וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

ילמדינו רבינו: אדם מישראל, מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך?

רבי אידי ורב הונא בשם רבי יוסי ורבי יהודה בשם רבי שמואל אמרו:

שהוא אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך;

אלא יעמוד במקום אחד, ויכוין דעתו לשמים — ביראה, באימה, ברתת ובזיעובזיע — ובזיעה — ברעדה ובפחד — בייחוד השם,

ויקרא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד) — כל אחד ואחד בכוונת הלב;

ואחר כך יאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וכשמתחיל וְאָהַבְתָּ(דברים ו, ה) — רצה מהלך, רצה עומד, רצה יושב,

שכך כתב: בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ(דברים ו, ז).

את מוצא: כל המדקדק על כל המצוות — שכרו מרובה.

שכן מצינו באברהם, שדקדק על המצות; לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹוהֲבִי(ישעיה מא, ח).

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:

אפילו עירובי תבשיליןעירובי תבשילין — תבשיל שמניחים מערב יום טוב שחל בערב שבת, וסומכים עליו לבשל ביום טוב לצורך השבת שימר אברהם אבינו,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי(בראשית כו, ה).

וכי תורות הרבה הן?

והלא כבר נאמר: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר(שמות יב, מט), וכתב: תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד(במדבר טו, טז)!

אלא וְתוֹרֹתָי — אלו דקדוקי מצוות שדקדק אברהם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה מדקדק על מצותי, ואתה יושב עם עובדי עבודה זרה? צא מביניהם!

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ.

רבי ברכיה פתח:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וגו׳(שיר השירים ח, ח) —

מדבר באברהם, כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן.

קְטַנָּה — שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים.

ולמה נקרא אחות? שאיחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא — כאדם הזה שקורע ולא מאחה.

לפיכך נקרא קטנה — שעדיין לא היו לו בנים.

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹותֵינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻובַּר בָּהּ — ביום שיאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש.

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף(שיר השירים ח, ט) —

אם הוא נותן נפשו כחומה הזו, שהיא עומדת בפני המלחמות, וימסר נפשו על קדושת שמי —

נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף: אלו ישראל, שנקראו כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף(תהלים סח, יד).

וְאִם דֶּלֶת הִיא — ואם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת שמי —

נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:

מה צורה שבלוח ארז נוחה להטשטש — כך אברהם, אינו משגיח עליו.

אמר אברהם: אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) — ליתן נפשי על קדושת השם;

ולא אני בלבד, אלא וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת — בני בני: חנניה מישאל ועזריה, ודורו של רבי חנניה בן תרדיון וחביריו, שיתנו עצמן על קדושת שמך.

לפיכך אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם — שיצא שלם מן הכבשן.

את מוצא: תרח אביו עושה צלמים היה, ועובד אותן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

זה שאמר הכתוב:

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ(תהלים מה, יא).

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ — זה אברהם;

וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ — זו עבודה זרה, שנאמר: אֹומְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וגו׳(ירמיה ב, כז).

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇופְיֵיךְ(תהלים מה, יב) — זה מלך מלכי המלכים, והוא חפץ ליפותך בעולם הזה ולעולם הבא;

כִּי הוּא אֲדֹונַיִךְ.

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

למה אברהם דומה? לצלוחית של פליטוןפליטון — בושם משובח, שמן עלי נרד הנתונה בבית הקברות, ולא היה אדם יודע ריחה.

מה עשו? נטלוה וטלטלוה ממקום למקום, והודיע ריחה בעולם.

כך היה אברהם בין עובדי עבודה זרה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ — ואני אודיע מעשיך בעולם.

לֶךְ לְךָ מהו?

למד שלשים, כף עשרים;

למד שלשים, כף עשרים —

הרי מאה: לֶךְ לְךָ — תוליד בן כשר,

שנאמר: וְאַבְרָהָם בֶּן מאה שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ(בראשית כא, ה).

ורבי לוי בר היטא:

נסיון הראשון כנסיון האחרון:

מה נסיון הראשון בלֶךְ לְךָ — כך נסיון האחרון בלֶךְ לְךָ(בראשית כב, ב).

אמר רבי יוחנן אמר רבי חנינא:

בא וראה חיבתו של אברהם לפני בוראו, שבן שלש שנים הכיר את בוראו,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר(בראשית כו, ה) שמר וגו׳.

עין — שבעים,

קוף — מאה,

בית — שנים:

הרי מאה ושבעים ושנים; וכל ימי חייו של אברהם מאה ושבעים וחמש —

הא למדת שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו.

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ —

לא אמר לו: אל מקום פלוני — נסיון בתוך נסיון.

יש אדם שהולך, ואינו יודע באי זה מקום הולך?

מה עשה? נטל את כליו ואת אשתו — וַיֵּלֶךְ אַבְרָם(בראשית יב, ד) כולה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ.

וְאֶעֶשְׂךָ(בראשית יב, ב) — אין כתוב ואשיתךואשיתך — ואשימך, אלא וְאֶעֶשְׂךָ.

אמר לו: אני בורא אותך בריה חדשה,

כעניין שנאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ(בראשית א, ז), וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹורֹות הַגְּדֹולִים(בראשית א, טז).

אמר רבי פינחס הכהן בר חמא:

אימתי עשה הקדוש ברוך הוא לאברהם לגוי גדול? משקבלו ישראל את התורה;

שכן משה אמר להם: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ח) אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים(דברים ד, ז).

