וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳(בראשית יח, א).

ילמדנו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?

כך שנו רבותינו: צריך אדם שיתפלל שמונה עשרה.

ולמה שמונה עשרה?

כנגד שמונה עשרה אזכרותאזכרות — הזכרות של שם השם שכתיב בהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

משיבין לרבי לוי: והא בבבל אומרים תשע עשרה!

אמר להם: אף הוא מן האזכרות, שנאמר: אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים(תהלים כט, ג).

אמר רבי סימון:

כנגד שמונה עשרה חוליותחוליות — פרקי עמוד השדרה שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוחלשוח — לכרוע, להתכופף בכולן,

שנאמר: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ(תהלים לה, י).

אמר הקדוש ברוך הוא: הוו זהירין בתפלה, שאין לך מדה יפה הימנה;

ואפילו אין אדם כדי לענות — חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד.

אמר רבי שמלאי:

מבקש אתה לידע שכל דרכיו של הקדוש ברוך הוא חסד?

בראשה של תורה קישט את הכלה, שנאמר: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע(בראשית ב, כב);

ובסופה חסד, שקיבר את המת, שנאמר: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי(דברים לד, ו);

ובאמצעה ביקר את החולה, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

כיון שמל אברהם — בא הקדוש ברוך הוא ופמליאפמליא — בני לוויתו, חבר המשרתים (המלאכים) שלו לבקרו.

מנין ממה שקראו בענין: וַיֵּרָא אֵלָיו.

וַיֵּרָא אֵלָיו(בראשית יח, א).

זה שאמר הכתוב:

כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וגו׳(ישעיה סו, א) וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וגו׳(ישעיה סו, ב).

מי הוא חרד על דברו של הקדוש ברוך הוא? זה אברהם —

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳.

מה כתיב?

וְאֶל מי אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.

ואם רצונך לידע שעל יד אברהם הכתוב מדבר — ראה מה כתיב:

שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר(ישעיה סו, ג) — זה אברהם: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וגו׳(בראשית יח, ז);

מַכֵּה אִישׁ — שהרג את נמרוד; הוא נמרוד הוא אמרפל;

זוֹבֵחַ הַשֶּׂה — אימתי? כיון שהקריב את יצחק,

שנאמר: אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי(בראשית כב, ח).

דבר אחר:

כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וגו׳(ישעיה סו, א) וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וגו׳(ישעיה סו, ב).

אמרו רבותינו בשם רבי אליעזר בן פדת:

בשבעה מקומות אתה מוצא שהשוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם לבבות הנמוכים.

מנין? שנאמר: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וגו׳(דברים י, יז) —

ראה כמה גבורה וכמה שבח, ומה כתיב אחריו? עֹשֶׂה מִשְׁפַּט גר יָתוֹם וְאַלְמָנָה(דברים י, יח).

וכתיב: כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה וגו׳(תהלים קלח, ו).

וכתיב: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ(ישעיה נז, טו).

וכתיב: כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו׳,

וכתיב: וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וגו׳ וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וגו׳.

והשאר בספר תהלים:

יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד(תהלים י, טז), וכתיב אחריו: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ וגו׳(תהלים י, יז);

וכתיב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת(תהלים סח, ה) — מה כתיב בתריה? אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת(תהלים סח, ו);

וכתיב: הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ(תהלים קמו, א), וכתיב באותו מזמור: עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ(תהלים קמו, ו), וכתיב: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים וגו׳(תהלים קמו, ז).

ובשביל מה בא אצל אברהם?

בשביל שהיה יושב ומצטער ממילתו —

לפיכך בא לבקרו.

דבר אחר: וַיֵּרָא אֵלָיו וגו׳(בראשית יח, א).

רבי יצחק נפחא פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי(שמות כ, כא) —

אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא שוחט שור או שה ושפך דם קימעאקימעא — מעט — הייתי בא ומברכו,

שנאמר: מִזְבַּח אֲדָמָה, וכתיב: אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ;

אברהם, שנהר של דם יוצא מתוך ביתו מן המילה — על אחת כמה וכמה שאני צריך לברכו;

לכך נאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו.

וכך אמר משה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם(ויקרא ט, ו).

ומה דבר יי? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב וגו׳(ויקרא ט, ז).

אמר רבי אחא:

בא וראה כח שנתן הקדוש ברוך הוא באברהם:

שביום אחד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל בנו, והיה הדם מטפטף.

ראה כמה היו ילידי ביתו, שכתיב: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת(בראשית יד, יד);

ואם ילידי ביתו כל כך היו — מקנת כספו על אחת כמה וכמה;

וכולם מל אותם ביום אחד, שנאמר: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כו) וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וגו׳ נִמֹּלוּ אִתּוֹ(בראשית יז, כז).

ונטל אברהם את כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו, והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו.

וקרא הקדוש ברוך הוא את המלאכים ואמר להם: באו ונבקר את החולה.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ(תהלים ח, ה),

ואתה הולך במקום הטנופת, במקום של דם ושל שקץ?

אמר להם: כך אמרתם? חייכם, ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונהממור ולבונה — מבשמי הקטורת;

אם אין אתם הולכים — הרי אני הולך לעצמי.

וכן שלמה אמר: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וגו׳(שיר השירים ד, ו) —

אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת וגו׳(יהושע ה, ג) — זה אברהם, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳.

כְּחֹום הַיּוֹם — שהרתיחשהרתיח — שחימם עד רתיחה, שהבעיר הקדוש ברוך הוא אותו היום.

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ וגו׳ — אילו העוברים והשבים שהיה מכלכלמכלכל — מספק מזון, מפרנס;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שלא יצטער מן המילה, לפי שהיה משמש אותן;

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה אברהם, שנאמר: מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת(תהלים מה, ט).

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם — זה יום הדין;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שאין צל לרשעים, שנאמר: אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּועֲלֵי אָוֶן(איוב לד, כב);

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּר — זה בית המקדש, שהיו מקטירין שם המור.

דבר אחר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם — זה יום הדין;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — עד שיופיע מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה;

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — אילו צללי המלכיות;

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה ירושלים, שנאמר: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה וגו׳(שיר השירים ה, א).

אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת — שנטל את הערלות ועשאן גבעה;

לפיכך נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו.

וכיון שראה כך — הלכו גם הם עם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

וכן דוד משבח: כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

מהו כׇּל אׇרְחוֹת יְיָ?

התורה — תחילתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד.

תחילתה חסד מניין?

אתה מוצא: כשיצר הקדוש ברוך הוא חוה — קישטה והביאה לאדם,

שנאמר: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו׳(בראשית ב, כב).

מהו וַיִּבֶן?

אמר רבי אבהו:

בערביא קורין לגדילתא בנייתא.בערביא קורין לגדילתא… — בארץ ערב קוראים לקליעת השיער ״בנייה״.

בארץ ערב קוראים לקליעת השיער ״בנייה״.

וסופה חסד — במיתת משה, כשהקדוש ברוך הוא נטפלנטפל — עסק בו, טיפל בו לו בכבודו, שנאמר: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ(דברים לד, ו) בגיא.

ואמצעיתה חסד — באברהם, שנאמר: וְאֶתְּנָה את בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ(בראשית יז, ב).

כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא — היה יושב,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

בא אברהם לעמד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תצטער לעמד, שב לך,

שנאמר: נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי(תהלים קי, א).

אמר לו אברהם: וכך הוא דרך ארץ, שאני יושב ואתה עומד?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תצטער; זקן אתה, בן מאה שנה — שב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, בשביל שאתה יושב ואני עומד —

עתידין בניך, בני שלש שנים, בני ארבע שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, ואני עומד עליהם,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

התחיל אברהם לקלסלקלס — לשבח, לפאר להקדוש ברוך הוא:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ — כשרדפו המלכים, שנאמר: אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א);

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי — כשאחזתה עמי הערלה והייתי חותך;

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי — שאני יושב ואתה עומד.

דבר אחר:

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם.

מהו כְּחֹום הַיּוֹם? שהרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום כיום הדין,

שנאמר: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וגו׳(מלאכי ג, יט).

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וגו׳(בראשית יח, ב).

אמר רבי סימאי:

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: בזכות שלש ריצות שרצתה —

חייך, כשאבוא ליתן תורה לישראל, שאני רץ לפניהם שלש ריצות.

ואלו הן שלש ריצות שרץ אברהם:

וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם,

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז),

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה וגו׳(בראשית יח, ו) —

הרי שלש ריצות.

אף הקדוש ברוך הוא פרעפרע — שילם, גמל לבניו בסיני כנגדו, שנאמר: וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וגו׳(דברים לג, ב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אתה אמרת: יֻוקַּח נָא מְעַט מַיִם(בראשית יח, ד) —

בו בלשון אני גאל אתכם ממצרים, שנאמר: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי(שמות ו, ז) — הרי בעולם הזה;

ובעולם הבא — שנאמר: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה(ירמיה ג, יד).

אתה אמרת להם: נָא —

חייך, בו בלשון אני מוכיח את בניך, שנאמר: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ וגו׳(ישעיה א, יח).

אתה אמרת להם: מְעַט —

חייך, בו בלשון אני מגרש את האומות מלפני בניך, שנאמר: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ(שמות כג, ל);

ומנין אף לעולם הבא? שנאמר: כִּי כֹה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ(חגי ב, ו).

אתה אמרת להם: מַיִם —

חייך, שאני מעלה לבניך את הבאר, שנאמר: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(במדבר כא, יז);

ומנין אף משנכנסו לארץ? שנאמר: כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם(דברים ח, ז) וגו׳;

מנין אף לעולם הבא? שנאמר: וְהָיָה עַל כׇּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כׇּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם(ישעיה ל, כה).

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

ילמדנו רבינו: מי שהוא מתרגםמתרגם — המתרגם לארמית את הקריאה בתורה בבית הכנסת לקורא בתורה — מהו שיסתכל בכתב?

כך שנו רבותינו:

המתרגם אסור להסתכל בכתב,

והקורא אסור ליתן עינו חוץ מן התורה,

שלא ניתנה התורה אלא בכתב, שנאמר: וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת(שמות לד, א);

ואסור למתרגם ברבים להסתכל בתורה.

אמר רבי יהודה בן פזי:

מקרא מלא הוא:

כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז) — הרי המקרא שנתנה בכתב;

כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה — הרי התרגום שניתן בעל פה.

אמר רבי יהודה בר סימון:

כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל — על ידי כתב ועל ידי פה:

כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה —

אם קיימתה מה שבכתב בכתב ומה שבעל פה על פה — כָּרַתִּי אִתְּךָ;

ואם שניתה מה שבעל פה בכתב ומה שבכתב בעל פה — לא כרתי אתך.

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:

בקש משה שתהא אף המשנה בכתב;

וצפה הקדוש ברוך הוא על שעתידין אומות העולם לתרגם את התורה ולקרות אותה יוניתיונית — יוונית, והן אומרין: אף אנו ישראל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אֶכְתׇּוב לך רֻבֵּי תּוֹרָתִי(הושע ח, יב), ואם כן כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.

