וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי יצחק פתח:

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ(תהלים מה, יא).

אמר רבי יצחק:

לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת.

אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?

הציץ עליו בעל הבירה, אמר: אני הוא בעל הבירה.

כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?

הציץ עליו הקדוש ברוך הוא, ואמר לו: אני הוא בעל העולם.

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇופְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ(תהלים מה, יב).

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יׇופְיֵךְ — ליפותך בעולם;

כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם.

רבי ברכיה פתח:

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים(שיר השירים א, ג).

אמר רבי ברכיה:

למה היה אבינו אברהם דומה?

לצלוחית שלאפובלסמוןשלאפובלסמון — של אפובלסמון — שמן האפרסמון (opobalsamum), הבושם היקר מוקפת צמיד פתיל, ומונחת בזוית אחת, ולא היה ריחה נודף;

כיון שהתחילה מטלטלת — היה ריחה נודף.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו:

טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי ברכיה פתח:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ(שיר השירים ח, ח).

אָחוֹת לָנוּ — זה אברהם, שאיחוהשאיחוה — שחיבר (איחה, תפר) — אברהם קירב ואיחד את באי העולם לנו את כל באי העולם.

בר קפרא אמר:

כזה שהוא מאחה את הקרע.

קְטַנָּה — שנעשה לבגד גדול;

שעד שהוא קטן — מסגלמסגל — אוסף, צובר (מלשון סגולה) מעשים טובים ומצות היה.

וְשָׁדַיִים אֵין לָהּ — שדיים לא הניקוהו: לא מצות ולא מעשים טובים.

מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹותֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻובַּר בָּהּ —

ביום שגוזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן אש.

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף(שיר השירים ח, ט) —

אם מעמיד דברים כחומה — ויבנה אליה.

וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ —

אם דל הוא ממצות וממעשים טובים —

נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:

מה הצורההצורה — הציור, הצורה המצוירת (על הלוח) הזו אינה אלא לשעה, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה.

אמר לפניו: רבון העולמים!

אֲנִי חוֹמָה(שיר השירים ח, י) — מעמיד דברים אני כחומה;

וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת — אילו בניי חנניה מישאל ועזריה;

אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם — שנכנס לשלום ויצא לשלום.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים(קהלת ז, יט).

הַחׇכְמָה תָּעֹוז — זה אברהם;

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה דורות שמנח ועד אברהם:

ומכולם לא דברתי עם אחד מהן, אלא עמך —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי עזריה פתח:

רִפִּאינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נרפאתה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ(ירמיה נא, ט).

רִפִּאינוּ אֶת בָּבֶל — זה דור אנוש;

וְלֹא נרפאתה — זה דור המבול;

עִזְבוּהָ — בדור הפלגה;

וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

רבי עזריה בשם רבי אחא פתח:

אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע(תהלים מה, ח).

רבי עזריה בשם רבי אחא פתר קריא באברהם אבינו:

בשעה שעמד אבינו אברהם לבקש רחמים על סדומיים, מה כתיב תמן?

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

אמר רבי אחא:

נשבעתה ואמרתה שאין את מביא מבול לעולם — ומעריםומערים — ומשתמש בערמה את על השבועה?

מבול שלמים אין את מביא — מבול שלאש אתה מביא?

אם כן, לא יצאת ידי השבועה!

אמר רבי לוי:

הֲשֹׁופֵט כׇּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט —

אם עולם אתה מבקש — אין דין;

ואם דין אתה מבקש — אין עולם.

אתה תופס חבלה בתרין ראשוי:אתה תופס חבלה… — אתה אוחז את החבל בשני ראשיו: רוצה אתה עולם, ורוצה אתה דין! ואם אין אתה מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אתה אוחז את החבל בשני ראשיו:

בעי עלמא ובעי דינא!

רוצה אתה עולם, ורוצה אתה דין!

ואין לית את מוותרה ציבחד — לית עלמא יכול קאים.

ואם אין אתה מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם,

אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מחבירך.

מהוא מֵחֲבֵירֶךָ?

מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך —

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

ומה כתיב למעלה מן העיניין?

וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן(בראשית יא, לב), וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יב, א).

אמר רבי יצחק:

אם לעינין החשבון — עד עכשיו מתבקש לך עד ששים וחמש שנה!

אלא כתחילה את דורש, שהרשעים קרואים מתים בחייהם.

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

אצא, ויהיו מחללים בי שם שמים, ואומרים: הניח אביו והלך לו לעת זקנתו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

לך אני פוטר מכיבוד אב ואם;

איני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם.

ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך:

כתחילה וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן, ואחר כך וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם.

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אומר:

לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) — שני פעמים: אחד מארם נהרים, ואחד מארם נחור.

רבי נחמיה אומר:

לֶךְ לְךָ — שני פעמים: אחד מארם נהרים ומארם נחור,

ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן.

הדא היא דכתיב:

עַמְּךָ נְדָבֹות בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹודֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻותֶךָ(תהלים קי, ג).

עמך הייתי בשעה שנדבתה לשמי לירד לכבשן האש;

בְּיוֹם חֵילֶךָ — בשעה שכנסתה לי כל אותן האוכלסיןהאוכלסין — ההמונים, ההמון הרב;

בְּהַדְרֵי קֹודֶשׁ — מהדרו שלעולם הקדשתיך;

מֵרֶחֶם מִשְׁחָר — מרחמו שלעולם שיחרתיךשיחרתיך — ביקשתיך, חיזרתי אחריך.

לְךָ טַל יַלְדֻותֶךָ —

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

תאמר שיש בי עון, שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו? אתמהא!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לְךָ טַל יַלְדֻותֶךָ —

מה הטל הזה פורח — אף עונותיך פורחים;

מה טל הזה סימן ברכה לעולם — אף אתה סימן ברכה לעולם.

הדא הוא דכתיב:

וָאֹומַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה(תהלים נה, ז).

למה כיונה?

רבי עזריה בשם רבי יודן ברבי סימון:

לפי שכל העופות, בשעה שהן יגיעין — הן נינוחיםנינוחים — נחים על גבי סלע או על גבי אילן;

אבל היונה הזו, בשעה שהיא יגיעה — קופצת היא אחד מאגפיהמאגפיה — מכנפיה, ופורחת היא באחד מאגפיה.

הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹוד(תהלים נה, ח) — נידנודנידנוד — נדידה, טלטול ממקום למקום אחר נידנוד, טילטול אחר טילטול;

אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה —

מוטב ללין במדברות שלארץ ישראל, ולא ללון בפלטיותבפלטיות — ברחובות רחבים, בכיכרות העיר שלחוצה לארץ.

ואם תאמר שלא גהץגהץ — שמח, עלז ושמח — ולמה לא יצא?

שעדיין לא הורשההורשה — ניתנה לו רשות; אבל משהורשה —

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ(בראשית יב, ד).

אמר רבי לוי:

בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור,

רואה אותן אוכלים ושותים ופוחזיםופוחזים — ומתהוללים, נוהגים בקלות דעת.

אמר: הלווייהלוויי — הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת.

וכיון שהגיע לסולמה שלצורלסולמה שלצור — לסולם צור — מעבר ההרים על חוף הים מצפון לעכו, גבול ארץ ישראל,

ראה אותן עסוקין לנכשלנכש — לעקור עשבים רעים מן השדה בשעת הנכוש, ולעדרולעדר — ולעדור — לחפור ולהפוך את האדמה בשעת העידור.

אמר: הלוויי יהא חלקי בארץ הזאת.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית יב, ז).

אמר רבי לוי:

שני פעמים כתיב: לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א), לֶךְ לְךָ(בראשית כב, ב),

ואין אנו יודעין אי זה חביב מהן — אם השנייה ואם הראשונה.

אמר רבי יוחנן:

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ — זו איפרכיאאיפרכיא — מחוז, פלך שלך;

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ — זו שכונתך;

וּמִבֵּית אָבִיךָ — זה בית אביך;

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ —

ולמה לא גילה לו מתחילה?

כדי לחבבה בעיניו, ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

היא דעתאהיא דעתא — זו היא דעתו (של) דרבי יוחנן:

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה.

אמר לו: אי זה בן?

אמר לו: אֶת יְחִידְךָ.

אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו.

אמר לו: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אמר לו: זה אני אוהב, וזה אני אוהב — אית תחומין במיעייאאית תחומין במיעייא — וכי יש גבולות במעיים? — אהבה שבלב אינה נחלקת?

אמר לו: אֶת יִצְחָק.

ולמה לא גילה לו?

כדי לחבבו בעיניו, וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור.

רבי יוסי ורבי הונא משם רבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי:

משהקדוש ברוך הוא מתהי ומתלהמתהי ומתלה — משהה ותולה — מחזיק אותם בספק בעיניהם שלצדיקים — אחר כך הוא מגלה להם טעמו שלדבר.

כך:

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ;

עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר;

וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אני דֹּובֵר אֵלֶיךָ(יונה ג, ב);

קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ(יחזקאל ג, כב).

רבי ברכיה, רבי סימון בשם רבי נחמיה:

למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל כתר שבראשו.

ועמד המלך שם, והעמיד פמלייאפמלייא — פמליה — בני לווייתו שם, ועשה ציבוריןציבורין — ערמות (של עפר), והביא מכברותמכברות — כברות, נפות.

וכבר הראשון — ולא מצאה;

והשני — ולא מצאה;

ובשלישי — מצאה.

אמרו: מצא המלך מרגלית שלו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברם:

מה צורך היה לי ליחס שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח(דברי הימים א א, כד) עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ(דברי הימים א א, כה) שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח(דברי הימים א א, כו) — לא בשבילך?

וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).

וכך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד:

מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד?

מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קׇדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו(תהלים פט, כא).

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב) —

אמר לו: ומנח לא העמדתה שבעים אומות?

אמר לו: אומה שכתוב עליה כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל(דברים ד, ז) — אני מעמיד ממך.

אמר רבי ברכיה:

אתנך ואשימך אין כתוב כן, אלא וְאֶעֶשְׂךָ —

משאני בורא ברייאברייא — בריאה, בריה חדשה אותך, את פרה ורבה.

רבי לוי בר חייתה, רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא:

שלש גדולות וארבע ברכות כתוב כן — בישרו שהן שלשה אבות וארבע אמהות.

אמר רבי ברכיה:

לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים:

ממעטת פריה ורביה, ומרבה את היצאההיצאה — ההוצאה (הממון), וממעטת את השם.

על שממעטת פריה ורביה — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל;

מרבה את היצאה — וַאֲבָרֶכְךָ;

ממעטת את השם — וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ.

ולפום דאמרין: מן בית לבית חלוק, מן אתר לאתר נפש —ולפום דאמרין… — וכפי שאומרים (בני אדם): מבית לבית — (חסר) חלוק, ממקום למקום — (חסר) נפש — אתה לא נפש תחסר, ולא ממון תחסר.

וכפי שאומרים (בני אדם): מבית לבית — (חסר) חלוק, ממקום למקום — (חסר) נפש —

את לא נפש את חסר, ולא ממון את חסר.

אתה לא נפש תחסר, ולא ממון תחסר.

רבי ברכיה בשם רבי לוי בשם רבי חלבו:

וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ — שיצא לו מוניטאמוניטא — מטבע; ובהשאלה — שם יוצא בעולם בעולם.

ארבעה הם שיצא להם מוניטא בעולם:

אברהם — וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל — שיצא לו מוניטא.

ומהו מוניטא שלו? זקן וזקינה מצד זה, ובחור מצד זה.

ויהושע — וַיְהִי יְיָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שׇׁומְעוֹ בְּכׇל הָאָרֶץ(יהושע ו, כז) — יצא לו מוניטא בעולם.

ומהו מוניטא שלו? שור מיכן וראם מיכן, על שם בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם(דברים לג, יז).

דוד — וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִד בְּכׇל הָאֲרָצוֹת(דברי הימים א יד, יז) — יצא לו מוניטא בעולם.

ומהו מוניטא שלו? מקל ותרמיל מיכן, ומגדל מיכן, על שם כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד).

מרדכי — כִּי גָדוֹל מׇרְדֳּכַי וְשׇׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכׇל הַמְּדִינוֹת(אסתר ט, ד) — שיצא לו מוניטא בעולם.

ומהו מוניטא שלו? שק ואפר מיכן, ועטרת זהב מיכן.

אמר רבי יודן:

קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה,

אבל אין את יודע אם שלך קודמת ואם שלי קודמת.

אמר רבי אחא בר זעירא:

שלך קודמת לשלי: משהן אומרים מגן אברהם — הם אומרים מחיה המתים.

רבי אבהו אמר:

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה(בראשית טו, ה) — השמים אין כתוב כן, אלא הַשָּׁמַיְמָה:

בהא זהבהא זה — בה״א זו — באות ה״א בראתי את העולם — הריני מוסיפו על שמך, ואת פרה ורבה.

אמר רבי לוי:

יהיו אותותיך מניין אבריך:

מה אבריך מאתים וארבעים ושמונה — אף אותותיך מאתים וארבעים ושמונה.

אמר רבי לוי:

לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא השימה לו אברהם עד שנתברך.

היה מתפלל על העקרות — והן נפקדות, ועל החולים — והם מרויחיםמרויחים — מרגישים הקלה, מבריאים.

רבי הונא אמר:

מיכן את למד: לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח.

אמר רבי חנינא:

אפילו ספינות שהן מפרשות בים הגדול — ניצלות בזכות שלאברהם.

ולא שליין נסך היו?

אלא: חלה תוזיל חמראחלה תוזיל חמרא — החומץ מוזיל את היין (פתגם) — בכל מקום שיין גוים מצוי, שלישראל נמכר בזול.

אמר רבי יצחק:

אף לאיוב כן עשה: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ(איוב א, י) —

לא נטל אדם פרוטה מאיוב, וצרךוצרך — ונצרך — נעשה עני ליטול ממנו פעם שנייה.

וֶהְיֵה בְּרָכָה — והיה בריכהבריכה — בריכת מים (מקוה) — דרשה על ״ברכה״:

מה בריכה זו מטהרת את הטמאים — אף את מקרב את הרחוקים.