וַאֲבָרֶכְךָ(בראשית יב, ב) — שאני בכבודי אכבדך;

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ — ששמך מתגדל בעולם.

וֶהְיֵה בְּרָכָה מהו? שברכתך קודמת לברכתו:

בתחלה אומר מגן אברהם, ואחר כך מחיה המתים.

וֶהְיֵה בְּרָכָה —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משעה שבראתי עולמי, הייתי זקוק לברך בריותי:

ברכתי אדם וחוה — וַיְבָרֶךְ אֹותָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח);

לנח ולבניו — וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו(בראשית ט, א);

מכאן ואילך — היה אתה עשוי על הברכה.

כיון שנולד יצחק, ביקש אברהם לברכו; צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו — ולא ברכו.

משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס לעבדו ולשומרו;

היה בתוך הפרדס אילן של חיים ואילן של סם המות, דבוקים זה בזה.

אמר האריס: להשקות את אילן של חיים ולהניח את זה — אי איפשר, שמים שזה שותה — זה מניק ממנו;

אלא אניח עד שיבא בעל הפרדס, ומה שירצה יעשה.

אף כאן אמר אברהם: לברך את יצחק — אי איפשר, שהרי יעקב ועשו יוצאים ממנו;

אלא הריני מניחו, עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שחפץ.

כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, בירך הקדוש ברוך הוא ליעקב לעצמו,

שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹואוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וגו׳(בראשית לה, ט).

וַאֲבָרֶכְךָ מְבָרְכֶךָ(בראשית יב, ג) —

אמר לו: עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך את ישראל — זה שבט לוי.

אמר לפניו: רבונו של עולם, מי מברך לאותו שבט?

אמר לו: מי שהוא מברך את ישראל — אני מברך לאותו השבט,

שנאמר: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם(במדבר ו, כז).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם; ולעתיד לבא — אני בכבודי מברך אתכם,

שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ(ירמיה לא, כג).

מה כתיב למעלה מן הענין? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שבקש לנסות אותו צדיק, להודיע מעשיו הטובים בעולם —

מיד בא הרעב לרגלו.

כיון שמצא הרעב בארץ ישראל, אמר לשרה אשתו: הרי רעב בארץ.

אמרו רבותינו: לא היה רעב כמותו בעולם.

אמר לה: מצרים זו ישיבתה יפה; נלך לשם, מפני שיש שם סיפוק הרבה, ובשר.

באותה שעה הלכו שניהם.

כיון שהגיעו לפיילילפיילי — לשערי, למעברי הגבול של מצרים, ועמדו על היאור — ראה אברהם אבינו בבואהבבואה — בבואה — דמות הנשקפת במים של שרה באותו נהר, כחמה זורחת.

מיכן שנו חכמים: שכל הנשים בפני שרה — כקוף בפני אדם.

אמר לה: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ(בראשית יב, יא) —

מכאן אתה למד, שלא היה יודע אותה קודם לכן, כדרך הנשים.

אמר לה: מצרים שטופים בזנות הם, דכתיב: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם(יחזקאל כג, כ);

אלא אתן אותיך בתיבה, וננעול בפניך, שמתירא אני על עצמי —

וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹותָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת(בראשית יב, יב).

כיון שעשה כך, באו לעבור; נתקבצו המוכסניןהמוכסנין — גובי המכס.

אמרו לו: מה אתה טוען לתוך התיבה?

אמר להם: שעורים.

אמרו לו: אינן אלא חטין.

אמר להם: טולו מכס של חטים.

אמרו לו: פלפלים הם.

אמר להם: טולו מכס של פלפל.

אמרו: אינם אלא זהובים.

כיון שדחקו עליו, פתחו את התיבה, וראו אותה כחמה זורחת.

אמרו לו: אין דרך זו להשתמש בה הדיוטהדיוט — אדם פשוט, שאינו מלך ושר —

וַיִּרְאוּ אֹותָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹותָהּ וגו׳(בראשית יב, טו).

כיון שראה אברהם כך, התחיל בוכה ומתנפל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר:

רבונו של עולם, זהו בטחוני שבטחתי? ועכשו — עשה למען רחמיך וחסדיך, ואל תבישני מסברימסברי — מתקוותי!

ואף שרה צווחת ואומרת:

רבוני, אני לא הייתי יודעת כלום; אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לֶךְ לְךָ — האמנתי לדבריך.

ועכשיו נשארתי יחידה, מאבי ומאמי ומבעלי — יבוא רשע זה ויתעלל בי?

עשה למען שמך הגדול, ולמען בטחונינו בדבריך!

אמר לה הקדוש ברוך הוא: חייך, אין דבר רע נוגע ביך —

לֹא יְאֻונֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע(משלי יב, כא);

ופרעה וביתו — אני אעשה בהם דוגמא,

דכתיב: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹולִים וגו׳(בראשית יב, יז).

מהו עַל דְּבַר שָׂרַי?

באותה שעה ירד מלאך מן השמים, והשרביט בידו:

בא פרעה לשלוף מנעלה — היה מכהו בידו;

בא ליגע בבגדיה — היה מכהו.

והמלאך היה נימלך בשרי על כל מכה. מנין?

שכך כתיב: עַל דְּבַר שָׂרַי — על דבור שרי;

שלא נאמר על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא עַל דְּבַר.

ואם אומרת שרי שילקה — היה מכהו;

ואם אומרת שימתין לו קימעאקימעא — מעט — היה עושה רצונה.

