בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א).

כתיב: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָ הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ וגו׳(תהלים קד, ג).

רבי יוחנן אמר:

שמים וארץ נבראו ביום ראשון,

ובשיני ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת המלאכים.

ומניין שנבראו ביום שני?

שנאמר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

ומה כתיב אחריו? עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת(תהלים קד, ד).

רבי חנינא אמר:

בחמישי נבראו המלאכים,

שכן כתיב בחמשי: וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ);

ואין יְעוֹפֵף אלא המלאכים, שנאמר: וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף(ישעיה ו, ב).

ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון?

שלא יאמרו המינים: מיכאל היה עומד בצפון וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ.

ומי בראן? הקדוש ברוך הוא בעצמו,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו׳.

רבי יהודה ורבי נחמיה חולקין.

רבי יהודה אומר:

לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום וַיְהִי כֵן(בראשית א, ז).

הרי שיטתו של רבי יהודה.

ורבי נחמיה אומר:

ביום הראשון נברא כל העולם.

אמר לו רבי יהודה:

אם כן, מהו שכתיב במעשה כל יום ויום וַיְהִי כֵן?

אמר רבי ברכיה בשיטתו של רבי נחמיה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵיא הָאָרֶץ(בראשית א, כד) —

אין לשון תּוֹצֵיא אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית.

מעשה ששאלה מטרוניתאמטרוניתא — גבירה, אשה רומית חשובה אחת את רבי יוסי בן חלפתא:

לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?

אמר לה: מיום הראשון.

אמרה לו: מניין אתה מלמדיני?

אמר לה: עשית מימיך את משקה אריסטוןאריסטון — סעודה, משתה?

אמרה לו: הן.

וכמה מיסוןמיסון — מנה, מין מאכל (שמגישים בבת אחת) היה לך?

אמרה לו: כך וכך.

אמר לה: וכולם בבת אחת נתת לפניהם?

אמרה לו: לאו; אלא בישלתי כל התבשילין כאחת, אבל לא הכנסתי לפניהם אלא מיסון מיסון.

וכולם ממקרא אחד, שנאמר: כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וגו׳(ירמיה י, טז).

אמר רבי יהודה בר שלום:

בזכות ישראל נברא העולם.

מהו אומר? מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ו'מתחילה' אין כתיב כאן, אלא בְּרֵאשִׁית(בראשית א, א).

מהו בְּרֵאשִׁית? אילו ישראל, שנקראו ראשית,

שנאמר: קֹודֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹו וגו׳(ירמיה ב, ג).

ממה שנקראו ראשית בעניין,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו׳.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

זה שאמר הכתוב:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) —

מדבר בישראל. מהו כתיב? מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹוסִים בּוֹ(שמואל ב כב, לא).

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי — זו תורה, שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי — ויש עניו מן הקדוש ברוך הוא?

אמר רבי אבא בר אחא:

התלמיד יושב לפני רבו; כשגומר התלמיד — אומר לרב: כמה יגעתיך!

אבל ישראל היו למדין מן הקדוש ברוך הוא; כשהן נפטרין — אומר להם: כמה יגעתי אתכם!

שנאמר: יְיָ אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹורֵב לֵאמֹר וגו׳(דברים א, ו).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

דבר אחר: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי שמעון בן זירא:

מי עניו כהקדוש ברוך הוא?

התלמיד אומר לרבו: רבי, למדני פרק אחד! והוא אומר לו: לך וקדמני במקום פלוני.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל: קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ(יחזקאל ג, כב);

ויצא יחזקאל, ומצאו להקדוש ברוך הוא שקדמו לשם,

שנאמר: וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד יְיָ עֹומֵד(יחזקאל ג, כג).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

דבר אחר: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי לולייני בר טבריני בשם רבי יצחק:

ראה ענוותו שלהקדוש ברוך הוא! ראה מה כתיב: מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל(שמות יט, יט).

לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו בקול; לא עשה כן, אלא מֹשֶׁה יְדַבֵּר וגו׳.

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי אבא בר כהנא:

בא וראה ענוותו שלהקדוש ברוך הוא! מה כתיב?

וַיֹּאמֶר אֵלַי יְיָ הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ(יחזקאל מד, ב).

מלך בשר ודם — כבודו ליכנס בשער גדול ולא בקטן; אבל הקדוש ברוך הוא נכנס בכבודו בשער קטן.

הוי אומר: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:

התלמידין מהלכין ואחר כך הרב; אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן.

אלא בשביל אברהם, שהיה יושב ומצטער, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: נלך ונבקר את אברהם.

כשהם הולכין — נגלה עליו האלהים, ואחר כך המלאכים,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א), ואחר כך וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

הוי: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר רבי סימון:

ראה מה כתיב: וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹומֵד לִפְנֵי יְיָ(בראשית יח, כב).

לא היה צריך לומר אלא והאלהים עודנו עומד; אלא תיקון סופרים הוא.

הוי אומר: וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

אמר בן עזאי:

בא וראה ענוותנותו שלהקדוש ברוך הוא!

מלך בשר ודם — מי שמזכיר את שמו, אחר כך מזכיר קטיזמאקטיזמא — מעשה הבריאה, מה שעשה שלו;

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כשהזכיר מעשיו — מזכיר אחר כך שמו,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).

זה שאמר הכתוב:

וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן(משלי ח, ל).

מהו אָמוֹן?

אמר רבי יהודה בר אלעאי:

אומן בתורה: היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם.

הוי: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן.

מה כתיב? בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים —

אין רֵאשִׁית אלא תורה, שנאמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו׳(משלי ח, כב).

הוי: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.

אמר רבי שמעון בן יוחי:

אוי להם לגדפניןלגדפנין — למגדפים, לאלה שמזכירים שם שמים לבטלה, שהם נושאים שמו של הקדוש ברוך הוא על חנם!

לא יהא אדם אומר: ליי קרבן, ליי עלה;

אלא: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַיְיָ(ויקרא א, ב) — חטאת ליי, עולה ליי, מנחה ליי.

למה? בְּרֵאשִׁית בָּרָא(בראשית א, א), ואחר כך אֱלֹהִים:

משה הזכיר קטיזמאקטיזמא — מעשה הבריאה, מה שעשה שלו, ואחר כך שמו.

שאלו המינין את רבי שמלאי, אמרו לו: כמה אלהות בראו את העולם?

אמר להם: אני ואתם נשאל לתורה.

אמרו לו: הרי כתיב כִּי אֱלֹהִים קְדֹושִׁים(יהושע כד, יט)!

אמר להם: קראו סוף הפסוק: הם לא נאמר, אלא הוּא.

אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא האדמוני:

מהו קְדֹושִׁים? שהוא קדוש בכל מיני קדושות.

