מדרש
פרשת תולדות
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, חשון תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת תולדות
מדרש תנחומא
דרשה א
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק(בראשית כה, יט)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · השלמים מביאים שלום לעולם; גדול השלום; קלסתר פניו של יצחק כקלסתר אברהם
בדפוס סימן א. ״יודע״ — בגליון כתב היד. ״מה עשה קדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״קב״ה״ בלא ה״א.
בדפוס: ״כך שנה רבי חייא בר אבא בשם רבי יהודה״; ״משחרב בית הזבחים״; ״ואמר רשב״י גדול הוא השלום״ (הדברים בשם רבי שמעון בן יוחי, ולא בשם רבן שמעון בן גמליאל); ״ואין אנו מוצאים שצוה כלום מכל הדברים האלה״; ״חסידותו של יוסף… כשופכי דמים״; ״בא וראה כח השלום״; ״ונתעברה ביצחק״; ״והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים״; ״על יצירת הוולד עשה כל אקונין שלו כדמות אביו״; ״שכל הרואה אברהם היה אומר״.
מקבילות: מדרש ילמדנו (״אמר רשב״ג גדול השלום שדברה תורה דברי בדאי בשביל השלום, שנ׳ כה תאמרו ליוסף וגו׳, ואין אנו מוצאים שצוה כלום מזה, לפי שהיה יודע חסידותו של יוסף ולא היה חושדו כשופך דמים״, ומציין ״ילמדנו פ׳ תולדות יצחק״). קלסתר הפנים — בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א (״ועדיין היו מרננים ואומרים: אם שרה הבת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם; פתחו כולם ואמרו: אברהם הוליד את יצחק״).
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק(בראשית כה, יט).
ילמדינו רבינו: על מה היו השלמים באים?
כך שנה רבי חייא רבה בשם רבי יהודה:
כל המביא שלמים — מביא שלום לעולם.
אמר רבי אליעזר:
בשעה שהיו זבחים בעולם — היה שלום;
משחרב בית המקדש ובטלו הזבחים — אין לך יום שאין בו קללה ופורענות.
אמר רבי שמעון בן יוחי:
לעולם השלמים לשום שלום הם באים.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
גדול הוא השלום, שדברה תורה דברי בדאידברי בדאי — דברים בדויים, שאינם אמת בשביל שלום.
ואי זה?
תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ(בראשית נ, יז) —
ואנו מוצאים שלא צוה כלום מכל דברים אלו,
לפי שהיה יודע חסידותחסידות — טוב לבו, מידותיו הטובות של יוסף, ולא היה חושדו ומחזיק אותו בשופכי דמים.
בא וראה כמה כח השלום:
שבשעה שנתטלטלהשנתטלטלה — שהועברה ממקום למקום, נלקחה שרה מיד פרעה ליד אבימלך, ונתעברה,
היו אומות העולם אומרים: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד(בראשית יז, יז)?
אלא היא מעוברת — מאבימלך או מפרעה!
והיתה קטטהקטטה — ספק ומריבה (בלב) בלבו של אברהם על הדברים.
מה עשה קדוש ברוך הוא?
אמר למלאך הממונה על צורת הולד: עשה קלסטוריןקלסטורין — תואר פנים, דמות הפנים שלו בדמות אביו,
כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם.
מנין? ממה שקראו בענין:
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.
ממשמע שהוא אומר יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם — איני יודע שאברהם הוליד את יצחק?
ומה תלמוד לומר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק?
שכל הרואה אברהם אומר: בודאי שאברהם הוליד את יצחק!
ממה שהיה קלסתרקלסתר — תואר הפנים, צורת הפנים פניהם דומין זה לזה.
לכך נאמר: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · אברהם נתעטר בזכות יעקב ונפדה מן הכבשן, ויעקב ניצל מלבן בזכות אברהם
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם(משלי יז, ו)
בדפוס סימן ד. סימנים ב–ג שבדפוס (״אלה תולדות יצחק, זשה״כ גיל יגיל אבי צדיק… ואת בריתי אקים את יצחק״; ״למה חזר ואמר אברהם הוליד את יצחק… הניקה בנים שרה״) אינם כאן בכתב היד; פסקת ״גיל יגיל״ עומדת בכתב היד בפרשת וירא, אחרי ״ותהר ותלד שרה״.
״לולי אלהי אבי אברהם״ — כך בכתב היד; במקרא (בראשית לא, מב) ״אלהי אבי אלהי אברהם״, וכך בדפוס.
בדפוס: ״הצדיקים מתעטרין בבני בניהם״; ״אמרו מלאכי השרת רבש״ע לזה אתה מציל״; ״ונגלה עליו הקב״ה בדרך וא״ל״; ״הוי זכות אברהם הצילהו ליעקב, אבל יצחק נתעטר באברהם״.
מקבילות: מדרש ילמדנו (כמעט מלה במלה, מ״הצדיקים מתעטרים בבניהם״ עד ״אשר פדה את אברהם״; ״רשל״ע, לזה אתה מציל שעתידין רשעים לצאת ממנו״). בראשית רבה סג, ב (״אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו שליעקב״ — רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, במשל מי שהיה לו דין אצל השלטון ובתו עתידה להינשא למלכות). תנחומא בובר, תולדות א (״מי גרם לאברהם שנתגדל? יעקב, שנאמר כה אמר יי אל בית יעקב אשר פדה את אברהם״ — ושם בנוסח אחר: בזכות התורה).
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם(בראשית כה, יט) וכו׳.
זה שאמר הכתוב:
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם(משלי יז, ו).
הצדיקים מתעטרים בבניהם, ובניהם מתעטרים באבותם.
באיזה צד?
אברהם נתעטר בזכות יעקב:
כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן — ירד הקדוש ברוך הוא להצילו.
אמרו מלאכי השרת: לזה אתה מציל? כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו!
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשביל יעקב בן בנו, שעתיד לעמוד ממנו — אני מצילו.
מנין?
אמר רבי ברכיה:
שכך כתיב: לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם(ישעיה כט, כב) —
פדאו מן הכבשן.
הרי נתעטרו אבות בשביל בנים.
ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות?
בשעה שיצא יעקב מאצל לבן — רדף לבן אחריו;
נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בדרך, ואמר לו: הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע(בראשית לא, כט).