ואף אפרכיןאפרכין — שרי המחוזות, הנציבים והשרים וכל ביתו לקו עמו,

שנאמר: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹולִים וגו׳ — מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם;

וְאֶת בֵּיתוֹ — לרבות עבדים, וכותלים, ועמודים, וכלים, וכל דבר;

לקיים מה שנאמר: לֹא יְאֻונֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן וגו׳.

ועל אברהם נאמר: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וגו׳(תהלים צב, יג).

כך פתח רבי תנחומא בר אבא:

למה נמשלו הצדיקים בתמרה וארז?

לומר לך: אתה מוצא כל האילנות — אין אדם יכול לראות אותם מרחוק. למה? לפי שהם קצרים;

אבל התמרה והארז, על ידי שהן גבוהין יתר מכל האילנות ונראים מרחוק — הכל עומדין תחתיהם, ונושאים עיניהם לקומתן.

לפיכך נמשלו הצדיקים בתמרה ובארז — שהקדוש ברוך הוא מגביהן לעולם.

ועוד, למה נמשלו לתמר ולארז? את מוצא:

שאר אילנות — כל זמן שמזקינים נקצצים, ונוטעים מנצר שלהם, ומיד הם גדלים;

והארז והתמרה — משנקצצין, מי יוכל לעלות במקומן? אלא אם כן ביגיעה גדולה, לשנים הרבה.

כך אם אבד צדיק מן העולם — מי יוכל לעמוד במקומו מיד? אלא אם כן לשנים הרבה.

לפיכך צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח.

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר(בראשית יד, א).

ילמדינו רבינו: גר שנתגייר ערב פסח, כיצד אוכל פסחו?

כך שנו רבותינו:

בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב(משנה פסחים ח, ח).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא מכל אותן אוכלוסיןאוכלוסין — המון בני אדם שעמדו לפני הר סיני. למה?

שכל אותן אוכלוסין — אילולי קולות ולפידים וברקים, וההרים רועשים, וקול שופרות — לא קיבלו עליהם מלכות שמים;

וזה לא ראה אחד מכולם, ובא ומשלים עצמוומשלים עצמו — ומוסר עצמו בשלמות להקדוש ברוך הוא, וקיבל מלכות שמים — יש חביב מזה?

מעשה באונקלוס הגר, ששאל לזקן אחד: מה חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא, שכל חיבתו כתוב בו?

שנאמר: ואהבת את הגר — לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה(דברים י, יח).

אמר לו: יעקב אבינו לא תבע מן הקדוש ברוך הוא אלא וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹול וּבֶגֶד לִלְבֹּושׁ(בראשית כח, כ).

ורבנן אמריורבנן אמרי — והחכמים אומרים:

חביב הוא הגר, שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי נביא: לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ(ירמיה יד, ח).

אמר הקדוש ברוך הוא: אני מחבב את הגרים, והרשעים הללו באו להזדווג לאברהם אבי הגרים? ווי להןווי להן — אוי להם, שסופן לפול לפניו!

הדא היא דכתיב:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

ומי היה זה? זה נמרוד. ולמה נקרא שמו אמרפל? על שאמר לאברהם: פול לתוך הכבשן.

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).

כך פתח רבי תנחומא ברבי אבא:

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו׳(תהלים לז, יד), חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה(תהלים לז, טו).

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה קין, שפתח בהריגת הבל אחיו, קודם שנהרג אדם בעולם;

חַרְבָּם תָּבא בְלִבָּם — נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ(בראשית ד, יב), ועמד למך והרגו.

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה חנון בן נחש. כיצד?

כיון שמת אביו — וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו(שמואל ב י, ב);

וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹות אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם(שמואל ב י, ד).

עמד חנון ושלח לארם נהרים, ושכר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מן ריבי רבבותריבי רבבות — רבבות רבות, המון עצום אכלוסיןאכלוסין — המון בני אדם, גייסות שהיו לו; ובאו וחנו כולם במקום אחד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת — חַרְבָּם תָּבוֹא בלבך!

עמד יואב ואבישי והרגו כולם —

וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר אתו לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנֻוסוּ מִפָּנָיו(שמואל ב י, יג).

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחביריו:

שעדיין לא היתה מלחמה בעולם, באו ופתחו בחרב, ועשו מלחמה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם פתחתם בחרב לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן? — חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם!

עמד אברהם והרגם: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וגו׳(בראשית יד, טו).

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).

ילמדינו רבינו: הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה, מהו שיצא לחירות?

כך שנו רבותינו:

הכותב כל נכסיו לעבדו — יצא לחירות; ואם שייר קרקע כל שהוא — לא יצא לחירות. רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורים, עד שיאמר: כל נכסי נתונים לפלוני עבדי, חוץ מאחד מריבו שבהם(משנה פאה ג, ח).

מעשה באחד שהלך למדינת היםלמדינת הים — לארץ רחוקה, מעבר לים, והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל.

כיון שהגיע זמן מיתתו, כתב כל נכסיו במתנה לעבדו, וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מן כל נכסיו.

כיון שמת, כינס העבד את כל הממון, ונטל אותו כתב מתנה, ובא לארץ ישראל, ואמר לו: מת אביך, וכתב לי דיאתיקידיאתיקי — צוואה, שטר מתנה של מי שמת מכל נכסיו, בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל.