אמר רבי אחא בר חנינא:

הקדוש ברוך הוא — דרכו בקדושה, הלוכו בקדושה, נראה בקדושה, דבורו בקדושה, חסיפתחסיפת — גילוי, חשיפת זרועו בקדושה, נאה ואדיר בקדושה.

דרכו בקדושה מנין? שנאמר: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ(תהלים עז, יד).

הליכתו בקדושה מנין? שנאמר: הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ(תהלים סח, כה).

נראה בקדושה — שנאמר: כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ(תהלים סג, ג).

דבורו בקדושה — שנאמר: אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקׇדְשׁוֹ(תהלים ס, ח).

חסיפת זרועו בקדושה מנין? שנאמר: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ(ישעיה נב, י).

נאה ואדיר בקדושה מנין? שנאמר: מִי כָמֹוכָה בָּאֵלִים יְיָ וגו׳(שמות טו, יא).

הוי: כִּי אֱלֹהִים קְדֹושִׁים הוּא — שהוא קדוש בכל מיני קדושות.

אמרו לו: והכתיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א)!

אמר להן: בראו לא כתיב כאן, אלא בָּרָא.

רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא,

שהיה רבי עקיבא דורש אכין ורקין מיעוטין, אתים וגמים ריבוין.

אמר לו רבי ישמעאל:

בראשית ברא אלהים שמים וארץ אין כתיב כאן, אלא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א) — יישובו של מקרא הוא.

אמר לו רבי עקיבא:

ישובו של מקרא? כתיב: כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם(דברים לב, מז)!

אילו נאמר שמים וארץ — הוי אומר: שתי אלהות הן.

אלא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ — הם ומה שנברא עמהם.

רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:

השמים החדשים והארץ החדשה — הקדים וברא אותם,

שנאמר: כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה(ישעיה סו, כב).

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מקלס אני לפניך על פלאים שעשית בעולם,

שנאמר: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א).

מה דרשו גדולי עולם?

רבי אלעזר ורבי יהושע אומרים:

גדול היית עד שלא בראת, ונתגדלת מאד משבראת עולמך, והוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.

שאל רבי נתן בן אלעזר את רבי שמואל,

אמר לו: היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם?

אמר לו רבי שמואל:

כשביקש הקדוש ברוך הוא את העולם לבראותו — נתעטף באורה,

שנאמר: עֹוטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה(תהלים קד, ב).

אמר לו: רבי שמואל, בלחישה אמרת לי? למה בלחישה?

אמר לו: כשם שקיבלתי בלחישה — כך מסרתי לך בלחישה.

אמר לו רבי תנחומא ברבי אבא:

והלא כבר שמענו את רבי יצחק דורשה ברבים!

מאימתי נתגדל הקדוש ברוך הוא? משברא שמים וארץ.

ובזכות מי בראו? בזכות ישראל, שנאמר: קֹודֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ(ירמיה ב, ג).

אמר רבי אבא בר כהנא:

תְּבוּאָתֹה כתיב; ולמה אנו קורין תבואתו?

שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה, ולא מן הקרן, שהיא קיימת לנו לעולם הבא.

דבר אחר:

בזכות התורה נבראו שמים וארץ, שנאמר: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ(ישעיה נא, טז).

דבר אחר: בזכות ציון, שנאמר: וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.

אמר רבי יצחק:

לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

ולמה כתב מבְּרֵאשִׁית(בראשית א, א)? להודיע כח גבורתו,

שנאמר: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם(תהלים קיא, ו).

אמר ריש לקיש:

כביכול, דבר היה מפי הקדוש ברוך הוא — בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ(תהלים לג, ו) — וכתיב בו בָּרָא?

אלא ליפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעמל ביגיעה,

וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקיימין את העולם שנברא בדבר יי.

הוי אומר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.

אמר רבי אחא:

דבר הקדוש ברוך הוא לשמים שיבראו, והיו נמתחין והולכין;

שאילמלי שאמר להם דיי — היו נמתחין והולכין עד שיחיו המתים.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם — שמים הללו מהיכן נבראת?

מגש של שלג, שנאמר: כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵי אָרֶץ(איוב לז, ו).

וברכם הקדוש ברוך הוא, והיו פרים ורבים.

אמר דוד: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן(תהלים קלד, ג).

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).

ילמדינו רבינו: מי שרואה זיקים וברקים — כיצד מברך עליהן?

כך שנו רבותינו: על הזיקים ועל הזועות, על הברקים, על הרעמים — אומר: ברוך שכוחו מלא עולם(משנה ברכות ט, ב).

הרי זה מן המשנה. מן המקרא מניין?

שנאמר: הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד(תהלים קד, לב),

ומה כתיב אחריו? יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם(תהלים קד, לא).

שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי: מפני מה הזועות באות לעולם?

אמר לו: בשעה שהקדוש ברוך הוא רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן — הזועות באות לעולם.

אמר לו אליהו זכור לטוב: חייך, כן הוא סברו של דבר; אלא כך הוא עיקרו של דבר:

בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בעולמו, ורואה בתי עבודה זרה יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב —

באותה שעה רוצה להפיל את העולם, ומזעזע.

אמר הקדוש ברוך הוא: כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי,

שנאמר: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וגו׳(ישעיה מג, ז).

ובמה שאני ראוי להתקלס — האומות מכעיסין אותי:

זה אומר: יי עושה כך וכך;

וזה אומר: לפלחלפלח — לעבוד (עבודה זרה) למזלות;

וזה אומר: לחמה ולשמש אני פולח.

לפיכך אני מביא את הרעש בעולם.

אף על פי שלא חטאו המזלות — בשביל שמכעיסין אותי בהן, אף הם לוקין עמהם,

שנאמר: יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם(יואל ג, ד).

ומה איכפת להם? אלא להודיע שלא ברא אלוה אחר את עולמי עמי.

תדע לך שכך הוא:

רבי יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים.

ומניין שבשיני נבראו המלאכים?

שנאמר: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם(בראשית א, ו), וכתוב אחר אומר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו(תהלים קד, ג);

ומה כתיב אחריו? עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת(תהלים קד, ד).

הוי אומר: בשני נבראו המלאכים.

ורבי חנינא אמר: בחמשי נבראו את המלאכים.

מניין? שנאמר: וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ) — אילו המלאכים, שנאמר: וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף(ישעיה ו, ב).

הוי אומר: בחמשי נבראו.

בין כדברי רבי יוחנן ובין כדברי רבי חנינא — הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקדוש ברוך הוא את עולמו.

ולמה כן?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני בורא אותם תחילה — הבריות אומרות: הם סייעו אותי בעולמי.

אמר הקדוש ברוך הוא: אני בעצמי בראתי את עולמי, שנאמר: אֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה(ישעיה סו, ב).

בריות שמים וארץ מניין? ממה שקראו בעינין,

שנאמר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וגו׳.

דבר אחר:

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).