אמר רבי ברכיה:

כבר כתוב וַאֲבָרֶכְךָ — מה תלמוד לומר וֶהְיֵה בְּרָכָה?

אלא אמר לו: עד כן הייתי זקוק לברך את עולמי;

מיכן ואילך — הרי ברכות מסורות לך:

למן דהני לך למברכא — ברךלמן דהני לך למברכא — ברך — את מי שנאה לך לברכו — ברך.

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ(בראשית יב, ג) —

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:

החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו שלצדיק יותר מן כבודו.

בכבודו כתיב: כִּי מְכַבְּדַיי אֲכַבֵּד וּבֹוזַיי יֵקָלּוּ(שמואל א ב, ל) — על ידי אחרים;

בכבודו שלצדיק כתיב: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר — אנהאנה — אני.

תני:

אילו ברכות ששוחים בהם:

ראשנה — תחילה וסוף,

ומודים — תחילה וסוף;

והשוחה על כל ברכה וברכה — מלמדין אתו שלא לשוח.

רבי יצחק בן נחמן בשם רבי יהושע בן לוי:

כהן גדול — תחילה על כל הברכות;

מלך — תחילה וסוף על כל הברכות.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

המלך, משהיה כורע — לא היה נזקף עד שהוא גומר כל הברכות שלתפילה.

הדא הוא דכתיב:

וכְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ אֵת כׇּל הַתְּפִילָּה וְהַתְּחִינָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְיָ מִכְּרֹועַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻושׂוֹת הַשָּׁמָיִם(מלכים א ח, נד).

ואי זו היא כריעה? ואי זו היא בריכהבריכה — כריעה על הברכיים?

רבי חייה רבה הראה כריעה לפני רבי — ונפסח ונתרפה;

לוי בר סיסי הראה בריכה לפני רבי — ונפסח ולא נתרפא.

וְנִבְרְכוּ בְךָ — הגשמים בזכותך, והטללים בזכותך.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמׇרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מׇרְדֳּכָי(אסתר ב, כב) —

זה מהול וזה ערילעריל — ערל, וחס עליו? אתמהא!

רבי יהודה ורבי נחמיה:

רבי יודן אמר:

מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן(תהלים קיט, ק):

יעקב בירך את פרעה — וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה(בראשית מז, ז);

יוסף לא גילה לו?

דניאל לנבוכדנצר;

אף אני — וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.

אמר רבי נחמיה:

אמר הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם:

וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹות הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ(בראשית כח, יד) —

אם ליעתרליעתר — לעושר — עתירין הינון מינןעתירין הינון מינן — עשירים הם ממנו (וכי צריכים הם לעושרנו?)?

אלא לשאילה: כשהן נכנסין לצרה — הם שואלין לנו, ואנו מגלין להם.

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ(בראשית יב, ד) — לוט טפל לו.

וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי אֹומֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר(אסתר ב, ז).

רב אמר: בת ארבעים שנה היית.

ושמואל אמר: בת שמונים שנה היית.

רבנין דתמןרבנין דתמן — החכמים של שם (של בבל) אמרי: בת שבעים וחמש שנה.

רבי ברכיה בשם רבנין דתמן:

אמר הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם:

אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמש;

חייך, אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן חמש ושבעים שנה —

מנין הדסה.

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וגו׳(בראשית יב, ה).

רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרה:

אם מתכנסים הם כל באי העולם לברותלברות — לברוא יתוש אחד, לזרוק בו את הנשמה — אינן יכולין;

ואת אומר: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ?

אלא אילו הגרים שגיירו.

ויאמר שגיירו — למה שעשו?

אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את הגוי — כאילו בראו.

ויאמר שעשה — למה שעשו?

אמר רבי חוניא:

אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה את הנשים.

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה(בראשית יב, ו) —

עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ.

וַיֵּרָא יְיָ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ(בראשית יב, ז) —

זו שיכן לבשורת ארץ ישראל.

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לביתאל וַיֵּט אׇהֳלֹה(בראשית יב, ח).

ולשעבר היתה נקראת ביתאל;

עכשיו היא נקראת בית תאוה.

אמר רבי אליעזר:

לא זכה להיקרות בית העמל — הרי היא נקראת בית העמיל.

אמר רבי יצחק בר נחמן:

תמן קריין לפעלה טבה עמלה, ולהרהין שלמימי רגלים עמילה.תמן קריין לפעלה… — שם (בבבל) קוראים לפועל טוב ״עמלה״, ולכלי של מי רגלים — ״עמילה״ (משוער).

שם (בבבל) קוראים לפועל טוב ״עמלה״, ולכלי של מי רגלים — ״עמילה״ (משוער).

וַיֵּט אׇהֳלֹה —

אמר רבי חוניא:

אהלה כתיב: משנטע אהל שרה — אחרכך נטע אהלו.

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיְיָ(בראשית יב, ח) —

אמר רבי אלעזר:

שלשה מזבחות בנה:

אחד לבשורת ארץ ישראל;

ואחד לקינינהלקינינה — לקניינה — על קניית הארץ;

ואחד שלא יפלו בניו בעיי.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹותָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְיָ עד וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם(יהושע ז, ו).

אמר רבי אלעזר בן שמוע:

התחילו מזכירים זכותו שלאברהם אבינו: וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר(בראשית יח, כז) —

כלום בנה לך אברהם מזבח בעיי, אלא שלא יפלו בניו בעיי? אתמהא!

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְיָ.

דבר אחר:

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְיָ — התחיל מגייר גיורים.

וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה(בראשית יב, ט) —

מחקהמחקה — חוקק ומתווה (את דרכו) והולך, ומכוון כנגד בית המקדש.

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה(בראשית יב, י).

הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵיאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ(תהלים לג, יח) —

תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם(מיכה ז, כ).

לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם(תהלים לג, יט) — ממיתתו שלנמרוד;

וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב —

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

רבי חנינה בשם רבי חנין דציפורין פתח:

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ(תהלים צד, יב).

ואם בא לייסורין — לא קורא תיגרתיגר — תלונה, ערעור (על מידת הדין), אלא וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.

ומה כתיב באברהם?

וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ(בראשית יב, ב) —

כיון שיצא, קפץ עליו ריעבוןריעבון — רעב; ולא הקפיד, ולא קרא תיגר, אלא:

וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה(בראשית יב, י).

רבי יהושע בן לוי פתח:

טֶרֶף נָתַן לִירֵיאָיו(תהלים קיא, ה) — בעולם הזה;

יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ — לעתיד לבוא.

וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ(בראשית יב, ב) —

כיון שיצא, קפץ עליו ריעבון; ולא הקפיד, ולא קרא תיגר, אלא:

וַיְהִי רָעָב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר(בראשית יב, י).

עשרה ריעבון באו לעולם:

אחד בימי אדם הראשון — אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז);

כוליה עניינאכוליה עניינא — כל הענין — הסופר מפנה ואינו מעתיק, עד:

אחד בימי למך — מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְיָ(בראשית ה, כט);

אחד בימי אברהם — וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ(בראשית יב, י);

אחד בימי יצחק — וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן(בראשית כו, א);

ואחד בימי יעקב — כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב(בראשית מה, ו);

אחד בימי שפט השופטים — וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ(רות א, א);

אחד בימי דוד — וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד(שמואל ב כא, א);

אחד בימי אליהו — חַי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר(מלכים א יז, א);

אחד בימי אלישע — וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן(מלכים ב ו, כה);

ואחד שהוא מתגלגל בעולם;

ואחד לעתיד לבוא — לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְיָ(עמוס ח, יא).

רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:

עיקר אוותנטיאהאוותנטיאה — עיקר תוקפו, זמנו הראוי (של הרעב) שלו לא היה בימי דוד,

ולא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול;

אלא על שהיה שאול גרופית שלשקמהגרופית שלשקמה — נצר (ענף כרות) של שקמה — דבר חלש — גילגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דויד.

שילה חטא, ויוחנה משתלמהמשתלמה — נפרע, משלם (את העונש)? אתמהא!

אמר רבי חייה רבה:

לזגג שהיה לו קופה מליאה כוסות ודיוטרוטיןודיוטרוטין — וכוסות זכוכית מעוטרות ושבירות.

ובשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו — היה מביא יתד ותוקעה, ונתלה בה,

ואחרכך תולה את קופתו.

לפיכך לא באו כולם בימי בני אדם שפופיןשפופין — חלשים, כפופים, אלא בימי בני אדם גיבורים, שהן יכולין לעמוד בהן.

רבי ברכיה קרי עליהוןקרי עליהון — קרא עליהם (את הפסוק):

נֹותֵן לַיָּעֵף כֹּחַ(ישעיה מ, כט).

רבי ברכיה בשם רבי חלבו:

שנים באו בימי אברהם.

רבי חונא בשם רבי אחא:

אחד בימי למך, ואחד בימי אברהם.

רעב שבא בימי אליהו — רעב שלבצורת היה: שנה עבדה, שנה לא עבדה.

רעב שבא בימי אלישע — רעב שלמהומהשלמהומה — של מהומה — של מצור ומלחמה היה:

עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹונִים כֶּסֶף.

רעב שבא בימי שפוט השופטים —

רבי הונא בשם רבי דוסא:

ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת.

ותני:

לא יצא אדם לחוץ לארץ, אלא אם כן היו סאתיים שלחטים הולכות בסלעסאתיים שלחטים הולכות בסלע — שתי סאים חטים נמכרות בסלע — מחיר יוקר.

אמר רבי שמעון:

אמתי? בזמן שאינו מוצא ליקח;

אבל אם היה מוצא ליקח — אפילו סאה בסלע לא יצא חוצה לארץ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה(בראשית יב, יא) —

כל השנים הללו היא עמו, ועכשיו הוא אומר לה: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ?

אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה.

רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:

הילכנו בארם נהרים ובארם נחור, ולא מצאינו אשה יפה כמותך;

עכשיו שאנו נכנסין למקום כאוריםכאורים — מכוערים ושחורים —

אִמְרִי נָא אֲחֹותִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(בראשית יב, יג).

רבי פינחס בשם רבי ראובן:

שני בני אדם היו עיקר, ועשו עצמן טפילהטפילה — טפלים: אברהם וברק.

ברק —

וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹועַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ הר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻוּלן(שופטים ד, ו).

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ(שופטים ד, ח).

רבי יודן ורבי נחמיה:

רבי יודן אמר:

אם תלכי עמי לקדש — אלך עמך לחצור;

ואם לא תלכי עמי לקדש — לא אלך עמך לחצור.

רבי נחמיה אמר:

אם תלכי עמי לשירה — אלך עמך למלחמה;

ואם לא תלכי עמי לשירה — לא אלך עמך למלחמה.

וַתֹּאמֶר הָלֹוךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ(שופטים ד, ט).

אמר רבי ראובן:

לשון יווני הוא אפס — הפסהפס — פעם אחת (בלבד).

אמרה לו: מה את סבור, שתפארתה שלשירה נמסרת לך לבדך? אתמהא!

ונעשה טפילה:

וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר(שופטים ה, א).

אברהם היה עיקר, ונעשה טפילה:

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ(בראשית יב, טז).

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה(בראשית יב, יד) —

ושרה היכן היא? נתנה בתבה, ונעל בפניה.

כיון דמטא למכסא, אמרון ליה: הב מכסא.כיון דמטא למכסא… — כיון שהגיע לבית המכס, אמרו לו: תן מכס. אמר: אני נותן. אמרו לו: כלים אתה נושא. אמר: אני נותן (מכס) של כלים. אמרו לו: משי אתה נושא. אמר: אני נותן (מכס) של משי. אמרו לו: מרגליות אתה נושא. אמר: אני נותן (מכס) של מרגליות. אמרו לו: אי אפשר, אלא נפתח ונראה מה בתוכה.

כיון שהגיע לבית המכס, אמרו לו: תן מכס.

אמר: אנא יהב.

אמר: אני נותן.

אמרון ליה: מנין את טעין.

אמרו לו: כלים אתה נושא.

אמר: אנא יהב דמנין.

אמר: אני נותן (מכס) של כלים.

אמרון ליה: מטכסין את טעין.

אמרו לו: משי אתה נושא.

אמר: אנא יהב מטכסין.

אמר: אני נותן (מכס) של משי.

אמרון ליה: מרגלין את טעין.

אמרו לו: מרגליות אתה נושא.

אמר: אנא יהב דמרגלין.

אמר: אני נותן (מכס) של מרגליות.

אמרון ליה: לית אפשר, אלא פתחנא וחמינן מה בגווה.

אמרו לו: אי אפשר, אלא נפתח ונראה מה בתוכה.

וכיון שפתחה — הבהיקה ארץ מצרים מאורה.

רבי עזריה ורבי יוחנן ברבי חגיי משם רבי יצחק:

איקוניןאיקונין — דמות, יופי הדמות שלחוה היתה מסורה לראש דורות.

להלן כתיב: וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד(מלכים א א, ד) — מגעת עד איקונין שלחוה;

ברם הכאברם הכא — אבל כאן: כִּי יָפָה הִיא מְאֹד —

מְאֹד — מאיקונין שלחוה.

וַיִּרְאוּ אֹותָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹותָהּ אֶל פַּרְעֹה(בראשית יב, טו) —

רבי יוחנן אמר:

מתעלה והולכת:

הדן אומר: אנא יהב דינרין מאה, ועלל עמה;הדן אומר: אנא… — זה אומר: אני נותן מאה דינרים, ונכנס עמה; וזה אומר: אני נותן מאתיים דינרים, ונכנס עמה.

זה אומר: אני נותן מאה דינרים, ונכנס עמה;

והדן אמר: אנא יהב דינרין מאתן, ועלל עמה.

וזה אומר: אני נותן מאתיים דינרים, ונכנס עמה.

אין לי אלא בעלייתן; בירידתן מניין?

תלמוד לומר: וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ(ירמיה לח, ו) — מעלים אתו.

אין לי אלא בעולם הזה; לעתיד לבוא מניין?

וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם(ישעיה יד, ב).

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ(בראשית יב, טז); וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים(בראשית יב, כ).

