בית שמאי אומרים:

בערב — כל אדם יטו ויקראו, ובבוקר — יעמדו,

שנאמר: וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ(דברים ו, ז).

ובית הלל אומרים:

כל אדם קורא כדרכו,

שנאמר: וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ.

אם כן, למה נאמר וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ?

בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים.

אמר רבי טרפון:

אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטיםהלסטים — השודדים, שודדי הדרכים.

אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.

רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף, רב יהודה בשם שמואל:

צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד.

מה, אם היה יושב — עומד?

לא, אם היה מהלך — עומד.

תנו רבנן, בית הלל אומרים:

עומדין וקורין, יושבין וקורין, ומטיןומטין — ומוטים על צדם, שוכבים וקורין, הולכין בדרך וקורין, עושין במלאכתן וקורין.

אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה:

עַל לְבָבֶךָ(דברים ו, ו) — בעמידה.

עַל לְבָבֶךָ סלקא דעתךסלקא דעתך — עולה על דעתך?? אלא אימאאלא אימא — אלא אמור:

עד עַל לְבָבֶךָ — בעמידה; מכאן ואילך — לא.

ורבי יוחנן אמר:

כל הפרשה כולה בעמידה.

ואזדאואזדא — והלך (לשיטתו) רבי יוחנן לטעמיה,

דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

ילמדינו רבינו: אדם מישראל, מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך?

רבי אידי ורב הונא בשם רבי יוסי ורבי יהודה בשם רבי שמואל אמרו:

שהוא אסור (תנחומא (ורשא): אסור) לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך;

אלא יעמוד במקום אחד, ויכוין דעתו (תנחומא (ורשא): לבו) לשמים — ביראה, באימה (תנחומא (ורשא): באימה וביראה), ברתת ובזיעובזיע — ובזיעה — ברעדה ובפחד (תנחומא (ורשא): ברתת ובזיעה) — בייחוד השם,

ויקרא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד) — כל אחד ואחד בכוונת הלב;

ואחר כך יאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וכשמתחיל וְאָהַבְתָּ(דברים ו, ה) — רצה מהלך, רצה עומד, רצה יושב,

שכך כתב: בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ(דברים ו, ז).

את מוצא (תנחומא (ורשא): אתה מוצא): כל המדקדק על כל המצוות (תנחומא (ורשא): על המצות) — שכרו מרובה.

שכן מצינו באברהם, שדקדק על המצות; לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹוהֲבִי(ישעיה מא, ח).

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:

אפילו עירובי תבשיליןעירובי תבשילין — תבשיל שמניחים מערב יום טוב שחל בערב שבת, וסומכים עליו לבשל ביום טוב לצורך השבת שימר אברהם אבינו (תנחומא (ורשא): שמר בביתו של אברהם אבינו),

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי(בראשית כו, ה).

וכי תורות הרבה הן?

והלא כבר נאמר: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר(שמות יב, מט), וכתב: תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד(במדבר טו, טז)!

אלא וְתוֹרֹתָי — אלו דקדוקי מצוות שדקדק אברהם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה מדקדק על מצותי (תנחומא (ורשא): במצותי), ואתה יושב עם עובדי עבודה זרה? צא מביניהם!

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

ילמדנו רבינו: מהו לאדם שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך?

רב אידי ורב הונא בשם רבי יוסי בר יהודה בשם רבי שמואל אמרו:

אסור לאדם לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך,

אלא יעמוד על רגליו ויקרא קריית שמע;

וכשיגיע לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד — יתחיל וְאָהַבְתָּ(דברים ו, ה), מיד קורא מהלך ואינו חושש.

אתה מוצא: מי שמדקדק על המצות נוטל שכר הרבה;

ואברהם היה מדקדק על המצות.

אמר רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי, ורבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן:

אפילו עירובי תבשילין שמרו בביתו של אברהם,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי(בראשית כו, ה).

והלא תורה אחת היא? אלא שהיה מדקדק אחר כל מצות שבתורה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אתה מדקדק אחר מצותי, ותשב אצל עובדי עבודה זרה? צא מביניהם.

מנין ממה שקראו בענין: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי יצחק פתח:

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ(תהלים מה, יא).

אמר רבי יצחק:

לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירהבירה — ארמון, מבצר אחת דולקת.

אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?

הציץ עליו בעל הבירה, אמר: אני הוא בעל הבירה.

כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?

הציץ עליו הקדוש ברוך הוא, ואמר לו: אני הוא בעל העולם.

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇופְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ(תהלים מה, יב).

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇופְיֵךְ — ליפותך בעולם;

כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם.

רבי ברכיה פתח:

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים(שיר השירים א, ג).

אמר רבי ברכיה:

למה היה אבינו אברהם דומה? (שיר השירים רבה: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א) — למה היה דומה?)

לצלוחית שלאפובלסמוןשלאפובלסמון — של אפובלסמון — שמן האפרסמון (opobalsamum), הבושם היקר מוקפת צמיד פתיל, ומונחת (שיר השירים רבה: לצלוחית של פליטון, שהיתה מונחת) בזוית אחת, ולא היה ריחה נודף (שיר השירים רבה: ולא ריחה נודף);

כיון שהתחילה מטלטלת — היה ריחה נודף (שיר השירים רבה: בא אחד וטלטלה ממקומה — והיה ריחה נודף).

כך (שיר השירים רבה: אף כן) אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו (שיר השירים רבה: לאברהם: אברהם, הרבה מעשים טובים יש לך, הרבה מצות יש לך):

טלטל עצמך ממקום למקום (שיר השירים רבה: בעולם), ושמך מתגדל בעולם (שיר השירים רבה: בעולמי) — (שיר השירים רבה: לכך נאמר לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ; מה כתיב בתריה? וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).)

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א) (תנחומא בובר: דבר אחר: לֶךְ לְךָ).

זה שאמר הכתוב:

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ(תהלים מה, יא).

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ — זה אברהם;

וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ — זו עבודה זרה, שנאמר: (תנחומא בובר: הוי) אֹומְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וגו׳(ירמיה ב, כז).

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇופְיֵיךְ(תהלים מה, יב) — זה מלך מלכי המלכים, והוא חפץ ליפותך בעולם הזה ולעולם הבא (תנחומא בובר: הקדוש ברוך הוא, ליפותך בעולם);

כִּי הוּא אֲדֹונַיִךְ (תנחומא בובר: וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ).

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

למה אברהם דומה (תנחומא בובר: ולמה היה אברהם דומה)? לצלוחיתלצלוחית — לפך, לבקבוק קטן של פליטוןפליטון — בושם משובח, שמן עלי נרד הנתונה (תנחומא בובר: אפרסמון שהיא נתונה) בבית הקברות, ולא היה אדם יודע ריחה (תנחומא בובר: מהו ריחה).

מה עשו? נטלוה וטלטלוה (תנחומא בובר: עשה אחד? נטלה וטלטלה) ממקום למקום, והודיע ריחה (תנחומא בובר: התחיל ריחה נודף) בעולם.

כך היה אברהם (תנחומא בובר: דר) בין עובדי עבודה זרה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: (תנחומא בובר: מה אתה יושב בתוך הרשעים? צא מביניהם והודיע מעשיך הטובים בעולם, שנאמר:) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ — ואני אודיע מעשיך בעולם.

רבי ברכיה פתח:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ(שיר השירים ח, ח).

אָחוֹת לָנוּ — זה אברהם, שאיחוהשאיחוה — שחיבר (איחה, תפר) — אברהם קירב ואיחד את באי העולם לנו את כל באי העולם.

בר קפרא אמר:

כזה שהוא מאחה את הקרע.

קְטַנָּה — שנעשה לבגד גדול;

שעד שהוא קטן — מסגלמסגל — אוסף, צובר (מלשון סגולה) מעשים טובים ומצות היה.

וְשָׁדַיִים אֵין לָהּ — שדיים לא הניקוהו: לא מצות ולא מעשים טובים.

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹותֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻובַּר בָּהּ —

ביום שגוזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן אש.

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף(שיר השירים ח, ט) —

אם מעמיד דברים כחומה — ויבנה אליה.

וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ —

אם דל הוא ממצות וממעשים טובים —

נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:

מה הצורההצורה — הציור, הצורה המצוירת (על הלוח) הזו אינה אלא לשעה, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה.

אמר לפניו: רבון העולמים!

אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) — מעמיד דברים אני כחומה;

וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת — אילו בניי חנניה מישאל ועזריה;

אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם — שנכנס לשלום ויצא לשלום.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי ברכיה פתח:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וגו׳(שיר השירים ח, ח) —

מדבר באברהם, כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן.

קְטַנָּה — שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים.

ולמה נקרא אחות? שאיחהשאיחה — שחיבר, תפר את הקרע את העולם לפני הקדוש ברוך הוא — כאדם הזה שקורע ולא מאחה.

לפיכך נקרא קטנה — שעדיין לא היו לו בנים.

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹותֵינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻובַּר בָּהּ — ביום שיאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש.

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף(שיר השירים ח, ט) —

אם הוא נותן נפשו כחומה הזו, שהיא עומדת בפני המלחמות, וימסר נפשו על קדושת שמי —

נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף: אלו ישראל, שנקראו כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף(תהלים סח, יד).

וְאִם דֶּלֶת הִיא — ואם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת שמי —

נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:

מה צורה שבלוח ארז נוחה להטשטש — כך אברהם, אינו משגיח עליו.

אמר אברהם: אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) — ליתן נפשי על קדושת השם;

ולא אני בלבד, אלא וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת — בני בני: חנניה מישאל ועזריה, ודורו של רבי חנניה בן תרדיון וחביריו, שיתנו עצמן על קדושת שמך.

לפיכך אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם — שיצא שלם מן הכבשן.

את מוצא: תרח אביו עושה צלמים היה, ועובד אותן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי ברכיה הכהן פתח:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה(שיר השירים ח, ח) —

במה הכתוב מדבר? באברהם,

שכשהשליכו נמרוד לתוך כבשן האש — עד עכשיו לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרי השליך נמרוד את אברהם לתוך כבשן האש!

רבי אליעזר הקפר אמר:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה — מדבר באדם שקורע ולא מאחהמאחה — תופר את הקרע, מחבר;

אברהם איחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא, שעד עכשיו לא היו לו בנים — לפיכך היה קורא אָחוֹת.

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ — ביום שאמר נמרוד להשליכו לתוך כבשן האש.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף(שיר השירים ח, ט) —

אם נותן נפשו על קדושת השם — נבנה עליה טירת כסף;

וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז —

ואם דל הוא מליתן את נפשו על קדושת שמי — נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:

מה הצורה הזו שעל הלוח נוח להטשטשלהטשטש — להימחק, להיטשטש — כך הוא נוח ליאבד מן העולם, ואיני משגיח עליו.

אמר אברהם: אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) — אני נותן נפשי על קדושת שמך.

מיד נתן נפשו.

כיצד? היה תרח אביו עובד עבודה זרה, והיה פולחפולח — עובד, משמש (עבודה זרה) להן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו עובדי עבודה זרה, ואתה יושב ביניהם?

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ.

רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה(שיר השירים ח, ח) — זה אברהם,

שנאמר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ(יחזקאל לג, כד) —

ואיחד את כל באי העולם לפני הקדוש ברוך הוא.

בר קפרא אמר: כאדם שהוא ממחהממחה — ממסמס ומערב (כדי לאחד) בקערה.

קְטַנָּה — עד שהוא קטן, היה עסוק במצות ומעשים טובים.

וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ — שעדין לא בא לכלל מצות ומעשים טובים.

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹותֵינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ — ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש.

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ(שיר השירים ח, ט) —

אִם חוֹמָה הוא — זה אברהם.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם מעמיד הוא דברים כחומה —

נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף — נצילו, ונבנה אותה בעולם.

וְאִם דֶּלֶת הוא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז —

אם דל הוא ממצות, ומשלשלומשלשל — ומרפה, מוריד מעשיו כדלת —

נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז: מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת,

כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת.

אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) —

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: אֲנִי חוֹמָה — ואעמיד מעשים טובים כחומה;

וְשָׁדַי כמדגלות — שאני עתיד להעמיד כתיםכתים — כיתות, קבוצות וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך.

אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כשם שירדת לכבשן האש בשלום, כך אני מוציאך בשלום.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים(בראשית טו, ז).

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים(קהלת ז, יט).

הַחׇכְמָה תָּעֹוז — זה אברהם;

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה דורות שמנח ועד אברהם:

ומכולם לא דברתי עם אחד מהן, אלא עמך —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים(קהלת ז, יט).

וכי יש עשרה שליטים במקום אחד?

והלא אין שם אלא שליט אחד וגבאיוגבאי — וגובה (החוב, המס) אחד:

שליט אחד — זה הרוח;

וגבאי אחד — זה מלאך המות.