זה שאמר הכתוב:

הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ(איוב כה, ב).

לפי שאיוב אמר: מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ וגו׳(איוב כג, ג).

אמר רבי אבא בר כהנא:

אם בהיכל של מעלה הוא — אָבא עַד תְּכוּנָתוֹ;

ואם בהיכל של מטה — אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ.

ואין תְּכוּנָתוֹ אלא היכל, שנאמר: וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָו(עזרא ג, ג).

הוי אומר: זה היכל.

אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט(איוב כג, ד).

אמרו לו חביריו: אי אתה יודע שהוא נקרא אלהי המשפט? שנאמר: כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְיָ(ישעיה ל, יח).

וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת.

אמר לו: אם סותם פיו של אותו האיש — אֵדְעָה מה מִלִּים יַעֲנֵינִי(איוב כג, ה);

אם יהא משיבני על כל דבר ודבר — אם חטאתי, אם לא חטאתי.

הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶינּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין לוֹ(איוב כג, ח).

אמר רבי יוחנן:

מיכאן אתה למד שהשכינה במערב.

הלכתי לדרום ולצפון ולא מצאתי. למה? כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא(איוב כג, י).

אמרו לו חביריו: איוב, עד מתי אתה מטריח בדברים?

אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו ולהטיח דברים עמו;

אמרו לו: יכול אתה להטיח עם מיכאל?

רבי יעקב מן כפר חנה אומר:

הַמְשֵׁל — זה מיכאל; וָפַחַד — זה גבריאל.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו — אפילו העליונים צריכין שלום.

המזלות עולין:

שור אומר: אני תחילה — ואינו רואה מה שלפניו;

תאומים אומר: אני תחילה — ואינו רואה מה שלפניו;

וכן כל אחד ואחד אומר: אני ראשון.

הוי אומר: העליונים צריכין שלום.

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ(בראשית ב, ד).

בכל מקום אתה מוצא משה קודם לאהרן; ומנין ששניהם שקולים? שנאמר: הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה(שמות ו, כו).

בכל מקום אתה מוצא יהושע קודם לכלב; ומנין ששניהם שקולים? שנאמר: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻונֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן(במדבר לב, יב).

בכל מקום אתה מוצא כבוד האב קודם לכבוד האם; ומנין ששניהן שוין? שנאמר: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ(ויקרא יט, ג).

בכל מקום אתה מוצא השמים קודם לארץ; ומנין ששניהם שוין?

שנאמר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

וכתיב: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם(בראשית ב, ד).

זהו שאמר הכתוב:

יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ(משלי ג, יט).

אתה מוצא: בחכמה ברא הקדוש ברוך הוא שמים וארץ.

אמר רבי עזריה בשם ריש לקיש:

ביום הראשון ברא שמים וארץ.

נשתיירו חמשה ימים — ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה:

ברא בשני רקיע — מלמעלן;

בשלישי יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט) — מלמטן;

ברביעי יְהִי מְאֹורֹות(בראשית א, יד) — מלמעלן;

בחמישי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם(בראשית א, כ) — מלמטן.

נשתייר יום הששי מלהבראות.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני בורא מלמעלן — הארץ מתרגזת; ואם אני בורא מלמטן — השמים מתרגזין.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? ברא אדם מלמטן, ונשמה מלמעלן.

הוי אומר: יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ.

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).

מהו בְּהִבָּרְאָם?

אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן:

בה״י בראם.

ומה עסקו של ה״י כאן?

אלא כל האותיות — מוציא אדם מתוך פיו, והוא קומץ את פיו;

אבל ה״י — אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו.

כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו בלא יגיעה, שנאמר: לֹא יִיעַף וְלֹא יגָע(ישעיה מ, כח).

דבר אחר:

בְּהִבָּרְאָם.

אמר רבי תחליפא:

באברהם — הן הן האותיות: בְּהִבָּרְאָם — בזכותו של אברהם.

בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם(בראשית ב, ד).

בית שמאי אומרים: מחשבה בלילה, ועשייה ביום.

ובית הילל אומרים:

מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה עם דמדומי חמה.

אמר רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא:

בכל יום היה הקדוש ברוך הוא בורא שלש בריות:

ביום ראשון — ברא שמים וארץ והאור;

בשני — ברא רקיע וגיהנם ומלאכי השרת;

בשלישי — אילנות ודשאים ונהרות;

ברביעי — חמה ולבנה וכוכבים;

בחמישי — דגים ולויתן ועופות.

ובששי — ששה בא לבראות, של ערב שבת ושל שבת.

ואילו הן: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְיתוֹ אֶרֶץ(בראשית א, כד), ואדם וחוה.

נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה;

ומשגמר אילו — בקש לבראות את השאר, וקדש השבת,

שנאמר: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וגו׳(בראשית ב, א), וַיְכַל אֱלֹהִים(בראשית ב, ב), וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וגו׳(בראשית ב, ג), אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים וגו׳.

דבר אחר:

אֲשֶׁר בָּרָא — ועשה אין כתיב כאן, אלא לַעֲשׂוֹת: שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן.

רבי בנייה אמר:

אילו המזיקין, שברא נפשותיהם;

עם שהוא בורא גופן — קדש יום השבת, והניחן, ונשארו רוח בלא גוף.

עד הנה פרים ורבים כבני אדם, ומתין כבני אדם.

והבא על השידה — הווין ליה בנין שדיןהווין ליה בנין שדין — יהיו לו בנים שדים.

וממי אתה למד? מאדם הראשון, שהיו לו בנים מרוחות.

וכל מי שבא עליה — אין עליו כלום, שהן דומין לאיש מקרה.

ויש אומרים: אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת — זו בית המקדש העתיד להיות.

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם(בראשית ב, ד).

רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:

כל תוֹלְדוֹת שבתורה חסרין וי״ו, חוץ משנים שהן מלאין:

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ(רות ד, יח), אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם — שניהן מלאים.

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:

והן ששה.

אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן:

כנגד ששה דברים שחיסר את אדם הראשון, ואלו הן: זיו פניו, וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, וגן עדן, וחמה ולבנה.

זיו פניו מנין? שנאמר: מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ(איוב יד, כ).

קומתו מנין? שנאמר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי(תהלים קלט, ה).

חייו מנין? שנגזר עליו מיתה; שאילו זכה — היה חי וקיים לעולם.

ופירות הארץ מנין? שנאמר: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז).

וגן עדן מנין? שנאמר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם(בראשית ג, כד).

וחמה ולבנה מנין? שנאמר: חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ(ישעיה יג, י).

אבל לעולם הבא הקדוש ברוך הוא מחזירן:

זיו פניו מנין? שנאמר: כׇּל רֹואֵיהֶם יַכִּירוּם וגו׳(ישעיה סא, ט).

וקומתו מנין? שנאמר: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת(ויקרא כו, יג).