אמר רבי פינחס משם רבי הושעיה:

אמר הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם: צא וכבש את הדרך לפני בניך.

את מוצא: כל מה שכתוב באבינו אברהם — כתוב בבניו.

באברהם כתיב: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ(בראשית יב, י) —

בישראל כתיב: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ(בראשית מה, ו).

באברהם כתיב: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה —

ובישראל כתיב: וַיֵּרְדוּ אֲבֹותֵינוּ מִצְרַיְמָה(במדבר כ, טו).

באברהם כתיב: לָגוּר שָׁם —

בישראל כתיב: לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ(בראשית מז, ד).

באברהם כתיב: כִּי כָבֵד הָרָעָב —

בישראל כתיב: וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ(בראשית מג, א).

באברהם כתיב: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה(בראשית יב, יא) —

בישראל כתיב: וּפַרְעֹה הִקְרִיב(שמות יד, י).

באברהם כתיב: וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹותָךְ יְחַיּוּ(בראשית יב, יב) —

בישראל כתיב: כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכׇל הַבַּת תְּחַיּוּן(שמות א, כב).

באברהם כתיב: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי(בראשית יב, יג) —

בישראל כתיב: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹות(שמות א, כ).

באברהם כתיב: וַיְהִי כְּבא אַבְרָם מִצְרָיְמָה(בראשית יב, יד) —

בישראל כתיב: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה(שמות א, א).

באברהם כתיב: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף(בראשית יג, ב) —

בישראל כתיב: וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב(תהלים קה, לז).

באברהם כתיב: וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ —

בישראל כתיב: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם(שמות יב, לג).

באברהם כתיב: וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו(בראשית יג, ג) —

בישראל כתיב: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר לג, א).

וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹולִים(בראשית יב, יז).

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה(תהלים צב, יג).

מה תמרה וארז אין בהם לא עורמיןעורמין — עקמומיות, עיקולים (בגזע) ולא סיקוסיםסיקוסים — קשרים, בליטות בעץ —

כך הצדיקים אין בהן לא עורמי ולא סיקוסים.

מה תמרה וארז צילן רחוק —

אף מתן שכרן שלצדיקים רחוק.

ומה תמרה וארז לבו מכוון למעלןלמעלן — למעלה —

כך הם הצדיקין מכוון לבן להקדוש ברוך הוא.

הדא הוא דכתיב:

עֵינַיי תָּמִיד אֶל יְיָ, כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי(תהלים כה, טו).

ומה תמרה וארז יש להן תאוה —

כך הצדיקין יש להם תאוה.

ומה היא תאותן? זה הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי תנחומה:

מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת באמתובאמתו — באמתו — עיר בעבר הירדן, ולא היתה עושה פרי.

עבר דקלדקל — דקלאי, מגדל דקלים אחד וראה אותה.

אמר: ארכיבהארכיבה — ארכיב בה (ענף) — אעשה בה הרכבה לזו סוכהסוכה — ענף, ייחור אחת מיריחו.

כיון שהרכיבה — עשתעשת — עשתה פירות.

או מה תמרה זו אין עושין ממנה כלים — כך הם הצדיקים? אתמהא!

תלמוד לומר: כְּאֶרֶז.

אמר רבי הונא:

רבנין דתמן אמרין: עבדין מינה מניןעבדין מינה מנין — עושים ממנה כלים.

או מה הארז אינו עושה פירות — יכול כך הם הצדיקין? אתמהא!

תלמוד לומר: צַדִּיק כַּתָּמָר.

מה תמרה זו אין בה פסולה, אלא:

תמרים — לאכילה,

לולבים — להלל,

חריותחריות — ענפי הדקל היבשים — לסיכוך,

סיביםסיבים — סיבי הדקל (הסיבים שעל הגזע) — לחבלים,

סנסיניםסנסינים — ענפי האשכול שעליהם התמרים — לכרכדלכרכד — לכבד — לטאטא,

שפעת קורות — לקרות בהם את הבית;

כך הם ישראל אין בהם פסולת, אלא:

מהן בעלי מקרא,

מהן בעלי משנה,

מהן בעלי תלמוד,

מהן בעלי הגדה.

ומה תמרה וארז אילו —

כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו — הוא נופל ומת;

כך כל מי שהוא בא להיזדווגלהיזדווג — להתגרות, להתנפל (עליהם) להן לישראל — סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם.

תדע לך שכן:

שרה — על ידי שמשכה פרעה לילה אחד, לקה הוא וביתו בנגעים.

הדא הוא דכתיב:

וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹולִים.

ריש לקיש משם בר קפרא:

פרעה ברתןברתן — ברעתן — מחלת עור קשה לקה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

מצאני זקן אחד למוכי שחין בציפורין, ואמר לי:

כ״ד מיני שחיניןשחינין — מחלות עור, שחין הם, ואין לך מכולם שהתשמיש קשה לו, שהאשה קשה לו — אלא רתן בלבד.

אמר רבי אחא:

אפילו קורות ביתו לקו.

והכל אומרים: עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם(בראשית יב, יז).

אמר רבי ברכיה:

על דטולמיסן למקרב למסנא דמטרונא.על דטולמיסן למקרב… — על שהעז להתקרב אל סנדל הגבירה.

על שהעז להתקרב אל סנדל הגבירה.

וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת:

רבון העולמים!

אברהם יצא בהבטחה, ואני יצאתי באמונה;

אברהם חוץ לסירהלסירה — לגדר, למכלאה (גדר קוצים), ואני בתוך הסירה? אתמהא!

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

וכל מה שאני עושה — בשבילך אני עושה.

והכל אומרים: עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.

אמר רבי ברכיה:

על דטולמיסן למיקרב למיסנא דמטרונא.על דטולמיסן למיקרב… — על שהעז להתקרב אל סנדל הגבירה.

על שהעז להתקרב אל סנדל הגבירה.

אמר רבי לוי:

כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלבומגלב — ושוט, רצועה בידויבידוי — בידו:

אין אמרת לי מחי — מחי;אין אמרת לי… — אם אמרת לי: הכה — מכה; אם אמרת לי: הנח — מניח.

אם אמרת לי: הכה — מכה;

אין אמרת לי שבוק — שביק.

אם אמרת לי: הנח — מניח.

וכל כך למה?

שהיתה אומרת לו: אשת איש אני — ולא היה פורש.

רבי אליעזר דתני לה בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר:

שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ובאבימלך בעיצורבעיצור — בעצירה (עצירת פתחי הגוף).

מנין ליתן את האמור שלזה בזה, ואת האמור שלזה בזה?

תלמוד לומר: עַל דְּבַר, עַל דְּבַר(בראשית כ, יח) — גזירה שוה.

וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב(בראשית יג, ב).

הדא הוא דכתיב:

וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב(תהלים קה, לז).

וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו(בראשית יג, ג) — במסעות שהלך בהם חזר.

אמר רבי אלעזר בן מנחם:

שהלך לפרוע אקפותיואקפותיו — הקפותיו — חובות שלקח בהקפה.

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים(בראשית יג, ה).

ארבעה דברים טובים היה חשוב לוט על אבינו אברהם:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ(בראשית יב, ד);

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם;

וַיָּשֶׁב אֵת כׇּל הָרְכֻושׁ וְגַם אֶת לוֹט(בראשית יד, טז);

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט(בראשית יט, כט).

וכנגדן היו בניו צריכין לפרוע לנו טובות;

ולא דיין שלא פרעו לנו טובות — אלא פרעו לנו רעות.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹור(במדבר כב, ה);

וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם(במדבר כב, ו);

וַיֶּאֱסֹוף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וירש(שופטים ג, יג);

וַיְהִי אחריכן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט(דברי הימים ב כ, א).

והדיןוהדין — וזה:

יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כׇּל מַחֲמַדֶּיהָ(איכה א, י).

ונכתבה חטייהחטייה — חטאם שלהם בארבעה מקומות:

לֹא יָבֹוא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ(דברים כג, ד) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִידְּמוּ(דברים כג, ה);

וכִּי לֹא קִידְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם(נחמיה יג, ב);

וַיָּקׇם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם(יהושע כד, ט);

וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה;

עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ, לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְיָ(מיכה ו, ה).

וכנגדן עמדו ארבעה נביאים וחיתמווחיתמו — וחתמו גזר דינם,

ואילו הן: ישעיה וירמיה, יחזקאל וצפניה.

ישעיה אמר:

מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁודַּד עָר מוֹאָב(ישעיה טו, א).

ירמיה אמר:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְהִשְׁמַעְתִּי על רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר יְיָ(ירמיה מט, ב).

יחזקאל אמר:

לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בני עַמּוֹן בַּגּוֹיִם(יחזקאל כה, י) וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ גוים כִּי אֲנִי יְיָ(יחזקאל כה, יא).

צפניה אמר:

לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹום תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹורָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם(צפניה ב, ט).

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים(בראשית יג, ה).

רבי טוביה ברבי יצחק אמר:

שני אהלים: רות המואביה ונעמה העמונית.

ודכוותהודכוותה — וכיוצא בה:

קוּם קַח אֶת שְׁתֵּי בְנֹותֶיךָ הַנִּמְצָאֹת(בראשית יט, טו) —

רבי טוביה ברבי יצחק:

שתי מציאות: רות המואביה ונעמה העמונית.

אמר רבי יצחק:

מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי(תהלים פט, כא) — איכן מצאתי אתו? בסדום.

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט(בראשית יג, ז).

רבי ברכיה בשם רבי יודן ברבי סימון:

בהמתו שלאבינו אברהם היתה יוצאה זמומהזמומה — חסומה בזמם (מחסום פה, שלא תרעה בשדות אחרים),

ובהמתו שללוט לא היתה יוצאה זמומה.

אמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל?

אמרו להם רועי לוט:

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית יב, ז);

ואברהם פרדה הוא, אינו מוליד;

למחר הוא מת, ולוט בן אחיו יורשו;

ואין אוכלין? מן דידהון הינון אכליןמן דידהון הינון אכלין — משלהם הם אוכלים!

אמר להן הקדוש ברוך הוא:

כך אמרתי: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת — אמתי?

לכשיעקרו שבעת עממים מתוכה.

וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹושֵׁב בָּאָרֶץ — עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ(בראשית יג, ח).

רבי עזריה משם רבי יהודה ברבי סימון:

כשם שהיה ריב בין רועי אברהם ובין רועי לוט — כך היה ריב בין אברהם ולוט.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.

וכי אחיו היה?

אלא שהיה קלסתורקלסתור — קלסתר — תווי הפנים פניו דומה לו.

הֲלֹא כׇל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא(בראשית יג, ט).

הבדל נא אין כתיב כן, אלא הִפָּרֶד נָא:

מה הפרד הזו אינה קולטת זרע —

כך אי איפשר לאותו האיש להתערב בזרעו שלאברהם.

אִם הַשְּׂמֹאול וְאֵימִינָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה —

אין את לשמאלא — אנא לדרומא;אין את לשמאלא… — אם אתה לשמאל — אני לדרום (לימין); אם אני לדרום — אתה לשמאל; מכל מקום — לדרום אני.

אם אתה לשמאל — אני לדרום (לימין);

אין אנא לדרומא — את לשמאלא;

אם אני לדרום — אתה לשמאל;

מן כל אתר לדרומא אנא.

מכל מקום — לדרום אני.

אמר רבי יוחנן:

לשני בני אדם שהיו להם שני כרייםכריים — ערמות תבואה בגורן, אחד שלחיטים ואחד שלשעורים.

אמר ליה:

אין חיטיא דידי — שערייא דידך;אין חיטיא דידי… — אם החיטים שלי — השעורים שלך; ואם השעורים שלך — החיטים שלי; מכל מקום — החיטים שלי.

אם החיטים שלי — השעורים שלך;

ואין שערייא דידך — וחיטיא דידי;

ואם השעורים שלך — החיטים שלי;

מן כל אתר חיטיא דידי.

מכל מקום — החיטים שלי.

כך: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִינָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

אמר רבי חננא בר יצחק:

ואשמאל אין כתיב כן, אלא וְאַשְׂמְאִילָה —

מן כל אתר אנא משמאל לההוא גבראמן כל אתר אנא משמאל לההוא גברא — מכל מקום אני משמאיל (מסלק לשמאל) את האיש ההוא.

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו(בראשית יג, י).

אמר רבי נחמן ברבי חנין:

אם להוט אדם אחר בולמוסבולמוס — רעב חולני, תאווה שאין לה שובע העריות — סוף שמאכילים אותו מבשרו.

אמר רבי יוסי ברבי חנינה:

כל הפסוק הזה לשון ערוה הוא:

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו —

היך מה דאת אמר: וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף(בראשית לט, ז).

וַיַּרְא אֶת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן —

היך מה דאת אמר: כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם(משלי ו, כו).

כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה —

היך מה דאת אמר: וְהִשְׁקָה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים(במדבר ה, כד).

לִפְנֵי שַׁחֵת יְיָ —

היך דאת אמר: וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה(בראשית לח, ט).

כְּגַן יְיָ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם:

כְּגַן יְיָ — לאילנות;

כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — לזרעים.

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט(בראשית יג, יא).

אמר רבי יוסי בן זימרה:

כאינש דבחר פרנה דאימיהכאינש דבחר פרנה דאימיה — כאדם הבוחר בנדוניית אמו.

וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם —

הסיע עצמו מן קדמנוקדמנו — קדמונו — הקדוש ברוך הוא שלעולם:

לא באברהם ולא באלוהובאלוהו — באלהיו (של אברהם).

וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן(בראשית יג, יב).

רבי אומר:

אין לך בכרכים רע מסדום — כשאדם רע קורין אותו סודמי;

ואין בעממים קשה מאמרי — כשאדם קשה קורין אותו אמורי.

אמר רבי אייבו:

אין לך בכרכים יפה מסדום,

שהרי חזר לוט על כל ערי הככר, ולא מצא יפה כסדום.

ואילו היו חשובים:

וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג).

רָעִים — אילו לאילו;

חַטָּאִים — בגילוי עריות;

לַיְיָ — בעבודה זרה;

מְאֹד — בשפיכות דמים.