מה עשה הבן? הלך אצל רבו, וסיפר לו את המעשה.

אמר לו: אביך חכם גדול היה, ובקי בדינין. אמר: אם אניח נכסי ביד עבדי — הרי הוא גונב אותם ומפסידן;

אלא אני כותבן לו במתנה, כדי שיזהר בהם, ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל.

ועכשיו, כיון שתלך עמו לבית דין ויוציא אותו דיאתיקי, אמור לפני בית דין: רבותי, כך צוה אבי, שאני בורר לעצמי חפץ אחד — איני חפץ בעולם אלא עבד זה; ותקנה את הנכסים ואת העבד.

עשה כן; מסרו לו בית דין הנכסים והעבד — שעבד שקנה נכסים, העבד והנכסים של רבו.

ושלמה צווח:

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חׇכְמָה וְדַעַת(קהלת ב, כו) — זה האב;

וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹוף וְלִכְנוֹס — זה העבד;

לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה הבן.

לפי שהקדוש ברוך הוא משמר ממונם של רשעים לצדיקים.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: הרי אני מכניס תחרותתחרות — מריבה, התגרות בין שני המלכים, כדי שיבא אברהם ויטול ממונם.

מנין? ממה שקראו בענין: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

עָשׂוּ מִלְחָמָה עם בֶּרַע(בראשית יד, ב) — שהיה רע לשמים ולבריות;

בִּרְשַׁע — שנתעלה ברשע;

שִׁנְאָב — שהיה שונא לאב שבשמים;

שֶׁמְאֵבֶר — שאמר: אֶעֱלֶה באברבאבר — בכנף עַל בָּמֳותֵי(ישעיה יד, יד) עבים.

כׇּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים(בראשית יד, ג) — שהיתה מניקה אותם, כשם ששדים מניקים את התינוק.

הוּא יָם הַמֶּלַח — שבעונם נעשה אותו עמק מים מלוחים; וכן הוא אומר: פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ(תהלים קז, לד).

וַיָּשֻׁובוּ וַיָּבֹואוּ על עֵין מִשְׁפָּט(בראשית יד, ז) —

יתברך שמו ויתעלה זכרו, שכתב בו: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית(ישעיה מו, י) —

על ידי שעתיד משה ליטול משפטו בקדש על ידי המים, לפיכך נקרא מקדםמקדם — מתחילה, מראש עין משפט.

וַיַּכּוּ אֶת כׇּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי — ולכמה דורות נולד עמלק!

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).

זה שאמר הכתוב:

בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ(תהלים מד, ו) תָּרוּם קַרְנֵינוּ(תהלים פט, יח).

אמר רבי יצחק:

בְּךָ —

בית — שנים,

כף — עשרים:

אלו עשרים ושתים אותיות שבהן נתנה התורה.

אמר אברהם: רבונו של עולם, אילולי ששיתפתששיתפת — שצירפת, שהשתתפת כבודך עמי ועזרתני — מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהן?

אלא אתה הוא נֹותֵן לַיָּעֵףליעף — למי שכוחו תש כֹּחַ(ישעיה מ, כט); אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים(תהלים כ, ח) — ואני בשמך תרום קרני.

מנין? שכך כתוב: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם(בראשית יד, טו).

רבותינו אומרין: הלילה נחלק מאליו.

רבי בנימין ברבי יפת בשם רבי יוחנן אמר:

הקדוש ברוך הוא, שהיה יודע עתותיו ורגעיועתותיו ורגעיו — עתיו ושעותיו (של הלילה) — הוא חלקן.

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר —

חייך, אני בכבודי יורד, והורג שונאי בניך מחצי הלילה עד הבקר; ובה במדה אני פורע להם.

הדא היא דכתיב:

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיְיָ הִכָּה כׇל בְּכוֹר וגו׳(שמות יב, כט).

לכך נאמר: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

סימן נתן הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו — אירע לבניו. כיצד?

בחר באברהם מכל בית אביו — שנאמר: אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וגו׳(נחמיה ט, ז);

ובחר בניו משבעים אומות — שנאמר: וּבְךָ בָּחַר יְיָ לִהְיוֹת לוֹ(דברים יד, ב).

לאברהם נאמר לו: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א); ולבניו אמר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳונִי מִצְרַיִם(שמות ג, יז).

לאברהם אמר: וַאֲבָרֶכְךָ(בראשית יב, ב); ולבניו נאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ(במדבר ו, כד).

לאברהם: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל; ולבניו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ח).

אברהם כתוב בו: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד); ולישראל: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ(דברי הימים א יז, כא).

לאברהם היה רעב בארץ; ולבניו, כיון ששבו ממצרים — וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ(בראשית מג, א).

אברהם על ידי רעב ירד למצרים; אף בניו על ידי רעב ירדו למצרים — וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה וגו׳(בראשית מב, ג).

אברהם כשירד נזדווגו לו המצרים — וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה(בראשית יב, יד); אף לבניו — הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ וגו׳(שמות א, י).

אברהם נתרגשו לו מלכים; אף לישראל עתידין כל האומות להתרגשלהתרגש — להתקבץ ברעש, להתגרות עליהם, שנאמר: לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וגו׳(תהלים ב, א), יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וגו׳(תהלים ב, ב).

מה אברהם — יצא הקדוש ברוך הוא ונלחם כנגד שונאיו: יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ(ישעיה מא, ב), וכתב: מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ וגו׳ —

אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו: וְיָצָא יְיָ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם וגו׳(זכריה יד, ג).