רבי יהודה אומר:

מאי קוֹמְמִיּוּת? עתיד שיהיו כל אחד ואחד מישראל גובהו מאה אמה.

רבי שמעון בן יוחי אומר:

מאתים אמה, שנאמר: קוֹמְמִיּוּת — קום מאה, מיות מאה, הרי מאתים.

וחייו מנין? שנאמר: כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו׳(ישעיה סה, כב).

ופירות הארץ מניין? שנאמר: וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כׇּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לׇחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר(יחזקאל מז, יב).

וגן עדן מנין? שנאמר: יָשֻׁובוּ יֹושְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן(הושע יד, ח).

חמה ולבנה מנין? שנאמר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים(ישעיה ל, כו).

אמר רבי אחא בשם רבי חנינא:

מַחַץ מַכָּתוֹ — של עולם — יִרְפָּא.

כתוב אחד אומר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א),

וכתוב אחד אומר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם(בראשית ב, ד).

בית שמי אומרים: שמיים נבראו תחילה — בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.

ובית הילל אומרים:

ארץ נברא תחילה, שנאמר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

אמר רבי יהודה ברבי אילעאי:

המקרא עוזר לבית הילל, שנאמר: לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ(תהלים קב, כו).

ורבי חנינא אמר:

ממקומך אתה למד, שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא וגו׳;

ומה כתיב אחריו? וְהָאָרֶץ הָייְתָה תֹוהוּ וגו׳(בראשית א, ב).

אמר רבי שמעון בן יוחי:

תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ!

היך נבראו? דכאילפסכאילפס — כקדרה (ומכסה שלה) וככיסויה — כך ברא הקדוש ברוך הוא השמים והארץ,

שנאמר: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ(ישעיה מח, יג).

למה הקדים הקדוש ברוך הוא שמים לארץ, וארץ לשמים? ללמדך ששניהם שקולין כאחת.

רבי תנחומא בר אבא אמר:

בבריאה — שמים קדמו לארץ; אבל בעשייה — ארץ קדמה לשמים.

שאלה מטרונא אחת את רבי יוסי:

כתיב: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם(דברים יא, כא) —

אין אתם קיימים אלא כל זמן שמים וארץ קיימים; ועתידין שמים וארץ להתבלות!

שכך אמר ישעיה: שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ וגו׳(ישעיה מ, כו),

וכתיב: שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ וגו׳(ישעיה נא, ו).

אמר לה: מאותו נביא שהוכחתני ממנו — אני משיבך,

שנאמר: כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים(ישעיה סו, כב).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ(בראשית ג, כב).

ילמדינו רבינו: מהו להציל תיק הספר עם הספר מפני הדליקה בשבת?

כך שנו רבותינו: מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין(משנה שבת טז, א).

הרי שנו רבותינו: כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה(משנה שבת טז, א).

למה? כדי שלא ישרפו דברי תורה.

ותיק הספר — מפני מה מצילין אותו? כדי שלא ישרף? וכי דברי תורה כתובין בתוכו?

אלא בשביל שהוא דבוק לספר — זכה להנצל עמו.

אמר שלמה: הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים וגו׳(משלי יג, כ) —

אוי להם לרשעים ולדבוקים עמהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם.

מה כתיב בהם בדור המבול? וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם(בראשית ז, כג).

אם אדם חטא — בהמה מה חטאת?

אלא אוי להם לרשעים ולדבוקים בהם, ואשריהם הצדיקים והדבוקים בהם.

אמר רבי יהודה בר אידי:

לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו קמיקיסוםקמיקיסום — שטרי נישואין, כתובות לזכר ולבהמה.

לפיכך: מֵאָדָם ועד בְּהֵמָה.

הוי: אוי להם לרשעים ודובקיהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם,

שנאמר: וְגַם לְלוֹט וגו׳(בראשית יג, ה).

הוי: אשריהם הצדיקים ואשריהם דובקיהם, ואוי להם לרשעים ואוי לדובקיהם.

את מוצא שחלק קרח — הלכו עמו במחלקת מאתים איש וחמשים ראשי סנהדריות,

והלך עמהם אף הממון שלהם, שנאמר: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וגו׳(במדבר טז, לב).

אם הם חטאו — רכושם מה חטא?

אלא אוי להם לרשעים ואוי לדובקיהם, ואשריהם לצדיקים ואשרי דובקיהם.

ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה: בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּאבאדין גבריא — אז האנשים (האלה) נכפתו בבגדיהם אילן כְּפִיתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן(דניאל ג, כא).

וכיון שיצאו מכבשן האש, כתיב בהן: חָזַיִין לְגֻובְרַיָּיא אִילֵּךְ דִּי לָא שְׁלֵיט נוּרָא בְּגֶושְׁמְיהוֹןחזיין לגוברייא אילך די לא שליט נורא בגושמיהון — רואים את האנשים האלה, שלא שלטה האש בגופם(דניאל ג, כז).

למה סַרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ? בשביל שהיו דבוקין בהן.

אשריהם הצדיקים, ואשרי דביקיהם.

אמר הקדוש ברוך הוא: אדם שמע לאשתו ונדבק בה — ונתגרש, שנאמר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם(בראשית ג, כד).

ואם שמע ונדבק לי — היה כמוני: מה אני חי וקיים, כך הוא חי וקיים לעולם.

מניין? ממה שאמור בעינין:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם.

הֵן הָאָדָם(בראשית ג, כב).

זהו שאמר הכתוב:

עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם חֲסַר לֵב(משלי כד, ל).

עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי — זה אדם, שהיה עצל מלעשות תשובה.

וְעַל כֶּרֶם חֲסַר לֵב — זה חוה, ששמעה לדברי נחש.

וְהִנֵּה עָלָה כֻולּוֹ קִמְּשֹׂונִים(משלי כד, לא) — שמלאו כל העולם פורענות.

כׇּסּוּ פָנָיו חֲרֻולִּים — שנאמר: וְקוֹץ וְדַרְדַּר(בראשית ג, יח).

וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה — שפרץ גדירו של עולם.

כיון שנגזרו עליו גזירות רעות — התחיל הקדוש ברוך הוא מקונן:

הֵן הָאָדָם.

הֵן הָאָדָם(בראשית ג, כב).

זה שאמר הכתוב:

וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר(דניאל ח, יג).

מהו פַּלְמוֹנִי?

רבי יוחנן אמר: זה מיכאל, שהוא עומד לפנים.

רבי חנינא אמר: זה גבריאל.

מדבר בישראל, שהיה אומר: עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד — עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל;

וְהַפֶּשַׁע שֹׁומֵם — זה בית המקדש, ששמם בעונותינו;

תֵּת קודש — אין קָוֹדשׁ אלא ישראל, שנאמר: קֹודֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ(ירמיה ב, ג);

וְצָבָא מִרְמָס — עד מתי הן מרמס לאומות העולם?