וַיְיָ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ(בראשית יג, יד).

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אמר:

כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפירש לוט מעימו.

אמר הקדוש ברוך הוא:

מדביקמדביק — מקרב, מדבק אליו (גרים) הוא לכל — וללוט אינו מדביק, שהוא בן אחיו? אתמהא!

רבי נחמיה אמר:

כעס היה לאבינו אברהם בשעה שהיה לוט בן אחיו מהלך עמו.

אמר הקדוש ברוך הוא:

כך אמרתי לו: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית טו, יח) —

והוא מדביק את לוט בן אחיו?

אם כן, ילך ויביא לך שני פרצטקיןפרצטקין — אנשים מן השוק, יושבי קרנות (ויוריש להם את שלו)!

הדא הוא דכתיב:

גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּות דִּין וְקָלוֹן(משלי כב, י).

גָּרֵשׁ לֵץ — זה לוט;

וְיֵצֵא מָדוֹן —

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם(בראשית יג, ז);

יִשְׁבֹּות דִּין וְקָלוֹן —

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה(בראשית יג, ח);

אֹהֵב טְהׇור לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ(משלי כב, יא) —

וַיְיָ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ

כִּי אֶת כׇּל הָאָרֶץ(בראשית יג, טו).

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ(בראשית יג, טז).

מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו — כך בניך מסוף העולם ועד סופו.

ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים — כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה, שנמשלה במים.

ומה עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות, והוא קיים לעולם — כך ישראל: אומות העולם בטלין, והם קיימים.

ומה עפר הארץ עשוי דיישדייש — מקום דישה, דבר הנדרס ברגליים — כך בניך עשוים דייש למלכיות.

הדה היא דכתיב:

וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִיךְ(ישעיה נא, כג).

מהוא מוֹגַיִיךְ? אילין דממגייןדממגיין — שממוגגים, שממיסים (מענים).

אפילו כך — לטובתך: משקשקין ליך מן חוביךמשקשקין ליך מן חוביך — מנקים (שוטפים) אותך מחטאיך,

היך מה דאת אמר: בִּרְבִיבִים תְּמֹוגְגֶינָּה(תהלים סה, יא).

אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹורָה —

מה היו עושין להם? מרביצים אותם בפלטיות, ומעבירים רידיםרידים — מחרשות (כלי חרישה) עליהם.

רבי עזריה משם רבי אחא:

הא סימן טבהא סימן טב — הרי זה סימן טוב:

מה פלטיה זו מבלה את העוברים ואת השבים, והיא קיימת לעולם —

כך בניך מבלים את כל אומות העולם, והם קיימין לעולם.

קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ(בראשית יג, יז).

תני:

הולך בשדה, בין לארכה בין לרחבה — קנה עד מקום שהולך;

דברי רבי אליעזר, שהיה רבי אליעזר אומר: הילוך קונה.

וחכמים אומרים: לא קנה עד שיהלך.

אמר רבי יעקב בן זבדי:

טעמיהטעמיה — טעמו דרבי אליעזר מהכא:

קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ.

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר(בראשית יד, א).

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח:

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן(תהלים לז, יד);

חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה(תהלים לז, טו).

מעשה ברבי אליעזר, שהיו אחיו חורשים במישור, והוא חורש בהר;

ונפלה פרתו ונשברה.

אמר: לטובתי נשברה פרתי.

ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכיי,

והיה אוכל קוזזות אדמהקוזזות אדמה — רגבי אדמה, עד שעשה פיו ריח רע.

הלכו ואמרו לרבן יוחנן בן זכיי: ריח פיו שלרבי אליעזר קשה.

אמר להם:

כשם שהבאיש ריח פיו על התורה — כך יהיה ריחו הולך מסוף העולם ועד סופו.

לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו.

מצאו יושב ודורש, וגדולי המדינה יושבין לפניו:

בן ציצית הכסף, נקודימון בן גוריון, בן כלבה שבוע.

יושב ודורש הפסוק הזה:

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה אמרפל וחביריו;

לְהַפִּיל עָנִי — זה לוט;

ולִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ — זה אברהם;

חַרְבָּם תָּבא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה —

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם(בראשית יד, טו).

אמר לו אביו:

בני, לא עליתי לכן אלא לנדותך מנכסיי;

עכשיו הרי כל נכסיי נתונים לך במתנה.

אמר: הרי הן עלי חרם, אלא שוה בהם לאחיישוה בהם לאחיי — חלק אותם בשווה לאחיי.

דבר אחר:

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים — זה אמרפל מלך שנער וחביריו:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

רבי שמואל בר חילת פתח:

וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כׇּל עֻומַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ(קהלת ה, טו).

אמר רבי שמואל בר חילת:

כמא דאתא בחילהן — כך הוא אזל בחילהן.כמא דאתא בחילהן… — כמו שבא בחיילותיו (משוער) — כך הוא הולך בחיילותיו.

כמו שבא בחיילותיו (משוער) — כך הוא הולך בחיילותיו.

אמר רבי אבין:

כשם שפתח העולם בארבע מלכיות — אינו חותם אלא בארבע מלכיות:

אֵת כדר לעמר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר(בראשית יד, ט);

כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות:

מלכות בבל, ומלכות מדיי, ומלכות יון, ומלכות אדום.

רבי מנחם משם רבי אבין פתח:

הם לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְיָ וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה(מיכה ד, יב).

הדא הוא דכתיב:

כׇּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים(בראשית יד, ג) —

כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א).

רבי תנחומא בשם רבי חייה רבה, רבי ברכיה בשם רבי אליעזר:

זה מדרש עלה בידינו מהגולה:

בכל מקום שנאמר וַיְהִי — צרה.

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן:

זה מדרש עלה בידינו מהגולה:

בכל מקום שנאמר וַיְהִי בִּימֵי — צרה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

וחמשה הם.

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל — ומה צרה היתה שם?

עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹום(בראשית יד, ב).

לאוהבו שלמלך שהיה שרוי במדינה, שבשבילו המלך נזקק למדינה.

וכיון שבאו ברברייםברבריים — אומות זרות, ברברים להיזדווג לולהיזדווג לו — להתגרות בו, לבוא עליו למלחמה, אמרו:

אוי לנו, שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה לימוד!

הדא הוא דכתיב:

וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט(בראשית יד, ז).

אמר רבי אחא:

לא באו להיזדווג אלא לתוך גלגל עינו שלעולם;

עיין שעשתעיין שעשת — עין שעשתה מידת הדין בעולם — הן מבקשים לסמותה.

הִיא קָדֵשׁ —

אמר רבי אחא:

הוא כתיב: הוא שקידש שמו שלהקדוש ברוך הוא בכבשן האש.

וכיון שבאו ברבריים להזדווג לו — התחילו הכל צווחין: ווי!

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.

וַיְהִי בִּימֵי אָחָז(ישעיה ז, א) — מה צרה היתה שם?

אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר(ישעיה ט, יא).

לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגופדגוגו — האומן המגדל אותו להמיתו.

אמר: אם הורגו אני עכשיו — מתחייב מיתה למלך;

אלא הריני מושך יונקתויונקתו — מקור יניקתו, מזונו ממנו, והוא מת מעצמו.

כך אמר אחז:

אם אין גדיים — אין תיישים;

ואם אין תיישים — אין צאן;

ואם אין צאן — אין רועה;

ואם אין רועה — אין עולם.

כך היה סבור בדעתו לאמר:

אם אין קטנים — אין גדולים;

ואם אין גדולים — אין תלמידים;

ואם אין תלמידים — אין חכמים;

ואם אין חכמים — אין זקנים;

ואם אין זקנים — אין נביאים;

ואם אין נביאים — אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם.

הדא הוא דכתיב:

צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִימֻּודָי(ישעיה ח, טז).

רבי הונא בשם רבי אלעזר:

למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כניסיות ובתי מדרשות.

רבי יעקב בר אבין בשם רבי אחא:

אמר ישעיה: וְחִיכִּיתִי לַיְיָ הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב(ישעיה ח, יז).

אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתיב בה:

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַיי(דברים לא, יח).

ומאותה שעה וְקִיוֵּיתִי לוֹ,

שאמר: כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ(דברים לא, כא).

הדא הוא דכתיב:

הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נתת לִי יְיָ לְאֹותוֹת(ישעיה ח, יח).

וכי ילדיו היו? והלא תלמידיו היו!

אלא מלמד שהיו חביבין עליו, והיה קורא אותן בניי.

וכיון שאחז בתי כניסיות ובתי מדרשות — התחילו הכל צווחין: וויי!

וַיְהִי בִּימֵי אָחָז.

וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים(ירמיה א, ג) — ומה צרה היתה שם?

רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ(ירמיה ד, כג).

למלך ששילח פדוסטגמאפדוסטגמא — צו המלך, כתב פקודה שלו למדינה.

מה עשו בני המדינה? נטלו אותה, וקרעו אותה, ושרפו אותה באש.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי כִּקְרא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יקרענה בְּתַעַר הַסֹּופֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר על הָאָח(ירמיה לו, כג).

כיון שראו כך — התחילו כולן צווחין: וויי!

וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים.

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹוט הַשֹּׁופְטִים(רות א, א) — מה צרה היתה שם?

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

למדינה שהיתה חייבת פספס — מס למלך;

שלח המלך גביי טימיוןגביי טימיון — גובי אוצר המלך לגבותה.

מה עשו בני המדינה? עמדו עליו, והכוהו, וגבו אותו.

אמרו: אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו!

מה שביקש לעשות לנו — עשינו לו.

כך: אוי לדור ששפטו את שופטיהם!

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹוט הַשֹּׁופְטִים וַיְהִי רָעָב.

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ(אסתר א, א) — ומה צרה היתה שם?

לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹוג וּלְאַבֵּד טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד(אסתר ג, יג).

למלך שהיה לו כרם, ונזדווגו לו שלשה שונאין:

הראשון התחיל מקטיף בעולילותעולילות — האשכולות הקטנים,

השני מזנב באשכלות,

השלישי מעקר בגפנים.

כך פרעה הרשע: כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִכֻוהוּ(שמות א, כב);

נבוכדנצר: הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף(מלכים ב כד, טז).

רבי ברכיה בשם רבי יהודה:

הֶחָרָשׁ אלף,

וְהַמַּסְגֵּר אלף.

רבנין אמרין:

כולהם אלף.

המן ביקש לעקור את כל הגינה כולה:

לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד עד בְּיוֹם אֶחָד.

וכיון שבאו כל כך — התחילו צווחים: וויי!

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

רבי שמעון בר אבא משם רבי יוחנן:

כל מקום שנאמר וַיְהִי — משמש צרה ושמחה:

אם צרה — אין צרה כיוצא בה;

ואם שמחה — אין שמחה כיוצא בה.

אתא רבי שמואל בר נחמן עבדה פלגופלגו — חילק את הדבר:

בכל מקום שנאמר וַיְהִי — צרה;

וְהָיָה(זכריה יד, ח) — שמחה.

אתיבון ליהאתיבון ליה — השיבו לו, הקשו עליו: והכתיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג)!

אמר להן: עדיין היא אינה שמחה,

שלא זכה העולם להשתמש באותה האורה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אותה האורה שנבראת ביום ראשון — היה אדם מביט בה מסוף העולם ועד סופו.

כיון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה — גנזה לצדיקים לעתיד לבוא.

הדא הוא דכתיב:

ואור צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹוגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם(משלי ד, יח).

אתיבון ליה: והכתיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד(בראשית א, ה)!

אמר להן: עדיין היא אינה שמחה,

שכל מי שנברא ביום הראשון עתידין להתבלות:

כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה(ישעיה נא, ו).

אתיבון ליה: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁינִי(בראשית א, ח), יוֹם שְׁלִישִׁי(בראשית א, יג), יוֹם רְבִיעִי(בראשית א, יט), יוֹם חֲמִישִׁי(בראשית א, כג), יוֹם הַשִּׁשִּׁי(בראשית א, לא)!

אמר להם: היא עוד אינה שמחה,

שכל מי שנברא לששת ימי בראשית צריכין עשייה:

כגון החרדל צריך למתק,

תורמוסיןתורמוסין — תורמוסים (קטנית מרה) צריכין למתק,

החטים צריכות להיטחן.

אתיבון ליה: וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ(בראשית לט, ב)!

אמר להם: עוד היא אינה שמחה, שנזדווגה לו אותה הדוב.

אתיבון ליה: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא ט, א)!

אמר להם: עדיין היא אינה שמחה, שבו ביום מת נדב ואביהוא.

אתיבון ליה: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א)!

אמר להם: אף היא אינה שמחה, שנגנז בבניין בית המקדש.

אתיבון ליה: וַיְהִי יְיָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שׇׁמְעוֹ בְּכׇל הָאָרֶץ(יהושע ו, כז)!

אמר להם: עוד היא אינה שמחה, שצרך לקרוע את שמלותיו.

אתיבון ליה: וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיְיָ הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכׇּל אֹויְבָיו(שמואל ב ז, א)!

אמר להם: עוד היא אינה שמחה, שבא נתן ואמר לו:

רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת לִשְׁמִי(מלכים א ח, יט).

אמרון ליה: אמרינן דידן, אמור דידך.אמרון ליה: אמרינן… — אמרו לו: אמרנו את שלנו, אמור אתה את שלך.

אמרו לו: אמרנו את שלנו, אמור אתה את שלך.

אמר להם:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם;

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר(ישעיה ז, כא);

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף יי שֵׁנִית יָדוֹ(ישעיה יא, יא);

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס(יואל ד, יח);

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל(ישעיה כז, יג).

אתיבון ליה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם(ירמיה לח, כח)!

אמר להם: עוד היא שמחה היית,

שבו ביום נטלו ישראל אפוביאפובי — שובר, אישור על פירעון החוב עונותיהם;

דאמר רבי שמואל בן נחמן:

אפובי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש:

תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ(איכה ד, כב).

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א) —

שלשה שמות נקראו לו: כוש, ונמרד, ואמרפל.

