אכִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק — ברכותיו של עולם, ואברהם שנתברך בזקנה

פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא מברך את עולמו: אדם וחוה, נח, ואברהם שנעשה ברכה; הצנה — מגן, והעטרה — הזקנה

כִּי־אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְיָ כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ(תהלים ה, יג)

״וגו׳״ אחר ״כי אתה תברך צדיק״ — בכתב היד ״וגומ׳״. ״ויברך אותם אלהים״ — בראשית א, כח (ברכת אדם וחוה; ולא א, כב). ״כצינה… תעטרינו״ — כך בכתב היד (במסורה: כצנה… תעטרנו), ובפעם השנייה ״תעטרנו״. ״ונושא הצינה הולך״ — כך בכתב היד (במסורה: ונשא הצנה הלך), ובובר תיקן כמסורה.

מקבילות: מדרש תהלים ה, יא — ״כי אתה תברך צדיק — בנוהג שבעולם אדם נותן לחבירו מנה של זהב… אבל הקב״ה אינו כן… ולא עוד אלא שתעשה לו מגן, שנאמר יי כצנה רצון תעטרנו״ (בלי ״משנברא העולם״ ובלי אברהם).

בכׇּל אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת — תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה וסופה

פתיחתא שנייה · למעלה מן העניין · חופותיה ותכשיטיה של חוה, ניחומי יעקב וקבורת משה; אברהם שנטפל בקבורת שרה זכה לעטרה

כׇּל־אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו(תהלים כה, י)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתבי היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ואברהם זקן״ שבראשו — הוספת בובר, בתוך [ ]. ״הרי תחילת של תורה חסד״ — כך בבובר. בנוסח בובר ״ויקבר אותו בגיא״, ״כרסוון… לבושיה… חיור״, ונדפס ככתיב המסורה (״אתו בגי״, ״כרסון… לבושה… חור״).

מקבילות: בבלי סוטה פרקים א–ב, יד ע״א — ״דרש רבי שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים — תחילתה… כתנות עור וילבישם, וסופה… ויקבר אותו בגיא״ (שם בלי ״אמצעיתה״); ושם ״הקב״ה ניחם אבלים… ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו״. ״בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא״ — בבלי ברכות פרק ט, סא ע״א, בשם רבי שמעון בן מנסיא (כאן ״בערביא… רבי אבהו״); בבראשית רבה יח, א ״אית דאמרין: דקריין לקלעיתא בנייתה״. ״את סבור שתחת חרוב או תחת שקמה אחת הביאה לו? אלא משקישט לה עשרים וארבעה תכשיטין״ — בראשית רבה יח, א, בשם רבי חמא בר חנינא (כאן ״תחת זית או תחת תאנה״, ״רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא״). ״עשר חופות עשה הקב״ה לאדם הראשון בגן עדן… מר זוטרא אמר: אחת עשרה… וגרוע שבכולן זהב״ — בבלי בבא בתרא פרק ה, עה ע״א, בשם רבי חמא בר חנינא (כאן ״שלש עשרה חופות… אמרו רבותינו״). ״טובויי לקורייה דמלכה שושביניה״ — בראשית רבה יח, ג, בשם רבי אבון (כאן ״אשרי עירוני שכך ראה המלך״, רבי אבין הלוי ברבי). ״ברכת אבלים ברכו״ (על ״וירא אלהים אל יעקב עוד״, אחרי מות דבורה) — בראשית רבה פא, ו.

גאֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא — הספדו של אברהם על שרה

פתיחתא שלישית · אברהם מספיד את שרה בפסוקי ״אשת חיל״, וקפיצת הזקנה עליו כשמתה

אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ וַתָּקׇם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע נָטְעָה כָּרֶם חָגְרָה בְעוֹז מׇתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה בליל בַלַּיְלָה נֵרָהּ יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים מַרְבַדִּים עָשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָרֶץ(משלי לא, י–כג)