וַיֹּאמֶר אֵלַי עֶרֶב בֹּקֶר(דניאל ח, יד) — עד מתי גזירות הרעות? עד שיעשה ערבן של ישראל בקר.

באותה שעה: וְנִצְדַּק קֹודֶשׁ.

דבר אחר:

וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר.

אמר לו: כל גזירות הרעות בשל מי הן? אמר לו: לאדם הראשון.

עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁומֵם — את משיבו: מן הגזירות, שכתוב בו: כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל וגו׳(בראשית ג, יט).

תֵּת קודש וְצָבָא מִרְמָס — אילו בניו של אדם הראשון, שנגזרה עליהם מיתה.

וַיֹּאמֶר אליהם עַד עֶרֶב בֹּקֶר — עד שיבא בקרו של עולם הבא.

וכשנגזרה עליו מיתה וגזירות רעות — התחיל עליו הקדוש ברוך הוא מקונן:

הֵן הָאָדָם.

הֵן הָאָדָם(בראשית ג, כב).

מה כתיב למעלה מן העניין? וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם(בראשית ג, כא).

מהו כׇּתְנוֹת עוֹר?

רבי מאיר ורבי יוחנן אומרים:

כבגדים הדקים הבאים מבית שאן: הן דבוקים על בשרו של אדם, ואינו מרגיש.

רבי שמואל בר נחמני אמר: לפיטטולפיטטו — מין בגד דק.

רבי יהושע בן לוי אמר: ליגנוןליגנון — בגד פשתן.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: סיסטיןסיסטין — מין בגד יקר.

רבי אבהו אמר: היה רבי יצחק אומר: חלקין כצפורן, ונאין כמרגלית.

ריש לקיש אמר: כמעשה השמים.

וכשהייתה העבודה בבכורות — היו מקריבים בהן.

כיון שחטא — התחיל הקדוש ברוך הוא מקונן עליהן:

הֵן הָאָדָם.

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם(בראשית ג, כד).

אמר רבי יהודה: שעה ראשונה — עלה במחשבה; שניה — נמלך במלאכי השרת;

בשלישית — כינס עפרו; ברביעית — גבלו; בחמישית — רקמו; בששית — עשאו גולם;

בשביעית — נפח בו נשמת חיים; בשמינית — הכניסו לגן עדן; בתשיעית — צוהו;

בעשירית — חטא; באחד עשר — נידון; בשתים עשר — גרשו, שנאמר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם.

מהו וַיְגָרֶשׁ? שגירשו ביסורים.

דבר אחר:

וַיְגָרֶשׁ — שבשבילו חרב בית המקדש, שנאמר: וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ וגו׳(איכה ג, טז).

אֶת הַכְּרֻובִים.

לפיכך נקראו כְּרֻובִים — שהן רבים.

אמר ריש לקיש:

לא יצא אדם מגן עדן עד שחרף וגידף.

נאמר כאן כְּרֻובִים, ונאמר בסנחריב: יְיָ צְבָאוֹת יֹושֵׁב הַכְּרֻובִים(ישעיה לז, טז).

מה כְּרֻובִים שנאמר כאן — חרופים וגדופים, אף כאן חרופים וגדופים.

אֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת — זו גיהנם, המתהפכת מחמין לצונן ומצונן לחמין על הרשעים.

חזקיה בריה דרבי חייאבריה דרבי חייא — בנו של רבי חייא אמר:

והיכן משלמין את נפשותיהן? בצונן, שנאמר: תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן(תהלים סח, טו).

ומי ינצל מדינה של גיהנם? מי שעוסק בתורה:

אֵת לַהַט הַחֶרֶב — אין חֶרֶב אלא תורה, שנאמר: חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם(תהלים קמט, ו).

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ, ואחר כך עֵץ הַחַיִּים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני הנחתיך בגן עדן שתהא יגע בתורה ותאכל מעץ החיים;

ועכשיו שחטאתה — מה אתה עושה כאן? צא!

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הייתה צריך לומר לפני שירות על מה שבראתי אותך ועל מה שעשיתי עמך, ולא אמרת;

הרי אני אומר לעצמי, שנאמר: אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי וגו׳(ישעיה ה, א).

מה עשה הקדוש ברוך הוא? טרדו מן העולם הזה, שנאמר: תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ(איוב יד, יט).

אמר רבי סימון: אפילו אדם הראשון נמחה במים.

אמר רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום רבי שמעון בן יוחי:

לא נשתנה זיו פניו שאדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת;

ועם שהוא דנו — קדש השבת.

לפיכך הוא אומר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת(תהלים צב, א).

אתה מוצא: בשעה שהרג קין להבל, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ(בראשית ד, ט).

בקש לגנב דעת של מעלה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי(בראשית ד, י).

כיון ששמע קין — התחיל עשות תשובה של רמאות,

שנאמר: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְיָ גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא(בראשית ד, יג).

אמר לפניו: רבונו של עולם, אתה טוען העליונים והתחתונים — ואין אתה יכול לטעון עוני?

דבר אחר:

אמרו לפניו: רבונו של עולם, אתה נקראת מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹושֵׂא עָוֺן וְעֹובֵר עַל פֶּשַׁע(מיכה ז, יח) — וגָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: עשית תשובה — חייך, שאני מבטל ממך גזירה אחת,

שנאמר: וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד(בראשית ד, טז).

עד שהוא יוצא — פגע בו אדם הראשון.

אמר לו: מה נעשה בדינך?

אמר: אילולי שהודיתי — כבר הייתי אבוד מן העולם.

באותה שעה אמר אדם הראשון: טוֹב לְהֹודוֹת לַיְיָ(תהלים צב, ב).

בעולם הזה — יחידים מודים להקדוש ברוך הוא;

אבל לעולם הבא — הכל מודים, ואומרים לו הודאה,

שנאמר: אוֹדְךָ יְיָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁוב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי(ישעיה יב, א).

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹות אָדָם וגו׳(בראשית ה, א).

ילמדינו רבינו: מהו שיבטל אדם מפריה ורביה בזמן שאין לו בנים?

כך שנו רבותינו: לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרים: שני זכרים; ובית הילל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם(בראשית ה, ב)(משנה יבמות ו, ו).

מאי טעמיהומאי טעמיהו — מה טעמם דבית שמיי? כנגד קין והבל.

מאי טעמייהו דבית הילל? כנגד אדם וחוה.

אמר רבי סימון:

מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו, כיון שנהרג הבל.

אמר אדם: מה אני מוליד בנים — והם הולכים למאירה?

מה היה עושה?

אמר רבי סימון:

רוחות נקיבות באות אצלו, ומתחממות ממנו.

שכן אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ והוא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה(דברי הימים א כב, ט),

ואֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן(שמואל ב ז, יד).