כוש — שהיה כושי;

נמרוד — שהעמיד מרד בעולם;

אמרפל — שהיה אימרה אפילהאימרה אפילה — אמר (דבר) אפל,

דאמר: אפילו בעלמאאפילו בעלמא — הפיל (בני אדם) בעולם, ואפיל באברהםואפיל באברהם — והפיל את אברהם (לכבשן) — שאמר לאברהם לירד לכבשן האש.

וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר(בראשית יד, ט) —

אמר רבי יוסי ממלוחייה:

מנין? תנינן: אלסריןאלסרין — אנשי אלסר אומרין לשם אלסר.

כְּדׇרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם —

אמר רבי לוי:

אתר הוא תמן מצטוח מרומאיאתר הוא תמן מצטוח מרומאי — מקום יש שם, שנקרא (כך) בפי הרומאים, ונטלו אחד והמליכוהו עליהם.

אמר רבי יוחנן:

ותדעל שמו.

דבר אחר:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר — זו בבל;

וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר — זו יון;

כדר לעמר מֶלֶךְ עֵילָם — זו מדיי;

וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם — זו מלכות הרישעה, שהיא מכתבת טורינייהטורינייה — גיוס חיילים טירונים מכל אומות העולם.

אמר רבי אלעזר בר אבינא:

אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו — צפה לרגליו שלמלך המשיח.

תדע לך שכן:

בימי אברהם, על ידי שנתגרו מלכיות אילו באילו — באת גדולה לאברהם.

עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹום(בראשית יד, ב).

רבי מאיר היה דורש שמות:

שִׁנְאָב — שהיה שואב ממון;

בֶּרַע — שהיה בן רע.

רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות:

בֶּרַע — שהיה בן רע;

בִּרְשַׁע — שהיה בן רשע;

שִׁנְאָב — שהיה שואב מימיו;

וְשֶׁמְאֵבֶר — שהיה פורח ומביא ממון;

וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹועַר — שנתבלעו דיוריהדיוריה — דייריה, יושביה.

כׇּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים(בראשית יד, ג) —

שלשה שמות נקראו לעמק השדים: עמק שוה, עמק סוכות, עמק סדום.

עמק סדום — שהוא מגדל סדניםסדנים — גזעי עצים;

שהוא עשוי שדים שדים;

שהוא מניק את בניו כשדיים.

ועמק שוה —

רבי ברכיה, רבי חלבו בשם רבי שמואל בן נחמן:

ששם הושוו כל אומות העולם,

וקצצו ארזים, ועשו בימהבימה — במה, מקום מוגבה גדולה, והושיבו לאברהם אבינו למעלה ממנה,

והיו מקלסין לפניו ואומרים:

שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ(בראשית כג, ו).

אמרו לו:

מלך אתה עלינו,

נשיא אתה עלינו,

אלוה אתה עלינו.

אמר להם:

אל יחסר העולם מלכו,

אל יחסר העולם אלוהו.

עמק סוכות — שהוא מסוכך באילנות.

אמר רבי תנחומה:

גפן, ותאנה, ורימון, אגוז, ושקד, תפוח, ופרסקופרסק — ואפרסק.

הוּא יָם הַמֶּלַח —

אמר רבי אייבו:

לא היה שם ים, אלא צורות היאורצורות היאור — סלעי הנהר נתבקעו ונעשו ים.

הדא הוא דכתיב:

בַּצּוּרוֹת יְאֹורִים בִּקֵּעַ(איוב כח, י).

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדׇרְלָעֹמֶר(בראשית יד, ד).

רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל:

רבי יוסי אומר:

שתים עשרה ושלש עשרה — הרי עשרים וחמש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

כולהם שלש עשרה שנה היו.

מה מקיים רבן שמעון בן גמליאל וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה(בראשית יד, ה)?

אלא בארבע עשרה שנה למרדן.

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כדר לעמר —

בעל הקורה טוען בעוביהבעל הקורה טוען בעוביה — בעל הקורה נושא בצד העבה שלה.

וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹות קַרְנַיִם — בעשתרתה דקרנהבעשתרתה דקרנה — בעשתרות של קרנים;

וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם — זיוותנייה דבהוןזיוותנייה דבהון — הנכבדים (המזהירים) שבהם;

וְאֵת הָאֵמִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם — תרתיין נינוה אינוןתרתיין נינוה אינון — שתיים הן, נינוה;

וְאֶת הַחֹורִי(בראשית יד, ו) — אליוותרופוליסאליוותרופוליס — אלאותרופוליס, ׳עיר החירות׳ (בית גוברין).

ולמה היא קרויה אליוותרופוליס?

שבררו אותה, ויצאת להם לחירות בדור הפלגה.

עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר — עד מישריה דפארןמישריה דפארן — מישורי פארן.

וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט(בראשית יד, ז).

אמר רבי אחא:

לא באו להזדווג אלא בתוך גלגל עינו שלעולם;

עיין שעשת מידת הדין בעולם — הן מבקשים לסמותה? אתמהאאתמהא — בתמיהה! (וכי ייתכן?)!

הִיא קָדֵשׁ — הוא כתיב.

דברי רבי אחא:

הוא שקידש שמו שלהקדוש ברוך הוא בכבשן האש.

וַיַּכּוּ אֶת כׇּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי.

עדיין לא עמד עמלק, ואתה אומר וַיַּכּוּ אֶת כׇּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי?

אלא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית(ישעיה מו, י).

וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר — בעין גדי דתמרייאדתמרייא — של התמרים.

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹום וּמֶלֶךְ עֲמֹורָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבייִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר(בראשית יד, ח)

אֵת כְּדׇרְלָעֹמֶר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה(בראשית יד, ט) —

ארבעה מלכים עשו מלחמה כנגד חמשה, ויכלו להם.

וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר(בראשית יד, י) — בירוון בירוון מסקן חימרבירוון בירוון מסקן חימר — בארות בארות מעלות חמר.

וַיָּנֻוסוּ מֶלֶךְ סְדֹום וַעֲמֹורָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ.

רבי יהודה ורבי נחמיה:

רבי יהודה אומר:

וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה — אילו המלכים;

וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ — אילו האוכלסיןהאוכלסין — ההמון, אנשי הצבא.

רבי נחמיה אומר:

וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה — אילו האוכלסין;

וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ — אילו המלכים.

על דעתאעל דעתא — לדעת דרבי נחמיה — ניחהניחה — מתיישב, נוח.

על דעתיה דרבי יהודה —

רבי עזריה, רבי יונתן בר חגיי בשם רבי יצחק:

בשעה שירד אבינו אברהם לכבשן האש וניצול —

יש מאומות העולם שמאמינין,

ויש מאומות העולם שאינן מאמינים;

וכיון שירד מלך סדום לחמר וניצול — התחילו מאמינים באברהם למפריעלמפריע — למפרע, גם על מה שעבר.

וַיִּקְחוּ אֶת כׇּל רְכֻושׁ סְדֹום וַעֲמֹורָה וְאֶת כׇּל אׇכְלָם(בראשית יד, יא).

רבי יודה אמר:

לא זה עבורה, ואת אמר וְאֶת כׇּל אׇכְלָם?

רבי נחמיה אומר:

אילו הכותבותהכותבות — התמרים.

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ(בראשית יד, יב) —

כך עשו ללוט: נתנו אותו בסידאבסידא — בסד (כבלי עץ), ונטלו אותו עמהם.

כל כך למה? וְהוּא יֹושֵׁב בִּסְדֹום —

לקיים מה שנאמר: הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם(משלי יג, כ).

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי(בראשית יד, יג).

ריש לקיש בשם בר קפרא:

הוא עוג, הוא פליט.

ולמה נקרא שמו עוג? שבא ומצא אותו עסוק במצות עוגות.

והוא לא נתכוון לשם שמים, אלא אמר:

אברהם זה קנוי הוא; אני אומר לו: נשבה לוט בן אחיך,

והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרה אשתו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

שכר פסיעותיך את נוטל, ומאריך ימים;

ועל שחשבתה להרוג את הצדיקים —

חייך, שאתה רואה אלף אלפים וריבי רבבותוריבי רבבות — ורבבות רבבות מבני בניו,

ואין סופו שלאותו האיש ליפול אלא בידם.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹותוֹ(במדבר כא, לד).

וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי.

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין:

רבי יודה אומר:

כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד.

רבי נחמיה אמר:

שהוא מבני בניו שלעבר.

רבנין אמרין:

שהוא מעבר הנהר, שהוא משיחמשיח — מדבר, משוחח בלשון עברי.

וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי.

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אומר:

במישריבמישרי — במישורי ממרא.

רבי נחמיה אומר:

בפלטיןבפלטין — בארמון דממרא.

על דעתיה דרבי יודה, דאמר במישרי ממרא — אתר הוא דשמיה ממראאתר הוא דשמיה ממרא — מקום הוא ששמו ממרא;

ועל דעתיה דרבי נחמיה, דאמר פלטין דממרא — גברא הוא דשמיה ממראגברא הוא דשמיה ממרא — אדם הוא ששמו ממרא.

ולמה נקרא שמו ממרא?

רבי עזריה בשם רבי יודה ברבי סימון:

שהימרה פניםשהימרה פנים — שהעיז פנים, דיבר בחוצפה באברהם.

שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם למול, ונמלך בשלשת אוהביו —

אמר לו ענר: את בן מאה שנה, ואתה הולך ומצער עצמך?

אמר לו אשכול: מה אתה הולך וממיס עצמךוממיס עצמך — וממסמס (מחליש) את עצמך בין שונאיך?

אמר לו ממרא: ולא עמד לך אלהיך בכבשן האש, ברעבון, במלכים?

ולדבר הזה שאמר לך למול — אין את שומע לו?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אתה נתתה לו עיצה למול —

חייך, איני נגלה עליו לא בפלטין שלענר,

ולא בפלטין שלאשכול,

אלא בפלטין שלך.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו(בראשית יד, יד).

מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יֱיִרָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻוחַ בַּיְיָ(תהלים קיב, ז);

סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו(תהלים קיב, ח).

מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יֱיִרָא — זה אברהם:

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה(בראשית כב, יב).

נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻוחַ בַּיְיָ —

וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).

סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא —

אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א).

עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו —

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו(בראשית יד, טו).

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם(בראשית יד, יד) —

הדא הוא דכתיב:

אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים(ישעיה לג, טו).

כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו — וכי אחיו היה?

אלא שהיה קלסתור פניוקלסתור פניו — צורת פניו, תווי פניו דומה לו.

וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו —

רבי יהודה ורבי נחמיה:

רבי יהודה אומר:

הוריקו פנים כנגד אברהם.

אמרו: חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם — ואנו יכולין לעמוד בהם?

רבי נחמיה אומר:

אברהם הוריק פנים כנגדן.

אמר: אצא ואפול על קידוש שמו שלהקדוש ברוך הוא.

רבי אבה בר זבדא אמר:

בכלי זיין הוריקן,

היך דאת אמרהיך דאת אמר — כמו שאתה אומר, כמו שנאמר: וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹודְפָי(תהלים לה, ג).

ריש לקיש אמר:

באבנים טובות ומרגליות הוריקן,

היך דאת אמר: וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק(תהלים סח, יד).

רבי לוי אמר:

בפרשת שטריםבפרשת שטרים — בפרשת השוטרים (דברים כ: ״מי האיש הירא ורך הלבב״),

היך דאת אמר: מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב(דברים כ, ח).

יְלִידֵי בֵיתוֹ — בעלי חניכתובעלי חניכתו — בעלי כינויו, הקרואים בשמו.

חֲנִיכָיו — חינך שמם אברם כשמו.

שְׁמֹונָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת —

ריש לקיש בר קפרה:

אליעזר לבד היה:

מיניין אליעזר — שמונה עשר ושלש מאות.

וַיִּרְדֹּף עַד דָּן —

עבודה זרה מכה מלפניה, ומכה מאחריה.

מלפניה — וַיִּרְדֹּף עַד דָּן;

מאחריה — מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו(ירמיה ח, טז).

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם(בראשית יד, טו).

רבי בנימין בר יפת משם רבי יוחנן:

הלילה נחלק מאילומאילו — מאליו.

רבנין אמרין:

יוצרו חלקו.

אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם פעל עמי בחצות הלילה — אף אני פועל עם בניו בחצות לילה.

אמר רבי תנחומא:

אית דמהפכין לישנאאית דמהפכין לישנא — יש שהופכים את הלשון (מוסרים בלשון אחרת):

אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם יצא בחצות לילה — אף אני יוצא על בניו בחצות לילה:

כֹּה אָמַר יְיָ כַּחֲצֹות הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם(שמות יא, ד).

וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם — וכי יש אדם רודף הרוגים?

אמר רבי פינחס:

רודפים שלאבינו הרוגים:

כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ(תהלים סט, כז).

הדא הוא דכתיב:

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ(ישעיה מא, ב) —

צדיק חי העולמים היה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך.

אמר רבי ברכיה:

מזל צדקמזל צדק — כוכב צדק (יופיטר) היה מאיר.

אמר רבי ראובן:

צדקה צווחת ואומרת: אם אין אברהם עושה אותי — אין מי יעשה אותי.

הדא הוא דכתיב:

יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ,

יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ.

רבי יודה ורבי נחמיה:

חד מנהון אמרחד מנהון אמר — אחד מהם אמר:

אברהם היה משליך עליהם עפר — והוא נעשה חרבות;

קש — ונעשה חיצים.

אמר ליה חבריהאמר ליה חבריה — אמר לו חברו:

יתן עפר אין כתיב כן, אלא כֶּעָפָר:

הן היו משליכין על אברהם חרבות — והן נעשות עפר;

חיצים — ונעשות קש.

הדא הוא דכתיב:

יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם(ישעיה מא, ג).

רבי לוי ורבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זימרה:

פסיעותיו שלאבינו אברהם שלשת מילים היו.

רבי יודה ברבי סימון אמר:

מיל אחד:

אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא.

רבי נחמיה בשם רבי אבין:

לא נתאבקונתאבקו — נתלכלכו באבק רגליו, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.

וַיָּשֶׁב אֵת כׇּל הָרְכֻושׁ(בראשית יד, טז) —

אמר רבי יודן:

אנשים ונשים השיבו, וטף לא החזירו;

עמדו ונתגיירו, וגזזו עיירות אבותיהם.

הדא הוא דכתיב:

וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם(יחזקאל ז, כד).

רבי יודה ברבי סימון אמר:

אילו אנשי סדום:

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ(בראשית יג, יג).

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹום לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ וגו׳(בראשית יד, יז) —

רבי אבא בר כהנא אמר:

התחיל מכשכש לו בזנבומכשכש לו בזנבו — מנענע לו בזנבו (כלב המחניף).

אמר לו: מה אתה ירדת לכבשן האש וניצולתה — אף אני ירדתי לחומר וניצולתי.

אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ —

רבי ברכיה רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:

ששם הושוו כל אומות העולם, וקצצו ארזים ועשו בימהבימה — במה, מקום מוגבה גדולה,

והושיבו אותו למעלה ממנה, והיו מקלסין לפניו ואומרים:

לו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ(בראשית כג, ו).

אמרו לו:

מלך את עלינו,

נשיא את עלינו,

אלוה את עלינו!

אמר להם:

אל יחסר העולם מלכו,

אל יחסר העולם אלוהו.

ומלכיצדק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן(בראשית יד, יח) —

וּבַת צֹור בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם(תהלים מה, יג).

בַת צֹור — זה אברהם:

בן שהיצר למלכים,

בן שהיצרו לו מלכים.

בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם —

ומלכיצדק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן.

וּמַלְכִּי צֶדֶק — המקום הזה מצדיק את יושביו.

וּמַלְכִּי צֶדֶק, אֲדֹנִי צֶדֶק(יהושע י, א) —

נקרית ירושלם צדק:

צֶדֶק יָלִין בָּהּ(ישעיה א, כא).

מֶלֶךְ שָׁלֵם —

רבי יצחק הבבלי אמר:

שנולד כשהוא מהול.

הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן —

רבי שמואל בר נחמן ורבנין:

רבי שמואל בר נחמן אמר:

הלכות כהונה גילה לו:

לֶחֶם — זה לחם הפנים;

וָיָיִן — אילו הנסכים.

רבנין אמרין:

תורה גילה לו:

לֶחֶם — לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי(משלי ט, ה);

וָיָיִן — וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי.

וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן — והוא כיהן לאל עליון.

רבי אבא בר כהנא ורבי לוי:

רבי אבא בר כהנא אמר:

כל יין שכתוב בתורה עושה רושם, חוץ מזה.

אמר רבי לוי:

אף זה לא יצאנו ידו, שמשם קרח לו:

וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹותָם(בראשית טו, יג).

וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ(בראשית יד, יט) —

ממי קנויין?

רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק:

רבי אבא בר כהנא:

כאינש דאמר: פלן עיינוי יאיין, וסערה יאי.כאינש דאמר: פלן… — כאדם שאומר: פלוני — עיניו יפות, ושערו יפה.

כאדם שאומר: פלוני — עיניו יפות, ושערו יפה.

רבי יצחק אמר:

אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים.

ומשהיו אוכלין ושותין — הוה אמר לון: ברכון.ומשהיו אוכלין ושותין… — ומשהיו אוכלין ושותין — היה אומר להם: ברכו. והיו אומרים לו: מה נאמר? ואמר להם: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

ומשהיו אוכלין ושותין — היה אומר להם: ברכו.

והוון אמרין ליה: מה נאמר?

והיו אומרים לו: מה נאמר?

ואמר לון: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

ואמר להם: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אברהם, לא היה ניכר שמי בעולמי, והיכרתני בבריותיי;

מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בבריתו שלעולם.

הדא הוא דכתיב:

וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹונֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ(בראשית יד, כ) —

רבי הונא אמר:

שהיכה מגנוןמגנון — תחבולה, כלי מלחמה שלך על צריך.

רבי יודן:

כמה מגניותמגניות — תחבולות עשיתי לתחת ידיך!

אוהבים היו זה לזה — זה משלח כותבותכותבות — תמרים, וזה דורונותדורונות — מתנות;

והמרדתי אותן אילו באילו, כדי שיבואו ויפלו תחת ידיך.

וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל —

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי בן נהוראי:

מכוח אותה הברכה אכלו שלש ברכות יתירות גדולות בעולם:

אברהם — וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א),

בזכות וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר;

יצחק — וָאֹוכַל מִכֹּל(בראשית כז, לג),

בזכות וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל;

יעקב — כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל(בראשית לג, יא),

בזכות וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

מאיכן זכו ישראל לברכת כהנים?

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין:

רבי יודן אמר:

מאברהם —

כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ(בראשית טו, ה), כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ו, כג).

רבי נחמיה אמר:

מיצחק —

וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה(בראשית כב, ה), כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

רבנין אמרין:

מיעקב —

כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב(שמות יט, ג), כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אמתי אני מגדל ככוכבים את בניך?

רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינה:

חד אמר:

כשאגלה עליהם בכֹּה:

כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב.

וחד אמר:

כשאגלה על מנהיגיהם בכֹּה(שמות ד, כב):

כֹּה אָמַר יְיָ בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹום אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ(בראשית יד, כא);

וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֲרִימֹותִי יָדִי אֶל יְיָ(בראשית יד, כב).

רבי יודן ורבי נחמיה ורבנין:

רבי יודן אמר:

עשאן תרומה,

היך דאת אמר: וַהֲרֵמֹותֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְיָ מַעֲשֵׂר(במדבר יח, כו).

רבי נחמיה אמר:

עשאן שבועה,

היך דאת אמר: וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ על הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם(דניאל יב, ז).

ורבנין אמרין:

עשאן שירה,

היך דאת אמר: אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹומְמֶנְהוּ(שמות טו, ב).

אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל(בראשית יד, כג) —

אמר רבי אבא בר ממל:

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אתה אמרת אִם מִחוּט — חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית,

היך דאת אמר: וְנָתְנוּ עַל צִיצִית הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת(במדבר טו, לח).

עַד שְׂרוֹךְ נַעַל — חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה,

היך דאת אמר: וְחָלְצָה נַעֲלוֹ(דברים כה, ט).

דבר אחר:

אִם מִחוּט — זה המשכן, שהוא מצוייר בתכלת וארגמן ובתולעת שני ובשש;

עַד שְׂרוֹךְ נַעַל — אילו עורות התחשים.

דבר אחר:

אִם מִחוּט — אילו הקרבנות,

כהדא דתנינןכהדא דתנינן — כמו ששנינו (במשנה): חוט שלסיקראשלסיקרא — של צבע אדום חוגרו באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים(משנה מדות ג, א).

וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל — אילו פעמי רגלים,

היך דאת אמר: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים(שיר השירים ז, ב).

בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים(בראשית יד, כד) —

הדא הוא דכתיב:

וַיַּעַן כׇּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ את דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן לא ירד עִמִּי למלחמה לֹא נִתֵּן מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ(שמואל א ל, כב).

וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אחרי אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹותָנוּ(שמואל א ל, כג) בכל הדרך אשר הלכנו וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ.

וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּורֵד למלחמה וּכְחֵלֶק הַיֹּושֵׁב עַל הַכֵּלִים(שמואל א ל, כד) יחלוקו.

וַיְהִי מן הַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂימֶהָ דוד לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט(שמואל א ל, כה).

אמר רבי יודן:

והלאה אין כתיב כן, אלא וָמָעְלָה.

ממי למד? מאברהם זקינו:

בִּלְעָדַי אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר(בראשית טו, א).

הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹוסִים בּוֹ(שמואל ב כב, לא).

אם דרכיו תמים — הוא על אחת כמה וכמה.

רב אמר:

לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות.

וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא —

למי שהוא שוחט מן הצואר,

ומי ששוחט מן העורף?

הוי אומר: לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות.

דבר אחר:

תָּמִים דַּרְכּוֹ — זה אברהם:

וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).

אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה — שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש.

מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים —

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.

חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ(משלי יד, טז).

חָכָם יָרֵא —

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א).

אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, יְרָא אֶת יְיָ(משלי ג, ז) —

אַל תְּהִי חָכָם במה שאתה רואה בעיניך;

תאמר: שאין אני מוליד? —

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.

רבי אבין בשם רבי חנינה פתח:

רָשָׁע עֹושֶׂה פְעֻולַּת שָׁקֶר, וְזֹורֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת(משלי יא, יח).

רָשָׁע עֹושֶׂה פְעֻולַּת שָׁקֶר — זה נמרוד הרשע, שהיו פעולותיו שלשקר.

וְזֹורֵעַ צְדָקָה — זה אברהם:

וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט(בראשית יח, יט).

שֶׂכֶר אֱמֶת —

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד(בראשית טו, א).

ועתה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ(ישעיה מא, ח), אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ(ישעיה מא, ט) —

ממיסופוטמיאממיסופוטמיא — מארם נהרים (מסופוטמיה) ומחברותיהומחברותיה — ומן הארצות הסמוכות לה;

וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ —

מפלשתים שבהמפלשתים שבה — מן המפולשים (המעולים) שבה זימנתיךזימנתיך — הזמנתיך, קראתיך;

בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ —

בְּחַרְתִּיךָ באברם,

וְלֹא מְאַסְתִּיךָ באברהם.

אַל תִּירָא כִּי אתך אָנִי, אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ(ישעיה מא, י).

אמר רבי הושעיה:

בשעה שאמר יצחק ליעקב: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי(בראשית כז, כא) —

כמים נשפכו כל עצמותיו, והיה לבו רפה כשעווה.

זימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים: מיכאל בימינו וגבריאל משמאלו,

והיו אוחזים אותו במרפקובמרפקו — בזרועו, במרפק ידו, כדי שלא יפול.

הדא הוא דאמר ליההדא הוא דאמר ליה — זה הוא שאמר לו:

אַל תִּשְׁתָּע — לא תשוחלא תשוח — אל תשתחה, אל תיכפף;

אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי.

הֵן יֵבֹושׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ(ישעיה מא, יא) — אילו שהן סוטמיםסוטמים — שוטמים, שונאים אותך;

יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ — אילו שהן עושיןשהן עושין — שעושים מריבה מריבה עמך;

תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּותֶךָ(ישעיה מא, יב) — אילו שהן עושין מצות עמך.

כִּי אֲנִי יְיָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ, הָאֹומֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ(ישעיה מא, יג) —

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א).

רבי לוי אמר תרתייןאמר תרתיין — אמר שתיים (שתי תשובות), ורבנין אמרין חדאורבנין אמרין חדא — והחכמים אומרים אחת:

רבי לוי אמר:

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

תאמר אותן אוכלסיןאוכלסין — ההמון, אנשי הצבא שהרגתי — שהיה בהם צדיק אחד או ירא אחד?

לתבןלתבן — לסוחר תבן שהיה עובר לפני פרדסיןפרדסין — גנים, בוסתנים שלמלך;

ראה חבילה שלקוצים, וירד ונטלה.

הציץ המלך וראה אותו; התחיל מטמןמטמן — מתחבא מפניו.

אמר לו: מפני מה אתה מטמן?

פועלים הייתי צריך לקששהלקששה — לנקותה מקוצים, לקושש אותה; עכשיו אתה קששתה — בוא וטול שכרך.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם:

אותן אוכלסין שהרגתה — קוצים כסוחים היו.

הדא הוא דכתיב:

וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד, קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ(ישעיה לג, יב).

רבי לוי אמר חוריאמר חורי — אמר אחרת:

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

תאמר שאותן אוכלסין שהרגתי מכנסים ובאין עלי, ועושין עמי מלחמה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א) —

מה מגן הזו — אפילו כל החרבות באין עליה, היא עומדת כנגדם;

כך — אפילו כל אומות העולם מתכנסין עליך, אני לוחם כנגדם.

רבנין אמרין חדא:

לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר:

ירדתי לכבשן האש — ונוצלתי;

לריעבוןלריעבון — לרעב — ונוצלתי;

עשיתי מלחמה עם מלכים — ונוצלתי;

תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה, ואין לי כלום לעתיד לבוא?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ —

מָגֵן לָךְ: כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה — חנם עשיתי עמך;

אבל לעתיד לבוא — שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד,

היך דאת אמר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵיאֶיךָ(תהלים לא, כ).

רבי יודן ורבי הונא, תריהון בשם רבי יוסי בן זימרה:

רבי יודן בשם רבי יוסי בן זימרה:

בכל מקום שנאמר אחרי — סמוךסמוך — צמוד, מיד אחר כך; אחר — מופלגמופלג — רחוק, לאחר זמן.

רבי הונא בשם רבי יוסי בן זימרה:

אחר — סמוך; אחרי — מופלג.

רבי הונא בשם רבי יוסי בן זימרא:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(בראשית טו, א) — הירהור דברים היו שם.

מי הירהר? אברהם הירהר.

אמר לפני הקדוש ברוך הוא:

ריבון העולם! כרתה ברית עם נח שאין את מכלה את בניו;

עמדתי אני וסיגלתיוסיגלתי — ואספתי, וקניתי מעשים טובים ומצות יותר ממנו — ודחה בריתי את בריתו.

תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני — ודוחה בריתו את בריתי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

מנח לא העמדתי מגינים שלצדיקים, אלא ממך העמדתי מגינים שלצדיקים.

ולא עוד, אלא בשעה שיהו בניך באים לידי עברת מעשיםעברת מעשים — עבירות, מעשים רעים —

אני רואה צדיק אחד שדיי, שהוא יכול לומר למידת הדין: דיי! —

נוטלו ומכפר עליהם.

הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר(בראשית טו, א).

עשרה לשונות נקראת נבואה:

חזון, נבואה, הטפההטפה — דיבור נבואה (מן ״הטף״, ״אל תטיפו״), דיבור, אמירה, ציוי, משא, משל, מליצה, חידה.

ואי זו קשה שבכולן?

רבי אלעזר אמר:

חזון — חָזוּת קָשָׁה הֻוגַּד לִי(ישעיה כא, ב).