כיון שבאו להתווכח זה עם זה — מה יעקב אומר ללבן?
לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי(בראשית לא, מב).
הרי זכות אברהם הצילתו ליעקב.
וכן יצחק נתעטר באברהם, ואברהם נתעטר ביצחק.
פתיחתא שנייה · האומות מתיעצות על ישראל והקדוש ברוך הוא מבטל גזירותיהם; הכבשה בין שבעים זאבים
כׇּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכׇל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְיָ וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם־יְיָ(ישעיה נד, יז)
בדפוס סימן ה. ״אך יושבין״ — האותיות מסופקות בכתב היד; בדפוס ״אלא יושבין״.
״מי זה אמר ותהי יי לא צוה״ (איכה ג, לז) — כך בכתב היד, שלוש פעמים; במקרא ״אדני לא צוה״, ובדפוס ״יי לא צוה״.
בדפוס: ״ראה האיך העכו״ם משתעבדין בנו״; ״שנא׳ שבתם וקימתם״; ״שנא׳ אני מנגינתם כד״א וברוך אל עליון״; ״שמצילה ושומרה ושוברן לפניה״.
מקבילות: אסתר רבה י, יא (״אנדריאנוס קיסר אמר לו לר׳ יהושע: גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים; אמר לו: גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניהם, הה״ד כל כלי יוצר עליך לא יצלח״).
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק(בראשית כה, יט).
זה שאמר הכתוב:
כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכׇל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי(ישעיה נד, יז).
את מוצא ישראל אומרים לפני הקדוש ברוך הוא:
רבון העולמים, ראה היאך האומות משעבדין בנו!
אין להם מלאכה אחרת, אך יושבין ומתיעצין עלינו:
שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם(איכה ג, סג).
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה הם מועילים?
גוזרים עליכם גזירות — ואני מבטלן ושוברן:
אֲנִי מַנְגִּינָתָם —
כמה דאת אמר: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ(בראשית יד, כ).
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכׇל עַמּוֹ לֵאמֹר כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻוהוּ(שמות א, כב),
ורוח הקדש צווחתצווחת — צועקת, קוראת בקול: מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי יי לֹא צִוָּה(איכה ג, לז).
פרעה צוה — יי לֹא צִוָּה,
אלא: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹותוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ(שמות א, יב).
המן בקש להשמיד את כל היהודים — ויי לא בקש:
וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים(אסתר ט, א).
בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל — ויי לא בקש:
וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹועַ אֶל בִּלְעָם(דברים כג, ו).
לפיכך כתיב: מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי יי לֹא צִוָּה.
הוי: כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.
אדריאנוסאדריאנוס — הדריאנוס, קיסר רומי (117–138 לספירה) אמר לרבי יהושע: גדולה הכבשה, שהיא עומדת בין שבעים זאבים!
אמר לו: גדול הוא הרועה, שמצילה ושוברן לפניה.
הוי: כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״אברהם הוליד את יצחק״ · ליצני הדור על בנה של אביגיל, כלאב כולו אב; אברהם תבע להפריש בין האב לבן
בדפוס סימן ו. ״מהמדבר״ (שמואל א כה, יד) — הרי״ש מסופקת בכתב היד. ״עד שבקש״ — אחריו כתב הסופר ״עד״ שני ומחקו. ״כל אותו עניין״ — כך בכתב היד וכך בדפוס: מפנה אל סיפור המקרא (שמואל א כה, כ–לז), לא אל דברי מדרש.
״ותקם אביגיל״ — כך בכתב היד; במקרא (שמואל א כה, יח) ״ותמהר אביגיל״, וכך בדפוס. ״עשויות״, ״סאין״ — במקרא ״עשוות״ (קרי: עשויות), ״סאים״. ״היזרעלית״ — במקרא ״היזרעאלת״ (שמואל ב ג, ב).
בדפוס: ״שלח דוד את נעריו אצלו״; ״עמד דוד וזיין עצמו וכל גבוריו לילך אל נבל להשחיתו״; ״כששמעה כך התקינה הדורון והלכה אל דוד״; ״ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו״; ״והיו ליצני הדור מליצים ואומרים״; ״על יצירת הולד ועל צורתו… בדמות דוד אביו״; ״שכל הרואהו אומר״; ״הפרש בין אב לבן… לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק״.
מקבילות: תביעת הזקנה — בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א (״עד אברהם לא היה זקנה… בעא רחמי והוה זקנה״); ראה גם פרשת חיי שרה, סעיף א.
אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק(בראשית כה, יט).
אמר רבי יצחק:
אין לך דור שאין בו ליצניןליצנין — לועגים, מתלוצצים.
בשעה שגזז נבל את צאנו — שלח דוד נעריו אצלו לומר:
תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד(שמואל א כה, ח).
השיבם נבל:
מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹונָיו(שמואל א כה, י)
וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹוזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה(שמואל א כה, יא).
מיד חזרו אצל דוד, ויספרו לו דברי נבל.
עמד דוד וזייןוזיין — וחימש, הלביש כלי מלחמה את עצמו ואת גבוריו לילך לשם.
וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹונֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶם(שמואל א כה, יד).
כששמעה — התקינה הדרוןהדרון — מתנה, דורון, והלכה בו,
שנאמר: ותקם אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשויות וְחָמֵשׁ סאין קָלִי וּמֵאָה צִימֻּוקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹורִים(שמואל א כה, יח)
וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה(שמואל א כה, יט) —
כל אותו עניין.
וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְיָ אֶת נָבָל וַיָּמֹת(שמואל א כה, לח).
מיד: וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה(שמואל א כה, לט).
כיון שבאה — פירש ממנה דוד שלשה חדשים, שלא תהא מעוברת מנבל.
לאחר שלשה חדשים — בא עליה דוד, ונתעברה ממנו.
והיו ליצני הדור מלעיגיםמלעיגים — לועגים ואומר: מן נבל היא מעוברת!
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
צוה המלאך הממונה על צורת הולד, ואמר לו: לך וצר אותו בדמות אביו,
כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו.