וכל כך למה?

אלא שהמשנה מסטורןמסטורן — סודו שלו של הקדוש ברוך הוא,

ואין הקדוש ברוך הוא מגלה מסטורן שלו אלא לצדיקים, שנאמר: סוֹד יְיָ לִירֵאָיו(תהלים כה, יד).

וכן אתה מוצא:

אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא כעס על סדום מפני מעשיהם הרעים, ובקש הקדוש ברוך הוא להפוך את סדום —

לא חתם הקדוש ברוך הוא גזר דינם עד שנמלך באברהם.

מנין ממה שקרינו בענין: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.

כתיב: וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם(משלי ג, ד) —

יש לך אדם שחביב לפני המלך, ואינו חביב לפני בני פלטיןפלטין — ארמון של מלך;

ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך;

אבל הצדיקים — בזמן שהן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות.

שכן אתה מוצא בדניאל: כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו איש חמודות שלש פעמים:

אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים(דניאל י, יא),

וכתיב: אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת(דניאל י, יט),

וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי איש חֲמוּדוֹת אָתָּה(דניאל ט, כג).

ולמה שלש פעמים קורא אותו חמודות?

אלא אשריו האיש שבישרו המלאך, ואמר: נחמד אתה לפני הקדוש ברוך הוא, גם משובח בעליונים, וחמוד אתה על דורך.

אף בצלאל נשתבח בעליונים ואף בתחתונים.

מנין? שנאמר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל(שמות לא, ב), וכתיב: רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל(שמות לה, ל) —

ראה בעליונים, ראה בתחתונים.

הוי אומר: וּמְצָא חֵן וגו׳.

דבר אחר:

וּמְצָא חֵן — זה אברהם, שהיה חביב על הבריות ועל המלאכים,

שנאמר: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ(בראשית כג, ו) — הרי על הבריות;

על הקדוש ברוך הוא ועל המלאכים מנין? שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגו׳(בראשית יח, יז).

אמר רבי לוי:

למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

לפי שהיה מהרהר בלבו על דור המבול, ואמר: אי אפשר שלא היה בהם צדיקים.

תדע לך שהוא כך: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם — מה משיבו? הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע(בראשית יח, כג).

אמר רבי לוי:

הוא הדבר שאמר אברהם — הוא הדבר שאמר איוב;

אלא איוב בלע פגהפגה — פרי שלא הבשיל, אברהם אכלה בשולהבשולה — כשהיא בשלה.

איוב אמר: אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב);

אלא אברהם, שהיה חכם, אמר: הַאַף תִּסְפֶּה וגו׳;

חזר ואמר: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע(בראשית יח, כה).

דבר אחר: למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

אמר רבי יהודה הלוי:

משל למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאוהבו במתנה;

לאחר ימים נצרך המלך לקוץלקוץ — לכרות, לקצוץ מתוכה קורות.

אמר המלך: אף על פי שהיה שלי ונתתיו לאוהבי — לא אקוץ אותם עד שאמלך באוהבי.

כך הקדוש ברוך הוא: כיון שהעלהו לארץ ישראל, אמר לו: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה(בראשית יג, יד) וגו׳ צפנה ונגבה וקדמה וימה,

וכתיב: כִּי כׇּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה וגו׳(בראשית יג, טו).

לפיכך, כשרצה הקדוש ברוך הוא להחריב חמשת כרכים הללו, אמר: איני מחריבן אלא מדעתו של אברהם.

אם תאמר שלא היו מארץ כנען — ראה מה כתיב: וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן וגו׳(בראשית י, יט).

לפיכך לא החריבן עד שנמלך באברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.

כתיב: יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ(איוב כ, כג).

פורענות הבאה על סדומים היתה למלא כריסןכריסן — בטנם —

לפי שמלאו כריסן מן העבירות, מן החמס ומן הגזל;

לפיכך, כשבאה עליהן הפורענות, מילא כריסן, שנאמר: יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ.

אמר רבי מאיר:

על הפיכת סדום הכתוב מדבר:

וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ — וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹם(בראשית יט, כד).

מהו בִּלְחוּמוֹ? על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג):

רָעִים — זה לזה;

וְחַטָּאִים — בגלוי עריות;

לַיְיָ — בעבודה זרה;

מְאֹד — בשפיכות דמים.

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום בשם רבי יוחנן בר נחמן:

בשעה שבאו אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים — על ידי ששבו את לוט — יצא אברהם עליהן למלחמה, והרג את המלכים, וברחו,

כמה שכתוב: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם(בראשית יד, י).

התחיל אברהם מהרהר: באו המלכים להלחם עם הסדומים — והמלכים נפלו ואלו ברחו,

שנאמר: וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ; שמא תאמר: היו בהם כשרים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל וגו׳(איוב כ, כד),

שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וגו׳(איוב כ, כה),

כׇּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו וגו׳(איוב כ, כו) —

כל החשך טמון בסדום, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר: וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ(יחזקאל טז, מו).

מהו יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ?

שאפילו שריד אחד שנשתייר משם — רעת הרעה באהלו.

ואיזהו? זה עידית אשתו של לוט,

שנאמר: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח(בראשית יט, כו).

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

ילמדינו רבינו: מהו שיעמד אדם ויתפלל מתוך קלות ראש?

כך שנו רבותינו: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.

אמר דוד: עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה(תהלים ב, יא).

מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל, והחזירו רבי שמואל בר נחמני.

אמר: שלא ינהוג קלות ראש.

וכן אתה מוצא באבות העולם: כשהם מתפללים — באימה הם מתפללים.

שכן משה אמר: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ(דברים ט, יח),

שהיה מבקש רחמים על ישראל, שנאמר: וַיְחַל מֹשֶׁה(שמות לב, יא) —

חגר מתניו בתפילה.

אמר לפניו: רבונו של עולם,

לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו׳,

לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם וגו׳(שמות לב, יב),

זְכֹור לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וגו׳(שמות לב, יג).

אמר חזקיה בר חייא:

לא ערבערב — נעם, היה רצוי להקדוש ברוך הוא עד שהזכיר משה זכות אבות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אילולי שלא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן; אין אתה יודע ללמד זכות.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא בשם רבי סימון, ורבי אבין בשם רבי אחא:

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

עטף בטליתו כשליח צבורכשליח צבור — כחזן המתפלל לפני הקהל לפני התיבההתיבה — ארון הספרים שלפניו עומד שליח הציבור, ואמר לו למשה: כך הוי מתפלל לפני, ואמור: יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וגו׳(שמות לד, ו).

מניין? שנאמר: וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא וגו׳ —

וַיַּעֲבֹר — כעובר לפני התיבה.

ראה היאך הם מבקשים הצדיקים על העולם זכות, ומלמדין סניגוריאסניגוריא — לימוד זכות, הגנה בדין על ישראל;

ולא על ישראל בלבד, אלא על הרשעים, שנאמר: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְיָ אִם אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת הָרָשָׁע(יחזקאל לג, יא).

למה? שמא יעשה תשובה.

תדע לך שכן הוא:

בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את חמשת הכרכים הללו — נמלך באברהם, שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹום וַעֲמֹורָה(בראשית יח, כ).

התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקדוש ברוך הוא — סבור שמא יעשו תשובה.

מניין? ממה שקראו בעינין: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה.

וכתיב: לא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ(איוב מא, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא: שלא יאמרו בני אדם: אף אנו מדברים עם הקדוש ברוך הוא כשם שדיבר אברהם, והוא שותק לנו;

אמר הקדוש ברוך הוא: לא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו — אלא לאברהם בלבד אני שותק.

למה? שהוא שותק לי — אף אני שותק לו.

אימתי שתק אברהם?

כשאמרתי לו: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב),

ואחר כך אמרתי לו: קַח נָא אֶת בִּנְךָ(בראשית כב, ב) —

ושתק לי, שנאמר: וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע(תהלים לח, יד).

ואף אני אחריש לו, ואף על פי שאמר דברים קשים, שנאמר: וּדְבַר גְּבוּרוֹת —

אלא חִין עֶרְכּוֹ ערב לי.

ומה גבורות דבר? ראה מה כתיב: ויאמר — וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר וגו׳(בראשית יח, כג).

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חָלִילָה לְּךָ וגו׳(בראשית יח, כה) —

שלא יאמרו באי עולם: כך אומנותואומנותו — דרכו, מנהגו הקבוע, שהוא מאבד את הדורות במדת אכזריות:

איבד דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה — אינו מניח אומנותו.

חָלִילָה לְּךָ.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך אמרת? בוא וראה, ואעביר לפניך כל הדורות שאיבדתי, ואראך שלא גביתיגביתי — גביתי חוב, נפרעתי לפורענותם מהם;

ואם תעלה על דעתך שלא עשיתי כהוגן — למדיני ואני עושה,

שנאמר: בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹורֵינִי(איוב לד, לב) — ואיני אוסיף עוד.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, חס לך; אין אתה מעביר דין כל בריאבריא — בריה, נברא,

שנאמר: לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי וגו׳(איוב לד, י) —

אלא כִּי פֹועַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וגו׳(איוב לד, יא).

לכך הוא אומר: חָלִילָה לְּךָ וגו׳.

דבר אחר:

מה ראה לומר שני פעמים חָלִילָה לְּךָ(בראשית יח, כה)?

אלא אמר אברהם: חָלִילָה לְּךָ — שאין אתה מעביר דין כל בריא, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא;

לכך הוא אומר: חָלִילָה לְּךָ חָלִילָה לְּךָ.

דבר אחר:

אמר אברהם: רבונו של עולם, צופה אני ברוח הקודש כי עתידה אשה לפלטלפלט — להציל עיר שלימה —

ואני איני כדייכדיי — ראוי, כדאי לפלט חמשת כרכים הללו?

ואיזו היא האשה? זו סרח בת אשר,

בשעה שמרד שבע בן בכרי בדוד ובא באבל, שנאמר: וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִים לְהַפִּיל הַחוֹמָה(שמואל ב כ, טו).

וכיון שהרגישה סרח בדבר התחילה לצעוק.

קראו לה ליואב.

כיון שבא יואב, אמרה: הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי(שמואל ב כ, יז).

אתה הוא חכם שהכתוב מקלסך: יֹושֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹונִי וגו׳(שמואל ב כג, ח)!

הלא קראת בתורה: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו׳(דברים כ, י) — ולא היה לך לעשות כן:

דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁונָה לֵאמֹר שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ וגו׳(שמואל ב כ, יח) —

וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם וגו׳;

בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ — ולָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת יְיָ(שמואל ב כ, יט).

כיון ששמע כן — היה מתיירא, ואמר יואב: יש כאן צורך,

שנאמר: וַיֹּאמַר יואב חָלִילָה לִי וגו׳(שמואל ב כ, כ).

ואתה, שאתה רחמן — ערב לך לאבד את אילו? חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

ומה אמר לה יואב? לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם(שמואל ב כ, כא) —

בעל מום, עובד עבודה זרה, שנאמר: וַיְהִי אִישׁ אחד מֵהַר אֶפְרָיִם וגו׳(שופטים יז, א);

נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי(שמואל ב כ, א).

אמרה לו: אני שְׁלֻומֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל — אני שילמתי מניין לישראל, שנאמר: וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר סרח(במדבר כו, מו).

אלא עמוד במקומך ואני אעשה שלום, שנאמר: וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר סרח;

אלא עמוד במקומך, שנאמר: הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻושְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה.

וכך הייתה בטוחה בעצמה שהיא נותנה ראשו ליואב.

אלא ראה מה עשתה: ותבא הָאִשָּׁה אֶל הָעָם בְּחׇכְמָתָהּ(שמואל ב כ, כב).

מהו בְּחׇכְמָתָהּ?

אלא אמרה להם: היו יודעים כי יואב וכל ישראל עומדים בחוץ להרג אתנו ובנינו ובנותינו.

אמרו לה: למה?

אמרה להם: מאה בני אדם הוא מבקש ליטול וילך.

אמרו לה: יטול מאתים.

אמרה להם: אינו מבקש אלא חמשים איש.

אמרו לה: יטול מאה.

אמרה להם: אינו מבקש אלא חמשה.

אמרו לה: יטול עשרה.

אמרה להם: אינו מבקש אלא אחד — שבע בן בכרי שמו.

מיד כששמעו כך — הלכו וכרתו את ראשו, שנאמר: וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.

ראה חכמתה של אשה זו, כשם שבא אברהם בחכמה לפני הקדוש ברוך הוא:

בא מחמשים לארבעים, ומן ארבעים לשלשים, ומן שלשים לעשרים, ומן עשרים לעשרה —

אף זו כך: ותבא הָאִשָּׁה אֶל הָעָם בְּחׇכְמָתָהּ.

עליה מקלס שלמה: טוֹבָה חׇכְמָה מִכְּלֵי קְרָב(קהלת ט, יח) —

טובה הייתה חכמתה של סרח מכלי קרב שהיו ביד יואב.

כיון שנטל יואב את ראש שבע בן בכרי — מיד חזר, ולא נגע בעיר.

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, ומה אם יואב, שנטל את ראש איש אחד שהיה חייב — הניח את כל העיר;

ואתה, שאתה רחמן, תאבד את הכל?

חָלִילָה לְּךָ.

אמר רבי יהודה ברבי שלום:

מהו חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות(בראשית יח, כה)?

לעשות אין כתיב כאן, אלא מֵעֲשֹׂות — לא הוא ולא כיוצא בו.

נסתלקה השכינה; היה הקדוש ברוך הוא ממתין לו שמא ימצא להם זכות.

כיון שלא מצא להם — היה אברהם עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא:

וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה וגו׳(בראשית יח, לג).

מיד בו ביום נכנסו המלאכים לסדום,

שנאמר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה וגו׳(בראשית יט, א).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וגו׳(בראשית יט, א).

ילמדנו רבינו: כמה מיתות נמסרו לבית דין?

ארבעה, ואלו הן: סקילה, שרפה, הרג, וחנק.

ואיזו היא החמורה?

רבותינו אמרו: סקילה.

רבי שמעון בן יוחי אומר: שרפה — שניתנה לבת כהן שזינתה.

ראה כמה קשה הזנות, שהיא בשרפה.

רבי יהושע בן לוי אמר משום בר קפרא:

על הכל הקדוש ברוך הוא מכפר — חוץ מזנות, שנאמר: לֹא יִנָּקֶה כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ(משלי ו, כט).

אמר רבי יהושע בר נחמיה:

אף הסדומים, לפי שפרצו בזנות — נתחייבו שרפה,

שנאמר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ(בראשית יט, כד).

כיון שנתחייבו — אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: מה אתם עומדים? לכו והשחיתו!

מיד ירדו ועשו קילווסיןקילווסין — פקודה, ציווי של בוראן.

מנין? ממה שקראו בענין: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה.

בָּעֶרֶב(בראשית יט, א).

מהו בָּעֶרֶב? שהיו הסדומים חשוכים כלילה.

דבר אחר:

בָּעֶרֶב — שהגיע ערבה של סדום.

וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹום — שלמד ממעשיו של אברהם.

מה כתיב כאן באברהם? וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם(בראשית יח, ב).

אמר שלמה: חֲנֹוךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ(משלי כב, ו) —

על ידי שגדל לוט בביתו של אברהם — תפש מדותיותפש מדותיו — אחז בדרכיו, למד את הנהגותיו:

וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה — כשם שעשה אברהם; הכניסם לתוך ביתו.

מה כתיב? טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וגו׳(בראשית יט, ד), וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וגו׳(בראשית יט, ה).

התחילו המלאכים תמיהים לומר: עד אצלינו הגיע הדבר?

והעיניין הרבה, אלא שלא להטריחלהטריח — להכביד, להלאות בפניכם.

אמר לוט למלאכים: מה באתם לעשות כאן? אמרו לו: כִּי מַשְׁחִיתם אֲנַחְנוּ(בראשית יט, יג).

גילו לו מסטירין שלהם; לפיכך נדחו ממחיצתן קל״ח שנה. רבי תנחומא אמר: ק״ל שנה, כמניין סל״ם בגימטריא.

לסוף מה עשו? אחד מהם הציל את לוט, ואחד מהם הפך את סדום.

ושמא תאמר: באחד מידיו הפכה? לא, אלא באצבע אחד, שהוא אחד מחמשה ביד,

שנאמר: בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ(איוב כח, ט).

לעולם הבא הקדוש ברוך הוא מרפא אותה, וישראל מחלקים אותה,

שנאמר: ואֲחַלְּקָה שְׁכֶם וגו׳(תהלים ס, ח).

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וגו׳(בראשית יט, כד).

ילמדינו רבינו: בית דין שגזרו תענית על הצבור שירדו גשמים, וירדו בו ביום — מהו שישלימושישלימו — שיתענו עד סוף היום?

כך שנו רבותינו:

היו מתענין וירדו גשמים —

קודם הנץ החמההנץ החמה — זריחת השמש לא ישלימו,

לאחר הנץ החמה ישלימו — דברי רבי מאיר.

ורבי יהודה אומר:

קודם חצות לא ישלימו,

לאחר חצות ישלימו.

ומניין סמכו הדורות שיהו מתענין בשני ובחמשי?

אלא כשעשו ישראל אותו מעשה — עלה משה בחמשי וירד בשני.

מניין?

אמר רבי לוי:

עלה בחמישי, ומחמישי לחמישי ולחמישי — הרי חמשה עשר;

ומערב שבת לערב שבת ולערב שבת — חמשה עשר, הרי שלשים;

ומשבת לשבת — שמונה, הרי שמונה ושלשים;

ואחד ושני בשבת — הרי ארבעים.

לכך התקינו חכמים שיהו מתענין בשני ובחמישי — כעלייתו של משה וכירידתו.

ובסוף ארבעים ימים נתענו, והיו בוכין כנגד משה;

ונתמלא עליהן הקדוש ברוך הוא רחמים, ועשה להם אותו יום יום כפרה לעונותיהם — וזה יום הכפורים,

שנאמר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם(ויקרא טז, ל).

ראה מה יפה התשובה:

אמר הקדוש ברוך הוא: שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם(מלאכי ג, ז) —

שאם ביד אדם כמה עוונות והוא שב לפני הקדוש ברוך הוא — הוא מעלה עליו כאילו לא חטא,

שנאמר: כׇּל חטאותיו אֲשֶׁר עָשָׂה וגו׳(יחזקאל יח, כב).

וכיון שהקדוש ברוך הוא מתרה בו פעם ראשונה ושנייה ושלישית ואינו עשה תשובה — הוא נפרע ממנו,

שנאמר: הֶן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל וגו׳(איוב לג, כט);

כיון שאין מוצא ממנו הנאה — מיד נפרע ממנו.

תדע לך שכן הוא:

כשביקש הקדוש ברוך הוא להפוך סדום וחברותיה — עמד אברהם וביקש עליהם רחמים, סבור שמא יש להם תוחלת,

שנאמר: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר וגו׳(בראשית יח, כג).

מהו וַיִּגַּשׁ?

רבי יהושע אומר:

אין לשון וַיִּגַּשׁ אלא לשון מלחמה, שנאמר: וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם וגו׳(שמואל ב י, יג).

רבי נחמיה אומר:

אין וַיִּגַּשׁ אלא תפלה, שנאמר: ויהי כעלות הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וגו׳(מלכים א יח, לו).

וחכמים אומרים:

לשון בקשה, שנאמר: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח).

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: חָלִילָה לְּךָ וגו׳(בראשית יח, כה);

והיה מבקש עליהם רחמים, עד שירד מחמשים לעשרה.

כיון שלא מצא להם זכות — נסתלקה שכינה ממנו, שנאמר: וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה וגו׳(בראשית יח, לג).

מיד באתה עליהם הפורענות,

שנאמר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וגו׳.

זה שאמר הכתוב:

כְּמוֹ שַׁבְּלוּלשבלול — כאן: שיבולת המים, זרם שוטף תֶּמֶס יַהֲלֹךְ(תהלים נח, ט) —

כמו שהשיבולת הזו נשטפת — כן נשטפו אנשי סדום;

תֶּמֶס יַהֲלֹוךְ — שהמסה אותם הקדוש ברוך הוא באש.

נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ — שלא חזו אנשי סדום, שנאמר: הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ(בראשית יט, כג).

מה כתיב שם?

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום(בראשית יט, כד).

דבר אחר:

מהו כְּמוֹ שַׁבְּלוּל?

כמו שהשיבול הזו של מים שוטפת כל מה שהיא מוצאה — כך תוריכוסתוריכוס — עריץ, מושל אכזרי שעומד במדינה: כל מה שנמצא עמו נשטף עמו,

שנאמר: כְּמוֹ שַׁבְּלוּל.

וכיון שמת — אינו רואה עוד שמש. למה? שהוא תוריכוס.

זה שאמר הכתוב:

יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים(תהלים יא, ו) —

המנה הזאת הייתה מתוקנת עד שלא נברא העולם, שנאמר: מְנָת כּוֹסָם.

מהו מְנָת כּוֹסָם?

כִּי כוֹס בְּיַד יְיָ וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְמסך — מזיגה, יין מעורב וַיַּגֵּר מִזֶּה וגו׳(תהלים עה, ט).

כִּי כוֹס בְּיַד יְיָ וגו׳ —

שמא תאמר שהוא חסר? תלמוד לומר: מָלֵא מֶסֶךְ;

שמא תאמר לא ממנו היו שותים? תלמוד לומר: וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.

לכך נאמר: מְנָת כּוֹסָם — מאותו הכוס שתו, שנאמר: מְנָת כּוֹסָם.

דבר אחר:

יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים.

אמר רבי חנינא בן פזי:

אין הקדוש ברוך הוא מוריד מלמעלה דבר רע — אלא מטר, ונעשה אש וגפרית.

דבר אחר:

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וגו׳ מֵאֵת יְיָ(בראשית יט, כד).

מהו מֵאֵת יְיָ?

אלא הוא אומר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם(שמות טז, ד),

וכאן הוא אומר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום.

אמר רבי ברכיה:

למה הדבר דומה?

למלך שהיה עומד אצל הכבשן של נחתוםהכבשן של נחתום — תנור האופה:

נכנס אוהבו אצלו — רדה פתרדה פת — הוציא לחם מן התנור חמה, נתן לו;

נכנס שנאו — חתה גחליםחתה גחלים — גרף גחלים במחתה, ונתן לו.

כך הקדוש ברוך הוא:

כשבאו ישראל אל המדבר — הוריד להם לחם מן השמים, שנאמר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם;

וכשבאו הסדומים לידי עבירות — הוריד להם אש מן השמים, שנאמר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל הסדום.

מהו וַיְיָ?

שישב עליהן בדין סנהדרין של שבעים ואחד וחייבן, והוריד עליהן אש, ויצאו לשריפה,

שנאמר: מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם.

כיוצא בדבר אתה אומר: וַיְיָ הִמְטִיר.

אם בא אדם לשואלך: מה כתיב בפסוק הזה: וַיְיָ הִמְטִיר מֵאֵת יְיָ? —

אמור לו: יש בפסוקין כיוצא בדבר:

וַיֹּאמֶר אל עבדיו קְחוּ עִמָּכֶם עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם(מלכים א א, לג) —

לא היה צריך לפסוק לומר אלא: את עבדי.

ובתורה מניין?

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ(בראשית ד, כג) —

לא היה צריך לומר אלא: נשיי. הרי בתורה.

ובכתובים מניין?

שנאמר: כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ(אסתר ח, ח) —

לא היה צריך לומר אלא: בטבעתי.

אף כאן: וַיְיָ הִמְטִיר.

מֵאֵת יְיָ(בראשית יט, כד).

מה כתיב למעלה מן העניין? וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה בָּעֶרֶב(בראשית יט, א).

להלן — שלשה אצל אברהם, שנאמר: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וגו׳(בראשית יח, ב);

וכאן — הם שנים, שנאמר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים.

אלא שלשה מלאכים שלח הקדוש ברוך הוא, כל אחד ואחד לעשות שליחותו:

אחד הלך לבשר את שרה,

ואחד למלט את לוט,

ואחד להפוך את סדום.

ואין מלאך עשה שתי שליחיות, ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת.

מיכאל הלך לבשר את שרה, שנאמר: שוב נשוב אליך אין כתיב כאן, אלא אָשׁוּב(בראשית יח, י) —

עשה שליחותו והלך לו;

והשנים הלכו לעשות את שליחותן, שנאמר: וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה בָּעֶרֶב.

להלן קרא אותן אנשים, וכאן קרא אותן מלאכים?

אלא אמר רבי אלכסנדרי:

אצל אברהם היו אנשים, שהיו המלאכים מצויין בביתו של אברהם,

שנאמר: צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ(משלי לא, כז) — שהיו הולכי ביתו של אברהם מלאכים;

ועל ידי שהיה מצוי במלאכים — נדמו לו בדמות אנשים.

אבל לוט, שהיה הדיוטהדיוט — אדם פשוט, שאינו מיוחד — נראו לו מלאכים,

שנאמר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה וגו׳.

כתיב: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ(איוב כג, יג).

דרש רבי פפייס:

לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו — כל מה שהוא מבקש הוא עושה.

אמר לו רבי עקיבא: דייך, פפייס! אין דורשין כאן; אלא הכל עושה בדין.

ומהו בְאֶחָד?

אלא כשם שהשואל שואל למטן — כך למעלן;

וכשם שסנהדרין נושאין ונותנין למטן — כך למעלן,

שנאמר: רָאִיתִי אֶת יְיָ יֹושֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עומדין עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ(מלכים א כב, יט).

וכי שמאל וימין למעלה? והלא כבר נאמר: יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ(שמות טו, ו)!

אלא אילו מטין לכף זכות, ואילו מטין לכף חובה — הוי: הכל במשפט.

וכשם שהשואל שואל למטן — כך למעלן. מניין?

שכך אמר דניאל:

בִּגְזֵירַת עִירִין פִּתְגָמָא ובמאמר קַדִּישִׁין שְׁאֵילְתָא(דניאל ד, יד).בגזירת עירין פתגמא… — בגזרת המלאכים (העירים) הדבר, ובמאמר הקדושים השאלה.

בגזרת המלאכים (העירים) הדבר, ובמאמר הקדושים השאלה.

ואתה אומר: לפי שהוא יחיד בעולמו עושה כל מה שהוא מבקש?

מהו וְהוּא בְאֶחָד?

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

עד שהוא יחידי בעולמו — יודע משפטן של בריותיו.

רבי יהודה הלוי בר שלום:

על שהוא יחידי בעולם — יודע דעתן של בריותיו;

למי שהוא אומר: לך בשליחותי — ילך.

הוי אומר: וְנַפְשׁוֹ אִיוְּתָה וַיָּעַשׂ.

וכן ירמיה אמר: נַעַר אָנֹכִי(ירמיה א, ו) —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי(ירמיה א, ז).

ואף בסדום — נשא ונתן בדינם, וראה שהן חייבים כלייה, ואחר כך שלח אותם להפכם;

לכך נאמר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

ולהלן קורא אותן אנשים, וכאן קורא אותן מלאכים?

למה הדבר דומה? לאדם שלקח שולטןשולטן — שררה, מינוי לשלטון מן המלך:

כל הימים שהיה מהלך בדרך — הוא מהלך פגןפגן — כאדם פרטי, בלא סימני שררה;

לא עשה אלא כיון שנכנס לישב במקומו — התחילו המוכסיןהמוכסין — גובי המכס שלו ובני המדינה מכבדין אותו.

כך המלאכים: כיון שבאו להפוך את המדינה — עד שלא נכנסו לסדום היו מהלכין כאנשים;

משבאו לסדום — כתיב: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים.

בשש שעות נפטרו מאצל אברהם, ובאו לסדום בערב?

אלא שהיו מלאכים של רחמים, והיו ממתינים שמא ילמד אברהם זכות על ידן, כדי שלא תהפוך;

לפיכך המתינו עד הערב.

דבר אחר:

למה בָּעֶרֶב? לפי שהיו מעשיהם של סדומיים חשוכים כערב ולילה.

וְלוֹט יֹושֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹום — ישב כתיב:

חמשה דיינים היו בסדום, ולוט רע מכולם, והושיבוהו ביניהם;

שכך כתיב: וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹום.

חֲנֹוךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ(משלי כב, ו) —

לפי שגדל בביתו של אברהם, וראהו מקבל עוברים ושבים — למד ממנו;

לפיכך הכניס המלאכים אצלו.

מה כתיב שם? טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וגו׳(בראשית יט, ד).

התחילו המלאכים תמהים לומר: עד אצלינו הגיע את הדבר?

אמר לוט למלאכים: מה באתם לעשות כאן?

אמרו לו: כִּי מַשְׁחִיתם אֲנַחְנוּ(בראשית יט, יג) —

גילו לו מסטיריןמסטירין — סודות שלהם; לפיכך נדחו ממחיצתן קל״ח שנה.

רבי תנחומא אמר:

ק״ל שנה, כמניין סל״ם בגימטריאבגימטריא — בחשבון האותיות.

וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וגו׳ וְנֵדְעָה אֹותָם(בראשית יט, ה) —

שבקשו לענותןלענותן — לענות אותם, להתעלל בהם.

אמר רבי חייא בר אבא:

מיכאן אתה למד שהיו שטופין בזימהשטופין בזימה — שקועים בזנות.

אמר להן: הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ(בראשית יט, ח) —

מלמד שביקש להניחן בתוך ביתו, ולא הניחה לו אשתו.

מה עשה? הכניסן לתוך הקורההקורה — עליית הגג, החדר שתחת הקורות שלו.

וַיִּלְאוּ לִמְצֹוא הַפָּתַח(בראשית יט, יא) —

כיון שראו שהן ראויין כלייה — אף הן הצילו את לוט.

מה כתיב שם?

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ(בראשית יט, כג), וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום(בראשית יט, כד), וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים(בראשית יט, כה).

שמא תאמר: בחמש אצבעותיו הפכה?

אמר רבי אייבו:

באחת מאצבעותיו הפכה לכרכי סדום, שנאמר: בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ(איוב כח, ט).

לעולם הבא, כשירפא הקדוש ברוך הוא את ישראל — מרפא אותה,

שנאמר: וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם(הושע ב, יז) —

כְּרָמֶיהָ — אילו הנביאים;

וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר — עמק שעכרתי באפי —

לְפֶתַח תִּקְוָה.

אותה שעה אומרים שירה, שנאמר: וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ.

אין וְעָנְתָה אלא שירה,

שנאמר: עֱנוּ לַיְיָ(תהלים קמז, ז) בכינור.

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב(בראשית כ, א).

זה שאמר הכתוב:

וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל(איוב יד, יח) — זו סדום וחברותיה,

שנאמר: הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ(בראשית יט, כג), וַיְיָ הִמְטִיר(בראשית יט, כד).

אמר רבי שמואל בר נחמני:

אוי להם לרשעים, שהם גורמים למקום של רחמים ליעשות מקום של פורענות;

שהרי דוד מקלס: הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם(תהלים קמח, א) —

ואין שם לא אש, ולא ברד, ולא גפרית.

אמר רבי אריסטי חבירינו:

הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו(תהלים צו, ו) — היכאן מקום של פורענות? מן הארץ,

שנאמר: הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וגו׳(תהלים קמח, ז) — הרי מן הארץ.

היאך כתיב: וַיְיָ הִמְטִיר?

אלא ללמדך: מתחילה, כשנבראו, גזר עליהם הקדוש ברוך הוא ואמר להם:

לפי מה שתהיו רואים את הבריות — כך היו נעשים להם.

משל למה הדבר דומה? למוליירלמולייר — לדוד מים (מיחם) שגחלים בתוכו של זהב:

ביקש מים חמין — הוא מוציא מתוכו;

ביקש צונן — מוציא מתוכו;

ביקש גחלים — מוציא מתוכו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים ולשמים: לפי מה שאתם רואים — עשו:

לסדומיים ולבני עשו — גפרית ואש;

לישראל — טל, שנאמר: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב כְּטַל(מיכה ה, ו).

אמר הקדוש ברוך הוא: מה אני צריך לאילו?

מיד הפך אותם, שנאמר: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וגו׳(בראשית יט, כה).

הוי אומר: וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹומוֹ.

ואין צוּר אלא אברהם, שנאמר: הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻוצַּבְתֶּם וגו׳(ישעיה נא, א) —

שנסע ממקומו,

שנאמר: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם וגו׳.

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם(בראשית כ, א).

זה שאמר הכתוב:

לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וגו׳(תהלים כו, ד) שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וגו׳(תהלים כו, ה).

לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא — אילו אנשי המגדל, שהיו מתי שוא.

הלכו ואמרו לאברהם: בא ותשב איתנו, שאתה גבור;

שאנו רואים להקדוש ברוך הוא שישב לו למעלן, והניח אותנו למטן.

ורוח הקודש צווחת: וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ(ישעיה נז, כ) — אין אתם יכולין לישב בשלוה אפילו שעה אחת.

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁיכָה יִתְהַלָּכוּ(תהלים פב, ה):

לֹא יָדְעוּ — זה דורו של אנוש;

וְלֹא יָבִינוּ — דור המבול;

בַּחֲשֵׁיכָה יִתְהַלָּכוּ — זה דור המגדל.

אמר להם אברהם: ומה אתם מבקשים מן הקדוש ברוך הוא, שיושב למעלה?

שמא אמר לכם: לכו ויגעו ופרנסו אותי?

הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובלסובל — נושא, מכלכל — מה אתם מבקשים?

אמרו לו: הבא נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל(בראשית יא, ד) —

ונשים עבודה זרה שלנו למעלה הימנו, ונעשה עמו מלחמה,

שנאמר: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, וכתיב: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ(שמות כג, יג).

אמר להם אברהם: למה כל אלה?

אמרו: שלא יעשה לנו כמו שעשה לראשונים.

אמר להם: הנחתם מִגְדַּל עֹוז שֵׁם יְיָ(משלי יח, י), ואתם אומרים: נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם?

מה עשה להם הקדוש ברוך הוא? הפיצם: וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם(בראשית יא, ח).

ועד היכאן היו בונין את המגדל ועולין, והקדוש ברוך הוא מלעיגמלעיג — לועג, מתלוצץ עליהן,

שנאמר: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק וגו׳(תהלים ב, ד).

כיון שעלו למעלה מן המגדל — מיד אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וגו׳(תהלים ב, ה);

ונפלו מלמעלה, שנאמר: הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּועֲצוֹתֵיהֶם(תהלים ה, יא).

ואברהם אין לו עסק עמהם.

והקדוש ברוך הוא משקיף עליהן ורואה אותן, שנאמר: אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם וגו׳(תהלים נג, ג);

הכל סָג וגו׳(תהלים נג, ד) — שנעשו סיגיםסיגים — פסולת המתכת, עשו את עצמן אלהות;

אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.

מיכאן אתה למד שלא היה אברהם עמהן:

אין אֶחָד האמור כאן אלא אברהם, שנאמר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַירַשׁ אֶת הָאָרֶץ(יחזקאל לג, כד).

התחיל אברהם לומר:

לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא,

שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵיעִים,

לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מרעים.

לכך נאמר: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם.

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם(בראשית כ, א).

כתיב: רֵעֲךָ וְרֵיעַ אָבִיךָ וגו׳(משלי כז, י) —

זה חנון בן נחש מלך בני עמון,

שנאמר: וַיְהִי אחריכן וַיָּמׇת נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וגו׳(דברי הימים א יט, א).

אמר דוד: אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ וגו׳(שמואל ב י, ב).

אמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר בן פדת:

ומה חסד עשה נחש עם דוד, שאמר: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי?

אלא כשברח דוד משאול — הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב.

אמר להם: קבלו בית אבא,

שנאמר: וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב(שמואל א כב, ד), וַיֹּאמֶר ישב נָא אָבִי וְאִמִּי(שמואל א כב, ג) —

וקבלו אותם.

כיון שיצא דוד — עמד מלך מואב והרג אותם, לאביו ולאמו ולאחיו של דוד;

לא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר: לִיהוּדָה אליהוא מֵאֲחֵי דָוִד(דברי הימים א כז, יח).

אמר רבי לוי הכהן בר חלפתא:

שלא נשתייר מהם אלא אחד; והיאך נמלט אליהוא?

אלא ברח ממלך מואב, והלך אצל נחש מלך בני עמון, וקבלו.

שלח מלך מואב ואמר לנחש: שמא בא אחד מאחי דוד אצלך?

אמר לו: לאו. ושמרו עד שבא דוד.

לכך אמר דוד: אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ.

כיון שבאו שלוחיו של דוד אצל חנון — אמרו לו שרי בני עמון:

מהו כך? הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים(שמואל ב י, ג)?

אל תאמן בדוד. למה? שהקדוש ברוך הוא מזהירו בשבילנו;

כתיב לו בתורתו: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ(דברים כג, ד),

וכתיב: לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם(דברים כג, ז) —

והקדוש ברוך הוא מזהירו, והוא מבטל דברי אלוהו, ואומר: אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ?

הֲלא בַּעֲבוּר חֲקֹור אֶת הָעִיר.

מיד: וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח וגו׳(שמואל ב י, ד).

ורוח הקדש צוחת: רֵעֲךָ וְרֵיעַ אָבִיךָ וגו׳.

וכן יהורם בן יהושפט — כיון שמלך הרג כל אחיו,

שנאמר: וַיָּקׇם יְהוֹרָם עַל מלכות אָבִיו וַיִּתְחַזַּק וַיַּהֲרֹג אֶת כׇּל אֶחָיו(דברי הימים ב כא, ד).

מהו טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק?

אמר הקדוש ברוך הוא לאבימלך בן ירובעל:

טוב היה ממך אבימלך מלך פלשתים, שהרבה כיבד את אברהם,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ(בראשית כ, טו).

למה אמר כן? אלא ראה כל הכבוד שכיבדו הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה(בראשית כ, ג).

אמר לו: שוטה שבעולם, הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ!

כל השלוה הזה יש בידך, ואתה מת על אשה?

לא תהא סבור, אלא הִיא בְּעֻולַת בָּעַל.

מהו זה בְּעֻולַת בָּעַל? היא בעלת בעל.

וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ(בראשית כ, ד).

אמר לפניו: רבונו של עולם, הכל שוין לפניך?

אמר איוב: אַחַת הִיא וגו׳(איוב ט, כב);

הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג —

סדומיים, עד שלא חטאו לפניך — אבדת אותם;

ואני, שלא חטאתי לפניך — תהרגני?

גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹותִי הִיא(בראשית כ, ה) —

ולא האמנתי עד ששאלתי אותה;

וְהִיא גַם הִיא אָמְרָה אָחִי הוּא —

ולא האמנתי עד ששאלתי לחמריםלחמרים — לנוהגי החמורים ולגמלים שלה, ואמרו: אחותו היא.

בְּתׇום לְבָבִי וּבְנִקְיֹון כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת.

אמר הקדוש ברוך הוא: באחת זכיתה, ושקרת באחת:

תום לבבך — יש כאן; נקיון כפיך — אין כאן.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹום גַּם אני יָדַעְתִּי כִּי בְתׇום לְבָבְךָ(בראשית כ, ו) — כתיב;

נקיון כפיך — לא כתיב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בקשת לחטוא לי, אלא אני חשכתי אותך מחטוא לי.

אמרו עליו על אבימלך שהיה כשר, שלא נגע בה.

אמרו רבותינו: אשריו, שכך כתיב: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ.

אמר אבימלך: רבונו של עולם, הרי אתה מתפייס שלא נגעתי בה; מי מפייס את בעלה שלא נגעתי בה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי איכפת לך מפייוסמפייוס — מן הריצוי, מן הפיוס? יודע הוא. למה? שנביא הוא,

שנאמר: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא(בראשית כ, ז).

אם יתפלל עליך — תחיה;

וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת.

אשריהם הצדיקים, שכך הקדוש ברוך הוא משבחן.

וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וגו׳(בראשית כ, ח) —

שהיה מצפה לבקר, אימתי ישכים;

מיד השכים וקרא לעבדיו.

אמר להם: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא בחלום הלילה.

אמרו לו: אל תירא; החלומות הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ(זכריה י, ב) — ומן החלומות תתיירא?

כיון שאמרו לו כך — אמר לו הקדוש ברוך הוא: אִם אֵינְךָ מֵשִׁיב וגו׳(בראשית כ, ז).

וַירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד, וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם(בראשית כ, ט).

אמר אברהם לאבימלך: כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה(בראשית כ, יא),

וְגַם אׇמְנָה וגו׳(בראשית כ, יב).

מיכאן אמרו: אין אב לגוי.

וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ וגו׳(בראשית כ, יד).

אמר לאברהם: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ(בראשית כ, טו) —

ראה כבוד שכיבד לאברהם.

ולא עוד, אלא אף לשרה. מניין?

שנאמר: וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ וגו׳(בראשית כ, טז).

אמר רבי אחא:

מהו הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם?

נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונאמטרונא — גבירה, אשה נכבדה.

למה? שלא יתבע אותה אדם בעולם;

אלא יהיו שומעין שהיא מלכה, ומתייראין לתבוע אותה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאבימלך בן גדעון:

רשע, ראה כבוד שעשה אבימלך לאברהם;

ואתה עמדת והרגת את אחיך שבעים איש על אבן אחת — אוי לאותו האיש!

וכן אמר שלמה: חֹופֵר גּוּמָּץגומץ — גומה, בור בּוֹ יִפּוֹל(קהלת י, ח) —

לפיכך אף הוא לא נהרג אלא באבן, שנאמר: וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶבפלח רכב — אבן הריחיים העליונה וגו׳(שופטים ט, נג).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כתבתי בתורתי: יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה(משלי י, כז) —

ואתה הרגת את אחיך? חייך, שאני מקצר שנותיו של אותו האיש.

לפיכך לא מלך אלא שלש שנים, שנאמר: וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים(שופטים ט, כב).

לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב אִישׁ(משלי יח, יב) — זה אבימלך, שלא נשבר עד שנתגאה והרג את אחיו;

וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה — זה גדעון אביו,

שכשאמרו לו: מְשָׁול בָּנוּ גַּם אַתָּה(שופטים ח, כב), אמר להם: לֹא אֶמְשֹׁול אֲנִי בָּכֶם(שופטים ח, כג).

הם אמרו לו שלשה דברים, והוא אמר להן שלשה דברים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אומר כך? חייך, אני מעמיד ממך בן שימלך שלש שנים, כנגד שלשה דברים שאמרת.

הוי: לִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

לפיכך: וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ(שופטים ט, כב).

וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה(שופטים ט, כג),

ולסוף כתיב: וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִילְלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻובָּעַל(שופטים ט, נז).

מה כתיב שם? וַיַּגִּידוּ לְיוֹתָם(שופטים ט, ז).

ולמה עמד בראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל?

אלא כך אמר יותם: הכותייםהכותיים — השומרונים עתידים לומר: הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות — ואינן יודעין ששם נותנין הקללות.

היאך הוא הדבר?

אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין — למי היו מקללין? לא לאילו שעומדין כנגדן?

ואילו שמברכין — למי היו מברכין? לא לאילו שכנגדן?

נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל.

לפיכך אמר יותם: איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים.

התחיל אומר: הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים(שופטים ט, ח).

אמר רבי מישא:

משל הם הדברים מה שאמר יותם. כיצד?

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים — אילו ישראל;

וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת — זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר: זַיִת רַעֲנָן(ירמיה יא, טז).

ומה אמר להם עתניאל? הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּישְׁנִי(שופטים ט, ט) — שמן זית זך.

הלכו אצל דבורה: וַיֹּאמְרוּ לַתְּאֵינָה(שופטים ט, י) — זו דבורה.

אמרה להן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת מׇתְקִי(שופטים ט, יא) — וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה(שופטים ה, א).

וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן(שופטים ט, יב) —

אמר להם: הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי(שופטים ט, יג).

לַגָּפֶן — זה ברק וגדעון:

מְשָׁול בָּנוּ גַּם אַתָּה — אמר להן: לֹא אֶמְשֹׁול.

כיון שראו כך — וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעֵצִים אֶל הָאָטָדהאטד — שיח קוצני(שופטים ט, יד) — זה אבימלך:

כשם שהאטד הזה מלא קוצים — כך אבימלך מלא מעשים רעים.

כיון שאמרו לו למלוך — מה אמר להן? וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְיכֶם(שופטים ט, ב).

ורוח הקודש צווחת: רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל(משלי כט, כו).

מה אמר להן? בֹּאוּ חֲסוּ בְצִילִּי(שופטים ט, טו) —

לא טוב לכם להמליך לי לעצמי, ולא לשבעים איש?

מיד: וַיָּשִׂימוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם(שופטים יא, יא).

אמר להן יותם: אִם בֶּאֱמֶת(שופטים ט, טז);

וכתיב: וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִילְלַת יוֹתָם בֶּן.

אימתי? וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה.

אשריהם הצדיקים, שבכל מקום שהן הולכין — הקדוש ברוך הוא משמרן, והן מנוכרין בין האומות,

שנאמר: וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם(ישעיה סא, ט).

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

ילמדנו רבותינו: אם היתה קטטהקטטה — מריבה, מחלוקת בין אדם לחבירו — כיצד מתכפר לו ביום הכיפורים?

כך שנו רבותינו: עבירות שבין אדם למקום — יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חבירו — אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו(משנה יומא ח, ט).

אם הלך לרצות ולא קיבל — מה יעשה?

אמר רבי יוסי בן דורמסקית:

זה סימן יהא בידך:

כל זמן שאתה מרחם על חבירך — יש לך מרחם;

ואם אי אתה מרחם על חבירך — אין לך מרחם.

מה יעשה?

אמר רבי שמואל בר נחמן:

יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת, ויאמר לפניהם:

אחיי, קטטה היה ביני ובין פלוני זה, והלכתי לרצותו ולא קיבל.

מיד הקדוש ברוך הוא רואה שהשפיל עצמו לפניו, והוא מרחם עליו,

שנאמר: יָשֹׁור עַל אֲנָשִׁים(איוב לג, כז).

מה כתיב שם? פָּדָה נַפְשׁוֹ(איוב לג, כח);

שנאמר: וּמוֹדֶה וְעֹוזֵב יְרֻוחָם(משלי כח, יג).

אמר רבי יהודה:

מודה על מנת לעזוב.

וכן את מוצא:

כל ימים שהיה איוב מקפיד כנגד חבירו, וחבירו כנגדו — היתה מידת הדין מתוחהמתוחה — נטויה ופרושה (כנגדו) כנגדו,

שנאמר: וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים(איוב ל, א).

אמר לאליפז: ולא בנו של עשו אתה?

אילו היה אביך עומד מבקש שאשים אותו ליזוןליזון — להיזון, לאכול ולהתפרנס עם הכלבים שלי — הייתי מואסו:

אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי.

וחביריו אמרו: את הוא הישיש לעצמך? הרי אף לנו יש ישישים,

שנאמר: גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ(איוב טו, י).

וכיון שנגלה להם הקדוש ברוך הוא ואמר להם:

מה אתם עומדים? לכו ופייסו את איוב,

שנאמר: וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם(איוב מב, ח) —

מיד הלכו ועשו כן.

מה כתיב שם?

וַיְיָ שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב(איוב מב, י).

אימתי? בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ.

כך אבימלך — מה כתיב? וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם(בראשית כ, יז).

אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם ביקש רחמים על אבימלך — אני פוקד אותו מיד.

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

וַיְיָ פָּקַד(בראשית כא, א).

זה שאמר הכתוב:

כִּי תְאֵינָה לֹא תִפְרָח(חבקוק ג, יז) —

מיהוא זה? זה אברהם,

שנאמר: כְּבִיכּוּרָה בִתְאֵינָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם(הושע ט, י).

וְאֵין יְבוּל בגפן — זו שרה,

שנאמר: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן(תהלים קכח, ג).

כִּיחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת —

כחשיםכחשים — כוזבים, דברים שאינם מתקיימים היו הדברים שבישרו מלאכי השרת לשרה: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ(בראשית יח, י).

מַעֲשֵׂה זַיִת — מה הזית הזה מאיר לעולם, כך המלאכים מאירין דבריהן ואינם מכחשים;

אלא כחשים היו לשרה.

וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹוכֶל — אותן השדים אינן מניקין אדם.

גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן — אין את מעמיד ממנה כנסת ישראל שנקראת צאן,

שנאמר: וְאַתֵּנָה צֹאנִי(יחזקאל לד, יז).

דבר אחר:

אותן הגזירות שגזרת עלי, ואמרת: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ(בראשית טו, ה) — מכלה אתה אותן.

וְאֵין בָּקָר — אין אתה מעמיד ממנה שבט אפרים, שכתוב בו: אֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻומָּדָה(הושע י, יא).

אֵין בָּקָר —

אמרה אימנו שרה: אף על פי כן וַאֲנִי בַּיְיָ אֶעְלוֹזָה(חבקוק ג, יח);

אילו אומרים: אין שרה יולדת,

ואילו אומרים: אין אברהם מוליד —

אף על פי כן ביי בוטחה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא: ועלי את נבטחת? חייך, אני פוקד אותך,

שנאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

ילמדנו רבינו: אי זו היא האונאה?

כך שנו רבותינו:

אסור לאדם שיונהשיונה — שיצער בדברים, שיבייש את חברו,

ולא יאמר לו: בכמה חפץ זה? והוא אינו צריך ליקח;

ואם היה בעל תשובה — אל יונה אותו, ויאמר לו: זכור מעשיך הראשונים;

ואם היה בן גרים — לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך,

שהרי חזיר נשוךנשוך — שנשך ממנו, שטעמו עדיין בפיו בין שיניהם.

אמר הקדוש ברוך הוא: דייך להיות שוה לי;

כביכול, אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה,

ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון.

בא וראה: מי שאינה לחברו — הוא נענש תחלה;

ושרה הונת את עצמה — ונטלה שכרה.

אמרה לאברהם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְיָ מִלֶּדֶת(בראשית טז, ב).

אמר לה הקדוש ברוך הוא: הונית את עצמך —

חייך, בלשון שאמרת בו אני פוקדך.

אתה אמרת: עֲצָרַנִי —

מה כתיב למעלה? כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם וגו׳(בראשית כ, יח).

אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע, ונתמלאתי רחמים עליו —

הריני פוקד לאברהם עמו,

שנאמר: וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ(בראשית כ, יז).

מה כתיב אחריו?

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זה שאמר הכתוב:

וְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְיָ וגו׳(יחזקאל יז, כד).

מי הן עֲצֵי הַשָּׂדֶה?

רבי יעקב בר אחא אמר:

אילו בני אדם, שנאמר: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה(דברים כ, יט).

הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹוהַּ — זה נבוכדנצר;

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל — זה חנניה מישאל ועזריה, שהושלכו לכבשן האש;

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח — זה בלשצר;

הִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ — זה דניאל.

דבר אחר:

וְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה — מדבר באברהם.

הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹוהַּ — זה פרעה;

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל — זה אברהם;

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח — זה אבימלך;

הִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ — זה שרה.

אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי —

שנאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

אמר רבי אלעזר בן פדת:

כל מקום שאתה מוצא וַיְיָ(בראשית כא, א) — הוא וסנקליטיןוסנקליטין — ומועצתו, בית דינו של מעלה שלו.

דבר אחר: וַיְיָ —

מלמד שישב הקדוש ברוך הוא במשפט, ואמר למלאכי השרת: ראויה היא שרה שתלד בן;

והסכימו כולן ואמרו: הן;

וחתם הקדוש ברוך הוא אחריהן.

זהו: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו׳.

ארבעה מפתחות הן:

מפתח של כלכלה,

ומפתח של מטר,

ומפתח של קברות,

ומפתח של עקרות;

וארבעתן ביד הקדוש ברוך הוא.

של כלכלה מניין? שנאמר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ(תהלים קמה, טז).

ושל מטר מניין? שנאמר: יִפְתַּח יְיָ לְךָ וגו׳(דברים כח, יב).

של קברות מניין? שנאמר: בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם(יחזקאל לז, יג).

ושל עקרות מניין? שנאמר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וגו׳(בראשית ל, כב).

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

מה כתיב למעלה מן העניין? וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כ, יז).

משל למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו אוהב, והיה מחבבו ביותר,

וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו — היה עשה.

כיון שהיו הכל יודעים שהמלך מחבבו ביותר,

וכל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו, והוא יבקש מן המלך, ועשה לו חפצו;

ולאותו אוהב לא נותן לו מאומה סררהסררה — שררה, משרה ושלטון.

אמרו לו בני פלטיןפלטין — ארמון, חצר המלך שלו: אדונינו המלך, אהבך זה מבקש לאחרים — ולנפשו אינו מבקש!

מי הוא זה האוהב? זה אברהם,

שנאמר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי(ישעיה מא, ח).

וכיון שנטל אבימלך את שרה — סתם הקדוש ברוך הוא כל מעיינותיהם,

שנאמר: כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ(בראשית כ, יח).

אלא כיון שביקש אבימלך מאברהם — נתרפא, כי נתפלל עליו,

שנאמר: וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, אברהם מרפא אחרים — והוא צריך רפואה!

ריפא לאבימלך ולביתו וילדו, שנאמר: וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים — ואין אתה מרפא אותו?

אמר הקדוש ברוך הוא: כדי הוא שאתן לו בנים.

ראה מעשה של הקדוש ברוך הוא, שאינו כמעשה בשר ודם:

אומר אדם ליתן לחבירו מתנה — פעמים נותן, פעמים אינו נותן;

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן — כשהוא אומר להטיב, מיד הוא מטיב.

אמר בלעם: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב(במדבר כג, יט),

וחזר ואמר: הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

הפסוק הזה לא סופו ראשו ולא ראשו סופו,

שהוא אומר: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וגו׳, וחזר ואמר: הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה!

אלא בן אדם — הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה;

אבל הקדוש ברוך הוא — אומר ועושה, גוזר ומקיים,

שנאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

דבר אחר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו׳ —

באותו הזמן: לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וגו׳(בראשית יח, יד).

זבדי בר לוי אמר:

שרט לה הקדוש ברוך הוא שריטהשריטה — חריץ, סימן חרוט על הכותל; אמר לה: לכשיבא השמש לכאן — תלד,

שנאמר: וּלְשָׂרָה בֵן;

לפיכך וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם(בראשית כא, ב) —

הקיש עבורה ללידתה:

מה עיבורה שלא בצער — אף לידתה שלא בצער.

חזקיה בר חייא אמר:

מהו לִזְקֻונָיו? טוחן ולא פולטפולט — מוציא (זרע).

לִזְקֻונָיו — שהיה זקן הרבה.

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹוק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים(בראשית כא, ו) —

מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים;

לפיכך הוא אומר: צְחֹוק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים.

אמר רבי ברכיה הכהן:

מהו כׇּל הַשֹּׁומֵעַ יִצְחַק לִי? וכי הכל שמעו?

אלא מהו כׇּל הַשֹּׁומֵעַ? שהוסיף הקדוש ברוך הוא על מאורתן של חמה ולבנה,

שנאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹורֹות הַגְּדֹולִים(בראשית א, טז).

לכך: כׇּל הַשֹּׁומֵעַ יִצְחַק לִי.

וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם(בראשית כא, ז) —

שיש בו ליחהליחה — לחות, רעננות של נעורים של נערות;

ואין לשון מִלֵּל אלא לשון לח, כמה דאת אמר: וְקָטַפְתָּ מְלִילֹותמלילות — מלילות — שיבולים רכות שמוללים אותן ביד(דברים כג, כו).

דבר אחר: מִי מִלֵּל —

שעתידין בניי לומר לפני הקדוש ברוך הוא בים: מִי כָמֹוכָה וגו׳(שמות טו, יא).

הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה וגו׳ —

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא בשם רבי חלקיה:

ולא יצחק בלבד ילדה, שהוא אומר: הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה?

אלא מהו מִי מִלֵּל?

מ׳ — ארבעים, ל׳ ל׳ — ששים, הרי מאה:

מי בשר לאברהם — למאה שנה אתה מוליד?

הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה —

רבי פנחס הכהן בר חמא אמר:

כיון שילדה שרה, היו נשי המצריות תמיהים לומר: איפשר שילדה?

והיו אומרין אילו לאילו: והלא זקינה שרה! ושמא שפחתה היא!

ומה היו עושות?

היו נוטלות בניהן והולכות אצל שרה, ואומרות לה: היניקי את הילד הזה;

והיה מניקה את בניהם,

שנאמר: הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה.

אמרו רבותינו: כל בני המצריות שהניקה שרה — כולם נתגיירו.

ואל תתמה בדבר;

וכן אתה מוצא באליפז בן עשו: על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק, וזכה ששרת עליו רוח הקדש,

שנאמר: פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים(משלי יא, ל).

רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחי — ראה אותו רבי יוסי בן חלפתא.

אמר לו: אתה משורש צדיקים, ואי אתה בן תורה?

אמר לו: ומה אעשה?

אמר לו: מבקש אתה לשנותלשנות — ללמוד משנה, לשנות תורה?

אמר לו: הן.

התחיל מלמד אותו פרק אחד, ושני, ושלישי.

הכניסו לבית הוועדבית הוועד — בית המדרש, מקום כינוס החכמים.

ראה אותו רבי; אמר לו: לזה הכנסתה עמך?

אמר לו: מקורתומקורתו — משורשו, ממשפחתו של רבי שמעון בן יוחי בא.

העלה אותו רבי יוסי בצפורי, והיה משנה אותו.

בשנה אחרת הורידו עמו, ונכנס לבית הוועד, התחיל משיב דברים שם;

וקרא עליו רבינו הקדוש: פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים.

מי גרם לו שיהיה לו בן תורה? לא על ידי רבי יוסי בן חלפתא?

כך התינוקות שינקו משרה אימנו — כולם נתגיירו.

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה — על ידי הצדיקים היו יחידים מתגיירין;

אבל לעולם הבא — אני מקרב את הצדיקים, ומביאן תחת כנפי השכינה,

שנאמר: אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹוא כֻולָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעׇובְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד(צפניה ג, ט).

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו׳(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּוא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּותָיו(תהלים קכו, ו).

הָלךְ יֵלֵךְ — זה אברהם:

בשעה שניסה אותו הקדוש ברוך הוא, ואמר לו: קַח נָא(בראשית כב, ב) —

אף על פי כן היה בלבו בוכה, ובפיו אמר לו: הִנֵּנִי.

הָלךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה — אימתי?

בשעה שהיה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, שנאמר: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב).

בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹושֵׂא אֲלֻומֹּותָיו —

וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו(בראשית כב, יט).

ומי גרם לו ליטול שכר?

בשביל ששתק, ועשה עצמו כאילם,

שנאמר: וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע(תהלים לח, יד).

שהיה לו פתחון פהפתחון פה — פתח לטענה, פתח לדבר לומר:

אתמול אמרת לי: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, ועכשיו אתה אומר לי לשוחטו?

ולא אמר כלום, ושתק;

לפיכך: בֹּוא יָבֹוא בְרִנָּה נֹושֵׂא אֲלֻומֹּותָיו.

דבר אחר: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי, וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה(תהלים פט, לה).

אמר רבי אחא:

לֹא אֲחַלֵּל את בְּרִיתִי — שהתניתי עם אברהם, ואמרתי לו: כִּי בְיִצְחָק לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב);

וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה — שאמרתי לו: קַח נָא(בראשית כב, ב).

משל למה הדבר דומה?

למלך שאמר לאהבו: מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן.

מיד הלך אהבו והביא את בנו, והעמידו על השולחן לפני המלך,

והלך והביא החרב לשוחטו.

מיד צווח המלך, ואמר לו: מה אתה עושה?

אמר לו: ולא אמרת לי: מתאוה אני לראות תינוק קטן על שלחני?

אמר לו: תינוק חי אמרתי לך — שמא מת?

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: קַח נָא אֶת בִּנְךָ.

מיד וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ(בראשית כב, ט), וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ(בראשית כב, י).

צווח לו המלאך: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר(בראשית כב, יב).

אמר לו אברהם: לא אמרת לי: קַח נָא?

אמר לו: שמא אמרתי לו לשוחטו?

הוי: לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה.

כך שנו רבותינו:

אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי(ירמיה יט, ה) —

לֹא צִוִּיתִי — ליפתח, שיקריב את בתו;

וְלֹא דִבַּרְתִּי — למלך מואב, שיקריב את בנו;

וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי — לומר לאברהם שישחוט את בנו.

למה סמכו צווי ביפתח?

אמר רבי מייאשא:

אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי — ליפתח:

וצויתי לו הרבה מצות עשה ומצות לא תעשה, שהיה מישראל;

אבל שיקריב את בתו — לא צויתיו.

וְלֹא דִבַּרְתִּי — למלך מואב.

אמרו רבותינו: למה סמכו דיבור למלך מואב?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: וכי מעולם דברתי עמו? לא גנייגניי — גנאי, בזיון הוא?

אלא לא דברתי עמו מימיו — על אחת כמה וכמה שיקריב את בנו!

וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי — לומר לאברהם שישחוט את בנו:

אף על פי שאמרתי לו: קַח נָא — לא עלתה על לבי שישחוט את בנו.

לפיכך נאמר: לֹא אֲחַלֵּל את בְּרִיתִי.

דבר אחר: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב, וּבֹוחֵן לִבּוֹת יְיָ(משלי יז, ג).

וַיֹּאמֶר קַח נָא(בראשית כב, ב) —

מיד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר(בראשית כב, ג);

הלך ובנה את המזבח, ונתן יצחק למעלה מן המזבח,

שנאמר: וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כב, ט).

מהו מִמַּעַל?

מלמד שעשה המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד,

כמה דאת אמר: שְׂרָפִים עֹומְדִים מִמַּעַל לוֹ(ישעיה ו, ב).

דבר אחר: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית כב, א) — מה הירהור היה שם?

יצחק מהרהר, שהיה דן עם ישמעאל.

לומר: אני גדול ממך, אני יורש את העולם, שאני בכור לאבי, ולעולם הבכור יורש כפלים.

אמר לו יצחק: אמור לי, מה יש לו להקדוש ברוך הוא ממך?

אמר לו ישמעאל: אני אומר לך מה עשיתי:

אילולי לא עשיתי מאומה אלא שהייתי בן שלש עשרה שנה ומלני אבא —

הייתי יכול לומר לו: אי איפשיאי איפשי — איני רוצה לימול;

אלא נתתי נפשי וקבלתי עלי.

אמר לו יצחק: הרי כל מה שלויתהשלויתה — שהלווית, שנתת להקדוש ברוך הוא — שלשה טיפי דם;

ואני יודע: כשיבקש הקדוש ברוך הוא אותי לישחט עכשיו — ואני בן שלשים ושבע שנים —

והקדוש ברוך הוא אומר לאבא שיקריבני — ואיני מעכב.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: הרי השעה!

מיד קפץקפץ — בא פתאום, נחת על אברהם,

שנאמר: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

מיכאן אתה למד שהירהורי דברים היו שם.

וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

נתת לִּירֵיאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס(תהלים ס, ו) —

מהו נֵּס? נס בתוך נס.

לְהִתְנוֹסֵס — מנוס, שנוצלו ישראל מדינה של גיהנם.

דבר אחר: נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹושֶׁט סֶלָה —

כדי ליתן שכרו בקושטבקושט — באמת,

שנאמר: וְנָתַתִּי פְעֻולָּתָם בֶּאֱמֶת(ישעיה סא, ח).

אבל הרשעים אין להם מנוס,

שנאמר: וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וגו׳(איוב יא, כ).

נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס —

בא וראה מה בין הראשונים לאחרונים:

שהראשונים היו מתנסים על ידי הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם;

וכן באנשי דור המדבר,

שנאמר: לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא(שמות טז, ד),

וכן הוא אומר: לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ וגו׳(דברים ח, טז);

אבל האחרונים נתנסו על ידי האומות,

שנאמר: וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְיָ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל(שופטים ג, א).

הרי נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹושֶׁט סֶלָה.

מאי מִפְּנֵי קֹושֶׁט סֶלָה? מי נתנסה ועמד בנסיונות.

וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו:

כשגלו, גזר עליהם הקדוש ברוך הוא שיאכלו לחם טמא,

שנאמר: כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם(יחזקאל ד, יג).

עמד נבוכדנצר וקיים את הדבר; התחיל ואמר: גוזר אני שיהו אוכלים מאכילהמאכילה — מאכלו, מן התבשיל שלי,

שנאמר: וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וגו׳(דניאל א, ה).

דניאל לא קיבל עליו, אלא אמר:

אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא עלינו שנאכל לחם טמא — בקש לנסות אותנו;

אלא נעשה שלנו, והקדוש ברוך הוא יעשה שלו.

התחיל לומר לשר הטבחים: בבקשה ממך,

נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה(דניאל א, יב) וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה; וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ, וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ(דניאל א, יג).

אמר להם: ואתם יכולים להתנסות ימים עשרה, שלא לאכול לחם ושלא לשתות יין?

אמרו לו: הן —

שאנו מבני בניו של אותו האיש שנתנסה בעשר נסיונות מן האלהים; זכותו תעמוד לנו,

שנאמר: נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ.

לא כבר מצאת אותנו עֶשֶׂר יָדוֹת עַל הַחַרְטֻמִּים(דניאל א, כ)?

בזכות מי? בזכות אברהם, שנתנסה בעשר נסיונות.

כיון שעמדו בנסיונם, מה כתיב?

וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל(דניאל א, ט) לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים; וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה(דניאל א, יד); וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כׇּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ(דניאל א, טו).

הוי: נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס.

מהו נֵּס? גידלת אותם,

כמה שנאמר: וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה(ישעיה ל, יז).

ולמה ניסה אתם הקדוש ברוך הוא? בשביל לגדלן;

כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר: הוא מגדלן, והוא לא ניסה אותן ועמדו בניסיונן.

לכך אמר דוד: נָתַתָּה לִּירֵיאךָ.

וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(בראשית כב, א) —

הנני לכהונה,

הנני למלכות,

הנני לשחוט,

הנני ליהרג.

קַח נָא אֶת בִּנְךָ(בראשית כב, ב) —

אמר לפניו: איזה בן?

אמר לו: אֶת יְחִידְךָ.

אמר לפניו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו!

אמר לו: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אמר לפניו: רבונו של עולם, יש גבול במעיים?

אמר לו: אֶת יִצְחָק.

וְלֶךְ לְךָ(בראשית כב, ב) —

רבי יניי ורבי חייא חולקים.

רבי ינאי אמר:

מה הוא מוריה? מקום שהמורא יצא לעולם,

שנאמר: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ(תהלים סח, לו).

רבי חייא אמר:

ממקום שהתורה יוצאה לעולם,

שנאמר: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה(ישעיה ב, ג).

דבר אחר: מוריה — מקום שהצדיקים מורין לפני הקדוש ברוך הוא, והוא עושה,

שנאמר: וַיַּחְלְקם בְּגרָלוֹת(דברי הימים א כד, ה).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

מהו מוריה? מקום שהקדוש ברוך הוא מורה לרשעים ומורידין לגיהנם,

שנאמר: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ(תהלים מט, טו).

רבי שמעון בן יוחי אומר:

מהו מוריה? מקום מורא, מכוון נגד בית המקדש של מעלה,

שנאמר: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ(שמות טו, יז).

רבי יהודה בן פלמא אומר:

מהו מוריה?

אומר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, לאיזה מקום נלך?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: למקום שאני קושטךקושטך — מכוון אותך.

ואין הלשון הזה אלא לשון קישוט,

שנאמר: לֹא תִגַּע בּוֹ יָד אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה(שמות יט, יג).

רבי פנחס הכהן בן חמא אומר:

מהו מוריה? למקום מרותיהמרותיה — אדנותו, ממשלתו של עולם.

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:

מנין? שנאמר: וַיַּעַל דָּוִד בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים(דברי הימים א יג, ו).

וְלֶךְ לְךָ(בראשית כב, ב) —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: נסיון הראשון בלֶךְ לְךָ(בראשית יב, א), שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ;

ונסיון האחרון בלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו(בראשית כב, ד) —

ולמה ביום השלישי, ולא ביום הראשון ולא ביום השני?

שלא יאמרו אומות העולם: הממוהממו — בלבלו, הדהימו והלך ושחט את בנו;

שאילו היה בדעתו — לא היה שומע לו להקריב בנו.

לכך: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וגו׳.

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק — מהו מֵרָחֹק?

אמר רבי יצחק:

רחוק מיל, שנאמר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה(יהושע ג, ד) בֵּינֵיכֶם וּבֵינו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה.

ראה אותו אברהם, ואמר לנעריו: רואים אתם כלום? אמרו לו: לאו.

אמר ליצחק: רואה אתה כלום?

אמר לו: רואה אני הר נאה ומשובח, וענן קשור עליו.

אמר לנעריו: רואים אתם כלום?

אמרו לו: אנו רואים הר גבוה, ויש בו עצים ואילנות.

אמר להן: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר(בראשית כב, ה) —

מה החמור רואה ואינו יודע — כך אתם, עם הדומה לחמור.

וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה — מהו עַד כֹּה?

נלך ונראה מה סופו של דבר של אותו כֹּה.

איזה כֹּה? שנאמר: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ(בראשית טו, ה).

וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם — בשרו פיו שהוא הולך וחוזר,

ורוח הקודש אומר: לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְיָ מַעֲנֵה לָשׁוֹן(משלי טז, א).

וַיִּקַּח אַבְרָהָם(בראשית כב, ו) אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ —

למה היה יצחק דומה? למי שהוא יוצא לישרף, ועציו על כתפיו.

וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת —

למה כתיב מאכלת ולא כתיב סכין?

שהרבה אכילות אכלו ישראל מתחת ידו.

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו — זה לשחוט, וזה לישחט.

דבר אחר: וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם(בראשית כב, ח).

אמר רבי אבין הלוי ברבי:

עם שהן הולכין, בא השטן מימינו של יצחק, ואמר:

אי עלובעלוב — נעלב, אומלל, בנה של עלובה! כמה תעניות נתענה אמך עד שתבא,

והזקן נשתטה בזקנותו, והרי הוא הולך לשחוט אותך!

חזר יצחק ואמר לאביו: ראה מה זה אומר לי!

אמר לו: הוא בא ליצףליצף — לצער, להקניט אותך; אבל הקדוש ברוך הוא אל יצף לנו,

שנאמר: אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה.

ואף על פי כן וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם.

בן כמה שנים היה יצחק? בן שלשים ושבע שנים.

וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם(בראשית כב, ט) —

עם שהוא בא לשחטו, אמר לו יצחק:

אוסרני בידי ורגלי, שהנפש חצופהחצופה — עזה, שאינה מתאפקת היא;

עד שלא נראה המאכלת באה ואזדעזעהואזדעזעה — ואזדעזע, ארתע ואיפסל מקרבן —

בבקשה, אבי, כדי שלא יעשה בי מום.

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כב, י),

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם וגו׳(בראשית כב, יא) —

אמר לו: מי אתה? אמר לו: מלאך.

אמר לו: הקדוש ברוך הוא אמר לי: קַח נָא —

ואתה אומר: אַל תִּשְׁלַח(בראשית כב, יב)?

באותה שעה וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ.

ולמה קרא לו? לומר לו.

ומה אמר לו? אמר לו: אַבְרָהָם אַבְרָהָם.

ולמה שני פעמים?

אלא כאדם שהוא בדרך רחוקה, הולך עם חבירו והניחו, והוא קורא לו: חברי, חברי —

כך היה המלאך קורא: אַבְרָהָם אַבְרָהָם, מה אתה עושה?

ולמה אמר לו בזריזות? שהיה אברהם ממהר לשחטו.

באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, אדם מנסה לחבירו — שאינו יודע מה בלבו של חבירו;

אתה, שאתה חוקר לבות וכליות — הייתה צריך לעשות לי כך?

לא היה גלוי לפניך, שאתה אומר שאקריב את בני — ואני מזרז לשחטו בלב שלם?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: להודיע לאומות העולם שלא על חנם בחרתי בך,

שנאמר: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא וגו׳.

דבר אחר: וַיִּקְרָא אֵלָיו.

אמר לו אברהם: מי אתה?

אמר לו: מלאך אני.

אמר לו אברהם: כשאמר לי הקדוש ברוך הוא להקריבו — הוא בעצמו אמר לי;

ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא בעצמו.

מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל, ואמר לו: בִּי נִשְׁבַּעְתִּי(בראשית כב, טז).

אמר לו אברהם: והרי נשבעת —

ואף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח הזה עד שאומר כל מה שאני צריך.

אמר לו: אמור כל מה שאתה צריך.

אמר לו אברהם: לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו,

שנאמר: וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים וגו׳, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הן.

אמר לו: ממי? אמר לו: מיצחק.

אמר לו: והלא אמרת לי שאתה מרבה בני כעפר, שנאמר: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ(בראשית כח, יד)?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הן.

אמר לו: ממי? אמר לו: מיצחק.

אמר לו: כשם שהיה לי להשיבך ולא אמרתי לך כלום —

רבונו של עולם, אתמול אמרת: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב), ועכשיו אתה אומר: וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה —

וכבשתי יצרי ולא השבתיך;

אף אתה, כשיהיו בניו של יצחק חוטאים לפניך ונכנסים לצרה —

זכור להם עקדת יצחק אביהם, וסלח להם, ופדה אותם מצרותם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אמרת שלך — אף אני אומר שלי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

עתידין בניך להיות חוטאין לפני, ולדין אותם בראש השנה;

אלא אם מבקשים הם שאהיה סולח להם — יהיו תוקעים לפני בו ביום בשופר.

אמר לו אברהם: ומהו שופר?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין אתה יודע?

אמר לו: לאו.

אמר לו: חזור לאחוריך וראה.

מיד וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו(בראשית כב, יג) וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו.

אין אומר כאן אלא בְּקַרְנָיו.

אמר לו: יהו תוקעין לפני בקרן הזה, ואני סולח לעונותיהם.

באותה שעה נתן שבח והודיה לפני הקדוש ברוך הוא,

והוא שדוד מקלס: מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי(תהלים יח, ג).

וכן הוא אומר: תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן(יואל ב, טו) —

תחילה בראש השנה;

ואחר כך קַדְּשׁוּ צוֹם — זה יום הכפורים, לאחר עשרה ימים, שבו הקדוש ברוך הוא סולח לעונותיהם,

שנאמר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וגו׳(ויקרא טז, ל).

אשריכם ישראל! היאך הקדוש ברוך הוא חיבב אתכם מה שלא עשה לכל אומה ולשון,

שנאמר: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ וגו׳(תהלים קיא, ו),

וכתיב: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל(תהלים קמז, יט),

וכתיב: לֹא עָשָׂה כֵן לְכׇל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הלוליה(תהלים קמז, כ).