רבי יוחנן אמר:

דיבור — דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת(בראשית מב, ל).

רבנין אמרין:

משא, כמשמעה — כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי(תהלים לח, ה).

גדול כוחו שלאברהם — שנדבר עמו בדבור ובחיזיון:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר.

אַל תִּירָא אַבְרָם(בראשית טו, א) — ממי נתירא?

רבי ברכיה אמר:

משם נתירא.

הדא הוא דכתיב:

רָאוּ אִיִּים וְיִרָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ ויחתו קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן(ישעיה מא, ה).

מה איים הללו מסויימיםמסויימים — מסומנים, בולטים בים — כך אברהם ושם מסויימים בעולם.

זה מתירא מזה,

וזה מתירא מזה:

לאמר: תאמר שיש בלבו עליי שהרגתי את בניו;

וזה נתיירא מזה לאמר: תאמר שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים.

קְצוֹת הָאָרֶץ — זה שרוי בקציובקציו — בקצותיו שלעולם,

וזה שרוי בקציו שלעולם.

קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן — זה קרב אצל זה,

וזה קרב אצל זה.

אִישׁ אֶת אחיו יַעְזֹורוּ(ישעיה מא, ו) — זה עזר את זה בברכות,

וזה עזר את זה במתנות:

וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל(בראשית יד, כ).

וַיְחַזֵּק חָרָשׁ(ישעיה מא, ז) — זה שם, שעשה את התבה.

אֶת צֹורֵף — זה אברהם, שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש.

מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הלֶם פָּעַם — שהחליק פטישו, והלם כל באי העולם פעם אחת.

אֹומֵר לַדֶּבֶק טוֹב — אילו אומות העולם, שהיו אומרים:

מוטב לידבק באלוהו שלאברהם, ולא בעבודה זרה שלנמרוד.

וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים ו לֹא יִמּוֹט — ויחזק אברהם את שם במצות ובמעשים טובים.

ולֹא יִמּוֹט — אברהם.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם יי אלהים מַה תִּתֶּן לִי(בראשית טו, ב).

אמר רבי יוחנן:

שלשה הן שנאמר להן שאל, ואילו הן: שלמה ואחז ומלך המשיח.

שלמה — בְּגִבְעוֹן נִרְאָה אלהים על שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה ויאמר לו שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ(מלכים א ג, ה).

אחז — שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ(ישעיה ז, יא).

מלך המשיח — שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ(תהלים ב, ח).

רבי ברכיה, רבי אחי בשם רבי שמואל בר נחמן:

אף אנו מביאין עוד שנים מן האגדה: אברהם ויעקב.

אברהם — הדא הוא דכתיב:

יי אלהים מַה תִּתֶּן לִי;

ואינו אומר מַה תִּתֶּן לִי — אלא שאמר לו: שאל.

יעקב אמר: וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ(בראשית כח, כב);

ואינו אומר וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי — אלא שאמר לו: שאל.

רבי יודן ורבי אייבו בשם רבי יוחנן:

שני בני אדם אמרו דבר אחד: אברהם ודויד.

אברהם אמר: יי אלהים —

אמר לפניו: ריבון העולמים! אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך — מוטב לי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי(בראשית טו, ב).

דויד אמר: חׇקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי(תהלים קלט, כג) —

ודע הפורשים ממני;

וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם(תהלים קלט, כד) —

אמר לפניו: ריבון העולמים! אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך — מוטב לי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.

רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרה:

בֶן מֶשֶׁק ביתו — זה לוט, שנפשו שוקקתשוקקת — משתוקקת עליו לירשנו.

הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר — שאמר אברהם: בשבילו רדפתי מלכים עד דמשק, ועזרני אל.

ריש לקיש בשם בר קפרא:

בֶן מֶשֶׁק ביתו — בר בייתיהבר בייתיה — בן ביתו.

הוּא דַּמֶּשֶׂק — שעל ידיו רדפתי מלכים עד דמשק; ואליעזר היה שמו.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נתת זָרַע(בראשית טו, ג).

אמר רב שמואל בר רב יצחק:

המזל דוחקני ואומר לי: אברם, אין את מוליד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין — כדבריך:

אברם אינו מוליד; אברהם מוליד.

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם(בראשית יז, ה).

שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי, כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ(בראשית יז, טו).

שרי לא ילדה; שרה ילדה.

וְהִנֵּה דְבַר יְיָ אֵלָיו לֵאמֹר(בראשית טו, ד).

רבי יודן ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרה:

מלאך אחר מלאך, דיבור אחר דיבור:

אני ושלשת מלאכיי נגלים עליך, ואומרים לך:

לוט לוטה לא ירית לאברהםלוט לוטה לא ירית לאברהם — לוט הארור לא יירש את אברהם.

רבי הונא, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרה:

כתיב: וְהִנֵּה דְבַר יְיָ — בא ודברו עמו.

וַיּוֹצֵא אֹותוֹ הַחוּצָה(בראשית טו, ה).

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

וכי מחוץ לעולם הוציאו, דאת אומר וַיּוֹצֵא?

אלא חווי ליה שקקי דרקיעאחווי ליה שקקי דרקיעא — הראה לו את שווקי (רחובות) הרקיע,

היך דאת אמר: עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת(משלי ח, כו).

רבי יודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן:

העלהו למעלה כיפת הרקיע.

הדא הוא דכתיב:

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה —

אינו אומר אלא מלמעלה למטה.

אמר רבי שמעון בן רב יצחק:

המזל דוחק אותי ואומר לי: אברם, אין את מוליד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כדבריך — אברם אינו מוליד, אברהם מוליד;

שרי לא ילדה, שרה ילדה.

הדא הוא דכתיב:

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם(בראשית יז, ה);

שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ(בראשית יז, טו);

וּבֵרַכְתִּי אֹותָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן(בראשית יז, טז).

רבנין אמרין:

אמר לו הקדוש ברוך הוא: נביא אתה, אין את איסטרולוגוסאיסטרולוגוס — חוזה בכוכבים.

הדא הוא דכתיב:

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא(בראשית כ, ז).

בימי ירמיה בקשו לבוא לידי מידה זו, ולא הניחן הקדוש ברוך הוא.

הדא הוא דכתיב:

כֹּה אָמַר יְיָ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹותוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה(ירמיה י, ב).

כבר אברהם אביכם ביקש לבוא לידי המידה הזאת, ולא הנחתי לו.

אמר רבי לוי:

אדסנדלא בריגלך דרוס כובה:

כל מי שהוא למטה מהם — מתיירא מהן;

אבל את, שאת נותן עליהן — דורסם.

רבי יודן בשם רבי אליעזר:

שלשה דברים מבטלין גזירות רעות, ואילו הן: התפילה, והצדקה, והתשובה;

ושלשתן נאמרו בפסוק אחד:

וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם(דברי הימים ב ז, יד);

והתפללו דרך הבית — זו תפילה;

ובקשו פָנַי — זו צדקה, היך דאת אמר: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ(תהלים יז, טו);

וְיָשֻׁובוּ איש מדרכו הרעה — זו תשובה;

ואחר כך: וְאֶסְלַח לעונם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם.

רבי הונא בשם רבי יוסף:

אף שינוי השם ומעשה טוב.

שינוי השם — מאברהם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם.

מעשה טוב — מאנשי נינוה: וַיַּרְא אלהים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה(יונה ג, י).

ויש אומרים:

אף שינוי מקום: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א).

רבי מנא אמר:

אף התענית, שנאמר: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).

רבא בר מחסיא, רבי חמא בר גוריון בשם רב:

התענית לחלום — כאש בנעורתכאש בנעורת — כאש בפסולת הפשתן (שורפת מיד).

אמר רב יוסף:

ובו ביום, ואפילו בשבת.

וְהֶאֱמִין בַּיְיָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה(בראשית טו, ו).

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ(בראשית טו, ז).

רבי אליעזר בן יעקב ורבנין:

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

מיכאל ירד והציל את אברהם מכבשן האש.

רבנין אמרין:

הקדוש ברוך הוא הצילו.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ.

אמתי ירד מיכאל? בחנניה מישאל ועזריה.

וַיֹּאמַר יי אלהים בַּמָּה אֵדַע וגו׳(בראשית טו, ח).

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

לא כקרוא תיגר,

אלא אמר לו: באי זו זכות?

אמר לו: בכפרות שאני נותן לבניך.

וַיֹּאמֶר קְחָה לִי עֶגְלָה משולשת וְעֵז משולשת(בראשית טו, ט).

הראה לו הקדוש ברוך הוא שלשה מיני פרים, ושלשה מיני שעירים, ושלשה מיני אילים.

שלשה מיני פרים — פר יום הכיפורים, ופר הבא על כל המצות, ועגלה ערופה.

שלשה מיני שעירים — שעירי רגלים, ושעירי ראשי חדשים, ושעירה שליחיד.

שלשה מיני אילים — אשם וודייוודיי — ודאי, ואשם תלוי, וכשבה שליחיד.

וְתֹור וְגוֹזָל — שפנינא ובר יונהשפנינא ובר יונה — תורים ובן יונה.

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כׇּל אֵלֶּה(בראשית טו, י).

רבי שמעון בן יוחיי ורבנין:

רבי שמעון בן יוחיי אומר:

כל הכפרות הראה הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם; עשירית האיפה לא הראה לו.

רבנין אמרין:

אף עשירית האיפה הראה לו.

נאמר כן: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כׇּל אֵלֶּה,

ונאמר להלן: וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיְיָ(ויקרא ב, ח).

וְאֶת הַצִּפֹּור לֹא בָתָר —

הראה לו שמבדילים בעולת העוף, ואין מבדילים בחטאת העוף.

דבר אחר:

וַיֹּאמֶר קְחָה לִי עֶגְלָה משולשת(בראשית טו, ט) — זו מלכות בבל, שמעמדת שלשה: נבוכדנצר ואויל מרודך ובלטשצר.

וְעֵז משולשת — זו מדיי, שמעמדת שלשה: כורש ודריוש ואחשורוש.

וְאַיִל מְשֻׁולָּשׁ — זו יוון.

רבי אלעזר ורבי יוחנן:

רבי אלעזר אמר:

כל הרוחות כיבשה, ורוח מזרחית לא כיבשה.

אמר לו רבי יוחנן:

והכתיב: רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכׇל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ מלפניו(דניאל ח, ד)!

וְתֹור וְגוֹזָל — זו אדום: תור היא, אלא גוזלניגוזלני — גזלן.

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כׇּל אֵלֶּה(בראשית טו, י).

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אומר: שרי אומות העולם הראה לו.

רבי נחמיה אומר: שרי ישראל הראה לו.

על דעתיה דרבי יהודה — קתדרין דדן כל קבל קתדריןקתדרין דדן כל קבל קתדרין — כסאות של אלה כנגד כסאות (של אלה);

על דעתיה דרבי נחמיה — ששם היתה סנהדריןסנהדרין — בית הדין הגדול גדולה שלישראל, חותכת דיניהן שלישראל.

וְאֶת הַצִּפֹּור לֹא בָתָר.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי:

הראה לו: כל מי שהוא מעמיד פנים בגל — הגל שוטפו;

כל מי שאינו מעמיד פנים בגל — אין הגל שוטפו.

וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים(בראשית טו, יא).

אמר רבי איסי:

נסב אברהם מכושה, והוה מכש לון, ולא הוו מתכשין.נסב אברהם… — לקח אברהם מכוש (מקל), והיה מכה אותם (את העופות), ולא היו נרתעים (משוער).

לקח אברהם מכוש (מקל), והיה מכה אותם (את העופות), ולא היו נרתעים (משוער).

אפעלפיכן — וַיַּשֵּׁב אֹותָם אַבְרָם בתשובה.

אמר רבי עזריה:

לכשיעשו בניך פגרים, בלא גידים ובלא עצמות — זכותך עומדת להן.

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם(בראשית טו, יב).

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

תחילת מפולת שינה:

דמך ליה ולא לעי באורייתא,דמך ליה ולא… — ישן — ואינו עמל בתורה; ישן — ואינו עושה עבירה.

ישן — ואינו עמל בתורה;

דמך ליה ולא עבד עבירה.

ישן — ואינו עושה עבירה.

רב אמר:

שלש תרדמות הן: תרדמת שינה, תרדמת נבואה, ותרדמת מורטיטאמורטיטא — תרדמה כמוות, עילפון.

תרדמת שינה — וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וישן(בראשית ב, כא).

תרדמת נבואה — וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם.

תרדמת מורטיטא — אין רֹואֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת יְיָ נָפְלָה עֲלֵיהֶם(שמואל א כו, יב).

רבנין אמרין:

אף תרדמת שלשטותשלשטות — של שטות — כִּי נָסַךְ יי עליהם רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עיניהם(ישעיה כט, י).

רבי חננא:

שלש ניבלותניבלות — נובלות, צורות חסרות (כפרי שנשר בטרם הבשיל) הן:

ניבלת מיתה — שינה;

ניבלת נבואה — חלום;

ניבלת העולם הבא — שבת.

רבי אבין מוסיף תרייןמוסיף תריין — מוסיף שתיים:

ניבלת אורה שלמעלן — גלגל חמה;

ניבלת חכמה שלמעלה — תורה.

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁיכָה גְדֹולָה(בראשית טו, יב) —

אֵימָה — זו בבל: בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר(דניאל ג, יט) איתמלי חמהאיתמלי חמה — התמלא חמה.

חֲשֵׁיכָה — זו מדי, שהחשיכה עיניהם שלישראל בצום ובתענית.

גְדֹולָה — זו יוון.

רבי סימון ורבנין:

רבי סימון אמר:

מלכות יוון מעמדת היתה מאה ועשרים דוכסיןדוכסין — שרי צבא, דוכסים,

מאה ועשרים איפרכיןאיפרכין — מושלי מחוזות,

מאה ועשרים איסטרטוליןאיסטרטולין — מפקדי צבא.

רבנן אמרין:

מששים — נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב(דברים ח, טו):

מה עקרב יולדת ששים — אף יוון יולדת ששים.

