש דמעות של עשו ודמעותיהם של ישראל; כל מה שהעבד מסגל — לאדונו

מראש הסימן עד ״הלא אצלת לי ברכה״ — כתב יד וטיקן 34; מ״אמר ריש לקיש״ עד הסוף — כתב יד אוקספורד 154.

״ויאמר הלא אצלת״ — בכתב היד ״ויאמ׳״. ״ואמר ליה״ — במאגרים בין סימני #. ״להחריב״ — לפניו כתוב בכתב היד ״לברך״, ומאגרים מחקוהו. ״האוצרות והמכונות״ — כך בכתב היד (בובר: ״הארצות והממונות״). ״יעול״ — העי״ן מסופקת. ״אחניף״ — כך בכתב היד (בובר: ״החניף לו״). ״מימינו״ — הוי״ו מסופקת. ״האכלתנו״ — כך בכתב היד (במסורה: האכלתם), ונכתב מחוץ לפסוק; ״ותשקימו״ — כך בכתב היד (במסורה: ותשקמו). ״רבונו של עולם״ — בכתב היד ״רבונ׳ ש׳ע״. ״כלחם על אחת כמה וכמה״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״הייתה לי דמעתי״ — בכתב היד ״היית׳״ (במסורה: היתה). ״שתתמלא״ — בכתב היד ״שנתמלא״, והנו״ן מחוקה ו״ת״ בגליון. ״שמעה יי תפלתי״ — כך בכתב היד (תהלים לט, יג: שמעה תפלתי יי). ״וארוממנו״ — בכתב היד ״וארומ׳״ (בובר: ״וארוממנהו״). ״ופורע להם״ — כך בכתב היד (בובר תיקן ״לכם״). ״הוי גביר״ — כך בכתב היד (במסורה: הוה), ונכתב מחוץ לפסוק. ״יצחק״ (אחר ״שאמר״) — בכתב היד ״יצח׳״. ״צבאות״ — בכתב היד בתוך הפסוק ״קודש ליי צבאות״, ואינו במסורה (בובר: ״(צבאות)״), ונכתב מחוץ לפסוק. ״יאצר״ — בכתב היד ״יאסר״, הסמ״ך מחוקה והצד״י הוספת מאגרים. ״חסלת פרשת תולדות״ שבסוף נוסח בובר אינו בכתב היד.

מקבילות: בראשית רבה סז, ה — ״ויאמר בא אחיך במרמה וגו׳ — רבי יוחנן אמר: בחכמת תורתו״ (כאן ״חס ושלום, אלא בא עליך ברמיות״); בראשית רבה סז, ו — ״אמר רבי ברכיה: הן גביר שמתיו לך — היא ברכה השביעית, ולמה הוא אומרה לו תחילה? אלא אמר לו: מלך עשיתיהו עליך וברכותיך שלו הן — עבדה ומה דיליה למריה״, ושם ״רבי שמלאי, ואמרין לה בשם רבי אבהו: אמר לו הקב״ה… יוחן! אמר לו: רשע הוא… בל למד צדק — לא כיבד את הוריו… בארץ נכוחות — עתיד הוא לפשט את ידיו בבית המקדש. אמר לו: אם כן השפע לו שלוה בעולם הזה; ובל יראה גאות יי — לעתיד לבא״; בבלי מגילה פרק א, ו ע״א — ״אמר יצחק לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יוחן עשו! אמר לו: רשע הוא. אמר לו: בל למד צדק? אמר לו: בארץ נכחות יעול. אמר לו: אם כן — בל יראה גאות יי״ (בשם רבי יצחק); מדרש תהלים פ, ד — ״רבי אלעזר אומר: שלש דמעות הוריד עשו מעיניו, אחת של ימין ואחת של שמאל והשלישית היתה קשורה בעינו… רבי אבין אומר, ואית דאמרי משמיה דרבי שמלאי: אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה: רבונו של עולם, בזכות שלש דמעות שהוריד השלטתו מסוף העולם ועד סופו… על אחת כמה וכמה״ (כאן ״רבי אבין בשם רבי אחא״ ו״שתי דמעות״); תנחומא (ורשא), קדושים טו — ״רבי אלעזר אומר: שלש דמעות הזיל עשו הרשע, אחד מעינו של ימין ואחד מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה״.