״לפי שכתיב״ — בכתב היד ״שכת׳״ (בובר: שכתיב). ״ואומר״ — בכתב היד ״ואומ׳״ (בובר: ״ואמר״). ״המצרית״ — בכתב היד ״המצרי׳״. ״גרש את האמה״ — כך בכתב היד (במסורה בלי ״את״; בובר מחקו), ו״את״ מחוץ לפסוק. ״וגו׳״ אחר ״אלף כסף לאחיך״ — בכתב היד ״וג׳״. ״וישכם אברהם בבקר״ — בראשית כב, ג, כבובר (הלשון גם ביט, כז ובכא, יד). ״נימל״ — כך בכתב היד (במסורה: נמול). ״ולישראל״ — בכתב היד ״ולישר׳״ (במסורה: לישראל; וכך בובר), ונכתב מחוץ לפסוק.

״זממה שדה״ — בכתב היד ״דממה״ (במאגרים מסומן sic), ותוקן כבובר ולפי הדרשה (״זממה ליטול את מערת המכפלה״). ״ויטע אשל״ — לפני ״אשל״ כתוב בכתב היד ״כרם״, ומאגרים מחקוהו. ״כמה דאת אמר״ — בכתב היד ״כד׳א״. ״עשתה״ — בכתב היד ״עשת׳״. ״שמשמשין״ — השי״ן הראשונה מסופקת בכתב היד; ״לבושה״ — האות האחרונה מסופקת (ה או ם). ״תכלת וארגמן״ — שמות כח, ו, כבובר (בגדי הכהונה; הלשון גם בכו, לא ועוד). ״שמעני אדני״ — כך בכתב היד (בפסוק, בראשית כג, ו: שמענו אדני); בובר מוסיף ״נשיא אלהים אתה בתוכנו״. ״כשבתו״ — כך בכתב היד (במסורה: בשבתו). ״ואברהם זקן״ — בכתב היד ״ואברה׳״.

בנוסח בובר ״קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי״, ״[אמרי נא אחותי את] למען ייטב לי״, ״מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה״ וכן ״ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם״.

מקבילות: תנחומא (ורשא), חיי שרה ד — נוסח אחר, הפותח ב״אשת חיל עטרת בעלה״ (משלי יב, ד): ״זה אברהם שהיה מקונן על שרה, מה כתיב למעלה מן הענין: ותמת שרה… התחיל אברהם לבכות עליה ולומר: אשת חיל מי ימצא״, ושם הפסוקים נדרשים אחרת (״היתה כאניות סוחר — ותוקח האשה בית פרעה״, ״לא תירא לביתה משלג — מגיהנם״, ״מרבדים עשתה לה — אלו בגדי כהונה״, ״נודע בשערים בעלה — כשבקש מבני חת״), וחותם ״וכיון שמתה קפצה זקנה על אברהם״.

דעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה — מאדם ועד אברהם לא נכתבה זקנה

דרשת הפסוק · ״ואברהם זקן״ · לפני אברהם לא היו ניכרים אב ובן; הזקנה עטרה לעושה צדקה — לאברהם ולדוד

״כתיב״ — בכתב היד ״כת׳״; ״אלא בו״ — הו״ו מסופקת בכתב היד. ״שכתיב בו״ — בכתב היד ״שכת׳״ (בובר: שכתיב). ״משפט״ — בכתב היד ״משפ׳״. בנוסח בובר ״העטרה הזו שהוא עיטור לאדם כשהוא מזקין״, ״והיכן״, ״למען אשר יצוה את וגו׳״.

מקבילות: בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א — ״עד אברהם לא היה זקנה; מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק… אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר: ואברהם זקן בא בימים״. ״עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא״ — אברהם, ״על ידי שכתוב בו ושמרו דרך יי… זכה לזקנה״ — בראשית רבה נט, א.