מנין? שכן כתיב:
וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹועַם(שמואל ב ג, ב) היזרעלית וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי(שמואל ב ג, ג).
מה תלמוד לומר כִלְאָב? שהיה כולו אב:
כל הרואה אומר: דוד אביו של זה!
וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירים הבריות מן האב לבן,
עד שבקש אברהם, ואמר: רבוני, הפרש בין האב לבן!
והפריש ביניהם הזקנה.
לכך נאמר: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ב
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי(בראשית כז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · סומא אינו עובר לפני התיבה; אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, ויצחק כמת
בדפוס סימן ז. ״ומתרגם״ — בכתב היד ״ומתרג׳״.
בדפוס: ״כל מי שנתייסם בעיניו״ (פעמיים); ״כשהן קבורים בארץ״; ״והרי מצינו שיחד הקב״ה שמו על יצחק״; ״אלהי אברהם אביך״ (בלא ״אני יי״); ״ורבי ברכיה אמר הואיל ונתייסם בעיניו… לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו״.
מקבילות: משנה מגילה ד, ו (״סומא פורס את שמע ומתרגם; רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע״; ״אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו״ — שם בפוחח); תוספתא מגילה ג, כח (ליברמן; ״לא יפרוס על שמע״, ואחריו ״אמרו לו: הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מעולם״); בבלי מגילה פרק ג, כד ע״ב (״תניא: אמרו לו לרבי יהודה: הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם״).
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק(בראשית כז, א).
ילמדינו רבינו: סומא, מהו שיעבור לפני התיבה להוציא את הציבור?
כך שנו רבותינו:
סומא פורס על שמעפורס על שמע — אומר לפני הציבור את ברכות קריאת שמע ומוציאם ידי חובתם ומתרגםומתרגם — ומתרגם לציבור לארמית את הנקרא בתורה(משנה מגילה ד, ו);
אבל אינו עובר לפני התיבה, ואינו קורא בתורה, ואינו נושא את כפיונושא את כפיו — מברך ברכת כהנים.
רבי יהודה אומר: כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע(משנה מגילה ד, ו) —
מפני שנראה כמעיד עדות שקר,
שהוא אומר ברוך יוצר המאורות, והוא לא ראה מאורות מימיו.
את מוצא: כל מי שנתייסרשנתייסר — שלקה, נענש בייסורים בעיניו — כאילו הוא מת.
כיצד?
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמומיחד שמו — קורא שמו עליהם (״אלהי פלוני״) על הצדיקים בחייהן, אלא לאחר מיתתן,
שנאמר: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כׇּל חֶפְצִי בָם(תהלים טז, ג).
אימתי הם קדושים? כשניתנין בארץ.
שכל הימים שהם חיים — אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליהם.
כל כך למה? שאין הקדוש ברוך הוא מאמין בהם, שלא יטעה אותם יצר הרע.
וכיון שמתים — הקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליהם.
והרי מצינו: הקדוש ברוך הוא יחד שמו על יצחק הצדיק בחייו,
שכן הוא אומר ליעקב: אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק(בראשית כח, יג).
רבי ברכיה ורבנן.
רבנן אמרירבנן אמרי — החכמים אומרים:
רואה את אפרו כאילו הוא צבור על גבי המזבח.
ורבי ברכיה אמר:
הואיל ונתייסר בעיניו — כאילו הוא מת, שהיה גנוזגנוז — סגור וטמון (בתוך ביתו) לתוך הבית.
לכך כתיב: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא · עשו צד את אביו בפיו, ושבע תועבות בלבו; כהו עיני יצחק מן השחד
אֶבֶן־חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל־כׇּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל(משלי יז, ח)
בדפוס סימן ח (עד ״כי השוחד יעור פקחים״). ״השחד״ (פעמיים) — בכתב היד ״השחר״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כמקרא (משלי יז, ח) וכדפוס (״השוחד״). ״כולן״ — בכתב היד ״כולו״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כדפוס (״כלן״).
״כי השחד יעור פקחים כולה״ — כך בכתב היד (״כול׳״), ושאר הפסוק הושלם מן המקרא (שמות כג, ח); בדפוס ״וכתיב כי השוחד יעור פקחים״ בלבד, והפסוק מצוין שם לדברים טז.
בדפוס: ״מדבר ביצחק שנא׳ ויאהב יצחק״; ״כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא, המלח מהו שתהא חייבת במעשר״; ״ראה בני זה כמה דקדק במצות״; ״בני היכן היית היום הזה… בבית התלמוד לא כך הוא הלכה מן כך וכך״; ״על כן אהבו״; ״ולמה כהו עיניו של יצחק״.
מקבילות: מדרש ילמדנו (״ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו: כשהיה בא מן החוץ היה אביו שואלו היכן היית היום… אבי, המלח מהו שיתעשר, והיה יצחק תמה ואומר: ראה כמה בני מדקדק במצות, ומתוך דברים אלו היה צדו בפיו ואוהבו״). תנחומא בובר, תולדות ח (״אבן חן השחד״ על ״ויהי כי זקן יצחק ותכהין״, בנוסח אחר: ״ונטל שוחד מעשו והכהיתי את עיניו, ומה אם יצחק… על שנטל שוחד מבנו כהו עיניו״).
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו(בראשית כז, א).
זה שאמר הכתוב:
אֶבֶן חֵן(משלי יז, ח) השחד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כׇּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.
השחד — למה הוא דומה? לאבן: בכל מקום שנופלת — שוברת.
מדבר ביצחק:
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו(בראשית כה, כח).
מהו כִּי צַיִד בְּפִיו? היה צד את יצחק הצדיק בפיו.
את מוצא: כל עבירות שהקדוש ברוך הוא שונא — כולן היו בעשו:
שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ(משלי ו, טז)
עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁופְכוֹת דָּם נָקִי(משלי ו, יז)
לֵב חֹורֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה(משלי ו, יח).
היה בא עשו מן החוץ, ואומר לאביו: אבי, מלח — מהו שתהא חייבת במעשר?
והיה יצחק תמיהתמיה — תמה, מתפלא, ואומר: ראה בני כמה מדקדק במצות!
ואומר לו אביו: בני, היכן היית היום?