אימתי? כשיעסוק בתורה.

אבל אם הניח אותי והלך בדרכי לבו — אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺותוֹ וְהֹוכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים.

מאי בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים? זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר: וַיָּקֶם שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה(מלכים א יא, יד).

וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם — ואין נגעי אלא המזיקין, שנאמר: וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ(תהלים צא, י).

להודיעך שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מחוה — היו הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אני לא בראתי את עולמי אלא לפרייה ורבייה,

שנאמר: לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ(ישעיה מה, יח).

מה עשה הקדוש ברוך הוא? נתן תאותו של חוה בלבו של אדם, ושימש עימה, וילדה שת,

שנאמר: וַיְחִי אָדָם מאה ושלשים שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ בצלמו(בראשית ה, ג).

כיון שנולד שת, אמר אדם: לבניי הראשונים לא הייתי מייחס — למה? שהיו למאירה;

אבל לזה אני מייחס, מפני שהוא ראש תולדות.

מניין? ממה שקראו בעיניין:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹות וגו׳.

מיכאן אמרו: הבא על הרוחות — אין לו עליו כלום, ואינו זנות.

אף על פי שהוציא שכבת זרע — כמקרה לילה דמידמי — דומה.

ומה שכתוב לֹא תִּנְאָף(שמות כ, יג) — עם בני אדם ועם בהמה;

וְלֹא תִּנְאָף(דברים ה, יז) — ביד וברגל;

אבל הרוחות — אין זו זנות.

ועוד: מעשה בחסיד אחד שנזדמנה לו שידה בדמות אשה, ופיתה אותו ונזדווגה לו; ויום הכפורים היה.

ונצטער לאחר כך אותו חסיד עד מאד, עד שנזדמן לו אליהו זכור לטוב.

אמר לו: מפני מה אתה מיצר?

היגיד לו כל המעשה שאירע לו.

אמר לו: פטור אתה — שידה הייתה.

ואילו היה חייב — לא היה אליהו זכור לטוב נראה לו, ומדבר עמו, ופטר אותו.

מיכאן אתה למד שאינו זנות, ופטור הוא.

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹות אָדָם(בראשית ה, א).

זהו שאמר הכתוב:

גׇּולְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ(תהלים קלט, טז).

עד שאדם היה מוטל גולם — הראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו, דור דור וצדיקיו, דור דור ורשעיו, עד שיחיו את המתים.

אמר לו: כל מה שראו עיניך — כֻּולָּם יִכָּתֵבוּ.

מהו וְלא אֶחָד בָּהֶם?

רבי אלעזר ורבי יהושוע.

רבי אלעזר אומר:

יָמִים יֻוצָּרוּ וְלא אֶחָד בָּהֶם.

אמר הקדוש ברוך הוא: ביום הזה אני גואל את בניי ממצרים; ביום הזה אני קורע להם את הים;

ביום הזה אני מפיל את שונאיהם; ביום הזה אני נותן להם את התורה.

ולא נשתנה יום אחד מהם, ולא נתחלפו.

הוי: וְלא אֶחָד בָּהֶם.

רבי יהושע אומר:

וְלא אֶחָד בָּהֶם — מהו? מימים שברא הקדוש ברוך הוא — בחר לו אחד מהם.

ואיזה? זה יום הכפורים, שנאמר: הֲלא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ(ישעיה נח, ו).

דבר אחר:

וְלא אֶחָד בָּהֶם — זה יום השבת, שנאמר: עַל כֵּן בֵּרַךְ יְיָ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ(שמות כ, יא).

דבר אחר:

גׇּולְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ — שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון כל הדורות, ונתנם בספרו,

שנאמר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹות אָדָם וכו׳.

בְּיַד כׇּל אָדָם יַחְתּוֹם(איוב לז, ז) — מהו?

אלא כשברא הקדוש ברוך הוא את אדם, העביר לפניו כל הדורות עד שיחיו המתים — הצדיקים והרשעים.

אמר לו: ראה על מה הבאת מיתה — על הצדיקים!

כיון ששמע אדם כך — התחיל מיצר.

אמר לפניו: רבונו של עולם, וכך עשיתי בעולמך?

אי איכפת לי על הרשעים שהן מתים — אלא על הצדיקים, שלא יהו מתרעמין עלי.

אלא בבקשה ממך: שלא תכתוב עלי שאני הבאתי מיתה עליהם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך אני עושה.

כיון שבא אדם ליפטר מן העולם — נגלה עליו הקדוש ברוך הוא.

אמר לו: כתוב מעשיך שעשית, שאתה מת על מעשיך שעשית. והוא כותב.

כיון שכתב — אומר לו: חתום! והוא חותם,

שנאמר: בְּיַד כׇּל אָדָם.

ולעתיד לבא יושב הקדוש ברוך הוא לדון עם בריותיו;

מביא כל הספרים של בני אדם, ומגלה להם מעשיהם,

שנאמר: בְּיַד כׇּל אָדָם יַחְתּוֹם וגו׳.

דבר אחר:

זֶה סֵפֶר(בראשית ה, א).

אמר רבי יהושע:

זה שאמר הכתוב:

מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹורֵא הַדֹּורוֹת מֵרֹאשׁ(ישעיה מא, ד).

ואילו זכו הדורות — היה הקדוש ברוך הוא קורא שמותם, כשם שקרא לאדם ולחוה,

שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹותָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם(בראשית ה, ב).

וכן אתה מוצא: כשהיה הקדוש ברוך הוא רואה צדיק נולד — הוא בכבודו קורא אותו שמו.

קרא לנח, שהיה צדיק, שנאמר: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ(בראשית ה, כט).

קרא לאברהם, שנאמר: וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם(בראשית יז, ה).

וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה, וכן יאשיהו, שנאמר: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ(מלכים א יג, ב).

ואילו זכו הדורות — היה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היה מודיע מעשיו.

אמרו רבותינו: כשהיה רבי מאיר רואה אדם — היה למד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו.

פעם אחת באו אצלו שני תלמידים, והיה שם האחד כידור.

אמר רבי מאיר לתלמידיו: הזהרו בכידור זה!

אמר לו: בן תורה הוא.

אמר להם: הזהרו עצמיכם ממנו.

לאחר ימים הלכו לבית המרחץ, והפקידו בגדיהם אצל כידור. נטל בגדיהם והלך לו.

יצאו ולא מצאו; הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים.

באו לפני רבי מאיר.

אמר להם רבי מאיר: למה חלפתם בגדיכם?

אמר לו: הלכנו לבית המרחץ, והפקדנו בגדינו אצל כידור, ונטלן.

אמר להן: והלא אמרתי לכם: הזהרו בכידור זה!

אמרו לו: רבי, בבקשה ממך — מאיין הייתה יודע?

אמר להם: משמו; וכתיב: כִּי דוֹר תַּהְפֻּוכֹות הֵמָּה וגו׳(דברים לב, כ).