השלשה שתבעו: אברהם זקנה, יצחק ייסורין, יעקב חולי

דרשת הפסוק · ״ואברהם זקן״ · שלשה דברים שתבעו האבות בפיהם ומהם התחילו

״תחילה״ — בכתב היד ״תחיל׳״. ״הקדוש ברוך הוא״ (אחר ״אמר״) — הה״א מסופקת בכתב היד. ״חייך״ — החי״ת הוספת מאגרים, בתוך [ ], והכ״ף מסופקת. ״בך אני מתחיל, שנאמר״ — כפול בכתב היד, והסופר מחק את השני. ״תבע ייסורין״ — העי״ן והסמ״ך מסופקות בכתב היד. ״לפני הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״לפי״ (במאגרים מסומן sic), ותוקן כבובר. ״בך״ (״לכך מרדו בך״) — הבי״ת מסופקת. ״אהלים״ — בכתב היד ״אהלי׳״. ״אמר לו״ (ליעקב) — בכתב היד ״א׳ לו״. ״שלשה דברים״ — בכתב היד ״ג׳״.

״ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד ליוסף לאמר הנה אביך חולה״ — כך בכתב היד (בראשית מח, א: ויאמר ליוסף, בלי ״לאמר״; ״ויגד״ — שם, ב, ליעקב), והמילים השונות נכתבו מחוץ לפסוק; בובר תיקן ״ויאמר״ והשמיט ״לאמר״. ״יעשה חמשה או ששה בימי חולה״ — כך בכתב היד; בבובר ״יעשה [אדם חולה] חמשה או ששה ימים״. בנוסח בובר ״ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל״, ״ויהי כי זקן יצחק [ותכהין עיניו מראות]״.

מקבילות: בראשית רבה סה, ט — ״אברהם תבע זיקנה: אמר לפניו… אב ובנו נכנסים למקום ואין אדם יודע למי יכבד… יצחק תבע ייסורין… אדם מת בלא ייסורין מידת הדין מתוחה כנגדו… יעקב תבע החולי… אדם מת בלא חולי ואין מיישב בין בניו״, ושם (רבי לוי) גם חזקיהו ״חידש חולי שיני״; ושם ״אמר רבי יודה בירבי סימון״, והטעם של יצחק אחר (מידת הדין, לא דור המבול). בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א — זקנה באברהם וחולשא ביעקב (״ויאמר ליוסף הנה אביך חולה״), בלי יצחק. תנחומא (ורשא), חיי שרה א — אברהם בלבד, בנוסח אחר (״אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן… הלך ולן… ראה שהלבין שער ראשו וזקנו״).

וזקן — שקנה שני עולמות; בא בימים, בכל, המושל, שים נא ידך

דרשת הפסוק · ״ואברהם זקן בא בימים ויי ברך את אברהם בכל… המושל בכל אשר לו שים נא ידך״ · אברהם שבזכותו נבראו שני העולמות; גדולת שמו, ברכת המעשרות, השליט ביצרו, וחיבת המילה

״ה״א״ — בכתב היד בקיצור, האות וגרש: שם האות שנוספה לאברם. ״חלפתא״ — בכתב היד ״חלפת׳״. ״השמים״ — המ״ם האחרונה מסופקת בכתב היד; ״האותיות״ — התי״ו האחרונה הוספת מאגרים, בתוך [ ]; וכן הו״ו של ״נבראו״ (ואותיות ״רא״ מסופקות). ״הוא שאמר״, ״למה״, ״ואגדלה״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״ורבותיו״ — בכתב היד ״ורבותי׳״ (בובר: ורבותיו). ״בריא חדשה״ — כך בכתב היד (בובר: בריה). ״רמ״ח״, ״מ״ח״, ״נ״ב״ — כך, במספרים, בכתב היד. ״רבי יוחנן ורבי חנינא אומרים״ — בכתב היד ״יוחנ׳… חנינ׳ אומר׳״.

מ״דבר אחר: בכל״ עד סוף הסימן — כתב יד וטיקן 34. ״שנאמר המעשרות״ לפני ״שנאמר ויזרע יצחק״ — בכתב היד, ומאגרים מחקוהו. ״ואומר״ — בכתב היד ״ואומ׳״. ״המעשרות, שנאמר: כי חנני אלהים וכי יש לי כל״ — הוספת מאגרים, בתוך [ ] (בכתב היד חסר מ״בזכות״ עד ״וכל אשר תתן לי״; בובר: ״אף יעקב נתברך בזכות המעשרות] שנאמר וכל אשר תתן לי״). ״ביראת״ — כך בכתב היד (במסורה: יראת אלהים). ״שים״ (ליעקב) — בראשית מז, כט. ״נפשה״ — בכתב היד ״נפש׳״. ״אשר כרת את אברהם… ויעמידה ליעקב לחוק״ — תהלים קה, ט–י (כבובר; והלשון גם בדברי הימים א טז, טז–יז). ״נמלטין״ — במאגרים ״(נמל) <נמל>טין״: המילה נקטעה בכתב היד, והושלמה במאגרים.