נֹופֶלֶת עָלָיו — זו אדום: מִקּוֹל נפלה רָעֲשָׁה הָאָרֶץ(ירמיה מט, כא).

ויש מחליפין:

נפלה — זו בבל: נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל(ישעיה כא, ט).

גְדֹולָה — זו מדיי: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ(אסתר ג, א).

חֲשֵׁיכָה — זו יוון, שהחשיכה עיניהם שלישראל בגזירותיה,

שהיתה אומרת לישראל: כתבו על קרן השור, אין להם חלק באלהי ישראל.

אֵימָה — זו אדום: דחילא וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא(דניאל ז, ז).

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹועַ תֵּדַע(בראשית טו, יג).

יָדֹועַ — שאני מפזרן; תֵּדַע — שאני מכנסן.

יָדֹועַ — שאני ממשכנןממשכנן — ממשכן אותם, מוסרם כמשכון; תֵּדַע — שאני פורקןפורקן — פודה אותם.

יָדֹועַ — שאני משעבדן; תֵּדַע — שאני גואלן.

כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם — משתראה לך זרע.

וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹותָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

אמר רבי יודן:

גירות, עבדות, עינוי —

בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה — לאיספטליאלאיספטליא — לאכסניה, לבית ההארחה שלהם.

אמר רבי חלבו:

וְגַם אֶת הַגּוֹי(בראשית טו, יד) —

גם, וְגַם — מצרים וארבע מלכיות.

אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי —

רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרה:

בשתי תיבות הללו הבטיח הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם שהוא גואל את בניו.

ושמא עשו תשובה — גואלן בשבעים ושתים אותות.

אמר רבי יודן:

מלָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי עד מוֹרָאִים גְּדֹולִים(דברים ד, לד) — שבעים ושתים אותות הן.

ואם יאמר לך אדם: שבעים וחמשה הן —

אמור לו: צא מהן גוֹי שני, שאינו עולה מן המניין.

רבי אבון אמר:

בשמו גואלן — ששמו שלהקדוש ברוך הוא שבעים ושתים אותות הן.

ואחריכן יֵצְאוּ בִּרְכֻושׁ גָּדוֹל(בראשית טו, יד).

אמר רבי אחא:

אחר אין כתיב כן, אלא אחרי —

משאביא עליהם עשר מכות, אחר כן — ואחריכן יֵצְאוּ בִּרְכֻושׁ גָּדוֹל.

דָּן אָנֹכִי — אמר לו: אף אני בשעבוד.

וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹותֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה(בראשית טו, טו).

אמר ריש לקיש:

שלשה הן שנאמר בהן בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:

אברהם;

הושוה לו דוד,

ולא הושוה לו גדעון.

למה? וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד(שופטים ח, כז) — לעבודה זרה.

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לבוא וַעֲלָטָה הָיָה(בראשית טו, יז) — אמיטתה הותאמיטתה הות — אפלה היתה.

וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ.

שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן:

ארבעה דברים הראה לו: גיהנם, ומלכיות, ומתן תורה, ובית המקדש.

אמר לו: כל זמן שבניך עסוקים בשתים — הן ניצולין משתים;

פרשו משתים — הן נידונים בשתים.

אמר לו: במה אתה רוצה שירדו בניך — בגיהנם או במלכיות?

רבי חננא בר פפא אמר:

אברהם ברר לו את המלכיות.

רבי יודן ורבי אידי, רבי חמה ברבי חנינא — זקן אחד משם רבי:

הקדוש ברוך הוא בירר לו את המלכיות.

הדא היא דכתיב:

אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם(דברים לב, ל) — זה אברהם;

וַיְיָ הִסְגִּירָם — שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו.

רבי הונא בשם רבי אחא:

אברהם היה יושב ותמיה כל היום;

אמר: במה אברר — בגיהנם או במלכיות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: קטע הדין מילייא מן לבךקטע הדין מילייא מן לבך — חתוך את הדבר הזה מלבך —

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם(בראשית טו, יח).

באנו למחלוקת רבי חננא בר פפא, דאמר: אברהם בירר את המלכיות:

הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁינוּ(תהלים סו, יב) — ארכבת אומיא לראשינוארכבת אומיא לראשינו — הרכבת את האומות על ראשינו;

בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם — כבאנו באש ובמים.

רבי יהושע בן לוי אמר:

אף קריעת ים סוף הראה לו:

אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים —

היך דאת אמר: לְגֹוזֵר יַם סוּף(תהלים קלו, יג).

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר(בראשית טו, יח).

רבי יודן, רבי יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה:

חד אמר: העולם הזה גילה לו, והעולם הבא לא גילה.

וחורנה אמרוחורנה אמר — והאחר אמר: העולם הזה והעולם הבא גילה לו.

רבי ברכיה אמר רבי לעזר ורבי יוסי בן חנינא:

חד אמר: עד היום ההוא גילה לו.

וחרנה אמר: ומן היום גילה לו.

לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם.

רב הונא, רבי יוסטי בשם רבי שמואל בן נחמן:

אף מאמרו שלהקדוש ברוך הוא עשה:

לזרעך אתן את הארץ הזאת אין כתיב כן, אלא לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.

רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא:

יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ(תהלים קז, ב) אשר הוא גואלם מיד צר אין כתיב כן, אלא אֲשֶׁר גְּאָלָם.

אמר רבי אבין:

כי פודה יי את יעקב אין כתיב כן, אלא כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב(ירמיה לא, יא).

רבנין אמרין:

אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם(זכריה י, ח) כי אפדם אין כתיב כן, אלא כִּי פְדִיתִם.

אמר רבי יהושע בן לוי:

ויברא יי על כל מכון הר ציון אין כתיב כן, אלא וּבָרָא יְיָ(ישעיה ד, ה) —

כבר היא בריאה ומתקנה.

רבי דוסטי בשם רבי שמואל בן נחמן:

לפי שאינו מזכיר כן חיוויחיווי — החיווי (אחד משבעת העממים) — לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם.

רבי חלבו שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן:

כך עלת בדעתו שלהקדוש ברוך הוא — שהוא מנחיל לישראל ארץ עשרת עממים, ולא נתן להם אלא שבעה.

ואיילינון הינון תלתיי חורנייתאואיילינון הינון תלתיי חורנייתא — ואלה הן שלוש האחרות:

אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי(בראשית טו, יט) —

ערודייא, שלמיה, נטייהערודייא, שלמיה, נטייה — הערבים, השלמאים, הנבטים.

שמעון בן יוחיי:

דרמסקוס ואסיא ואספניאדרמסקוס ואסיא ואספניא — דמשק, אסיה (הקטנה) ואפמיה.

רבי אליעזר בן יעקב:

אסיא ותרקי וקרטאגיניאסיא ותרקי וקרטאגיני — אסיה, תרקיה וקרתגו.

רבנין אמרין:

אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן(דניאל יא, מא) —

הם שלשה שלא נתן להם בעולם הזה, שנאמר: כִּי לֹא אֶתֵּן לך מֵאַרְצָם וגו׳(דברים ב, ה);

אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל, כדי לקיים מאמרו שלהקדוש ברוך הוא,

שנאמר: אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם(ישעיה יא, יד).

אבל עכשיו שבעה נתן להם, שנאמר: שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצמִים וגו׳(דברים ז, א).

אמר רבי יצחק:

חזירתה רעייה בעשרה, ואימרתא בחד.חזירתה רעייה… — רועת החזירים — רועה בעשרה (חזירים), והכבשה (שרי) — אף לא באחד? (משוער; בתיאודור–אלבק ״ואימרתה ולא בחד״)

רועת החזירים — רועה בעשרה (חזירים), והכבשה (שרי) — אף לא באחד? (משוער; בתיאודור–אלבק ״ואימרתה ולא בחד״)

כל איליןכל אילין — כל אלה — אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי(בראשית טו, יט),

ועדיין וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ(בראשית טז, א)? אתמהא!

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם(בראשית טז, א).

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא רחוק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ(משלי לא, י).

מהואמהוא — מהו מִכְרָהּ? עיבורה — כדברי רבי אבא בר כהנא,

היך דאת אמרהיך דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): מְכֹורֹותַיִיךְ וּמֹולְדֹותַיִיךְ(יחזקאל טז, ג).

אברם היה גדול מנחור שנה,

ונחור גדול מן הרן שנה —

גדל שתי שנים:

שנה לעיבורה שלמלכה,

ושנה לעיבורה שליסכה.

והרן מוליד לשש,

ואברם אינו מוליד:

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ.

רבי יודן ורבי נחמיה:

רבי יודן אומר:

לוֹ(בראשית טז, א) לא ילדה — אילו נשאת לאחר, ילדה.

רבי נחמיה אמר:

לא לו ולא לאחר.

מה מקיים רבי נחמיה לֹא יָלְדָה לוֹ?

לא לו ולא לאחר.

וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר —

שפחת מלוגשפחת מלוג — שפחה מנכסי מלוג של האשה הייתה:

והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשיי למוכרה.

בעון קומי ריש לקישבעון קומי ריש לקיש — שאלו לפני ריש לקיש: מהוא דתנינן עבדי מלוג(משנה יבמות ז, א)?

אמר לון: כמה דאת אמר — מלוג, מלוגמלוג, מלוג — מולג (מורט) ומולג.

אמר רבי שמעון:

הגר בתו שלפרעה הייתה.

וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו — נטל בתו ונתנה לה.

אמר: מוטב בתי שתהא שפחה בבית הזה, ולא תהא מטרונהמטרונה — גבירה, אשה חשובה בבית אחר.

הדא הוא דכתיב:

וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר — הא אגריךהא אגריך — הרי שכרך.

אף אבימלך — כשראה ניסים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה שפחה לשרה.

אמר: מוטב שתהא שפחה בבית הזה, ולא מטרונה בבית אחר.

הדא הוא דכתיב:

בְּנוֹת מְלָכִים בְּקְּרוֹתֶיךָבקרותיך — בנשותיך היקרות(תהלים מה, י) — בנות שלמלכים;

נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר — זו שרה.

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְיָ מִלֶּדֶת(בראשית טז, ב).

אמרה: יודעת אני מאיכן היא מכתי.

לא כשם שהן אומרין: קמיעקמיע — קמע, כתב לרפואה ולשמירה היא צריכה, מחמס היא צרכה;

אלא: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְיָ מִלֶּדֶת, בֹּוא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה.

תני:

כל מי שאין לו בן — כאילו מת, כאילו הרוס.

כאילו מת — הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי(בראשית ל, א);

כאילו הרוס — אוּלַי אִבָּנֶה,

ואין בונים אלא את ההרוס.

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי —

רבי יוסי אומר:

לקול רוח הקודש,

כמה דאת אמר: ואתה תשמע לְקוֹל דִּבְרֵי(שמואל א טו, א).

וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם(בראשית טז, ג) — לקחתה בדבריםלקחתה בדברים — שכנעה אותה בדברים (פייסה אותה).

אמרה לה: אשרייך, שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה.

מִקֵּץ עֶשֶׂר —

רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש:

תמן תנינןתמן תנינן — שם (במשנה) שנינו: נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה — אינו רשיי ליבטל(משנה יבמות ו, ו).

מן הכאמן הכא — מכאן: מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

הדה אמרההדה אמרה — זאת אומרת: ישיבת חוצה לארץ אינה עולה מן המיניין.

וַתִּתֵּן אֹותָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ — לא לאחר;

לְאִשָּׁה — ולא לפילגש.

וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר(בראשית טז, ד).

רבי לוי בר חייה אמר:

מביאה הראשנה עיברה.

אמר רבי אלעזר:

אין האשה מתעברת מביאה הראשנה.

אתיבוןאתיבון — השיבו (הקשו) לו: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט(בראשית יט, לו)!

אמר רבי תנחומה:

שלטו בעצמןשלטו בעצמן — משלו ביצרן (שלא נבעלו כדרכן) והוציאו ערוותן, ועיברו כמביאה שנייה.

אמר רבי חנניה בן פזי:

הקוצציםהקוצצים — הקוצים הללו — לא ניכושיםניכושים — מנוכשים (מנוקים מעשבים) ולא נזרעים, מאיליהם הן מתמריםמתמרים — מזדקפים ועולים כתמר ועולים;

החיטה הזו — כמה צער, כמה יגע, עד שלא תעלה.

ולמה נתעקרו אימהות?

רבי לוי בשם רבי שילה דכפר תמרתא, רבי חלבו משם רבי יוחנן:

שהקדוש ברוך הוא מתאוה לשמוע תפילתן שלצדיקין,

מתאווה לסיחתןלסיחתן — לשיחתן (לתפילתן),

שנאמר: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע(שיר השירים ב, יד) — כחגוי הסלע.

למה עיקרתי אתכם? בשביל הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי.

רבי עזריה משם רבי חננא בר פפא:

כדי שיהו מתפרקותמתפרקות — מתנאות, מתהדרות על בעליהן בנואייןבנואיין — ביופיין.

רבי הונא, רבי ירמיה בשם רבי חייה בר ווה:

כדי שיצאו רוב שנים בלא שיעבוד.

רבי הונא, רבי אידי, רבי אבין בשם רבי מאיר:

כדי שייהנו בעליהן מהן,

שכל זמן שהאשה מקבלת עוברים — היא מתכארתמתכארת — מתכערת.

שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה, היתה ככלה בתוך חופתה.

והיו מצריות באות למישאללמישאל — לשאול בשלומה שלשרה,

והיתה שרה אומרת להן: ושאלו בשלומה שלהגר.

והגר היתה אומרת להן:

שרי גברתי אין סתרה כגלויהאין סתרה כגלויה — אין צנעתה (מה שבסתר) כמו שהיא נראית בגלוי;

נראת צדקת ואינה צדקת.

אילו היתה צדקת — ראה כמה שנים לא עיברה; ואני ללילה אחד עיברתי!

היתה שרי אומרת:

מה דאנא משגחא מיסב ומיתןמה דאנא משגחא מיסב ומיתן — וכי אטרח לשאת ולתת (עם זו)?? הלוי נסב ונתן עם מרההלוי נסב ונתן עם מרה — הלוואי שאשא ואתן עם אדונה!.