והוא אומר לו: בבית תלמוד —
לא כך הלכה, מן כך ומן כך? לא כך איסורו? לא כך היתרו?
ומתוך דברים אלו היה צדוצדו — לוכדו, מושכו (בדבריו) בפיו, והיה אוהבו.
ורוח הקדש צווחת: כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ(משלי כו, כה).
ולמה כהו עיניו?
מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע;
ועוד — על שהיה מביא ציד ומאכילו,
וכתיב: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים(שמות כג, ח) כולה וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה״ עד ״ותכהין עיניו״ · השכינה נסתלקה מבית יצחק מפני עבודה זרה של נשי עשו; משל כלי עצם וכלי חרס
בדפוס סימן ח (מ״ותכהין עיניו, מה כתיב למעלה״). ״וכלי חרס. הקיש כלי עצם לכלי עצם לא נשבר. הקיש כלי עצם״ — בגליון כתב היד (בגוף הטקסט דילג הסופר מ״כלי עצם״ ל״כלי עצם״). ״חרש״ (פעמיים) ו״וכהו עניו״ — כך בכתב היד.
בדפוס: ״הריני מכהה את עיניו״; ״למי שהיה טעון כלי עצים וכלי חרס, הקיש כלי עצים לכלי עצים לא נשבר״; ״לפי שהקישה לה נשי עשו״; ״אבל יצחק שהיה מן העפר הזיקוהו״; ״וכהו עיניו״.
מקבילות: בראשית רבה סה, ד (״ותהיין מרת רוח — למה ליצחק תחילה? אלא על ידי שהיתה בת כמרים לא היתה מקפדת על טנופת עבודה זרה, וזה… היה מקפיד״ — טעם אחר). אגדת בראשית, פרק מ (״ד״א ויהי כי זקן יצחק: מה כתיב למעלה? ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו׳ ותהיין מורת רוח וגו׳״).
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו(בראשית כז, א) — מה כתיב למעלה?
וַתִּהְיֶיןָ מֹורַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה(בראשית כו, לה), ואחר כך וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו —
מפני הכעס שהיה מכעיסו.
לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק;
ועמד עשו ונטל מבנות כנען,
והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהן,
ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק.
והיה רואה יצחק ומיצרומיצר — ומצטער.
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכסה את עיניו, שלא יראה ויוסיף צער.
לפיכך: וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו.
ואם כן — למה לא כהו עיני רבקה?
אמר רבי אבהו:
משל, למה הדבר דומה? למי שהיה טעון כלי עצם וכלי חרס:
הקישהקיש — הכה, הטיח זה בזה כלי עצם לכלי עצם — לא נשבר;
הקיש כלי עצם לכלי חרש — נשבר כלי חרש.
אף רבקה — לפי שהקישו לה נשי עשו, שנבראו מן העצם כמותה — לא הזיקוה;
אבל יצחק, שהיה מן העפר,
שנאמר: וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה(בראשית ב, ז) —
הזקין מהרה, וכהו עניו.
חלק ד
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״ותכהין עיניו״ · הקדוש ברוך הוא כהה עיני יצחק כדי שיטול יעקב את הברכות
בדפוס סימן ח (מ״ותכהין עיניו, למה כהו עיניו״). ״נפלאותיך ומחשבותיך״ (תהלים מ, ו) — בכתב היד בקיצור (״נפל׳ ומחשבותי׳״), ונפתחו כמקרא וכלשון כתב היד אחריו (״כל נפלאותיך ומחשבותיך״).
בדפוס: ״שיצחק יברך לעשו״; ״למי הוא מברך״; ״כל נפלאותך ומחשבותיך אלינו בשבילנו״.
מקבילות: בראשית רבה סה, ח (פתיחתא ״רבות עשית אתה יי אלהי״, רבי חננא בר פפא: ״אלינו — בשבילנו; למה כהו עיניו שליצחק? כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות״). אגדת בראשית, פרק מ (״כהה את עיניו כדי שלא יהא רואה למי שהוא מברך, כדי שיטול יעקב את הברכות״).
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו(בראשית כז, א) — למה כהו עיניו?
לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק מברך לעשו.
אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו, ויבא יעקב ויטול את הברכות,
ולא יהא יודע יצחק למי הוא יברך.
ודוד צווח: רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְיָ אֱלֹהַי נִפְלְאֹותֶיךָ וּמַחְשְׁבֹותֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹוךְ אֵלֶיךָ(תהלים מ, ו) —
כל נפלאותיך ומחשבותיך — בשבילנו.
דרשת הפסוק · ״ויקרא את עשו בנו הגדל״ · מחניפים לרשעים בשעתם; לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא פורע מעשו
בדפוס סימן ח (מ״ויקרא את עשו בנו הגדול״ עד סופו). ״אלא לעתיד לבא אני פורע ממנו״ — בכתב היד ״אבל״ נמחק ונכתב ״אני״.
״ומלכותו מתבוססת״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ומלכותי מתבוססת״, ולפניו ״וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת״ (בכתב היד ״וכביכול אינה מבוססת״).
בדפוס: ״ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן״; ״אתם מחניפים לו״; ״את הר עשו אותה שעה והיתה ליי המלוכה״.
מקבילות: מדרש ילמדנו (״ויקרא את עשו בנו הגדול: למה קראו הגדול? אלא שמחניפין את הרשעים בשעתן; לפי שראה העולם הזה בידו קראו בנו הגדול״).
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹול(בראשית כז, א) — ולמה קרא לו בנו הגדול?
אלא שמחנפיןשמחנפין — שמחניפים, משבחים שלא כדין לרשעים בשעתן:
לפי שראה שהעולם הזה בידו — קרא לו בנו הגדול.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
בעולם הזה, לפי שהשעה ביד עשו — מחנפין לו, וכביכולוכביכול — כאילו אפשר לומר כך (על הקדוש ברוך הוא) אינה מבוססתמבוססת — עומדת על בסיסה, שלמה;
אלא לעתיד לבא — אני פורע ממנו, ומלכותו מתבוססתמתבוססת — מתבססת, עומדת בשלמותה,
שנאמר: וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּוט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיְיָ הַמְּלוּכָה(עובדיה א, כא).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ו | השחד | השחר |
| ו | השחד | השחר |
| ו | כולן | כולו |
| ו | וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ג
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי(בראשית כז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · בני ישראל כיוצאי מצרים; כל מה שהגיע לאברהם הגיע ליצחק — ברכה, בנים, עקרות וזקנה
תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכׇל־הָאָרֶץ(תהלים מה, יז)
בדפוס סימן ט.