בנוסח בובר ״ויי ברך את אברהם בכל, מהו בכל״ (כאן ״מהו בכל״ לבד), ״ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. מהו המושל״, ״שולט ביצרו״, ״וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך״, ״שים [נא ידך תחת ירכי]״.

מקבילות: בראשית רבה נט, ט — ״ואברהם זקן וגו׳ — קנה שני עולמות״, ושם על ״בא בימים״: ״רבי יודן בשם רבי יודה בירבי סימון אמר: בא בדיפלון; רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: בא בכפילון מפולש לחיי העולם הבא״ (כאן ״רבי יוחנן… בוילון של העולם הזה; ורבי אלעזר… בעולם הזה ולעולם הבא״). ״בהבראם — באברהם, בזכותו שלאברהם״ — בראשית רבה יב, ט, בשם רבי יהושע בן קרחה. ״ואעשך… ׳אתנך׳ ׳ואשימך׳ אין כתוב כן, אלא ואעשך — משאני בורא ברייא חדשה אותך״ — בראשית רבה לט, יא, בשם רבי ברכיה. ״יהיו אותותיך מניין אבריך: מה אבריך מאתים וארבעים ושמונה״ — בראשית רבה לט, יא, בשם רבי לוי; ״בתחלה המליכו הקב״ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים ולבסוף… מאתים וארבעים ושמונה״ — בבלי נדרים פרקים ג–ד, לב ע״ב, בשם רמי בר אבא. ״בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו״ — בראשית רבה ל, ח, ובראשית רבה סד, ו, בשם רבי חנינה ורבי יוחנן. ״מכוח אותה הברכה… אברהם — ויי ברך את אברהם בכל… יצחק — ואוכל מכל… יעקב — כי חנני אלהים וכי יש לי כל, בזכות ויתן לו מעשר מכל״ — בראשית רבה מג, ח, בשם רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי בן נהוראי. ״המושל בכל אשר לו — שהיה שליט ביצרו כמותו״ ו״שים נא ידך תחת ירכי — אמר רבי ברכיה: לפי שניתנה להם בצער, לפיכך היו נשבעים בה״ — בראשית רבה נט, יא.

זוּזְכֹור אֶת בּוֹרְאֶךָ — ימי הזקנה, ואברהם שלא בטלה תאותו

פתיחתא ראשונה · בוראך, באריך ובוריך; ימי הרעה הם ימי הזקנה, איבר איבר; ואברהם שלא בטלה תאותו

וּזְכֹר אֶת־בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא־יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין־לִי בָהֶם חֵפֶץ עַד אֲשֶׁר לֹא־תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כׇּל־בְּנוֹת הַשִּׁיר גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים(קהלת יב, א–ה)

״עקיביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים״ — בכתב היד ראש המשנה ו״וכו׳״; השאר הושלם בתוך [ ] מן המשנה (אבות ג, א; כך גם בבובר, בתוך [ ]). ״ולשלשתן בפסוק הזה״ — כך בכתב היד (בובר: ושלשתן). ״באריך״, ״בוריך״ — כך בכתב היד (בובר תיקן ״בארך״, ״בורך״), ו״בוריך — למקום שאתה הולך ליתן דין וחשבון״ כך (בובר: ״שאתה עתיד ליתן״).

״לא תמתין עד שתזקין, אלא״ — ״תמתין עד״ ו״אלא״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]; לפני ״שתזקין״ כתוב בכתב היד ״מ״ (״משתזקין״, וכך בובר), ומאגרים מחקוהו. ״עד שלא יבוא ימי הרעה״ — כך בכתב היד (בפסוק: עד אשר לא יבאו), ומחוץ לפסוק. ״ימי הזקנה״ — ״ימי״ הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״רבי שמעון בן יוחי״ — בכתב היד ״שמע׳״. ״לאחד״ — הדל״ת מסופקת.