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם וגו׳(בראשית טו, א).

ילמדינו רבינו: העולה, על מה היתה באה?

על מצות עשה ועל לא תעשה.

ורבי שמעון בן יוחאי אומר: על הרהור הלב,

שנאמר: וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וגו׳(איוב א, ה).

את מוצא שאברהם היה מהרהר אחר מדת הדין. ומה היה אומר?

אמר רבי לוי:

אני, שקבלתי שכר בעולם הזה — עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים, והצילני מן הכבשן — כבר נתקבלתי שכרי, ושוב אין לי שכר לעולם הבא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והרהרת אחר מעשי — עולה אתה צריך;

לפיכך קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹולָה(בראשית כב, ב).

אמר רבי יצחק:

היה לבו הוגה לענה מרההוגה לענה מרה — מהרהר במרירות, מצטער; אמר: שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו שהרגת — קוצים בערת מלפני, ואין לך עון בדבר הזה, אלא שכר אתה נוטל עליהם:

שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד — מיכן ולהבא.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ(בראשית טו, א).

זה שאמר הכתוב:

יִצְפֹּון לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹולְכֵי תֹם(משלי ב, ז).

מהו יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה?

עד שלא נברא העולם, צפן קדוש ברוך הוא את התורה, עד שבא אברהם וקיימה,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי(בראשית כו, ה).

אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:

תשע מאות ושמונים דור קיפלקיפל — קיצר, דילג (על הדורות שנועדו לקבל) הקדוש ברוך הוא בשביל ליתן את המילה לאברהם,

שנאמר: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר(תהלים קה, ח).

והרי לא ניתן אלא לעשרים דור:

מאדם ועד נח — עשרה,

מנח ועד אברהם — עשרה;

הרי עשרים — וניתנה לאברהם.

ורבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר:

תשע מאות ושבעים וארבעה דור קיפל הקדוש ברוך הוא בשביל ליתן תורה לדור המדבר, שהיו ישרים,

שנאמר: יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה.

רבי שמואל ברבי נחמן אמר: אף ערובי תבשילין קיים אברהם,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עסקת בתורתי — חייך, שאני מגן לך:

כשם שמגן אוחז את החרב — אפילו זורקים בו חצים ואבנים, המגן מקבלן — כך אני מגן לך.

ולא לך בלבד, אלא אף לבניך: אם יהיו עסוקים בתורתי כשם שעסקתה — כך אני אעשה להם כמגן,

שנאמר: כׇּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה(משלי ל, ה) מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹוסִים בּוֹ(תהלים יח, לא).

לכך נאמר: מָגֵן לְהֹולְכֵי תֹם.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית טו, א).

זה שאמר הכתוב:

רָשָׁע עֹושֶׂה פְעֻולַּת שָׁקֶר וְזֹורֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת(משלי יא, יח).

רָשָׁע עֹושֶׂה פְעֻולַּת שָׁקֶר — זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה את הבריות;

שנמשלת עבודה זרה לשקר, שנאמר: כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם(ירמיה י, יד).

וְזֹורֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת — זה אברהם, שזרע צדקה, והיה מאכיל עוברים ושבים:

וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע(בראשית כא, לג).

לאחר שהיה מאכילן ומשקן, היו מברכין אותו.

אמר להם: לי אתם מברכין? ברכו לבעל הפונדקהפונדק — בית אכסניה לעוברי דרכים, שנתן לכל הבריות אוכל ומשקה, ונתן בהם רוח!

היו אומרים: היכן הוא?

אמר להם: הוא שליט בשמים ובארץ:

מֵמִית וּמְחַיֶּה(שמואל א ב, ו),

מכה ורופא,

צר את העובר ומוציאו לאויר העולם,

מגדל צמחים ואילנות,

מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

כיון שהיו שומעין כך, היו אומרים לו: כיצד אנו מברכין אותו, ומחזיקים לו טובהומחזיקים לו טובה — ומכירים לו טובה, מודים לו?

היה אומר להם: אמרו: ברוך יי המבורך לעולם ועד; ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר.

והיה מלמדם ברכות וצדקותברכות וצדקות — ברכות ומעשי צדקה.

הוא שאמר הכתוב:

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן(בראשית יב, ה).

אמר רבי אלכסנדרי:

אלמלא מתכנסין כל הבריות לעשות יתוש אחת — לא היו יכולין;

ומהו הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן? שהיה מלמדן יראת שמים, ומורה להם את התורה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה זרעת את הצדקה, והודעתני בעולם — שכר אתה נוטל:

שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.

מה כתוב למעלה מן הענין? וַיִּשְׁמַע אברהם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו(בראשית יד, יד).

וכי אחיו היה? אלא ראה ענותנותוענותנותו — ענוותנותו, שפלות רוחו של אברהם:

אחר אותה מריבה שכתב: וַיְהִי רִיב בֵּין רועה מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹועֵי מִקְנֵה לוֹט(בראשית יג, ז) — היה קורא אותו אחי,

דכתיב: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ(בראשית יג, ח).

וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו — שנטל כסף וזהב, וחפהוחפה — וציפה אותם.

אמר להם: היו יודעין — שלמלחמה אתם יוצאים; אל תתנו עיניכם בכסף ובזהב — הרי כל זאת שלכם!

ואין וַיָּרֶק אלא זהב, כמה דאת אמר: וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ(תהלים סח, יד).

דבר אחר: וַיָּרֶק — מלמד שהריקםהריקם — פטרם והחזירם מן המלחמה, ריקן ממנו בדבריו.

אמר להן: מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא(דברים כ, ח) — מן העונות, וְרַךְ הַלֵּבָב — ממעשים רעים שעשה, יָשֹׁוב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס וגו׳.

כיון שאמר להם כך, הריקן אחד אחד, ראשון ראשון, ולא נשתייר עמו אלא אליעזר.

ומניין אתה למד?

אלף — אחד,

למד — שלשים,

יוד — עשרה,

עין — שבעים,

זין — שבעה,

ריש — מאתים:

הרי שמנה עשר ושלש מאות.

מה כתיב אחריו? וַיִּרְדֹּף עַד דָּן — ולא כתב וירדפו עד דן.

כיון שהגיע אותו צדיק לדן — תשש כוחותשש כוחו — חלש כוחו: ראה שעתידין בני בניו לעבוד עבודה זרה בדן,

שנאמר: וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד כבית אל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן(מלכים א יב, כט).

שנו רבותינו: שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם —

עבודה זרה, והנוטע: ערב שביעית חייב, ומוצאי שביעית חייב;

כך עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה.

היאך? עד עכשיו לא עמד ירבעם, שעשה את העגל והעמידו בדן!

וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם(בראשית יד, טו) — ולא כתב ויכום וירדפום.

עַד חוֹבָה — חזרנו על כל המקומות, ולא מצינו מקום ששמו חובה;

ללמדך, שדן נקרא חובה מראש, על עבודה זרה שעתידה לעמוד שם.

וַיָּשֶׁב אֵת כׇּל הָרְכֻושׁ וגו׳(בראשית יד, טז) — לרבות את כלי תשמישו, אפילו שוה פרוטה.

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹום לִקְרָאתוֹ וגו׳ עֵמֶק הַמֶּלֶךְ(בראשית יד, יז) —

מן אותה שעה נקרא עמק המלך. ואי זה מלך? זה אברהם, שנצח את כל המלכים וחיילותיהן;

ועליו נאמר: נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי וגו׳(תהלים קי, א).

כיון שיצא מלך סדום, אמר לו: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻושׁ קַח לָךְ(בראשית יד, כא) —

שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים; שאילו הרגו אותי — הם נוטלים את נפשי ואת ממוני; טול לך את ממוני, שהצלתנו.

באותה שעה נשבע אברהם, ואמר לו: הֲרִמֹותִי יָדִי אֶל יְיָ(בראשית יד, כב).

ואין הֲרִמֹותִי אלא לשון שבועה,

שנאמר: וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם(דניאל יב, ז).

אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל(בראשית יד, כג) — למה? שהבטיחני הקדוש ברוך הוא שהוא יעשרני,

שכך אמר לי: ואברככה וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה(בראשית יב, ב);

וְאִם אֶקַּח מִכׇּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם — אתמההאתמהה — בתמיה! — כלומר: וכי יעלה על הדעת?!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת אִם מִחוּט — אני מטהר את בניך במזבח, שתהא מוקפת בחוט של סיקראסיקרא — צבע אדום; כמו ששנינו: המזבח היתה מוקפת בחוט של סיקרא.

ועוד, בשכר שאמרת אִם מִחוּט — אני אתן לבניך מצות חוטין של ציצית, פְּתִיל תְּכֵלֶת(במדבר טו, לח).

ובשכר שאמרת עַד שְׂרוֹךְ נַעַל — אני אתן לבניך מצות יבמה: וְחָלְצָה נַעֲלוֹ(דברים כה, ט).

ובזכות שאמרת נַעַל — אני נותן לבניך מצות אכילת פסח: וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹותוֹ וגו׳(שמות יב, יא);

ועוד, אני אפרע מעשו: עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי(תהלים ס, י);

ועוד, אני משבח בניך בו בלשון: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב(שיר השירים ז, ב).

אתה מאסת שכר בשר ודם —

שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד(בראשית טו, א) — מכאן ולהבא.

בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א).

זה שאמר הכתוב:

אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִמוֹתִי בָחוּר מֵעָם(תהלים פט, כ).

אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ — זה אברהם;

שִׁוִּיתִי עֵזֶר — שעזרו על המלכים;

הֲרִמוֹתִי בָחוּר מֵעָם — זה אברהם: אַתָּה יי הוא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ(נחמיה ט, ז) באברהם וגו׳.

הוי: אַל תִּירָא אַבְרָם.

זה שאמר הכתוב:

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה(משלי כח, יד).

וכן כתב: חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבטֵחַ(משלי יד, טז).

אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע ירא — זה אברהם,

שנאמר לו: אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א).

ממי היה מתירא? משם בן נח, שהרג את בנו.

ועילם — שלשים בנים היו לו: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר(בראשית י, כב) — והרגו;

והיה מתירא לומר: שהרגתי בנו של צדיק — עכשו מקללני, ואני מת.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תִּירָא — לא דייך שלא יקללך, אלא יצא לקראתך בדורוןבדורון — במתנה ומברכך,

שנאמר: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וגו׳(בראשית יד, יח), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר וגו׳(בראשית יד, יט), וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ(בראשית יד, כ).