בדפוס: ״מדבר ביצחק אבינו ובאברהם אבינו… שנאמר ויי ברך את אברהם בכל״; ״אברהם הוליד צדיק ורשע יצחק וישמעאל, יצחק הוליד צדיק ורשע יעקב ועשו״; ״א״ר לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר׳ יוחנן שהיה הקב״ה מתאוה לתפלתם״; ״אברהם כתיב בו זקנה שנאמר ואברהם זקן, וביצחק כתיב בו ויהי כי זקן יצחק״.
מקבילות: בראשית רבה מה, ה (״ולמה נתעקרו אימהות? רבי לוי בשם רבי [שילה] דכפר תמרתא, רבי חלבו משם רבי יוחנן: שהקדוש ברוך הוא מתאוה לשמוע תפילתן שלצדיקין, מתאווה לסיחתן״). בבלי יבמות פרק ו, סד ע״א (״אמר רבי יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים״).
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק(בראשית כז, א).
זה שאמר הכתוב:
תַּחַת אֲבֹותֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכׇל הָאָרֶץ(תהלים מה, יז).
אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
עתיד כל אחד ואחד מישראל שיהיו לו בנים כיוצאי מצרים,
שנאמר: תַּחַת אֲבֹותֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ.
מדבר ביצחק ובאברהם:
אברהם נתברך — וַיְיָ בֵּירַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א);
יצחק נתברך — דכתיב: וַיְבָרְכֵהוּ יְיָ(בראשית כו, יב).
אברהם הוליד רשע וצדיק — יצחק וישמעאל;
ויצחק הוליד רשע וצדיק — יעקב ועשו.
אברהם — אשתו עקרה; ויצחק — אשתו עקרה.
ולמה נתעקרונתעקרו — נעשו עקרות האמהות?
אמר רבי לוי בשם רבי שילה דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם רבי יוחנן:
שהיה קודשא בריך הואקודשא בריך הוא — הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתם.
אמר הקדוש ברוך הוא: עשירות הן, נאות הן — אם אני נותן להם בנים, אינם מתפללות לפני.
את מוצא: כל מה שהגיע לאברהם — הגיע ליצחק.
אברהם כתיב בו זקנה: וְאַבְרָהָם זָקֵן;
וכן ביצחק: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ד
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה(בראשית כז, לג)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · ברכת השמן וברכת היין; גדיי העזים מכפרים ביום הכפורים; יין ובשר לפני הברכה
בדפוס סימן י. ״כאיזה צד צריך לברך? כך שנו רבותינו: הטועם טעם שמן״ — בגליון כתב היד. ״מתניתא אמרה״ — כך בכתב היד (״מתנית׳ אמר׳״, ארמית); בדפוס ״ומתניתא אמרה״.
״יקום אביו ויאכל״ — כך בכתב היד; במקרא (בראשית כז, לא) ״יקם אבי״, וכך בדפוס.
בדפוס: ״כיצד צריך לברך״; ״שעל היין מברך בורא פרי הגפן״; ״נאמר לרבקה ברוח הקודש, שנאמר ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו״; ״רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר: אמרה לו טובים לך טובים לבניך, שהן מתכפרין עליהן ביום הכפורים״; ״התחיל מברכו שנאמר״; ״ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו״.
מקבילות: משנה ברכות ו, א (״על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן״).
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה(בראשית כז, לג).
ילמדינו רבינו: מי שטעם טעם שמן — כאיזה צד צריך לברך?
כך שנו רבותינו:
הטועם טעם שמן — מברך בורא פרי העץ.
אמר רבי יוסי בר זביד:
מתניתא אמרהמתניתא אמרה — המשנה אומרת: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן(משנה ברכות ו, א).
ומה ראה היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין?
שהיה מתנסךמתנסך — נשפך כנסך (יין הנסכים) על גבי המזבח;
ולא עוד, אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות.
בשעה ששלח יצחק את עשו לצוד ציד שיאכילנו — נאמר הדבר לרבקה ברוח הקדש:
וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי וגו׳(בראשית כז, ו),
לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹובִים(בראשית כז, ט).
רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר:
טֹובִים — טובים לך, טובים לבניך, שהם מכפרין עליהם ביום הכפורים.
הכניס לאביו יין ובשר; האכילהו והשקהו, התחיל לברכו:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם(בראשית כז, כח), יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻומִּים וגו׳(בראשית כז, כט).
וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב וגו׳ בָּא מִצֵּידוֹ(בראשית כז, ל).
התחיל אומר: יָקֻום אביו וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ(בראשית כז, לא).
אמר לו: מִי אָתָּה(בראשית כז, לב)?
אמר לו: אֲנִי בִּנְךָ בְכֹורְךָ עֵשָׂו.
באותה שעה: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה.
חלק ב
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויהי אך יצא יצא יעקב… ועשו אחיו בא מצידו״ · יעקב ראה את עשו מן החושך ונטמן; השטן מתיר את ציד עשו כדי שיטול יעקב את הברכות
בדפוס סימן יא (עד ״ועשו אחיו בא מצידו״). ״ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת יצחק אביו״ — כך בכתב היד, בלא ״פני״ (בראשית כז, ל: ״מאת פני יצחק אביו״); בדפוס ״מאת פני יצחק״.
בדפוס: ״היאך היה הדבר הזה״; ״עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב״; ״כך שיער את השעות״; ״כיצד היה עשו רץ וצד צבי״; ״וכך עשה ב׳ או ג׳ פעמים״.
מקבילות: מדרש ילמדנו (״אך יצא יצא יעקב: זה יוצא וזה נכנס, היאך הדבר? אלא מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשכה… והשטן מבריחן ומתירן, הה״ד הפקד עליו רשע ושטן יעמוד״). בראשית רבה סז, ב (רבי יהושע בן לוי: ״כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן… כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות״, ושם ״לא יחרוך רמייה צידו״). תנחומא בובר, תולדות י (״היה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן״).