״עד שלא תחשך — זה פרצוף פנים״ — כך בכתב היד, בלי ״השמש״ (בובר: ״עד שלא תחשך [השמש והאור, השמש] זה פרצוף פנים״). ״והאור״ — הו״ו הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״חייא בן נחמיה״ — כך בכתב היד, בלי ״רבי״ (בובר: ״ר׳ חייא בן נחמיה״). ״אמרו לו״ (פעמיים, ״מבקש אתה״, ״בוא ונצא״) — בכתב היד ״אמ׳ לו״, ונפתח ברבים לפי ״אומר להן״ (בובר: ״אמרו לו״, ״אומרים לו״). ״לוי ברבי שלום״ — בכתב היד ״בר׳ שלום״ (בובר: ב״ר שלום). ״ויאנץ״ — כך בכתב היד (במסורה: וינאץ השקד), ומחוץ לפסוק. ״לזקן״ — בכתב היד ״לקקן״, ותוקן במאגרים (והקו״ף השנייה מסופקת). ״שכתוב בו״ — בכתב היד ״שכת׳״ (בובר: שכתוב). המדרש קורא ״וזכור את בוראך״, ״שיזועו שומרי״, ״הרואות״, ״וסוגרו״, ״הטחנה״ (במסורה: וזכר את בוראיך, שיזעו שמרי, הראות, וסגרו, הטחנה).

מקבילות: ויקרא רבה יח, א — ״רבי אבא בר כהנא בשם רבי פפי, ורבי יהושע דסכני בשם רבי לוי: שלשתן דרש עקיבה מתוך תיבה אחת: וזכור את באירך, את בורך, ואת בוראך. וזכור את באירך — זו ליחה סרוחה; את בורך — זו רימה ותולעה; את בוראך — זה מלך מלכי המלכים״, ושם דרשת כל הפסוקים (קהלת יב, א–ז) באברי הזקן בנוסח אחר (״וסוגרו דלתים בשוק — אילו ארכובותיו״, ״ויסתבל החגב — זה לוז שלשזרה״, ״ותפר האביונה — זו התאוה, שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו״). קהלת רבה יב, א–ג — ״רבי יהושע בן לוי: שלשתן דרש רבי עקיבא… בארך — זו ליחה סרוחה״; ״עד אשר לא יבאו ימי הרעה — אלו ימי הזקנה; והגיעו שנים… — אלו הייסורין״; ״עד אשר לא תחשך השמש — זו קלסתר פנים; והאור — זה החוטם; והירח — זה המצח; והכוכבים — אלו ראשי לסתות״; ״והתעותו אנשי החיל — אלו זרועותיו; רבי חייא בר נחמן אמר: אלו צלעותיו״. ״רבי יצחק: בא באותן הימים שכתוב בהם עד אשר לא יבאו ימי הרעה״ — בראשית רבה נט, ט (על ״בא בימים״).

חבַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ — בנערותך ובזקנותך

פתיחתא שנייה · תורה, מצוות ותלמידים בבקר ובערב; אשה בזקנה, ושלשים משפחות שהעמיד אברהם

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ־זֶה וְאִם־שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים(קהלת יא, ו)

״אם למדת״ — בכתב היד ״א״ ואחריה אות מחוקה, ומאגרים השלימו ״ם״ (בתוך [ ]). ״עומדות לך״ — כך בכתב היד (בובר: ״(שמרות) [מכשרות] לך״).

מ״יודע אי זה יכשר״ עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד (כתב יד וטיקן 34 נפסק ב״כי אינך״); נוסחו כמהדורת בובר. ״יודע אי זה יכשר״, ״דבר מצוה״ ו״כאחד טובים״ — הוספות בובר, בתוך [ ]. בנוסח בובר ״ויפץ יי אותם״, ״ויוסף אברהם״, ונדפס ככתיב המסורה (״אתם״, ״ויסף״).