ומה תלמוד לומר מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים?

אלא שאפילו אדם קורא ושונה, ויושב בתענית, ומאכיל רעבים, ומשקה צמאים, ומלביש ערומים —

ולוויולווי — והלוואי שיהא ניצול בעשרה דברים שמחייבין אותו בכל יום, אלו:

שתי עיניו,

ושתי אזניו,

ושתי ידיו,

ושתי רגליו,

ופיו,

וגופו.

שתי עיניו — שמראין אותו דברים בטלים, דתנןדתנן — שכך שנינו: אל תתן עיניך בדבר שאינו שלך, שעיניך דומים לשערי רקיע;

שתי אזניו — ששמע דברים בטלים, דתנן: אל תשמיע דברים בטלים לאזניך, מפני שהן נכוות תחלה לאברים;

שתי ידיו — שהוא גוזל וחומס בהם, דתנן: אל תטול מזרוע זה ותתן לזה — בעלי זרועות משוקעות בארץ;

שתי רגליו — שמרגילין אותו לידי עבירה, דתנן: אל יקדימוך רגליך לדבר עבירה, שלא יקדימוך מוקשי מות;

פיו — שמוציא הבל, דתנן: אפילו אדם שיושב וקורא;

כל גופו — שחוטא בו ביום.

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה נח.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — אלו עשרה דורות שמאדם ועד נח,

שמכולם לא דיבר הקדוש ברוך הוא אלא עם נח,

הדא הוא דכתיב:

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ(בראשית ח, טו).

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה אברהם.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — אלו עשרה דורות שמנח ועד אברהם,

שעם כולם לא דיבר אלא עם אברהם,

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה יוסף.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה אחים שירדו למצרים,

הדא הוא דכתיב:

שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וגו׳(בראשית מב, טז).

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה משה.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה דברים המשמשים את הגוף:

מן פומא לוושטא,מן פומא לוושטא… — מן הפה לוושט, מן הוושט להמסס, מן ההמסס לקיבה, מן הקיבה לאצטומכא (stomachus — פי הקיבה), מן האצטומכא למעי הדק, מן המעי הדק למעי העבה, מן המעי העבה לבני המעיים, מן בני המעיים לפוטרכא (משוער: הכרכשתא, המעי הישר), מן הפוטרכא לטבעת (פי הטבעת), מן הטבעת לחוץ —

מן הפה לוושט,

מן וושטא להמסיסא,

מן הוושט להמסס,

מן המסיסא לקיבתא,

מן ההמסס לקיבה,

מן קיבתא לאיסטומכא,

מן הקיבה לאצטומכא (stomachus — פי הקיבה),

מן איסטומכא לכרוכה קטינא,

מן האצטומכא למעי הדק,

מן כרוכה קטינא לכרוכה עבייא,

מן המעי הדק למעי העבה,

מן כרוכה עבייא לבנת דמעיא,

מן המעי העבה לבני המעיים,

מן בנת דמעיא לפוטרכא,

מן בני המעיים לפוטרכא (משוער: הכרכשתא, המעי הישר),

מן פוטרכא לעיזקתא,

מן הפוטרכא לטבעת (פי הטבעת),

מן עיזקתא לברא —

מן הטבעת לחוץ —

ומכולן לא הוצרך משה, לא להכניס ולא להוציא,

שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה(שמות לד, כח).

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה דוד.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה זקנים שאמרו ספר תהלים.

רבי עזריה פתח:

רִפִּאינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נרפאתה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ(ירמיה נא, ט).

רִפִּאינוּ אֶת בָּבֶל — זה דור אנוש;

וְלֹא נרפאתה — זה דור המבול;

עִזְבוּהָ — בדור הפלגה;

וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר(דברים לב, י) — זה אבינו אברהם. (מדרש תנאים: וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן — במקום צרות, ובמקום גייסות, ובמקום לסטים.)

משל (מדרש תנאים: מושלו משל, למה הדבר דומה?) למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר (מדרש תנאים: למלחמה).

הניחוהו חיילותיו והלכו להן,

במקום הצרות, במקום הגייסותהגייסות — גדודי החיילים, במקום ליסטיותליסטיות — כנופיות שודדים.

נתמנה (מדרש תנאים: ונזדווג) לו גיבור אחד, אמר לו:

מלך! אל יפל לבך עליך, ואל יהא עליך אימה על כלום; (מדרש תנאים: אדני המלך, אל תתירא, ואל יפול לבך עליך, ואל תפול אימה עליך;)

חייך, שאיני מניחך עד שתכנס לפלטריןלפלטרין — לארמון שלך ותישן על מיטתך. (מדרש תנאים: איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך, עד שתהא בתוך פלטין שלך.)

כעיניין שנאמר: (מדרש תנאים: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, שנאמר:) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים(בראשית טו, ז).

יְסֹובְבֶנְהוּ —

כעינין שנאמר: (מדרש תנאים: כמו שנאמר:) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

יְבוֹנְנֵהוּ — (מדרש תנאים: לכל באי העולם.)

עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, כביכול לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים בלבד, (מדרש תנאים: מנין אתה אומר, שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים?)

שנאמר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי(בראשית כד, ז).

אבל משבא אבינו אברהם לעולם, המליכו על השמים ועל הארץ, (מדרש תנאים: כיון שעמד אבינו אברהם, המליכו על הארץ:)

כעינין שנאמר: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ(בראשית כד, ג).

יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ —

אפילו ביקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו — היה נותן לו; (מדרש תנאים: מנין אתה אומר, שאפילו המקום מבקש מאבינו אברהם אפילו גלגל עינו — הוא חוטטה ונותנה לו?)

ולא גלגל עינו בלבד, אלא אפילו נפשו היה נותן לו, שחביבה לו מן הכל (מדרש תנאים: שהיתה חביבה עליו ביותר),

שנאמר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ(בראשית כב, ב).

והלא כידוע שהוא בנו יחידו! (מדרש תנאים: וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו?)

אלא זו נפש, שנקראת יחידה (מדרש תנאים: בעולמה),

שנאמר: (מדרש תנאים: וכן הוא אומר:) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי(תהלים כב, כא).

עשרה דורות מנח ועד אברהם.

וכי מה צורך לבאי עולם בכך?

אלא ללמד:

שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו,

ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקדוש ברוך הוא,

עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי(בראשית כו, ה) וגו׳.

וכי תורה אחת שמר? והלא תורות הרבה שמר!

מלמד שזימן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים,

והיו מבינות אותו, ומלמדות אותו חכמה כל הלילה,

שנאמר: אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי(תהלים טז, ז).

ולא עוד, אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחילה, ואחר כך משפט,

שנאמר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה(בראשית יח, יט) וגו׳.

בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו לדין,

ואמר אחד על חבירו: זה חייב לי מנהמנה — מאה זוז —

היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו,

ואמר להם: סדרו דיניכם לפני.

וסידרו דינן.

כיון שאחד מתחייב לחבירו,

אמר לזה שבידו המנה: תן המנה לחבירך.

ואם לאו, אמר להם: חילקו מה שעליכם, והפטרו לשלום.

אבל דוד המלך לא עשה כן, אלא עושה משפט תחלה, ואחר כך עושה צדקה,

שנאמר: וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ(שמואל ב ח, טו).

בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך,

אמר האחד: זה נתחייב לי מנה —

אמר להם: סדרו דיניכם. וסדרו דינם.

כיון שנתחייב אחד מהם לחבירו מנה — היה מוציא מנה משלו ונותן לו.

ואם לאו, אמר להם: חלקו מה שעליכם, ותפטרו בשלום.

רבי ברכיה, רבי סימון בשם רבי נחמיה:

למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל כתר שבראשו.

ועמד המלך שם, והעמיד פמלייאפמלייא — פמליה — בני לווייתו שם, ועשה ציבוריןציבורין — ערמות (של עפר), והביא מכברותמכברות — כברות, נפות.

וכברוכבר — וניפה בכברה הראשון — ולא מצאה;

והשני — ולא מצאה;

ובשלישי — מצאה.

אמרו: מצא המלך מרגלית שלו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברם:

מה צורך היה לי ליחס שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח(דברי הימים א א, כד) עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ(דברי הימים א א, כה) שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח(דברי הימים א א, כו) — לא בשבילך?

וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).

וכך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד:

מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד?

מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קׇדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו(תהלים פט, כא).

רבי חוניא אומר:

כתיב: כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר(בראשית ד, כה) —

זרע הבא ממקום אחר.

ואיזה זה? מלך המשיח.

רבי ברכייא ורבי סימון:

למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל ראשו.

עמד המלך וכל פמליאפמליא — פמליה — שריו ומשרתיו של המלך שלו שם,

והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבומה טיבו — מה עניינו, מה פשרו של מלך וכל פמליא שלו כאן?

אמרו: נפלה מרגלית מעל ראשו.

מה עשה?

צבר את העפר, והביא מכברותמכברות — כברות, נפות,

וכברוכבר — וניפה בכברה את הצבור הראשון — ולא מצאה;

והשני — ולא מצאה;

ואת השלישי — ומצאה.

אמרו: מצא המלך את מרגליתו!

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:

לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) — לך הייתי מצפה.

מה צורך היה לי ליחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, נחור, תרח — לא בשבילך?

אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם(דברי הימים א א, כז),

וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).

כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד:

מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי — לא בשבילך?

מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי(תהלים פט, כא).

רבי אבא בר כהנא פתח:

צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת(ישעיה י, ל).

צַהֲלִי קוֹלֵךְ — לבליין בקליךלבליין בקליך — קראי בקולך.

בַּת גַּלִּים — מה הגלים הללו מסויימיםמסויימים — מצוינים, ניכרים בים, כך אבותיכם מסויימים בעולם.

דבר אחר:

בַּת גַּלִּים — בית גולים, כריתהון דגילוליאכריתהון דגילוליא — בתם של הגולים.

ביתו של אברהם מה כתיב בו? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו׳(בראשית יב, א).

ביתו של יצחק מה כתיב בו? וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה(בראשית כו, א).

ביתו של יעקב מה כתיב בו? וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ(בראשית כח, ז).

הַקְשִׁיבִי —

הקשיבו למצותיי,

הקשיבו לדברי תורה,

הקשיבו לדברי נבואה.

ואם לאו — לַייְשָׁה: הא אריה סליק עלךהא אריה סליק עלך — הנה האריה עולה עליך.

זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ(ירמיה ד, ז).

עֲנִיָּיה —

ענייה מן הצדיקים,

ענייה מדברי תורה,

ענייה מן המצות וממעשים טובים.

ואם לא — עֲנָתוֹת: הא ענתותייא אתי ומתנבא עלךהא ענתותייא אתי ומתנבא עלך — הנה הענתותי (ירמיה) בא ומתנבא עליך דברי תוכחות.

לפיכך צורך הכתוב לומר דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ(ירמיה א, א).

רבי אבא בר כהנא פתח:

צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים(ישעיה י, ל).

אמר ירמיה לישראל:

אתם אומרים שירים וזמירים לפני עבודה זרה —

צַהֲלִי קוֹלֵךְ בדברי תורה,

צַהֲלִי קוֹלֵךְ בבתי כנסיות.

בַּת גַּלִּים —

מה גלים הללו מסויימיןמסויימין — מצוינים, ניכרים בים, כך אבותיכם מסויימין בעולם.

דבר אחר:

בַּת גַּלִּים — בת גולין, ברתהון דגלואיברתהון דגלואי — בתם של הגולים:

בתו של אברהם, אותו שכתוב בו:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה(בראשית יב, י);

בתו של יצחק, שכתוב בו:

וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה(בראשית כו, א);

בתו של יעקב, שכתוב בו:

וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם(בראשית כח, ז).

הַקְשִׁיבִי, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה —

הקשיבי למצות,

הַקְשִׁיבִי לדברי תורה,

הַקְשִׁיבִי לדברי נבואה,

הַקְשִׁיבִי לצדקות ומעשים טובים.

לַיְשָׁה — ואם לאו, לַיְשָׁה: הא אריא סליק עלךהא אריא סליק עלך — הנה האריה עולה עליך!

זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה: עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ(ירמיה ד, ז).

עֲנִיָּה מן הצדקות,

עֲנִיָּה מדברי נבואה,

עֲנִיָּה ממצות ומעשים טובים.

ואם לאו — עֲנָתוֹת: הא ענתותיא אתי ומתנבא עלךהא ענתותיא אתי ומתנבא עלך — הנה הענתותי (ירמיה) בא ומתנבא עליך!

דכתיב: דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ וגו׳(ירמיה א, א).

כיון שבא הפורענות, קונן עליהם: אֵיכָה(איכה א, א).

וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר(קהלת יב, ו) — מבבל היו ולבבל חזרו.

מבבל היו — מנין? שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א).

ולבבל חזרו — שנאמר: ועמיה הַגְלִי לְבָבֶל(עזרא ה, יב).

אמר רבי יוחנן:

הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי(ישעיה מד, כז) — צולה זו בבל.

ולמה נקרא שמה צולה? ששם צללו מתי דור המבול, דכתיב:

גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי(ירמיה נא, מט).

אמר ריש לקיש:

כתיב: וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר(בראשית יא, ב).

שנער — ששם ננערו מתי דור המבול.

דבר אחר: שנער — שמתו בתשנוקבתשנוק — בחנק, בצער, בלא נר, בלא מרחץ.

דבר אחר:

שנער — שמנוערין מן המצות, בלא תרומה, בלא מעשרות.

דבר אחר: שנער — ששריה מתים נערים.

דבר אחר:

שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא. ואי זה? זה נבוכדנצר.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לא, יח).

זה שאמר הכתוב:

עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי(תהלים סח, יט).

בנוהג שבעולם, אדם שובה מחבירו כסף וזהב ובגדים —

שמא יכול לשבות מה שבלבו?

ואתה שבית מן התורה (תנחומא (ורשא): את התורה) שבתוך לבי;

הוי: שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם.

אמר רבי זעירא:

הלכות נוהגות (תנחומא (ורשא): הלכות נדה שהם נוהגים) בבני אדם:

אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ(ויקרא טו, ב),

וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה(ויקרא טו, יט),

זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל(במדבר יט, יד).

יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם(תהלים מה, ג) — מכונה אדם (תנחומא (ורשא): מכונה משה לאדם).

כאי זה צד?

הקדוש ברוך הוא מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל(שמואל א ב, ו) —

ומשה הוריד לקרח ועדתו כשהן חיים לשאול:

וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם(במדבר טז, לג);

והקדוש ברוך הוא גוזר גזירה — והוא מבטלה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ(תהלים קו, כג).

הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ — שלימד סניגוריאהסניגוריאה — לימוד זכות,

כדכתיב: וַיְחַל מֹשֶׁה וגו׳(שמות לב, יא) —

לא זז עד וַיִּנָּחֶם יְיָ(שמות לב, יד).

דבר אחר:

יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם — זה אברהם,

שמכל הדורות שלפניו לא דיבר הקדוש ברוך הוא עמהן,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ — שלימד סניגורייא על הסדומיים:

חָלִילָה לְּךָ(בראשית יח, כה) — חללה לך (תנחומא (ורשא): חלילה לך): חול הוא לך;

ויש אומרים: נכריה (תנחומא (ורשא): הוא) לך, כענין אִשָּׁה זֹונָה וַחֲלָלָה(ויקרא כא, ז).

רבי הונא אמר:

חילול השם יש בדבר זה, להמית צדיק עם רשע,

שאומרים הבריות: כך עשה לדור אנוש, לדור המבול, לדור הפלגה —

ונמנעין בני אדם מעשות תשובה.

הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ —

חייך, שמזרעך יוצא שאני נותן לו את התורה, וילמד אותה לבניך,

שנאמר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה.

זה שאמר הכתוב:

וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וגו׳(מלאכי ב, טו).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

וְלֹא אֶחָד עָשָׂה — זה אברהם, שהיה יחידי בעולם במעשיו, והפרישו הקדוש ברוך הוא מעבודה זרה,

שנאמר: כִּי אֶחָד קְרָאתִיו(ישעיה נא, ב).

וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ — בנים ובני בנים שנתן לו הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ.

מאי כִּי אֶחָד קְרָאתִיו?

אמר הקדוש ברוך הוא:

אני יחידי בעולמי, ואתה יחידי בעולמך, וטוב לו ליחיד להלוך עם היחיד; (בתי מדרשות: אני יחיד בעולמי ואתה יחיד בעולמך, וטוב לו ליחיד להלוך עם יחיד;)

אלא צא מחרן, שלא תהא כאנשי חרן.

מלמד שאנשי חרן רעים וחטאים גדולים היו,

וקבצם אברהם כמה פעמים ויסרם, והיה אומר להם:

לא שמעתם מה עלתה לדור המבול שהיה לפניכם,

שלא היה להם לב להבין, והיו מקשין ערפם וממרים דברו?

ואלמלא לא אמר הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול (בתי מדרשות: לעולם) בשבועה — כדי הייתם להביא מבול עליכם!

וכשראה הקדוש ברוך הוא שלא קבלו ממנו, אמר: אין נאה לצדיק זה לישב בין רשעים הללו.

מיד אמר לו: צא (בתי מדרשות: צאו) מהם, שלא תהא דומה להם,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו׳(בראשית יב, א).

אמר רבי שמעון:

אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אתה מדקדק במצות, ואתה יושב בין עובדי עבודה זרה? צא מביניהם,

שנאמר: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ.

את מוצא שתרח אבי אברהם היה עושה צלמים ועובד אותם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: קום, לֶךְ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ.

מהו לֶךְ לְךָ? מאה —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בן מאה תוליד (בתי מדרשות: תלד) בן כשר.

ורבי לוי אמר:

לֶךְ לְךָ — נסיון ראשון ונסיון אחרון:

כשם שהיה בנסיון הראשון, כך היה בנסיון האחרון.

בנסיון ראשון נאמר לו: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ,

ובנסיון אחרון נאמר לו: לֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּורִיָּה(בראשית כב, ב).

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ —

לא אמר לו למקום פלוני: נסיון בתוך נסיון;

יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזה מקום הולך.

רבי עזריה בשם רבי אחא פתח:

אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע(תהלים מה, ח).

רבי עזריה בשם רבי אחא פתר קריא באברהם אבינו:

בשעה שעמד אבינו אברהם לבקש רחמים על סדומיים, מה כתיב תמןמה כתיב תמן — מה כתוב שם??

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

אמר רבי אחא:

נשבעתה ואמרתה שאין את מביא מבול לעולם (ויקרא רבה: הדא הוא דכתיב: כימי נֹחַ זֹאת לִי(ישעיה נד, ט)) — ומעריםומערים — ומשתמש בערמה את על השבועה?

מבול שלמים אין את מביא — מבול שלאש אתה מביא?

אם כן, לא יצאת ידי השבועה!

אמר רבי לוי:

הֲשֹׁופֵט כׇּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט —

אם עולם אתה מבקש — אין דין; (ויקרא רבה: אם משפט את מבקש — אין כן עולם;)

ואם דין אתה מבקש — אין עולם. (ויקרא רבה: ואם עולם אתה מבקש — אין כן משפט.)

אתה תופס חבלה בתרין ראשוי: (ויקרא רבה: ואת תפוש חבלא בתרין ראשיה:)אתה תופס חבלה… — אתה אוחז את החבל בשני ראשיו: רוצה אתה עולם, ורוצה אתה דין! ואם אין אתה מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אתה אוחז את החבל בשני ראשיו:

בעי עלמא ובעי דינא! (ויקרא רבה: בעית עולמך, ובעית דינא דקושטא —)

רוצה אתה עולם, ורוצה אתה דין!

ואין לית את מוותרה ציבחד — לית עלמא יכול קאים. (ויקרא רבה: אם לא את מתיר ציבחד, לית עולמך קאים.)

ואם אין אתה מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם,

אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מחבירך. (בראשית רבה מט, י: אהבתה צדק — אהבת לצדק את בריותיי; ותשנא רשע — שנאת מלחייבן.) (ויקרא רבה: אהבת לצדק את בריותיי; ותשנא רשע — שנאת לחייבן.)

מהוא מֵחֲבֵירֶךָ?

מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך — (ויקרא רבה: אמר לו: חייך, שעשרה דורות מנח ועד אצלך — עם אחד מהן לא נידבר, ועמך נידבר —)

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵירֶיךָ(תהלים מה, ח).

רבי עזריה בשם רבי אחא פתר קריא באבינו אברהם.

את מוצא: קודם עד שלא הביא הקדוש ברוך הוא מבול על הסדומיים,

אמר אבינו אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, נשבעת שאין את מביא מבול לעולם.

ומה טעמא? כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נשבעת מֵעֲבֹור מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ(ישעיה נד, ט).

מבול של מים את אין מביא — שמא מבול של אש את מביא?

מה את מערים על השבועה?

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק כָּרָשָׁע וגו׳(בראשית יח, כה).

הֲשֹׁופֵט כׇּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט —

אם משפט את מבקש — אין עולם, ואם עולם את מבקש — אין משפט.

מה את מיציר חבלה ביתרין ראשוי? בעי עלמך ובעי דינא דקושטא?מה את מיציר… — מה אתה אוחז (משוער: קושר) את החבל בשני ראשיו? רוצה (אתה) בעולמך ורוצה בדין האמת? אם אין אתה מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

מה אתה אוחז (משוער: קושר) את החבל בשני ראשיו? רוצה (אתה) בעולמך ורוצה בדין האמת?

אין לית את מוותר צבחר — לית עלמא יכיל קאים.

אם אין אתה מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע —

אהבת לצדק את ביריותיי; וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע — שנאתה מלחייבן;

עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵירֶיךָ.

מהו מֵחֲבֵירֶיךָ?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: מנוח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם, אלא עימך אני מדבר תחילה,

הדא הוא דכתיב:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר וגו׳(בראשית טו, א).

רבי עזריה בשם רבי יודה ברבי סימון פתר קריהפתר קריה — פירש את הפסוק בישעיה.

אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי,

וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל יי אֹומֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וגו׳(ישעיה ו, ח).

אמר: שילחתי את עמוס, והיו קורין אותו פסילוספסילוס — כבד לשון, מגמגם.

אמר רבי פנחס: למה נקרא שמו עמוס? שהיה פסילוס בלשונו.

אמרו: הניח הקדוש ברוך הוא את כל עולמו, ולא הישרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנאעל הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנא — על זה המגמגם, על זה קטוע הלשון!

שלחתי את מיכה, והיו מכים אתו על הלחי — בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁופֵט יִשְׂרָאֵל(מיכה ד, יד).

מעתה — מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ? מיד: וָאֹומַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה, בניי סרבניםסרבנים — ממאנים, מורדים הם, טרחניםטרחנים — מטריחים, קשים לשאת הם; מקבל את עלך ללקות ולהתבזות מהם?

אמר לו: על מנת כן — גֵּוִוי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹורְטִים וגו׳(ישעיה נ, ו);

ואיני כדיי שאלך בשליחותך אצל בניך?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה, אָהַבְתָּ צֶּדֶק — אהבת לצדק את בניי;

וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע — שנאתה מלחייבן;

עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵירֶיךָ.

מהו מֵחֲבֵירֶיךָ?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שכל נביאים המתנבאים — נביא מפי נביא:

נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע(מלכים ב ב, טו);

נחה רוח משה על שבעים זקנים — וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים(במדבר יא, כה).

אבל את — מתנבא מפי הגבורה: רוּחַ אלהים עָלָי יַעַן מָשַׁח וגו׳(ישעיה סא, א).

ולא עוד, אלא שכל הנביאים המתנבאים — מתנבאים נבואות פשוטות, אבל את מתנבא נבואות כפולות:

עוּרִי עוּרִי(ישעיה נא, ט), הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי(ישעיה נא, יז), שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ(ישעיה סא, י), אָנֹכִי אָנֹכִי(ישעיה נא, יב) —

נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי(ישעיה מ, א).

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי(בראשית כ, יג).

אמר רבי חנין הלוי:

נדרוש להדין קריא תלת אפיןנדרוש להדין קריא תלת אפין — נדרוש את הפסוק הזה שלושה פנים, ונפיק ידויונפיק ידוי — ונצא ידי חובתו:

בשעה שביקשו אומות העולם להיזדווג לי עד שאני בבית אבי —

נתקיים עלי הקדוש ברוך הוא;

ובשעה שבקשו אומות העולם לענות אותי —

ניגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואמר לי: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א);

ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות מדרכיו שלהקדוש ברוך הוא —

העמיד להם הקדוש ברוך הוא שני גדולים משלבית אבא, כגון שם ועבר,

והיו מתרין בהם.

עַם נוֹשַׁע בַּיְיָ(דברים לג, כט) —

בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן.

את מוצא: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ(שמות כג, כ) —

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים!

אומות העולם משתמשין בשר, ואנו משתמשין בשר?

אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה(שמות לג, טו).

וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא(שמות לג, טז).

וכן אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים!

כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם — כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם.

כשם שנאמר באברהם: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א);

כשם שנאמר ביצחק: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ(בראשית כו, ג);

כשם שנאמר ביעקב: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ(בראשית כח, יג) —

הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם, כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם.

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם(בראשית כה, יט).

זה שאמר הכתוב:

כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם(יהושע כד, ב),

וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם וגו׳(יהושע כד, ג).

באותה שעה אברם היה שמו.

בא וראה הגדולה שנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם באותה שעה,

שנאמר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וגו׳(בראשית יב, ב),

ואומר: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ וגו׳(בראשית יב, ג).

מיד התחיל אברהם שמח, והלך לו בזו הבשורה,

שנאמר: וַיֵּלֶךְ אברהם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ וגו׳(בראשית יב, ד).

התחיל אברהם אומר להקדוש ברוך הוא:

ומה הנאה יש לי באלו הברכות כולן? הֵן לִי לֹא נתת זָרַע(בראשית טו, ג).

אמר לו: שְׁאַל(מלכים א ג, ה) מה אֶתֶּן לָךְ.

וַיֹּאמֶר(בראשית טו, ב) אברהם יי אלהים מַה תִּתֶּן לִי וגו׳.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתן לך, שיש לי מה ליתן לך; הרבה טובות צפנתי לך,

שנאמר: לְהַנְחִיל אֹוהֲבַי יֵשׁ וגו׳(משלי ח, כא),

וכתיב: טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים(משלי יג, כב).

לפיכך נתן לו הקדוש ברוך הוא את יצחק,

שנאמר: והרבה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק —

מכלל שלא נתן לו רבוי זרע אלא ביצחק,

שנאמר: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וגו׳(בראשית טו, ה) —

מיד: וְהֶאֱמִין בַּיְיָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה(בראשית טו, ו).

ונאמר ליעקב: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו׳(בראשית כח, יד).

אמרו חכמים:

מה ראה אברהם לומר יי אלהים מַה תִּתֶּן לִי וגו׳?

אלא מפני שראה אברהם אבינו אצטרגלינוסאצטרגלינוס — חכמת הכוכבים (אסטרולוגיה), וראה במזלו שאינו מוליד;

ואף האצטרוגוליןהאצטרוגולין — האסטרולוגים, חוזי הכוכבים כך היו אומרים: שלא יוליד לעולם.

לפיכך אמר: יי אלהים מַה תִּתֶּן לִי —

ואין אני סבור שיצא ממני בן לעולם, שכבר הביטו האצטרוגלין במזלי שאיני מוליד משרי לעולם;

ואף אני לא האמנתי לדבריהם, עד שראיתי כך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תסתכל בדברים הללו עוד, אלא צא ממדה זו.

ואמור לי: מה אמרו לך?

רבונו של עולם! אמרו לי: אברם ושרי לא יולידו לעולם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם וגו׳(בראשית יז, ה);

שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ(בראשית יז, טו).

הוי: אברם ושרי אינן מולידין, אבל אברהם ושרה מולידין,

שנאמר: שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יולדת לְךָ בֵּן וגו׳(בראשית יז, יט),

ואומר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן(בראשית כא, ב).

לכך נאמר: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.

וכן אתה מוצא בכנסת הגדולה,

שנאמר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה וגו׳(יחזקאל טז, ז).

אל תיקרי בַּעֲדִי עֲדָיִים אלא בתיקוני תיקונים.

ערום את מן המצוות,

ואין בך אלא שתי מצוות: אחת דם פסח, ואחת דם מילה,

שנאמר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וגו׳(יחזקאל טז, ו).

יכול שאמר לה בְּדָמַיִיךְ חֲיִי לעולם?

תלמוד לומר: וָאֶעֱבֹור עָלַיִיךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּודִים(יחזקאל טז, ח).

בשעה שאמרתי לאברהם אביכם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א) —

שמע דבריי מיד.

לכך נאמר: הִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּודִים.

דבר אחר: אֶל הָאָרֶץ(בראשית יב, א).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

זה שאמר הכתוב:

אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ(תהלים לב, ח) —

שאני אשכילך.

מהו אַשְׂכִּילְךָ? אתן בך חכמה, שנאמר: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל(יהושע א, ז).

וְאוֹרְךָ — שאני מאיר עיניך.

דבר אחר: וְאוֹרְךָ — שאני קושטךקושטך — מיישר אותך, מכוון אותך לדרך טובה: בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ וגו׳.

דבר אחר: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ — מהו וְאוֹרְךָ? אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

אמר לו: אברהם, אין אתה מפסיד — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

וָאֹומַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה(תהלים נה, ז).

למה כיונה?

רבי עזריה בשם רבי יודן ברבי סימון:

לפי שכל העופות, בשעה שהן יגיעין — הן נינוחיםנינוחים — נחים על גבי סלע או על גבי אילן;

אבל היונה הזו, בשעה שהיא יגיעה — קופצת היא אחד מאגפיהמאגפיה — מכנפיה, ופורחת היא באחד מאגפיה.

הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹוד(תהלים נה, ח) — נידנודנידנוד — נדידה, טלטול ממקום למקום אחר נידנוד, טילטול אחר טילטול;

אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה —

מוטב ללין במדברות שלארץ ישראל, ולא ללון בפלטיותבפלטיות — ברחובות רחבים, בכיכרות העיר שלחוצה לארץ.

ואם תאמר שלא גהץגהץ — שמח, עלז ושמח — ולמה לא יצא?

שעדיין לא הורשההורשה — ניתנה לו רשות; אבל משהורשה —

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ(בראשית יב, ד).

הדא היא דכתיב:

עַמְּךָ נְדָבֹות בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹודֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻותֶךָ(תהלים קי, ג).

עמך הייתי בשעה שנדבתה לשמי לירד לכבשן האש;

בְּיוֹם חֵילֶךָ — בשעה שכנסתה לי כל אותן האוכלסיןהאוכלסין — ההמונים, ההמון הרב;

בְּהַדְרֵי קֹודֶשׁ — מהדרו שלעולם הקדשתיך;

מֵרֶחֶם מִשְׁחָר — מרחמו שלעולם שיחרתיךשיחרתיך — ביקשתיך, חיזרתי אחריך.

לְךָ טַל יַלְדֻותֶךָ —

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

תאמר שיש בי עון, שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו? אתמהאאתמהא — בתמיה! (וכי ייתכן?)!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לְךָ טַל יַלְדֻותֶךָ —

מה הטל הזה פורח — אף עונותיך פורחים;

מה טל הזה סימן ברכה לעולם — אף אתה סימן ברכה לעולם.

דבר אחר:

הוֹלֵךְ בַּתֹּום(משלי י, ט) — זה אברהם,

שנאמר: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים(בראשית יז, א).

ומה אמר לו? לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א) —

ולא השיב הקדוש ברוך הוא דבר, לומר לו: מה נשב כאן — לילך לעיר אחרת?

למה? שמי שהוא מפנה מבית לבית — מצר; אין צריך לומר מעיר לעיר.

ולא עיכב, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו,

שנאמר: וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ(בראשית יב, ד).

שמא הפסיד? כשבאו המלכים — לא נפלו לפניו?

שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו).

ואף כשאמר לו: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ(בראשית כב, ב) —

היה לו להשיב, ולא השיב, לומר:

אתמלאתמל — אתמול אמרת לי: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב) — הריני מקריבו, מאיכן את מברכיני?

ולא השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר(בראשית כב, ג).

ואף הקדוש ברוך הוא עשה מה שהבטיחו: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב) —

וכן עשה לו: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יח, יח);

וכן הוא אומר: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א).

ואף משה כך אמר לישראל:

מבקשים אתם שיהא הקדוש ברוך הוא עמכם? תפשו תמימות של אברהם,

שהתמימות יפה לפני הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים יח, יג).

אף דוד פתח וקילס: אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ(תהלים קיט, א);

ובסוף אלפא ביתין הוא אומר: תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹובֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ(תהלים קיט, קעו) —

כשם שהשה תמים, שנאמר: שֶׂה תָמִים(שמות יב, ה) —

אף אני בתמימות עשיתי.

דבר אחר:

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י).

רבי עזריה אמר:

לא היא ענייה, ולא היא אמירה;

אלא ענה לי — על ידי משה; וְאָמַר לִי — על ידי אהרן.

ומה אמר לי? קוּמִי לָךְ רַעְיָיתִי יָפָתִי.

קוּמִי לָךְ — זרוזי (פסיקתא רבתי: זרזי) גרמיךגרמיך — עצמך.

דבר אחר:

קוּמִי לָךְ — בתו של אברהם,

דכתיב ביה: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א).

רַעְיָתִי יָפָתִי — בתו של יצחק, שריעה אותי ויפה אותי על גבי המזבח.

וּלְכִי לָךְ — בתו של יעקב, ששמע לאביו ואמו (פסיקתא רבתי: ולאמו),

שנאמר: וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ(בראשית כח, ז).

דבר אחר:

יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי(קהלת ד, ח) — זה אברהם, שנאמר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד).

וְאֵין שֵׁנִי — שאין לו בן זוג (מדרש זוטא: כמותו).

גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ —

ואח לא היה לו בשעה שירד על כבשן האש.

ובשעה שאמר לו קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ(בראשית כב, ב) — לא ראה שיש לו בן;

ובשעה שאמר לו לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) — לא ראה שיש לו אח.

וְאֵין קֵץ לְכׇל עֲמָלוֹ — ממצות ומעשים טובים (מדרש זוטא: למעשים טובים).

גַּם עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹושֶׁר — מצות ומעשים טובים.

וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי — לא להדבק בדרכיו (מדרש זוטא: לא לעשות כמותו)?

שכל מי שאינו כמותו (מדרש זוטא: וכל מי שאינו עושה כן) — גַּם זֶה הֶבֶל.

ומה כתיב למעלה מן העיניין?

וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן(בראשית יא, לב), וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

אמר רבי יצחק:

אם לעינין החשבון — עד עכשיו מתבקש לך עד ששים וחמש שנה!

אלא כתחילה את דורש, שהרשעים קרואים מתים בחייהם.

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

אצא, ויהיו מחללים בי שם שמים, ואומרים: הניח אביו והלך לו לעת זקנתו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

לך אני פוטר מכיבוד אב ואם;

איני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם.

ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך:

כתחילה וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן, ואחר כך וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם.

וכיון שעשה (אוצר מדרשים: שנעשה) נס לאבינו אברהם,

היה להן (אוצר מדרשים: לו) פתחון פה לפני דור הפלגה להשיב תשובה במקומה.

על תרח ועל אברהם בנו היו אומרים: חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹורְפִי דָבָר(משלי כז, יא) —

אילו בני דור הפלגה,

שמתוך דרכיהן הרגו את בני, ונמצא אבוד מן העולם הזה ומן העולם הבא.

עמד ויצא משם לשם שמים,

שנאמר: וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וגו׳(בראשית יא, לא).

שכרו (אוצר מדרשים: בשכרו) שיצא משם —

זכה, והמליך הקדוש ברוך הוא את אברהם בנו בחייו שלשים וחמש שנה.

ואברהם ושרה הלכו לארץ כנען,

שנאמר: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ(בראשית יב, ה).

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אומר:

לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) — שני פעמים: אחד מארם נהרים, ואחד מארם נחור.

רבי נחמיה אומר:

לֶךְ לְךָ — שני פעמים: אחד מארם נהרים ומארם נחור,

ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן.

אמר רבי לוי:

בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור,

רואה אותן אוכלים ושותים ופוחזיםופוחזים — ומתהוללים, נוהגים בקלות דעת.

אמר: הלווייהלוויי — הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת.

וכיון שהגיע לסולמה שלצורלסולמה שלצור — לסולם צור — מעבר ההרים על חוף הים מצפון לעכו, גבול ארץ ישראל,

ראה אותן עסוקין לנכשלנכש — לעקור עשבים רעים מן השדה בשעת הנכוש, ולעדרולעדר — ולעדור — לחפור ולהפוך את האדמה בשעת העידור.

אמר: הלוויי יהא חלקי בארץ הזאת.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית יב, ז).

דבר אחר: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

אמר רבי לוי:

מהו לֶךְ לְךָ? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עושה למאה שנה בן,

שנאמר: לֶךְ לְךָ —

ל׳ — שלשים, כ׳ — עשרים, הרי חמשים (תנחומא: למד שלשים, כף עשרים, למד שלשים, כף עשרים);

שתי פעמים לֶךְ לְךָ — הרי מאה (תנחומא: : לֶךְ לְךָ — תוליד בן כשר, שנאמר: וְאַבְרָהָם בֶּן מאה שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ(בראשית כא, ה)).

דבר אחר: לֶךְ לְךָ.

רבי יהושע בן לוי אמר:

טרוף לך חיותאטרוף לך חיותא — חטוף לך מחייתך, השג לך מזונך בעמל בעולם הזה, אבל לעולם הבא שכרך מתוקן לך.

דבר אחר: לֶךְ לְךָ.

רבי לוי בן חמא אמר:

אמר לו הקדוש ברוך הוא: נסיון הראשון ונסיון האחרון איני מנסה אותך אלא בלֶךְ לְךָ (תנחומא: נסיון הראשון כנסיון האחרון: מה נסיון הראשון בלֶךְ לְךָ — כך נסיון האחרון בלֶךְ לְךָ(בראשית כב, ב)):

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ,

ולֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה.

דבר אחר: לֶךְ לְךָ —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הייתי משחרמשחר — מבקש, מחפש (בהשכמה).

דאמר רבי יהושע בן קרחה:

אמר דוד: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ וגו׳ טַל יַלְדֻתֶיךָ(תהלים קי, ג).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: עמך הייתי ביום שזיינתהשזיינתה — שחימשת, שזיינת בכלי מלחמה חיילותיך.

מהו טַל יַלְדֻתֶיךָ?

אמר רבי אחא אמר רבי חנינא:

בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. (תנחומא: בא וראה חיבתו של אברהם לפני בוראו, שבן שלש שנים הכיר את בוראו,)

מנין? שנאמר: (תנחומא: שנאמר:) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי(בראשית כו, ה) —

עקב בגימטריאבגימטריא — בחשבון האותיות קע״ב, וכל ימיו של אברהם קע״ה (תנחומא: עין — שבעים, קוף — מאה, בית — שנים: הרי מאה ושבעים ושנים, וכל ימי חייו של אברהם מאה ושבעים וחמש);

מכאן אתה למד (תנחומא: הא למדת) שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כל מעשים רעים שעשית באותן שלש שנים — אני עושה אותן כטל הזה.

הוי: טַל יַלְדֻתֶיךָ.

דבר אחר: לֶךְ לְךָ — בשבילך בראתי את העולם.

אמר רבי תחליפא:

אמר הקדוש ברוך הוא: בך הבטתי ובראתי את העולם,

שנאמר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).

מהו בְּהִבָּרְאָם? באברהם בראם.

דבר אחר: לֶךְ לְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ — נסיון בתוך נסיון, שלא אמר לו לאיזה מקום לילך, אלא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

אמר רבי לוי בר חייתה:

שני פעמים כתוב לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א),

אין אנו יודעים איזו חביבה — אם השניה, אם הראשנה.

מן מה דכתיבמן מה דכתיב — ממה שכתוב: וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּורִיָּה(בראשית כב, ב) —

הוי שנייה חביבה מן הראשנה.

השלישי: יצא מבית אביו ומבית משפחתו בצווי בוראו, שנאמר וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ וגו׳(בראשית יב, א).

כאן רמז לו שניתן לו בן למאה שנה, שכך עולה לֶךְ לְךָ בגימטריא.

מנצפ״ך — האותיות כפולות, צופים אמרום:

(במדבר רבה: כ״ך —) לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) — רמז נרמז לאברהם: למאה שנה יוליד יצחק.

(במדבר רבה: מ״ם — ליצחק:) כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד(בראשית כו, טז) — רמז נרמז שהוא וזרעו עצומים בשני עולמים (במדבר רבה: עולמות).

נו״ן — ליעקב: הַצִּילֵנִי נָא(בראשית לב, יב) — ניצל (במדבר רבה: מציל) בשני עולמים.

פ״ף — ליוסף (במדבר רבה: לישראל, למשה): פָּקֹד פָּקַדְתִּי(שמות ג, טז) (במדבר רבה: אתכם) — פקד בעולם הזה, פקדתי לעולם הבא.

צ״ץ — הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח(זכריה ו, יב) — זה משיח,

וכן הוא אומר: וַהֲקִמֹותִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק(ירמיה כג, ה) (במדבר רבה: ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ).

הנס השלישי:

טלטלו מבית אביו ומארץ מולדתו, והביאו לחרן.

שם מת תרח אביו ועתרי אמו.

והטלטול קשה לאדם הרבה מאד.

מניין שהטלטול קשה?

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי אליעזר אומר:

חמש אותות שנכפלו באותיותיה שלתורה,

וכולן סודי גאולות הן.

כף כף — בו נגאל אבינו אברהם,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

מי״ם מי״ם — בו נגאל אבינו יצחק,

שנאמר: לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ(בראשית כו, טז).

נו״ן נו״ן — בו נגאל אבינו יעקב,

שנאמר: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי(בראשית לב, יב).

פ״ה פ״ה — בו נגאלו ישראל ממצרים,

שנאמר: פָּקֹד יִפְקֹד(בראשית נ, כה).

צאד צאד — בו עתיד הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית,

ולאמר להם:

צֶמַח שְׁמוֹ מִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְיָ(זכריה ו, יב).

וכולם לא נמסרו אלא לאברהם.

ואברהם מסר ליצחק,

ויצחק מסר ליעקב,

ויעקב מסר ליוסף,

ויוסף מסר סוד גאולה לאחיו, שאמר להם:

פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם.

כִּי יַכְרִית יְיָ וגו׳(דברים יב, כט).

זה שאמר הכתוב:

קַוֵּה אֶל יְיָ וּשְׁמֹור דַּרְכּוֹ(תהלים לז, לד) —

שהיו סבורין ליכנס לארץ מיד.

אמר להם: אתם סבורים לירש את ארצם? שמרו דרכו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: קַוֵּה אֶל יְיָ וּשְׁמֹור דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

הוא שמשה אמר: כִּי יַכְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ.

מהו כִּי יַכְרִית? על תנאי הוא — שאם ישמרו את התורה, יכנסו לארץ.

ובכל מקום שאתה מוצא כי — על תנאי הוא:

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ(דברים כב, ו) — שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח(דברים כב, ז);

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר(שמות ל, יב);

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה(דברים כב, ח).

אף כאן התנה הקדוש ברוך הוא עמהן, שאינו מכרית את הגוים אלא על מנת שישמרו את התורה.

חביבה ארץ ישראל, שבחר בה הקדוש ברוך הוא.

אתה מוצא: כשברא העולם — חלק הארצות לשרי האומות, ובחר בארץ ישראל.

מניין? שכן משה אמר: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם וגו׳(דברים לב, ח);

ובחר לחלקו ישראל, שנאמר: כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ(דברים לב, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו ישראל שבאו לחלקי, וינחלו את הארץ שבאה לחלקי.

לכך כתוב: כִּי יַכְרִית.

ירמיה הנביא צווח ואמר:

וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה(ירמיה ג, יט) —

ארץ שחמדוה אבות העולם.

אברהם נתאוה לה, שכן הוא אומר: וַיֹּאמַר יי אלהים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה(בראשית טו, ח);

יצחק נתאוה לה, שנאמר לו: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצֹות הָאֵל(בראשית כו, ג);

יעקב נתאוה לה, שנאמר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וגו׳(בראשית כח, כ) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי(בראשית כח, כא).

אמר רבי יהודה:

אף משה נתאווה לה, שנאמר: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ וגו׳(דברים ג, כג) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה וגו׳(דברים ג, כה);

ואף דוד נתאוה לה, שנאמר: בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית(תהלים פד, יא) יי.

מהו הִסְתּוֹפֵף?

רבי תנחום ברבי חנילאי ורב.

חד אמר:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו יש לי פלטריןפלטרין — ארמון וטרקליןוטרקלין — ואולם סעודה מפואר בחוצה לארץ, ואין לי אלא הסף בארץ ישראל — בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף.

וחד אמר:

אפילו לא יהא לי לאכול בארץ ישראל אלא סיפוףסיפוף — משהו מעט, אכילת מעט של חרובין — בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף.

הוי: וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה — ארץ שחמדו לה האבות.

נַחֲלַת צְבִי —

מה צבי קל בריצתו — אף ארץ ישראל מריצה פירותיה, שמבכרת תחלה.

דבר אחר:

מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו — כך כשישראל זוכין, אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה.

צִבְאוֹת גּוֹיִם — שצביונותשצביונות — שמחמדי (המלכים), שנכבדי עובדי כוכבים ומזלות בה.

כתיב: מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד בֵּית אֵל אֶחָד(יהושע יב, ט) —

אין בין זה לזה אלא שלשה מילין, והוא אומר: מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד, מֶלֶךְ הָעַי וגו׳ אֶחָד.

אמר רבי פרנך בשם רבי יוחנן:

כל מלך שהיה בחוץ לארץ, אם לא היה קונה עיר אחת בארץ ישראל — לא היה נקרא מלך.

ראה מה כתיב גבי עכן: וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה(יהושע ז, כא) — פורפירא בבלאהפורפירא בבלאה — בגד ארגמן בבלי.

ומנין היה ביריחו פורפירא בבלאה? אלא שהיה מלך בבל לשם, וקנה עיר בארץ ישראל.

הוי: ארץ שצביונות של עובדי כוכבים ומזלות בה — והורישה לישראל.

לכך כתיב: כִּי יַכְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ וגו׳.

דבר אחר:

אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה(ירמיה ג, יט) —

ארץ שנתחמדו לה אבות העולם.

אברהם — שנאמר: וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָוֹסעַ הַנֶּגְבָּה(בראשית יב, ט),

וכן הוא אומר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם וגו׳(בראשית כג, ד).

ויצחק אף הוא נתחמד לה: כשהיה מסתלק מן העולם, מה אמר לבניו?

קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי(בראשית מט, כט) אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי(בראשית כה, ט).

ויעקב כך הוא מצוה: בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ וגו׳(בראשית נ, ה).

הוי: אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם — ארץ שהיא צביונים של אומות העולם.

דבר אחר:

נַחֲלַת צְבִי — ארץ שמריצה פירותיה כצבי.

דבר אחר:

נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם — ארץ שצביונות אומות העולם בה.

כתיב: מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד ביתאל אֶחָד(יהושע יב, ט) —

ואין בין זו לזו שלשה מילין, והוא אומר: מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, מֶלֶךְ הָעַי.

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן:

כל מלך שהיה בחוצה לארץ ולא היה קונה לו עיר אחת בארץ ישראל — לא היה נקרא מלך.

מה כתיב? וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה(יהושע ז, כא).

מהו אַדֶּרֶת שִׁנְעָר? פורפירורה בבליקוןפורפירורה בבליקון — בגד ארגמן בבלי —

אלא שהיה מלך בבבל, וחנויוחנוי — וחנותו, ומקום מושבו בארץ ישראל.

הרי: נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם,

ואומר: אָבִי תִּקְרְאִי לִי.

מה עסקו של אב? אוהב את הבן.

מה עסקו של בן? זקוק לתפניקולתפניקו — לפרנסתו, למזונותיו של אביו — מאכילו ומשקהו.

אף אתם — היו זקוקים לאביכם שבשמים.

דבר אחר:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ(שמות כג, כ).

הדא הוא דכתיב:

וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים(ירמיה ג, יט).

מהו אֲשִׁיתֵךְ?

אמר הקדוש ברוך הוא: משעה שעמדתם בסיני וקבלתם את התורה, וכתבתי שאני אוהב אתכם,

שנאמר: כִּי מֵאַהֲבַת יְיָ אֶתְכֶם(דברים ז, ח) —

ואחר שאהבתי אתכם, היאך אני יכול לשנוא אתכם? אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים;

ואין אשיתך אלא שנאה, שנאמר: וְאֵיבָה אָשִׁית(בראשית ג, טו).

דבר אחר:

אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים —

רבי יהושע אומר: חייבתם עצמכם, כדכתיב: כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו(שמות כא, ל);

ורבי ברכיה אמר: ביירתםביירתם — עשיתם עצמכם בור (שממה) עצמכם, כדכתיב: שָׁמִיר וָשָׁיִת(ישעיה ה, ו).

וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה —

למה נקראת חמדה? שבית המקדש נתון בתוכה,

הדא הוא דכתיב:

הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ(תהלים סח, יז).

דבר אחר:

אֶרֶץ חֶמְדָּה — שחמדו לה כל המלכים:

שבין העי ובין יריחו אינו אלא שלשה מילין — לזו מלך, ולזו מלך.

דבר אחר:

אֶרֶץ חֶמְדָּה —

רבנין אמרירבנין אמרי — חכמים אומרים:

ארץ שנחמדו לה אבות העולם:

אברהם — שנאמר: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א);

יצחק — גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית כו, ג);

יעקב — וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם(בראשית מז, ל).

ולמה הם מתחמדים לה?

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מפני שהם חיים תחלה לימות המשיח.

ומהו נַחֲלַת צְבִי? למה הוא מושלה לצבי?

מה הצבי — משאדם מפשיטו, אין עורו מחזיק את בשרו — כך בשעה שזכו ישראל, אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה.

דבר אחר:

מה צבי זה קל לאכול — כך ארץ ישראל פירותיה קלין לאכול.

ורבנין אמרי:

מה צבי זה רגליו קלין יותר מכל בהמה ומן החיה — כך ארץ ישראל ממהרת לבשל פירותיה יותר מכל הארצות.

וכל כך למה? אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: כדי שיהא שמי מיוחד עליכם —

וָאֹומַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי.

אתם לא עשיתם כן, אלא: אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ(ירמיה ג, כ).

רבנן אמרי:

מאישה אין כתיב כאן, אלא מֵרֵעָהּ:

מה אשה זו אינה יכולה למרוד בבעלה, אלא ברעה היא יכולה לכפור בו — למה? שאין ביניהן גמיסקיןגמיסקין — שטר נישואין, כתובה;

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לא עשיתוני כבעל, אלא כרע; כשם שהאשה בוגדה ברעה — כך בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

הלואי כאשה ברעה!

שכל זמן שהוא נותן לה שכר — היא נשמעת לו;

פסק הימנה שכר — אומרת לו: כלום הייתי משועבדת לך אלא בשביל השכר?

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: כלום חסרתי אתכם, עד שכפרתם בי?

הוי: אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ.

דבר אחר:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ מַלְאָךְ —

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אלו זכיתם, אני בעצמי נעשיתי לכם שליח, כדרך שעשיתי לכם במדבר,

שנאמר: וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם(שמות יג, כא);

ועכשיו שלא זכיתם — הריני מוסר אתכם לשליח,

שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ מַלְאָךְ.

הלכה: היושב בארץ ישראל, מהוא מתן שכרו?

שנו: היושב בארץ ישראל אין סוף למתן שכרו.

ומהוא?

אמר רבי מאיר:

מצינו שהיא מכפרת עליו בחייו ובמותו. …

מנין במיתתן? שנאמר: וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ(דברים לב, מג).

ומנין שאף בחייו? שנאמר: הָעָם הַיֹּושֵׁב בָּהּ נְשֻׂוא עָוֺן(ישעיה לג, כד).

וכל כך למה? כדי שלא יאמרו האומות: אף אנו ישבנו בה.

אמר הא׳: וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי.

ומהוא וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי? אלא: ובל יאמרו השכנים: אף אנו ישבנו בה.

אמר הא׳: אין לי בארץ אלא עמי — שנו: הָעָם הַיֹּושֵׁב בָּהּ נְשֻׂוא עָוֺן.

אימתי מחזיר הקדוש ברוך הוא את הגדולה לארץ?

כשנוטלין אבניה ועפריה ומנשקין אותה,

שנאמר: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ(תהלים קב, טו) וגו׳.

מצינו שהאבות נתאוו לה.

אמר דויד: בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאׇהֳלֵי רֶשַׁע(תהלים פד, יא).

מהוא הִסְתּוֹפֵף?

אמר לו דויד: אפילו יהא לי פאני קטיןפאני קטין — מקום מושב קטן בחוצה לארץ, ואין לי אלא סף בארץ — בחרתי בה.

משה נתאוה לה, שנאמר: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה וגו׳(דברים ג, כה).

אברהם נתאוה לה, שנאמר: בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה(בראשית טו, ח).

יצחק נתאוה לה, שנאמר: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית כו, ג).

אמר יעקב: אבותי ניתאוו לה וישבו בה, ואני לא אשב בה?

מיד לקח יעקב את כל אשר לו, ובא לארץ כנען.

מה שקראו בעינין: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה(בראשית לט, א).

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ(בראשית יב, א) —

לא אמר לו: אל מקום פלוני — נסיון בתוך נסיון.

יש אדם שהולך, ואינו יודע באי זה מקום הולך?

מה עשה? נטל את כליו ואת אשתו — וַיֵּלֶךְ אַבְרָם(בראשית יב, ד) כולה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ.

אמר רבי לוי:

שני פעמים כתיב: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א), לֶךְ לְךָ(בראשית כב, ב),

ואין אנו יודעין אי זה חביב מהן — אם השנייה ואם הראשונה.

אמר רבי יוחנן:

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ — זו איפרכיאאיפרכיא — מחוז, פלך שלך;

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ — זו שכונתך;

וּמִבֵּית אָבִיךָ — זה בית אביך;

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ —

ולמה לא גילה לו מתחילה?

כדי לחבבה בעיניו, ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

היא דעתאהיא דעתא — זו היא דעתו (של) דרבי יוחנן:

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה.

אמר לו: אי זה בן?

אמר לו: אֶת יְחִידְךָ.

אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו.

אמר לו: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אמר לו: זה אני אוהב, וזה אני אוהב — אית תחומין במיעייאאית תחומין במיעייא — וכי יש גבולות במעיים? — אהבה שבלב אינה נחלקת?

אמר לו: אֶת יִצְחָק.

ולמה לא גילה לו?

כדי לחבבו בעיניו, וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור.

רבי יוסי ורבי הונא משם רבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי:

משהקדוש ברוך הוא מתהי ומתלהמתהי ומתלה — משהה ותולה — מחזיק אותם בספק בעיניהם שלצדיקים — אחר כך הוא מגלה להם טעמו שלדבר.

כך:

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ;

עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר;

וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אני דֹּובֵר אֵלֶיךָ(יונה ג, ב);

קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ(יחזקאל ג, כב).

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו׳(בראשית כב, ב).

אמר לו: קַח נָא — בבקשה.

אֶת בִּנְךָ.

אמר לו: איזה בן?

אמר לו: אֶת יְחִידְךָ.

אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו.

אמר לו: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אמר לו: אית תחומין במעייהאית תחומין במעייה — וכי יש גבולות במעיים? — אהבה שבלב אינה נחלקת.

אמר לו: אֶת יִצְחָק.

ולמה לא גילה לו?

כדי לחבבו בעיניו, ונתן לו שכר על כל דיבור ודיבור.

היא דעתיה דרבי יוחנןהיא דעתיה דרבי יוחנן — זו היא שיטתו של רבי יוחנן,

דאמר רבי יוחנן:

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א) — זו איפרכיהאיפרכיה — מחוז, פלך שלך;

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ — זו שכינתך;

וּמִבֵּית אָבִיךָ — זה בית אביך;

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

ולמה לא גילה לו?

כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

דמרדמר — שאמר רבי חונה בשם רבי ליעזר בנו שלרבי יוסה הגלילי:

מי שהקדוש ברוך הוא מתהא ומתלהמתהא ומתלה — משהה ותולה — מחזיק אותם בספק בעיניהם שלצדיקים,

ואחרכך הוא מגלה להם טעמו שלדבר:

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ;

עַל אַחַד הֶהָרִים;

וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה(יונה ג, ב);

קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וגו׳(יחזקאל ג, כב).

אמר רבה בר שילא:

דצלותאדצלותא — של התפילה — ״מצמיח קרן ישועה״;

דאפטרתאדאפטרתא — של ההפטרה (בברכות ההפטרה) — ״מגן דוד״.

וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹולִים(שמואל ב ז, ט) (כ״י מינכן 95, כ״י אוקספורד 366, כ״י וטיקן 134: אשר בארץ) —

תני רב יוסף:

זהו שאומרים ״מגן דוד״.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב) — זהו שאומרים ״אלהי אברהם״;

וַאֲבָרֶכְךָ — זהו שאומרים ״אלהי יצחק״;

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ — זהו שאומרים ״אלהי יעקב״.

יכול יהו חותמין בכולן?

תלמוד לומר: וֶהְיֵה בְּרָכָה —

בך חותמין, ואין חותמין בכולן.

מניין שברכה ראשונה יש בה שלשה אבות?

תלמוד לומר באבות: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ(בראשית יב, ב) —

גָּדוֹל — אחד, ושתי ברכות: הרי שלשה.

יכול בכלן חותמין?

תלמוד לומר: וֶהְיֵה בְּרָכָה — ברכה לך בפני עצמך:

בך חותמין, ואין חותמין בכלן.

מעון (אוצר מדרשים, מדרש מנין: מעין) הברכות — זה אברהם אבינו, שנאמר: וֶהְיֵה בְּרָכָה(בראשית יב, ב).

אב האמת — זה אבינו יעקב, שנאמר: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת(בראשית לב, יא).

אדון השלום — זה אבינו יצחק, שנאמר: וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם(בראשית כו, לא).

וְאֶעֶשְׂךָ(בראשית יב, ב) (ילמדנו: לְגוֹי גָּדוֹל) — אין כתוב ואשיתךואשיתך — ואשימך (ילמדנו: ואשימך אין כתיב כאן), אלא וְאֶעֶשְׂךָ.

אמר לו: אני בורא אותך בריה חדשה,

כעניין שנאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ(בראשית א, ז), וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹורֹות הַגְּדֹולִים(בראשית א, טז).

אמר רבי פינחס הכהן בר חמא:

אימתי (ילמדנו: ואימתי) עשה הקדוש ברוך הוא לאברהם לגוי גדול (ילמדנו: לגוי)? משקבלו ישראל את התורה (ילמדנו: את התורה ישראל);

שכן משה אמר להם (ילמדנו: הוא אומר): וּמִי גּוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ח) אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים(דברים ד, ז) (ילמדנו: וגו׳).

תנו רבנןתנו רבנן — שנו חכמים (בברייתא):

איזהו מטבע של ירושלים?

דוד ושלמה מצד אחד,

וירושלים עיר הקודש מצד אחר.

ואיזהו מטבע של אברהם אבינו?

זקן וזקינה מצד אחד,

ובחור ובתולה מצד אחר.

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב) —

אמר לו: ומנח לא העמדתה שבעים אומות?

אמר לו: אומה שכתוב עליה כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ז) — אני מעמיד ממך.

אמר רבי ברכיה:

אתנך ואשימך אין כתוב כןכתוב כן — כתוב כאן, אלא וְאֶעֶשְׂךָ —

משאני בורא ברייאברייא — בריאה, בריהבריה — בנו (של) חדשה אותך, את פרה ורבה.

רבי לוי בר חייתה, רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא:

שלש גדולות וארבע ברכות כתוב כן — בישרו שהן שלשה אבות וארבע אמהות.

אמר רבי ברכיה:

לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים:

ממעטת פריה ורביה, ומרבה את היצאההיצאה — ההוצאה (הממון), וממעטת את השם.

על שממעטת פריה ורביה — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל;

מרבה את היצאה — וַאֲבָרֶכְךָ;

ממעטת את השם — וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ.

ולפום דאמרין: מן בית לבית חלוק, מן אתר לאתר נפש —ולפום דאמרין… — וכפי שאומרים (בני אדם): מבית לבית — (חסר) חלוק, ממקום למקום — (חסר) נפש — אתה לא נפש תחסר, ולא ממון תחסר.

וכפי שאומרים (בני אדם): מבית לבית — (חסר) חלוק, ממקום למקום — (חסר) נפש —

את לא נפש את חסר, ולא ממון את חסר.

אתה לא נפש תחסר, ולא ממון תחסר.

רבי ברכיה בשם רבי לוי בשם רבי חלבו:

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ — שיצא לו מוניטאמוניטא — מטבע; ובהשאלה — שם יוצא בעולם בעולם.

ארבעה הם שיצא להם מוניטא בעולם:

אברהם — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל — שיצא לו מוניטא.

ומהו מוניטא שלו? זקן וזקינה מצד זה, ובחור מצד זה.

ויהושע — וַיְהִי יְיָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שׇׁומְעוֹ בְּכׇל הָאָרֶץ(יהושע ו, כז) — יצא לו מוניטא בעולם.

ומהו מוניטא שלו? שור מיכן וראם מיכן, על שם בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם(דברים לג, יז).

דוד — וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִד בְּכׇל הָאֲרָצוֹת(דברי הימים א יד, יז) — יצא לו מוניטא בעולם.

ומהו מוניטא שלו? מקל ותרמיל מיכן, ומגדל מיכן, על שם כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד).

מרדכי — כִּי גָדוֹל מׇרְדֳּכַי וְשׇׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכׇל הַמְּדִינוֹת(אסתר ט, ד) — שיצא לו מוניטא בעולם.

ומהו מוניטא שלו? שק ואפר מיכן, ועטרת זהב מיכן.

אמר רבי יודן:

קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה,

אבל אין את יודע אם שלך קודמת ואם שלי קודמת.

אמר רבי אחא בר זעירא:

שלך קודמת לשלי: משהן אומרים מגן אברהם — הם אומרים מחיה המתים.

רבי אבהו אמר:

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה(בראשית טו, ה) — השמים אין כתוב כן, אלא הַשָּׁמַיְמָה:

בהא זהבהא זה — בה״א זו — באות ה״א בראתי את העולם — הריני מוסיפו על שמך, ואת פרה ורבה.

אמר רבי לוי:

יהיו אותותיך מניין אבריך:

מה אבריך מאתים וארבעים ושמונה — אף אותותיך מאתים וארבעים ושמונה.

אמר רבי לוי:

לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא השימה לו אברהם עד שנתברך.

היה מתפלל על העקרות — והן נפקדות, ועל החולים — והם מרויחיםמרויחים — מרגישים הקלה, מבריאים.

רבי הונא אמר:

מיכן את למד: לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח.

אמר רבי חנינא:

אפילו ספינות שהן מפרשות בים הגדול — ניצלות בזכות שלאברהם.

ולא שליין נסך היו?

אלא: חלה תוזיל חמראחלה תוזיל חמרא — החומץ מוזיל את היין (פתגם) — בכל מקום שיין גוים מצוי, שלישראל נמכר בזול.

אמר רבי יצחק:

אף לאיוב כן עשה: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ(איוב א, י) —

לא נטל אדם פרוטה מאיוב, וצרךוצרך — ונצרך — נעשה עני ליטול ממנו פעם שנייה.

וֶהְיֵה בְּרָכָה — והיה בריכהבריכה — בריכת מים (מקוה) — דרשה על ״ברכה״:

מה בריכה זו מטהרת את הטמאים — אף את מקרב את הרחוקים.

אמר רבי ברכיה:

כבר כתוב וַאֲבָרֶכְךָ — מה תלמוד לומר וֶהְיֵה בְּרָכָה?

אלא אמר לו: עד כןעד כן — עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי;

מיכן ואילך — הרי ברכות מסורות לך:

למן דהני לך למברכא — ברךלמן דהני לך למברכא — ברך — את מי שנאה לך לברכו — ברך.

ואשימך אין כתיב כאן, אלא וְאֶעֶשְׂךָ(בראשית יב, ב) — שאני בורא אותך בריה חדשה,

כמה שנאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ(בראשית א, ז),

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת(בראשית א, טז).

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

אימתי עשה הקדוש ברוך הוא את אברהם לגוי גדול?

כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני, וקבלו את התורה, והביט בהן משה ואמר: הרי הן עשויין כמה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן,

שנאמר: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ח).

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב(קהלת ז, א).

ששמן טוב יורד, ושם טוב עולה.

שמן טוב יורד — מנין? שנאמר:

כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב יֹורֵד עַל הַזָּקָן(תהלים קלג, ב).

ושם טוב עולה — שנאמר:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).

שמן טוב לשעתו, ושם טוב לעולם.

שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה, שנאמר:

שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ(ישעיה נו, ה).

שמן טוב בדמים, ושם טוב בחנם, שנאמר:

הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

שמן טוב נוהג בחיים, ושם טוב נוהג בחיים ובמיתה.

שמן טוב בעשירים (מדרש שמואל: לעשירים), ושם טוב בעניים ובעשירים (מדרש שמואל: לעניים ולעשירים), שנאמר:

וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים(דברי הימים א יז, ח).

שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלןלטרקלן — לטרקלין — לאולם הסעודה (מן החדר הפנימי לאולם), ושם הולך (מדרש שמואל: שם טוב מהלך) מסוף העולם ועד סופו, שנאמר:

וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִד בְּכׇל הָאֲרָצוֹת(דברי הימים א יד, יז).

שמן טוב נופל על המת — ומבאיש (מדרש שמואל: והוא מבאיש), שנאמר:

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִשׁ(קהלת י, א).

שם טוב נופל על המת — ואינו מבאיש, שנאמר:

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹותָךְ(משלי ו, כב),

וכתיב: וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו(מלכים ב ד, לד).

שמן טוב נופל על המים — ונדוח;

שם טוב נופל על המים — ואינו נדוח, שנאמר:

וַיֹּאמֶר יְיָ לַדָּג וַיָּקֵא(יונה ב, יא).

שמן (מדרש שמואל: שמן טוב) נופל על האור — ונשרף (מדרש שמואל: והוא נשרף);

שם טוב נופל על האור — ואינו נשרף, דכתיב:

בֵּאדַיִן נָפְקִיןבאדין נפקין — אז יצאו שַׁדְרַךְ מֵשַׁךְ(דניאל ג, כו).

רבי יהודה בר סימון אומר:

מצאנו בעלי שמן טוב נכנסו חיים ויצאו שרופים;

נכנסו למקום חיים ויצאו מתים.

נדב ואביהוא נכנסו למקום חיים — ומתו;

חנניה מישאל ועזריה נכנסו לאתון נורא יקדתאאתון נורא יקדתא — כבשן האש הבוערת — ויצאו חיים.

לכך נאמר: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב.

דבר אחר:

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב(קהלת ז, א) —

שם טוב עולה, ושמן טוב יורד.

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).

שמן טוב — לפי שעה (מדרש זוטא: לשעה), ושם טוב — לעולם:

יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ(תהלים עב, יז).

וכן אתה אומר בנביאים — והכתוב אומר:

שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה,

שנאמר: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת(ישעיה נו, ה).

שמן טוב — בעשירים (מדרש זוטא: של עשירים), ושם טוב — בעניים ובעשירים (מדרש זוטא: בין עניים בין עשירים), בחיים ובמתים (מדרש זוטא: שמן טוב בחיים, ושם טוב בחיים ובמתים).

שמן טוב כמה הולך? מקיתון (מדרש זוטא: מקיטון) לטריקליןלטריקלין — לאולם הסעודה;

ושם טוב — מסוף העולם ועד סופו.

שמן טוב נופל על המת — והוא מבאיש,

שנאמר: זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ(קהלת י, א);

ושם טוב נופל על המת — ואינו מבאיש,

שנאמר: וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וגו׳(מלכים ב ד, לד).

שמן טוב נופל על המים — והוא נדח (מדרש זוטא: נדוח);

ושם טוב אינו נדח,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה(יונה ב, יא).

שמן טוב נופל על האור — והוא נשרף;

שם טוב נופל על האור — ואינו נשרף,

שנאמר: בֵּאדַיִן נָפְקִיןבאדין נפקין — אז יצאו שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ(דניאל ג, כו).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים — ויצאו מתים;

ובעלי שם טוב נכנסו למקום המתים — ויצאו חיים.

נדב ואביהוא נכנסו להקריב — ויצאו מתים שרופים (מדרש זוטא: שרופין), והם משוחים בשמן המשחה,

וכתיב: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וַתֹּאכַל אוֹתָם(ויקרא י, ב).

חנניה מישאל ועזריה עלו לאתון נורא (מדרש זוטא: לגו אתון נורא יקידתא מכפתין) — ויצאו חיים,

שנאמר: בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵשַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גו נוּרָא.

וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ —

נולדה מרים — אין הכל יודעין בה (מדרש זוטא: מה היא); מתה — נסתלקה הבאר (מדרש זוטא: והרגישו הכל);

נולד אהרן — אין הכל יודעים בו; מת — נסתלק עמוד הענן;

נולד בצלאל — אין הכל יודעין; נתמנה למלאכת המשכן — וידעו אותו הכל.

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב —

טוב שמו של בצלאל מבני אהרן, שנמשחו בשמן המשחה — שבצלאל הקדוש ברוך הוא מעיד עליו,

שנאמר: רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם(שמות לה, ל).

כנגד עשרה מאמרות — ברך הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, ואלו הן:

פְּרוּ, וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁוהָ(בראשית א, כח),

וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכׇל חַיָּה, הָרֹומֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ וגו׳,

הנני נָתַתִּי לָכֶם אֶת כׇּל עֵשֶׂב זֹורֵעַ זֶרַע וגו׳(בראשית א, כט), וְאֶת כׇּל הָעֵץ וגו׳.

וכנגדן נתנסה אברהם בעשרה נסיונות;

וכנגדן נאמרו עשר בריתות בפרשת מילה;

וכנגדן ברך יצחק ליעקב עשר ברכות: וְיִתֶּן לְךָ(בראשית כז, כח), יַעַבְדוּךָ עַמִּים וגו׳(בראשית כז, כט);

וכנגדן הוכו המצרים עשר מכות;

וכנגדן עשרת הדברות — ללמד שלא נברא העולם אלא בשביל התורה.

ובשביל שקבלו ישראל את התורה, לפיכך התיר להם עשר בהמות לאכול:

שור, כשב, עז, איל, צבי, ויחמור, אקו, ודישון, ותאו, וזמר.

יעקב אבינו נתברך בעשר ברכות בשבעה מקומות, ואלו הן:

וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ(בראשית כה, כג),

וְיִתֶּן לְךָ,

וְאֵל שַׁדַּי(בראשית כח, ג),

וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו(בראשית כח, יג),

וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי(בראשית לב, כז),

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹואוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ(בראשית לה, ט),

וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא(בראשית מו, ג).

למה נתברך בשבעה מקומות?

כנגד שבעה פסוקים במעשה בראשית שכתוב בהם כִּי טוֹב(בראשית א, ד).

וכנגדן ברך הקדוש ברוך הוא לאברהם:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב),

וַאֲבָרֶכְךָ,

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ,

וֶהְיֵה בְּרָכָה,

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ(בראשית יב, ג),

וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹור,

וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹות הָאֲדָמָה.

דבר אחר:

מִן אֲרָם יַנְחֵנִי(במדבר כג, ז) —

מהיכן שהן באין עלינו בכח ברכות — באנו בדבור לקללן.

מִן אֲרָם — שתי פטריקיםפטריקים — נחלות אבות, אוצרות של ירושה של ברכות יש להם מארם. כיצד?

אברהם יצא מארם נהרים, ונטען כל אותן ברכות: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו׳(בראשית יב, א) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וגו׳(בראשית יב, ב);

ויעקב הלך לארם נהרים, ונטען כל אותן ברכות: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ(בראשית כח, טו).

ומהיכן שהן באין עלינו בכח ברכות — באנו לקללם: מִן אֲרָם.

דבר אחר:

למה הדבר דומה?

למלך שנכנס למדינה, וראה בחור נאה מסיק בקמיןבקמין — בכבשן, בתנור ההסקה (של המרחץ) במרחץ.

אמר לו המלך: בוא עמי, ואני נותנך בפלטיןפלטין — ארמון שלי.

הלך עמו, ועשאו פקוסטורפקוסטור — ממונה, שר (משרה בחצר המלך).

אמרו בני פלטין: אתמול מסיק בקמין — ועכשו פקוסטור!

כך אמר הקדוש ברוך הוא: בוא אחרי, ואני עושה אותך כהן גדול כאדם הראשון,

שנאמר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב),

וכתיב: וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו(ויקרא כא, י),

וכתיב: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק(תהלים קי, ד).

דבר אחר:

וְזֹאת הַבְּרָכָה(דברים לג, א) — רבי ברכיה פתח (תנחומא: זה שאמר הכתוב): רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל(משלי לא, כט).

הרבה ברכות ברכו ראשונים, כל אחד ואחד בדורו (תנחומא: שהרי דורות הראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו), ולא היתה ברכה מעולה בכולם כברכתו של משה,

שנאמר וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּולָּנָה — זה ברכות של משה (תנחומא: זו ברכתו של משה).

בא נח לעולם ובירך את בניו — והיה מחלוקת בברכתו, שבירך אחד וקילל אחד:

קילל אחד — שנאמר וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן(בראשית ט, כה);

ובירך אחד — שנאמר וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי שֵׁם(בראשית ט, כו) (תנחומא: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת(בראשית ט, כז)).

בא יצחק ובירך את יעקב — והיתה בה קטטה, שהיה עשו מתחרה ליעקב על הברכה שבירכו אביו (תנחומא: שאמר וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם(בראשית כח, ד), ואמר לעשו בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה(בראשית כז, לה)),

שנאמר וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב(בראשית כז, מא).

בא יעקב אבינו ובירך את השבטים — והיתה קטטה, שהוכיח את ראובן על מעשה שהיה בידו,

שנאמר פַּחַז כַּמַּיִם וגו׳(בראשית מט, ד) (תנחומא: וכן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי(בראשית מט, ה)).

וממי למדו הראשונים (תנחומא: האבות) שבירכו כל אחד ואחד כראוי (תנחומא: בדורו)? לא למדו אלא מן הקדוש ברוך הוא.

שבשעה שבא אדם הראשון לעולם — ברכו הקדוש ברוך הוא, שנאמר זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וגו׳(בראשית ה, ב).

והיה העולם מתנהגמתנהג — מתנהל, מתקיים בברכה עד שבא דור המבול ובטלו מהם אותה ברכה.

מיד נגלה הקדוש ברוך הוא: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם(בראשית ו, ז).

וכיון שיצא נח מן התיבה, ראה הקדוש ברוך הוא שבטלה מהם אותה ברכה —

מיד נגלה עליו ובירכו, שנאמר וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו(בראשית ט, א).

והיה העולם מתנהג באותה ברכה עד שבא אברהם לעולם, והוסיף לו הקדוש ברוך הוא ברכה אחד,

שנאמר וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וגו׳(בראשית יב, ב).

אמר הקדוש ברוך הוא: מכאן ואילך אינו דרך כבוד לפני שאני נזקק לברך את בריותי;

אלא הריני מוסר את הברכות לך (תנחומא: לאברהם ולזרעו, וכל מי שקובעין בו ברכה — אני חותם על ידיהם, שנאמר וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ(בראשית יב, ג)) — לכל מי שאתה מברכו, אני חותם עליה.

וכי מאחר שנמסרו לו הברכות, מפני מה לא בירך את יצחק?

לפי שראה ביצחק שעשו יוצא ממנו.

אמר: אם אני קובע ברכה ביצחק — הרי עשו מתברך (תנחומא: ונמצא יעקב חסר);

ואני אין לי אלא ימים של מניין — למחר הרי הברכות חוזרות למקומן, לבעליהן.

ולמה היה אברהם דומה לפני הקדוש ברוך הוא?

לבעל הבית שהיה לו כרם ונתנו לאריס,

והיו בו באותו כרם אילן של סם חיים, והיה מודלהמודלה — מודלה — מורכב ונתלה (כגפן המודלית על גבי עמוד) על גב אילן של סם המות (תנחומא: ואין אותו אריס יודע מה לעשות).

אמר: אם אני עודר בכרם זו — הרי אילן של סם המות מתגדל עמו;

ואם איני עודר בכרם זו — הרי אילן של סם חיים מת.

אלא, אמר אריס: אני אגלול (תנחומא: אגלגל) בכרם הזו, שבעל הבית יודע בכרמו אם עודר בו ואם לאו (תנחומא: עד שיבוא בעל הכרם, ויעשה בכרמו מה שיראה).

אף כך אמר אברהם: אם אני קובע ברכה ביצחק — מיד עשו מתברך (תנחומא: נמצא עשו מתברך ויעקב מפסיד);

ואם אין אני קובע בו ברכה — הרי יעקב ראוי לברכה.

אלא, אני אין לי אלא ימים של מניין — למחר הרי הברכות חוזרות לבעליהן (תנחומא: הריני מניחו עד שיבוא הקדוש ברוך הוא ויעשה את שלו).

כיון שבא יעקב אבינו עליו השלום, וקבל חמש ברכות:

שתים מאביו,

ואחת של אברהם,

ואחד של מלאך,

ואחד של הקדוש ברוך הוא.

שתים מאביו — וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה וגו׳(בראשית כז, לג).

אמר רבי אלעזר בן פדת:

למה נזדעזע יצחק אבינו באותה שעה? מיום הדין (תנחומא: שראה גהנם פתוח תחתיו לעשו).

שבשעה שבא יצחק לברך את עשו, ולא היה יודע שיצא לתרבות רעה —

שהיה עשו בא ושואל את אביו: מים ומלח צריכין מעשר או לאו?

והיה יצחק אומר: ומה מים ומלח הוא רוצה לעשר — שאר מעשרות על אחת וכמה!

וכיון שנתגלו לו מעשיו, נזדעזע מיום הדין, שנאמר וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה וגו׳ (תנחומא: ביקש לומר: גם ארור יהיה — חזר והוסיף ברכה, ואמר גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה).

הרי אחת בידו של יעקב. שנייה — וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ וגו׳(בראשית כח, א).

וברכה של אברהם — וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם וגו׳.

וברכה מן המלאך — וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא וגו׳(בראשית לב, ל).

וברכה של הקדוש ברוך הוא — וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד וגו׳(בראשית לה, ט).

בא יעקב לברך את השבטים, ובירכן חמש ברכות שהיו בידו, והוסיף להם ברכה שישית,

שנאמר כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם(בראשית מט, כח).

מהו וְזֹאת? שהוסיף להם ברכה שישית.

בא משה והוסיף להם ברכה שביעית, שנאמר וְזֹאת הַבְּרָכָה —

הברכה זו מוספת על הברכות כולם (תנחומא: תוספת על הברכות שבירך בלעם את ישראל).

וכשבא בלעם הרשע לברך את ישראל, היה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבע מזבחות — ולא בירכן אלא שלש.

אמר לו (תנחומא: שנאמר): וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים(במדבר כד, י).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! עיניך צרה בברכתן של ישראל (תנחומא: אתה עינך צרה לברכן) —

אף מספיק אני על ידך שתשלים בברכותיך של ישראל (תנחומא: אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתך עם ישראל).

ובא משה שעינו יפה ובירך את ישראל (תנחומא: יבוא משה, שעיניו יפות לברכן, והוא יברך את ישראל), ועליו אמר שלמה טוֹב עַיִן הוּא יְבֹורָךְ(משלי כב, ט) —

אל תיקרי יְבֹורָךְ אלא יברך (תנחומא: תהי קורא אלא ׳הוא יברך׳): זה משה רבינו, שעינו יפה בברכתן של ישראל, ובירכן ארבע ברכות (תנחומא: אלא זה משה רבינו, שעיניו יפות לברך את ישראל, שברכן ארבע ברכות).

ואלו הם:

(תנחומא: ברכה ראשונה —) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה וגו׳(שמות לט, מג) (תנחומא: וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹותָהּ, וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה),

(תנחומא: השניה —) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ וגו׳(ויקרא ט, כג),

(תנחומא: השלישית —) יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יֹוסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים(דברים א, יא) (תנחומא: וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם),

והדיןוהדין — וזו — (תנחומא: הרביעית —) וְזֹאת הַבְּרָכָה (תנחומא: אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים).

לכך נאמר רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל.

(תנחומא: וְזֹאת הַבְּרָכָה — למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם בכל שעה)

וַאֲבָרֶכְךָ(בראשית יב, ב) — שאני בכבודי אכבדך (ילמדנו: מברכך);

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ — ששמך מתגדל בעולם.

וֶהְיֵה בְּרָכָה מהו? שברכתך קודמת לברכתו (ילמדנו: ברכתך קודמת לברכתי):

בתחלה אומר מגן אברהם, ואחר כך מחיה המתים.

(ילמדנו: דבר אחר:) וֶהְיֵה בְּרָכָה —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משעה (ילמדנו: בשעה) שבראתי (ילמדנו: את) עולמי, הייתי זקוק לברך בריותי:

ברכתי אדם וחוה — וַיְבָרֶךְ אֹותָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);

לנח ולבניו (ילמדנו: וכן לנח) — וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו(בראשית ט, א);

מכאן ואילך — היה אתה עשוי על הברכה (ילמדנו: אתה הְיֵה בְּרָכָה).

כיון שנולד (ילמדנו: וכיון שעמד) יצחק, ביקש אברהם לברכו; צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו — ולא ברכו.

משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס לעבדו ולשומרו;

היה בתוך הפרדס אילן של חיים ואילן של סם המות, דבוקים זה בזה.

אמר האריס: להשקות את אילן של חיים ולהניח את זה — אי איפשר, שמים שזה שותה — זה מניק ממנו;

אלא אניח עד שיבא בעל הפרדס, ומה שירצה יעשה.

אף כאן אמר אברהם: לברך את יצחק — אי איפשר, שהרי יעקב ועשו יוצאים ממנו;

אלא הריני מניחו, עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שחפץ.

כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, בירך הקדוש ברוך הוא ליעקב לעצמו,

שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹואוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וגו׳(בראשית לה, ט).

וַאֲבָרֶכְךָ מְבָרְכֶךָ(בראשית יב, ג) (ילמדנו: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ) —

אמר לו: עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך את ישראל — זה שבט לוי.

אמר לפניו: רבונו של עולם, מי (ילמדנו: ומי) מברך לאותו שבט?

אמר לו: מי שהוא מברך את ישראל — אני מברך לאותו השבט (ילמדנו: אני אברך לאותו שבט),

שנאמר: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם(במדבר ו, כז).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם; ולעתיד לבא — אני בכבודי מברך אתכם,

שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ(ירמיה לא, כג).

כֹּה תְבָרְכוּ(במדבר ו, כג).

זה שאמר הכתוב:

הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה שִׁשִּׁים גִּבֹּורִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּורֵי יִשְׂרָאֵל(שיר השירים ג, ז), כֻּולָּם אֲחֻוזֵי חֶרֶב מְלֻומְּדֵי מִלְחָמָה(שיר השירים ג, ח).

וכי מה ראה שלמה לעסוק במיטה, שהוא אומר הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה?

אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו.

הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה — זו בית המקדש.

ולמה נמשלה בית המקדש למיטה?

מה המיטה אינה אלא לפריה ורביה — כך בית המקדש, כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין,

שנאמר: וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים(מלכים א ח, ח);

וכן הוא אומר: וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם(דברי הימים ב ג, ו) — מהו פַּרְוָיִם? שהיה עושה פירות.

וכן הוא אומר: וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן(מלכים א ז, ב).

למה נמשלה ליער? לומר לך: מה יער פרה ורבה — כך בית המקדש, כל מה שהיה בה פרה ורבה.

לכך נאמר: הִנֵּה מִטָּתוֹ של שלמה.

שִׁשִּׁים גִּבֹּורִים — אלו ששים אותיות שבברכת כהנים.

כֻּולָּם אֲחֻוזֵי חֶרֶב — שכל אחד ואחד שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בו:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד),

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ(במדבר ו, כה),

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).

אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵיכוֹ — מה ראת הירך נזכרת כאן?

אלא אפילו ראה אדם בחלומו חרב שלופה בצוארו וקוטע את ירכו —

משכים בבקר והולך לבית הכנסת מפחד מה שראה בלילה בחלומו,

וראה את הכהנים נושאים כפיהם — והחלום הרע מתבטל ממנו.

לכך נאמר: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הזהיר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני ישראל,

שנאמר: כֹּה תְבָרְכוּ.

(תנחומא בובר: דבר אחר: כֹּה תְבָרְכוּ.)

אמר הקדוש ברוך הוא: לשעבר הייתי זקוקזקוק — מוטל עלי, מחויב לברך בריותי:

ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);

ברכתי לנח ולבניו, שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וגו׳(בראשית ט, א);

ברכתי לאברהם, דכתיב: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א).

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: מיכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך,

שנאמר: וֶהְיֵה בְּרָכָה(בראשית יב, ב).

מה עשה אברהם? הוליד שני בנים, ישמעאל ויצחק — לא ברכן.

משל (תנחומא בובר: למה הדבר דומה) למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריסלאריס — לחוכר, לעובד השדה תמורת חלק מן היבול;

והיה בתוך אותו פרדס אילן של סם חיים, ואילן של סם המות מורכב על גביו.

אמר: אם משקה אני אילן של סם חיים — הרי אילן של סם המות שותה.

אמר האריס: אני אעבוד ואשלים זמני, ומה שהמלך רוצה לעשות בפרדס — עושה (תנחומא בובר: בפרדסו — יעשה).

המלך — זה הקדוש ברוך הוא;

והפרדס — זה העולם.

מסרו הקדוש ברוך הוא לאברהם, אמר לו: מיכן ואילך אתה היה ברכה, שנאמר: וֶהְיֵה בְּרָכָה (תנחומא בובר: אמר לו: וֶהְיֵה בְּרָכָה).

מה עשה אברהם? היו לו שני בנים, אחד רשע ואחד צדיק (תנחומא בובר: אחד צדיק ואחד רשע) — ישמעאל ויצחק.

אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק — ישמעאל מבקש להתברך (תנחומא בובר: אם אברך את יצחק — ישמעאל מבקש שאברכנו), והוא רשע;

אלא אני בשר ודם — משאפטר מן העולם, יעשה הקדוש ברוך הוא מה שירצה (תנחומא בובר: כשאפטר מן העולם, הקדוש ברוך הוא יעשה רצונו).

כיון שנפטר (תנחומא בובר: כשנפטר אברהם) — נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו,

שנאמר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כה, יא).

ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים,

שנאמר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם(בראשית מט, כח) (תנחומא בובר: כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר).

מיכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרי הברכות מסורות לכם — הכהנים יהיו מברכים את ישראל,

שנאמר: כֹּה תְבָרְכוּ.

דבר אחר:

כֹּה תְבָרְכוּ(במדבר ו, כג).

הדא הוא דכתיב:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה(בראשית יב, ב).

אמר רבי פנחס בן יאיר:

שבע ברכות בירך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל,

וַאֲבָרֶכְךָ,

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ,

וֶהְיֵה בְּרָכָה,

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ(בראשית יב, ג),

וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹור,

וְנִבְרְכוּ בְךָ —

כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית, שכתוב בהן כִּי טוֹב(בראשית א, ד).

רבי לוי בר חייתא ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמריבריה דרבי חייא בר אבא אמרי — בנו של רבי חייא בר אבא אומרים:

שלש גדולות וארבעה ברכות כתיב כאן — בישרו שהן שלשה אבות וארבע אמהות.

והלא גדולות אינן אלא שתים! — וְאֶעֶשְׂךָ גדולה היא,