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה(בראשית כז, לג) — מה כתיב למעלה מן הענין?
וַיְהִי אַךְ יָצֹוא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת יִצְחָק אָבִיו(בראשית כז, ל).
זה יצא וזה נכנס — היאך הדבר?
אלא: מי שנתון באורה — אינו רואה למי שנתון בחשיכה;
אבל מי שנתון בחשיכה — רואה למי שנתון באורה.
ועשו נכנס מן השוק, ולא ראה את יעקב, שהיה לפנים מן הבית;
אבל יעקב ראה אותו מבפנים, ונטמן אחורי הדלת.
כיון שנכנס עשו — יצא יעקב,
שנאמר: וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.
וכי שיער השעותשיער השעות — כיוון וחישב את הזמנים, שלא יבא עשו ויטול את הברכות?
אלא כיון שיצא עשו לצוד — שלח הקדוש ברוך הוא עליו שטן,
ולא הניחו לצוד, עד שיבא יעקב ויטול את הברכות.
ועל עשו נאמר: הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹוד עַל יְמִינוֹ(תהלים קט, ו).
היה עשו רץ וצד צבי, וקושרו ומניחו;
ורץ ותופש אחר, וקושרו ומניחו;
והשטן מתירן ומבריחן.
והיה עשו בא, ולא היה מוצא אחד מהן.
וכך היה מתעסק שנים שלשה פעמים.
וכן הוא אומר: לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ(משלי יב, כז).
והיה מגלגל בשעותמגלגל בשעות — מעכב את הזמן, משהה, עד שבא יעקב ונטל את הברכות.
וכן הוא אומר: אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוקים · ״יקם אבי ויאכל״ עד ״גם ברוך יהיה״ · לשון גזירה של עשו ולשון בקשה של יעקב; גן עדן נכנס עם יעקב וגיהנם עם עשו; גם ברוך יהיה
בדפוס סימן יא (מ״וכיון שנכנס הרשע״ עד סופו). ״בבא רשע [בא] גם בוז״ — ״בא״ חסר בכתב היד, והושלם במאגרים כמקרא (משלי יח, ג).
״יקום אלהים ויפוצו אויביו״ — כך בכתב היד; במקרא (תהלים סח, ב) ״יפוצו״, וכך בדפוס.
בדפוס: ״והכתוב אומר עליו״; ״אבל יעקב לא אמר כן אלא נא בלשון בקשה קום נא שבה ואכלה״; ״ונתישבה דעתו של אותו צדיק… התחיל לברכו״; ״ועשו מסיק אותו״; ״את הלכת לצוד ואתה נוצדת״; ״א״ל ואוכל מכל״ (בלא ״בטרם תבא ואברכהו״); ״שאתה אמרת לו אורריך ארור״; ״חזר וקיים את הברכות ואומר״.
מקבילות: בראשית רבה סה, כב (״בשעה שנכנס יעקב [אצל אביו] — נכנסה גן עדן עמו, הדה היא [דכתיב]: ויאמר ראה ריח בני כריח שדה״); סז, ב (״בשעה שנכנס עשו נכנסה גהינם עימו״); סז, ג (״ואוכל מכל — רבי יודה אמר: מכל מה שנברא בששת ימי בראשית״); סז, ד (רבי יצחק: ״בא לקללו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הזהר! שאם מקללו את, נפשך את מקלל, שכן אמרתה לו ארריך ארור״). תנחומא בובר, תולדות י (״כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו… כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו״).
כיון שנכנס הרשע — התחיל קורא לאביו בזדון:
יָקֻום אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ(בראשית כז, לא).
והכתוב צווח: בְּבא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז(משלי יח, ג).
יָקֻום אָבִי — היה גוזר עליו;
אבל יעקב לא אמר כן, אלא בלשון בקשה: קוּם נָא שְׁבָה וְאׇכְלָה מִצֵּידִי(בראשית כז, יט) —
שלשתן לשון בקשה, לשון שפלות וענותנותוענותנות — וענווה;
ואותו רשע אמר: יָקֻום אָבִי וְיֹאכַל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב:
אתה אמרת קוּם נָא — הרי בן בנך משה יאמר לי: קוּמָה יְיָ וְיָפֻוצוּ אֹויְבֶיךָ(במדבר י, לה);
אתה אמרת שְׁבָה — בן בנך יאמר: שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר י, לו);
אבל עשו, שאמר יָקֻום אָבִי — בו בלשון אני מעורר עליו מדת הדין:
יָקוּם אֱלֹהִים ויפוצו אוֹיְבָיו(תהלים סח, ב).
יָקֻום אָבִי — באותה שעה הכיר את קולו, והתחיל חרד.
אמר לו: מִי אָתָּה(בראשית כז, לב)?
לפי שבשעה שנכנס יעקב — נכנסה עמו ריח גן עדן, ריח ניחוח,
ונתישבה דעת אותו צדיק,
שנאמר: רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְיָ(בראשית כז, כז).
אבל כשנכנס עשו — נפתח לו גהנם.
לפיכך: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹולָה עַד מְאֹד(בראשית כז, לג).
והיה תמיה יצחק בלבו, ואומר: אני רואה גהנם, ועשו מסיקמסיק — מבעיר, מדליק (את האש) אותה!
הוּא הַצָּד צַיִד — למה שני פעמים?
אלא אמר יצחק לעשו: אתה הלכת לצוד — ונצטדתהונצטדתה — ונצודת, נלכדת אתה.
אמר לו עשו: מה לך אתה תמיה?
אמר לו: וָאֹוכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבא וָאֲבָרְכֵהוּ —
מכל מה שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית — היה באותן תבשילין.
בְּטֶרֶם תָּבא וָאֲבָרְכֵהוּ — ביקש ליטול את הברכות, ולומר: גם ארור יהיה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה עושה? לעצמך אתה מקלל,
שאמרת לו: אֹורְרֶךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ(בראשית כז, כט).