מקבילות: בראשית רבה סא, ד — ״רבי ישמעאל אומר: אם למדתה תורה בנערותך — למד תורה בזקנותך… רבי עקיבה אומר: אם היו לך תלמידים בנערותך — העמד לך תלמידים בזקנותך… שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבה… ובסוף העמיד שבעה״, ו״רבי דוסתא בשם רבי שמואל בר נחמן: אם היו לך בנים בנערותך — קח לך אשה בזקנותך… מאבינו אברהם״; ושם ״רבי יהושע אומר: אם בא עני אצלך בשחרית — תן לו״ (כאן ״דבר של מצוה״). תנחומא (ורשא), חיי שרה ו — ״רבי יהושע אומר אם בא לפניך בבקר זרע מצוה זרע… רבי עקיבא אומר… שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו״, ו״א״ר יוסי אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה קח אשה אחרת בזקנותך… שבנערותו לא הוליד אלא שנים ובזקנותו הוליד י״ב״ (כאן רבי דוסתאי, ו״לא הוליד אלא אחד״).

טוְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי — היא הגר היא קטורה

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויוסף אברהם ויקח אשה״ · יצחק שהביא לאביו אשה; היא הגר היא קטורה, דברי רבי

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתבי היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ואחר כך״ — בבובר ״ואח״כ״. בנוסח בובר ״לחי רואי״ (פעמיים) ו״ויוסף אברהם״, ונדפס ככתיב המסורה (״ראי״, ״ויסף״).

מקבילות: בראשית רבה סא, ה — ״רבי יהודה אומר: זו הגר. אמר לה רבי נחמיה: והא כתיב ויוסף?… והא כתיב ולבני הפילגשים… אותה שישבה על הבאר, ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוני״ (שם המחלוקת בין רבי יהודה ורבי נחמיה, וכאן ״דברי רבי, ורבותינו אומרים אשה אחרת נטל״).

יוְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר — תוספתו של הקדוש ברוך הוא יתירה מן העיקר

פתיחתא שלישית · וחתימה · תוספתו של הקדוש ברוך הוא גדולה מן העיקר: אברהם, אדם, רחל וחזקיהו; ברכת התוספת לישראל ולעתיד לבוא

וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד(איוב ח, ז)

״רבי שמעון בן לקיש״ — בכתב היד ״שמע׳ בן לקי׳״. ״מקדם״ — הקו״ף מסופקת בכתב היד. ״יוסף יי לי״ — בכתב היד ״יו׳י״. ״ולתיומתו״ — היו״ד הוספת מאגרים, בתוך [ ]. ״זה לך בן״ — הבי״ת מסופקת. ״אין כתיב״ — בכתב היד ״כת׳״. ״הנני מוסיף״ — כך בכתב היד (בפסוק: הנני יוסף; בובר תיקן), ומחוץ לפסוק.

״משה אמר: יוסף יי עליכם״ — כך בכתב היד, בלשון דוד (תהלים קטו, יד); בדברי משה (דברים א, יא) ״יי אלהי אבותכם יסף עליכם ככם״, ובובר תיקן כך. ״יוסיף יי שינית ידו״ — במסורה ״יוסיף אדני״, והשם מחוץ לפסוק. ״חסלת״ שבסוף כתב היד — חתימת סופר; לא נדפסה.

מקבילות: בראשית רבה סא, ה — ״רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא: תוספתו שלהקדוש ברוך הוא מרובה על העיקר. קין עיקר, והבל… נולד הוא ושתי תאומותיו. יוסף עיקר, ובנימן… הוא מעמיד עשרה… ער עיקר, ושלה… עיקר שניו שלאיוב… עיקר מלכותו שלחזקיה ארבע עשרה שנה, וניתוסף לו חמש עשרה שנה: והוספתי על ימיך… ישמעאל עיקר, ובני קטורה״ (שם ״בר קפרא״, וכאן ״רבי אלעזר הקפר״; שם בלי ברכת הנביאים). תנחומא (ורשא), חיי שרה ו — ״והיה ראשיתך מצער — זה אברהם… ואחריתך ישגה מאד — שנשא אשה והוליד עוד עמה כמה בנים באחרונה״.