וכן אתה מוצא במצרים: אֵלֶּה מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי(במדבר כו, נח) —

לפי השעה קרא שמותם:

כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים — לפיכך מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי(במדבר ג, כא);

וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי — כיון שצעקו מן השיעבוד, ושמע הקדוש ברוך הוא תפילתם;

מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹונִי(במדבר ג, כז) — שנתחברה להם שכינה.

ללמדך שאילו זכו הדורות — היה הקדוש ברוך הוא קורא שמותם,

שנאמר: קֹורֵא הַדֹּורוֹת וגו׳.

דבר אחר:

מִי פָעַל וְעָשָׂה(ישעיה מא, ד).

אף לרבקה אמר הקדוש ברוך הוא מה עתיד לעשות,

שנאמר: וַתֵּלֶךְ לִדְרֹושׁ אֶת יְיָ(בראשית כה, כב), וַיֹּאמֶר יְיָ שְׁנֵי גוֹיִם(בראשית כה, כג).

אמר לה: לעשו אני שונא, וליעקב אני אוהב, שנאמר: וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

הודיע לה הקדוש ברוך הוא כל הדברים עד שלא נולדו.

אמר לה: דומה את לשדה שנזרעה והצליחה, ומלאו האוצרות בר, והאיצטבליות קש.

אמר: תהא ברוכה כאותה השדה, שמלאה האוצרות בר והאיצטבלאות קש.

אמר הקדוש ברוך הוא לרבקה: יהי שלום בכרס הזה, שהוא עתיד למלאות גן עדן צדיקים, וגיהנם רשעים,

שנאמר: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ.

שנאמר: מִי פָעַל וְעָשָׂה.

זֶה סֵפֶר וגו׳(בראשית ה, א).

מה עשה הקדוש ברוך הוא לאדם? הפיל עליו שינה, והראה לו:

נח וכל התמימים; אברהם וכל הגרים;

יצחק וכל מקריבי עולה; יעקב וכל יושבי אהלים;

משה וכל הענוים; אהרן וכל הכהנים;

יהושע וכל הפרנסים; דוד וכל המלכים.

וכיון שראה את כולם — הקיץ משנתו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ראיתה כל הצדיקים הללו? יוצאין ממך!

כיון שאמר לו כך — נחה רוחו.

אמר דוד:

רבונו של עולם, כתבת אותי בספרו של אדם הראשון, שנאמר: אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי(תהלים מ, ח).

לפיכך אני צריך לומר לפניך שירה,

שנאמר: אָז אָמַרְתִּי — אין אָז אלא שירה, שנאמר: אָז יָשִׁיר(שמות טו, א).

לפיכך מקלסו: רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְיָ אֱלֹהַי(תהלים מ, ו).

אימתי אנו צריכין לומר לפניך שירה? לעולם הבא,

שנאמר: מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ(תהלים צח, א).

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ(בראשית ו, ה).

ילמדינו רבינו: כמה דינם של רשעים בגיהנם?

כך שנו רבותינו: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש(משנה עדיות ב, י).

זה מן המשנה. מן המקרא מניין?

דכתיב: וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ(ישעיה סו, כג) — מאותו חודש לאותו חדש, שנים עשר חדשים;

שנאמר: מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ(אסתר ג, ז).

ובמה הם נידונין? באש ובשלג, שנאמר: לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג(משלי לא, כא).

זהו גיהנם: ונוטלין אותו מן השלג, ומקלעין אותו לתוך האש.

אמר דוד: וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן(תהלים מ, ג).

ולמה נקרא שמו טיט היון?

שהן נוטלים אותן ומשליכין אותן לאש — והן צווחין: וויווי — אוי (צעקת כאב)!

ואחר כך הן מקלעים אותם לשלג — והן צווחין: ווי!

לכך נקרא שמו היוון: מקום שאומרים שם ווי ווי.

והיכן משלימים את נפשותיהן?

אמר חזקיה בריה דרבי חייא:

בתוך השלג, שנאמר: תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן(תהלים סח, טו).

ומה ראית להקיש משפט רשעים בגיהנם ומשפט דור המבול?

שכשם שדינם של אילו באש ובשלג — כך דינן של אילו באש ובשלג.

מניין? שנאמר: בְּחֻומּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם(איוב ו, יז).

ובשלג מניין? שנאמר: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ(בראשית ז, יב).

ולמה כך? אלא במידה שאדם מודד בה — מודדין לו.

ראה מה כתיב: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם(בראשית ו, ב) — אילו הבתולות;

כִּי טֹבֹת — אילו הפנויות;

וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים — אילו נשי אנשים;

מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ — אף על הזכור ועל הבהמה.

אמר רבי הונא בשם רבי אידי:

לא נתחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו קמיסמסיןקמיסמסין — שטרי נישואין, כתובות לזכר ולבהמה.

לפיכך באו עליהן המים כמין אשה, שנאמר: יִלָּפְתוּ אׇרְחוֹת דַּרְכָּם(איוב ו, יח).

ואין יִלָּפְתוּ אלא אשה, שנאמר: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת(רות ג, ח);

ואין אׇרְחוֹת אלא אשה, שנאמר: אֹורַח כַּנָּשִׁים(בראשית יח, יא);

וכן דַּרְכָּם — שנאמר: כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי(בראשית לא, לה).

הוי אומר: במה שחטאו בו — נפרע מהם.

תדע לך שכן הוא: ראה מה כתיב: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְינֹות תְּהוֹם רַבָּה(בראשית ז, יא).

מהו רַבָּה?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: כמה שחטאו ברבה — כך אני נפרע מהם ברבה.

מניין? ממה שקראו בעניין:

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה וגו׳.

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה וגו׳(בראשית ו, ה).

זה שאמר הכתוב:

כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ(קהלת ב, כא) וכו׳ — מדבר בהקדוש ברוך הוא.

ומניין שנקרא אדם? שנאמר: דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה(יחזקאל א, כו).

שֶׁעֲמָלוֹ בְּחׇכְמָה — שנאמר: יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ(משלי ג, יט).

בְדַעַת מניין? שנאמר: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וגו׳(משלי ג, כ).

וּבְכִשְׁרוֹן — שהיו המעשים מתכשרין מעצמן.

לְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ — אילו הבריות.

יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם זֶה הֶבֶל.

כִּי כׇל יָמָיו מַכְאֹובִים(קהלת ב, כג) — שהיו מכאובים לפני הקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים;

וָכַעַס עִינְייָנוֹ — שהיו מכעיסין לפני הקדוש ברוך הוא;

גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ — שהיו עושין רע בלילה.

ומניין שאפילו ביום? שנאמר:

רַק רַע כׇּל הַיּוֹם.

דבר אחר:

וַיַּרְא יְיָ(בראשית ו, ה).

זהו שאמר הכתוב:

בְּכׇל מָקוֹם עֵינֵי יְיָ צֹופוֹת רָעִים וְטוֹבִים(משלי טו, ג).

וכתיב: כל מקום עיני יי משוטטות.

צופות מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים:

טוֹבִים — זה נח ובניו; ורָעִים — אילו דור המבול.

דבר אחר:

וַיַּרְא יְיָ(בראשית ו, ה).

זה שאמר הכתוב:

כִּי לְכׇל חֵפֶץ וגו׳(קהלת ח, ו).

אלא לפי שהרשעים מכעיסין להקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נשבע שאיני מביא מבול לעולם — ואנו עושים כל מה שאנו מבקשין.

ומניין שנשבע הקדוש ברוך הוא? שכן ישעיה אמר: כימי נֹחַ זֹאת לִי(ישעיה נד, ט).

הקדוש ברוך הוא רואה את הרשעים היאך מכעיסין לפניו — כביכול תוהא שנשבע, והוא אומר: מה אעשה שנשבעתי?

מניין? שנאמר: וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת(ישעיה נט, טו).

למה אמר הקדוש ברוך הוא: וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו? כביכול, למה? כִּי אֵין מִשְׁפָּט.

אמר הקדוש ברוך הוא: הרשעים שבעולם כך אומרים: שאני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם —

יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם.

ומהו עשה לרשע? משקעו במים, או בנהר, או לתוך הבור.

לכך אמר: כִּי לְכׇל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט.

לכך נאמר: וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת.

דבר אחר:

וַיַּרְא יְיָ(בראשית ו, ה).

זה שאמר הכתוב:

אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט(משלי כח, ה) — אילו דור המבול, שהיו חוטאין, ולא היו מסתכלין שהפורענות באה עליהן.

וּמְבַקְשֵׁי יְיָ יָבִינוּ כֹל — זה נח ובניו, ששמעו מהקדוש ברוך הוא שהוא מביא מבול, ונתייראו מהקדוש ברוך הוא.

בא וראה: למה אמר הקדוש ברוך הוא לנח שיעשה תיבה? כדי שיראו אותו שהוא עוסק בה, ויעשו תשובה.

ואילמלי כך — לא היה יכול הקדוש ברוך הוא להציל את נח בשמים, או בדברים אחרים?

שאמר לו: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר(בראשית ו, יד).

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה(בראשית ו, טז) — ולמה כך?

אמר הקדוש ברוך הוא: מתוך כך שאני אומר לו: עשה תיבה — והוא עוסק בה,

והם מתכנסים אצלו ואומרים לו: נח, מה אתה עושה?

והוא אומר להם: תיבה, שאמר לי הקדוש ברוך הוא שהוא מביא מבול לעולם, שהן מכעיסין אותו —

ומתוך כך עושין תשובה.

כך הקדוש ברוך הוא מחשב; אבל הם לא היו משגיחין עליו.

הוי אומר: אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט.

דבר אחר:

וַיַּרְא יְיָ(בראשית ו, ה).

זהו שאמר הכתוב:

יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ(קהלת י, ה).

אמר הקדוש ברוך הוא: ראו מה עשו הרשעים הללו!

שתי בריות אני עשיתי באדם: יצר טוב ויצר הרע, שנאמר: עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט(קהלת ט, יד).

עִיר קְטַנָּה — זה הגוף;

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אילו איברים;

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה יצר רע;

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — אילו חטאות;

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחָכָם(קהלת ט, טו) — זה יצר טוב;

וּמִילַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ — שהוא מביא את האדם לחיים;

וְאָדָם לֹא זָכַר וגו׳ — זה דור המבול, שלא קיבלו עליהם יצר טוב.

דבר אחר:

וַיַּרְא יְיָ(בראשית ו, ה).

מה כתיב למעלה מן העיניין? וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה(בראשית ה, לב).

בוא וראה: כל הרשעים שלפני נח — היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה; ונח — בן חמש מאות שנה הוליד.

ולמה כן? נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקדוש ברוך הוא,

ואמר: למה לי להזקק לפריה ורביה? לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה.

ואחר כן אמר: ימות אותו האיש בלא בנים?

והקדוש ברוך הוא צוה לאדם על ידי פריה ורביה, שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח) — ואני מת בלא בנים?

מה עשה נח? נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה,

שנאמר: וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

וַיֹּאמֶר יְיָ לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹולָם(בראשית ו, ג).

אמר ריש לקיש:

אמר הקדוש ברוך הוא: איני בורא עוד נפש לאדם, שנאמר: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם.

רבי יוחנן אמר:

מהו לֹא יָדוֹן? כשיעלו נפשותיהם אצלי — איני מחזירן להם,

כעיניין שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ(דברי הימים א כא, כז).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמיכם אתם עשים רעה, שאתם נפלים מן העולם,

שנאמר: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ וגו׳(בראשית ו, ד).

למה נקרא שמם נפילים? שהפילו את העולם.

וְגַם אחריכן —

אמר רבי ברכיה:

אין כתיב וילדו מהם, אלא וְיָלְדוּ לָהֶם —

אלא מלמד שהייתה אשה רואה אחד מהם, ומיד מתייחמת כנגדו, ויולדת.

כיוצא בו אמר יחזקאל: הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת וגו׳(יחזקאל טז, לב).

הֵמָּה הַגִּבֹּורִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם — אנשים שנתפרשו שמותן למעלה:

מחויאל — שמיחה הקדוש ברוך הוא שמותן מן העולם; משותאלמשותאל — ״שנתשו אל״ – שעקרם האל — שנתשו אל.

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם — שהיו קשים ומורדים בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד).

אמר רבי יצחק:

למה היו מורדים? שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבעים שנה.

אמר רבי שמואל בר אמי:

למה היו מורדים? שהיו רואים בנים ובני בנים, ולא היו מתים.

אמר הקדוש ברוך הוא: מיכאן ואילך —

עֹוד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר(בראשית ח, כב) — שהיו מולידים וקוברים;

וְקֹור וָחֹום — שלא היו יסורים באים עליהם;

מיכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג.

מעשה בתלמיד אחד של רבי עקיבא, שאמרו לו בחלום:

באדר אתה מת, וניסן אי אתה רואה; מה שזרעתה לא תקצר.

בא לו לפני רבי עקיבא.

אמר לו: באדירותבאדירות — בכבוד, בשם טוב אתה מת, ואי אתה בא לידי ניסיון; ומה שהולדת אי אתה קובר.

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, על ידי שיצר הרע מצוי — הייסורין מצויין בבני אדם;

אבל לעולם הבא אני עוקרן מכם, שנאמר: וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן(יחזקאל לו, כו).

ומחדש אני איבריכם, שכן אמר ישעיה:

וְקוֹיֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ(ישעיה מ, לא).