חזר וקיים את הברכה, ואמר: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
חלק ד
פתיחתות וחתימה
פתיחתא ראשונה · שלשה אברים ברשות האדם ושלשה שאינם ברשותו; וכשהקדוש ברוך הוא חפץ אף אלו אינם ברשותו — משה, יונה, ירמיה, ירבעם, בלעם ויצחק
אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְיָ עָשָׂה גַם־שְׁנֵיהֶם(משלי כ, יב)
בדפוס סימן יב. ״לספר לשון הרע״ — בכתב היד ״לשפר״, ותוקן במאגרים כדפוס.
״עין רואה ואוזן שומעת״ — כך בכתב היד (פעמיים), בהיפוך סדר המקרא (משלי כ, יב: ״אזן שמעת ועין ראה״); בדפוס כסדר המקרא. ״וכי לא עשה קדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״קב״ה״ בלא ה״א. ״גם מאז דברך אל עבדיך״ — כך בכתב היד בפעם השנייה; במקרא (שמות ד, י) ״אל עבדך״, וכך בכתב היד בפעם הראשונה. ״ועתה לכך ואשלחך״ — כך בכתב היד; במקרא (שמות ג, י) ״לכה״. ״ויקרא אל יי ממעי הדגה״ — כך בכתב היד ובדפוס; במקרא (יונה ב, ב) ״ויתפלל יונה אל יי אלהיו ממעי הדגה״. ״אהה יי אלהים״ — במקרא (ירמיה א, ו) ״אהה אדני יי״; ״ואל כל אשר אצוך״ — במקרא ״ואת כל״. ״בדבר יי לאמר״ — במקרא (מלכים א יג, א) ״בדבר יי אל בית אל״; ״אשר קרא על המזבח בדבר יי״ — במקרא (יג, ד) ״בבית אל״; ״אשר שלח אליו״ — במקרא ״עליו״; ״מעל המזבח״ (יג, ה) — במקרא ״מן המזבח״. ״ולא זו העיר״ — במקרא (מלכים ב ו, יט) ״ולא זה העיר״. ״ירובעם״ — כך בכתב היד.
בדפוס: ״רצה לגנוב… לעבור בהן עבירות הרבה עושה״; ״העינים כיצד״; ״או ריח של קטורת עבודת כו״ם״; ״ממשה ובלעם ויונה וירמיה וירבעם״; ״דא״ר שמואל בר נחמן… שנאמר ועתה לכה״; ״יונה א״ל הקב״ה״; ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך״; ״כשבא עידו הנביא אצל ירבעם״ (בלא ״בן נבט״); ״שבהן היו אלו שני עגלים״; ״וכן אמר אלישע לגדודי ארם״; ״ואף הפה אינו ברשותו של אדם, מנא לן״; ״לכך נאמר אזן שומעת ועין רואה״.
מקבילות: בראשית רבה סז, ד (רבי לוי: ״ששה דברים משמשים את האדם — שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו: העין והאוזן והחוטם שלא ברשותו… הפה והיד והרגל ברשותו״, על ״גם ברוך יהיה״). תנחומא בובר, תולדות כא (על ״ויחרד יצחק חרדה״, בפתיחתא ״לאדם מערכי לב״: ״אמר ר׳ לוי: ששה אברים ברא הקב״ה לאדם, ג׳ ברשותו וג׳ אינן ברשותו״). פסיקתא דרב כהנא ב, ו (״ועצמות ירבעם ישרפו עליך אין כתיב כן, אלא ועצמות אדם ישרפו עליך — מלמד שחלק כבוד למלכות״).
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹולָה עַד מְאֹד(בראשית כז, לג).
זה שאמר הכתוב:
עַיִן רֹואָה ו אֹוזֶן שֹׁומַעַת יְיָ עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם(משלי כ, יב).
וכי לא עשה קדוש ברוך הוא אלא עין ואזן בלבד? והלא כל האיברים הוא גלפןגלפן — חורט ומעצב (כאומן החורט צורה) באדם!
אלא מהו?
את מוצא:
שלשה דברים ברא הקדוש ברוך הוא ברשותו של אדם, ושלשה אינן ברשותו.
הללו שהן ברשותו — הידים, והפה, והרגלים.
באי זה צד?
הידים —
רצה לעסוק בהם מלאכת שמים, לעשות סוכה ולולב, שופר וציצית, לכתוב תפילין ומזוזות — עוסק;
לגנוב, לשפוך דם נקי, לקפחלקפח — לגזול, לעשוק את העוברים ואת השבים, לעבור בהם עבירות — בהם עושה.
הפה —
בקש לעסוק בתורה, לספר לשון טוב, להלל, לשבח, להתפלל, לומר שירות — אומר;
בקש לספר לשון הרע, לחרף ולגדף, להשבע על שקר — אומר.
הרגלים —
ביקש לילך לדבר מצוה, לבקור חולים, לנחם אבלים, לקבור את המתים, לגמילות חסדים — הולך;
לדבר עבירה, לנאף, לרצח ולגנוב — הולך.
הללו שאין ברשותו — העינים, והאזנים, והחוטם.
כיצד?
היה עובר בשוק, ראה עבירה, או דבר שהוא מאוס בעיניו, או אדם שאין לו בו חפץ, או שלטוןשלטון — שליט, מושל;
לא היה רצונו לראותו — מה יעשה? ראה שלא בטובתושלא בטובתו — שלא ברצונו.
האזנים —
שמע חירופין וגידופין, או דבר שאין לו בו חפץ — מה יעשה? שמע שלא בטובתו.
החוטם —
עבר, הריח תבשילין טמאים, או ריח עבודה זרה, או מבואות מטונפותמטונפות — מלוכלכות, מזוהמות;
לא היה רצונו להריח — מה יעשה? הריח שלא בטובתו.
וכשהקדוש ברוך הוא חפץ — אף אלו שהם ברשותו אינם ברשותו.
מנין? ממשה, ובלעם, ויונה, וירמיה.
משה מנין?
דאמר רבי שמואל ברבי נחמן:
שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתהמפתה — משדל, מבקש לשכנע (שילך בשליחות) למשה בסנה:
וְעַתָּה לכך וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה(שמות ג, י);
והוא משיבו: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁום גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ(שמות ד, י).
תמול, מִתְּמוֹל; שלשום, מִשִּׁלְשֹׁום; גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עבדיך —
הרי שבעה ימים.
והוא אומר: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור — שרגליך ברשותך?
עמד והלך שלא בטובתו.