מהו מִגֵּן? מנגנאמנגנא — תחבולה, מכונה — כלי מלחמה עשה הקדוש ברוך הוא, ומסרן בידך;

והיה אברהם נוטל עפר וזורקו עליהם, ונעשו חצים וקשתות ורמחים,

שנאמר: יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִידָּף קַשְׁתּוֹ(ישעיה מא, ב).

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה — אתם מתיראים מן העונות;

אבל לעולם הבא, שאין יצר הרע — אתם מתפחדין על הטוב הצפון לכם,

שנאמר: ואחר יָשֻׁובוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ(הושע ג, ה).

ומהו טוּבוֹ? זה בית המקדש: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹון(דברים ג, כה).

הברכה מציון — יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם(תהלים קכח, ה);

הטל מבורך מציון — כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּורֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן וגו׳(תהלים קלג, ג);

עזר מציון — יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וגו׳(תהלים כ, ג);

ישועה מציון — שנאמר: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁועוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים נג, ז).

אמר הקדוש ברוך הוא: לעולם הבא אני מברך אתכם מציון,

שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן עֹושֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ(תהלים קלד, ג);

ואני אברך את ציון,

שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ(ירמיה לא, כג).

אמן.

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וגו׳(בראשית יז, א).

ילמדנו רבינו: מהו שיהא מותר לאדם לרפאת מכתו בשבת?

כך שנו רבותינו:

כל ספק נפשות דוחה את השבת(משנה יומא ח, ו).

ומילה ורפואתה דוחה את השבת.

אמר רבי יוסי:

ראה כמה חביבה מצות מילה, שהיא דוחה את השבת,

דכתיב: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל(ויקרא יב, ג) — ואפילו בשבת.

ומילה — סכנת נפשות היא; לפיכך הותר לרפאתה בשבת.

וכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים — התחיל תמה.

אמר: עד עכשיו איני תמים? אם אני מל — אהיה חסר!

חמש עורלות הן: ארבע באדם, ואחת באילן.

ערלת האזן — כתיב בה: הִנֵּה עֲרֵלָה אׇזְנָם(ירמיה ו, י);

ערלת הלב — כתיב: וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם(דברים י, טז);

ערלת לשון — כתיב: עֲרַל שְׂפָתַיִם(שמות ו, ל);

ערלת בשר — ומלתם אֵת בְּשַׂר עׇרְלַתְכֶם(בראשית יז, יא).

אם אמול באחת מאלו — נמצאתי חסר מאברי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא תמול, היה שמך אברם:

אלף — אחד,

בית — שנים,

ריש — מאתים,

מם — ארבעים:

הרי מאתים וארבעים ושלשה; ומניין איברים שבאדם — מאתים וארבעים ושמנה. מול, והיה תמים!

כשמל, אמר לו: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם(בראשית יז, ה) — הוסיף לו הא, חמשה;

לפיכך וֶהְיֵה תָמִים.

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים(בראשית יז, א).

זה שאמר הכתוב:

הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ(תהלים יח, לא).

מהו תָּמִים? שחבב את המלה.

אמר רבי ישמעאל:

גדולה מצות מילה, ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה, מן הפיסוקים המפורשיםמן הפיסוקים המפורשים — מן הפסוקים המפורשים (בפרשת המילה).

והיה יושב אברהם ותמיהותמיה — ומתפלא, תוהה, היאך ימול — עד שנפל על פניו;

רמז לו הקדוש ברוך הוא לאותו מקום, ועקצו הקרקע, ונמצא מהול.

מנין? ממה שכתוב: וַיְדַבֵּר אִותּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר(בראשית יז, ג) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ(בראשית יז, ד) — הרי אתה מהול.

וכתב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם(בראשית יז, כו) — מל לא נאמר, אלא נִמּוֹל.

משל למה הדבר דומה? לאוהב של מלך, שהיה רוצה לשדך בתו של מלך, והיה מתבייש, ולא היה יודע כיצד — אם לספר בלשונו, אם על ידי אחר.

הבין המלך מה בלבו; אמר לו: ידעתי מה אתה רוצה — הרי בתי לתוך ביתך.

כך אברהם: כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ(בראשית יז, ב) — נתבייש, ונפל על פניו; בנפילתו נמצא מהול.

אמר לו: הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ.

אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה — שצירף את זרעו בברית המילה;

לפיכך מָגֵן הוּא — לישראל, שהם חוסים בו.

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים(בראשית יז, א).

זה שאמר הכתוב:

יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ וגו׳(תהלים מה, ג), חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּיבּוֹר וגו׳(תהלים מה, ד).

כנגד מי אמרו בני קרח המזמור הזה? לא אמרוהו אלא כנגד אברהם.

יׇפְיָפִיתָ — מבניו של אדם הראשון.

ומי היו בניו של אדם הראשון? שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח ובניו.

ומנין שנקראו בני נח בני האדם?

שנאמר: וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹות אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל וגו׳(בראשית יא, ה).

הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ — כשאמרת למלך סדום: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וגו׳(בראשית יד, כג);

עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

הנח לו כל אשר עשית, וכל מה שנשתבחת: שירדת על קדושת שמי לתוך הכבשן, ונתנסיתה בכמה נסיונות, רדפת אחר המלכים, ונשתבחת בעולם.

מיכאן ואילך, אם אתה מבקש להודיע גבורתך — חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּיבּוֹר: תן את המלה בין יריכך;

והיא הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.

וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶיךָ(בראשית יז, ב).

זה שאמר הכתוב:

סוֹד יְיָ לִירֵיאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם(תהלים כה, יד).

אי זהו סוד שגילה ליראיו? זו המילה, שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטיריןמסטירין — סודות של מלה אלא לאברהם.

סוֹד יְיָ לִירֵיאָיו — זה אברהם,

שנאמר: כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה(בראשית כב, יב).

מהו סוֹד?

סמך — שישים,

וו — ששה,

דלת — ארבעה:

הרי שבעים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני מעמיד ממך שבעים,

שנאמר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אבותינו מִצְרָיְמָה(דברים י, כב);

ואני מעמיד מהם שבעים זקנים,

שנאמר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר יא, טז);

ומעמיד ממך משה, שיהגה התורה בשבעים לשון.

לפיכך כתב: סוֹד יְיָ לִירֵיאָיו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: כשבראתי עולמי, הייתי מגלגלמגלגל — מאריך, ממתין בעשרים דור בשבילך, עד שתבוא ותטול את המלה;

עכשיו, אם אין אתה נוטל את המילה — אֲנִי אֵל שַׁדַּי(בראשית יז, א):

אני אומר לעולם: די עד כאן! ואני מחזירו לתוהו ובוהו.

וַיִּפֹּול אַבְרָם עַל פָּנָיו(בראשית יז, ג).

עד שלא מל, כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו — היה נופל;

משמל — היה מסיחמסיח — מדבר, משיח עמו והיה עומד,

שנאמר: וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹומֵד לִפְנֵי יְיָ(בראשית יח, כב);

ולא עוד, אלא היה נגלה עליו והוא יושב,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וגו׳(בראשית יח, א).

חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם: כל מי שהוא מהול — אינו יורד לגהינם,

שנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר וגו׳(בראשית טו, יח).

ומי ירד לשם? ראה מה כתיב אחריו: אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹונִי וגו׳(בראשית טו, יט) — למה? שכולם ערלים.

וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדין בה, שנאמר:

נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִידֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּירִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אל יוֹרְדֵי בוֹר(יחזקאל לב, יח), מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהׇשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים(יחזקאל לב, יט);

שָׁם אַשּׁוּר וְכׇל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹותָיו וגו׳(יחזקאל לב, כב);

שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּובַל וְכׇל הֲמוֹנָהּ וגו׳(יחזקאל לב, כו);

שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן וגו׳(יחזקאל לב, ל).

וכן ישעיה אומר: לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק(ישעיה ה, יד) — למי שאין בהן חק ברית מילה.

ומנין שהיא חק? שנאמר: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם(תהלים קה, י).

אבל המינים, והמשומדיםוהמשומדים — המומרים, שיצאו מן הדת, ופושעי ישראל, שכפרו בהקדוש ברוך הוא והלכו בחוקות הגוים, והם מולים — הקדוש ברוך הוא מושך להם ערלהמושך להם ערלה — מותח להם את עור הערלה, שתיראה כאילו לא נמולו, ונופלים לגהינם,

שנאמר: שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹומָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ(תהלים נה, כא).

שאל אגריפס המלך את רבי אליעזר: וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חיבב המילה — למה לא נתנה בעשרת הדברות?

אמר לו: קודם עשרת הדברות הזהיר עליה,

שנאמר: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹולִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי(שמות יט, ה);

וכן הוא אומר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה(ירמיה לג, כה) — זו ברית מילה.

מה כתיב למעלה מן הענין?

הֲלא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר יְיָ בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת גּוֹי לִפְנֵיהֶם(ירמיה לג, כד).

מה הוא? כך ראה, היאך היו מכעיסין אנשי ירושלם לפני הקדוש ברוך הוא — שאף הכהנים המקריבים את הקרבנות היו ערלים,

שנאמר: בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ בְּרִיתִי אֶל כׇּל תועבותיהם(יחזקאל מד, ז);

וכתב: כֹּה אָמַר יי אלהים כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכׇל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(יחזקאל מד, ט).

ואף מלכי בית דוד בטלו את המילה, שהרי יהויקים משך לו ערלה,

שנאמר: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וכל תֹועֲבֹותָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו(דברי הימים ב לו, ח).

מה נמצא עליו? שמשך לו ערלה.

ויש אומרים: שכתב כתובת קעקעכתובת קעקע — כתב חרות ומוטבע בבשר בבשרו.

הרי למדנו שהכהנים והמלכים ביטלו את המילה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לאהרן ולדוד שזרעם קיים לפני לעולם,

שנאמר: הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן את הממלכה לְדָוִד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח(דברי הימים ב יג, ה);

וכן לאהרן נשבעתי: בְּרִית מֶלַח היא לִפְנֵי(במדבר יח, יט) —

והן מבטלין ברית מילה!

אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא: לך ואמור להם:

כֹּה אָמַר יְיָ אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי היום יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם(ירמיה לג, כ) גַּם בְּרִיתִי תֻופַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹולֵךְ עַל כסאי וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי(ירמיה לג, כא).

כיון ששמעו ישראל כך, אמרו: שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר יְיָ בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא: הֲלא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת וגו׳.

אימתי מאסתים? בשעה שבטלו פסוק שלאחריו: כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וגו׳.

למה? שאין ערל עומד לפני לעתיד לבא,

שנאמר: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹוא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא(ישעיה נב, א).