יונה — אמר לו: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה(יונה א, ב) וכל אותו ענין.
וַיָּקׇם יוֹנָה לִבְרֹוחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְיָ וַיֵּרֶד יָפוֹ(יונה א, ג).
לסוף הראהו בים כל אותן הצרות, ובלעו הדג:
ויקרא אֶל יְיָ מִמְּעֵי הַדָּגָה(יונה ב, ב).
ולסוף נמרטנמרט — נתלש, נשר שער ראשו וזקנו, מן אותו חום שהיה לו במעי הדגה;
ואחר כך הלך שלא בטובתו.
ירמיה — אמר לו: בְּטֶרֶם אֶצׇּרְךָ בַבֶּטֶן(ירמיה א, ה);
וָאֹומַר אֲהָהּ יי אלהים הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי(ירמיה א, ו).
אמר לו: אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כׇּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ ואל כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר(ירמיה א, ז) —
בעל כרחךבעל כרחך — שלא ברצונך, בעל כורחך תלך, בעל כרחך תדבר.
וכשהקדוש ברוך הוא חפץ — אף הידים אינם ברשותו של אדם.
אימתי? כשבא עידו הנביא אצל ירבעם בן נבט,
דכתיב: וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְיָ לאמר וְיָרׇבְעָם עֹומֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר(מלכים א יג, א)
וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְיָ וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְיָ הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִירִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ(מלכים א יג, ב).
למה מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ — שני פעמים?
מזבח שבבית אל, ומזבח שבדן, שבהם שני עגלים.
וְעַצְמוֹת אָדָם — עצמות ירבעם אין כתיב, אלא אָדָם:
מיכאן שחלק כבוד למלכות.
מיד אמר ירובעם: שוטה הוא זה!
אמר לו: זה האות: הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו(מלכים א יג, ג);
וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מעל הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים(מלכים א יג, ה).
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בדבר יי וַיִּשְׁלַח יָרׇבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂוהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח אליו וְלֹא יָכֹול לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו(מלכים א יג, ד).
עומד ומקטיר לעבודה זרה — ולא יבשה ידו;
כיון שפשט אותה כנגד הנביא — יבשה.
מיכאן אתה למד, שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו.
אמר לו: מה אתה סבור — שידך ברשותך?
מיד: וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל נָא אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי יְיָ וַתָּשׇׁב יַד הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁונָה(מלכים א יג, ו).
ואף הרגלים אינן ברשותו — פסוק מלא:
מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ(תהלים לז, כג) וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ(משלי כ, כד).
ואדם הולך, ואינו יודע להיכן הולך — אם לטוב אם לרע, אם למות אם לחיים.
וכן אמר אלישע לאנשי ארם: לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זו הָעִיר(מלכים ב ו, יט).
ואף הפה אינו ברשותו.
מנין? מבלעם ומיצחק.
בלעם — וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹועַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹוךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וגו׳(דברים כג, ו).
יצחק — בשעה שנכנס עשו, התחיל מזדעזע, ולומר: גם ארור יהיה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה מבקש? אתה סבור שפיך ברשותך?
חזר ואמר לו: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
לכך נאמר: עַיִן רֹואָה ו אֹוזֶן שֹׁומַעַת.
פתיחתא שנייה · שתי חרדות חרד יצחק, והאחרונה גדולה; לעתיד לבא לב חדש ורוח חדשה
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיְיָ יְשֻׂגָּב(משלי כט, כה)
בדפוס סימן יג. ״אדם״ (משלי כט, כה) — הדל״ת מסופקת בכתב היד. ״בוטח ביי אשריו״ — כך בכתב היד, בלשון משלי טז, כ; בדפוס ״בוטח ביי ישוגב״.
״רבי אבא ברבי חנינא״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי חמא בר חנינא״, וכך בתנחומא בובר, תולדות כב (״ר׳ חמא בר חנינא״) ובבראשית רבה סז, ב (״רבי חמא בירבי חנינה״).
בדפוס: ״ראוי היה שיקללנו, ומי גרם לו שברכו״; ״אחת ע״ג המזבח ואחת כשנכנס עשו ואין אתה יודע איזה מהן גדולה״; ״אין אתם הולכין בדרכי״; ״ונתתי לכם לב אחר ורוח חדשה… והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״. סימן יד שבדפוס (״שיר למעלות אשא עיני אל ההרים… מי אתה הר הגדול לפני זרובבל״, וחותם ״אמן כן יהי רצון״) — אינו בכתב היד; כתב היד חותם את הפרשה ב״ונתתי לכם לב חדש״.
מקבילות: בראשית רבה סז, א (״חרדה שהחריד יעקב ליצחק… יתן מוקש — בדין והיה לקללו; אלא ובוטח ביי ישוגב — נתן בלבו, ובירכו״, ולפניה החרדה שהחרידה רות לבועז); סז, ב (רבי חמא בירבי חנינה: ״עד מאד — מחרדה [שחרד על] גבי המזבח״). תנחומא בובר, תולדות כב (״אין אדם אומר גדולה עד מאד אלא שהיתה אחרת לפניה, ומה שתי חרדות חרד יצחק, אחת בהר המוריה… וכאן חרד חרדה והיתה גדולה מן הראשונה״).
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה(בראשית כז, לג).
זה שאמר הכתוב:
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבטֵחַ בַּיְיָ יְשֻׂוגָּב(משלי כט, כה).
חרדה שהחריד יעקב ליצחק — ראוי היה לקללו;
ומי גרם לו שיברכו? בוֹטֵחַ בַּיְיָ אַשְׁרָיו(משלי טז, כ).
אמר רבי לוי בשם רבי אבא ברבי חנינא:
שתי חרדות חרד יצחק: אחת על גבי המזבח, ואחת כשנכנס עשו.
ואין אתה יודע אי זו מהם גדולה;
אלא ממה שאת קורא כאן גְּדֹולָה עַד מְאֹד — אתה יודע שזו גדולה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
בעולם הזה, על ידי יצר הרע — אין אתם הולכים בדרכי;
אבל לעתיד לבא: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וגו׳(יחזקאל לו, כו).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יג | בא | — (הוספה) |
| יד | לספר | לשפר |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |